"למדתי להתמודד עם החרדות שלי מהמוות": קארין אגבבה על אתגרי החיים שנתנו לה כוח

עט אותי משהו גדול וזה הלך איתי המשפט הזה משפט אחד שהולך איתי עד היום גם עד עצם היום הזה

קרין

מה שלומךכן

אני בסדר ברוך השם מה נשמע

ברוך השם תודה שחיכית והנה סוף סוף אנחנו ביחד על הספות

נדבר פה בפודקאסט הזה על כאבי גיל הנאורים

אמ אמ לא יודעת ככה מה בא לי לשאול אותך בהתחלה במה שתפס אותי אחי נתחיל מזה את גדלת עם סבא וסבתא

נכון

זה לא כזה רגיל לא זה לא רגיל אבל א אני אתחיל אני אספר גדלתי כאילו בבית של סבא וסבתא כאילו מי שנולדתי בעצם הם היו כמו אמא ואבא שלי

קראת להם אבא ואמא

כן

ממש כמו אבא וכמו אמא וא

איפה זה היה? באיזה חבל ארץ אתם מקדי אותנו על המפה?

בעוד השרון.

אה ובעצם נולדתי שם. תמיד ידעתי שזה כאילו משהו שהוא לא רגיל אבל זה תהליך שמסע שבורא עולם החליט להעביר אותי. זאת אומרת מגיל יום אמא ילדה אותך וסבא וסבתא גידלו אותי. אהא ואת רוצה להגיד במשפט מה? למה? כמה? א היה קשיים היה קשיים לאמא לגדל אותי

ו אז סבתא וסבא לקחו את ה משכות

כן

א ואמא ואבא חיים גם בעוד השרון באותה תקופה

כן אמא בבית

אה את ראשונה

יש לי אח

אבל אה אני גדלה עם סבא וסבתא

את מהממת

תודה

אם אני אשכח להגיד לך אז נהניתי לרעין אותך

תודה תודה.

אמ וואו, לא יודעת מאיפה להתחיל. איך קוראים לסבתא?

תקווה.

היא נתנה לך המון תקווה אני מבינה

המון המון.

וואו דברי איתי על השנים הראשונות.

את גדלה, את הולכת לגן, את הולכת למשפחתון?

אני ככה מקדימה את המאוחר, אבל איך הילדים מגיבים לזה שסבתא מבוגרת באה לקחת אותך וכל יום וכאילו איפה אמא שלך, איפה אבא שלך, כל הדיבורים. את האמת שהיו באים לקחת אותי מהגן זה היה כזה דוד דודה

סבתא וסבא

קבוע מה זה שיירה

היו באים ככה

למה

כי הם עטפו אותי הם עטפו אותי ממש הם לא רצו שאני ארגיש שאני שונה

וואו

שאני אחרת גם שגדלתי אז בבית ספר באספרת הורים תמיד זה היה כזה בכיתה אי שהם היו באים ואז היו שואלים איפה הם אמא ואבא ואז אמרתי כאילו אני צריכה להבין שלפני שההורים שלי הם ההורים שלי הם ילדים של השם ולפני שאני ידעה של ההורים שלי אני ילדה של השם ואם השם בחר שזה מה שיהיה אז כנראה שזה הכי טוב בשבילי

זה דיבורים שאמרת לעצמך שהיית ילדה

לא בגיל

אז למי היית מספרת את זה

שהייתי קטנה אז אני אגיד גם בעקבות מה קרה לי אחרי זה אז בעקבות המצב הזה הרגשתי שאני עבודה שאני לא מוצאת את עצמי המצב הזה את מתכוונת שאת לא גדלה בבית של אבא ואמא

כן

וסבא וסבתא מגדלים אותך

כן

ואם כל העטיפה והתמיכה המשפחתית והדודות ואני מניחה שיש שם המון חיבוקים נשיקות מתנות את עדיין מרגישה

שונה

שונה ואז את מספרת לעצמך סיפור

לא הלכתי לאיזה רבנית בגיל 12 וח

או אוקיי

והיא אמרה לי את המשפט הזה היא לא יודעת מה הסיפור חיים שלי לי

כן

והיא מסתכלת עליי והיא אמרה לי את זה איך את מגיעה לרבנית בגיל 12 רגע לפני לפני השאלה שאני שואלת עכשיו אני רוצה לשאול מה קורה עד גיל 12 ישפות טורים ויש מסיבת חומש ויש מסיבת סידור ועוד מעט בת מצווה ומה מה את אומרת לעצמך מה את אומרת לחברות איך את מתמודדת אני את האמת שהייתי קטנה פשוט חייתי ככה ידעתי שזה שונה אבל לא יותר מדי א דיברתי על זה ולא לא יותר מדי הראתי את זה.

לא יותר מדי הראית את זה. את אומרת יפה כי באתי לשאול אותך, את גדלת עם זה בסדר וזה היה לגמרי סבבה, מה שנקרא, וזו הייתה מציאות חייך, או שעבדת בלהסתיר את זה שזה בסדר ואני כמו כולם?

עבדתי גם בלהסתיר את זה.

א זה עבודה קשה מאוד ילד קטן.

כן. כן.

אוקיי. ומה קורה באותו מעמד עם הרבנית בגיל 12? היא אומרת לי, "כל מה שאת עוברת זה הכל לטובתך. את נשמה גבוהה ואת א בן אדם כאילו היא ממש טעירה כאילו את המסע החיים שיהיה לי. היא נתנה לי כוחות למסע החיים שהולך להיות לי.

היא כאילו מכי כן היא מכינה אותי לאותו לאותם מקומות ולאות נקודות.

מהרבנית? וואי, את האמת אני לא זוכרת את שמע, אבל כן, אני עד היום יש לי את הסרטון ואני הרבה פעמים צופה בו ברגעים קשים ואני יודעת שהכל מושגח בהשגחה פרטית.

ואיך את מגיעה בעצם לרבנית? זה יוזמה שלך, כי את מבקשת לדבר עם מישהו?

דודה שלי הביאה אותה. היא הביאה אותה.

אה,

כן. ותגידי לי, אני מבינה שחברות לפעמים מסתכלים ככה, מסתכלות בעין עקומה, כן, אבא הגיע, לא אמא הגיע וכולי, אבל בתוך הבית יש שיח עם הדודות, עם ה עם סבא וסבתא, יש שיח

מה קורה איתי, איפה אבא ואמא שלי, מדברים איתך? הם מדברים איתי ואני גם יודעת את ה את הסיטואציה

ואת מבינה בשכל של ילד קטן שלה אז את מבינה

ש שזה המצב שאבא ואמא לא יכולים כרגע

וזאת המציאות שלך ואת חיה עם סבא וסבתא ואת מסכימה לקבל את זה או שיש התנגדויות התקפי זם מרבצות

יש התנגדויות מהנפש כאילו למצב הזה

מה את אומרת מהנפש זה נשמע כזה יפה זאת אומרת הכל קוסמטית היה נראה בסדר?

כן.

אוקיי. הבנתי אותך נכון? אז המשכת להתנהל כאילו פיין כאילו יש לך סנטר כאילו הכל בסדר אבל בפנים משהו בהר?

בפנים מאוד מאוד מאוד מאוד בהר מאוד הפריע אמ תחיל בדיכאון בעקבות המצב הזה.

