הבמאי הגדול בעולם - הרב יצחק פנגר (עם כתוביות בעברית) HD

טוב, אז ערב טוב לכולם. כיף לי לראות אתכם אחרי חופש. והיום נדבר על... תראו, פגשתי בחורה מאוד מיוחדת ונחמדה שהיא סיפרה לי שהיא עברה איזשהו קושי, פרידה זוגית. ופרידה זוגית זה משהו מאתגר. זה משהו מאתגר. למה זה משהו מאתגר? מכיוון שכל, נקרא לזה... לא כישלון, אבל כאילו מה שלא הולך כמו שאתה רוצה, זה קשה, בסדר? אבל כשיש פה עוד מישהו בתמונה זה קשה כפליים, למה? היה פעם איזה אחד שהוא הגיע לרב שלו והוא רצה לשאול אותו על כשרות של איזשהו כבש שהוא שחט. אז הכבש עלה לו 500 שקל. שם את ה-500 שקל, והוא בודק את הכבש, והרב מסתכל על הכבש, אומר לו: "תקשיב, טרף. "אין מה לעשות, תמכור את זה ל... אין, לא יעזור לך." אז

הוא הפסיד 500 שקל, אבל הוא אומר: "כפרת עוונות. "יאללה, בקטנה, נו, לא נורא. כסף זה כסף. "לא נורא, שילך על הכפרות." אחרי חודש הוא נאלץ אותו בן אדם, לגשת עוד פעם לרב. היה לו סכסוך עם השכן. סכסוך עם השכן, משהו עם דין תורה, הוא היה חייב לפצות אותו משהו, והרב פסק לטובת השכן שלו שהוא באמת זכאי, ואותו בן אדם צריך לשלם לו 500 שקל. עכשיו הבן אדם הזה שחויב ב-500 שקל התעצבן. אמר לרב: "אה! למה? לא מתאים וזה"... אז הרב אמר: "תקשיב, זה כמו משפט. זה מה שיצא." אז הרב לקח אות אחרי זה הצידה ושאל אותו: "תגיד לי, למה כשפסקתי לך על הכבש 500 שקל "לא התרעמת, לא עשית מזה כזה בלגן, "אבל כשפסקתי לך עכשיו שאתה חייב לשלם

לשכן שלך 500 שקל, התעצבנת. למה"? מה ההבדל? מה אתם אומרים? שם מישהו זוכה, או-קיי? כאילו, אין לי בעיה להפסיד 500 שקל, אבל לא שמישהו אחר יקבל אותו. זה לא מתאים, או-קיי? אז כאילו בפרידה זוגית, בסדר, זה כואב כאילו כמו כל קושי, אבל פה כאילו, הצד השני ממשיך לחיות, או-קיי? לא, וכאילו... לא, אני שומע את זה המון, כאילו: "אם הוא מתחתן, אני מתה, או-קיי? "אני פשוט מתה, או-קיי? אני לא יכולה "לראות את זה. אני לא מאמינה." אז זה קשה. זה קשה. ואז כמובן באים הקטע של המחזקים. אתה יודע, אם אתה דתי או לא דתי, אז באים גם החבר'ה הדתיים, אתה יודע, "הכול טובה ו... אהה"... "כן, אין בעיה. ברוך השם, כן. "אני אוריד לך

איזה אחת, אל תעצבן אותי עכשיו, אתה מבין? "אתה עם השטויות שלך, גם המשפטים שלך גם כן... "יאללה"... יפה. אבל... ואז היא חשבה באמת מה יכול לעזור? ואז היא נפגשה עם מישהו ש... היא ראתה סטיקר, ועל הסטיקר היה כתוב: 'ה' הפקות.' 'ה' הפקות.' ואז היא אמרה: "וואלה, בוא'נה, יש פה קטע מגניב, "'ה' הפקות.'" מה הכוונה? מה זה ה' הפקות? כאילו ה' - ה' הפקות, כן? לא כי הילדים שלי לפעמים צוחקים על זה, אומרים: "תודה ל-ה"' כאילו סתם, לא... עושים מזה כאילו צחוק. אבל... ברוך ה-ה,' וכאילו תודה ל-ה.' ה' הפקות. מה זה 'ה' הפקות?' תקשיב, יש פה מפיק שמנהל פה את העניינים, ואתה חלק מההפקה הזאת, תרצה או לא תרצה, וההפקה הזאת

תמשיך איתך או בלעדיך. אז תנסה ליהנות ממנה. תנסה ליהנות ממנה. מה הכוונה? תראו, אני בחופש עובד עם מלונות. עכשיו, לעבוד במלונות זה קטע מופרע. באמת, קטע חבל על הזמן. למה? כי אני 'נשאר מלון.' כאילו, האנשים מתחלפים ואני נשאר. ואני יכול לצפות מהצד על האנשים, וזו מה זה חוויה. זה לא יפה להגיד את זה, אבל היום הראשון בנופש הוא הכי סבבה. למה? כל הנופשים באים עם מערכת ציפיות. תקשיב, הם שילמו על זה במיטב כספם, או-קיי? עכשיו, הם ראו תמונות ואתה... פשוט זו אומנות הצילום. מאיפה הביאו את התמונות האלה? איפה זה במלון? איפה זה במלון? בוא, תראה לי את התמונה הזאת במלון. אתה רואה פתאום איזו זווית מאחורי המטבח, אני

לא יודע... מה קשור? כן. אז כמעט, כמעט תמיד, גם אם זה יהיה מלון 9 כוכבים, אתה קולט כל יום נופל פה כוכב, או-קיי? ויש לך נפילת אכזבה כזאת, 'פוף! איי'... והאכזבה הזאת גורמת לעצבים, למה, אתה מקבל חדרים רק בשלוש. ובדרך כלל אתה מגיע לנופש עם ילדים. אם אתה בא עם אשתך, אז סבבה, אתה יודע, מה זה משנה? אתה בא עם ילדים. והילדים, מה זה כיף להיות איתם... פשוט... עכשיו, הילדים האלה, הקרציות, סליחה שאני אומר את זה, הם, הרי כל הנופש זה בגללם, אתה מבין? אתה מבחינתך רץ, תגדלו עיזים בינתיים. לא, אז אתה חוסך חודשים לפני כן, מגיע היום המיוחל שהם יוצאים לנופש, אז הם כבר לחוצים משמונה, כאילו... מצפצף לך מאחורה, "נו!

נו"! מקבלים חדרים רק בשלוש, אבא'לה. והם כבר בתשע, "נו, בוא נלך, בוא נלך, בוא נלך." אז יאללה בעשר, אתה אומר: "יאללה, בעזרת השם נקבל חדרים יותר מוקדם." אתה יוצא בעשר, אתה מגיע בשתים עשרה למקום. אתה קולט תור של מזוודות. תור של אנשים עם מזוודות ולחץ ואתה רעב. בקיצור, היום הראשון הוא יום קשה. הוא יום של עצבים. כולם עצבניים. הם מגיעים רעבים, הם מגיעים מתוסכלים. הם מקבלים את החדרים והם כאילו, "זה החדרים? זה החדרים? "אני לא נשארת פה. אני לא נשארת פה, או-קיי"? והבעל: "סליחה! אנחנו באנו לפה! אל תעשה לי בלגן פה! "גם את גם כן... נמאס לי מכולם! אני הולך"! כאילו, איזה כיף, גם שילמנו, גם באנו. איזה יופי.

החיים נהדרים. יש! יש! כאילו, לא, אתה מבין? איזה עולם מגעיל. בא לך להגיד: "קחו את המפתחות, אני עוזב פה את הכול. "תסתדרו לבד. ינעל העולם." אבל עכשיו, למה אני אומר לכם את זה? כי זו נקודה מאוד חשובה, כי מניסיוני, אחרי זה נרגעים. אחרי זה נרגעים, ובסוף הם נפרדים, כאילו "יואו, תודה. היה מדהים. "ביי. שנה הבאה אנחנו גם באים." כאילו, הם לא זוכרים את הקטע ההתחלתי. בדרך כלל המוח מדחיק את זה בשלב מסוים. אבל למה אני אומר לכם את זה? מכיוון ש... תראו, הנופש יעבור אם הם ירצו או לא ירצו. ואני לוקח מזה משהו לחיים שלי. הנופש יעבור אם תרצה או לא תרצה. אתה כבר שילמת על זה, מה שנקרא. הם לא יחזירו את הכסף, תשכח מזה.

