במטבח של עדן | בצל ממולא, סלט עם רוטב סודי ועוגה שתסדר לכם את השבת | נופר אלגלי פרק 39

שלום שלום, ברוכות הבאות למטבח של עדן. עוד פרשה, עוד שבוע, עוד בישולים. פרשת השבוע שלנו, בהעלותך, וביקשתי מנופר אלגלי שתבוא אליי. מה נשמע, נופר? מעולה, מה שלומך? -איזה כיף שבאת שוב אחרי הפעם שעברה שהיה כל כך טעים וכיפי. אנחנו נבשל ביחד גם השבת הזאת. פתיח ומתחילים. מה נשמע, נופר? -ברוך השם. מה שלומך? מעולה, תודה רבה. אז מהן המנות שאנחנו נבשל? אנחנו נכין בצל ממולא ברוטב מתוק. ליד זה יהיה סלט עם רוטב מעניין, ולקינוח עוגה בחושה. -הכי כיף. כן. -אני אומרת, עוגות בחושות זה הגאונות של העוגות. כן, זה בא בול עם הקפה. -נכון? בדיוק. טוב, אז יאללה, בואי נתחיל. -יאללה. אז אנחנו מתחילות עם הבצל הממולא?

-נכון, אנחנו נתחיל למלא את הבצל. רציתי להראות איך אני עושה את זה. הרתחנו את הבצל קודם, אבל ככה שידעו איך לעשות את זה בבית, לוקחים בצל שלם, נותנים לו חיתוך רק עד האמצע, ואז מכניסים את זה למים חמים למשך רבע שעה. מים חמים, או ממש מבשלים? -מורתחים. מבשלים את זה בתוך מים... -מבשלים את זה, אוקיי. -מבשלים את זה במים חמים רבע שעה, לאחר מכן מוציאים את זה ישר לקערה עם מים קרים או מי קרח, כדי להפסיק את הבישול ושיהיה יותר קל לעבוד עם זה. מדהים. -ואז נתחיל למלא. -יאללה. אז אנחנו בעצם כבר עשינו את הפעולה הזאת. עשינו את זה, בישלנו וקיררנו כאן במים. אז מה זה... מה? דברי אליי. -אז עכשיו אנחנו נכין את המילוי.

זה בשר עם כוס אורז. שקדים. -את לא שוטפת את האורז? הוא כבר ברור ו... -לא, ברור - ברור. -כן. זה שבררנו, ברור, אבל לא שטוף? -לא, אני לא שוטפת. ואני שמה קינמון. קצת קינמון. ובהרט. קצת שום כתוש. מלח, לפי העין. -הכי טוב. ופלפל שחור. -בבקשה. -מעולה. -הנה. זה ממש קצת. -כן. ונערבב את זה יחד. גם בבית את שמה כפפה? -כן. נתחיל לערבב את הכול יחד. בעצם את ובעלך חזרתם בתשובה בגיל מאוד צעיר. את היית בת 17 והוא היה בן 19. -נכון. איך בעצם... כאילו, בכלל, איך התעוררה הנקודה הזאת לתשובה? בגיל כל כך צעיר. אני אגיד לך מה, אני באה מבית שהוא מאוד פתוח. בבית שלי לא היו באמת גבולות או דברים שהם אסורים. מדי? -מדי. -זה

נשמע שאת אומרת "מדי". אוקיי. מדי, כן. אז זה לא שהיה משהו שאמרתי: "וואי, לא ראיתי עולם". בגיל 16 אני הייתי בניו יורק תקופה, וכן... כאילו, עשיתי הכול. הייתי יוצאת עם אבא שלי לברים. -קטעים. -זה היה בית מאוד מאוד פתוח. אז כשבאמת בעלי התחיל לחזור, אז באמת שאלתי מה עוד יש, בתור בן אדם שרוצה לדעת וללמוד, באמת סקרן אותי מה כל כך מעניין, מה עוד יש, ואז זה היה יותר כזה ביחד ולבדוק ביחד, ולא הרגשתי שאני מפסידה או... אני צעירה, אז כאילו... מה הכי היה לך קשה בתוך התשובה בהתחלה? צניעות. -צניעות, כן? איזה קטעים. צניעות. עד היום זה קושי. -כן? באמת? כיסוי ראש זה משהו מאוד קשה. כן, אבל זה בסדר. מתרגלים. -כן.

