עושים קניות - הרב יגאל כהן (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולם. היום נדבר בעזרת השם על איך מתכוננים להוצאות של החגים. אולי נעשה קצת סדר בנושא הכלכלי של האדם, איך הוא ידע לכלכל את דרכיו במשפט. הרבה אנשים מגיעים לפסח או לכל חג עם... חוץ מהלחץ של הניקיונות והלחץ של הבית גם עם לחץ כלכלי. אין להם איך לקנות מתנה לאישה, לקנות בגדים לילדים, לקנות בגדים לאישה, לקנות אוכל משובח לכבוד החג, וזה יוצר לפעמים מתח, מתח בבית. זה יוצר מתח אצל האדם. ודיברנו על זה בשבוע שעבר, לפעמים זה אפילו נותן הרגשה לבן אדם: לא רוצה את זה כבר. החגים האלה הם עול עליהם. הם לא מרגישים נוח עם החג. ולצערנו, זה בדיוק הפוך ממה שהתורה הקדושה אומרת לנו, התורה אומרת: "ושמחת בחגך, אתה

ובנך", ואדם צריך להרגיש ממש כמו בן חורין בפסח. והיום, לצערנו, הרבה מרגישים לא 'בן חורין', מרגיש משועבד, כי הוא במינוס בבנק, ויש לו איזו הלוואת גישור, והלוואה פה, והלוואה שם, ולפעמים זה מסתובב בן הגמ"חים. כתוצאה מכך, הרבה אנשים לא מרגישים חירות אמיתית. אז אני אנסה, בעזרת השם, קצת לדבר בנושא של פרנסה, ולא רק בנושא של אמונה אלא גם בסדר שאדם צריך להיות מסודר בנושא הפרנסה. אני אתן דוגמה קטנה: הרבה פעמים אנחנו מתפללים לקב"ה, "ריבונו של עולם, "תן לי פרנסה בשפע. תן לי ככה שאני אוכל בכיף לחיות ולעשות את מה "שאני רוצה לעשות," והקב"ה לא נותן. לא נותן. הוא עוצר אותו וכו.' והוא ניסה את כל מה שדיברנו. אני

אולי קצת אגע בזה בנקודות קטנות. ועדיין הקב"ה לא פותח לו. והוא לא מבין למה, למה הקב"ה לא נותן לי שפע? אני אתן לכם דוגמה קטנה לבן אדם שאני מבין למה הוא במינוס. אני מבין למה הקב"ה לא נותן לו. יש פעמים שבן אדם לדוגמה, נפתחה לו איזו תוכנית חיסכון, 50,000, 60,000 שקל. אתם יודעים, כל מיני מקומות עבודה עושים לך תוכנית חיסכון, פעם ב-5, 6 שנים, 10 שנים, נפתחת לך איזו תוכנית חיסכון: חמישים אלף שקל. הבן אדם מיד לוקח את ה-50,000 שקל, מה הוא עושה איתם? נוסע לתאילנד. לוקח 50,000 שקל, הוא וכל המשפחה, נוסע לחודש לתאילנד, מבזבז את החיים שלו ושל המשפחה שלו ביחד בתאילנד, רואה כמה קופים, כמה פילים, כמה נחשים,

רואה קוברה רוקדת וזה, ישתבח שמו. חוזר, נגמר לו הכסף, נשאר לו שבוע תענוג מהנסיעה לתאילנד, אבל מעכשיו והלאה 3 חודשים, עוד פעם הוא במינוס, עוד פעם אי אפשר לקנות, עוד פעם אי אפשר לעשות. זה בן אדם שאני מאוד מבין למה הקב"ה לא נותן לו. כי אם הקב"ה נתן לו עכשיו 50,000 שקל, והוא לקח אותם, ובזבז אותם על דברים שהם לא מהותיים, הפוך - אני הייתי אומר אפילו אולי קצת מקלקלים. זה לא המקום הכי יפה בעולם מבחינת צניעות, מבחינת יראת שמיים, והקב"ה אומר: תראה, נתתי לך 50,000 שקל, תראה מה עשית איתם, בזבזת אותם על שטויות. במקום לדאוג למשפחה שלך, שזה היה הדור הקודם. בדור הקודם, כשאדם היה לו כסף, הוא קודם כל היה דואג

למשפחה שלו. קודם כל דואג לאשתו, שיהיה אוכל בבית, אני זוכר תמיד, אימא שלי עליה השלום, היינו עניים אבל על אוכל בבית, היא הייתה נלחמת. אין כזה דבר מותרות, אבל אוכל לילדים תמיד יהיה. בגדים לילדים כשצריך, אז היא תשתדל מאוד לקנות. היום, הסדר עדיפות שלנו השתנה לגמרי. ולכן, לצערנו הרב, כמעט 50 אחוז מהציבור, נמצא במינוס, ואנשים לא מבינים למה ריבונו של עולם, למה הקב"ה נותן לנו כזה דבר שאנחנו לא מצליחים לכלכל את דרכינו ולא מצליחים, מה שנקרא, להרים את הראש מעל פני המים. מגיע החג, ופתאום בן אדם נזכר שיש פסח, כאילו שהוא לא ידע לפני שנה שיגיע פסח. כשהוא בזבז את כל הכסף שלו בקיץ, או בכל ההוצאות וכל המותרות

שהוא קנה, הוא לא ידע שיגיע פסח והנה, בא פתאום פסח בהפתעה, פסח נפל בהפתעה אז צריך עכשיו להתחיל לארגן כסף, אז אוי ואבוי אם האישה במקרה תרים את היד בבית ותגיד: "בעלי היקר, אני רוצה שמלה יפה לחג, אני רוצה בגד "יפה לחג". - "מה? לא מספיק כל ההוצאות "שיש לי בחג? גם זה"? את כל העצבים שלו, את כל השטויות שהוא עשה כל השנה, הוא מוריד על אשתו. הילדים שיהיו בריאים רוצים בגדים יפים, הגמרא אומרת: "אין אישה אלא ליופי," "אין אישה אלא לתכשיטים." איך משמח את האישה בחג? איך משמח את האישה החג? הרמב"ם כותב: "משמח אותה בבגדים נאים, בכלים נאים, "בתכשיטים נאים". והילדים גם כן, קונה להם כל מיני משחקים יפים. היום הילדים

שלנו גם כן רוצים בגדים חדשים לחג. ויוצא הרבה פעמים שבן אדם פתאום נזכר בפסח שיש הרבה הוצאות, ואז הוא בעצם מאבד שליטה. אלו דברים שגורמים הרבה פעמים לקרע במשפחה. אישה, הגבר לא מבין, אבל אישה, אם אתה פוגע בה בצורה כזאת, שאתה מזלזל ברגשות שלה, אתה אומר לה: "לא צריך לקנות, לא צריך. "לבשי את הבגד של האירוע הקודם שקנינו, את הבגד של החג הקודם," ובאמת, תדעו לכם כלל: אסור לעולם לאישה ללבוש בגד, חתונה אחרי חתונה. יש בזה "בל תוסיף" בגדר ייהרג ואל יעבור. ייהרג ואל יעבור, ממש. האישה עכשיו תגיד לה... הגיעה חתונה נגיד של איזו אחות, איזה גיס שמתחתן, ואתה אומר לה: "אשתי, לפני חודשיים קנינו לאירוע, קנינו בגד

יפה, תלבשי"... "אתה נורמאלי? שיראו אותי חתונה אחרי חתונה?" עכשיו, הגבר לא מבין את זה, הוא אומר: "אני הולך עם אותה חליפה, תלכי גם את עם אותו בגד". אבל אדוני, אתה גבר, זאת אישה, היא עולם אחר לגמרי. ומה שמפליא אותי, שדווקא איפה שהתורה אמרה לבן אדם: שם תהיה הברכה שלך, שם הבן אדם מתקמצן. יש כמה דברים שיש לנו הבטחה שיביאו פרנסה לבן אדם, כמה דברים: אחד מהם, זהו: "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו", תכניסו את זה טוב טוב למחשבה שלכם, לגברים. נשים ששומעות את זה, לדעת איך להעביר את זה לבעל. כי לפעמים האישה אומרת: "שמעת? הרב אמר: תייקר את אשתך". אם תבואו אליו ככה, הוא יגיד: "לכי לרב, שהוא יביא לך את הכסף,

תעזבי אותי". לא לבוא אליו בצורה כזאת. הגמרא במסכת בבא מציעא, דף מט אומרת: "כתוב בתורה ולאברהם הטיב בעבורה". "אין הברכה שורה בביתו של אדם אלא בזכות אשתו." "אין הברכה שורה בביתו של אדם אלא בזכות אשתו." שנאמר: "ולאברהם הטיב בעבורה." בעבור מי הטיב לאברהם? בעבור שרה. השלום בית שלהם, כתוב בזוהר הקדוש, היה השלום בית הכי טוב בעולם. האהבה שהייתה ביניהם הייתה אהבה גדולה. ולכן, הקב"ה השפיע עליו שפע. אומרת הגמרא: "נכון, היינו דאמר רבא לתלמידיו", נכון, זה בדיוק מה שאמר רבא לתלמידים שלו: "אוקירו נשייכו כדי שתתעתרו". בעברית: תייקר את האישה שלך כדי שתהיה עשיר. ולמה? למה הקב"ה תלה את זה בצורה כזו? מה הקשר