אז עכשיו אתה יכול ארבעה ימים או כמה שלקחת את הנופש הזה, לא אכפת לי, לרטון, להתעצבן, לריב, לקלל את הרגע שבאת לפה בכלל, או ליהנות. זה תלוי בך. וכבר דיברתי איתכם שכשאני אומר 'ה' הפקות', אני אסביר מה הכוונה. 'ה' הפקות' פירוש הדבר שזו נוסחה מאוד פשוטה שאם נבין אותה, החיים יכולים להשתנות, בעזרת השם. מה הכוונה 'ה' הפקות?' כשאני אומר 'ה' הפקות', פירוש הדבר שאלוקים בראש השנה יושב כביכול, ומחלק לנו את המשימות שלנו השנה. עכשיו, לא רק את המשימות שלנו, אלא גם את כמות, או בוא נגיד, את אתגרי הסבל שלנו. אתגרי הסבל שלנו נקבעים לנו בראש השנה על פי היהדות. באותה מידה גם אתגרי ההנאה שלנו נקבעים בראש השנה, אבל,

ופה האבל מגיע, אתגרי הסבל נקבעו בראש השנה, אבל כמה נסבול תלוי בי. תקשיבו טוב. נקצב לי כמה... אילו הנאות יהיו לי. נקצב שהם יהיו בנופש. כמה הם ייהנו - תלוי בהם. כשאני אומר 'ה' הפקות', פירוש הדבר שאלוקים עשה את ההפקה, הוא תכנן בדיוק מה שאתה צריך לעבור. איך תיהנה מזה, כמה תיהנה, כמה תסבול - תלוי בך. למשל, נקצב לאדם עכשיו להיתקע בפקק. בסדר? מבחינתי זה חלק מההפקה של אלוקים, הפקק הזה. יופי. זה סבל. אף אחד לא יחשוב שפקק זה כיף, כאילו, יואו! אלא אם כן אתה נהג מונית, או-קיי? אז כאילו "יא"... "אני עובר לגור פה. איזו מדינה"! אתה מבין? אבל אם אתה לא נהג מונית, פקק זה סבל. כמה תסבול בפקק, זו בחירה שלך. אתה

יכול כל השעה שאתה בפקק לקלל, להתעצבן, לדפוק את הראש כאילו בלוחית רישוי של השני, מה שאתה רוצה, בסדר? זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה אתה מחליט: "אתה יודע מה? וואלה, נקצב לי פקק, "בוא נשמע איזה שיעור תורה. בוא נשמע שיעור תורה. כן, למה לא"? יש לך איזה דיסק, אתה שם, וואלה, אתה נהנה משיעור תורה. פתאום אתה שומע איזה משפט בשיעור תורה שוואלה, דיבר בדיוק אליך. ויפה, יפה מאוד. אפשרות שנייה. אפשרות שלישית: להתקשר לאימא, תגיד לה, לא יודע מה. דבר קצת עם אימא. עם אבא אין מה לדבר. "אבא, מה עניינים? בסדר. סבבה. להתראות. ביי." זה קצר. לא, זה קצר מדי. אין פה בשר. זה... בשביל פקק זה לא... זה טוב, אתה יודע, ל... כן,

לכסף, כן. נכון. אחד פגש את החבר שלו בחו"ל. אז הוא שואל אותו: "מה אתה עושה פה"? הוא אומר: "אני עובד." "אתה עובד? במה"? אמר לו: "בכתיבה." "מה אתה כותב? סת"ם וזה, ספרי תורה"? אמר: "לא, אני כותב לאבא שלי שישלח לי כסף." אבל... בקיצור, אז אתה מבין? עם אבא זה אתה יודע, משהו יותר... אז דבר עם אימא. ספר לה, "אימא מה עניינים?" היא אוהבת שתספר לה מה עברת, מה עשית, ואיפה אתה. "אני בפקק אימא וזה" ויופי, הכול סביבך, ספר לה. אתה יכול להתקשר לאשתך אם אתה ממש במצוקה. סתם... חס ושלום, חס ושלום. לא... זה לא יפה שיש כאלה בדיחות על זוגיות, כי זה מה זה מוריד את החשק לפעמים. לא, היה איזה שודד אחד. ככה מישהו סיפר

לי, שבא אליו שודד עם סכין, אמר לו: "או את החיים או את הכסף"! אמר לו: "אח שלי, אני נשוי, או-קיי? אז כסף אין לי וגם לא חיים. "אז התחבקנו ביחד ובכינו. זה היה רגע מה זה מרגש." למה? למה לחשוב ככה? חס ושלום. הבעיה ש... מה אתה צוחק? מה אתה צוחק? סימן ש... בינינו, עזוב אותך, בוא נתחבק ו... סתם. אבל הנקודה העיקרית היא שנקצב לך הפקק הזה, בסדר? אז אתה תהיה בפקק. עכשיו, הפקק זה רק דוגמה, בסדר? יש לנו מלא דברים כאלה בחיים, מלא דברים בחיים, שהפקת ה' החליטה: זה מה שצריך להיות עכשיו. אין בעיה. עכשיו אני מעביר לידיים שלך. איך תתייחס לזה? אותו דבר הנאה. אז אני אומר עוד פעם, נקצב בית המלון הזה. כמה תיהנה תלוי

בך. זו בדיחה אבל, אתה מבין? ואני אומר את זה לכולנו. עכשיו, גם אני מכיר את השיחה הזאת, או-קיי? ופעם הבאה שיהיה איזה משהו, אני גם אתעצבן, ויאללה, אני הופך את השולחנות והולך הביתה. נו, אז פנגר, מה, תקשיב לעצמך, יא אהבל. זה לא קשור. צריך להתאמן על זה, מה שנקרא. כי כשמגיע הרגע, אתה לפעמים שוכח. אתה לפעמים שוכח. ולכן העבודה שלנו היא דווקא במצבים של רוגע. להקשיב, להבין, שאולי להבא נוכל ליישם. כי כשאני אומר 'הפקת ה'' פירוש הדבר... תראו, השבוע היו כמה אירועים קשים. יצא לי להיות בכמה אירועים לא פשוטים. היה מקרה של אישה חרדית בת 32, שישה ימים אחרי לידה. הרגישה כאבי בטן. שבוע שעבר, ערב שבת. כאבי בטן. אז

מישהי מהמשפחה ליוותה אותה לבית חולים. היא מגיעה לבית חולים, מתפתלת מכאבי בטן. אז במיון אחות בדקה אותה ולא ראתה שיש פה איזה משהו חריג או... אז חיכו לרופא. והרופא התעכב והתעכב. ושלוש שעות הוא התעכב. ואחרי שלוש שעות היא ניגשה לשירותים, סליחה, יצאה ונפטרה. נפטרה. אמרו, כנראה היה דימום פנימי. עכשיו מתחיל סרט של קושי אדיר של כל מי שנוגע במערכת הזאת, איך אנחנו מתמודדים עם זה? אני אומר לך, זה כל אחד שנוגע. זו האחות עצמה, כי גם האחות עוברת עכשיו סרט לא פשוט. גם הרופא שאולי התעכב או לא משנה מה, עובר סרט לא פשוט. אני אומר לכם, אני... סיפרתי את זה פעם שעברה, שהייתי צריך לעשות רישיון על אופנוע. מסיבה

מסוימת, או-קיי? מהכבדים האלה... וטסט ראשון נכשלתי כמיטב מסורת ישראל מקדמת דנא. ולא משנה. נכשלתי. עכשיו, אני החלטתי שאני זהו, אני מפסיק עם זה. אני לא צריך את זה. אני יורד מזה. אבל אלה שגרמו לי בהתחלה, לחצו בגלל איזושהי תוכנית בטלוויזיה, לא משנה... נו, נו, נו, נו... אז הלכתי. עכשיו, הטסט השני היה חוויה מדהימה. למה חוויה מדהימה? א', אתה פוגש את כל הנכשלים, וזו חוויה מדהימה, באמת. "מה, גם אתה פה? מה אתה עושה פה? "זה לא טוב שאני רואה אותך כאן." פתאום הפכנו למשפחה אחת מלוכדת. זה לא ייאמן, אתה יודע? לפני, אני לא מכיר אותו בכלל, לא יודע את השם שלו. פתאום אתה מרגיש כאילו, עברנו משהו ביחד, או-קיי?

