הסדרה לצעירים וצעירות: פרק 3 - גבר לעניין - הרב אבנר קוואס HD

אנחנו ממשיכים את סדרת הצעירים, סדרת הנושאים לצעירים. אני רוצה לדבר עכשיו עם הצעירים והצעירות. כל ההורים יקראו לצעירים עכשיו למסך. אני רוצה לדבר עם הצעירים והצעירות בלבד לתת להם מסר לחיים. מה המסר? תפיסת עתיד. צעירים וצעירות יקרים, אני רוצה להגיד לכם משהו. בואו נדבר פתוח מלב אל לב, כן? היום לצעירים ולצעירות יש בעיה עם תפיסת עתיד. המילים 'מה יהיה איתך' לא מדברות אלינו. מה זה 'מה יהיה איתי?' אנחנו דור של סיפוקים מידיים. עכשיו כדורגל, עכשיו כדורסל, תן לי לאכול גלידה, תן לי את השווארמה, תן לי לישון, תן לי לרקוד. כשההורים אומרים לכם, "מה יהיה איתך" "אבא, מה יהיה איתי,? "זו בעיה שלך, לא שלי. 'מה

יהיה איתי'... "עזוב, עכשיו תן ליהנות מהחיים. אני, הדם שלי חם, אני צעיר, אני תיש נוגח." אבל חבריה, כשההורים והגדולים אומרים לכם, "מה יהיה איתך," הם רוצים לקחת לך את היד ולהוביל אותך לחוף מבטחים. הם לא באים להציק לנו, צעירים יקרים. הם לא באים הגדולים לומר לנו, "מה יהיה איתך", כלומר "אתה אפס". לא. "מה יהיה איתך", הכוונה, תפוס את עצמך עכשיו, ותקבל בעתיד דבר נפלא. האמת היא, דוד המלך אמר פסוק שכולם מכירים אותו, "הזורעים בדמעה, זורעים בדמעה, ברינה יקצורו". זו נקראת תפיסת עתיד. אני עכשיו זורע. עוד מעט יבוא גשם, עוד מעט האדמה תהיה רטובה, עוד מעט הזרע ינבוט, עוד מעט תצא שיבולת, עוד מעט נקצור, עוד מעט

יהיה לנו לחם. זו נקראת תפיסת עתיד. חקלאי יש לו תפיסת עתיד. למה הוא מצליח? עכשיו הוא רק זורק גרעינים. כלום, לא רואים כלום. מחר מחרתיים יהיו פה עצים, הבן אדם ימכור, ירוויח מיליונים. אתם מבינים? זה נקרא תפיסת עתיד. לצערנו הרב, הצעירים והצעירות שלנו אין להם תפיסת עתיד. איך אומרים? חיים את הרגע. תן... תן לתפוס. 'אכול ושתה' מה יהיה - יהיה, עזוב. צעירים וצעירות יקרים, אני רוצה עכשיו לדבר איתכם בגובה העיניים, בהבנה בסיסית, למה העתיד מאוד חשוב? אתם מבינים שהעתיד חשוב, אז למה קשה לנו להשקיע כעת כדי להצליח מחר? למה? נכון שהדור סוחף ויש פיתויים והכול גלוי והכול, איך אומרים? נגישות לכול. יש נגישות, חשיפה.

מה אין היום? הכול מושך. אינטרנט, פלזמה, ווי-פיי, וואטסאפ, פייסבוק, נכון? אייפד, אייפוד, ווי-ווי... אני כבר לא יודע איך לקרוא למילים האלה. כל זה מסית אותנו תיהנה, תגלוש, תראה, תעשה. כן, אבל מה עם העתיד? חבל על הזמן. אתם מכירים את המשפט הזה 'חבל על הזמן?' אדם חי פעם אחת. הוא לא יכול להחזיר את גיל 16 אחורה. הוא כבר בגיל 30, בואו נחזור ל-16. אין דבר כזה. .One-way ticket מה עושים? צעירים וצעירות יקרים, אנו חייבים ליישר את תפיסת העתיד. ואני אספר לכם סיפור שהיה איתי אולי לפני 12 שנה. היו לי פעם פרויקטים לתת הרצאות לתיכונים. תיכונים. דתיים, לא דתיים - זה לא משנה לי. לתת הרצאות בפני תיכונים. ובאמת,

