במטבח של עדן | באן בשר מפורק, סיגר שקדים מרוקאי וסלט מרענן | בת שבע בן ברוך פרק 20

שלום שלום וברוכות הבאות לעוד תוכנית של "במטבח של עדן". איזו תוכנית, פרשת שמות, איזה דברי תורה אני הכנתי לכן, אתן לא מבינות, אתן הולכות לשבת בשולחן, והבעלים שלכן יסתכלו עליכן ויגידו: "וואו, אשתי, איזה דברי תורה יפים!" חכו, חכו, זה מגיע. וגם אוכל טעים, כי זה צריך לבוא ביחד, מה לעשות? נמצאת איתי בת שבע. איזה כיף ששוב את איתי ושוב אנחנו מבשלות ביחד ונעשה אוכל טעים. בואי נתחיל. -יאללה. איזה כיף שאת שוב איתי. -וואי, חבל על הזמן. נציג אותך כמו שצריך ונגיד שאת שפית וקונדיטורית. למדת קונדיטוריה ואת אוהבת לבשל, את אוהבת את המטבח, יש לך ידיים, כבר זכיתי לאכול את האוכל שלך פעם שעברה והיה ממש ממש טעים.

ומה אנחנו נכין הפעם? מה המנות שלנו? -אז היום אנחנו נעשה סלט פרש עם תפוזים וסלק, משהו ככה מרענן. ונכין באן עם בשר מפורק. וואו. -באן זה לחמנייה מאודה, רכה וחלומית. -נכון. ויחסית, תצחקי שוב, אבל קלה להכנה. ואנחנו נכין לקינוח סיגר שקדים מרוקאי. -יאמי. בצק ביתי, שקדים ככה קרם כמו מרציפן כזה טעים. נטגן, נטבול בסירופ ודבש, אז יש לנו ככה מלא למה לחכות. -אוהו, ממש. טוב, אז בואי נתחיל, מנה ראשונה. -יאללה. טוב, אז אני מתחילה בכוונה ישר עם הבצק, הוא צריך לתפוח. אנחנו בין לבין נעשה. אז אני מתחילה עם הבצק של הבאן, בסדר? אז אני בעצם לוקחת פה, יש לי את הקמח. פה יש לי שלוש כוסות קמח. -כמובן מנופה. -כן. יש לי

מנופה, יש לי פה סודה לשתייה, שמרים, כף שמרים. סוכר, כמובן. וחומץ, אוקיי? עכשיו יש לי פה את המלח. אני אוהבת להכניס את המלח בסוף, שלא ישבש לי את השמרים. זהו, עכשיו אני מוסיפה מים, ואני לשה אותו. אפשר ללוש. -לשפוך לך? -כן, תודה. אפשר ללוש אותו גם ביד, אבל... זהו, מספיק. ויש שיגידו שמיקסר זה גם טוב. בעצם בבצק צריך לישה ארוכה. -נכון. לפתח לו את הגלוטן. אני עכשיו אוסיף את המלח. הוספנו טיפה קצת יותר מדי מים, אז אני אוסיף רגע קמח. אה, חשבת שאני אדע מתי להפסיק? אני עד שלא אומרים... -לא, בסדר, הכול טוב. זה שנייה אחת. לא, זה יכול להיות ספינג'. ממש, קרוב לשם. אני אביא לך קמח. -תודה. -את הכול. תוסיפי.

-עוד, עוד, עוד. אוהו. -עוד. זהו. -הרגתי אותך... עם המים. -שטויות, זה לאט לאט. אין מה לעשות. הבצק צריך להיות רך ונעים ובו-זמנית גם אסוף. אז זהו, אז בעיקרון לשים את הבצק באזור השמונה דקות. -אוקיי. זה הכול. -אז את זה אני שמה בצד? את זה אנחנו נשים בצד עם טיפה קמח, נסגור וניתן לו לתפוח בערך 30 דקות. -אוקיי. שהוא יגיע לתפיחה מקסימלית. -טוב. -זה הכול. אז עכשיו אנחנו נתחיל את הבשר. -את הבשר. -של הבאן. בעצם אני בחרתי בשריר, שזה מספר שמונה, ואוסובוקו. אנחנו בעצם מבשלים אותם. פה יש לו מלא שומן וגם העצם נותנת טעם טוב לבשר. נותנים לזה להתבשל במשך ארבע שעות, אש גבוהה בהתחלה ואש נמוכה אחרי חצי שעה. אז עכשיו

