תתחדש - הרב יצחק פנגר (עם כתוביות בעברית) HD

ערב טוב לכולם, תודה רבה שבאתם. אנחנו נדבר על כמה דברים היום, כאשר בעצם במרכז הדברים יהיה אדם שקוראים לו רבי אלימלך מליז'נסק. היו שני אחים: רבי זושא מאניפולי, ורבי אלימלך מליז'נסק. היו שני אחים, אתה יודע, צוות, חמודים כאלה. היו יוצאים לכל מיני מבצעים כאלה ביחד, של גלויות כאלה. מה זה גלויות? גלויות, הכוונה היא שהם מתלבשים רגיל, בלי לבוש רבני, שלא מכירים אותם. אתה יודע, זה לא עולם של פייסבוק או אינטרנט. לא מכירים. הם הסתובבו כאנשים פשוטים. ויש סיפור מאוד ידוע, אולי אתם מכירים, שהם פעם אחת הגיעו לאיזו מסבאה, פאב, בלשון... בלשון לשון. בעברית, לא יודע, "פאב" זה בעברית? הם היו באיזו מסבאה כזאת,

ובשלב מסוים הם הלכו לישון. אז הם נצמדו כל אחד, רבי אלימלך מליז'נסק, כי הוא האח הגדול, אז הוא נצמד לקיר, ורבי זושא, אח שלו, נצמד אליו. הם ישנו ככה בצד. ואז נכנסה קבוצה של שיכורים. והם כאילו... ואז הם רואים את שני היהודים ישנים בצד. אז הם אמרו: בואו ניקח איזה יהודי שירקוד לנו. ואז הם תפסו את החיצוני, את הזה שבחוץ, את רבי זושא מאניפולי: יאללה, בוא, בוא הנה. יהודי, בוא תרקוד. והם יורים באוויר. והוא רוקד להם, אין לו ברירה: טוב יאללה. טוב, בשלב מסוים קלט שהם עפיפונים, לא שמים לב, הופ, חתך לישון. חתך לישון. איך אתה מסוגל להירדם? מדהים. טוב, חזר לישון. אחרי איזה רבע שעה הם קולטים: איפה היהודי? איפה

היהודי? באו עוד פעם, לקחו אותו: בוא אתה, בוא תרקוד. והוא... יפה. ואז, עוד פעם, אחרי רבע שעה, קלט שהם לא קולטים אותו, הופ, חתך חזרה למיטה. לא למיטה, זה על הרצפה, כן? ואז אח שלו, רבי אלימלך מליז'נסק, זה שיהיה גיבור הסיפור שלנו היום, כי אנחנו ניקח משהו על פיו ונראה איך מתמודדים עם דברים בחיים, אומר לאח שלו: רבי זושא, תקשיב, לא פייר. רק אותך לוקחים. בוא נתחלף. גם אני רוצה לקבל ביזיונות, מה שנקרא. תראה מה... כן, איזה כיף להם. "אני רוצה גם ביזיונות". קח כמה שאתה רוצה, אחי. אם אתה מתעקש. אז אמר: בסדר, בוא נחליף. ואז הם התחלפו ורבי אלימלך ישן בחוץ ורבי זושא בפנים. וזה תמיד אני אומר, מישהו עוד לא נשוי

פה? יש, כשתתחתנו ותגיעו לבית שלכם, מה שנקרא, יש בחדר השינה מיטה אחת טובה יותר. תבחרו אותה כמה שיותר מהר. כאילו הצד של המיטה היותר טוב. זה ליד הקיר, או עם השידה. כי לא מחליפים לכל החיים. אני תקוע בצד השני, אוקיי? כבר שנים. אני אוכל קש. אין בחירות אצלנו, אין פריימריז, אחי, מה שקיבלת, קיבלת. זהו, שב. טוב, בקיצור, אז הם התחלפו, ורבי אלימלך היה בחוץ ורבי זושא עכשיו היה בפנים. טוב, החבר'ה האלה השיכורים פתאום אומרים: איפה היהודי? אה! הוא נעלם. חוזרים, באים לקחת אותו, ואז אחד השיכורים אומר: רגע, לא יפה, לקחנו רק אותו כל הזמן, את הקיצוני. בואו ניקח את הפנימי עכשיו. לקחו עוד פעם את הרבי זושא הזה. מסכן.

ואז הוא אמר את המשפט הידוע של: "זושא נקצב לרקוד, זושא ירקוד." אם נקצב לך משהו, מה שנקרא, אחי, קבל את זה באהבה. זה לא יעזור, תחליף, תעמוד על הראש וכן הלאה. אבל אנחנו לא נדבר על זה היום. אלא להפך, אנחנו נדבר היום, כן, גם אם נקצב משהו, בוא נראה איך אני יכול לשנות אותו. בוא נראה איך אני יכול להתמודד עם הדברים של החיים נכון יותר. אנחנו ניקח פסוק אחד מתחילת ספר במדבר, שהפסוק הזה בעצם עליו נבנה ארבעה חלקים של דרך שאנחנו ננתב אותה. רבי אלימלך מליז'נסק בספר שלו, יש לו ספר שנקרא "נועם אלימלך," ונראה איך זה נוגע לחיים שלנו ואיך אפשר להשתפר בחיים וכדומה. הפסוק הולך כך: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני." שלב

ראשון, מדבר סיני. שימו בצד. "באוהל מועד." אוהל מועד, שתיים. שימו בצד. "באחד לחודש השני." התאריך היה באחד, ב-א' לחודש השני, זה אייר. גם שימו בצד, את הדבר השלישי. "בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים." אוקיי, מבחן. סתם. בוחן, אתם מכירים את הדבר הזה, "בוחן?" זה לא ייאמן כמה שנים יעברו, אם עכשיו איזו מורה להיסטוריה באה אליי בלילה, אומרת לי: לסגור מחברות! להוציא דפים! בוחן! "איי, הבטן, המורה. אני צריך לשירותים נראה לי". טוב, בקיצור, אז השלב הראשון: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני." ננסה להבין מה קורה פה. "באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים." אז השלב הראשון, הכוונה היא במדבר סיני. למה המדבר

נקרא "מדבר סיני?" "סיני", למה? היה שם הר, קראו לו "הר סיני." הר סיני, מדבר סיני, חזק. עכשיו, על הר סיני ניתנה התורה. ככה אנחנו יודעים, על הר סיני ניתנה התורה. עכשיו פה נשאלת השאלה, למה דווקא הר סיני? אם אלוקים היה מתייעץ איתי: פנגר, אני רוצה לתת את התורה. או! טוב שאתה שואל אותי. אחי, תקשיב תקשיב, לך על האוורסט. תן באוורסט, תן! תחשוב את הסרט הזה, משה רבנו עם עשרת הדיברות, על פסגת האוורסט. כולם: וואו! מה זה הר סיני, אחי? זה גבעה. זה גבעה, נו באמת. נו מה, אתה... "על גבעת התחמושת." סתם, לא. נו, אתה רציני? הבאת לי פה בקטנה, נו מה. תן עוצמה! תן עוצמה! זה אירוע פעם בחיים, פעם בעולם. אתה יודע, נו

ברצינות. אל תגיד לי: הרב, הם כבר היו במדבר, בוא נסגור את זה פה. מה, נלך עד לשם? עזוב אותך, מה עכשיו, איפה. איך נגיע לאוורסט? עזוב. תקשיב, זה אלוקים. "על כנפי נשרים, אחי. כנפי נשרים". מה הבעיה? מעמיס אותם על איזה נשר, יאללה. אז אני אקריא לכם מה הוא כותב, הרב. "נראה שהתורה מלמדת לאדם כיצד יתנהג עם עצמו, "להיות כמו הר סיני. "שתמיד הוא מוכנע, מוכנע גדול "ונבזה בעיניו "כדרך שעשה ה' יתברך "שמאס בהרים הגבוהים." אלוקים לא רוצה את ההרים הגבוהים. "ובחר בהר סיני הנמוך מכולם." זאת אומרת, אם הייתה אליפות העולם בהרים, מי הכי קטן פה? אני. אותך אני רוצה. תגיד, זה לא, זה לא מתאים. לא מתאים, לא מתאים. זה בדיוק