אוקיי, אז עשינו את המילוי ועכשיו נתחיל למלא את הבצל. -אוקיי. אז בכלל שהרתחנו את זה מאוד קל להפריד אותם. את רואה? הם פשוט נפרדים. -אה, את עושה אחד-אחד. כן. -אה, הבנתי אותך. -ואז כל אחד ממלאים בעצם. אז לוקחים. ואז... -שמים, מגלגלים. אוי, מקסים. ככה? -כן, בדיוק, ולגלגל את זה. -לפה? -כן. אוי, זה מאוד יפה. לא צריך לתפוס את זה? לא, זה נתפס. -לא. אנחנו נניח את זה בסיר עם הצד של הלמטה. אז איפה אפשר להניח את זה בינתיים, פה? -פה. זה הכי כיף. -למלא? -תרפיה. אז יש לך שלושה ילדים? -נכון. שלושה בנים. -שלושה בנים... כיף חיים. -אם זה משמח אותך, גם לי בהתחלה היו שלושה בנים ואז הגיעו שתי בנות... -כן? -לא.

ארבעה בנים היו לי, ואז שתי בנות, אולי זה לא משמח. -וואי וואי. לא, לא, זה לא משמח בכלל. זה הפחד הכי גדול שלי עכשיו, להיכנס להיריון ו... טוב, מה שבא, ברוך הבא. -מה שבא, ברוך הבא. את צעירה, יש לך עוד הרבה זמן. -תדעי לך שמההתחלה רציתי בת. יואו. -ואז, כשטסנו בפעם הראשונה, הייתי בהיריון ולא ידעתי מה יש לי, אז התחלתי להביא מלא דברים לבנות. -יואו! ואז שמרנו את זה, אמרתי: "טוב, בטוח בהיריון השני תהיה בת, "מה הסיכויים שלא?" ואז אחרי זה, היריון שני עוד פעם טסנו, ואז אמרתי לבעלי: "טוב, יש לנו דברים של הגדול", כי הם צמודים. -אה. "אם תהיה בת, אין לנו כלום, בוא נקנה". אז הבאתי עוד פעם מלא דברים לבת. -אני לא

מאמינה! בעצם כל הבוידעם שלי מלא דברים לבנות. וואי, בעזרת השם. -מחכות רק לה. זה טוב, עשית כלי. למרות שאצל המרוקאים... וואה וואה, אם את מעיזה לקנות לפני... כן, גם אימא שלי לא אוהבת את הקטע הזה. היא התעצבנה, כי הלידה הזאת רציתי להיות מוכנה, אז כבר סידרתי וכיבסתי את כל הבגדים לפני והכול. -אני לא מאמינה לך. ולא ידעת עד הלידה מה יש לך? -לא, ידעתי. -אה. אבל בחודש תשיעי כבר התחלתי לסדר הכול וכיבסתי. -אה, כן, כן. ואימא שלי: "אל תספרי לי את זה, אל תספרי לי". לא, אז אני, מה שהייתי עושה, הייתי מביאה לאימא שלי. אה, שהיא תשמור? -אז היא הייתה מכבסת, היא הייתה מסדרת, היא הייתה מארגנת, כאילו זה היא עשתה, לא

אני, וזה היה נשאר אצלה. עד שהייתי זה... אז תגידי לאימא שלך: "פעם הבאה את רוצה, בבקשה, קחי". כן, "תשמרי". אין לה מקום בבית. -"את תכבסי, את תעשי וזהו". יפה מאוד. אוקיי, אז עכשיו אנחנו נכין את הרוטב ונכניס את הבצל לבישול עם הרוטב. אז אנחנו נשים שמן זית. בנדיבות. זה בנדיבות? נשמה... -נדיבות של שמן זית. אני אלמד אותך מה זה "בנדיבות". לא בנדיבות של דג מרוקאי, בנדיבות של שמן זית. -אוקיי. ונשים בפנים שום. אני חותכת כל שום לשלוש רצועות, רק שייתנו את הטעם. אוקיי, שמנו את השום, מה עכשיו? -נכון, אני שמה את רכז הרימונים. ואז מים חמים. גילי עכשיו, האוזניים שלו "וואה!" סילאן. בערך כף, שתי כפות. אוקיי, עכשיו

