המחסומים נופלים - הרב שמואל אליהו עם עודד הרוש (עם כתוביות בעברית) HD

ואבא כל שנה היה אומר לי: רוצה לבוא איתי למירון? הוא היה הולך? -כל שנה, כל שנה. אני אומר לו: לא, אבא, לא. עדיף לי ללמוד דף גמרא כזה. לא אמרתי את המשפט הזה, אבל זה היה הניגון. אני מתבייש מעצמי שאני מספר לך את הסיפור הזה, סליחה, אבל זה היה הסיפור. עד ששנה אחת אמרתי לו: אתה יודע מה? אני השנה נוסע. אבא שלי אומר לי: אתה רוצה לבוא? אני אומר לו: כן. אני בא איתו, זה היה לפני שהוא היה רב ראשי. אנחנו ככה הולכים ברגל בדרך העולים, עוברים דרך כל הדוכנים. אני מסתכל ככה מהמקום הזה ה... אני אומר כאילו: מה כל זה שייך לרשב"י? כל הדוכנים, כל הבסטות? אז הוא מסתכל עליי ואומר לי: אולי אתה לא מסתכל נכון? הרגשתי כבר

שאני נכנסתי פה לאיזושהי פינה... אז אני אומר לו: מה הנכון? הוא אומר: אולי תחשוב איזה גדול הרשב"י שאת כולם הוא מצליח למשוך. אני, אתה יודע, אתה מרגיש שזה רגע מכונן כזה בחיים שלך שהופכים לך את הראש ל-180... אז ככה, אתה יודע, פתאום אמרתי "ענווה" לעצמי. לא יודע אם אמרתי את המילה, אבל זו הייתה תחושת הלב. התחלתי להסתכל על המציאות בעיניים האלה. אנחנו עולים שם לציון, אתה פתאום מקבל... אני לא יודע אפילו איך לומר את זה, כזה אור גדול. בוא נאמר, מאז לא הייתה שנה שפספסתי את רבי שמעון, כשאני בדרך כלל מהדר כל שנה ללכת פעמיים בל"ג בעומר. כל מי שעיניו בראשו רואה שעובר משהו על העם - לטוב, לרע, לאן שהרב יבחר

לכוון את הדברים- ותמיד כשאני מסתכל על המציאות הזאת של... קורה פה משהו, אי אפשר להתעלם, תמיד אני נזכר במשפט - שאני לא יודע אם הוא מנחם אותי או לא - אבל "בעיקבתא דמשיחא חוצפא ישגא." וכאילו תמיד בא לי לשאול את השאלה... -למה? למה? כאילו זה לא יכול לבוא בטוב? זה תמיד חייב לבוא איתנו עם איזה קושי מסוים? אתה יודע שזה, הפסוק הזה, המימרה הזאת, היא חלק ממשנה שלמה בסוף מסכת סוטה שיש שמה ערמה של דברים כאלה: "בן קם באביו, בת קמה באימה, "כלה בחמותה, "יראי החטא יימאסו, פני הדור כפני הכלב, "בית הוועד יהיה לזנות, חוכמת סופרים תסרח "והאמת תהיה נעדרת." מזל שאנחנו זוכרים רק את הסוף. -כן. -וואו. וזו גמרא שמופיעה

בשני מקומות וחכמים בונים את זה על נבואות. זאת אומרת, זה לא סתם חכמים דרשו את זה, אלה פסוקים מפורשים, שהגאולה מתחילה באיזה מה שנראה כמו נפילה. יש לזה הסבר. האמת שאנחנו חווים את זה בדורנו. כאילו, אתה מרגיש לפעמים... מה זה "לפעמים?" כל התהליך שאנחנו נמצאים עכשיו בארץ ישראל התחיל בגזירת פאות וכו.' אתה הולך ל-70 שנה כאילו אחורה. -אבל יותר מ-70 שנה אחורה, תדע לך, אפילו כל המאה הקודמת בכל העולם, לא רק בארץ, הייתה מאה של מרידה גדולה, של זרקו את כל הדתות, כולל היהדות. אני זוכר את הימים שבהם עוד בארץ היה אסור לומר "ברוך השם," בוא נאמר, אלא אם כן אתה משכבות נמוכות. אבל שרים וזה לא אמרו בחיים "ברוך השם,"