ההפך, זה מה שמתאים. אלוקים בא ללמד אותך: קודם כול תעשה הכנעה בחיים שלך, תוריד את עצמך. תוריד. לא יקרה שום דבר. תפסיק לחשוב: אני, אני, אני. אתה מבין? אח, אני אומר לכם, אני הייתי בבלגיה לפני שבועיים. מה, אני חורש. אמרו לי: בלגיה, יש לה שלושה דברים שהיא חזקה בהם, צ'יפס, צ'יפס, להיות צ'יפסר בבלגיה, שנה לימודים. אתה מבין? לא, כאילו: מה הבעיה? צ'יפסר. זה ישראלים: מה הבעיה? מה הבעיה? תביא! תביא, אני עושה, מה הבעיה? מה, אתה בבורגראנץ' עובד, אחי? שנה לימודים. שוקולד ובירה. נכון. אמרו לי: יש פה כל סוג בירה כוס אחרת. לא כאילו: קח את... אז מספרים שפעם היה, ישבו פעם שלושה חבר'ה, ארבעה אפילו, כל אחד ממדינה

אחרת, אנשי עסקים, הייתה ועידה בלונדון. וכל אחד בא ממדינה אחרת. אז הם הזמינו בירה מהמדינה שלהם. אז היה איזה אחד, מה ניקח? היה מקסיקני, אומר לברמן: תביא קורונה. קורונה פה. זה הבירה בעולם. קורונה. המקור שלה מקסיקו. טוב, הביא לו את הבירה שלו. אחרי זה הגיע שמה איזה דני: תביא קרלסברג. קרלסברג. זה ה-בירה. זה, ואף אחד לא. טוב, מביא לו קרלסברג. הגרמני: תביא לי הייניקן! הייניקן עם קצת לימון, זה הבירה. והיה שם הודי. אמר: תביא לי קולה. אומרים לו: אחי, למה אתה לא מזמין קינג פישר? זה הבירה של ההודים. למה אתה לא מזמין קינג פישר? הוא אומר: אם כולכם לא שותים בירה, גם אני לא אשתה בירה. מה הכוונה? אני לא יודע

מתי בפעם האחרונה שתיתם קינג פישר, אבל זה לא זכור לי שזה, טוב, לא משנה. אבל האדם יותר מדי עף על עצמו. יותר מדי עף על עצמו. אני הכי טוב, הזה שלי הכי טוב וכן הלאה. לא. קצת ענווה. באה התורה ואומרת: חמוד שלי, בוא תוריד. תוריד את עצמך קצת. לא יקרה כלום. אתה רק תרוויח. אבנים יקרות, יש היום בשוק. הייתי יום שני? או ראשון? שני. הייתי בבורסה. הזמינו אותי להרצאה בבורסה. לא סתם... הנשיא של הבורסה, מנכ"ל הבורסה, סמנכ"ל: מה העניינים? ואני. אתה מבין? זו בדיוק הרביעייה הפותחת. אתם תצחקו, אני אומר לכם. לא ייאמן כמה שנים אני אהיה מרצה, זה בכלל לא משנה. רק אמרו לי שאני בא לבורסה. אמרתי: טוב, מה? העובדים של

הבורסה. בקטנה, בסדר. מה? אמרו לי: כן, אבל אתה הולך, הנשיא יהיה בהרצאה, המנכ"ל והסמנכ"ל. אני שעתיים הלכתי לשירותים. לשחרר מהלחץ. זה לא ייאמן, מה? אשתי אומרת לי: תגיד לי, מה אתה? אפשר לחשוב, מה? זה לא קשור. זה בלתי רצוני. אני לא שולט על זה, אחי. מ... מהלחץ. הם חבר'ה מה זה איכותיים, באמת. מדהים. מדהים. אני באתי לשם, אז עשו לי סיור. באמת, קיבלו אותי מה זה, כל הכבוד, שלחו את הקב"ט וזה, החנה לי את האוטו: בוא, תלך איתי כמה... עושים לי סיור שמה. מלא דתיים שם, מה? אמרתי: מה קורה פה, זה בני ברק? מה הולך? באמת. 30 אחוז לפחות, אני אומר לכם. מלא כאלה, מהכבדים כבדים. לא תגיד לי כיפות רגילות. מהקרביים

ביותר. לא, באמת. חסידים כאלה. אז שאלתי את המנכ"ל: בלי עין הרע אתם פה. אז הוא אמר באמת: זה מקצוע מאוד יהודי, יהלומים. משתי סיבות, סיבה אחת הוא אמר, כי לא צריך ללמוד יותר מדי. אתה לא צריך תואר ראשון-שני ביהלומנות. בקטנה. הוא אומר: זה משפחות משפחות. אבא מלמד את הבן, מכניס את הנכד, זהו. זו סיבה אחת, לא צריך ללמוד יותר מדי. זה עסקים, אתה יודע: קח, תקנה. זה לא ייאמן, הם הכניסו אותי לאולם המכירות, אתה רואה יושבים אחד מול השני, סיני עם זה, כל מיני. ובלחיצת יד אחי: מזל וברכה. זהו, נסגרות עסקאות של מאות אלפי דולרים. אז הוא אומר שזו סיבה אחת, לא צריך ללמוד יותר מדי. בקטנה. דבר שני הוא אמר: יהודים תמיד

היו נרדפים. לאורך כל הדורות, אתה יודע, פרעות, גזירות, השמדות, גירושים. יהודים תמיד רוצים להיות עשירים. בינינו, לא תראה יהודי עובד זר. הוא יפתח חברה למשאבי אנוש ויביא עובדים זרים, אחי. הוא לא... מה קרה? אתה מבין? אז יהודים תמיד רצו להיות עשירים. אם אתה עשיר בנדל"ן, חס ושלום יש עכשיו גזירות, לא יודע מה, גירושים וכן הלאה, הלך על כל הרכוש שלך. יש לך חנויות, יש לך שם פרעות, הלכו החנויות. אחד הדברים, הוא אומר, שגם אם לא משנה מה קורה, אתה שם בכיסים ובורח: יהלומים. ולכן היהודים תמיד, לאורך כל הדורות, עסקו במסחר של אבנים טובות ויהלומים. יפה. מה הבעיה העיקרית היום בשוק היהלומים? שוק היהלומים הוא מאוד

חלש היום. הבעיה שהיום יש זיופים. חוץ מהקומבינות של המזרח הרחוק וזה... הסמנכ"ל מה זה בחור מדהים. אפרופו שלא צריך ללמוד. צריך, אבל... הוא אומר לי: הרב, אני התחלתי פה בבורסה לפני 25 שנה כמאבטח. תקשיב טוב: התחלתי פה בבורסה לפני 25 שנה כמאבטח. עשיתי את כל הדרך עד למעלה. היום הוא הסמנכ"ל של הבורסה, בלי עין הרע. בחור מקסים. אז למה אמרתי לכם את זה? אה. אז היום הבעיה העיקרית של היהלומים היא הזיופים. סברובסקי. סברובסקי. זה, אתה יודע, זה בכאילו. זכוכית, לא יודע מה זה שמה. ואז הם אמרו לי: תגיד לי, על החושן של הכהן הגדול, היה יהלום? יש 12 אבנים. שתים עשרה אבנים כנגד 12 השבטים. כל שבט, היה לו אבן מיוחדת

ששייכת לו על פי המעשים שלו, על פי מה שהוא עבר בעבר. למשל, שבט יהודה, הייתה לו אבן שנקראת "אודם." למה? כי הוא היה גם מאנשהו, הפנים שלו נהיו אדומות כשהוא היה שם עם תמר, סיפור שלם. מי שמכיר, מכיר. ואז הדגל שלו היה דגל צבע אדום. היו להם גם דגלים וגם אבנים טובות. ועל הדגל הייתה תמונה של משהו. למשל, אצל יהודה, היה לו את הדודאים. דודאים זה משהו שהוא בעצם הביא, אצל לאה, סיפור שלם. יהלום, של מי הוא היה? יהלום, של מי הוא היה? זבולון. זבולון זה חוף בהרצלייה. נכון. זה גם שבט. על הצד זה, זה גם שבט. שבט זבולון, הוא היה יהלום. כי זבולון היה איש עסקים, יששכר, אח שלו, הם היו עושים עסקים של רוחניות. זבולון היה