מלח. שתי כפיות, ופלפל שחור. ואז לזה אנחנו מכניסים את הבצל. -יאללה. פשוט מושיבים פנימה. -כן. בצל אוהב מתיקות. -כן, בצל זה... כן. עכשיו את משתמשת בבצלים שנותרו לנו. -כן, בשאריות, וזה נהיה כמו ריבת בצל כזאת. -פשי... -מסביב. לפני שאני סוגרת, אני נותנת להם כזה ליטוף של הרוטב. טוב, נראה מדהים. אוקיי, אז הבצלים שלנו ככה מתבשלים בכיף שלהם בסיר, ואנחנו נכין את הסלט ליד, שהעניין שלו הוא בעיקר הרוטב, נכון? -נכון. -אוקיי. אז מה? -אז קודם כול, אצלי בסלט אין נכון או לא נכון. ככל שיש יותר צבעים, זה יותר כיף, זה יותר טעים. נו, בטח, את ילדה שאבא שלה עשה לה פיתה עם חומוס וגבינה צהובה. ממש ככה. -נו, ברור. אפשר

להוסיף גם מנגו בעונה, תפוח, אגס. ממש כל דבר משדרג. אז אני משתמשת בחסה לליק, רק כי היא יפה, האמת. באמת היא מהממת. -היא אחת היפות. וואו. סכין. אם כבר סכין, סכין. סלט מטורף. טוב, אז בזמן שאת מכינה את הסלט, אני אתבונן ואספר לך על פרשת השבוע שלנו, שהיא פרשת בהעלותך, שהיא פרשה מדהימה, כי מסופר שבני ישראל חגגו בשנה השנייה את יציאת מצרים, את פסח. פתאום הגיעו אנשים שלא יכלו להקריב את קורבן פסח כי הם נטמאו, הם נגעו במת. עכשיו, זה לא שהם עשו איזושהי עבירה או משהו כזה. לא. הם היו או כאלה שאמרו שסחבו את ארונו של יוסף, או היו כאלה שהביאו את הגופות של נדב ואביהוא כי משה בכלל ביקש מהם, או שהיו כאלה שעסקו

במצוות המת, שזה אנשים שאין להם משפחות ואין להם מי שיקבור אותם, ואנשים עזרו להם. אז איך שלא נסובב את זה, זה לא היה באשמתם. אז הם באו למשה רבנו ואמרו: "מה יהיה איתנו? מה קורה איתנו?" והוא באמת לא ידע מה לענות להם. הוא שאל את הקב"ה, והשם אמר לו: אל תדאג. אפשר, בי"ד באייר הם יעשו את אותו דבר, יקריבו את קורבן הפסח עם כל ההלכות, הכול הכול אותו דבר. ושמעתי משהו יפה מהרבי מלובביץ', שהוא אומר שזה שיעור גדול בשבילנו, שלא משנה מה, תמיד אפשר לתקן. תמיד יש הזדמנות נוספת. הקב"ה רחמן, הוא מחכה לנו, ואני חושבת שאנחנו, בעלי התשובה, בעיקר אולי יותר בהתחלה, אז כזה פתאום נזכרים בכל מיני דברים שפעם היום, ואתה

אומר: "וואי, איזה רבינא כזה", יושב כזה, וכאילו: "מי ירצה את התשובה שלי?" כביכול, כביכול, כביכול. "איך השם בכלל ירצה שאני אחזור בתשובה עם כל העבירות האלה שיש לי?" ואז פתאום אומרים לך: "לא, לא, אל תדאג. "הכול אפשר לתקן. יש הזדמנות נוספת, זה בסדר". מה הקב"ה בעצם רוצה מאיתנו? הוא רוצה את הלב שלנו. הוא רוצה שנרצה, רק שאנחנו חיים היום בחברה שהרצונות החיצוניים כל כך מושכים אותנו וכל כך... מגרים אותנו ונראים לנו כדבר האמיתי, ואז חוזרים בתשובה, אז אומרים: אוקיי, יש עיקר וטפל, אבל אז אתה לומד קודם כול שאתה יכול להכשיר כל דבר, ואתה יכול לשים תו תקן בד"ץ העדה החרדית כמעט על כל דבר, ודווקא בתוך התשובה,

