במטבח של עדן | דג מטוגן בטמפורה מרוקאית במילוי רוטב צרמלה | הדס זאואי פרק 29

שלום שלום וברוכות הבאות למטבח של עדן. איזה כיף, זה היום האהוב עליי בשבוע, שיהיה לכם ברור. מכינים אוכל, לומדים קצת תורה, פרשות שבוע, פרשת ויקהל פקודי, ומנות טעימות ושמחה, ונמצאת איתי הדס זאווי שתבשל איתי היום, והולך להיות כיף בקיצור. בואו נתחיל. שלום שלום, איזה כיף. מתחילות לבשל. הדס, אז קודם תספרי לי מהן שלוש המנות שנבשל היום. אוקיי, אז היום הלכנו על דגים. -הכי טוב. למה, את יודעת למה? -למה? כי אז אפשר קינוח חלבי. -בדיוק. בדיוק בשביל זה, וחלבי, אין עליו. -נכון. -טוב, אז ככה, המנה הראשונה שלנו היא דג מטוגן בטמפורה מרוקאית, עם רוטב צרמלה. -מדהים. מנה שנייה, אני עושה טייקאוף של ממולאים, קציצות

דגים בפלפלוני טינקרבל קטנים. -וואו. מגניב. -ממש, ומה לקינוח? קינוח חלבי. -יאי, הכי חשוב. אקלר וניל עם פירות יער, ציפוי שוקולד. -יאמי. -יאללה. אז נתחיל עם הקינוח? סתם, לא. -לא, עוד לא. לא, לא. אז אנחנו מתחילות עם המנה הראשונה. -כן, ככה. איזה דג זה, נסיכה? -לא, במקרה הזה זה פילה אמנון. בגלל שהדג הוא יחסית גדול ולא נעים כזה לאכול כזה גודל, מה שאני עושה, אני חותכת אותם לשניים. -כן. אני יכולה להשתמש בדג קפוא, אני יכולה להשתמש בדג טרי. העיקר שזה יהיה פילה. -כן, ברור. -ולא דג עם קוצים. זה עובד נהדר עם פילה דניס. את יכולה לעשות את זה בפילה אמנון, בסול, ב... אגב, גם ברבוניות. -כן? -כן. זה משהו שגם

מהבית. -נכון, ברבוניות. ברבוניות. -כמה אחים אתם? אחים, אנחנו חמישה אחים, אני הבכורה. אה, את הבכורה. -כן. -וואו. ההורים שלי בעצם הם חוזרים בתשובה כשאני הייתי ילדה. את זוכרת את החיים לפני, או לא? זוכרת, זוכרת את הים בשבת, את ה... -כן? -כן, את זה אני זוכרת. הייתי בת שמונה, תשע. -אה, יפה. -כן. לא הייתי פיצית. אז חתכנו ככה יפה. -טוב, חתכנו את הדגים. עדיף להשרות אותם בקצת מלח, חומץ, לימון, מים, לנטרל טיפה את הריח ה... של הדג. -הדגי הזה, במיוחד אם הם קפואים. אם הם טריים את לא צריכה לעשות את זה. -אוקיי. רק להמליח וסה-טו. אוקיי? אז אני שמה לימון. -כן. ומלח, סליחה, עשיתי לכם בלגן. -הכול בסדר. חומץ. כן,

טיפה. ואני משרה את זה במים, כי אני לא רוצה שהם יקבלו איזושהי כבישה או איזשהו... רק בשביל טיפה לנטרל את הריח הזה, אוקיי? כן, כמה דקות כזה. -ממש, כמה דקות. וגם בטונה אנחנו עושים את זה, אגב, לדג טונה, כשאנחנו מבשלים דג מרוקאי. את עושה דג מרוקאי עם טונה? לבן שלי טונה. לבעלי לא. הוא לא סובל טונה. איזה קטע זה, טונה זה דג שאו שאוהבים או לא סובלים אותו. -נכון. אז אחים שלי מבית חולים על טונה, והבן שלי, כי אצל סבתא אוכלים דג טונה. אה, יפה. -אז הוא אוהב, הגדול שלי. יש לי בן 18 עוד מעט. -יש לך ילד בן 18? עוד מעט. -לא, אין לתאר. והכי קטן או קטנה? -שנתיים וחצי. יואו, יפה. -חמישה ילדים. ברוך השם, ברוך השם.

-כן, ברוך השם. ואיפה אתם גרים? -באופקים. -אה, מהמם. באופקים יש קהילה מדהימה. -בדיוק, היא קהילתית, מאוד קהילתית ומאוד חמה. -מאוד. טוב, בדרך כלל אני עושה את זה איזה רבע שעה, עכשיו אנחנו נתקתק את זה. עברה, עברה רבע שעה. -בדיוק. אז בואי נשטוף ונסנן. הופס, סליחה. הכול בסדר. אז יש לך קייטרינג, אה? -היה. היה? -היה. היה לנו עסק של קונדיטוריה וקייטרינג חלבי אצל ההורים שלי. עסק שנפתח בעצם בעקבות זה ש... זה היה התרפיה שלי, כי עברתי המון דברים מבחינת בריאות. בעצם ההורים שלי חיפשו משהו שיעזור לי לרצות לקום על הרגליים, ואם היה משהו שעשה את זה זה היה המטבח. -מדהים. המטבח, האפייה. אוקיי, אז שטפת את הדגים.