חווינו חוויה זהה. כאילו, בוא נתמוך אחד בשני. ופתאום אתה רואה, נהיינו ככה, אפילו, מה השם שלך? בוא, אני אתפלל עליך. כאילו שתעבור. איזה קטע. ואז הגענו לטסט, ופתאום המורה לנהיגה אומר: "חברה", והוא היה רציני כזה, והבנו שיש פה משהו לא טוב, "הטסטר זה הטסטר שהיה לפני חודש." אתה רואה אנשים: "אהההה"! למה הוא טסטר, אתה יודע, מה זה מהקשוחים, באמת אבל. לא מאלה שמשחקים אותה, מהרציניים. זה טסטר בנשמה. אחי, באמת, אתה יודע, הוא בא עם משקפיים אתה יודע, שלא תראה אפילו אם הוא ממצמץ בעיניים, אתה לא תראה וכולו עצבני, אתה יודע, כאילו... "מי בא להיכשל פה"? כאילו... ואני אומר לך, אנשים ממש בכו. והוא חסין אש. אתה יודע

כמה קיללו אותו כבר, חס ושלום? ואתה יודע, תחשוב, כל אחד שנכשל לא כאילו מברך אותו: "ה' יברך אותך, "תחיה עד 120. אוהבים אותך. שפע משמיים על כולכם אתם פה." הרי כל מי שנכשל כאילו, "אה.".... ואתה רואה אותו, יואו, יואו, כולו התחיל... מהלחץ, אתה מבין, מהלחץ, אחד החליק עם האופנוע בטסט. אתם יודעים מה זה החליק עם האופנוע? זה לא קורה. המורה ניגש לטסטר, אמר לו: "תקשיב, אחי, זה לא קרה לו אפילו בשיעור הראשון." לא... אתה מבין? מהלחץ, מהפרצוף הזה. שחרר כאילו. שחרר, זה לא שייך. אבל, אני אומר לכם, למרות שכולנו פחדנו, אתם יודעים מה זה, 'ה' הפקות,' אני גם פחדתי. והוא היה מה זה גבר הטסטר. איתי לפחות. ולא בגלל שהוא

מכיר אותי, לא "פנגר וזה, אני רואה אותך בטלוויזיה. "אשתי מה זה אוהבת לראות אותך וזה." סתם, ככה הם אומרים לי בדרך כלל. אז לא, הוא לא מכיר אותי בכלל... והוא היה מה זה גבר איתי. א', סתם, נתן לי עצות. הוא נותן לי עצות כאילו. "פה תיסע ככה, תתקדם"... ואני אומר לכם, עשיתי ממש פשלות, נכבה לי המנוע וזה. כאילו, הייתי בטוח שנכשלתי... תקשיב, והוא העביר אותי. עכשיו, למה אני אומר לכם את זה? כי, א', אם נקצב משהו - זה לא קשור לטסטר. כי בטסט הראשון הייתי מה זה מושלם, או-קיי? הוא נסע לאט אז עקפתי אותו. זו הבעיה היחידה. אז הבעיה איתו, לא איתי. אני יצאתי בסדר. בטסט הראשון הייתי מושלם, ואלוקים החליט שאני אכשל. לא

קשור לטסטר. בטסט השני אלוקים החליט שאני אעבור וזה לא קשור לטסטר. וזו נקודה מאוד חשובה שנבין את זה. סתם, עד כדי כך התרשמתי ממנו, שכתבתי מכתב, באמת, תודה לטסטר. רציני. בלי נדר אני אתלה את זה במשרד הרישוי אצלם, כי מסכן, כל היום מה הוא חוטף? אף אחד לא מברך אותו. אף אחד לא כאילו, "תודה לטסטר היקר"... הרי ככה זה. אתה מקלל אותו כשאתה לא עובר. כשאתה עובר, כאילו, "יאללה, ברוך שפטרנו מהיצורים האלה. אני לא רוצה לראות אותם בחיים יותר." אז כתבתי מכתב: "תודה רבה לטסטר כך וכך," שבאמת, הוא נתן לי טיפים חזקים מאוד. אני אמרתי לו אחרי הטסט: "תדע לך, הטיפים האלה יעזרו לי כל החיים." באמת. כאילו אם אני אצטרך לרכב

על אופנוע, אז הוא נתן לי טיפים חזקים. או-קיי? יפה. עד כאן 'ה' הפקות.' ואני אקרא לכם את המדרש. המדרש אומר ככה: "ראויים ישראל היו לקבל את התורה "אילולא עמדו משה ואהרון." "אילולא" הכוונה היא למרות, ובלי קשר למשה ואהרון. זאת אומרת, נקצב לעם ישראל לקבל את התורה, לא קשור למשה ואהרון. "ראויים ישראל להיגאל ממצרים אילולא משה ואהרון." גם בלי משה ואהרון עם ישראל היה יוצא ממצרים, שנאמר: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול." האלוקים כבר הבטיח את זה מראש. "ראויה הייתה פרשת שופטים להיאמר על ידי משה, אילולא עמד יתרו." יתרו זה החותן שלו, הוא ייעץ לו משהו. זה לא קשור, זה היה קורה גם בלי יתרו. וכנ"ל גם דברים רעים. דברים

רעים, חס ושלום, כתוב במדרש פה: ראויים היו ישראל ליפול בחרב, שנאמר: "בחרב ייפולו לולא בלעם." גם בלי קשר לבלעם. מי שיודע, בתורה בלעם החטיא את עם ישראל, גרם לבנות מואב לפתות אותנו, ואז הייתה מגיפה. 24 אלף איש נהרגו מזה. לצורך העניין, בלי קשר לבלעם הזה, זה מה שהיה קורה גם ככה. ראויה הייתה ירושלים להיחרב ובית המקדש להישרף, שנאמר: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" לולא נבוכדנצר. גם בלי קשר לנבוכדנצר. לא קשור עכשיו לחיזבאללה, לא קשור לנבוכדנצר. מה שצריך לקרות יקרה! תכף נבין איך אנחנו צריכים להסתכל על זה. ופה יש סיפור. כשהרג טרגיאנוס, היה קצין רומאי בשם טרגיאנוס, תפס שני אחים, פפוס ולוליאנוס. שני אחים, אחים

חמודים, תפס אותם שהם מלמדים תורה. החליט להוציא אותם להורג. ואז הוא אמר להם ככה: "אם אתם מעמו של חנניה, מישאל ועזריה," היו פעם שלושה צדיקים, חנניה, מישאל ועזריה. נבוכדנצר זרק אותם לאש והם ניצלו. ניצלו בנס. אמר להם אותו טרגיאנוס: "אם אתם כמוהם, אתם תינצלו." אז מה הם עונים לו? "חמוד שלי, זה לא אותו סיפור." "א', נבוכדנצר היה מלך הגון. "הוא לא היה צדיק, אבל הוא היה הגון. "ואתה חתיכת רשע. "אבל אתה רשע ואין ראויים לעשות נס על ידך. "ואנחנו מחויבים מיתה. "לנו נקצב משמיים למות, וזה לא קשור אליך, חמוד שלי. "תרצה, לא תרצה." הוא אומר ככה: "ואנו חייבים מיתה. ואם אין אתה הורגנו", אם אתה לא הורג אותנו, "הרבה

אריות, הרבה נחשים, הרבה עקרבים יבואו ויפגעו בנו. מה שנקצב לאדם הוא יקבל, לא קשור לרופא הזה. גם אם הרופא הזה היה מגיע והוא היה הרופא הכי טוב בעולם, ומטפל בה הכי טוב - משהו היה מסתבך והיא הייתה מסיימת את חייה. למה? כי זה הזמן שלה בלי קשר לכלום. מה שנקצב - נקצב. לא יעזור. וזו נקודה מאוד מעניינת לראות את זה. למה אני אומר את זה? מכיוון שכל אחד מסתובב עם מועקה. מועקה. עם מועקה לא טובה, בעיקר לגבי העבר שלנו. דברים שקרו בעבר. עכשיו אני אסביר לכם איך אנחנו צריכים להסתכל על זה. ברור שהרופא צריך לעשות דין וחשבון. ברור שהאחות צריכה ללמוד להבא. ברור שהמשפחה צריכה, לא יודע מה, לחשוב אולי פעם הבאה משהו אחר

אנחנו נעשה, נגיד. אבל האדם שחווה את הקושי, האדם שעבר את הנפילה, את הטראומה, לא משנה איך נגדיר את זה, הוא צריך להבין: זה קרה וזה היה צריך לקרות - רק אם זה כבר קרה. אם זה עוד לא קרה - אני עוד לא יכול לדעת. בעזרת השם הכול יכול להשתנות. ישועת ה' כהרף עין. "צדקה ותפילה ותשובה מעבירים את רוע הגזירה". יש מלא דברים כאלה. אני מאמין באמונה שלמה שהכול יכול להשתנות עד השנייה האחרונה. כל עוד זה לא קרה - לא מקשיב לאף אחד, לא לרופאים שיגידו שאין סיכוי ויאללה, בואו תיפרדו. אני מכיר מיליון סיפורים, מיליון סיפורים כאלה שהרופאים אמרו למשפחה: "בואו בואו בואו, תיכנסו, תיפרדו כי זהו," ולא זהו ולא נעליים. זה המשיך

ברוך השם, גם שנים אחרי זה. לפעמים גם לא, ברור, אבל מבחינתנו, כל עוד לא קרה משהו, הכול פתוח. כל הקלפים פתוחים מבחינתי, כל עוד זה לא קרה. אם זה כבר קרה - נגמר, נגמר, קבל את זה באמונה שלמה שככה היה צריך לקרות בלי קשר לאף אחד. לא קשור לרופא ולא קשור להוא ולא קשור למה שתרצה. ואני אומר לכם, היו מקרים באמת קשים. שאני אומר לך, מציל בים בתל אביב שנפטר. זה עם המשאית. המנוף היה גבוה. אתה יודע כמה משאיות עוברות מתחת לגשרים? אתה יודע כמה משאיות? כל יום מאות ואלפי משאיות. זה בחיים לא קרה. בחיים! למה דווקא עכשיו ולמה דווקא... אי אפשר לדעת. אבל זה מה שהיה צריך לקרות. זה קרה. מבחינתו, לא היה אפילו להציל אנשים