דווקא לאישה? למה תן צדקה, תהיה עשיר? גם זה, יש בזה משהו. אבל למה דווקא האישה? כי האישה היא בעצם תלויה בגבר. היום זה קצת השתנה, פעם הגבר בדרך כלל היה צריך לפרנס את האישה, היום כבר האישה בדרך כלל שווה בשווה, אבל כל מה שקנתה האישה, קנה בעלה. זאת אומרת, שבעצם, הכסף אמור להיות אצל הבעל. והאישה, עיניה נשואות לבעלה. כמו שאומר "חובות הלבבות:" "האישה, נשואות..." הילד בהתחלה חושב שאימא שלו, היא המושיע שלו כי היא מאכילה אותו, היא מניקה אותו. כשהילד קצת גדל, הוא רואה - תראה, כשהאימא צריכה משהו, היא פונה לאבא. אז הוא הולך לאבא. בוטח באבא. ואחרי זה, כשהוא רואה שהאבא גם כן, כשהוא צריך משהו, הוא פונה לקב"ה,

אז בסופו של דבר, הילד כבר מגיע לקב"ה. האישה, עיניה נשואות לבעלה. כשאתה מזלזל במישהו שעיניו נשואות אליך, הקב"ה מזלזל כשעיניך נשואות אליו. מידה כנגד מידה. ודווקא בזה אדם לא מחושב. עכשיו, מה יגיד לי אותו בן אדם שבאמת אין לו? הוא מגיע למצב שהוא מגיע עכשיו לחג, ואין לו לקנות לאשתו. זה אדם שפשוט אין לו סדרי עדיפויות חשובים בחיים. אני הייתי אומר ככה: יש כמה דברים שלמדתי מאימי עליה השלום, בחג, אימא שלי, עליה השלום, הייתה מזמינה את כל המשפחה. כשהיא נפטרה, או כמה חודשים לפני כן, גילינו שהייתה לה מן פחית קוקה קולה, שהיא חתכה לו את הראש מלמעלה, כל השנה, מפסח עד פסח, סליחה, מחג לחג, הייתה מדי פעם שמה 100

שקל בפנים, 50 שקל בפנים, זה לחג. זה לחג, לכבוד השם. כשאדם מתכונן, מגיע לחג, הוא מגיע לחג בצורה סבירה ונורמאלית, יש לו את ה-1,000, 2,000 שקל שהוא צריך לקנות בשר. אותו דבר גם לביתו, הרמב"ם כותב: צריך לקנות לאישה תכשיטים. כל פעם מגיע חג, עוד פעם אין כסף לקנות תכשיטים. למה אין כסף לקנות תכשיטים? כי זה לא היה חשוב לך. אם זה היה חשוב לך, והיית מבין כמה זה חשוב לאישה, במיוחד בפסח, אחרי שהיא עובדת כל כך קשה, מגיע לה פיצוי. אתה יודע, עבדה, ניקתה, עשתה כל כך יפה. אני הייתי אפילו ממליץ לקנות את זה כבר עכשיו, להגיד לה: אשתי, יש לי מתנה מיוחדת, שיהיה לה מרץ לנקות טוב את הבית. אבל לשמח אותה, זה דבר חשוב.

ואדרבה, אדרבה, שלא תחשוב חלילה, שאם אתה משמח את האישה, אתה מוריד ממך משהו. הקב"ה, חס ושלום. אדרבה ואדרבה. וזה אחד מהדברים שמאוד מפריעים לי. היצר הרע נותן לנו... כשיש לנו השקעות, אנחנו מיד רצים ומנסים למצוא איזו השקעה להרוויח עוד קצת כסף, לעבוד עוד שעות נוספות. זו השקעה בגשמיות. בגשמיות אנחנו אוהבים להשקיע. אבל ברוחניות, אה, לא כל כך אוהבים להשקיע. הבטחה שהקב"ה הבטיח, לא כל כך משתדלים לקיים אותה. ולכן, אני אומר, כשבן אדם... וזה אני רוצה אולי לנגוע גם בנקודה בכלל של הבעיות של הדור שלנו, שהן בעיות, לצערי הרב, בעיות מזויפות אני קורא להן, הן לא בעיות אמיתיות. כשאנחנו מדברים על נושא של 'מגיע לחג,'

תכלכל דרכיך במשפט, תגיע לחג, תדאג כבר לפני כן, שאת הדברים החשובים, אתה תקנה לחג בשמחה. לא תגיע לחג כאדם שלא מוכן. כל דבר שיש לו חשיבות, כמו שאדם מתחתן, אז מהרגע שהוא נולד, ההורים כבר מתחילים לשים בצד לרגע השיא של החתונה שלו, שיהיה משהו לחתונה. כך אדם כשהוא מגיע לחגים. כשהוא מכין את עצמו בצורה נכונה, הוא יודע להתכונן והוא מגיע בנחת. גם כשאין, גם כשאין הרבה. יש פעמים שבן אדם אומר לי: "הרב, אין לי לתת לה", "אני לא יכול לקנות לה." מה אני יכול להגיד לו? דעו לכם, אנשים עשירים - לא תמיד יש ביניהם שלום. ואנשים עניים - לא תמיד יש ביניהם מריבות. גם אם אתה הולך או שהגברת קונה משהו, לילדים אפילו, לילדים,

זה לא חייב להיות הדבר הכי יקר בחנות. יותר חשוב ממה שאתה קונה, זה באיזו צורה אתה מגיש את הדבר. אדם יכול לקנות לאשתו לפעמים גלידה, שוקו-וניל, 'בומבה', שמעתי יש גלידה 'בומבה'. איזו גלידה יפה. 10 שקלים עולה. אתה מגיע הביתה, אתה לא אומר לה: אשתי, קניתי לך גלידה. אתה עושה מזה סיפור שלם: אני הלכתי כל היום וחשבתי, במה אני יכול לשמח אותך, אשתי? מה אני אעשה לך טוב? ואז ראיתי את הגלידה, ואמרתי לעצמי: "איזו גלידה טעימה, בטח כמה "אשתי תאהב אותה", ותאמיני לי, את לא יודעת כמה חיפשתי את הגלידה הכי אהובה עלייך, והנה, בבקשה. קנית לה מתנה של 10 שקלים. אבל בשבילה, זה הרבה הרבה יותר מ-10 שקלים. לא חייב להיות עשיר

גדול כדי לשמח את הצד השני. גם אישה לבעלה, יש אישה אומרת לבעלה: בוא תעזור לי לנקות את הבית. עזרה קטנה. אבל הגישה שלה מוציאה כל חשק שבעולם לבן אדם לעזור. אין חשק להסתכל עליה. זאת אומרת, אפילו אם היא תגיד לך: תעשה טובה, תביא את הסמרטוט רק לעשות ספונג'ה. אל תעשה ספונג'ה, רק תביא את הסמרטוט, אתה תמצא את כל הסיבות שבעולם לא להיות איתה. לא לעזור לה. למה? איך שהיא מבקשת. כאילו היא עכשיו הבוס הגדול ואתה העבד נרצע - "תביא כבר את הסמרטוט! כמה פעמים אני צריכה להגיד את זה"? תמשיכי להגיד את זה, אני אוהב לשמוע אותך. תגידי עוד ועוד, לא תקבלי את הסמרטוט. למה לדבר בצורה כזו? אי אפשר לבקש בצורה יפה? לפעמים אתה

בא, מבקשים ממך בטון יפה: "תעשה לי טובה, תביא לי כוס מים בבקשה". איזה אדם לא יביא כוס מים כשמבקשים ממנו בצורה כזאת? אבל כשאומרים בטונים גבוהים, בצורה לא יפה, בצורה פוגענית, בצורה של מלחמה, אז הצד השני לא ייתן. הצד השני לא ייתן. וגם בניקיונות: ילדים יכולים לעשות את כל הבית לפסח, דעו לכם. ילד, אם אתה יודע לגשת לילד, הוא יכול לנקות לך את כל הבית. ילד אחד. תעבוד איתו לאט לאט אבל תדרבן אותו בצורה יפה. אבל אם אתה בא, אומר: "ילד, קדימה, אתה לא עשית כלום לפסח, מה זה פה, "בית מלון? כל הזמן אוכלים וישנים? קדימה, תתחיל לעזור"! "אימא, אני צריך ללכת לשיעורי בית," "אני צריך ללכת לחוג", "אני צריך"... רק רוצה

