הרב זמיר כהן - סוד האושר בנישואין

אנחנו באמת יודעים מה אישה, מה זו אישה.

אין שום סיכוי בעולם. אין שום סיכוי בעולם. אני יודע מה צריך לעשות כדי שיהיה שקט. ו זה מה שחשוב.

אסור אם קוראים לאישה ג'סרלב. זאת אומרת הגשר של הבית.

עד כמה עד כמה אנחנו מכירים את הצרכים של הצד השני?

כמה אני מכירה את הצרכים של של הצד השני? א מה? מה זאת אומרת? כאילו זה אם יש משה יחסית טובה אז מכירים כלומר לא צריך כן

עד כמה אישה צריכה להכיר את הצרכים של בעלה

אני חושבת שהיא צריכה בהחלט להכיר את הצרכים של בעלה ואת הצרכים של עצמה כדי שזה יצליח לספק לא רק להכיר

מה גבר צריך כדי להיות מאושר אישה טובה

אה פרנסה טובה אישה טובה אה

מה אהבה אהבה א שאתה רואה מישהו ואתה יודע שזה שזה זה

איזה שאלה איך אפשר להגדיר אהבה אהבם אהבה אהבה זה זה מערכת שיחסים מורכבת עם הכל

כל אחת זה אחרת אהבה זה כבר עניין אחר אהבה זה זכות להיות מאוהב ולהיות נאהב ומי שנופל בחלקו באמת הבן אדם הוא מתאים אז א זהו לא צריך יותר מזה כלום.

שלום וערב טוב. הנושא שלנו הערב זכר ונקבה ברעם גבר ואישה על פי היהדות וגם על פי המהפך שחל או על כל פנים מתחיל להתחולל בתפיסה של הפסיכולוגיה המודרנית בכל מה שנוגע להבדלים שבין גבר לבין אישה. בשנת ה-60 התפיסה הרווחת הייתה שבעצם גבר ואישה מבחינה נפשית שניהם שווים. ההבדל הוא רק בגוף הפיזי. תורת ישראל טענה תמיד לא כך. וזה אחד הדברים המעניינים שגם הפסיכולוגיה המודרנית מתחילה לשנות את גישתה ומחקרים חדשים כבר מצביעים מתחילים להצביע על הסתכלות שונה. זה לא סוד שאחת הבעיות הקשות של התקופה המודרנית זה בעצם הקשר בין בני הזוג. שלום הבית, כשרי המשפחה, היחסים, האווירה. לפי סקר שנערך כאן בישראל, זוג אחד מכל

שלושה זוגות נשואים, עושה את דרכו לבית הדין. אלה שמעיזים ומגיעים לבתי הדין. מה עם כל אותם שסובלים מבלי להגיע לבתי הדין? מה עם כל אותם שטוענים שבעצם נמתין עד שהילדים יגדלו וכולי ואחר כך? והשאלה הגדולה היא האם באמת כך נגזר עלינו לחיות חיי מצוקה מבחינת הטעם המשפחתי מבחינת האווירה בתוך הבית ובכלל איך ייתכן שאלוקים שברא את היקום כולו ורואים בעולם הטבע שהכל כל כך ומדויק ומסודר דווקא בנושא הכל כך חשוב הזה הקשר בין בני הזוג האם הוא ברא את המערכת כשמראש הקשר הזה צפוי לכישלון מלבד בודדים שמצליחים לנוות בצורה נכונה את מהלך החיים שלהם. האם באמת כך נגזר על רוב בני האדם לחיות חיי נישואין קשים יותר? הרי רוב

הזוגות, אם נשאל את בן או את בת הזוג, אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, האם היית חוזר ומתחתן עם אשתך או את עם בעלך? הרוב יענו שלא. זאת אומרת שהרוב מרגישים שחיי הנישואין שלהם הם כישלון. איך אלוקים באמת ברא בריאה כזו כשלקח שני אנשים נפרדים שונים זה מזה באופי, באווירה, בהרגלים, הכניס אותם לבית אחד, אומר להם, תנהלו בית. הרי כולנו יודעים שממשלה שתנוהל על ידי שני ראשי ממשלה אין לה סיכוי להצליח. אי אפשר להושיב שניים על כיסא אחד ולומר להם תנהלו. אז איך בעצם אלוקים ברא את הזכר ואת הנקבה ואומר להם שניכם יחד תנהלו בית אחד. חז"ל מספרים שכשאליהו הנביא התארח בעיר מסוימת ושם לא קיבלו אותו יפה, לא גילה להם

שהוא זה הוא. כשיצא משם הסתובב ויחל להם. אמר להם שתהיו כולכם ראשים. ובמקום אחר שקיבלו אותו יפה החל להם שיהיה להם ראש אחד. שאל אותו רבי יהושע בן לוי שליוו את אלה אתה מברך במקום לקלל ולהפך? אמר לו לא. לאחל לאנשים שכולם יהיו ראשים זוהי קללה. הברכה כשיש ראש אחד כשיש מנהיג אחד. אז שוב השאלה מתעצמת איך באמת אלוקים ברא את הקן המשפחתי בצורה כזו? שיהיו שניים שינהלו שני ראשי ממשלה. אבל אמיתו של דבר, כשבוכנים ובודקים איך אלוקים יצר את הגבר ואיך הוא יצר את האישה, מה בעצם הוא מצפה מכל אחד מהם מבחינת הניהול של הבית? באיזה אופן כל אחד יעשה את המוטל עליו. כשלומדים את הדברים בצורה יסודית, מגלים שאדרבה, המתכון

האלוקי אמור להוביל כל זוג וזוג לחיות חיים טובים ומאושרים, חיים שיש בהם אהבה ואחווה, שלום וראות. רק השאלה אם באמת אנחנו מנהלים את הבית על פי הוראות יצרן? או שאנחנו נסחפים לגישות שונות, לגישות שאלוקים לא התכוון מראש שנעשה אותם כך. כמו בכל דבר בבריאה שנתן לנו את האפשרות לבנות ולהרוס. נתן לנו אפשרות להפריח את העולם מבחינת איכות הסביבה ונתן לנו אפשרות להרוס את הכל. הרי כך נאמר אשר ברא אלוקים לעשות. חז"ל אומרים שכשברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, הדבר הראשון שעשה נטלו וחזירו על כל אילני גן עדן. ואמר לו, "ראה מעשיי כמה נעים ומתוקנים הם. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי." הדרישה האלוקית הראשונה

מהאדם, מהאדם הראשון הייתה אל תהרוס את העולם. יש לך כוח, נתתי לך יכולת, אתה יכול לבנות, אתה יכול להרוס, אני מבקש ממך, תן דעתך שלא תקלקל בתחריבת עולמי. וכך בכל דבר ודבר כשאדם לוקח לעצמו כמו שבאיכות הסביבה יש פרקים שלמים ביהדות שעוסקים בהלכות איכות הסביבה שצריך להשאיר רעה ירוקה ואסור להשליך נבלות ברשות הרבים כמו שהיה מצוי בימים ההם אצל אנשים שלא היו הולכים על פי התורה על פי ההלכה מרחיקים את הנבלה מן העיר 50 אמה גם בתקופות שלא היו אתרי פסולת ויריות שהלכו לפנות פסולת על פי ההלכה אדם שיש לו נבלה אסור לו להשליך אותה ברחוב כמו שהיה מקובל אצל תרבויות שלא היו מתנהגות כראוי, אלא מרחיקן את הנבלה מן העיר

50 אמה. התורה מדריכה את האדם איך לחיות חיי איכות גם בחיים הפרטיים וגם בחיים הציבוריים. גם בעניין הזה, אם האדם היה מאמץ לעצמו את הוראות יצרן, איך באמת בני הזוג התנהגו זה כלפי זו וזו כלפי זה, הרי אז היו באמת מגיעים לאחדות ולשלום. ובזה בעצם נעסוק הערב מה בעצם אלוקים מצפה מאיתנו. ואדם שיקח לעצמו את המפתח האלוקי הזה, מפתח של היצרן, הוראות יצרן, איך בעל צריך להתנהג עם אשתו, איך אישה צריכה להתנהג עם בעלה, מגלים לפתע שאפשר להגיע להפך הגמור. לא פלא שנושא הנישואין זה הנושא שצוא את מספר הבדיחות הגדול ביותר. יש דבר שיש עליו הלצות יותר מזה. מכיוון שאנשים לא חיים על פי ההדרכה הנכונה, ממילא רוצים לפרוק

באמצעות הלצות, אמר לי פעם אדם שחיי הנישואין שלו דומים לקפה, או שחור או בוץ, ואם זה לא זה, הוא אומר, זה ממש נס. כך הוא מגדים.

