מה ההבדל בין עייפות פיזית לעייפות נפשית? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

ואהבת חינם לפזר כמה שיותר אהבת חינם ולא שינה ולא לשון הרע ואין יותר טוב מזה לדעתי התוכנית משודרת בחסות לחילול תכירו אתבר המים מחדש נועם ש היברידי כוכבית 206 מהפכה בעולם המקבעות מקווה מלכות כשר דאורייתא תוך שלוש ימים אצלך בבית. ערב טוב, שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שלכם הוא בשבילכם. אנחנו כאן בתוכנית משיבת נפש כדי לענות לכם על השאלות שאתם יכולים לשאול בכל ענייני הנפש, בכל מה שקשור לים הזה שנמצא בתוכנו ושמפעיל אותנו שהרבה פעמים אנחנו לא נותנים את הדעת לנפש הזאת שנמצאת בתוכנו וצריכה צריכה שאנחנו נתבונן לתוכה שנקשיב מה היא רוכשת מה הים הזה לוחש לנו לפעמים הגלים הם

סוערים לפעמים יש מערבולות, לפעמים לא רואים את הצונמי שהולך להתפרץ החוצה, כי הנפש שלנו נמצאת במקומות ומגיעה למקומות הכי עמוקים בתוכנו. אנחנו כאן כדי לענות לכם על השאלות שלכם. היום אנחנו נעסוק בעוד מגוון נושעים שקשורים לעולם הנפש ושאני בטוחה שכל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמו בתוכם. ואני רוצה להגיד שלום לרבנית פרק כהן היקרה מטפלת רגשית ומרצה איך הולך בשיעור ברוך השם ברוך השם שיעור ימי רביעי נכון בנושא פרשת שבוע בבת שבוע ועשמה נשי בדיוק שאלה אותי מישהי מה מה הנושאים שאת מביאה אז אמרתי לה נושאים נשיים היא נבעלה מה נושאים נפשיים לא כל מה שיכול לעזור לנו נפשיים נשיים כן כל מה שיכול לעזור לנו אנשים

לפרוח אז אנחנו צריכות עזרה בן חינוך ילדים, אנחנו צריכות עזרה בזוגיות ואנחנו צריכות עזרה עם עצמנו, עם כל מיני דברים וואז אז מתנגדים כל כך הרבה דברים לתוך השיעור הזה וזה מאוד מאוד מעניין. וואי, ברוך השם, אני שמחה לשמוע. אז אנחנו כאן היום באמת מסועפים בכמה נושאים שפיתחנו בתוכניות האחרונות ובעיקר אנחנו בחרנו לעסוק בנושא שבאמת אני חושבת שזה לא מדלג על אף אחד. כל אחד במסע חיה ובהתמודדות שלו. זה הנושא של עייפות נפשית. הנפש שלנו הרבה פעמים כמו הגוף יכולה לסבול מסימפטומים של עייפות, של רצון להגיד די בא לי לעצור, בא לי לנוח. אבל השאלה אם בכלל יש מושג כזה של לנוח בנפש, כי הרי זה משהו שהוא כל הזמן פעיל.

גם כשהגוף שלנו הרבה פעמים במנוחה, המחשבות שלנו רצות. ומה זה החלק הזה החושב אם לא הנפש שמחוברת לנשמה. זאת אומרת, האם זה משהו שבאמת אפשר להגיד לו סטופ ולתת לנפש שלנו לעצור ולנוח? אז קודם כל, בוודאי שיש מושג כזה שנקרא מנוחת הנפש, אנחנו מבקשים שהקדוש הקדוש ברוך הוא ייתן לנו מנוחת הגוף ומנוחת הנפש. כי מנוחת הגוף בלי שהנפש רגועה זה לא שווה. את יכולה להיות כל היום במיטה והנפש שלך חולה וזה לא עובד וזה לא קורה. וולכן מנוחת הנפש זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב. אנחנו תכף נדבר באמת על מה הסימפטומים ואיך אפשר לעזור לנפש. א ושאלת א א על הרעיון הזה של המחשבות שרצות ואם אפשר להגיד להם די. אז יש באמת

כל מיני שיטות. יש שיטות שאומרות שברגע שהמחשבות מתחילות להתגבר פשוט לעצור אותם די. אוקיי זה מחזיק לכמה שעות ואז זה שוב קורה. למה זה קורה? כיוון שיש שלב שבעצם א הנפש עולה על גדותיה ואיזשהיא הסתעפות א זה המקום של המחשבות ומי שיודע מה זה הצקה הצקה מחשבתית זה כאילו זה הצקה המחשבות שמצליפות ולא מניחות לרגע וזה באמת נובע מנפש עייפה שעולה על גדותיה ואז אתה אנשים באים ומספרים שה המחשבות הולכות וחוזרות ובאות ואתה אם היה משהו שפעם הטריד אותך ואז ידעת להגיד אוקיי בסדר לנתח את זה ולהביא לאיזשהיא רגיעה כשאתה נמצא במצב של נפש מוצפת אתה לא מצליח לעצור את זה זה חוזר לך שוב פעם ואז שוב פעם כי מן הצקה אישית

כזאתי שהנפש מציקה לעצמה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם כי יש משהו לא רגוע מה זה הופך להיות מין כמו זה איך שאת מתארת את זה את יודעת מה זה מזכיר לי את את יוד את מכירה את זה שאצל הילדים יש אה התקף טנטרום שהם לא יכולים להשתלט והם מתפרצים והם כאילו נשכבים על הרצפה אין לך איך לעצור את זה רק בלאסוף אותם ולחבק אותם ולהרגיע אותם ולחכות שזה יעבור כמו הצונמי שדיברתי עליו בפתיח אז אז זה נשמע פחות או יותר אותו דבר רק בנפש כן הנפש פשוט מצליפה והיא משתוללת והיא שואלת והיא מבקשת והיא חושבת והיא עוד מחשבה ועוד מחשבה ושוב מחשבה ויש מין רעש מטורף בגוף בראש ראש שלא מפסיק שזה משהו שמבחוץ קורה או שזה מתחיל דווקא מבפנים

הוא פנימי הוא פנימי זה זה נובע מהנפש הכל כל התהליכים של הנפש הם פנימיים דיברתי אתמול עם אמא שלי ככה הלכנו לאיתנו ואשתנו שיתפנו אחת את השנייה באמת בתקופות של נפש שעולה על גדותיה ואמא שלי אומרת שהיא היא היא הייתה שואלת את עצמה אם אנשים רואים מה עובר עליה אם אנשים רואים את ההצקה הזאתי שעוברת בתוכה אם אנשים רואים שהיא היא היא היא ממש פוחדת כי היא הייתה באמת בתקופה של הצפה כשאני עזבתי את הבית אז באמת התגברו עליה חרדות והיא לא יודעה מה זה אומרת הייתי הולכת ברחוב והייתי אומרת לעצמי מישהו רואה אותי מישהו מבין מה אני עוברת מישהו מישהו רואה שזה עולה ועולה ועולה ועולה ואני אני מושה שתכף קורה לי משהו אף

אחד לא רואה זה משהו פנימי תהליך פנימי שאנחנו עוברים והוא עולה ועולה ואנחנו מרגישים זה נורא נורא נורא רע והיום אני אומרת לבנות שמגיעות עליי אני אומרת אם תדעי לקבל את זה נכון ותד לתת לעצמך מחר כשתסתכלי על זה את נורא תוהבית מה שהיה למה כי היה לך רגע מאוד אינטימי עם עצמך ואמא שלי הוסיפה עם הקדוש ברוך הוא כי רק הוא יכול לעזור אתה לא מצליח לקבל אתה לא אתה לא מצליח להעביר לחלוטין את מה שאתה עובר ואתה אומר טוב בורא עולם אבל אתה כן יודע אז אתה יודע בלי מילים אז תהיה שם בשבילי זה כמו בן אדם שטובע והוא עוד רגע הוא אין הוא מרגיש שהוא מאבד את את השליטה מאבד את הכל והוא רק מבקש מבורא עולם תציל אותי כי זאת

התחושה טבעתי בעון המצולה ממש לא התחושה וואי אז הנפש שלנו הרבה פעמים אני אוהבת לדמות אותה לים כי גם במעמקי הים אנחנו לא רואים תמיד מה מה הולך לקרות עד שזה מתפרץ החוצה והנפש שלנו היא עמוקה כמו ים והיא לפעמים סוערת כמו השערות שיש בים ולפעמים היא שקטה ויש גלים והרבה פעמים גם דברים שעוברים עלינו אנחנו צריכים לחכות ולתת להם לחלוף כמו גל וגל שמגיע אם אם אנחנו מתנגדים אליו אז הסיכוי לטבוע הוא כמעט 100% אבל אם אנחנו נותנים לגל לעבור אז יש יותר סיכוי שאנחנו נוכל להרים את הראש אח גם מקצועית ככה ככה מגדירים את זה אומר כשמגיע התקף של הצקה או כשמגיעה התקף כזה של חרדה או של התגברות של הנפש אנחנו תמיד אומרים

שזה כמו הגל הגל עולה גבוה גבוה גבוה גבוה ואז אז הוא יורד הוא מגיע אל החוף שהוא כבר שארית אנחנו צריכים לדעת שזה באמת מה שעובר עלינו זה גל גדול שמתגבר ו אני התחברתי לדימוי הזה אינטואיטיבית אגב אבל את נותנת לזה מה שנקרא את השם המקצועי וזה ממש ככה זה ממש ככה וכשבנות אומרות לי אבל אבל רגע אבל זה לא יגמר לעולם אבל זה סוער זה נורא נורא נורא נורא סוער אז קודם כל שום ים שבעולם לא סוער תמיד אולי סוער הוא לפעמים פחות היום קראתי משהו כל כך יפה אני לא זוכרת בשם מי ותסלח אם אני לא שאני לא מצטטת שזה בשמ אמרה למדתי מהשמש לזרוח בכל מקרה גם כשגשום גם כשקודר גם היא מגיעה כל בוקר והיא ממשיכה ויש ימים טובים יותר

ויש ימים טובים פחות אבל באמת הרעיון הזה של הגל אנחנו צריכים לקחת את זה לעוד מקום זה באמת ים סוער יש בתוכנו המון המון המון המון דברים וכשיש קץ זה לא אומר שזה לא נמצא בפנים אנחנו צריכים לדאוג שלנקות שם אחת לכמה זמן כי כשת כשתבוא רוח הים יעלה על גדותיו ואז קורא את מה שנקרא התופעה הזאת של ההצקה שאמרנו של העצקה של הצפה של כל התופעות האלה קורות כשהנפש היא לא היא לא טוב לה היא מתמלאת ומתמלאת ומתמלאת ומתמלאת ואז דבר הכי קטן פשוט יגרום לה לאקספלזן לפיצוץ מאוד מאוד גדול אנחנו צריכים לדאוג גם כשיש לנו ימים טובים גם שלישאול את עצמנו כל הזמן שאנחנו בסדר שאנחנו מאוזנים לוודא כמו שיש נשים שלא מתפכות את עצמם

לחלוטין, בסדר, בואי לא נדבר עליהם כי זה ממש קשה לי, אבל יש נשים שהם דואגות, אז היא דואגת אחת לכמה שבועות לעשות את הציפורניים שלה ואחת לכמה זמן לתת את המקום לאור הפנים שלה וכולי וכולי. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות גם לנפש. אם פעם היו מסתכלים והיו אומרים אוי ללכת למטפל זה נורא זה שייך לפעם. היום יש הרבה יותר מודעות. היום להפך זה נהיה משהו שהוא בשיח הרגיל אפילו מאוד מאוד לגיטימי. זאת אומרת אנשים כן יותר מודעים למקום של הנפש ומשקיעים דווקא בטיפולים האלה של הנפש בלדבר עם מישהו בלפרוק דברים זה בדיוק זה כמו שמישי שמרשה לעצמה ללכת לקוסמטיקאית ואז אומרים וואי תראו את זאתי היא מרשה לעצמה מי שהולכת לטפל

בנפש שלה זה היא זה קוסמטיקה אז את אמרת כאן אבל משפט שאני רוצה דווקא שנתעכב עליו שלא צריך לחכות לשערות ול ולתקופות הקשות, אלא להפך דווקא בתקופות החזקות, דווקא בזמנים שכביכול הכל טוב ואין שום סיבה לטפל, דווקא משם לקחת את הכוחות כדי לא להגיע לקראנו לזה צונמי. בדיוק. ואני רוצה להמשיל את זה לעוד משהו. כשנמצאים זוג שחי ביחד וכשטוב אז הם מעדיפים לא להציף שום דבר שלו. כי עכשיו טוב למה לפתוח בריב, למה לפתוח במלחמה? מה זה יתן, מה זה שווה. וכשפתאום יש איזשהו ריב או איזשהו חיכוך בין בני הזוג ואז הם קובעים לשבת בארוחת הערב לשיחה והם סוערים שתיהם ואחד מנסה להביע את את עצמו בפני שני וזה לא עובד זה לא קורה

