הרב זמיר כהן - כללים לאריכות ימים, חלק א’

באזורים אחדים בעולם ישנם קהילות שלמות של בני אדם שהאנשים שם מעריכים ימים באופן מעורר השתעות ומגיעים לגיל 100 שנים ויותר. בסדרת מחקרים שנערכו בין השנים 2005 ל-2007 על ידי החוקר דן ביוטנר ובהשתתפות דמוגרפיים ורופאים גאוגרפיק והמכון הלאומי לחקר הזקנה של ממשלת ארצות הברית נבדקו אזורים אלה כדי לגלות את גורמי תוחלת החיים הגבוהה של יושביהם. להפתעת החוקרים מתברר כי להשגת אוכלת חיים גבוהה במיוחד מתוך בריאות ורעננות גופנית ומחשבתית לא די בהקפדה על מזון בריא ופעילות גופנית צדירה, אלא יש להשקיע גם בפעילויות חשובות הקשורות לנפש האדם ולכבד את המבוגרים שבמשפחה. אז נראה את המסקנות שלהם ואיך זה מתחבר ליהדות

לתורה שלנו. ההמלצה הראשונה, עיסוק יומיומי בפעילות המביעה, אמונה, שמחה, רוגע ומנוחה. כולל טקס של הבעת תודה לפני אכילת מזון. החלק הראשון מובן, שמחה, רוגע, אבל הם אומרים שכשהאדם חי עם אמונה הוא זוכה להעריך ימים יותר. אדם שיש לו ביטחון בהשם, הוא מקבל גם מה שרגילים היום לקרוא ביטחון עצמי. אדם שאין לו על מי להישאן, הוא לא יודע שיש בורא לעולם או שהוא יודע אבל לא נותן בו אמון, כלומר לסמוך עליו, הוא אף פעם לא יכול להיות רגוע. כל איום שיש עליו הוא מיד יוצא מהכלים, גם נפשית וממילא גם פיזית. שלמה המלך אומר, רוח איש יכלל מחלהו. מצב הרוח של האדם מכלל את המצב הבריאותי שלו. כלומר, יש זיכה ישירה בין השמחת

חיים, הרוגע, השלווה לבין הבריאות הפיזית של הגוף. הוא ממשיך ואומר, כולל טקס של הבעת תודה לפני אכילת מזון. התברר שבאותם מקומות, לפני שהם אוכלים, הם נוהגים להודות למי שברא את המזון. אנחנו כיהודים יודעים שהברכה לאוכל נועדה בעיקר מצד נקודת האמת. האדם מברך על המזון לא כדי להעריך ימים. אבל יש כלל שכתב הרמבן שבכל מצווה הקדוש ברוך הוא סידר תועלת לאדם שהוא ירוויח גם בעולם הזה, לא רק בעולם הבא. גם ההיבט הפסיכולוגי, אדם שישים לב כמה ישנם בעולם שיש להם שפע של טוב ובכל זאת הם בעצבות. ולמה? כי המבט מתמקד במעט שחסר להם. זה שיש עיניים לראות, רגליים ללכת, ידיים מתפקדות, מיטה לישון, זה בכלל לא מובן מאליו. יש

בעולם המון שאין להם מיטה לישון. קראתי מספרים שהם נשמעים בלתי נדפסים מבחינת האחוזים, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. והאדם שיש לו את זה, פתאום במה הוא מתמקד? באיזיזו בעיה קטנה שלא יסתדר. זה נועל אותו, הופך אותו לאדם עצוב, לאדם עצבני. מה עשה היצר הרע? במקום שיתן לו לראות את המסך המלא של כל שפע הטוב שיש לו, הוא מכסה את כל הטוב, ממקד את המצלמה רק באותה פינה קטנה ששם חסר לו וזה תופס את כל המסך כאילו שהכל רע. אדם שמתרגל להודות לשם, על כל דבר הוא מודה. מודה על האוכל, מודה על הבריאות, הוא פתאום שם לב כמה שפע של טוב שיש לו. אדם שבתפילות מודה על הטוב ומבקש על העתיד, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו עוד. אדם שרק

מבקש תן לי ותן לי, ההתייחסות אליו היא לא כמו אדם שיודע להודות על הטוב שהוא קיבל וגם לבקש על העתיד יש לו יותר סיעתא דשמיא לקבל משמיים