"הכל התרסק לי בפנים": אביגיל מייזליק על המסע המאתגר בחייה

זה היה סיוט, זה פשוט היה סיוט. וזה הרגע שבו אני מרגישה שכולם אומרים לי תאכילי אותי ואני רק לא רוצה. לא רוצה. אני לא מתחברת לזה.

בגלל, תספרי לי משהו. משהו מעניין עלייך.

משהו מעניין עליי. אני יותר סופרת משפית. אני יותר מעדיפה להיות אנונימית מאשר דמות. כאילו אני השם שלי מאוד מפורסם וזה ממש נס שהשם עשה לי שהפנים שלי לא מחוברות אליו. אני לא מרגישה משיכה לזה להיות מפורסמת או להיות א גם שחזרתי בתשובה אז הייתי מגיעה לשיעור יושבת בשורה האחרונה מאחורי העמוד בשיעור א תורה

כאילו לא הרגשתי צורך אה להיות מהקדימוניות אבל

אבל הרצון הפנימי הזה של להיות בולט לא קיים אצלך

מאיפה זה מגיע לדעתך

אני חושבת שזה מגיע מילדת א בית ילדים שצריכה להעלם. וואי איזה קשה זה. כן. אין אמא, אין אבא, אין אה אין מי שיגן. יש רק מטפלת עייפה שרוצה לסיים את תפקידה ללכת הביתה. ואני בכיתה עם א בנים ושלוש בנות שאף אחת מהן לא ממש חברה שלי. אני יכולה לראות את הילדה הזאת עכשיו שאני מסתכלת עליי. אני ממש רואה את הילדה הזאת שאין לה כל כך הגנה. אין לה בכלל הגנה.

בכלל.

איזה קיבוץ זה?

אה אני נהדתי בגזית. זה

נעליים. נעלי גזית.

לא זה לא הנעליים.

זאת אומרת נעלי גזית זה נעלי גזית. אבל זה לא קיבוץ. ידעת קיבוצים מוציאים כל מיני תוצרים. את יודעת יודעת שפה יש כן יש לנו תוצרים. אבל הקיבוץ שלנו א לא קשור לכלום. הוא ממש גם הוא בעצמו כזה סוג של בפינה. א

תמקמי אותי איפה פחות או יותר

ליד הר תבוא כפר תבוא

כן אוקיי הר

בדיוק יצא לי לדבר עם חסידת חבד שהיא א הייתה עושה שליחות בכפר תבור אנו קפצנו כי זה לא מקום שמישהו

ופתאום את משם והיא משם

וואו אז את גדלה בעצם כ זאת אומרת אנחנו רואים אותך היום שביס את יודעת שחור לבן בגדול את נולדת יודעת ילדה חילונית בקיבוץ חילוני לחלוטין

גם לגמרי אה שדות אבא שלי לי היה האחראי על הפרות בקיבוץ, סע בג'יפים.

אז אה כן, זה מצד אחד. ומצד שני אני מרגישה לא שייכת, אני מרגישה כאילו מצד אחד כן, אני זוכרת את עצמי, תמיד חיפשתי ערכים, תמיד חיפשתי א מאוד האמנתי באידאל של הקיבוץ בתור ילדה.

כן. עד שגיליתי שזה הכל שטויות והכל התרסק לי בפנים, אבל בתור ילדה מאוד אהבתי את זה, נשכתי לזה, אבל המציאות שלי לא הייתי חייבת להמציא לי סיפורים אותי פשוט היה לי נדנדה סודית באיזה מקום מאחורי שיח זה היה המפר

קחי אותי לשם סיפור את יושבת על הנדה ועל מה את חושבת

אני בונה חברה צודקת שאין בה דיכוי ואין בה חרם ואני אני אומנה מלכה הכיתה אבל אני מלכה של חסד

מלכה טובה

כן לקח לי שנים להבין שהמבנה הזה של אני טובה והם רעים הוא לא כל כך לטובתי

הוא בעצם א את יודעת הסוג של גם התקרבנות וגם א

זה המון בדידות יש בזה

כן אבל לא היה לי ברירה זה ממש את יודעת בקיבוץ אתה אתה גר בבית ילדים אני אומר תמיד לילדים שלי תראו לעצמכם שתגרו בבית ספר תישנו בבית ספר תוכלו בבית ספר את יודעת מה מצחיק שכשהייתי ילדה והייתי קוראת על ילדי קיבוץ הייתי נורא מקנה בהם עכשיו סליחה מההורים שלי נורא אהבתי אותם זה לא שהיה לי רע בבית אבל יש משהו כאילו נורא רומנטי וקסום כזה בלח בקיבוץ עם ילדים וגו את זה ככה

כן נכון

אבל תדברים כמעט עם כל ילדי הקיבוץ אני עוד למזלי עוד הסכימו לקרוא אבא ואמא הדורות לפנינו אפילו אבא ואמא לא

כי זה הכל רכוש זה הכל רכוש משותף אנחנו זאת אומרת בעצם יש לך את עם אבא ואמא שלך בין השעות

ארבע לרבע לשמונה כן

רבע לשמונה

וזהו חוזרת לבית ילדים ישנה שם 13 איך זה מסתדר כל הבנים קצת בנות ומלא בנים ו

נורא קשה נורא קשה כי זה אנרגיות עוד היה אנחנו היינו הכיתה המופרעת של הקיבוץ לא היה הזריטלין ווואו

וואי

וואו הילד העדין של הכיתה אני זוכרת אותו כל הילדות שלו רץ הוא רץ וכל הבנים נים אחריו

הוא הילד העדין

הוא העדין הוא בורח הוא אני בליגור זזתי הצידה די פעם חטפתי

היה לנו לכל אחד מהילדים בכיתה שם קללה זה כמו שם חיבה אבל בצד האפוך

את רוצה את רוצה לשתף אותנו איך קראו לך

לא לא

אחר כך תספרי לי בשקט

אה טוב אני מה זה משנה קראו לי קראו בייגלה זה כאילו על אביגי

אבל לכל אחד המציאו שם

לא נורא יצאת בזול בואי

לא ישה ילד שקראו לו שניצל שעי זה ממש אכזרי להיות ילד בקיבוץ

כן זה אחזרי מאוד בכיתה שלי זה היה אכזרי מאוד באמת זה היה בלילות אני זוכרת את זה נרדמת רבה עם כל הילדים בחדר ממש שעושה טנקים ויורים אחד על השני דברים מאוד לא נעימים מאוד קשים

