בואו נפתח את זה: פסיביות מול יוזמה - ד''ר עודד קרבצ'יק ותאטרון הבעטלרס HD (עם כתוביות בעברית)

אחת, שתיים, שלוש... אקשן. מה שאני מציע זה ככה, אני אהיה הגבר, יש לי כובע על הראש כזה. אתם הקולות מאחורה, אתם הקולות ה... -יפה. אוקיי. הלו? כן. -תעזוב אותי בשקט. שרה, תקשיבי... אני באמצע מ... שרה? תני ש... שרה, כן. בסדר, אז אוקיי, תודה. אז אני אבוא הביתה. בסדר, בסדר. טוב, תודה. אני פשוט באמצע ציל... נו? בסדר, אני רק... כן הבנ... טוב, יאללה, להת... להתר... בסדר, טוב, חמודה. יאללה. -יהונתן? כן, אני אגיד להם. אני אגיד להם. טוב, אני חייב ל... אני חייב, אני באמצע, אני חייב... נו? טוב, תנתק וזהו. -די, אני רוצה להתחיל. רגע שנייה. שריתי, שריתי, תקשיבי, אני באמצע פה... נו? וואי, אי אפשר. -יהונתן,

יאללה. היא כל הזמן מתקשרת. תגיד לה "להתראות" וזהו. -אני לא אמרתי, שריתי, אני לא אמרתי שום דבר. אמרתי שאימא שלך מוזמנת, אני לא... אתה שם לב שהיא... -את מכניסה מילים לתוך הפה שלי. אני לא אמר... שריתי, בוא נעשה... די, נו! יהונתן, קדימה. אני אמרתי "מכשפה"? זו מילה שאת... את מכניסה מילים לתוך הפה שלי. תן לה בראש, אל תוותר. -תגיד לה "לא עכשיו" וזהו. די, אל... -אמרתי שאת תחליטי, זה הכול. אבל זה לא קשור עכשיו. -תראי איך את עושה סצנה, אני לא... מה אכפת לי, מה אני... אתה לא רואה שהיא גוררת אותך במילים? -זה בדיוק חצי שעה נסיעה לרמת גן, את יודעת את זה. -אבל למה אתה עונה? אני לא... תיתני לי להשחיל מילה.

וואו, וואו, וואו, אני אמרתי שאני מוכן מה שתגידי, אני אמרתי את זה מהתחלה! אז עכשיו שאני... אבל את שאלת אותי. טוב. בסדר, מה שאת אומרת. בס... אני באמצע משהו, נו! -זה בדיוק הנושא. מה שאת אומרת, להתראות. סליחה, סליחה. זה היה הקטע, לא צריך קטע. נו, די. -זה היה הקטע. אני לא מאמינה, עוד הפעם הוא בפלאפון. הוא לא יכול לעשות משהו עם עצמו? טוב, אני אזום. קדימה, קדימה. אני כרגיל אזום משהו שהוא מחבר בינינו. נו, בבקשה. בוא נעשה משהו. בוא נשחק. אני כבר משחק, אני כבר משחק, אני לא צריך לשחק שום דבר. מה הוא עושה לי את הפרצוף הזה עוד הפעם? מה הוא לא מבין? מה הצעתי? הצעתי משחק, שישתף פעולה, שיציע משהו בעצמו.

בסדר, נשחק. חי, צומח דומם. הנה אני מתחילה, אל"ף... מה אל"ף? מי אל"ף? מה אל"ף עכשיו? אוקיי, שהוא יעצור, שהוא יעצור כבר, שהוא יעשה משהו, שהוא יעשה משהו, נמאס לי כבר שהוא לא עושה כלום. -מה זה, פנטומימה? מה היא רוצה? נו כבר, תעצור! נו באמת, תעצור אותי כבר! -למה? כי זה הקטע של המשחק, אתה עוצר אותי ומשם משחקים. אבל אני הדומם, אני הדומם, את ה"חי צומח", אני הדומם. למה צריך להסביר גם כל הזמן. בסדר, בחרתי סמ"ך, סמ"ך יצא לי, ליל הסדר, סדר. יופי, סבבה. -סוף כל סוף. סמ"ך - סבבה. -שהוא יחליט במשהו. אני החלטתי בראש השנה, אני החלטתי כבר בכל החגים, אני החלטתי. עכשיו הגיע התור שלו להחליט איפה. ליל הסדר, איפה

נהיה בליל הסדר? מה זאת אומרת? מה ליל הסדר? מה? איפה אנחנו בליל הסדר? איפה נהיה בליל הסדר? אולי נדבר על זה כשיהיה פורים, לא? ליל הסדר זה עוד הרבה זמן. אצל ההורים... בסדר, צריך להחליט, אנשים רוצים לדעת לפני. ההורים שלך צריכים להתארגן, ההורים שלך כבר מבוגרים, הם הכבר לא צעירים. -הפעם הוא מחליט. הפעם הוא מחליט. איפה אתה רוצה להיות? מה זה משנה? את מי זה מעניין? למי זה אכפת? איפה שאת רוצה. פשוט אצל ההורים שלך או אצל ההורים שלי, פשוט בחירה בין זה לזה. פשוט מאוד. בין כה וכה יש מצות פה ויש מצות פה, ויש מרור כאן ויש מרור כאן, ויש הרבה מרור כאן! אז יאללה. תחליטי, אני... מה שתחליטי אני אעשה בשמחה. אני לא

אוותר. אני לא אוותר. שיהיה בכל מקום, לא משנה. -לא בכל מקום, איפה? אצלכם או אצלנו? -איפה שאת רוצה תגידי, מה? באר שבע ונהרייה זה מקומות רחוקים אז... אז תחליטי מה שאת רוצה. לא, לא, לא, לא. אני לא מוותרת, קדימה. מה אני רוצה, מה אני רוצה. אני רוצה שאתה תהיה שותף, שגם אתה תחליט. -נכון. שאני לא אחליט בשבילך. -נכון. בסדר, את לא מחליטה בשבילי, בואי נחליט ביחד. איפה את רוצה להיות? "בואי נחליט ביחד" זה ביחד, איפה אתה רוצה להיות? תגיד לה מה שהיא רוצה לשמוע ושתוכל להמשיך. -לא משנה לי. לא משנה לי כל כך. -לא משנה לך, אז תגיד מה שלא משנה לך. איפה? תגיד לה "אצל ההורים שלך," היא תהיה מבסוטית. אצל ההורים שלך.