אחרים, כי אם הגשר הזה היה נופל והיו עוד אנשים שם, אני לא יודע מה. אבל האדם הזה היה צריך לעזוב את העולם הזה ברגע שזה קרה, בלי קשר לגשר, בלי קשר למנוף, בלי קשר לשום דבר. ככה אנחנו צריכים להסתכל על זה מצד אחד. אבל זה לא קרה סתם. זה לא קרה סתם, הכוונה היא שנכון שאני משלים עם זה שככה היה צריך להיות, אבל למה זה היה צריך להיות? ולמה זה היה צריך להיות? כי יש פה שיעור שכל אחד מאיתנו, ואני מדגיש, כל אחד מאיתנו, גם מי שלא היה שם - צריך ללמוד. כי הדבר הזה, בפרט אם הוא הגיע לאוזניים שלי, אלוקים רצה שאני אשמע את זה על מנת שאני אפיק לקחים. סתם כדוגמה, אנחנו לא יודעים. יש לקחים פרקטיים. אם אתה נהג משאית, אז

או-קיי, תוריד את המנוף. לא יודע, אם אתה עירייה, תבדקו את הגשרים. כל מה שקורה בעולם, יש לזה תפקיד שאני אלמד. לא שאני אשקע בעבר, "כן, אבל למה עשיתי את זה?", "ואיך הוא עשה לי את זה?", "ואיך היא עשתה לי את זה"? "איפה אלוקים פה בתמונה, או-קיי"? איפה? זה 'ה' הפקות.' ואתה לא יודע את ההפקה. אתה לא מכיר את כל התסריט אולי. אתה לא יודע מה יקרה אחר כך, אתה לא יודע מה קרה לפני כן. אתה לא יודע שום דבר. זה 'ה' הפקות.' אבל מבחינתי, תלמד מטעויות. לא עושים טעות פעמיים. תדע לך. אני אסביר מה הכוונה. טעות ראשונה היא טעות. פעם שנייה היא שטות, כי יכולת ללמוד מזה. וזה השיעור שאנחנו צריכים ללמוד. תלמד שיעור. אז מה

אני למדתי מהמשאית? אולי אתם מכירים את זה, אבל היה פעם אחת נהג משאית, נסע על משאית לא שלו. לא שלו. נוסע בכביש איילון, רואה גשר 5.5. אומר: "וואלה, אני עובר. וואלה, אני עובר." בא לעבור... נכנס מתחת לגשר. לא פגע בגשר. מתחת. אבל גילח את הגג. טוב, ההוא משלב רוורס... תקוע. אחורה, קדימה, קדימה, אחורה. כל איילון פקק בגללו. מצפצפים לו מאחורה... הוא עצבני: "מה אני אעשה"? טוב, כל איילון פקק. תקוע מתחת לגשר חזק אבל. טוב, בא גרר, משוך בגזר, משוך בגזר. לא זז הגזר. עד שבא בחור צעיר, אומר: "תנו, אני מוציא את המשאית." אמרו לו: "איך תוציא"? לוקח סכין, בא לגלגלים... עכשיו תוציא את המשאית. אם אתה מרגיש שאתה נתקע

- תוריד אוויר. תוריד אוויר. אתה נפוח מדי, "איך עשו לי? איך אמרו לי"? בוא החוצה. יפה. אה? חס ושלום, בלי רעיונות, אבל... אתה מבין? מכל דבר תלמד, תלמד. תמנף את זה. אפרופו מנוף, תמנף את זה ללימוד, לשיפור, כי באמת לא עושים טעויות פעמיים. אולי אתם מכירים את זה. היו פעם שני קצינים. איבדו את הנשק. ה' ירחם, איבדו את הנשק. אז אמרו: "מה נעשה עכשיו? או-אה, הסתבכנו. "אז בוא נשפוט אחד את השני, נסגור את זה בינינו." אומר: "או-קיי, יאללה, בוא. אתה תהיה השופט". תקעו דגל. יש פה בית משפט. הקצין הראשון הוא השופט, אומר לשני: "אתה מודה בזה שאתה איבדת את הנשק"? "כן, וואלה, איבדתי. מצטער." "אני רושם לך נזיפה בתיק

האישי." "עכשיו בוא נתחלף. יאללה, בוא." ההוא ישב, זה עומד. "אתה מודה שאיבדת את הנשק"? אמר לו: "כן." טוב, יש לך 3 שנים מחבוש. אמר: "יא חתיכת חצוף, בוא'נה, אני נתתי לך רק נזיפה." אמר: "נכון, אבל זה המקרה השני ביחידה." אתה מבין? לא עושים טעות פעמיים. אתם מכירים את זה שהיה אחד, קיבל במשכורת, הבוס עשה טעות והוסיף לו 2,000 שקל. טעה. הוסיף לו 2,000 שקל. אז ההוא התלבט, להגיד לבוס או לא? אז הוא אמר: "תראה, סך הכול מגיע לי." משמיים. ה' הפקות. "ה' גלגל את זה, סך הכול... אני חושב שאני מתאמץ יפה. לא מעריכים אותי פה. "אני ביקשתי העלאה כמה פעמים. אתה רואה? משמיים גלגלו. יש"! לא דיבר. פתאום חודש אחרי כן הבוס

קלט, "סתם הוספתי לו." הוריד לו 2,000 שקל. ההוא בא לבוס, "אה... למה אתה מוריד לי 2,000 שקל"? אמר לו: "בוא'נה, יא חתיחת... "תגיד לי, בחודש הראשון שהוספתי לך, לא דיברת. עכשיו אתה מדבר"? אמר: "תקשיב, פעם אחת טעות - קורה. "פעמיים טעות זו כבר פשלה, או-קיי"? הרב פנגר אמר זו טיפשות. רק קמצנים לא עושים טעות. אתה יודע למה? כי על טעויות משלמים. נכון. אז תודה. דבר אחד אחרון. בית משפט שואל את הגנב: "אתה מודה שגנבת לאישה את התיק"? אמר: "אני מודה לה מאוד." סתם, לא, חס ושלום. בקיצור, כשאני אומר 'ה' הפקות,' פירוש הדבר שאלוקים הוא מנהל את העניינים, אני יכול לשנות את ההתנהגות שלי. אני אמור לשנות. אסור לשקוע

בעבר. אני ממש מבקש מכם, כי אנחנו פוגעים בעצמנו. אנחנו פוגעים בעצמנו. אנשים ממש מזקינים. אני אומר את זה לעצמי, לא לכם רק. אנשים מזקינים. אנחנו כל כך נהיים כבדים, אתה יודע, כאילו, החיים קשים, עובר עלינו משהו. ואתה יודע, זה לא ייאמן, כי אנחנו באמת עוברים דברים קשים. אבל חלק מהדברים שאנחנו עוברים, אנחנו מעבירים את עצמנו. חלק מהדברים אנחנו פשוט מוסיפים עלינו משקל שלא צריך להוסיף אף אחד לא ביקש ממך. זה לא עושה לך טוב גם. אז תסלח. תסלח. אבל זה קשה לסלוח. קשה לסלוח. למה? כי במידה מסוימת אני כאילו... אתה מרגיש, שאם אני סולח לו, אז כאילו לא מגיע לו שאני אסלח לו. "אה... תאמין לי." אין בעיה, אל תסלח. מה

אתה מרוויח? בוא, תסביר לי. אל תסלחי.. אל תסלחי, תזכרי לו לנצח דבר שהוא עשה לך. אל תשכחי את זה, תזכירי לעצמך יום-יום: "הוא עשה לי ככה, הוא עשה לי." תזכירי את זה פעמיים ביום כמו קריאת שמע. "הוא עשה לי." אין בעיה. טוב לך? את נהנית מזה? אין בעיה. אם את נהנית - אני איתך. תזכירי לעצמך, שימי סטיקר על המקרר: "הוא עשה לי. הרס לי את החיים." אין בעיה, מצוין. את יודעת שאת לא נהנית מזה. את יודעת שאת סובלת. ואני אומר את זה לכל אחד מאיתנו, כי אנחנו מושכים איתנו לבור את עצמנו, את המשפחה לפעמים, רק בגלל שאנחנו לא מצליחים לסלוח. לסלוח. אנחנו בחודש שנקרא חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שאנחנו באים לאלוקים