-טוב, שטפנו את הדגים. אני מוסיפה ביצים. -כן. זאת אריסה בעבודת יד. -כן? -כן. אז אל תשימי הרבה. -לא שלי, לא שלי. -לא לשים הרבה, שיישאר לי. לא, לא, אל תדאגי, יישאר לך. -סתם, סתם, סתם. תשימי מה שאת צריכה. -יישאר לך, יישאר לך. לא, לא שלי. זה דוד שלי מכין. -הופה. -כן. וזה לימון כבוש, גם ביתי. -שלו גם? -לא. -אה. -אבל של מישהו אחר שהוא פשוט... יש לו ידיים של מאמא מרוקאית. -זהו. נקודה. -אם מצאת מישהו כזה, תשמרי עליו. -אמרתי לו: "אתה בטעות נולדת גבר, "היית צריך להיוולד מאמא מרוקאית". -יואו. גם ריבת חצילים הוא יודע להכין. -יואו. לא, אבל לא כמו שלך. לא כמו... -בואי, עזבי. למה את הבאת לי את סבתא שלי...

ככה, בביס. -איזה כיף. אז יש לנו... -אז שמנו לימון כבוש, ביצה ואת האריסה. אני שמה גם שום. כוסברה. אוקיי. -והיא שטופה, הכול בסדר. היא מוכנה, היא נקייה, הכול. -אנחנו רק נקצוץ אותה יפה. איפה הסכין שלי? הגדולה... תודה. מאיזה יום את נכנסת למטבח להכין שבת? רביעי. -רביעי. יפה, אני שמחה. תודה שאת אומרת את זה, כי היו פה כל האלה שאומרות לי: "מה? שישי, אני נכנסת... "אני מתקתקת", אבל הן שפיות. -לא, לא, לא. אני בבית, אני לא עובדת ואני נכנסת ביום רביעי, כי אני יודעת שיש לי את הקטע של... "אוי, זה לא מספיק, "אוי, אני אעשה עוד משהו, אוי..." אז אני מעדיפה... -מה יהיה עם הקטע הזה? מה יהיה? מה יהיה? מתי אני

איגמל? בשבת שעברה אמרתי לילדים: "תקשיבו, אני מאוד עייפה, עבדתי מאוד קשה, "אני מצמצמת, זאת תהיה שבת יותר מצומצמת". טוב, אנחנו מתיישבים בשולחן והילדים שלי מתפוצצים עליי מצחוק. אומרים לי: "לא הבנו, איפה? ב-15 סלטים? ב... "תראי כמה דגים, במה?" -אין, זה בלתי. -לא מצליחה. לא מצליחה. -זה בלתי ניתן. טוב, בוא'נה, את מקצוענית טיל. אני יודעת? משתדלת. מבית, זה... זה מלידה, זה לא כי... -באיזה בית גדלת? ספרי לי על הבית. טוב, אז ככה. בית, אמרתי לך, מרוקאי לכל דבר. אימא שלי נולדה במרוקו, אבא שלי לא. אבל אימא שלי הגיעה ממשפחה מרובת ילדים. בעצם אצל הסבתא שגדלתי, סבתא ממה, סבתא שאיבדה את בעלה בגיל 47, וגידלה 11

ילדים לבד. וואו. היא לא יצאה מעולם לעבוד בחוץ, שלא יהיו לך אי הבנות. -יואו. כל מה שהיא עבדה זה היה בבית, נטו. ואיך אימא שלי אומרת? זה היה הבית הכי שמח והכי מאושר שיש. עם כל זה שלא היה איזה שפע מטורף, כי לא היה מי שיפרנס, אבל נגיד את התקופה של סבא הם זוכרים ברמה של... שלא משנה מה היה, הוא היה מחלק ממה שיש לו לכולם. אם הוא היה מביא כפות של תמרים, אז כל השכונה הייתה אוכלת תמרים באותו שבוע, ואם הוא היה מביא את הדגים הגדולים ישר מהדיג, אז הוא היה מנקה אותם, שוטף, מנקה, פורס ומחלק שקיות לכל השכונה. -מדהים. -משהו מדהים. בגלל זה לא היה חסר לה כלום, ברוך השם. -בדיוק. טוב, פלפל שחור גרוס. מלח. -צחקה

עלינו קצת על המלח הוורוד שלנו. לא, פשוט לא השתמשתי בו, אז אני לא יודעת, לא השתמשתי בו מעולם אז אני לא יודעת. -אחלה מלח, יותר בריא. כורכום קצת, בשביל הצבע, הטעם, הבריאות גם. הכול. -כורכום הוא טוב, כן. ופפריקה, טיפה. אני שמה בערך חצי כוס של קמח. אני כן אשמח לכפפה, כי... -כן. אני מערבבת עם ביצים וזה לא כזה נעים. את רוצה שאני אערבב? -לא, לא. את רוצה? את יכולה. לא, לא אכפת לי. סתם אם משהו מציק לך. לא, אני אגיד לך מה. קראתי כמה חיידקים יש לנו מתחת לציפורניים. -נכון. ואז את לשה בצק ואת מכניסה חיידקים, אז... רק מהבחינה הזאת התחלתי להשתמש בכפפות. טוב, בעצם אני מערבבת את הכול היטב. זו בעצם המרינדה