אף אחד לא משגיח גם נכון יש את המדריכות שהם כבר יפות הן נמצאות שמה נכון חיות לילה קוראים לזה הם לא הם גם נמצאות עד איזשהיא שעה ואחר כך היא שומרת לילה שהיא בכלל לא שם היא בבית תינוקות ויש לה מכשיר ביבי סיטר ששומע את כל בתי הילדים אין מבוגר בכל בתי ילדים של הקיבוץ ושאני בת שש או שבע א נכנסים מחבלים לבית ילדים בכיבוץ שמיר

נכון יואו אני זוכרת את הסיפור הזה לא זוכרת זוכרת אבל קראתי על הסיפור הזה

ומאז כל כמעט כל היל השני יש לי סיוטים ממש סיוטים קשים על מחבלים ואני כל חושבת בתור ילדה כאילו מה מהנם אין פה מבוגר אין פה כלום

יואו

ש שתי שומרות על כמה מאות ילדי קיבוץ

נוספים לזה גם סיוטים לזה שיכולים לחדור אלינו מחבלים בכל רגע

כן

אבל כנגד זה השם נתן לי הורים אוהבים וחמים ומקסימים באמת זה כאילו זה כנגד זה

כן

לא גדלתי איתם כשחזרתי בתשובה איזה יום אחד שהיה לי ילדה בת שלוש השלישית שלי. אז אמרתי לאמא שלי, אמא, תגידי א גם אני הייתי ככה? אז היא אומרת לי, הסתכלת על המבת הכי נורא שהסתכלה עליה בחיים ואומרת לי, "לא גידלתי אותך, אני לא רחצתי אותך, אני לא אכלתי אותך, אני לא יודעת. כאילו יש פה המון קורבנות בסיפור הזה, גם הילד, גם ההורה שבעצם לא יכול לקרוא תיגר ולהגיד, אני רוצה לגדל את הילד שלי כי זה לא מקובל, לא עושים את זה. היה כישוף של מצרים. תמיד הילדים שלי שואלים, למה לא הלכת להורים בלילה כשאלה חלומות רעים? אסור, אסור, לא הולכים. יש אה כישוף לתתי מצרים אין שום סיבה לא ללכת אבל לא הלכתי.

אבל א ברגע שהכל התחיל להתפרק לי, את יודעת כל הדמיון הזה של שוויון ולא יודעת מה החברה הכי צודקת. בעצם כל השוויון של הקיבוץ בסופו של דבר מה שהוא עשה הוא בא כאילו לגעול את האישה מתפקידיה מסורתיים

נכון אבל בתכלס בכל העבודות המסורתיות של הנשים עבדו נשים וברפת ובלול עבדו גברים אז במקום שאת תטפלי בילדים האהובים שלך ובכביסה שלהם ובאוכל שלהם אז מי שעובד בכביסה צריכה לחבש לכל הקיבוץ וזה זה בעצם לא געף אחד מכלום

את חושבת שאת עושה תיקון היום כאמ

בדבר אחד אני יכולה להגיד לך בטוח היום אני כבר הילדים שלי גדולים אבל אה א אני קסיינית כפייתית אני עושה סיבובי כיסוי

אף אחד לא כיסה אותי

יא

אז אני עושה סיבובי כיסוי את יודעת לראות שהשמחה היום זה כבר לנכדים

איך זה משפיע לילד שלא חסו אותו

זה גורם לו לא לרצות להיות בולט בקהל

הנה בום הגענו את רואה

נכון אתה לא מרגיש אין את ההגנה הזאת אבל א באמת שחזרתי בתשובה אז אה זה זה היה מדהים כי זה היה פשוט אני אני כתבתי ספר אמרתי לך שאני יותר סופרת מ

נכון

התחלתי לעבוד עם עורכת בשמתי ניסן בו שהיא עורכת עיתון ילדים במשפחה וכתבתי את הספר על הילדות של אמא שלי זה דבר שחלמתי עליו מהמתי שהייתי ילדה ויושבת על אמא ואומרת לה עוד פעם תספרי לי כי אמא שלי יש בעת סיפור מדהים נכונה לברכה היא הייתה במנזר סיפור שלם א ואז אחרי שכתבתי את הספר הזה אז אני נורא רצה שאני אכתוב על הספר בקיבוץ כי היא בתור ילדה החרדית אמנם הלכה לבקר את המשפחה הדתייה בחפץ חיים או לא יודעת מה

כיבת כן

קיבוץ דלקות לעיניים קיבוץ וואו

והיא באה להגיד לי שאני אכתוב עיתון ילדים סיפור ילדותי

כן

ניסיתי לכתוב את זה קודם כל היה לה קשה לשכנע אותי בסוף השתכנעתי ניסיתי לכתוב אמרתי לה תקשיבי יתי זה לא סיפור לילדים זה טרגדיה זה מוז

וואו איזה קטע שזה ממש חזה כבר היה לנו תאריך שמתי מתחיל הספה אמרתי לה אני לא כותבת אחרי שכתבתי כמו את יודעת היום אין את המראה הזה של הסופר עם כל הניירות זרוקות הכל זרוק במחשבון

אבל היה איזה 100 ניירות זרוקות זרוקים

כן

ואמרתי לה לא וביטלתי את זה ואז אחרי שבוע ככה הרגשתי א פספוס והתחלתי להתפלל על זה אמרתי ריבונו של עולם אם אתה חושב שאני צריכה לכתוב את הספר הזה אז תעזור לי כי קשה לי לבד ואז ממש קפצה לי דמות חני זה כמו כמו ש כמו שסופרים אומרים אבל זה אמיתי לגמרי פשוט ראיתי מישהי קופצת

אוקיי

וכזה שובבה עליזה ואמרה בואי אני הולכת לעזור לך והמצא המצאתי לחברה בספר שהיא לא הייתה במציאות והיא פשוט יחד איתה יכולתי לעבור את ה

איך קוראים לה

אוסי

אוקיי

אוסנת אוסי מאור עקיבה ילדת חוץ לא קיבוץ ליק

לא קיבוץ ליקי תראי גם גם הדמות שעוזרת לך לכתוב את הספר הזה היא לא קיבוץית יואו והיא ממש בזכותה הספר נכתב בזכות הדמות הזאת

יואו

שינתה את הכל וזהו וזה הקיבוץ ואז מה מה יודעת בסוף בסוף את יושבת מולי בדמות ה הסוקולד חרדית לא שפי דווקא אני לא הולכת לשם בכלל

יופי

כן כי אני רואה שאת לא שם זה ליבך איך לא שם? זה קטע, זה מעניין. שוב, אנחנו בטיפול הפסיכולוגי שלנו אנחנו נפתור אתה. אז מה מה קורה? כן. איך זה קורה?