-אצל ההורים שלי? למה אצל ההורים שלי? שנה שעברה היינו אצלם, צריך לחזור אליהם עוד פעם? אז אצל ההורים שלי. -אז אצל ההורים שלי. אבל אצל ההורים שלך הם כבר מבוגרים. -נו, עוד פעם הוא לא מחליט. תחליט, תחליט. -ההורים שלך כבר מבוגרים, זה לא מתאים. -בסדר, אז אצל ההורים שלך אמרנו. אז אתה כל פעם משנה את דעתך. אני לא שיניתי, אני אמרתי... אני אמרתי ואתה אומר בדיוק הפוך. זה לא בדיוק נקרא להחליט. אני אמרתי לך שאת יכולה להחליט מה שאת רוצה. אני... אני... מה שאת תחליטי זה טוב. דבורה, תחליטי באמת. -אי אפשר ככה, אי אפשר ככה. תחליטי מה שאת רוצה ונעשה את זה. אני לא מאמינה שאתה חוזר... -את לא יכולה יותר. אתה חוזר

בדיוק לאותה נקודה. בדיוק לאותה נקודה. מספיק. -תגיד לי מה אתה רוצה. החלטה. יש שורה תחתונה בלי לשאול עם סימן שאלה אם אני רוצה או לא. אני רוצה לנוח. קדימה, קדימה, עכשיו פעולה. חד-משמעית. זהו. אני מחכה. אולי נבטל את הסדר הזה. קדימה, לכי, תביאי, תביאי את הקנקן. מהר, יאללה, קדימה. עלית לי עד לכאן. מה את עושה? מה את עושה? השתגעת לגמרי. הכול רטוב, מה זה הדבר... מה זה הדבר הזה? דבורה'לה, מה את עושה? מה אני עושה? -מה זה, בריכת מים? קצת חיות, קצת מים. אני פשוט חיה עם עציץ. האם היא באמת חיה עם עציץ או האם היא גודמת את העץ? האם בזה שאין לו דעה לכאורה או שלא מביע אותה מתי שהיא רוצה, איך שהיא רוצה, בצורה

שהיא רוצה, גורמת לו להיות עציץ? כשאחד מהם נהיה עציץ אז השני או נהיה עציץ גם כן או מרסק ושובר את העציץ הקיים, אבל השאלה באמת האם הוא עציץ? אז בואו נפתח את זה. בבקשה. ושלום ל"בעטלרס." -שלום וברכה. -שלום. לפני שניגע במשהו, ניגע ב"עציץ." היה לנו פה עציץ, ואני חושב שחלק גדול מהאנשים שרואים אותנו עכשיו מזדהים עם עציצים שיש להם בבית. -יש להם עציץ בבית. יש להם עציץ בבית. עכשיו זה... אנחנו צוחקים, אבל העציץ הזה הוא חתיכת עציץ כי זה אחד הדוממים הצומחים ביותר שיש בבתים שלנו היום, זה דומם שמשנה חיים. עכשיו תתרגם. -עכשיו אני אתרגם. אני חושב שהבעיה מתחילה, ואנחנו ראינו אותה פה בדוגמה המאוד יפה הזאת, שיש צד

אחד שמרגיש מתוסכל לכאורה וצד אחד שמתפרש לנו כצד שלא אכפת לו, כאדיש, כאפאתי, "תעשי מה שאת רוצה," "תעשי מה שאת רוצה" באיזושהי אמירה שזה לא באמת מעניין אותי, ואני חושב שזה הקוץ הכי גדול. -אבל אני הרגשתי פה תסכול, הרגשתי פה תסכול אחר, בתור השחקן דווקא. -שמה? התסכול שאני לא מבין מה היא רוצה, ממה היא מתוסכלת. אמרתי לה באמת שתחליט, בשמחה. זה תסכול נוסף, תסכול כזה של "מה היא רוצה?" למה היא מתוסכלת? על מה היא כועסת? -זה כאילו תסכול של טקסט וסב-טקסט, שהיא אומרת משהו אחד אבל היא מתכוונת למשהו אחר. אתה עונה על המשהו האחד הזה אבל לא ענית לה מה שהיא באמת שאלה. -כן, אבל אני לא חושב שבכלל אם תשאל אותה...

-היא לא תדע להגיד. היא לא תדע להגיד שהוא ענה לה בכלל. היא כל כך הייתה שקועה במשהו שהיא רצתה לקבל שלא משנה מה שהוא נתן, לא היה רלוונטי. בסיפור שלנו מה היא רצתה לקבל? לדעתי? בסיפור שלנו פה היא רצתה לקבל אמפתיה, יחס, הקשבה, תשומת לב, זה מה שהיא רצתה לקבל. אבל הסדר זה בכלל לא נושא. -לא נושא. אפילו שהיא תחליט לבד. הנושא של הסדר זה בדיוק כמו הנושא של ה"ארץ עיר" שקדם לפני הסדר. אני רוצה פרטנר, אני רוצה שותף. אז היא לא רוצה שאני אחליט? היא לא רוצה שתחליט, היא רוצה אותך. גם בני זוג שרבים, אנחנו מדברים פה על מערך זוגי. בני זוג שרבים, אחד הדברים הכי מתסכלים בריב שהצד השני הוא אפאתי. הוא לא משתתף במריבה?

-הוא לא משתתף. אין קונטרה. באתי לקטטה והצד השני לא שותף. "תצעקי, מאמי. תצעקי." אנחנו חייבים להבין שזה נכון, המקום הזה שבני זוג עובדתית לא יהיו שווים. תמיד יהיה מישהו יותר דומיננטי, תמיד יהיה מישהו יותר אקטיבי, תמיד יהיה מישהו יותר פסיבי, והרצון העז שלנו שהצד השני לכאורה יהיה כמונו, הוא המקום להרס כל חלקה טובה בבית כי הצד השני לא יהיה כמונו, לא יהיה כמונו לעולם, לא ירצה מה שאנחנו רוצים לעולם. אבל זה מתחיל משמה? היא רוצה שתהיה כמוה? זאת הבעיה? זה משם? -היא רוצה שתהיה, קודם כול. -פרטנר. שיהיה עם מי לעבוד. -היא רוצה שתהיה. מבחינתה עכשיו... -מה היית עושה במקומי שמה? לפני שאני אגיד לך מה הייתי עושה