לברוח, לא רוצה להיות לידך בכלל, מי רוצה להיות ליד אימא כזאת? אבל אם אתה לוקח את הילד ומעצים לו את האישיות, אומר לו: "ילד, דע לך, "אתה כזה צדיק, אין הרבה ילדים כמוך בעולם שעוזרים לאימא. ולא רק זה, "אני בחיים שלי לא ראיתי מישהו שמנקה יפה כמוך. אתה מנקה את זה, אני אומרת לך, "אתה תקבל... עכשיו אבא יבוא, יביא לך מתנה יפה, מביא לך זה...". כל ילד מה שהוא אוהב להבטיח לו, הילד כמו אריה, קם בבוקר: "אימא, איזו ספריה לנקות? "תגידי לי רק איזו", הוא מתחיל לנקות. לפעמים אנחנו, בידיים שלנו, בהתנהגות שלנו עושים בלאגן שלם מכל הסיפור הזה, כשהוא באמת לא קשה. הוא לא קשה בכלל. אנחנו הופכים אותו להיות קשה. אני רוצה

לדבר על נקודה שהיא לא קשורה כל כך לפסח, אבל היא קשורה באמת למצב הכלכלי של היום. לפני 40, 50 שנה לא היה עושר גדול. אני הייתי קורא לזה אפילו עוני גדול. היה צנע. המצב הכלכלי היה קשה. אבל לאנשים לא היה מינוס. לא היה מינוס, מה שיש, קונים. הזקנים המבוגרים שהלכו לבית עולמם, בדרך כלל גם השאירו איזו חבילה קטנה בצד. אבל מינוס לא היה מושג. לא סבא שלי היה במינוס, לא אבא שלי היה במינוס, לא היה מושג כזה, היו חיים ממה שיש. והנה, הגענו לדור שלכאורה, השפע הרבה יותר גדול, יש לנו הרבה יותר דברים, ואנחנו נמצאים ביותר חובות. ישנם אנשים שאתה ממש, אתה לא מאמין! יש לו הלוואת גישור בבנק הזה, והוא פתח עוד חשבון בנק,

הוא חשב שהוא יעבוד על הקב"ה. הוא פתח עוד חשבון בנק וגם שם לקח הלוואה, ולקח עוד כרטיס של ויזה, ולקח גם שם חובות. בקיצור, ברוך השם, מערימים עוד חובות ועוד חובות ועוד חובות. והוא אומר לך: "מה אני מבזבז"? "אני לא יודע על מה החובות". אנשים חושבים שזה בגלל שהם מרוויחים מעט. התשובה היא: זה לא נכון. היום אנחנו התרגלנו לחיות מעבר ליכולות שלנו. מעבר ליכולות שלנו. בזמנו... ודרך אגב, שתבינו, בארצות הברית למשל, מישהו סיפר לי שיש שם פרסומת, איך שנמצא מישהו בחנות, והחנות זזה, כולם הולכים וקונים וקונים וקונים וקונים, ופתאום הכול נעצר. הכול נעצר. מה קרה? מישהו בא לשלם עם מזומן. זה מוזר. מה? מזומן? 'מאנ דה

חרשמן,' מי? הכול בוויזות. כולם קונים בויזות. ויזות, ויזות, ויזות, ויזות, ויזות. עכשיו, איך הגיעה הוויזה הזאת? מה הרעיון שעומד מאחורי הוויזה הזאת? מה הרעיון שעומד מאחורי הבנקים? כל הבנקים, הרי בנק פועלים, בנק לאומי מרוויח 1,000,300,000 שקלים בשנה. מיליארד ושלוש מאות אלף שקלים, בשנה. מאיפה מגיע המיליארד הזה? מהכיסים שלנו. יושבים שם טובי המומחים, ולא רק בבנקים, כל הפרסומאים למיניהם, בכל החנויות למיניהן, כשהם מפרסמים, הם חושבים איך להוציא לך כסף מהכיס, להוציא לך כסף מהכיס, בלי שתצטרך באמת. אתם לא תראו לעולם פרסומת לחלב. ללחם. לחם שחור, לא תראה פרסומת כי כולם צריכים את זה. מלפפון, אין פרסומת

למלפפונים כי כולם אוכלים מלפפונים, אני לא צריך לשכנע אותך לקנות מלפפון. גם עגבנייה אני לא צריך לשכנע אותך לקנות. כי אתה אוכל עגבניות. למה אני כן צריך לשכנע אותך? לנייר טואלט שעולה פי 3, שאולי אתה תרגיש עכשיו איזה ליטופים, וחלומות, וכוכבים, וכל מיני דברים כאלה, פה אני צריך לשכנע אותך כי אתה לא באמת צריך את זה. אתה לא צריך את זה. אבל למה אני לא אשתדל ואנסה להוציא ממך יותר כסף שאתה לא חייב להוציא. כל העולם כולו, מי שמתבונן בראיה נקייה, נקי מפרסומות, נקי משטויות, רואה שבעצם כולם, ללא יוצא מן הכלל, ללא יוצא מן הכלל, מנסים להוציא לך כסף מהכיס. פשוטו כמשמעו. למה המציאו את הוויזה? הרי מה זה ויזה?

לחסוך לך את הכאב של הקניה בכסף. כשאתה עומד בתחנת דלק, ומתדלק את הרכב, ואומרים לך: "400 שקל בבקשה." אז אתה מוציא את הארנק ומתחיל לספור: אדום, ועוד אדום, אוי זה כואב. כואב מאוד. ואז אתה אומר לעצמך: "טוב, פעם הבאה, אני אסע פחות, תראה כמה עולה לי נסיעה "כזו, סיבוב של שבועיים, של שבוע, עלה לי 400 שקל." כאב לי כשהוצאתי את ה-400 שקל. "דמים" אומרת הגמרא, למה דמים? זה כמו שמוציאים לך את הדם. אבל כשאתה בא עם ויזה, אתה לא מרגיש שום כאב - 'ליק', חתימה קטנה, והכול עבר. אתה גם שוכח אחרי 5 דקות ואז אתה קונה עוד, וקונה עוד, וקונה עוד, וקונה עוד ובסוף החודש, אתה מקבל את החבילה. "למה אני במינוס"? קנית בלי

מחשבה. תשלח את אשתך עכשיו לקניות עם ויזה, שלח אותה עם מזומן, תעשו את הניסיון הזה: שלח אותה עם ויזה, תחזור לך עם מינימום 1,200, 1,500 שקל. למה? זה צריך, וזה צריך, וזה צריך, וזה צריך, וזה צריך, וזה צריך, וזה צריך, בסוף לא כואב, מעבירים בוויזה, הכול בסדר. אבל אם תשלח אותה עם מזומן, שהיא צריכה לספור את הכסף, פתאום יתחיל לכאוב יותר. צריך להיפרד מהמזומנים, כשאתה נפרד מהמזומנים, זה הרבה יותר כואב. אז מה, באו החכמים, עקפו לנו את הבעיה, רצו שלא יכאב לך להוציא את הכסף, נתנו לך להוציא את הכסף, ממילא אתה מוציא את הכסף ובסופו של דבר, אתה מגיע לדברים ולחובות שלא חלמת לרגע. אם אתם זוכרים, התחילה התקופה של

התשלומים. מה שאני זוכר, שהמצב של אנשים הגיע למינוסים כשהגיעה התקופה של התשלומים. זה היה כשהייתי ילד. ומקרר בתשלומים. פעם כשלמישהו היה מתקלקל מקרר, הוא היה צריך איזה 3 שבועות לארגן כסף למקרר. היום אין שום בעיה, אתה נכנס לחנות, 10 תשלומים, 15 תשלומים, 30 תשלומים, אהה, מי ירגיש את ה-30 תשלומים? ועוד אחד 30 תשלומים, ועוד אחד 30 תשלומים, בסוף, בתחילת חודש, עוד לא התחלת את החודש, 4,000, 5,000 שקל רק תשלומים. למה? כי אתה קנית דברים שאתה לא חייב. אם תסתכלו, אחים יקר, אדם עכשיו בא לקנות מקרר, יש לו 4,000 שקל לקנות מקרר. וכמובן, הבן אדם שם שמוכר, הוא לא ישאיר אותך עם ה-4,000 שקל. הוא יגיד לך: "נכון,

4,000 שקל זה מקרר טוב, אבל בוא אני אראה לך מקרר חלומי! "חלומי, אתה תלך לישון בלילה יותר מאושר בגלל המקרר הזה", -שטויות והבלים. שטויות. ואז 6,000 שקל, "אבל יש לי רק 4,000" - "אין בעיה, תשלם את "זה בתשלומים". לא היית צריך את המקרר הזה, קנית אותו כי נתנו לך אפשרות של תשלומים. אתה תשלם את זה. ולא רק שתשלם את זה, יש לך עמלת שורה בבנק על כל דבר ודבר, עמלת פקיד, עמלת דפים, עמלת חמצן, עמלת מזגן של הבנק, עמלת בונוסים של המנכ"ל, בונוסים של הסמנכ"ל. בקיצור, המיליארד שקל האלה הגיעו מאיפה? מהכיס שלך, מה-20 תשלומים שלך. ואחרי זה הבן אדם מתפלא איך הוא לא גומר את החודש. אין לנו אחריות לעצמנו. אנחנו הולכים

