"ישבתי במסדרון ובכיתי את חיי": שולי שמואלי על הרגע המכונן בחייה

ואני מבינה שעכשיו סבתא שלי נלחמת על החיים. אני פשוט יושבת שמה במסדרון ופשוט בוכה את חיי כשספר התהילים מכסה את הפנים שלי. אני פשוט מתחננת לשם תציל את סבתא שלי. אני שולי שמואלי עורכת המשנה של אלוני דברות. זה קרה לפני 3שה וחצי חודשים. זה היה יום שני 7:30 בבוקר. רכב מתהפך בכביש שתיים לתוך תעלה בשולי הכביש המהיר. ברכב הזה היו אבא שלי וסבתא שלי. חשוב לי להגיד שזה סבתא שאני מאוד מאוד קרובה עליה. כל הילדות כששני ההורים שלי עבדו במשרה מלאה, בעצם היא גידלה וטיפלה בי ובאחים שלי אחרי גן, אחרי בית ספר, זה יהיה להיות איתה ארוחת צהריים, ארוחת ערב ממש. אז הקשר איתה מאוד מאוד קרוב. אחרי כמה שעות אני מתקשרת

לאמא שלי סתם לשאול מה נשמע. היא אומרת לי, "אל תי בעלי, הייתה תאונה דרכים קשה לאבא ולסבתא. אבא בסדר, סבתא בחדר ניתוח." באותו רגע אני פשוט נכנסת להיסטריה כי סבתא שלי אישה מאוד מאוד מבוגרת, מעל גיל 80 והיא נמצאת עכשיו בחדר ניתוח עם דימום פנימי. אני לא יודעת באמת מה היקף הפגיעה ומה קורה שמה. אני ישר זורקת כמה אלפים לצדקה, צדקה תציל ממוות ואני פשוט מתחילה להתחנה לקדוש ברוך הוא שיציל את סבתא שלי. א בעלי לוקח אותי לרמב"ם, אנחנו מגיעים לשמה ואני נמצאת במסדרון חדר המתנה ובמשך שעות אף אחד לא הוצא אלינו. שעות של ניתוח, אני לא יודעת מה קורה, המנתח יוצא אלינו הוא מסביר לנו שהדי פנימי היה צריך לקרות את

התחול ובנוסף לזה כל הבית חזה שבור צלעות של צד ימין, צלעות שלצד שמאל וגם הצלע האמצאית המרכזית שמחברת בין שני הצלעות במצב כזה אי אפשר לנשום בצורה עצמאית וסבתא מורדמת ומונשמת הרופא אמר כרגע אני נותן להצ'אנס אני לא יודע מה הולך לקרות. ומעבירים אותה לטיפול נמרץ נשימתי. אחרי שעתיים בערך של המתנה, אני לא יודעת מה קורה, אני הולכת לאינטרקום שבכניסה למחלקה ואומרת מדברת נחדה של סליט מה מה קורה עם סבתא שלי? ואז האחות שמה אומרת את השתי מילים האלה שאני לא מאחלת לאף אחד לשמוע. עובדים עליה ואני מבינה שעכשיו סבתא שלי נלחמת על החיים. אני פשוט יושבת שמה במסדרון ופשוט בוכה את חיי כשספר התהילים מכסה את הפנים שלי

אני פשוט מתחננת לשם תציל את סבתא שלי אני מבטיחה שאני אחזור בתשובה אני מבטיחה שאני אעשה עוד יותר אני מבטיחה שאני אעשה מה שתרצה תגיד לי מה אתה רוצה שאני אעשה אני אעשה רק תציל את סבתא שלי ואז אחרי שבועיים וחצי מיום התאונה המלחמה האמיתית מתחילה הפרופסור מנהל למחלקה קורא לנו לשיחה והמבט שלו לא מבשר טוב. הסיכוי היא שהיא אי פעם בעתיד תצליח לנשום בכוחות עצמה 10% אולי אפילו פחות מזה. יש רגעים בחיים שלך שאתה יודע שאתה בחיים לא תשכח. זה היה אחד מהם. אני מגיעה הביתה ואני פשוט מתפרקת. ואז אח שלי איתי בטלפון אומר לי משפט אחד וזה היה הרגע המכונן שלי. מה יש לך? הוא אומר לי, "את יהודיה? תגידי לי, יהודי זה מעל

הטבע." ואז אני מבינה שעכשיו השם הציב אותי במבחן אמונה. אני בעצמי כתבתי ספר מחשבה יוצרת מציאות. זה ספר שמדבר אמונה ובמיוחד פרק שבע לגעת מעל הכוכבים. פרק שמדבר על ישועות שמעל הטבע, נסים, דברים שהם בלתי אפשריים, אפשריים. והבנתי שעכשיו השם מעמיד אותי במבחן ואני נעמדת ואני נלחמת. זה היה במוצאי שבת. אני קבעתי עוד שבוע. סבתא

נושמת לבד וזה יקרה. השם יעשה לי מעל הטבע. אמרתי לשם אני בוטחת בך ואני מבטיחה לך. אם אתה תעשה לנו את הנס הזה מעל הטבע אני אעשה קידוש עם שמיים. אני אפרסם את הנס הזה גם באלוני דברות ופרסמתי ואני אבוא לרגע המכונן שלי ואני אספר את הנס. אז הנה אני פה, הנה אני עושה את זה. שבוע לאחר מכן ביום שישי סבתא נשמה עם תמיכה נשימתית שזה אומרת שהיא נושמת בכוחות עצמה והיא מקבלת תמיכה כמה הימים אחרי זה שבועיים אחרי אותה שיחה קשה עם הפרופסור ראינו את הנס המלא לנגד עינינו סבתא נשמע בצורה עצמאית לגמרי אמונה משנה מציאות גם מעל הטבע תודה לשם יתברך ‏Ah.