ומבקשים ממנו: תסלח לנו. תסלח. עכשיו, בינינו, אם מישהו פגע בך פעם אחת, אתה אומר: "וואלה, נו, יאללה, בדיל ויעבור." אבל בדרך כלל אני שומע: "הרב, הוא לא ישתנה בחיים, או-קיי? "זו גם פעם שנייה שזה קרה. אולי השלישית." "אני כבר לא סופרת. הוא פשוט מגעיל אותי, מגעיל אותי, או-קיי, הרב"? פעם שלישית בקטנה. כמה אלולים כבר אתם עברתם? )צלצול טלפון נייד ברקע( כמה פעמים... מי זה? לא, לא... סתם. יש סקרנות, רק שנייה, מה?... סתם. לא, התכוונתי איזה שיר זה. אבל... של מי? מי שר את זה? שלמה ארצי. אה, שלמה ארצי? -כן. -הוא עדיין חי? סתם, לא, לא, לא... סתם, חס ושלום, שלמה, אחי, אריכות ימים ושנים. לא אני מכיר אותו מאז

שהייתי קטן, אני מכיר אותו... 'ירח.' טוב, אבל... טוב, בקיצור... לא, כל הכבוד. בדרך כלל, אתה יודע, זמרים כאילו מאבדים כבר בשלב מסוים, לא יפה להגיד את זה. אבל כאילו גלגל"צ לא סופר. אם אתה כבר עברת את גיל ה... לא יודוע מה, 29 - לא, אתה כבר פסה. אתה פסה, אח שלי. זה מה זה מעליב זמרים. באמת, הם מה זה משקיעים. משקיעים. אתה יודע מה זה להוציא שיר חדש וזה, לעבוד על זה, זה ימבה כסף. כולם צורבים לך את הדיסקים הרי. אתה מבין? אתה לא מרוויח שקל מזה, רק מההופעות בסופו של דבר. אני הייתי זמר, אומר לכם את זה. סתם... ברוך שלא עשני זמר. אבל... סתם, זה החלום שלי. חכו, יום אחד חכו. אתם עוד... חכו. אני עוד... אני אצא

מהארון יום אחד. סתם... אני מקווה שאני אגלה את עצמי. טוב, בקיצור, מבחינתו, הנקודה העיקרית היא: אל תוסיפו. אל תוסיפו. אין בזה מצווה. אני יודע שזה קשה. אני יודע שזה קשה. הקושי בפרט שזה תלוי בעוד אנשים. וזו כאילו הרגשה, מישהו אחר מרוויח, בסדר? וזו לא הרגשה נעימה. אני אומר לכם, שאני ראיתי אפליקציה. נראה לי שפעם אמרתי לכם את זה. אפליקציה שרוצה לעודד בריאות וספורט ואכילה נכונה. אז איך זה עובד? אתה מפקיד משהו כמו 1,000 שקל באפליקציה, וכל יום שעמדת במשימה שלך, מקבל 50 שקל חזרה. ויום שלא עמדת במשימה, ה-50 שקל האלה עוברים, אבל למישהו אחר. ובדקו מה הכי מניע את האנשים. האם כאילו לקבל את ה-50 שקל, או

שמישהו אחר לא יקבל? מה שמניע שאף אחד לא יקבל פה. תאמין לי, שימותו כולם. אני לא מוכן. לא... מה אכפת לך? מה זה משנה? אתה מפסיד גם ככה. נכון, אבל זה לא אותו דבר. זה מעניין, כאילו איזה אנוכיים... אנחנו כאלה רעים, מה שנקרא. קשה לנו שמישהו אחר מרוויח עלינו. בסדר, אז נכון, נכון שמישהו פגע בנו. אז כאילו אם אני סולח, כאילו, כאילו, הוא מרוויח. אבל זה לא הוא מרוויח. זה לא הוא מרוויח. זה רק אתה מרוויח, כי הוא, זה לא משנה לו בכלל, כביכול, בדרך כלל, הוא ממשיך את החיים שלו, והוא בטוח שהוא בעצמו נפגע. הוא מרגיש שאתה עשית לו עוול בכלל. תסלח בשבילך. כמו שאלוקים באמת... אתה רואה, באמת אם אנחנו מסתכלים על זה, את

האמת, אלוקים הוא מה זה מדהים בקטע הזה. כאילו, כמה אנחנו, סליחה שאני אומר את זה, לפעמים יורקים לו בפנים? יורקים. כאילו, אנחנו לא... אני אומר על עצמי. אולי אתם כן. אנחנו לא סופר טאט'לה כאלה, "או-קיי, אלוקים, הנה אני. אני בסדר ואני כל היום לומד תורה." אתה לא בדיוק מושלם, נכון? ואלוקים מדפדף לך את זה. "יאללה, לא נורא, חמוד שלי. אני אוהב אותך. "נו, יאללה, נעלים עין. נעלים עין." בואו נלמד ממנו. הרי למה הם גילו לנו שאלוקים הוא כזה? שתלמד ממנו. שתלמד גם אתה להעלים עין קצת, לוותר, לסלוח. בסדר, אז אשתך ובעלך, הוא לא ישתנה, הוא כן ישתנה. אני לא אומר, כל אחד, כל מקרה לגופו. אני לא בא להכליל, כי לפעמים

באמת זו הרגשה: "הרב, אני לא יכול להמשיך ככה לחיות, בסדר"? אני לא שולל, כי יש אנשים באמת שסובלים. אבל לפעמים... בואו, אני אתן לכם דוגמה. שמעתי את זה על מישהו שהוא מאוד טיפח את הדשא שלו. מאוד טיפח את הדשא, וחי דשא דשא כל היום. ויש כל מיני סוגים של דשא... אבל הייתה לו בעיה של יבלית כזאת. יבלית, צמחים שוטים. והוא ניסה כל מיני שיטות ועקר אותה ושם נפט. ולא יודע מה ניסה, זה לא עזר, והיבליות צצו לו אחרי זמן מסוים. אז הוא כתב מכתב למשרד החקלאות: "תקשיבו, "חבר'ה, מה אני עושה עם היבלית? תעזרו לי"! והוא כתב להם כל מה שהוא עשה כבר. ואז הם עברו על המכתב ואמרו לו: "אם עשית את כל מה שאתה כותב לנו עכשיו, "אז

הדרך היחידה זה ללמוד לאהוב את היבלית." כאילו, תלמד לחיות איתה. אין מה לעשות כנראה. וזו נקודה חשובה לחיים, תקשיבו טוב. אנחנו לפעמים לוקחים משימה: "אני אשנה אותו. "הוא ישתנה בעזרת השם." הרי יש משוואה שהיא לא הכי זה... גבר מתחתן עם אישה על מנת שהיא לא תשתנה, והיא משתנה. אישה מתחתנת עם גבר על מנת שהוא ישתנה, והוא לא משתנה. או-קיי? כאילו, לטובה הכוונה. לא משתנה. אז יש דברים שצריך לשאוף שהוא ישתנה, אני מסכים איתך. צריך שישתנה, כן. יש דברים... אם ניסית הכול, באמת ניסית הכול, אני מציע לך ללמוד לחיות עם זה. לא נשמע הכי טוב. תלמדי לחיות עם זה. תקבלי את זה... אני אקצין, תקבלי את זה כנכות במידה מסוימת.

אני מאוד מקצין. כנכות. זהו. הוא לא ישתנה. תלמדי לחיות עם זה, תראי בו דברים טובים, דברים יפים, דברים חיוביים, כי מאה אחוז יש בו. את לא רוצה? אין בעיה, תמשיכי להתעצבן. תמשיכי להתעצבן, תמשיכי לרטון. "ויאללה, אני עוזבת אותו". מאמי, את כבר בת... אני לא רוצה להגיד בת כמה את, בינינו. מה מחכה בחוץ? מה? מה? מה? הכול אותו... ולכן לפעמים... אני אומר, צריך לשאוף להשתנות. אבל לצערנו הרב, אנחנו עוסקים בבני אדם. ומה שלך פשוט - הוא בכלל לא מבין מה את רוצה ממנו. אבל אתה צריך להיות רגיש. ותנסה לחשוב איך אתה יכול להשתנות. איך אתה יכול באמת לעזור? תצא מהמרובעות שלך. אני אומר את זה לעצמי, אני אגיד לכם את האמת.