אני שמה את הבשר בתוך הסיר. ארבע שעות מספיק לו? -כן, בטח. הוא מתרכך והוא יושב גם במקרר, ואז בעצם אנחנו יכולים לפרק אותו לסוג של שערות כזה, זה מספיק. שמתי יותר אוסובוקו משריר. אפשר לשים כל סוג של בשר ולעשות מה שרוצים. אז בעצם שמתי את הבשר בתוך המים החמים. עכשיו אני רוצה להעשיר אותו בטעם. אני מוסיפה לו בצל שלם, חתוך, זה לא משנה. הוא בעצם ייכנס לי בפנים. אני שמה כמה שיני שום. יש לי פה כמובן שמן. איך אפשר בלי? ממש בקטנה, כי לא צריך... יש לי פה גם צ'ילי וטריאקי, כמובן, וטיפה שמן שומשום, את מריחה? -כן. -יש לי פה טיפה שמן שומשום. את אוהבת שמן שומשום. -מה אני אעשה? לא, מעולה. למה? הוא טעים. -אש. -כן.

זהו. יש לי פה גם טיפה סוכר חום. קצת לתת לו קרמול כזה בתוך המים, כי הוא יושב מלא זמן. אני שמה גזר כמו שהוא, שלם. גם עלים ירוקים. -זה טוב לך? -כן. גס. אני לא צריכה את זה... זה נטו לטעם. זהו. אז בעצם אני נותנת לזה ארבע שעות, הסיר יושב. אז בעצם הבשר מוכן אחרי מלא שעות בתוך הסיר. מה שאנחנו עושים עכשיו, באמת תהליך פשוט, אני חותכת את הבצל. רגע, אני אשים שמן. סליחה. בשפע. -אנחנו אוהבות שפע. אז אני עושה את הבצל ככה שיהיה... זהו. מוסיפה אותו. תודה רבה. זהו, אז בזמן הזה אני מוסיפה, יש לי פה צ'ילי, שמן שומשום וטריאקי. פה אפשר לשחק עם הטעמים, כל אחד כמה שיותר חזק, חלש, אפשר גם רגיל, בלי כל הסיני הזה. אני

שמה טיפה פפריקה. טיפה. יש לי כאן מלח רגיל ויש לי כאן את הפפריקה החריפה. אני אוסיף לזה קצת מהציר בקר שנשאר לי. ואת הבשר, כמובן. הבשר קר, אני פשוט מפרקת. -חותכת אותו. -כן. את רוצה שאני אנמיך קצת את האש או זה סבבה? -הוא בסדר, ואני עוד מעט אוסיף לו גם את הנוזל ואז הוא... עכשיו הוא קר, זה קצת קשה, אבל בעיקרון הוא מבושל כל צורכו. תגידי, את מבשלת לבנות בתור אם בית או שזה לא? אז פחות מבשלת, אבל את האמת שאופה, התחלתי. -הופה, את קונדיטורית. אז בדיוק התחלתי לומר לך שעברתי דירה שבוע שעבר, ולפני כן הייתי גרה מתחת להורים שלי. -אוהו, איזה חלום. כן, זה חלום וזה באמת היה כיף ובו-זמנית, את יודעת... כן, צריך

קצת ספייס. -יש לך את ההשלכות של זה. אבל זה לא השלכות רעות, חס ושלום. פשוט אין לך פרטיות. ועוד אח שלי גר מעל ההורים שלי. -וואה וואה. -אצל ההורים שלי ואני מתחת. אז היה לנו חפלה. -כן. -כן, היה כיף. זה היה קצת בקורונה. -בעלך זרם? -בעלי זורם, כפרה עליו, הוא חולה על המשפחתיות וזה. לא סתם הוא איתי בערד. אם לא, הוא לא היה שם. ברור. -כי אנחנו באמת בית פתוח. אני, כל המהות שלי זה באמת לארח ולהכניס אנשים לבית בכיף. בקיצור, אפשר גם לחתוך את זה, אבל כיף לי להרגיש את הבשר. בקיצור, מה שבאתי להגיד לך זה שעברתי דירה, וסוף סוף כזה היה לי נעים להכניס את הבנות, כי גרתי בדירה ישנה קצת וזה. אז זהו, אז הן היו בבית,

