הרב זמיר כהן - סודה של טהרת המשפחה היהודית

נתבונן היום יחד באחת המערכות הנפלאות שהקדוש ברוך הוא יצר בעולם, הקשר הבן זוגי שבין איש לאישה ברודים היותר פנימיים והעמוקים, דברים שיש להם גם משמעות רוחנית וגם תורמים לקשר המיוחד והנפלא שיש בין בני זוג. כפי שידוע, היום יש כל כך הרבה בעיות בשלום בית גם בארץ, גם בעולם. לפני שמתחתנים, אנשים מתכננים נתחתן, נחיה חיים טובים יותר, מאושרים יותר, בפועל רואים שיש מעט מאות זוגות בעולם שהם באמת יכולים להעיד על עצמם. אני מאושר מחיי הנישואים. והמציאות מראה שאם יש שלום בית זה מקרין על כל היום. האדם יותר מאושר, יותר רגוע, יותר שמח בעבודה, בכל מקום שהוא נמצא, חוזר הביתה. טוב לו. לעומת זאת, אדם שיש לו בעיות

בשלום בית, הוא לחוץ בכל שעה, בכל זמן, קשה לו מאוד להרגיש באמת אושר. גם כשיש לו רגעים שמחים תמיד יש את העננה הזו שמעיבה שם באופק שלא טוב לו עם אשתו. ההסבר היסודי ביהדות לשלום בית שבין בעל ואישה נעוץ בהבנה של המורכבות והמבנה הרוחני של הגבר והאישה. דברים שבאים לידי ביטוי בשני מסלולים. המסלול האחד הוא הבנת ההבדלים שבין איש לאישה. כלומר, מה הם הצרכים הנפשיים של הגבר? מה הם הצרכים הנפשיים של האישה? והמסלול השני הוא היציאה מהשגרה, ההתרעננות שיש בחיי הנישואין. כי כפי שכולנו יודעים, כל אדם כשרואה דבר חדש הוא רוצה אותו. בקיץ, כאשר הענבים מגיעים לחנויות, בדרך כלל בתחילת העונה הם מאוד חמוצים, לא טעימים,

יקרים ואתה רואה שבכל זאת אנשים קונים. תמתין כמה שבועות, תקבל הרבה יותר זול, ענבים מתוקים, הרבה יותר טעימים, אבל כל אדם רוצה דברים חדשים. הוא רוצה להתחדש, אף על פי שהוא יודע שזה לא כל כך, אבל הוא רוצה דברים חדשים. כשמדובר בענבים, אין עם זה שום בעיה, אז תאכל חמוץ. אבל כאשר מדובר בשלום בית, בקשר שבין איש לאישה, ודאי שיש לזה השלכות שונות לחלוטין. נתחיל קודם כל בהבנת המבנה הרוחני על פי דברי תורת הקבלה, ספר הזוהר. מה זה איש? מה זה אישה? מדוע אדם שואף לזוגיות בכלל? ונעבור מתוך כך להבדלים שבין איש לאישה ולמצוות טהרת המשפחה שכידוע היא אחד הנושאים המרכזיים ביותר בבית היהודי. העמוד שעליו נשען הבית

היהודי. בספר הזוהר כתוב שלפני שהנשמה יורדת לעולם, אמנם בעולם הזה אנחנו רואים שיש בני אדם זכרים, יש נקבות, גברים, נשים. בעולם הנשמות האם יש גם כן דבר כזה נשמה בן ונשמה בת? אומר הזוהר שלפני שהנשמה יורדת לעולם אין נשמות זכריות ונשמות נקביות כל אחת בפני עצמן אלא כל נשמה אחת מורכבת משני חצאים חצי זכרי וחצי נקבי כשמגיע הזמן שהנשמה צריכה לרדת לעולם היא עוברת כמין פיצול כזה חלוקה לשני חצאים החלק הזכרי נשלח בגוף של בן החלק הנקבי בגוף של בת מדגיש הזוהר שזה לא חייב להיות באותה שעה יכול להיות בהפרש של הרבה זמן בין הזמן שהנשמה הזו יורדת לבין החצי השני שלה. וכאשר האדם נמצא כאן בעולם הוא שואף לזוגיות מכיוון

שהוא שואף לשלמות. לא כמו שיש כתות בעולם או דתות מסוימות שחושבות שאדם ששואף לזוגיות שואף להתבהמות. זה נובע אצלו ממקום לא טוב. מכיוון שהם רוצים הם רואים מאיפה יצאה התאוריה הזאת? מכיוון שהם רואים את התאווה הגדולה שיש בקשר הבן זוגי, את היצרים שקרוחים לעניין, אז התפיסה השטחית אומרת כנראה שזה דבר שלילי, כי תראה אדם כמו בהמה. לאמיתו של דבר זה לא נכון. השאיפה לזוגיות על פי ספר הזוהר היא שאיפה לשלמות. כי הגבר מרגיש בתוכו שהוא רק חצי נשמה, גם אם הוא לא מגדיר את זה במילים, אבל כך הוא מרגיש בתוכו, חסר לי משהו שישלים אותי. ואז הוא רוצה אותה וכך גם היא מרגישה שחסר לה החצי האמיתי שלה ולכן היא שואפת לאיש כדי

שהיא תוכל להגיע לשלמות שלה. מה פשר הטקס הזה שקוראים לו בשם חופה? אי אפשר ללכת להירשם או אפילו סתם לחיות? מה? מה הבעיה? בתורת הקבלה ידוע שהקשר שבין איש לאישה זה לא קשר שבין גוף לגוף אלא בין נשמה לנשמה. למה כל כך מקפידים על כך שיהיהודי התחתן עם יהודיה? ולא שאחד מהצדדים יהיה לא יהודי. כי יש כאן מבנה רוחני מסוים ומבנה שונה שהחיבור ביניהם הוא לא טוב לא לצד הזה ולא לצד הזה. כי הקשר שבין איש לאישה הוא קשר רוחני. מדובר כאן באיחוד שהאדם חוזר למקורו שהוא הופך להיות נשמה מושלמת. אבל דווקא בגלל שזה כל כך חשוב, כל כך נסגב, עד כדי כך שאצל זוג נשוי, לאחר שהאישה טובלת במקווה, הקשר שביניהם נחשב מצווה מהתורה

כמו הנחת תפילין. בלי קשר לילדים, ילדים, לא יהיה ילדים. עצם הקשר שביניהם הוא קשר רוחני ונסגב. מצווה מהתורה כמו הנחת תפילין, כמו כל מצווה אחרת שיש בתורה. מכיוון שהאדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כך אומר הזוהר. בלשון הזוהר הגוף נקרא בשם נעל. שזה מסביר גם את העניין של הנעל בחליצה. למה הגוף נקרא בשם נעל? מכיוון שהגוף מלביש את החלק הכי תחתון של הנשמה. אנחנו לא רואים נשמה. יש הרבה דברים שאנחנו לא רואים. נשמה אדם לא יכול לראות. אבל נשמת האדם שיש כידוע מחקרים והוכחות ועדויות על מציאות הנשמה מלבד מה שכתוב בתורה שהנשמה היא האדם האמיתי והגוף הוא רק לבוש. אבל אומר הזוהר, תדע שהגוף מלביש את החלק הכי

תחתון של הנשמה, כי הנשמה עצמה מתנשאת ומגיעה לגבים עצומים. נשמת יהודים מגיעה לאצילות, בריאה, יצירה, עשייה, עולמות רוחניים גבוהים מאוד שבתורת הקבלה הדברים מורחבים ומוסברים. כל זמן שהאדם לבד, השרוי בלא אישה, כל זמן שהוא לא נשוי, אומרת הגמרא, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא תורה, בלא חומה, חסר לו הרבה דברים. למה? אתה רואה אותו שמח, הוא מחייך, אבל יש כאן רק חצי נשמה שהיא שמחה. חסר החצי השני שיהיהפוך אותו לאדם שלם כדי שהשמחה באמת תהיה מושלמת. כאשר הוא נשוי, אומר לה, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, כשיש נעדים כשרים עם כל המה שמלווה את המעמד הזה, באותה שעה הנשמות נקשרות זו בזו. כלומר, יש קריטת

ברית בין שני החצאים של הנשמה. לאחר מכן יש לזה ביטויים אחרים, אבל ראשית קודם כל לפני שיש את הקשר שיש בין איש לבין אישה, קודם כל מקדש אותה הרי את מקודשת לי בתבעת זו ומברכים על היין ויש את העדים שם. לאחר שיש את החלות הרוחנית של הקשר שביניהם, אחר כך יש את הביטויים האחרים של חיבורי הנשמות באמצעות הגוף. כשפותחים את ספרו של הרמב"ם בהלכות אישות ורואים את ההדרכה שהוא מדריך את הבעל והאישה כיצד להתנהג כל צד עם זולתו, רואים שהרמב"ם נותן הדרכות שונות לבעל איך להתנהג עם האישה ולאישה איך להתנהג עם הבעל. לא לא אותו דבר. זה גם מתבטא במגן דוד. יש שם שני משולשים. משולש ישר ומשולש הפוך שמסמלים את הזכר והנקבה.

