"זו השריטה של החיים שלי": מיכל פרץ על שני הבתים שעיצבו את חייה

כל ילד צריך לשמוע את זה הוא צריך לשמוע את האובר הוא צריך לשמוע כמה הוא מדהים וכמה הוא מוכשר וכמה כוחות יש לו כדי לגדול אני חוזרת כאן למכללת אמונה היכן שלמדתי בגיל 18 דרמה ותיאטרון כדי לפגוש את אחת החברות הטובות שלי מיכל פרץ אני זוכרת את מיכל ילדה שגדלה עם אמא לבד עם הרבה בדידות אבא חילוני שגר במקום אחר אמא דתייה במקום אחר חיים שלה תמיד סקרנו אותי וחזרתי כדי קצת לדבר איתה עכשיו כמה שנים אחרי ולהבין מה בדיוק היה שם כמו לראן אחות ממש אני ממש מרגישה אתת את מסוג החברות שגם אם אני לא אראה אותם הרבה זמן אתת יוצא שנים לא התראנו גם לפעמים גם 10 שנים כ מע לא תיש את המפגש הזה של הרבה שלנו של החברות וזה

וזה זה כמו החיות זה להיפגש ולהתחיל מהנקודה שבה היינו פעם שעברה כאילו כלום לא קרה רק קצת כמה קמטים מתווצר ו כמה שיערות קצת מלבינות כן פעה פחות רואים אני ממליצה לך אשיתי כמה פעמים כן אני יודעת אני יודעת אז את יודעת כשאני חוזרת אחורה אני ישר כשאני נמצאת פה במקום הזה ואני גם מסתכלת עליך אני ממש חוזרת אחורה אליי לילדה בת 18 שהגיעה פה ללמוד וא את תפסת לי את העיניים די בהתחלה ממש אפילו יד זה היה ביום הראשון וא אני זוכרת שאני הגעתי את יודעת משפחה עם אבא אמא אחים אחיות ברחובות וכל משפחה יש את הסיפור שלה אבל את יודעת משפחה שיודעת היא יותר ברורה ואני זוכרת שכש שאלתי אותך מאיפה את אז אז זה התחיל זה היה

מפה ומשם ומשם ומפה ואם היא את גרה אז זה היה פה ושם ו פה היה משהו בסיפור הזה ש שקסם לי ועניין אותי מהרגע הראשון ו אני רוצה שטיפה תספרי לנו כזה שנכיר אותך שנכיר את את הנשמה הגדולה שלך וואו א אז באמת איפה נולדת נולדתי בתל אביב האמת אני לא בכלל לא מזוהה עם העיר הזאת אלא עם ירושלים ירושלים זה בכל וריד ונים בגוף שלי בן מקרי נולדתי תל אביב אבל מהר מאוד דברנו למבשר הציון בעצם א ההורים שלי שניהם היו חילונים ויוצרים כותבים משוררים אבא שלי גם היה מחזאי בהמשך פסיכיאטר ו זאת משפחה חילונית לגמרי עם כמה ילדים אני הייתי בבת השנייה שתי בנות שתי בנות מהר מאוד זאת אומרת א מהר מאוד ככה הניסויים עלו על סרטון והם

התגרשו אמא שלי כבר התחילה תהליך חזרה בתשובה כשאת הית בת כמה וואלה שנתיים אני מה ש זוכרת איש מגיע להכשיר את המטבח בעודי ככה מנסה להגמל מהחיתולים זה הה מה שיזה אחד הזכרונות הראשונים שלי ו אמא שלי גם נורא רצתה שאבא שלי יחזור בתשובה בעקבותיה וכולי זה לא לא עבד לאלא אחות א אז אחותי אחרי שהם התגרשו אחותי ככה שנתיים אחרי זה עברה לגור עם אבא שלי היא פחות הסדרה עם אמא שלי אני נשארתי עם אמ שלי א זאת אומרת בעצם המשפחה נחלקה לחצי ממש נחצתה נחצתה זאת אומרת אבא וילדה אמא ובת ונות כמה אתם באותו זמן אה אז ספציפית כשההוא עזב את הבית הייתי בת ארבע אני לא זוכרת את זה אני זוכרת את עצמי ככה מגיל שבע ככה קצת קודם