אתמול בדיוק עשינו ארוחת ערב ראשונה כזה עם כמה מהן. -וואי. היינו ביחד והן עזרו לי עם הילדים, אני בינתיים הכנתי ופינקתי אותן והיה מה זה כיף. -כן? -כן. אז היה להן. היום הן אמרו לי: "אפשר לבוא שוב?" אמרתי להן: "טוב, כרגע אני לא בבית". אבל באמת שבאהבה ואני נהנית מהביחד הזה וזה כזה כיף. ובאמת לתת להן הכי את התחושה, גם לי זה נותן, כי זה ממלא גם. זה כמו חברות לכל דבר, והן זקוקות לזה. וכנראה שגם אני, זה ביחד, זה מה זה כיף באמת. זה חשוב, אה? -ברוך השם, כן. זהו, אני עכשיו מוסיפה את זה. יש פה קצת נוזל של ציר, יופרש. עכשיו אני נותנת לו כן קצת על אש גבוהה, בערך חמש דקות, שבע דקות. אני רוצה שהוא יתרכך לי

ויהיה חבר. יקבל גם את הטעמים. -ויקבל את הטעמים ויהיה ככה עסיסי. טוב, אז הבשר מוכן. את רואה? -כן, נראה ככה. אני אשים אותו בצד שיתקרר קצת, ובינתיים נעבור לבצק שתפח לנו כבר כמו שצריך. הנה הבצק שלנו, תפח, את רואה? -כן. -יש לו אפילו בועות יפות והוא, כמה שהוא היה רך, הוא עדיין מתאסף ונעים. ואני מורידה לו טיפה את האוויר. חתכתי לי ריבועי נייר אפייה בשביל שיהיה לי נוח להרים את זה אחר כך. ואני עושה עיגולים. את רוצה, את יכולה לכדרר. עושים אותם אסופים שלא ייפתחו לנו באמצע האפייה, זה אומר לתפוס את כל הלמטה שלהם ולגלגל. זהו, ואז יש לנו כאן בצק כדור, עגול, לחמנייה רגילה. ואני מניחה אותם על נייר האפייה,

וחוזר חלילה. בעצם העניין של נייר האפייה זה כדי שכשהוא תופח, אני לא אצטרך להרים אותו עם היד ולהרוס את כל התפיחה בעצם של מה שרציתי, ואז להניח אותו ישר כמו שהוא. אוקיי, אני שמה את זה בעצם בצד לתפיחה של בערך 20 דקות, חצי שעה, עד שהם בעצם מכפילים את הגודל שלהם. זהו. מהמם. אני אשים את זה בצד. טוב, בואי, הנה, הבאנו את התפוחים. תפחו לנו יפה. -ממש. -הכפילו את עצמם, הם רכים. אפשר להרים אותם בצורה... הם ממש כאילו כמו ענן כיף. ועכשיו אנחנו מכינות אותן בבאן. אז בעצם הרתחנו סיר עם מים עד שלושת-רבעי גובה. אנחנו צריכים שהאדים יהיו חזקים. אני מגביהה את האש, ופשוט מניחה. עכשיו, שיטה, אפשר להכין את זה עם סיר

קוסקוס רגיל של הבית. -אה, גדול. כי בעצם העניין פה זה האידוי. בסיר יש את החורים, אז... אני אישית מכינה בבית בכיף כאילו, בהתחלה הכנתי את זה בצורה כזאת. ואנחנו מניחים בתוך הבאן. עם ה... -עם נייר האפייה. מה את אומרת. -כן. תיזהרי, זה חם. אפשר לשים כמה ברוקולי כבר על הדרך. אז אני אשים שלוש, אנחנו רוצים אותם מושלמים, ואני סוגרת. -יפה. ונותנת להם את הזמן. זה ייקח איזה עשר דקות בערך, אז בינתיים נכין את הבצק של הסיגר. יאללה, אנחנו יעילות. -זה הקינוח שלנו. הקינוח זה החיים. -של המרוקאים. הו. -אז יאללה. בשבילי. -אז אני בעצם מתחילה עם הבצק. בצק קל שצריך לנוח עשר דקות, ואפשר להתחיל לעבוד איתו צ'יק צ'ק. זה