ואז ממש משהו שם ממש לא נוח ולא נעים וואז אף אחד מהם לא מצליח להביע את מה שיש עכשיו אם בזמן טוב הם יבואו ויגידו אוקיי מה שהיה בוא נדבר עליו ולא יפחדו שדברים יצופו שאולי זה יהיה לו הכי נעים כי עכשיו זה זמן טוב, זה זמן רגוע. בוא בוא נשחרר החוצה את מה שאנחנו מרגישים. עוד יותר העצה הכי נפוצה שלא יודע, תמיד אני שומעת ותמיד אני מעבירה את זה הלאה גם שזוג תמיד צריך שיהיה להם כל יום את הזמן איכות. אפילו אם זה 10 דקות במינימום של המינימום, 20 דקות, חצי שעה לשבת, לדבר לשיח, שזה נשמע כביכול הדבר הכי טריביאלי והכי פשוט ואיך זה בדיוק יעזור לנו. אבל כשאין את זה ופתאום יושבים לדבר נכון פתאום יוצא כל המוג

שאנחנו נמצאים בטוב אז אנחנו מצליחים גם להביא את זה כמו שצריך ולהגיד את זה אפילו בעדינות גם בתקופות מאתגרות הכוונה כן כן לא תראי כשיש ויכוח שיש ריב אז אנחנו לא אז אז אנחנו לא מסוגלים להביע את עצמנו בכלל כי עכשיו אנחנו סוים אנחנו לא מצליחים להוציא את זה כמו שצריך אז הצד השני גם לא מבין אנחנו לא לא מצליחים לעלות את זה אפילו על דל שפתינו כי אנחנו כל כך נסערים כי אנחנו אני זוכרת שבשנים הראשונות נגיד תגיד אם היינו מתווכחים בעלי היה אומר נו יופי היינו יושבים ככה טוב תגידי מה מפריעה לך א זה לא היה יוצא מרוב שהייתי נסערת אבל בתקופות טובות למה צריך לפתוח מה לא נורא נשם שתי קפה נהנה מהנוף נהנה מזמן של

בילוי ביחד ודווקא אז אפשר להוציא ולהגיד כי זה יצא הכי טוב שיש וכל כל צד רגוע ואפשר להוציא ולספר את מה שאנחנו מרגישים והנפש בעצם מדברת את אותו דיבור היא באה ואומרת ככה שהכל טוב אז אז אנחנו מדלגים אבל יש כל הזמן נמצאים שם דברים וכשאנחנו בסערה אנחנו לא יכולים להוציא החוצה את מה שאנחנו מרגישים לגמרי ולכן בזמנים טובים עדיף לנו לתת את הטיפוח הזה לנפש שלנו ואז לא יגיעו הזמנים הקשים כי אז אנחנו באמת קשה לנו להתבטאטא להגיד את מה שאנחנו מרגישים תחזוקה זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת גם בנושא הנפש ואני רוצה שמכאן אנחנו א ניגש גם לשאלות של הצופים אה ונראה במה אנחנו באמת א יכולים אה אה לענות גם לצופים

מהבית. אה רציתי לשאול, אני מתמודדת עם קושי זוגי שלא שמעתי עליו מעולם. א מתארת כאן תקופות גם של הריון, גם אחרי החתונה, גם לפני החתונה. אין בינינו תקשורת טובה והדברים לא משתנים. אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה ללמד את בעלי איך מתנהגים, איך מדברים וזה שם אותי במקום של מורה ולא של אישה. ואני צריכה מישהו שירים אותי, יחזק אותי וישמור עליי ולא מישהו שאני יכולה כל הזמן ללמד אותו. השאלה אם יש כאן איזשהיא בעיה תקשורתית שהיא עמוקה יותר, אולי אפילו בעיה בעיה שכלית א או שזה משהו שיש לו תקווה. החיים תמיד מפתיעים אותנו. אין לנו פה יותר מדי כלים כדי לדעת באמת עם מה היא מתמודדת, אבל אנחנו צריכים לדעת ש אין זוג,

אין זוג ש אין לו תקווה, אין זוג שמקרים קיצוניים, תמיד תמיד אפשר לעשות עבודה ולכן באמת כדאי ללכת לייעוץ ולשתח את הסיפור. עכשיו המון פעמים אה זוגות באים ואומרים בעלי אמר שהוא לא מסכים בשום פנים ואופן ללכת הוא לא מוכן בשום פנים ואופן לקבל טיפול הוא טוען שהוא יודע הכל אני כל הזמן מוצאת את זה שוב ושוב ושוב ושוב ואז אני אומרת אוקיי בואי תעשי עבודה את עם עצמך בואי תראי למה את צריכה להיות המורה שלו בואי תראי למה את מלמדת אותו כל הזמן מה לעשות יש בזה גם משהו מאוד מאוד מקטין בעצם זה שהיא כל הזמן אומרת לו איך להתנהג איך לעשות איך איך היא לא מאפשרת לו אולי אפילו בתחושה שהיא מרגישה מורה ווהיא כל הזמן זמן

אה אמ היא היא המלמדת עם האצבע המורה וכל הזמן איך להתנהג ומה לעשות זה נורא נורא נורא מקטין ויכול להיות שזה לא מאפשר לו בכלל את האפשר את היכולת לגדול ולהיות הגבר פה בסיפור ולכן א צריך ללכת לעזרה ואני חושבת שזה מאוד מאוד מאוד יועיל להם אוקיי אז באמת הרבה פעמים צריך פשוט ללכת למישהו מקצועי שיעשה גם את ההבחנה וגם שיהיה אפשר לפתוח בפניו את הדברים אמ אוקיי כבר שנה זה בחור בן 17 שואל כבר שנה שאני מוכרם בבית הספר ניסיתי להתקרב אבל הם פשוט מתעלמים ממני אני מרגיש שאני עומד להישוור לגמרי איך אני יכול להמשיך הוא רשם לא הקשבתי הוא רשם בן אם הוא בן 17 בן 17 טוב גיל 17 זה כבר גיל גדול שאפשר לעשות לעשות הרבה

דברים עם המצב הזה אז קודם כל אנחנו אנחנו הכי איתו בעולם עולם באמת ילד שעובר א אני כשאני שומעת כזה דבר הלב שלי יוצא זה נורא נורא נורא נורא כואב באמת חוויות כל כך קשות שהם משאירות צלקות על הנפש על הנשמה לאורך שנים לאורך שנים סיפרה לי א אישה מקסימה שהיא שנים על גבי שנים על גבי שנים עם אובססיה לדיאטה משהו אבל היסרי והיא ממש סובלת מזה והיא אומרת לי אני חייבת עזרה כדי להפסיק היא עושה עושה הכל והיא אישה שממש ממש לא שמנה ועם כל זה היא מרגישה נורא נורא שמנה ומצאנו בחוויה שלה שהיא הייתה נערה צעירה ממש צעירה אפילו עוד לפני נערותה שהיה ילד שהיה קורא לה הוא היה ממש מכנה אותה בשמות קשים אה כמו משאית של

תנובה כמו כאלה די והיא הייתה קטנה היא אפילו לא כשרה וכשנכנסנו קצת יותר עמוק לתוך הנפש שלה פתאום היא אומרת אני לא יודעת למה זה עולה לי? אבל זה הייתי ילדה קטנה זה בכלל לא אז זה לא עשה לי כלום זה הלייב אותי היא אמרה אבל בדיוק זה שם אז מאיפה זה בא מה האובסיה הזאתי ועדיין עם כל זה היא מרגישה שמנה כי בחוויה של הילדה הקטנה כן אז באמת באמת זה נורא נורא נורא כואב והילד הזה צריך לדעת שאנחנו הכי איתו שבעולם לגמרי כי הוא לא לבד והוא לא לבד כיוון שיש הרבה מאוד ילדים שעוברים משפלות כי לצערי לא מספיק א שמים את ה את ה את הרגש כולנו אנשים שבאים להעביר את היום שלנו ולפעמים מתפספסים לנו דברים. אני חושבת בכל

מקום היום יש יועצים ואני חושבת שכדאי לגשת ולספר. אז ילדים אומרים אני מתבייש בחוויה שלי אני מוקטן נכון אבל ה אחד הריפויים הגדולים ביותר לנפש זה להפוך אותה להיות יוזמת ובוחרת ו זאת אומרת דווקא להציף את זה מהמקום הכואב ולהרים דגל על מה שהוא עוברני אני צריך עזרה אני מבקש עזרה סיפרה לי א בחורה השבוע שאחת החברות שלה עזבה שידוך והיה לה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה והגיעה לבית הספר א במקום שהם לומדות ועות אותו היא אמורה להתחתן וכולם מתרגשות איתה היא הגיעה אחרי חג השבועות נכנסה לכיתה והיא ביקשה מהמורה היא אמרה אני רוצה לדבר אני רוצה לומר משהו אז המורה אמרה כן אז היא נעמנה והיא אמרה בנות מאוד קשה לי לדבר על

זה אבל אני מבקשת שלא יהיו שאלות מיותרות אה ביטלתי שידוך אני לא מתחתנת ואז כולם מה מה אני אמרה אני מבקשת זהו קשה לי מדי אבל זה היה מאוד מאוד יפה לראות עם כל הקושי כל כל זה הקדימה רפואה למכה ואמרה חברה כן קודם כל ההתחשויות והרשים פשוט חסכה לעצמה את כל זה לקחה רגע אחד של קושי ועמדה מול זה וזאת בחירה לקום לא להיות המסכנה שכולם מדברים א זה סוג של חישוב סיכונים כי הרי היא תצטרך להתמודד עם החוסר נעימות הזאת כן א בלשון המעטה בצורה כזו או אחרת אז היא אמרה לעצמה דבר חכם במקום כל ההתלחשויות וכל הזה אני פשוט אעשה את זה פתוח במקום שיהיה טלפון שבור וזהן עבור אחד מהשני נותן לכם את הידיעה מהמקום ובאמת כשילד

כזה ניגש והוא פונה מה שהוא עושה אבל פה זה משהו אחר פה יכול להיות שאולי המערכת מסביב אפילו לא שמה לב לכן לכן לקום ולומר אני צריך עזרה לגשת ליועץ ליועצת ואולי לגשת למורה אפילו שנראה ש לא תמיד א זה האדם שבא לך לפנות אליו ולדבר איתו אבל היא תוכל להפנות עלה ובאמת הורים, היית מציאה לרב הורים בדבר הזה? זה בוודאי, זה במקום הראשון, אבל לפעמים יש ילדים שנמצאים במצב הזה והם מרגישים כל כך מושפלים ומתוסכלים שהם לא רוצים להכניס את אבא ואמא לחוויה הזאתי כדי שהם לא יהפכו להיות חלק מהחוויה של ההשפלה. כן. כן. הם נורא מרחמים. לבקש עזרה ממישהו אחד זה מה שצריך. ואחר כך זה כבר ילך ויתגלגל וזה יקום לכיוון טוב יותר.