אבל בגיל שבע אני ממש זוכרת זאת אומרת אותי ואת אמא שלי גרות לבד ם קלבה את אבא שלי ואחותי הגדולה היא שבע שנים מעליי גרים בכ סבא ואז אמא שלי עושה שינוי מאוד דרמתי כעבור שנתיים בגיל תשע ועוברת למבשרת ככה היא היייתה שם איזשהו סימ ריון של חזרה בתשובה משהו כזה ונדלקה על המקום על הקרבה לירושלים על הר גבוה לילך מבשרת ציון הרימי בכוח כולך בקיצור אז אז בעצם ולאיזה מגזר בעצם אמא שלח לכה זאת אומרת אבא שלחו תל אביבי מחזאי פסיכיאטר כל ה חילוני הרדקור ואמא שלך לאיזה מגזר היא הולכת יחד איתך זהו מעניין מאוד כשעברנו למבשרת היא היא לא היייתה באיזשהו מגזר מסוים ואז הייתי צריכה לבחור באיזה מוסד חינוכי אני הולכת

להתחיל כעבור חודשי ים זאת אומרת עברנו בסוף כיתה ג עוד חודשיים מתחיל מתחילה שנת הלימודים היה שם גם ממד מעורב גם בית יעקב גם נועם בנות והיו לי חברות חיזרו אחריי מכל הכיוונים בואי אלינו בואי אלינו בואי אלינו מה ראו בך פרויקט כזה הבת שלה חוזרת בתשובה או יכול להיות יכול להיות כן גם הזמינו אותנו הרבה לשבתות להתארח וכולי ואני הלכתי על דרך האמצע אני קוראת לזה כאילו הייתה לי גם חברה בבית יעקב וגם חברה במעמד כזה מעורב ליט יותר ו אני איכשהו נמשכתי יותר לכיוון של נועם וככה בעצם בלי לדעת מראש סללתי לעצמי את ה את הדרך זאת אומרת זה הה נועם אחרי זה צביעה שירות לאומי עשיתי בקרית ארבע את יודעת שאת מספרת את

הסיפור שלך אני חושבת שבעצם ההורים שלנו לוקחים אותנו אני אומרת את זה גם הרבה על הילדים שלי כשהם יוצאים יודעת אנחנו חיים בקטמנדו בלי קהילה יהודית בלי בית ספר יהודי אני מביאה מורות מהארץ ללמד אותם ואני אומרת באיזשהו מקום אנחנו הרי לא שואלים את הילדים שלנו אמא שלך למשל הי היא החליטה לעשות איזשהו הליך מסוים מהלך כן ובא פחות יתים וזה ואף אחד לא שואל באמת מושיב את הילד ושואל אותו אתה רוצה את זה אתה יכול את זה אתה אנחנו בעצם אין מה לעשות אנשים שחיים בעיר זה כי ההורים שלהם החליטו שהם יחיו בעיר הילדים וילדים שחיים בכפר וילדים שחיים בשליחות ו נותנים להם את כל המעטפת אבל כשאני מקשיבה על הסיפור שלך אני