באיזה גיל אנחנו אוחזים? מגיל 9 בערך 12 13 זה ממש גדל ממש תחילת גיל ההתבגרות

כן

ואיך את יודעת להגיד שזה דיכאון היום את יודעת להגיד שזה היה דיכאון או ש

אני יודעת כן

אז לא הבנת שאת במצב אה לא תקין

הרגשתי שיש בי עצבות הרגשתי שאני מבינה דברים שאני חווה דברים לא של ילדה בגילי

שהתבגרת מהר מדי

כןגרתי מד

אבל זה עדיין נשאר לך דרמת עצוב לי, קשה ליר לי וומה שאת היום אומרת דיכאון זאת הבחנה קלינית או שככה את מפרשת את הדברים?

לא. אה, הובחנתי מהפרעת חרדה

אה

וניסיתי לטפל בזה. סבא וסבתא כאילו ליוו אותי בין אם זה קבוצות

וואו

בין אם זה פסיכולוגית

זה זה יפה יחסית לסבא וסבתא לא כאילו הם היו שם מאוד נוכחים ברמת

כי סבא וסבתא לפעמים מבוגרים לפעמים יש להם את הכדורים שלהם לקחת את המרפעה שלהם ללכת

ולהתעסק עם ילדה ולהעביר אותה לעוד טיפול ולעוד שיחה זה

נכון

זה משמעותי

לא פשוט אבל א הם לימדו אותי כאילו שהם פה לידי עכשיו סבא שלי הרי הוא לא בחיים

נפטר כן מתי

לפני שנתיים כן

איך קיבלת את זה

וואי קשה וגם עכשיו סבתא שלי אני מטפלת בה ואני כאילו אומרת אה הכל מעת השם כאילו גם אם הגעתי לפה זה גם מעת השם זה לא פשוט

ודאי ודאי

אבל א אני עוברת מסע בחיים מסע כאילו אולי אני צריכה לחזק נערות זה הרבה חרדות זה הרבה פחד

עדיין או ש

עדיין זה מלווה עדיין

אה וכשאת מקבלת הבחנה

ביד זה מרגיע אותך

לא

לא

לא

כי כי היא הייתה פה מישהי קודם באחת התוכניות היא אמרה שדווקא דווקא כשהיא קיבלה סוף סוף את ההבחנה זה כאילו משהו נח בה את אומרת אצלך לא זה זה בכלל בכלל לא מרגיע אותך.

זה לא מרגיע אותי כי אני יודעת ש אה זה לא ב איך אני אגיד את זה? אני לא עם הפרעת חרדה. בסופו של יום הרופאים האלה והאנשים האלה הם שליחים של בורא עולם ובורא עולם יכול לקחת לי את מה שהם קוראים לזה. בסופו של יום, אם הרבה אנשים היו עוברים מה שאני עוברת, אני בטוחה שהם היו מבינים אותי, אבל אני לא אוהבת להיות תחת הכותרת הפרעת חרדה, יש לה חרדה כי המסך החיים שאני עוברת הוא מאוד מאוד קשה, אבל א אני לומדת כאילו לקבל את זה לאט לאט, להתמודד עם החרדות שלי מהמוות. מגיל נורא קטן פחדתי מהמוות. א ותמיד הייתי שואלת הסבתא שלי למה באים לעולם סובלים ואז מתים היה לי חרדות מדופק מהיר כאילו בגיל 13 וחזמן הייתי אומרת

לסבתא אני אני לא אני לא מרגישה טוב אני כאילו שואלת את עצמי למה זה קורה לי אבל כל ילד שהוא יש לו מציאות חיים שונה אז משהו שם משתנה אצלו בפנים וצריך להבין את הילדים האלה או את האנשים האלה ולתת לזה יותר מקום לפעמים אני אכולה ללכת למיש מישהי ולהגיד לה אני מרגישה קצת אה קצת לא טוב וזה אז הם יכולים ישר לפרש את זה לא זה יעבור יהיה בסדר אף איך צריכים יותר לתת מקום של להאכיל ולחבק תמיד היו אומרים אולי את את לא באמת אולי מרגישה טוב אם זה היה בבית ספר שגם כל מה שקרה לי בבית היה לי קשיים מלימודים מאוד מאוד קשים

בטח למי יש כוח ללמוד למי יש כניות יודעת ללמוד עם כל שאת עוברת

כן ממש היה מאוד מאוד קשה בלימודים וככה עובר השנים ואת כאילו אומרת את יושבת בשיעור שבע שעות ואת לא מצליחה להבין כלום. כלום אני לא מצליחה להבין

כל כך זה כל כך מובן.

כן.

זה את את במחילה עם עצמך סביב הדבר הזה?

מחילה. זה ממש מובן. ילד לא יכול להיות פנוי ללמידה כשהוא עסוק באיפה אמא, איפה אבא, מה יהיה איתי, מה קורה איתי? זה ממש אכן

קשה כאילו

כל כך מובן.

כן. בעצם אני אומרת שמאוד אפשר להבין את הילדה שהיית. למי בכלל יש זמן להבין גאוגרפיה ושלוש ועוד שלוש ולמי זה אכפת.

באמת כן. אני זוכרת שהיה כאילו גם את התוצאות של הציונים של המבחן והייתי מקבלת 40 ואני זוכרת בעשפות ההורים כאילו היו אומרים קרין היא ילדה מהממת. היא מיוחדת, היא באמת משהו אחר אבל הציונים הם לא טובים כל כך.

לא מסביב רצון. לא אבל א

כמה היית ילדה חלשה? היית נחשבת לילדה שחלשה בציונים

בלימודים לא מתרכזת מאחרת. א

רגע אבל בית ספר ידע מה קורה איתך בבית? מה אין צלחנות לכזה מקרה?

ידעו הם ידעו אבל לא היה מספיק מקום בשביל זה.

אה

כן. זאת אומרת, את בעצם אומרת זאת זהקה מאוד א זאת זהקה שצריכה להישמע כי בעצם יש המון ילדים שקופים במוסדות לימוד, אולי היום קצת פחות, אני לא יודעת,

אבל שלא תמיד רואים את הקושי שיש בבית. זאת אומרת ילדים אולי שובבים, ילדים עם הפרעת קשב, עם הודידי, אז יותר רואים אותם, יותר חווים את הבעיות החוצה, לך למנהל, אבל דווקא הבעיות השקופות, אני אגיד, ההתמודדות שאת חווה בבית ואת סוחבת איתך א כל יום לבית ספר, את אומרת שפחות פחות ראו, פחות פחות ראו. כן שאלו מה קורה אבל הרגשתי שזה לא הם לא באמת יכולים לעזור לי כי זה משהו באמת יותר כבר אישי שלי ומשהו שאני עוברת תהליך עם עצמי שגם הלימודים כבר כבר לא עניינו אותי באמת באיזשהו שלב כבר הרגשתי שאני פשוט בתוך תוכי כאילו הייתי לוקחת מחברת בשיעורים לא הייתי לומדת הייתי רק מציירת רק מציירת מציירת לעולם אחר

רקזה ריפוי ענק קרה כזה.

כן.

וואו.

הייתי רק מציירת. זה היה זה היה הציונים שלי. הציורים שלי.

מה התמצירת?

