"לא ידעתי לאן היא יצאה בלילה": מתמודדים, פרק 3

הרעידת אדמה הזאת הציפה המון המון המון המון גם בזוגיות שלנו הציפה המון כזה זה הכריח אותנו א לשפר עמדות המקום שבו הנפשי שבו אני אמרתי בו זה התנגדות כאילו התנגדתי למה שקורה בעיקר אהבתי עם אלוקים כאילו למה אתה מעולל את זה כאילו למה למה זה טוב והיה לנו המון המון שיחות של אמונה וזה ובאיזשהו שלב שמעון אהרון חתך אותם שכזה אמא כאילו הוא לא אמר אבל זה היה כאילו זהו וניסיתי כאילו בשיחות שלפני להסביר, לדבר. עכשיו חשוב לי להסביר שעבודת השם אצלי זה החיים שלי. זה החיות. חיות, שמחה או א חיים. ומבחינתי זה הדבר כאילו היפה ביותר, המחיה ביותר. ווזה הדבר שהכי בעולם רציתי להנחל לילדים שלי ופתאום כאילו אני רואה ש

שלא שזה לא זה לא עובר ובדרכת הורים ממש עזרה לנו לעשות שלום עם השבר כאילו קודם כל יורק ככה זה פשוט ככה זה כמו סוג של א אבל של אה חלום שה לך ו חלום בשביל הילדים שלך שכרגע יש א טוויסט בעלילה התנחמתי הרבה באברהם אבינו שהיה לו את ישמעאל וביצחק שהיה לו את עשו גדולי עולם התמודדו עם א עם עם התמודדויות שמה בחינוך הילדים ואמרתי לעצמי לשחרר את המקום הזה של האשמה ולשחרר את המקום הזה של כאילו או אנחנו לא בסדר ואני אחר כך פתאום גם היה לי ניצוצות של מחשבה שאולי זה ממש להפוך את הקערה על פיה לא שאנחנו לא בסדר אלא אנחנו זכינו להיות השליחים של יש כאן איזשהו תיקון מאוד מאוד יסודי אני חושבת שדרכך שמואל אהרון אתה

מתקן דברים גדולים בעולם כשאתה אומר אני לא מוכן לעבוד אלוקים שמדבר איתי כל היום על קילה שריפה הרג חנק אתה אומר אני רוצה גילוי של אלוקים של חסד ד של אהבה ואני פתאום אומרת לעצמי שבמקום לחשוב שזה כי אנחנו אולי זה בגלל שאנחנו ממש ממש טובים אולי זה בגלל שיש לנו איזשהו אור עוד מעט מיוחד להוריד לעולם

זה היה כל פעם כשהיא יצאה, כל לילה ולא ידעתי לאן. זה היה כל פעם, זה היה לילות ללא שינה, לא פעם ולא פעמיים וזה היה תקופה ממש ממש ממש ממש קשה. זה כמו טרומה זה כל החרדות כל ה ואני טיפוס גם א של אני טיפוס חרדתית שאני כאילו מאוד פוחדת אם ה אם הילד מאחר עם חמש דקות אני מיד חושבת הכי גרוע וכשהיא התחילה לצאת ולפעמים היא לא ענה לי לטלפון ואני לא יודעת איפה היא אז היה ממש ממש קשה

אני לא חושבת שאני אני הדמות שאני יכולה כאילו להגיד ככה צריך לעשות או ככה צריך לעשות אבל השתדלתי באמת א לעשות את רצון השם כאילו מה אתה רוצה ממני אתה הרי לא רוצה שיהיה ריב במשפחה כאילו כל מה שגורם לפירוד לבבות אז לא בא מצד הקדושה שזה לא שייך אבל איך כן גם לא ידעתי אז כשהיא אמרה לי אמא יש יש לי חבר אז זהו כבר לא ידעתי מה לעשות זהו אני כבר חייבת ללכת להתייעץ אמרתי לבעלי בוא נצא לטיול אז הוא אמר כן מה קרה אמרתי לו לליבי יש חבר אז הוא אומר מזל טוב איך קוראים לו