שולל אחרי קבוצה של הרבה הרבה אנשים, שלצערינו הרב, יש להם מטרה אחת: להוציא לך מהכיס. מתקשרים אליי מהבנק, "אולי אתה צריך 15,000 שקל הלוואה? "קוראים לזה 'תוך יום,"' שם יפה נתנו להלוואה. אמרתי לה: "גברת, למה את מקללת אותי"? היא אומרת לי: "חס ושלום, אני לא מקללת אותך." אמרתי לה: "שלמה המלך אומר 'עבד לווה לאיש מלווה.' '"עבד לווה לאיש מלווה' את רוצה להפוך אותי להיות העבד שלך? "שאני אצטרך להלוואות שלך? למה שאני אקח ממך הלוואה"? "אני ברוך השם, הולך לקב"ה, והקב"ה נותן לי מידו המלאה, הרחבה, העשירה והפתוחה". זו נקודה, אחים יקרים, גם צ'קים וגם ויזה וגם מינוס בבנק. ברוך השם, השם ריחם עליי. לפני 10 שנים או

15 שנים בערך, כשהבנתי את הנזק שגורמים הצ'קים והוויזה - לא משתמש בהם יותר, רק מזומן! יש לי - אני קונה. ותדעו לכם, מאז יש לי ברכה בחיים. למה ברכה בחיים? אני לא קונה דברים שאני לא צריך. אם אני יודע שאני צריך עכשיו מאיזושהי סיבה לקחת את המשפחה שלי לחופשה, שזה דבר חיוני למשפחה, לאישה, לילדים וגם לבעל, אז אני לא קונה את זה בהלוואות. אין כזה דבר. אני מכין את עצמי בצורה נכונה, שלושה-ארבעה חודשים שם בצד מעט כסף כדי שאני אוכל לעשות את זה בנחת, ולעשות את זה בכיף. כי אם אני יודע שאני חוזר, ויש לי עוד הלוואה של 10,000 שקל שלקחתי מהבנק, גם הטיול לא יהיה כיף. נכון שהקב"ה מפרנס את העולם, אחים יקרים, אנחנו

תמיד מדברים על זה שהקב"ה זן ומפרנס את העולם. אני עוד מעט גם אגע בנקודות שלפעמים אנחנו טועים בהם. טועים ולכן הקב"ה עוצר מאיתנו את הפרנסה. אבל, אבל הקב"ה גם רוצה אחריות שלך בתור בן אדם. אם הקב"ה, כמו שאומר הנביא: "עושר שמור לבעליו לרעה." אם הקב"ה ייתן לך שפע גדול, ואתה בשפע הזה תעשה שטויות, הקב"ה לעולם לא ייתן לך שפע. אם עכשיו תקבל חצי מיליון שקל, מאיזושהי ירושה מהדודה של הסבתא וכו,' חצי מיליון שקל. לפי מה שאני מכיר הרבה אנשים, דבר ראשון - תאילנד. דבר ראשון, טיול למזרח הרחוק, למזרח הקרוב, לדרום אמריקה, דרום אפריקה, דרום זה, דרום זה. או איזה, לא יודע, אילת, או כל מיני שטויות כאלה. אומר הקב"ה:

תשאיר את החצי מיליון בצד, תישאר פה בארץ הקודש, אל תבזבז כסף על שטויות. ברגע שאין לאדם אחריות על הכסף שהוא מוציא, והוא מוציא אותו בלי לעשות חשבון לשום דבר, ויותר מזה, זה גם מקלקל אותו. היום אנשים קונים רכבים בתשלומים. תסבירו לי אתם, קונה רכב בתשלומים. אין לך כסף - סע על רכב ישן. מה, זה לא ייראה לך טוב בחברה שאתה נוסע על רכב ישן? בשכונה לא ייתנו לך כבוד בגלל שאתה נוסע על רכב ישן? אין לך, מה אתה קופץ מעבר ליכולות שלך? אני מבין, בית צריך לקנות במשכנתה, אין ברירה, צריך בית, אבל רכב חדש או רכב ישן, מה ההבדל? אם הקב"ה חנן אותך ויש לך, 'על העיני.' זכית, ברוך השם נתן לך - בשמחה ובששון. אבל אם אין לך?

איך אתה עושה כזה דבר שאתה קונה דברים שאין לך? וגם נשים שיהיו בריאות, תשלומים, תשלומים, תשלומים, אחרי זה אין ברכה בבית ולא מבינים על מה. כלל ראשון: אין מינוס בבנק, מה שיש אוכלים. וברגע שהאדם מתקן את המעשים שלו מלמטה, הקב"ה נותן עליו ברכה מלמעלה. ברגע שהאדם חי את החיים בצורה נכונה וסבירה, לא מבזבז על מותרות. לא בגלל שמותרות אסור ליהנות מהחיים, אדרבה, צריך ליהנות מהעולם הזה, והקב"ה ברא את העולם כדי שנהנה ממנו. ככה הקב"ה ברא את העולם. אבל בדברים שלא יקלקלו אותך. כי אם דבר עכשיו יקלקל... למשל, אני אתן לכם דוגמה, אישה שברוך השם הקב"ה פתאום הוריד לה שפע גדול, ובגלל זה היא תתחיל עכשיו... שמעתי על

גברת שכדי לקנות בגדים לחתונה, נסעה לצרפת לאיזה מעצב אופנה פריזאי לקנות חליפה לחתונה. לאיפה הגענו? מה זה השיגעון הזה? מאיפה השיגעון הזה? לא חבל על כל הזמן והטרחה בגלל שהיה שם מעצב? וכי אתם חושבים שאחרי החתונה היא תהיה אישה יותר מאושרת בגלל שהיא לבשה שמלה של מעצב צרפתי? שטויות והבלים! זה מה שייתן לך שמחה ואושר בחיים? זה לא ייתן לאף אדם שמחה ואושר בחיים. רואה הקב"ה את הבן אדם הזה ואומר, אדרבה, אני אמנע ממנו כדי שלא יגרום לו לעשות שטויות. אישה צריכה להתלבש בצורה יפה? כן. וכי חסרים בגדים יפים בארץ? וכי חסרות תופרות טובות בארץ? שצריך עכשיו לעשות כאלה מעשים מוזרים ושטותיים, ולקנות דברים שמעבר

להיגיון של הבן אדם? וגם אם יש לה, זה לא נכון. גם אם יש לך, זה לא נכון. תדעו לכם, אם אתם חושבים שהעשירים הגדולים הם מאושרים - אתם טועים. "יש לו מנה - "רוצה מאתיים." מי שיש לו מנה, יש לו מיליון - רוצה שניים, מי שיש לו שניים - רוצה ארבעה, מי שיש לו מאה - רוצה מאתיים, מי שיש לו מיליארד - רוצה שניים. אז אין סוף לתאוות. אנחנו צריכים לדעת ליהנות מהחיים שלנו. אנחנו הולכים היום בסופר מרקט. הלכתם פעם רעבים לסופר מרקט? הכול נראה טעים. אני אומר לכם, נכנסתי לסופר - לא בבני ברק. בבני ברק הסופר הוא פחות משכנע, גם ככה מה שיש לך לקחת, אתה לוקח. אבל אתה נכנס לסופרים גדולים, הייתי בסופר בארצות הברית של חרדים,

אני אומר לך, אתה רק מסתובב שם, ורוצה עוד לקנות ולקנות ולקנות. הצבעים היפים האלה, הכול שם מדהים ומסודר בצורה כזו, כאילו עומד שם איזה מישהו מאוד מאוד חכם ופסיכולוג כזה שיודע להיכנס לך לתוך המחשבה שלך, ומשכנע אותך: תקנה עוד ותקנה עוד ותקנה עוד, ולא את מה שאתה צריך באמת, את מה שאתה לא צריך באמת. זה דבר שמפריע לי כבר המון זמן, בהתנהגות שלנו, הישראלים גם, שיהיו בריאים, אוהבים, קונים, קונים, קונים. דחילק, מי יאכל את כל האוכל הזה? לא, זה היה במבצע. -נו, אז מה אם זה היה במבצע? אז צריך לקנות 17 עכשיו נייר טואלט וטיטולים? או כל מיני דברים כאלה? מה שאתה צריך לקנות - תקנה, מה שאתה לא צריך לקנות - אל תקנה.