שלנו, אוקיי? מצד אחד לא אוהבת לגעת ברוטב ישירות, אבל מצד שני מתה על התחושה של ה... של העיסוי הזה שאני נותנת לדג. זה גם חלק מהקטע של הבישול אצלי, שאם הוא לא נעשה באמת באהבה אז הוא לא נעשה. -נכון. זהו, אני נותנת להם ככה זמן. זמן? -בדרך כלל. אנחנו פה, היום אין לנו הרבה זמן, אבל בדרך כלל את יכולה להכין את זה ולשים במקרר. נגיד שעה לפני, זה תופס את כל הטעמים... -אבל לא נגיד, לילה. לא. אוקיי אז זה ה... -להדליק? -כן. את זה? -יאללה. את הגדול את רוצה? גדול גדול? -כן, כן, גדול גדול. אז הבית שגדלת בו את, איך הוא היה? סיפרת לי על הבית של אימא שלך, אבל איך היה הבית שלך? בית חוזר בתשובה, חרדי. אימא שלי

בלנית במקווה. וואו. -אבא שלי כן היה איש עבודה. הוא היה עובד ב... בתפקיד ביטחוני. בית מאוד חם, מאוד אוהב. אבא ואימא שמפיצים חום ואהבה לכל מקום. בית של הכנסת אורחים מטורפת, ממש... "כל רעב ממנו יאכל וכל צמא ממנו ישתה", זה היה בדיוק ככה. -איזה יופי. טוב, אז המחבת חמה. אני שמה לי ממש שמן... חצי עמוק, כמו שמטגנים שניצל. -כן, ברור. זה היה בית שאבא שלי, כל מי שהיה בא אליו זה היה: "תן לי חידוש". -גדול, אבל תמיד מעניין אותי ילדים של בעלי תשובה. -כן. הרגשת איזשהו לחץ בבית? או... -לא. -גדול. לא הרגשתי לחץ, אבל כן, בגלל אולי שקצת הכרתי לפני והייתה לנו טלוויזיה לפני וכן זכרתי נגיד שלא היינו... בתור ילדה בת

תשע, את כבר... -בטח, זוכרת. -כן זוכרת דברים, אז נגיד כן היה בא לי טלוויזיה וכן היה... את הקטע הזה בגיל ההתבגרות יותר, שאת יודעת, שאת... לכולנו אני חושבת יש את הקטע הזה בגיל ההתבגרות, שאנחנו קצת ככה מנסות לגשש ולחפש ולפרוץ את הגבולות. -ברור, ברור. אז כזה. אז לכולנו היה, וזה טבעי. אז באיזשהו מקום עבדתי, יצאתי גם לעבוד. זה משהו שגם אבא שלי אמר: "לא, למה? יש לך הכול. את לא צריכה". הייתי אומרת לו: "לא, אני רוצה להרוויח את הכסף שלי בעצמי, "אני רוצה עצמאות". בת כמה היית? -14.5. -אואו. ואז התחלתי בעצם לעבוד. -איפה? -בסופר. שם הכרתי את בעלי. -די! שבעלי בכלל לא היה דתי. זה היה בית של מסורת, עושים קידוש

בשבת ואחרי זה יוצאים למועדון. וברוך השם, התחתנו ו... -התחתנת עם מישהו שהוא לא דתי? -לא. די. -כן, ואני זוכרת שכשהבאתי אותו לאבא שלי, אז אמרתי לו: "מאמי, אולי תשים כיפה". ואז הוא אמר לי: "תשמעי, אני לא צבוע". אמרתי לו: "אתה יודע מה? אתה כל כך צודק". והיום בעלי לדעתי יותר דתי ממני. כן, אה? -כן, ממש. כי כשהם טועמים, הם טועמים עד הסוף. -יואו, רגע, אבל שנייה, ואז מה? התחתנתם? אז זהו, כשהבאתי אותו לאבא שלי, אז אבא שלי אמר: "מה? אבל הוא לא דתי "והוא לא זה..." אז אמרתי לו: "אבא, תקשיב, זה הבן אדם שאני אוהבת, "אני אשמח שתכבד את הבחירה שלי", והתחתנו בהסכמה ש... שנגיד, יהיו כמה דברים חשובים בבית, כמו

לדוגמה חינוך דתי, כשרות, שבת וטהרה. הוא הסכים שבת? -כן. -אה, הלך עליו. זהו, אז הוא נפל שדוד ברשת. -נפל. טוב, אז ככה, הדגים שלנו מוכנים. מטוגנים. הרוטב קל, פשוט וזריז. לערבב הכול ביחד. שמנו את הכוסברה. -שמנו כוסברה. אנחנו נכתוש שוב שום, בערך שתי שיני שום כזה. אז אני שמה פה גם כן טיפה לימון כבוש. לא הרבה כי יש לנו מיץ לימון. אוקיי? אני שמה מיץ לימון. עכשיו אני שמה איזה... בערך כף כזה של אריסה. אוקיי? -כן? -כן. טיפ טיפה כמון, ממש טיפה. נגיעה כזאת. זה נותן איזה עישון כזה. וטיפה מלח. למרות שיש לנו באריסה ובלימון. -נכון. טיפה שמן. עכשיו, פה אפשר שמן זית כי זה ממש... שימי, שימי... זהו, זהו. טוב.