מפרנס את יששכר, יששכר היה לומד תורה והיו מתחלקים חצי-חצי. עד היום יש כזה דבר, זה נקרא "הסכם יששכר וזבולון." חצי-חצי בעולם הזה, חצי-חצי בעולם הבא. הוא לומד תורה, הוא איש עסקים, והוא מחזיק אותו והוא נותן לו את הלימוד תורה שלו, חצי-חצי ב... טוב, זהו. למה אני אומר לכם את זה? יש שבט אחד שעליו אני רוצה לדבר, שמבחינתי בואו ניקח אותו כדוגמה ונראה מה אפשר להוציא מזה לחיים שלנו. דרך אגב, זו הסיבה שיש דגלים. למה יש למדינות דגלים? מאיפה זה הגיע? למה למדינת ישראל יש דגל? כל מדינה יש לה דגל? מאיפה זה הגיע? מהר סיני, יפה, כמעט. עוד טיפה. זה התחיל. במעמד הר סיני עם ישראל ראה מלאכים בצורה מסוימת, שמסודרים, עם

דגלים. ואז הם גם רצו, ולכן עם ישראל היו לו דגלים. כמו שאמרתי לכם, כל שבט היה לו דגל עם צבע. לכן כל המדינות יש להן דגלים היום. זה הגיע משם. מהיהדות מגיע הכול, אוקיי? למשל, למה יש לחיצת יד? אתה בא למישהו: היי, מה העניינים? למה עושים את זה? תעשה ככה. אה? באמת, למה אתה מקובע ככה? או בכלל על תעשה כלום: היי, מה הענייניים? למה, מה זה הקטע הזה? או בצבא, הצדעה, מאיפה זה הגיע? טוב, זה אני לא יודע. אבל... סתם, מישהו אמר לי שהיה פעם תמיד קסדות, אז כאילו: אחי, מה העניינים? אתם יודעים, מרימים את ה... ואז יצא כאילו. ברצינות. הייתי בלונדון, אחד אמר לי שם שבצבא בלונדון, כשיורים פגז, תותחנים, אז המפקד מרים את

היד, ואז יורים. אתה תראה תמונות של המפקד עומד ככה. אז שאלו פעם קצין: למה עומדים ככה? מה הקטע? אני לא יודע. כי עומדים ככה. אבל למה עומדים ככה? התחילו לשאול קצינים אחורה: למה עומדים ככה? ואף אחד לא יודע: כי כולם עושים ככה. מה השאלה? כולם עושים ככה. ואז ראיינו איזה קצין זקן בבית אבות, מה גירד לו, מה? מגרד לי! סתם. שהוא אמר להם: מה, אם הוא לא יחזיק את הסוסים למעלה, כשהפגז יצא, הסוסים יברחו. אז היו מחזיקים את הסוסים. כשהיו סוסים. ומאז... יפה. יש מלא דברים שנתקעו לנו בחיים בלי הסבר למה אתה עושה את זה. ככה עושים. אז גם לחיצת יד זה מהיהדות. "תקיעת כף" קוראים לזה. זו הייתה שבועה. כאשר באים להישבע, אז

קוראים לזה "תקיעת כף," היו לוחצים יד כדי לאשר את הדבר הזה. בקיצור, דגלים. מה היה הדגל של שבט בנימין? אותו אני רוצה. הייתה לו אבן שנקראת "ישפה," והדגל שלו היה עם כל הצבעים של כל השבטים. למה? למה הוא זכה לדגל הכי מיוחד? עם כל הצבעים. כל שבט יש לו צבע. זה אדום, זה ירוק. יש שבט אחד עם שלושה צבעים, אבל כולם עם צבע אחד, לא יותר. בנימין, כל הצבעים. ומה זה קשור לישפה, לאבן שלו? האם יש קשר? מה זה ישפה בכלל? לא יודע, אף פעם לא ראיתי. מסבירים חז"ל ככה, בנימין קיבל את האבן ישפה. "ישפה", פירוש הדבר "יש פה ושותק." תקשיבו טוב, "יש פה ושותק." בנימין היה האח הקטן. והוא, הוא היה מאוד מבריק, מאוד חד. אבל הוא

ידע דבר אחד, אם אני באמת רוצה להצליח בחיים, אם אני רוצה באמת להתקדם בחיים, אני צריך להיות כמו הר סיני, נמוך. ואז אני מקבל מכולם. אני רוצה ללמוד מכולם. איך אני יכול ללמוד? ברגע שאני שותק. אם אני כל הזמן מדבר, אז אני לא שומע את השני. אם אני כל הזמן אומר את מה שאני חושב, אני אפילו לא שם לב למה שאני אומר. אתם יודעים שביהדות יש כזה משפט "גדול העונה אמן יותר מן המברך." ככה כתוב. מי שעונה אמן, יש לו דרגה יותר גבוהה מזה שמברך. למה? מי שמברך יותר חזק. אחי, זה בברכה. האמן נגרר אחריו. מסבירים שזה שמברך, אז הוא מברך, אבל הוא לא תמיד שם לב למה שהוא אומר. בלחץ של הדיבור. נגיד הוא חזן, אז הוא, מהלחץ. זה

שעונה אמן, הוא מקשיב. אדם שמקשיב, הוא יכול יותר להתרכז במה שהוא אומר, במה שהוא רוצה להגיד, וכן הלאה. ולכן, כוח של הקשבה זה להבין בין השורות מה השני רוצה ומה אני יכול ללמוד ממנו. מה אני יכול ללמוד מאשתי? מה אני יכולה ללמוד מבעלי? מה אני יכול ללמוד מההורים שלי? הרי כל אחד מאיתנו, אתה יודע, שאומר לך... בוא אני אגיד לך משפט, סתם דוגמה: "איזהו עשיר? השמח בחלקו." אבל אם אני אגיד לך: אבא שלי תמיד היה אומר, "איזהו עשיר? השמח בחלקו." או! זה נשמע פצצה. שדרגתי את האמירה: אבא שלי היה אומר. אם זה סבא שלך, וואי, אחי. סבא שלי היה, יפה. אז ברגע שאתה מקשיב, אתה תקבל הוצאות, אתה תקבל דברים שתוכל לקחת לכל החיים

שלך. ולכן היו לו את כל הצבעים, כי הוא הסמל של "יש פה, אבל שותק." היכולת להקשיב, להסתכל לשני בעיניים: תן לי, תן לי אותך. אני רוצה להרגיש אותך באמת. אני רוצה להרגיש אותך, מה את באמת צריכה. מה באמת, כי את הרי לא תבקשי את מה ש... סיפרה לי מישהי שהיה לה יום הולדת, בעלה שאל אותה: מה את רוצה ליום הולדת? אז היא אמרה: אני לא צריכה שום דבר. מה הוא הביא לה? שום דבר. והיא מה זה התעצבנה! איזה, כאילו, קמצן מגעיל. אבל, אמרתי לה, למה את מתעצבנת? הוא שאל אותך מה את רוצה, אמרת שאת לא צריכה שום דבר. את לא צריכה, לא צריכה. את זה את אמרת. אני לא אשבור לך את המילה. אבל אם היית יודע להקשיב, מה הכוונה "אני לא צריכה

שום דבר?" "תפתיע אותי." לא "אל תקנה", יא טמבל. גבר הוא לא טמבל. סליחה שאני אומר לך את זה. הוא, הראש שלו ישר. מה שאומרים לו, הוא בטוח שלזה מתכוונים. הוא לא: מה היא באמת מתכוונת? אמרת "לא", לא. מה שתגידי, אין לי בעיה. אני זורם איתך. תגידי. זה לא עולה לו בראש. את עם חוש היצירתיות. ולכן הנקודה העיקרית היא לנסות להבין באמת. אנחנו בבעיה של זוגיות. באמת, אני לא ארחיב כרגע, חבל על הדיבורים. אבל אנחנו באמת בבעיה של זוגיות, מכיוון, בפרט שזה, זה לוקח זמן. זה לוקח זמן. זה לוקח זמן, ואני אומר לכם, הבעיה היא שאנחנו, תחשבו שאתם מתחתנים עם הבן אדם הכי מושלם בעולם. מי שחלמתם. ברמה, ענה לכם לכל, כל הציפיות

