בעקבות הפרשה | פרשת צו: עבודת המשכן

שלום לכם

ילדים. בפרק הקודם למדנו על סוגים של קורבנות. בפרשה שלנו השם ממשיך לצוות את משה על פרטים נוספים וחשובים בעבודת המשכן. משה רבנו שם לב שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו להסביר לבניו של אהרון על עבודת הקורבנות ואילו את אהרון הוא לא מזכיר. אז הבין משה שהשם כועס על אהרון על כך שהכתי את עם ישראל בחטא העגל. למרות שהוא לא רצה לעשות להם עגל. השם כעס ולכן לא הזכיר אותו. מה עשה משה? עמד והתפלל על אהרון שהשם סלח לו. ופתאום שמע את קולו של השם שקורא לו להיכנס למשכן. משה נכנס ואז אמר לו השם את הפסוק הראשון בפרשה. צב את אהרון ואת בניו. אז הבין משה שהשם שלח לאהרון. השם ממשיך ללמד את משה שבלילה לא מקריבים קורבנות. ואם

יבוא מישהו בערב וירצה להקריב, יאמר לו הכהן, "אני מצטער, תבוא בבוקר ואקריב את הקורבן שלך, אבל אספר לכם שכל הלילה והיום הייתה אש על המזבח. באמת? הרי אסור להקריב בלילה. הכהנים היו מקריבים את מה שנשאר ביום. והאש הייתה שורפת את כל הבשר כל הלילה. אסור שיהיה רגע אחד שאין קורבן על המזבח. המדרש מספר שפעם אחת באו הגויים ואמרו לעם ישראל, "אתם מבזבזים את כספיכם לריק. למה אתם עושים את זה? כל בהמה עולה המון כסף ואתם מקריבים כל הזמן ענו להם עם ישראל. כל און שבעולם לא ישווה לקיומה של מצווה אחת. המצוות חשובות לנו יותר מהכסף. כך עם ישראל מסתכל על החשיבות של המצוות. השם המשיך להדריך את משה ואמר לו שצריך לעשות

תרומת הדשן. מה זה תרומת הדשן? בכל לילה היה הכהן לובש את בגדי הכהונה המיוחדים שלו ומרים את האפר מהמזבח. ‏y