אנחנו אוהבות. -אז בעצם יש לי פה חצי קילו קמח, יש לי פה כוס שמן, כוס חומץ. החומץ יוצר את הבועות האלה בתוך הבצק של קריספיות כזו. וכפית סוכר. ובעצם אני מתחילה ללוש ולאט לאט אני מוסיפה מים לפי הצורך. תגידי לי אבל. אה, אולי את תעשי. -אז אני אוסיף טיפה. אני מעדיפה. אחרי שערבבתי אותה עם הקמח ההוא. אין בעיה, אני אגיד דברי תורה ואת תבשלי. -יאללה. -יאללה. כל אחת והתפקיד שלה. אז הפרשה שלנו היא פרשת שמות. והפרשה מתחילה ב"אלו שמות בני ישראל הבאים מצרימה". ואז מסופר באמת שכל הדור של יוסף ויעקב וכולם נפטרו כבר וזהו, ועברו כמה שנים והייתה תקופה כזאת של שפע כזה, משהו הרבה ברכה בעם ישראל. כל אישה הייתה יולדת

שישה תינוקות, שלא ברור לי איך. בואי, תינוק אחד, אנחנו שואגות, אימא'לה, מגז'דרות, "זהו, אנחנו לא יוצאות מכאן, אנחנו מתות". -השם ישמור. שישה במכה. לא יודעת איך, אבל אני מניחה שהייתה להם הרבה סייעתא דשמיא אז. -ממש. או לא יודעת, לא ברור לי איך. ואז בהמשך הפרשה כתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". עכשיו, זה מאוד מפתיע. קודם כול, יש חלוקה כזאת, מה זה מלך חדש? אותו פרעה שהחליט להביא גזרות חדשות או שבאמת זה פרעה חדש, כי כל הפרעונים קראו להם פרעה. כולם היו פרעה. נולדו פרעה. ובאמת... אני יכולה רגע לעצור אותך? -בטח, בטח. מה את צריכה? בעיקרון הבצק הוא יצא טיפה דביק. הוא שוב, הוא נח. אני לא

שמתי מים. -אני שמתי מים. הוא פשוט ספג את המים בצורה שונה. אז אנחנו נותנים לו טיפה לנוח, ואנחנו מקמחים ועושים את הסיגר. אז רגע לפני שאני מתחילה לעשות את המילוי של השקדים, אני רוצה לבדוק את הבאן בינתיים. בואי נראה אם הוא מוכן. אז אני אביא אותו אלינו בשנייה אחת. זהו. אז יש לנו כאן את הבאן. בעצם הלחמניות אפויות. -וואו! אז הן מוכנות, הן רכות. הן נראות כאילו הן עדיין בצק, אבל זה היופי שלהן. -לא, ברור, הן נשארות בצבע הזה. -כי הן רכות ברמות. עכשיו אני אפתח אותן, אתן להן להתקרר ואז אנחנו נמלא אותן. אז אני אזיז את זה פשוט. כן, זה הכול. טוב, אז יש לנו פה את מילוי השקדים לסיגר. יש לי פה אבקת שקדים

טחונים. יש לי פה אבקת סוכר, חצי כוס. יש לי כאן חצי כוס סוכר רגיל. אנחנו צריכים את זה למרקם. יש לי פה שתי ביצים. גרידת לימון. איזה טעים זה. -וואי, זה מוסיף ברמות. ואני מוסיפה ממש טיפה של מי ורדים. זה נורא מוסיף את הטעם של הסבתות של פעם. -יואו, ממש. אין מה לעשות. ורוצה לערבב? -יאללה. -יאללה. אז באמת הגיע פרעה חדש, וכתוב שהוא לא ידע את יוסף, "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". איך זה יכול להיות שהוא לא ידע את יוסף? יוסף הציל אותם מחרפת רעב, יוסף קנה... אנשים באו לבקש עזרה ממדינות אחרות. הוא אמר: אין בעיה, תמכרו לנו את האדמות שלכם. בסוף הם נהיו העבדים של האנשים במצרים. הוא עשה את מצרים