אני לא ידעתי שככה הוא אמר

מה נו וואו לא י

אז את מבינה אני חיה בסרט תים אני כאילו מיד ראיתי מה אני אלך איתה לחדר לידה ו מיד חשבתי רחוק היא כבר ראתה את הכי גרוע בזמן שלא ידעתי מה זה אפילו הייתי רק ילדה שיצאה מהחרדי לא ידעתי כלום והיא כבר חשבה שאני יודעת הכל שעשיתי הכל לא היה לי מושג מהתי שהיא יודעת חשבתי שהיא יודעת הכל כי יש לה טלפון והיא מסתובבת עם חברות אבל זה היה כבר בתקופה שכבר ידעת שהסברנו לך זה כבר היה תקופה פעם רצתה לצאת ואני לא הייתי בארץ וברגע האחרון הבת שלי שהייתה אצלנו בבית קרא לה והסביר לה ממה היא צריכה להיזהר והתברר כנראה שהיא ממש ניצלה מ מ כנראה בוא נגיד את זה מעונש קבוצתי כנראה

אגב זה היה לפני שלוש שנים פשוט היה לי ידידים כאילו פשוט שרצו לקחת אותי לא אותי רצו לעשות מסיבה עם מלא אלכוהול וזה ואז אחותי שאלה אותי מה לאן את מתארגנת ככה מתאפרת לא אמרתי לה שאני יוצאת עם בנים לבד א עם אלכוהול ויער לא אמרתי לה את כל הדברים האלה אה אז היא הבינה את הסיטואציה כנראה לא יודעת אלוהים פשוט נתן לה שכל והיא אמרה לי בואי בואי רגע אני רוצה לשבת איתך קצת אמרתי לה אבל חמש דקות אני חייבת לצאתם מחכים לי ואז היא היא אמרה לי אוקיי אוקיי וקיצור היא ישבה איתי והיא אמרה לי שממה אני צריכה להיזהר וניבהתי לא ידעתי כלום לדעתי מה זה אז כאילו כזה התחלתי לבכות כזה וזה ולא רציתי ללכת היא הפחידה אותי

אני לא ידעתי כלום לא ידעתי שהם רוצים לעשות לי משהו אני גם עד היום לא בטוחה שהם רצו לעשות לי משהו אבל ככה אמא שלי חושבת אז יכול להיות

זה היה חוסר עוד מוחלט כאילו פשוט א לקחתי תמיד כמה פרטים א א כמה פרוטות נתתי לצדקה פתחתי ספר תהילים התחלתי להרגיש ממש לא טוב פיזית הבטן שלי ממש תפכה לי מרוב פחד וזה היה כאילו ה כאילו השגרה היא יצאה ואני התחלתי להרגיש ככה אני חושבת שהיא לא ידעה מה היא עשתה

אני יודעת שהיה לך קשה עם זה אבל לי היה יותר קשה להיות בבית בזמן שאני יודעת שיש לי עולם שלם וענג ומעניין שמחכה לי בחוץ בזמן שאני פעם מה החיים שלי היו בית ספר ללמוד למבחן ללכת לישון. בית ספר ללמוד למבחן ללכת לישון. ברור שיהיה בא לי גם מסיבות ובנים שזה בחיים לא דיברתי עם בנים וכל הדברים האלה. זה עולם כל כך מעניין ש היה לי יותר קשה להישאר בבית וללמנות חומש מלך שיצאתי. היה לי הרבה יותר קשה.

אני מבינה היום שהיה לך קשה ולא יכולת לחשוב עליי.

מבינה את זה?

נכון. גם כנראה גם לך היה קשה אבל לא יכולתי לחשוב עליי.

אני חשבתי עלייך, אבל מבחינה אחרת. אני חשבתי עלייך על שכאילו את נכנסת לאש ואני לא יכולה להציל אותך. בשבילי דת זה השם, זה התורה, זה מה ש הרגיל אותי מגיל קטן להעמיד בו ולא התחברתי אליו עד לפני שנה שנתיים היה לי ממש אנטי כאילו את אומרת לי תורה, לא רוצה לשמוע כאילו שיעור תורה, שיעור משנה שיעורים האלה לא יכלתי להיכנס אליהם וזה לא קשור למורים, לא קשור לכלום, לא יכלתי כאילו מבחינה כזה של אני לא רוצה להתקרב לזה אבל כאילו עכשיו לא יהיה אכפת לי להתחבר רק כרגע זה הדרך שלי כאילו זה איפה שאני אני חושבת שזה כאילו מי שבדרך של התורה והמצוות מאמ שם שנים הראשונות כיתה ד הזח אולי גם יש בי המון המון המון רגשות

