הרב זמיר כהן - מקור סמכותם של חכמי ישראל

שלום לכולן. אנחנו חיים בתקופה שרבים פונים לרבנים, למקובלים, לייעוץ, לברכה. בהלכה עצמה יש דינים רבים שבעצם נתקנו על ידי חכמי ישראל כמו למשל הדלקת נרות חנוכה, הדלקת נרות שבת, קריאת המגילה, נטילת ידיים שלפני הסעודה, כל אלה מצוות שתוקנו על ידי חכמי ישראל. יש אנשים שלא צועדים צעד משמעותי בחייהם מבלי שיפנו לשאול, הולכים לשאול רב, מה אתה אומר נעשה כך, נעשה אחרת? השאלה היא מהיכן שואבים חכמי ישראל את צמכותם עד כדי קביאת מצוות שאנחנו מברכים על אותם המצוות, ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של שבת. או להדליק נר חנוכה. הרי אלה מצוות שחכמים תיקנו אותם. ואת השאלה הזו למעשה

שואלת הגמרא. חז"ל בתלמוד כבר שואלים היכן ציוונו איך אפשר לברך על מצוות שחכמים תיקנו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו? היכן ציוונו? איפה הוא ציווה אותנו? אבל לפני שניגש לחלק הזה של שהוא בעצם עיקר הנושא שלנו הערב, ההבנה של סמכות חז"ל חכמי ישראל, האם זה נכון בכלל לשאול רב אם להתחתן או לא להתחתן? יש אנשים שפונים לרבנים לי קוראים כך, לה קוראים כך. להתחתן או לא? נראה בהמשך שאסור להתחתן על פי שמות, התאמות בשמות וכדומה. לא על פי זה קובעים גורלות ובכל זאת יש דברים שכן מתייעצים עם חכמי ישראל והשאלה היא מה היא בעצם הסמכות מהו המקור של הסמכות של חכמי ישראל לתקן תקנות לייעץ אבל לפני שניגש לעניין נקדים ראשית

שכאשר בוחנים את המערכת של המצוות שבתורה יש לנו מצוות שנקראות מצוות מדאורייתא, מצוות מהתורה שהתורה עצמה או התורה שבכתב או התורה שבעל פה, אבל זה קשור למצוות שקיבלנו מהבורא בהר סיני. ויש מצוות שבעצם חכמי ישראל תיקנו אותם במשך הזמן. המצוות דאורייתא, אותן מצוות שמשה קיבל בסיני, מתחלקות לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. אדם שחי מתוך אמונה בבורא העולם ובתורת ישראל וכמובן שכל ההרצאה ערב מושטטת על היסודות האלה כלומר לאחר שאדם יודע שיש בורא לעולם מתבונן בבריאה היצירה מעידה על היוצר התוכנית מעידה על מתכנן גם אם לא ראינו אותו גם מאוד הגיוני שאדם לא יוכל לראות את מי שברא אותו במחלקת הנבראים כי אני נקרא לזה כך

במחלקת הנבראים אנחנו משדרים על אותו תדר אז יכולים לקלוט אחד את השני לראות. אבל שהאדם יראה את מי שברא אותו, הגיוני. כמו שכתוב בתורה, לא יראני האדם וחי. הגיוני שאדם לא יוכל לראות את מי שברא אותו, הוא לא מסוגל לקלוט אותו בכלים שלו. אבל לדעת שהוא קיים מתוך הבריאה. רואים את הבורא, את כל התוכנית, את כל הסדר. גם כאשר בוחנים ומגיעים למסקנה שהתורה מן השמיים, שהתורה לא נכתבה על ידי גורם אנושי, אלא על ידי כוח עליון. ובתורה כתוב, בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. אז גם מתוך התורה אדם יכול לדעת שיש בורא לעולם. אבל כל מה שנדבר הערב בנוי בעצם על שני היסודות האלה. לאחר שאדם יודע שיש בורא לעולם והוא יודע

שגם התורה שנמצאת בידינו היא מן השמיים לא פרי הגיון אנושי. אנחנו עומדים ליד ספריה יכולים לראות שם אין ספור ספרים. ביניהם רואים את התנך נמצא על פי ההסתכלות היהודית כל הספרים שהם הגיון אנושי אנציקלופדיות שונות ספרי בישול ספרי מדע זה היגיון אנושי שונים בצורה מהותית מאותו ספר תנך שהוא בעצם הכתבה אלוקית אמנם בני אדם כתבו אבל הם כתבו את הניסוח האלוקי שלימד אותם לכן בתנך יש צפנים יש סודות יש נתונים שהמדע הולך ומתקדם ולפת המגלה שזה מופיע בתורה יש נבואות נבואות בתנ"ך. אין אדם שיכול לצפות מה יהיה בעתיד. ואני לא מדבר על נבואות סתומות שניתנות לפרשנויות. יש כאלה ששואלים, נוסרדמוס גם נתן כל מיני נבואות, אבל

מי שיבדוק הכל שם סתום וחתום וניתן להסביר כך, ניתן להסביר אחרת. התורה מתאפיינת בנבואות מפורשות. יש גם נבואות סתומות, אבל די לנו בנבואות המפורשות שיתגשמו במהלך ההיסטוריה כדי לראות שהתורה מן השמיים. אבל למעשה לכל חלק מהדוגמאות האלה שהזכרתי כאן כלאחר יד צריך להקדיש הרצאה שלמה באתר הידברות ישנם הרצאות שלמות שעוסקות גם בנבואות שבתנך במידע המדעי שבתנך בצפנים שבתנך בכלל עצם מעמד הר סיני עם ישראל הוא העם היחיד שטוען שספר החוקים האלוקי ניתן לנו לעיני כל העם אין דת בעולם שטוענת טענה כזו כל הדתות בעולם יש להם כל מיני הסברים שלהם איפה יש להם את הספר. אין דת שמנסה לומר שספר החוקים ניתן לעיני כל העם כמו

שכתוב בתורה וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת ההר השן ראו אפילו את הקולות האלוקים מדבר והם רואים כמו ברקים של אש את האותיות אנוכי השם אלוקיך וכך זה הוא עבר מדור לדור הסיפור ההיסטורי הזה הוא עבר מדור לדור כפי שכולנו יודעים ההיסטוריה שלנו לא התחילה לפני 200 שנה גם לא לפני 500 ולא לפני 1000 שנה אנחנו יודעים שלפני 2000 שנה אחריו בית המקדש השני שני. לפני כן היה בית ראשון לפני כן עם ישראל יצא ממצרים נכנס לארץ ישראל אלה עובדות היסטוריות כשבוחנים מתי התחיל חג הפסח מתי חג השבועות חג הסוכות לא לפני 100 שנה גם לא לפני 2000 שנה יש לנו את השושלת בספר מסא אל האמת יש לי פרק שלם שבו מפורטת השושלת שמות

תאריכים מאז משה רבנו ועד גדולי הדור הזה מדור לדור כיצד התורה הוא עברה מדור לדור בארצות המזרח, בארצות אירופה, כל מקום עם גדולי ישראל. זה ב1000ף השנים האחרונות, אבל עוד לפני כן, המשנה, התלמוד, כל ההיסטוריה מאז יציאת מצרים ועד היום יש לנו את הפירוט ההיסטורי שנמצא בידינו וניתן לבדוק את הדברים. אז ככה אדם יודע שהתורה הזו ניתנה בהר סיני או עברה מדור לדור עם אמינות מוחלטת, עם זהירות. מי שהתפלל בבית כנסת יודע שמשתיח הציבור טועה אפילו בקריאה. במקום לומר כך אמר אחרת מיד מתקנים אותו אז הוא טעם מה אתה עושה מזה עניין לא מוותרים לו עד שיחזור על הדברים למה מכיוון שאנחנו אחראים על שימור התורה ולהעביר אותה

כפי שקיבלנו אותה מדור לדור אין לחשוש גם שבא הרב מסוים והוסיף מצוות על התורה תכף נראה מה קורה עם התקנות חכמים אבל מצווה שהיא מהתורה למשל בתפילין יש ארבע פרשיות גם תפילין של יד יש ארבע פרשיות כתובות על קלף וגם בתפילין של ראש. רק בתפילין של ראש כל פרשה נמצאת בבית. יש שם חלוקה של תאים, ארבעה תאים בתפילין של יד. הכל בתוך תא אחד קרוך. כל זה אומרים חז"ל שזו הלכה למשה מסיני. קיבל הוראה שכך יהיו התפילין. האם יש לנו לחשוש שמה לפני 1000 שנה בא רב והוסיף? אולי בתורה ניתנו רק שלוש פרשיות. משה קיבל בסיני שצריך להניח בתפילין שלוש פרשיות. אולי בא איזה רב אמר שלדעתו כדאי להוסיף גם את שמע ישראל למשל. האם יש

