ניגון הבריאה: פרק 3 - דוד דאור והרב זמיר כהן HD

שלום צופים יקרים וברוכים הבאים שוב לתוכניתנו 'ניגון הבריאה.' "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך." רבות דובר על בית המקדש, המקום הכי קדוש בעולם, וגם אנחנו נדבר על זה היום. שלום לך, כבוד הרב זמיר כהן. -שלום וברכה. כבוד הרב גם כתב בספרו 'המהפך' על בניין בית המקדש וירושלים. השאלה היא מדוע הקב"ה צריך בית? האם יש משמעות לחלקת אדמה זו? בהקשר לזה נדון היום בנושא מעניין ומיוחד, האם קיימת תולעת לייזר? ואיך זה קשור לירושלים? בעניין לא פחות חשוב יכול להיות שהעלבנו לאחרונה את העציץ הביתי שלנו? נשמע משונה, אה? תכף נבדוק. ירושלים בשבילי זו העיר הכי מדהימה בעולם. אני, תודה לאל יוצא להסתובב המון ואתה יודע, ערים

שכולם מתרשמים מהן מאוד, פריז, רומא, באמת יפות אין מה לדבר, אבל באף עיר בעולם, כולל בערים מופלאות במזרח לא נמצא אותו אלמנט שאני לא יודע איך להסביר אותו או איך לגעת בו שקיים בירושלים. את השירים הראשונים באלבום שלי כתבתי בירושלים כשהייתי תלמיד באוניברסיטה, ואני זוכר שאחרי שיצא, זה היה שיר שנקרא "הכול מהשמים" אחרי שיצא הטקסט וקראתי אותו בהתחלה, לא הבנתי שהוא מחובר אליי עדיין. בסך הכול רק השתחררתי מהצבא ועדין לא דיברתי במושגים רוחניים כל כך, וזה כאילו משהו אחר. יש בעיר הזו משהו שלא ניתן להסביר. אולי יש אנשים שקוראים לזה סינדרום ירושלים, יש אנשים... יש לזה הרבה מאוד שמות. מה יש בירושלים, כבוד הרב?

למעשה יש שחשובים שמדובר רק בעניין היסטורי פסיכולוגי שהשפיע על אנשים, אבל האמת היא הרבה יותר עמוקה. כשהקב"ה ברא את העולם, כתוב שאבן השתייה שממנה נשתת כל העולם, כלומר, הנקודה המרכזית שממנה התפתח כל כדור הארץ, זוהי בעצם אבן השתייה שבירושלים. יתרה מכך, כשיעקוב אבינו חלם את חלמו המפורסם והוא קם ואומר: ''מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים." חכמי הקבלה כותבים שהדברים כפשוטם. כשיש קירות של בית אתה לא יכול להיכנס דרך הקיר, אתה צריך להגיע לפתח, לשער. השער של כל הבריאה כלפי העולמות העליונים נמצא בירושלים. לכן כתוב "והתפללו אליך דרך ארצם." אם היו לנו עיניים רוחניות שקולטות גלי קול,

היינו רואים שגלי הקול של התפילות מכל העולם מתרכזים בירושלים ומשם דרך השער עולים למעלה. כך גם השפע שיורד לעולם, יורד דרך ירושלים לכל כדור הארץ, לכל העולם. אז מדובר בשער השמיים. -וזה אנחנו מרגישים כשאנחנו עולים לעיר הזו, אנחנו מצליחים להרגיש. -כולנו נשמות, כל אדם הוא נשמה. יש אנשים שחסמו את עצמם ב'קליפות' מה שנקרא בלשון המקובלים, ו'הקליפות' האלה חוצצות בפני הרגישות הרוחנית. כלומר יש את המקלט אבל הוא לא קולט, כי יש מה שאוטם אותו. אבל ככל שאדם עם רגישות רוחנית יותר גבוהה, כך הוא מרגיש באמת בירושלים, בפרט בכותל המערבי ששכינה לא זזה משם. הרי יש מבנים מרשימים בעולם הרבה יותר מהכותל המערבי וקדומים לא