בעצם מערבבת את זה, וזה כל הרוטב שלנו. מושלם. -שתי דקות. יאללה, עוברים למנה הבאה? -כן. מה אנחנו מכינות? -טוב, אנחנו עושות בעצם טייקאוף של ממולאים, אבל בפלפלוני טינקרבל, בעצם אלה פלפלונים קטנים מתוקים, "סוויט בייט" כאלה, שאני ממלאה אותם, לא בבשר הפעם, בדגים. -אז איזה דגים יש לנו פה? יש לנו כאן פילה מרלוזה ונסיכת הנילוס. אוקיי, אז טוחנים בעצם דגים, כמה שיני שום. יש לנו את הפלפלים היבשים, אוקיי? -פתחנו, בדקנו, שטפנו. -פתחנו, בדקנו, שטפנו, וכאן אנחנו נשים פלפל אחד מתוק, ויש לנו כבר צ'ילי חריף טחון. איך היא אוהבת את החריף. -אוי... אל ת... -לא, אני בעד, אני בעד. לא, אל תבאסי את המרוקאים. תיתנו לנו

ליהנות. -חס ושלום, שימי, שימי. וכוסברה. או כמו שהסבתות היו אומרות "כוסבארה". "כוסבור", נכון? -נכון. -אם כבר, אז כבר. -נכון. וכמה? כמה שיותר. -בדיוק. אז ככה, אני שמה פה כף. אם אני אצטרך... זה פירורי לחם, זה גם גורם לאווריריות, גם לעיסה להידבק כמו שצריך, אם אני אצטרך עוד, אני אוסיף, אני אתחיל בשתי כפות. אוקיי. -אוקיי, של פירורי לחם. ביצה אחת, גם נותנת אווריריות, קושרת. עכשיו אני צריכה ככה, מלח, כמובן. אי אפשר בלי. פפריקה קצת. אוקיי. טיפה כורכום. בעצם כמו שמכינים דג. -ממש. כן, עכשיו אנחנו... -נטחן? -נטחן. בפולסים. בואי, תני לו טחינה רגע חזקה אחת, כי קצת קשה לו. אני רוצה לבדוק את זה. בסדר, יצאה

לנו עיסה חמודה. רק אני אסתכל אם צריך עוד טיפה. ניתן לו עוד קצת. -כן, ניתן לו עוד קצת. אני אוריד לו גם את התיבול הזה למטה. אני אוסיף לו גם את השמן. כף אחת של שמן. יאללה. גם כי יש לנו את הפלפל. -זהו. והשום. טוב. זה הכול. קחי. את יודעת שהפרשה שלנו בעצם מגיעה ישר אחרי פרשת כי תישא, ששם מסופר על חטא העגל הנוראי הזה שעם ישראל חטאו. גם כתוב שם שהם כולם התקהלו על אהרן, כולם באו לאהרן, כאילו הם בעצם לקחו את כל הדבר הזה של ההתקהלות, של הביחד, ועשו איתו חילול השם מאוד גדול, חטא העגל. ואז בפרשה שלנו עכשיו, משה, בעצם כל מצווה שהוא רצה להעביר לעם, היה סדר של איך הוא מעביר את המצוות. קודם לאהרן, אהרן לבנים

שלו, הבנים שלו לזקנים ואחר כך לכל עם ישראל. ופה, כשהוא רצה להסביר להם על המשכן, הוא אמר: לא. כולם ביחד, הוא הקהיל את כל העם ביחד, אמר לכולם: בואו, בואו, כולם ביחד, מזקנים לקטנים, כולם באו לשמוע בדיוק איך זה אמור להיות. ואז הוא עשה מה שנקרא תשובת המשקל, שם הם התקהלו לדבר לא טוב, לחטא העגל, ועכשיו הוא הקהיל אותם לדבר טוב, לדבר של אחדות, של אהבה. עכשיו, היה מאוד חשוב, בשביל שהשכינה תגיע, שהם יהיו עם אחד בלב אחד, כי אחרת זה לא היה קורה, ושם אנחנו לומדים על המצווה הכל כך חשובה הזאת של האחדות בעם ישראל, שכשאנחנו ביחד מגיעה השכינה ומגיעים דברים טובים. כשאנחנו בכף זכות, וכשאנחנו לא שופטים אחד את השני

בביקורתיות ורואים את הדברים הלא טובים, ומתבאסים אחד על השני. אלא דווקא כל העניין של ה... של המשכן היה בשביל שהם יתחברו ויזדככו ויגיעו לכלי רוחני הרבה הרבה יותר גדול. את רוצה לחתוך אותם? -כן. אני שנייה רק אסביר. -כן. אז הפלפלונים האלה, אני בעצם חותכת בצורה כזאת רק את הכובע, את הראש, אני גם זורקת אותו, אני לא שומרת אותו, ומורידה מבפנים רק את האזור הזה של הגרעינים, ממש יוצרת לי סוג של תעלה כזאת, לדחוף את קציצות הדג. -אוקיי. אני כבר הכנתי פה גם כמה מראש, ולקחתי גם... -גם חריף. פלפל חריף אחד. הוספתי אותו גם כן, שגם אותו נמלא. את יכולה להמשיך לדבר, אני שנייה אחת אסיים את זה. -בסדר. ואת יודעת שאני

