"הגענו לשמונים לוויות ביום": סיון סקלי בן זכרי על החיים לאחר המוות

ועושים לי צילום של כל הגוף כי היו בטוחים שזה אירוע מוחי תקין השלב הבא זה צנתור שם מגלים שיש קרע באורק של הלב כן לא זרם דם בכלל ללב י ואת רק בת 40 אני רק בת 40 זה כאילו ואומרים שזה מסטרס זה רק מסטרס קרע הלב נקרא טרטה משמע גם בלוויות וגם פיזית כל המשפחות שיש להם חיילים או מילוים ניקים שמשרתים כרגע בצבא יעידו פה אחד ובצדק שהדבר שממנו הם הכי הכי חוששים זה אותם דפיקות בדלת אבל האם אי פעם חשבנו לעצמנו מה קורה מעבר לצד השני של המתרס על אותם אנשים שמודיעים את בשורת האיוב ואחרי השביעי לעשירי זה לא פעם אחת או פעמיים הם עוברים מדלת לדלת ועוד יותר מזה כל אותם אנשים שמתם הצבא מארגנים את כל ההלוויות עד כדי

קח שהיה יום אחד שארגנו 80 הלוויות ביום אתם שומעים מה אני אומרת 80 הלוויות ביום מה הם מרגישים נמצאת איתי כאן סיוון סיוון היקרה מה שלומך ברוך השם בסדר גמו ברוך השם קודם כל טוב לראות אותך ברוך השם וד רבה אנחנו בדרך כלל מביאים לכאן כל מיני אנשים שדברו על מה שהם עוברות ובצדק הם עוברות א אנשים שמשפחות שקולות ו אלמנות ניסיונות מאוד מאוד לא פשוטים אבל זה פעם ראשונה אני חייבת לציין שחשבנו להביא מישהי שדוקא נמצאת מהצד השני של המתרס לדבר איך מהמקום הזה שבמיוחד אחרי מה שקרה איך זה לעבור דלת דלת איך זה לארגן את כל ההלוויות להיות מצד אחד את לא מכירה מצד שני יש כאן סוג של להתקשר אחד לשני ואיך איך אתם עוברים

את זה בעצם צד השני שנקרא אז באמת ביום יום את עובדת בחברת ביטוח נכון נכון ובמילואים את א מודית נפגעים מודית נגנים ז אני באתי להגיד קצינת נפגעים אז בואי קודם כל תעשי לנו איזשהו סדר מה ההבדל בין קצינת נפגעים למודי את נפגעים ותספרי לנו קצת על התפקיד עצמו אז ההבדל קודם כל בין מודית נפגעים לקצינת נפגעים זה שמודיע נפגעים היא למעשה נותנת את ההודעה למשפחה כאשר קורה מקרה ויש חלל אז הגורם הראשון צבה שמודיע למשפחה זה מודית הנפגעים או מודיע הנפגעים למעשה הולכים צוות של של שלושה חייל שלושה קצינים לבית המשפחה דופקים בדלת ונותנים את ההודעה של צהל א הם למעשה הגורם הראשון שהמשפחה רואה מטעם הצבא קצינת נפגעים

היא זו שמלווה את המשפחה לאחר הלווייה לאחר שבוע האבל ברגע שמסתיים שבוע האבל אנחנו עושים איזשהי העברת מקל מודיעים מ מודיעי הנפגעים לקציני קצינות נפגעים שהם למעשה ילוו את המשפחה לאורך כל הדרך עכשיו מה זה אומר זאת אומרת אתם מודית נפגעים בעצם מי ה בשורת איוב עד הסוף של השיבה עד סוף של השיבה בדיוק מודית הנפגעים מה שהיא עושה או מודיע הנפגעים א כל הצוות למעשה מלווה את המשפחה מרגע ההודעה ללוויה אחר כך במהלך השבוע ו והקצינה נפגעים כמה זמן מה כמה זמן הפג כל עוד הי משרת כל עוד היא משרטת היא מלווה את המשפחה ביום יום זאת אומרת אין לה איזה תאריך מסוים יום מסוים זה לא כמו אצלכם ש נכון הם מלווים לאורך כל הדרך