אמרתי לו שאם תלך על פי הוראות יצרן, תגלה שיש גם קפה הפוך. אפשר לחיות ההפך, אפשר לחיות בצורה נכונה, בצורה ישרה. ההפוך כאן זה הישר למעשה. ההפוך ממה שמקובל. אבל זוהי ההדרכה האלוקית שאדם יוכל באמת לחיות בצורה טובה. ראשית נפתח במבנה של הזכר והנקבה על פי ההדרכה האלוקית בתורה. בחומש בראשית, בפרשת בראשית נאמר: "זכר ונקבה ברם ויברך אותם ויקרא את שמם. אדם הזוהר לומד מהפסוק הזה מה פירוש זכר ונקבה ברם ויקרא שמם אדם שמם אדם כל אחד מהם הוא אדם אומר הזוהר מכאן מוכח שלזכר ללא נקבה ונקבה ללא זכר כשהגבר עדיין לא נשוי כשהאישה עדיין לא נשואה הם לא נקראים בשם אדם אומר הזוהר גבר לא נשוי הוא פלגה דגופה הוא חצי גוף

אישה לא נשואה חצי גוף לכן על פי הקבלה יום הנישואין גדול מיום הלידה ביום הלידה נולד חצי ביום הנישואין הוא הופך להיות שלם כי כתוב בתורה זכר ונקבה ברעם ויקרא שמם אדם שניהם יחד נקראים אדם כמו שסיר מורכב משני חלקים אדם על פי היהדות מורכב משני חלקים גבר לבד הוא לא אדם, אישה לבד היא לא אדם. שניהם יחד נקראים בשם אדם. וכאן למעשה תמון המפתח הגדול להבין את התמיהה שעיצבנו בתחילת הדברים. איך ייתכן שאלוקים יברא עולם כזה שבו הוא מבקש משניים לנהל בית? הרי שני ראשי ממשלה לא יכולים לנהל ממשלה. אבל אם נמשיך במשל הזה של הממשלה, מה יקרה לעומת זאת, אם לא ניקח שניים ונשים אותם על כיסא אחד, נושיב אותם על כיסא אחד של

ראש ממשלה, אלא ניקח שניים שהאחד יהיה בתפקיד שר החוץ והשני בתפקיד שר הפנים. ממשלה כזו יכולה לתפקד אפילו שיש כאן שני בני אדם? ודאי. ולא רק שהיא יכולה לתפקד, אלא אם רוצים שהממשלה תתפקד בצורה בריאה וטובה, חייבים להיות שניים כאלה. האחד יהיה שר החוץ והשני שר הפנים. את מי נמנה לשר החוץ? את האדם המתאים ביותר לתפקיד הזה. אם ראש הממשלה לא מתנהל על פי שיקולים פוליטיים אלא רוצה באמת את טובת המדינה, אז הוא יחפש את האדם שבקי בשפות. יש לו קשרים דיפלומטיים בכל רחבי העולם. אדם שיש לו את התכונות המתאימות ביותר לשר החוץ. אותו הוא ימנה על המשרד הזה. את מי הוא ימנה לשר הפנים? את האדם שמתאים ביותר לאותו תפקיד, אדם

שמכיר את הצרכים של העיריות, יש לו קשרים טובים עם ראשי העיר וכולי, זה האדם שיתאים להיות צר הפנים. כשאלוקים ברא את הכן המשפחתי, כל בית זקוק לניהול מדיניות חוץ ולניהול מדיניות פנים. קודם כל, כל בית זה ממשלה, הרי צריך שם את משרד החינוך. יש את הילדים, צריך לחנך אותם. יש משרד האוצר איך לנהל את המדיניות הכלכלית של הבית. אבל התפקידים הבסיסיים והמרכזיים מעבר לכל התיקים הממשלתיים שיש בבית בעיקר שר החוץ ושר הפנים. צריך אדם שינהל את מדיניות החוץ של הבית. לפעמים הבית מותקף. יש קשייהי פרנסה, יש בעיות לפעמים עם הרשויות, עם השלטונות. לעומת זאת צריך אדם שינהל את מדיניות הפנים של הבית, שידאג לחמימות של פנים

הבית, לנעימות של פנים הבית, לחינוך בעיקר, כל מה שנוגע לפנים הקן המשפחתי. לנהל מדיניות חוץ של בית צריך אדם תקיף יותר. לנהל מדיניות פנים של בית צריך אדם רך יותר. מה עשה האלוקים? ברא אדם אחד שמורכב משני חלקים. זכר ונקבה ברעם. כתוב בתורה שבתחילה אלוקים ברא את אדם הראשון גוף אחד. אחר כך הפיל עליו תרדמה, לקח את הצלע וברא את האישה. מה זה הצלע? בעצם על פי היהדות, לא כמו שרוב הגננות מלמדות בגנים, שמדובר בעצם שיש בצד וזה הצלע. היא גם יודעת להצביע על איזה צלע בדיוק אלוקים בגמרא כתוב שצלע אין הכוונה כאן לעצם צלע זה מלשון צלאות הבית צלע הבית כלומר צד אחד של הבית כשהקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון הוא ברא

אותו זכר ונקבה מראש כששניהם דבוקים זה בזה מגבם זה היה אדם הראשון מורכב מזכר ונקבה דבוקים מהגב זה זה מה שנאמר בפסוק שאדם הראשון אמר אחור וקדם צרתני אתה יצרת אותי עם צורה מקדימה ומאחורה אחור וקדם צרתני הזכר והנקבה היו דבוקים בגבם כתאומי סיאם כשהפיל עליו תרדמה ולקח את הצלע הוא לקח צד צד אחד חצא אותו ויסגור בשר תחתנה כשאמר לא טובהיות האדם לבדו אומרת הגמרא כוונת האלוקים שלא טוב שגוף אחד יצטרך לנהל את שני התפקידים האלה גם את הפנים, גם את החוץ אעשה לו עזר כנגדו, אני אחלק אותם לשניים, יהיה עזר, אבל יהיה ניגוד. הניגוד הזה ישלים אחד את השני ויעזור זה לזה. וכך ברא את הזכר. כשכל אחד ודאי מרגיש בהסתכלות

פשוטה שלמעשה הגבר הוא חסון יותר, חזק יותר, הדיבור שלו עבוה יותר, סמכותי יותר, הוא מדבר יותר בקצרה, הוא תקיף יותר, הוא קיבל את הכלים המתאימים ביותר למי שינהל את מדיניות החוץ של הבית. לעומת זאת, החצי השני של האדם, הנקבה, קיבלה את הרכות, את העדינות, את הנעימות, קולה דק יותר, הדיבור שלה ארוך יותר, מרופד יותר, נעים יותר, כי היא מופקדת על מדיניות הפנים של הבית. כמובן שבכל ממשלה נורמלית, כשרא החוט זקוק לעזרה, שר הפנים מיד יעזור לו. כששר הפנים זקוק לעזרה, שר החוץ יעזור לו. זו הסיבה שבדורנו כשהמצב הכלכלי וההוצאות של כל בית מחייבים סכומים שבעבר לא היו זקוקים להם, פעם לא היו צריכים לשלם לא על חשמל כי לא

היה חשמל ולא על רכב ולא על ביטוח רכב ולא על דלק ולא על טלפון ודאי שלא על הסלולרי אפילו על מים לא היו משלמים היו הולכים החוצה שוהבים מים ומביאים ההוצאות של הבית ההוצאות של הבית היו קטנות. הגבר תפקד, היה פרנסה. היום מה לעשות? יש הרבה הוצאות. כש הפנים גילה בדורנו ששר החוט זקוק לעזרה, אז הוא ניגש והושיט לו עזרה. היום רוב אנשים יוצאות ועוזרות בנטל של הפרנסה, אף על פי שזה לא תפקידם. בכתובה הגבר מתחייב לאישה. לא האישה לגבר. ובכל זאת נשים רבות יוצאות היום ומסייעות לבעל בפרנסה. לא מכיוון שהם חייבות, אלא מכיוון ששר הפנים ראה ששר החוט זקוק לעזרה. על אותו משקל, אם הבעל מגלה שרעייתו זקוקה לעזרה בבית, אם

ברחיצת הילדים, בהדחת הכלים, בשטיפת הבית, בעבודות אחרות, אז ודאי שהבעל מסייע לאשתו. אבל מבחינת העיקרון של הדברים, התוכנית האלוקית המקורית, צריך לדעת הוא מופקד על מדיניות החוץ של הבית, לכן הוא קיבל את הכלים המתאימים והיא מופקדת על מדיניות הפנים. עיקר הקשר של הילדים במשך שעות היום עם האמא. לכן היא קיבלה את הרכות יותר, את האריכות בדיבור, את הנעימות יותר, מכיוון שהיא זו שאמורה לעצב ולבנות את הבית החם מבפנים. לכן לאישה יש חוש אסתטי שאין לה בעל. יש בעלים שעומדים לצאת מהבית והאישה מזועזעת, תראה איזה חולצה היא מכנסיים, הצבעים לא. והוא מסתכל, הוא לא מבין מה מה חסר לירוק עם אבל אצלה זה האישה קיבלה את