מאוד אוהבת את העניין הזה של תשובת המשקל, למה? כי כאילו, נגיד אנחנו, בתור בעלי תשובה, אז אנחנו הרבה פעמים... כשמתחילים לחזור בתשובה, אז כאילו אומרים: "יואו, עשיתי דברים כאלה לא טובים", ופתאום מוצאים את עצמנו באותם מקומות, אבל פתאום הכובע משתנה מן הסתם. למשל, אני הנחיתי טלוויזיה וזה, אז נגיד הייתי במקומות לא צנועים, במקומות לא טובים, ופתאום אני מנחת טלוויזיה במקום שהוא שמור ונקי. -מתקנת, מה שנקרא. תשובת המשקל, בדיוק. זה כנגד זה. עשינו את זה פה, עכשיו אנחנו עושים את זה בטוב. זה היה בקליפות, ועכשיו זה בפירות, אבל העניין הוא שלאחדות הזאת... אין לנו משה, אין לנו אהרן, אין לנו בית מקדש, ודווקא כל

הדברים האלה, אז כל אחד אומר: "יאללה, אין כבר כלום אז אני לעצמי". וכמה זה חשוב שכל אחד יעשה מן קפיצה... אני מדליקה רק את הגז הזה. -בטח. שיעשה קפיצה בתוך השרשרת שלנו עד למשה ולאהרן, שיהיה רגע ביום-יומיות שלנו היום, ויזכור מה השרשרת שלנו אומרת, מה אנחנו... למי אנחנו מחוברים בכלל? אנחנו מחוברים לאחדות, לאהבה, לשמחה, לכף זכות, לביחד, ללא לשפוט. זה כל כך חשוב, והיום האחריות היא על הפרט. פעם כזה באו וזרקו את זה על הנביאים, זרקו את זה על זה... אין את זה יותר. היום אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו צריך לקחת את האחריות על החיים שלו ועל החיים של כל הקהילה ושל כל העם. זה כאילו נשמע כזה מפוצץ, נכון? "מה, אני

עכשיו צריך לקחת?" כן. כל אחד מאיתנו צריך לקחת אחריות איך לעשות את העולם שלנו עולם יותר טוב. בעזרת השם שנזכה לעשות את זה, אבל צריך... -אמן. לא, באמת, זה... צריך מאוד להפיץ את העניין הזה של אהבה ואחדות. אני מרגישה שזה השיעור של הדור שלנו ממש. את צריכה שמן. רוצה לשמוע את הבדיחה איך בעלי קנה 15 בקבוקי שמן, וסיימתי אותם תוך פחות מחודש? -די. ואז אמרתי לו: "מאמי, נשאר בקבוק אחד". "את לא נורמלית". אבל זה היה גם חנוכה. אה, חנוכה זה ברור. -אז אני מתנחמת בזה שגם היה חנוכה. טוב, בזמן שהשמן מתחמם לי פה, אני מתחילה למלא... קדימה, את מוזמנת איתי. -היידה. בואי נעשה ככה. אני מעדיפה אבל עם כפפות. את תעשי מה

שאת רוצה. אני לא יכולה לבשל עם כפפות. זה לא עובר אותי. כל אחד... טוב, אז ככה, ממש ככה, לדחוס טיפה פנימה, אבל לא יותר מדי, כי אני לא רוצה קציצה מאוד מאוד מאוד דחוסה. אוקיי. תראי איך בסוף אני עושה את החריף. אה, את רואה? -לא התכוונתי. נשלף לי ככה. אז מה אני עושה כאן עכשיו? אני מטגנת לי פה עגבניות שרי. טוב, זה היה הכרחי, ברור. היינו חייבים את זה. הפלפלים האדומים החריפים. -כן. אז אני פותחת, תמיד אני פותחת כי צריך גם לבדוק תמיד. וגם שיני שום. וועלייה. -הכול טוב. אני רגילה. טוב, את תסיימי, אני זה? -בטח, בטח. -תסיימי למלא? אוקיי. איך היא לא אוהבת לגעת... -כן. לא, לא, לא. "אני אעשה את זה, את תמלאי".

-אני... אנחנו מאלה ש... "בואי נתקתק את זה". בטח. -טוב, אז ככה, טיפה כורכום. ממש כמו תיבול של דג, אוקיי? מלח. כף גדושה של פפריקה, אפילו כף וחצי כזה. אל תהרגי אותי כי לכלכתי לך את כל העולם, אני רגילה שיש לי בקופסאות, לא בצלוחיות. -שטויות. ובערך כוס של שמן. בעצם אני פותחת את זה. עכשיו מה שאני עושה, אני מתחילה בלהכניס אותם. יש שם משהו חריף מאוד. את מריחה, את אומרת, אה? -וואו. טוב. -וואי, זה נראה מהמם. ממש. -מה אני אוהבת בזה? את הצבעוניות היפה של זה. ואני נותנת להם את השמן הזה מעל, עם הפפריקה. נגעת בעיסה. לא, אמרתי לך, אני נוגעת, אבל במילוי את יותר דוחסת ציפורניים, פה אני לא דוחסת ציפורניים פנימה,

הבנת? אני נוגעת בהכול, אני אוהבת בצקים, אני אוהבת לגעת. ברור, לא ייתכן שאת במטבח ואת לא אוהבת לגעת. -נראה לך? הכול מהכול. אני אשמח פה לקצת מים. נגיד, קערית כזאת יהיה לך טוב? -חצי כוס, כן, בערך חצי כוס. לשים לך פה? בוודאי. אבל קצת פחות ממה ש... עוד טיפונת, זהו, מספיק. פיקס. יש? טוב, בואי נעשה לנו כאן כוסברה. את הכוסברה מתי את שמה? אני שמה בעיקרון מההתחלה. -מההתחלה? -כן. אבל אז היא לא נגמרת לך? -וואי, אני אוהבת שהטעם עמוק. -כן. אני רק שמה כוסברה מעל. ולכסות, כן. זהו, זה מתבשל לנו. -אז טוב, עכשיו אנחנו עושות את הקינוח. כן. -אז מה עושים? -את מכירה את האקלר של פעם? שהיו פעם מוכרים? -כן. -עם ציפוי