אני שמעתי... השבוע איזשהו... אין לי זמן לקרוא, Audio books אז אני שומע. Audio books אתם יודעים מה זה? כאילו ספרים ב... שמישהו מקריא את זה. כן, הקראת ספרים באנגלית. אני אוהב לשמוע. אז אני ככה... זה ספרים ישנים כאלה. אני אוהב לשמוע בדרך באוטו אני שומע ספרים כאלה בדרך. אז שמעתי ספר משהו על זוגיות, משהו מאוד מעניין, והוא דיבר שם על עזרה של הבעל בבית. הוא עשה שם רשימה: בוא נראה מה אתה עושה בבית, בוא נראה מה אשתך עושה בבית. הוא נתן שם רשימה, הוא מתחיל להגיד: כביסה וקיפול הכביסה, ואני לא יודע מה, ושטיפת הזה והרצפות והמטבח והכלים והבישולים. ואני כאילו מחכה, "נו, בוא נראה מה אני עושה." הוא ממשיך

ברשימה ו"בוא נראה מה אני עושה... "נו...? אולי תן לי משהו"... פתאום אני קולט, "יאה חתיכת פרזיט." "אני מפרנס! גם טוב, מה." כאילו, נכון, אבל בוא תהיה חלק. בוא תהיה חלק. לא יודע מה. מתחיל רשימה לילדים, והמקלחות לילדים, והחלפת טיטולים לילדים ולנקות את האף שלהם, או אני לא יודע מה, לעשות שיעורי בית איתם. מה אתה עושה? אז אם אתה עושה, אשריך. כל הכבוד. אני מחזיק ממך, באמת. כל הכבוד. לפעמים אתה עושה יותר מדי, זה גם לא טוב. מה כוונה? יש כאילו... אתה נדחף לאשתך בזה, במטבח. תצא משם. אם היא לא רוצה שתהיה שם, תעוף מפה. אתה "לא, תני לי... אני"... זה מלחיץ אותה, או-קיי? "צא, צא, צא, צא." "לא, אני אראה איך אני

עושה את זה בשתי דקות." גבר לא מבין לפעמים. אני פעם כשהייתי צעיר, לא הבנתי למה לוקח לאשתי שעות לבשל לשבת. מה הבעיה? תיק-תיק. תביאי שלושה סירים. גמרנו עם זה. כן... בוא תעשה את זה תיק-תיק-תיק. נכון. אצלך תיק-תיק. היא לוקח לה שנייה, לאט לאט. צריך לקלף את הדברים, וצריך להחליט מה ואיך. זה הנשמה שלה, זה לא כאילו... זה נראה כמו הפרצוף שלך אחרי זה. אבל אני רק אומר, תיזום, תהיה חלק, באמת. תהיה גבר, באמת. אתה רואה את הכלים במטבח, שטוף אותם אם אתה גבר. אם אתה גבר, שטוף אותם. בלי כאילו אחרי זה, "שטפתי לך את הכלים, אה"... אתה מבין? מה קרה? מה קרה? היא עושה את זה כל יום. אתה גם אומר לה כאילו: "שטפת את

הכלים. כל הכבוד. "שיחקת אותה. בוא'נה, אני לא מאמין. אני לא מאמין." נכון? לא, אולי אתם כאלה. לא, סתם. אני מדבר לעצמי עכשיו. אבל... לא, באמת, אני רוצה להתחזק בזה. כי תמיד נראה שהדשא של השכן ירוק יותר. ושמעתי סיפור מאוד חמוד. שמעתי על ילדה אחת שהייתה קטנה. On the hill היא הייתה גרה כאילו, באיזו גבעה. זה היה סיפור באנגלית, אז אני מדבר... בגבעה כזאת. וכשהיא גדלה, היא הייתה טיפה יותר גבוהה, והיא ראתה מאחורי הגדר את הגבעה ממול. והיא ראתה בגבעה ממול שהיה שם בית קטן וחמוד, אבל עם חלונות מזהב. והיא מה זה התפעלה, "וואי, איזה יופי זה. "חלונות מזהב"? תחשוב, אם החלונות כאילו מזהב כאלה מבריקים, כאלה בוהקים,

אז לך תדע מה קורה בבית שם. וואו! איזה מדהים. היא אמרה: "אני אוהבת את המשפחה שלי, את ההורים שלי, "אבל הלוואי שהייתי חיה בכזה בית. זה פשוט גן עדן נראה לי." ואז כשהיא גדלה, ההורים שלה קנו לה אופניים. והיא החליטה שהיא רוכבת לשם. אז היא אמרה לאימא: "אימא, אני רוצה לצאת מהבית קצת לרכב." ואימא שלה אמרה לה: "לא, זה..." -"אני רוצה." היא אמרה: "טוב, אבל אל תתרחקי." והיא יצאה מהבית והיא ירדה בירידה ועלתה בעמק ועלתה שם על הגבעה השנייה, עד שהיא הגיעה לבית חלומותיה. ואז היא הגיעה לשם, ופתאום היא רואה שזה בכלל לא חלונות מזהב, זה פשוט השמש השתקפה על החלונות. זה היה נראה שזה מזהב. סתם בית מצ'וקמק. חלונות

מלוכלכים. איח... איח... ואז היא הרגישה מה זה כאילו, דאון כזה כאילו. היא ציפתה וחשבה. ואז היא אמרה: "טוב, אני אחזור לאופניים. אסע הביתה." ואז היא הסתכלה על הגבעה ממול, זה הבית שלה, ואז היא אומרת: "יואו! "יש שם בית עם חלונות מזהב." ופתאום היא קולטת: "זה הבית שלי. "רק זה נראה מהצד השני שיש שם חלונות מזהב." זה תמיד נראה שמישהו אחר יש לו חלונות מזהב. לא יודע מה, מישהו אחר שיחק אותה, מישהו יותר הולך לו, מישהו יותר, לא יודע מה, מצליח ממני. ואני בבית המצ'וקמק הזה. אבל אתה צריך לדעת שהבית שלך גם מזהב. הבית שלך גם מזהב, באותה מידה. לפעמים צריך לצאת כדי לראות את זה, אולי. אני לא מציע לך לצאת, אבל אתה

יודע. לכן עוד נקודה אחת חשובה. שלחו לי סרט... לא, סרט, סליחה. מה קורה פה? זה סרט, אבל לא שראיתי אותו. שלחו לי ביקורת על סרט שנקרא "הקול בראש." עם ק.' "הקול בראש." באנגלית. באנגלית שלחו לי את זה. INSIDE OUT' זה.' מה הכוונה? סיפור על ילדה בשם ריילי, אם אני זוכר נכון, בת 11. זה של... זה כזה מצויר. מצויר של וולט דיסני פיקסאר. הסיפור על ילדה בת 11 שההורים שלה צריכים לעבור דירה ממינסוטה לסן פרנסיסקו. ויש לה 5 קולות פנימיים כביכול, שהם הרגשות שלה: שמחה, עצבות, כעס, גועל ופחד. זו השמחה ,joy-וכמובן שה, היא השולטת. והיא שמה בצד את העצבות. אפילו היא מסמנת עיגול כזה לעצבות: "את לא יוצאת מפה. כאילו, "אני

לא רוצה להכיר אותך. לא רוצה אותך." והרעיון של הסרט זה א', להיות מודע לכך שיש לנו כמה קולות בראש שלנו. תופעה מאוד מעניינת. יש לכל אחד מאיתנו מספר קולות שמושכים אותנו. זה נראה לי שזה אני. זה נראה לי שאני רוצה, אבל זה לא באמת אני רוצה, אלא זה קול פנימי שדוחף אותי ואני התרגלתי להקשיב לו. בפרשת שופטים כתוב, הפסוק אומר ככה: "לא יימצא בך שואל אוב וידעוני." בעם ישראל אסור שיהיה כמו חוזים בכוכבים כאלה או מעלים באוב. מה זה 'מעלים באוב?' מה זה 'מעלה באוב?' מעלה באוב זה כמו סיאנס כזה. זה כאילו מעלה מתים, מדבר איתם. כמו ששאול, מי שמכיר את הסיפור עם שאול המלך, הלך לבעלת האוב. הוא היה אמור להילחם. רצה שיעלו

את שמואל באוב על מנת לדבר איתו. בעם ישראל זה אסור. לא שזה בלתי אפשרי, יש כזו מציאות, אבל התורה אומרת שאסור. לא שואל אוב ולא ידעוני. ידעוני זה גם אחד שגם כן מנבא כל מיני דברים, כל מיני טריקים כאלה, כל מיני מזלות, כל מיני דברים כאלה של... לא מזלות, זו לא אסטרולוגיה בדיוק, אבל גם פה יש עניינים בעיתיים. אנחנו בודקים עתידות. למה? כי "תמים תהיה עם ה' אלוקיך." יהודי צריך להיות בתמימות. לא רוצה לדעת מה יהיה בעתיד. למה? כי גם אני יכול להרוס לעצמי לגבי העתיד. למשל, חס ושלום, היה אתמול, כמדומני, הפרס הכי גדול בארצות הברית בלוטו. מישהו לקח או לא? לקחו? את הפרס הגדול? אוף! סתם... לא יודע, משהו 630 מיליון

דולר. לקחו? 758. -758? מסכן מי שזכה. אה? כן, 730? -758. -758מיליון דולר למה אני אומר לכם את זה? מכיוון שתראו דבר יפה. היהדות אומרת: אל תבדוק את העתידות. לא כדאי לך. למה? כי למשל, לוטו. מי נהנה יותר? אחד שממלא את הלוטו בתחילת השבוע? מתי ההגרלה של הלוטו בארץ? חמישי? שלישי? מה עדיף? אה, זה פעמיים בשבוע? שיגעון. שלוש? ה' ירחם. הו, הו, הו. יפה. שימו לב טוב, מה עדיף? לקנות כרטיס בתחילת השבוע ואז יש לך כאילו שבוע שלם לפנטז. הרי כל אחד שקונה כרטיס, הוא לא סתם קונה כרטיס. הוא כבר בעולם החלומות. "אני קונה... אני מוכר... אני"... אתה מבין? אז האם כדאי שבוע מראש, "תן לי ליהנות עכשיו, אחי. "אני כבר בהוואי,