א זה קצינות שעושות את זה כל השירות בדרך כלל עד שהם מגיעות לפנסיה אז ככה לאורך כל הדרך ממש ו איך הגעת לתפקיד הזה מתי את מתעסקת איתו א לתפקיד הזה הגעתי ככה קראה לי קצינת העיר בערך כחמש שנים אחרי שסיימתי את השירות והיא אמרה לי יש שתי אופציות האופציה הראשונה היא לשחרר אותך והאופציה השנייה זה שתגיעי לרעיון לאיזשהו תפקיד שיש ואז תישארי במילויים הגעתי לרעיון ברעיון היא אמרה לי שיש לה תפקיד שהוא מאוד מאוד קשוח מאוד קשה אבל היא חושבת שאני יכולה לעשות אותו א ואז היא הציע לי למעשה את התפקיד של מודיע הנפגעים א אני רציתי להישאר במילויים לא רציתי להשתחרר היה לי מאוד חשוב כן לתרום ואמרתי לה באותו רגע אני לא

צריכה לחשוב על זה אני מסוגלת לעשות את התפקיד הזה ואני רוצה לתרום ואחרי שאת יודעת מה זה אומר את עדיין הת אומרת כן כן לגמרי כי ביום יום התפקיד הוא את מלווה משפחה אחת א גם לא כלל כוננות שאת עושה יש מקרה התפקיד הזה הוא למעשה יש לך פעמיים פעמיים בשנה כוננות כל פעם שבועיים ואם קורה מקרה אז מקפיצים אותך עכשיו יש כמה כמה צטים שהם כוננים כך שלא כל פעם יוצא שמקפיצים אותך אז ברגע שמקפיצים אז אנחנו בכוננות קריאה של חצי שעה מהרגע ההודעה מגיעים לבסיס ל למשפח וד את זוכרת את המקרה הראשון שיודעת לחלוטין אי אפשר לשכוח מקרה הראשון שהיה לי זה חייל שנמצא ירוי בראשו בחדר שלו בבסיס זה הה ביום שהוא סיים את המסלול

באיזשהו יחידה קרבית המשפחה הייתה אמורה להגיע לסוף המסלול עם מזון וא יודעת כל מה שקשור אנחנו דפקנו על הדלת כאשר המשפחה היייתה שם היו מוכנים שניצלים מלא אוכל הם רק חיכו להגיע לתקף סיום המסלול כן וואו ואנחנו הגענו ובישר את הבשורה בשורת איוב והם פשוט התמוטטו שם היה מאוד מאוד קשה עכשיו לא ידוע אם הוא שם קץ לחייו שיח בנשק לא יודעים אף אחד לא יודע את זה אבל א וואו כן זה הייתה בסורה מאוד מאוד קשה את בקשר עם אותה משפחה לא אני משתדלת לא להיות בקשר להתנתק מהאירוע כדי שזה לא יכביד עליי זה אורה שקיבלתם או זה משהו שאת באופן לא לא זה משהו שאנחנו באופן כללי רוב קציני הנפגעים אלם כן יש איזשהו חיבור אבל אני

קיבלתי את העצה הזו מקצינים שהיו אי שאמרו לי עדיף לנתק קשר ולא לשמור כדי שזה לא יכביד עליי באופן אישי וואו זה נשמע ממש לא פשוט התפקיד הזה באמת כן תפקיד לא פשוט אבל זה שליחות ומישהו צריך לעשות את התפקיד ה מש צריך באמת לעשות את זה נכון נכון ודווקא שיש מישהי כל כך עדינה שמבשרת אני חושבת שהמשפחה יותר מתקבל כאילו מה זה מתקבל זה בסורה שאף אחד לא רוצה לשמוע כן אבל א ממש ממש לא פשוט צריך לעטוף את המשפחה איכשהו ודת צריך לנחם אותם ולכן לוקחים גם נשים וגם גברים שיש להם את היכולת איכשהו לנחם את המשפחה לעמוד לצידה בשבוע הזה כל כך קשה מצד שני גם לארגן להם את הלווייה פשוט לתת להם את כל המענה וכל המעטפת שהם