אז קודם כל זה היה לברוח. זה הדבר הראשון והוא היה כאילו חד משמעי לי ואנחנו ארבע בנות. כולנו א

ברחתם מהקיבוץ.

אבל זה היה כאילו עם 100 100 סימני קריאה. זה לא היה סתם לעזוב. זה היה כאילו צבא ושלום. בצבא הייתי א כתבת צבאית הנה עוד פעם הכתיבה

עיתון במחנה מן הסתם

מחנה נח עוד יותר נידח ולא מוכר ולא נקרא

אבל זה עזר לי לעבור את הדסיוט הזה אחרי זה אה את יודעת חיפשתי מה אני אעשה עם עצמי כמו כל א כמו כולנו כן טוב תמיד מחפשים נכון

וכל רגע היה לי רעיון אחר עיצוב פנים פסיכולוגיה זה זה זה ואז א מה שקרה בעצם אני גדלתי אומנם אמא שלי הייתה עושה עוגות הכי טעימות בקיבוץ באמת מדהימות אבל חוץ מזה לא אכלתי אוכל של בית גדלתי על אוכל חדר אוכל

כן

את יודעת א שנים חשבתי שחצילים טרת וקישויים זה אותו דבר זה מכי תחומה עם ריח מסריח כאילו לא אוכל נורא אוכל של מפען אזנה זה מה שגדלתי כן אני יודעת מה זה אוכל בקיבוץ כן

ואז שהגעתי לעיר אז במקביל החיפוש העצמי גיליתי את העולם הזה של האוכל. הייתי הולכת בשוק, הייתי הולכת ליפו, קונה דגים מהדייגים יוא.

ומכירה את כל הרוכלים האלה שיש להם מקרר קטן עם גבינות ואת זה שהביא כמה ירקות עקומים מהגינה וממש נכנסתי לזה עד הסוף. ואני עכשיו שאני מדברת אני קולטת שהסופרת היה גם פה כי הסיפור שבזה דיבר אליה יותר מהכל כאילו הצבעוניות הזאת וה והתחלתי פשוט לבשל וכל מה שהכנתי אנשים אהבו זה היה כמו מין ברכה כזאת

זאת אומרת רק אחרי הצבא קלטת שיש לך את זה באצבעות שיש לך את ה

בחיים לא עשיתי את זה חוץ מלעמוד על ה הכיסאל יעדים הבחר מה שנקרא בשפה קיבוצית הקמה קוראים לזה הקמה אה

להיות עם ההורים זה הקמה

אה אוקיי

ולהסתכל עליה מכינה עוגות חוץ מזה לא לא היה לי כן

וכן פתאום גיליתי את העולם הזה ועשיתי טעות והחלטתי שאם אני טובה בזה אני אלך לעבוד בזה אוקיי

אני אגיד לך למה טעות כי אם את היית צריכה להכין גמדים למחייתך אני לא יודעת אם זה לא היה פוגם לך באהבה הקסומה והטהורה והנקייה הזאת לגמדים

כן אנשים לא יבינו על מה את מדברת אבל הבית שלי טה מלא גמדים כזה קטנים כאלה ב אני מבין זאת אומרת בעצם כשאת עוסקת במשהו את פחות את פחות יכולה לאהוב אותו אהבה חולמנית זאת אומרת זה מין כזה זה תכלס בסוף את צריכה לפלוט דגים ולכן

וב יכול להיות שיש מקצועות שכן העבודה הזאתי תשאלי כל שף כל שף כל שף כמעט אני חושבת תחייל ותגידי לו אני גם רוצה מה אתה אומר לי הוא יגיע אחורה פני תחזרי הביתה תחשבי עוד פעם וואי

מעניין

זה עבודה נורא קשה אני לא ידע לא הייתי מודעת לזה עבודה פיזית מטורפת את כל היום על הרגליים בשעות שכולם עובדים א שמחים ונהנים או אמא עם ילדים או בית את עובדת

כן נכון אין שעות כל כך גם כי אתה כל הזמן מכין כשהייתי שפית זה היה לעבוד מת בבוקר עד כמעט 2 בלילה

אז את עובדת בעצם במסעדות בתל אביב כן זאת אומרת זה אחרי צבא אני ללמוד קודם הולכת ללמוד כי אני

קיבוציקת מסודרת בתבא אומנם מארגנטינה אבל רוסים ציפיות לומדים צריך ללמוד כן

כן זה עבר דרך ארגנטינה קיבל איזה רכות מסוימת אבל עדיין סודר

כן ואז למדתי שנה במלון דן והיה לי נורא קשה אבל כל אמרתי פה נורא קשה לי אבל כשאני אתחיל לעבוד יהיה לי נורא טוב ותמיד הדמיון הסופרת מציירת לה את החיים הנפלאים

והילדה שיושבת בנת נדה בקיבוץ ומדמיינת ומפליגה ומחוזרת הדימיון

אני הולכת להיות א מאושרת וזה לא קורה זה לא קורה

זה רק נהיה יותר קשה ויותר קשה ואני עובדת עם ערבים וסינים ותאילנדים ו אה לא בקטע טוב לא כמו בקטו קשה קשה

לא גם נפלים קשה לעבוד תשמעי אני מנהלת עכשיו שתי מסעדות אנחנו כברים לא אומרים לא

לא אי אפשר אין לא יש הכל אוקיי אוקיי אוקיי אבל זה לא קורה

אבל דברים לא קורים נכון מהדבר הזה קח לי הרבה זמן להבין שכשהם אומרים אוקיי זה כנראה לאכן

כן זה לא אומר שזה יקרה להפך זה לא יקרה כן בהחלט בהחלט

כן

ו זהו ואז כל הזמן לא טוב לי אני כל טוב שם יהיה טוב הלכתי לעבוד במסעדה הכי טובה בארץ של חיים כהן

אה וואו

ו ואז כאילו החטתי לו אני צריכה ללכת עוד יותר רחוק ואני אסה לאנגליה אני הולך לעבוד במסעדה עם כוכב משלן אני נסעת לאנגליה אה למה אנגליה בגלל שהשף שלי מד אותי במלונדן היה אנגלי אז הוא עשה לי את הקשרים

אה

והוא אמר לי בדיוק לאן ללכת מסדה עםין כוכב אחד ולא שניים כן שניים ומעלה צריכה לשלם הבנתי.