אומרת היה לך לפעמים אייזה כעס על אמא שלך בתור ילדה כאילו מה מה קורה פה כאילו מה האמת שהיא כ הי דווקא היא כן שאלה אותי היא אמרה לי איפה לאן את רוצה היא גם לא כפתה עליי את הדת היא לא אמרה לי מיכאל בגלל שאני חז חזרתי בתשובה את גם צריכה לחזור בתשובה ממש לא אני גם לא מגדירה את עצמי חוזרת בתשובה אני אומרת אמא שלי חזרה בתשובה ואני בעקבותיה א זאת אומרת יכולתי להישאר חילונית הייתי בקשר מאוד טוב עם אבא שלי ועם המשפחה שלו הוא אחרי זה התחתן שוב פעם ויש לו יש ילדים בעצם מאשתו השנייה היא הביאה שני בנים אחים חורגים אחים חורגים ואחרי זה נולד להם עוד בן משותף שזה אח שלי בעצם זאת אומרת אני גרתי בן בין העולמות

האלה גדלתי בשני העולמות ואף פעם לא נפע עליי שום דבר זאת אומרת אמא שלי גם אמרה לי כל הזמן את בוחרת אני שומרת שבת זה לא אומר שאת מחוייבת יו שבתות שאת בתור ילדה עוד ראית טלוויזיה בסלון ואמא כן וא לא לא אצל אמא בבית של אבא עוד חטאתי בזה באופן פסיבי כן בתור ילדה קטנה היה לי זה הייתה התמודדות מאוד קשה גם א למרות שמאוד באו לקראתי כל הקצע של מיחם פלטה קשרות וכאלה ממש א היה כבוד מאוד גדול כי הם רצו גם שאני אשמור על קשר איתם כן אבל לא משנה כמה אני תמיד הרגשתי אאוטסיידרית תמיד תמיד הרגשתי לא שייכת מה זה אומר א תשמעי אז היה לפני 30 ומשהו שנה כשהגעתי ילדה ואמא למקום דתי במבשר ציון קהילה דתית כולם אבא אמא

הרבה אחים ואחיות מדברת איתך על שישה שבעה שמונה תשעה ילדים במשפחה אני מגיעה רק עם אמא אז מצד אחד חיזרו אחריי כי הייתי כזה ילדה מפונקת עם מלא בובות וברביות וכאלה אז היה נורא כיף לבוא אליי גם היה הרבה פינוקים וממתקים וכאלה ואמא שנותנת ככה עם ידיים רחבות ופתוחות את הנשמה את זוכרת את זה אחרי זה גם אני גם התארחתי הרבה אני אספר על זה גם אוקיי ומצד שני אני נורא קינטי בחברות כי תמיד היה אקשן והייתה משפחה והיה שם אבא ואמא הייתה שם משפחה אחים אחיות כמובן כשהם רצו את השקט הם באו אליי כשאני רציתי את האקשן באתה אליהם בדיוק בשבת הבן הקטן שלי אומר לי אמא אין לי סבתא אוקיי יש את חמותי אבל אמא שלי היייתה סבתא

מפנקת עם שקיות של מתנות ובילויים וכל האחים הגדולים שלו חמישה אחים גדולים שזוכרים את סבתא תניה והוא אומר לי אמא אני לא הכרתי אותה זה לא פר שאין לי סבתא אמרתי צריך איזה פרויקט סבתא להשכרה כאילו ממש אולי נעשה דבר כזה תאמיני לי א היו כמה רגעים כאלה שהרגשתי שאני רוצה לשאול סתם כל מיני דברים כאילו דת א מי באיזה שנה לחה מאיזה סבא כל מיני דברים טכניים על המשפחה ווואלה אין לי את מי לשאול אז בעצם את אומרת ילדה במבשרת ציון עם חברות ואז באותו זמן את מתמודדת אני זוכרת אני קראתי את הספר שלח הסודות של שירי שח זה שהייתה לי גאוה עצומה כי חברה שלי כתבה ספר והוא כל כך יפה ספר ילדים נוער אבל אני הייתי מרותקת