עד שבא בגין. זאת אומרת, זה שיח כזה שהיה. מעצמת הכפירה רוסיה הייתה אז מעצמת-על שנלחמה בכל מה שקשור לדת. והיא לא הייתה יחידה, היה גוש מדינות וסין ו... וזה חלחל גם בעולם כולו, כל האמירות האלה. איך זה שייך לגאולה? אבל יש איזה תהליך מופלא. אומר אותו... כתוב, האמת היא. מי שמסביר אותו ככה במילים, מגדיר את זה במילים זה האבן עזרא. אומר: כשבני ישראל יצאו ממצרים, אז הוא אומר: איך זה שהם לא נלחמו במצרים? הם 600 אלף. מאחוריהם 600 רכב ברזל. אחד על אלף. תסתובבו אחורה, כל אחד ירים אבן, זרוק - גמרת את הסיפור. והתשובה - הוא אומר: הם יצאו עם נפש שפלה, נפש של עבדים. הם לא מסוגלים. לכן אומר להם השם: "ה' ילחם לכם

ואתם תחרישון." לא צריך, אל תעשו כלום. "לא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים." אתם לא מסוגלים להילחם. אני יודע, אתם נפש עבדים. אני צריך קודם כול להפוך אתכם לנפש גבוהה. זאת גם אולי אותה תשובה לאלה שטענו למה היהודים לא התקוממו בשואה, למה זה לא היה דבר... -בדיוק. אחרי 1,900 שנה בגולה קצת קשה לזקוף קומה. אז התהליך הראשון הוא קודם כול שחרור. אתה אדם משוחרר, אתה לא עבד. ואז הם רוכשים נפש גבוהה. אבל נפש גבוהה היא, כמו שכולנו יודעים, חלק ממידותיו של בלעם. יש בזה הרבה סכנה בנפש גבוהה. כשעם ישראל משתחרר וזוקף את הגב שלו אז הוא עושה עגל, "נתנה ראש," כל מיני, "דתן ואבירם יצאו ניצבים." זה גורם מרידות, התמודדות לא

קלה עם משה כל ה-40 שנה במדבר. כי זו גאווה או כי?... כי אין עליי עול וזה הופך את החירות להפקרות לפעמים. אבל כתוב שכשמשה רבנו בא לקב"ה אחרי חטא העגל, הוא אומר לו: ריבונו של עולם, אתה אשם. מה? כאילו איך הפלת את זה עליי? אז הוא אומר, כתוב: "כסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל." אתה, ריבונו של עולם, נתת להם עבדים, כן? ערמות של כסף וזהב, נתת להם את הבגדים של המצרים, נכון? בא עבד, לובש בגד של מלך, כן? יש לו תיק פה זהב, תיק פה כסף. תחשוב מה היה. למה זה מביא בן אדם שבחיים לא ראה שקל בכיס? פתאום זחה דעתו, פתאום הוא עושה שטויות. אומר לקב"ה: אתה הבאת להם זהב וכסף, הם לא בנויים לזה, עשו העגל. אז אתה למעשה אומר

שחלק מתהליך הגאולה זה שפע? ברור, מה, זה אני אומר? כל הנביאים מדברים על זה. אז אנחנו צריכים לשמוח מהשפע או להיות מבואסים מהשפע? -הו, הו, הו. אלוקים אומר: אני קודם כול... אין מצב שעם ישראל ייכנס לארץ ישראל בנפש שפלה. אני צריך אותו בנפש גבוהה ומתוקנת. אבל התהליך הוא שהקב"ה אומר: אני קודם כול נותן להם כסף וזהב. כך אני מעצים אותם. נותן להם כוחות, נותן להם עוצמות, למרות שחלק מתהליך ההעצמה זה שהם בועטים ועושים שטויות. אבל בסוף כך יקום דוד המלך, כך הולכת הקוממיות. אז לכן זה מה שקרה לעם ישראל ביציאת מצרים. השם הרבה להם כסף וזהב; הם עשו עגל. משה אומר לקב"ה: אתה אשם. הם לא בנויים לזה. זה כמו שתיתן

למישהו שהוא לא רגיל, לזכות בפיס. אתה יודע מה קורה. רוב אלה שבאו מאשפתות, זכו במיליון דולר - עשו שטויות, נכון? אבל מה אומר הקב"ה? אני חייב להעצים אותם. רק כך אפשר להקים את בית המקדש, כך אפשר להקים את ירושלים. -כאילו לשפלות קיצונית צריך זקיפת קומה קיצונית. -כן. -או משהו כזה. זקיפת הקומה מטבעה גורמת שטויות: "בן קם באביו, בת קמה באימה, כלה בחמותה," בועטים, "חוכמת סופרים תסרח." ואחר כך זה מתאזן לעוצמה בלי קלקול. אז איפה אנחנו היום? -הו, התהליך הראשון... הרב קלישר כותב שהתהליך של הגאולה מתחיל בזה שעם ישראל משתחרר. לא עם ישראל, העולם משתחרר. שחרור מעבדים: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה." כל העולם עומד