מנהלת בית ספר. בלי שמות, כן? בלי ערים. בעיר מאוד גדולה, אמרה לי, הרב קוואס, בוא לתת שיעור לשכבת י"א, י"ב. גילאים שלכם, צעירים יקרים. י"א, י"ב, בוא לתת להם שיחה. מה שאתה רוצה תדבר. אני אוספת לך את השכבה. באמת היה שם אודיטוריום של מפעל הפיס. היו למעלה מ-200 ילדים, בחורים, בחורות. בית ספר לא דתי. אז כמובן, בית ספר לא דתי, כולם יושבים מעורב, בנים, בנות, כולם ביחד וזה. טוב, אולי נסעתי שעתיים וחצי. הגעתי לבמה ב-10 בבוקר. אני עולה על במת מפעל הפיס, על במת האולם של מפעל הפיס הגדול, האודיטוריום. אני עולה על הבמה. חבר'ה, מה אני אגיד לכם? בכלל לא הרגישו שאני על הבמה. החבר'ה, כולם שם, "הלו! הלו! איציק!

רינה! רינה"! הייתי בטוח הגעתי לספארי. אולי הגעתי לרמת גן לספארי? מה? טוב, אני על הבמה. חשבו אולי אני המנקה של האולם. אולי באתי לקחת את הפח. אני עומד... והמורות שלהם, ששש... ששש... ששש... הם לא רואים את המורות ממשבצת של דף חשבון. והמורות, ששש... ששש... הוא הגיע, הרב. איפה הרב? חבר'ה, יצא לי החשק לדבר. אתה יודע, מתי יש לאדם חשק לדבר? כשיש אנשים שרוצים לשמוע אותו. רוצים... פה הם בכלל... אני... חשבו שאני השמש. לא יודע מה, אולי... אני על הבמה עומד. אף אחד לא רואה אותי. אמרתי עכשיו, מה? יודע מה? אני חוזר הביתה. הוציאו לי את החשק לדבר. אמרתי, אבל רגע, נסעתי שעתיים וחצי עד לפה, אני חייב... אתה יודע

מה? אני אקח את המיקרופון ואני אדבר. מה שיהיה, יהיה. חבר'ה, אני בא לקחת את המיקרופון, מבקש סליחה, בשורה הראשונה, אם זו הבמה, בשורה הראשונה מולי, אני מבקש סליחה על התנועות ועל המילים. תבינו את האווירה. יושב איזה בחור אולי בן 17. בחור. הקסקט שלו מאחורה. קסקט מאחורה. הפס מקדימה, חצי גלישה על הכיסא, רגל ככה, הידיים מאחורה, סליחה, ולועס לי מסטיק בפנים. הסתכלתי עליו, יצא לי החשק לחיות, אתם יודעים? עכשיו, בוא נראה אותך מדבר מול אחד... אמרתי, אבל אני חייב לתפוס פה קורבן, יהיה לי שקט. לקחתי את המיקרופון, אמרתי, אני מתלבש עליו. לקחתי את המיקרופון, אמרתי לו, "אתה"! הייתם צריכים לראות, הוא הפסיק ללעוס.

אומר לי, "למה אתה נטפל אליי"? אמרתי לו, "אני יכול לשאול אותך שאלה"? -"שאל"! אבל מה, נהייתה לי פה דממה, חבל לכם על הזמן. איזה שקט נהיה באולם. אמרתי לו, "תגיד לי, אתה היית רוצה כשאתה תהיה אבא, "ותרצה לומר לבן שלך משהו, הוא ישב בפוזה שאתה יושב כעת"? הוא אומר לי,"דווקא לא." אמרתי לו, "אז באתי מירושלים עד לפה לומר לך שאיך שאתה יושב מולי, "ככה הבן שלך ישב כשאתה תהיה אבא." הוא אומר לי, "אתה לא חושב שאתה מגזים"? זו הייתה השיחה. אמרתי לו, "לא רק שלא מגזים, בדקות האלה שאתה יושב בצורה כזאת, "אתה משרטט את הפרופיל של הבן שייוולד לך עוד כמה שנים." חבר'ה, נהייתה לי דממה באולם. את הזבובים הייתם מצליחים