ואני תת אני מזמן לא נוער כן אבל ושם את גם רושמת שבאותו זמן את כותבת את מתמודדת ע עם איזשהו איזשהי בעיה לא פשוטה בגב תספרי קצת על ה כן גילו לי סקוליוזיס ככה חמור א הייתי צריכה לשים עלי איזשהו מכשיר כזה מהצוואר עד לסוף האגן שלחו אותי לארצות הברית אה ווא מרוב שהניתוח היה מסובך בארץ ממש מ מתת הניתוחים בארץ באדסה אן קרם כבר הייתי מוכנה לניתוח כולי א הפרופסור עלה על עוד איזשהי בעיה שהוא אמר אני כרגע עוצר את זה א ואני מעדיף שתנסו למומחים מתב המומחים בארצות הברית יש לך גם את הסיפורים המשפחה החצויה את גם דתיה שמגיעה לפעמים לבית החילוני של אבא שלה וגם את אומרת העקמת זה היה משהו שנראה גם חיצונית א לא

המכשיר עצמו הוא בלט אבל א איך הרגשת עם זה דווקא מכשיר עצמו פחות זאת אומרת דווקא הרגשתי שזה מקום לתשומת לב קצת מהמשפחה מאבא שלי קצת פתאום הוא יותר קרקר סביבי יותר היה אכפת לו יותר ד דאג לי לא שהוא לא דאג לי קודם אבל זה בעיניים של ילדה כאלו נכון הכל בעיניים של ילדה כן שמעתי אחרי זה בשפת ה nlp ושפה ש טיפולית וכאלה דעת אנחנו מביאים על עצמנו לפעמים כל מיני עניינים גופניים או רפואיים שזה ביטוי למה שעובר עלינו מבחינה הנפשית אז אני ממש שמעתי שיש משהו בעקמת בגב דמות שדרה גםה שלך כ נכון כי ברגע שאבא עזב את הבית הייתי צריכה להחזיק שוב בעיניים של ילדה זה לא אומר שזה ככה היה במציאות אבל הייתה לי איזשהי

תחושה שאני צריכה להחזיק את הבית כאילו שהעולם עעל גבי העולם על כתפי אמא שלי לקחה את זה קשה את העניין של הגירושין היא כמובן צמחה מזה וכולי ו התחתנה עם שנייה אחרי הרבה שנים אחרי שכבר אני בעצמי הייתי אמ לי כן זהו אני עוד לא לא זכיתי לראות את הנשואה אבל א את אומרת שדת זה חשוב כי יש הרבה הורים שרואים את התוכנית אמהות שרואות את התוכנית ום אומרות פתאום מדת פתאום איזה בעיה פיזית שצצה אצל הילד ולא תמיד עושים את ההקשר הזה של ה תמיד זה קשור תמיד זה קשור גוף ונפש זה כל כך קשור נכון כון לגמרי לגמרי זה עד עצם היום הזה זה מלווה אבל בסדר זה לא משהו שהפריע לי אני זוכרת לקחתי איזשהו קורס פעם והגיע מישהו בן אדם

עם בלי יד זאת אומרת הוא היה גידם והוא אמר שהוא ככה מלידה והוא בחיים לא היה מוותר על ה על ה מגבלה שלו על החו ה על החוסר הזה ואני הסתכלתי עליו אחרי שכל השנים תמיד אני אמרתי הגירושין של ההורים שלי שרטו אותי זה השריטה של החיים שלי כאילו הרגשתי שזה מלווה אותי כל הזמן גם בנישואים שלי זאת אומרת גם בבחירת הבן זוג שלי ואחרי זה עם הילדים שלי וזה זה עולם שלם זו שריטה שצועדת איתך לאורך החיים ובאותו רגע נפל לי הסימון שאמרתי אני גם לא הייתי מחליפה את מה שעברתי ועברתי אבל לא הייתי מחליפה את זה זה נתן לי המון וזה גם מה שאני אומרת לילדים כשאני ככה מדברת איתם על הספר ש השריטות שלנו והקשיים והתמודדות שלנו הם רק