אה בכל מיני צבעים. לא לא הייתי יודעת לצייר ממש, אבל הייתי מציירת. הייתי הולכת לעולם אחר כי הרגשתי שם יותר בטוחה. אמ

אפשר להבין אותך.

כן.

החרדות עוקפות אותך גם בבית ספר או שזה רק ב?

גם בבית ספר. שהגעתי לגיל 13 וח א הייתי בחטיבה ודעת כשאלימודים עדיין א ממשיכים וזה

אז היה איזה יום אחד שהיה לי תקף חרדה כאילו מאוד

בכיתה

לא בכיתה בבית

התקף חרדה מאוד מאוד מאוד גדול והרגשתי שאני לא יכולה יותר לעבור את זה כאילו ארבע התקפי חרדה ביום לא הייתי אוכלת ביום יום בכלל לא הייתי עוזבת את סבתא. היה לי חרדות מה אבל לא ידעתי איך להסביר את זה. כאילו אמרתי למה אני עוברת את זה? הייתי מפחדת גם לישון לבד. והייתי הולכת לפסיכולוגים וקבוצות חרדה שהם באמת ניסו לעזור אבל הרגשתי שאף אחד לא יבין אותי. אמנם חספו אותי לחרדה אבל החרדה הייתה מאוד גדולה. כנראה הרגשתי שאין לי מספיק ביטחון. כאילו ילד הוא שהוא רוצה, אבא ואמא הוא רוצה. זה כמו מדרגות, מעכה למדרגות. ושאין מעכה ימין ושמאל, אבא ואמא, אתה קצת מרגיש מעורר במקום שלך. אז זה לא משנה כמה מבחוץ יגידו לך, אתה צריך שזה יבוא הביטחון מבפנים. וא עזבתי בעצם את הבית ספר. לא הגעתי יותר

בגלל החרדות.

גם בגלל החרדות וגם קרה לי גם משהו בבית ספר. אה חוויתי אלימות

בבית ספר באותה תקופה אז זה מה שגרם לי יותר לא להגיע

הרביצו לך מה זה אלימות

כן הרביצו לי

זה אחת פעמי או שזה החוויה מתמשכת

פעמי אחת פעמי

אה

כן

ולא חשבת לערב א סבתא לערב את הצוות את הירצת המנהלת ואולי כן איכשהו לחזור צבת הרבתי את הצוות אבל הם קראו לי אבל הרגשתי שהם אמרו לה באותו יום שהיה את האלימות אלי מועין ו

אנחנו מדברים על גיל 13

כן כן

הלימוד בגיל 13 אצל בנות זה ממש אה א אני לא יודעת אם זה חריג או שאני מדי זכנה אבל זה נשמע לי חריג

חריג מאוד אז המנהלת זנה אותי לשיחה ואמרה לי יהיה השיהיה של שלושה ימים אבל לי זה לא עוזר שלושה ימים ואז אני מגיעה ואז אני רואה את אותו

גורם

כן

שוב זאת אומרת זה זה אני מבינה שהסף כבר היה הצקה גופנית כמו שאת אומרת הלימוד אבל כנראה שהיה שם עוד הרבה קודם הציקו לך גם קודם

זה לא הגיע אותו גורם הציק לי גם קודם כן

אבל כל כך הייתי עסוקה במשברים שאני עוברת שלא באמת נכנסתי להצקות לפני זה חשיבות כאילו אמרתי טוב זה הצקה פה הצקה שם אני כל כך עוברת הרבה דבר דברים שאני לא אתייחס להצקה הזאת. זה הדבר האחרון שמעניין אותי כרגע.

קטן

לעומת מה שאת עוברת

ממש. כן.

היו לך חברות?

היו לי כן.

שזה חסד גדול בתוך כל הדבר הזה. נכון.

אז כן חברות מגיעות אליך הביתה. את לא מתביישת להביא חברות לסבא וסבתא? בתקופה של החרדות לא היו שמה. כאילו לא הייתי לא התקרבתי לחברות.

אוקיי. בתקופות היותר טובות כן היו חברות

כן כן היו חברות היו באות אליי

אהא ובתקופות של החרדה את אומרת שקצת הלכת והתנתקת קצת יותר

מאוד מאוד כן קצת יותרכן

איך מתבטא חוץ מפחד לישון א לבד

אה אני מאמינה שאצל כל אחת זה מתבטא אחרת אבל ככה אולי מישהי שצופה בנו תמצא גם את עצמה בתוך כל הדברים שאת אומרת ותגיד וואי בכלל לא ידעתי שאני בחרדה ואני חווה את זה אז אז את אומרת לא לישון לבד בלילה כי זה נורא מפחיד ומה עוד פחדת? א

מהמוות אתה

מהמוות כן מדופק מהיר מרגישה שמשהו בגוף לא בסדר עצבות זה מין לופ כזה זה עצב א חרדה וזליז התקף חרדה ואם אני לא עצובה אז אז החרדה נמצאת תמיד אצלי אבל אם אני לא עצובה אז יש כאילו שקט נפשי כזה

אבל אם משהו מלחיץ אותי או משהו מאציב אותי ואני שקועה בזה בעצם זה המחשבה שלי היא יכולה לייצר לי את החרדה אני הבנתי את זה שהלכתי לטפל אבל זה מתחיל ממחשבה משהו לא טוב קורה ואז אני נכנסת לעצבות ואז זה מגיע אוי אני מרגישה דופק מהיר אוי אני מרגישה שאין איתי אף אחד ואז מתחילה לבכות זה מתבטא בהרבה בכי א אני

בכי בלתי נשלט אני מאמינה

כן בכי בלתי נשלט

אה וואי את מבינה אני מאמינה שאחרי ארבעה התקפי חרדה את מבינה שמשהו לא תקין אבל איך את מבינה אני חייבת עזרה אני לא יכולה להמשיך ככה.

איך אני מבינה? סבתא שלי וסבא שלי רואים שאני חייבת עזרה.

אה

אז הם אוהבים את הבית ספר והם אומרים להם הילדה כאילו היא סובלת אתם רואים שהיא לא מגיעה ו

תעשו משהו

תעשו משהו. הם היו מתקשרים כל הזמן מה איתך אנחנו תומכים בך אבל בסופו של יום זאת קרין מול העולם לבד ילדה ב-13 שזאת תחושה פנימית שלך את אומרת כי בסוף אולי כן ניסו לדבר כן ניסו לעזור זאת אומרת שזה לא שבאמת העולם לא התייחס לקרין קטנה אלא זו איזשהיא תחושה אישית שלך

גם כן וגם שבאותו יום חוויתי את האלימות אז משהו שם בתפיסת עולם שלי השתנה כאילו דווקא שאני עוברת כאילו חרדות דווקא שאני מרגישה שאני שונה מכולם כאילו העולם נסגר עליי

זה משבר המון מאוד גדול בגיל בגיל קטן היה לך את המשבר המון מול מד

מול העולם דרך הסיפור של אבא ואמא ועכשיו גם דרך החברות אז בכלל א

נכון נכון וגם באותה תקופה אני זוכרת שאחר כך כאילו חוויתי זו היה לפני או אחראי וזה גם משהו שהשפיע עליי עשו עליי חרם אחרי מסגרת בית הספר כאילו היה לי קשה מאוד בבית ספר. אז תמיד אחרי בית ספר נגיד הייתי הולכת לצערון וזה היה לד הבית ואני זוכרת שהייתי מגיעה בהתחלה א לא היו מתייחסים אליי בצערון

הילדים שם

א זאת אומרת זה לא היה באותו מקום בית ספר

לא באותו מקום זה מסגרת אחרי בית ספר כן

זאת אומרת את א הולכת איתי רגע לגילאים יותר צעירים עכשיו

כן

לא ל-13 א שדיברנו עליו קודם אז את הולכת לצרון וגם שם את מרגישה דחיה חברתיתכן

כן בעצם אומרים אומרים לי שעושים עליי חרם.