לחשוש לכך? ודאי שלא. כי בתורה עצמה נאמר בל תוסיף ובל תגרע. יש לנו איסור בתורה להוסיף על המצוות שבתורה ויש איסור לגרוע. כלומר אם המצווה ניתנה במתכונת מסוימת אסור לנו להוסיף ולא לגרוע. לא פלא שבתפילין שנמצאו באנגדי במראות קומרן מצאו בדיוק ארבע פרשיות כמו שהיה כך במשך אלפי שנים. כלומר אותן ארבע פרשיות שיש לנו היום נמצאו מלפני למעלה מ-2000 שנה. האמינות הזאת, האמינות של התמסורת מדור לדור אלה דברים שניתנים לבדיקה, ניתנים להוכחה, אבל כל זה נוגע לתורה עצמה, למצוות שהן מהתורה, שיש בהן מצוות שכתובות בתורה שבכתב ויש מצוות שכתובות בתורה שבעל פה. התורה שבעל פה ניתנה על פה, אבל הוא עלתה על הכתיו לפני

כ-2000 שנה על ידי רבי יהודה הנשיא שחיבר את המשנה. כל השישה סדרי משנה אלה בעצם ההוראות שניתנו למשה בהר סיני ב-40 יום ששה שם הרי לקחת ספר או עשרת הדיברות ולרדת הוא יכול לעשות את זה בכמה דקות רואה שם 40 יום וכמו שהוא אומר לעם ישראל ואותי ציווה השם בעת ההי ללמד אתכם חוקים ומשפטים הקדוש ברוך הוא לימד את משה מה ללמד את ישראל כלומר התורה שבכתב נתונה כמו כותרות כמו נושאים קבל כבד את אביך ואת אמך. מה הן הלכות כיבוד אבהם? לא תעשה מלאכה ביום השבת. מה היא ההגדרה של מלאכה? כל הפרטים האלה לא ניתנו בתורה שבכתב. אלה פרטים שניתנו בתורה שבעל פה. 40 יום שהיה משה בהר סיני למד את הדברים. כשחזר לכאן הקהיל את

ישראל, לימד אותם. וככה הדברים הועברו מדור לדור ללא מחלוקות. צורת השינון וההפנמה של הדברים הייתה כל כך מדוייקת. לא היו מחלוקות בישראל. כשהתחילו המחלוקות, רבי יהודה הנשיא ראה שמתחילים בעקבות הגזרות של הרומאים, לא יכלו ללמוד את התורה ולהעביר אותה כמו לפני כן. אז רבי יהודה הנשיא העלה את הדברים על אחת. ואלה בעצם השישה סדרי משנה כשבהם הוא כותב באותן משניות, חכמים אומרים למשל מותר, רבי יהודה אומר אסור. וכך ה כל אדם יכול לראות גם את המחלוקת. כשניתנו לנו גם הכללים שבמקום שיש מחלוקת אז אחרי רבים להתות הלכה כחכמים. יש כללי פסיקה איך לנהוג באותם מצבים. לאחר ההקדמה הזו ניגש כעת לענייננו. עד כאן באשר

למצוות שניתנו למשה בסיני. זה נקרא מצוות מהתורה. אבל מה קורה עם המצוות דרבנן? מצוות שחכמים תיקנו. האם האדם, כל אחד מאיתנו מחוייב למצוות חכמים? הרי הוא יכול לבוא ולשאול, אני מוכן לעשות את מה שהאלוקים אומר, אבל מה פתאום שאני אעשה מה שבני אדם אומרים? חכמי ישראל, עם כל הכבוד לגדולתם, הם בני אדם. אני מחוייב ליטול ידיים לפני הסעודה בגלל שחכמי ישראל תיקנו. הרי זוהי תקנת חכמים, הם בני אדם. אותה שאלה, הדלקת נרות שבת, נר חנוכה, יש מצוות שחכמים תיקנו אותם. לא ליגוע בכסף בשבת. זה איסור שחכמים תיקנו אותו ויכול לבוא אדם ולומר מלאכות בסדר אני לא אדליק אש לא ישע כי זה גם סוג של עברה אני לא אבשל בשבת לא אקטוף

יש 39 מלאכות שאסורות מהתורה זריעה חרישה קצירה וכולי בסדר אז את זה אני לא עושה אבל מה שחכמים תיקנו מה פתאום אני מחוייב למצוות חכמים השאלה מתעצמת שבעתיים כאשר רואים את נוסח הברכה כפי שציינתי קודם אנחנו מברכים על מצוות שחכמים תיקנו לנו אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של שבת ויבוא האדם וישאל את מה שחז"ל בעצם שואלים בתלמוד היכן ציוונו איך אנחנו מברכים כי אנחנו משקרים בברכה הוא ציווה אותנו הרי חכמי ישראל ציוו אותנו משיבים חז"ל ואומרים ציוונו בפסוק לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל נסביר את הדברים. כשהתורה ניתנה לעם ישראל, אחת המצוות שהצטוונו, חכמי ישראל חייבים בכל דור ודור לבדוק ולבחון

האם המצב של העם באותה שעה הוא בשל כדי לשמור על המצוות של התורה, או שמה יש לגדור גדר לפי המצב של אותה תקופה. והגדר הזה, ברגע שגודרים הוא נשאר כך באופן קבוע. דוגמה פשוטה כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמוס לבשל בשר בחלב לא רק לאכול אסור אלא אפילו בשר בחלב רק לבשל גם כן אסור אפילו לבשל בשר בחלב אסור על איזה בשר התורה מדברת כתוב קדיחב אמוז התורה מדברת על בשר צון או בקר לא כתוב בתורה שעוף בחלב גם הוא אסור. באו חכמי ישראל ותיקנו, גם עוף בחלב אסור לאכול. יבוא אדם וישאל רק רגע, אבל אם חכמי ישראל תקנו, למה אני מחוייב? התשובה היא כשניתנה תורה לישראל, הצטוו חכמי ישראל בפסוק ושמרתם את משמרתי. מה פירוש

ושמרתם את משמרתי? עשו משמרת למשמרת. חכמי ישראל מצווים לגדור בכל מקום שהם רואים שעלולה להיות פרצה כלשהיא ואנשים עלולים להתעקל באיסור מהתורה הצטוו חכמי ישראל לעשות גדר לגדור את אותה מצווה כדי שאנשים לא יקשלו בעבירה אם היו משאירים את הדין של בשר בחלב שזה רק בקר אוצון בחלב אבל עוף בחלב כן מותר בדורות הראשונים הבינו שיש הבדל בין זה לזה זה אבל כשראו חכמי ישראל שהגבולות מתאשטשים ואנשים לא מבינים מה ההבדל, לא מבינים מה ההבדל בין הבשר הזה לבין הבשר הזה. הם לא בקיאים בהלכה כדי לבדוק את הדברים. ואם אוכלים בקר עם חלב, הם מבינים שגם עוף עם חלב זה אותו דבר כי זה בשר וזה בשר. מיד מצווים חכמי ישראל כשהם

רואים שעלולים אנשים להיקשל בעבירה הזאת של בשר וחלב, חייבים לגדור מסביב. ושמרתם את משמרתי כמו שכתוב ועשו סייג לתורה כך כתוב במשנה באבות ועשו סייג לתורה חכמי ישראל מצווים לעשות סייג כלומר גדר כדי שאנחנו עם ישראל לא ניכשל בעיקר הדין בעיקר ההלכה במה שבאמת נאסר מה קורה כשבא אדם ואומר בסדר אני מבין שחכמי ישראל צריכים לגדור גדרים אני מחוייב לשמוע להם או שהם אמורים לגדור אבל אני אם אני רוצה אעשה אם לא לא אומרת הגמרא נאמר בתורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מי המיגידו מי זה יגידו חכמי ישראל כלומר הם הצטוו לגדור גדרים ואנחנו הצטוונו לא לסור מהדבר שחכמי ישראל יאמרו לנו אותן מצוות שהם יתקנו רק