אני גם מאמינה שאף אחד לא יכול לשתוק שהוא שומע כזה דבר. מישהו יעשה משהו, תקום ותדבר, תקום ותשתף, תקום ותספר ותעשה לזה סוף ואל תישאר בסבל הזה. ואני רוצה לשאול אותך, בעניין הזה של חרם, יש ילדים שהם יותר מועדים לחרם מילדים אחרים? יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לחסן את הילדים מהדבר הזה? כן, יש ילדים שהם יותר מועדים ואמרנו שפעם פעם פעם נדבר על זה כי במחקר שעשיתי שהוא שונה לגמרי המחקר בעצם מדבר על למה ילדים קמים ועוזבים את הבית, את אבא ואת אמא, יכולים בעצם להפנות עורף לאבא ואמא והילדים היום אנחנו מכירים את זה יותר בשם של ניכור אורי, לא? או שזה נושא אחר? לא, לא, זה נושא אחר. זה בעצם ילדים שהם א

מתמודדים והם יכולים להגיע אחר כך למצבי סיכום. או שהם פשוט בוטים באבא ואמא והולכים לחפש להם אמא אחרת או דברים כל כן כן ובין הדברים שגיליתי שזה לא בהכרח הם יהיו נוער מתמודד בסוף אבל בין הדברים שגיליתי בבסיס של המחקר שמה שיקרה זה שהילדים האלה יהיה להם פרצוף דורש נכון שאנחנו אומרים יש לו פרצוף דורש סתירה שם ישמור כאילו לא יפה להגיד את זה אבל כן יש ילדים כאלה שמה הם מושכים לעצמם את את ההתרחפויות האלה כן כן כיוון שיש להם איזשהו פצע הם באו לעולם עם פצע. עכשיו הם באו לעולם עם פצע. לפי המחקר שלי. כן. הם באו לעולם עם פצע. עכשיו אני תמיד קוראת לזה פצע לבבי. א שבעצם אם אנחנו מדברים על אדם שעבר ניתוח לב

פתוח, יש לו יש לו כרגע א בעיה עם הלב. כן? הוא סיים את הניתוח, מכניסים אותו לחדר עם בידוד.וד. למה? כיוון שהוא רגיש לחיידקים. א כשיכנס הרופא הוא יעתאה מסכה והוא ישים כפפות והוא ינקה את הידיים הוא יחטא. וכן בני המשפחה מי שיוכל להיכנס אליו. למה? כי הוא חדיר לחיידקים וחיידקים באים לרקמה חולה או רקמה מתה והם לוקחים ממנה חתיכות כדי להוריד אותה אל האדמה חזרה ולכן הרקמות החולות והמתות הם רגישות לחיידקים אוקיי וילדים כאלה שבעצם יש להם פצע לבבי אנחנו צריכים לנהוג בהם בסטריליות יתר אבל מה שקורה זה שלא כל כך ונדבקים אליהם חי נוהגים בהם ונדבקים אליהם חיידקים זה כל הילדים הפוגעים זה מורים שלא יכולים לסת

אותם, לסבל אותם כי הם כאילו יש בהם משהו שמעצבן שיוצר אנטי דווקא הם אלה שזקוקים להכי הרבה אמפתיה והם דווקא יוצרים אנטי כן וזה נובע באמת מפצע מ מאיזה משהו רגשי שלהם שהם הם נראים לפעמים חלשים או או מתיקים או מצטעיירים כקורבן אולי משהו חלש כזה ואת יודעת ישבתי פעם עם א עם אחד הרבנים אמ והוא סיפר לי שהשם ישמור אד שעוסק בנושא דיבר עם אדם שהיה נטפ לילדים ופוגע בהם והוא שאל אותו למה דווקא אליהם איך ידעת הוא אמר אני יכולתי לזהות אותה מרחוק יכולתי לזהות מי יבואט בי כשאני אתקרב ומי לא יגיד מילה מה את אומרת כן הוא אומר זה זה כמו הפרצוף דורש זה כאילו אומר יכולתי להרגיש מי חלש מי יתן מי לא מי מי מי לא

התנגד? זה ממש כמו חיית ערב שיודעת להריח למי להתקרב. ותנסי לחשוב על חיף שניגשת אל הטרף שלה ובתחילה הוא מפרפר ואז הוא די הוא נכנע וזה מה שקורה לי זה כן זה עצוב אבל שזה בטבע אנחנו עוד יכולים איכשהו להכיל את זה גם אני אף פעם לא הייתי חובבת את הסירת הטבע האלה כן אבל כשזה עם נשמות שזה עם בני אדם זה זה כל כך כואב זה כל כך כואב זה לראות אותם כאלה והם בפינה כזה הם נכנעו למצב שלהם וו ולא סתם אנחנו, ההורים, צריכים לדבר עם הילדים שלנו ולספר להם כמה זה כואב ולתת להם ולהביא את המודעות לנושא הזה כדי שהם יהיו ערים לילדים שהם חלשים. אפילו שאתה מסתכל לפעמים על ילד והוא נראה לך מוזנח, הוא נראה לך לא שווה, הוא

נראה יודעת אני מוצאת המון פעמים חוויות של ילדות שהם גדולות היום שמחפשות תשומת לב בחוץ וכשאנחנו מגיעים לחווית הבסיס הייתה שם ילדה שקופה וזה כל כך כואב כי היא מחפשת תשומת לב וזה תמיד אחר כך יהפוך לתשומת לב שלילית כן בדיוק ואני רוצה לספר סיפור שהוא הוא קשה הוא ממש קשה באחד השבתות ש אני נמצאת הרבה פעמים בשבתות בסמינריונים והיה לי שבת מאוד מאוד מאוד מאוד עמוסה כלמה כל השבת בנות מגיעות לייעוץ וזה היה מאוד מאוד עמוס מוצא לי שבת וואו לקחתי את המזוודה שלי ורק הייתי אותה שבת בלי המשפחה לית אם אני מגיעה עם המשפחה לית אם לא ואני הולכת עם המזוודה מגיעה יוצאת מה מהמלון והייתה שם מישהיא שמשכה את צומת ליבי

כל השבת היא היא לא הייתה יותר מדי יפה אולי הרבה פחות מדי א והיא הייתה מין תסרוקת מוזרה שמשכה תשומת לב וקעקועים ואני יודעת שכל הבנות שישבו שם הם באו מבתים מבתים שמורי תורה ומצוות לפחות בעבר שלהם היא לא הייתה נראת משהו כזה אבל כשאת לומדת להכיר אותם את את מזהה בדיוק איפה הבנות עם ה עם הנשמה כל כך גם כשהיא נראית כך היא היא כל כך קרובה ו ואז היא אומרת לי אני יכולה לדבר איתך את יודעת הדבר הראשון שרציתי לומר לה וגם בהסתכלות בהסתכלות עליי בצורה שלה הדבר הראשון שבא לך להגיד עכשיו נזכרת מה את אלה שתמיד נפס ספסות ו ואתה לא אומר כי אתה מכיר ואתה יודע שזה ואז אמרתי אוקיי יש לי זמן עד האוטו בואי תלכי איתי

ואנחנו הולכות לכיוון האוטו והיא אומרת לי לקחתי על עצמי חצאית בסדר בסוף השבת כל אחת לוקחת על עצמה משהו ולי אישית נורא קשה עם זה כי כל אחת אומרת לי ואני לוקחת את זה אני לוקחת את זה כי יש איזשהו איזשהו א פורום כזה שכל אחת צריכה לקחת על עצמה ואתה לוקח כי אתה רוצה גם כן להראות את עצמך או להוכיח את עצמך ולא תמיד זה משהו שהוא פנימי ואז אתה נאבק איתו אחר כך אני תמיד אומרת לבנות שלי שמגיעות אליי, תיקחי מתוך מקום של בחירה, מתוך מודעות של מה את הולכת, כדי שזה לא ייפול בסוף, כי אז את עוד אכזבה. ואז אמרתי, "אוקיי, יופי." ואז היא אמרה, "אני מפחדת שאני לא אצליח." אז אמרתי, "קודם כל, הקדוש ברוך הוא מאוד שמח

שלקחת, ואם תצליחי, אז מצוין, ואם לא, הקדוש ברוך הוא רואה ללב." ואז ראיתי שהיא רוצה אבל להגיד, למה היא לא תצליח? והיא סיפרה לי סיפור מאוד קשה. היא אמרה, "תראי, אני בת כך וכך, הייתה בחורה צעירה א ואני עובדת א לא נעים, במקצוע לא נעים, ואני במהלך היום, מטבע הדברים, אני לא יודעת אם אני אצליח לשמור על החצאית עליי ואמרתי, אוקיי, בואי לא נדבר על חצאית, אני רוצה לדעת למה הגעת לשם." והיא סיפרה לי משהו שכל כך כאב לי. היא אמרה, "תראי, אני אחות לכך וכך, חיות כולם היו מאוד יפות, כולם היו מאוד חכמות. תראי, אומרת לי, אני לא מטופשת, אני יודעת, אני לא יפה. אני גם לא הייתי עיפרון אחי חדמר, לא הייתי כל כך חכמה

בכיתה, בטח שלא למולה החיות שלי. ומצאתי דרך לקבל מלא תשומת לב שאני עושה. ואנחנו חייבים להבין מה זה מילה טובה עבור ילד בטח בתקופה שהוא נבנה אני תשמעי אוקיי אנשים שהם קצת יותר מבוגרים אז בסדר אבל ילד שעכשיו הוא בונה את עצמו עכשיו הוא נבנה עכשיו וואו הוא כל כך צריך את זה זה חלק מהבנייה שלו מה זאת אומרת ילד תמיד אני אומרת אנחנו מגדלים ילדים עם מילים צמחים גודלים עם מים חיים להבדיל ילדים מגדלים אותם ממילים הם חייבים לשמוע שאוהבים אותם שהם אהובים שהם רצוים לגמרי ואנחנו מבקשים מהם להתקדם אנחנו אומרים תבנה עוד אבן עוד עוד נדבח בחיים שלך תתקדם עוד תתקדם עוד תתקדם עוד והוא רוצה אבל ממה הוא יצמח צריך מר

גדולה אז אז בדיוק אז הוא בונה אז הוא בונה אז הוא עושה שלב ואז יש עוד שלב אבל אין מה שידביק את זה ובעצם העתיט הזה שמדביק שלב אל שלב אל שלב זה המילים החמות שאנחנו נותנים ותנים להם ובין כל ה בין כל השלבים שלהם יש את המילים החמות שלנו וזה נתן את האפשרות להדביק את השלב הבא ואז שוב נתנו מילים חמות והוא יכול להדביק כבר את השלב הבא אבל בוא ננסה לחשוב שיש אבן על אבן על אבן ואין משהו שמדביק אותה באיזשהו שלב זה קורס זה מתפרק ואין שם כלום איזה עצוב ש מדברים שכביכול אנשים לפעמים יכולים להיות במצב כל כך הישרדותי להגיד וואי לא היה לנו כסף לא נתנו לילדים, לא, הם הם לא צריכים את זה. המילים לא עולות כסף. עצומת

לב, עצומת לב אולי כן, כי לפעמים הורים הם באמת עסוקים ונמצאים במראות של החיים והישרדותיים. אז אז אבל וואי, זה דברים שלא עולים כסף. את זוכרת שאמרנו באחת התוכניות שבורא עולם עשה איתנו חסד שהדברים שהם הכי חיוניים לקיום שלנו אלו דברים שהם הכי מצויים ובחינם. נכון האוויר, המים המילים, כוח הדיבור שהשם נטה בתוכנו, שמבדיל אותנו מבעלי החיים וילד שמגיע לכזה דבר שהוא הוא הופך להיות הישרדותי כמו בעל חיים, עד כדי כך זה פשוט שורף ב שורף לשמוע את זה. נכון. נכון. את יודעת שמעתי יש מין פתגם כזה שאומרים א כשמלמדים ילדים תפסיק לחשוב כל כך הרבה ואז יש פתגם כזה שאומר א א to be a bי תהיה תהיה כמו הדבורה מה הדבורה

אין לה אין לה יותר מדי מחשבה היא קמה עושה את מה שהיא צריכה הולכת תפסיק לרצות שיעשו בשבילך שירימו אותךתה תעשה את מה שאתה צריך וזה לא זה לא זה לא יכול להיות כשהקדוש ברוך הוא נתן לנו את הרוח ממללה את היכולת לדבר הרי אחרי הרוח אנחנו משתמשים בה כרוח גבית זה משהו שנותן לנו את ה את המגן הזה א הרוח שנושבת מהדברים על ידי הדיבור אנחנו נותנים את כל האווירה את כל מה שיתן לילד שלנו לעשות הלאה ויוכל ללכת ולהתקדם קדימה ואנחנו לא יכולים לבקש מהם להתקדם כשאנחנו לא מאפשרים להם את את הכוח הזה וזה באמת על ידי הדיבור שהוא חינם הוא ממש ממש חינם וגם זה כל מה שמבדיל ילד מלהרגיש רצוי אהוב אם אנחנו נחזור לחזור רגע

לשאלה של החרם שככה קצת תלטלה אותנו בנושא של התוכנית כי זה באמת דבר אני אני חושבת על אותו נהר שיושב וצופה בנו ושלח שאלה והוא הוא הוא נמצא בסערת רגשות הוא מרגיש לא רצוי הוא מרגיש בודד ואנחנו כבר שמענו מקרים מזעזעים ראינו עד היכן זה יכול להגיע אז בואו ההורים המורים כל מי שנמצא מסביב חייבים להתעורר ולראות מי אותו ילד שנמצא שם, שהוא שקוף בעיני כולם והוא מוכרם, הוא מוכרם ואנחנו לא יכולים לעמוד מנגד, אנחנו לא יכולים לתת לזה להמשיך. אני אני ככה קוראת לכולנו, לכולנו להתעורר ולחפש את אותם אלה השקופים ולא לתת לזה להמשיך כי זה עניין של חיים ממש. זה פשוט עניין של חיים. ואני ממש ממש מקווה שאותו נער ששלח את