אה, מודיעים לך.

איזה יופי.

אוקיי. איך את אוכלת את זה?

איך אני אוכלת את זה? אני אמרתי לעצמי באותו יום, קרין, די לסבל שלך, את לא מגיעה לצערון הזה. זה לא חובה, זה לא בית ספר. נכון שסבתא אומרת לך תלכי, זה יעשה לך טוב, זה ייצור לך שגרה וחברים. באותו יום שעשו עליי את החרם, לא הגעתי ובעצם הפסיק החרם. נהדרתי. כמובן שגם. הם פשוט אומרים אנחנו נוסעים עליי חרם או שהם ממש מבצאים אותו בפועל אל מול עינייך המשקאות

הם אומרים הם אומרים

אה בעצם את לא נותנת להם את האפשרות ליישם את החרם כי את בעצם מחליטה לא להגיע

כן נכון ום למחרת שהגעתי באמת כאילו לא עוד לא ידעתי שאחרים מתקיים הגעתי והבנתי שאף אחד לא מדבר איתי אף אחד לא מתייחס אליי מסתכלים עליי שאני נכנסת אמרתי התחיל החרם את יותר לא מגיעה לאותה מסגרת ובעצם פה גם חיפשו אותי באותו זמן. למה לא הגעתי יותר? כדי לראות כאילו איך הם ממשיכים את החרם עליי ולא הגעתי. ואני חושבת שזה הניצחון שלי שאני יודעת גם שקשה לי לא להישאר באותו מקום שקשה לי. כי אני גם בבית ספר היה לי קשה. אני לא רוצה שיהיה לי עוד קשה. איפה שלא טוב לי, איפה שלא מכבדים אותי, איפה שלא אני לא נשארת. את

לא שם.

לא נשארת.

איזה גיל זה היה?

גם בגיל צעיר. כל הסביבות הגיל 13 14 זה ה

וואו

כן

וואו זה לא פשוט

לא לא פשוט אבל א הכי אנחנו חוזרים לאותו נקודה של 13 אחר כך הגעתי לגיל 14 עדיין קשה לי עדיין זה וכאילו חזרתי גם אני זוכרת שאחר כך אחרי תקופה עזבתי אני עברתי מלא מסגרות כאילו אחרי שהייתי באותו מקום שהרביצו לי עזבתי עוד מסגרת בית ספר

כן ועזבתי גם את אותה מסגרת ואז אמרתי קרין מה את עושה עם עצמך

כל פעם את עזבת מרצונך

לא פעם בעיה בלימודים פעם בעיה עם אה מבחינה חברתית ואז ישבתי בבית תקופה

אחרי מה מעבר של

אחרי כל המעברים של הבתי ספר ומה שעברתי וזה

ואז הציעו לי מקום שקוראים לו פרויקט עילה ושם המסע שלי מתחיל.

ווא

כן

מתחיל רק. זאת אומרת אחרי שעברת מספר מסגרות זה לא עבד. פעם זה חברתית ופעם זה לימודית ופעם זה גם וגם

ואת לא מוצאת את עצמך שם.

כן. לא.

את מקבלת הצעה

נכון

שנקראת פרויקט עילה.

נכון.

וקשה לי להאמין שיש מישהו בבית שלא מכיר מה זה פרויקט עילה. אבל ככה תתני לנו במשפט לאלה שעדיין לא מכירים. פרויקט תהילה זה מסגרת שמתאימים לך מערכת שעות לפי היכולות שלך או להשלים 12 שנות לימוד וגם בגרועיות מה שאת רוצה מעטפת של אנשים שבאמת עוזרים לך אם את מרגישה איזה משהו שמפריע לך עומד סוכה יש שם תמיד אנשים אקסטרה לא כמו בבית ספר שזה מורה ו40 תלמידים ואני חייבת לומר גם לפני שנכנסתי למקום הזה התחלתי לחזור בתשובה

ואת מבית חנוני

כן כן

אז כל המסגרות שעברת היו חילוניות

כן הייתי גם במסגרת חרדית הייתי הכל מקום הייתי

אוקיי משפחת המוצא שלך חילונית

כן

את גדלה כחילונית

כן

את עוברת מסגרות

כן

חילוני לא חילוני וכולי ובשלב מסוים את תחלה להתחזק אבל שנייה רגע רגע רגע לפני ההתחזקות אה מי מציע לך את פרויקטילה

אה מציעים לי מהקבסית או

קבסית

כןכ מכירה את זה על ניסיוני האישי אמ זה מעניין שאת מקבלת את זה ככ כפתיחה דלת את פרויקט אילה

נכון

ראית בזה הזדמנות

כן

איזה יפה זה איזה יפה זה אמרת אני לא מסדרת זה בסדר אני רואה את האמת בפרצוף אני מוכנה לנסות

כן

זה ממש ממש בוגר

מאוד מאוד בוגר ואיך שהגעתי לשם זוכר שהגעתי כזה עם חצאית ארוכה וזה ואני זוכרת שבאותה תקופה הייתי שומעת שיעורים בוקר לילה צהרי רים לקחתי עצמי צניעות

בפרויקט

גם בפרויקט ינ

אבל זה לבנות חילוניות

אפשר גם להגיע כחרדיות

זאת אומרת כולן יכולות להגיע

כולם כולם יכולות להגיע

וקיבלו אותי שם ובאמת לא הרגשתי שונה ואני זוכרת שמה שהחזיק אותי בגיל 15 שאני כבר בתיכון זה האמונה בהשם הייתי הולכת רק לשיעורי תורה אמרתי יקרין את עוברת כל כך הרבה דברים קשים את חייבת משהו לאחז בו ומשיעור משיעור תורה לשיעור תורה אני יותר מתחזקת.

רגע, איך הכרת את השם? רגע, לפני לפני כן אני אשאל אותך. דיברנו על דיכאון, דיברנו על מחשבות, דיברנו על קושי, דיברנו על עצבות. א איך פתאום את מכניסה את השם לכל הסיפור הזה?

תוך כדי התקף חרדה הייתי שומעת שיעור תורה סתם ככה. אפילו לא הייתי שמה לב. הייתי אומרת א הייתי נכנסת לחיפוש להרגיע התקף חרדה. הרב גל כהן חרדות. סתם הייתי שמה.

די.

כן. סתם.

ידעת מי זה?