במקומך, יכול להיות שהייתי בורח, זאת גם אופציה, אבל היא רוצה שתהיה והדרך שלה במקרה הזה, שיכול להיות שהיא שגויה ותכף נדבר על זה, הדרך שלה לרצות שתהיה זה שתהיה כמוה, אבל היא לא באמת רוצה שתהיה כמוה אבל זה מה שהיא יודעת. דרך אגב, מה הוא רצה? מה הוא רצה? שקט. -שקט. לשחק בפלאפון. -הוא רצה שקט. -שיניחו לו. הוא לא רצה להגיד לה "פסח לא מעניין אותי," כי יכול להיות שפסח מאוד מעניין אותו. "פסח לא אכפת לי." אבל יכול להיות שבאמת זה לא אישו מרכזי בחיים שלו. -באותו רגע. כרגע זה לא אישו מרכזי איפה יהיה פסח. אולי זה בכלל לא אישו אצלו. אצלה, אצלנו, בסדר. יכול להיות אבל ברגע... אבל מה הוא אומר? ברגע שהוא בא

ואומר לה "זה לא קריטי לי, זה לא אכפת לי," היא עושה לזה תרגום בראש "אני לא קריטית לו, אני לא חשובה לו." התרגום פה, היא מזהה את עצמה דרך הסיטואציה והסיטואציה הזאת מציגה לה שהוא אדיש. אם הוא אדיש למשהו שחשוב לה זה אומר שהוא אדיש אליה. וזה נכון. זה לא נכון. -זה לא נכון? זה לא נכון. יכול להיות שהוא לא רגיש אליה אבל הוא לא אדיש אליה. יכול להיות שהוא גם אדיש אליה אבל זה כבר סיפור אחר. את זה כבר צריך לבחון בתהליך זוגי מאוד מאוד עמוק אם הוא אדיש אליה, אבל ברוב המקרים זה לא ה"הוא אדיש אליה," הוא אדיש לסיטואציה והיא מתרגמת... אני אומר "היא," זה יכול להיות גם הפוך, אוקיי? זה לא חד-כיווני, למרות שבדרך כלל

האישה צריכה יותר חום, יותר תשומת לב, יותר תקשורת. גבר לא צריך לתקשר, גבר תן לו "כן, לא, בסדר, תחליטי." כלומר, אורך המשפטים אצל גבר הם הרבה יותר קצרים, הוא הרבה יותר ענייני. את רוצה? סבבה, תחליטי. אם חשוב לי אני אגיד לך. מה... תתקדמי. אישה... הגבר תכליתי והוא אומר "תחליטי." -בדיוק. בינגו. הסיטואציה שעשינו כאן היא הייתה קצה. זאת אומרת, אי אפשר ממש לשנות בה דברים, אני חושב שאם משנים אז צריך לשנות משהו יותר בבסיס הראשוני. -תראה, הסיטואציות האלה, אנחנו ראינו אותן בכל מקום בחיים, אנחנו ראינו אותן ביום הורים בבית ספר. אתה מגיע יום קודם, יש יום הורים. עכשיו, תמיד לצערי זה יוצא, אתה מגיע קודם כי עוד

פעם, אין מה לעשות, בסופו של יום האישה יותר מעורבת, יותר רגשית, יותר צריכה את הפידבק, כן, במקום הזה האמוציונאלי של תרגום הרגשות לשכל, האישה צריכה יותר. זה קשור לטיימינג. זאת אומרת, מתי זה קורה. -נכון. עכשיו, בוא ניקח רגע, יש סיפור, יש איזה אירוע שאתם יכולים להביא מהחיים שלכם לדוגמה, כזה או אחר? יש איזה משהו שהוא כאילו... קורה לפעמים בקטע שאנחנו יוצאים, יוצאים למסעדה. -אוקיי. השאלה לאיפה הולכים? זה משהו אזוטרי, זה לא אחד מאושיות החיים שלנו. בוא אני אעצור אותך, במחילה. תשעים אחוז מהקונפליקטים הם על ענייני אזוטריים ולא על אושיות החיים. כלומר, עכשיו רוב המחלוקות בבית הן ביום-יום. כלומר, ברוך הבא

למועדון. -אוקיי. אז שזה יהיה... -אותנטי. לא, שאף אחד לא יקליט את זה ולא יצלם את זה. לא, לא מצולם, זה לא מצולם. זה גם בעילום שם. זה בעילום שם. -יש לך טשטוש על הפנים. היות שמרשי הוא שחקן וזה, הוא מביא משהו... המציג הינו שחקן. -המציג הינו שחקן והוא משחק משהו שבאמת קורה לו. -בבקשה. אני אוהב ללכת למסעדה בשרית כי זה יותר וכו' וכו'. -טעים. יותר טעים, יותר... יש הצדקה גם כן להוציא את הכסף הזה. ואשתי אוהבת יותר חלבי כי זה יותר קליל ויותר... אפשר לשתות קפה אחר כך, שזה נחמד. אבל עד שיוצאים, לצאת למשהו בשרי. ואשתי פעם אחת אמרה לי: לאיפה אתה רוצה לצאת? עכשיו, אני יודע שהיא סובלת במסעדה בשרית. משהו ברמת

סבל. היא... מה זה "היא סובלת?" היא סובלת כי זה... לא נהנית. -לא נהנית. זה לא טעים לה, זה לא הרצון שלה, היא רוצה ללכת למסעדה חלבית. אז אני אומר לה: לאיפה שאת רוצה. אבל היא רוצה לפנק אותי, היא רוצה שאני אלך לאיפה שאני רוצה. אז אני אומר לה: לאיפה שאת רוצה. כאילו, בשמחה לאיפה שאת רוצה. אז בסוף מצאנו את עצמנו במסעדה בשרית. אגב, אני לא הכי נהניתי שמה, אפשר לחשוב. כי זה לא היה טעים או כי היא לא נהנתה? גם וגם. וכבר משלב הסלטים הבנתי ש... שנפלת חזק. נפלת בסלטים. נפלתי חזק. ובאמת, עם הרבה שמן וזה סלט עייף וזה סלט שכדאי היה שלא היה בכלל. או להוסיף לו קצת גבינה זה היה עוזר. סלט קיסר. ואז מגיעות גם המנות

העיקריות וזה... הריח קטסטרופה, קטסטרופה למי שלא אוהב מסעדות בשריות, למי שאוהב כבד על האש אז... רגע, משהו אחד לא הבנתי, אבל איך... אם אמרת לה "מה שאת רוצה," איך הגעתם בסוף לבשרי? היא פרגנה לי. עכשיו, הקטע שצריך גם לפרגן ב... תוך כדי. מי בסיטואציה היה הנגרר? זה שוויתר? זה ש... אני הלכתי לאיפה שרציתי, אבל תכלס נגררתי כי ידעתי שזה לא יסתיים טוב. אז איפה נגררת פה? אחרי הפרגון כלפיי. כלומר, זרמת עם הפרגון למרות שידעת. -ידעתי שזה לא יסתיים טוב. כלומר, לא היו הפתעות, ידעתי שזה לא יסתיים טוב. ידעתי שזה לא יסתיים טוב. -מותר לשאול איך זה הסתיים? זה לא הסתיים טוב, זה... לא, לא, איך זה כן הסתיים, איך זה