השאלה באמת יקום שהשם יתן לו את הכוח ללכת ולספר ולהוציא את הכאב שלו החוצה כדי לקבל את העזרה ולא לתת לכאב הזה להימשך ולמצב הנוראי הזה להתמשך ואם אתם אותם ילדים נערים או מה שלא יהיה שם אחרימים תעשו חשבון נפש עם עצמכם ותשימו את עצמכם במקומו ותדעו כמה המצב הזה הוא פשוט מגיע לפיקוח נפש וראינו ראינו מקרים שחיים שלמים נעבדו בגלל זה אז בואו לא ניתן לזה להמשיך לקרות בואו נהיה אלה שאנחנו עוצרים את זה ולהפך מצמיחים ומגדלים ונותנים את האווירה הטובה ואת המילה הטובה שלא לכסף היא יוצאת לנו מהרוח ממללה כמו שהרבנית פרי אמרה והיא בחינם והיא יוצרת והיא יכולה להפוך בדיוק את ההבדל בין חיים למוות ממש ככה חיים ומוות

ביד הלשון ממש ככה אז אנחנו נעבור לשאלה הבאה לפני שאנחנו א נצא להפסקה מוזיקלית א יש כאן בעל שאומר אשתי כל הזמן אומרת לי שאני עצלן ושאין לי מוטיבציה אבל האמת היא שפשוט אין לי כוח לחשוב אפילו על מחר מה עושים כשאין חשק לכלום הוא קצת מחזיר אותנו לעייפות הנפשית כן אז אשתו אומרת שהוא עצלן ושאין לו מוטיבציה הוא אומר שאשתו אומרת כן כן אז אז אז אני לא יודעת אם עצלן, אבל אין לו מוטיבציה. וכשאין לנו מוטיבציה זה אומר שאנחנו לא באלימה עם החיים שלנו. אנחנו נמצאים במקום שאין לנו בשביל מה לקום בבוקר, לכן אין לנו מוטיבציה. אם היה לנו משהו שמשמח אותנו, אז הייתה לנו מוטיבציה. כן? אני נותנת כדי להמחיש דוגמה שכש א

זוג מכיר עכשיו אחד את השני ופתאום הם הם הם מרגישים שמשהו שם קורה ויש כלי לא ירצו לקום בבוקר בוודאי שירצו כי יש משהו חדש כי יש משהו וואי שגורם לציפיה שגורם לאיזה משהו זה מפעיל את כל ה את כל המערכות כן וזה מרגש כזה ויש להם מה לקום בבוקר אנחנו צריכים להיות במצב שאנחנו קמים בבוקר בידיעה שטוב לנו ואם או שיש לנו למה לקום בבוקר אם אנחנו מדברים על מוטיבציה כן אז זה הי נוח אם טוב לנו אז יש לנו למעלה לקום בבוקר כן למה זה לא לא חייב להיות אותו דבר יש אנשים שיש להם מוטיבציה לא יודעת לעשות כסף א לעבוד אבל אה אולי הם לא אוהבים את מה שהם או שזה לא יכול לעבוד ביחד זה לא יכול לעבוד ביחד זה לא ילך ב לא יכול

להיות מצב שבן אדם המוטיבציה שלו זה לעשות כסף הוא קם בבוקר טוב אבל הוא לא אוהב את מה שהוא עושה. אז אז אז לא תהיה לו מוטיבציה. אוקיי? אם אם הכסף הוא המשמעות אז הוא יקום כי הוא צריך לעשות עוד כסף. הוא לא יתבכיין על זה כי הוא עכשיו כי הוא אוהב את הכסף אם הוא לא מרוויח את הכסף זה המוטיבציה במקרה הזה. כן. אם הוא לא אוהב את הכסף אם אם הוא לא אוהב את העבודה אבל יש שם הרבה כסף אז אז יש כסף כי הכסף הוא העניין אבל אם לא הכסף הוא העניין והסיפוק מהעבודה זה לא יהיה הוא לא הוא לא ישמח לקום בבוקר. כן. משהו צריך להחזיק אותו. אחרת הוא לא הוא לא כיף לו. הוא לא הוא לא עושה את זה. אז מה אנחנו מציאים לאותו בעל?

אני מנסה לחשוב מנסה לחשוב האם יש אפשרות ש הוא יעשה את הכסף, הוא ירוויח אותו, אבל לא כיף לו במה שהוא עושה. א אבל עדיין הוא ירצה את הכסף. בסוף שהוא יקבל את הכסף זה ישמח אותו. אז הוא רואה את זה ובשביל זה הוא כן יוכל לקום בבוקר. אז מה מה עושה הבעל הזה? אז ראשית קודם כל בשיחה טובה הוא יכול להסביר לאשתו שהוא א זה לא כי הוא עצלן אלא כי אין לו מוטיבציה כי מוטיבציה מגיעה כשיש בשביל מה וביחד אם הוא מרגיש שהוא יכול להעזר בה הם יוכלו להבין למה מה הוא כן היה רוצה איפה הוא מוצא את עצמו יכול לעשות משהו לשפר ובעצם כשהקדוש ברוך הוא נתן לנו אחד את השני זה עזר כנגדו כן היא באה להיות מנגד ולראות את לתת לו את

הקונטר רק כדי לעזור לו לראות דברים שהוא לא רואה ולתת לו עצות כשהוא צריך אותם וההפך וולהשתדל לתת עצות מתוך מקום מתוך מקום נכון ולא מתוך המקום שלנו וככה הוא יוכל אולי לקדם את עצמו לאיזשהו מקום ש שתהיה לו כן מוטיבציה והוא כן יקום ויעשה עם עצמו כי באמת לאישה מאוד מאוד קשה לראות שהבעל שלה זרוק ואין לו אין לו כוח ואין לו היא מרגישה שהיא חסרת הגנה מתעורר מסתובבת לי שאלה הרבה זמן בראש בפרשת בעלותך כתוב אל מול פני המנורה יאירו שבעת הקנים ובעצם אנחנו לומדים שע אל מול פני המנורה כביכול פני המנורה זה השמש הקנים מאירים אל השמש שהוא כאילו גוף המנורה א אבל הוא נפרד מהקנים זה נתן לי ככה השוואה כאילו זא זאת

האמא היא אותו גוף הם כולם יוצאים ממנה אבל כביכול היא לא נכללת בקנים אלא היא בנפרד ולמולה הם מאירים אז חשבתי על זה שילדים מאירים למול אמא כן צחקתי ואמרתי אמרתי שכשבעל מגיע הביתה אז הוא אומר איפה אמא ואז אנשים אומרות לי מה הוא צריך אותי עוד הפעם בשביל שיהיה לו אוכל ואז אני אומרת נשמה לא בשביל זה שילד באה הביתה וא אומר איפה אמא כי אמא היא כביכול היא כמו המנורה שעמדה בפתח בית המקדש כאילו היא האירה את החלל הזה ולמולה מאירים כלכל כל הקנים אז האמא מאירה את הילדים ומי מאיר את אמא אז הרב יואל רות אומר א שאבא הוא זה שמאיר את אמא כיוון שהגבר הוא המשפיע. כשהוא אומר שעשני כרצונו בעצם הוא בא ואומר ריבונו

של עולם תודה שעשית אותי מלא שאני יכול א להשפיע. והאישה א היא הנשפט ומי משפיע אותו? בורא עולם. יפה. אז זה שרשרת כזאתי שהולכת לתוך הבית וכל אחד אבל צריך לדעת את התפקיד שלו היא צריכה לדעת כתוב עיני הנשואות אל בעלה בעלה נושא עניו לשמיים זה ממש יפה עם ה עם הקנה שמואר אבל הוא עומד בפתח הקנה האישה גם צריכה לעמוד בפתח הוא לא צריך להיכנס ולשאול איפה איפה אמא איפה אמא אבל תדעי לך ששמתי לב שכשא אישה טוב לה כל הבית מתמלא בטוב וכשאישה לא טוב לה היא מקוות כולה באיזשהיא פינה חוכה אותה איפה היא גם רוצה איפה האמא מי היא רוצה שישאלו אותה אז מה קורה וידז אני לא יודעת כאילו לא ובאמת לכן אישה צריכה לחפש מה מאיר

אותה מה נותן לה כדי שהיא תוכל להמשיך לעיר זה תפקיד זה חתיכת תפקיד אנחנו נרחיב על זה עוד אחרי ההתנחת המוזיקלית כמה צלילים נעימים לכם תהיה את האפשרות להמשיך ולשלוח לנו בוואטסאפ את השאלות שלכם ואנחנו מיד חוזרים והאורות קבעו, כולם כבר התפזרו ועכשיו רק הלב. רוצה להתרחב, לרוץ, להתלהב כמו אש. הוא בוער שעיני למרחקים מעין. אישה מעבר להערי עדיין רק תפילה אחת תושיט לי את היד בא אליי פתאום עכשיו אפשר לנשום עוד מעט כמעט חוזר לנקודת הזמן שנבד מצאתי לי היום מקום לחלו. ה והעשה נמוג. רציתי עוד ועוד לפעמים זה קועל ברחתי די רחוק ניסיתי גם לצעוק בהזמן לא חוזר סה עיני למחקים מהעין אישה מעבר להעריב עדיין רק תפילה

אחת תושיט לי את היד בא אליי פתאום עכשיו אפשר לנשום עוד מעט כמעט חוזר לנקודת הזמן שלבתי מצאתי לי היום מקום לחלום אז תן ללב שלי נחמה תלפש מנוחה לראות בחושך אמונה ולקבל באהבה והתפילה הזאת למעלה היא עולה יחד עם שירת המלאכים עד שיתפתחו השערים רק תפילה אחת ש בא אליי כביטוב עכשיו אפשר לנשום אפשר לנשו עוד מעט חוזר לנקודת הזמן שלבד מצאתי לי היום מקום לחלוה יש לי מקום לחלוטו עכשיו שם שם יש לי מקום לחלו יש לי מקום לחשי נח תודה שחזרתם אלינו. אנחנו כאן היום בתוכנית משיבת נפש. עוסקים בעייפות של הנפש, במקום הזה שהנפש לפעמים צועקת לנו די ורוצה את המנוחה שלה ורוצה שנשים לב שגם היא נמצאת כאן ואנחנו צריכים לתת

לה את המקום שלה והרבה פעמים כשזה לא קורה אז היא תצעק את זה ובצורה שלילית הנפש תהיה עייפה עמוסה מלאה במחשבות במצבים קיצוניים במצבי רוח ואנחנו כאן כאן כדי לענות על השאלות שלכם שאתם יכולים לשלוח אלינו בוואטסאפ למספר הטלפון שמופיע על המסך ואנחנו עונים לכם כאן באונליין עם הרבנית פרי כהן היקרה ואנחנו מה את אומרת נענה על עוד שאלה אז אנחנו כבר מעלים עוד שאלה שמגיעה אלינו מכם הצופים היקרים שלנו ואתם יכולים כמובן להמשיך ולשלוח א יש פה שאלה של אישה גרושה שאומרת הגרוש שלי כל הזמן מסי את הילדים נגדי. הם חוזרים הביתה ואני מרגישה שהם מסתכלים עליי כאילו אני האויב. איך אני יכולה להתמודד עם זה בלי להשתגע? אני

מרגישה שהוא מסיט אותם לניכור הורי כלפיי. סוגיה ידועה מאוד מאוד כואבת. כיוון שאם נתחיל מאיפה הזוג הזה התחתן, הוא התחתן עם המון חלומות והמון אהבה ומשהו שם התנפץ. ולתוך החלומות ואהבה הם הביאו ילדים וכשזה התנפץ הם מכניסים את הילדים איתם לתוך ה לתוך זה. אז ראשית לפני שאנחנו עונים לה חשוב שכל זוג שהיו פעם זוג ועכשיו הם חווים את מה שהם חווים לזכור שבזמן שהם רבים על הגב של הילדים הילדים האלה חווים משבר מאוד מאוד גדול שיבוא לידי ביטוי והם ההורים יסבלו מזה כיוון שכשהם יסתכלו מהצד אחר כך הם הרי השתקמו מזה וכל אחד יקים את הבית שלו בצורה כזאת או בצורה כזאת או אחרת או בוא נקרא לזה ישכם את עצמו ימשיכו כן