ידעתי מי זה? אבל לא ידעתי למה אני שמה את זה. וואו אני צמורת

כן לא ידעתי למה

את אומרת בעיצומו של משבר

בעיצומו של משבר

השם שם לך איזשהי מחשבה בראש שאין לך מושג למה את שמה אותה ואת פשוט מתחילה לשמוע שיעור תורה שם בעצם היה ההכרות הייתה ההכרות הראשונה עם כל הסיפור הזה שלה

שמה בעצם זה היה מפגש ההכרות כן

וואו לפני כן עד גיל 15 לא דיברו איתך על בורא עולם על אמונה על זה שיש מי שמשגיח עליי

דיברו אבל לא לא נכנסתי לזה מעולם רק בגיל חמש 16 נכנסתי לזה ממש

מתוך המצוקה האישית שלך כן מתוך המצוקה

אוקיי זה מרפא

וואו אני יכולה להגיד לך שבלי השיעורי תורה לא יודעת איפה הייתי היום בלי ה בזכות המשברים האלה זכיתי להתקרב להשם אני לא יודעת מה באתי לתקן אבל אני יודעת שלא סתם כאילו דווקא מתוך הקושי אני חוזרת בתשובה כאילו

כמה זמן את בתשובה

כמה זמן אני יום יום בתשובה מתוקה ש

יום יום אני מנסה

זה נשמע טרי אבל זה

זה היה לי גם ב אם אנחנו מדברים על עולם התשובה א בגיל 15 באמת 15 16 הייתי בשיא שלי כאילו

בשיא שלך מבחינה רוחנית או נפשית

בשיא בשיא מבחינה רוחנית

ומה קורה בינתיים עם הדיכאון והמחשבות ו

אה לאט לאט פוחטות

אה א

כן לאט לאט פוחטות

אז את בטוב גם שם זה פוחט מתח מתחזקת רוחנית. אני אפילו מעזה להגיד שככל שאת מתחזקת רוחנית אז המחשבות והדיכאונות זה נרגע כי בעצם הנפש מקבלת

את מה שהיא צריכה.

נכון.

ואז מה קורה?

ואז מה קורה? א גיל א יודעת שאת מרגישה שאת כבר באה וכאילו הולך לך בבית ספר אז את כאילו

כן

מתחילה קצת להתבלבל. גיל 17 זה התחלתי למרוד קצת, התחלתי לרדת ברוחניות ואז גיל 18 כאילו הרגשתי שאני מאבדת את בורא עולם קצת הרגשתי ושמה גם

איבדתי גם כאילו את סבא שלי באותה תקופה

אמ ו ואני כאילו כזה תמיד אצלי זה

בתמוות

בתמודות כן גלים אז את כזה נשתפת לכיוון מסוים

כן וגם באותה תקופה אני זוכרת שבאותה תקופה גם שהתחזקתי והכל אז גם קיבלתי מן הסתם צב גיוס לצבא מה

התגייסתי

ועשיתי טירונות כמו כולם ובאותה תקופה גם סבא נפטר

אז הכל השתנה

כי

כי מה כי היא צריכה להיות עם סבתא

כי אני גדלה אז סבא זה אבא ושסבא הולך אז זה כאילו א כאילו כאילו לי זה יותר מסבא.

ברור. אמרנו קודם שקראת להם אבא ואמא. מעניין אותה הלכתית אם אם היית מחויבת לשבת תשיבה.

לא הייתי מחוייבת לשבת אבל הרגע על

על אף שהם היו כאבא ואמא. מעניין.

כן. לא הייתי מחוייבת. א ובעצם פה אני גם חובה משברים קשים מאוד. א

סביב הפטירה של סבא.

סביב הפטירה. כן.

זה בעצם מה? זה מחזיר אותך למקום כואב ואז יש נפילה.

עוד פעם. עוד פעם. כן. נפילה.

נפילת הנפילות.

וואו. כן. זה הייתה נפילת הנפילות מבחינת.

נפילת הנפילות. הכל משתנה בעצם. אה גם אחר כך גם יצאתי מה מהצבא.

בעקבות כך.

גם בעקבות גם כי אני עבודה רוחנית הכל ביחד. הייתי צריכה הפסקה.

הייתי צריכה הפסקה. א ישבתי בבית

גם תקופה. כן. כן,

גם תקופה. ו ואז אני עוד פעם מחפשת את עצמי. עוד פעם מחפשת

ואני עוד פעם חובה את העצבות, את החרדה ואני כאילו אומרת, "מה את הולכת לעשות עכשיו?" ואז אמרתי קרין זה או לחיות או פשוט לחיות עצובה התחלתי להגיד אוקיי לא הלך לך בצבא נכון לא הלך לך במסגרת הבית ספרית לא הולך לך לפי הספר תשני את הספר כי את מיוחדת תמיד היה לי קול את מיוחדת את מיוחדת את תצליחי בחיים

מי נתן לך את הקול הזה את האמת אה היה איזה בן אדם אחד שאמר לי את אותי משהו גדול וזה הלך איתי המשפט הזה, משפט אחד שהולך איתי עד היום, גם עד עצם היום הזה

ואני מחפשת בעצם א שירות לאומי. אמרתי קרים,

בתוך כל המצוקה הזאת,

בתוך כל המצוקה, אף אחד לא עוזר לי, אני עוזרת לעצמי, את מחפשת מסגרת, את חייבת כאילו את חייבת.

את אמרת קודם משהו מאוד יפה. הייתי בטוחה שתגידי א קרין, את יכולה או לחיות או למות. הייתי בטוחה שזה מה שאת הולכת להגיד.

לא, לא, לא.

ואת אומרת מה? מרתק בעיניי שאני רוצה שנייה להתעמק בזה או שאת יכולה לחיות או שאת יכולה לחיות מה אמרת בטוב

עצובה

עצובה

עצובה זאת אומרת יש לך שתי ברירות זה או שתיחי בעצבות או שתכי בטוב

כן ואני מחפשת ומחפשת ואניש עוד חמישה חודשים ואני אומרת כאילו בזמן שהייתי אמור אולי כבר לסיים שירות צבא אני משתמש בתבת בבית ובסוף מצאתי מקום א איך מצאתי מקום חשוב להגיד בתקופות הכי קשות שלי הלכתי והתנדבתי במקומות

ואיפה זה בא לך

כשאני עוזרת לאחרים במקום להגיד לא בא לי לחיות יותר רע לי אני פשוט הולכת ועוזרת לאחרים זאת אני את שלי אנשים מי זאת קרים היא עזרה היא עוזרת היא דואגת לא כאילו אני לא לא אוהבת להגיד את זה כדי לתת אני רוצה לתת כוחות לבנות שלפעמים דווקא שאת חי צריכה שיעזרו לך שאת עוזרת לעשות איך היא תעזרי?

זה היה פתרון.

וואו, זה טיפ ענק. את יודעת

זה טיפ ראשון.

אני יודעת שמחקרים אומרים שלדיכאון מה שבסוף הכי טוב זה דווקא העשייה.

נכון. נכון.

זה מעניין מה שאת אומרת. אני לא יודעת מאיפה קיבלת את הכוחות והתובנות הללו, אבל בעצם את אומרת אני נמצאת בשיא המשבר. במקום רגע לחשוב, רגע אני צריכה איזה כרית, רגע אני צריכה איזה תה, רגע אני צריכה איזה חברה, אני צריכה איזה מישהו שיקשיב לי, את אומרת לא, אני יוצאת ואני עוזרת.

נכון,

זה ענק. מאוד מאוד מאוד.

אז איפה את מתנדבת?