צריכים ברגעים הכי קשים שלהם עכשיו הבנתי שבמלחמה היהיה לך תפקיד שהוא קצת שונה אשר להודיע אלא את בעצם היית מארגנת את כל ההלוויות ון נכון זה נכון שבאמת היה יום אחד שהגעתם 80 הלווייות כאלו היו ימים של 40 60 אבל להגיע ל-80 הלוויות איך איך עושים דבר כזה תראי קודם כל זה היה 80 לוויות ביום בכל הצבא אני לא הודעתי את כל ה אני רת עצמי כן אבל אני הגעתי אחרי ששמעתי בשביעי לאוקטובר את ה על האירוע ישר הרמתי טלפון וביקשתי להגיע להתנדב אל זימנו אותך לא אני ביקשתי להגיע כן רוח ההתנדבות בעם ישראל זה משהו כל כך מיוחד אני חייבת לצין באמת אני שומעת כלכך הרבה סיפורים שלא אני התנדבתי אמרתי אמא'לה מהזה מה זה הם הקדוש

הזה אני הבנתי שסביר להניח שצריך אותי כן היה כל כך הרבה חללים אז אמרתי בטוח צריך אותי ולכן יצרתי קשר וביקשתי להתנדב כן ישר אמרו לי להגיע לבסיס אני תו חצי שעה כבר הבנתי שאני אלך אז הכנתי את הכל תוך חצי שעה הגעתי לבסיס ישר אמרו לי יש לנו המון לוויות לארגן אנחנו צריכים אותך בצוות בתי האלמין ישר הסכמתי אמרתי מה שצריך אני שם לחלוטין את יודעת בתרחישים הכי גרועים זה היה 40 לוויות ביום ואחרי האירוע הזה אנחנו הגענו ל-80 לוויות ביום שזה ככה היה משהו שאף אחד לא ציפה אף אף פעם זה שוב בתרחיש הכי גרוע ראינו 40 לוויות ולא 80 והגענו למצב שהוא באמת קיצון א וזה היה קשוח קשוח מאוד אני היום הכי קשוח שלי זה היה שש

לוויות ביום בערך פחות או יותר אני מצאתי את עצמי עוברת בין בתי אלמין ככה פותחת את הבוקר בהרצליה חר מכן א זה איזה שתי לוויות לאחר מכן סגולה ובתל אביב א בקריאת שאול ובסופו של יום בראש העין ככה המון המון לוויות המון בתי אלמין תפקיד קשה מאוד מאוד את מעשה דואגת למשפחה מא' ועת בכל נושא הלווייה מה זה אומר תסבירי לנו מה זה אומר מה זה מ א' ת מה שלא נדע ולא נצטרך ללא נצטרך אבל התפקיד שלי למעשה משהו כלל זה להגיע לבית האלמין לראות שיש קבר בכלל איפה לקבור את החיל שיש ציליה אם אנחנו במזג אוויר חם אם יורד גשם אז יש איפשהו לעמוד שיש מקום למשפחה שיש סדר ספד מי דובר ראשון מי דובר לאחר מכן שיש מים ממש ממש למעטפת