אז א והוא אמר בכוכב אחד ילמדו אותך מספיק ואדרבה הוא יקרא לך וילמד אותך וזה באמת מה שהיה. הגעתי לאיזה טירה בלב השדות, מקום שיש שם ממלכים ורוזנים, ממש כמו פעם כזה, רולסרויסים, הליקופטרים וזה, ואנחנו הטבחים גרים איפשהו רחוק שלא יראו אותנו ולמדתי המון המון המון המון אבל הייתי שוב מאוד בודדה וואי את יודעת יש כל הזמן יש איזה חוט כזה שנמשך מתחילת הסיפור את נורא רוד

לא חכי

כן לא הלב יוצא אליך לא, בסוף זה נגמר.

טוב, בסדר, מותר לי להרחם קצת. אוקיי,

זה לא נשאר כך, אבל שמה אני מגלה משהו מדהים, כי בגלל שאני לבד, אני א' מגלה שכל האנשים מסביבי משהו אחר אצלם. הם לא כמוני. אני מוקפת בטבחים ומכל העולם אפילו מגיעים בגלל שזה מסדת משלם, מגיעים מכל העולם. ואף אחד לא כמוני.

מה זה אומר כמוני?

יהודי. לא ידעתי להגיד את זה אז רק ידעתי שהם שונים ממני ואי אפשר לדבר איתם הם לא מעניינים כל כך לא יודעת משהו נעצר לי בשיחות איתם אין לי אני מדברת איתך ישר אנחנו נשאבות לאיזה מקום ואיתם זה לא קרה מאף אחד

כאילו אפשר לדבר על קריירה אבל לא יודעת ככה זה היה ובגלל שלא הרגשתי כל כך חיבור אז אנחנו היינו גרים בשדות מרחק 20 דקות והליכה בשדה ואנחנו כל פעמיים ביום הולכים. זאת אומרת זה ארבע הליכות ואני הייתי פשוט נותנת להם להתקדם ומתחלה לדבר עם מישהו שאפשר לדבר איתו. זה אני. עושה התבודדויות בשדה. הולך בלי לדעת.

כן. ממש. אז זה היה הפעם הראשונה בעצם שמשהו התחיל להתעורר לי ואז שחזרתי לארץ אז עבדתי נהיתי שפית כל מי ששמע שאני עבדתי במסעדה ההיא

האמשל כוכב משלל כן אוקיי

אז כאילו כן הייתי קצת כאילו כוכבת אבל גם הנה תראה עוד פעם בעצם התחלתי לעבוד במסעדה שהייתי סודית השף היה בן אדם מאוד מפורסם הוא לא נכנס יום אחד למטבח ואני אני הייתי השפית בפועל בלי שאף אחד ידע ושם היה לי נורא קשה באמת א עבד זה היה מצרים עבדתי בפרק אין לי מילה אחרת היה לי שני א עובדים המרכזיים הם היו שבחים פעם בשבוע היו לוקחים אותם והייתי נשארת בלי והיה כל הזמן מתח וסטרס ממש היה קשה

ומרוב שהיה קשה אז כל היום הייתי עובדת וכל הלילה הייתי חולמת שאני אני עובדת

די היא אין אין שום הנאה מהדבר הזה שאתה

לא זה היה סיוט זה היה סיוט זה פשוט היה סיוט וזה הרגע שבו אני מרגישה שכולם אומרים לי תאכילי אותי ואני רק לא רוצה לא רוצה אני לא מתחברת לזה

ואז חברה שלי התחילה לחזור בתשובה חברה טובה

בת כמה את אז

א 267 והיא כזה מהמגרפות את יודעת אני שחזרתי בתשוב את יכולה לתר לעצמך איזה סוגעיתי סודית לא מדברת עם אף אחד לא מציקה לאף אחד אבל היא את יודעת

מיסיונרית אותה מעשה אומר תחתום ששאלת בואי אני אגיד לך משהו על שעה ביהדות

כן הבנתי הבנתי

כן אז היא אה איזה יום אחד הייתי אצלה בבית והלכנו לישון ואני רואה אותה אומרת משהו לפני השינה ושאלתי אותה מה היא אומרת אז היא היה נס גלוי והיא לא עשתה לי הרצאה כי אם היא הייתה עושה לי הרצאה באותו רגע זה היה נגמר.

אוקיי?

השם ממש ממש שם לה את המילים הנכונות בפה. אומרת זה תפילה שהיא הגנות. כשאומרים את זה יש פה המון הגנות. היא ראתה לי את כל ההגנות שלא יהיה סיוטים וחלומות רעים. הרגשתי שאני חייבת להגיד את זה בעצמי וישבתי והתקתי את כל ה

את שמע ישראל כל הקריאת שמע על המיטה וליזה ארבע דפי פוליו. לקחתי את זה הביתה. ואחרי כמה ימים שאמרתי דפי פוליו החצתי שזה לא עובד בדפי פוליו אז הלכתי לבית חבד קניתי סידור וואי

ונכנסתי סידור הביתה והדבר הבא זה דבר שסיפרתי אותו כבר כל כך הרבה פעמים ספר אותו שוב במסעדה א היינו סרביסמסעדה זה מצב של התקפת טירוף אין אפשרות אחרת להסביר את זה כל הזמן מגיעים אליך הזמנות עוד 4 8 10 12 3 2 6 ואת צריכה להוציא את כל ההזמנות האלה ואלה שימו ראשונות צריך להוציא עיקריות זה אין זמן לדבר יש גם משמ ברזל דבר היחידי שאתה יכול להגיד זה את השם של המנות וכל הטבחים אומרים כן שף וזהו אין דיבורים בזמן הזה זה ממש צבא

וכל אחד נורא מרוכז ואם יש א פשלה כל המשרד מטבח יכול לקרוס יש כזה דבר קריסה

יואו את יודעת שמגיע עוד הזמנה ועוד הזמנה ואת עוד לא יוצאת את שולחן ארבע ואז כבר יש לך שולחן 8 10 ו12 וופתאום מנות מוכנות מתחילות להתוכנות לא ביחד