אימפריה עשירה. אין סיכוי שכאילו הוא לא ידע מי זה יוסף, אבל ככה ברור שהקב"ה בסוף גלגל את זה שהכול יתגלגל לטובה. אבל מה שמדהים, יש משפט שאומר שמי שכופר בטובת חברו, סופו שיכפור במקום, בקב"ה. כאילו, מה זה אומר? זה אומר שכמה פעמים אנשים עשו לנו טובה בחיים, כאילו, באמת טובות קטנות אפילו, לא דברים וואו, אבל כאילו שהתאמצו בשבילנו על איזה משהו. -כן, תחושה טובה שנתנו לנו. וכאילו זה היה לנו נראה קצת "בסדר, יאללה". אבל אם אנחנו עשינו טובה, האק, הוצאנו את הרשימה, כתבנו את הכול. -ממש. -הכול זכור. "וזאת לא זוכרת שאני באתי ועשיתי לה ובישלתי לה והבאתי לה אחרי הלידה, "אני ילדתי, היא לא באה". כאילו יש את המקום

הזה של הכפיות טובה, ובאמת מתוך זה שפרעה היה כזה כפוי טובה, אז ברור שהוא כפר בהכול. היה לו משפט, בדיוק, "אני היאור ואני עשיתיהו". כאילו, אני עשיתי את עצמי גם, כאילו הוא לא היה בן אנוש רגיל. ואני חושבת שמהפרשה הזאת הכי הרבה צריך לקחת את הדבר הזה שלהיות בהכרת הטוב ולזכור גם שכל מה שקורה, זה קורה מסיבה טובה. זה טוב לתיקון שלנו. להגיד דווקא עם ה... -זו הדרך, זה התיקון. אז זהו, אז הרבה פעמים נגיד עם הילדים אני כאילו מדמיינת איזה משהו, בדמיון שלי יש איזו דרך מסוימת או איזה בית ספר מסוים או איזו ישיבה מסוימת. וואלה, ואז מגיעה המציאות וזה לא תואם את ה... -דופקת בדלת. כן. לא תואם את החלומות שלי, ואז

אני מתחילה: פי פי פי פו פו פו... רגע, שנייה, את יודעת מה השם מתכנן? לאן הוא מנווט לך את החיים? -ממש. לאן הוא זה... צריך ממש להשתדל ולזרום הרבה יותר. וכמו שיש את הפסוק, כמו שאמר דוד המלך בתהילים: "הרפו ודעו כי אנוכי ה' אלוקיכם". אני יודע, הכול בסדר. תשחררו, תנו לי לתת את המקום שלי ולדאוג. יא אללה, למה זה כזה קשה לנו לשחרר? לא סתם הוא הביא אותנו לפה בשביל להתמודד עם כל הדרך הזאת. יש לנו חתיכת דרך לעבור ונפילות פה ושם, בשביל זה אנחנו צריכים את ההתרוממויות האלה וללמוד כל הזמן ולזכור, לא לשכוח שבאמת יש לנו כאילו תפקיד בסופו של דבר. -בהמשך הפרשה כתוב שמשה הגיע לסנה ואז... -הקב"ה התגלה אליו. התגלה

ואמר: "של נעליך מעל רגליך". אז אומרים: מה זה בא? בחסידות אומרים: מה זה "של נעליך"? זה תשאיר את המנעולים מעל ההרגלים שלך. זאת אומרת, יש לנו כל כך הרבה הרגלים, כל כך הרבה תבניות שאנחנו סוחבים מהילדות, כל מיני ציורים בנפש, שצריך ממש לזהות את המקומות האלה ולשחרר אותם, וכאילו להגיד: טוב, זה כבר לא... זה בסדר, זה כבר לא שייך, זה היה פעם. זה לא שלי. בתור בעלי תשובה, אז אוקיי, אז עשינו את הביג וואו, השלנו את המנעולים ופתחנו דרך חדשה. אבל אז מה? זו רק התחלה. עזבי אותך, אחר כך זה פוגש אותך כל הזמן ביומיומיות. כל הזמן אתה צריך לעבוד עם המקום הזה, כל הזמן אתה צריך לדייק את המקום הזה, להשיל את ההרגלים.

