שליטה בכעסים - הרב מרדכי חזיזה (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולם. מידת הכעס, כמה היא מידה מגונה. כמה שמח האדם כשהוא רגוע, שלו, מעביר על מידותיו. ברגע שהאדם כועס, הוא פוגע בבריאות הגוף שלו, פוגע בשלום בית שלו, בסביבה שלו. השמחה של האדם תלויה ברוגע, ברוגע הנפשי שהאדם מצליח לראות את החיים בצורה נכונה, ולא חס ושלום בצורה מעוותת. היה אדם אחד, הלך, עשה איזה טיול קטן ואז הוא הבחין בקומה שלישית עמד אדם שם עם הדרת פנים, זקן, והייתה לו עגבנייה ביד והוא זרק אותה הישר לפנים של החתול. ואותו אדם נפעם איך הוא זורק, הרי צער בעלי חיים דאורייתא. הוא אמר: אני חייב להוכיח את האדם הזה, איך הוא זורק עגבנייה על החתול? הוא עלה במדרגות, הוא הגיע אל ביתו של האדם הזה, הוא

מתקתק בדלת, הוא פותח את הדלת ואז הוא אומר לו: איך אתה זורק עגבנייה על החתול? הרי זה צער בעלי חיים! מאיפה צער בעלי חיים? מהתורה. והשיב לו אותו אדם: אתה צודק, ודאי לא הייתי עושה דבר כזה. אתה יודע למה עשיתי כך? כי אשתי, שנים רבות רצינו להיפקד, רצינו ילד, ולפני שנה אשתי ברוך השם נפקדה. היא הייתה בהיריון בחודש מתקדם ואותו חתול עבר ליד ביתנו, ואשתי כתוצאה מכך נבהלה והיא הפילה מהפחד, מאותו חתול. ולכן אני אמרתי לעצמי ששוב זה לא יקרה כי אשתי עכשיו יורדת הישר לכיוון החתול. ופה מאוד מאוד פחדתי ולכן העדפתי לזרוק את העגבנייה על החתול ובלבד להציל את התינוק בכדי שאשתי לא תפיל בשנית. אחים ואחיות יקרים,

לפעמים אנחנו רואים מציאות מסוימת, תמונה מסוימת, אנחנו צריכים לחשוב, האם זה באמת כך? אולי אני טועה? אולי הדברים לא בדיוק כמו שאני רואה? הרי כל ההרגשה, היא באה מהמחשבה. אין הרגשה בלא מחשבה. פירוש: ההרגשות שלנו מהפרשנות שלנו למקרים שאנחנו רואים לכל סיטואציה, לכל תמונה. אותו אדם, ברגע הראשון הוא רואה בן אדם עושה מעשה באמת נבזה, לזרוק את העגבנייה על החתול - ודאי זה צער בעלי חיים. אלא מה? הוא רואה חלק מהתמונה, הוא לא ראה שאשתו יורדת והיא בהיריון, וכבר היא הפילה פעם אחת. אם אדם היה רואה את כל התמונה, היה דן אחרת. אותו אדם באמת החליט מאותו רגע, הוא לא האמין, אמר: זהו, מהיום אני לא שופט שום אדם. אומר

הרב ש"ך: כל מה שהקב"ה בורא בעולם, הכול בהשגחה, הכול לצורך, אין סתם. ושואל הרב ש"ך: למה הקב"ה ברא לאדם שכל עקום? מה הצורך בשכל עקום? והוא עונה תשובה נפלאה: אדם מאבד אבידה, נכנס הביתה, עכשיו הוא יודע, יש לו את המפתחות של האוטו, את כל הצרור של המפתחות, והוא לא מוצא אותו, אז הוא מתחיל לחפש בהתחלה בכיסים, לאחר מכן הוא עובר למגירות, ואז הוא מחפש במקומות שהוא באמת רגיל לשים. וכשהוא לא מוצא, הוא מרחיב את החיפושים עד שהוא מגיע למקומות לא הגיוניים. איך הגעת עד כדי כך? יש כאלה גם... פתאום פותח את המגירה של המקרר... איך יגיעו המפתחות למקרר?! אלא מה, אותו אדם אומר לעצמו: במקומות שאני רגיל לשים זה לא נמצא.