חשוב להדגיש שכשמדברים על תקנה שחכמי ישראל תיקנו וגזרו וגדרו גדרות או מצוות כמו נר חנוכה שזה פרסומי ניסא לפרסם את הנס של חנוכה קריאת המגילה הדלקת נרות שבת חכמי ישראל תיקנו להדליק נרות שבת מפני שלום בית הנר נר של שבת יש בו דברים גם על פי הסוד כל תקנת חכמים יש בה גם דברים על פי הקבלה ברובד העמוק יותר הפשט של תקנת מצוות נרות שבת משום שלום בית איזה שלום בית בזמנם לא היה חשמל לא הייתה התאורה נתאר לעצמנו ששבת נכנסת ואין אור בבית בשבת אסור להדליק אש האישה ניגשת למטבח מוזגת צלחת עם מרק פונה לכיוון השולחן פתאום נתקלת במשהו והכל נופל על המכנסיים של בעלה והוא מיד זועם וכועס ומתפרץ וצועק עלולים להגיע

ליועיות בשלום בית תקנו חכמים להדליק נרות שבת מפני שלום בית וכל כך החשיבו את מצוות הדלקת נרות שבת עד כדי כך שכתוב בהלכה שאם האדם עני ואין לו כסף לקנות יין לקידוש או שמן או נר להדלקת הנרות מה עדיף יותר עדיף נרות שבת מאשר היין לקידוש למה מכיוון ששלום בית בהלכה זה דבר חשוב ונסגה ויקר מאוד אצל הקדוש ברוך הוא שיש שלום בין איש לבין אשתו טוב זה בפשט בסוד יש דברים יותר עמוקים. כתוב שחווה האישה היא כיבתה נרו של עולם. היא זו שגרמה לאדם הראשון שיאכל מעץ הדעת. וכך נגזרה מיטה על האנושות. התיקון שלה על פי תורת הסוד הוא בזה שהיא מדליקה נרות שבת. לכן דווקא האישה מדליקה ולא הגבר. אם רק שלום בית הבעל גחל

להדליק. וזו ההלכה באמת. אם האישה נמצאת למשל בחדר הלידה אז בעלה ידליק את נרות השבת ויברך אשר קדשנו זת וציונו יברך כמו אשתו כי המצווה הזו היא לא מוטלת דווקא לאישה בבית צריך שהנרות ידלקו בשבת בין אם נמצאים שניהם או לא נמצאים שניהם רק אחד נמצא צריכים להדליק או אישה אלמנה גרושה או רווקה שגרה בבית לבד אז היא מברכת ומדליקה נרות שבת אבל כשיש את בני הזוג בבית עיקר המצווה נתונה לאישה מכיוון שזה תיקון לאישה על עץ הדעת. אדם הראשון הוא אכל מעץ הדעת. אז הוא גם צריך להיות שותף בהדלקת נרות שבת. לכן כתוב באמת שחשוב מאוד שהבעל בבית יקבל עליו את התפקיד של הכנת הנרות לקראת ההדלקה. בית שמדליק בשמן אז הוא יקח את

הפטילות, יכניס אותם, יארגן, יתן שם את השמן, יארגן את מה שצריך לקראת ההדלקה. בית שמדליק בנרות, אז הוא יארגן את הנרות, ידביק אותם, יכין אותם במקום. טוב שהבעל יכין את הנרות ואז אשתו ניגשת והיא זו שמדליקה את נרות השבת. הוא לא חייב להכין בטשעה. יכול להכין יותר מוקדם עם הזמן אצלו לחוץ אבל הוא יכין והיא מדליקה. יש גם רבדים עמוקים יותר בכל מצווה. גם כשחכמים תיקנו תיקנו גם עם השלכות על פי תורת הסוד. אבל נתאר לעצמנו שיבוא אדם ויאמר אני לא רוצה לשמוע לחכמים. באה התורה ואומרת לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. אמנם כל התקנות האלה תוקנו רק בזמן עד זמן חתימת המשנה והתלמוד. לאחר שנחתם התלמוד ראו חכמי

ישראל שיש ירידת הדורות. הרי ידוע שבתורה לא כמו במדע. במדע מי שקדום יותר נחשב פרימיטיבי יותר. מי שמתקדם יותר שייך לעידן המודרני הוא המבין הגדול יותר. למה? לא בגלל שהוא יותר חכם, אלא הוא כנס על כתפיים של ענק. נתאר לעצמנו, יש ענק שעומד, בא איזה ננס אחד, עומד לו על הכתפיים, מתחיל להתגאות עליו. אני רואה למרחק יותר ממך, אני יותר גדול ממך. אתה יותר גדול ממנה, אתה עומד על הכתפיים שלו. כך כל המדע של היום בעצם עומד ונשען על כל התגליות של הדורות הקודמים. היום אפשר לרוץ במדע לאחר מה שנודע בימים ההם וזה כבר נצפ בזוהר. הזוהר אומר, ככל שיגיע הזמן מועד אחרית הימים, הזוהר אפילו נותן תאריך. שנת ה תר באמת מי

שמכיר את עולם המדע יודע שמהתאריך הזה עולם המדע תפס תאוצה והתקדמות מהירה הזוהר אומר שזה כדי להכין את העולם לקראת אחרית הימים יש בטכנולוגיה שהעולם צריך להכין את עצמו לקראת הגאולה כמו למשל מטוסים שהביאו את העולים לארץ סתם דוגמה או כתוב שהמשיח ידבר עם כל האנושות פעם היה קשה להבין איך הוא ידבר עם כולם היום יודעים הוא יכול לשבת וכל העולם ישמע אותו המדע חייב להתקדם לקראת אותה תקופה אבל במדע המדענים של היום נחשבים כנס על כתפי ענק. לעומת זאת בתורה לא אומרים שהקדום יותר הוא פרימיטיבי והמתקדם יותר, העכשוי יותר הוא המודרני, הוא המדייק. הפוך, אצל חכמי ישראל תמיד מתייחסים לדורות הקודמים, לגדולי הדורות

הקודמים כבעלי משקל רב יותר. כי ככל שהם היו קרובים יותר למעמד הר סיני, כך המידע שהיה בידם היה בהיקף גדול יותר. במשך הדורות הרבה חלקים מהתורה, הרבה מהעומק שבתורה. המצוות נשארו, יודעים צריך לעשות כך, אבל עד כמה זה עמוק, עד כמה זה פועל, מה בדיוק זה עושה. היום יודעים קצת, אבל לא מבינים את הרבדים העמוקים שידעו בדורות ההם. הם שהיו קרובים למעמד הר סיני, היה להם את היקף הידיעות. ככל שעברו השנים, יצאנו לגלות. כך המידע הלך והידלדל עד הדור שלנו. לכן גם יש הרבה מחלוקות בהלכה. כל זה נצפה מראש שבגלות יהיו מחלוקות בישראל עד שיבוא משיח ויסדר את כל הדברים חזרה ויגלה לנו את כל סודות התורה כפי שהיו בתחילה. אבל

כשנחתם התלמוד ראו חכמי ישראל שהדור הקודם של תקופת התלמוד והדור שאחרי הוא לא רק ירד בכמה מילימטר אלא יש פער אדיר ביניהם ומתוך הענווה שבהם הודו על האמת ואמרו שהקודמים שם חז"ל אומרים שעוד בזמנם היו אומרים אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים ולא כח חמורו של רבי פנחס בן יאיר כך לשון חז"ל בתלמוד אם ראשונים כמלאכים אם נחשיב אותם כמו מלאכים אז אנחנו בני אדם כי אנחנו לא ברמה שלהם את זה עוד בזמנם הם אמרו ואם ראשונים כבני אדם אז יחסית עליהם אנחנו פחות מזה אנחנו כחמורים רק אומרים חז"ל לא כמו החמור של רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר היה חמור שבזמן שהיו מגישים לו מאכל