פתאום לזה יש בשר והדגים שלו עוד לא מוכנים אז זה קריסה שפשוט כולם מתחילים לאבד את זה

ונכנסים לפניקה

והפניקה גורמת לך לעשות עוד טעות ועוד טעות וזה כמו הידרדרות מגדל קלפים שנופל שם בתוך המסעדה אוקיי

כן ואני השפית אני צריכה להחזיק את כולם ככה וממילא הם חושבים שאני אישה ואני מסתכלים עליי קצת

את כבר מתחילה בנקודת פתיחה לא פשוטה אני

כן זה כבר קשה להם שאישה מפקדת עליהם

אז א

זה סיטואציה אז א אז אז עושים הכל כדי לא להגיע לזה באמת וכשהיה לי צוות טוב אז כאילו זה אפילו יכול להיות כיף כי זה מלא אקשן כן זה נשמע אני אני רואה אתש כן אוקיי

אז א בקיצור אצלנו מסדה היו כולם מזמינים פילי בקר זה היה המנה שסטייק פילה זה היה המנה שהכי הכי הלכה כל קבוצה של אנשים שהגיעה חצי מהם הזמינו לו את הסטייקים כל המנות אחרות כל השער וערב אחד באמצע הסרוויס א נגמרו לי כל המנות תפילה ואנחנו חצי מסעדה יש עוד חצי מסעדה שצריכה להגיע עכשיו אני צריכה להגיד לבוס שלי שהוא גם ככה לא מת עליי כי אני הסוד שלו אז כל פאשלים כל הצלחה חי שלו אבל גם כל פשלה שלו אז הוא יושב עליי חזק

ואני צריכה להגיד לו ש

זה כמו להיות סופרת צללים של השף אוקיי

אז אני צריכה להגיד לו שנגמרו הסטיקים ואני יודעת שאם אני אומרת לו את זה זה

וואי הוא עשה ממני סטיק

וואי

אז א לא בא לי ועשיתי משהו נורא מוזר מבחינתי פשוט עצמתי רגע את העיניים ואמרתי הלוואי שאף אחד לא יזמין יותר סטיק והיה לי בערך מאית השנייה לעשות את זה ולטוס הלאה ל

מיל אף אחד לא הזמין סטיק

אף אחד אפילו לא אחד כל הזמנה מגיעה אני עם לב דופק כי עשיתי מעשה מבואעל נקרא בברסלב

כן

אה ו כאילו בשנייה עולים על ה על הטירוף הזה

והטירוף עובד לי

ואז את אומרת בום יש פה מישהו איתי מישהו מקשיב לי הלכת רחוק אני בת קיבוץ אני שמאלנית אני מי שחושב שיש השם אני נוסבית אין מה לעשות

מי שחושב שיש השם הוא בן אדם אינפנטילי חסר דעת חסר מחשבה לשאול את הרב זה במקום לחשוב

כן

זה ה זה הקופסה בראש כן גם

לא בדקתי אותה אף פעם ככה אני יודעת איך אומרים שמרתי את זה בליבי מבחינתי זה היה כמו א איזה טריק שמצאתי בתוך הגיהנום שאני אני חיה בו. ואז אחרי כמה ימים אז השולחן הראשון שהיה צריך להגיע שולחן במסעד אצל הטבחים הסועדים נקראים שולחנות. אוקיי

אז השולחן הראשון שצריך להגיע הזמין מאוד מוקדם שעה לפני הזמן שבדרך כלך אנשים מגיעים ואנחנו לא היינו מוכנים הרי שלב של הכנות ושלב של הגשה ולא היינו מוכנים לא היה נחמניות להגיש לא היה לנו כלום

כן

אם הם יגיעו בזמן אין לי מה להגיש להם

עכשיו זה גם מסעדה של מן הסתם היא יקרה יוקרתית זאת אומרת לשבת במסעדה הזאת זה אתה יודע שאתה מוציא המון כסף באותו ערב

והזמנה מראש זהו זהו אתה גם מצפה למשהו כן

אז א ונזכרתי בשיטה וביקשתי מבחינתי מכלום מהיקום

לא אפילו לא מהיקום

לא זה לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה זה היה לא יודעת איך זה קרה בכלל הלוואי זה את יודעת מאיך קראתי לזה שיטת הלוואי אוי זה מהמם ואמרתי הלוואי שהם יאכרו ומכרו הם הגיעו בתע במקום בשבע ואז כבר הבנתי ששיטה עובדת והתחלתי ככה לנסות את השיטה בכל מיני דרכים וכשהייתי אומרת אין לי כוח לעבוד היום הלוואי שאף אחד לא יגיע זה לא עבד אבל כל מה שהייתי צריכה עזרה העזרה הגיעה ואז הייתי חייבת להבין אז כבר הייתי צריכה זהו כאילו זה לא פעם אחת

והייתה לי חברה לא דתיה כמובן ש לא שאלתי את הבעלה תשובה שאם אני רק אשאל אותה לך נאומים שמה

נאומים תיקח אותי ל100 שערים לא יודעת מה

לא זה תדביל אותך במקווה לך תדעי מה תעשה לי תכין אותי גפילת פיש לא יודעת מה קרה דברים קשים

אז א טוב אז שאלתי איזה חברה ש שידעתי שיש לה שהיא קשורה לרוחניות ושאלתי אותה אם יש כזה דבר מלאכים ש שהם אומרים להם דברים והם עושים אותם כי ניסיתי להבין את זה

מלאך הלוואי כן אז היא אמרה לי תשובה את יודעת איקונית כזאתי ענתה לי זה לא מלאכים זה מלך מלכי המלכים זה הקדוש ברוך הוא

הופה

זה אז הוא הגיע זה היה הרגע שהוא

גיל 27 הוא בא

פעם ראשונה כן

בסוף התברר שהוא היה תמיד אבל

כן חופשי הוא בסוף כן

אבל וואי ואז הסכמתי לבוא לשיעור אחד שהבעלת תשובה חברתי איתך נהנה אליי שאני אני אבוא סוג של עשתה איתי עסקה שאם אני באה היא לא תציק לי וזה

כן

והלכתי שורה אחורית מאחורי עמוד כן

ברור וזהו הלך עליך

נתפסת הלך עלייך אני פשוט יושבת שם ושומעת את כל הדיבורים שתמיד חלמתי לשמוע לי אחד ולא ידעתי שיש אותם