-הקב"ה בודק כמה באמת יש לך כוח להשקיע ולתת מעצמך. -ממש. ולשבור את ההרגלים, את ההרגלים הקשים. לא תמיד מצליחים, אבל משתדלים. רגע, אני שנייה אעצור אותך. כן, מה עושים עם זה? אז אני מדליקה את השמן. הבצק שלנו נח עשר דקות, המילוי מוכן, אנחנו עכשיו מתחילים במאני טיים. -יאללה. דברי אליי. -אני לוקחת, זה הבצק, הוא נוח לעבודה, מחלקת אותו לכדורים ממש קטנים, כי אני רוצה אותו דק נורא. בעזרת השם. אז אני בעצם לוקחת טיפה קמח. אני מקמחת כי אני רוצה להרים אותו ולהתעסק איתו בצורה נוחה. בעיקרון מה שאני צריכה זה סוג של כזה דבר. -מופלטה. -כן. זהו. אז אני בעצם לוקחת מהמילוי בצורה כזאת ואני שמה. אני עושה לי פה יחסית

גדולים ואני לוקחת טיפת מים ביד, ומרטיבה אותו בסגירות. זהו. עכשיו אני מתחילה לגלגל. הוא רך, אז אני עובדת איתו טיפה בצורה כזאת. בפועל אני יכולה גם חופשי להכין ולהקפיא אותם. אה, אז זה כבר יותר הגיוני, אה? ולהקפיא אותם ככה, ואז כשיש לי איזה... את יודעת, את האירוע המיוחד הזה שאימא שלי באה לי לצוהריים לקפה, אז להוציא את התותחנים השווים. באמת זה... -איזה כיף שאימא גרה קרוב, אה? וואי, ברוך השם. ממש. -איזו מתנה. אימא שלי גרה בחיפה. -וואו. הצורה היא פריסטייל, כאילו, כמה שאני קונדיטורית, בואי, אני זורמת כאילו על הדברים. והגלגול של הסיגר הוא שיא הפשוט. הבנות באולפנה יודעות שאת קונדיטורית על-חלל? יודעות,

מחכות ומצפות לכל גחמה שלי בלילה ושזה בא אליהן בבוקר. -גדול. ממש. אז אני בעצם מכניסה אותם לטיגון. צריך להיות על זה, כי זה קורה די מהר. בואי תראי את הבועות שיוצאות בגלל שיש לנו פה סודה לשתייה. -כן. את רואה? וזה קורה ממש צ'יק צ'ק. כמובן שאפשר לעשות את זה עם עלה פילו, בצק עלים לאפות את זה. המילוי הוא אינדיבידואלי למלא בצקים קלילים. -אם יש בצק עלים, פשוט פותחים, ממלאים. -פותחים, ממלאים, סוגרים, לתנור, אבקת סוכר ושלמות-על. -מדהים. כאילו מלא וריאציות, והבצק הזה הוא גם בצק שעושים איתו גם... יש את השבקיה והפזואלוס, שזה אותו רעיון של בצק עם החומץ שנותן לו את הבועות האלה. טוב, הסיגרים שלנו מוכנים, ואני

רוצה לטבול אותם בסירופ סוכר. אז אני בעצם שמה בסיר קילו סוכר וחצי קילו מים, זה היחס. מלא סוכר, קצת מים, מה לעשות? מרוקאים בסופו של דבר. אומנם אני חצי-חצי, אבל כנראה שזה כן נגע איפשהו. ואני שמה טיפה לימון. כן, אני שמה טיפה לימון לחמיצות וזהו. אז בזמן שהסירופ רותח, אנחנו בעצם סיימנו להכין את הכול, עכשיו אנחנו מרכיבים ועושים את הסלט פרש וסיימנו. -יאללה. אז מה להביא לך? את הבאן? לחמניות באן. -אפשר להוציא? -כן, בכבוד. זהו, עכשיו את תראי שהן ממש לחמניות של ממש, קלות ברמה של עננים. -ממש. צריך לקרוא להן לחמניות עננים. היו לנו קציצות עננים בתוכנית. זהו. והבשר שלנו. טוב, אז אני בעצם ממלאה את הלחמנייה,