הכישרון ואת החוש לדברים שהגבר מצד עצמו לא תמיד מרגיש בהם מכיוון שזה התפקיד שלה צריך לזכור שאפילו בעולם החי אלוקים נתן לכל בעל חיים את הכלים המתאימים לצרכים שלו כל וחומר באדם אפילו בעולם החי בעלי חיים שהם טורפים קיבלו עיניים מהצד הקדמי של הפנים. בעלי חיים נטרפים. כל הצמחוניים יש להם עיניים משני הצדדים של הראש. למה? מכיוון שגם כאשר ראשם טחוב בעסב והם לא עשים, אם העיניים היו רק מקדימה, הם היו רואים רק את העסב. יש להם עיניים מהצדדים, מגלים אם האויב מגיע מימין או משמאל, כך יוכלו להימלט. אבל בעלי החיים הטורפים צריכים להתמקד רק מקדימה אז קיבלו את הכלים שלהם. לבעלי חיים הטורפים יש ניבים ושיניים

חותחות כדי לקרוע את הבשר. לנטרפים יש ראש מוערך. למה? כל הצמחונים מכיוון שהם ניזונים מעשב, מצמחים, כדי לקטוש עסב צריך שורות של שיניים, תוחנות, שורות ארוכות. ממילא הראש שלהם מקבל גם עיצוב שונה בהתאם לצורך שלהם. פעם לא הבינו אנשי המדע מדוע לבעלי חיים צמחוניים מסוימים יש יכולת להעלות גרה. מה פשר העלהת הגרה? בעל החיים מלבד הכיבה הרגילה שבה הוא מעקל את המזון יש לו עוד קיבה שק. יש לו את היכולת לטלוש צמחיה ולאחסן אותה בשק הזה ואחר כך שוב להעלות לפה ללעוס ולבלוע אל קיבת העיכול. בשביל מה? לא יותר פשוט מראש ללעוס ולבלוע לקבת העיכול לשמ צריך את אותו עסק אצל אותם מעלי גרה מסבירים אותם חוקרים שחקרו את עולם

החי שנוגע לאותם בעלי חיים והם טוענים שיש תופעה מאוד מעניינת אותם בעלי חיים כדי לסבוע מעסב הרי צריכים לאכול כמויות עצומות ינסה מישהו לסבוע מחסה יום שלם צריך לאכול הרבה אבל כשהם בשדה הפתוח הם חשופים לטורפים שלהם. מה עשה האלוקים? נתן להם וברא בגופם שק מיוחד שכאשר הם נמצאים במקום הפתוח שבו הם חשופים, לא צריכים לאבד זמן על הליסה. תקטפו ותבלעו. תקטפו ותבלעו. תאכסנו בשק הזה. אחר כך הם הולכים למקום מסתור, איזה מערה או מתחת עץ. זה מקום צדדי, רובצים. עכשיו יש זמן. אפשר להעלות שוב את הכל חזרה אל הפה, ללעוס ולבלוע לקבת העיכול. כל בעל חיים, כך כל פרט שרק נראה בעולם הטבע, כל בעל חיים קיבל בדיוק את הצרכים

שלו, את הכלים, את מה שהוא צריך. קל וחומר שנזר הבריאה, האדם, אלוקים יצר בו בדיוק את הכלים שהוא זקוק להם. לכן הגבר קיבל את הכלים שמתאימים לתפקיד שלו והאישה קיבלה את הכלים שמתאימים לתפקיד שלה. וכאשר האדם מבין שהמערכת של חיי הנישואין בנויה על שוני שגורם להשלמה, הגבר והאישה הם לא אותו דבר, לא פיזית וגם לא נפשית. אף על פי שבעולם המודרני הרבה שנים האווירה הייתה וזה היה נחשב מאוד מודרני לומר שהאישה היא כמו גבר. הנפש של האישה והנפש של הגבר בדיוק אותו דבר. הצרכים הפנימיים אותו הדבר. רק יש גוף פיזי שונה. כך טענו. התורה אומרת שזה לא נכון. הצרכים של הגבר והצרכים של האישה מבחינה נפשית הם שונים כי הם שונים

מבפנים. אלא מה? באו ארגונים וטענו לשוויון זכויות לנשים וגרמו לי מבוכה רבה בעניין הזה. כדאי אולי גם כמה מילים בתחום הזה. מה בעצם הכוונה בשוויון זכויות לאישה? אם זו היא תנועה נכונה או לא נכונה. תלוי. אם הכוונה כשמדברים על שוויון זכויות לנשים אם הכוונה שאסור לנצל את האישה להפלות אותה לרעה אסור לנצל אותה לא במקומות העבודה ולא במקומות אחרים אז ודאי שהם צודקים אבל הרבה מהם לא התכוונו רק לזה אלא התכוונו שהאישה היא גבר רק בגוף פיזי שונה זוהי טעות לומר שהאישה היא גבר רק בגוף שונה זה לא נכון אומרת התורה שהאישה והגבר שונים זה בזה זה מזה בפנימיותם וכשהגבר כשהגבר ידע להכיר את רעייתו לפי הצרכים הנפשיים שלה

ויעניק לה את מה שהיא זקוקה לפי הצרכים שלה, היא תהיה מאושרת עלי אדמות. וכשהאישה תקלוט מה הם הצרכים של הגבר, לא לפי מה שהיא מרגישה על עצמה שהיא צריכה, אלא מה הוא צריך. כי נפשו בנויה אחרת. והיא תעניק לו את מה שהוא זקוק, הוא יהיה המאושר עלי אדמות ואז יוכלו באמת להגיע לאהבה ואחווה, שלום ורעות, לשלום בית אמיתי. ולכן באמת כשהרמב"ם נראה בהמשך את דברי הרמב"ם כאן בפרק טו מהלכות אישות בסדר נשים שבספרו היד החזקה כשקיבץ מדברי חז"ל את ההדרכה לשלום בית לא לקח את ההדרכה ועשה ממנה סלט אחד לגבר ולאישה יחד כמו שמקובל היום כשהולכים בדרך כלל לפסיכולוג וכדומה מבקשים מייעוץ אז מצוי תכבדו זה את זה תדאגו זה לזו זה

לזה הכל ומקביל הרמבם נתן הלכה מיוחדת לגבר עם פרטים ופרטי פרטים והדרכה נפרדת לאישה. את תתנהגי איתו בנקודות האלה ואתה תתנהג איתה בנקודות האלה. מדוע ההבדל הזה? כי מה שהיא זקוקה זה לא מה שאתה זקוק ומה שהוא זקוק לא מה שאת זקוקה. הגבר והאישה בנפשם שונים זה מזה. ברגע שבני זוג מגיעים להקמת בית, לחיי משפחה, והם מבינים שאנחנו שווים מבחינת הצרכים הנפשיים, התפקידים שלנו שווים, זה למעשה השורש שמצמיח את כל הבעיות אחר כך. אם מבינים כל אחד זקוק אחרת, הוא בנוי אחרת, הצרכים שלו שונים ומעניקים כל אחד את מה שהשני זקוק, אז מגיעים באמת לשלום בית אמיתי. נראה כעת את דברי הרמב"ם איך בעל צריך להתנהג עם אישה ואיך אישה

צריכה להתנהג עם הבעל. אולי לפני כן, אם כבר נכנסנו לנושא הזה של מעמד האישה, יש הרבה שעומדים נבוכים בשאלה האם היהדות מפלה את האישה לרעה? ולמה? מכיוון שרואים כמה הלכות שנוגעות לאישה והיהדות טוענת שהאישה לא שייכת לאותם דברים. למשל הדוגמה שהכי נפוצה עדות. על פי ההלכה אישה לא יכולה להעיד בבית הדין וכמובן שזה מקומם. וכי האישה היא לא אדם וכי היא לא נאמנת. מה אתה מפחד שהיא תשקר? כמו שלך יש מצפון. גם לה יש מצפון. במה אתה שונה ממנה. ועל פי הלך האישה לא יכולה להעיד בבית הדין. זוהי אחת הדוגמאות לטעות אצל רבים. טעות שנובעת מתוך אי הכרת היהדות מבחינת הפנימיות של ההסבר. ונסביר את הדברים. אם באמת מתייחסים