שלכם. אז מחקרים מראים שגם אם התחתנתם עם הבן אדם הכי מושלם, הגבר הכי יפה, הכי חכם, הכי גבוה, הכי רגיש, הכי צדיק, הכי מה שתרצו, העשיר ו... אחרי חמש שנים של נשואים, את תשבי במעבדה נגיד, ויחברו אותך לכל מיני אלקטרודות וכדומה. או שאתה, אתה התחתנת עם האישה הכי מושלמת, הכי יפה, הכי חכמה, הכי עשירה, הכי צדיקה, הכי הכי הכי. אתה יושב במעבדה עם אלקטרודות, ואשתך עוברת, בודקים כמה אתה מתרגש. אחרי חמש דקות עוברת מישהי אחרת. ממה אתה מתרגש יותר? אבל למה? התחתנת עם האישה הכי מושלמת בעולם, תקשיב טוב. למרות שהתחתנת עם האישה הכי מושלמת בעולם, התחתנת עם הגבר הכי הכי הכי הכי שחלמת ורצית ו... בכל זאת, משהו חדש. זה,

בכל זאת, זה משהו אחר. האישה הראשונה בתבל, איך קראו לה? חוה. למה חוה? מה זה, חוות סוסים? מה, מה זה חווה? איזו חוה יש פה. אומרים: חוה מלשון חוויה. אישה מאוד אוהבת חווייתיות. לכן כשעשו מחקרים על, תכף אני אחזור לגבר ה... כאילו, שאחרי שנים. בדקו, לקחו זוגות נשואים. חילקו אותם לשלושה חלקים, זוג אחד: תמשיכו כרגיל, איך שאתם. זוג שני: תתחילו לעשות דברים. תעשו יותר דברים ממה שאתם עושים כרגיל. אותם דברים שאתם עושים, תעשו יותר ביחד. אתם אוכלים ביחד? תאכלו יותר ביחד. אתם עושים הליכה ביחד? תלכו יותר ביחד. לא, זה יפה. לא, אולי זה, האם זה ישפר את הזוגיות או לא? תכף נראה. וזוג, קבוצה שלישית: זה תעשו יותר

דברים ביחד. אבל דברים חדשים. אילו זוגות השתפרו הכי הרבה? חדשים. אלה שלא עשו כלום, אז המצב רק הלך והדרדר. אני חוזר חזרה להתחלת השיחה, שאמרנו שגם אם אתה לוקח את האישה הכי מושלמת בעולם, את התחתנת עם הגבר הכי הכי מושלם בעולם. עזבו זוגיות, קחו עבודה. מצאתם את העבודה הכי מושלמת. עם המשכורת, עם המיקום, עם הצוות, עם השליחות, עם ה... ואתם באים לעבודה, ויש שם ספה, ואתם: יש! זכיתי לעבודה הכי מושלמת! ואתה יושב על הספה: איזה יופי. השם, תודה. תודה. וככה כל יום. אתה בא, אתה יושב על הספה: איזה יופי. השם, תודה. מה יקרה אחרי שבוע, אחי? יראו לך את הדלת מבחוץ, מאמי. כי החלק הכי חשוב בזוגיות זה לא למצוא את האוטו,

זה יריית הפתיחה. מצאת את העבודה הכי טובה, נהדר. עכשיו, תתחיל לעבוד. לא כאילו: אהה. איזו אישה, איזה בעל. מה? אחי, כל אחד שעובר אחר זה יותר כאילו, מה? אז באמת הזוגות שלא עשו כלום, המשיכו איך שהם, רק הלכו והידרדרו, אני אומר לך. זה היה, הבנו את הקטע, מה שנקרא. הזוגות שעשו יותר, אז באמת, זה קצת שיפר. זה נחמד שאנחנו יותר ביחד. אבל אם אנחנו עושים את אותם דברים, ואתה אוהב סתם דברים, לא, אתה גם אוהב לגוון. לא משנה אבל. אבל בדברים כאילו, אתה אוהב לגוון רק, לא משנה. יש, אתה: בוא נטייל. יאללה, בוא נלך לאותו מקום שאנחנו רגילים. בוא נלך לבית קפה. -טוב, למה שאנחנו רגילים. בקניון זה בטוח. שם אני מכיר. יש לי

חנייה שם, חבל. היא רוצה בדיוק ההפך: בוא נגוון. היינו שם. חאלס, היינו. מה? זה מחירים טובים שם ויש חנייה גם, למה לגוון? לעשות דברים חדשים. חדשים. תפתיע. בקיצור, למה אני אומר את זה? מכיוון שלהקשיב למישהו זה לקרוא בין השורות. זה לא לשמוע מה שהוא אומר, זה לשמוע מה שהוא מתכוון, או מה שהוא לא אומר. מה אני יכול להבין ממה שהיא אומרת? כשהיא אומרת "אני לא רוצה," היא רוצה. אבל תלוי מה. אתה צריך להבין. כשהיא אומרת לך "לא," היא אומרת כן. אני אומר את זה מכיוון שכל אחד מאיתנו צריך להתחיל קצת להקשיב. זה "מדבר סיני." השלב הראשון: תורידו את עצמכם, יקיריי. קצת ענווה. קצת להוריד את עצמנו. לא אני ואני ואני. כי אם

אתה, אז אין מקום לעוד מישהו. אתה מבין? להפך, אם אתה כמו ישפה, כמו בנימין, שאתה נמוך, אתה שואב מכולם. ואז יש לך מה למכור, אתה מבין? כי אתה מחזיר אחורה פי אלף. אבל זו רק הדרגה הראשונה. מה עם הדרגה השנייה? מה עם "אוהל מועד?" טוב, בעזרת השם, תקציר מהפרק הקודם: אנחנו אוחזים בפסוק שבעצם פותח את ספר במדבר. "וידבר ה' אל משה במדבר סיני." אמרנו שאנחנו הולכים עם ה"נועם אלימלך," שמסביר לנו בעצם ארבע תחנות בדרך, כאשר התחנה הראשונה היא "מדבר סיני." פירוש הדבר: כן, לא יקרה שום דבר אם אני דווקא אוריד את עצמי קצת. הכנעה. קצת להבין שיש לי עוד הרבה מה להתקדם, הרבה מה ללמוד, "מכל מלמדיי השכלתי." אני יכול לקבל

המון מידע מהאנשים שסביבי. בפרט אם אני אשתוק, אם אני אלמד לשמוע, אם אני אלמד לשמוע גם מה שעומד מאחורי המשפטים, להרגיש את הדברים ופחות את המילים המדוברות, מצד אחד. מצד שני, השלב השני זה "באוהל מועד." "באוהל מועד", פירוש הדבר: אם אני אעשה הכנעה, אוקיי, אז אני כלום ואני שותק ואני מקבל, יכול להיות שאני אכנס לדיכאון, אתה מבין? חאלס, כמה אפשר?... אני זה אני, אוקיי? ויש לי מה להגיד בעולם הזה גם. נהדר. מצוין. וזה טוב. ולכן הנקודה השנייה היא "באוהל מועד." מועד זה חג. אדם צריך להיות בשמחה. גם אם אני עושה הכנעה, גם אם אני מוותר, גם אם אני, לא משנה מה, אני חייב להיות בשמחה. ביהדות זה כלל מאוד חשוב. עד כדי

כך ש"אין השכינה," לא "השכנה", "השכינה." "שורה מתוך עצבות." זאת אומרת, אם אדם בעצבות, גם אם הוא יהיה נביא, אדם בדרגה אדירה, הוא בעצבות - מסתלקת ממנו השכינה. אין עליו רוח הקודש, אין לו השגות רוחניות. זאת אומרת, עצבות היא הדבר אולי אחד המסוכנים ביותר מבחינת היהדות. להשגות רוחניות, ובכלל להצלחה בחיים אני אומר לכם. ולכן השאלה: איך אני יכול כן להיות שמח? איך אני כן יכול להיות מאושר? אז כמובן שיש מלא ונכתבו על זה הרבה ספרים. אבל אני אתן לכם טיפ אחד אולי שכן מביאים חז"ל, שהוא טיפ מעניין. ואני אחלק אותו לשני חלקים. השלב הראשון: יש דבר, מושג בעולם הפסיכולוגיה שנקרא "פריימינג." התרמה. מה זה התרמה? יש

