החורבן אינו סוף - הוא התחלה של פרק אחר

אנחנו מתחילים חומש חדש, חומש דברים שבו משה רבנו רגע לפני שהוא מסתלק ועולה השמימה, הוא מספר מהזווית שלו על כל מעוראות עם ישראל במדבר. תחשבו מה זה. הולך עם ישראל 40 שנה במדבר, הוא מלווה אותם והוא לא זוכה להיכנס לארץ ישראל. עכשיו, תחשבו, הוא היה נשיא הדור והוא לא עוזב את הדור שלו. אם רובו נשאר במדבר, הוא נשאר איתו ביחד עד ביעת משיח צדקנו. אנחנו יודעים שגם מה שנגמה כסוף הוא לא סוף. דווקא כשהגוף מתקרב לסיום שלו, הנשמה מתגלה בשיא עוצמתה. כי הרי אנחנו יודעים שהנשמה היא נצחית והיא יותר קרובה אלינו הרבה יותר ממה שהייתה היא פעם. שבוע שעבר ישבנו שבעה על אבי ומישהו הגיע לנחם אותנו ואמר אני רוצה להגיד לכם

משהו שאולי אתם לא תבינו אותי עכשיו אבל אני רוצה להגיד לכם בתור יתום שתדעו לכם שאבא שלכם חי ביחד איתכם תדמיינו לכם את זה שאתם חיים במפלס אחד והוא חי במפלס השני באותו בניין והוא תמיד איתכם ואתם תרגישו אותו אפילו יותר ממה שהוא היה בחיים כלומר אנחנו צריכים לחדד את חוש עריית האמונה לא ללכת לפי מה שאנחנו רואים בעיניים היה לפי מה שאנחנו קוראים בספרים הקדושים הסוף שאנחנו רואים הוא לא סוף אלא רק מימד אחר של נוכחות אנחנו מתקרבים עכשיו לתשעה באב ביום ראשון ששם נדמה שהכל חרב אבל עמוק בפנים דווקא אז מתחיל להיבנות משהו משהו חדש משהו אחר אנחנו יודעים שמשיח נולד דווקא בתשעה באב וגם אז פני הקרובים היו אחד

כלפי השני כלומר חורבן הוא לא סוף הוא בנייה חדשה שלא תמיד רואים אותה מיד אבל משהו שמתחיל להיווצר ממש כמו מאורות קשים שדווקא מהם אנחנו צומכים אז בואו לא נבהל מהמקומות אל נבים שהם חלק מהתהליך של הצמיכה שלנו ‏Ja.