אני כרגע עם ילדים עם צרכים מיוחדים, עושה שירותי. עוד מעט אני מגיעה לשנה שירות ומבחינתי זה הניצחון שלי כקרין שבתוך כל הבלאגן הזה שכל החיים מתבלגנים לה והיא לא יודעת כאילו איפה הנקודת מוצא, היא פשוט מתחילה ליצור לעצמה חיים אחרים. אני פשוט מציירת לעצמי, אותה ילדה ששבת בכיתה, אני מציירת לעצמי עולם אחר. ואת חיה בו. ציירת לעצמך ציור של סיפור חיים חדש.

נכון. נכון. ואיך הגעתי בעצם לשירות לאומי? הרי באותו תקופה שהייתי במשברים הנפשיים הכניסו אותי לעוד מסגרת של מועדון נערות שגם היו מלווים שם נערות ורק שמה הייתי מצליחה להיות. לא הייתי הולכת. אני זוכרת שגם לא הייתי הולכת לפעמים לא ביית הולכת לשמה. הייתי נמצאת שם מארבע עד שבע. ושסיימתי כבר שכבר דעת צריכה להתגייס. אז הייתי הולכת ועוזרת לבנות. הייתי מגיעה כן כן מעצמי. באותו מקום שאני שנעזרת בו. זאת בעצם מועדונית של מה? של הרווחה.

כן. רק של נערות. כן.

אה זאת מועדונית רווחה. אז זה ממש חשוב לי שאת אומרת את זה כי אני למשל אני הכרתי את המושג הזה קצת קצת לפני שהכרתי אותך אבל לא ידעתי את זה. לא ידעתי שיש כזאת אופציה. וכשמישהי זרקה לי את זה ברווחה אמרתי וואו כאילו למה אנשים לא יודעים את זה? אז בעצם יש מועדונית לנערות שאפשר לבוא מארבע עד שבע ושם מקבלים איזשהיא ככה מעטפת אני מבינה קצת אוכל קצת פעילויות קצת כיף

וזה מחזיק אותך

מאוד מאוד מחזיק אותי

חשוב

ואני זוכרת שגם בתקופה שכאילו עברתי את הקשיים איך הגעתי לצרכים מיוחדים הרי בתקופה שעברתי קשיים משברים בלימודים וזה אני זוכרת שמה קידום נוער כאילו פרויקט עילה הייתי אומרת אני רוצה ללכת לכת להתנדב איפהשהו. גם ככה קשה לי בלימודים ואני יודעת שיש לי פר למרות שהם מאוד עוזרים לי בפרויקט אבל אני רוצה ללכת לעזור לאנשים כל עוד יש לי זמן כי זה הרי אילוז של תכנון לפי השעות שליך כל עוד יש לי זמן אני רוצה בזמן הזה אחר כך ללכת

אה אז את ביקשת מפרויקט אילה והם סידרו לך את זה

גם ללכת ולעזור פה את התקופה גם

איזה יופי

בעצם קיבלת מענה שהוא לא רק לימודי נכון או ש

נכון נכון נכון נכון

אוקיי

גם מענה רגשי הייתה מאם הייתי במצב לא טוב נפש הייתה באה מישהי מהפרויקט באה ומדברת איתי.

זה מאוד חשוב מה שאת אומרת. כל מיני נערות שאולי באמת מסתובבות בין מסגרות ולא משנה אם יש להם ODD או לא משנה מה יש להם בסוף. א יש מענה בפרויקט עילה שלא כולם מכירים אותו ואת אומרת שהוא לא רק לימודי, הוא גם חברתי. הוא גם נותן עוד קצת מעטפת ובעיקר הוא מוטא אישית אלייך. זה לא שאת מתאימה את עצמך למסגרת, אלא המסגרת מתאימה את עצמה, אלא בונים לך חליפה אישית.

בדיוק. בדיוק.

וזה כן טוב. לך זה היה טוב לאותה תקופה.

נכון. נכון.

אוקיי.

ואז אחר כך שאני עוזרת ואני זה דעת גם מגיע כאילו מה שאמרתי לך עם השירות של הצבא וסיימתי אבל גם החזרתי את כל מה שנתנו לי. הרגשתי שאני מחזירה. אם פותחים לי דלת אני אעזור. אם מציאו לי פרויקט תהילה מה שאת עושה בסופו של יום בורא עולם מחזיר לך את הטוב הזה אז באמת סיימתי גם 12 שנות לימוד ואז הגעתי לשירות לאומי כאילו אוקיי קרי נכון לא הלך לך אבל יש לך 12 שנות לימוד שזה גם ניצחון

זה המון

זה ניצחון קרין וגם תכף עוד חודש אני ישנה בשירות לאומי ושאני בשירות לאומי אני אומרת קרין תשמעי עכשיו קצת מתחיל להסתדר לך מה עכשיו עושים איך יוצאים מזה

מה עכשיו עושים

החלטתי שאני חוזרת לקידום ומנסה להשלים בגרויות.

וואי, זה החלטת ריאה מעכשיו.

לא, הגעתי אתמול, הלכתי להשלים בגרויות. אמות יקרים, המסלול שלך נכון הוא בעיקופים ועליות ויחידות, אבל את תנסי כי לנסות לא יהרוס לך. ואתמול הלכתי והרגשתי שאני גם לא יודעת, אבל זה הניצחון שלי שאני הולכת ומנסה, למרות שקשה לי.

אז אתה מנסה, את רוצה? רוצה

המחשבה בכלל זה מדהים בעיניי

כן זה סגירת מעגל שלי עם עצמי ו ועכשיו כאילו גם אמרתי היה לי תמיד קטע משהו עם לצייר אמרתי קרין תנסי עוד להרים את עצמך היית במקום כל כך נמוך אם יש לך הזדמנות תחשוב שאת כל כך בטוב עם הנפש תרימי את עצמך הלכתי ונרשמתי ללימודים של איפור

וגם שם מצאתי את התרופה שלי לנפש שאני מאפרת. בשבילי להפר זה לא כאילו בשביל היופי שאני מאפרת משהו שם בחרדה בעצב נרגע. אני מציירת לי מציאות אחרת. אולי אני עצובה, אבל שאני שמה איפור

זה לא מסכה. אני מציירת לעצמי עולם יותר יפה לי. אני אוהבת אני אוהבת לראות את עצמי שטוב לי. ודרך אגב, אנשים שסובלים תמיד יש להם דרך על העולם. רואים אותו שחור. אפשר לצבוע אותו בצבע אחר. אני מאמינה בזה מאוד.

זה חשוב

מאוד

מה שאת אומרת זה שיהיה חשוב.

אפשר לצבוע את העולם בצבע אחר. נקודה. ואת אומרת זה מניסיון אישי מדם ליבך.