לי אחד מה תפס לך את הלב ככה מה עשה לך כזה כיווץ שאמרת בום הגעתי הביתה הדיבור דיבורים על נפש ענייני נפש דיבורים על הנפש באופן שלא ידעתי ש של נחמה הכי עמוקה שיש פתאום מישהו רוצה לנחם אותי פתאום מישהו יודע מי אני רואה אותי בשורה האחרונה מאחורי העמוד וכל כך אוהב אותי זה היה כמו מים קרים לנפש היפה ואני בבעיה מאוד קשה כי לידי יושבת מישהו שאם אני מראה לה מילימטר כמה אני נהנית קשה תחגוג על זה כל הלילה ג

זהו יהיו פה נעומים ודרשות ו

אז באמת החזרה בתשיבה שלי הייתה שנתיים והייתה מאבקים וכן ולא

לא בבום בזמן וגמרנו לאט הרבה וזה ואני רק שומעת אני לא עושה אני רק באה אני לא מתחייבת אני בטח לא הולכת למדרשיה כמוה אני לא נכנסת לעוד בית ילדים היה אני מספיק

נכון

וובאופן כללי אני אני לא אני כל הזמן אני לא חלק אני רק מקשיבה אני רק מקשיבה

כן

ו וזה חודר עמוק יותר ויותר ויותר ובאותה תקופה בערך כל מי שמסביבי חוזר בתשובה זה היה אז הגל המטורף הזה

כן

של עשרות אלפים אבל איך זה קשה את יודעת כאילו אתה מצד את את קיבוצניקית שורשית, זאת אומרת אבא, אמא, הכל נורא נורא שורשי ובסוף לחזור בתשובה זה להיות סוג ב'. בוא לטספס itט. בוא נדבר על זה.

סוג ב' זה לאבד את כולם. זה לאבד את כולם, להיות סוג ב'. זאת אומרת, עם כל למרות שיחסית יש לך שם שהוא שהוא עוזר לך בחיים, כי אביגל, מה יזליק? את נורא כזה

זה כשאחרי שחזרתי בתשובה, אבל אז לא ידעתי שזה מה שיהיה. כן לקחת מיזליק את אומרת בכל זאת א לא השם שלך הוא לא שם של דעת בעלה תשובה הטיפוסית למרות שזה קצת סטיגמטי מה שאני אומרת שאני חזרתי בתשובה אז תביני החיות שלי זה מאיה שנים ולילך והביגה אליה

שחזרתי בתשובה והייתי צריכה לספר להורים אז אמרתי לאבא שלי מה אתה רוצה נתת לי שם של רבנית

ממש

אז הוא אמר היית הייתי יודע לא הייתי קורא לך ככה

אבל זה רוח הקודש שהיא נכנסה בהם נכון נכון אבל עדיין זאת אומרת זה תמיד יהיה אתה תרצה לדבר עם מלא בעלי תשובה אצלנו בנפל גם יש הרבה שחוזרים בתשובה

ברור

ודעת אצלנו או ש אני תמיד צוחקת או שנכנסים למנזר ול או שאני מוציאה אותם מנזרים והמקדשים או שהם חוזרים כל אלה שבתוך המנזרים הם הסיכון הכי גבוה לחזור בתשובה זה אותו זה אותה נקודה זה אותו שורש נשמה אותו אותה נקודה עוד ממש לגמרי וזה לא קל כי בעצם מי מישהי מאוד מחוברת ומאוד את הופכת להיות למשהו תלוש

תלוש זה לא רק שזה לא קל זה בעצם הדבר שהכי רציתי לדבר עליו זה מסע איך אני אגיד את זה המסע הכי מאתגר שעשיתי בחיים שלי בהתחלה זה היה כמו לזרוק את השכל ו וכשזה כבר נדלק זה לקח לי הרבה זמן שזה ידלק לק שזה נדלק זה כזאת אש את יודעת את אש את רק וואו אורות קוראים לזה אצלנו באורות והחרדים והשבת וכל המשפחות שאני מתרכת אצלם אמנם הבתים עם הרבה ילדים קצת גורמים לי לנוע בינוחות אבל טוב ברוך השם אני כבר בת 289 כבר 12 כנראה לא יהיה לי והכל כזה קסם וחזרנו כולנו להיות כמו ילדים יותר אפילו מילד קטנים מילדיםכן

כי את כל הספרים את כל השירים את כל הבגדים הכל הכל נשאר מאחור וגם המשפחה את יודעת שאני נהייתי קלה כל הצד הבעלי תשובה וזה כולם רוקדים לי ושרים לי וזה וכל המשפחה בוכה לקח דוס בעל תשובה

אה כשפגשתי אותו היה עדיין משהו שאפשר להראות להורים.

אה, אוקיי.

אבל התחתנו אחרי חודש בשבוע ואז כבר הוא היה שחור לבן.

איי.

ובכל מקרה הוא לא התחבב עליהם בשום צורה כי הוא זה שלקח את הבת שלהם לשכונת רמת שלמה בירושלים.

די לשם הלכת. הכי אוקיי.

כן.

וואי

זה היה זה היה הדבר. תביני שלחנו את ה את הבכורה שלי ללמוד ביידיש זה היה הראש. זה היה כאילו או הכל או לא כלום כזה כזה

הכל הכל הכל הכל כן את יודעת אנחנו מגיעים לרגע שאנחנו כולנו גרים בבית שמש ממש בלי בלי להתכוון כולנו באותו רחוב פשוט היה יער בצד השני של הרחוב אז כל הברסלבים מגיעים לשם ואני אני קוראת לזה כל הנש כל ה כולם שמים האות של המשיח או של העוזר שלו

או

כולם

כן זה לא קל

כאילו עד לשם את יכולה לשים את החיוכים את יודעת כמו בלידת שם חיוכים אחר כך מתחילה אוקיי

הקושי וההתרסקויות והמאבקים ואיפה הם ילמדו ואיפה הם התקבלו איך הם התקבלו חמישהו

שתי בנות ושלושה בנים

זה לא קל כל ההשתלבות בחברה היא מאוד קשה

וואי קשה

קשה

אני כל הזמן שומעת על זה וקוראת על זה ומדברת על זה וזה לא קל כי בסוף בן אדם לא יכול לקחת את האופי שלו אדם או תבנית נוף הוא נכון

כאילו בסוף את אביגע מקיבוץ כזית את לא ויגע מבני

כל כך רציתי להיות אה שייכת

כן

ולקח לי שנים להבין שאני לא צריכה

לא צריכה

אבל זה שנים ולהיות שייכת בצורה שבעצם הורגת איזה משהו בפנים

נכון

ובסוף גם השם וגם הילדים כאילו הכריחו אותנו להתעורר מהחלום הזה זה איך הילדים הכריחו אותך להתעורר מהחלום הזה קודם כל כרך סיוט של איפה הם ילמדו ומתי הם איך הם התקבלו והם לא התקבלו ותחנונים ובחיות ואת יודעת כל הסיפורים הכואהבים של הבעלי תשובה עם הנסיונות להתקבל ו דרך הישיבות שזה כל כך קשה ובסוף דרך זה שהם אה הם הם לא רוצים להיות שחור לבן, הם רוצים להיות צבעוני.