פחות, אנשים מגיעים יכולים לראות את ה... את מה שנשאר משבט 'המאיה' או מאחרים ומתפעלים מהעוצמה. אבל אין את הרגש הרוחני הזה שחווים בירושלים, דווקא שם ליד מקום המקדש. -הרב, זה רגש רוחני שנכנס לתוך חומר? הרי מקום זה מקום, זה חומר, זו אדמה. איך רוח יכולה להיכנס לתוך חומר, לתוך אדמה? יש פסוק מפורסם "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כלומר, הקב"ה אומר כשאתם עושים את... לא שאני צריך את הבית הזה, הרי "מלוא כל הארץ כבודו". אבל כשהאדם מיוזמתו מכין לכבוד המלך חדר מיוחד, בית אכסניה, ארמון פאר, אז כשהמלך מגיע הוא משרה את שכינתו במקום הזה. כלומר, כשהאדם פותח את לבו לקבל את האלוקים, האלוקים נמצא שם. אומרים ששאלו את

האדמו"ר מקוצק כשהיה ילד, איפה אלוקים נמצא? ציפו שהוא יענה בכל מקום,"מלא כל הארץ כבודו". תשובתו הייתה, בכל מקום שנותנים לו להיכנס. כן? צריך לתת לו להיכנס. וכשעושים את המשכן, כשהאדם נותן מממונו, מהונו, מטרחתו, בונים את בית המקדש שבירושלים במקום הזה, אז אכן החומר עצמו מקבל את אותה הארה רוחנית. -יפה. אבל אם הוא קיים בכל אחד מאיתנו ובכל מקום, למה הוא צריך בית? זאת אומרת, בית זה משהו מאוד אנושי. ראשית, כל המבנה של בית המקדש והמשכן בנוי על פי סודות שגם במדרשים וגם בספרי קבלה מאוד מרחיבים בהם. אפילו המידות של הארון, המיקום של כל דבר, המבנה של בית המקדש מקביל מאוד לגוף האדם כשגוף האדם מקביל לנשמה,

והנשמה מקבילה לעולמות רוחניים עליונים. כפי שאצלנו יש עיכול בקיבה, אז בבית המקדש היה מזבח שמעכל. לנו בגוף יש עיניים שרואות, בבית המקדש מנורת הזהב. כל פרט ופרט שיש באדם, בבריאה, יש גם בבית המקדש. אז נכון שאלוקים לא צריך את הבית הזה, אבל מבחינתנו כשאנחנו בונים על פי מבנה רוחני שהודרכנו, את החלק החומרי, אנחנו יוצרים 'בית קיבול' לאותה השראת שכינה, כשם שהנשמה מתמזגת בתוך הגוף, בהתאם למבנה של הגוף. אז בוא נשיר לאחת והיחידה, לירושלים. "שיר המעלות לדוד." "שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו "עומדות היו רגלינו בשערייך

ירושלים ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם אמוני "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך "ישליו אוהבייך." "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך "למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך "למען בית ה' אלוהינו אבקשה טוב לך "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם אמוני "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך "ישליו אוהבייך." ועכשיו נמשיך בסדרת השאלות המסקרנות, כפי שהרב התייחס בסדרת ספריו, 'המהפך.' מהי תולעת לייזר? ומה תפקידה בעולם? לייזר, זה מה שאנחנו מכירים? טו...טו... טו... כן? למעשה כך.

כשבעבר למדו את דברי חז"ל בתלמוד, שהייתה תולעת מסוימת ששלמה המלך השתמש בה לביקוע אבני המקדש, וזוהי אותה תולעת שמשה רבנו, כבר לפני כן השתמש בה כדי לחקוק באבני החושן, ובכל אבן היה חקוק שמות השבטים, ראובן שמעון לוי, יהודה, בשתים עשרה אבני החושן. -ברגע שנכנס לזה, תולעת ממש? גודל של תולעת? זה לא איזה... זו לא תולעת שלא נראית כמו תולעת, היא נראית כמו תולעת שאנחנו מכירים. תולעת לכל דבר. תולעת שמיר. -היא חיה? היא חיה ביבשה? בים? אולי אקריא לך את לשון חז"ל, הבאתי כאן ב... על הפסוק כתוב: "והבית בהיבנותו ומקוות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו." כך כתוב בפסוק. בתלמוד כתוב ששלמה המלך שאל את חכמי