וגם אין חובה לקנות את המוצרים של נייר הטואלט במגע קטיפתי מרענן עם ריח של וניל. דחילק. נייר טואלט, תקנה טישו רגיל וזה מספיק. מה כל ה?... לצערנו הרב, אנחנו חייבים כל הזמן עוד ועוד ועוד ועוד. אדם שהקב"ה רוצה לתת לו, הוא צריך להוכיח לקב"ה שהכסף לא יקלקל אותו. ואם אתה עכשיו תקנה, אחרי שהקב"ה ייתן לך כסף, מיד תלך לקנות מרצדס, ולא תדאג למשל למשפחה שלך או לילדים שלך - הקב"ה לא ייתן לך את הכסף הזה, כי אתה עושה שטויות עם הכסף. אחד הדברים החשובים ביותר שהקב"ה משפיע על האדם, הוא משפיע את זה כשהאדם מכלכל דרכיו במשפט. אני לא הארכתי בדבר הזה, אבל אני מקווה מאוד שהדבר הוא ברור. אז מי שיש לו מינוס בבנק -

שיסגור את המינוס. יש הרבה אנשים אומרים: "הרב, יש לי מינוס, אבל יש לי מצד שני פיקדון של 10,000." אחד כזה, אמרתי לו: "אתה מכיר מה זה בגדר 'שוטה' בגמרא? 'חרש שוטה וקטן?' "אתה קרוב להיות כמו השוטה." "הרב, כבוד הרב, זה לא יפה." אמרתי לו: "כמה אתה מקבל על הריבית שאתה מפקיד"? "יש לך עכשיו 10,000 שקל בפק"ם, כמה אתה מקבל ריבית"? בערך אחוז לשנה, גם זה כולי האי ואולי. נגיד, על 10,000 שקל, אולי יקבל 100 שקל בשנה. אה, ישתבח שמו לעד, 100 שקל בשנה. וכמה אתה משלם על המינוס שלך? אחד עשר אחוז, שניים עשר אחוז בשנה. אם אתה בחריגה, זה גם יכול להיות שבעה עשר אחוז. זאת אומרת, יש לך 10,000 שקל שאתה מרוויח עליהם 100

שקל, והבנק שאתה חייב 10,000 שקל, הוא לוקח ממך 1,100 שקל. זה 'חשו' או לא 'חשו?' תגידו לי אתם, איפה השכל שלך? הבנקים הם עובדים עלינו בעיניים, פשוט עובדים עלינו בעיניים. לוקחים מאיתנו. אדם יש לו חיסכון של 200,000 שקל, והוא כל הזמן בחריגות, חריגות, והוא משלם על זה הון תועפות. מה אתה עושה? למה בן אדם צריך לחיות בחובות? אין - לא קונים. קונים את המצרכים הבסיסיים, עד שהקב"ה שולח וקונים. אדם חייב להרגיל את עצמו, חייב להרגיל את עצמו: לא לחיות במותרות כשאין לך! לא חייב מותרות. אתה רואה בן אדם הולך עם 'לקוסט,' עם התנין, אמרתי לכם, ההוא מפתח תקווה שקנה בטורקיה, מסכן, נפל לו התנין בכביסה, נשאר לו חור בתוך

החולצה. אתה מבין? הוא הולך עם התנין. אין לו מה לאכול, הוא הולך לי עם תנין על החולצה. תגיד לי, מה, אתה נורמאלי? שלוש מאות-ארבע מאות שקל חולצה, ואתה במינוס של 30,000-40,000 שקל? איפה ההיגיון? העיקר, לא, יש לי תנין, או יש לו 'בוס,' או אני יודע, כל מיני חברות יוקרתיות. היום אם אין לך זה, אתה לא בחברה בכלל. בשביל מה? בשביל מה, יא עיוני? לא קנית עוד בית, לא קנית שום דבר בחיים שלך, אתה מבזבז הכול על הבל וריק. אדם צריך חכמה, בינה ודעת, ואז הקב"ה גם נותן לך ברכה במעשה ידיך, כשאדם קונה את הדברים המיוחדים. ויש דבר נוסף שזה כבוד השבת. ימים טובים ושבת. אומרת הגמרא במסכת ביצה: "מזונותיו של אדם קצובים לו

מראש השנה ועד ראש השנה." חוץ מהוצאות של שבתות, ימים טובים, תלמוד תורה וראשי חודשים - שזה לא בגמרא, זה במקום אחר מוזכר. זאת אומרת, כל המזונות שלך כמה תרוויח במהלך השנה, כתוב כבר מלמעלה שתרוויח מספר כזה וכזה. אבל יש דבר אחד שלא כתוב מלמעלה, שזה כמה הוצאות תוציא לכבוד שבתות וימים טובים. כשאתה קונה לכבוד שבת, אדרבה, אומרת הגמרא: "אמר הקב"ה לישראל לוו עליי והאמינו בי ואני פורע." "לוו עליי והאמינו בי ואני פורע." מה זה אומר? אומר הקב"ה לישראל: תיקחו הלוואות. אתה צריך עכשיו לכבוד שבת קודש, בזה מותר לקחת הלוואה, כשאתה רוצה לכבד את השבת. ואדרבה ואדרבה, במסכת שבת הגמרא אומרת: "עשירים שבכל הארצות במה

זוכין להיות עשירים"? הייתי בארצות הברית, הייתה שם משפחה של מיליארדר. סיפר לי חבר שלי שהתארח אצלו פעם בשבת, מיליארדר גדול מאוד. עכשיו, משהו מדהים, זה משהו מדהים שאני עדיין לא מצליח לפענח - אתה מדבר עם הבן אדם, אני אומר לך, אתה לא תיקח אותו לעבוד בבסטה אצלך בשוק. אם עכשיו אתה מחפש פועל לבסטה, אתה תגיד לו: "שמע, אתה בא לריאיון עבודה. לא בטוח שאני מקבל אותך. "אתה צריך לעבור מבדקים." לא חכם. בוא נגיד, מה אני אגיד לכם לא חכם? לא רק שלא חכם, יעני, בוא נגיד, בסדר, בחור נחמד, אולי בסדר, אבל מיליארדר ודאי לא היית נותן לו. גם שבוע שעבר פגשתי גם כן. בן אדם מדבר איתך, ברוך השם יש לו הרבה, אבל הוא לא חכם.

מה זה לא חכם? הוא חכם, אבל לא ברמות זה. זה שלמה המלך אמר: "לא לחכמים הלחם." ואז שאלתי מישהו: "תגיד לי, זה לא מסתדר לי. "איך הוא כזה מיליארדר? הוא בקושי מדבר אנגלית, "הוא בקושי מדבר אנגלית והוא מנהל עסקים חובקי עולם". הוא אומר לי: "הקב"ה נתן לו חכמה אחת - לקחת מנהלים מוכשרים". יש לו מנהלים מאוד מאוד מוכשרים, הוא משלם להם משכורות יפות, והם עושים לו את כל העבודה. זאת אומרת, מה שאמר שלמה המלך "לא לחכמים הלחם," אם הקב"ה רוצה לתת פרנסה לבן אדם - אין שום קשר ליכולות שלו. ממש לא. סיפר לי חבר שלי שהתארח אצלו בשבת. הבן אדם הוא עניו גם, הוא לא... ממש מדבר איתך בגובה העיניים. מאוד נחמד. ואשתו רצתה

לעזור... אשתו של החבר שלי, רצתה לעזור לגברת, לבעלת הבית לעזור לה לסדר את הדברים. אז היא באה לקחת צלחות לסדר על השולחן, הגברת אומרת לה: "סליחה, אלו לא הצלחות של שבת. הצלחות של שבת נמצאות שם." היא אומרת לה: "למה? זה צלחות יפות." היא אומרת לה: "לא. "צלחות של שבת עשויות מזהב טהור, 24 קראט." צלחות מזהב 24 קראט. יושבים לאכול. אמרתי לו: "כן, זה כתוב בגמרא." אומר לי: "מה, כתוב שיש להם צלחות"? אמרתי: לא, כתוב בגמרא: "עשירים שבכל הארצות במה זוכים להיות עשירים"? איך הם זוכים להיות עשירים? בזה שהם מכבדים את השבת. ואז הגיעה ארוחה. כמובן היה שם כל טוב מצרים. ואז הוא פותח לו בקבוק יין, אומר לו: "בוא אני

אספר לך, "זה בקבוק יין, כל בקבוק, זה חבר שלי בצרפת יש לו יקב, "כל בקבוק אלף דולר." אלף דולר בקבוק. כל כוס כמה? מאה דולר. אני לא הייתי שותה, הייתי לוקח את הכוס, מוכר אותה בבני ברק. מאה דולר, לא חבל על השתייה? תאר לך כל שלוק אתה שותה עשרה דולר. עשרה דולר, עשרה דולר, וואי, וואי, וואי. זה 40-50 שקל. בן אדם פותח בקבוקים, וארבעה-חמישה בקבוקים כל סעודה. ארבעה-חמישה בקבוקים של אלף דולר בקבוק. ישתבח שמו. לכבד את השבת כמו שצריך. עשירים שבכל הארצות במה זוכים? בזה שמכבדים את השבת. מכבדים את השבת וימים טובים. פה זה מבחן האמונה של בן אדם. הגמרא בסוטה אומרת: "משחרב בית המקדש"... תקשיבו טוב - אני חושב שזה

רעיון נפלא - "משחרב בית המקדש בטלו אנשי אמנה." "בטלו אנשי אמנה." שואלת הגמרא: מה זה "בטלו אנשי אמנה?" בטלו האנשים שמאמינים בקב"ה. בטלו האנשים שמאמינים בקב"ה, ככה כתוב בגמרא במסכת סוטה. כולם מיד זועקים ושואלים: מה זה? מה, אין אנשים שמאמינים בקב"ה? אתם פה באתם לשיעור, אתם מאמינים בקב"ה. אני גידלתי זקן כי אני מאמין בקב"ה. יש לי כיפה על הראש כי אני מאמין בקב"ה. מה זה בטלו האנשים שמאמינים בקב"ה? אז רש"י שם לב לקושיה הזאת והוא כותב: "בטלו אנשי אמנה - הכוונה היא, אנשים שלא רק מדברים אמונה, "אלא גם מראים לקב"ה במעשים שלהם שיש להם אמונה." לדוגמה, ככה כותב רש"י, לדוגמה, בן אדם עכשיו קונה תפילין. קונה