אני מרחיב, הולך למגירות, לחדרים כי אני יודע ודאי שהכנסתי את המפתחות הביתה. נכנסתי איתם. אומר הרב ש"ך: עכשיו מובן למה הקב"ה ברא לאדם שכל עקום. למה? כשאתה רוצה לראות משהו טוב בצד שנראה לך לא כל כך טוב ואתה לא מצליח - תמשיך, תחפש, למה? תעקם את השכל. הרבה מאוד פעמים נמצא שאדם מעקם את השכל והדברים של העיקום זה הדבר הנכון. הרבה פעמים האישה עושה מעשה מסוים, לא הגיעה הביתה בזמן, ואז האדם: תמיד היא לא מגיעה בזמן, היא לא עושה, לא אכפת לה. מי אמר? אולי קרה משהו בדרך, חלילה? אולי היא לא מרגישה טוב? אולי פתאום היה איזה משהו והיא לקחה את הילד לקופת חולים ואתה לא יודע בכלל? אדם הרבה פעמים מסיק מסקנות. יש

אנשים, הם נקראים נביאים, הם כבר יודעים בדיוק מה יהיה, הם כבר חושבים קדימה, הם יודעים גם מה האדם יחשוב, ממילא הם מתמלאים כעס מהמחשבות שלהם. אחים ואחיות יקרים, כשיש כעס בבית לא יכול להיות שלום בית, גם לא יכול להיות חינוך ילדים, הכעס מכלה כל חלקה טובה. אומרים חז"ל: כל הכועס, יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה. אם פסקו על האדם מאה פרנסות - מסלקים ממנו. אין גרוע מהכעס. כמו שאין דבר טוב מהרוגע והשלווה. למה אדם כועס? הרבה מאוד פעמים אדם כועס כי לא עושים את הדברים כמו שהוא חושב שצריך לעשות, כמו שהוא חושב שצריך להיות. ממילא אם כך צריך להיות ולא עושים, זה מאוד מרתיח. וגם הרבה פעמים אדם מרגיש עליונות, אם אני

כועס, הנה, אני שולט, אני מחליט, אני מחליטה. ונוצרת בתוכנו איזושהי תובנה פנימית שברגע שאני כועס אז אני נמצא למעלה. והאמת, זה בדיוק הפוך, כשאדם כועס הוא מראה כמה הוא באמת קטן, כמה הוא לא חכם, כמה הוא באמת לא מי שהוא באמת היה רוצה להיות. אדם שכועס הוא תמיד מפסיד. תמיד מפסיד. כשאדם כועס הוא לא חושב נכון, צורת החשיבה שלו, ההסתכלות שלו על המציאות היא שונה. וישנה עוד נקודה בכעס מאוד חשובה, לפעמים אדם, למה הוא כועס? כי הוא רואה שהשני כועס. אז הוא אומר לעצמו: מה, הוא יכעס ואני אשתוק? ברגע שאדם כועס, כבר הפסדת. למה לך להפסיד? אם הוא לא חכם, אולי גם נקצין את זה, כשאדם יותר מדי כועס הוא גם הרבה פעמים

טיפש, אז למה אני צריך לרדת לרמה שלו? למה אני צריך להיות איפה שהוא נמצא? כי מי שכועס הוא הסובל הראשון והוא המפסיד הראשון. אז מה התפקיד שלנו? קודם כול, אני לא כועסת, אני לא כועס. אבל לא עושים מה שאני רוצה. מי אמר שזה נכון מה שאני רוצה? וגם מה זה אומר אם לא עושים מה שאני רוצה? וגם למה חייבים לעשות מה שאני רוצה? ויכול להיות אולי אני גם טועה. יכול להיות הרבה דברים, אבל אדם - לא, הוא מתקבע, זה גם קשור הרבה פעמים מה האדם ראה מההורים שלו. ולכן כשאדם רוצה שלום בית, רוצה חינוך ילדים, רוצה בריאות הגוף והנפש, הרמב"ם אומר שכל המחלות באות מהכעס: לחץ דם, אולקוס, סוכר - כעסים. רוגע: הנפש בריאה - הגוף בריא.