אה, מה הם הלכו יותר לכיוונים כזה דתי לאומים?

כולם דתיים. הם כולם דתיים.

הם לא מגדירים את הצום חרדים.

את יודעת שיש היום הגדרה ממש מעניינת שמספרים לי את זה גם בבית חבד שם בקת מנדו דתיהי רצף.

מה זה אומר?

לא שמעת את זה?

לא.

אוקיי. תספרי לילדים מעניין הם שמעו כאילו אני דתי רצף. אני שומר שבת, שומר כשרות ומעבר לזה רק ביני לבין הקדוש ברוך. זאת אומרת, יש את הדברים שאני שומר כשאני יכול. כאילו

אז הם לא עד כדי כך הלכו רחוק מהמסגרת אבל הם א לא רוצים ליבוש דווקא את הבגד הזה או דווקא את ה כאילו הם לא הם לא רוצים את התחתיבים החברתיים המאוד חזקים האלה.

את יכולה להבין אותם נכון?

אני אבל לבעלי זה היה מאוד קשה. כן

כן הוא רצה ילדים שורה של ילדים שהולכת אחריו בשחור לבן לבית כנסת

א אוקיי

וזה קשה

ואני אגיד לך מה יותר קשה אנחנו יחסית כאילו יחסית אה לא לא קראו אצלנו דברים קשים במשפחה יחסיתכן

אבל מסביבי אני רואה את כל האלה שרצו איתי ברחוב עם עיניים זוהרות

ההורים של המשיח

ההורים של המשיח העוזר שלו מרוסקים הוא שקית גרושים ילדים חילוניים הורים חילוניים כאילו דברים מעניין

קשים מאוד קשים מאוד הייתי באיזה חתונה של חברה טובה שלי והילדים שלה לא דתים ואני והבת שלי ממש יצאנו משם ככה קרובות

י

ראיתי את כל אלה שגרו איתי ברחוב גם מחפשים וכשאתה מחפש אתה מוצאה את עצמך בבורות בביבים בס שמים ואני

דברים קשים

זה זה דברים שמגיעים גם אני יודעת מאצלנו זאת אומרת מהחבר'ה המתוקים שבאים אלינו זה ממש ככה זה ממש קשה

אני ממש רואה את זה זה קטע שוב זה לא גורף אבל המון בעיות שאנחנו מטפלים בהם בנפל זה זה ילדים של בעלי תשובה

המון כי הם גדלו בפער הזה את יודעת באמא הצבעונית שהתלבשה פתאום אחרת וניסתה להיות אחרת אבל הקיבוץ והשדות והריצה בלב שלה והאבא שהיה מדריך צלילה הוא היום צולל בתורה אבל הזרמים הת קרקעיים האלה עוד זורמים בתוכו

הוא צולל עוד לפעמים

אה הוא ניסע קצת ו כי אנחנו אני אראה לך למה אנחנו לא יכולים לדקה את הנפש שלנו

בסוף זה לא אנחנו לא מתוכנתים אנחנו לא רובוט אני אפילו אומרת אנחנו אנחנו כבר בשיחה של חברות אני אומרת את זה אפילו לעצמי אני נולדתי צבעונית חרדית אבל צבעונית. אני תמיד תמיד הנפש שלי כאילו דרים כזה, הכל היה כזה חולמני וצבעוני וכזה ואני לא יכולה ולכן אני גם לא שייכת לשום מגזר אני חסידה של הרבי זה נכון אבל אני לא שייכת לשום מגזר אני לא באמת יכולה אני לוקחת מפה ומפה ומפה ואני כאילו אני הכל כוסם לי והכל מרתק אותי והכל ושוב הכל תמיד לפי ההלכה כי אף פעם לא היו לי לא היה לי א

לא לא בזה לא ברוך השם אבל

יש לי את את האש והעיניים הזאת מברסלב מדתילומי ומחבד ומ מליטעי את הדבר הזה מכל דבר אתה טוב לקחת ו

נכון

בוא נבטל את המגזרים איי איי איי אני אגיד לך הבעיה היא שהרבה מאוד אנשים א זה מגן עליהם קשה להם לוותר על זה וזה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים לראות שיש אנשים ש שזה מגן עליהם את מבינה שהם יותר ממני או פחות את יודעת גדול מקטן מ

כן כן,

אבל בסוף בסוף השם מצד אחד זה היה נורא נורא קשה כי את יודעת לא כאן חשבנו למצוא את עצמנו אה 30 שנה אחרי שחזרנו בתשובה.

כן.

ואמרתי לך איפה התחלנו והרבה ככה התלבטתי עם זה. אבל א א' ראיתי שמי שנכנס מזה למרירות ולא אפילו אפילו עונות כלפי עשו לי, לקחו לי, הרסו לי. בסופו של דבר שילם על זה מחיר מאוד מאוד קשה. זאת אומרת הוא בעצמו התפרק. נכון?

את יודעת חז"ל אומרים א אנוי המחלוקת וגדול השלום.

כן.

ואיזה משפט קצת מטמיע כי מה חידשת? כאילו ברור שסנו היה מחלוקת וגדול השלום. זה לא

כן

כל אחד מבין את זה. ו כשהסתכלתי על זה עוד לעומק, כאילו גם בעלי דיברתי איתו על זה אז שבעצם כשאתה נמצא במחלוקת אתה נכנס למציאות של הסנוי. אתה נכנס לעולם של השנוי, של השנאה.

וואו.