הופכים אותנו לרגישים יותר ול אתם הרבה יותר שמים לב למה שחבר עובר למה ש למה שקורה מסביב זאת אומרת זה רק א זה עוד איזשהו יהלום שמתווסף אליך נכון הקושי הזה יש לך כזה גם רגעים שהיית רוצה שאבא ואמא יהיו בחיים כדי שתר להם ר תראו הצלחתי הצלחתי להקים משפחה כל כך גדולה והצלחתי ואני עושה הצגות ואני כותבת ספרים ואני ואני מדריכה של סדנאות כתיבה ו אני אני כאן אני קיימת ואני הצלחתי אני גדלתי את יש לך יש לך את הן לאבא לאבא לאבא גם כי הוא נפטר כשהייתי ממש צעירה ועוד לא הייתי שחקנית ולא כלום סיימתי פה במכללה א נורא היה בא לי להראות אני בטוחה שהוא רואה היה בא לי להוכיח לו א היה בא לי להוכיח לו אבא אולי לא בטוח

שמספיק האמנת בי או מספיק אה תמיד הייתי מיכל המתוקה מיכל הזה מיכל צחוקי מיכל הכן אבל אה תראה אבא תראה תראה מה יצא א וגם שאף ילד לא מכיר אותו בעצם הוא לא היה סבא יוסי נכון בניגוד לאמא שלי שהיא היא נפטרה מיד אחרי הלידה השישית א והיא ראתה אותי היא ראתה אותי ועתה הצגות שלי והיא מאוד התגאתה בי ואבא שלי אני אני צריכה אותו מדי פעם עוד קורא לי מלמעלה מיכל כל הכבוד לך תמשיכי אני גאה בך חסר לך ה הגאה בך הזה כן תראי אנחנו יכולות להיות גם בנות 50 ועדיין אנחנו צריכות את הקול הזה של אבא ואמא שלנו שאומרים אני גא בך אני כאבך נכון ממש וואו צריך להגיד את זה לילדים כשאנחנו עדיין פה ועדיין ב בחיות שלנו ובכוחות

שלנו ושזה יהיה הכי אמיתי והכי יומיומי לא צריך לחכות לא ים לסיטואציות ולקבלת תואר ולסוף שנה מדי פעם ככה לתפוס לתפוס את ה את ה הכי יומיומי הכי אגבי איכשהו אני מרגישה ש אני לא יודעת מי קבע את זה אולי אני או התת מודה שיש לי איזשהו תפקיד לשמח את אמא שלי א זה כל כך נכון מה שאת אומרת כי אני זוכרת מלא פעמים שהייתי באסה נגיד היינו חוזרות ממי לא היה כזה כיף באותו יום פה בלימוד והיינו חוזרות ואת היית פתאום מלבישה איזה חיוך את החיוך הזה את החיוך הזה נשמה שלי והיית מלבישה חיוך והייתי מסתכלת על זה מהצד הייתי רואה את זה קורה והיי הייוש ואמרתי לא לא לא היא לא כזאת מבסוטה למה האיוש הזה והשמח הזה ו היה לך

תפקיד לשמח את אמא שלך נכון תספרי תספרי על זה קצת א אני חושבת אם לוקחים אותי ל שורש הגרעיני של א איפה איפה הילדה מיכל אז הילדה מיכל יושבת והיא יודעת שהיא שהיא חייבת לשמח את אמא שלה כ לא שאמא שלה דרשה שישמחו אותה ממש לא כי כנראה זה איזשהו תפקי כל אחד יש לו שליחות אז בעצם מיכל ההורים שלך נפטרו די צעירים נכון שניהם א ונשארת מיכל ככה בעולם א הכל בעולם שמקימה הקמת בית למעשה תספרי קצת על בית שלך שקם אז אבא שלי נפטר נורא צעיר באותה שנה אמרתי לעצמי אין אני שנה הבאה עומדת תחת החופה וכך היה זאת אומרת שנה אחרי זה לקחתי את זה בתור פרויקט כמובן שגם התחלתי לבנות את עצמי מבחינה מקצועית בתור מורה לתיאטרון שנה