הוא ישכם את עצמו והוא כבר לא יצטרך א להיכנס בבן הזוג א אבל הילדים ישארו עם הכאב וילד שיש לו קושי א בסיפור ההורי שלו אז בעצם הוא חשוף כבר דיברנו על זה פעם ונדבר על זה שוב פעם יש משולש המשולש זה הורה וילד זה אבא אמא הקדוש ברוך הוא והילד הוא החלל בתוך המשולש הזה וכשאחד מה מההורים לא נמצא או אפילו גורע את ההורה השני או נמצא וגורע את השני. בעצם המשולש הזה הוא חסר הגנה. הילד הזה חסר הגנה. מתי שהוא ידרוש את ההגנה והוא יעשה את זה בדרך כזאת או אחרת ולא בא לנו והוא ידרוש את ההגנה מאותה צלע שחסרה כמו שרא במולה ש אם הוא ידרוש את זה מאותה צלע אז מיל דיינו אבל הוא הולך הוא הולך לחפש את זה במקומות אחרים

ואנחנו נצטרך לשלם את המחיר הזה וזה באמת באמת כואב ואת יודעת מה גם אם הוא לא ידרוש את זה ואנחנו לא ננזק מזה הילד שלנו ניזוק לילד שלנו כואב לילד שלנו יש קושי וכשאנחנו הבאנו את הילד הזה זה תמיד להזכיר לעצמנו שכשהבאנו את הילד הזה הייתה שם כל כך הרבה אהבה ורצון לטוב ועכשיו לא אכפת לנו שהוא משלם את המחיר בואו נהיה בוגרים ובואו נעשה את זה בצורה יפה ובואו לא ניתן לילדים לסבול גם עם הכי כואב לנו בעולם הכי כואב הכי נורא הכי הכי לא פשוט לנו ובאמת זוגות מתגרשים הרבה פעמים על על מצבים לא פשוטים על מצבים כואבים ואפשר להבין שכואב שם וזה בסדר שכואב אבל לא להוציא את זה על חשבון הילדים כי הם נורא נורא יסבלו

מזה ואנחנו נסבול יחד איתם. עכשיו בוא נענה לסיפור של מה הולכת לעשות אישה כזאתי. כן. אז א כשמגיע עם א שמגיעים אליי עם סיפורים כאלה אז מה שאני אומרת ל בדרך כלל אמהות מגיעות מה שאני אומרת זה בואי תחזקי את עצמך. פשוט לחזק את עצמך. כיוון שלמול אמא עצומה אמא שיודעת מה היא שווה אבל באמת יודעת מה היא שווה. לא מחפשת להראות את עצמה. יש איזשהיא אמת פנימית אף אחד לא יכול לערער אחרי זה. כמו שדיברנו בתוכנית הקודמת, ממש זה היה כל כך יפה של אפילו בלי להצטרך להוכיח את זה לאף אחד, אלא משהו פנימי שיציב ובטוח ונמצא בתוכי. כן. וזה לא יעזור, זה לא ישנה. אף אחד לא יוכל לקחת ממנה את הילדים כיוון שיש לה חיבור לעצמה

ואחר כך היא מתחברת לילדים. בהרצאות שהייתי נותנת על חיבור. חיבור זה אחד הדברים החשובים ביותר כדי להגיע למצב שהילדים הם נמצאים איתנו. א הרי הרב מרדכי הרב צובא אומר שתחילתו של חינוך מתחיל בחטא. חטא הוא אומר זה חיבור. א כדי לגרום שהילדים נוכל לחנך אותם כביכול הוא אומר בואו קודם כל תתחברו אליהם. הוא מביא מאוד יפה שכל המילים בשפה העברית שיש בהם חטא הן תהיה המילים של חיבור. למשל חוט. חוט קושר א חוט תופר שתי בדים. כן כמה דברים חיבוק מחבר שני אנשים חלב מחבר אדם לחיים נכון אז המילים שבשפה העברית שיש בהם חט הם מילים של חיבור נכון אם נחשוב עוד טיפה אנחנו נגלה שלא באמת אני כבר גולטת אותך הולכת מחשפולה

הולכת הלאה כן אז אנחנו נמצא כן בדיוק אז אנחנו נמצא שלו זה מהמם זה פשוט מקסים זה הסוד של השפה העברית בדיוק שיש בה אבל עם כל זה כשאני הסתכלתי ואמרתי רגע רגע לא יש מילים של ניתוק. חרם. חרם לא מחבר. חרם מפריד בין אנשים. חרם גודעת חיים. נכון. נכון. נכון. אז הוא אומר, "תדעו לכם שתחילתו של חינוך מתחיל בחיבור. אם לא נחבר אותם אלינו, יש שם ניתוק. וואו. חטא יום מחברת או מנתקת. זאת אומרת, יש לנו כאן את שני הצדדים. כן, כן, כן, כן. בקיצוניות. בדיוק בדיוק. ואז ואז שהייתי נותנת הרצאות על החיבור, כן? א איך לחבר את הילדים, איך לעשות את זה? ואז הייתי אומרת, תשכחו מהילדים, עזבו אותם. אתם רוצים לחבר את הילדים,

תעזבו אותם. תתחילו בחיבור פנימי שלך אל עצמך. מי אני? מה אני רוצה? מה אני אוהבת? והייתה לי שיחה כל כך יפה. אני כאילו אמרתי אני אני אדבר, לא אדבר על זה. וכולי כל כך כל כך הרגשת אותי. בליל שבת מספר אחד הילדים שלי, אומר, אמא, הרב הוא קטן בנסר, הרב קרא לי ואמר, "למה אני לא מראה את עצמי יותר?" הוא אמר שאת מספרת כאילו סיפר לי שאני מספרת על זה שהילד אומר כאלה דברים מיוחדים והרב אמר לי למה אתה לא מראה את עצמך יותר בכיתה אז אמרתי מה אמרת לו אז הוא אמר אמרתי לו אני יודע מי אני אני לא צריך להראות את עצמי עכשיו אני אסוג בללמוד כדי שאחר כך יהיה לי מה להראות אני אהבתי עוד את החצי הראשון המשפט אבל החצי השני

מפיל כן כאילו וואי זה ילד בן 10 אומר כן חמודי אבל אני אומרת כשאמא רוצה שהילדים יתחברו אליה בואי תתחברי רגע לעצמך. כשתהי ממש מחוברת פנימה, תכלי לתת החוצה. אבל אם את מחולקת, מפורדת, הילד לא יודע איזה חלק עכשיו איתו, מה הולך שמה, זאת אמא, זאת לא, מה היא רוצה, מה באמת היא אומרת, מה היא באמת מעבירה. אז כשאנחנו אוספות את החלקים שלנו ואנחנו מחוברות, אנחנו יכולות להתחבר ולהעביר הלאה. ואז אם אבא יגיד דבר כזה או אחר, זה עצוב, זה לא נעים. הילד יכול לחשוב זה נכון או לא נכון, אבל כשהוא רואה אותך הוא יודע שזה לא נכון. זאת אמא שלי. טוב, שהוא חוזר אליה בעצם והוא רואה כביכול את התגובה שלה, הילד, והוא רואה

שהתגובה שלה היא סוג של אדישות, היינו אומרים? לא, לא צריכה להיות שמה אדישות. אמא שמעה וזה באמת לא נעים. היא מחוברת לעצמה, זה באמת לא נעים, אבל אוקיי, יש איזה משהו שעובר. אוקיי, מתי אנחנו נותנים על זה את הדעת בצורה חזקה? כשמישהו מערער אותנו, כשאנחנו מרגישים חסרים, אנחנו פועלים רקטיבית. אבל אם אני לא חסרה והוא אמר כך אז הוא יכול להיות מאוד מסכן. ישבתי מול אבא וילדה והילדה באה לאבא ואמרה שיש לה קושי ממש גדול כי היא מרגישה שאמא נורא צועקת בבית וגם צועקת על אבא ואמרה לו אני מרחמת עליך ואבא אמר אה זה בסדר את לא צריכה אז היא אמרה לו אבל אתה סובל היא אמרה לו בעדינות אומר אני לא סובל אני בחרתי להיות פה

ואכפת לי על אמא שהיא חסרה ולכן היא צועקת טוב זה שפה טיפולית לבוא ולהגיד כן כן לא זה שפה זה שפה מאוד מודעת זה שפה מאוד מודעת אני מאוד מודע למה שקורה אני לא מסכן אני בחרתי להישאר כאן כי כך וכך וכך וכך אז פתאום על דה אומרת רגע אבא לא מסכן אמא צועקת על אבא אבל אבא בעצם לא זה הכל טוב כשאמא מתנהגת באדישות בעצם מראה שהיא לא נוגעת ברגשות אבל אם אמא מסוגלת לומר זה לא נעים שאבא דיבר אליי ככה אתה צודק אבל בסדר לא נורא זאת אומרת זה כן לגעת ברגשות אבל להגיב נכון כן כן ובאמת לדעת שזה באמת באמת לא נעים, אבל בסדר, אני יודעת מי אני, אז זה בסדר. מעניין ממש. אז אני מקווה שהיא לקחה את זה אליה והיא תדע להגיף פעם

הבאה באופן שלא לא יפגע בה. אוקיי? אז שאלנו את השאלה עם הגבר העצלן, נכון? אה, בואו נראה. יש לנו פה עוד שאלה א של א שבעבודה א הוא מרגיש שכל הזמן הבוס משפיל אותו מול אחרים. ואז הוא אומר שזאת רק בדיחה. אני ממש סובל מזה. מה אני הייתי מציאה? כן. זה מטריף אותי שאני שומע דבר כזה. למה? כי כי זאת תהיה התשובה שלי להסתכל עליו פעם אחת לעזור את כל הכוח. למה בן אדם עושה את זה? כאילו אני מנסה לחשוב על אותו בוס. כאילו מה אתה מנסה להראות שאתה גדול? זה שוב זה הפרצוף דורש הזה. כאילו יש פה מישהו חלש ואפשר עליו לעשות קצת צחוקים ולגדל את עצמי. אז מה שצריך לעשות במקרה כזה זה להסתכל עליו צריך כוח כי בן אדם שבאמת הוא

יש לו את המקום הזה שאנשים יכולים לבוא ולדרוך בעמדת שליטה כן וגם ואפילו עוד מעבר לזה שבן אדם נמצא במקום כזה שאנשים יכולים לבוא ולעשות לו אז הוא בן אדם הוא קצת יותר חלש אז הוא באמת צריך הרבה כוח אבל פעם אחת לעשות את זה להסתכל לבוס בעיניים ולשאול היה מצחיק אותך אם הייתי עושה דבר כזה תאמת הבוס לא יוכל לעשות הוא לא יגיד שהוא חצוף הוא לא להגיד שום דבר ואני חושבת שפה זה יגמר בעזרת השם אני גם מקווה א בואו נראה יש לנו כאן עוד שאלה יש ימים שאני פשוט בועה בתקרה שעות בלי לעשות כלום לא עצוב לא שמח ריק נכון חסר רגש נורמלי חסר רגש אה אין אין דבר שואל לא אני כן כן אין דבר לא נורמלי כשאנחנו מדברים ב בכל

הנושאים האלה כן הכל נורמלי כן אמרת עכשיו משפט אין לא נורמלי כשאנחנו מדברים על הנושא של הנפשכין לא נורמלי הכל הכל לגיטימי יש יש הנפש שלנו עושה כל מיני דברים היא עושה כל מיני צורות כל מיני צורות של התבטעויות כן אבל פה הנפש קצת מתה הוא לא מרגיש וזה זה שלב מאוד מאוד כואב איך בן אדם מגיע למצב כזה שהוא לא מרגיש הרי רגשות זה דבר שאנחנו דיברנו על הים שסוער ועל ועל זה שאנחנו כמו גלים ולפעמים בן אדם יכול להתחיל את הבוקר שלו בצורה מסוימת, בצהריים הוא יהיה בדיוק ההפך, בערב הוא שוב מתהפך חזרה ואנחנו כמו גלים. אז איך יכול להיות מצב שבן אדם לא מרגיש? אז דיברנו על זה בין התוכניות הראשונות, שכשאנחנו ילדים

ואנחנו באים להביע רגש ואנחנו נתקלים בחוויה לא פשוטה, כשהבנו את הרגש שלנו, כששיתפנו, אז אנחנו מעדיפים לא לעשות את זה כדי לא להתעקל שוב באותה תגובה שהיא בעצם הייתה לנו לא נעימה. ואנחנו מכבים כן? אז בתחילה אנחנו אנחנו לא מכבים את הרגש. אנחנו רק לא רוצים לחוות את התחושה הזאת שוב פעם. ואז השלב הבא זה אני אומר מאוד אני אני כל כך רוצה לשתף ואין לי את מי כואב לי אבל אני לא יכול לשתף כי אני לא רוצה לכאוב את הכאב הנוסף כמו התפרצות של הורה לגבי אותו רגש התפרצות של מורה לגבי אותו רגש אז אני לא משתף יותר אבל זה כואב לי כי יש לי המון מה לשתף ואני לא משתף ואחר כך השלב הבא אומר אני מעדיף שלא יכאב לי אז בוא