אחי." או עדיף לקנות דקה לפני ההגרלה? מה עדיף? אז על פי היהדות, עדיף לקנות דקה לפני ההגרלה. למה? מכיוון שהפנטזיות שלך הורסות לך. אם אתה מדמיין דבר כזה, "מה אני אעשה,"... זה רק הורס לך על פי היהדות. לא ניכנס לזה כרגע. אבל הרעיון הוא, להבדיל, כמו דיבור, אם אתה עכשיו רוצה לפתוח, נגיד חנות פלאפל, סתם דוגמה, ואתה מתחיל לדבר: "אני פותח פלאפל, בוא'נה, רשת פלאפלים, "כובש את השוק עכשיו, פלאפל חופשי חופשי, לא יודע מה." הדיבורים האלה יקדמו את הדבר הזה או יהרסו? יהרסו. עדיף שלא לדבר. עשה הרבה. דבר מעט. בסדר? מעשים. עזוב אותי דיבורים עכשיו. אני ראיתי מחקר מאוד מעניין, מחקר שמדבר בדיוק על הנקודה הזאת. המחקר

הזה בעצם דיבר על מה עדיף. כאילו, יש כאילו דמיונות, אתה יודע. New Age-אנשים אומרים לך, יש ב אפילו כאילו חשיבה חיובית. תחשוב הנה אתה זוכה, תחשוב זה, הסרט 'הסוד' וכדומה. אז המחקר הראה שדמיונות כאלה גורמים רק למפח נפש. עדיף שאיפות. מה הכוונה? תשאף לדבר מסוים, אין לי בעיה. אבל תתחיל לעשות משהו בנידון. אל תדמיין. זה דמיונות שווא. זה הכול יתפוצץ לך בסוף. אז לכאורה, עדיף ביהדות 2 שניות לפני כן. לכן, אם אני הולך עכשיו, נגיד, לידעוני הזה, הוא אומר לי: "פנגר, אני רואה פה ב... "בכדור בדולח שאתה הולך לזכות בפרס הראשון של הגרלת ארצות הברית." שם בארצות הברית הם חכמים. יש שתי אפשרויות. או שאתה לוקח את הפרס

עכשיו, קח, אבל אתה משלם 25 אחוז כמדומני של מסים למדינה, או שפורסים לך את זה ל-29 שנים. תבחר. ואז אתה לא משלם כלום. שום מס. למה הם עשו את זה? כי הגיעו למסקנה שרוב, רוב, רוב, הרוב המוחלט של הזוכים, לא רק משבשים את חייהם, הופכים להיות פושטי רגל תוך כמה שנים. פושטי רגל. איך זה יכול להיות... תכף נדבר על זה, אבל מבחינתנו, עדיף שאני לא אדע. שאם אני אזכה, אל תדאג, תודיע לי מתי שאתה יכול. כאילו לא צריך... אני לא צריך בלחץ. אז עדיף שלא יודיע לי במחשבה שלא יהרסו, ואם יש משהו לא טוב, גם לא בהכרח כדאי שאני אדע, כי אם עכשיו, נגיד, משהו לא טוב קורה, תחשוב, חס ושלום, מישהו אומרים לו: "תקשיב, אתה עוד שבוע

"תגיד שלום", חס ושלום. זה יכול לרסק בן אדם. עדיף תתנהג כמו שצריך, תתפלל, תתחזק כרגיל, אל תלחיץ את עצמך. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך." אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק, ואני רוצה לדבר על זה. מה הכוונה "לא יימצא בך שואל אוב וידעוני?" יש ספר, נקרא 'דברי ישראל' של אחד האדמו"רים בדור הקודם, והוא מסביר ככה, בפרשת קדושים כתוב: "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים." אל תתעסקו עם האובות וידעונים. מה זה 'אובות וידעונים?' "יש לומר 'אובות' לשון רצון." 'אובות' זה מלשון רצון, כמו שהפסוק אומר: "לא אבה סיחון." לא רצה סיחון. 'אובות' זה רצונות. מה זה 'ידעונים?' "וידעונים לשון אהבה." כתוב: "כי ידעתיו." כתוב שאדם ידע את חוה

אשתו. מה זה 'ידע?' ידיעה זה קרבה, זה אהבה, זה משהו שמעניק לי הנאה. שימו לב טוב, אומר הפסוק: תתרחק מרצונות. תתרחק מהנאות. מה הכוונה? אני קורא לכם. מסביר הרב ככה, אומר: "והעניין הוא כי ידוע "שיש משנה באבות שאומרת: 'בטל רצונך מפני רצונו"' תבטל את הרצון שלך מפני הרצון של אלוקים. למה שאני אעשה את זה? "כי אם ירצה לילך אחר רצונו ואהבת נפשו," אם אתה עכשיו תרדוף אחרי כל הרצונות שלך והתאוות שלך, "אין לו מנוחה לעולם." תדע, אתה קובר את עצמך. אתה בחיים לא תהיה מסופק. בחיים! זה בגדול, כמו שותה מים מלוחים או מתוקים, זה רק יצמיא אותך יותר. תבדוק. כמו שנאמר: "אוהב כסף לא ישבע כסף." ואני אסביר איך זה עובד. תכף

אני ארחיב בזה. אבל יש לנו קולות בראש. זה נראה לנו שאני חייב את זה. אני לא יכול בלי זה. ההקצנה של זה היא התמכרות. המכור מרגיש: "אני לא יכול בלי זה"! בסדר? "אני חייב את זה"! ואז אנשים בחוץ מסתכלים עליו, "אין לו כוח רצון. "שיפסיק עם זה. שיפסיק עם זה." בדיחה. בדיחה, אני אומר לכם. אנחנו בחיים לא נבין אדם שיש לו רצון חזק מאוד לדבר מסוים, למה? כי לנו אין את זה. ואני אסביר איך זה עובד. היום מחקרים מראים שכל פעולה שאני עושה, פעם דיברנו על זה, אבל אני ארחיב. כל פעולה שאני עושה יוצרת איזשהו קשר נוירולוגי במוח. מחברת בין תאי עצב, מלמדת אותי לעשות את זה אחרי זה עוד פעם. כך האדם גם לומד. ככל שאני אעשה דבר

מסוים יותר, אני אשתפר בזה הרי יותר, אני אצליח בזה יותר. למה? כי כבר המוח עובד בצורה אוטומטית. אני אוטומטית עושה את זה. כמו שאוטומטית כשאני לומד שפה, אז אני בהתחלה קשה לי עם המילים, אני חושב איך להגיד אותן, אני מאוד מאוד מסורבל. ככל שאני אדבר יותר, זה כבר יהיה ספונטני. במוח, תהליך למידה, מגלים היום, שזה שינה מציאות במוח. עכשיו, מה קורה? ברגע שהמוח שלנו רוצה הנאות, זה מה ששובר אותו הכי הרבה. עכברים, חולדות, לימדו אותם ללחוץ על כפתור אדום. איך שהוא לוחץ על כפתור אדום, הוא מקבל מה שהוא רוצה: אוכל, הנאה של בינו לבינה. משהו כזה. איך שהוא לוחץ... עכשיו הוא נהיה מכור. ובודקים במוח ורואים שהמוח כביכול

השתנה, והוא דוחף אותו בצורה כמעט בלתי רצונית לדבר הזה. עכשיו, הוא לא באמת רוצה את זה. הראיה, ששנייה אחרי שהוא יקבל את מה שהוא רצה, הוא אפילו יכעס על עצמו. "למה עשיתי את זה? איזה דפוק אני! "לא עושה את זה עוד פעם. "וואלה, תאמין לי, נשבע לך באימא שלי, לא עושה את זה יותר." "אני חותך את הוורידים אם לא." והוא יעשה את זה. הוא יעשה את זה. איך שהוא יראה את זה... עכשיו, חולשה אחרת שרואה את ההוא הולך... מסתכלת עליו, "איזה חלש אופי. "מה הוא מחפש בכלל באדום הזה שם? מה זה עושה"? מי שלא נמצא בתוך זה, לא מבין בכלל מה הבעיה עם זה. אז אל תלחץ. כתוב בתורה לא ללחוץ, אל תלחץ. או לא משנה, אמרו לך לא ללחוץ, אז אל