ממש כמו שעושים לבית ספר של הילדים. זה סכין לפירוק של בשר, אבל טוב, הסתדרת עם זה. -לא נורא. תראי את ה... -וואו! איזה מושלם. -ממש. -ממש לחמנייה רגילה בצורה שקופה יותר שלא נראה שקרה לה משהו. ולחלק שלשמו התכנסנו, אני נותנת ככה ערבוב. אז הבשר בעצם, יש בו מלא טעם, אז אני לא שמה שום דבר בלחמנייה כי זה ה... זה הכיף. הילדים שלך אוכלים את זה? -לא. -די. לא, את יודעת, אני נותנת להם את הזה עם אורז, ואנחנו מתפנקים על דברים כאלה יותר... מה לעשות? עדיין ילדים. זו מנה מאוד מפורסמת ו"אין" היום ועושים אותה במלא מלא וריאציות. זה יכול להיות עם דג, זה יכול להיות סתם עם ירק טעים. סתם סלמון מעושן. -כאילו הבאן. -הבאן

עצמו וכאילו המילוי. כי הלחמנייה היא כמו ענן. את אוכלת אותה, עוד מעט את תטעמי, והיא פשוט... את לא מרגישה שאת אוכלת לחם. זהו. וכמובן צריך לפנק, מה לעשות? -שזה כאילו דבר טוב, את אומרת? זה דבר... כן, אתה אוכל, לפחות לא תרגיש. -נערבב אותך. כן, בדיוק. אז זהו. על זה אני אוסיף קצת כוסברה. זה לא צריך, נכון? -לא. טוב. זהו, אני טיפה מוסיפה עלים רק לרעננות. והבאן שלנו מוכן. ממש לא צריך הרבה, כי בפנים יש לנו כבר מלא טעם. מלא דברים. וואי, יפה. אנחנו שמים עכשיו את זה בצד ואנחנו נכין את הסלט פרש. -יאללה. ונגיש את כל מה שטרחנו עליו. אוקיי. טוב, אז יש לנו כאן בצל ירוק, חסה. אפשר לשים כל ירוק שרוצים, וזה כמובן

הבסיס של הסלט. אני חותכת לי את זה ככה גס. זה נכנס לפה. אני מקלפת גזר. ממש ככה זה הקטע, צ'אנקים כאלה של ירקות. אני בינתיים מכבה כבר את הסירופ, כי הוא מוכן. וזהו. אז אנחנו שמים פה את הגזר. סלק חי. תקשיבי, זה משהו שלא הכרתי. -די, נו. אבל... לא, לא הכרתי שאוכלים אותו בצורה כזו. -זה הכי טעים. גדלתי בבית שאוכלים סלק מבושל, טעים, סלט בשבת. ופתאום אתה מתחיל להבין שזה סוג של קולורבי בצבע אחר. -ממש. וזה אחד הדברים הטעימים. -ממש. וזה ממש נשנוש כיף וטעים. וסלט כזה בכללי זה כיף, הפרשיות הזאת. במיוחד יש לנו את הבאן, שהוא כבד ומפנק, וגם הסיגר ככה מפנק בכבדות שבו. אז זהו, אז אנחנו שמים ככה סלק. אז יש לי פה

את כל זה. ותפוז. עכשיו את התפוז, אני ממש גם רוצה אותו כחלק מהביס בסלט, כי בעצם זה המיוחד פה, שהוא פרש. זה כיף פירות בתוך סלט. -וואי, זה אחד הדברים. גם זה דברים שלא הכרנו פעם, והיום זה אחד הדברים הטעימים. אז איפה למדת את זה, נגיד? -קודם כול, יש לי אימא מאוד מיוחדת. היא כל אירוע וכל פסח וכל חנוכה שעושים עם כל המשפחה, יש לה רעיון לדברים אחרים. והיא ממש יושבת על זה, ואת יודעת, היום לא קשה... -נכון. לשבת ולמצוא דברים מעניינים. אני מפלטת פה את התפוז. בעצם אני רוצה את הפלח שלו הטעים. -כן, בלי כל ה... -כן. זה מוסיף מלא עניין. -יואו, זה נראה מהמם. זהו. אז יש לי איזה קטע שאני ככה סוחטת דברים. נו, איך