שהוא לא מעוסר שעורים שלא יסרו אותם הוא לא היה מסוגל לאכול לא בגלל שהוא היה מקובל גדול החמור הזה זה אלא מרוב שהוא חי ושימש את רבי פנחס בן יאיר הוא קיבל מין נקרא לזה הערה רוחנית כזו עד שהוא הרגיש שדבר שהוא לא מאוסר הוא דבר מקולקל הוא לא מסוגל לאכול את זה זה בעיניו היה כמו דבר מקולקל שאי אפשר לאכול את זה אז הוא לא מסוגל לאכול עד כדי כך אבל כשהם ראו שיש ירידת הדורות שאין להם את המידע שהיה לדורות דורות הקודמים אין להם את העומק שהיה בדורות הקודמים קיבלו עליהם חכמי ישראל שאנחנו מעכשיו לא מתקנים יותר תקנות לא גוזרים יותר גזרות לא מחדשים יותר מצוות לכן כל המצוות שאנחנו מכירים כמו הדוגמאות שהזכרתי קודם

נר שבת נטילת ידיים נר חנוכה קריאת המגילה כל אלה תקנות מאוד קדומות אבל משם והלאה לא תיקנו יותר חכמי ישראל תקנות נוספות שאמורות לחייב את כל כלל ישראל היה אמנם מה שנקרא חרם דרבנו גרשום. רבנו גרשום שהיה נקרא רבנו גרשום מאור הגולה חי לפני כ1לף שנה באירופה הוא תיקן תקנה שאדם לא ישא שתי נשים שתי נשים מכיוון שראה שעד דורו גבר שנסע כמה נשים יכל לתת לכל אחת את היחס את התשומת לב ובאמת האווירה הייתה טובה בבתים של גבר עם כמה נשים אחר כך ראה שיש שוב שינוי בעניין הזה שאפילו אישה אחת הוא לא יודע שיכבד אישה אחת כמו שצריך ולך לכבד כמה נשים. אז תיקן רבנו גרשום שלא ישא אדם שתי נשים אבל אין לו כבר סמכות יותר לתקן

כי זה היה לאחר חתימת התלמוד. התלמוד נחתם לפני כ-1500 שנה אז הוא צירף חרם שזה כן היה לו סמכות לעשות חרם שהאדם לא ישא שתי נשים. אבל ככה בדרך כלל אין יותר תקנות שמתקנים חכמי ישראל לאחר חתימת התלמוד. אבל מה שהם כן תיקנו בימים הם אנחנו מצווים בלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל עם ישראל מחוייב לשמוע למצוות חכמים עד כדי כך שהגמרא אומרת שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה אדם שעובר על איסור מהתורה לא על כל איסור מהתורה יש חיוב מיתה אין הכוונה כאן למיתת בית דין לא שבית דין היו הורגים אלא הכוונה מיטה בידי שמיים למה זה כל כך חמור אפילו מצוות מהתורה לא על כל מצווה יש חיוב מיטה, אפילו לא מיטה בידי שמיים.

ולמה כאן כן שיש עליו הקפדה גדולה משמיים שלא שמע למצוות חכמים עד כדי כך. את השאלה הזו שאל פעם המלך בפרג את רבי יונתן אייבשיץ. הוא היה מלך נוצרי אבל חכם מלומד. ובכל פעם שיו לו שאלות ביהדות היה שואל את הרב. אז הוא שאל את רבי יונתן אמר לו אני לא מבין מה ההיגיון. יש לכם מצוות בתורה שיש עליהם חיוב מיטה. למשל, אדם שרוצח אדם חייב סקילה. היום לא עושים את זה, אבל כשהיה בית המקדש קיים, היו חברי הסנהדרין היו דנים, היה גזר דין מוות. אדם שהרג היו הורגים אותו. לעומת זאת, אדם שאכל חזיר לא חייב מיתה. אדם שגנב משלם כפל, לא חייב מיתה. גנב 100, משלם 200. כך על פי דין תורה. ואילו העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מה

ההיגיון? זה רק חכמים, לא מהתורה. אמר לו הרב, אני רוצה לשאול אותך שאלה אדוני המלך. תאר לך. הרי אתה עכשיו יושב כאן בארמון. סביב הארמון יש חצר גדולה. סביב החצר יש חומה ואחר כך יש עוד שומרים. תאר לך שאדם בא ומנסה להתפרץ ולהיכנס דרך החומות שמקיפות את החצר של הארמון, מנסה להתפרץ פנימה. מה יעשו לו השומרים שבפתח? אמר לו, הם יראו בו במקום. אדם שמנסה להתפרץ תכף הורגים אותו. אמר לו הרב, ואם אותו אדם היה מצליח לעבור את השומרים שבשערים של החומה והיה מגיע עד השערים של הארמון עצמו, חוצא את כל החצר בריצה, אף אחד לא מצליח לפגוע בו, מגיע לשם, אמר לו, אז שם היו פוגעים בו, השומרים שבפתח הארמון היו הורגים אותו

במקום. אמר לו, "אם הוא היה מצליח לעבור גם אותם והיה נכנס אל תוך הארמון, אז אמר לו, גם בארמון יש אומרים, מסתובבים במסדרונות, במדרגות, יש במדרגות למטה, מדרגות למעלה, יש אומרים, היו הורגים אותו." אמר לו, "ואם הוא היה עובר גם אותם, מטפס במדרגות, מצליח להתחמק, עובר בפרוסדורים, עובר את כולם, מגיע לחדר שלך אדוני המלך." אמר לו, "אז שומרים שבחדר שלי מאוד מאומנים, הם לא היו נותנים לו, היו הורגים אותו שם." אמר לו, "תאר לך שהוא היה מצליח לעבור גם אותם." פותח את הדלת, נכנס, אתה יושב פה ליד שולחן העבודה שלך, אתה רואה את האדם הזה עומד מולך, אתה היית מיד מוציא את האקדח ויורא בו. המלך ירה לרגע, אמר לו, לא

בטוח. יתכן שהייתי שואל אותו מי הוא, מה הוא רוצה, יכול להיות שהייתי הורג אותו, יכול להיות שלא. זה כבר היה נתון לשיקול דעתי באותה שעה. אמר לו הרב, אני לא מבין, אם השומרים שלך היו אמורים להרוג, אתה ודאי היית צריך להרוג. אמר לו, "לא, אתה צריך להבין לשומרים שלי אין שיקול דעת. הם קיבלו הוראה לשמור. כשזו ההוראה מישהו מתפרץ, הורגים אותו. אני בתור המלך, אני אמור להפעיל שיקול דעת. לפעמים אני רוצה להרוג, לפעמים לא. זה עניין אישי שלי. אמר לו, זו בדיוק התשובה על השאלה שלך. חכמי ישראל הם בעצם השומרים, עשו סייג לתורה. זו ההוראה שהם קיבלו. כשהם אמורים לגדור שאנשים לא יקשלו בעבירות, אדם שעובר על דבריהם זה

חמור מאוד בהלכה. לעומת זאת, אדם שנכשל באיסור מהתורה, פה כבר יש למלך עצמו, יש לאלוקים את השיקול דעת שלו. הוא יכול להגיד שעל זה יש חיוב מיתה ועל זה אין חיוב מיתה. לפי ההסתכלות הגבוהה שלו, כך הוא רואה את הדברים והוא נותן את ההחלטות המדויקות. אבל מי שעובר על גזירת חכמים, שזה בעצם הגדר שמסביב, פה אין שיקול דעת. זה כבר חמור ברמות אחרות. המלך הודעה לדבריו שהוא לא חשב על הלך חשיבה כזה. והאמת היא שאם נסתכל נכון על הלות אסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל הרי למה זה דומה? ואני בכוונה מרחיב בעניין הזה מכיוון שלא פעם אנשים באמת שואלים בשיא הרצינות אומר תשמע אני אני רוצה לעשות את מה שאלוקים אמר לא מה

שבני אדם אמרו ואם חכמי ישראל תקנו מצווה כמו ליטול ידיים לפני שאני אוכל את הלחם אני לא לא מרגיש מחוייב זה היה נכון אילו חכמי ישראל היו ממציאים את הדברים מעצמם אבל לאחר שהאלוקים נתן להם את ההוראה שהם יעשו את הסייג לתורה ואותנו הוציוה לא תסור אז למה זה דומה? נחזור למשל של מלך, כי מלך זו הדוגמה שהכי יכולה פה לאפיין את הדברים ולהמחיש אותם. נתאר לעצמנו מלך שקורא לשני קבלני בניין, קבלנים גדולים והוא אומר להם, "אני רוצה לבנות כעת שני ארמונות. ארמון אחד בעיר הבירה, ארמון שני בצפון. את הארמון שבעיר הבירה אני רוצה לבנות בצורה כזו. שהתוכנית תהיה תוכנית שהדריכל מפורסם יעצב לי את הארמון הזה. לעומת זאת,