אשמע אה א אחריות רגע אז מה עשיתי לא בסדר אולי לא מספיק אמרנו ערכים בבית אולי לא מספיק התמנו הלכות ותפילה ו וכל הדבר הזה הרגשתי שלא משנה כמה אני אגיד אותו לעצמי הוא לא מטיב לא איתי לא עם המציאות הוא לא משנה מציאות לא עושה שום דבר הדבר השני ששמתי לב שקורה לי תוך כדי זה המה שדיברתי קודם החזון הזה החלום הזה מי תהיה ואיך המשפחה שלי תראה והבן הזה צריך להיות ככה והוא יהיה תלמיד חכם היא תהיה אולפניסטית הזאתי וגם את זה באיזשהו שלב כשראיתי את התהליך הזה מתחיל לקרות והיא מתחילה ללכת עם הכנסה היא מתחילה לכת עם חציות יותר זה מתחילה להגיד כל מיני דברים אמי אוקיי יש לה חלומות את מתחילה לעשות הפרדה הכל בפנים

אצלי אני לא לא בחוץ לא מדברת את זה לא ב את זה אני גם שמה בצד לא את מה היה את מה יהיה אני מחליפה את המשקפיים הפנימיות שלי ומתחילה להסתכל על הילדה שלי עכשיו כי גם אם אני חוזרת לתקופת הנאורים שלי אני אומרת מה הכי הייתי צריכה בעולם פשוט תתנו לי את החופש להיות מי שאני ולגלות את הדרך בעצמי כן יש דברים אולי אפשר מצוות לקרוא לזה שאני לא מתחברת אליהם בתום מצוות אבל אולי שאני עושה אמ אבל זה לא בא ממקום של נראה לי מצווה אני עושה את זה כי אני חושבת שזה טוב. יש לי גמח א גמח בת מצווה ויש לי שם שמלות ו קישוטים ודברים לשולחנות וכל מיני א דברים שעוזרים לבת מצווה. לדוגמה עכשיו מישהי באה לוקחת שמלה מחבשת מחזירה

וכאילו זה בלי כסף בכלל. התחלתי אותו בערך שאני הייתי בת מצווה א לזכר חברה שלי שנרגעה בתונת אחים. שהיא לא הספיקה לחגוג בת מצווה. קראו לה איילה ובשטי כיתת דו היא עברה תאונה עם כל המשפחה שלה א והם נהרגו וזה בגלל גם שהייתי יחסית קטנה הייתי בכיתה ד' כאילו לאט לאט חקיקלתי את זה עם השנים ו כאילו לקח לי זמן להבין אבל אה בסדר עכשיו אני עושה את זה כאילו את הגמח זה כאילו לאזכרה תשעה באב הראשון שהיה אחרי שמיכל א עברה דירה הרגשתי את השבר של הקדוש ברוך הוא על חורבן הבית זה היה הרגשה מתוקה, אחרה כאחד. אמרתי לו הקדוש ברוך הוא, השם עכשיו אני ממש יודעת מה אתה מרגיש. חרב לי הבית. חד משמעי. בעלי אמר לי, אל תדאגי,

היא עוד תחזור. אני יודע מה יש לי ביד, אני מכיר את שושו שלי. אז הוא באמת היה הכל השפוי. הוא זה שהרגיע אותי. אני הייתי בהיסטריה בהתחלה בתחושה מאוד תחושות מאוד קשות. כעס, אשמע, איפה טהינו, מה עשינו איך יכול להיות גידלתי אותם מגיל אפס אימפרוס, כאילו במוסדות חרדיים הכי טובים שיש, גם בנים, גם בנות, איך יכול להיות השם למה אתה עושה לי את זה? א ואז הגיע השלב שמיכל הודיע שהיא רוצה לעזוב את הבית לעבור דירה ולא סתם לעבור דירה לעבור דירה למרכז רמתגן תל אביב הרדקור ושמה שמה היה השבר הכי גדול אה עברנו בעלי ואני גיהנום בהתגלותו ניסינו ככה להניע אותם מזל בהתחלה זה היה יותר מחבק אחר כך גם היה קצת צעקות וכ

כעסים ומריבות על זה כי פתאום כזה הרגשתנו שאנחנו נאחזים בכלום זאת אמא'ה מה עושים בעלי אמר לה בואי אני אזכיר לך דירה פה אין בעיה את רוצה לגור לבד אני מבינה את הצורך בואי תגורי אז באיזה מושב ליד למה תל אביב למה רמתגן מבחינתנו תל אביב רמתגן זה היה פשוט ממש קשה ברגע שהיא החליטה שהיא עוברת אז היא התחילה לחפש דירות באותו רגע אמרתי לה מיכלי אני מחפשתך דירה. אנחנו יד ביד נסענו יחד לרמתגן לחפש דירות. עכשיו רמתגן זה לא דירות כן זה מחסנים, קורכים, מזדרונות שנהפכו לבתים, ליחידות. אני הלכתי איתה פעם אחת ואחרי זה שבועיים הייתי פשוט במיטה חולה מרוב הקושי של הדבר הזה, של ההתמודדות עם זה. אז מיכל הבינה ואמרה,