ראשונה יצאתי פה ככה מבית המכללה א ותמיד היה לי חשש שמי שאני אצא איתו יגיד מה ההורים שלי גרשו אבא שלה לא דתי אמא שלה זה כאילו קצת מוזר לא איזה בת ש של רב את יודעת לא איזה בת כזה משפחה כזה כאילו בית דבוק כזה אה וזה לא נראה לי שזה הפריע לי אף אחד שיצאתי איתו ברוך השם גם לא יצאתי עם כזה הרבה א זהו התחתנתי עם אסחר פרץ מקריית ארבע יש לנו שישה ילדים ממש מיד אחרי הלידה של הבן האחרון שעכשיו היה בן 10 אמא שלי גם נפטרה די ב במהירות גם את החולה ההורים שלי נתנו לי המון המון המון ממש גם כשגדלתי בשני בתים כל כך שונים כל אחד מהם נתן לי המון אני חייבת לכל אחד מהם הוקרת תודה מטורפת זאת אומרת אני ממש מרגישה

שאני בוכה א אבא שלי זהה לפני המון שנים אבל אמא שלי אני מרגישה שהיא פשוט צועדת איתי צועדת לצידי א היא כל הזמן אמרה לי תגדלי אני מאמינה בך תגדלי את מדהימה היא הייתה קצת אובר כאילו היא הייתה קצת עריצה כזאת א שטיפל ני כזה אמא טוב די די כאילו אמא די כאילו את מהממת את מדהימה את מוכשרת אבל אני חושבת בדיעבד שכל ילד צריך לשמוע את זה הוא צריך לשמוע את האובר הוא צריך לשמוע כמה הוא מדהים וכמה הוא מוכשר וכמה כוחות יש לו כדי לגדול הדבר שהכי חשוב לי בחיים זה הקשר עם הילדים שלי כמובן עם בעלי אבל עם הילדים שהם ילדים עדיין בכל מיני שלבים של יציאה מהבית יציאה אם זה לאולפנה לישיבה לחתונה לאחרי שירות לאומי הם הם

כל כך צריכים אותנו וצריכים שאנחנו נערית אותם ונגיד להם כמה הם נפלאים וגם נקשיב להם וגם א נדחוף אותם לעוד קצת עוד קצת אתה אתה כל כך טוב אבל איפה עוד אתה רוצה לצמוח ולהתקדם כי כי יש בך כל כל כב יכולות אז א אז אני מאוד א זה המוטו שלי זאת אומרת איפה אנחנו יכולים זה לא מהמקום של אני לא מספיק אלא מהמקום של יש לי השם נתן לי הרבה כוחות וכישרונות וכישורים אז איפה אני יכול עוד להתקדם עם זה כן זה קטע קצת אובססיבי אצלי אני חייבת כל מוצאי שבת לדעת איזה מיכל קצת יותר גדולה מחכה לי בסוף שבוע בעוד שבוע מהיום א אני חייבת לעשות לעצמי איזשהי רשימת הצלחות ב כל יום חמישי כזה לראות במה התקדמתי קצת זה המקום של ה של

הקואצ'ינג כזה ש של הילדה שעוד ככה שיא צריכה להתקדם כל הזמן להתקדם כל הזמן אבל כולנו מחפשים את ההתקדמות הזאת אני חושבת כאילו קשה לנו לנוח על זרי דפנה יש לנו עוד א תפקיד פה לא כן אבל באמת אצלך אני רואה את זה תמיד את כל הזמן את לא נחה את את צריכה את הכן את צריכה את העוד כנכן כן יש לי עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגשים להספיק א לנצח להתקדם א גם בתחום של הכתיבה א אני חושבת באופן כללי שיש בכל אחד מאיתנו שני כוחות מנוגדים מה לעשות את האחד של ב יאללה עשינו מספיק בוא קצת ננוח כאילו מתי מתי לנוח כבר כאילו כמה אפשר כל הזמן לרדוף ולהתקדם ומצד שני המקום שרוצה גם א לא כאילו יש לי עוד מה מה לעשות יש לי