הארמון שאני רוצה לבנות בצפון, אני עצמי אסרט ואני רוצה לעשות את הארמון לפי איך שנראה לי. גם אני יודע אדריכלות. רק אני רוצה שני סגנונות. אני רוצה ארמון בצפון לפי התוכנית אדריכלית שלי. אתה קבלן ראובן תבנה את הארמון לפי התוכנית שלי. ואתה שמעון תבנה על פי התוכנית של ההדריכל המפורסם שיבנה לי בעיר הבירה. והוא אומר עליהם, תדעו לכם, אני מצווה אתכם בפקודת המלכות שאסור לכם בשום פנים ואופן לשנות. שם אסור לכם לשנות מהתוכנית שלי. אתה אדריכל הקבלן שבונה בצפון אסור לך לשנות מהתוכנית שלי. ואתה שבונה בעיר הבירה, אסור לך לשנות מהתוכנית של האדריכל שסרט את הדברים. בפקודת מלכות. בסדר, התחילו לבנות. הקבלן שבנה על

פי התוכנית האדריכלית של המלך, בנה את הדברים באמת בצורה הכי טובה. דיאיק מה שכתוב, מה שמסורט, כך הוא בנה. אבל הקבלן השני שבנה על פי התוכנית האדריכלית שסרטת האדריכל, שינה. במקומות שהיה נראה לו לשנות. הוא שינה. הזיז חדרים, ביטל אזורים. המלך בא ואומר לו, "לא עשית על פי התוכנית, אתה עברת על גזירת המלך." הוא אומר לו, "אדוני המלך, אני לא עברתי על התוכנית שלך, אני שיניתי מהתוכנית של האדריכה, לא מהתוכנית שלך." מה יאמר לו המלך? נכון שזו התוכנית של האדריכה, אבל לאחר שאמרתי לך שבפקודת המלכות אתה חייב לשמוע לו, מבחינתי זה בדיוק כמו ששינית מהתוכנית שלי. אין הבדל בעיניי בין זה לזה. מכיוון שאמרתי לך לשמוע לו,

אין הבדל בין אם שינית כאן או שם. זו בדיוק ההתייחסות שההלכה מתייחסת לתקנות חכמים עד כדי כך שאנחנו מברכים בברכה. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים. איפה ציוונו? אין מצווה בתורה ליטול ידיים לפני האוכל. התשובה הוא ציווה אותי בלא תסור. כשהוא אמר לי תשמע לאדריכל, תשמע לחכמי ישראל, למצוות שהם תיקנו, ממילא אני מחוייב בלא תס כך שאני יכול לברך אשר קידשנו ממצוותיו וציוונו כי הוא ציווה אותי. וזו הסיבה באמת שמי שבודק בהלכה יכול לראות שהזהירות שעם ישראל במשך כל הדורות נזהר שלא לעבור על מצוות שחכמים תיקנו זה ממש שווה משקל כמו שנזהרים שלא לעבור על איסור מהתורה כמו

שנזהרים לא להדליק אש בשבת נזהרים גם לא ליגוע בכסף בשבת אש זה מהתורה כסף זה מצוות חכמים מוקצה אבל זה אותו משקל כי אחרי שהמצ שהם תיקנו כך. אנחנו מצווים בלא אסור לשמוע לדבריהם. המקום היחיד שיש הבדל בו בין מצוות מהתורה לבין מצוות מדרבנן, מצוות שחכמים תיקנו, זה במקומות שיש ספק בהלכה. יש לנו כלל ספק דאורייתא לחומרה, ספק דרבנן לכולה. כשיש ספק בדבר שאסור מהתורה ואי אפשר לברר אם כך או כך, צריך להחמיר ספק דאורייתא לחומרה. ספק בדבר שהוא מדרבנן ואין דרך לברר האם זה כך או כך ספק דרבנן לכולה למה מקלים יותר בגלל שאנחנו מזלזלים בדברי חכמים ולכן ספק דרבנן לכולם אלא מכיוון שחכמים עצמם כשהם תיקנו את התקנה הם

תיקנו רק באופן שזה ודאי באופן שספק אמרו באופן כזה אנחנו לא רוצים לתקן ספק דרבנן לכולם כלומר מעצם תקנתם הם תיקנו שספק דרבנן לכולם לא בגלל שאנחנו באים ואומרים אומרים טוב בספק נזלזל יותר כי מצד העניין הכל שווה ערך שווה משקל המצוות של חכמים והמצוות שמהתורה כעת נתקדם צעד נוסף עד כאן דיברנו במה שנוגע למצוות שחכמים תיקנו או לגזרות ולגדרים שהם גדרו ועסרו מה קורה כעת באשר למה שנקרא דעת תורה יש הרבה כמו שציינתי קודם שבזמן שיש להם ספק בחיים האם לעשות כך או אחרת הולכים לשאול דעת תורה, רוצים לעבור דירה, הולכים לשאול רב. לעבור או לא לעבור? רוצים להתחתן, הולכים לשאול רב. נתחתן או לא נתחתן? האם זו דרך נכונה?

האם הגישה זו בריאה? התשובה היא אם השאלה באה כשאלה של התייעצות אז זה טוב מאוד. מה פירוש התייעצות? הזכרתי את הדוגמה של לעבור דירה. לפעמים האדם מרגיש שהוא כעת גר בדירה. היא שווה 100,000 דולר ויש כאלה דירה אחרת ארבעה חדרים בשכונה אחרת גם 100,000 דולר אני יכול למכור כאן ולקנות שם והוא מאוד רוצה לעשות את זה הוא אפילו נלהב אבל הוא אומר לעצמו לפני כן אני שואל דעת תורה מה פירוש המילים האלה דעת תורה הולך לרב גדול ושואל את השאלה פירוש המונח הזה דעת תורה כשאדם הפשוט אומר לעצמו אני רוצה לעשות את רצון הבורא האלוקים ברא אותי אני חי כאן לתכלית מסוימת באמת יש לי מטרה ואני לא רוצה למעוד ולא לטעות בשום דבר. אני

רוצה לעשות את רצון השם, את רצון האלוקים. אז אם כתוב בהלכה מה לעשות, אני יודע מה רצון השם, שזה מותר וזה אסור וכך צריך לעשות. אבל מה קורה עם העבר דירה? זה לא כתוב בהלכה. לעבור דירה או לא, לא כתוב בהלכה להתחתן עם הבחורה הזו או אחרת. אם היא בחורה שהיא קשרה לבוא בקהל ואני כשר לבוא בקהל, כלומר לאילה גוי ויהודי, אלא יהודי ויהודיה כשרים. אז בהלכה אין בעיה, אפשר להתחתן. השאלה האם כדאי לי? האם טוב לי להתחתן איתה? או שאלה יש ספקות האם טוב לי להתחתן איתו? כאן שואלים דעת תורה. מה פירוש דעת תורה? כשפונים לתלמיד חכם שעשרות שנים עסק בתורה, הרי אותו אדם מגיע למצב שהלך החשיבה שלו הוא כבר בנוי על פי הלך החשיבה

של התורה. זה כמו שנתאר לעצמנו אדם שרוצה להציע איזה לדעתו רעיון מבריק שעלה בדעתו רוצה להציע לנשיא ארצות הברית חודשים הוא ממתין בתור כדי לפגוש את הנשיא מפעיל לחצים קבעו לו פגישה הוא מגיע לפגישה ממתין והנה הוא פוגש את ה את מנהל הלשקה של הנשיא והוא יודע מנהל לשקת הנשיא חי איתו כבר 40 שנה עוד לפני שהוא היה נשיא הוא תמיד נההה לו את הלשקה היה איתו תמיד, חי איתו, הוא כבר מכיר את הנשיא לפניי ולפנים. הוא יודע בדיוק איך הלך החשיבה של הנשיא, מה הוא אוהב, מה הוא לא אוהב. ואז אותו אדם פונה למנהל הלשקה ואומר לו, אני רוצה להציע לנשיא כעת כך וכך. מה אתה אומר? אני אציע לו או לא? הוא יקבל את הדברים או לא? מנהל