אם אני ממשיכה לבד. אחר כך אבא שלה עזר לה גם ראה שאני לא מסוגלת נפשית לעמוד בזה ועד שמצ מצאנו להדירה באמת יחידה דיור מאוד מאוד טובה אבא שלה נסע איתה ליוה אותה חתם על חוזה גיבוי מוחלט זאת אומרת אנחנו מרגע ש אחרי שקצתנו את השבר החלטנו שאנחנו איתה באש ובמים לא משנה מה היא תעשה הילדה הזאת לא משנה לאן היא תלך אנחנו איתה מגבים אותה על מוחלת כולל אם צריך אפילו דברים כל מיני כסף מה שחסר אנחנו פה חום אהבה אמא אבא בואו אני צריכה אותכם אנחנו שם מה שהיא רוצה היא תעשה למה אני הבנתי גם בעלי הבנו שבעצם היא יוצאת למסע עצמאי א שאלה אני לא יכולה להקל עליה אני לא יכולה לקצר לה את הדרך אני יכולה להתפלל עליה אנחנו

מתפללים כל הזמן את מתפללת הקדוש ברוך הוא תקצר לה את המסע כי מסע היא צריכה לעבור כמו שכל אחד עושה עובר מסע בחיים היא צריכה לעבור. אמ, אחרי שהכרתי את החברה שגרה בבת ים, אכירה לי חבר שלה שהוא מאמן NLP וגם קוצ'ר. הוא היה איתי בתהליך שלוש וחצי שנים. והוא הבן אדם שהיה שם בצעדים הקטנים, בצעדים הגדולים, בלעזור לי להעביר את המסר נכון יותר להורים, א לנסות להקל עליהם במקום הזה של המסע שלי.

זה פשוט היה קסם כי זה עזר למיכה לדבר את עצמה. זה עזר למכה לטפל ב בכל מיני שאלות שהיו לה, כל מיני רגשות שאלו בה, כל מיני קשיים מאוד טבעי שאתה בא ואומר להורים שלך, אני אני לא פה יותר פיזית גם לא רק לא רק שם אלא פיזית זה מאוד מאוד עזר למיכל מה שעזר לאמא של מיכל שמיכל עברה דירה אני הודעתי הוצאתי הודעת וואטסאפ לאנשים קרובים ואמרתי להם תקשיבו הבת שלי הולכת לעבור דירה היא עוזבת את הבית כי היא בוחרת בדרך אחרת. מה שאני צריכה זה רק חיבוק. רק חיבוק אני צריכה כאן חבר'ה. זה מה שאני רוצה. לא נייס, לא קשקושים, לא המלצות, לא עצות מפחידות ונתנו גם את זה. אנחנו צריכים רק חיבוק. זהו. בכל התמודדות שיש, מה שבן

אדם צריך זה רק חיבוק. אתה לא באמת יודע מה אני עוברת. אתה לא באמת יכול לעזור לי. אתה יכול להחזיר אותה הביתה. לא. אני חושבת שבתור בעלי תשובה א מול המשפחה המורחבת דווקא להם הם דווקא שמחו מזה לא נעים להגיד זה לא חרדים הם שמחו בזה כאילו את רוצה לבוא תבואי את רוצה לבוא לתל אביב בבקשה הבית שלנו פתוח מול השכנים יותר קשה כי זה כאילו וואו א איזהשהו כמו איזה כן כמו איזה כביכול איזה

צרת

תעודת עניות כזו לאיזה שמשהו לא בסדר אצלכם, איך הבת שלהם הולכת בעיקר בהתחלה. בהתחלה יש מאוד בושה מזה. אחר כך זה כבר לא אכפת לי. היא אומר לזכותם של השכנים שאף אחד מעולם לא אמר לי כלום.