לשמוע. סרט בחינם. יש פה אקשן. כולם שתקו. הרמתי את הראש. אמרתי, יש לי שאלה פה לבנות. רק הבנות יענו לי. רק הבנות. טוב. מה השאלה? שני גברים היו בכיתה. שניהם בריונים, שניהם גוף משולש, שניהם, אתה יודע, אדוני הכיתה. היה צלצול, כולם יצאו להפסקה. השניים האלה הולכים לחצר, כל אחד במקום אחר, אתה יודע, כמו... פתאום בא איזה ילד מכיתה יותר נמוכה, פנה אל איזה מישהו, פנה אל אחד הגברתנים, ואמר לו, "אתה מה זה אפס." ההוא שמע את המילה 'אפס...' הוריד את הגורמט, הוציא את השרשרת 'חי,' "תפסו לי את הטלפון." אתה מבין מה? תפס אותו, שתיים, שלוש, ארבע, השליך אותו והלך. פסס... הלך, אתה יודע, ככה... ההוא, מסכן, נזרק,

התאושש. בא אל הגבר השני, אמר לו, "גם אתה אפס." וואי! לא למד. ההוא גם כן, בא, תפס אותו, בא לתת לו את הימנית, החזיק את עצמו, לא נתן, עזב אותו והלך. אמרתי לבנות, "רק אתן תענו לי, בנות יקרות. "מי כאן הגבר? זה שנתן את הסטירה, או זה שלא נתן"? חבר'ה, מה אתם חושבים הבנות ענו לי? מה? אמרו לי, "זה שלא נתן." תראה, הבנות נשאר להן עוד שכל, ברוך השם. אמרו הבנות, "זה שלא נתן." אמרתי לבנים, בנים יקרים, אתם שומעים מה הבנות מעריכות? את זה שלא נתן את הסטירה. זה שיכול היה להרביץ ולא הרביץ, זה שרצה לקלל ולא קילל, זה שרצה להשתולל ולא השתולל. את זה הבנות מעריכות. אתם יודעים למה, בחורים יקרים? כי מה זה גבר? זה הכובש

את יצרו. יש לי דחפים, יש עניינים. אני בולם, אני עוצר - זה נקרא גבורה. גבורה זה לא לתת את האגרוף. זו חולשה. להרביץ זאת חולשה. בחורים יקרים, להרביץ זאת חולשה. אתה יוצא מהכלים. אתה מראה כמה אתה... זה לא זה. אתה חושב שלתת מכות זה מראה שאתה גבר? בדיוק הפוך. אתה מראה את עצמך ברגעים הכי חלשים שלך. אתה יודע מה זה גבר? ששמע משהו, סובב את הראש והלך. ולא הגיב. זה ברזל. אמר שלמה המלך, תשמעו את החכם מכל אדם, חבר'ה, שלמה מלך על העולם והוא בן 12 שנים. יותר קטן מכם. אתם יודעים מה אמר שלמה בחכמתו? "טוב מושל ברוחו מלוכד עיר." יותר טוב. מי יותר גדול? המושל ברוחו, הכעיסו אותו והוא בלם, אחד כבש עיר, אסטרטגיות,

טקטיקות, טנקים, מטוסים, מודיעין, עניינים, כבש את העיר. זה ששלט על הכעס שלו לא רואה את ההוא ממשבצת של דף חשבון. "טוב מושל ברוחו מלוכד עיר." מה הבנות אמרו? אנחנו מעריכות יותר את זה שלא הרביץ, את זה שלא קילל. אתם רואים מה זה? זה נקרא תפיסת עתיד. ציבור יקר, מה אמרתי לבחור הזה? בחורים יקרים, מה אמרתי לו? אתם יודעים מה עשיתי לו? אמרתי לו, תדע לך, איך שאתה יושב כעת, הבן שלך ישב מולך כשאתה תהיה אבא. למה? "מעשה אבות סימן לבנים." מה שאירע לאבות, יארע לבנים. אני אסביר את דבריי, בחורים ובחורות יקרים. זרע של עץ, זרע של פרח הוא קטן, אבל יש בפנים את כל הגנטיקה, את כל הכרומוזומים והאנזימים, ואת כל התאים ואת

כל האטומים שירכיבו את העץ. אם בשעת הזרע הזה נגעתי פה באחד, אז העץ יצא עקום. אבל אם הזרע הזה מושלם, העצים והפירות שהוא יוציא יהיו מתוקים מדבש. אתם עכשיו צעירים. אתם עכשיו במצב גולמי. איך שתתרגלו עכשיו, איך שתעצבו את עצמכם עכשיו - ככה ייראו החיים שלכם. וזה משתלם. זה שווה. חבר'ה, זה שווה. אני עכשיו בא לי להגיד, אני לא אגיד. בא לי לכעוס על החבר, אני לא אכעס. או אפילו אני אכעס, אבל אני לא אתפרץ עליו. לא אתפרץ. "הרב, אבל הוא הוציא אותי מהכלים." הוציא אותך? הרב, תן לי חומר, אני רוצה להגיד לו. אין לי בעיה, אני אתן לך חומר. אני אגיד לך, אתה לא מלאך. הוא עצבן אותך? הוציא אותך מהכלים? רוץ אליו, "צביקה!

