הרב אלמוג לוי | ניסיונות החיים

שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אני רוצה היום לדבר על נקודה, נושא מאוד מאוד חשוב שאין אחד או אחת מאיתנו שלא מזדמן לידו או נצרך לדבר הזה. אני רוצה לומר, אין אחד מאיתנו שלא מתמודד בניסיונות בחיים שלו. ולא משנה מי הוא, לא משנה מה הוא, באשר הוא שם, כל אחד לפי המקום שלו, הדרגה שלו, המקום עבודה שלו, החיים שלו, צורת החיים שלו. אין אחד מאיתנו או אחת מאיתנו שאין לה ניסיונות, שאין לו ניסיונות. איך באמת אנחנו יכולים להתמודד עם הניסיונות? איך באמת אנחנו יכולים להתגבר על הניסיונות? זה בעצם שאלה שמנקרת בראשם של הרבה אנשים. הרי הניסיון הוא קשה. אם זה ניסיון בחס וחלילה בריאות חס ושלום. אם זה ניסיון של פרנסה,

של זיווג, את רוצה להתחתן ולא הולך לך, אתה רוצה להתחתן ולא הולך לך, כן? אז זה הדרך. איך מתמודדים עם זה? את צריך לדעת, כלל ראשון שאין ניסיון לאדם, לא שולחים ניסיון לאדם מן השמיים, אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו, אלא אם כן הוא לטובתו, ולתועלתו, להביא אותך, להביא אותך, להביא כל אחד מאיתנו למקום הכי טוב. רק איפה הבעיה שלנו? איפה אנחנו נופלים? כאשר קשה לנו אנחנו מתמודדים בניסיון, מרגישים את הקושי, מרגישים את הלחץ, את הפחד. שעת ניסיון זה שעה של פחד. וואי, אני מפחד שאני לא אעמוד בניסיון. איך אני אצליח להתגבר על זה? מה אני אעשה? מאין יבוא עזרי? מי יעזור לי? עכשיו באותה שעה צריך לזכור שבעצם דווקא הניסיון,

שימו לב, דווקא הניסיון, דווקא הקושי הזה הוא זה שיכול להביא אותי למקומות גבוהים. אני יכול דווקא משם להאפיל למקום גבוה מאוד. כאשר אני מתבונן על הניסיון, כאשר אני מסתכל על הדברים בצורה טובה, בהתבוננות, בעין טובה, להבין באמת שאין ניסיון, אין קושי שבא חס ושלום לרסק אותי. הרי מי ששלח לי את הניסיון, דבר הראשון צריך לדעת ולזכור, זה בורא עולם. ואם בורא עולם שלח לי את הניסיון, ודאי שהוא שלח אותו לטובתי, כדי להועיל לי, כדי לעזור לי, אבל איך עושים את זה? אני רוצה לספר לכם סיפור ובסיפור הזה נבין את מה שאמרנו. יום אחד היה בחור שהיה הולך בדרך. הולך לפתע הוא מקבל נקרא לזה בומפ על הפנים. בומב על הפנים בום.

שפריץ של דם. כל הפנים שלו מכוסות בדם. כאב טופת. הוא מחזיק את הראש. אח. הוא צועק. הוא מסתכל ימינה שמאלה. הוא לא מבין מה קרה לו. הוא לא מבין מה קרה איתו. רק מה הוא ראה? ש נפלה מהראש שלו. הוא קיבל מכה חזקה בפנים והוא הרגיש שמשהו נפל לרצפה. הוא הסתכל למטה הוא רואה אבן. אבן זרוכה לרצפה וכל הפנים שלו דם. הוא מתחיל להתחסות בדם. הוא מתחיל להתלכך בדם. הוא לא מבין. הוא מסתכל ימינה שמאלה. מי זרק עליי את האבן הזאת. הוא מסתכל על הבניינים ליד על המרפסות. לראות מי שם במרפסת אולי הוא יתפוס את ה פושע הגדול הזה שככה עשה לו. הוא לא מוצא. הוא לא רואה אף אחד. אומר, "טוב, אני לא מוצא את הבן אדם, אבל לפחות את האבן