לאישה כשווה לגבר לכל דבר, כמו שהזכרנו קודם שהתפיסה המודרנית הרווחת על כל פנים בשנות ה-60 הייתה אבסולוטית ממש שהאישה היא גבר רק בגוף פיזי שונה אז באמת השאלה היא גדולה אבל ברגע שמבינים שהיהדות מתייחסת לאישה כאל החלק העדין יותר מבין שני החלקים של האדם. האדם מורכב משני חלקים, זכר ונקבה. כשהאישה היא החלק העדין יותר, היא החלק שאמור להיות שמור יותר, היא החלק שמופקד על החמימות והנעימות של פנים הבית, כי נפשית היא בנויה אחרת. אז מגלים שבעצם ההלכה הזו נועדה להגן על האישה. הרי מה זה בעצם עדות בבית דין? אפילו גבר כשמבקשים ממנו לבוא ולהעיד בבית הדין, אם הוא לא רגיל להיות כל שני וחמישי בבית הדין, התחושה שלו

היא לא נעימה. לבוא ולעמוד בבית הדין, בבית המשפט, לעמוד בפני השופט, בפני בעלי הדין, בפני הציבור. אפילו גבר כשמזמינים אותו להעיד בבית הדין הוא מרגיש לא נוח. אבל הגבר הרי קיבל כוחות של מי שאמור לנהל את מדיניות החוץ של הבית. הוא מסוגל בקלות להתמודד עם מצב כזה. אבל האישה שאלוקים נתן לה את התפקיד של שר הפנים של הבית ושוב לא שהיא לא אמורה לעזור לבעלה בית הצורך במדיניות החוץ אבל כאן ללכת ולהעיד בבית הדין זה אומר שאתה מוציא אותה מהחמימות מהנעימות מהרכות שלה ואתה מחייב אותה להתנהג הפך טבעה לעמוד בבית הדין ולהעיד כבר המעמד לא נעים ועוד להעיד בפני בעל דין לומר כן אני ראיתי שהוא ילוה לו הוא חייב לו כסף

וכן הלאה אלה דברים שהם מנוגדים לטבעה הדין של האישה לכן אף על פי שגבר שיודע עדות למישהו חייב להעיד התורה אומרת ואם לא יגיד ונשע עוונו אם אתה יודע שהוא חייב לו כסף והוא מכחיש בבית הדין אתה חייב לבוא ולהעיד כדי להוציא את הצדק לאור זה לגבי גבר אישה פטורה למה כי התורה ביקשה להגן עליה ממצב שהוא נגד טבעה אל תכניס אותה לאווירה שתלחיץ אותה זה נגד טבעה היא לא קיבלה את הכלים האלה למה להלחיץ אותה ואם מישהו חושב שהכוונה שהאישה אינה נאמנת, טועה טעות גדולה. הרי בהלכות הרבה יותר חמורות אישה נאמנת. להעיד על שקל, שזה שום דבר, אומרים לאישה, את לא יכולה להעיד בבית הדין? ואילו בדברים שנוגעים לאיסורי כרת, בדברים

שנוגעים להלכות דברים המותרים או האסורים באכילה. יש לנו הלכה עד אחד נאמן בייסורים. אם אדם אומר לך האוכל הזה כשר, אתה יכול לסמוך עליו. לא צריך שני עדים, מספיק עד אחד. עד אחד נאמן בייסורים. מאיפה לומדים את זה? מביאה הגמרא פסוק שנוגע נוגע לאישה ששם התורה מציינת שהאישה נאמנת בייסורים לחלוטין. ומזה לומדים לכל דיני עדות שאפילו עד אחד נאמן בייסורים ואפילו בדברים שנוגעים לאיסורי כרת שזה הרבה יותר חמור מעניין של שקל כאן או כי כל מה שנוגע לענייני כשר טמא מותר באכילה אסור באכילה אלה דברים שנוגעים לענייני הפנימיות של הבית אז אישה ודאי נאמנת מה שבבית הדין אמרו לה שלא תבוא להעיד לא מכיוון שהיא לא נאמנת לא

מכיוון שהיא פחוטה מהגבר וודאי שהיא נאמנת אלא להגן עליה שלא תתנהג במצב שהוא נגד טבעה. וכמו שאם ראש הממשלה יבוא ויאמר נגד דעת השבק שהוא רוצה ללכת למקום מסוכן לבקר שם, יש סמכות לשבק לבוא ולומר לראש הממשלה, אתה לא הולך לבקר שם, אבל אני רוצה, אבל תפקידנו להגן עליך. כך גם אם אישה תבוא ותאמר, "טוב, אני מוכנה ללכת להעיד אפילו שזה נגד טבעי, אני רוצה להעיד בבית הדין." על פי ההלכה היא לא יכולה להעיד גם אם היא תרצה, מכיוון שההלכה נועדה להגן עליה גם בדברים שהיא לא הייתה רוצה. זוהי דוגמה לעוד הלכות רבות שנוגעות. מי שיבדוק את כל ההלכות שבאו והתקיפו את ה את היהדות, שכביכול היהדות מפלה את האישה לרעה, תמיד

יגלה שהדבר נובע מהשורש הזה. השורש של הגנה על האישה דווקא משום העדינות שלה ולא חלילה הפליתה לרעה. רק צריך ללמוד את הדברים בצורה נכונה. כעת נעבור לדברי הרמב"ם בהדרכה שקיבץ מדברי חז"ל, מהתלמוד והמדרשים, איך גבר צריך להתנהג עם האישה ואיך אישה צריכה להתנהג עם הגבר. לפני שנקרא את לשונו נקדים שכאשר קוראים את ההלכות שנוגעות לדרישות מהבעל תכף יקומו כל הארגונים להגנת זכויות הגבר יש היום כאלה זכויות הגבר במשפחה ויאמרו מה פתאום התורה מפלה את הגבר לרעה וכאשר קוראים את ההלכות האחרות שנוגעות לאישה יקומו כל הארגונים לגנד זכויות האישה ויאמרו מה פתאום מפלים את האישה לרעה אבל אמיתו של דבר התורה היא תורת אמת

התורה אף פעם לא ניסתה להצטייר בצבעים מצוצעים כדי להראות נחמדים. אלא התורה היא תורת אמת. והגדירה בדיוק לאישה. בעלך זקוק לצרכים האלה. תעניקי לו אותם. הוא יהיה מאושר עלי אדמות. ממילא גם מה תהיה מאושרת? אשתך זקוקה לצרכים האלה. תן לה אותם. גם אם זה בעל חשבונך היא תהיה מאושרת. גם לך יהיה טוב. זה הכלל. כעת נראה את דברי הרמב"ם. פרק טו מהלכות אישות. הלכה יט. יהה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו ולא יטיל עליה אמה יתרה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן כל משפט כאן מקפל הרבה חוכמה הרבה הדרכה צריכים לתת ממש כמעט הרצאה שלמה על כל משפט שמופיע כאן אבל

נעבור בסקירה מהירה אחר כך נעבור גם לדרישות של ההלכה מהאישה כלפי הגבר. חשוב רק להדגיש שהרבה יותר קל למסור הרצאות שנוגעות לתקשורת בין בני הזוג כשמדברים רק עם גברים או רק עם נשים. כי אז מסבירים לכל אחד מה בעצם נדרש ממנו. כשמדברים גם בפני גברים וגם בפני נשים ואומרים את הצרכים השונים זה קצת מסוכן. מכיוון שאם באמת כל אחד יקח לעצמו את מה שנדרש ממנו אז אפשר להגיע לשלום. אבל אם יוצאים מאותה הרצאה רק כשכל אחד למד מה השני צריך לתת לו וכשמגיעים הביתה נו שמעת שככה אמרו אז למה אתה לא עושה את מה שאמרו? אפשר להוציא מזה רק מצב יותר גרוע. לכן הכלל תמיד כל אחד צריך להתמקד במה שנוגע אליו לא במה שנוגע לזולתו. ואם

כבר מזכירים כללים בעניינים האלה צריך להזכיר עוד כלל ש בכל מה שנוגע לתקשורת בין בני זוג ולחינוך ילדים הכלל הראשון הוא שאין בזה כללים מוחלטים מכיוון שלא כל מה שנוגע לבית הזה מתאים בדיוק גם לבית האחר ולא מה שנכון לילד הזה נכון גם לילד האחר לכן בסדרה שלפנינו בתקשורת בין בני זוג ובחינוך ילדים צריך מראש ראש להקדים שכל בית צריך לבדוק את הדברים לגופו של עניין, לראות מה מתאים ואיך הדבר מתלבש על המציאות של אותו הבית. אבל יש כמובן את ההדרכה הכללית שהוא השלד הבסיסי שעליו כל אחד צריך לבנות את המערכת של הבית שלו. ובכן אומר הרמב"ם, נלך לפי סדר, יהה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו. בענייני כבוד דורשת התורה