על שחרור, כן? שחרור מה... מהמלכויות שמלכו עליו. חלק מתהליך השחרור זה גם בעיטה ב... כמו שחכמינו אמרו, בעיטה גם ב"חוכמת סופרים תסרח." אל תגיד לי מה לעשות. אני לבד מחליט. אתה לא תגיד לי. "בן קם באביו, בת קמה באימה." סוג של מרידה כזאת שמי שרואה אותה בהתחלה יכול להתייאש, להתמוטט... אולי האבא צריך לשנות תקליט. מה שאתה אומר... אתה אומר כאילו שהרבנים... סליחה שאני לוקח את זה למקום הזה, אבל בתוך עמי אני חי, הרבנים אומרים א', ב', ג- ' קיבלו את זה במשך 60-50 שנה. פתאום בעשור האחרון יש חוצפנים שמתקוממים כנגד רבנים, כנגד גישות, ומה שאתה אומר: בסדר, זה יעבור להם. הרבנים צריכים להמשיך להגיד את מה שהם

אומרים. אולי הרבנים צריכים לעדכן תקליט? בוא נאמר, אם אתה רואה את התהליך בטווח קצר, אתה יכול לומר את המשפט הזה. אם אתה רואה את כל התהליך, אז אתה לא נבהל. וזה מה שקרה למשה - הוא לא נבהל. הוא לא נבהל שהוא רואה את התהליך כי הוא מבין... יש לו רוחב מבט שהוא מבין שזה תהליך. זה כמו שבתור אבא יש איזה גיל שהבן שלך אומר לך "לא." כל מה שתגיד, הוא יגיד לך "לא." כן? למה? הו, הו, סוף סוף הילד שלי גדל. זה אפילו לא רק כשהוא קטן, גם כשהוא גדל. יש שלב של נערות, שהוא מתנער, הוא קצת במרידה מסוימת. מה, אלוקים בטעות עשה את גיל הנערות? לא. זה חלק מתהליך שבו אדם מייצב את הנשמה שלו, מביא אותה לידי ביטוי. אז הוא קודם

כול מתנער לרגע מכל מה שהוא קיבל ואז הוא "בחור", הוא בוחר את מה שהוא רוצה, את הבחירה שלו. אותו דבר קורה לעם ישראל. עם ישראל קיבל שחרור, שחרור, שוויון זכויות קראו לזה, אמנציפציה. מה הוא עשה עם זה? הייתה התבוללות, היה... אפילו אנשים ש... -כן. קראתי בדיוק לא מזמן שבצרפת בעקבות האמנציפציה, ממש לא מזמן יצא לי להיתקל בזה, שאחד מההוגים הגדולים בצרפת כתב שנהרות צרפת לנו הם החידקל וכאילו כבר אין צורך אפילו בארץ ישראל. עזבו, ממש טוב פה, כאילו אל תייחלו לארץ ישראל, זה מיותר. -ברור. וזה באמת מתאר את מה שאתה... כאילו אתה בועט בכול בגלל שכאילו זקפת קומה. -בדיוק. ואת המשפטים שאתה אומר על צרפת אמרו יהודי

גרמניה: אנחנו גרמנים מדת משה, תרבות גרמניה היא התרבות שלנו. צריך להבין שחלק ממה שדיברת, ככה בשתי מילים על הפמיניזם, הוא גם בא מאותו מקום של להשתחרר, וזה לא... כאילו זה לא דבר... "בת קמה באימה, כלה בחמותה." זה גם המידע של הנשים, שהן רוצות גם כן "קראתם דרור," גם אני רוצה דרור, לא רוצה שיהיה לי "בעל." זאת אומרת, אתה מקשר את זה למרד ולא לכוחות נפש שרוצים לפרוץ. לא, בוודאי כן. כתוב: "בימים האלה תקראי לי אישי ואל תקראי לי עוד בעלי." מה הפירוש "אישי ולא בעלי?" -ההפטרה שלי בשבת חתן, כן. -כך מסתיימת. -ש"ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך." זאת קללה. -זו קללה שאף אחד לא מייחל לה. אנחנו משתחררים מהקללה. כמו