לא, אבל אני מקפיד על תזונה נכונה. לא צריך תזונה נכונה, אם כועסים, מה זה שווה? תזונה נכונה ורוגע נפשי - מושלם. אני ערב לו, אומר הרמב"ם, שלא יחלה. יאריך ימים, יזקין, לא יצטרך לרופאים. אבל אם אדם כועס, לא יעזור לו - לא ספורט, ולא תזונה, לא יעזור לו שום דבר כי המערכת החיסונית שלו היא מקבלת חולשה, קשה לו לתפקד, אין זרימה, אין חילוף חומרים, מערכת העיכול נפגעת. אדם יש לו בעיות הרבה פעמים, הוא אוכל, הוא מרגיש לא טוב בקיבה, למה? כשיש כעס. ואם זה כעס מתמשך, עוד יותר. פתאום פורצים, לא עלינו, כל מיני דלקות, בעיות, מרגישים לא טוב, מגיעים לבתי חולים. תבדקו בבתי חולים אצל הרבה חולים: איך הגעת לכאן? הוא

יגיד, רב עם גיסו. איך הגעת לפה? רבה עם בעלה. איך הגעת לפה? היה לי סכסוך, היה לו סכסוף על כסף. למה? זה מקפיץ. אדם רוצה להיות בריא - תהיה רגוע. תהיי רגועה. אני כועס בטעם - אין דבר כזה. כל הכועס יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה. מה התפקיד של היצר הרע? אומרת הגמרא: על מה נאמר "כאילו עובד עבודה זרה", "כל מיני גיהינום שולטים בו", על מי שכועס, על מה זה נאמר? כל מי שבאותו רגע כועס כי מישהו עשה לו משהו אז הוא פתאום מרגיש איזה כעס? לא, לא על זה נאמר, אלא אומרת הגמרא, מהי שיטתו של היצר הרע? היום אומר לאדם "עשה כך" ומחר אומר לו "עשה כך", עד שאומר לו "לך עבוד עבודה זרה". זה מתחיל בקטנה, קצת כעסת, על זה עדיין

לא עובד עבודה זרה. אבל אם אדם ממשיך להיות מוצף, איך אשתי אמרה לי? והוא מחפש להתנקם בשני והוא ממשיך עם זה וההוא ממשיך עם זה אז הוא כבר מגיע לעבודה זרה. צריך לדעת לעצור. איך עוצרים? משנים את החשיבה, רואים, משהו הכעיס אותי. למה זה הכעיס אותי? מה חשבתי באותו רגע שקרה ככה וככה? מה הרגשתי? מה יכולתי לחשוב אחרת? ואם הייתי חושב אחרת, למרות שזה רק תיאורטי, איך הייתי מרגיש? אדם טוב יעשה לעצמו טבלה, יראה: משהו הכעיס אותי. מה קרה? אשתי אמרה לי: לא אכפת לי מהבית, אתה לא עוזר בבית. מה חשבת באותו רגע? שאשתי מזלזלת בי. מה הרגשת באותו רגע? הרגשתי כעס. מה יכולת לחשוב אחרת שאשתך מדברת כך? מה אני יכול לחשוב

אחרת? אה, יכול להיות שאשתי בסך הכול פורקת את המועקות שלה ואת התסכולים שלה אז היא מוציאה עליי, אבל היא לא מתכוונת שבאמת אני לא עוזר בבית. כנראה מאוד קשה לה, היא רוצה שאני אעריך אותה. אם היית חושב ככה, גם אז היית כועס? לא. -אז מה היית עושה? -הייתי מחמיא לה, הייתי אומר לה: אשתי, את צודקת, באמת את עובדת קשה ואני מאוד מעריך אותך. וגם אז היית כועס אם היית חושב עליה שהיא רוצה בסך הכול הערכה ושיעריכו מה שהיא עושה? לא, לא הייתי כועס. כך כל מציאות שאתה כועס, תרשום אותה, תרשמי אותה: מה חשבתי על זה? איך הרגשתי? איך יכולתי לחשוב אחרת? הכעס בא מפרשנות. היה מורה בבית ספר, שבע עשרה שנה הוא לעולם לא איחר. אתם