כלל שכל מעשה שאני עושה, משפיע לא רק על המעשה עצמו, אלא גם יגרור אחריו מעשה נוסף. לשון חז"ל במשנה: "מצווה גוררת מצווה, עבירה גוררת עבירה." זאת אומרת, כל מעשה שאני עושה, הוא לא רק מקומי לאותו הרגע, אלא הוא יגרור אחריו השלכות. לפעמים מעשים דומים או, לצורך העניין, השלכות של אנשים אחרים. למשל, סתם דוגמה לפריימינג, ראיתי כמה מחקרים מעניינים, אתה בא, דיברנו על לחיצת יד, אדם שבא להתקבל לעבודה, כשהוא לוחץ את היד, במידה והיד שלו חמה, הסיכוי שלו להתקבל לעבודה גדול יותר. עכשיו תגיד: מה זה חשוב מה?... מה, אני אעשה עכשיו ככה לפני? תעשה מה שאתה רוצה, רק אני אומר לך זה המחקר. מחקר נוסף שראיתי, זה דבר מעניין,

נתנו לשתי קבוצות סטודנטים, קבוצה אחת סופרת כסף, סופרת וממיינת, קבוצה שנייה סופרת וממיינת דפים. משהו פרווה. אחת כסף, השנייה דפים. ואחרי זה בדקו אותם בשלושה מישורים. מישור אחד, נתנו להם אחרי זה שתי צלחות עם עדשים, שוקולד, והם צריכים לטעום משתי הצלחות ולהגיד איזה סוג עדשים יותר טעים. יותר קראנצ'י, יותר חמוד, יותר כזה, יופי. האם היה הבדל מה ספרת לפני כן, כסף או דפים? אחרת לא הייתי אומר את זה, נכון. מה היה ההבדל? תקשיבו טוב. מי שספר... היו להם עשר דקות לבדוק את זה. עשר דקות להחליט מה יותר קראנצ'י. אלה שספרו דפים, אכלו כמה שהיה צריך כדי להגיע להחלטה, זה יותר טעים או זה פחות טעים. האלה של הכסף, בעשר

דקות, אכלו עשר דקות. לא הפסיקו: רק שנייה, רגע. הם אכלו 50 אחוז יותר מהקבוצה הראשונה. מה זה קשור? מה זה קשור? אז רצו לטעון, שיש מושג בחז"ל "אוהב כסף לא ישבע כסף." כסף נותר לנו הרגשה: תביא עוד. לא משנה אפילו ממה. שוקולד, שוקולד, תביא אבל. מוזר אך מעניין. לאחר מכן נתנו להם עוד פעם את אותה המשימה, שתי קבוצות שונות, ורצו לראות האם זה ישפיע על קשרי גומלין. אנשים הלכו עם... מישהו הלך, נגיד, עם מלא דפים בידיים שלו, ובשלב מסוים נתקל במשהו ונפלו לו כל הדפים. ועובר לידו מישהו, או מהקבוצה של הכסף או מהקבוצה של הדפים. מי יעזור לו יותר, עם הכסף או עם הדפים? הדפים, נכון. למה? כי כסף... תקשיב מה זה. אז

החוקרים גילו שאדם שסופר כסף, רק סופר, הקונוטציה של כסף היא עצמאות. אם יש לי כסף, אני לא צריך עזרה מאף אחד, אחי. וכמו שאני הסתכלתי על עצמי, אני מסתכל גם על אחרים. זאת אומרת, כמו שאני לא צריך עזרה אם יש לי כסף, הוא נפל? הוא יסתדר. הוא יסתדר. הדבר האחרון שבדקו, כסף דפים, הכניסו יד לאקווריום עם קרח, מי יחזיק יותר זמן מעמד ביד עם הקרח? הכסף או הדפים? הכסף, נכון. למה עוד פעם הכסף? כי כשאתה סופר כסף, אתה מקבל: אחי, תביא. שוקולד, קרח, לא אכפת לי, תביא. אתה מקבל עוצמה. מה זה קשור? מה שספרתי לפני דקה ישפיע על כושר ההישרדות שלי? מה זה קשור? זה קשור. כל דבר שאתה עושה. מה קשור לעושר? אני אסביר לך. בהלכה

כתוב שאסור לאדם ללכת, פעם דיברנו על זה, אסור לאדם ללכת בקומה זקופה. לא יותר מדי. לא, אל תלך לי ככה. אבל יותר מדי, אסור. תתאר שאני הולך ברחוב ככה. מה הבעיה? מה הבעיה בזה? למה זה אסור? גאווה. תקשיבו טוב. גאווה. מה זה קשור? אני הולך ככה ו"אני עניו." אני עניו. למה אתם מבינים שזה לא יכול להיות? שים לב טוב, נקרא לזה הפוזיציה, שאני הולך, יושב, משפיע על ההרגשות שלי. והמחקר נעשה, תקשיבו טוב, בביזנס סקול של הרווארד. אני אגיד לך את השם של החוקרת, שאני לא אגיד לך סתם אפילו, אני... אחרי זה, טוב? אוקיי? אה, הנה. אמי קובי. אוקיי? עשתה את המחקר הזה. והמחקר היה מאוד פשוט, היא נתנה לשתי קבוצות סטודנטים, קבוצה

אחת יושבת זקוף, לא יותר מדי, אפילו ככה, יושבת נורמאלי. יושבת זקוף, הולכת זקוף ומדי פעם פותחת את הידיים, ככה. זו קבוצה אחת. קבוצה שנייה יושבת ככה, כמו שאתה יושב. לא, זה... לא, אתה עובד במחשב, איך אתה עובד במחשב? נכון? אז האלה שישבו ככה, וגם אם הם הלכו, הם הלכו כאלה. וגם מדי פעם עשו ככה. כאילו: אימא'לה, אימא'לה. משהו כזה. בלי להגיד את זה, אבל ישבו ככה. והתוצאות היו כאלה, בדקו שני הורמונים, קורטיזון וטסטוסטרון. האם יש השפעה על ההורמונים האלה בגוף, איך אני יושב, איך אני עומד וכדומה. אני אקרא לכם את הנתונים המדויקים, אוקיי? הקבוצה שישבה זקוף וככה, הם, תקשיבו טוב, בעניין הקורטיזון, שקורטיזון זה

הורמון של לחץ, מתח, עצבות. אז אלה שישבו זקוף, הייתה להם ירידה של 25 אחוז ברמת הקורטיזון בדם. אתה יודע מה זה? חכו, השוס יהיה כמה זמן הם ישבו ככה. ואלה שישבו ככה, האלה הלפלפים, הם קיבלו עלייה של 15 אחוז ברמת הקורטיזון בדם. לעומת זאת, אלה שהיו בקומה זקופה, הייתה להם עלייה של 20 אחוז בטסטוסטרון. טסטוסטרון זה הורמון של: גבר, אוקיי? אסרטיביות! נחישות! הבנת? אז עכשיו, זה לא משנה גברים או נשים. גם נשים שישבו ככה, בסדר? או ככה, אז הם, הייתה להם עלייה של 20 אחוז ברמת הטסטוסטרון בדם. אלה שישבו ככה, 10 אחוז ירד להם. ואחרי זה נכנסו לראיון עבודה. אצל מראיינים מקצוענים, לא... אלה שיודעים לראיין. ולא אמרו

למראיינים מי זה מי. הזקופים או הלפלפים. והם טענו שאלה שישבו זקוף, ידיים פתוחות, הלכו ככה, היו יותר ספונטניים, היו יותר אופטימיים, היו יותר חביבים והתקבלו יותר לעבודה. כמה זמן הם ישבו ככה או ככה? כמה זמן? שתי דקות. זו הייתה המשימה ואלה היו ההבדלים. שתי דקות ביום לשבת קצת ככה. ידיים... לך כאילו. אל תלך ברחוב ככה, אתה יודע, חבל על הרישיון. הילדים אוהבים אותך, אבל יש גבול לכל תעלול. אבל מה זה משנה, מה זה שייך איך אני יושב? מה, זה משנה למישהו? כן, זה משנה. לכן "באוהל מועד." אם אני רוצה להיות בשמחה, שימו לב מה קורה איתכם. אם אני עושה פעילות ספורטיבית או לא עושה פעילות ספורטיבית. אם אני יושב מכופף.