מתאחדים יחדיו. יש לנו את הסמל היהודי המגן דוד. אבל באומכם של דברים מדוע זה משולש ישר וזה משולש הפוך? ללמדנו שאמנם זה בן אדם וזה בן אדם זכר ונקבה כולם בני אדם אבל יש הבדל ביניהם זה משולש וזה משולש אבל זה ישר וזה הפוך זה כיוון שונה לחלוטין המשולש הישר מסמל את הנקבה משולש ההפוך שהוא כמו יורד מלמעלה למטה זה מסמל את הזכר שהוא בבחינת המשפיע יותר בתורת הקבלה וכאשר שניהם מתאחדים הופכים להיות גוף אחד נשמה אחת אבל אם רוצים שלום בית חייבים חייבים להבין שיש הבדל ביניהם גבר שיתן לאישה ויקריב למענה המון ויש כאלה הוא מקריב המון ותמיד יש בעיות של שלום בית והיא מקריבה לבעלה ממש המון עושה הכל בשבילו ויש בעיות

של שלום בית שורש הבעיה מסביר הרמבם שהם אף פעם לא ניסו להבין מה השני באמת צריך בדרך כלל מה האדם נותן לשני מה שהוא מבין שהוא צריך אם אני אוהב אותו אני נותן לו את מה שאני מבין שהוא צריך אבל כשמדובר באיש ואישה המבנה הרוחני של האישה שונה משל האיש ממילא יש לה צרכים אחרים. האישה שייכת לספירת מלכות בתורת הקבלה. היא יותר אצילה, יש לה יותר חוש ורגישות לניקיון, ליופי, לעדינות. אם גבר התנהג עם אשתו, כמו שהוא מתנהג עם החברים שלו, היא יכולה מאוד להעלב והוא לא מבין, אבל כולם אוהבים את הבדיחות שלי. למה רק היא נעלבת? אני רק מתלוצץ איתה. אשתך היא לא החברים שלך. אישה בנויה אחרת, יש לה סגנון אחר, היא צריכה דברים

אחרים. אתה צריך לתת לה את מה שהיא צריכה. אוזן כשבת. האישה מדברת יותר מהאיש, אומרים חז"ל, כי בחינוך ילדים צריך הרבה דיבור. והאישה שהיא עקרת הבית, עיקרו של בית, מרגישה את הבית הרבה יותר מבעלה. דבר שאפשר לבדוק את זה. תשאל גבר מה יש בכל מגרה בבית? הוא יודע. תשאל אותו מה עם התאריכים של ימי ההולדת של הילדים? הוא לא יודע. הוא אומר בדרך כלל הוא מתחמק, תשאל את אשתי. יש גברים שאפילו לא יודעים באיזה כיתה כל ילד לומד. אני לא זוכר זה ב' או ג'. תשאל את אשתי יודעת יותר טוב. האישה מרגישה את ענייני הבית הרבה יותר מבעלה. אז היא קיבלה את כשרון הדיבור. היא נמצאת יותר עם הילדים. היא מעריכה בדיבור. מרפדת כי בחינוך

ילדים צריך הרבה דיבור. אם הבעל לא מבין שאשתו בנויה אחרת לפי התפקידים שלה, לפי הצרכים הנפשיים שלה, והוא צריך לספק לה את אותם צרכים, כשהיא מדברת איתו והוא מרגיש שהיא קצת מעריכה יותר מדי, הוא הופך להיות חסר סבלנות. לפעמים הוא יכול לקטוע אותה באמצע משפט, לעבור לנושאים אחרים, לפתוח עיתון והיא מאוד נעלבת. והוא מרגיש היא מחבידה עליי בדיבור. לא כל אישה. כמובן יש דברים שמשתנים אבל בדרך כלל אנשים מדברות יותר יש על כך גם מחקרים אם הוא היה מבין שהיא זקוקה לזה היא צריכה לדבר הקדוש ברוך הוא נתן לה את התכונה הזו בגלל התפקיד המיוחד שלה בבית ממילא תפקידך לשמש כאוזן כשבת לאישה להקשיב להאזין וכן להפך אישה

כשנכנסת לראש הגברי ומבינה שהקדוש ברוך הוא יצר אותו כעם גוף שמתאים יותר למלחמות מתאים יותר למסעות כבדים לעבודות קשות הבית צריך את שני החלקים האלה אין מה לעשות יש את הפנימיות של הבית שצריכה יותר תעדינות ויש את החיצוניות שיותר מלחמות יותר קושי יותר סמכות אז כמובן שגבר אמור לעזור לאשתו בבית קשיים בפרנסה אישה עוזרת לבעלה בפרנסה או שאם היא מרגישה צורך קצת לממש את עצמה להגשים את עצמה רוצה קצת לצאת לעבודה כמו שהיום הרבה נשים עובדות וגברים עוזרים בענייני הבית לא כמו בעבר שגבר בדרך כלל היה בחוץ ואישה הייתה בבית וזה בסדר גמור כשהכל נעשה לפי כללי הצניעות והגדרים הנכונים אז זה נפלא מאוד זה בסדר גמור אבל

אחרי הכל האישה היא אישה ויש לה את הצרכים שלה והגבר הוא גבר ויש לו את הצרכים שלו אישה שמבינה שאלוקים יצר אותו כטיפוס סמכותי יותר דבר שגורם לו להרגיש גם בבית את הצורך הזה להרגיש שדעתו חשובה. הרי מטבע הדברים הוא לא יודע בכל מה שקורה בבית. הוא לא הוא לא מעורה בכל מה שקורה בבית. הוא לא יודע כל מה שקורה והוא גם לא מעורה. בדרך כלל זה כך. הוא עלול להרגיש מנותק. אישה חכמה מעניקה לבעלה את ההבנה. דעתך חשובה לי בכל דבר. כמו שכותב הרמבם, עושה כל מעשיה על פיו. כל דבר חשוב היא שואלת אותו. עדיף כך, עדיף כך. מה בדרך כלל גבר עונה לאשתו על שאלות כאלה? אתה רוצה כך? נעשה כך. נקנה את זה או נעשה את זה על 90 וכמה

אחוז מהשאלות הוא עונה לה תעשי מה שאת רוצה איך שאת מבינה אני לא יודע זה התחום שלך אני לא מבין האישה יכולה להתעייף בשביל מה אני אשאל אותה הוא תמיד אומר לי מה שאת רוצה וזה לא נכון כמובן לא צריך להגזים בשאלות אבל כאשר היא שואלת את בעלה היא מעבירה אליו את המסר אתה חשוב לנו בבית אתה מעורה בכל העניינים אני רוצה שתהיה מעודקן בהכל דעתך חשובה לי אז ממילא הוא מרגיש את הסמכות את התחושת טבעית שהאלוקים נתן לו את הצורך הזה שהוא זקוק לו כל כך הוא מקבל את זה גבר שלא מקבל את המסר הזה מאשתו עלול להיות כל כך קטנוני ולהריב עם אשתו על כל דבר קטן והיא לא מבינה מה הוא רוצה היא לא יודעת חסר לו המסר הזה שדעתו חשובה

