השער שנפתח רק בתפילת רבים עם מניין עשירי

כשהמדענים גילו שחיידקים מתקשרים זה עם זה, הם חיפשו שם לתופעה והמילה שבחרו לקוחה מעולם אחר לגמרי. קבורום מניין המספר המזרי שבלעדיו אספה אינה חוקית וכשנבין למה דווקא המילה הזאת נבין משהו עמוק על עצמנו. בשנת 1970 גילו חוקרים בהר ועוד חיידק ימי מוזר. כשהוא לבד הוא חשוך לגמרי. בצפיפות גבוהה הוא זוהר. ואיך הידק יודע כמה חברים סביבו? הוא משחרר מולקולת אות ומודד את ריכוזה. ריכוז נמוך סימן שהוא לבד, גבוה סימן שיש מניין. וברגע שהריכוז חוצא את הסף קורא הפלא. כל החיידקים מדליקים יחד בבת אחת גנים שהיו קבועים ומתחילים לזהור ולפעול כגוף אחד. אותו יצור בדיוק. לבד הגעול. במניין הוא נדלק. האור היה שם תמיד. הוא

רק חיכה למספר. חברים, כמה טעמים אמרנו לעצמנו מה זה משנה אם הבוא? המניין הסתדר בלדיי. השיעור תקיים גם ככה. אנחנו בטוחים שהנוכחות שלנו זניחה. עוד אחד בתוך רבים שאיש לא ירגיש בחסרונו. ודווקא על זה קבעו חכמים כלל יסוד. ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה. קדיש. קדושה ברחו. יש דברים שפשוט אינם נפתחים ביחיד. לא מנה שהיחיד קטן, אלא מתנה שיש שער שנפתח רק במניין. ושימו לב לדיוק המדהים. תשעה גדולי עולם, צדיקי הדור ממש אינם יכולים לומר קדושה. ואז נכנס העשירי, הפשוט שבפשוטים, ובאותו רגע הכל נפתח. הוא לא הוסיף עוד עשירית. הוא חצא את הסף. בזכותו נדלק מה שהיה נעול לגמרי. רגע קודם. זה

בדיוק סוד הקבורום. יש בנו אורות שאינם נדלקים ביחיד. לא בגלל חולשה, אלא כי כך נבראנו. האור הגדול ביותר נפתח רק יחד. ומי שהיה בטוח שהוא מיותר שאיש לא ירגיש בחסרונו, הוא בדיוק זה שבזכותו כולם נדלקים. האמונה איננה רק מה שאנחנו עושים לבדנו מול השמיים. האמונה היא לדעת שהנוכחות שלנו איננה תוספת זניחה. היא יכולה להיות חציית הסף עצמה. הרגע האחד שבו נדלק אור ששום יחיד גדול ככל שיהיה אינו יכול להדליק לבדו. אז בפעם הבאה שנחשוב שאין משמעות אם נבוא שהמניין כבר יסתדר בלדינו נעצור. לא נזלזל בנוכחות שלנו. נבוא ניכנס ונדע שאולי דווקא אנחנו העשירי שבזכותו ברגע אחד כולם נדלקים. ‏M.