לא נרגיש למה פה זה לא מגיע להצפה של הנפש שדיברנו עליה זה יגיע זה יגיע שנים שנים אחר כך זה יגיע אז מה בינתיים זה הדחקה הדחקה וזה עוזר לו להישרדות בטח בטח את יודע אבל הוא לא מרגיש תחשבי שכשאנחנו הוא כאילו לא חי הוא כאילו לא מרגיש נכון נכון אז כשאנחנו רצים מה קורה לנו מבחינה פיזית נכון אנחנו מרגישים כאב כאב בת חול למה כי הקדוש ברוך הוא ברא את הגוף בצורה כל כך משומנת שכשאנחנו רצים אנחנו צריכים להיות יותר קלים אז כל אדם מתאסף אל התחול התחול כביכול מחזיק אותו הגוף גוף נהיה יותר קל וככה אנחנו יכולים לרוץ אחרי ריצה ממושכת פתאום נרגיש כאב בתחול כי כבר כבד לו כבר נורא נורא כבד לו מהנפח של אדם אז בעצם

מה קורה התודה אוסף אל עצמו את הרגשות הכואבים הוא מחזיק אותם מחזיק אותם מחזיק אותם מחזיק אותם ואז אנחנו יכולים להמשיך לרוץ הוא עוגר בשבילנו את הרגש ואנחנו רצים רצים רצים רצים בשלב מסוים את התמוד נהיה לו כבד ווא אומר חלה אז רגע שנייה אני חייב אני לא יכול זה כואב לי כבר אני לא מצליח להחזיק את זה ואז הוא מתפרץ לא עד להיות ככה מלכתחילה זה רק בשביל שלי שתוכלי להחזיק ריצה. כן, בדיוק. אבל ואז זהו מספיק הוא לא יכול יותר לשת את זה ואז הוא מתפרץ ואז אנחנו חווים הצפות והתקפי חרדות ובאגנים כאלה ואחרים. אצל כל אחד זה בא בצורה אחרת. נכון? אז מה אנחנו מציאים לו? מה שאנחנו מציאים זה דבר כזה ללכת עכשיו במצב

הזה כשהוא כבר לא ללכת לבקש עזרה. לכת לבקש שמישהו לא לא ממש לא ולא לנסות די מספיק לקום לעשות לפתוח את את הפצעים האלה ולשחרר אותם הבנתי א טוב אנחנו נקווה שגם הוא יקח את העצה ו ויקח אותה למקום של ייסום כי כי באמת הנפש היא היא כביכול לא תמיד נותת לנו את העיתותים ישר נכון זה לא יכולה לקחת לא כמו מערכת העיכול לצורך העניין אכלת משהו לא טוב את תרגישי את זה זה מה זה תהליכים דקים יותר נכון נכון ואת יודעת שאם אנח נתת דוגמה של מערכת העיכול אז בעצם א מה מה קורה למערכת העיכול שלנו אנחנו אוכלים דברים ו מתחילים לשבת שם כן ונראה לנו על פניו שזה בסדר כשאנחנו אוכלים דברים לא בריאים הרי לכל דבר יש את הזמן עיכול

שלו וא אני זוכרת שראיתי איזשהו אמרו לעשות מין מין ניסוי עצמי כזה. לקחת חתיכה של בשר ולקחת לידה א כמה עגבניות מלפפונים שידמו לנו את הסלט אפילו אורז או תפוח אדמה וא מעל לשים איזשהו של מיץ ולסגור את השקית ולשים אותה בשמש ולפתוח אותה. אוי לא. אוקיי? נכון. נורא לא נעים. א וזה בעצם מדמה את מה שקורה למערכת העיכול שלנו. עכשיו הריכבון הזה על פניו לא נרגיש אותו לא מיד לא נרגיש אותו אבל הגוף עובר תהליכים ותהליכים ונוצרים טעים לא טובים שיכולים אחר כך להתפתח לדברים שהם איומים ונוראים על משהו שלא הרגשנו אותו אבל אם אנחנו אוכלים ברי ואנחנו לומדים איזה צירופים של מזונות נכונים ומה עושים כל התורה של הרמבם

לגבי איך לאכול ומה לעשות כמו שאמרת קודם על ה על העניין הזה שלדעת לתחזק את הנפש שלנו כשאנחנו אנחנו בטוב ולא לחכות למשברים ולקשיים. כן כן כן כן כן אז אנשים באים ואומרים אם אנחנו מסתכלים על אוכל ותכף נשווה את זה לנפש אז אנשים באים ואומרים אבל אז מה אז לעולם אני אצטרך לאכול בריא כן מדי פעם תוכל להכניס ג'אן כזה לא יעשה לך משהו נורא אבל כן כן כי הקדוש ברוך הוא ברא את המכונה הזאת והיא מכונה כל כך יקרה ואתה חייב כמו ש אתה לא תעשה דברים שהם לא טובים א לאוטו שלך כן אתה צריך לשים במיכל הזה את הדלק ובמיכל הזה את ההורע ואם אתה תכניס הורע לתוך המיכל של הדלק הוא סותם לך שם שמה הוא עושה לך נזק ואז מה תגיד

אתה אתה אתה אתה לא תבוא בטענה כי אתה מבין שאתה עשית טעות כן וזה אותו דבר אנחנו צריכים להכניס לגוף שלנו רק את הדברים שהם בריאים לנו כדי לתחזק את המערכת לאורך שנים ואותו דבר עם הנפש ואם אנחנו מכניסים משהו שהוא לא טוב לנו אנחנו חייבים לנקות את זה לא ננקה זה תפתח היום מחר מחרתיים אז דיברנו הרבה על המקום של ה לשבת עם עצמי ולהבין מה טוב לי ומה חשוב לי אחד הדברים שמאוד מאוד מאוד עוזרים לנפש להרגיש טוב עם עצמה זה לתת גבולות שאני קובע אותם גבולות שהם הם הם נכונים לי הם חשובים לי כי לתת לי בעצמי כן זה נותן איזשהיא תחושה של ביטחון א היה סיפור מאוד מעניין היום בקליניקה הגיעה הבחורה שעוברת תהליך מאוד ארוך

את ה של חרדות וכולי וכולי והיא אומרת לי תראי קרה משהו מאוד מעניין א ישבתי באוטובוס אתמול וכתבתי מכתב ברידה מהמשפחה וואו ואני אומרת אני רוצה לראות לא הראתי לה שנבעלתי או משהו ואני רוצה לא אני רושבת ואני קוראת ואני רואה תודה לאבא ואמא שהיו איתי בזמנים שהיה לא פשוטה טה טה טהטה טה טה ואני מסתכלת ואני אומרת איזה יופי איזה מדהים יש פה מכתב פרידה מחיים ישנים ואני אומרת לה מה הרגשת אז היא אמרה לי הרגשתי הכלה מטורפת אמרתי לה אני רוצה שרגע נעבוד התחלנו לעבוד עם קלפים עם פה ועם שם וזה ואז אנחנו מגלים שהתת מודע שלה הפסיק הסכים לשחרר את האחיזה. הוא כבר לא אוחז חזק חזק, הוא כבר לא נמצא בפחדים, הוא כבר

ביקשתי ממנה לצייר איזשהו ציור, כן? והיא ציירה לעצמה ציור של ציור של חוזקה של מישהו שהולך מצד אחד של צוק לצד השני ובאמצע יש ככה א כמו טרהום פה והיא רשמה למטה. אני לא מתכוונת להסתכן עם הפנים קדימה. וככה אנחנו מדברות על זה ואנחנו יש שמה עוד איזשהו אלמנט הרי התת מודע לא מכיר את ה את הלא הוא לא מכיר את המילה לא אז אם היא אומרת אני לא מתכוונת להסתכן זה אני משמיטת לא בעצם כן כן אז את מתכוונת להסתכן ושוב עשינו עבודה ושוב עשינו תהליך ובעצם מצאנו שהילדה הקטנה הפנימית הזאת היא אומרת אני סומכת עלייך זה בסדר אני יכולה לשחרר את האחיזה החזקה שלי ב בפחדים שיגנו עליי ואני סומכת עלייך שאת תוכלי להגן עליי

כביכול הילדה הפנימית הילדה הקטנה אומרת לילדה הגדולה שנמצאת כאן וחיה את המציאות וזה היה מהמם הילדה הקטנה זה זה הנפש או שזה ממש היא באותה א זה הנפ זה או שזה אי בקט זה דימוי לנפש זאת היא אבל זה זה הרבה אני שומעת את ה את העניין הזה שבעולם הנפש יש את הילדה קטנה או איך שאת היית כילדה קטנה וזה מלווה אותך גם כאדם בוגר כן כי הנפש מתחילה להיפצע באותה נקודה שהשארת אותה אבל היא תמיד נשארת ככה הנפש היא כביכול אני אני אסביר איך זה עובד א למשל א בגיל ארבע א חווית איזה משהו שהיה לך מאוד מאוד לא נעים כן הרגשת איזשהי הפרדות מצד אחד את לא רוצה לעשות משהו מסוים ומצד שני את חייבת לעשות אותו ואז יש פה פה הילדה

הקטנה באה ואומרת אני לא רוצה לעשות את זה אבל פתאום מצטרף פה אלמנט נוסף יש פה איזה מישהו שהוא צריך להיות אחראי ולעשות את מה שאומרים לו ולרצות את החברה ו ואז יש פה היפרדות יש אותי שאני עכשיו בת ארבע ואני לא רוצה ואני עדיין אוחזת במקום הכואב של עכשיו הכריחו אותי לעשות משהו שלא רציתי ויש כביכול את המעטפת שממשיכה את החיים אוקיי אוקיי אוקיי? ואז אנחנו משאירים אז על הנפש יש את הצלקת של הילדה הקטנה שנשארה שם. אז כביכול הילדה הקטנה זה הנפש קצת וזה זה כאילו תהליך כזה של שאנחנו הולכים איתו לאורך כל השנים שהילדה הקטנה שנשארה שם עם הכאב ועם הצלקת הזאתי היא היא כביכול כשכעה יושבת בפינה מחכה שמישהו יראה

אותה ואחר כך היא תעבור עוד שלבים כ שאנחנו נדבר אל הנפש כמו שאת מתארת כשמדברים על התת מודע וכשעושים עבודה ומגלים דברים אז אותה ילדה תישאר עם אותה חוויה של גיל ארבע שהייתה חוויה של הפרדות היא אנחנו נמצא אותה את הילדה כשאני אומרת לנשים בואי אז בואי תיכנסי פנימה תמצאי את הילדה הקטנה בת כמה היא ואז עולה להם משהו וא אומרת אוי לא נראה לי הגיוני ואני אומרת לא אם זה מה שצף לך זה מה שאתמודע עכשיו רוצה שנדבר עליך אבל היא עונה לך היא עונה לך ממקום שהיא יודעת מה היא עונה וב לא לפעמים אנחנו לא יודעים מה יש שם אנחנו לא חושבים שאותו סיפור כן אנחנו לא חושבים שאותו סיפור מה דבר כזה פאות כן כן כי לפעמים כשהיית

ילדה קטנה ורצית משהו זה השאיר אצלך איזשהיא חוויה ואז נפרדת הייתה שם הפרדות שלך מה מה מעצמך מעצמך מהרצון ממה שהיה לך נכון באותו רגע ואז אני אומר אם אנחנו חוזרים סליחה שנייה כמו לאותו אחד שלא מרגיש כלום ואמרנו שזה מנגנון הדחקה של רגשות אז אז מה הוא ירגיש? הוא הרי לא מרגיש כלום. אז יופי לכן אני אומרת שהוא צריך ללכת לעזרה כ כי המטפל יודע לעשות את זה לאט לאט לא בבומים לשחרר אני קוראת לזה פקעת של חוטים ואנחנו מושכים חוט לאט לאט לאט לאט לאט לאט עד שאנחנו מתירים את כל הקשר הזה בעזרת השם בתקווה שבאמת יש שיתוף פעולה ולאט לאט וזה תהליך וזה קורה עוד פעם ועוד פעם ועוד נתקלים בעוד משהו וכולי אבל כשאני