הלשקה שומע את הדברים ואומר לו, "לדעתי אל תציע את זה כמו שאתה רוצה, כי באופן כזה הוא בוודאי לא יקבל את זה. הוא לא ימנה אותך לתפקיד כי אני יודע שהוא נגד הגישה הזאת. מה שכן תעשה כך וכך. פה תשפץ כאן תשנה את זה תעשה את זה אל תעשה. אם תציע לו את זה כך הוא יקבל את הדברים. אדם חכם יקבל את העצה של מנהל הלשקה. הוא יקבל את העצה. אם הוא יודע שמנהל עלשקה לא פועל כעת מתוך נגיעות אישיות, אלא באמת חפץ בטובתו והוא נותן לו את העצה שטובה לו, הוא יקבל את הדברים. אבל הוא ישאל את מנהל לשקה, תגיד לי, אתה פעם דיברת על זה עם הנשיא הרי זה רעיון שלי, אתה לא חשבת עליו. הוא אומר לו, נכון, לא דיברתי איתו על זה אף פעם, אבל

אני חי איתו 40 שנה, היו לי כל כך הרבה שיחות איתו, אני רואה איך הוא מנהל דברים. אני אומר לך, אני מכיר את אה לך החשיבה שלו. זה מזה הוא יהיה מרוצה ומזה לא. כשאדם פונה לתלמיד חכם גדול שעשרות שנים עסק בתורה, אז הוא בעצם כבר מכיר את הלך החשיבה של התורה. מה זה התורה? התורה זו החוכמה האלוקית. מה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל. וכשאדם עמל בתורה עשרות שנים, יש לו כבר דעת תורה. המחשבה שלו פועלת על פי התורה. ואז כשהוא בא ומתייעץ עמו תורה ומקבל את העצה של הדעת תורה, העצה הזאת אמורה להיות לטובתו של האדם. כמובן כשהדברים נובעים מאדם שבאמת אין לו נגיעות אישיות. לא שאם באים זוג להתייעץ, הוא מייעץ להם להתגרש, כי

הוא רוצה לקחת לעצמו את האישה הזו. אז זה כמובן שעם אדם כזה אי אפשר להתייעץ, אלא כשהוא פועל באמת מתוך ישרות, מתוך כנות, הוא חפץ בטובתו של השואל והוא נותן לו את העצה ההוגנת לו על פי מה שטוב לו. זוהיא באמת דעת תורה, כי אז אני יכול לסמוך שהוא נותן לי את העצה שהתורה הייתה מציאה לי ואני רוצה ללכת על פי התורה. למשל הוא שואל את הרב לעבור דירה או לא? במבט ראשון נראה למה לא? מה שנראה לא מסברה, מהגיון. למה לא? שלושה חדרים שם, ארבעה חדרים, 100,000 דולר בשני המקומות, קצתוך, משתלם. הוא בא לשאול את הרב והנה הרב שואל אותו, תגיד לי איך השכנים שם בשכונה היא? בדקת מי הם השכנים? היום יש לך שכנים שהם בעלי הנהגות

טובות, מידות טובות, יש להם ילדים טובים, אין להם מכשירים שיכולים לקלקל את הילד. בשכונה ההיא יש בעיות, בעיות של חינוך. הילדים שלך יכולים להיכנס לבתים של אחרים, לראות דברים שאתה לא רוצה שהם יראו, להגיע למקומות אחרים. איך בית הספר שם? אתה רוצה לעבור למקום רחוק, אתה תעביר את הילדים לבית ספר אחר. איך מקום הלימודים שם? ולפתע פותח לו כיווני חשיבה רוחניים שיתכן שהוא מעצמו לא חשב עליהם לפני. להתחתן או לא להתחתן. לפעמים זוג מרגיש שבאמת אנחנו אוהבים ורוצים אבל מרגישים שיש איזה נקודה קטנה אבל מחפים עליה כששואלים דעת תורה פורסים את התמונה פותחים את הכל כששואלים דעת תורה זה כלל גדול צריך לומר גם את מה שלא

נוח לומר לא רק את הדברים הנעימים גם מה שלא נעים אם רוצים לקבל תשובה אמיתית צריך לפרוס את כל התמונה זה כמו שאדם יבוא לרופא נתאר לעצמנו אדם שהרופאים אמרו לו שנראה להם שצריך הוא צריך לעבור חלילה קטית רגל. למה התפתח לו נמק ברגל וזה עלול להרוג אותו והוא צריך לעבור קטיעה? אבל מי יתן את המסקנה הסופית? פרופסור מפורסם שהוא מקום ראשון בעולם גר בעיר מסוימת. אותו אדם נוסע עם כל בני משפחתו שמלווים אותו בדאגה, מגיעים, משלמים כמו שצריך, ממתינים בתור, לוקח הרבה כסף, שווה לקבל חו דעת אמיתית, לקטוע רגל או לא? הם ממתינים בחוץ, הוא נכנס לבד, אחרי חמש דקות הוא יוצא מחויך מאוזן לאוזן, הפרופסור אמר שלא צריך לקטוע

כולם שמחים, לא צריך לקטוע, זה טוב מאוד. שאלו אותו, "אבל איך יתכן?" תוך חמש דקות ציפינו שהבדיקה תהיה שעה. אומר להם לא פשוט מאוד אני הראיתי לו את הרגל הבריאה לא את הרגל עם הנמק זה שוטה שבעולם אתה רוצה לקבל תשובה אמיתית תיתן את התמונה הנכונה אתה לא יכול לנסות לסובב אותו ולרמות אותו ולצפות שהתשובה תהיה טובה עבורך צריך לתת את המידע ולפי זה תקבל תשובה זוג רוצה להתחתן אם הולכים לשאול דעת תורה צריכים לפרוס את הכל אמנם הבחור שאני פוגשת אותו יש לו מעלות כאלה וכאלה מצד שני יש לו חיסרון כזה זה וכזה ואני מרגישה שאולי יש פה בעיה. כך גם הוא אומר לה בעיה כזו. ואז כשהאותו רב מקבל את התמונה המלאה יכול לייעץ

כאדם אובייקטיבי שעומד מן הצד יכול לומר נכון שיש את כל המעלות אבל התכונה הזאת יכולה לגרום לכם סבל כל החיים עדיף לא להתחתן או שהוא יאמר שכן. לכן אמרתי שזו טעות ללכת לרבנים שנותנים לי קוראים כך לה קוראים כך ועל פי שמות לא שאין ממש בשמות יש משהו בשמות אבל קשה מאוד למצוא אנשים ברמות שיוכלו להבין כל כך בשמות עד כדי שיחרצו גורל האם להתחתן על פי שמות או לא להתחתן על פי שמות היום הקו היותר בריא לפי ההנהגה של היום לפי ה הרמה של גם היום יש גדולי תורה וחכמי ישראל אבל היום הדרך הנכונה היא יותר לפרוס את התמונה ולקבל תשובה. לכן אמרו חז"ל, עשה לך הרב והסתלק מן הספק. עשה לך הרב פירושו של דבר שיהיה רב קבוע

ששואלים אותו. לכן עדיף תמיד רב זמין מה שנקרא מהעיר מהשכונה אבל באמת אדם שהוא תלמיד חכם ירא שמיים לא פועל מתוך נגיעות אישיות אדם ששנים רבות של עמל תורה כבר מאחוריו שבאמת אפשר לסמוך עליו עדיף לשאול אותו כשניתן לפרוס בפניו את כל התמונה והוא כבר מכיר את השואל מכל השאלות שהיו בעבר העשה לך הרב זה הרב שלך שואלים אותו בקביעות מרוב ששואלים אותו שאלות הוא כבר מכיר את האדם הוא מכיר את המעלות מכיר את החסרונות מכיר את התכונות אז הוא יוכל לתת את העצה שהיא הכי טובה עבור אותו אדם ייתכן שאם היו שואלים אדם אחר הוא היה עונה תשובה שונה כי הוא לא מכיר את כל התמונה אבל אותו רב שמכיר את התמונה כמו שצריך יכול לתת את