אני לא שם לב לזה. ואז המחשבות משגעות אותי ואז מצב הרוח שלי יורד. אני אפילו לא שם לב למה, אבל מה משפיע עליי? אני רק מרגיש על הפנים ואין לי כוח לצאת מהבית ובא לי לישון כל היום. אני לא שמתי לב שמה שעשיתי לפני כן השפיע עליי. ולכן הנקודה הזאת של "אוהל מועד" זו הנקודה השנייה, להיות בשמחה. לא משנה מה קורה איתך, תשתדל באמת להיות בשמחה. וגם אם אתה אומר לעצמך משפטים, הרי כולנו, על פי חז"ל, אנחנו מתוכנתים הרי. כולנו מתוכנתים, לא צריך חז"ל. זה היום כל אחד יודע, שכולנו הרי פרי דברים שהכניסו לנו בראש. בלשון חז"ל זה נקרא "גירסא דינקותא." מה זה "גירסא דינקותא?" "גירסא דינקותא", הכוונה היא שלכל אחד מאיתנו יש

שני סוגי מוחות, נקרא לזה. יש לנו, פעם דיברנו על זה, מודע, ויש תת-מודע. כשאני מדבר על המודע, המודע הוא מאוד סלקטיבי. אני יכול להחליט, אני מאמין לך, לא מאמין לך. אני מקשיב לך, לא. אני יכול לסנן איזה מידע שאני רוצה שייכנס אליי. גם אם אני עכשיו אשב בלא יודע מה, באיזשהו פורום של אנשים שידברו דברים שאני לא מאמין בהם, או לא סובר ככה, אני יכול לסנן ברמה כזו או אחרת. אם אני כל הזמן אוחז ראש, מה שנקרא, אני אדאג שהדברים לא ייכנסו לי לראש במידה מסוימת. אבל במידה ואני ילד קטן למשל, ואני ילד קטן. בתור ילד קטן, כל מה שאומרים לי אני בולע. בתור ילד קטן אני ספוג. בפרט שמי שאומר לי את זה אלה לא אנשים רגילים,

אנשים פשוטים, אלה ההורים שלי. אתה יודע מה זה אבא בשבילי בתור ילד? מה זו אימא? מה זה המורה בכיתה או המורה או המנהלת? אתה יודע מה זה בשבילי? בתור ילד? זה משהו ענק. אני לא אשכח את זה כל החיים, בלי שאני אשים לב לזה אפילו. ואז אין לי את האפשרות: לא נכון. שטויות. מחפשת אותי המורה הזאת. שתישרף אמן. חס ושלום. אבל זה ילד בן 15 יגיד לך, אתה מבין? לא ילד בן שלוש, ארבע, שבע. בגדול הוא: המורה אמרה שאני... או "אימא אמרה לי" או "אבא אמר לי." ואז אני מתוכנת בצורה מסוימת. אז היום יש דבר שנקרא "ריפרוגרמינג." אני יכול באמת לשנות. אני יכול להגיד לעצמי משפטים, אמרתי לכם תמיד, תשימו לב לדיאלוג הפנימי שיש לכם בראש,

אתם כל הזמן מדברים עם עצמכם. כל הזמן אומרים לעצמנו משפטים. אז אם אני אומר לעצמי את המשפט "אני לא מסוגל, אני לא יכול, "אני אפס, אני לא מצליח," אז אתה תהיה כזה. אבל אם אני אומר לעצמי: "כן, אני מסוגל, כן, אני יכול," אז משפטים כאלה ישפיעו עליי. אני אומר לך, אני עשיתי לעצמי מבצע, אמרתי לכם את זה אולי אפילו. החלטתי שאני רוצה להתגבר על משהו בחיים. יש לי איזה משהו, אני רוצה לא לעשות אותו, אוקיי? לקחתי גומייה, כל פעם שבא לי את הדבר הזה, כל פעם שעולה לי בראש: אה. אני לוקח את הגומייה: אח! אבל לא רק זה, זה התחלה. אחרי זה אני אומר משפט שמחזק אותי. ואני אומר משפט: אני נהנה להתגבר על השטויות שלי. עכשיו, למה

אני אומר לכם את זה? כי אני יכול להגיד: אני נהנה להתגבר על השטויות שלי. מאוד משכנע. אני מרגיש את העוצמה. בא לי עכשיו לטרוף מלפפון. חסה. אבל אם אני אומר את אותו המשפט: אני נהנה להתגבר על התאוות שלי! אני נהנה להתגבר על השטויות שלי! אני מרגיש הנאה, אני אומר לכם את האמת. אני מרגיש: עזוב את הכול, אני והמשפטים כל היום. אבל יש בזה משהו. יש בזה משהו. אז תשימו לב מה אתם אומרים לעצמכם בראש, אם אני מדבר על שמחה, אז תזיזו את עצמכם, באמת תעירו את עצמכם. אחרי זה תראה שכשלומדים תורה, אז תראה שכשלומדים תורה, מתנדנדים החבר'ה. ראיתם פעם? למה מתנדנדים? מה קרה לכם? תירגע, תירגע. שב רגוע, אחי. שב רגוע. אז זו

אקסטזה מסוימת. חמוד. אז אני לא אומר לך: תעשה את זה. רק אני אומר, הרעיון: תזיז את עצמך קצת, אם אתה מרגיש בדיכאון, שים לב איך אתה יושב, שים לב איך אתה מתנהג, צא קצת לאיזו הליכה. "באוהל מועד." הנקודה השלישית, "באחד לחודש השני." "אחד לחודש השני," פירוש הדבר, התחדשות. "חודש" מלשון התחדשות. "בחודש השני." אומר ה"נועם אלימלך," יש שתי התחדשויות בחייו של האדם, התחדשות אחת ברגע שהוא נולד. בסדר? נולד, ברוך השם. התחדשות שנייה, ברגע שהוא מחליט להתחדש. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים," אומרים חז"ל. כל יום אני יכול לפתוח דף חדש. אני יכול להיות כמו אפרוח שבוקע מהביצה. אני נולד עכשיו. להתחדש זה כוח אדיר. אדיר. שכל

אחד מאיתנו יכול לעשות את זה. בתנאי שאני אשחרר את המטען של העבר שלי. אם אני אמשיך לחשוב את אותן המחשבות, אם אני אמשיך לעשות את אותם מעשים, אם אני אמשיך לקבל את אותן תוצאות, אין שום סיבה בעולם שאני אשתנה. לכן אני מתחיל עם המחשבות שלי. אני אשנה את המחשבות שלי כלפי עצמי, כלפי אשתי, כלפי הסביבה שלי. אני אתחיל להסתכל אחרת. אני אתחיל להסתכל אחרת על מי נמצא איתי, מה קורה איתי? אני אסתכל על עצמי לא כטמבל, מכור, עצלן, דפוק. לא. בסדר, יש לי את החסרונות שלי, לגיטימי. וזה היופי. אני בן אדם. הלוואי והיינו יותר כאלה. אני בן אדם. וכמו כל בן אדם, יש לי רגשות. אני לא מכונה, אז ברור שאם מישהו פוגע בי, אני נעלב.

ברור שאם לא הולך לי משהו, אני עצוב. זה נורמאלי, אתה אל תעשה לי לא להיות כזה. אין כזה דבר. גם אם אני סופר מאמין שבעולם: לא, אבל הרב, הכול לטובה. רק השם. רק השם. נכון, אין לי בעיה. אבל חס ושלום, בואו ניקח משהו הכי קיצוני בעולם, אדם ש... לא על אף אחד מישראל, איבד מישהו קרוב לו. מה, אתה רואה שחז"ל נתנו לו הלכות. יש שבעה, יש שלושים, יש שנה של אבל. למה? הכול לטובה. הלך, הלך. העיקר השאיר משהו. סתם, חס ושלום. חס ושלום. זה אנושי, אל תהיו קשים עם עצמכם, אתה מבין? לא, אבל כאילו... די, די. זה אני. אני מתחדש, נכון. בסדר. נכון, יש לי תקופות כאלה, תקופות כאלה. מה שכן אני ממליץ, בוא נקצר את הזמנים הלא טובים,