מכירים את המורים האלה היקים שהוא בשבילו לאחר גם בשבילו לא להגיע לבית ספר בכלל. יום אחד אחותו לא הרגישה טוב והייתה משמרת שלו בבית החולים. הוא נשאר איתה, השגיח כל הלילה. אחיו, שבא להחליף אותו במשמרת, הוא איחר. במקום להגיע בשעה שבע, הוא הגיע בשעה שבע וחצי. ואותו מורה הזמין מונית, איחר לבית הספר, במקום להגיע בשעה שמונה לכיתה, הוא הגיע בשעה שמונה ועשרים וחמש. פעם ראשונה, לאחר שבע עשרה שנה שהוא מאחר, אותו מורה. והנה הוא נכנס ככה, כולו נרגש וככה מתנשף מהאיחור. זו פעם ראשונה שהוא עובר דבר כזה. ובסוף הכיתה עומד תלמיד על הכיסא ומצביע על השעון שלו. המורה מתמלא בשצף קצף. אמר לו: אתה לא מתבייש? אתה מוכיח

אותי שאיחרתי? ששברתי מיתוס של 17 שנה? לך מכאן! והוא כעס וזעף והוא אמר לו: תלך מיד לחדר המורים! ואותו תלמיד כולו התבייש, הוא הלך לחדר המורים. כל התלמידים הסתכלו עליו. הוא עבר כל כך ביזיון, כל כך בושה, איך המורה צעק עליו. ולאחר השיעור ניגש אותו מורה לתלמיד ואמר לו: תגיד לי, אתה מוכיח אותי שאיחרתי לשיעור אחרי 17 שנה פעם ראשונה אתה מצביע על השעון ואתה מראה לי איך איחרתי? הוא אמר לו: המורה, אני לא התכוונתי לומר לך שאיחרת. רק רציתי להראות לך את השעון החדש שלי שההורים שלי קנו לי. אתמול הם חזרו מחו"ל. אז כבר אני משעה שבע מחכה מתי תגיע, וכשהגעת, ישר הראיתי לך את השעון. לא התכוונתי להוכיח אותך. הוא מיד

הבין, המורה, את הטעות שהוא עשה. מה הייתה הטעות שלו? האירוע, המצב, שהוא מאחר והתלמיד מראה לו את השעון. ההרגשה, הפרשנות שלו הייתה: הנה, הוא מוכיח אותי. ההרגשה הייתה כעס, בעוד שאם המורה הזה יבחן מה יכולתי לחשוב אחרת כשהוא מראה לי את השעון, הייתי אומר: אולי הוא מראה לי את השעון החדש? אה, זה לא עולה על הדעת. לא נורא, נעקם את השכל זה כף זכות. ואז ממילא אם הייתי חושב שהתלמיד שלי מראה לי את השעון, אז לא רק שלא הייתי כועס, אדרבה, הייתי שמח, הייתי אומר "איזה שעון יפה" והייתי מרגיש טוב יותר. ממה נבע הכעס? מהפרשנות על המציאות. כמה פעמים יש מריבות בין בני זוג בעוד שמה? שהם לא יודעים הרבה מהפרטים, הם

חושבים שבעלי עשה כך או אשתי עשתה כך, ובאמת זה לא היה כך. הילד עשה כך, הוא הרביץ לאח שלו. אתם ראיתם מה הוא עשה לפני כן? אתם ראיתם כמה אח שלו הציק לו לפני כן? ראיתם את כל התמונה? דרך אגב, עם ילדים שהם רבים, המתכון הוא הרבה פעמים לא להתערב או שניהם, כל אחד בחדר אחר. אבל לבוא ולהעניש, מישהו יודע את כל התמונה? מה היה לפני, מה היה אחרי? ממה נובע הכעס? מהפרשנות, מההסתכלות על המציאות בצורה מעוותת. אם אדם מסתכל בצורה בריאה ונכונה הוא לא יכעס. אדרבה, לא רק שהוא לא יכעס, הוא יהיה רגוע, הוא יהיה שלו, הוא יהיה שמח. הרבה מאוד בעיות של אנשים בחיים הן נובעות מהסתכלות מעוותת. למה? כי יש לאדם תחושה: הנה, מתי