שנוח הוא מתקן את העולם מהאדמה אשר אררה השם בחטא אדם הראשון, יש תהליך של תיקון העולם ועד הקומביין ואני לא יודע מה, והטפטפות, שלא "בזיעת אפך תאכל לחם." ממשיכים את המהלך של נוח. אותו דבר יש גם פה מהלך שלם שתהיה "אשת חיל עטרת בעלה." כן. -שהיא תהיה כמו כתר לראשו. זה התהליך, זה התהליך שמחטא אדם הראשון ועד ימות המשיח. זאת אומרת, העצמאות הזאת, שאנחנו רואים אותה, לצורך העניין, בקרב נשים שדורשות אותה, שדורשות לפתח איכויות מסוימות - אתה אומר: זה חלק מתהליך שלם של... -שיש לו פרי וקליפה. תודה על ההשלמה. לא הייתי ממשיך את זה ככה. אוקיי. חלק מתהליך שבתהליך הזה יש פרי ויש קליפה. הפרי זה אומר: תעצימי את המקום

שלך ואל תתחפשי לגבר. תעצימי את המקום שלך ואל תתחפשי לגבר. מהי תחפושת? -לא, כי היא חושבת שאם אני אישה, אז אני נחותה. אז אם אני רוצה להצליח - אני צריכה להיות גבר. כאילו יש פה איזה סולם גברי, ואני כדי להצליח צריכה להתקדם בו. בדיוק. -בעוד הרב אומר: לא, יש סולם משלך, תחשפי אותו. בדיוק. תעצמי את האישיות שלך. ואם את מעצימה את האישיות האישית שלך, האישיות שלך יכולה להביא גאולה לעולם. כי מי שהוציא את עם ישראל ממצרים זה לא העוצמה הגברית, אלא העוצמה הנשית, שהן, היה להן כוח. מי שהוציא את רבי עקיבא מהמקום שלו, מאותו עקיבא - זה העוצמה הנשית. אז אני אשאל שאלה קשה. הרב היה שריונר. אני צודק בהיסטוריה? -אכן,

כן. איפה, דרך אגב? באיזו חטיבה? -9. אני גם הייתי שריונר, דרך אגב. הייתי ב-401. ואני מודה שהשיח הזה של נשים בטנקים הוא משהו שהוא... -קצת הזוי. הוא... אני הייתי מפקד טנק, אני יודע שהייתי מתקשה לתפקד עם צוות כזה. אבל בתוך משל הסולם הגברי והנשי, זה סולם גברי או שאולי זה חלק מעדכון התקליט שאנחנו צריכים לעשות? מכיוון שאנחנו לא מעצימים מספיק את האישה, אז היא חושבת שבשביל להעצים היא צריכה להיות גבר, ללבוש מכנסיים, לצורך העניין, כן? להתחזות לגבר ולדבר כמו גבר. וצריך לומר לה: גברת, יש בך עוצמות לא פחות מהגברים. לא לחינם חכמינו אמרו: נשים קיבלו תורה לפני הגברים. זה לא משהו זמני, זה משהו פנימי. יש להן

משהו בנפש יותר חזק. עזרת נשים בבית מקדש הייתה יותר גדולה מעזרת הגברים. לא לחינם. זה לא עניין של מקום, זה גם עניין של מקום רוחני. כשבני ישראל רצו "לתת ראש" לחזור למצרים, "זכרנו", זכרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים," הן אמרו: לא, אנחנו רוצות קדימה. "נקבה שכרך עלינו ואתנה." הן רוצות את ארץ ישראל, הן מושכות את כולם לארץ ישראל. הן, יש להן... זו תכונה אימהית. אתה יודע, אני אזכיר לך משהו. באיזה גיל הילדים שלך? שש, שלוש וחצי שנה. אז בוא נלך על החצי שנה, בסדר? -אני איתך. כשאשתך מחזיקה את החצי שנה ביד, היא אומרת: איזה גאון, איזה חכם, איזה יפה. אני אובייקטיבית, נכון? ואתה מסתכל, אתה אומר: מה היא

אומרת? לא נעים לי לבאס אותה. אבל מה, היא משקרת? הרי אימא בריאה ככה מדברת, נכון? למה? יש לה כוח אימהי שרואה את הפוטנציאל. בלי האימא הזאת הוא לא יגדל, הילד. הוא לא יממש אפילו את הפוטנציאל. -הוא לא יממש את הפוטנציאל שלו. יש לה כוח טבעי כזה שהיא רואה את העתיד והיא רואה אמת. רחל רואה את עקיבא - היא רואה את רבי עקיבא. אבא שלה אמר לה: זה בור ועם הארץ. היא אומרת לו: אתה לא רואה את רבי עקיבא? הם לא מתקשרים בכלל. הנשים במצרים אומרות: אתן לא רואות את הגאולה? בואו נכין תופים. אמרו: מה את מדברת? פרעה. אז אולי זאת בכלל התרסה שלמה? אתה למעשה נותן פה זכות גדולה על עם ישראל, בפרט על נשות ישראל. אתה אומר: יש