השוקולד? אז כזה. -יואו, אימא'לה. אז... יפה. ככה, בגלל שיש לנו קטע עם בשר, חלב, אנחנו כן נעשה את הקינוח חלבי, אבל אנחנו נכין את הבצק פרווה. -אוקיי. -אוקיי? יאללה. -אז ככה, כוס אחת של מים. חצי כוס של שמן. אני שמה לי כאן סוכר וניל. בעיקרון שקית אחת. בסדר? זה עשרה גרם, פה יש קצת יותר. ואני שמה משהו כמו שלוש כפות סוכר. שתיים, כי שמתי כבר את הסוכר וניל. וקורט מלח. המלח שאני לא התרגלתי אליו. אל תדאגי, עד סוף היום את רק מבשלת עם זה. -כן, אה? זהו, מביאה את זה בעצם לבעבוע, לרתיחה. אוקיי. ברגע שהשמן מתחיל לבעבע. הנה, את כבר שומעת אותו כזה, טיק טיק טיק, מתחיל לפצפץ, אז אני בעצם מוסיפה כוס אחת של קמח.

אוקיי? מוסיפה אותה בבת אחת, ובעצם מבליעה, זה נקרא רביכה. הנוזלים שותים את כל הקמח. אני צריכה שזה יבלע הכול, ואני מבשלת את זה עוד שתיים, שלוש דקות על הגז, עד שבקרקעית נוצרת לי מין שכבה כזאת. תכף תראי אותה גם. הנה, היא מתחילה. כל הקמח נטמע, אין לי פה גושי קמח. -נכון. יופי. מיקסר, וו גיטרה. -זה מוכן? יש. אוקיי, מתחילה, מהירות נמוכה. לא מאוד גבוה, כדי שזה לא יעוף לי, אבל בינונית, אוקיי? אני שנייה עוצרת. אני לשנייה עוצרת, כי זה טריק מטורף שאני בחיים לא שמעתי אותו. את בעצם, מה שאת עושה עכשיו, את מקררת את הבצק. -נכון. את מפעילה את זה על מהירות גבוהה בשביל שהבצק... -יתקרר מהר, כל האדים באמת יוצאים

ממנו. -הכול יוצא. -נכון. כי אם תוסיפי את הביצים עכשיו... -תהיה לי חביתה. אז אני מתחילה בעצם להוסיף ביצים בהדרגה. אני צריכה שלוש ביצים. תמיד אני לוקחת קצת יותר, כי לפעמים הקמח סופח את כל הנוזלים ומתייבש על הגז, ואז בעצם הוא צריך עוד טיפה עזרה של נוזל, אז הביצה זו העזרה שלו. אני מפעילה את זה על מהירות נמוכה, ואני מתחילה בלהוסיף ביצה-ביצה, אוקיי? אם יקרה מצב שאני לא צריכה את כל הביצה, אני לא צריכה להחליט מה אני רוצה, חלמון, חלבון, אני רוצה להרוויח את שניהם, פשוט משקשקת אותה ומוסיפה בהדרגה. אהבתי את הטריקים, יש לך טריקים. -אוקיי. חלש. -כן, כן. הוספתי חצי. אם זה שלוש ביצים לארג', זה בול שלוש ביצים

לארג', הבנת? ברגע שאת משחקת עם כמויות, עם המידות, אז את חייבת לבדוק כמה פעמים כביכול. או, את רואה? -כן. -קלטת? איך פתאום החוט נמתח לי ולא נקרע לי באמצע. כן. -הנה. -מדהים. -בול. יופי, ברוך השם. ממשיכים. -אז טוב שלא שמנו את הכול. -לא. אם היינו שמים את הכול זה היה נופל, כן. חד וחלק. אז יש לנו את הצנתר. טוב, זה כל הסיפור. צנתר כוכב, שקית זילוף. מעבירה לי בעצם את הבצק פנימה. פשוט דוחסת ומנגבת. -פשש. אני אביא לך את הזה... כן. עכשיו, בפחזניות יש קטע שאנחנו אופים תבנית-תבנית, כי אם נאפה כמה תבניות ביחד, פיזור החום, גם אם זה יהיה בטורבו, הוא עדיין לא מתפזר שווה בין כולם. ברגע שפתחת את התנור, הפלת את

הפחזניות. -יואו. הן צריכות את הזמן שלהן. תני להן פינוק. -די, את הלחצת אותי כבר עם ה... פחזניות האלה. -את אוהבת את הילדים שלך? אני אוהבת... -את מפנקת אותם? -אני מפנקת אותם בדברים יותר קלים, נשמה. טוב, אז ככה, בעצם מה שאני עושה, אני מזלפת רצועות. אז זה אורך לדעתי שהוא נעים לזלף אותו ונעים לאכול אותו. -אוקיי. וקוטמת בסוף, את שמה לב? אני לא עולה, לא זה, פשוט קוטמת אותו. זה מזכיר לי את העוגיות המרוקאיות. -נכון. יואו, איך אהבתי את העוגיות האלה של סבתא שלי. חבל שלא ידעתי, הייתי מביאה לך. -שמעי... בתוכנית הבאה. -בתוכנית הבאה. בלי נדר. יש. -בסדר, לכבוד שבת קודש. -אמן. יופי. תמיד באפייה, מדף שני מלמטה.