הצלחתי? מתי נתנו לי הנחה בארנונה? כשצעקתי, כשכעסתי, אז התקבעה בתודעה שכשכועסים מצליחים. מתי הבן אדם הזה ויתר לי על החניה שקיבלתי אותה חזרה? צעקתי עליו, הוא נתן לי את החניה. אדם חושב: הנה, מההצלחות האלה כדאי לכעוס. והוא לא מבין שמהכעס רק מפסידים. אומנם את החניה קיבלת, את הבריאות הפסדת, את הזוגיות הפסדת, את חינוך הילדים הפסדת. מכעס רק מפסידים. אז איך אפשר לא לכעוס? לעצור, לנסות לנתב, לרשום. אני מבטיח לכם, אחרי שאדם ירשום 30, 40, 50 אירועים, המוח שלו, האוטומט של המוח, הוא יראה מציאות מסוימת, הוא יפרש את זה בצורה טובה. למה? הוא גם כתב את הדברים, הוא גם פירש את זה במוח אחרת, הוא גם נתן למוח שלו

לנסות לחשוב אחרת. כי כל הכעסים באים מפרשנות מוטעית. אחים יקרים, אדם שהחיים שלו היו טובים, חווית טובות, ראה דברים טובים, שמע דברים טובים, היה לו בסיס טוב בחיים - המציאות שהוא יכעס היא יותר קטנה. אדם שספג הרבה עלבונות, אדם שעבר הרבה דברים קשים, ראה הורים רבים, זה השפיע עליו, זה הרבה פעמים משפיע על הנפש שלנו שאנחנו בכלל לא מודעים אליה. ולכן כשאדם מכניס את הקב"ה, את האמונה לדעת: אני לא כועס. "כל הכועס יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה", "כל הכועס מסלקים ממנו מאה פרנסות", "כל הכועס, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. "אם חכם הוא - חוכמתו מסתלקת ממנו". מכעס רק מפסידים. מרוגע, משלווה, מלדון לכף זכות, למה זה

נקרא "כף זכות"? אדם בא, הולך אל המרק שאשתו הכינה, הוא רוצה, הוא לוקח את הכף, הוא רוצה להוציא בשר. פעם ראשונה לא עלה הבשר, פעם שנייה הוא מכניס, רוצה בשר, לא מצליח, פעם שלישית, עד שעולה לו חתיכת בשר. למה הוא לא מפסיק? למה הוא ממשיך עם הכף? כי הוא יודע: אשתי שמה בשר. כך בכף זכות. לחפש ולחפש, לחפש דברים טובים שאשתי לא עשתה בכוונה, בעלי לא עושה בכוונה, הוא לא רוצה לפגוע בי, היא לא רוצה לפגוע בי, הילד שלי לא רוצה לעצבן אותי. אז מה הוא רוצה? לא יודע, אולי הוא רוצה תשומת לב? אולי הוא רוצה יחס? אולי הוא רוצה שישחקו איתו, שידברו איתו? כשאדם מתחיל לעבוד על כף זכות, למה זה נקרא כף זכות? לקחת את הכף,

לפעמים לוקחים את הנעליים, מכניסים את הכף לנעליים כך בשביל להכניס את הנעל. למה? למה עושים עם הכף ככה עם הנעל? איפה שזה לחוץ, צריך להכניס את הכף. איפה שמרגישים לחץ, זה לא מסתדר, להכניס את הכף, לחפש, לעקם את השכל, לעקם. רגע, אבל זה לא נכון. קודם כול תרגיש טוב, לא תכעס. הרווחת רווח ראשון. דבר שני, אולי זה כן נכון? ודבר שלישי, עוצמת הכעס תרד. כשאדם רוצה להיות שמח ובריא, יכניס הרבה אמונה, לדעת הכול מהשם, הכול לטובה, מנסים אותי, בודקים אותי עד כמה אני דבק בקב"ה באמונה פשוטה, באמונה תמימה, ממילא אני אהיה רגוע, שמח, בריא וכולם ייהנו וירוויחו מזה. כמובן, הבית שלנו. תודה רבה. ברכה והצלחה.