לא הסתיים הבנתי. איך זה כן הסתיים? יצאנו החוצה ואמרנו: זה לא היה... זה לא היה שווה את זה. לא היית עושה את זה עוד פעם? -מה פתאום. לא היית מפרגן לפרגון שלה? ידעתי שהיא לא תיהנה מזה, ידעתי שזה יהיה באמת... היא תכריח את עצמה... -זה יצר אי נעימות ביניכם? היא תבלע את הצפרדע, כמו שאומרים. זה יצר אי נעימות? עזוב, לא קולוסאלית, משהו מקומי. יצר אי-נעימות? כן, סוג של אי-נעימות. הלכנו למסעדה, יצאנו ולא קיבלנו את האפקט של מסעדה. אפקט של מסעדה זה להיות ביחד, זה ליהנות ביחד, זה לדבר על דברים אחרים חוץ מהאוכל כמה שהוא לא מוצלח. ואז יוצא שאתה הולך למסעדה, משלם כסף, אתה מדבר על כמה האוכל לא מוצלח, יוצא החוצה

ואומר: מה עשינו? ואי אפשר לשתות קפה. וגם אי אפשר לשתות קפה עכשיו. כן. אבל תראו, הדוגמה הזאת היא דוגמה מהותית אבל היא טיפה על יד כי אתה באיזשהו מקום החלטת לוותר, יש פה איזה פרדוקס. -נכון. החלטת לוותר וללכת לאן שאתה רוצה, אתה מבין את ה... -כן, כן, בהחלט. אתה החלטת לוותר וללכת לאן שאתה רוצה רק בשביל שהיא תהיה מרוצה או שהיא תרגיש נוח, כאשר אתה יודע מראש שהתוצאה לא טובה. כלומר, אתה הולך מראש למקום... במקום לבוא ולהגיד: לא, אנחנו לא הולכים היום למסעדה בשרית, הולכים למסעדה חלבית, שגם אני אוהב, אני גם אוהב. נכון, אני מעדיף בשרי, אבל בשרי אני אלך עם חבר, בשרי אני אלך עם עצמי, איתך אני הולך לחלבי. אבל

מתוך החלבי אם את רוצה לפרגן לי, בואי נלך לחלבי א' ולא לחלבי ב' כי חלבי א' אני יותר אוהב. כלומר, דרך המקום שאתה יודע שהיא תיהנה, לתת לה את התחושה שהיא פרגנה לך ולא לקחת למקום שכן אתה תיהנה אבל בהכרח ייצר שם בעיה אצלה. עכשיו, כשאתם מסתכלים על הרעיון הזה, וזה קורה לנו המון בבית, שאני עסוק כל הזמן בחישובים מה הצד השני, מה הוא יגיד, מה הוא יחשוב, מה הוא יעשה ואני הופך להיות סוג של מרצה, אחד שאמור לרצות, וכשאתה מרצה בהכרח שני הצדדים לא יהיו מרוצים. שני הצדדים? למה? -שני הצדדים, שני הצדדים. -למה? כי גם אתה לא עשית מה שאתה רוצה. למה בן אדם מרצה? -וגם הצד השני מרגיש את זה. שאל את עצמך למה בן אדם מרצה.

ברגע שבן אדם מרצה בסוף תהליך הריצוי הוא מרגיש חסר ולכן הוא בהכרח לא יכול להרגיש טוב. זה לא אני נותן מעצמי באמת בשבילך. זה לא. אני מרצה כדי לא להיכנס לוויכוח, אני מרצה כדי שיהיה לי שקט, אני מרצה כדי שיאהבו אותי. כלומר, יש רשימה ארוכה למה בן אדם הופך להיות מרצה, אבל ברוב המקרים הוא הופך כדי להשיג משהו, וברגע שהוא לא משיג את זה הוא יהיה בתחושה לא נוחה. עכשיו, בדרך כלל איך בן אדם ירצה? על ידי זה שהוא ייגרר אחרי רצונו של האחר, הוא לא יברר את רצונו של האחר. "אני רוצה ללכת לשם," "אני רוצה ללכת לשם," בסדר, בוא נזרום. טוב. עכשיו, על פניו, הנה, הסכמתי, אני מוכן לעשות מה שאת רוצה. את רוצה אצל ההורים, את

רוצה אצל ההורים, את רוצה אצל ההורים האלה, את רוצה אצל ההורים... והצגתם את זה בצורה מאוד מאוד יפה שהראתה שלא משנה מה הוא אמר, היא נשארה לא מרוצה, הוא סגר לה את כל האופציות. אני חושב שאם אנחנו צריכים להוציא מפה תובנה, זו התובנה הזאת שבאה ואומרת קודם כול תברר מה אתה רוצה. לפני שאתה ניגש, כמו כל משא ומתן בחיים, תברר מה אתה רוצה. אל תיגש כאשר כל מה שאתה רוצה זה מצפה שהוא יעשה משהו שאתה רוצה. זה לא רצון. קודם כול תברר מה אתה רוצה. איפה אתה רוצה לעשות ליל סדר. איפה אתה רוצה? כלומר, "אל תעשה רצונך כרצונו," אפשר להגיד. -נכון. במקרה הזה. כן. אבל קודם כול תברר. התפקיד שלנו אחד עם השני הוא לדעת ללמוד אחד

את השני. יש לנו שמה לברר את הרצון שלי, ושתיים, ללמוד להקשיב כי הוא ענה. מה שאני מציע כרגע זה שבוא ניתן לאוריה שיקוף על תמונת המסעדה שיראה שנייה מהצד איך הדבר הזה נראה ונחזור לדון על זה. אבל בלי הפתרון. לא, בלי הפתרון. -אוקיי. רק את האירוע. -סבבה. מסעדה, איזה כיף. איך אני אוהב לצאת למסעדה עם אשתי. זה פשוט, זה... רק חיכיתי שנצא למסעדה, זה מה שאנחנו אוהבים לעשות. אני כל כך שמחה כשהוא מזמין אותי, זה... זה אצילי מצידו. הוא מזמין אותי וכל האפשרויות פתוחות. הוא משקיע, זה זמן שהוא משקיע בי. נורא כיף. אשתי היקרה, אני מעריך אותה, אני אוהב מה שהיא עושה ופשוט מבחינתי, מה שהיא רוצה. מה שהיא רוצה. אני