נכון. נכון. וגם באותה תקופה שאני גם חובה קשיים, סבא לא בחיים אני אומרת, "קרין, תמשיכי ללכת לשיעורים של האיפור." את לא יודעת איפה את תסיים איתי, פשוט תלכי. ואם הימים שאני באה ה לקראת סוף הקורס המורה שלמדה אותי אומרת לי את מצטיינת הקורס של האיפור

וואו

אמרת אצלי קרין

וואו איזה ריפוי

קרין כל מה שאת עוברת כאילו זה לא סתם

וואו חלמת פעם שאי פעם מישהו ינגן את המנגינה הזאת באוזניים שלך קרין את מצטיינת

לא מעולם לא

וואו

מעולם לא

וואו אני אגיד לך את זה אלף פעם קרין את מצטינת את מצטינת את מצטינת אני פשוט מרוגשת עדן דמעות זה וואו זה

כן זה מרגש אותי

את אהת מה מיוחד בגישה שלך זה ש

את בעצם אומרת אני הולכת בשביל את השביל לא בחרתי בחר לי השם

נכון

אז מה זה יש סלים

נכון

השאלה איך אני איך אני מקפצת מעלים זה ככה כל כך יפה לראות את מה שאת עושה וגם בשבירות אז מה אני יכולה לעשות עכשיו גם בנפילות אז איך אני קמה את זה גם זה זה כל כך חינני

כן

את נותנת כזה באמת צבע אחר לכל הסיטואציה הזאת כי באמת לא פשוטה אני יכולה להגיד שאנשים שגדלו בבית עם הורים הורים נוכחים הורים שנותנים חוגים ועם כל המעטפת לא תמיד מגיעים לתובנות שהגעת אליהם

לא תמיד משמים 12 שנות לימוד לא תמיד מגיעים לבגרויות

לא מסמים תעודה באיפור בהצטיינותן

זאת אומרת זה כל כך לא מובן מאליוון

נכון נכון? וגם בתקופה הזאתי אני חייבת להגיד שאם השם נותן בעיה הוא נותן לה תרופה. מי שהייתי קטנה היה לי קול נורא יפה. אז אני חושבת שהשליחות שלי היא לחזק אנשים והתיקון שלי היא לתקן את עצמי. אני מאוד טובה בלתת ביטחון לאנשים אבל בעצמי השמחה אני צריכה לעבוד על זה. ו

זה עבודת חיים. שאת עושה את זה, את כבר כבר לגמרי בדרך.

תגידי לי, אבל רגע,

אמ, את חוזרת בתשובה ואת עדיין את בתהליך?

בתהליך יומיומי.

את בתהליך יומיומי ומשהו בנשמה שלך נרגעת, מרגישה שהגעת לבית. אמ, עכשיו בעקבות שסבתא חולה אז גם אני איתה כל היום משהו בנשמה זה או רצון עוד יותר להתקרב. אני רואה כל פעם שאני מתקרבת, השם קצת מעוטת לי, תתקרבי עוד יותר ושאני חווה קושי, אני מתקרבת אולי בורא עולם רוצה אותי קרובה אליו ושאני רואה את סבתא שלי שנתנה לי את כל העולם, כורסת לי קצת מול העיניים. זה גם משבר כאילו זה לא פשוט בכלל. א אבל אני א חוזרת כוחות ואומרת קרין, המסע שלך עוד לא נגמר. יש לך עוד הרבה, עוד הרבה. אני שמה לב ש כאילו השם ידע למה לתת לי את הסיפור חיים הזה.

למה?

שאני

לא שאנחנו יודעים חשבונות שמיים, אבל מעניין אותי לשמוע למה את חושבת שקיבלת את הניסיון הזה דווקא?

כל יום שאני קמה בערך במהלך היום אני פתחתי קבוצה חיזוק לבנות ישראל וכל פעם מצטרפות לשם בנות ואני כל הזמן שולחת שם מסרים מחסקים.

וואו. ובנות אתמול ראתה אותי מישה אומרת לי את את מחזקת אותי תשמעי את מחזקת אותי ואז אני כזה אומרת קרין כאילו תבוא מישהי ותגיד לך את מחזקת אותי שאת מרגישה שכל העולם שלך כאילו

לא מוחזק

כן ממש אז ככה אני מרגישה שבאתי לחזק הרבה אומרות לי את מחזקת אותי את מחזקת אותי ואני אומרת כאילו אני מחזקת אותך יום אני יום חצאית יום מכנס יום גופיה יום חולצה ארוכה אני אמרתי

אתה עדיין שם?

עדיין שם. אני כל היום במלחמות עם עצמי.

וואו.

כן.

איזה מרגשת.

כן.

תראה, את לא יכולה לתת לעולם מה שאין בך. כן. את לא יכולה לחזק אם את לא מחוזקת מצד עצמך.

נכון? נכון.

אז א אז אני רוצה להיות זאת שאומרת לך את זה. את ביקורת כלפי עצמך. איך אני מחזקת אחרים? אני בעצמי צריכה חיזוק. כן. אבל א אני חושבת שהרבי אומר את זה, רבי מלובביץ, שככה בעצם התורה של השלוחים בעצם אם אתה יודע א'ב אז תלמד א'ב אם אתה יודע רק א' תלמד א' אתה יודע א' התלמד א' תנז

את לא יכולה לתת משהו שאין בך אז אם את מחזקת אחרים מחוזקת במקומות הללו אולי יש לך עוד מה לגדול יש לך עוד מה להבין

אבל בסדר אנחנו בעבודה כל הזמן נכון תמיד תמיד ואני גם אמרתי את הטיק טוק שלי אני הופכת אותו לעמוד רק של זיכוי הרבים. אז אני מעלה סרטון ואז מישהי רושמת לי, "תדעי לך, הסרטונים שלך עושים לי משהו טוב בנשמה." ואז את אומרת, "טוב, בוא נעלה עוד סרטון. למרות כל מה שאני עוברת, אני מחזקת אחרים, כאילו איך הגעתי לזה? אני גם עוד לא יודעת. פשוט סתם מעלה, סתם מפרסמת, עושה הפרשות חלה, פתאום באים 30 נשים

סתם

אומרת כאילו בוא נעשה, נעשה טוב. מה יצא לי מזה? אם אני אשביה עצובה זה התפקיד של העצב יצר הרע כאילו אומר לי תהי עצובה ואת נכנסת למקומות לא טובים אז דווקא שמה אני קובעת הפרשת חלה כבר מכירים אותי איי שלום אנחנו יודעים שאת רוצה לקבוע כאילו זה דרך ארגול צילה או שאני מתקשרת לרבנית שאני מאוד אוהבת וכבר מכירות אותי א

את אומרת שדווקא כשרה לך קשה לך את אומרת יאללה בוא נעשה עוד משהו בוא נעשה עוד משהו רוחני בוא נעשה עוד שיעור תורה זה מה שאת אומרת

כן בוא נעזור לעוד מישהי שקשה לה בוא נשלח הודעה לחברה במצוקה בוא כאילו לא להישאב לזה. זה מאוד חשוב שיש חרדה ושהחיים לא מסתדרים. תנסי לסדר לאחרים. את תראי משמיים איך השם יסדר לך.

זרה גם לך. זאת אומרת זה בכלל לא זה לא מדעי, זה לא מחקרי אבל את אומרת זה זה עובד. זה עובד. את עוזרת לאחרים

ואת מקבלת בעזרת השם סיעתא דשמיאכ

אה בעצמך. וואו. תגידי לי את כל ה את כל הסיפור הזה של המחשבות, של הדיכאון, את את עוברת את זה

עדיין?

אה את עוברת את זה עדיין?

עדיין

זה נשמע לי אבל שזה שאת מנהלת את זה ולא ולא זה מנהל אותך

נכון? כיום. כיום כן.