פה מקום אמיתי שממנו אתן צועקות. הוא רק מקבל לבוש לא נכון. -לגמרי. אז אני מחזיר את הכדור אליכן. אז תאירו את האור הזה, תאירו את האור שהוא כרגע חשוך. זאת אומרת, אני אגיד מה אני בא בתביעה. יש פה נשים שאומרות: אני רוצה לבוא לידי ביטוי. וואלה, צודקות לגמרי. אז תעזור לי לבוא לידי ביטוי. -אז אני אספר לך... תצמיחו עולם רבניות. -הו, הו. מדריכות. -הו. -נשות רוח. אבל הכול מתקיים, כנראה, בעיניהן במודל גברי. אתה צודק לגמרי. אני חושב שהאמירה שאתה אומר היא אמיתית ונכונה. אנחנו בכל אופן פה, בצפת, אשתי הקימה מדרשה לבנות. לקחה מדרשה שכבר הייתה קיימת, נתנה לה עוצמה ברוח הדברים שאתה אומר, ברוח של עוצמה נשית,

כאילו להעצים את הכוח הנשי שהוא רואה את הנולד. וגם חשוב שזה ייעשה על ידי נשים, לדעתי, כי באות הנשים - אתה יכול להגיד ממקום נכון, לא נכון - באותו ואומרות: הגבר אומר לי אילו כוחות קיימים בי? אני רוצה לשמוע מישהי שמבינה אותי. -נכון. מישהי שמזדהה עם המקום שלי והיא תדבר אליי. אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו בתהליך שעוד לא הגענו לשיאו וזה תהליך, אגב, שקורה בכל הארץ. יש כנסי נשים. אני מגיע לכנסי נשים בירושלים של אלפי נשים, שבאות כמה ימים בצימאון גדול. לא תגיד רק בירושלים, יש את זה גם בתל אביב וגם בחיפה. ואתה רואה מדרשות מכל הארץ שזה לא לימוד... נותנים להן מוסר וכו,' אלא מעצימים את המקום המיוחד שלהן.

אני רואה בזה... שמח על כל מקום כזה, שמח מאוד. ואני אומר גם לבנות שלי ולתלמידות פה במדרשה: תדעו לכן שבדור הבא זה יהיה פי שניים, פי שניים ופי יותר, ואתן תצטרכו להיות אלה שמעצימות, מעצימות את הנשים. -מה יהיה פי שניים ויותר? אתה יכול?... -יותר פי שניים צימאון, הנשים ירצו יותר עוצמה, ואם לא ניתן להן את העוצמה הרוחנית הנכונה, אז הן ילכו לבורות נשברים. -להיות מנותב, כן. יתחפשו לגברים. אנחנו בצפת, פה היה האר"י ז"ל, היה רבי חיים ויטאל. הוא אמר: דע לך, אתה רוצה להבין דברים גדולים? בלי כעס. מה זה בלי כעס? אל תשים את עצמך איך ש... "אני אתחנן לאלוקים איך זה צריך להיות." תקשיב מה אלוקים אומר לך. קבל.

אלוקים מוליך מהלך, מהלך של העצמת כל הבריאה כולה. אתה רואה שזו עוצמה טכנולוגית, עוצמה חברתית, אתה רואה שהעולם הולך ומתעצם, נכון? גם עוצמה אישית. ובעוצמה הזו לפעמים יש פרי ויש קליפה. הפרי זה העוצמה והקליפה היא ה... החלק שצריך לקלף. -בדיוק, החלק שצריך לקלף. ויש פה תהליך שאנחנו צריכים לשמוח בו, לא לכעוס עליו. לשמוח בו ולהצמיח אותו למקום חיובי. כשאתה תצמיח את הפרי, הקליפה ממילא תיפול. אף אחד לא אוכל קליפה, כולם אוכלים פרי. למעשה, אתה אומר פה להורים, למחנכים, לכולם במעין משפט: אם זה קורה ב-ד' אמותיכם - תשמחו, רק תנתבו את זה למקום הנכון. -ברור. אל תילחצו מזה. -ברור. תודה.