מהגבר, "אשתך קודמת לך. מדוע? מכיוון שהיא זקוקה לזה יותר ממך. למה היא זקוקה יותר? הכל בנוי על היסוד שדיברנו בתחילה. מכיוון שאלוקים ברא אותה כמופקדת על מדיניות הפנים של הבית, על ההנהגה הפנימית, היא קיבלה רכות, עדינות, זה מחייב צורך נפשי שמותאם לדברים האלה. לכן תעניק לה את זה. למשל, ניקח דוגמה. אחת הדוגמאות שחז"ל מציינים בתלמוד כמה שנוגע לכבוד של האדם זה הלבוש. הגמרא אומרת שאחד החכמים היה קורא לבגדים שלו מכבדותה בארמית. הם שמכבדים אותי. רואים אפילו אדם שעובד קשה במוסך גריז וכולי מגיע הביתה מתקלח לובש חליפה עניבה יוצא לאירוע הצעדים שלו שונים. הוא כבר הולך אחרת. הוא מרגיש אחרת. מה קרה? אתה אותו

אדם? רק החלפת בגדים. אבל הבגדים משפיעים. אנחנו גם דנים בני אדם לפי הבגדים משום מה אמנם כתוב אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו אבל דרכו של האדם שהוא רואה לעיניים האדם יראה לעיניים והשם יראה להבב כך אומר הפסוק בגד נוגע לכבודו של האדם לכן בואו נשאל הלכה הלכה יבשה מה יקרה במצב כזה בני זוג חיים יחד ונניח שהבעל הוא המפרנס היחידי והנה מגיע אירוע מסוים יושבים שניהם ודנים. המצב הכלכלי של הבית לא כל כך טוב. מוסכם על שניהם שכל אחד מהם זקוק לבגד חדש לאותו אירוע. בפעם האחרונה שקנו בגד היה לפני חמש שנים. כל אחד מהם זקוק לבגד חדש לאותו אירוע. מקובל על שניהם. האישה אומרת, "תשמע, אני חייבת, אני לא יכולה בלי, לא

יכולה ללכת לאירוע הזה בלי בגד חדש. אני חייבת בגד חדש." הוא אומר להם, "כל הכבוד לך, אבל אני מפרנס, אני מביא את הכסף בפעם הזו, אני קודם לך, אני קונה בגד לעצמי." ואז הם אומרים אחד לשני, "אתה יודע מה? במקום לריב, בוא, נשאל מה ההלכה?" נשאל רב, מה אלוקים אומר במצב כזה? מי קודם למי? הגבר או האישה? ישאלו רב, מה יענה להם הרב?

האישה יש אומר רק אנשים אנו אבל זה נכון. האישה, על פי ההלכה האישה. למה זה נובע? מההלכה הזו האדם מכבד את אשתו יותר מגופו בענייני כבוד האישה קודמת האם יש כאן הפליה של הגבר לרעה לא כמו שציינו קודם התורה הולכת על פי האמת ועל פי קו האמת התורה תמיד בודקת מי זקוק יותר מי אמור להיפגע יותר אין כאן הפליה זה לא שמעדיפים אותך או מעדיפים אותה אלא בודקים מי אמור להיפגע וזה הקו המנחה האישה קיבלה כלים של נעימות ועדינות יש לה רגישות יתרה אתה תיכנס לאולי עם החליפה שלפני חמש שנים כבר תבדק מה התפריט שיש על השולחן, כמה סלטים שמו, מה קורה שם. האישה אם תיכנס עם הבגד הישן שלה, כל החתונה היא רק תרגיש שכולם מסתכלים

עליה. איך היא באה עם אותו לבוש? אפילו שאף אחד לא זוכר מה היא לבשה לפני חמש שנים, אבל היא בטוחה שכולם מסתכלים עליה וחושבים ומתלחשים שמי יודע היא מרגישה לא נוח. כמובן שמתאר את הדבר בקיצוניות. זה משתנה מאישה לאישה, אבל עקרונית האישה רגישה להופעה שלה הרבה יותר מהגבר. לכן אלוקים אומר לגבר, תעניק לה את הצורך הנפשי שלה אף על פי שזה בא על חשבונך. זה מה שנאמר כאן יותר מגופו. ואוהבה כגופו. מבחינת אהבה, שזה עניין רגשי, התורה לא מצווה את הגבר שאהב את אשתו יותר מגופו. זה לא טבעי ולא שייך ולא יתכן, אבל תאהב אותה כמו שאתה אוהב את עצמך. איך אני יכול לאהוב מישהו אחר כמו שאני אוהב את עצמי? כשמדובר באשתך זה

הרבה יותר קל. כשאדם מתבונן שבעצם אשתי החצי השני שלי. אומרים חז"ל כשם שאדם שחתך ירק ופצע את היד שלו. כתוב בגמרא שאסור לחתוך בצל כשהאוזים ביד, שם הסכין תגיע ליד. זה איסור. צריך להניח אותה על איזה דבר. אבל אדם שלא נזהר בהלכה הזו וחתך והגיע ופצע את היד. שואלים חז"ל האם יד שמאל תחטוף את הסכין מיד ימין ותפצע אותה חזרה? אבל היא פצעה אותי. התשובה פשוטה? ודאי שלא. הרי זה גוף אחד. כשאדם מתייחס לאשתו היא החצי השני שלי. זכר ונקבה ברעם ויקרא שמם אדם. וחז"ל אומרים שזוהיא הסיבה שאלוקים לא ברא מראש את הזכר ואת הנקבה שניים נפרדים. הוא לא ידע מראש שלא טוביות האדם לבדו ברא אותו גוף אחד אחר כך פיצל אותו לשניים

תברא מראש שניים הרי ברור שלא טוביות האדם לבדו אי אפשר לתפקד בצורה כזו כתאומי סיעם זה הולך לעבודה והיא רוצה להדיח כלים איך אפשר להסתדר אז למה הוא ברא אותו מראש גוף אחד כדי שנזכור תמיד שאנחנו במקור גוף אחד אנחנו חלוקים בגוף כי אנחנו צריכים לתפקד כל אחד במקום אחר ולהגיע שוב הביתה ולהתאחד חזרה לכן אלוקים גם ברא את העולם באופן כזה שיהיה חיבור סגור מושלם בין הגבר לבין האישה נתן יצר מיוחד לעניין הזה קיום כל הדורות תלוי בזה כדי שהאדם ידע אתה ואשתך גוף אחד הנשמה של האדם בזוהר כתוב אם ניכנס יותר בעומק הזוהר אומר שגם נשמת האדם כל נשמה היא פאזל שמורכב משני חלקים חלק זכרי וחלק נקבי ולפני שהאדם נולד מפריד

הקדוש ברוך הוא את הנשמה עם שני החלקים חצי אחד שם בזכר, חצי שני בנקבה. יום יבוא והם יבואו ויתאחדו ויקימו בית מכיוון שלשני חלקי נשמה. הזוהר מטפל בשאלה של גירושין, ייבום, כל מה שמתפתח מהעניין הזה. אבל ביסודם של דברים זה כך. שורשי הנשמות קשורים ומאוחדים זה בזה. מצוי היום שבעלים אומרים לנשים נשמה שלי וכדומה. צריך לדעת שזה כפשוטו ממש, לא על דרך המליצה. היא ממש נשמתך, היא חלק מהנשמה שלך. ואתה חלק מנשמתה. כש היחס של בני הזוג זה לזה כאל גוף אחד אז אוהבה כגופו. ידוע הסיפור המפורסם שמופיע בספר איש צדיק היה, ספר שחובר על הרב אריה לוין, רבם של עשירי המחטרות לפני קום המדינה. פעם הוא הגיע לרופא עם אשתו, היה

לה פצע ברגל, היה קשה לה ללכת, אז הוא ליבה אותה לרופא. כשהתיישבו לפני הרופא הרופא הוא היה זוג זקנים יושבים לפניו הוא לא יודע במי צריך לטפל אז שאל אותם מי החולה ענה לו הרב רגלה של אשתי כואבת לנו ומי שהכיר את הרב אריה לוין יודע שהוא לא התעסק עם מליצות הוא חי כך הרגל של אשתי כואבת לנו לא יכול להגיד כואב לאשתי הרגל מה ואני לא בתמונה כואב לי שכואב לה אבל הניסוח הזה רגלה של אשתי כואבת לנו הרופא כל כך התפעל מזה זה סיפר אחר כך לאחרים, אחר כך הגיע גם לספר. אבל זוהיא דוגמה, משפט קצר שמסכם איך בני זוג צריכים להרגיש אחד עם השני. כשההסתכלות על חיי הנישואים היא הסתכלות נכונה. היום למרבה הצער, כל תעשיית

הסרטים והיצרים ונוער מגיל צעיר מתרגל להתייחס למושגים של גבר, אישה כאל מה זו אישה? זה מין צעצוע שיש מה לשחק בו. אני הזדעזעתי מהמושג שפנפנות פליייבוי. שמעתם על זה? מה? מה זה? מה זה שפנפה? מאיפה יצא המושג הזה שפנפה? מדובר בבן אדם.