תפילין, כן? יש בני אדם שבאים ואומרים: "יש לך משהו פשוט? "בר מצווה הבן שלי עושה. אלף שקל, אלף וחמש מאות שקל מספיק. "אין לך משהו יותר זול"? יש בן אדם שבא, אומר: "תן לי את הכי יקר שיש, "התפילין הכי יפות שיש אני רוצה, למה? "לכבוד הבורא יתברך." אתה מאמין בקב"ה? אתה מאמין? מגיע לו תפילין יפות או לא מגיע לו? כפרה עליו, נשמה, ריבונו של עולם, ישתבח שמו לעד. מגיע לו תפילין יפות או לא? לקב"ה מגיע תפילין יפות - אני קונה לו תפילין יפות. איי, אני מבזבז כסף? "לי הכסף ולי הזהב", אמר השם. יש לקב"ה מיליארדים טריליארדים טריליארדים טריליארדים של דולרים, יורו, שקלים, הכול, הכול, הכול. הוא לא יחזיר לי את

האלף-אלפיים שקל שהוספתי על תפילין מהודרות? ככה כותב רש"י. עוד דוגמה נותן רש"י: אדם, כשמגיעה שבת, כשמגיע חג, הולך לעשות קניות. בשר - 100 שקל קילו. "אין לך משהו? כנפיים? משהו יותר זול?" מחפש את הזולים. בקבוק יין, קונה לך משהו יותר... יין פטישים. של לפני 50 שנה, יין פטישים - מספיק, יוצאים מזה ידי חובה בפסח. צלחות - קונה את הפלסטיק הלבנות, מתקמצן על השבת. אומר הקב"ה: אתה מאמין בי? "אנשי אמונה אבדו," אנשים שמאמינים בקב"ה ומראים במעשים שלהם שהם מאמינים בקב"ה. אומר הקב"ה: "לוו עליי והאמינו בי ואני פורע." ישתבח שמו לעד, הקב"ה מבטיח לך שהוא פורע, ואתה עושה חשבונות על הקב"ה דווקא על השבת? לנסוע לתאילנד

היה לך, לנסוע לבית מלון באילת שבעה ימים ושבעה לילות היה לך, ולקנות משהו לאשתך לכבוד החג אין לך? ולקנות איזה בשר משובח לכבוד החג או איזה יין משובח באלפיים דולר לכבוד, ישתבח שמו, הקב"ה - אין לך? איפה השכל שלך? איפה אתה משקיע? תשקיע בקב"ה. זו ההשקעה הכי טובה בעולם. אין השקעה יותר טובה מהקב"ה. וכן על זה הדרך בכל דבר של מצווה. אדם קונה מזוזה. יש אדם קונה מזוזה מהודרת, ישתבח שמו. קונה בית, אומר: "לא מספיקים לי ארבעה חדרים, "אני צריך קרמיקה מאיטליה, אני צריך שנדליר כזה ושנדליר כזה "ושיש כזה", וכשמגיע למזוזה, קונה 12 ס"מ כזאת קטנה, בקושי מבינים מה כתוב שם. למה הקמצנות הזאת? למה על הקב"ה אתה מתקמצן?

אדרבה, שם תשקיע. זו הברכה של הבן אדם. זו הברכה של הבן אדם. אחים יקרים, אם אתם מאמינים בקב"ה - תראו לו שאתם מאמינים בקב"ה. אל תישארו כמו אותם אלה שמדברים אמונה, תראו לקב"ה שאתם מאמינים לו. כשהקב"ה אומר לך, תקנה, "לוו עליי ואני פורע," תקנה לכבוד השם יתברך... קמחא דפסחא, לדוגמה, כן? בן אדם, אתה יודע, קונה לעצמו וקונה לעצמו, ארבע מאות, אלף, אלפיים, שלושת אלפים שקל, ויש איזה עניים בשכונה, אנשים מסכנים, מאה שקל לא נותן לקמחא דפסחא. על זה הרב עובדיה פעם סיפר סיפור מדהים. הרב עובדיה, לפני פסח, היה הרב הראשי של תל אביב, אסף כמה אנשים שיש להם, ברוך השם הרבה כסף, ודיבר על ליבם: "רבותיי, צריך לעזור. יש

אנשים מסכנים, אנשים עניים, "אין להם מה לאכול." ועבר אחד אחד, כל אחד נתן כמתנת ידו. עבר ליד בן אדם, אומר לו: "כבוד הרב, המצב קשה. אני לא יכול. "אני מצטער, העסק בקשיים, העסק זה." אמר לו: "לא צריך. לא רוצה? הפסד שלך, לא צריך." היהודי הזה, מיד כשהסתיים החג בא לרב בדמעות שליש. בדמעות שליש. מה קרה? אומר לו: "כבוד הרב, "ליל הסדר, הגעתי הביתה, קניתי עופות משובחים, "בשר משובח, בגדים יפים, הכול היה יפה, "רק הילדים שלי היו קצת עצבניים עליי. בליל הסדר התחיל ויכוח ביניהם. קם אחד מהילדים, אמר לו: "אבא, "קח את הדברים שלך ותעוף מפה." אמר לו: "זה הבית שלי." אמר לו: "שמעת מה אמרתי לך? "קח את הדברים שלך ותצא

החוצה"! לקחו אותו שני הילדים שלו, עשו לו "על כפיים יישאוך," זרקו אותו החוצה. הוא אומר: "ישבתי כל הלילה ובכיתי." אמרו לו: "אנחנו בליל הסדר לא רוצים אותך לידינו." מרן הרב עובדיה סיפר את זה בעצמו. שמעתי את זה מפיו. ישב כל הלילה בחוץ ובכה, ונזכר במה שהרב אמר: "אם תשמח ארבעה שלי," אמר הקב"ה, "אני אשמח ארבעה שלך." אם תשמח את הגר, את היתום, את האלמנה, את העני אשר בשעריך - אני אשמח אותך, את בנך, את בתך, את אשתך וכל אשר לך. לפעמים בן אדם, לעצמו, ברוך השם הוא קונה תנינים, כל מיני, ברוך השם, חברות מחברות שונות, וכשזה מגיע לתת לזולת - הוא שוכח מהמסכן. יש אנשים רעבים. יש אנשים מסכנים, אין להם רק איך לסיים

את החג, איך להתחיל את החג אין להם אפילו. אדם שייקח אל ליבו. הקב"ה אוהב שמתנהגים במידותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. אדם צריך להיות רחמן. מה זה רחמן? להתחשב עם המסכנים, לעזור להם. גם כשאדם מקבל משכורת, יש הבטחה, הבטחה נפלאה, שאני מתפלא על בן אדם שלא עושה אותה, אני אומר לכם את האמת, מתפלא אני על אדם שלא עושה את ההבטחה הזו. אומרת הגמרא הקדושה במסכת תענית בדף ט:' "אמר רבי יוחנן: עשר תעשר בשביל שתתעשר." "עשר תעשר בשביל שתתעשר." מה זה "עשר תעשר בשביל שתתעשר?" אם אתה תיתן מעשרות ממה שאתה מרוויח לקב"ה - הקב"ה מבטיח לך שאתה תהיה עשיר. ולא רק זה, מותר לבחון את הקב"ה בדבר הזה. מותר לבחון אותו. מותר

לומר: "ריבונו של עולם, אני מתחיל לתת מעשרות. אני בוחן אותך. "תשלח לי בחזרה. אני מעמיד אותך במבחן." שואלת הגמרא: אבל כתוב "לא תנסו את ה' אלוהיכם?" אסור לנסות את הקב"ה. אמר רבי יוחנן: בזה מותר לבחון את הקב"ה. במצוות המעשרות מותר לבחון את הקב"ה, שנאמר: "בחנוני נא בזאת "אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די." כך אומר הפסוק במלאכי פרק ג,' "בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די." מה זה ברכה עד בלי די? אומרת הגמרא: "עד שייבלו שפתותיך מלומר די." היה אצלי בן אדם שיום אחד ספר הרבה כסף. היה צריך להעביר לי שאני אעביר למישהו. ספר, ספר, אומר לי:

"כואבת לי היד כבר." ספר הרבה כסף, מיליונים, לא אלף שקל, עשר אלף שקל. מיליון... ספר, ספר. אמרתי לו: קוים בך הפסוק, "עד שייבלו שפתותינו מלומר די." שפתותינו כבר לא כואבות, אבל הידיים כבר כואבות. אה? הייתם רוצים כאבים כאלה מהספירה של הדולרים? ספור, תביא, תביא, תביא. זה כאבים טובים אלו. לספור ולספור ולספור. אתם מאמינים בקב"ה? תוכיחו לו. תוכיחו לו שאנשי אמונה לא אבדו. שישנם עדיין אנשים - וזה אני אומר לכם, באמת, זו עסקת חיים, אתה עושה עסקה עם מלך מלכי המלכים הקב"ה. אתה בא לקב"ה אומר לו: ריבונו של עולם, קח עשרה אחוז. יש כאלה אומרים עשרים אחוז, כן? קח עשרים אחוז - תן לי בחזרה, תן לי פרנסה. אומר הקב"ה:

אני נותן לך, ואני מוכן שתבחן אותי על זה. אבל דבר אחד תיקחו בחשבון, לא לתת צדקה לכל אחד. יש הרבה אנשים, לצערנו, ובגמרא מובא כבר, שהם רמאים, שלוקחים את הכסף ולוקחים אותו למקומות לא טובים. כל מיני אנשים שמפרסמים את עצמם במקומות מסוימים. יש לך מעשרות? תיתן אותם לרב, למישהו שאתה מכיר וסומך עליו שהוא ייקח את זה למקומות טובים - לעניים, ללומדי תורה וכו.' זו הסגולה השנייה של פרנסה. אז תזכרו, איך יוצאים מהמינוס? קודם כול, לא מבזבזים על שטויות. לא מבזבזים על שטויות, קונים דברים שצריך. אדרבה, הגברים, אמרתי לכם איפה להשקיע: תשקיע באישה, תשמח אותה, תשמח אותה בדברים טובים, תשקיע במצוות טובות, תשקיע בקב"ה

במעשרות, תשקיע בשבתות. יש בן אדם שבא אליי ואומר לי: "כבוד הרב, אני לא נהנה מהשבת." אתה לא נהנה מהשבת? איך יכול להיות כזה דבר? השבת היא התענוג הכי גדול עלי אדמות. אחת משישים מגן עדן. אני בשבת מרגיש, לא יודע, יש לי כמו הרגשה עילאית. ככה אתה מרגיש בשבת, תענוג עילאי. אתם יודעים למה הוא לא נהנה מהשבת? כי הוא לא מענג את השבת. הוא לא מכבד את השבת. השבת יש לה בגדים מיוחדים. אפילו גרביים, אפילו לבנים. אם יש לבנים ממשי, תקנה ממשי לכבוד שבת. תרגיש כמו מלך, כמו קינג. לא לקנות חליפה פוליאסטר, 700 אחוז פלסטיק. אתה הולך בשבת, כולך נוטף מים ומזיע. נו, איזו שבת זו? תקנה לכבוד שבת 100 אחוז צמר. אל תפחד. "לוו

עליי ואני פורע." קנה חליפה יפה, נעליים עם 17 כריות אוויר. תרגיש שאתה הולך ככה בכיף, נהנה. זה לכבד את השבת, כן, זו מצווה לכבד את השבת בבגדים נאים, חלוק לאישה, בגד יפה לאישה, שהיא תרגיש שבת מלכה. גם הילדים, לא לתת להם ללבוש סמרטוטים בשבת. הילד אומר: מה זה שבת? אתם יודעים שיש ממתקים מיוחדים לשבת. יש ממתקים לילד רק לשבת, למה? נצרב בתודעה של הילד: שבת זה כיף. מגיעה השבת, יש ממתק 'ליקריץ,' אתה יודע, כל מיני ממתקים שנותנים לילדים, הילד מחכה לשבת. אותו דבר גם הבן אדם. יש לך את האוכל המיוחד של שבת, אתה אוהב מלבי, אתה אוהב סחלב, כל אחד והזה... אחד אוהב סטייקים, אחד אוהב דברים חלביים, אחד אוהב סברינה,

אחד אוהב גלידה חלבית, אחד אוהב גלידה קרמל, אחד אוהב כל מיני גלידות. תקנה גלידה יפה לכבוד שבת, לכבוד יום טוב, ואז אתה מגיע לשבת, כיף לך. אתה מרגיש כל השבוע, "עבדים היינו לפרעה במצרים," עובד כמו חמור, אחד עם בגדי עבודה, מזיעים, הכול. שבת - בני מלכים יושבים ומתענגים על השבת. השבת, כדי להתענג מהשבת, ליהנות מהשבת, צריך לעשות הכנה לקראת שבת. השבת היא לא ככה באה בחינם. ומי שמכבד את השבת, מובטחת לו עשירות. תזכרו, "עשירים שבכל הארצות במה זכו להיות עשירים? "בזה שהיו מכבדים את השבת." תכבד את השבת - השבת תחזיר לך. השבת היא מקור הברכה. אלו השקעות קטנות, אבל השקעות לנצח נצחים. נצח נצחים, תדעו לכם. לפעמים

יש בן אדם, יש לו ברכה... אני אגיד לכם עוד דבר אחד מאוד מאוד חשוב, שזה גם נוגע קצת לתקופה שלנו. שלמה המלך אומר... אבל זה דבר קשה, תהיו מוכנים לשמוע אותו, ואם אתם מאמינים בקב"ה - תשקיע בו. אם הייתי עושה לכם עכשיו קורס פה איך להיות מיליונר, הייתי לוקח לך 1,000 שקל בכניסה. מי לא היה משלם, איך להיות מיליונר? מבטיח לך, תהיה מיליונר. היית קונה? אז אני נותן לכם קורס בחינם, אבל זה רק למאמינים בקב"ה. תקשיבו טוב, אולי יותר קשה מכולם, דבר שיותר קשה מכולם. שלמה המלך אומר: "טוב עין הוא יבורך." "טוב עין הוא יבורך." מה זה "טוב עין הוא יבורך?" תראו משהו שכמעט אף אחד לא חושב עליו. אתה, יש לך חבר בן גילך, אפילו

פחות חכם ממך, פתאום אתה רואה אותו נוסע עם וולוו חדשה, ואתה עם הסובארו 86, סובארו אברכים, אתה יודע, שכל פעם צריך להדליק אותה בדחיפה, וכל פעם כבלים וכל פעם זה. ההוא נוסע בוולוו חדשה. ואז אתה מסתכל על הוולוו החדשה, אתה בהתחלה אומר: לא, זה לא שלו. בחיים לא. לא יכול להיות שזה שלו. בטח לקח סיבוב ממישהו. ואז לאט לאט אתה מברר, ואתה מגלה שהוולוו שלו. אולי הביאו לו את זה מהעבודה, את הוולוו? לא, קנה אותה. בטח קנה בתשלומים. לא יכול להיות. מזומן. מזומן. קנה את הוולוו במזומן. איך יכול להיות שיש לו וולוו? מה הוא עשה שמגיע לו וולוו? זה נקרא צר עין. צר עין. לא מגיע לו וולוו. קנה מטבח חדש, אתה רואה אותו עושה

שיפוצים. תראה, רק קנה את הבית, יש לו כסף לעשות שיפוצים. אני אומר לך, בטוח הוא עושה איזה... בטוח בלילות הוא עושה גניבות, שוד. לא יכול להיות. הבן אדם, מאיפה הוא מרוויח כסף? לא יכול להיות שמגיע לו. לצערנו, גם נשים, וואי וואי וואי וואי... נשים לפעמים חצי שעה יושבות מרכלות על השכנות. "ראית זאת עשתה מטבח אמריקאי? "אומרת אין לי כסף, ביטוח לאומי, קצבת ביטוח לאומי... "נוסעת כל שבועיים לחו"ל, כל שבועיים לחו"ל. "כל זה, כל פעם קונה פה וקונה שם." זה נקרא צר עין. זה לא טוב עין, זה הפוך מטוב עין. כל דבר טוב שיש לחבר שלו - כואב לו הלב. כואב לו הלב. למי אין את זה? וואי, וואי, לכולם יש את זה. "טוב עין הוא

יבורך". "צר עין", מה הוא? הפוך. אה? נכון או לא? אם טוב עין הוא יבורך, זאת אומרת שמי שיש לו צרות עין, שהוא כל הזמן מקנא בחבר שלו, שהוא כל הזמן אומר, למה יש לחבר שלו? אז בדיוק ההפך, הקב"ה, חס ושלום, ייקח ממנו את הברכה. אתם יודעים למה זה עובד ככה? מסיבה מאוד פשוטה. הקב"ה מתנהג עם האדם מידה כנגד מידה. איך שופטים את הבן אדם אחרי 120? אתם יודעים איך שופטים אותו? הוא עולה למעלה, קודם כול אומרים לו: שלום, מה נשמע? הכול בסדר? מה העניינים? בסדר? אה, יופי, יאללה, בית משפט. קדימה. בית משפט. מראים לו סרט. מראים את החבר שלו הולך, מלכלך עליו מאחורי הגב. החבר הכי טוב שלו מלכלך עליו מאחורי הגב. "איזה רשע