חסרה לו תחושת השותפות בענייני הבית זה למעשה המסלול האחד שבדרך כלל מדברים עליו וברוב ההרצאות מי שיבדוק רוב ההרצאות מדברים על הצרכים הנפשיים של כל צד, מה כל אחד צריך להעניק לזולתו. אבל יש מסלול שני שמשום מה לא הרבה מדברים עליו והוא ממש קריטי לשלום בית מלבד כל המעלות האחרות שיש בו. וזוהיא טהרת המשפחה, מצוות טהרת המשפחה המפורסמת שהיא מעמודי היסוד של הבית היהודי. יש אמנם הרבה ששואלים בשביל מה צריך את זה? יש לנו אמבטיה בבית? למה צריך דווקא מקווה? אחרים שואלים מה זה טומאת נידה? מה פירוש טומאה? איזה מין דבר זה? זה שייך לדורות ההם, לא שייך לתקופה שלנו. יש נשים שטוענות, אני לא רוצה לטבול במקווה, לא כל

כך נוח לי להגיע לשם. כל אלה שאלות שכדאי להתייחס עליהם. ראשית, מה זה בכלל טומאת נידה? מה פשר ההגדרה הזאת? השאלה בעניין הזה שמעתי פעם מדוקטור לבוטניקה, אחד הסמינרים ישבה ליד שולחן מעץ, אני בכוונה מציין את העובדה הזו, עץ גולמי. ושאלה, אמרה שהיא לאחרונה קצת מתעניינת יותר ביהדות, מתחזקת והיא מאוד מתפעלת. היא בגיל שלה מתחילה ללמוד תנ"ך בהבנה מעמיקה, לא כמו שלמדה כשהייתה בבית הספר. היום לצערנו מלמדים תנ"ך בצורה מאוד מעוותת עד שהילדים שונאים את הלימוד הזה. יראו במקומות של תורה איך מלמדים תנ"ך עד כמה ילדים מתאהבים בתנ"ך. על כל פנים, היא בגיל מאוחר, התחילה להתעניין, לקרוא והיא אומרת שהיא כל כך מתפעלת

מהרבדים, מהעומק, מהשפה, מהמסרים. נפלא מאוד. יש רק דבר אחד שמפריע לה. היא אומרת, לא מתאים לתורה הנפלאה שלנו שהיא תדבר על מושגים של טומאה. היא הזכירה שני סוגים של טומאה שהיא ראתה בתורה. האחד, טומאת מת. שהתורה אומרת שאדם שנתמע למת אסור לו להיכנס לבית המקדש עד שיקחו אפר של פרה אדומה עם מי מעיין ומזים עליו. אז היא השתמשה במילים. זה נשמע לטקס פרימיטיבי. לא מתאים לתורה הנפלאה שלנו שהעניקה את הערכים האוניברסליים לכל האנושות שהיא תדבר על תקסים מהסוג הזה שבכלל לא שייכים לעידן המודרני. איך ייתכן שיש הוראה כזו? דבר שני שהפריע לה טומת נידה. היא אומרת מה זה נידה? עניין טבעי שקיים בעולם הטבע. למה להפוך את

האישה לטמאה? למה? מה מה פשר הריחוק הזה? למה צריך להרחיק אותה באותם הימים? אמרתי לו, הראשית לא מרחיקים אותה. בני הזוג מתרחקים אחד מהשני. זה לא ש היא אסור להתקרב לבעלה ולבעלה מותר להתקרב אליה. שניהם שניהם באותה מידה שאסור שישו מגע פיזי ביניהם. אם כי אציין, גברים צריכים לדעת שבאותם הימים של האיסור שיש בהלכה של איסור נידה, הגבר צריך להיות לצד אשתו מבחינה רגשית, תמיכה נפשית. מסרים של עידוד, של קשר, הרבה יותר מהימים שהיא מותרת. אלה ימים של שינוי הורמונים. לא קל לאישה להעביר את אותם הימים כמו ימים רגילים. הגוף עובר שינויים, הרגשות עוברות שינויים. היא נתונה מאוד לתנודות. אמנם זה משתנה מאישה לאישה,

אבל אצל רוב אנשים יש קשיים גדולים באותם הימים והגבר באותם הימים הבעל מצווה לעמוד לצד אשתו. טלפון מעבודה. גם אם הוא לא רגיל להתקשר כל יום. באותם הימים כן תתקשר. מה שלומך? איך את מרגישה? חוזר הביתה, יותר אוזן כשבת, יותר זה דבר שהוא מאוד מחוייב, אבל פיזית אין שום מגע ביניהם באותם הימים עד שהיא חוזרת מהמקווה. אז היא אומרת, אני לא רצתה להבין מה זה. הזכרתי קודם שהשיחה הזו הייתה ליד שולחן מעץ גולמי. על שולחנות מעץ מהסוג הזה בדרך כלל יש נקודות שחורות של הצטברות של לכלוך שבמשך הזמן כמו שיש בפארקים וכולי הצבעתי על אחת הנקודות השחורות האלה ואמרתי לה אני רוצה לשאול אותך שאלה לפני 300 שנה היו דוקטורים

ופרופסורים כמו שיש היום ידעו פחות מהיום אבל למדו באוניברסיטה וקיבלו תעודות והשמחה תערי לך שהייתי יושבת עם פרופסור לפני 300 שנה אז עדיין לא גילו את עולם החיידקים רק לפני בערך 160 170 שנה ההולנדי ליונה גילה את המציא את המיקרוסקופ לא ידעו אז לפני כן לא ידעו שיש חיידקים חז"ל כבר ידעו בספר המהפך הבאתי את המקורות שחז"ל ידעו מתוך התורה שיש את היצורים הקטנים האלה אבל אז לא ידעו לפני 300 שנה בעולם המדע עדיין לא ידעו והנה את מצביעה על נקודה שחורה כזו ואומרת לפרופסור הזה אתה יודע מה יש כאן הוא אומר לך כן יש נקודה שחורה את אומרת לו לא יש כאן אין ספור של יצורים קטנים שהם זזים נעים חיים הולכים באים

מתקוטטים רבים נלחמים לפעמים הורגים אחד את השני איך הוא היה מגיב אותו פרופסור לפני 300 שנה הוא היה שולח אותך לאשפוז הוא היה בטוח שאת לא שפויה מסתכלת על נקודה שחורה ואומרת שיש כאן יצורים אני יש כאן הם הולכים באים האדם הזה לא שפוי אבל היום את יודעת שאותו אותו פרופסור עם כל הכבוד לתואר שלו הוא היה שייך לעולם הקדום יותר לעולם נקרא לזה הפרימיטיבי יותר הוא לא ידע את מה שבעידן המודרני יודעים שיש חיידקים חי שהוא דק אנחנו לא רואים כל דבר אבל יודעים שזה קיים יש הוכחות אתה מסתכל במיקרוסקופ אתה רואה את הדברים בכלל אילו היינו רואים כל מה שקיים אילו היינו קולטים כל מה שקיים סביב מצבנו היה גרוע. נתאר לעצמנו

מה היה קורה אם המוח שלנו היה בנוי עם כל סוגי האנטנות וצורות הקליטה שיש היום בעולם. והוא היה קולט את כל המידע שמסביב. באותה שנייה הוא היה קולט את כל נניח שיחות הטלפון שעוברות כאן באוויר בגללים השונים של כל האנטנות השונות. נניח שהמוח היה קולט את הכל. הוא היה קולט את כל התמונות שמסתובבות כאן, את כל המימדים הרוחניים שיש סביבנו. האדם היה לו לצאת מדעתו. לכן הקדוש ברוך הוא הגביל את יכולת הקליטה של האדם. מה שאתה צריך לראות אתה קולט, מה שאתה צריך לראות אתה רואה. לא מעבר. קח מים. אם היה לנו עיניים ברמה של מיקרוסקופ והיינו מסתכלים על מים, מה היינו רואים שם? מישהו היה מסוגל לשתות את המים האלה? אולי היינו