הבירורים האלה צריכים להיעשות כל הזמן. לדייק את זה גם בעבודת השם שלנו, לעשות בירורים: רגע, זאת המדרגה שלי באמת, או לא? אני אמיתית עם המקום שאני נמצאת בו, או לא? למשל, אולי אני חיה בסביבה מסוימת, שנוהגים הלכות מסוימות, אבל אני עוד לא מרגישה בנוח. אז אל תעשי. עדיף שתגידי "זה עוד לא המקום שלי", מאשר תעשי את זה חיצוני. הקב"ה רוצה את האמת, הוא אמת. הוא רוצה את האמת שלנו, את הלב שלנו, את המקום המדויק שלנו, לא לנסות להעמיד פנים. אז אפשר להגיד: "אוקיי, אני לא במדרגה הזאת, "אני בדרך, אני בתהליך", אבל להיות אמיתית עם המדרגה הרוחנית שלנו, זה בעיניי משהו מאוד חשוב לשים לב בתוך התשובה שלנו, גם אחרי 15 שנה

וגם אחרי 20 שנה, כל הזמן לבדוק, אוקיי, איפה אני נמצאת, מה אמיתי, מה לא. לעשות את הבירורים האלה בנפש, ולזכור שיש קורבן פסח שני. אפשר לעשות תשובה על הכול ולהתחיל מחדש, כי גם בתוך התשובה לפעמים אנחנו קצת נופלות, קצת מזייפות, ואפשר לקום ולהתחיל מחדש. זה כל כך משמח שהתשובה שלנו רצויה תמיד. -שיש הזדמנות שנייה. תמיד, כן. -נכון. אז אני רואה שבסלט בעצם שמת חסה, עגבניות, בצל סגול ופקאן מסוכר. נכון. אפשר גם פקאן רגיל, אפשר באמת שקדים. זה מאוד... אין פה נכון, לא נכון. -אגוזי מלך, או לא? אפשר אגוזי מלך. זה ממש... אין פה מה כדאי, מה לא, מה ילך. -הכול הולך. -באמת הכול הולך. ועם הרוטב הכול מתחבר ביחד. מה זה

הרוטב המיוחד הזה? הוא לא כל כך מיוחד, את תראי, הוא די פשוט, אבל השילוב של החמוץ והמתוק והחריפות קצת של החרדל, זה נותן כזה טעם מעולה ביחד עם הסלט. אז בעצם לרוטב מה שאני שמה זה: שמן קנולה. נראה לי זה ייקח שעות. תפתחי. -כן. -כל מי שפה, פותחת. יפה, שמן קנולה. -כן, בערך רבע כוס. -כן. ומה עוד את מוסיפה? -שמן זית. את מערבבת? -כן, עושה מיקס. מיקס זה טוב, אנחנו בעד. זה מדהים אותי, כי את בעצם בן אדם שעשה כל כך הרבה דברים, למדת כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה תחומים, ובסוף... מה זה? -זה מייפל. -מייפל, וואו, מדהים. כף מייפל. ובסוף מצאת את עצמך יותר בעולמות האומנות. כן. -נכון? אני רואה גם את האפייה והבישול

כמשהו אומנותי. -זה נכון. אני פחות התחברתי לריאלי, לדברים הריאליים. איזה קטע, וממש למדת את זה. -כן, למדתי הרבה שנים. לימון אני מוסיפה. אז אנחנו שמות כפית חרדל. -נכון. אני אשים ממש טיפה של שום. רק שייתן לי את הארומה קצת, לא באמת את הטעם. נשים כף וחצי מיונז. בהצלחה. מעולה. ועכשיו אני מערבבת את זה, הכול יחד, ואני ממש ממליצה להוסיף את הרוטב לסלט רק בהגשה. אז חכי, אל תעשי, שיהיה לנו בפינאלה. לא נוסיף עכשיו. -לא, לא נוסיף. אז אנחנו נשמור את זה ובעצם הסלט שלנו מוכן, הבצלים על האש, ואנחנו עוברות להכין את העוגה הבחושה, קינוח. נכון, אנחנו מכינים עוגה בחושה על בסיס שקדים, שזה כבר טעים. גם פה אין מרגרינה