מוותר, אני הולך איתה עד הסוף. מה שבא לך, חלבי, בשרי, אני איתך. אז מגיע השלב הזה שאנחנו מתלבטים: חלבי, בשרי, חלבי, בשרי. אני אומרת שאני רוצה חלבי והוא יודע שאני מעדיפה חלבי, אבל אני גם רוצה לתת לו את ההזדמנות לבחור. אני משאירה את זה פתוח. אז נעשה מה שאת רוצה, מה שאת רוצה. את רוצה חלבי? את רוצה חלבי? את רוצה חלבי, לא? נו, אז חלבי. אז את רוצה חלבי. אני רוצה חלבי ואני רוצה גם לכבד אותך. אני רוצה שתהיה לך את ההזדמנות, את הרצון שלך. אז לא אכפת לי שגם אתה תבחר, העיקר ששנינו נהנה. נו, אבל אני רוצה ללכת איתך, מה עכשיו לכבד אותי? עזבי, עזבי כבוד. נו, אני איתך, אני איתך, אני איתך, חלבי. יאללה. אז בשרי,

בשבילך בשרי. אתה פנית אליי, כיבדת אותי שאנחנו נצא - בשרי. חלבי. את רוצה חלבי, אני יודע שאת... -בשרי, בשרי. את רוצה חלבי, נלך לחלבי. -בשרי. אפשר, אפשר, אין בעיה. אז בואי נלך לחלבי, זה לא ייגמר טוב. נו, אני אומר לך. חלבי, חלבי, מה את אומרת? הלכנו לבשרי. בשרי, בסדר. גם טוב. לא רע. לא רע. לא נורא. גם כן אוכל. אי אפשר לשתות קפה אחרי זה, אבל בסדר. טוב. בשרי. אני סלט סצ'ואן. בדרך כלל אוהבים אותי, יש לי קצת גזר ויש לי גם פטריות מקורמלות למעלה. מנה נפלאה. בדרך כלל אוכלים אותי, מלקקים את האצבעות. אבל יש את הזוגות האלה, אני רק רואה אותם מתקרבים אליי ואני יודע שזו כרוניקה ידועה מראש. אני כבר מתחיל להרגיש

עייף. אני סלט קיסר, אני, בדרך כלל עפים עליי, אני פשוט... רק הניחוחות שלי... אבל אני רואה... אני רואה... זה נראה אבוד. איך היא מסתכלת עליי. אני סלט ירוק, בהתחלה הגעתי רענן, טרי, נוצץ, אבל איך שהיא ראתה אותי הרגשתי שאני ישן, פשוט התיישנתי בין רגע. היא לא במקום שלי. ערב טוב, צופים בבית, והפעם אנחנו נלמד איך עושים סלט ביתי טעים. לוקחים קערה גדולה, רחבה, רחבה, שמכילה הרבה הרבה, מניחים אותה על השולחן ברוגע וכשאתם מוכנים מכניסים טיפה, טיפה, טיפה ויתור אבל גם קצת... קצת שלכם, מה שאתם רוצים באמת. תנסו לא לזייף, לא לזייף, להיות מדויקים. על זה להוסיף הנאה, דיבור, כנות, אפשר גם טיפה טיפה טיפה... לעמוד על

שלכם. כנות. תערבבו את זה טוב טוב טוב ביחד, תטעמו את זה לפני. אתה יודע, זה... זה מדהים שאנחנו במסעדה בשרית ואני נהנית מהאוכל, לא יודעת. נכון? זה מדהים. זה מדהים. רק לראות אותך נהנית במסעדה בשרית... אני לא מאמינה שאני נהנית כאן. חשבון? פשוט אתם פה כבר... כמעט כולם הלכו ונראה שכל כך כיף לכם, אתם נהנים. פשוט עוד מעט סוגרים אז... בשמחה. אתם מוזמנים שוב. תמיד. האוכל שלכם נהדר. -תודה. יש לכם גם סניף חלבי? שומעים את הצחוק שמה... כן. אוריה, הסיפור האזוטרי שלך. איך היה לך לראות אותו? נחכה שש שעות, נעכל אותו. החיים שלנו הם כמו מסעדה ואתה צריך לומר מה אתה רוצה, להזמין מה שאתה רוצה. יכול להיות שאין במטבח,

יכול להיות שזה... ואם זה לא מסתדר עם התפריט של הצד השני? הצד השני גם רוצה. אם אתה הולך עם עצמך זה יחסית פשוט, יש כאלה שגם לעצמם זה לא פשוט. -נכון. אבל יש צד שני שאוהב תפריט אחר. איזה טיפ תיתן לנו? פתרון? -כן, פתרון. אני פשוט, באמת, אוהב חלבי. זאת אומרת, אין לי בעיה אז אני... אלך לחלבי. אני לא סובל מחלבי. אז אם מישהו סובל ממשהו, הוא לא צריך לוותר. אם זה גורם סבל - גמרנו. או ללכת לבשרי קלאסי. אתה רואה בסיטואציות אחרות, קח סיטואציה, בוא נצא רגע מהבשרי-חלבי, מיצינו את הטעמים. -כן. אבל בסיטואציות אחרות אתה נתקל שאתה בא ואומר: הדפוס הזה חוזר? אירועים אחרים בבית, כאלה ואחרים, ללכת לחברים כאלה, ללכת

לחברים אחרים, הולכים להורים, לא הולכים להורים. אתה יודע, אנחנו על רצף החיים. כמו שאמרתי קודם, "הדרמות הגדולות" שלנו בחיים הן דווקא האירועים הקטנים. ולא פעם, אתה יודע, זה עוד אירוע קטן ועוד אירוע קטן ועוד אירוע קטן, אתה לא מבין... לא אצלכם, חס ושלום, אבל יום אחד נפתח לי משבר ואתה אומר: על מה? כנראה על המון המון המון אירועים כאלה קטנים שמצטרפים ויום אחד יוצרים כזה רצף שקיר נופל. אבל האם הדפוס הזה, אתה רואה אותו גם במקומות אחרים או זה דפוס בשרי-חלבי? זה נראה לי שלכולנו יש איזשהו... קודם כול, התשובה היא "כן." התשובה היא "כן." יש לנו בכל מיני מצבים שבהם אני נדרש להחליט אם אני מוותר או לא מוותר,