-"מה"? -"תשתפר"! איך? "תשתפר..." יורדים מהשמים, מנשקים אותך. רגע, מה רצית להגיד לו? שישתפר. מה זה היה עוזר אם היית אומר לו שמות של בעלי חיים? שמות של דברים אורגניים? מה זה היה עוזר? זה היה משנה אותו? היה שונא אותך עוד יותר. אבל העברת את המסר. איך אחת אמרה לי? "הרב, אבל כולם אומרים את המילים האלה." אמרתי לה, מה זה כולם? את לא כמו כולם. את בחורה שווה. את בחורה ייחודית. מה זה 'כולם'? אוקיי, שימי משולש אדום על המצח, תרשמי 'נגרר.' נו? מה זה כולם? מיליארד זבובים אוכלים אשפה. בואו נאכל אשפה. הנה, כולם אוכלים. זה זבוב ואני אדם. ככה. ההוא צועק, זה מקלל. אנשים פשוטים. אני בחורה על רמה. בחורים ובחורות

יקרים, תחזיקו מעצמכם. יש לכם את זה. אתם שווים. עכשיו אתם אבא בקטן של הדור הבא. תדע לך בחור, איך שאתה מתנהג עכשיו, כך הבן שלך יתנהג אליך. בחורה יקרה, איך שאת מתנהגת ברווקות, זה יחזור אלייך בבומרנג עם הבת שלך. ואז תגידי, וואי, איזו טיפשה הייתי. אילו שטויות עשיתי כשהייתי בחורה. את תראי את כל ההשתקפות של הבחרות שלך דרך הילדות שלך, דרך הילדים. נו, ואז מה? ואז כבר בוכים. וזה נקרא חכם בלילה. אחרי שאכל את הקש, איי, איזו טעות עשיתי. בחורים ובחורות יקרים, צעירים וצעירות, אני רוצה לדלג איתכם על השלב הזה. אני פשוט מרים אתכם ומוביל אתכם עד הקטע ההוא. תפיסת עתיד. מאוד חשוב להסתכל קדימה. אבל כולם, 'מולם'...

עזוב, מה כולם? מה, אתה עדר? אתה נגרר? בחור יקר, אין לך אופי? אין לך מיוחדות? מה זה כולם? מה, אתה עדר של כבשים? כולם. אני לא. אני בחור ייחודי. כולם אומרים ואני לא. אני מחר אהיה אבא. מה יהיה איתי מחר? איזהו חכם? הרואה את הנולד. לכן רווקים ורווקות יקרים, שימו לב אל העתיד. שימו לב מה הולך להיות קדימה. אל תתרשמו מהסביבה. מה כולם עושים זה לא מעניין אותי. אני אדם מיוחד. אני אפגוש אתכם עוד ארבע, חמש שנים כשתהיו כבר מבוגרים. אתם תנשקו אותי ברחוב. וואי, אילו עצות, איזו חכמה, איזה תענוג! איזה... איזה... למה אני אומר לכם את זה? אני אגיד לכם, לאן שאתם רצים, אני משם חוזר. ממה שאתם מתלהבים, אני כבר שכחתי.

למה? אני היום מטפל בשלום בית, בזוגות. גם ברווקים ורווקות מבוגרים. אז הם בוכים ומתוודים, "איזה שטויות עשינו. זה מפריע לי לחיי הנישואין. "מפריע לי פה, פוגע לי בילד, אני לא יכול להשתחרר מהמחשבות האלה. "אני לא יכול לצאת מזה." אתם רואים? אני מריץ אתכם 10 שנים קדימה לראות מה אומרים אנשים שלא עשו את מה שאמרנו עכשיו. לכן מאוד חשוב תפיסת העתיד. תסתכלו קדימה, רק תזכו כל החיים שלכם לקטוף פירות מתוקים ולגדל את הדור הבא, דור ישרים מבורך. עריכת כתוביות: אורטל זגורי