אני מוצא." הוא מתכופף לאבן, הוא מרים אותה, הוא מוציא איזה מפית מהכיס, מנקה את המפית, ממכה את האבן במפית, ואז הוא מסתכל, הוא לא מאמין למראה עיניו מה שהוא רואה. הוא חשב שזו אבן. הוא מסתכל, הוא רואה אבן נוצצת. כמו יהלום. הוא אומר, "רגע, זה יהלום או שזה אבן? מה הולך פה?" הוא שואל את עצמו, "זה אבן או יהלום? היה צורף, לא רחק משם? הבחור הזה ניגש עם האבן לצורף. שלום אדוני, אומר לו, שלום וברכה." אמר לו, "יש לי פה איזה אבן, אני רוצה שתראה אותה." אומר לו, "בקשה." הצורף מסתכל, בוחן אותה עם זכוכית מגדלת, מסתכל מפה, מסתכל משם. פתאום הוא רואה שהצורף הפנים שלו נהיות אדומות. הוא לוחץ על לחצן, סגר את החנות,

אומר לו, "קרה משהו, קרה משהו אומר לו ה המוכר לבחורצ'יק הזה, אומר לו, תדע לך, אתה מולטי מיליונר." אמר לו, "אני, מה אתה צוחק?" נו, דחילק, עזוב אותך הצחוקים עכשיו אני שואל באמת מהבן זה אבן? מה זה? אומר לו, אתה מולטי מיליונר, אתה לא מבין זה לא אבן. זה יהלום יקר, יהלום מיוחד, יהלום נדיר. אומר לו, "מה?" אומר לו, "אתה לא רואה שסגרתי את החנות? לחצתי על הרצן, סגרתי. אין כניסה, אין יציאה. תדע לך שתמות עם מיליונר, תשמור על האבן הזאת, תשמור על עצמך טוב. אומר לו, איך יכול להיות? אומר לו, שיהיה לך לבריאות, פתר אותו לחיים טובים לשלום, הבחור הזה לוקח את האבן, את היהלום הזה ויוצא לדרך. אומר, "אני מיליונר, אני

מולטי מיליונר, אני עשיר." ואז עולה לו שאלה, הוא שואל את עצמו, "רגע רגע, אני לא מבין מה קורה פה. זה שזרק עליי את האבן, הוא אוהב אותי או שהוא שונא אותי? זה בעצם שזרק עליי לא את האבן, זרק עליי את היהלום. אוהב אותי הוא או שונא אותי. ואז הוא אומר בטח הוא שונא אותי. הראיה שהוא פתח לי את הראש, נתן לי בומבה לפרצוף, שפריצים של דם, כאבי טופת, אז הוא אוהב אותי, הוא שונא אותי. אבל רגע רגע, מצד שני הוא נתן לי יהלום. הוא לא זרק עליי בלוק 20 או איזה אבן. הוא זרק עליי מה? יהלום. כנראה שבאמת הוא אוהב אותי? אז הוא אוהב אותי או שונא אותי? הוא שואל את עצמו, הוא חשב כמה רגעים עם עצמו. נחשוב גם אנחנו קצת על זה, זה

מעניין. ואז הבחור הזה הגיע למסקנה שבאמת אותו אחד שזרק עליו את האבן באמת אוהב אותו. הוא באמת אוהב אותו. הראיה שהוא זרק עליו יהלום. אז הוא שאל את עצמו אם הוא כל כך אוהב אותו והוא זרק לו יהלום? אז למה הוא לא בא והגיש לו את היהלום? למה הוא היה צריך לקבל את היהלום במצח עם דם וכאבים, כל הייסורים הזה וכל הבלאגן הזה. אבל זה הוא הגיע למסקנה. באמת הוא אוהב אותי ובאמת הוא רצה להעניק לי את היהלום שאני אהיה מולטי מיליונר. אבל כדי לקבל יהלום יקר ולהיות מולטי מיליונר צריך לשלם את המחיר. צריך לשלם את המחיר. אחים יקרים ואהובים, בורא עולם בחיים שלנו אנחנו הולכים בחיים בעולם הזה ובורא עולם לפעמים זורק עלינו