אני מחליט, עומד על שלי או לא עומד על שלי. אני לא חושב שזה צריך להיות אבל "ייקוב הדין את ההר". -אוקיי. זאת אומרת, אני יכול לומר מה אני רוצה, אבל השאלה אם זה מתאים או לא. ואם זה לא? -אז לא. אז אני עדיין רוצה או אני כבר לא רוצה? אני רוצה, אז פעם אחרת. מה שהתחדד לי בשיקוף זה הקטע ששניהם התחילו מזה שהם רוצים מאוד מאוד שיהיה טוב לשני. זה יפה. ולמרות שכל אחד כל כך רוצה שלשני יהיה טוב, אני מכיר את זה מהחיים שלי גם, ואיפשהו שמה בגלל הרצון הזה הוא מתערב לך והוא הופך את זה למשהו לא נקי. ושם אתה מוותר לפעמים. קודם כול, זה נכון, זה נפלא ואחד הדברים שאנחנו יכולים כבר לקחת את זה ולתת כלי. לתת אנשים בואו,

תראו. אתה באמת לפעמים יוצא מאיזשהו מקום, אתה רוצה את הטוב של בן הזוג שלך, אתה כאיל ובא אומר: אני כרגע מתבטל. אבל, ויש פה אבל, זה קשה לנו. קל לי נורא להתבטל נקודתית כרגע, אני מפרגן, "מה שאת רוצה," "מה שאת רוצה". באמת מפרגן, אבל קשה לי ללכת עם הפרגון הזה עוד צעד אחד קדימה, וברגע שאני כבר התיישבתי איפה שאת רוצה, ישבנו לראות את ההרצאה שאת רוצה או אתה רוצה, ישבנו במסעדה שאת או אתה רוצה, ללכת על זה עם עוד צעד אחד קדימה ואיך אני כן איהנה שם באמת. כי הצד השני יהיה לו את ה... תמיד תמיד תמיד, גם אם הוא לא ירצה, את הבדיקה אם אתה באמת היית שם בשבילו או יש איזה קטש. עכשיו, זה לא בהכרח מודע. כלומר, המקום

הזה שהצד השני יושב, מסתכל, ואם אתה מתחיל עם הפרצופים ואתה פתאום הופך להיות מבקר המזון של כל מיני מסעדות, אתה עכשיו מבקר המזון ופתאום לא נראה לך הסלט, פתאום זה. ולאט לאט אתה מוציא את הטעם מהמסעדה, כלומר שותה, מה שנקרא, בקשית, אתה שותה לאט לאט את כל החשק, נגמר החשק לשני הצדדים. והטיפ הקטן, כאשר אתה באמת מוותר ממקום אמיתי, עכשיו, מה זה לוותר ממקום אמיתי? הכלי היחידי שאני יודע אם ויתרתם ממקום אמיתי - אם אני לא מרגיש חסר בסוף הוויתור. אם ויתרתי ואני מרגיש חסר זה אומר שאני מחכה שיום אחד זה יוחזר לי. היום אני ויתרתי - מחר את תוותרי, ואני כבר עכשיו הולך עם הפנקס הזה אצלי - אז זה לא ויתור, זה לא יכול

להחזיק. אז הכלי... לפעמים זה לא ויתור בכלל, באמת לא אכפת לי. אני פסיבי, אדם פסיבי יושב במקומי... -רגע, לא, המילה "לא אכפת לי" היא נפלאה ותכף נראה איך אנחנו מעבירים אותה מ"לא אכפת לי," שהנושא הזה פחות חשוב לי כדי שלא יתורגם שאתה או את "לא אכפת לי", כי שם זו הסכנה. הסכנה היא החיבור הלא נכון של חוסר האכפתיות האמיתי שלך מהמקרה לבין החיבור של בן הזוג שבא ואומר: זה חוסר אכפתיות שלך ממני. -ממנו. כי המקרה הוא שלי. שמה הסכנה ואנחנו צריכים לדעת איפה הגבול הזה עובר. אבל אם אני חוזר רגע לנקודה הקודמת, זו הנקודה שאני בא ואומר: אם עכשיו אני מוותר, ויתרתי. ממקום אמיתי באמת רציתי לטובת בעלי, לטובת אשתי. ברגע

שוויתרתי והשלמת עם זה, עדיין עכשיו יש לך משימה שנייה שהיא תגרום לתהליך להצליח, אם תצליח עכשיו למצוא איך אתה מתחבר למשהו אחד שאתה אוהב באירוע שאתה הולך אליו. אם אתה, כן, התמקדת בו, הלכנו עכשיו לחברים. אני אמצא את עצמי בפינה של החדר. -תמצא את עצמך בפנים. תמצא נקודה טובה. -לא, נקודה שאתה מתחבר אליה. כן, אני עכשיו לא אוהבת בשר אבל אני מתחברת לסלטים. כי רק להתחבר לזה שאני עכשיו אשב ואתענג על איך הוא חותך את הסטייק, חבר'ה, בואו נהיה אמיתיים, זה לא עובד. -לא בבית ספרנו. זה לא עובד גם אם עכשיו לאורך זמן... זה לא עובד, זה לא עובד עם ילדים. כשאני מסתכל על המקום הזה אז הטיפ הקטן שאנחנו יכולים לתת

לאנשים, והוא עובד, כן תפרגן. אתה רוצה לפרגן? את רוצה לפרגן? תפרגני. אבל ברגע שפרגנת וויתרת עדיין במשהו שאליו הולכים ואותו עושים תמצאי משהו או תמצא משהו אחד שאתה בא ואומר: שם אני יודע שאני איהנה, אוקיי? המקום הזה "תחשוב טוב - יהיה טוב," אז "תסתכל טוב - תמצא את הטוב" זה מהמקום הזה. ולשאלתך או למה שאמרת: לפעמים לא אכפת לי, באמת לא אכפת לי. שהצד השני יתרגם את זה כ"לא אכפת לך ממני." אז פה, וזה בדרך כלל אני יכול להגיד לנו הגברים כי אנחנו בדרך כלל יותר חלשים באוסף מילים שיבנו משפט הבהרה, אם לא אכפת לך, תבהיר שלא אכפת לך מהאירוע, מאוד אכפת לי ממך. זה יתחיל לעשות סדר. אבל מאיתנו, הגברים, כשלא חשוב לי

משהו או שבאמת לא מעניין אותי, תעזור לבת הזוג שלך להבין שמה שלא מעניין אותך כרגע זה לא היא אלא זה העניין. תעזור לה להפריד. זה לא את לא משנה לי, מה שאת שואלת לא משנה לי. אני רוצה, כהרגלנו בקודש, לעבור לשאלה שקיבלנו מהבית והשאלה היא כזאת: "בעלי אדם שקט וצנוע, עבד כשכיר בחברה. "לפני כחודש הוא פוטר ומאז הוא יושב בבית. "אני מאוד רוצה לעזור לו או בחיפוש מקום חדש "או בכלל, אני חושבת שהוא מאוד מוכשר ויכול לפתוח עסק עצמאי. "כל פעם שאני מדברת איתו הוא אומר לי שאני אניח לו. "אני משתגעת, לא יודעת עד כמה ללחוץ עליו. "הוא כזה פסיבי", הוא כזה עציץ. "מה אני עושה"? מה היית מייעץ לה? היא ממש רוצה. קודם אני