אומרת לאישה בואי בואי בואי תספרי לי בואי אנחנו נפגוש אותך בפנים ותספרי לי בת כמה את ואז היא מוצאת צת דרך דמיון מודרך או דרך משהו עם מוצאת את הילדה הקטנה שיושבת שמה באיזשהיא פינה והרבה פעמים יש חוויה מאוד מאוד מאוד מעניינת וכואבת שנגיד אני אבקש ממנה למצוא את עצמה והיא מבקשת לשאול בואי תשאלי את עצמך מה יש שם למה את כועסת ואנחנו לא משתפים פעולה עם עצמנו כומ שהילדה הקטנה כל כך מאוכזבת השאירו אותה שם כל כך הרבה שנים מודחקת וזרוקה בפינה שהיא אומרת אני לא סומכת עליך למה שאני אספר לך זה כאילו עוה היא שואלת שאלה ממש כמו שפוגשים ילדה קטנה ומנס ילדה קטנה שכועסת ומאוכזבת שם והיא אומרת אני לא רוצה אני לא

אני לא ואז אני נותנת שיעורי בית קחי שלושה ארבעה ימים כל פעם כמו אותו אחד שהלך להביא את החלב של הלבייה וכל פעם מתקרב עוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ככה ממש כל פעם טיפה עד שאת תרגישי שאת יכולה לסמוך על עצמך ואפשר יהיה להתחיל לעשות איזשהו חיבור ב בין בין מה שהיה לבין מה שקורה היום ותוכלי להבטיח לעצמך שאת יכולה לסמוך על עצמך ושזה בסדר ושהפעם ואני מבקשת תתני הוכחה לילדה הקטנה למה שהיא תסמוך עלייך באיזה סיטואציות נכחת בהם שהיה אותו מקרה כביכול אבל בדברים אחרים כאילו את צריכה לתקן את זה כדי להכיח לה למה שהיא תבוא איתו בדיוק בדיוקנו אז איך עושים את זה אז אז אנחנו פוגשות סיטואציות בחיים הבוגרים של דברים

כביכול דומים למשל וזה הכל בדימיון מודרך בדימיון מודרך ולפעמים יש אנשים שיכולות להיכנס לזה אפילו לא בדרך כן כן כן כן ולפעמים יש אנשים שלא צריכות נכון נכון נכון הרי כתוב טוב כתוב הכוסם שהוא אומר אברה קדברה מה הוא אומר אברה כדיבור אני מדבר ודרך הדיבור אני בורא מציאות חדשה אז כשהיא פוגשת את עצמה ואז אנחנו נכנסות לסיטואציה דומה בחיים הבוגרים למשל מישהו אמר לך לעשות משהו שלא רצית והצלחת לעמוד על שלך ולומר אני לא מוכנה ואז אני מבקשת ממנה שתספר לילדה הקטנה הנה הייתה מציאות כזאת היום אני כבר יכולה לשמור עלייך כבר הצלחתי להגיד הרי למה הילדה הקטנה נפרדת. היא עומדת בצד והיא אומרת, "את לא יכולה להגן עליי?

כן, את לא יכולה להגן עליי, אני לא רוצה לבוא איתך. אני נשארת שמה תחוקה בפינה, כי אין מי שיגן עליי. על עצמה בדיוק. ואז דווקא מהחיים הבוגרים אותה אישה שהיא כבר בוגרת מוכיחה לאותה ילדה שהיא בעצם היא בעצמה הקטנה שכן אפשר לסמוך עליי ואת יכולה לבוא איתי. נכון. נכון. נכון. וואי זה ואז יש חיבור ואין שמח יותר מהחיבור הפנימי הזה כי ואז אנחנו עושים איזשהו תהליך א של קבלה והכנסה חזרה לתוך הלב של אותה ילדה קטנה שהלכה לי איבוד וכולי וכולי וזה ממש יפה לראות את זה. את יודעת מה אני שומעת בתוך זה? חוץ מזה שזה נשמע קסום ואני רואה את שתי הילדות מדלגות והלכות ביחד אבל זה ממש שמחה שיש בה א כמו שכתוב אין שמחה כהטרת

הספקות הילדה הזאתי שהייתה שם בפינה ולא יכלה להושיט יד והייתה בחוסר אמון וישבה בחושך בצד היא היא פתאום חווה עשרה של ספק ביטחון שמחה שאין שמחה גדולה מזאת והיא יוצאת מהחושך אל האור נכון, זה ממש לצאת מהחושך אל האור ואז אתה כבר לא בהדחקה, אתה בחיבור ואין דבר יפה מזה. איזה כיף לך שאת חווה את זה עם זאת אומרת כל פעם מחדש זה כמו עוד פעם עוד פעם להוציא מהפלה לאורה ועוד פעם לראות את החיבור הזה מחדש ובכלל דיברנו על המילה הזאת חיבור חיבור זה מקום כל כך א כל כך פורח כל כך יפה להגיע אליו איזה זכות עצומה לגמרי איזה יופי אז אנחנו בנימה אופטימי זאת נצא לעוד התנחתה מוזיקלית נאפשר לכם להמשיך להזרים אלינו עוד

שאלות אנחנו אמנם עוסקים בעייפות הנפש, אבל אתם יכולים לשלוח ככל העולה על נפשכם, כל מה שאתם עוברים ורוצים לפרק ולבדוק ולהתייעץ ולשאול, יש לנו כאן את המוחית, את הרבנית פרק כהן ואתם ממש יכולים לשאול ולקצר לעצמכם את הדרך בתוך כל מה שאתם עוברים. התנחת מוזיקלית ונשוב אליכם. האמנתי בך וידעתי ידעתי השם כי גם אם ונפלתי אני תמיד מוצא אותך בין הדפים והשורות בין מחשבות שמתבזרות בין הלבחור בין רע לטוב בין הל לדעת לאור במלא המדרגות חושב רודף אחרי הלב שומע צליל שמגל הלך למעלה כי כוח אז לך כנפי נשרים אדירים על אל תקח אשבם וכחשו לך ראשותם ויצאו לך אני האמנתי בך וידעתי אני ידעתי השם כי גם אם נפלתי אני תמיד מוצא

אותך בין המילים המנגינות בין מעשים וכוונות בין הילדים והקירות תחזור הביתה לגלות בין הנסתר והנגלה עולם חדש שמתגלה והפשוט שממלא דור שהולך על הקצה רוצה עכשיו לא מחכה שומע צליל שמגלה על למעלה לרב כי כוח הזכל כנפי נשרים אבירים על אל תקחשב בין יקחשו לחדר ראשותם ואם מצאו ל צועק ומבקש להתענות אלפי קולות מיליות צלילים ומנקינ המבקשים בלב אחד מקום מלא לשמוע צליל שיגלה הלב למעלה הלב כי כוח אז לך כנפי נשרים הבירים אל תקחשבר בין יקחשו לך ראשותי סו למלה אל תקח אשבע כל לך אני האמנתי בך וידעתי אני ידעתי השם שלום וברכה, חזרנו אליכם. אנחנו כאן בתוכנית מרתקת שעומדת להסתיים ואנחנו ננסה לנצל את הזמן שנשאר כמה

שיותר לענות על השאלות שלכם. אנחנו עוסקים בעייפות הנפש כמה שזה משפיע גם על הפיזיות שלנו. אני בטוחה שכל אחד ואחד שמקשיב לנו עכשיו יודע שכשיש עייפות בנפש יש הרבה פחות מוטיבציה ואפילו כוחות פיזיים ממשיים לפעול. אז אני רוצה להפנות את השאלה הבאה לרבנית פרי כהן היקרה שנמצאת כאן ועונה על השאלות שלכם שאתם שולחים לנו כאן בשידור חי למספר שמופיע על המסך ואתם יכולים להמשיך כל עוד אנחנו כאן באוויר אתם יכולים להמשיך ולשאול ובאמת לפנות אלייך את השאלה הזאתי באמת כשיש עייפות שהיא פיזית איך אנחנו יודעים אם היא לא נובעת באמת מהמקום הזה של הנפש שמבקשת את המנוחה הזאת אז קל מאוד למדוד את זה. עייפות פיזית פשוטה שאין

איתה עייפות נפשית זה כי לא ישנתי מספיק, כי לא אכלתי נכון. כשאנחנו לא אוכלים נכון אנחנו משחררים רעלים החוצה שבעצם גורמים לעייפות בגוף. אוקיי. גם וגם זה יכול להיות גם שילוב. גם לא אכלנו טוב, גם לא ישרנו טוב. כן כן כן גם וגם. אבל א הרב יובל אשרוב מסביר מאוד מאוד יפה מה קורה לגוף שלנו כשבעצם אה אנחנו אוכלים דברים שהם לא בריאים ואז הדברים האלה משחררים רעילות והרעילות גורמת לנו לעייפות מאוד מאוד גבוהה הוא מסביר את זה מאוד יפה על מה כל דבר עושה ואיך זה עובד אצלנו וממה נובעות מחלות מרתק אני מכירה את זה בקצרה הוא אומר שפשוט הגוף עסוק בלהילחם ברעילות הזאת לפנות אותה להוציא אותה מהגוף שזה פשוט מתיש

נכון, ממש ממש ממש ממש מתיש. אז זה לגבי הגוף. לא אכלנו טוב, לא ישנו מספיק, אנחנו מקשים על עצמנו בשעות נוספות בעבודה וכולי ואז אנחנו בנהיים עייפים פיזית. עכשיו הוספנו על עצמנו שעות בעבודה וזה כבר יכול לחפוף בין עייפות פיזית לעייפות נפשית. כיוון שבעייפות נפשית אנחנו נתקלים בזה שאנחנו עייפים בעקבות שלא נתנו לעצמנו את הגבולות הנכונים. משכנו את עצמנו לכאן או לכאן, לא אפשר לעצמנו את המנוחה שאנחנו צריכים. ואז מה שקורה זה שאנחנו א מאבדים את האמון שלנו בעצמנו, אין לנו הגנה ומכאן אנחנו מתחילים לאבד את זה והעייפות הרגשית הנפשית מתחילה. זאת אומרת אנחנו כבר עייפים, הנפש שלנו עייפה כי אין לה גבול. היא הולכת

ל1לף כיוונים. אין לה מה שיעצור אותה ויעסוף אותה. ולכן היא מתקשה. המסנו על עצמנו, הכאבנו לעצמנו, נתנו לעצמנו לחוות דברים שאנחנו לא רוצים או שהחיים הפילו עלינו כל מיני דברים ואנחנו לא תפסנו את זה. למה אני אומרת לא תפסנו את זה? זה מה זה חשוב? את יודעת יש עוד נקודה ברשותך שאני ש יש הרבה מידע. אנחנו חיים בעולם שאנחנו מוצפים במידע וב ובסרטונים וב פשוט המון המון מידע שלא תמיד בלשון המעטה הוא נחוץ לנו נכון וזה גם מאמיס על הנפש יכול להיות שבאחת ההרצאות של הרב זמיר כהן שליטה שמעתי שהוא ממש אומר שהשינה היא כל כך חשובה על הנפש שלנו כי זה כמו תהליך של איבוד נתונים שמחשב עושה שכשהולכים לישון הוא מוחק א כש

שמחשב עושה עיבוד נתונים זה כמו כשאנחנו הולכים לישון והנפש מוחקת את כל המידע המיותר הזה שזה סתם מאמי סתם השתמשתי כביכול ביכולות שלי בתקשורת שלי בקליטה שלי במוח שלי כדי לאבד נתונים שאין לי בהם צורך נכון אז כמו שמח עשיו עושה את הדילט הזה אז זה גם כן תהליך שקורה בשינה לחלוטין ואת יודעת שאני חושבת שאמרתי את זה פעם אבל אני לא זוכרת יש שתי כביכול סרטי ילדים, סרטים מצויירים שבעצם מדגימים את מה שקורה למוח שלנו בזמן שאנחנו חווים דברים במהלך היום והלילה. קוראים לסרט הזה הכל בראש, הכל בראש אחד, הכל בראש שתיים. זה ממש מסביר מה עובר על המוח שלנו. איזה איזה חיילים כביכול שולטים, איזה כוחות יש בו. א מה התת

מודע? מה הם הזכרונות ש שאנחנו שומרים? לאן הולכים כל הדברים שאנחנו לא צריכים, מה קורה בלילה בזמן שאנחנו ישנים, מה הם החלומות וזה בעצם מדגים כל כך יפה כביכול לילדים, אבל אני מאוד נהנית לראות את זה אחת לכמה זמן כדי זה ככה ממש ממחיש טוב מה יהיה שם. אוקיי? רואים שם ממש ילדה קטנה ושאחר כך הולכת וגדלה עם השנים ונותן איזשהי הסתכלות פנימית לכל התהליך הזה וובאמת האיסוף נתונים המטר הזה שיש לנו הוא לא הוא לא טוב הוא לא מוסיף הוא לא נכון לנוכשבשביעי באוקטובר אני זוכרת שהייתי בתקופה שלא הייתי מסוגלת לראות או להוסיף לעצמי שום מידע כולנו ופשוט חסמתי לא מוכנה לא צופה בכלום לא לא ניזונה משום ביקשתי אפילו מבעלי