איזה אבן מלמעלה. אבן כלומר ניסיון, אבן כלומר קושי. איזשהיא בעיה, איזשהיא איזשהו קושי, איזה מכשול, איזה ניסיון. אנחנו יכולים להסתכל על הניסיון הזאת כמו אבן. אח, זה כואב לי, זה קשה לי, זה מפריע לי, זה מציק לי, למה דווקא אני? למה לא אחרים? מה אני כזה גרוע? אני כזה אני כזה רע אני לא עושה רע לאנשים, אני טוב עם כולם. לא הרגתי אף אחד, לא רצחתי אף אחד. מה רוצים ממני? זה יכול להיות זה יכולה להיות הסתכלות, אבל אפשר להסתכל בעוד אופן, בעוד אופן, בעוד צורה על הדברים. להסתכל על האבן הזאת ולהבין האם באמת מה שבורא עולם זרק לי את הניסיון הזה והביא אותי לניסיון הזה, לקושי הזה, למצב הזה, האם באמת זה שהביא אותי

לזה אוהב אותי או שונא אותי? אם אנחנו נחשוב כמה שניות, כולנו נגיע למסקנה שבאמת הוא אוהב אותנו, אז נשאל את השאלה, אז אם הוא אוהב אותנו, אז למה הוא מביא אותנו לקושי ולניסיון הזה? התשובה היא. כי רק על ידי ניסיונות אפשר להפיל ולגדול ולהצליח ברוחניות. בקרבת השם, בדבקות לבורא עולם, להשיג השגות רוחניות. כדי לזכות לזה צריך לשלם את המחיר. אין מה לעשות. לשלם את המחיר כלומר להתקשות, לעמוד בניסיונות, לעמוד בקושי, להתמודד עם ניסיונות של החיים, להתמודד עם קשיים. רק שקשה אפשר להשיג השגות. איך הייתה סבתא זכרונה לברכה אומרת? סבתא הייתה אומרת שהיינו קטנים, היינו אוכלים את הסנדוויץ', את הפרוסה. היה נשאר הקשה.

היה קשה לאכול את הקשה. אז היא אומרת, "כפרה עליך, הקשה הוא קשה. תאכל אותו, זה הכוח שלך. אבל זה קשה. אבל הקשה זה הכוח שלך. אחים יקרים, הקשה בחיים זה הכוח שלנו, זה ההצלחה שלנו. הניסיונות מגדילים אותנו, מגביעים אותנו. דווקא הקושי, דווקא הניסיון, הלחץ, הפחד, דווקא משם אנחנו יכולים לנסוק למעלה לשמיים. אז לכל אחד מאיתנו יש ניסיונות וכך אנחנו צריכים להסתכל עליהם שכל ניסיון הוא בעצם יהלום מתנה שמכאן אנחנו רק נעלה למעלה. היה פעם בחור אחד שהלך לבקר את הרב שלו. כשהוא נכנס לבקר את הרב שלו להתאץ איתו, לראות אותו אז הוא ראה לקיר תמונה מאוד יפה. התמונה הייתה של רב גדול של הרב שלו. רב של הרב שלו. התמונה הייתה

מצוירת. ציור נעה, ציור מיוחד. ניכר היה שמי שצייר את זה היה צייר, מומחה, בקי, אומן. והבחור הזה מסתכל על התמונה. שואל אותו, "הרב, על מה אתה מסתכל?" אומר לו, "אני מסתכל על התמונה של הרב." אומר לו, "זה הרב שלי." אומר לו, "כן." אומר לו, "מה מה אתה מסתכל?" אומר לו, "אני לא מבין למה כל התמונה מצוירת בשחור. כל הציירו אותו עם צבע שחור." אז הוא מסתכל עליו, אומר לו, "לך, לך תביא את התמונה." הוא מסתכל על התמונה, הוא אומר לו, "מה אתה אומר על הפנים שלו? פנים קדושות." נכון? אומר לו, "פנים קדושות." אומר לו, "נראה שהיה לו יראת שמיים, רוח הקודש. נראה רב גדול." אומר לו, "תסתכל טוב." הוא מסתכל על התמונה מקרוב,