זה המקום שחלוקת החום היא הכי טובה בתנור. נכון, שמעתי את זה. -חבל על הזמן. אבל אם את מכניסה עוד מגש, זהו, זה כבר לא. -זהו, זהו. פשוט ממש זהו. -אבל את לא עושה... חלות, כמה מגשים את עושה? -אני עושה, אבל אני תמיד מחליפה ביניהם. -כן. אוקיי, זה יש לנו. -בערך 20 דקות. אוקיי? -אוקיי. יש לנו פה קצפת, תכלס. -שמנת מתוקה, סוכר וניל, קצת סוכר, פודינג וניל. לא חבילה שלמה, כף, שתיים, לא יותר. אוקיי? אז ממש קצפת. כמו קצפת של גלידה כזו, כיפית, מתקתקה, ונילית, אבל לא יותר מדי. איזה מזל שאת לא שכנה שלי. או, זה כולם אומרים. -וואי, איזה מזל, וועלייה. מה היה קורה לי? כל היום הייתי באה לאכול. טוב, כאן המסנו שוקולד.

זה יכול להיות מריר, זה יכול להיות חלב, עם איזושהי... בערך כף שמן, אוקיי? כאן יש לי בעצם מלית של פירות יער שאני בישלתי מפירות קפואים. וואי, איזו משקיענית. חייב משהו, מה? -משהו. בינתיים לא אכלנו שום דבר שהוא לא את זה... אוקיי. אז פירות יער, קונים את זה קפואים בכל מקום, מיקס. אני מבשלת אותם עם סוכר, טיפה סוכר וניל, טיפ טיפה גרידת לימון. נגיעה. -כמו ריבה. -ריבה, ממש ריבה. אוקיי? וכאן, בעצם כל מה שבא לכם לקשט מעל, אגוזים מעל, לא לקשט בכלל, לזלף שוקולד לבן מעל, מה שבא לכם. אני אישית... תטעמי. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. אז אני לקחתי בעצם שוקולד חלב, המסתי אותו, ערבבתי אותו

עם אגוזים, טיפה קינמון ואיזשהו קראנץ' כזה של קראמבל, ושיטחתי אותו בין שני דפי אפייה, הקפאתי, חתכתי ככה למשולשים וזהו, ויש לי קישוט. -מדהים. עכשיו, יש לנו בעצם את האקלרים שיצאו לנו. -אוקיי. יש אופצייה לעשות חור למטה ולמלא. -נכון, נכון. אנחנו נעשה את זה קצת יותר מפונפן. אז מה שאני עושה, אני פשוט פותחת את הכיפה העליונה. -כן. של האקלר שלנו. הנה, את רואה איזה יופי? תסתכלי. -מדהים. אז אני לוקחת קצת מפירות היער, בגלל שהם חמצמצים, שמה לי בתוך כל אחד. בעצם זו הפתעה, לא רואים את זה. אז מי שיבוא וייקח ביס, אז יגלה את החמצמצות הזאת שם, שעוזרת לכל המתיקות פה. -מדהים. סה-טו. ואז? ומזלפת לי מהקצפת. איך שבא

לכם. אני אוהבת את הקטע של הזילוף הזה. יואו, היא מוכשרת. זה בדנ"א כבר. -כן. לא, יש לך כישרון אבל. כן, את האמת כן, כי מעולם לא למדתי את זה בצורה מקצועית. אוקיי, אז אני טובלת את הכיפה בעדינות. וואו. -ויש לנו... מושלם. -כיפה יפה. בואי נעשה את זה שוב, נסיים פה. אז כאן בעצם יש לנו, כמו שאמרתי, את השוקולד הזה שהמסתי. ואיך את שמה? מניחה. -איך שבא לך. מקשטת. -סתם עניין אותי איך את... מעמידה, משכיבה... -די, את ככה מגישה לילדים שלך? כן. -איך הם יתחתנו, נשמה? איך, איך הם יתחתנו? -או... אז איך אמר הבן שלי? "אימא, אני אביא את הכלה, שהיא תלמד". בסדר, זה כבר כישרון שזה בעיה. -היא תצטרך ללמוד. לא, אבל...

תקשיבי, פחזניות זה... כולם מפחדים מזה. -נכון. -זה לא כזה מפחיד. אני אומרת לך. -זה היה מאוד מפחיד. מאוד מפחיד אותך? -כן. -לא, לא מפחיד. יפה מאוד, אז עכשיו נצלחת את כל המנות? -לא ראית איזה מהר עשינו את זה? בסדר, בסדר. עכשיו נצלחת את כל המנות? -כן, יאללה. -יאללה. זה מוכן לנו, יפה, מסודר. -נכון. -איך מסדרים את זה? טוב, אז זה לדגים המטוגנים. -בואי נדבר רגע של אמת. היה הרבה יותר, ותוך כדי צילום, נשארנו עם מעט מאוד. אבל... -אבל נסתדר עם זה, את אומרת. -נסתדר. יופי. עכשיו יש לנו פה את הרוטב של הצרמלה. קצת ככה... -כוסברה מעל. למה? כי אבא שלי, כשהוא היה צעיר, הוא היה צלם אירועים, ואז הוא אמר לי: "הדס,