קראתי את הניתוח הפסיכולוגי של הדברים. שפן זה יצור רך, עדין, חסר דעה עצמית. קח אותו, צחק איתו. כך הם מתייחסים לנשים ומחנכים דור על ברכי היסוד הזה. וכשנער גדל כך בתיכון והולך להקים בית, זה מה שהוא מחפש באישה. וכך הוא מצפה לחיות איתה כל הזמן. לא פלא שכשהיא מגיעה לגיל 38, 40 ויש לו פקידה בת 22, אז א העניינים מתחילים להסתבך. כי תלוי איך הוא בנה את ההסתכלות שלו. אבל אם הוא יודע שהאישה הזו היא חלק ממני, היא החצי השני שלי, אז לא, אין פה משחקים של עכשיו יצר כזה ומחר יצר אחר ומתחלפים, אלא בודקים כל דבר בשורשם של דברים. חיים באמת חיי איכות, חיים טובים. כל אחד רגוע. בפרט אם הבעל שומר על קדושת העיניים כמו

שההלכה דורשת ונזהרים בדיני ייחוד כמו שההלכה דורשת הרי על פי ההלכה אסור לגבר להיסגר עם אישה בחדר אחד וזה לא משנה אם מדובר במנהל או מזכירה או קצין בצבא ופקידה או אסור להיסגר בחדר אחד אם נמצאים בחדר אחד הדלת חייבת להיות במצב שכל רגע מישהו יכול להיכנס ויש תנועה של אנשים נכנסים יוצאים אבל להיסגר בחדר אחד חס ושלום זה דיני ייחוד שזה איסור גמור מהתורה אם היו היו מקפידים על ההלכה הזאת, כמה בעיות היו נחסכות, כמה דמעות של ילדים להורים גרושים היו נמנעים. אבל אם בונים לא על פי הוראות יצרן, אז בתחילה זה נראה פורקן יצרי. תן לי לעשות מה שבא לי. תעזוב אותי מכל הגבולות ומכל הדרישות הדתיות האלה. לאמיתו של דבר,

כשאדם מסתכל רואה שהיצר נתן לך הוראות שתחייה טוב. אתה לא רוצה ללכת לפי ההוראות האלה, בבקשה, אבל חבל, אתה תפסיד מכך. נחזור לעניין. אוהבה כגופו. אהבה של גבר כלפי אשתו צריכה להיות כמו שהוא אוהב את עצמו. אגב, יש לנו פסוק בתורה ואהבת לרעך כמוך. ורבים שואלים, האם יש כאן דרישה שהיא מעבר לכוחות? איך אתה יכול לבקש ממני לאהוב אותו כמו שאני אוהב את עצמי? את אשתי עוד מובן. בסדר? חלק בלתי נפרד מגופי. אני יכול לאהוב אותה כמו שאני אוהב את עצמי. אבל סתם אדם לאהוב אותו כמו שאני אוהב את עצמי, איך אפשר? אומר הרמבן, רבי משה בר נחמן, לא הרמב"ם במא בנ, הוא היה מקובל גדול, חי לפני כ-700 שנה, חיבר פירוש על התורה, הוא

אומר, "תדקדק במילים של התורה, כל אות מדויקת, לא כתוב ואהבת את רעך כמוך." כלפי הקדוש ברוך הוא כתוב ואהבת את השם אלוקיך. אבל כלפי בני אדם לא כתוב ואהבת את ראך, כתוב ואהבת לרעך. התרגלנו למטבע הלשון אז לא מרגישים שיש כאן איזה איזה משפט לא בדיוק תקני לכאורה אומר הרמבן ואהבת לרעך הכוונה תאהב שיהיה לרעך כמו שאתה אוהב שיהיה לעצמך אל תהיה צר עין אתה רוצה שלך יהיה טוב תאהב שלכולם יהיה טוב לא מבקשים שרגשית תרגיש את כל החברה כמו שאתה מרגיש את עצמך אין דרישה בתורה שהיא מעבר לכוחותיו של האדם אף על פי שהמקובלים מציינים שכשאדם מבין שכל הנשמות קשורות, מחוברות, אבל זה כבר קבלה, זה יותר בעומק. על פי הפשט, ואהבת

לרעך, תאהב שיהיה לרעך כמו שאתה אוהב שיהיה לך. אל תחפש שרק לך יהיה הכל ושלאחרים יהיה רע או לפחות שאתה תמיד תהיה מעליהם, אלא תהיו שלכולם יהיה טוב. זה ודאי בהישג ידו של כל אדם. אבל באישה נאמר, "ואוהבה כגופו." תאהב אותה כמו שאתה אוהב את עצמך. שזה בהחלט בהישג ידו של האדם בכלל. מה פירוש המילה אהבה? היום שיבשו לגמרי את המושג האהבה, עקרו אותו מהמשמעות האמיתית, חיברו אותו לדברים שלא לא שייכים ולא נכונים. קשורים, אבל להתייחס עליהם כאל המושג אהבה, זוהי טעות. המושג אהבה בהגדרה היהודית שלה, כנראה גם שזו ההגדרה המקורית בעברית, זוהיא התשוקה לעשות נחת רוח למי שאני אוהב. אם נרצה להגדיר במילון מה פירוש המילה

אהבה, מתי אני יכול להגיד אני אוהב אותו? אם יש לי תשוקה לעשות לו נחת רוח, זה אומר שאני אוהב אותו. ויש לכך הוכחות פשוטות. כשאני אומר שאני אוהב את הילד שלי, מה אני מתכוון? שאני רוצה שהוא ידאג לי, שיעניק לי, שיבשל, שיכין לי? לא. אם אני אוהב אותו, זה אומר יש לי תשוקה לעשות לו טוב. אב מסוגל לעבוד שעות בשמש לבנות איזה אוהל כזה, איזה צריף שהילד ביקש ממנו רק כדי שהילד יחזור מהגן ויחייך ויגיד איזה יופי אבא עשה שווה לו לעבוד שעות מאיפה הוא מקבל את הכוח הזה להזיע רק הוא מצייר בדעתו הילד שלי יחייך יש לו תשוקה לעשות נחת רוח לבן רבי ישראל מסלנד חי לפני כ-80 שנה והוא כבר כותב הרבה לפני מה שעשו מזה היום

הארחונים הוא כותב כשאדם אומר אני אוהב דגים והוא מתכוון לכך שהוא אוהב לאכול דגים הוא אומר שהוא פשוט משקר אם בא אליך המלצר ושואל אותך בורקס או דגים ואתה אומר דגים אני אוהב דגים אומר זה לא נכון אם אתה אוהב מישהו אתה לא פותח לו את הבטן ומתגן אותו אחר כך אתה יכול לומר אני אוהב לאכול דגים זה יהיה נכון אתה אוהב לאכול דגים אבל אם אתה אוהב דגים קח אותם תבנה להם אקווריום תתן להם את כל הצרכים, תפנק אותם. זה זה זוהי אהבה. אהבה זו נתינה, לא קבלה. היום הוא אומר, אני אוהב אותי, אני אוהב אותך, אוהבת אותי. כל הביטויים האלה של האוהב ואהבה, צריך לבדוק האם באמת יש תשוקה לתת או שיש תשוקה לקבל. אם התשוקה היא לקבל,

זו אינה אהבה. זה אהבת העצמיות, אבל אתה לא יכול לומר לה שאתה אוהב אותה אם אתה רוצה לקבל ממנה. אהבה אמיתית היא נתינה. לכן בסוד האותיות יש הרצאה שלמה שעוסקת בנושא של האותיות, האות א' היא עוד מאוד אות מאוד רוחנית, מרמזת על האלוקות. כל מילה בלשון הקודש שפותחת בא' יש בה רוחניות גבוהה. כמו המילה אדם יש בו נשמה. המילה אמת אם יש בה אלוקות אז היא נכונה. אחרת אפשר לטעות. אהבה גם פותחת בא' כי אהבה חייבת להיות עם ההגדרה האלוקית הנכונה היא חייבת להיות אהבה רוחנית של הרצון להעניק ולתת שאם לא כן היא הופכת להיות ההפך הגמור כמו שאדם בלי א' בלי נשמה מה נשאר דם חומר בלי רוח אמת בלי א' מת גוף בלי נשמה אהבה בלי א'