הוא רואה נקודות שחורות, נקודות שחורות, נקודה ועוד נקודה, נקודה ועוד נקודה, נקודה ועוד נקודה. אומר לו הרב לבחור הזה, אומר לו, "אתה יודע, אתה רואה פה הרבה נקודות שחורות, אתה יודע שהרב שלי הגיע למה שהגיע בגלל שגם בחיים שלו היו לו הרבה נקודות שחורות, היו לו הרבה הרבה הרבה קשיים בחיים, היו לו הרבה מצבים לא פשוטים. והוא התגבר עליהם והוא התמודד והוא נלחם ובזכות זה הוא יצא מה שיצא. אתה מסתכל היום על התמונה בקיר? אתה רואה איזה פנים, אתה רואה איזה אדם מיוחד, איזה חוכמת אדם תאיר פניו, הדרת פנים. אבל תדע לך, הסתכלת, ראית נקודות שחורות, תדע לך שגם החיים שלו היו רצופים בניסיונות, בקשיים, וזה מה שהביא אותו

לאן שהביא אותו. בזכות זה הוא זכה להגיע לאן שזכה. יום אחד נכנסתי לתחנת רכבת. הייתי צריך לנסוע ברכבת לאיזשהו מקום. היום יש מודה שבתחנות רכבת יש פסנטר. לא יודע אם יצא לכם לראות את זה. זה מדהים. פסנטר. ומישהו שמה יושב ומנגן. שמעתי כל כך מנגינה יפה. אמרתי אני חייב לראות מי מי מנגן. מי מי מי זה האדם הזה. אז ניגשתי התקרבתי ליד הפסנטרה יושב שם בחור ומנגן. כל כך נהניתי. כולך כל כך התענקתי עם המנגינה. אחרי כמה דקות הוא סיים לנגן ואז אמרתי לו, תגיד לי, הצבע השחור הוא צבע פחות אהוב. לעומת זאת, הצבע הלבן הוא צבע יותר יותר אהוב, יותר מתחברים אליו. אומר לי, נכון? אז אמרתי לו, תגיד לי, למה בפסנטר מנגנים גם

על השחור וגם על הלבן? היה יותר כדאי שינגנו רק על הלבן? כי הוא צבע יותר. אמרתי לי, "אתה לא מבין? בלי לנגן על השחור בפסנטר המנגינה לא תצא טוב המנגינה לא תהיה יפה רק לבן זה לא מספיק צריך גם את ה את השחור אמרתי לו אתה לא יודע מה עשית לי את המת אותי מוסר השכל בחיים לא רק מה שלבן עושה לי טוב גם השחור גם הקושי השחור זה מסמל את הניסיונות את הקושי בחיים גם זה עושה לי טוב פלא פלאות מדהים אדם קם בבוקר מכין נס קפה שנאמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה. הכי נס כפה. לוקח את הנס, שם כפית נס, כפית סוכר, נס הומר. מי שטעם פעם נס כפה הומר, הוא שם סוכר, הסוכר הוא מתוק. אחר כך הוא שם על זה מים חמים, מערה על זה מים חמים

ואחר כך חלב. הנס מר, הסוכר מתוק, המים הם חמים והחלב קר. הוא קם בבוקר, הוא לא יודע איזה יום יהיה לו. יהיה לו יום מתוק, יום מר, יום חם, יום קר, אבל מה שבטוח שהכל נהיה בדברו. שהכל כל מה שקורה לנו נהיה בדברו של בורא עולם. כל ניסיון שבא לנו זה הכל מן השמיים. אם נזכור את זה ונדע שהניסיונות הקשיים בעצם הם מרימים אותנו יהיה לנו כוח להתמודד עם ניסיונות. יהיה רצון שנזכה להתמודד עם כל הקשיים וכל הניסיונות. נתת לראך נס להתנוסס ורק נתנוסס ונעלה בזכות כל הניסיונות. וכן י רצון לנאמר אמן