מתרגלים, אבל הכל היינו רואים שם הכל נע וז ודברים מבהילים. לטובתנו לא רואים כל מה שקיים במציאות כי עבורנו זה מיותר. צריך לדעת שזה קיים אבל לא צריך לראות, לא צריך לקלוט את כל הדברים האלה. את כמי שמאמינה באלוקים ובתורה שלו, כמו שאמרת קודם, צריכה להבין שבורא העולם, בורא היקום, גילה לנו בתוך התורה הזו כל מיני סודות טבע שאנחנו עדיין לא יודעים. יש המון נתונים שהמדע לא ידע בעבר, התורה דיברה עליהם והיום גילו עם כל המכשור החדיש וכל ההתקדמות המדעית, אבל יש דברים שהמדע עדיין לא גילה. אחד הדברים האלה זה כל מה שקשור לדיני טומאה וטהרה. מה זה בעצם טומאה? כולנו יודעים שיש מושג של חיידקים שיכולים לזהם פצע

למשל, אבל זה זיהום חיצוני. יש מעין זה דבר שנוגע לנפש, לנשמת האדם, כמו שהתורה משתמשת במילים בשלא לאכול דברים שאסורים באכילה. למה? ולא תטמאו את נפשותכם. טומאה זה לכלוך ששייך לנפש, עניין רוחני. את לא רואה את זה בעיניים חומריות, אבל זה דבר ששייך לנפש האדם. כשאדם אוכל דברים לא קשרים, אומר הארי הקדוש שהגוף ניזון מהחומר שיש באותו מאכל, והנשמה מקבלת את המימד הרוחני שיש באותו דבר. וכשמדובר בדבר לא כשר, זה לא מתאים לנשמת היהודי. גוי שיאכל דבר לא כשר זה לא יפריע לו כי המבנה הרוחני שלו לא אמור להינזק מדברים כאלה. יהודי שיאכל המבנה בנוי אחרת וזה נקרא שהוא הופך את עצמו לטומאה כזאת. זה לא טוב לו זה מזיק לו

ולא תטמאו את נפשותיכם. כך גם מלמד אותנו הקדוש ברוך הוא שאמנם הנידע הוא דבר טבעי אבל באותה שעה מבחינה רוחנית כל זמן שהאישה ללא מגע עם גבר אין בזה שום בעיה אבל ברגע שיש לה את המגע הזה במקום קשר רוחני ונסגב אפילו שזה בעלה באופן רגיל הקשר שבינה לבינו הוא קשר קדוש ונסגע ונפלא מאוד כשהם כאן ביחד בעולמות רוחניים יש השפעות נפלאות. עד כדי כך שכתוב בהלכה שתלמידי חכמים טוב שיקפידו להיות עם נשותיהם בליל שבת יותר מאשר כל השבוע. שבע בתורת הקבלה מספר שבע הוא הרוחניות שבתוך הטבע. שש שייך לעולם החומר. מספר שש מייצג את החומר. כל דבר חומרי מוגבל בשישה צדדים. ארבע רוחות העולם מעלה ומטה. השבע הוא המימד הרוחני

שבתוך החומר. כמו הנשמה שבתוך הגוף. הגוף שייך למספר שש. השש מייצג את הגוף, את החומר, את הטבע. והשבע זה הרוחניות שבתוך הטבע. היום השביעי, השנה השביעית, ביהדות יש המון שביעיות. בשבת הזמן זורם אחרת. כל המערכות הרוחניות פועלות אחרת לחלוטין. והקשר שבין תלמיד חכם לראייתו בשבת זה הרבה יותר גבוה מכל השבוע. זאת אומרת שרואים שהקשר הזה הוא נסגב. אבל כאן בזמנים שהאישה נידה וזה לא משנה שבת יום חול אם היא נידה אף על פי שזו אשתו כל וחומר כשהיא לא אשתו כגון רווקה או חס ושלום גרוע יותר שהיא אשת איש במקום קשר שיש ביניהם מדובר בקצר כמו שאתה יכול בחשמל ליצור חיבורים שיכולים להאיר מדינה שלמה אתה יכול על ידי חשמל

לפוצץ מדינה שלמה חשמל זה כוח אדיר כך גם הקשר שבינו לביני אם הוא נעשה שלא לא בקדושה יש נזק לשניהם כי זה לא מתאים. החיבור כעת לא שייך בכלל. למה בכלל יש את הנידה? ומה עושה המקווה שכן מטהר? יש אמבטיה בבית. גם כאן צריכים להיכנס לרודים היותר פנימיים שיש בתורת הסוד. בתורת הקבלה מוסבר שבאופן טבעי לא היה אמור להיות כל העניין של הנידה והמחזור אצל האישה. עד היום הרופאים לא מבינים בשביל מה הגוף צריך את זה. כל העניין הזה של המחזור עניין שהוא לא אסתטי, הוא לא טבעי, הוא לא יעיל. כל דבר בטבע יש לו סיבה. אפילו דברים שבעבר חשבו שהם מיותר, לאט לאט למדו שאין דבר בגוף שהוא מיותר. הם באו מנקודת מוצא של כפירה אז הם

יכולים לראות בגוף כל מיני דברים מיותר הם עצמם מתפעלים איך ייתכן שגוף שנוצר במקרה הכל שם ממש מדויק אז אומרים זה אבולוציה מה שמתאים ברירה טבעית וכל הדיבורים האלה כל ברדת מבין שלת מילים אבולוציה ברירה טבעית זה סתם לתת שמות אבל זה לא הסבר מה זה אבולוציה טבע יש לו שכל מי זה מי מי תכנן את זה אין אין דבר מתוכנן בלי מתכנן אבל גם הם מנסים להבין כל דבר שיש בגוף האדם, מדוע הוא קיים? גם בדברים הקטנים שהם עדיין לא מבינים למה זה קיים, לאט לאט מתחילים לגלות. למשל התוספתן של הפנדיצית תמיד חשבו שזה מיותר וטענו שבשב צריך את זה בגוף. לאחרונה יצא מחקר שטוען שבשעה שאדם סובל מזיהום במערכת העיכול, יש שם המון

חיידקים שהורסים את כל האוכלוסייה החיידקית הבריאה. יש לאדם אוכלוסייה חיידקית בריאה במאיים שעוזרים בעיכול. אותם חיידקים נזקקים, נדרשים לעיכול התקין של האדם. אבל כשיש לו זיהום חמור במערכת העיכול, האוכלוסייה הזו מושמדת. איך לאחר שהוא יבריא האוכלוסייה של החיידקים הטובים הידידותיים שוב תשקם את עצמה? הם טוענים שהתוספתן שהוא מין חדרון צדדי כזה בסוף המאיים משמש כמקלט. כשהגוף מתחיל להזדהם קבוצה מהחיידקים הידידותיים מסתתרת שם ושם יש להם מקלט שהם מתחבאים בו. לאחר ש שהכל מזדההם וכל חבריהם נמחקים מהעולם הגוף מבריא. הם יוצאים שוב משם למערכת העיכול הרגילה. מתרבים וככה האדם שוב מקבל. אז היום מצאו שגם לתוספתן

יש סיבה וזה נכון. כל אדם שיש בו אמונה באלוקים יודע שאין ספק שאין דבר שהוא מיותר אבל הרופאים לא מבינים בשביל מהאישה צריכה את זה. כל העניין הזה שהוא מאוד לא נוח ולא נעים ולא אסתטי. בתורת הקבלה מוסבר שבאמת בטבע המקורי כשהקדוש ברוך הוא ברא את אדם וחווה לא היה מושג כזה שנקרא מחזור. מתי זה התחיל? מתי זה נוצר? רק לאחר החטא של אדם וחווה. בכלל הקללה הזו שהתקללה האישה בעצב תלדי בנים, נכנס לא רק העניין של לידה שיש בה גם צירים וקשיים וייסורים. על פי הטבע האישה לא הייתה צריכה ללדת מתוך צירים וקשיים וצעקות וייסורים, הייתה צריכה ללדת כמו שתרנגולת מטילה ביצה. כשתנגולת מטילה ביצה, מטילה ועוברת לסדר היום. בלי