אוקיי. וזה רק בזכות אה הכניסה שלך יותר ליהדות, לדעת, לקשר שלך עם בורא עולם? כן או שאת נזרת בעוד טיפול מקצועי כדורים טיפולים איך זה עובר

פסיכולוגית שחוספת אותי לחרדה כל שבוע

מה זה אומר חוספת אותי לחרדה

אני בעצם א נותנת לה מה שהחרדה איזה חרדה הכי מפריעה לי עושים קטגוריה

כן

יושבים על ה עובדים על החרדה הזאת חודש נגיד סתם דוגמה אני אומרת נגיד אני מפחדת נגיד לישון לבדכ

אז יום אחד את מנסה לישון בסלון קשה לך אז תעשי משהו שגיעה את תקרי ספר כאילו היא ממש חוספת

אבל בסלון זה עדיין לבד

נכון

אה

היא חוספת אותך היא ממש חוספת

זאת חשיפה הדרגתית

כן

למקור הבעיה מקור הפחד

נכון נכון מקור הפחד

אהאה

וגם עוד לפני שהיא מתחילה בחשיפה חייב להגיד מה מה מפריע כי לפעמים בן אדם שיש לו חרדה הוא מרגיש שזה רק הוא עם עצמו וגם אם הוא ידבר עם מישהו לא יבין אותו הוא צריך להגיד למה זה נובע מה מה גרם לחרבד

לא תמיד אני יודעת למה נובעת לחרדה

נכון נכון לפעמים לא יודעים אבל צריך צריך להגיע את זה עם חיפושים עצמיים מאיפה זה נובע כי לפעמים זה לא רק לישון לבד הפחד הוא שאתה מרגיש לבד בעולם יש משהו שמסתתר

כן

מאחורי כל חרדה

אה זאת אומרת אז אם נגיד יש מישהי בבית עכשיו עם חרדה מכלבים חרדה ממעליות וכולי אז את אומרת שאחד התרגילים שאפשר לעשות זה בעצם חשיפה הדרגתית למקור החרדה

אז מה לעמוד ליד מעלית

לעמוד ליד מעלית או לעמוד ליד כלב כן

כן כן ממש ככה אבל בעזרת מישהו כשה שאת עושה את זה לבד זה מאוד מאוד אה

אוקיי אז זה ממש חשוב מה שאת אומרת בעצם להיות עם איזשהו גורם לידך

נכון נכון

והוא לא חייב להיות גורם טיפולי

עדיף שהוא יהיה מישהו שמנוס שידע להרגיע אותך באותו לא לעשות נזק בלתי הפיך כמו שאומרים ואת רואה שזה עובד הטיפול הפסיכולוגי

כן מאוד

אה

מאוד מאוד מאוד

זאת אומרת אם יש בבית נהרות שעכשיו אמרות עזבי שטויות מה צריך אני אסתדר לבד ואני מעדיפה לקחת כדור ושלום את בעצם אומרת אל תפחדו זה עוזר

לא לפחד זה באמת עוזר מאוד מאוד עוזר את יותר מחיייכת בלי חשש נגיד סתם אם מיש מפחד ממעליות את נכנסת למעלית את כבר לא סובלת את יודעת ש כאילו יהיה טוב משהו בחשיפה הזאת מרגיע כאילו את כל פעם נכנסת למעלית את רואה שלא קורה כלום ושיש לך גם גורם שהוא מוסמח והוא מקצועי והוא נותן לך טיפים אם את במעלית ופתאום תוקף אותך קוצר נשימה אז תזכרי שזה רק הפחד ואין לך באמת קוצר נשימה מסכן חיים. זה מאוד מאוד חשוב ההבדלים הדקים. אם נגיד שאני היה לי דופק מהיר הייתי חושבת זהו איזה התקף לב ואז אמרו לי את ילדה בת 13 וח איזה התקף לב. ושאת שומעת את זה מגורם מוסמך.

זה מרגיע

מאוד. כן. את יודעת שאת לא בדמיונות עם עצמך.

את בקשר היום עם אבא, אמא, אח.

אני בקשר כן, עם אמא.

וואו.

כן.

אמא תצפה בתוכנית הזאת?

אני מקווה. מראה לה. כן.

מה אתה רוצה להגיד לה?

שאני מאוד אוהבת אותה. מאוד אוהבת אותה. אני בטוחה שהיא גם אוהבת אותך בחזרה.

כן.

איפה את רואה את עצמך בעוד א חמש 10 שנים? מהפרת מקצועית ואני רוצה לשיר מול נשים, לחזק, אבל אני צריכה א א ללמוד את העולם הזה כאילו ולהשיר מול נשים. אני רואה את עצמי עושה את זה ומחזקת אותם. זה משהו שמרגיש לי הכי נכון. וכנראה זה מסלול חיים שהוביל אותי אלאיפה שאני צריכה להיות. והכל מושגח בהשגחה פרטית ואני מאוד מאוד אוהבת את אמא שלי ואני מאוד אוהבת את אבא שלי וכל

אבא בחיים אני מבינה אבא

אבא בחיים אמא בחיים פשוט מה לעשות שזאת המציאות

אני שמעת המון המון המון חמלה וסלחנות ב במנגינה של איך שאת מדברת על ההורים

וזה בעיניי נסגב כי הרבה פעמים אנחנו גם אני ילדה

של איזו אמא עליו שאני כבר מבוגרת א ותמיד יש לנו או השמה או ביקורת או אמא שלי עשתה לי ומה היא לא עשתה לי ו זה החיים ואת עוברת מה שאת עוברת וכזה א רוגע את אומרת שאת בקשר ממה אמא

את אוהבת אותםכ

ואת לא שופטת אותם אני את לא אמרת את זה אבל משהו בנימה שלך מאוד לא שיפוטי

זאת אומרת אלה נסיבות החיים זה מה שאמא הבינה באותו רגע וזה בסדר

כן

וואו

כן אני מאוד אוהבת אותם ואני לא רוצה לכרוס עליהם ואלה ההורים שלי ואני הגיעה בהם ואני רוצה שהם יהיו תמיד בריאים ומאושרים ואני גם מודה לסבתא שלי ולסבא שלי שהוא שומע אותי בטוח והוא רואה אותי עכשיו נכון

ויש לי דודים שאכפת להם ממני דודה המקסימה שהיא כל החיים שלי יש לי דוד שתמיד דואג לי ויש לי חברים שמאוד אוהבים אותי ואם לא הייתי מרימה את עצמי אז זה רק את אבל את צריכה להתפללת תפילות ואת תמצאי את התשובה גם אם את מרגישה שזה הסוף זה לא הסוף יש לי משפט שהוא תמיד שלי תני חיוך השם איתך כי הוא באמת איתך צריך ליישם את זה ולהאמין בזה

וואו מרגשת אחת

תודה רבה

קרין של היום אה מרגישה שהעולם בטוח אה שיש מעידות אז אז קצת פחות, אבל תמיד אני השיעורי תורה מתנגנים לי בנשמה אז אני נזכרת במילים שיש בורא לעולם שהכל מסודר אז אני אוחזת בזה. וואו

כן

תמשיכי להצליחת

לגדול לפרוח לצמוח

תודה רבה לך ש

נשמע רק בשורות טובות

אמן בעזרת השם תודה

תודה רבה Да.