ואין שום דבר מעיק. זה על בסיס שמן קוקוס או נטורינה קוקוס, או מה שקל להשיג. אז אנחנו נתחיל בלהקציף את הביצים ואת הסוכר יחד, כדי שהתערובת שלנו תהיה תפוחה. זה הביצים? -כן. -כמה יש לך פה, ארבע? יש ארבע ביצים. -בדקנו אותן, אל תדאגו. עם הסוכר. את יכולה לשים את זה ביחד. -אה, כן? אוקיי, כשאנחנו מקבלים תערובת טיפה תפוחה, אנחנו נוסיף את ה... שמן קוקוס. ואת מחית הווניל. -חשוב. -כן. בלי מחית וניל, מה יש לנו כאן? -ממש. איך הגעת לעולם הקונדיטוריה? האמת, מהקורונה. -אה. היה לי משעמם. -ברור. -ופשוט התחלתי לעשות ניסויים ולבשל כל היום, ומה יש לעשות כבר בבית כל היום? -נכון. ואז ראיתי שאני טובה ואנשים ממש אהבו את

הדברים שאני עושה, אז התחלתי ממש להתמקצע והייתי מעלה ממש הרבה מתכונים לסטטוסים. -מדהים. אם את מכירה, בוואטסאפ. -ברור. הייתי מעלה שם הרבה מתכונים וככה יצרתי איזו מין קהילה כזאת נחמדה של בנות שמגיבות ונותנות פידבקים וככה מתקנות אותי ומדייקות אותי, ועכשיו אני מאוד אוהבת את זה. -מקסים. אוקיי, מה עוד אנחנו שמות כאן? -עכשיו נערבב את זה ביחד. מהר? עם לקקן אנחנו נוסיף את הקמחים, כדי לא לפגוע במרקם של העוגה. נוסיף את קמח השקדים. -אוקיי, קמח שקדים. -נוסיף את הקמח הרגיל. ואבקת אפייה. -אה-הא. ונערבב את זה עם ה... -לקקן. למה בעצם את זה את לא שמה במיקסר? כי אני לא רוצה שהמרקם ייפגע. כשאת משתמשת בוו הקצפה,

הוא מאוורר, הוא מתפיח את הבלילה בעצם, וככה אני מאחדת את זה, שהמרקם שלי לא ייפגע, שזה עדיין יישאר תפוח. העוגה היא לא נוזלית. -אני רואה. כן, היא כמו... -קצת דומה למרקם של עוגיות, לא? נכון, אבל היא מאוד מאוד רכה. תכלס אפשר לעשות מזה גם עוגיות, או לא? לא יודעת. לא, פחות. -לא. -היא רכה, היא תצא כמו עוגה ממש. -אה. ועכשיו את זה אנחנו נעביר לתבניות. -תבניות? זה מספיק לשתי תבניות אינגליש קייק. לא משנה הגודל. פשוט אם זה יותר ארוך, היא תצא נמוכה יותר, אם זה... -יותר קצר, יותר גבוהה, שזה עדיף, לא? -כן. אני לא אוהבת שהן יוצאות כאלה... זה כאילו... -כן. מתבחבש כזה. וואי, איזה קטע, היא ממש לא נוזלית. ככה היא