מלאה שהמשפחה לא תצטרך לדאוג לכלום שהשעה מתוכננת כולם מגיעים יש אוטובוסים את יודעת פשוט לכל המעטפת שיש זרים מניחי זרים שיש צוות מהצבא שם כיתת ירי של יורים שש יש צוות שהוא למעשה עושה כבוד צעדת כבוד ממש א מא' והת סיון אחרי שאת מארגנת הלוויות ואת שמעת את כל הספדים ואת רואה את כל הבכיות ה מטורפות האלה שלא נגמרות איך חוזרים אחרי יום כזה הביתה וזה לא יום אחד זה עוד יום ועוד יום ועוד יום איך חוזרים הביתה אחרי איך את מתפקדת בבית אחר כך איך את עם הילדים שלך מה קורה שם את יכולה קצת לתאר לנו את ה קודם כל אחרי ימים כאלה זה מאוד מאוד קשוח קשה מאוד לחזור הביתה ולעשות איזשהיא פאוזה ולשחק עם הילדים זה בקושי

קורה בימים האלה אני מגיעה מאוחר הביתה ואני פשוט מדברת עם בעלי מנסה לפרוק כמה שיותר ואני הולכת לישון אין פה יותר אין מקום אני בקושי רואה את הילדים זה קשוח זה ימים שעברו עלינו פשוט מצאת החמה צאת הנשמה כמו שאומרים ממש מהבוקר עד הערב אני בלוויות גם ב-12 בלילה אז אני הרבה פעמים לא רואה את הילדים בכלל ואם אני רואה אותם אז זה ממש לקצרה זה לחיבוק חם ל את יודעת ל ממש ממש קצר כי גם הנפש שלי קשה לה להכיל את זה כן כי את יודעת את כל היום בוכה אני למעשה כמה שאני הולכת ללוויה של אדם שאני לא מכירה עדיין אנחנו אני לא מפסיקה לבכות כמה שני מנסה להחזיק את עצמי זה לא קורה כי אנחנו נמצאים בלוויות של אנשים של

צעירים שלמעשה הטובים שלנו כי כל הלווייות בהתחלה היו של א המפקדים של לוחמי לוטר שאת שומעת שם בהספדים שזה אנשים שמתנדבים בכל אופצייה בכל דבר אפשרי שנותנים מעצמם כל כך הרבה שפשוט מלך הארץ האנשים הכי טובים שלנו את שומעת בכל ספד את מרגישה שאת מכירה את אותו חייל מכל הסיפורים מי מנהל בית הספר שלו מנהל התיכון ומנהל משהו שהוא מתנדב איזה עמותה שהוא מתנדב וכך כולם פשוט כולם את שומעת ואת אומרת וואו מי הלך לנו האנשים הכי טובים שלנו הילדים הכי טובים שלנו פשוט הלכו וזה גם מה שג רם לי לקחת את זה יותר ללב כי את מבינה שזה לא סתם חייל שרק התחיל את חייו שגם בזה אני חלילה לא מזלזלת אבל פה את מבינה שזה אנשים שפשוט

היו הכי טובים המפקדים התורמים האנשים שפשוט הכי הרבה רצו לעשות טוב לאנשים אחרים והם היו הראשונים והם הלכו אז אנחנו לוקחים אני לוקחת את זה מאוד מאוד ללב באמת אחרי כמה שבוע שבוע שבעצם היית בתפקיד הזה האינטנסיבי יום אחרי יום יום רודף יום את לוקחת את זה ללב יר ויותר נמצאת ואת שומעת את כל הספדים ואת מארגנת ואת עושה ככל יכולתך ומה קורה אחרי שבוע אחרי שבוע אני נמצאת באיזשהי לוויה שהייתה מאוד מאוד קשה עבורי של גולן ואני מרגישה שאני לא מצליחה להכיל את זה כאילו אני בלב שלי אומרת לי אולי אני אלך אחורה אולי אני לא אקשיב אבל עדיין אני לא יכולה אני מקשיבה ואני מרגישה ש אני לא מצריכה להחזיק את הרגליים שאני