התורה כיצד אעשה? איך אסתדר בצורה כזו בלי להשמיע כלי ברזל? הברזל הרי הורג ולא מתאים לבית המקדש. אמרו לו: "יש תולעת שמיר שהביא משה לאבני האפוד." נתאר כעת את התיאור שמופיע בדברי חז"ל במה שנוגע לתולעת: "אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו," כלומר אבני החושן, "משום שנאמר פיתוחי חותם," צריך להיות חקוק בתוך האבן. "ואין משרטין עליהן באזמל משום שנאמר במלאותם," אם אתה לוקח אזמל ונוקש, אתה בעצם מוריד חלקים מתוך האבן, והאבן צריכה להישאר מלאה, שלמה. "אלא כותב עליהן בדיו", כלומר מסמן בדיו לסימן. "ומראה להן שמיר מבחוץ". מאוד מעניין "מראה להן שמיר מבחוץ", כלומר הוא לא מניח את השמיר על האבן, אלא מראה, מחזיק ממול,

"והן נבקעות מאליהן כתאנה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום." כמו שתאנה מתבקעת, היא נפתחת, לא נחסר ממנה שום דבר היא רק נבקעה, ככה השמיר התולעת הזו, "מראה להן שמיר מבחוץ", בהתאם לצורת האותיות אתה מניע את השמיר, "והן נבקעות מאליהן." כלומר חז"ל מדברים כאן בפירוש על סוג של קרינה. אין הכוונה לקרינת לייזר שאנחנו מכירים ממש, אבל בהחלט מדובר בקרינה. גם התיאור של אותו יצור כפי ששאלת, חז''ל אומרים כך: "משחרב בית המקדש בטל שמיר." כלומר נעלם. -היא לא קיימת היום. -אולי נעלם לחלוטין אולי באמת נכחדה. "מה טיבו של שמיר זה? בריאה הייתה מששת ימי בראשית. משנותנים אותו על גבי אבנים "על גבי קורות מתפתחות לפניו

כלוחי פנקס. "ולא עוד, אלא כשנותנים אותו על גבי ברזל הוא בוקע ויורד מלפניו ואין כל דבר "יכול לעמוד בו. כיצד עושין לו?" כלומר, כדי לשמר אותו להעביר אותו ממקום למקום, הרי בכל מקום, הכול יכול להיבקע. -זה מפחיד. יכול להרוס כל תיבה. "כורכין אותו במוחין של צמר ונותנים אותו לתוך כלי של עופרת מלא סובין של שעורים." מעניין שהעופרת ידועה היום כחסינה בפני קרינות מסוימות, כמו כשעורכים צילומי רנטגן וכדומה מניחים סינר של עופרת, היא חסינה. אז שוב, אנחנו לא יודעים באיזו קרינה מדובר אם ברנטגן או לייזר או סוג אחר, כנראה קרינה מסוג אחר, אבל כתוב כאן שהעופרת הייתה חסינה בפני קרינת השמיר. זה ממש ההייטק של תקופת

המקרא, הם היו ההייטקיסטים האמיתיים, אלה ששמרו על התולעת הזו. למה דווקא תולעת? אנחנו יודעים שתולעת, אנחנו כל כך נזהרים בתולעים כשאנחנו כאוכלים ירקות, אנחנו כל כך נשמרים, אנחנו מדברים פה על אבני החושן, על אבנים כל כך קדושות. תולעת? שהי אמורה... זאת אומרת, זה נראה כאילו אתה יודע, איזה שהוא יצור כשר כזה או אחר או אני לא יודע מה. -טוב, למעשה לא אוכלים את התולעת אז כך שאין את הבעיה. -נכון אבל עדיין. -אבל צריך לדעת כלל: אין יצור בעולם שאין לו תכלית בבריאה כשהמטרה עצמה היא מטרה רוחנית. כלומר, גם יצורים שבעינינו נראים מאוד דוחים וממש אנחנו מפתחים סלידה מהם, אבל אין יצור בעולם שאלוקים יצר אותו לחינם,

לכן כל זמן שלא מדובר באכילה, לאכילה יש דין אחר, כי דבר שאדם אוכל הוא בעצם מתמזג בגופו, והאר"י ז"ל אומר שבכל מזון שאנחנו אוכלים, הגוף מקבל את החומר שבמזון, והנשמה מקבלת את הרוחניות שבמזון. לכן כשאוכלים דבר שהוא לא כשר הנשמה נפגמת. אבל כל זמן שלא מדובר באכילה אלא בפעילויות שונות, אין שום עניין להשתמש בתולעת. -הראייה או השמיעה, זה לא משהו שקצת מזין גם כן את הנפש? למרות שזה לא מתערבב באמת במחזור הדם, אבל עדיין כשאדם רואה מראה חלילה לא טוב או משהו, הוא מאוד משפיע על נפשו. -תלוי איזה. משה רבנו רכב על החמור, לא בגלל שזה חמור, הוא אמר, זו בהמה טמאה אסור להסתכל ואסור... משתמשים גם בבעלי חיים, משתמשים.

