הדרכה קצרה: איך מגדלים ילד עם נפש בריאה? - הרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית) HD
הורים צריכים לומר לעצמם, גם מורים ומורות בבתי ספר: ילד הוא לא טכנולוגיה, ילד הוא בן אדם. הוא צריך להיבנות בשלבים, צריך לדעת איך לדבר איתו, איך להיכנס לו ללב, איך לתת לו את המוטיבציה להשתנות עד שהוא ייבנה לאט-לאט. כשהיסוד לכול, אומרים חכמים: "שמאל דוחה וימין מקרבת." ילד שהולכים איתו רק בגישה של "שמאל דוחה," רק מעצורים והגבלות ואיסורים והכל לא, אפילו דברים שאפשר לתת לו - מסרבים. ההורים חסרי סבלנות, מה שהילד מבקש הכי קל להגיד לו: לא, אין לי כוח, אין לי זמן, אני לא יכול. הם מפסידים נורא כי בזמן שילד מבקש דבר שמאוד חשוב לו, ועל זה באמת חייבים לסרב, כבר אין לו כח לשמוע סירובים. מרוב שהוא שומע תמיד
את הלא ואת הסירוב על דברים שיכול היה לקבל, לא הייתה סיבה לסרב, אבל סירבו. כשהוא מגיע למצב שבמת צריך לסרב, אין לו כוח לשמוע את הסירוב ואז הוא מתפרץ. כמו שאמר פעם הרב וולבה: ילד דומה לקפיץ. קפיץ, ככל שדורכים אותו יותר, לוחצים אותו יותר, ברגע שהוא משתחרר - הוא עף יותר לגובה. אסור לדרוך ילד כמו קפיץ, ללחוץ אותו. ילד צריך להרגיש מאוורר, צריך להרגיש משוחררר. אז מה זה אומר? שמה שהוא מבקש ניתן לו? גם לא. יש שמאל דוחה וימין מקרבת. שמאל - היד החלשה לתת מעצורים, ימין - היד החזקה, תן לו חיבוקים. הרב שמשון רפאל הירש כותב בספרו "יסודות החינוך" משפט שכל הורה צריך לזכור אותו בעל פה כי אחת ההתלבטויות הגדולות
של הורים: ילד מבקש ואני יכול לתת, לתת או לא לתת? אולי זה פינוק? אולי זה מוגזם? הרי ילד מפונק כשהוא יוצא לחיים אין לו כוחות להתמודד עם שום דבר, אין לו כלים מרוב שפינקו אותו בקטנות, כל מה שרצה מיד ארגנו, כל מה שביקש קיבל, אף פעם לא התמודד עם שום דבר. כשהוא יוצא לחיים, העולם הוא לא כזה, הוא לא יודע איך להתמודד. ילד מוכה, גם הוא כשיוצא לחיים הוא לא יודע איך להתמודד. זה איבד את הביטחון העצמי מרוב מכות, זה לא יודע להתמודד מרוב פינוק. שניהם במצוקה. אבל איפה האיזון? ילד מבקש, לתת או לא לתת? אומר הרב שמשון רפאל הירש בספר "יסודות החינוך" משפט שכדאי לזכור אותו, לפחות את העיקרון שלו. אבל אני מצטט את
לשונו פחות או יותר. הוא אומר כך: תן לילדך והרשה לו כל מה שבידך לתת ולהרשות לו, ובלבד שהדבר אינו מזיק, לא לטובתו הגופנית ולא לטובתו המוסרית. כלומר, ילד מבקש משהו ואני יכול לתת לו. נקודת המוצא צריכה להיות: אם הוא מבקש - התשובה: כן, למה לא? תיהנה, תשמח. כשאני רוצה משהו, לא דואג לעצמי? אתה ילד, אתה תלוי בי ואני יכול לעזור לך. אתן לך שיהיה לך טוב בחיים. אז כשילד מבקש, נקודת המוצא צריכה להיות: תן לילדך והרשה לו כל מה שבידך לתת ולהרשות לו. אבל, לפני שאתה אומר לו את הכן, שב עם עצמך ותחשוב: אם אני מסכים לבקשה שלו, אתן לו את מה שהוא ביקש, הוא רוצה לטייל עם החברים באיזה מקום, אם אני אסכים האם זה עלול
להזיק לבריאות הפיזית שלו? אם זה עלול להזיק, התשובה תהיה שלא, אני לא מסכים שתלך לשם. או עם זה עלול להזיק לבריאות הרוחנית שלו, למוסריות שלו, למידות הטובות שלו, ליראת שמיים שלו. אם זה עלול להזיק לרוחניות שלו - התשובה תהיה שלא. רק לפעמים כשהורים מסרבים לילד, הילד מסתכל עליהם ואומר: אבל אימא, ההורים של כולם מרשים להם, למה דווקא ההורים שלי לא מרשים? למה דווקא אתם לא? בדרך כלל הורים שומעים דבר כזה, מיד לוקחים צעד אחורה. זה מאוד מלחיץ. אם הילד אומר "כל ההורים," אז מה, אנחנו הרעים? אבל הורים לא צריכים להיבהל מטענה כזו. יכולים בהחלט לומר לילד: לחברים שלך יש הורים, הם מנהלים את הבית כפי שהם מבינים.
אצלנו אלה הכללים, יש לנו ערכים, אנחנו מתנהלים ברמה מסוימת. אבל איזה הורה יכול לומר את זה לילד? רק אם הילד מקבל את הימין מקרבת אז אפשר להשתמש בשמאל דוחה. אם יש את האיזון של ה"תן לילדך והרשה לו כל מה שבידך לתת ולהרשות" ואתה עושה את זה - בזמן שאתה מסרב לילד, יש לו כלים לקבל את הדברים. ואם לא די בכך, זה בונה אותו לחיים הרבה יותר כי הילד לומד שהעולם לא הפקר, יש גבולות, יש כללים. מצד שני, הוא גם מבין שאבא ואימא אוהבים אותי והם ייתנו לי, הם יהפכו את העולם למעני כי הם רוצים שיהיה לי טוב. ילד כזה גדל בריא בנפשו. כמה חשוב לגדל ילד שיש לו בריאות נפש, בריאות הנפש בילד היא בסיס לכל ההצלחות של החיים. איך
מביאים ילד למצב שהוא יהיה בריא בנפשו? - רק על ידי האיזון בין השמאל דוחה לבין הימין מקרבת. תודה לא-ל כתיבת כתוביות: חיים גלסורקר
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום חמישי, י״ב בטבת התשע״ט (20.12.2018). משך: 5:36
0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.