אתה מבין? בוא נקצר אותם. כי מה שהורס שמחה, או התחדשות, הרבה זו קנאה שלנו באחרים. אתה משווה את עצמך לאחרים. יש גמרא במסכת סנהדרין שאומרת שאלוקים פעם אחת דיבר עם ירבעם בן נבט. היה מלך ישראל, מלך שנחשב מלך רשע. העמיד עגלים בדרך, כאילו עבודה זרה, שעם ישראל לא יעלה לירושלים. ואז אלוקים בא ותופס אותו בבגד שלו כביכול ואומר לו: חזור בך, ירבעם. חזור בך. ואני ואתה ובן ישי, דוד, נלך ביחד לגן עדן. כאילו, אחי, יד ביד. שואל אותו ירבעם, את אלוקים: מי בראש? אוקיי, אנחנו הולכים שלושתנו. מי המוביל? אומר לו אלוקים: בן ישי. דוד המלך. אומר לו ירבעם: אז לא מתאים לי. מה לא מתאים לך? אלוקים מדבר איתך, אתה לא מתבייש

להגיד? אם הייתי אלוקים: בוא שנייה. חתיכת חצוף! מה לא מתאים לך? אני מדבר איתך! לא. אם אני לא, אני מפיל את הממשלה. סתם. מה קרה, אחי? קצת... אז לא, אתה לא בראש. אתה לא קיבלת בדיוק את מה שאתה רוצה. תבין מה אדם מסוגל לעשות, בסדר? לא, חס ושלום, לא קשור עכשיו ל... אני לא מבין בזה, לא אכפת לי, יעשו מה שהם רוצים. אם יש תחום אחד שאני לא מבין, זה זה. ואני מודה לאלוקים. ברוך השם. פעם אחת, זה היה בבחירות שעברו, איזו מפלגה ניגשה אליי: אנחנו רוצים לדבר איתך. הגיעו אליי הביתה, צוות של רציניים כאלה. תקשיב, אנחנו עוקבים אחריך הרבה זמן. אנחנו חושבים שאתה מאוד מאוד מתאים. ואני כאילו: מתאים למה? לא, אתה תוכל

להשפיע ו... אמרתי ישר: איפה אשתי? בואי בואי. מה את אומרת? הסתכלה עליהם כמו... דפדפו מפה. אין כמוה, אני אומר לך. חותכת, איך אומרים, קצב. אתה יודע מה זה קצב? אני עוד כאילו: רגע, אולי, שנייה, זה, זה כנסת, זה אנשים חשובים. רגע, שנייה. טוב, בקיצור. אז אני אומר לכם, למה? בכוונה אני אומר: עזוב, אל תסתכל. אל תסתכל. אל תסתכל על אחרים ואל תשווה את עצמך לאחרים. מה אכפת לך מה קורה אצל אחרים? תתמקד בעצמך. וזו הכוונה האחרונה. מה האחרונה? "בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים." מה הסיפור של מצרים? הסיפור של מצרים זה סיפור אחד של תקווה. וזה הדבר הכי חשוב. אני ראיתי ניסוי שנעשה בארצות הברית. ניסוי על סטודנטים שאומרים

שהם נושרים שנה ראשונה. רוב, המון סטודנטים, רוב הנשירה היא בשנה הראשונה. סטודנטים רואים שהם לא מצליחים, זה קשה מדי, נושרים. לקחו אותם, תקשיבו טוב, לשיחה. תכף אני אסביר לכם כמה זמן ארכה השיחה. בשיחה הזאת הראו להם נתונים. נתון ראשון: 67 אחוז מהסטודנטים בשנה ראשונה מצליחים פחות ממה שהם חשבו. הם פחות מצליחים, זה קשה להם. שישים ושבעה אחוז. אבל 62 אחוז מהשנה השנייה ומעלה, המצב משתפר. הלימודים נהיים יותר קלים, הם מצליחים יותר, חברותית יותר וכן הלאה. אחרי זה הם שמעו ארבעה סיפורים אישיים. סטודנטים שבאו ואמרו: תקשיבו, שנה ראשונה היה לי מה זה קשה, אני אומר לך. רציתי לחתוך הביתה. נכשלתי. אני בחיים לא

קיבלתי פחות מ-60. ארבעה סיפורים אישיים וסטטיסטיקה. זה ארך, השיחה הזאת, 30 דקות. ובדקו שתי קבוצות, קבוצה שלא אמרו להם שום דבר וקבוצה שאמרו להם את מה שאמרתי לכם עכשיו. והתוצאות היו שמימיות. זאת אומרת, הקבוצה שלא אמרו להם כלום, רמת הנשירה הייתה כמו, כרגיל. אלה שאמרו להם את התסריט, מה הולך להיות, תבין, תחשוב סטודנט עכשיו נמצא שנה ראשונה ויש לו קשיים, מי שלא שמע את השיחה הזאת, חושב: בוא'נה, אני באמת לא מתאים. זה לא בשבילי. אני לא בנוי לזה. אני נושר. מי ששמע את השיחה, אמר: רגע, בסדר, נכון קשה לי, אבל אני לא היחיד. רוב האנשים, הסטודנטים לשנה ראשונה, עוברים את מה שאני עובר. והם אמרו שאחרי זה אני אהיה

טוב. אז אני אחזיק מעמד. אז תבין, חצי שעה שיחה שינתה חיים של בני אדם. כי אלה שלא שמעו את השיחה נשרו מהאקדמיה ואחרי זה אני לא יודע מה קרה להם, ואלה ששמעו את השיחה, למרות הקושי, נשארו, סיימו, ולך תדע מה יצא מהם. בגלל חצי שעה הבדל. זו הנקודה שברגע שאני יודע לאן אני הולך, ברגע שיש תקדימים, אני יכול ללמוד ממה שהיה, אז זה נותן לי כוחות. אני לא היחיד. אני לא היחיד שיש לו קשיים בזוגיות, אני לא היחיד שקשה לו עם הילדים, אני לא היחיד שקשה לו עם עצמו, אני לא היחיד! רק אני יודע דבר אחד, שמי שיתמיד בסוף יצליח. כמו שאלה, מי שנשר נשר, מי שלא יתייאש, וזה לא משנה באיזה תחום, מי שלא יתייאש, בסוף נפרצת הדרך. אתה

תראה את זה. בסוף פתאום הים נקרע, אתה מבין? רק תעשה טובה, אל תריבו על שטויות. הייתי בבורסה, אז סיפרו לי שהיה פעם בעיירה יהודית, אפרופו יהודים ויהלומים, הייתה אימא אחת שנפטרה. היא הייתה אלמנה, אין לה הרבה כסף. כשהיא נפטרה היא לא עשתה צוואה. דרך אגב, כדאי לעשות צוואה. סתם אני אומר לכם. לא, כאילו... ולהזכיר אותי. סתם. שלא יהיה אחרי זה, באמת אני אומר לכם, כי אחרי זה יש ריבים סתם. תגידו בדיוק מה אתם רוצים. למי, מה, מו. אחרי זה הילדים... טוב, בקיצור. לא קשור. איפה הייתי? -צוואה. האימא נפטרה, לא השאירה צוואה. לא היה לה הרבה כסף גם ככה, אבל היו לה שני עגילים. זוג עגילים יקרים מפז. שתי בנות היו לה. הבת

הבכורה החליטה, עוד בשבעה: אני לוקחת את העגילים. אני הבכורה, לי זה מגיע. ואימצה את העגילים. הסתיימו השבעה, הבת הצעירה אמרה: איפה העגילים של אימא? הגדולה אומרת: אה, אצלי. אומרת לה: סליחה?! חתיכת חצופה. אימא הייתה רוצה שהעגילים יהיו שלי! אני סעדתי אותה בשנה האחרונה, יא רשעית מגעילה! מגעילה!? למי את אומרת "מגעילה!?" יא חתיכת... התחילו מכות. תופסות בשיער: בואי הנה! סתם. זה יפה לראות בנות הולכות מכות. זה עדין. זה עדין. לא, אתם רואים, כבר מגיל קטן, בנות מרביצות: די, יא מגעילה. בנים, יהיה פה רצח. יהיה פה דם. יהיה פה דם. הם הולכים מכות, באמת, מפחיד. "תתערב, תעשה משהו." טוב, בקיצור. אז אמרתי לכם פעם