בואי, אבא ילמד אותך שיטה". אבא שלי נפטר בגיל 57 מהמחלה, והוא אמר לי: "אני אלמד אותך שיטה איך דברים מצטלמים יפה". -יפה. "תמיד תלכי לכיוון של ירוק, של צהוב, של צבעים". -תכלס צודק. אוקיי, ואת הדגים? עכשיו יש לנו את פלפלוני הטינקרבל היפים האלה. איזה כיף לקבל דבר כזה חמוד? -יואו, מקסים. זה יוצא מה זה טעים, אני עושה באותו סיר גם בצל, גם עגבנייה, גם כרוב ממולא, אני בעצם מגוונת באותו סיר הכול. מהמם. אני כן רוצה גם מהעגבניות. -בטח. הן נותנות לנו את כל הטעם. איפה הפלפל החריף? -איפה הפלפל החריף? אין, ידעתי, ידעתי שהיא מחפשת אותו. -היא יודעת שאני מחפשת. יואו, איפה עודד, איזה באסה. הוא היה כל כך נהנה.

-וואי, חבל שהוא לא פה. -ממש חבל. מישהו צריך להיות עם הילדים. טוב, בסדר, מה? אני אשים גם כמה מהקציצות שלנו. כמה שומים. מהמם. -אש? -אש. טוב, אז אני כבר בירכתי, כי כל הזמן טעמתי מהאוכל שלך. אנשים לא רואים את זה, כי זה חתוך ומסודר, אבל אני כל הזמן הלכתי ואכלתי מהכול, אז כבר בירכתי. -בכיף. ואני הולכת לטעום. עם מה להתחיל? עם זה? כמו... ככה? מה שבא לך, תתפרעי. -את יכולה גם להתחיל מהקינוח מבחינתי, כי הכיף פה, שיש לנו דגים, והקינוח חלבי. את יכולה להתפרע. -זה יהיה ממש מושחת, להתחיל מזה. -אבל ככה, ככה. לא, אני אתחיל מהאוכל, נשמה. אני בן אדם של קצת סדר, היגיון. בבקשה, הבאתי לך גם. -תודה. -אני לא לבד פה

בתוך כל הדבר הזה. יהה... אז אני לא בירכתי. הזמן שלי לברך. אימא'לה. -ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. יואו, תקשיבי... אימא'לה, איזה טעים. אני לא אוכלת מהפלפל החריף. ואיך את אוכלת, חותכת אותו? ברור. -לא, אבל ככה אני אקבל ביס גדול. אני מנסה לעשות את זה אלגנטי, וגם להראות איזה יופי. -אוי, תראו איזה יופי. כמו איזה כדור גלידה. -תסמכי על סמוך. -ראית? זה נראה כמו איזה גלידה. זה גלידה. ככה הילדים שלי אומרים. וואו. מה את אומרת? -נו, תאכלי. -אני אוכל, מה את אומרת? איך יצא? -קודם כול, תקשיבי, הרוטב זה ממש הרוטב של סבתא שלי. -טוב, אני הולכת על ההארדקור, כן? היה לי ברור שאת תלכי על זה.

נשמה, השארתי לך אותו. את תלכי כמוני? -על הפלפל החריף, ניקח עם העגבנייה. -טעים. אדמה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה. -אמן. מזעזעת שאני כבר אכלתי מהכול. אוקיי. קינוח. אה, יש פה חלב. נכון, אני אשתה מים. אני צריכה לראות כמה מהר אני יכולה לדחוס את כל הדבר הזה, כי איך שהם יסיימו, הם יאכלו הכול. אני צריכה לראות, רגע, אני אביא כוס מים. אתם לא מבינים איזה טעים... יואו, אימא'לה. יש לך יד בלי עין הרע. -תודה, מאמי. יבורכו הידיים שלך. -אמן. ככה אומרים בערבית, ככה אימא שלי הייתה אומרת לי. אסלאם ידכי. טוב, מים. גבירותיי ורבותיי... -טה טה טה טם. מה, עם השוקולד? אני לא אצליח. פה גדול. -אני לא

אצליח עם הכול. בואי נתחיל עם איזה ביס אלגנטי. אה, אבל את יודעת שהקאץ' של השוקולד עם הקינמון נותן לך איזה מין... טעם אחורי כזה בפה. את לא שפויה. את יודעת כמה פעמים אמרו לי את זה? -יואו. איזה כיף. תשמעי... יש לך יד מטורפת, באמת. -תודה. וואו, כל מה שנגעת בו יצא מדויק, מושלם וטעים, ממש תודה. אני אכניס את זה. -את לא יודעת איך ריגשת אותי. באמת. -בסך הכול, המטבח זה החיים שלי. מרגישים את זה. -מה שבאמת נותן לי את הכוח. מדהים. -וכשאת אומרת לי "וואו", את לא יודעת מה זה עושה לי פה בפנים. יואו. -זה... זהו. קנית אותי. אני מוכנה לבשל לך כמה שאת רוצה. -הלוואי, אמן. רק תבואי. -תודה רבה, זה היה מושלם. תודה,

ותודה רבה גם לכם שצפיתן בנו. אנחנו נמשיך לאכול, אתם תתגרו. לא, סתם, לכו למטבח ותכינו גם. זה הכי פשוט, זה באמת היה פשוט, חוץ מהקינוח, מודה ומתוודה, פשוט זה לא היה. מצטערת... -כולן יכולות. תראי, בואי נאמר, הכול היה זה, עד פה, שברת אותי. שיהיה לכם שבת שלום, להתראות. -שבת שלום.