תלחץ. או אתה מבין שלא ללחוץ, אז אל תלחץ. לא. לא. הוא התרגל. הוא ילך כמעט כמעט כמו שבוי. אני אומר את זה לעצמנו, כיוון שכל אחד מאיתנו במידה מסוימת גם מכור. התמכרויות באופן העוצמתי שלהן, אנחנו מכירים, אבל כל אחד מאיתנו לפעמים מתרגל למשהו. קשה לו להפסיק עם זה. הוא בטוח שהוא באמת רוצה את זה, הוא מרגיש שהוא לא יכול, אבל זה לא נכון. ודאי שהוא יכול. יש עוד בעיה שנקראת דופמין. סתם שנדע, השכלה כללית, אני אומר לכם. יש נוירוטרנסמיטר שנקרא דופמין, כשמשתחרר גורם לי הנאה. וההנאה, אני אגע בזה בעדינות, חלק מהבעיות של האינטרנט היום. לצערנו הרב, גם בילדים אפילו. לא אנחנו, בסדר? בואו נפרגן לעצמנו, לא מעניין

אותנו. ממש. אנחנו כבר התבגרנו. זה ילדים, ילדים. קח ילד בן 13, נתחיל. 13. לא נרד אפילו גיל, 13. אדם שנשוי, נקרא לזה ככה, בסדר? יש לו גם שחרור דופמין כשיש חיבוק, יש אהבה, יש קרבה. יש שחרור של דופמין. בשלב מסוים זה ברמה של בואו נקרא לזה 3, בסדר? בואו נעלה. 6-7. בסדר? נפרגן לנו. 7 נהדר. אבל אחרי שאני מכיר את הדבר הזה, מ-7 זה ירד ל-5, ל-4, 3. התייצבתי על 3. כי זה אותו דבר. מה קורה אם עכשיו הילד הזה בן ה-13 נכנס לאתר מסוים? שם הוא יכול להחליף כמה שהוא רוצה הרי. ואתם יודעים, הוא יכול לשבת שם שעות, שעות, שעות. למה? כי כל שנייה זה שחרור דופמין חדש בעוצמות שהוא לא יכיר ביום-יום. למה? כי ביום-יום יש רמה

מסוימת, זה אותו דבר. כמה אני יכול ליהנות מאותו דבר? זו רמה מסוימת. ברגע שנחשפתי לגירוי גבוה, זה זורק אותי לכאלה מקומות, שתחשוב, אני יכול להחליף בכל שנייה. אתה יודע מה קורה פה? האדם מוצף בדופמין, והוא מרגיש: "אני לא יכול בלי זה. אני לא יכול בלי זה." וזה לא שאין לו רצון, זה לא שאין לו יראת שמיים, זה לא שהוא בן אדם רע. לא קשור. הוא בן אדם טוב ומקסים. הוא נפל. וברגע שהמוח למד, הוא ידחוף אותנו כמעט בצורה בלתי רצונית. הדרך היחידה כמעט להבין את זה איך אפשר לצאת מזה, שזה בדיוק כמו שרירים. ושריר, ככל שאתה עובד איתו, הוא מתחזק. הנוירונים עובדים, כאילו, זה דוחף אותנו. הוא לא רוצה. אחרי זה הוא כועס על

עצמו אפילו. ותבינו שאדם ברמת התמכרות גם ימשוך את המשפחה שלו. לא אכפת לו אפילו שיתפסו אותו בשלב מסוים. "יאללה, כולכם"! זה קשה ברמות שאנחנו לא יכולים להבין אפילו. הוא מבין שהוא עשה טעות, הוא כועס על עצמו, הוא שונא את עצמו אפילו. זה כאיל חזק ממנו. אבל אני אומר כאילו, כי אלה אותם קולות במוח שאנחנו רגילים להקשיב להם, ואנחנו צריכים ללמוד, צריכים ללמוד את זה כמובן, זה לא על רגל אחת, שזה לא אנחנו, זה קולות. זה קולות. וכמו שריר שאתה עובד איתו אז הוא מתחזק, מה קורה אם אדם חס ושלום הוא אצן, יש לו רגליים, כל רגל בלי עין הרע, לא... אצן אין לו רגליים גדולות, אבל יש לו רגליים חזקות. מה קורה אם אותו אצן חס

ושלום שבר את הרגל, והרגל עכשיו נמצאת למעלה שלושה חודשים בבית חולים? מה יקרה לרגל? תתנוון. ככה אותו דבר הדברים האלה עובדים. הקולות האלה הם מתחזקים ברגע שאנחנו זורמים איתם, והם יתנוונו אם נשתדל לעזוב אותם. עזוב אותם. אל תקשיב לעצמך. עכשיו, אני לוקח התמכרות בצורה קיצונית בכוונה, כי כל אחד מאיתנו יש לו את ההרגלים הלא טובים שלו. אל תרביץ לעצמך. אל תכעסי על עצמך. תביני... ואנחנו נרצה סבלנות, כי כשמדברים על מכורים, סתם כדוגמה, אז יש מחלוקת איך לטפל בזה. האם לתת לו בראש, "טיפש! רשע! "מה אתה עושה? אני אעזוב אותך, או-קיי? "אני לא נשארת פה בבית הזה" וכן הלאה. האם נראה לכם שזה יעזור, או שעדיף, זה נקרא

comprehension, לנסות להבין, להכיל, לא להעיר, לעודד יותר. מה עדיף? אנשים בדרך כלל יוצאים לקטע של האגרסיביות, "אתה לא בסדר. נמאס לי ממך. אני אחפש אחריך." אולי ככה הוא ישתנה. הוא לא ישתנה, הוא רק יהיה יותר תחמן. הוא לא ישתנה, זה חזק ממנו כביכול. אם את תכילי אותו... אני בכוונה לוקח דווקא את הגבר, אבל זה אותו הדבר ההפך. אם... גם זה הילדים, זה הכול. אם ננסה להבין, נשתדל אולי להתייעץ עם אנשים מקצועיים גם. אבל אני אומר: להכיל. לא לחפש, להעלים עין. לעודד. פה יש סיכוי. בצורה שהיא יד קשה זה לא ילך, ואני אומר בכוונה התמכרויות, אבל ככה זה כל אחד: בעלך מעצבן אותך, אשתך מעצבנת אותך. לא יודע, לא משנה מה, מה

עדיף? להיכנס אחד בשני, ולהגיד לו בפנים בדיוק מה שאני חושבת עליו, או-קיי? או שעדיף להכיל? להכיל? יש יבלית. יש יבלית. שאלו יהיו הבעיות שלנו. אבל לגבי התאוות והדברים האלה, זה מה שאומר פה הרב: "אוהב כסף לא ישבע כסף." אל תרדוף אחרי השטויות האלה, זה לא יעזור לך. "יש לו מנה, רוצה מאתיים." "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו." רק כשמקיים "בטל רצונך בפני רצונו" רק אם לא תרצה מה שאתה רוצה. תעזוב את זה. מה שיש לך זה הכי טוב בעולם. אשתך - הכי טוב בעולם, בעלך - הכי טוב בעולם. הילדים שלך - אתה לא בחרת אותם. לא הלכת לחנות ילדים, "אפשר שניים מהסלסלה הזאת בבקשה"? הם הכי טובים בעולם בשבילך. הכי טובים בעולם בשבילך.

למה? כי 'ה' הפקות.' בורא עולם זימן לך את זה, אין דבר יותר טוב מזה. "אזי יש לו תמיד מנוחה." תמיד מנוחה. "וזהו הפירוש 'אל תפנו אל האובות ואל הידעונים,' "היינו, כי לעולם לא ימצא לו אדם פנאי ומנוחה, "אם ילך אחר רצונו ותאוות ליבו." "כי לא ישבע". לא תשבע, אז עדיף הרבה יותר לשחרר, לקבל את מה שיש, לאהוב את מה שיש לנו, ואני אומר את זה לעצמי, מכיוון שכל אחד מאיתנו עושה את הטעויות שלו. ואני אומר את זה מפורש: כל אחד מאיתנו עושה את הטעויות שלו. אתה שואל: "איך אחרים מסתדרים"? כל אחד מאיתנו שהיה אצל ספר, חשב: "איך הספר מסתפר"? עבר לכם פעם בראש כזה דבר? יש לך איזה קטע כאילו... איך הוא עושה... מה, הוא הולך

לספר אחר כאילו? איזה פראייר. הוא מספר את עצמו, מה? אז חודש אלול הכנה לשנה חדשה, לשינויים. בואו נשתנה אבל נעזור אחד לשני. אל תחפרו אחד לשני, תנו לו את הזמן, תן לה את הזמן, תתפללו אחד על השני, תכילו אחד את השני. כמו שאלוקים סולח לנו כל שנה מחדש, אבל שינויים תעשו. התקשרתי פעם למישהו, היה לו תא קולי כזה: "אני עורך מספר שינויים בחיי. אנא השאר לי הודעה. "אם לא חזרתי אליך, אתה חלק מהשינוי." סתם... חס ושלום. חס ושלום. אז אני אומר: בואו נעשה שינויים, שינויים חיוביים, כי כולנו אנשים חיוביים, אני חותם לכם על זה. ה' יחזק אותנו בזה, אמן כן יהי רצון. תודה רבה. בהצלחה.