שפעם היה אצלנו בבית, שני ילדים הלכו אצלנו מכות, שני אחים. ואשתי אמרה: תתערב! אז שמתי מאה שקל על הגדול. סתם, לא. סתם. טוב, בקיצור, הנקודה העיקרית, טוב, בקיצור, ריבים. ואז זה כבר, אתה יודע, כבר הבעלים גם לא מדברים. ויותר מזה, לא רק שהבעלים לא מדברים, גם בכלל כבר המשפחות לא באות לשמחות משפחתיות: וואלה ככה וזה. אין בעיה, תאמין לי איזו משפחה זאת. אחים אחים, יאללה. לא מדברים, אתה יודע, שנים של ריבים כאלה, שמסתבכים ו... עד שהחליטו: חאלס. בואו נמצא פה איזו פשרה. בואו נלך לדין תורה. דין תורה, שהרבנים ייפסקו. עשו דין תורה משולש, זה נקרא. מה זאת אומרת? כל משפחה הביאה רב שהם בחרו, ושני הרבנים בוחרים רב

שלישי. זה משולש כזה. טוב, הביאו שני רבנים ואת הרב השלישי. הרב השלישי אמר: תשמעו, בכיף. אני מוכן... בדרך כלל הרב השלישי הוא זה שחותך. אבל אני רוצה לדעת מה השווי האמיתי של היהלומים. של העגילים. אני לא יכול ככה סתם. אז הוא בא לאחות הגדולה: תביאי את העגילים, אני אלך פה לסוחר יהלומים, נסגור. בואו נראה מה זה שווה, שאולי נעשה פשרה. משהו. אומרת לו: בשום פנים ואופן זה לא יוצא מהבית שלי. עם כל הכבוד, אחותי תגנוב את זה, אני לא... אמר לה: טוב, תביאי את בעלך. שיחזיק את זה ככה ביד, את העגילים. ונלך, תקשרי לו עם ברינקס ככה, לא יודע מה. מה שזה עם כפפות על כפפות על כפפות, מה שתרצי, ונלך לעיר השכנה, אפילו לא

בעיר פה, שתגידי לי פה מכירים וזה. עיר שכנה, נמצא סוחר יהלומים. טוב, הבעל לוקח את העגילים, מגיעים לעיר השכנה. באים לסוחר יהלומים: נו, מה אתה אומר? כמה זה שווה? הסוחר מסתכל: בוא נגיד בשפה של ימינו, במחירים של ימינו: שניים וחצי שקל. טוב, הבעל של ההיא והרב מסתכלים אחד על השני. הוא אומר לו: עזוב אותך, תחמן זה. תחמן. הוא יגיד: טוב, אני אתן לכם אפילו שלושה שקלים. תשאירו את זה פה. ימכור את זה, יעשה מיליונים. תביא, תביא. תודה רבה. להתראות. הלכו לסוחר אחר: כמה שווים היהלומים? ההוא מסתכל: שתיים שבעים. הופה, יש כבר שניים. סוחר שלישי: גג שלושה שקלים. הם חוזרים הביתה. סברובסקי, אחי. בלי להעליב, חס ושלום.

אולי אסור להגיד את זה? טוב, לא משנה. הסתבכתי. בקיצור, אשתי אמרה שבכלל לא משנה לה. אמרתי לה: מה את רוצה? יהלום אמיתי? מה זה משנה? אף אחד לא יודע. תביא מה שיש, העיקר תביא. לא, באמת, לא אכפת לה. טוב. אני חושב שמי שיש לו יהלום, אתה מרגיש יותר ברמה. אתה לא מרגיש בסטייל? פושט כזה. מלכת אנגליה, יש לה פה על הכתר סברובסקי? יכול להיות. לא יודע. סתם צוחקת על כולנו. יש לה מלא זירקונים כאלה. טוב, בקיצור, הנקודה העיקרית היא, מגיעים לבית הדין. מגיעים לבית הדין. שתי האחיות... ואז הרב אומר: שנייה, לפני שאני אתחיל בכלל, לפני שאני אתחיל עם דין התורה, אני רוצה רק שתדעו שהערך של היהלומים האלה זה גג שלושה שקלים.

תבין מה, תחשוב מה זה שנים, שנים, שנים של ריב. ולא פעם ולא פעמיים הם אמרו: זה בכלל לא העגילים, זו אימא! זו אימא! פתאום הכול נהיה לשם שמיים: זו אימא. זה הכבוד של אימא, חס ושלום. לא אכפת לי מהעגילים בכלל. סוף הסיפור הם השאירו בכלל את העגילים בבית הדין. כאילו, מה אני אעשה עם זה? אלה עגילים של ילדים קטנים. תאמין לי, שלושה שקלים. פושטים. קח את זה. חזרו הביתה בלי אימא, בלי שום דבר. אבל המסר היה: כמה זמן אנחנו מבזבזים אולי על שטויות? כמה ריבים על שטויות? כמה סכסוכים על שטויות? כמה קנאה על שטויות? אתה מבין? זה המסר עבורנו. המסר עבורנו זה לחזור הביתה עם המודעות: מה קורה לי? מה באמת חשוב לי בחיים? כי

הדברים הבאמת חשובים זה לא היהלומים ולא הדברים האלה. כשהייתי בבלגיה, יש להם דבר שנקרא "צ'ולנטפארק." מה זה צ'ולנטפארק? אצלם השבת יוצאת עכשיו 22:40 בלילה. מישהו פה שומר שבת? מה, שמונה זה מאוד הרבה. עשר וארבעים, אחי. יצאה לי הנשמה מהריסים. לא, כי אני המרצה. יש עוד זמן, הרב. תן עוד הרצאה. אימא שלך תיתן הרצאה כבר, חאלס. נגמר לי מה לדבר. באמת, נו מה? אני מהבוקר פה, חבר'ה. חאלס, נו מה? בבית אני כבר ישן אחרי מקלחת. טוב, לא משנה. לא נתלונן. לא, לקחתי לפי שעה. סתם. הנקודה העיקרית אבל, אז יש להם צ'ולנטפארק, שזה אחרי הצ'ולנט, מה שנקרא, יש עוד מלא זמן, אז הולכים לטייל. יש להם פארק יפה, בלי עין הרע שם. אז

מטיילים שם. ואז היו שם שני גברים. שני גברים שככה ישבו על הספסל, אתה יודע, עם הילדים. ואז ככה, אתה רואה שאבא אחד אומר: יאללה, בוא הביתה. בוא נחזור הביתה, מספיק. אבא, עוד חמש דקות. עוד חמש דקות. הוא משחק שם במשחקים. טוב, תישאר עוד חמש דקות. ובשלב מסוים: יאללה, בוא. מספיק. עברו חמש דקות, בוא הביתה. לא, אבא, עוד חמש דקות. והוא משחק. טוב, תישאר עוד חמש דקות. ככה עוד חמש דקות. והאבא שיושב לידו, השני, אומר לו: וואלה, כל הכבוד, יש לך כזה סבלנות וזה. אתה ככה באמת נותן לו עוד חמש דקות ועוד חמש דקות. ואז הוא אמר, תקשיבו טוב, הוא אמר משהו מפחיד: הוא אמר: תראה, אח שלו, לפני שנה וחצי, לא על אף אחד מישראל,

נהרג בתאונת דרכים, הייתי מוכן עכשיו לשלם מיליארדי דולרים רק להיות איתו עוד חמש דקות. אני מרגיש שלא ביליתי איתו מספיק זמן. אני לא יכול כבר לשנות את זה. אז כשהוא מבקש ממני עוד חמש דקות, הוא חושב שאני נותן לו עוד חמש דקות. אני מקבל עוד חמש דקות איתו. וזו צריכה להיות ההסתכלות. לדעת מה באמת חשוב בחיים. אתה מבין? לא החיצוניות הזאת או החיצוניות הזאת. אלא כן, לדעת "הר סיני." אני מוריד את עצמי. לא יקרה שום דבר. אבל "באוהל מועד." אני אעשה את זה בשמחה, אני אעשה את זה עם חיוך, לעצמי, לאחרים. "בחודש השני," "באחד לחודש בחודש השני," אני מתחדש. היום אני מתחדש. אני פותח דף חדש. מה שהיה היה. היה, די, די, עזבו

את זה. היה, נגמר. מת, מת. תמשיכו הלאה, תתחדש. תפתח דף חדש. "בצאתכם מארץ מצרים," פירוש הדבר, שזה אפשרי. אם יצאנו אז, תצא גם עכשיו. תקווה, אולי זו המילה החשובה ביותר עבורנו. שנתחזק ככה, אמן כן יהי רצון. תודה רבה.