קשיים ובלי ייסורים ובלי צעקות. היא לא מקרקרת באותה שעה, הביצה יוצאת. כך גם האישה על פי הטבע הייתה אמורה ללדת לידה רגילה, בלי צרות ובלי צירים ובלי ייסורים. לאחר שאדם וחווה חטאו בעץ הדעת, היה להם הייתה להם רק מצווה אחת. לא כמו היום שיש לגויים שבע מצוות וליהודים תרייג מצוות. הגאון מבינה כותב שלפני שאדם וחווה חטאו, הכל היה מרוכז בעולם הטבע. כל הנשמות היו כלולות. בנשמה של אדם וחווה. זכרים באדם, נקבות בחווה. כל המצוות היו כלולות באותה מצווה של עץ הדעת. הזמן היה מרוכז, היה זורם באופן שונה. הכל היה בריכוז עצום. העולם היה בהערות גבוהות. גן עדן העליון אז היה ממוזג בתוך העולם הזה. העולם היה במושגים שלא

לא שייכים היום. לאחר שהם חטאו, העולם הוכשך. הכל התפזר. הזמן התפזר. נהיה ששת אלפי שנים במקום שישה ימים. הנשמה של אדם וחווה לאט לאט הייתה צריכה גם כן אלפי ומיליוני ומיליארדי בני אדם עם הזמן שאמורים להחזיר את הבריאה לתיקונה, לקדמותה. על ידי כל המצוות שעושים היום. צריכים לתקן את כל הבריאה עד שבמות המשיח שוב יהיה הייחוד הזה. כשהוא חטא גן עדן העליון נפרד. היה גן עדן ממוזג בעולם הזה אבל המימד הרוחני נפרד. נגזר על אדם הראשון שהוא ימות. למה? כשאלוקים אמר לו, "אל תאכל מעץ הדעת, כי ביום החולכה ממנו מות מות." זה לא כמו במושגים אנושיים שאדם אומר לשני, אם לא תשמע בקולי, אני אהרוג אותך. זה לא לא איום כזה

שאם לא תשמע אני ארצח אותך. זה לא, אלא אומר לו, "תדע לך, היום הכל מתוכן, הכל מואר, הכל ברמה רוחנית גבוהה. יש דבר קטן שהשארתי אותו כדי שתתקן ואתה וכל הנשמות הכלולות בך אם היה עומד בניסיון הזה של עץ הדעת עד כניסת השבת היינו כבר עוברים ישירות לימות המשיח לא היינו צריכים את כל האלפי שנים עם כל מה שקורה היום כי נשאר לו דבר קטן לתקן שהקדוש ברוך הוא השאיר בבריאה וברא את העולם מתוקן עם קלקול מסוים שעל ידי המצווה הזאת זה יתוקן ואז האדם לנצח מקבל את שכרו בזכות ולא בחסד כי הוא התמודד עם ניסיון אדיר אצד זה היה ניסיון אדיר. אבל אחרי שהוא נכשל, לא רק שהוא לא תיקן את הקלקול הזה, אלא הוא קלקל עוד יותר. הקלקול

התרחב. אז עכשיו יש אלפי שנים נדרש זמן ארוך כדי לתקן את הכל, להחזיר לקדמותו ולהביא את העולם שוב לשלמותו. לכן הוא אומר לו, אל תאכל מהעץ הזה, כי אז אתה תתלכלך וכל העולם מתלכלך יחד איתך מבחינה רוחנית. וכדי לתקן את הקלקול הזה אני אצטרך להתיך אותך, להחזיר אותך לעפר, להקים אותך שוב בתחיית המתים טהור ומתוכן, כמו שכתוב במשנה, על כלי חרס שנטמאו שבירתן זוהי טהרתן. והחטא הזה של עץ הדעת שאדם נכשל בו, שבירתו זוהי טהרתו. צריך לחזור שוב לעפר, כמו שהוא היה בתחילה, ולהיבנות שוב בתחיית המתים. כשמגיע זמן קבלת השכר, שהעולם מגיע לשלמותו, אז הגוף שוב נבנה כאשר הוא טהור. ואז גן עדן שנפרד באותה תקופה, החלק הרוחני,

חוזר שוב ומתאחד עם העולם שלנו. אדם נאנש באותה שעה, עונש פרטי, מלבד העניין הזה של עפר תשוב, שזה גם אדם וגם חווה, הגבר קיבל את העונש הזה של בזעת הפך תאכל לחם והאדמה כתוב ארורה אדמה בעבורך וקוץ ודרדר תצמיח לך. לפני כן האדמה הייתה מצמיכה מאלי החיטה, התבואה, הכל היה צומח לבד. אדם לא היה צריך לעבוד בכלל. כמו שהיום אתה לא עובד באדמה, מה יוצא שם? צומח קוצים. כל מיני סוגים של קוצים צומכים שם. לפני שאדם הראשון נכשל בחטא עץ הדעת, המצב היה שונה. האדמה לבד הייתה מצמיכה תבואה. מה שרואים היום שהאדמה מצמיכה קוצים, למה היא לא מצמיכה חיטה? צריך לדעת שזה לא טבעי. על פי הטבע לא היה אמור להיות כך. האדמה הייתה

אמורה להצמיח תבואה כמו שהיא מצמיכה קוצים. רק לאחר שהוא חטא אז התקלל בעניין הזה אם אתה רוצה לאכול אתה צריך להתעייף בזהת הפך תאכל לחם זו הקללה של אדם חווה גם היא קיבלה קללה פרטית משלה בעצב תלדי בנים כלומר כל העניין של הלידה יהיה מלווה עם חוסר נוחות לא רק עצם הלידה עצמה אלא אז התחיל העניין הזה של מחזור שהרחם מקבל רפידה פנימית שהיא עמוסה בכלי דם כדי להזין את העובר המתפתח. במידה ואין הריון, אין עובר, כל הרפידה הזו מתפרקת ויוצאת החוצה בצורת דם המחזור. זה דבר שהוא לא נעים ולא יעיל, אבל זה לאחר שנכשלנו באותו חטא של עץ הדעת, זה מה שנגרם. מסבירים חכמי הקבלה שכשם שכאשר האדם נוגע במת או נמצא במבנה שיש שם

מת והדלתות פתוחות יש מה שנקרא טומאת מת. זה זורם דרך האוויר. עם הדלתות סגורות, כמו שעושים היום בחדרי מתים ובתי חולים, נזהרים שה תהיה דלת כפולה, שכאשר הדלת הזו נפתחת השנייה סגורה וכן להפך שאי אפשר לפתוח את שתיהם יחד כדי שהטומאה לא תזרום דרך. יש גודל מסוים של פתח שהטומאה לא עוברת משם. יש הלכות בכל העניינים האלה של טומאה וטהרה כפי שהקדוש ברוך הוא גילה לנו את סודות הבריאה בתורה שלו. זה מה שנוגע לטומאה. באותה מידה, שזה כמובן סוג אחר לחלוטין, שם בטומאת מת, אסור לאדם להיכנס לשטח הר הבית, אלא אם כן הזו עליו אפר פרה אדומה. לכן היום אנחנו נזרים שלא להיכנס. מלבד חיילים שצריכים להיכנס לצורכי פיקוח נפש,