מאוד מאוד חלשה שמשהו קורה לי אני מרגישה קצת כאב בחזה אבל אני לא לא מייחסת את זה לשום דבר אני אומרת אולי יזה התקררות סך הכל בחורה צעירה כי היה משהו שם בהספד שגרם ללך לזה או שזה פשוט חושב שזה האוסף של כל ה אני חושת שזה פשוט נטבח על גבי נטבח על גבי נטבח זה עוד לווייה קשה ועוד לווייה קשה ועוד לוויה שאני מנסה לדבר עם עצמי ולהגיד לי את לא בוכה פעם ואת נשארת חזקה ו אבל פשוט הלוויה הזאת היייתה גם קשה מאוד זה זוג שהיה אמור להתחתן שבוע הבא קשוח כן גם אגב רוב הלוויות שהיינו זה זה אנשים צעירים בתחילת דרכם או שהתחתנו לפני חודש או שהיו אמורים להתחתן או שזה אתה נולד להם ילד והוא בן כמה חודשים או שזה אחד

שהיה לו כל כך הרבה תוכניות לעתיד ו הכל היה מסודר ופשוט זה נגדע ברגע אה אז בלוויה הזאת שהייתה כל כך קשה עבורי הרגשתי מאוד לא טוב וביקשתי א ממפקד בית האלמין ללכת הביתה מוקדם יותר זה היה ממש לקראת הסוף ואני הולכת הביתה ומדברת עם בעלי בדרך ואני אומרת לו אני לא מרגישה טוב אני לא יודעת מה יש לי אבל מן איזשהי חולשה כזאת ומגיעה הביתה נכנסת למיטה בלי לאכול בלי לשתות בלי לדבר עם אף אחד פשוט הולכת לישון קמה בבוקר ללוויה נוספת שאני מדברת עם עצמי ואומרת לי אומרת לעצמי את הפעם באמת לא חלק את עושה את הכל מאחורי הקלים והולכת אחורה כדי לא להקשיב מנסה להתנתק לגמרי כי כבר הרגשתי עומס עומס נפשי ושוב מגיעה ללוויה

ולא מצליחה להתנתק מקשיבה לא לא דיברתי חוץ מבעלי לא דיברתי עם אף אחד ומגיעה ללוויה הזאת ו ונגמרת הלווייה ולכת הביתה והולכת לישון בערב ב4 וחי לפנות בוקר מעיירה את בעלי קמה שותה מים ואומרת לו תקשיב תזמין לי אמבולנס הוא אומר לי את בטוחה אני לא אקח אותך אני אמרתי לו לא תזמין לי אמבולנס עכשיו בעלי יודע שאני מכירה את הגוף שלי אם אני אומרת אמבולנס זה אמבולנס מזמין אמבולנס מגיע הפרמדיק ועושה לי קגה ואומר לי כלום יש לך הכל תקין כר כנראה את בחרדה א ה שואלת בעלי יש לך כדור הרגעה לתת לה אז בעלי אומר לא מאיפה לי כדור הרגעה אני אומרת לו תקשיב בוא תפנה אותי לבית חולים אני לא מרגישה טוב יש לי לחץ נוראי בחזה

כל היד שלי משותקת אומנם היק גצה תקין לקח אותי לבית חולים מתעקש שיקח אותי לתל השומר לוקח אותי לבית חולים אני מגיעה הפרוטוקול שלהם זה לעשות אקגה בדיקת דם ואז צילום חזה הקג שוב יוצא תקין עושים לי בדיקת דם גם היא תקינה שולחים אותי לצילום אני על מיטה אני לא מסוגלת ללכת בדרך לצילום אני אומרת לבעלי שמישהו יבדוק אותי עכשיו משהו קורה לי ואני חוטפת דום לב וואו כן וואי מעשה אני מתה ובעלי מבין שקורה משהו מתחיל לצרוח לקרוא לרופא רץ עם העגלה עם המיטה מיד מגיעים רופאים מתחילים בתהליך אחיה שזה המזל שלי שזה קרה בבית החולים כי אם זה לא היה קורה בבית החולים אני לא הייתי פה כן היה לי נס גלוי של השם ממש ומתחילים