אמורה להיות? -כן. וואו. מדהים. אז מה את מעדיפה, את הקונדיטוריה או את הבישולים? וואי, זה ממש כמו לבחור בין אימא לאבא. -כן? עד כדי כך? וואו. לא יודעת. אני אגיד לך מה, אני אוהבת שבקונדיטוריה יש דיוק. נכון. -ככל שזה יותר מדויק, התוצר יותר מושלם. ואת אוהבת את הדיוק הזה? -אני אוהבת את הדיוק הזה, אבל מנגד אני גם אוהבת שבבישול אין דיוק. -בבישול, זהו. בבישול, ככל שאת מנסה יותר ומשדרגת יותר, זה יכול לצאת יותר טוב. נכון. -אז זה משהו שאני מאוד אוהבת. עברת להתעסק עם כל עולם האומנות, את חושבת שזה נפתח לך בזכות הקונדיטוריה והבישולים? אני חושבת שזה משהו שתמיד היה לי. אבא שלי גם מאוד אומנותי. -אה, כן? -הוא בא

ממשפחה שהיא מאוד... סבתא שלי ציירת, אבא שלי מפסל קצת בגבס. אה, יפה. -הוא אומן כזה. אז זה תמיד היה. אז את אוהבת לרקום. -מאוד. -ומה עוד? לצייר, קרמיקה. קרמיקה, מדהים. למדתי את זה שנה. וואי, זה כיף. -כן, באנגליה. זה היה מדהים. שנה מדהימה. -וואו. והאמת שנגרות זה החלום שלי. -יואו, מדהים, גם שלי. לא הגעתי לזה. -אני לגמרי לא הגעתי לזה. אני מקווה שממש בקרוב. יש לי חלום... כל היום מסתכלת על די-איי-וואי של נגרות. -מהמם. ודברים כאלה. את שמה מלמעלה את זה, אגוזים? אני אפזר? -כן, מלמעלה נפזר קודם את הסוכר החום. סליחה. -אפשר. לא משנה. -לא, לא, הנה. רק קצת, לא נורא. כאילו, ברמה של כמו... ככה. -כמו... כן,

לקרמל את זה. כן. ככה זה טוב? מעולה, ואז את השקדים. -אוקיי. ואז מכניסים את זה לאפייה, לתנור שחומם מראש על 180 מעלות, במשך 30 דקות, 35 דקות, כשרואים שהיא מוכנה, שהיא עדיין לא... נוזלית, אפשר להגיד את זה. טוב, אז אנחנו נכניס את זה לתנור, ובזמן שזה בתנור, אנחנו נתחיל לצלחת לנו את כל המנות. -בואי. -יאללה. פתחי נא, ילדתי החמודה. לכבוד שבת קודש. -לכבוד שבת קודש. זה המרכיב הסודי. -ברור, חייבים. -של כל האוכל. אם לא אומרים, זה לא זה. אוקיי, יאללה, בואי נצלחת. אז אנחנו נערבב את הסלט עם הרוטב. -אוקיי. ממש לפני ההגשה עדיף לערבב. וזה רגע. -זה הרגע. נשפוך את כל ה... דווקא זה היה נראה כזה יפה, עכשיו את הולכת

לערבב את הכול? -ממש. נעשה לו ערבוב. מדהים. נראה סלט טעים. אז זה בעצם התוספת שלנו לבצלים היפים. -נכון מאוד. ונעביר את הבצלים שלנו. וואו, איזה ריח, אימא'לה. מדהים. פשש... מושלם. איזו מנה, איזו מנה. עכשיו אני אוציא את העוגה. וואו, היא באמת... נראית מעולה. היא נראית עוגתית. -היא נראית עוגתית. נפזר עליה קצת אבקת סוכר. -האמת שהיה לי קצת חשש לגביה. אני מתה לחתוך אותה, לראות. הנה... בבקשה. היא עוגה לגמרי. מדהים. -כן. והיא מרגישה רך וטעים. אוקיי, אז אני מתה... רוצה להתחיל לטעום מכל היופי הזה פה שנופר הכינה לנו. הכול מריח מופלא. ניפרד מהצופות. תודה רבה שצפיתן בנו. שבוע הבא אני אהיה "במטבח של עדן",

תוכנית חדשה, בישולים חדשים, פרשת שבוע חדשה. נופר, תודה רבה ששוב באת לבשל איתנו, כמו תמיד, יש לך אוכל פשוט אבל מדויק. זו מתנה, זו מתנה. -תודה רבה. שיהיה לכולנו שבת שלום.