שזה דוחה את כל התורה, חוץ משלוש עבירות חמורות שבתורה, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, כל התורה נדחת מפני פיקוח נפש. אז אם צריך הם נכנסים לשם. אבל כולנו לא נכנסים. אף על פי שאדם אומר אני לא נגעתי במת די שהוא לחץ יד של מי שנגע במת כדי שהוא יטמא בטומאת מת די שהוא היה בבית חולים בשעה שהוא נולד אם היה שם איזה מת והדלתות היו פתוחות כבר הטומאה זורמת והוא נטמע היום אפשר לומר שכולנו טמאי מתים לכן אסור לנו להיכנס היום להר הבית רק כאשר מזים אפר פרה אדומה אז אותו אדם ניטר היום אין לנו אפר פרה אדומה כתוב שבהיסטוריה מאז משה רבנו ועד ימות המשיח בסך הכל יהיו בעולם עולם 10 פרות אדומות תשע מתוכן כבר היו

הראשונה עשה אותה משה רבנו העשירית על ידי המלך המשיח הוא זה בעצם שיעשה את הפרה האדומה וכל עם ישראל יטהר ויוכל לחזור ולהיכנס לבית המקדש כאשר הוא יבנה למה בעצם אסור להיכנס לבית המקדש כשהאדם תממת בתורת הקבלה מוסבר שכאשר אדם הראשון חטא ועל ידי כך כמין זוהמה רוחנית התפשטה בכל כדור הארץ, בכל הבריאה. העולם ירד מדרגתו, כל האורות הגבוהים, הכל ירד. יש מקומות בודדים שהם לא נטמעו בטומאה של החטא של אדם הראשון. המקום האחד זה שער השמיים. נקודת החיבור שבין העולם שלנו לבין העולמות הרוחניים. שם הטומאה לא חדרה. איפה שער השמיים? שאמר יעקב אבינו, אין זה כי עם בית אלוהים וזה שער השמיים. זה היה הר הבית. הר הבית לא

נטמע. לכן אף על פי שכולנו היום אדם שנוגע במת הרי גם טומאת המת מאיפה היא באה? רק את התוצאה מהחטא של אדם הראשון. כי לפני כן לא היה מוות. כשהאדם נטמע בטומאת מת, הוא יכול להסתובב איפה שהוא רוצה, אבל הוא לא יכול להיכנס למקום שלא יתלכלך באותה טומאה, שזה הר הבית. רק אם יזו עליו אפר פרה אדומה, הוא נטהר. לאותה דוקטור ששאלה את השאלה הזו, את יודעת שהפניצילין בעולם המחקר מתייחסים לפניצילין שהוא התגלה במקרה. אנחנו יודעים שאין מקרה. אותיות מקרה אותיות רק מהשם. רק מ אבל הם מתייחסים לזה במקרה. חוקר שהייתה לו תמיסת חיידקים שבמקרה היה לו שם גם איזה לחם מאופש לצורי מחקר והתמיסה הזו בטעות או בכוונה אני לא יודע

מה הוא עשה שם שפך את ה את התמיסה על הלחם המעופש ואז בא המקרה מבחינתם הסתכל במיקרוסקופ מתוך סקרנות לדעת מה קורה שם התברר שבכל מקום שיש עובש אין חיידקים אז הוא הבין שיש משהו בעובש שהחיידקים לא מסתדרים איתו פיתח את החומר הזה גילה אותו וזה בעצם הפניצילין שעל ידי זה ניצלו עשרות או מאות מיליוני בני אדם מאז שהאנטיביוטיקה התגלתה היום מייצרים גם באופן באופנים אחרים אבל כך גילו את המרכיב הבסיסי של הפניצילין תארי לך אדם שסובל מזיהום חיידקי והוא בא לרופא ואומר לו תן לי תרופה אומר לו קח פניצילים הוא שואל אותו איך עושים את זה אומר לו מעובש אומר תגיד לי אתה שפוי אני לא מרגיש טוב אתה נותן לי עובש מה יענה לו

הרופא? אין מה לעשות, זה עובד על זה. אתה לא רוצה, אל תיקח, אבל אני אומר לך, נושא מחקר, אז הוא אומר לו, כל זמן שאני לא אבין ממה מורכב החיידק ואיך בדיוק הפניצילין מפרק אותו, אני אדם שהולך רק לפי השכל וכל זמן שאני לא אבין, אני לא לוקח את התרופה הזו. מה יענה לו הרופא? תעשה מה שאתה רוצה לחיים שלך. אני למדתי שבע שנים באוניברסיטה, נכנסתי לרבדים העמוקים של עולם הרפואה, ואני אומר לך שזה עובד כך. אתה רוצה תיכנס גם אתה ללמוד, אבל חבל שכל זמן שלא למדת לא תשתמש בזה. אני אומר לך שזה עובד. אותו הדבר אמרתי לה, תדעי לך, כשהקדוש ברוך הוא אומר לנו שאפר פרה אדומה דווקא עמי מעיין, מה עם חיים בדווקא, השילוב של זה,

עם כל הכללים שהתורה אומרת, זה הדבר שמטהר מטומאת מת. אז ודאי שאנחנו עושים את הדברים כפי ההוראות של מי שברא את העולם מתוך הידיעה שלנו, שזה לטובת האדם. על אותו משקל גם בטומאת נידה. כאשר האישה מקבלת את אותו מחזור שזה בעקבות החטא של אדם הראשון אז בוודאי שזה עניין טבעי היום זה טבעי לחלוטין והיא לך שעצמה אין בה שום חיסרון אבל באותה שעה מבחינה רוחנית בנשמה יש איזה שינוי מסוים שאין בו שום נזק לה אבל כשיש מגע בינה לבין מישהו אפילו שמדובר בבעלה במקום קשר קדוש ונסגה והשפעות רוחניות ושלמות יש כאן קצר דבר שהוא לא טוב טוב לה ולא טוב לאותו אדם. אז היא שואלת, אז למה דווקא מקווה? צריך להתרחץ אז יש אמבטיה בבית.

התשובה היא גם כאן אנחנו זקוקים לטהרה רוחנית. כל דבר בטבע יש לו את המימד הרוחני ואת המימד הגשמי שלו. למים במימד הגשמי רואים את ההשלכה של המימד הרוחני. למה המים מרעננים את האדם? למה המים מנקים? מי שרוצה להתנקות לא לוקח שמן ורוחץ ידיים. הוא התלכלך מהשמן. המים מנקים. למים יש תכונה של ניקיון. למים יש תכונה של ניקיון בצד הפיזי בגלל שבמימד הרוחני יש למים יכולת לטהר ולנקות. רק ההבדל הוא שבמימד הפיזי כל מים יכולים לטהר ולנקות. לנקות את הגוף. תיקח מים. מאיפה שלא תיקח זה ינקה אותך. במימד הרוחני אומרת התורה צריך מים חיים. מה זה מים חיים? יש מים שהם מתים. תשאל מדען היום, יש מים מתים? אומר, כל המים אותו

דבר. אבל התורה מלמדת אותנו שכמו שאתה כותב פרח מהאדמה, בעין רגילה, פרח נראה חי, אבל בפועל אתה יודע שהוא מת. אין לו יותר חיות, אין לו יותר קיום. הוא מנותק משורשו. באותה מידה גילתה לנו התורה שכדי להרטומאה יש מה שנקרא בשם מקווה. מה יש במקווה הזה? הרי גם במקווה לכאורה זה מים של מקורות. מים שבאים מכל מיני מקומות ששוהבים אותם. אז ניכנס באמת להבנה מה מסתתר מאחורי העניין הזה שנקרא בשם מקווה ביהדות. ראשית מים חיים אלה מים שלא נשאבו. הזכרתי קודם שמקום המקדש לא נתמ כשאדם הראשון חטא. אבל לא רק מקום המקדש לא נטמע אלא יש גן עדן התחתון. הזוהר הקדוש מדבר בכמה מקומות על גן עדן העליון וגן עדן התחתון. כשאדם