החייאה מאוד מאוד ארוכה 50 דקות מעל 50 דקות מחליטים לחבר אותי לאקמו שזה מה שהציל אותי גם באקו זה נותן להם עוד קצת זמן כי זה למעשה מאפשר ללב להמשיך לפעום זה למעשה מחליף את פעולת הלב ועושים לי צילום של כל הגוף כי היו בטוחים שזה אירוע מוכי קין השלב הבא זה צנתור שם מגלים שיש קרע באורק של הלב כן לא זרם דם בכלל ללב וי ואת רק בת 40 אני רק בת 40 זה כאילו ואומרים שזה מסטרס זה רק מסטרס קרע הלב נקרא תרתם משמ גם בלוויות וגם פיזית ואני מורדמת ומונשמת שמים לי סטנד בלב מבינים שזה אירוע לבבי שזה דום לב וואי כמה זמן ככה אחרי שלושה וחצי ימים בעלי מבקש לנסות להעיר אותי כי זה תאריך היום הולדת שלי חיכיתי לתאריך

ליום הולדת 40 כל כך הרבה והוא אומר להם בואו תנסו אולי להעיר אותה ביום הולדת שלה אולי יקרה משהו והם מורידים לאט לאט את חומרי ההרדמה ונס הלב פועם וואי איזה נסא נסים ברוך השם ומכינים אותו ואומרים לו תקשיב הלב אומנם מפעם אבל אנחנו לא יודעים איך ההיה הראש היא עברה הרדמה מאוד מאוד ארוכה יכול להיות שהיא תהיה צמח יכול להיות שהגוף לא יתפקד כאילו הכינו אותו ל הגרוע ביותר וברוך השם תודה לאל אני מתעוררת בהתחלה הצד שמאל שלי היה משותק עכשיו נשארה פגיעה ברגל אבל תודה לאל באמת שזה ה שזה מה שנשאר ולא גרוע יותר המוח חזר לתפקד ממש ניסה ניסים באמת כ מש ואני מתעוררת בחינה חיצונית לא רואים כלום רק מזה שהגעתי עם

הכלא כאן אבל מעבר לזה שום דבר לא רואים ברוך השם ממש אז בגיל 40 קיבלת את החיים שלך במתנה במתנה לחלוטין כן איך היה כל ההתאוששות כי זה ממש עכשיו מה שקרה לך זך נן התאוששות מאוד מאוד קשה אני עוברת המון המון שיקום גם בלב גם ברגל יש לי פגיעה עצבית קשה א אבל ברוך השם אני אומרת לעצמי קודם כל אני חיה תודה לאל אני עם הילדים שלי זה היה הפחד הכי גדול כאילו בדיעבד שאני מתעוררת אז הכאב הכי שמה מה שגומר עליי זה המחשבה שחלילה ילדים יכלו להיות בלי אמא וזה זה הכי קשוח והכי קשה לי לחשוב עליו נכון אבל תודה לשם באמת וואי ברוך השם כן יש לך שלושה ילדים שצריכים אותך ממשלים ש ממש צריכים אותי קטנים קטנים מאוד גדולה בת

13 האמצעי 10 והקטן 8 וחצי ממש קטנים וזקוקים לאמא באמת היה לי נס ממש היה חסד השם לגמרי חסד השם כן לחלוטין מה התובנות שלך בעקבות זה שקיבלת את החיים שלך במתנה קודם כל שהחיים הם קצרים אנחנו לא יודעים מה יוליד יום שצריך לנצל כל רגע בחיים שאת יודעת אנחנו לא יודעים מה יהיה כאילו אני בשנייה אם היה הבדל ש משהו אחד היה משתבש בדרך אני לא הייתי פה אז פשוט צריך להיות הכי מאושרים שיש בכל יום להעריך את את מה שיש להודות לשם כמובן על זה שאנחנו פה זה לא מובן מאליו בכלל אני כבחורה שהיא לא דתייה היא חילונית אני עדיין חושבת שהיה לי פה נס מאוד מאוד גלוי ומודה לשם באמת אה בכל דרך אפשרית אפילו התחלתי להדליק נרות שבת