התשובה הנכונה יותר אני אומר אפילו עדיף לשאול אותו שהוא כבר מכיר את התמונה ויודע מתוך שאלות רבות שהיו בעבר עדיף אפילו מאשר לשאול איזה רב מפורסם שהוא כל העולם מכיר אותו אבל לאותו רב מפורסם מגיעים אליו רק לכמה דקות מרוב שיש לחץ של אנשים אז שואלים כמה דקות ויוצאים אין זמן לפרוס את כל התמונה אם הוא אדם בעל רוח הקודש ואנחנו בטוחים שרוח הקודש שורה עליו באותה שעה גם אנשים שהם בעלי רוח הקודש לא כל שנייהם עם רוח הקודש יש זמנים שרוח הקודש שורה עליהם יש זמנים שלא היו אפילו בדור שלנו אני יודע אישית היו מגדולי ישראל שהוכח שהם בעלי רוח הקודש שזוכים להשגות של ראייה דברים מדהימים אבל ללכת ולחרוץ גורל, להתחתן

או לא להתחתן, להתגרש או לא להתגרש, רק על פי מהלכים כאלה של רוח הקודש זה אחריות גדולה. מי שעושה מהלך כזה צריך לדעת זו אחריות גדולה. הנכון יותר לפנות לדעת תורה, לשאול תלמיד חכם שניתן לשבת איתו, שיש זמן לפרוס את כל התמונה, הוא אובייקטיבי, עומד מהצד ואז הוא יראה, ישאל שאלות, ידון בדברים ואז יוכל לתת את העצה שיכולה להיות יותר טובה לאותם לאותם בני זוג. כי על פי ההלכה אדם ששואלים אותו חייב לתת את העצה ההוגנת לאותו אדם. יש סיפור מעניין. הרב יוסף חיים זוןנפלד היה הרב הראשי לירושלים לפני קרוב ל-100 שנה. היה איש אמת וצדיק גדול. יש ספרים שחוברו עליו האיש על החומה. כך סדרת ספרים. מסופר שם שניגש אליו פעם

מנהל בית ספר בירושלים ואמר לו שיש לנו מורה באחת הכיתות. שהמורה הזה אנחנו לא מרוצים מהתפקוד שלו, יש לו סכסוכים עם ההנהלה, היחסים ביניהם לא תקינים וזה רק צובר מתחים ומטענים ו בקיצור, לא טוב למנהל לחיות עם אותו מורה. אם נפטר אותו, צריך שם לו פיצועים. אז מה מה אתה מציע לפטר או לא לפתר? הרב שאל הרבה שאלות. אמר לו לפי לפי התמונה שאתה מתאר לך לא טוב להמשיך לחיות איתו עדיף שתפטר אותו וככה יהיה לך יותר יישוב הדעת בסדר קיבל את הדברים הלך לאותו מורה קרא לו לא אמר לו שהוא היה אצל הרב זוןפלד אמר לו לאחר שיקול דעת החלטתי שאני מפטר אותך ואתה מסיים את העבודה אמר לו אותו מורה אני לא מוכן לקבל את הפיתורין לפני

שאני מתייעץ עם הרב שלי מי זה הרב שלך הרב זוןנפלד בא לרב זוןנפלד יושב לפניו אומר לה אני מלמד בבית ספר פלוני מפרט לו את הכל ומזכור את כך וזה אמר לו הרב אל תסכים להתפטר בשום אופן תישאר בעבודה תעמוד על זה אם אתה תצא אתה תפסיד אל תעזוב את העבודה ההוא הלך אמר לו שאלתי את הרב שלי אמר לי לא לעזוב מי זה הרב שלך הרב זוןנפלד המנהל רץ אליו חזרה אומר לו אמרת לי לפטר אותו אמר לו נכון לך טוב לפטר אותו והוא טוב לו להישאר אני צריך לתת לכל אחד את העצה שהיא טובה לא שאלת אותי עליך אני חייב לענות לך לך טוב שהוא לא יהיה אבל הוא לא טוב לו שהוא יעזוב את העבודה טוב לו שהוא יישאר אני לא יכול לתת עצה לאחד מה שטוב לשני

זה זו ראיה של גדולי ישראל שצריכים לתת את העצה ההוגנת לכל אדם לפי מה שבאמת טוב עבורו וזה זה מה שנכנס להגדרה של דעת תורה שאדם שבאמת עמל בתורה לא כמו שיש היום הרבה מתחזים למיניהם או אפילו לא מתחזים יש אנשים שבאמת יש להם יראת שמיים אבל לפעמים זה אדם שעבד לצורכי פרנסה באיזה עניין וזה בסדר גמור בשלב מסוים החליט להתחזק נניח בגיל 50 עזב את העבודה נניח אפילו חזר בתשובה לא היה שומר שבת התחיל לשמור שבת הולך לשיעורי תורה והוא קצת אדם עם כך מרץ ו ויכולת השפעה על אחרים בתוך שנתיים פתאום הוא פותח משרד של קבלת קהל והוא נהיה כבר מקובל ונהיה באבא ויש לו גם מזכיר שמכניסים אנשים לפי תור ו זו טעות גדולה ללכת

לאנשים כאלה. כל הכבוד לך שחזרת בתשובה. כל הכבוד לך שהתחלת ללמוד תורה. אבל מכאן ועד להגיע להנהגה של דעת תורה להיות גדול בישראל, הדרך עוד ארוכה. גדולי ישראל האמיתיים הם אנשים שעשרות שנים שמרו על קדושת העיניים, שמרו על קדושת הפה. ולא שלא יהיה להם מעידות. אין אדם שאין לו מעידות. אבל גם אם מעד ונכשל מיד חיזק את עצמו, תיקן את עצמו, נבנה שוב. כמובן מעידות זה ברמות שלהם, לא ברמות של המון העם. גם החסרונות שלהם זה ברמות שמתאימות לדרגה שלהם. אבל עשרות שנים של עמל תורה עם שמירת קדושת החיים, זה יחד נותן לאדם להגיע באמת לרמה שניתן לכנות אותו בשם דעת תורה. אדם שהמחשבה שלו היא כבר מחשבה של תורה, הלך חשיבה של

תורה, אדם שאפשר להתייעץ איתו היום בגלל שיש הרבה קשיים לאנשים. ואם הקשיים יש סך הכל בארץ התעוררות רוחנית גבוהה הרבה יותר משנים קודמות, דווקא המעלה הזו של הפריחה הרוחנית היא שגורמת לחיסרון של הפריחה של כל המתחזים למיניהם. גם הם פורחים כי יש ביקוש. וכשיש ביקוש גדול אז כבר אנשים לא מבדילים בין המקור לבין הזיוף לבין כל החיקויים שמסביב. והבעיה הגדולה שכל החקיינים האלה אחר כך מוציאים שם רע על גדולי ישראל האמיתיים. סיפר לי נהג מוניס בתל אביב, הוא אומר שזה מעשה שהיה איתו והוא מעיד כך חזר על זה כמה פעמים שהוא מעיד שזה אמיתי. הוא מספר כך. הוא אומר שהוא לא שמר כלום. בתקופה שהסיפור הזה היום הוא קצת מתחזק

אז הוא לא היה שומר שום דבר. לא קשור בכלל לתורה ומצוות. הייתה לו איזה בעיה במשפחה והחברים הציאו לו שילך לאיזה מקובל אחד בשכונה מסוימת בתל אביב. אמרו לו שיש שם איזה מקובל צדיק שעוזר לאנשים. אמנם צריך לשלם בכניסה אבל כדאי תלך. אף פעם לא הלכתי לרבנים אבל המצוקה הזו לא הרפתה. הלכה וסגרה עליו את ה את הבעת החנק. ראה שאין מנוס. בסדר. הלך. אמרו לו שעת קבלת קהל. הוא קצת יחר. ראה תור ארוך של אנשים. קיבל מספר, שילם מה שצריך לשמה של הרב שמסתובב שם, שילם, קיבל את הקבלה, ישב, ממתין בסבלנות. אחריו באו עוד שניים, בפניו היה תור ארוך ואחריו עוד שניים. ממתין בתור שעה, שעתיים, אנשים נכנסים, יוצאים, הגיע תורו

להיכנס. הוא אומר, כשנכנסתי התחלתי לראות. אני אף פעם לא נכנסתי לרבנים צדיקים, מקובלים. אני יודע מה הוא רואה עליי, מה הוא לא רואה עליי. בסדר. נכנסתי לחדר הוא אומר, "אני רואה שולחן ארוך. יושב שם הרב עם גלימה ויש לו כזה כובע על מגיע עד העיניים, מכסה לו את המצח עם זקן ארוך, ספרים פתוחים לפניו והוא נועץ בי מבט ואומר לי אתה שב שם, אל תבוא שב שם." אומר, "נבהלתי לאף אחד הוא לא עשה את זה." מעניין מה הוא ראה עליי? איזה עבירות, איזה דברים לא טובים, שהוא אמר לי, "שב שם". ישבתי והוא אומר לשמש, "תכניס את אלה שנשארו." אז השניים האחרונים שנשארו נכנסו טיפל מה שצריך הלכו ואז הוא אומר לי אתה סגור את הדלת ובוש