שלא ישתף אותי בשום שום שום שום שום דבר שזה כשאנחנו נמצאים בזמן של טראומה או מלחמה אז אחד הדברים שאנחנו אומרים לעצמנו יש איזשהו א חלק בתוכנו שאומר אם אני לא נמצא שם לפחות שאני אשמע מה הולך ואז אני כביכול לוקח את החלק שלי בסיפור אפילו עוד יותר מזה יש איזה חלק בתוכנו שמרגיש כל כך חסר עונים וחסר שליטה שמחפש יותר אתד ויותר להתקן זה מה שכולנו עשינו חוץ ממלך כנראה אז אז שמעתי אחד מחיילי המילואים שהוא אמר, "חבר'ה, תדעו לכם דבר אחד, בשבילי באוקטובר הם הרגו את כל מי שנקרא בדרכם והיום הם הורגים אותכם בלי שאתם יודעים." וואו, תפסיקו לצפות. בתודעה, במלחמת התודעה. כן, תפסיקו לצפות. זה לא מוסיף לכם לשום דבר

וזה היה כל כך נכון. לא, לא, אנחנו לא צריכים את זה. זה לא תורם לנו, זה לא נותן לנו. אנחנו בעצם זאת אותה הילדה הקטנה שדיברנו עליה קודם, היא באה ואומרת, "תעצרי, היא אותה ילדה קטנה." כן. אנחנו בתוכנו תמיד יש את הילדה הקטנה והיא אומרת תעצרי אני לא רוצה אני לא רוצה את זה תעצרי תשמרי עליי תגני עליי ואת אומרת לא לא רגע עוד מידע לא לא עוד שנייה לא לא אני גדולה אני כבר יכולה לא לא זה לא תורם לנו וכשאין לנו את הגבולות האלה בעצם הדלת שלנו פתוחה וכל דבר יכול להיכנס ושוב אנחנו לא מוגנים והנפש שלנו אומרת אבל אין מי שיגן עליי תעצרי אין מי שיגן אין מי שידע כשמבקשים איך עוד שעות בעבודה ואת לא יודעת להגיד לו אז

הילדה הקטנה אומרת אני לא מוגנת וואו, אין מי ש אין מי שיעצור. מי אמר שהיום לא תעצרי את הבוס בעבודה שבא ומבקש, מחר לא תעצרי משהו אחר שיכאב לך? אם את לא יודעת לשים את הגבול לא פה, אז גם לא תדעי במקום אחר, תעצרי רגע, אני רוצה להרגיש מוגנת. זה דבר כל כך חשוב לשים אותו במודעות שלנו, שזה לא סתם עכשיו לא לדעת להגיד לא, שכביכול אוקיי, אז אני אעשה גם את זה וגם את זה. עד איפה הדברים מגיעים? זה נאמר ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. הנפש שלכם כשהיא לא בריאה היא בעצם משפיעה על הגוף. בואו תעצרו, תשמרו עליה. זה הדבר הכי יקר שיש לכל אחד ואחד מאיתנו. נכון? זה העני הזה שלו שהקדוש ברוך הוא נתן לו. תשמור עליו. אל אל אל אל

תציק לו. אל אם ננסה לדמיין. כן. דיברנו בתחילה על ילד שעשו עליו חרם. כן. בוא בוא נקמט את זה למושגים פשוטים. ילד מגיע לכיתה ויש חבורה של ילדים שדורשים ממנו לעשות דברים שהוא לא רוצה. מתנקרים לו, מזלזלים בו, מעליבים אותו ושתינו ישבנו פה והזדעזנו למחשבה של מה שעובר הילד הזה. בוא'נה, יש לנו ילדה קטנה בתוכנו שאנחנו עצמנו, לא מישהו זר, לא נותנים לה את המקום שלה, לא מקשיבים לה, מעבידים אותה שעות נוספות, היא צועקת הצילו ואנחנו נכון נכון. אז בואו נעצור נתחבר אליה. זאת חובה, זאת הנחיה חד משמעית של הקדוש ברוך הוא. תשמרו לה ילדה אצל נשים וילד קטן אצל גברים, נכון? זאת אומרת יש את זה אצל כולנו. זה הכני שזה

משהו שהוא הוא הוא ילד קטן שמבקש את ההגנה שלנו, שצריך את ההגנה שלנו ושאנחנו חייבים לדעת שהוא שם כדי שנגן עליו. זה המודעות. בלי מודעות אנחנו אפילו לא מתחילים. לגמרי. לגמרי. להכיר בו, לדעת שהוא קיים, לרצות זה אין דבר יותר יקר. זה אתה עצמך. אם היו עושים משהו לילד שלך, היית חוסף ציפורניים ובא להגנתו בכל מחיר. ולמה לא להגן על עצמנו כדי ש עוד פעם, כי הרבה פעמים זה מתחיל גם מהמקום הזה של המודעות. אני ראיתי מטפלת רגשית א שהיא גם יועצת להורים ועשתה משהו ממש יפה על עצמה. היא לקחה תמונה שלה שלה בתור ילדה קטנה ושם את עצמה עכשיו בתור אישה, בתור בוגרת ואת הדברים שהיא עברה ואת כל המסכת חיים ואת כל הסיפור

חיים שלה היא עושה את זה במצגת כשהתמונה הזאת של הילדה הקטנה שלה מלווה אותה והיא אומרת לה הנה אנחנו רוחות ביחד וזה ממש הזכיר לי את מה שאת תיארת קודם כשמגיעים למקום הזה של החיבור ולמקום הזה של האמון מחדש עם אותה ילדה קטנה זה יוצר אצלנו בנפש את המקום שנותן לנו להמשיך הלאה במסע הזה של החיים ולהיות במקום של התפתחות ולא של הישרדות וולאפשר לעצמנו לתת לאחרים פתאום יש לנו כוחות נפש גם לתת מעצמנו לאחרים ולא רק להיות כל הזמן הישרדותיים כי כשאנחנו מדברים על חיפוש עצמי הרי אחד הטרנדים היום זה אני מחפש את עצמי אני מחפשת תחפש את עצמך זה באמת מה שאתה צריך למרות זאת אומרת זה לא סתם תחפש את הילד הקטן הפנימי הזה

ותשאל אותו הוא שמח? הוא עצוב? הוא כבר בוטח בך? אתם יכולים להתחבר? זה החיבור. אני מחפש את עצמי, מצאתי את עצמי, זה אני באמת מצאתי את עצמי והתחברתי חזרה אל המקום שנשאר פעם מאחור. מה את עושה עם אנשים נגיד שיכולים לשמוע כזה דבר ולהגיד לעצמם מה אני אדבר עכשיו עם הילד הקטן שלי? אני כולי גבר עוד שנייה שתי מטר חזק ושרירי ואבא לילדים ומה הקשר שאני אדבר עכשיו לילד הקטן שלי וזה הם יכולים להרגיש אולי אפילו קצת משהו מגוחך בבחים הם נבוכים כן כן זה לגמרי שמה ואנחנו צריכים לעשות את זה מאוד מאוד בעדינות כדי שבאמת יקרה שם תהליך ולא תישאר רק המבוכה והחוסר רצון להתחבר לרעיון אז כל אחד את יודעת אתה מתאים לו את את

מה ש את הדרך שבה אז לתים אני אני אומרת רק תספרו איזשהו סיפור בגדול אני נפגשת רק עם נשים אלא אם כן יש פה אני שואלת באופן כללי באופן כללי כשזה גם אישה יכולה להרגיש פתאום הובת של מה פתאום אני אישה בוגרת אני עכשיו מנכלית של אני לא יודע שאני אדבר עם ילדה קטנה כאילו זה אני זה לא כמו שעכשיו היא תדבר עם ילדה שהיא הבת שלה או כל ילדה אחרת ש יכולה להתחיל יותר טבע נכון אז מה שאנחנו עושים קודם כל אנחנו מחפשים איזה משהו היא מספרת ואז אנחנו דולים משם איזה משהו שנראה שקשור ואז לאט לאט היא נזכרת בחוויה ואז אני שואלת איך הרג חוויה מחברת חוויה חיבור כן כן כל הרעיון הזה כן נכון מי שלא ידע כן ואז ואז דרך החוויה

הזאת אנחנו מוצאים אותה ואז כבר הרבה יותר קל אז מה מה הרגשת ובואי תנסי מהמחשבה של עכשיו מה הרגשת שם ולא לא לתת לה את זה בתור ילדה קטנה כי פתאום היא תהיה נבוכה אלא השארת את עצמך ולאט לאט היא כבר מתחברת לרעיון מקום שלהו החשוב ביותר זה צריכה להיות חשובה ולהיכנס לתוך השביל של אותה אחת כדי שהיא תגיע למקום הזה של החיבור נכון ולפנות לה מלא מלא מלא מלא מקום כדי שהיא תוכל לעשות תהליך של מרחב שהיא תוכל לעשות את התהליך שלה ולמצוא את עצמה ולעשות שם חיבור ואז פתאום את רואה משהו מאוד יפה פתאום את רואה אנשים שהם מזדקפים כי כביכול אם הייתה היה פה רק משהו חסר ר עמוד שדרה. ברגע שאתה מכניס פתאום יש משהו שמלא

אותך, נותן לך את המילוי שהיית חסר אותו כל כך הרבה זמן. וזה יפה מאוד. וזה נותן לך כוח של יציבה ואיזשהו מקום שאתה מרגיש במקום. אני היכן שאני צריך להיות וזה כל כך יפה. אני מלא וזה אין זה זה את יודעת זה תמיד תמיד מחבר אותי כל תוכנית מחדש וכל שיחה שלנו מחדש בסיעתא דשמיא למקום הזה של האמונה שבורא עולם רקם בתוכנו כמו שאנחנו מדברות על המערכות של הגוף ואת מביאה משלים א על הים על הטבע הקדוש ברוך הוא רקם בתוכנו את המנגנון הזה שנקרא נפש שהוא הוא מנוע זה מנוע שנמצא בתוכנו שאנחנו חייבים לתת את הדעת להיות מודעים אליו, לשים לב אליו, ללמוד עליו. אני מרגישה בתוך התוכנית שממש מתוכנית לתוכנית זה עוד מושגים

להכיר, זה עוד דברים ללמוד על עצמנו, על בתוכנו. ותראי איך מנושא של בכלל כביכול שלילי, של עייפות הנפש. הגענו למקום הזה של חיבור, של חוויה, שלמוד מושגים חדשים שתשמעי, לא תמיד אנשים יודעים את זה. לא תמיד המקום המודע הזה נמצא אצל כל אחד ואחד. גם מי שעוצר את המרוץ החיים כדי לשבת מול ערוץ 97, ערוץ הידברות וולהיות איתנו כאן בתוכנית הזאת, לא תמיד יש באמת את הפניות להכיר את המושגים האלה. וכאן אנחנו זוכים ביחד כאן עם הרבנית פרק כהן היקרה להכיר את המושגים האלה להגיע לנבוחי הנפש למקומות האלה שהשם רקם בתוכנו ולא במקרה כדי שאנחנו נדע לההנות מהחיים האלה מה שנקרא במקסימום בן אדם שעכשיו יודע על הנפש שלו את כל

מה שלמדנו כאן בתוכנית על החוויה על החיבור על הילד הקטן הזה שזקוק להגנה על להתחבר אליו סתם אני אפילו חושבת על על על איך השבת שלו תראה שבת ונפש זה המקום של הנפש לנוח להירגע בלקחת אוויר לחוות את החיים אחרת לנשום אחרת לתת לילדים לסביבה לא משנה כל אחד בסטטוס שלו בין אם אנחנו הורים בין אם אנחנו בני נוער חברים לחברות שלנו לכל מי שמסביבנו אנחנו הופכים פתאום להיות מה שנקרא נטואים במקום שלנו מתהלכים אחרת בעולם ויכולים להיות ממקום של נתינה. ואת אמרת את הדוגמה של שבת ולא יודעת עד כמה את צודקת. אני רואה שבנות, הרבה בנות לצערי שבאות מבתים חרדים שהם אפילו יכולות להיראות לחלוטין רגיל והם מחללות שבת. מה הם

עושות? הם לא צריכות להדליק אור, הם לא צריכות להכין אוכל, הם לא צריכות לעשות שום דבר, הם רק צריכות את הפלאפון. והרי מה עושה להם הפלאפון? הוא מגלגל להם את הזמן כי ונותן להם רעשי רקע. כיוון שאני לא מסוגלות להיכנס פנימ