ואו יפה כן כן כ באמת מוד איך הגעת לזה בעצם כאילו לפי מה מה גרמני איך שהתעוררתי וסיפרו לי את מה שהיה אני אמרתי זה רק נס זה כאילו אין פה משהו אחר זה נס וישר אמרתי השם עשה איתי נס אין פה אין משהו אחר כאילו משהו אחד שוב היה משתבש אני לא הייתי פה והוא סידר את הדברים כפי שהם כדי שאני אהיה כאן אז אמרתי זה הדרך שלי להודות לו איזה מדהימה את מיוחדת ממש באמת כן אז אמרתי אני אדליק ואני אודה לו והלכתי וגם עשיתי ברכת הגומל וברוך השם וואו את חי בעצם בשתי קצבות מצד אחד החיים שלך ניצלו בנס מצד שני את מתעסקת עם כל הזמן עם מוות עם הלווייות נכון איך את מחזיקה את ה את הדו קוטביות הזאת כן את הדו קוטביות הזאת של ה

של החיים עצמם תראי אני משתדלת תמיד להסתכל ל טוב אני אומרת שכל דבר בחיים קורה לטובה בסופו של יום כל דבר שקורה צריך כנראה לקרות ואת יודעת חיים יום יום ואת אומרת לעצמך זו השליחות שלי זה מה שאני צריכה לעשות אז אני עושה את זה זה שקרה לי האירוע הזה זה זה את יודעת זה השם זה כנראה מה שהיה כתוב לי ותודה לא שהוציא אותי ככה קודם כל זה מדהים המקום שלך של הכרת הטוב זה וואו אני ממש נפעמת מזה באמת כי תראי אני אני הייתי במצב שכאילו רק 5% מהאנשים שזה קורה להם שורדים מזה באמת כן 5% אז אני חלק מהסטטיסטיקה וואו שאני מחפש בגוגל על המקרה שלי אין כמעט סיפורים אין כמעט כלום כי אנשים לא שורדים ואני שרדתי את זה וואו

איך את מסבירה את זה זה רק השם אין משהו אחר זה נס גלוי אין לי פה איך להסביר את זה איך אני יכולה להסביר דבר כזה תראי מה זה בגלל המקצוע זה בגלל מה שאת עושה כאילו הקדוש ברוך הוא חס ע כאילו באמת ה התעסקת רק עם חסד של אמת מי יודע יש דרכים נסתרות לעולם לא נדע מה סר שהכי חשוב לך להעביר לנו בעקבות כל מה שעבר בעקבות כל מה שראית בעקבות ההלוויות שהרגת בעקבות כל המצב פשוט לחיות את החיים קודם כל בהודיה דבר שני בשמחה להודות עלי כל יום שאתה קם זה לא מובן מאליו זה ממש לא מובן מאליו וליהנות ליהנות מהדברים הקטנים מהילדים מהמשפחה להיות טוב לאנשים לא לחפש את מה רע ומה לא טוב אצלנו אלא כל הזמן להיות טוב עם כל מי

שעומד מולך אפילו השכן שעובר לנסות להיות טוב עם אנשים כדי שבאמת ההרגשה הטובה זה זה חוזר חזרה ברגע שאתה טוב עם מישהו זה פשוט חוזר אליך ואתה מרגיש טוב אז מה שאני חושבת זה תהיה טוב תהיה טוב עם אנשים יחזור אליך הטוב זהו לא לחשוב על החצי הרקה אלא תמיד תמיד להסתכל על מה יש לנו מה בורכנו מה טוב אצלנו ותמיד יש טוב תמיד יש טוב אז תמיד לנסות לאחז בזה ולא במרה וואו מקסימה שאת