תסחטי? אה, עכשיו כזה? לא... -לא יודעת. אני אוהבת ככה לימון, להוציא לו את כל הפרי בפנים. נענע ובזיליקום. לא כזה טועמים את זה, אבל זה כן נותן את הקטע של זה. זהו, קצת ככה מהירוק. -פשיי, איזה יפה זה. -מהמם. זהו, עכשיו אנחנו מוסיפים פה כמובן טיפ טיפה של שמן. לא צריך יותר, כי יש פה מלא דברים. יש לי כאן שמן שומשום קצת. -יואו, איך את אוהבת. ויש לי פה טיפה דבש, כי יש פה קצת מתקתק כזה. וטיפה טריאקי. אני לא שמה את כל הכמות. את מסכימה לי לערבב עם הידיים? -אני ממש מסכימה לך. ממש. -טוב, אז אני מערבבת עם הידיים, כי אני חושבת שזה לא נכנס באותה מידה. זה ממש זה הסלט. -מהמם. -כן. טוב, אז בעצם הגיע הזמן לטבול את

הסיגרים בסירופ. אני אביא לנו כאן את הסירופ שלנו. תסתכלי, זה סוג של דבשי. אפשר יותר, אפשר פחות. זה לא כזה משנה. זהו, אז אני טובלת ממש... -אוהו. -טבילה, בריכת טיט. אוקיי, אז הכול מוכן, הכול נראה מהמם. אני מתה לטעום כבר מהכול. נאכל? -ברשותך, שנייה, אני רק טיפה אבזוק אבקת סוכר. נבזוק. כי זה לא מספיק מתוק, חלילה. עוד קצת סוכר. -יאללה, בכבוד. טוב, אז נטעם. רגע, את הבאן ככה כמו שהוא, אה? ככה. תתכונני להתלכלך. -אז רגע, אני אברך קודם על הבאן מזונות. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. טעים! -טעים? טעים! -איך הלחמנייה? -מעולה. -משתלבת, נכון? מגניב. היא ממש כמו עננים. -ממש. ממש כמו

שאמרת. -גם בטעם, היא נבלעת כזה. הבשר תופס את כל הזה, והיא סוג של מעטפת. -נכון? -כן. אדמה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה. -אמן. מושלם. זו החוויה. נתכנן את הביס. את יודעת, זה שהם לא אותו דבר וזה זה המרוקאי שבזה, זה הבצק שהתכרע בשמן. -ברור, ברור. אין לי בעיה. וואו. מטורף. את זה את חייבת לטעום. כן? -כן, כי זה כל כך טעים. בטוחה? יאללה. יש לך נסיעה הביתה של שעתיים, כדאי שתאכלי משהו שיעיר אותך. סוכר להרים את המורל. וואו! אז נברך. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. נכון? -וואו. -וואו! אני גאה בעצמי. -ממש, בצדק. לא, באמת, כן, זה כיף, אתה יודע, אתה נהנה מהיצירה בסופו

של דבר. וואי, טעים ממש. את יודעת שאם אנחנו נגיד "קאט", כולם יבואו ויאכלו, אז בואי נאכל ואז נגיד "קאט". נעצור פה. -יואו, זה מושלם. באמת זה ממש טעים. -ברוך השם. איזה כיף שבאת. את יודעת, בת שבע, יש לך יד שמחה שמבשלת שמח, באמת. -איזה כיף. האוכל כזה, בהתחלה אמרתי "מה היא עושה? מה זה?" ופתאום הכול יצא והכול יצא טעים. -כן, הכול פתאום התחבר. זה מלא תהליכים, אבל כן. זה אוכל אחר. היה לנו פעם בסיר אחד, וזה כיף אפקט ההפתעה הזה, שאתה לא מבין מה הולך להיות, ובסופו של דבר אתה רואה את זה כביס וזה מפנק. -מדהים. מדהים, ממש טעים. -ברוך השם. אני רוצה להגיד לך תודה רבה. תודה לך. -שבאת אליי הביתה ובישלת איתי והיה

טעים ולמדנו על פרשת שמות ביחד וממש תודה ושתגיעי הביתה בשלום. -תודה על הזכות. ממש תודה. -שבת שלום. -שבת שלום. נשמה. -איזה כיף. -ממש. תקשיבי, הסלט, ביי.