מייעץ לו. -לא, היא פונה. -לה. שוב הנקודה של החדירה, כמה אני יכולה לחדור לתוכו, להשפיע עליו, כמה אני יכולה לדאוג שקודם כול לי, במקום שלי יהיה טוב, שאני מוותרת לו במודעות. יש כאן משהו שמקפיץ אותי. -מה? "הוא פסיבי". אם את אומרת "הוא פסיבי" אז הוא יהיה פסיבי, אל תשימי אותו בתוך מגירה של כותרת "הוא פסיבי." אולי בזה הוא מתקשה לקחת צעד. -אבל היא מזהה שב... כן, עופר? הייתי לוקח את הנקודה הזאת שאמרת, לחפש את עצמך בצד של השני זה כמו לבוא ולראות את הקושי שלו. נשמע שהיא כל כך רוצה לעזור לו להוציא אותו מאיפה שהוא נמצא שהיא לא מתחברת לאיפה שהוא נמצא. יש משהו של כמו להבין: אני מבינה שקשה לך, אני מבינה

שזה... זאת אומרת, להתחבר איתו לשם, כמו שהצעת לנו בעבר, לבקש ממנו את העצה לפתרון. זאת אומרת, איך יוצאים מזה? לא לרצות בשבילו שיצא, אלא יחד איתו. -פה היא כבר בנתה לו חנות, היא בנתה לו חנות, בנתה לו קריירה בדמיון שלה, הכול סגור כבר. מזה מה שעולה משמה זה שמרגישים את הלחץ, לחץ, לחץ... מרגישים מלא לחץ והרבה פחות רצון. קודם כול, יכול להיות שהיא מאוד לחוצה, יכול להיות שזה משפיע על התא הכלכלי של הבית. -מן הסתם. עובדתית היא לחוצה. אנחנו לא יודעים, היא לא נתנה לנו את כל התמונה. אולי היא באמת לחוצה והיא רואה את בעלה כרגע גם הולך ונובל לצורך העניין וגם המצב הכלכלי, יש חשבונות, צריך לשלם אותם, אין לך כבר

משכורת. כלומר, היא באמת לחוצה. מה אנחנו מציעים לה לדעתכם? מה? לא להיות לחוצה? זו אמירה לא רצינית מבחינתי להגיד לה "תירגעי," זו אמירה הכי מלחיצה שיכולה להיות. -אני הייתי מציע לה לקחת אותו למסעדה. -חלבית או בשרית? ולשבת ולדבר מה הוא רוצה, מה החלומות שלו, מה... אני חושב שאם היינו צריכים לקחת את הדברים שאתם אומרים פה ולתבל אותם אז באמת קודם כול להציע לה ולהציע לכל אחד אחר שנמצא בסיטואציה הזאת או דומה, קודם כול לעשות כל מאמץ לא להיות שיפוטי. אין לנו יכולת לשפוט. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו." לא יכולים. אנחנו לא יכולים באמת לדעת מה עובר עליו, איך עובר עליו, כמה קשה לו, כמה לא קשה לו. וכן הייתי

דווקא במקרים האלה מנסה להציע לה לחבר אותו לייעוץ חיצוני, מישהו שהוא לא מעורב רגשית, מישהו שלא מושפע ישירות מהתנהלות כזאת או אחרת, מי שיבוא וישחק את פרקליט השכל: רב, יועץ, מאמן, לא משנה, מישהו, לא חבר. לא חבר. במקרה הזה "עשה לך רב," אבל תשאיר כרגע את החבר בצד כי החבר מעורב רגשית. מישהו שלא מעורב רגשית. אני חושב שדווקא בגלל שהיא מעורבת רגשית ובגלל שבאמת אכפת לה ובאמת כואב לה, היכולת שלה לעזור לו היא הרבה יותר קטנה, ולכן במקרה הזה תהיי מספיק חכמה, תנסי לחבר את בעלך למישהו שאין לו כרגע מעורבות רגשית והתפקיד שלך במקרה הזה זה לתמוך. לתמוך זה אומר להבין את המקום, להקשיב, לא לדחוף אותו, לא לדחוף אותו

כי בדרך כלל גבר, בעל שפוטר ממקום עבודה מרגיש על קצה של צוק ומבחינתו כל דחיפה הכי קטנה... הוא רוצה שתזיזי אותו מהקצה ואת, מה שאת עושה, באמת עם המון רצון טוב, דוחפת אותו לקצה. הוא לא יודע מה יש למטה, כמו שאת לא יודעת מה יש למטה. אז או שתעזרי לו בדיאלוג, תעזרי לו בלהקשיב לו, לא בלייעץ לו כי במצב שלו ברוב המקרים כל עצה תישמע שיפוט. -כן. ולכן עזבי, תני למישהו חיצוני שישב מולו ויגיד לו "אתה פסיבי," מישהו שהוא לא מעורב רגשית, מישהו שהוא לא יוכל להגיד לו "כן, אבל מה את מבינה"? הוא לא יוכל להגיד את זה. את תישארי במקום התומך, במקום המחבק, במקום האוהב ומאחורי הקלעים תפעלי, לא ישירות מולו. אני חושב

שבמקרים האלה כשיש צד אחד במשבר הצד השני יכול לעזור לו מרחוק ולא לעזור לו מקרוב, במיוחד שהמשבר של א' מצביע ישירות על משבר של ב.' יהונתן, טלפון. שנייה, סליחה שנייה. -אוקיי. הלו? כן, ציפי, סליחה. אני באמצע צילו... יהונתן, לא עכשיו. -מה, זה דחוף עכשיו? נו? לא יודע. מה שאת חושבת. -יהונתן, תגיד לה שעכשיו אתה לא יכול. אבל מה שאת חוש... זה בסדר גמור. לא, כתום נראה לי יפה. לא יודע, נראה לי... יהונתן, אל תיכנס לרזולוציה עכשיו. אחר כך תדבר על זה. -שנייה, שנייה, שנייה, זו אשתי. אנחנו מסיימים עוד כמה דקות. -אז ת... אני פשוט באמצע צילומים פה עם כולם. הבנתי שזה דחוף, אני רק אומר לך... טוב. יהונתן, זה לא כל

כך חשוב. -אז שיהיה כתום, כתום זה מצוין. שיהיה כתום עם ה... אז ירוק, ירוק. מה שאת... -יש עוד הרבה זמן. לא, לא הבנת אותי. יהונתן, אנחנו באמצע. -אנחנו באמצע צילום. ציפי... נו, אני באמצע... אז, אז אני אומר... לא, לא אמרתי שלא אכפת לי, את שמה לי מילים... אני אמרתי ש... -יהונתן, תגיד לה "אני מתנצל, אני חוזר אלייך." -שניהם יפים, שניהם יפים. אל תגיד לו מה להגיד, מה אתה אומר לו מה להגיד? למה הוא ענה בכלל? -אז תעשי... אז שיהיה סט... עם נרות באמצע. -אנחנו באמצע צילום, אי אפשר ככה. גם אני רוצה לדבר. -תצא החוצה תדבר. לא, אני לא אצא. -ציפי, באמת, מה שאת רוצה. אנחנו באמצע עבודה. תראי, אני... את יודעת מה?