מרושע, גנב בן גנב, "פה פה פה פה..." מדבר עליו. מה אתה אומר? מה מגיע לבן אדם הזה? "זה, מדור שבע בגיהינום, לעולם לא יצא. "זורקים את המפתחות, יישאר שם עד ביאת גואל צדק ועד בכלל. "לא יצא משם לעולם. אין לו תקנה. רשע מרושע." בבקשה, תחתום. חתם. "אני החתום מטה גוזר את דינו, גזר דין גיהינום מדור שבע לעד ולעולמי עולמים. "ככה מדבר לשון הרע על החבר שלו"? אין בעיה, מותק שלי, 'על העיני', קיבלת. ואז פתאום התמונה, מראים לו עוד סרט, יו, השתנה. מי מדבר עכשיו? הוא בעצמו מדבר. על מי הוא מדבר? על החבר הכי טוב שלו. מוציאים את הפסק, אומרים לו: "ראית מה פסקת, חביבי? "מדור שבע - קדימה. קדימה, אתה חתמת". הוא אומר:

"אה... אה... אה"!... "- אתה חתמת, חביבי. יאללה, קדימה". אדם ששופט את החבר שלו, הוא בעצם שופט את עצמו. כשאתה רואה את החבר שלך מצליח, ואתה אומר: "לא מגיע לו, "הוא לא עשה כלום, הוא לא בסדר, הוא לא עשה מצוות, "הוא לא מתפלל כמוני, הוא לא ככה ולא ככה ולא ככה- " אומר הקב"ה: אתה צר עין? אתה בעצם גזרת את דינך שלך. אבל אם אתה טוב עין, אם יש לך עין טובה, אתה רואה את החבר שלך, ישתבח שמו, התקבל לעבודה עם משכורת כפולה משלך, כפולה משלך. והוא חכם ממך בחצי פחות, אבל אתה אומר: ישתבח שמו, אם הקב"ה נתן לו, מגיע לו, לבריאות, ושישמח בזה, ושתהיה לו רק ברכה במעשה ידיו. השמחה שלו היא השמחה שלי, אומר הקב"ה. אם אתה

גזרת את דינו של חבר שלך לכך - אני אגזור את הדין שלך גם כן לכך, ואז "טוב עין הוא יבורך." לפרגן לחבר. אם ראית שהחברה שלך עכשיו באה עם איזה בגד, שווה 2,000 שקל - תשמחי בשבילה. אל תסתכלי על "ישרפו לך הבגדים, תיהרס לך החצאית... "וילכו לעזאזל וישפך לך אקונומיקה." איזו צרות עין, יא חביבי. שחס ושלום לא תיהנה. או "איזה ילד, איזה ילד, איזה ילד מכוער, איזה ילד"... נולד לה בן, לבריאות. תשמחי בשבילה. למה לא לפרגן לאחר? מרן הרב עובדיה, תדעו לכם, איזה בן אדם, איזו אהבה הייתה לו. הוא כל כך פרגן לכולם, כל כך נתן אהבה לכולם, וטוב עין קוים בו, "הוא יבורך." קוים בו "טוב עין הוא יבורך." הוא כל כך פרגן לרבנים. אין

רב בעולם שנתן הסכמות לספרים כמו הרב עובדיה. כל כך הרבה הסכמות לספרים נתן הרב עליו השלום. מה הקב"ה החזיר לו? שהספרים שלו מתפזרים בכל העולם, שלומדים אותו בכל העולם. טוב עין הוא יבורך. נתתי לכם טיפ, אתם צריכים להמשיך הלאה. אם אתם מבינים שזה מה שיביא לכם את הברכה בחיים שלכם, "טוב עין הוא יבורך- " תהיה טוב עין, תשמח בחלקו של החבר שלך. אם ראית חבר מצליח יותר ממך - תפרגן לו. תפרגן לו, תשמח בשבילו. אישה יום אחד עובדת בעבודות הניקיון, בעלה בא הביתה, מחייך, מבסוט. "מה אתה מחייך? "למה אתה חושב שהעולם כל כך נחמד? "אתה מחייך לך ומנגן לך ניגונים"? למה הצרות? תשמחי שהוא שמח. למה להוריד לו גם את מצב הרוח?

במקום שאת תשמחי כמוהו, את רוצה להוריד לו את מצב הרוח? "טוב עין הוא יבורך." בקשר לניקיונות, הנשים שלנו היקרות הן כל כך צדיקות. הגמרא אומרת... סליחה, בראשונים מובא, שהן כאלה צדיקות שהן מנקות את הקירות, מנקות את הקירות. לכן נהגו לצבוע את הבית לפני פסח. מנקות את הקירות, מנקות פאנלים, מנקות חלונות, מנקות בוידעמים, מנקות את כל העולם. אבל הן שוכחות שעל הדרך גם הן מנקות את העצבים של הבעל שלהן, את הילדים שלהן, וזורקות אותן לזה. וזה נובע מחוסר ידיעת ההלכה. ההלכה, רבותיי היקרים, הגמרא אומרת במסכת פסחים, כמדומני בדף ה,' ומביא את זה מרן השולחן ערוך להלכה: "פירורים לא חוששים להם." מה זה נקרא "פירורים לא

חוששים להם?" פירורים שיש על הרצפה, "לא חיישנן," פחות מכזית לא חוששים להם. מה הכוונה "לא חוששים להם?" כשאנחנו מנקים את הבית... למה אנחנו מנקים לפסח? אומרת הגמרא: "כי בביטול סגי," ברגע שאתה אומר: "כל חמץ שיש ברשותי, "שיהיה הפקר כעפרא דערא- " לדעת התוספות. לדעת רש"י - שיהיה בטל לגמרי. על זה אומרת הגמרא "סגי" (מספיק.( למה אנחנו מנקים גם את החמץ? שלא ימצא איזה גלוסקנה, שימצא פתאום איזו לחמנייה טובה, איזה ופל טעים ויאכל אותו. אבל פירורים, לא חששו חכמים שאדם עכשיו ירים פירורים מהרצפה, ויתחיל לאכול אותם. מי אוכל פירורים? לכן, אני אומר, לפעמים האישה, שתהיה בריאה, היא כל כך משקיעה מאמצים קשים, עד שהיא

כבר מגיעה לפסח, גם העצבים שלה כבר רופפים. אין מצווה להרוס את הבריאות של האישה בשביל הידורים בהלכה, שלפעמים זה לא הידור, זה לא מהדר, זה חמור. למה? כי אישה שמגיעה לפסח, או עכשיו שיש צעקות בבית, אם אישה עכשיו צועקת בבית, אם תלכו הביתה ותשמעו צעקות שאישה צועקת, תיכנסו הביתה, תדפקו בדלת, "שלום גברת, "אני פוטר אותך מהניקיונות של פסח, רק אל תצעקי." כי ניקיונות של פסח - החמץ זה רק מדרבנן, הצעקות והזה, זה דאורייתא. זה דאורייתא. בשביל מה אתם מתעצבנים ככה? לכן אני אומר, לפעמים הילד רוצה לאכול. רחמים. נשים יקרות, תרחמו עלינו. שבוע ימים אין אוכל בבית. שבוע ימים, "צא בחוץ, תאכל זה"... הילדים מסכנים, אתה

רואה אותם הומלסים, מסתובבים ברחובות עם הזה. חדר מדרגות. אצלנו כל חדר המדרגות, "בוקר טוב, בוקר טוב." זה ארוחת בוקר, זה ארוחת צהריים. כל הילדים בחוץ עם ארוחת בוקר, צהריים, ערב וזה. גברת, רחמים. יאכלו בפינה קטנה בבית, אם נשארים פירורים, מנקים וזהו. גם אם נשאר פירור, לא קרה כלום. אין בזה שום עוון, שום עוון. אבל עוון זה לעשות את הילדים קורבן פסח, ואת הבעל, אני יודע? איזה זה... וגם הבעל, צריך לעזור לאישה. אדוני, מה זה אתה יושב בבית כמו אפנדי? לך תעזור לגברת. אתה יודע מה? רק תעזור לה מילולית, תדרבן אותה, "כל הכבוד, כל הכבוד." תן לה מילה טובה. לפעמים, אתה יודע, שאישה רוצה קצת כוח לנקות. לתת ביישוב

הדעת, בשמחה, בחיוך. גם כשמנקים, לשים מוזיקה טובה, לשיר - - כמובן בצניעות, כן? אבל לעשות את זה בשמחה. כל חמץ שמצאת - את מקיימת מצווה לבער את החמץ מתוכנו, ועל הדרך גם לנקות את הכעס. כי אם את כועסת - אז לא ניקית את החמץ. הכעס זה חמץ הרבה יותר גדול. ונשים יקרות, להוריד טונים. טונים נמוכים. טונים נמוכים. ברוך השם זה שבוע של טונים גבוהים, "אה! אה! אה"! ברוך השם, צעקות, צעקות... להוריד את הטון. הגיעו הביתה הילדים, "בוא חמודי, בוא תעזור לאימא." "בוא תעזור לאימא! בוא תעזור"! לאט לאט, לאט, לאט. בעדינות, בעדינות. תבקש יפה מהילד, הוא יבוא גם בטונים נחמדים ויפים. ובזכות זה, בעזרת השם, בזכות הששון והשמחה, נזכה לגאולה השלמה.