סגרתי את הדלת התיישבתי לפניו אני כולי רועד מזיע מה הרב ראה בי אומר הוא נועץ בי בבת ואומר לי אתה מכיר אותי בנהג מונית מסתכל אומר לו לא כבוד הרב לא מכיר אותך הוא הוריד את הכובע שכיסה לו את את המצח עד העיניים הוא פרץ בצחוק ואומר לו איזה כבוד הרב אני שמעון מהמוניות הוא מסתכל עליו, מזהה חבר שלו מהמוניות, שמעון. אומר לו, "שמעון, מה אתה עושה פה?" אמר, "תה יודע, בעבודה לא כל כך הלך, העסק לא כל כך הצליח. אז פה עכשיו הולך טוב. זה לקחתי אותו, הוא מארגן לי את האנשים, זה השמש" הזה, מתחלקים בכספים, הכל בסדר. פה העסק זורם, "מה שלומך? מה נשמע? חשבו לי לדבר זה סיפר לי, אומר אומר שהוא מעיד שהוא היה שם. זה נהג

מונית סיפר לי את הסיפור הזה. נתאר לעצמנו מה היה קורה עם אותו אדם שמתחזה למקובל היה מתעסק כמו שיש היום בעיות של צניעות עם נשים וכל מיני דברים כאלה אחר כך מה היו מספרים בתוכניות הטלוויזיה ובכותרות בעיתונים שתפסו מקובל רב מקובל שמתעסק עם נשים זה באמת רב מקובל זה מתחזה הרי ידוע שגלימה אפשר לקנות בכמה פרוטות לתפור אצל כל חיית זקן אפילו בלי להשכוות אותו הוא צומח זקן צומח מאליו. אז מה מה הבעיה להתחזות? ותמיד צריך לבדוק איך בוחנים למי כן ללכת ולמי לא. לא לפי המלצות של חברים. עושה מופטים, עושה ניסים, זה לא אומר. גם יש הרבה הרבה מסביב, מה שנקרא. הרי אם באו אליו 100, 50 גם בלעדיו היו מסתדרים, 40 גם

בלעדיו היו מסתדרים. גם אם לא היו באים אליו הבעיה הייתה נפטרת. אבל אחר כך מה הם אומרים? שלמה הבעיה נפטרה? בזכותו כי זה יצא בדיוק אחרי שהיינו אצלו וזה לא נכון גם אם לא הייתם הולכים בעייתי הנפטרת אלה שלא הצליחו לא מספרים מבינים שאצלי לא הלך אבל אלה שכן הצליחו בטוחים שזה בזכותו וכך יש גם כל מיני שיטות שמשתמשים בהם בנוכלויות בצרפת היה אדם שהיו עליו תוכניות בטלוויזיה על על הידע שלו אנשים היו באים יושבים כמה דקות הוא קצת שואל שאלות ואחר כך היה שופך מידע עם פרטים של שמות הילדים שלהם עסקים שהם עשו לאחרונה כל מיני פרטים ואנשים היו נדהמים ואחרי שהיה גומר לספר על העיבר היה עובר לעתיד שאתה צריך לעשות כך

כדי שיהיה כך ואם תעשה כך יהיה כך עובר לעתיד נותן עצות לעתיד ואנשים שילמו על זה סכומים גבוהים עד שיתברר שהוא עובד בשיטה של שקר הוא היה שואל כמה פרטים ראשוניים ומשום מה תמיד באמצע הפגישה היה מתנצל שהוא צריך לצאת לשירותים כשהיה יוצא לחדר השני היה לו שם מחשב שדרך האינטרנט מחובר למשרד הפנים מחובר למס הכנסה, מחובר לכל מיני ומשם היה דולה את כל הפרטים, חוזר לשם ומתחיל לתת את כל הנתונים על האדם ועל משפחתו ועל העסקים שקשלו ומי מת לו לאחרונה. היה מנסח את זה יפה. אני רואה שאיזה מישהו מאוד יקר לך נפטר לאחרונה והוא אישה. אומר לו, נכון, זו אמא שלי. מאיפה הוא יודע? כי הוא ראה שם במחשב של סרד הפנים שאמא שלו

נפטרה לפני כמה חודשים והוא מתלהב. איך איך איך אתה איך קלעת כל כך למטרה? יש היום כל כך הרבה שיטות של נוכלויות ושקרים ואדם חכם צריך להיזהר לא ליפול בפח של אותם המתחזים. יחד עם זאת, כשמדובר באדם שהוא צדיק אמיתי, אדם שהוא ירא שמיים אמיתי, פה יש כבר שני דברים. יש את החלק של ההתייעצות, שזה מה שהזכרתי קודם, שזוהי הנהגה של דעת תורה, ששואלים מה דעת תורה? ובזה או שלא שואלים או שאם שואלים חשוב מאוד ליישם את הדברים. אלא אם כן השואל מרגיש שהוא לא פרס את התמונה כמו שצריך שאולי חיסרתי נתונים אבל בדרך כלל אם שואלים אם לא לא רוצים לעשות מה שאומרים עדיף לא לשאול בכלל אבל אם שואלים דעת תורה חשוב גם לשמוע למה

שאומרים ויש מה שנקרא ברכה יש ייעוץ ויש ברכה מה העניין הזה של הברכה גם בזה יש היום קצת סחף גם אותם שהולכים לצדיקים אמיתיים קצת נסחפו במה שנוגע לברכות של צדיקים מה העניין הזה של ברכת הצדיק ראשית צריך לדעת שאדם שחש מצוקה מסוימת, בעיות של בריאות, של פרנסה, זוגיות, ילודה, לפני שהולכים לצדיקים, לפני שהולכים לקברי צדיקים, ראשית צריך את התפילה של האדם בעצמו לקדוש ברוך הוא מעומק הלב. איך כתוב בפסוק? קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת. הקדוש ברוך הוא קרוב לכל קורא. לא תמיד רואים שהתפילה מיד מתקיימת, אבל יש לנו כלל גדול שאין תפילה שהולכת ריקם. כל תפילה פועלת. גם אם לא ראינו תוצאה מיידית, למשל

בזוגיות, ייתכן שהיינו צריכים להתעכב שנתיים בזכות התפילה זה יהיה חודש לפני, יום לפני. כל תפילה פועלת משהו. כל תפילה עושה. התפללו על חולה ובסוף הוא מת. ואנשים לא מבינים. עשינו תפילות, עשינו שיעורי תורה. למה בסוף הוא מת? אין תפילה. הרי צריך לזכור אדם שהתפלל זה אומר שיש בו אמונה. אם יש לך אמונה אז תדע שהאמונה הזאת צריכה לפעול גם בזמנים של הקושי ולדעת שהתפילה ודאי פעלה. יתכן שהיא פעלה להוריד מהייסורים שלו, שהוא היה אמור לסבול יותר והוא סבל פחות בזכות התפילות האלה. יש תפילה שלאחר שכבר נגזרה הגזירה על אותו אדם אז התפילה תועיל לזרעו או לזרעו של המתפלל או לזרעו של אותו אדם. אבל אין תפילה שהולכת ריקם.

כל תפילה פועלת. וקרוב השם לכל קוראב. הקדוש ברוך הוא לא צריך מתווכים. הוא לא צריך שהצדיק יתפלל עבור האדם. הצדיק זה תוספת, זה גם טוב. אבל העיקר זה התפילה של האדם עצמו שהוא פונה לקדוש ברוך הוא. בנים אתם להשם אלוקיכם. כל אחד צריך לדעת שהוא אהוב אצל הקדוש ברוך הוא והוא יקר. וגם אם אנחנו לפעמים עושים שטויות, אין אדם שהקדוש ברוך הוא לא אוהב אותו. אלה הבני אדם שהוא ברא בפרט אצל עם ישראל. בנים אתם להשם אלוקיכם. מזרו של אברהם, יצחק ויעקב. האבות. אז אדם צריך להתפלל מעומק הלב.