הראשון חטא, ההערה שהייתה בכל כדור הארץ נפרדה והפך להיות מקום רוחני ששמה נשמות יוצאות עד תחיית המתים ששוב הכל ייתאחד חזרה. נשמות חוזרות לגוף. גן עדן העליון חוזר לעולם הזה. אבל יש גם גן עדן התחתון. מה שהתורה מספרת המקום שהיה בו אדם הראשון. והייתה השם גן בעדן מקדם. יש מקום שנקרא עדן ובצד מזרח קדם שם הקדוש ברוך הוא נטה גן שזה גן עדן התחתון שהוא קיים עד היום בכדור הארץ אף אחד לא יודע איפה הוא אם הקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר משהו ודאי שהוא יסתיר אפילו המדענים מודעים שלא חקרו את כל העולם פעם חשבו שחקרו את הכל לפני מספר שנים מצאו איזה שבט באוסטרליה שחיים כמו לפני אלפי שנים עדיין בלי בגדים ומשתמשים בכלי

אבן וממש אף אחד לא ידע שיש יש עדיין ילדים כאלה שנמצאים שם לא גילו את כל הפינות בעולם אבל גם נניח שיאמרו גילינו את הכל כשאלוקים רוצה להסתיר מה שהוא מסתיר. וכתוב בתורה שבשערי גן עדן הקדוש ברוך הוא שם את לת החרב המתהפכת כדי שאף אחד לא יוכל להיכנס לשם. זה נקרא גן עדן התחתון. שעד היום יש לזה תפקידים. הזוהר מדבר על התפקידים של גן עדן התחתון ונהר יוצא מעדן משם יפרד והיה לא ארבעה ראשים. כל זה מדובר על גן עדן התחתון. כל המים שנמצאים באדמה לפני שנשאבו מי גשמים יורדים מהשמיים מהעננים לאדמה כל זמן שהם באדמה יש בינם לבין נהרות גן עדן חיבור טבעי מלמטה ברגע שאתה שואב אותם הם כבר לא מים חיים עכרת אותם ממקור

חיותם לאלה כבר אין יותר כוח לטהר ברגע ששואבים את המים מהאדמה עוקרים אותם מהאדמה הם מתנתקים ממי גן עדן אין להם כוח לטהר את הנשמה הזאת אומרת, אבל כשאדם טובל במעיין או אפילו טובל בים, רק בים בדרך כלל לא טובלים, אישה לא הולכת לטבול בים, גם בגלל בעיות צניעות הרי צריך שלא יהיה שום חציצה על גופה וגם צריך, יש שם גלים, זה לא נוח, גם צריך מי שישתשגח עליה כדי לראות שאפילו השיערות לא יוצאות החוצה. אבל צריך לדעת שיש מושג שנקרא מים חיים. אדם שטובל במים החיים האלה של מי המעיין, מה קורה באותה שעה? מי שיראה דברי הזוהר זה כמו שאותה אישה יצאה כעת מחוץ לאטמוספירה, טבלה במי גן עדן העליון, נטהרה וחזרה הביתה. זה

בעצם המשמעות של המקווה. אבל במקווה שאלנו הרי יש המים של מקורות מי ברזה למים שעובים כמו האמבטיה של הבית, אבל התשובה פשוטה. כל מי שטבל פעם במקווה, שאגב זה טוב גם לגברים. גם גבר שטובל במקווה מקבל טהרה. יש אצל החסידים מנהג שבכל בוקר לפני התפילה הולכים לטבול. יש כאלה הולכים לטבול רק במי שישי אצל הגברים. יש כאלה הולכים רק בערבי חגים. יש כאלה שלא הולכים בכלל. אין הלכה, אין חובה. תמיד צריך לדעת יש בתורה הלכה ויש חומרה. לגבר זה חומרה. רוצה יתבול רוצה לא יתבול. כי אצלו אין את העניין של המחזור. אבל אצל האישה זו חובה שלאחר כל מחזור כשעוברים מספר ימים, שזה גם תלוי במנהגי עדות, יש כאלה נוהגים מינימום ארבעה

ימים, יש כאלה נוהגים חמישה, יש כאלה קצת יותר. כל עדה לפי מנהגה, אבל איך שלא יהיה ודאי שחייבים להמתין עד שהיא תסיים את המחזור. בודקת את עצמה כדי לוודא שהיא נקייה לחלוטין. סופרת שבעה ימים, כמו שהתורה אומרת, וספרה לה שבעת ימים ואחר תהר. לאחר שהיא סופרת שבעה ימים עם בדיקה בכל יום שהיא טהורה, כלומר שהיא נקיה, הולכת לטבול במקווה ואז היא נטהרת ואחר תהר. אחר כך יכולה לטבול במקווה ולהיטהר. זה יוצא כך. אם היום למשל היא בודקת את עצמה לפני השקיעה ומתברר שהיא כבר נקייה מכל דימום, לאחר שבעה ימים, באותו יום היא טובלת אבל כשמכשיך לאחר צאת הכוכבים. מתאים ביום ראשון בדקה את עצמה לפני שקיית השמש, יום ראשון הבא

יכולה לטבול לאחר צ הכוכבים ואז היא חוזרת כאשר היא טהורה. אבל לכאורה שאלנו הרי במקווה יש מי ברזים אלה מים שהם שאובים. כל מטבל במקווה רואה שיש בקיר של המקווה כמין פקק גומי כזה. יש נקב בקיר עם פקק גומי. בהלכה מוזכר מה קורה אם יש לנו מים שלא נשאבו. יש לך נניח בזמנם היו יוצאים למעיינות, היו יוצאים לכל מיני מערות אפילו שהיה שם התכנסות של מי גשמים ושם היו נשים טובלות או בנערות נתאר לעצמנו שיש התכנסות של מי גשמים אבל לא בכמות כזו שנוח לטבול שם האם מותר להוסיף על זה מים שאובים כדי שתהיה כמות יותר גדולה של מים ולטבול התשובה היא כתוב בהלכה שתלוי כמה מים יש שם אם יש מי גשמים שלא נשאבו ירת גשם והצטברו שמי

גשמים בכמות של 40 שעה 40 שעה זה אמה על אמה בגובה שלוש עמות עמה זה חצי מטר כשיש לך חצי מטר על חצי מטר בגובה מטר וחצי לא משנה לאורך לרוחב סך הכל זה השיעור של המים שנמצאים שם זה נקרא 40 שעה כשיש כמות כזו של מים 40 שיעה אפילו אם תביא מכליות של מים כל מים שתיתן עליהם הם מתבטלים אליהם גם הם הופכים להיות מים מים חיים. אם יש פחות מ-40 שעה, אז בכל מקרה זה מקווה פסול. אי אפשר לטבול שם. ואם תוסיף על זה עוד מים, שום דבר לא יעזור. אבל אם יש שם שיעור של 40 שיעה, 40 שיעה זה האות מ שזה מעבר. משה היה בהר סיני 40 יום. לאחר ה-40 יום הפך להיות איש האלוקים. התקדש. העובר נוצר ברחם במשך 40 יום. לאחר 40 יום הוא כבר

יצור שלם לכל דבר. לכן האם נקראת אם ה אם בגימטריה 41. לומר שמהיום הזה, יום ה-41, היא הפכה להיות אם יש לה כבר תינוק רגיל כאילו שהוא נולד מבחינה מבחינה מסוימת הוא כבר יצור שלם. היום בעולם המדע גילו שבאמת מיום ה-40 מוחו של העובר מתחיל לשדר גלים חשמליים. גם בעולם המדע מיום ה-40 מחשיבים אותו כבר כיצור אנושי לכל דבר. מה שפעם היו מחשבים משלוש חודשים, היום חזרו לדברי חז"ל שיום ה-40 בלי שהם יכירו כמובן את דברי חז"ל. גם במבול, אחרי שהעולם מתלכלך בחטאים של דור המבול, הקדוש ברוך הוא הוריד מים, שטף את כל העולם ותהר את העולם. כמה זמן היה המבול? 40 יום ו-40 לילה. דווקא 40. כי 40 יש לו את הכוח הזה של המעבר.