נכון. אבל הבושה היא אצלכם של מה יגידו. גם יש אצל הורים חרדים או בעלי תשובה, בעיקר בעלי תשובה לדעתי שיש את התחושה המאוד חזקה הזאתי של אוקיי, הילדה בוחרת לעשות את זה, מילא היא עושה את זה, אבל מה יהיה? לגבי השידוכים, לגבי הסמינרים, היא הורסת לנו הכל. ילדה אחרת יכולה להרוס את כל השידוכים. מה יגידו אם הילדים יתקבלו לישיבות טובות, אם א עם מה יחשבו על למשפחה. אז יש עניין מאוד גדול עם ה עם החברה, עם מה יגידו. אני חושב שזה משהו שמאוד מנהל א אורים ומשפחות שזה מתמודדים. זה שלמה יגידו. מה יגידו הזה מאוד מאוד יושב שם. במיוחד שיש אחים קטנים ש שהבחירות של הילד הזה יכולות מאוד להשפיע עלתיד שלהם. אתם הרגשתם

שזהו זה זה מחרב הכל כאילו לא היה לכם את העניין של אוקיי אנחנו ככה וזה בסדר זה יכול לקרות מאוד דאגתי לך מאוד מאוד דאגתי לעתיד שלך ואפילו לעולם הבא שלך מבחינתי כל שבת שאת לא שומרת זה זה קיומי

גם על הקטנים אבל גם עלייך

בהתחלה באמת ברגע שיוצאים א אצלי הייתי כל כך ב בתחושה של כאילו הרעלה אני לא יכולה לשמוע על מצוות אני לא יכולה לשמוע על קיום מצוות אל תגידו איך להתלבש אני לא רוצה לשמוע על צניעות, אני לא רוצה לשמוע על שמירת שבת, כאילו אני לא רוצה לשמוע שום דבר, כלום כלום כלום כלום. והייתי מגיעה אליהם וכאילו הייתי מגיעה כמו חילוניה לגמרי. לא היה אכפת לי משום דבר. השם מבחינתי היה הבית ספר, הסמינר, המנהלת של הבית ספר החרדי, אמ שעברתי, כל המריבות, כל הכעס, כל ה כל ה מה שישב עליי והמטענים היו קשורים להשם ולמצוות ולקיום מצוות. ובאמת לא עניין אותי, לא רציתי לשמוע שום דבר שקשור שקשור לזה. ואני חושבת שרק אחרי שבאמת

עברנו את התהליך הארוך והצלחנו להרפות לתוך זה ולהתקרב אז משהו בינפתח. כשזה לא היה מתוך הכרח, כשזה לא היה אם את לא תקיימי תלכי לגיהנום, ואם את לא תעשי ככה, אז יהיה ככה. וכשזה לא היה מתוך הפחדה ואני מתוך הסקרנות שלי ומתוך הרצון שלי, אז משהו אחר נפתח. אז הבנתי שהבורא זה אינסוף ואין שום דבר שמגביל את החיבור שלי אליו. אני זה חלק ממנו, אני חלק אלוקה. זה לא משנה מה יקרה, אני אני מחוברת אליו. ברגע ש שאני מרגישה שאין את הלחץ הזה מהמשפחה ומכדי שאני אהיה צדיקה או יהיה ככה או לבושה ככה, אז נפתח באמת הקשר עם השם. א מתוך רצון אמיתי, מתוך קרבת השם, מתוך השתוקקות עליו. וזה דברים שגם בתור ילדה חרדיה אני לא

הרגשתי אף פעם זה כאילו אוקיי תעשי תעשי ככה וככה וככה וככה בגלל זה אני גם חושבת שכל חרדי יכול לחזור בתשובה זה אין מסע של חזרה בתשובה אני לא חוזרת בתשובה עכשיו אני כל יום ויום בוחרת להיות קרובה להשם יתברך ו ובאמת זה תהליך שגם הם מאוד גרמו לו בזה שהם הרפו והפסיקו לדורש ממני זה גם חשוב שהורים יבינו שהרצון הזה שילד יהיה חרדי יקיים מצוות בזמן שהוא הראש ראש שלו, המחשבות שלו, הלב שלו במקומות אחרים, זה לא יגרום לו לקיים שום דבר. אם אתה מרפא ממנו ומתוך אהבתך אליו א אמרב אותו אליך, אז יש הרבה יותר סיכויים שהוא יתקרב להשם. כל הורה א יכול לסדות עם זה. זה לא רק יש הורה שרצה שילד שלו יהיה פסנטרן או או קצין

בצבא או כל מיני דברים אחרים והוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. במקום הזה שאתה מרפא ונותן לילד את ה ללכת בדרך שלו ומאמין בו ומחזיק בראש את האופציה הגבוהה שלו, את ה את המקום שאתה יודע במה הוא מסוגל. גם אם זה לא מדובר, הילד יודע שאתה מחזיק את האופציה הגבוהה שלו וזה בסוף יבוא לידי לידי ביטוי בעולם.