האיסור אסור לאכול. תודה רבה, כבוד הרב. ולנושא שבוודאי העלה חיוך לרבים מאיתנו, יש מצב שפגענו בקקטוס שנמצא אצלנו בסלון? באמת בדברי חז"ל והיום המחקרים מתחילים לגלות גם את העניין הזה, חז"ל מציינים, שלצמחים יש סוג של רגשות. עד כדי כך שאמרו "בשעה שחותכים את עץ האילן הולך קולו "מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע." בעבר משפטים כאלה נחשבו כהזויים לחלוטין. "הולך קולו מסוף העולם", כלומר חז"ל מדברים על סוג של... נקרא לזה גלי קול שבוקעים ממנו ומקיפים את כל העולם, רק אין לנו אנטנות כדי לקלוט את ה... אין חיישנים כדי לקלוט את התחושות האלה. יש גם מעשה מעניין. כתוב שכשאמרו לרבי תנחומא שישנו דקל שלא עושה פירות

וכל מה שעשו, השקיעו בו, זיבלו אותו וטיפחו אותו ולא נתן פירות. כששאלו את רבי תנחומא, בא ובחן אמר להם: דקלי תמרה זו דקל נקבה ויש שם דקל זכר והיא מתאווה בלבה. אמר, אתם רואים שם באופק יש דקל. תביאו ותרכיבו. הביאו והרכיבו ועשתה פירות. אבל אתה מדבר פה על רגשות ממש. זה דומה לרגשות אנושיים? אי אפשר להשוות את זה ממש לרגשות אנושיים, שאם כן היה אסור לנו לאכול כרוב משום "צער בעלי חיים". לא מדובר ברגשות, אבל מדובר בסוג של אותות חשמליים. אמנם הוזהרנו שלא להשחית שום דבר לחינם. ביהדות ידוע, גדולי ישראל נזהרו אפילו לא לקטוף עלה אם אין בו צורך. יש לנו רשות להשתמש בבריאה, אבל לא להשחית את הבריאה. אבל לדבר על

רגשות במונחים של "צער בעלי חיים" ודאי שלא, לא מדובר ברמה כזו, אלא סוג של אותות חשמליים שהם שייכים לעולם הצומח. כי באמת בספר 'עץ חיים' כותב האר"י שגם לדומם יש נפש, גם לצומח יש נפש, כך לחי, בוודאי למדבר. רק ההבדל הוא ברמות השונות. -אז זאת אומרת אלה שמדברים לצמחים, שרים להם שירים ובאמת מספרים שזה עוזר להם לצמוח, זה לא כזה הזוי. -ישנם מחקרים שמוכיחים שזה כך. אני חושב שכל אישה שחובבת צמחים יכולה להעיד שרגשות, כשהיא מקרינה רגשות של אהבה לצמח מסוים שהיא אוהבת יותר מצמחים אחרים, הוא מתפתח הרבה יותר טוב. יש אנשים שבאמת מדברים עם צמחים, מה שנראה הזוי לחלוטין, אנחנו לא נעשה את זה אף פעם, אבל אותם

שמתנהלים בצורה כזו מדווחים על שינוי. ישנן חממות בעולם שמשמיעים מוזיקה לצמחים, והמגדלים טוענים שהם רואים בחוש שמוזיקה מסיומת מזרזת צמיחה, כשמוזיקה שונה דווקא מדכאת את הצמיחה. אז כנראה שהעולם הרבה יותר מורכב ועמוק ורוחני מכפי שאנחנו מכירים. ב'מהפך' הבאנו כמה וכמה מחקרים. ומאז שספר ה'מהפך' יצא לאור הגיעו לידיעתי עוד המון מחקרים מעניינים עד כמה העניין הזה הולך ותופס תאוצה לחקור את עולם הרגשות והתחושות שבעולם הצמחים. -יש עוד משהו, אלמנט אחר נוסף לרגשות של דומם או של צומח שאנחנו לא מכירים? -חז"ל אומרים שגם לדומם יש נפש, אבל לא דיברו במושגים של רגשות. היום ניתן להבין מה זו נפש שיש בה דומם. גם על כך