עוד מה חותם ככה להטביע פה בעולם הזה אז אני ממש לא כאילו אני לא בקטע של לכבוש את האבר האמת שזה קרוב עליך האמת אולי כן את יודעת איך עוד לא באת אלי צריכה לבוא האמת שסחר אומר לי אני בא לי שבועיים בנפל אני נושה לונו כאילו יש לכם בית בנפל אחי אכי נכון אכי קפיצה א אבל כן זה זה המקום של א של אני רוצה להרגיש שאני נותנת אור עוד ממה שיש לי ועוד לא יצא החוצה וואי אבל זה נראה לי משותף לכולנו זה איזשהו פוטנציאל שאנחנו רוצות כל הזמן להמשיך ולממש כן אולי זה המקום היוצר גם אני לא יודעת כאילו אני לא הייתי רואה את עצמי עובדת בעבודה 20 שנה באותו מקום ו לא את כל כך מוכשרת ויצירתית כל כך ממש לגמרי לגמרי את גם

מבינה אותי מהמקום שלך שהוא כל כך יצירתי וגם התחום הזה של גם מול אנשים וגם המקום הזה של יצירה והצגות ו בכתיבה וכתיבה לג כמה הכתיבה מחזקת את הצד השני כמה היא נותנת כוח כמה כל טור שלך או או סיפור שאת מפרסמת הוא את לא יודעת את זה כי את את ככה שולחת את זה החוץ אבל הוא יוצר דבות ממש ממש נכון אני אני מודעת לזה נכון אז א שזה בזאת זכרנו כן אני תמיד אוהבת ככה לגעת במקומות האלה בנפש זאת אומרת אני אוהבת לצלול פנימה לכאב זה מוליד לי תמיד תובנות א חיבורים שקורים לנו ב מהילדות ממסע החיים בעצם נכון א וכל פעם מחדש זה כאילו בא לי להגיד לך תודה שלקחת אותי לאיזשהו מסע בעבר ומסע בנפש ו זה חשוב ככה לגעת מדי פעם

להיזכר מדי פעם אנחנו ברובד גם גם חיצוני יותר וגם משימתי יותר וגם מרוצי יותר אנחנו החיים הם מרוץ וזה הייתה לי אתנחתה כזאת של א בואי שנייה שוב נתחבר למקורות ולמקומות א הפחות א הכוחות האלה והמקומות שצריכים גם את היחס שלהם אז בא לי להגיד לך א תודה על דמעות תודה על על האפשרות ו ול הוקרה תודה אני אומרת עצמי כל פעם שאני מדברת על ההורים שלי אני אומרת לעצמי וואו כמה אני חייבת להם תודה הם נתנו לי המון וואי כל כך מקסימה שאת אומרת זה ש את בכלל לא באה ממקום קורבני את מבינה את באה ממקום מודה ובסוף בסוף בסוף ואני תמיד אומרת את זה הסיפור שנספר לעצמנו זה יהיה הסיפור ממש זאת אומרת הח תכלת הרי באמת ל א ור אח כן

יש פה אש וגופרית על האופן שבו גידלו אותך ועל ה תפוחות שהוליכו אותך אליהם וזה ואת פשוט לקחת את זה למקום של בנייה וצמיחה ותודה שאת חברה טובה שלי איזה כמש תודה לך את כזאת מקסימה וולא עם כל אחת זה מתאפשר המקום הזה של זה נפתח לי כזה כמו פרח זאת אומרת א תודה אז תודה לך על האפשרות