ציפי, תקשיבי טוב, תקשיבי טוב. -שנייה, יהונתן, אירוע מצוין. -ציפי, תשמעי טוב... יהונתן, מה היא רוצה? מה את רוצה? אני איתך. ציפי, תאמיני לי, האירוע הזה חשוב לנו, אני הצעתי היום את השבע ברכות הזה, הם חברים טובים שלי. באמת לא אכפת לי כל כך הצבע של המפה והנרות, אני סומך עלייך לגמרי בדברים האלה, את יודעת. אני אהיה שמה ונעשה אירוע נפלא ונהדר, רק תיתני לי לגמור את הצילומים עכשיו, טוב? טוב, ביי, חמודה. ביי, מאמי. סליחה. אז זכינו, זכינו מה שנקרא בדוגמה בלייב. קצת משחק. -אבל עדיין. עדיין. עדיין. אז כמו שראינו בדוגמה הקטנה שהצגת לנו פה, הטוויסט הקטן לכאורה שעשינו בעלילה, טוויסט, אותו טוויסט שבא ואומר: מה

את רוצה? ואז סביר להניח שמה שהיא אמרה בצד השני, לפי מה שאני הבנתי מהתגובה שלך, תן לה יחס, תן יחס. עכשיו, היה אפשר לעשות מזה המון המון דברים אחרים, כמו להמשיך ויכוח, כמו לנתק לה, כמו להרים את הקול, כמו הרבה דברים שקורים לנו, או לעשות טוויסט בעלילה ואת לא מפריעה לי, ואת לא נכנסת לי לחיים, ואת לא ואת לא... מה את רוצה? ולפעמים זה גומר בעיה בשנייה. בשנייה, ברגע שאתה עושה ואתה אומר לצד השני "אני רואה אותך." ברגע שהוא ישים לב, "רואים אותי," פתאום ייפתח לו הפתח: אוקיי, אז אני מוכן לקבל החלטה, אוקיי, אז אני אוותר לך הפעם, אוקיי, אז אתה בצילומים, תמשיך את הצילומים, אוקיי. האישור הזה "הוא ראה אותי,"

האישור הזה "הוא סופר אותי," "אני חשובה לו- " זה אחד הדברים שאם אנחנו נסגור את המפגש של היום אז אנחנו נסתכל עליהם ככמה כלים קטנים. אחד מהכלים, כמה כלים לתת לצופים שלנו, הכלי הראשון, הרי מה ראינו פה? באנו לראות בעיה מרכזית של אחד יותר פסיבי, אחד יותר אקטיבי, אחד שלכאורה לא אכפת לו ואחד שאכפת לו יותר מדי. עכשיו, מה שאנחנו רוצים לבוא ולומר שזו לא תמיד המציאות, לא בהכרח מה שבן אדם מביע ומחצין משקף באמת על הרצון האמיתי שלו ועל החיבור האמיתי שלו. זה משקף באמת על יכולת ההבעה שלו. מלמדים אותנו שהרי המחשבה, דיבור ומעשה הם הלבושים של הנפש, אז הדיבור והמעשה הם לבוש, הם לא בהכרח האמת שלי, זו האמת שלי

לכרגע, לסיטואציה שאני נמצא, ליום שעברתי, לאישיות שלי, אבל זה לא באמת אם אכפת לי או לא. אז לאלה שמכירים את עצמם בתוך מערכת זוגית ויודעים שהם פחות דומיננטיים, אכפת להם אבל הם פחות דומיננטיים, הם פחות וורבאליים, תעבירו את המסר לצד השני שחשוב לכם כדי לקבל את הלגיטימציה להמשיך להיות מי שאתם. אחרת לא תצטרכו לשחק כל הזמן משחק ועוד משחק, ומשחק על משחק, על משחק שרק ייצר עוד ועוד ועוד פילוג. קודם כול תעבירו לצד השני "אכפת לי", תקשיבו, תעבירו לצד השני "כן, אתה חשוב לי." זה אחד הדברים המרכזיים שהצד השני צריך לקבל, את התובנה. זה לצד הפסיבי. לצד האקטיבי, לצד הדומיננטי, תבין שמה שאתה רואה זה לא בהכרח מה

שקורה. יכול להיות שזה קושי ביטוי, יכול להיות שבאמת זה קושי קבלת החלטה, יכול להיות שהנושא... יכול להיות הרבה מאוד דברים אבל הפירוש והתרגום של: אם הוא לא אומר, אם היא לא משתפת, אם היא לא משתתפת זה אומר שאני לא מספיק חשוב - זה עיוות, וזה עיוות שהוא לא קשור למציאות. את חשובה לי ותהיי חשובה לי, לא משנה מה הנושא שאת מעלה. אז אם כל אחד מהצדדים יבין שיש צד שני ונקודת המוצא "כן, אני חשובה לו למרות שהנושא לא מעניין, כן אני"... אם נדע לתת את ההבנה הזאת בין שני בני הזוג, נוכל להמשיך להיות דומיננטי, פסיבי ואקטיבי, נמשיך להיות וזה לא יערער לנו את המערכות. אז נקודה למחשבה לכולנו יש, תמשיך ליהנות מהבשרי

ותלמד ליהנות מהחלבי ושאשתך תלמד ליהנות מהמאכלים שאפשר ליהנות מהם בתוך הבשרי וככה כולנו נצליח ליהנות. אז לאחר שסיכמנו את הטיפים הקטנים להיום, אני רוצה להודות ל"בעטלרס," תענוג אמיתי כרגיל לבלות איתכם. -בכיף. -בשמחה. תודה לכם, תודה לכם, הצופים בבית, ואני מחכה לראות את כולכם פה ואותכם בפעם הבאה. להתראות. -להתראות. מסעדה בשרית? אפשר? מנצלים את זה?