גם יש כל מיני סגולות. אומרים תקרא 40 יום שיר השירים. למה 40 יום? סיימת זו יחידה שיוצרת שלמות אחת ואתה עכשיו עובר למעגל הבא. כמו בספירלה אתה עולה למדרגה גבוהה יותר. 40 זה רמה אחרת. אז העניין הזה של ה של ה-40 שעה זה יוצר שלמות מסוימת יחידה. תוסיף על זה כמה מים שתוסיף, המים האלה מתבטלים והופכים גם הם להיות מים חיים. בשעה שהאישה טובלת במקווה, איך המקווה בעצם בנוי שם? להשתמש במי גשמים אי אפשר, יש לך גם קיץ, מה תעשה? צריך להחליף מים. לכן מה עושים? מעבר לקיר הזה יש בריכה שנקראת אוצר של מי גשמים. לבנות מקווה זה תכנון מורכב. יש אוצר של מי גשמים. כלומר בחורף דואגים שמי גשמים ירדו מענקים את הגג היטב. יש

מי גשמים שיורדים ישירות מהשמיים לגג ושם יש צינור מיוחד שאין בו אפילו הלחמות כדי שלא יהיה שום בליטה ש שלא תהיה שום שום שאיבה שום חשש של שאיבה. המים יורדים לשם. אז יש את האוצר של המי גשמים שזה לפחות 40 שיער. אבל את המים האלה שומרים עליהם מכל משמר כדי שישארו טהורים ונקיים. בחורף מחליפים אותם כמה פעמים ולקראת הקיץ מקפידים עליהם. בבריכה שטובלים מחליפים את המים מדי יום. אבל בכל פעם שמרוקנים את הבריכה של התבילה, שוטפים ומנקים, ממלאים במים רגילים, מי מקורות, אלה מים שובים. וזה בדיוק כמו אמבטיה שכמו מהאמבטיה. אבל לאחר שממלאים את הבריכה, פותחים את הפקק ואז יוצרים השקה. מה זה השקה? יוצרים חיבור בין המים

האלה לבין המים האלה ובאותה שעה הכל הופך להיות מי גשמים. דין של מי גשמים. כמו ההלכה שהזכרנו קודם שאם יש לך 40 שיעה כמה מים שתוסיף הכל הופך להיות מים חיים. זה בעצם העניין שעושים כאן. כאשר פותחים את הפקק המים האלה נושקים למים האלה הכל הופך להיות כמו מי מעיין. כלומר משתמשים בהלכה הזו כדי להקל מהאישה במקום לצאת למעיינות ולנהרות ולים כדי לטבול. מביאים לה את המים חיים אל תוך העיר כדי שהיא תוכל לטבול. זה בעצם ההבדל שבין המים האלה שיש להם כוח לטהר ולנקות כי מדובר בטהרה רוחנית לבין 100 אמבטיה שבבית שאין להם את המימד הזה של הטהרה. וכאשר האישה טובלת שם כמו שהזכרנו קודם הרי יש כאן חיבור דרך ה מבחינת האדמה

יש את החיבור הזה למי גן עדן. חושבת שהיא טובלת במים גבוהים וכך חוזרת לטהרתה. כשחוזרת לאחר מכן הביתה, הקדושה שביניהם היא ברמה אמיתית, טהורה ונכונה. הקשר שביניהם הוא נסגב. זה ברובד העמוק יותר. אבל גם ברובד הפשוט צריך לדעת שיש שני רווחים אדירים שמרוויחים מטהרת המשפחה. ראשית פעם לא ידעו כמה זמן לוקח לרחם לבנות את עצמו. הרי כל חדירה חיידקית מבחוץ באותם הימים עלולה לגרום לזיהומים חמורים. היום יש אולטרסאונד. כבר למעלה מ-20 שנה משתמשים באולטרסאונד. בודקים מה קורה בתוך הגוף. כשחקרו ובדקו כמה זמן לוקח לרחם לבנות את עצמו, עמדו המדענים נפעמים ומתפעלים בדיוק שבעה ימים. פותחים את הספר תורה כתוב שם וספרה לה

שבעת ימים ואחר תהר. ממש הטבע מתאים לתורה. וכמובן שהטבע מתאים לתורה ולא התורה לטבע. הקדוש ברוך הוא הסתכל באורייתא הוא ברא עלמה. את כל הבריאה הוא ברא על פי החוקים שבתורה. ראינו שלשבע יש משמעות מיוחדת. מלבד זאת, גם הקשר של השלום בית בין בעל לאישה, כמה שלום בית יש אצל זוג ששומר טהרת המשפחה. בתלמוד כתוב שאומר רבי מאיר בעל הנס, מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? למה התורה הוסיפה עוד שבעה ימים? והוא לא מדבר בערב העמוקים שדיברנו קודם, הרי לכל דבר בתורה יש פשט, רמז, דרש יסוד. מדבר בערוב הפשוט יותר. הוא אומר, אדם רגיל באשתו וקץ בה. יש מחקרים גם היום שמראים שאצל הגבר יש זמנים שהוא מרגיש ריחוק מאשתו. לכן כתוב

אדם רגיל באשתו וקץ בה ולא כתוב אישה רגילה בבעלה וקצה בו. האישה שהיא יותר מלכות יש לה יותר תחושה פנימית של נאמנות, של מחויבות לקשרבינה לבין בעלה. גם נשים יכולות לעשות שטויות אבל מטבעה היא יותר נאמנת. הגבר לעומת זאת יותר בעייתי בעניין הזה. כמובן שגם הוא אמור וצריך ויכול לשמור על קדושה, נאמנות, אין הוראה בתורה שאדם לא יכול לעמוד בה, אבל הוא עלול להגיע למצב של ריחוק. כמה בתים היום מתפרקים בגלל פזילה של גבר החוצה כי נמאס לו בבית, מחפש קורא לזה ריגושים, כל מיני שטויות ומגיע לאיפה שמגיע, דמעות של ילדים, איזה אסונות יוצא מזה? אומר רבי מאיר, אמרה תורה, תה אסורה עליו שבעה ימים כדי שתהה חביבה על בעלה

כשעת כניסתה לחופה. כלומר, לא הבעל יאמר לאשתו, "אני רוצה קצת הפסקה, שאז מאוד מעליב," אלא היא אומרת לו, "אל תיגע בי." וכאשר היא רומזת לו את העניין הזה, אומרת לו, "כל יום שעובר בימים הראשונים זה קל מאוד לשניהם." הרי עד עכשיו היו מותרים. אבל כל יום שעובר, הבעל חי עם אשתו בבית ומתחיל להרגיש געגועים כלפיה. כשחוזרת מהמקווה, חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. יש לו את ההתרגשות, יש לו את השמחה כמו בתחילת הקשר שביניהם, כשעת כניסתה לחופה. כמה זה מקשר ביניהם. וכמו שהזכרנו שבאותם הימים הבעל מבחינה נפשית נמצא לצד אשתו יותר מהימים הרגילים. ואז האישה גם מרגישה בעלי אוהב אותי את הנשמה שבי קשר לגוף. יש אחר כך

ביטוי אחר גם לקשר הרוחני שבינינו, אבל היא יודעת עיקר הקשר שבינינו הוא קשר של אהבה טהורה, אהבה אמיתית, של נשמה לנשמה. הימים חולפים, חוזרת מהמקווה, חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. זאת אומרת כך, אם ניקח זוג ששמר טהרה וזוג שלא שמר טהרה, הגיעו שניהם לסוף ימיהם, לסוף החיים. כשנבדוק מי נהנה יותר מהקשר הבן זוגי שביניהם בעולם הזה, מתברר שהזוג ששמר נהנה יותר. לא כמו שבין מבט שטחי ורדוד נראה שכאילו מי שלא שומר יש לו יותר עולם הזה. זה לא נכון. האמת היא אדם ששומר דווקא המסגרת הזאת היא זו שמעצימה את הכל מביאה כמו כל המצוות שנועדו לא רק לעולם הבא אלא גם לעולם הזה כשאדם הולך עם הוראות יצרן מרוויח את הכל גם עולם הזה וגם עולם הבא נאחל לכולנו חיים טובים ומאושרים עם שלום בית שמחת חיים תמידית אמן ואמן ‏Yeah.