הקדשנו פרק בספר, שבעצם המדע היום הרי גילה שהדומם שאנחנו קוראים לו 'דומם' כי הוא עומד דום בעצם, מורכב מאטומים כשכל אטום מורכב מגרעין פנימי שאלקטרונים נעים סביבו במהירות. האלקטרונים האלה הם בעצם סוג של חיות. אילו הינו בעלי עיניים שמגדילות פי מיליארדי מיליארדים והיינו מסתכלים על הדומם, לא היינו מגדירים אותו כדומם, היינו מגדירים אותו כיצור בעל תנועה, יצור זז. דומם במושגים שלנו. אנחנו אמורים כיהודים להתייחס לדומם? יש הלכה, הוראות כיצד להתייחס גם לדומם בצרה מסוימת? -יש פסוק "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". זה נראה כמו משל כזה, אבל בתורת הסוד הדברים כפשוטם. אדם שחוטא במקום מסוים, הוא פשוט מטנף את

הסביבה, החלק החומרי מושפע לרעה, ואז האבן צועקת: אתה מזיק לי! אני לא באתי בשביל זה! אני אמורה לשרת אותך בדברים טובים. לאנשים כמו "במושב ליצים לא תשב", משהו כזה. על אותו רעיון. -הכיסא מקבל את ה... -נכון. ובאמת... -למרות ששם הלכתי על הפשט, כן? לא על ה... -כן, זה אמיתי. בתורת הסוד כשהאדם מדבר דיבורים טובים הוא משפיע על הסביבה לטובה, מה זה כל העניין של 'חנוכת הבית' שיש ביהדות? נכנסים לבית חדש 'חנוכת הבית'. בעצם מדובר בדיבור, לומדים תורה. -כן. -אבל הבית כעת עבר עבר סוג של טהרה. מבחינה חומרית אנחנו רואים את אותו בית, אבל בהיבט רוחני הבית נעשה כעת יותר שמור, יותר מוגן, יותר מואר, דווקא על ידי הדיבור.

המעשים שלנו בהחלט משפיעים על הסביבה. חז"ל אומרים שיעקוב ועשיו כשהיו ברחם האם, כשהייתה רבקה עוברת ליד בתי עבודה זרה, עשיו היה מפרכס לצאת. וכשהייתה נמצאת בבתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, והיא לא הבינה היא חשבה שיש לה ילד אחד, אז היא שאלה "למה זה אנוכי," הוא טוב או לא טוב? מי זה הילד הזה? עד שאמרו לה "שני גויים בבטנך." אבל רואים שהמקום, אם הוא בית עבודה זרה או קולנוע או מקומות בעייתיים... סופג את ה... -מול מקומות של קדושה, כמו ישיבות, בתי כנסת וכדומה, המקום סופג את ההשפעות ולעוברים יש אפילו תחושה, יש להם הרגש איפה הם נמצאים. אז יש חומרים שאסור להשתמש בהם? שאסור לדוגמה להכניס אותם לבית

כנסת? יש כזה דבר חומר שהוא אסור? אדם שלקח דפי נייר רגילים אבל כתב עליהם דברים האסורים כמו עבודה זרה, יש למשל ספרי תנ"ך שבסופם מודפסים ספרי נצרות, אז על פי ההלכה לא רק שלא מכניסים לבית כנסת, אלא גם לבית לא. צריך לשרוף אותם. כך על פי ההלכה. תודה רבה לרב זמיר כהן על דברים המורכבים שהצלחת להעביר לנו בפשטות כזו מקסימה. תודה רבה. ואין כמו לסיים תוכנית שכזו בברכה. "ולירושלים עירך ברחמים תשוב." תודה רבה קהל יקר. ניפגש בתוכניתנו הבאה, 'ניגון הבריאה.' עריכת תמלול: חיים גלסורקר תודה לא-ל