והשנאה הזאת בסופו של דבר היא גם פוגעת בך. זה לא מספיק. כאילו זה לא רק שאתה שונא את האחרים. בסופו של דבר אתה אתה חי את השנאה

כן

ומשלם עליה מחיר מאוד כבד

אז אה ממש א הבנתי שזה לא יכול להיות הדרך

כן

וכן הבנתי שאני צריכה למצוא לעצמי את החיים שלי כבעלה תשובה חרדית שחיה מה שנכון לה כמו שאת אומרת לוקחת את כל העולמות

אבל מה אני עושה עם השאלות האלה שאני רואה את כולם מסביבים מפורקים ואז שהגיע לאוקטובר פתאום ראיתי משהו שלא ראיתי אותו בחיים פתאום ראיתי את כל החתיכות של הפירוק האלה מפוזרות בכל עם ישראל כל ה

וואי זה מעניין מה ש

זה הגיע לכל מקום את מבינה

כן כן השאלות האלה והתהיות

ופתאום זה שאתש אני תמיד צוחקת אני אומרת הם לא קוראים לעצמם דתים לשם קוראים דת לש אני עדיין לש את הדתיות שלי עוד לא עוד לא הגעתי למה? להבנה מה זה? אז הוא מגיע לאיזה את יודעת לאיזה מקום והם הם הם אוהבים את השם

כן לגמרי

אופים אותו והוא מביא את האהבה שלו למקום הזה ותק פתאום מלא אנשים קולטים את האהבה הזאת. את רואה את זה עם החיילים? את רואה חבורה של חיילים ואיזה בן אחד של בעלי תשובה שמה מדליק את כולם וכולם מתחילים או לא משנה דתי לאומי מתחיל להדליק את כולם וכולם מה

את יודעת אני ראיתי הרבה מלחמות בתור נערה בחיים לא ראיתי את החיילים שקריאת הקרב שלהם זה מי להשם אליי וודברים א אה ממש לבכות ממש לבכות וזה ניחם אותי זה ניחם אותי לראות איך כל חטוף שבעזרת השם נראה את כולם במרה כל חתוף שיוצא מדבר על השם מטורף אומר כאילו אני זוכרת אני לא זוכרת מי זה אמר שברגע שהוא הגיע לאעזה קראו שני דברים א' הוא הפסיק לפחד וב' הוא הרגיש שמירה מלמעלה מישהו אחי לא לי לגמרי אומר לי אלי שרבי הגל שמעתי את זה כמ אנשים

הרגיש וכל האלה שמשפחה התחזקה במשהו אזה החתוף התחזק באותו דבר דברים וואו כן וגם למדנו שאני חושבת שגם אחרי השביעי באוקטובר למדנו שחרדים זה לא חייב להיות בכלל דתיים זה לא חייב להיות שחור לבן את יכולה להיות זאת אומרת את רואה בחורה שהיא לובשת מכנסיים היא מחזקת דרך אמונה בחרתי היא לא עכשיו החליפה לחצאית או היא עדיין מחזקת את כל עם ישראל ואת רואה שלוש רבים מהחבר'ה שהיו בנובה זה חבר'ה בכלל את יודע דתיים זה לגמרי את רואה את זה כל הזמן והם היום מתחזקים ואני לא יודעת זה יש המון נסיעת הפחים שאני חושבת שמה שלימדו אותנו וחינכו אותנו זה כל הזמן שחור או לבן

נכון

העולם הוא לא שחור או לבן

לא

הוא לא יכול להיות שחור או לבן הנפש שלנו לא יכולה להיות רק שחור לבן אז יכול להיות שאתה תלבש שחור לבן אבל יש כל כך הרבה מהוואים ורצונות ולילה ומחשבות אתה לא יכול להיות רק זה

נכון

נכון בגלל זה אני לא אוהבת להיות רק שפית כי זה

זה כזה צמצום שלי אני הרבה דברים אחרים

נכון את המון דברים מה החלום הכי גדול שלך על מה את הכי כאילו אומרת הלוואי ש שאני אזכה לראות את המשיח ולא להסתלק קודם

כן

כן זה החלום שלי

אבל לא יקימו אותנו גם אם נסתלק קודם ד תחיצי אותי עכשיו

לא אני אני אגיד לך אנחנו רואים כל הזמן את ה את ה את השלטון של הרשע כל הזמן ואני רוצה לראות את השלטון של הטוב בעיניים

כי התשת אמת יש לך משהו בשורש. אני שמה שהוא אמת. ומשיח זה אמת.

כן. זה זה החלום. יש חלום יותר גדול מזה. להיות פה בירושלים שזה כבר

יואו. תשמרי לי מקום לידך.

בסדר. תשמעי.

שמור.

תזכרי. כן. כן. כן.

כי אני אגיע לעננים. את יודעת תיקח לי זמן.

ואם לחזור לחלום האישי שלי אז א שיהיה לי בית בארץ ישראל. זה החלום שלי עם גינה. ופירות הצפרי לדעת שבעצם א הדבר שכאילו הכי שהבן אדם הכי מתחבר אליו זה זה הוא כן מי ש מי שהוא כמוני אני מתחבר אליו מי שאני מבין אותה מתחבר אליו א מי שחושב כמוני מי שמדבר כמוני ולכן גם כשאני פונה אל השם אני רוצה להבין אותו אני רוצה שכל מה שהוא עושה יהיה לי מובן אבל זה לא ככה השם הוא אי אפשר לצמצם אותו לזה ו ואנחנו נמצאים ברגעים שהרבה פעמים אנשים עוברים מבחנים באמונה

כן

יצא לי קצת לקרוא בתשעה באב על כל הסיפור של גוש כתיף לא ידעתי אותו לא ידעתי אותו סתירו אותו

מי ידע מזה אתה יודעת טוב אז הייתי מאוד חנוכה לא ראיתי שום דבר אבל

ממש בחיתי מאוד

ואמרתי הרי יש את האהבה לא ניצחה, גם לא הרוח. משפט מאוד קשה, מאוד כואב.

אבל גם הם, גם אותם השם פורר להמון פירורים כדי להרים משהו בעם ישראל. כל ה כל הדברים האלה בסוף התאחדו והתקשרו וזהו. אמונה זה לדעת שגם כשאני שאני לא מבינה מה השם עושה, זה עדיין הוא עושה והוא אוהב. הוא פה, הוא כאן, גם בקיבוץ, כל וואו תודה וגיל

תודה לך אני מקסימה ממש כיף להתארח פה

תודה Да.