הבן לי אבל אהבה אמיתית זוהי הנתינה התשוקה לתת. אם אתה רוצה לדעת אם אתה אוהב את אשתך, אם את רוצה לדעת אם את אוהבת את בעלך, צריך לבדוק האם אני משתוקק לעשות נחת רוח לרעייתי? אם אני מרגיש שהיא לא בבית ואני אארגן ואסדר ואני מקבל כוחות ממה? שכשהיא תבוא היא תהנה או יופי, אני לא אצטרך עכשיו לעבוד קשה כי הכל מאורגן ומסודר. זה אומר שאני אוהב אותה. אני רוצה, אני משתוקק לעשות לה נחת רוח. אם האישה תורחת ועמלה לבשל ולעשות ולהכין כדי שבעלה יהיה מרוצה מהאוכל הזה, זה אומר שהיא אוהבת את בעלה. אבל כאן בדרישה הזו של הרמב"ם מדגיש הרמב"ם את הדרישה בעיקר כלפי הגבר. לא שהיא שיהיה לא צריכה לאהוב את בעלה. ודאי שכל

הדברים כאן נכונים. גם זה כלפי זו וזו כלפי זה. אבל הרמב"ם מדגיש את הצרכים המרכזיים והעיקריים של כל אחד. יהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו. זה הדבר הראשון. הדבר השני ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. יש בעלים שיש להם ממון אבל הברז סגור. אתה יכול לעזור לה. אתה יכול להקל מעליה את החיים, אתה יכול לסייע, אבל לא. הוא רק אוהב לראות איך שחשבון הבנק הולך ותופח. מזה הוא מקבל סיפוק. והיא מסכנה צריכה לעמול ולטרוח ולסבול קשות. אומר הרמבם, זה לא נכון. אם יש לך ממון, תרבה בטובתה כפי ממונך שהיא תרגיש טוב. אישה שמרגישה שבעלה סוגר את הברז והיא צריכה לקנות והיא לא יכולה היא אישה שחיה במצוקה. לא

פלא שאחר כך יבואו התפרצויות ולחצים וכאבים ופרידות ודברים קשים. אם יש אם אין אז ודאי שהאישה לא יכולה לדרוש מבעלה שיתן לה מה שאין לו אבל אם יש לו מרבה בטובתה כפי ממונו על פי הערך. אם כי פה צריך להדגיש שאסור לשכוח כאן את חינוך הילדים, גם זוג שיש להם הרבה ממון ויכולים לקנות ולרכוש לעצמם את הטכנולוגיה הכי חדישה ולהפוך את המטבח ל למילה האחרונה בכל תחום צריכים להיזהר לא להישחף אפילו שיש להם המון צריכים לזכור שהילדים לא בהכרח יצליחו לחיות גם הם באותה רמת חיים ואם מרגילים אותם לרמת חיים גבוהה זה הופך הופך להיות צורך. מי שהיה רגיל פעם לנסוע באוטובוס ואחר כך קנה רכב ונוסע כבר שנתיים שלוש ברכב, הוא יהיה

מסוגל אחר כך לנסוע באוטובוסים מעיר לעיר, ממקום למקום. לפני כן הוא לא רגיש בזה חיסרון, אבל היום הוא לא מסוגל. אם מתרגלים לרמת חיים מסוימת זה אחרת. היום לא מבינים איך אפשר לנסוע ברכב בלי טלפון היד, אפילו דברים אחרים. אבל לכל הפחות, אם אני אתקע, מה אני עושה? אתה מתחיל לחשוב, רגע, אז מה עשו לפני 10 15 שנה? לא חיו אנשים, איך תפקדו? אם הוא נתקע בדרך, מה הוא עשה? כשמתרגלים לא מבינים איך פעם היה אפשר בלי, כשאין מסתדרים. אם מרגילים ילדים לרמת חיים גבוהה מעבר למקובל בציבור, צריכים לדעת שיש בכך סיכון לעתיד של הילדים. נמשיך הלאה. ולא יטיל עליה אמה יתרה. לאישה באופן טבעי יש תחושת אמה מסוימת מבעלה. עצם זה

שהיא הרכה יותר והוא הקשה יותר. ושוב למה אלוקים עשה את זה? כי ככה הבית יתפקד טוב. כל אחד יקבל את הכלים שמתאימים לתפקיד שלו. אבל ממילא זה גורם לתוצאות. והתוצאות שיש לאישה. אישה מתחתנת באופן טבעי יש לה איזשהו אמה איזה מורה מסוימת מבעלה. אומרת התורה לבעל אתה לא צריך להוסיף יותר. לא יטיל עליה אמה יתרה. אל תלחיץ אותה. אל תפחיד אותה. קל מאוד להלחיץ אישה. קל להטיל עליה אמה. תיזהר. לא יטיל עליה אמה יתרה. בגמרא כתוב שהמטיל אמה יתרה בתוך ביתו. סופו שתאכיל אותו נבלות וטרפות. הוא יפסיד מזה בסוף. וחז"ל תפסו כדוגמה את הנבלות וטרפות לכל דבר אחר. הכוונה שהתעלים ממנו פרטים. שם מה שחז"ל התכוונו. הוא למשל אמור

לחזור הביתה בשעה 4: מהעבודה. היא בישלה ארוחת צהריים בשרית והנה חלב נשפח לתוך לתוך הסיר ואין 60 כנגדו אסור באכילה זה טרף אסור לאכול את זה אבל היא יודעת שאם הוא יחזור רעב ויתברר לו שהאוכל הזה אסור באכילה איזה מאומה הוא יחולל בבית אלימות בלאגן אז מה היא אומרת לעצמה עזוב אני לא אגיד לו שיאכל אני אכין לעצמי חביתה בשביל מה להסתבך היא מעלימה ממנו פרטים. זוהי דוגמה לכל פרטים אחרים שיכולה להעלים ממנו. אם אתה נותן לאשתך פתיחות וגם דברים שלא נעים לה וקשה לה יכולה לומר ואתה לא תהפוך עולמות ותבין לליבה ויש כלל להבין זה לסלוח. גם היא פתחה בפניך שהייתה לא בסדר בדבר מסוים אתה הולך לקראתה מבין אותה אז אתה מקל

עליה לדבר אבל אם אתה מלחיץ אותה יותר מדי היא תנעל בתוך עצמה לכן אומר הרמבם לא יטיל עליה אמה יתרה ויהיה דיבורו אמה בנחת דווקא מכיוון שהיא רכה מוטל עליך לדאוג זה שהיא מדברת איתך בטון גבוה ובעצבים לא מתיר לך צריכה לדבר איתה באותו מטבע. לא שאישה צריכה לדבר כך אבל גם אם כן אתה צריך להבין שיחס קשה שלך כלפיה הרבה יותר חמור מהחס הקשה שלה כלפיך. לכן דווקא כלפי הבעל מדגיש הרמב"ם ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן. שוב גם כאן בכל פרט צריך להעריך הרבה אבל הזמן מחייב אותנו להתקדם הלאה. עצבות ורגזנות אלה שני דברים הרסניים לאישה. אם הבעל בבית הוא עצוב או שהוא רגזן טיפוס כעסן זה הרסני לחלוטין. אישה

לא יכולה לסבול דבר כזה. אישה צריכה לראות בעל שהוא חייכן, שמח, מאושר, מקרין שלווה, מקרין שמחה, לא מקונס בתוך עצמו. לכן גם אם במקום העבודה מרגיזים אותך כבר כמה ימים וזה גורם לך עצבים, תסכול, עצבות, לפני שאתה נכנס הביתה תעצור ליד הדלת חמש דקות בחדר מדרגות, תרגע, תפרוק את הכל, תיכנס אחר כך בחיוך, בשלווה, ברוגע, אשתך לא צריכה לסבול מהבעיות שיש לך במקום העבודה. אתה יכול לשתף אותה, לדבר איתה, אבל הכל לא מתוך מרירות. טוב, כעת נעבור לצד ההפוך. וכן ציוו על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדי ויהיה עליה מורה ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאוות ליבו ומרחק את כל מה שישנע וזה

דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן ובדרכים אלו יהיה ישובן נעה ומשובח כמו שהזכרנו לפני כן כשקוראים את ההדרכה לאישה אז כל הארגונים להגנת הזכויות יקומו וכן להפך אבל האמת כשננתח מה כתוב כאן בעצם נגלה מתכון נפלא שהוא טוב גם לאישה וגם לגבר מה כתוב כאן ציוו על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדי כלפי הגבר כתוב יהיה מכבד את אשתו יותר מגופו כלפי האישה זה אגב הדבר היחיד שהרמב"ם מדגיש אותו העניין של כבוד גם לגבר וגם לאישה בכלל בחז"ל רואים שהנושא של כבוד הדדי, הענקת כבוד זה צורך בסיסי שהוא עומד תמיד בכותרות. כאן למשל זה הדבר היחיד שבני הזוג בשניהם מודגש לתת זה לזה כלפי ילדים. אומרת המשנה

באבות יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. יכלו לתפוס אלף דברים תפסו דווקא את הכבוד כי כבוד זה צורך בסיסי שנותן את החמצן ואת החיות לאדם. מסרתי פעם הרצאה בפני צוות של מורים בבית ספר בענייני חינוך והדגשתי את ההי כבוד תלמידך מה בעצם אחרי תקופה התקשר אליי אחד המורים שהיה שם הוא אומר לי אין לך מושג איזה מהפך חל אצלי בכיתה גם ביחס שלי לילדים וגם אני רואה הפוך לפני כן הייתי מתייחס לילדים כן אני למעלה והם למטה ואני חייב א פתאום קלטתי שלילד יש כבוד וצריך לדבר איתו בכבוד אמנם יש סמכויות התגשנו שם שאלה שני דברים בעזרת השם בהרצאה של החינוך השלישית בסדרה נעסוק בחלק הזה של של יחס לילדים ואיך לשלב בין גבולות

וגדרים ברורים יחד עם חום אהבה וצומת לב שזה למעשה בונה ילד נפש בריא בנפשו אבל כבוד זה צורך בסיסי גם אם הוא ילד צריך לדעת איך מצד אחד להעמיד לו גדרים וגבולות שידע שיש סמכות יש הורים יש מורים לא כמו שהיום יש מבוחר הבא אצל ההורים אצל המורים איפה המעמד שלהם ואיך הסמכות והם הם מתבלבלים והילדים מסתבכים יש גדרים איך באמת צריך לנוות את הדבר אבל כבוד זה צורך בסיסי גם כאן בענייני בעל ואישה כבוד זה בזה הוא פותח ודורש משניהם רק הניסוח קצת שונה כלפי הבעל אומר הרמבם אדם מכבד את אשתו יותר מגופו כלפי האישה כתוב תהה אישה מכבדת את בעלה ביותר מדי מה זה המונח הזה ביותר מדי טבע העולם שגם גבר שכל החברה מכבדת אותו

ברוב המקרים אשתו היא היחידה שמתייחסת אליו בזלזול יש לו מעמד יש לו תפקיד יש לו זה אבל אשתו כשהיא מדברת עם המקורבים כן כולם חושבים אותו אני מכירה אותו אני יודעת מי מדובר אמנם האדמור מקוצק אמר שיש שניים שמכירים את האדם באמת מכל העולם יש שניים שמכירים את האדם באמת הקדוש ברוך הוא ואשתו על כולם הוא יכול לעבוד, על שניהם לא. הקדוש ברוך הוא והאישה מכירים את האדם באמת. אז האישה ממילא מקבלת תחושה כן אנשים מגזימים. די לו בכבוד שאני נותנת לו. אומר להרמב"ם, "תכבדי את בעלך ביותר מדי. מה שאת חושבת שדי תוסיפי עוד. זה לא די. מגיע לו יותר.

ויהיה עליה מורה ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר אומלך, מהלכת בתאוות ליבו ומרחק את כל מה שישנע. יש כאן כמה משפטים רצופים שלכאורה דורשים הסבר. מה הכוונה כאן? מה זה תעשה כל מעשיה על פיו? מה פירוש שיהיה בעיניה כמו שר ומלך? ברור שלא שהגבר צריך להרגיש כאילו הוא שר ומלך. זוהי דרישה כלפי האישה. אישה שמתייחסת לבעלה כמו שר או מלך, מה היא הופכת להיות? מלכה. ונסביר למה זה כך. זה לא לא רק איזה מליצה בעלמה, אלא זה ממש כך. ראשית, מדוע יש דרישה המחנה המשותף של כל המשפטים האלה, תני לבעלך את הסמכות, את הקביעה, את ההחלטה של הבית. למה? אני לא בן אדם, אני לא דעה. ודאי שהבעל צריך להתחשב בה ולהתייעץ

איתה ולדבר ולדון יחד. אבל אומר הרמב"ם לאישה, "את רוצה לעשות משהו, לקנות איזה ראית לבית, לעשות תשאלי אותו, תדברי איתו לפני, תעשי כל מעשייך על פיו." למה? כשננתח את עומק הנפש של הגבר, על פי מה שראינו בתחילת הדברים, שהוא בעצם קיבל את הכלים של התקיף הסמכותי החזק יותר מעצם היותו, שר החוץ של הבית. את מי שמנהל את מלחמת הקיום וההגנה של הבית. ממילא נפשית הוא זקוק. זה לא קשור לגאווה או עניינים כאלה. נפשית הוא זקוק לתחושת הסמכות של הבית. פגעת בסמכות שלו, לקחת לו את האוויר, הוא זקוק. תתייעצי איתו. עכשיו תראו דבר מעניין. אישה כשמתנהגת על פי ההנהגה הזו, בכל דבר שואלת את בעלה, מה אתה אומר? אני אקנה, אני אעשה בעל נורמלי, מה עונה לה בדרך כלל? תעשה מה שאת רוצה

תעשי מה שאת רוצה איך שטוב לך מי מרוויח מזה כולם מרוויחים

הוא מרוויח שלא עשו דבר שלא על דעתו ולפי טבעו הוא זקוק לתחושה הזו אז אם אניקה לו אני לא עושה דבר אתה תגיד לי לא אני לא עשה אבל מטבע הדברים אם לא במקרים קיצוניים הוא הופך להיות בעל שנותן לה תעשי משהו וזה סוד שלום הבית של רוב הזוגות שחיים כזוג יונים מה שנקרא זוג יונים במונח האמיתי של המילה לא כמו שפעם מישהו שהוא אמר שהוא ואשתו כמו זוג יונים, פעם הוא עף מהחלון ופעם היא. אלא זוג יונים במובן האמיתי. זה הטבע. כך אלוקים ברא. כשלומדים את הסוד הזה של הצרכים הנפשיים של כל אחד ומעניקים אותם אחד לשני, זה הסוד של השלום בית. יש סיפור מעניין. מספרים על שלמה המלך שפעם אחת עמד בחלון של הארמון שלו, מהרהר ככה

בענייניו וחכם מכל אדם. יש שם פרדס יפה מסביב. והנה הוא רואה יון ויונה עומדים על אחד הענפים ומסוחכחים ביניהם. הוא מבין את שפת החיות, מקשיב מה הם מדברים. הוא שומע את היום, אומר ליונה בגאווה, מנפח את החזה ואומר לה, "את יודעת אשתי היקרה? אם אני רוצה, אתה רואה את כל הארמון של שלמה המלך, אני יכול לפרק לו את כל הארמון. ואשתו מסתכלת בהרצה, בעלי הגיבור שלמה המלך קרא לו בשפה של היונות זה בא, עומד על עדן החלון, קצת חושש ושלמה שואל אותו, מה השטויות האלה? אתה יכול לפרק לי את הארמון? לחש לו הן באוזן, ומה אכפת לאדוני המלך שאשתי תעריץ אותי? אמר לו, "טוב, אם זה כל העניין בסדר." שלח אותו והוא ממשיך להקשיב מה הם

מדברים. הוא שומע את היון חוזר ואשתו מסתכלת על בעלה בהרצה, זכה לדבר עם המלך. שואלת אותו, "מה רצה ממך המלך?" המלך התחנן אל תהרוס לי את הארמון. אני לא יודע עד כמה הסיפור הזה אמיתי או לא, אבל הוא ממחיש את הצורך הנפשי של העיון והוא עדין. כשהגבר והאישה לומדים להכיר האחד את הצרכים של זולתו ומעניקים מגיעים לחיים טובים. כעת נקדיש רק כמה מילים לנושא חשוב נוסף. לפעמים בני זוג חיים שנים רבות ומרגישים אצלנו המצב בלתי הפיך. כל הדברים האלה נחמדים וטובים למי שהולך כעת להתחתן, אבל אנחנו כבר 15 שנה, 30 שנה נשואים, עכשיו להתחיל את הכל, איך אפשר. חשוב להדגיש שבאמת פלא גדול שבני זוג הולכים לחתונה מבלי ללמוד את

הדברים לפני. זה מאוד מוזר, כל כך טבעי ופשוט וחיים את זה, אבל מאוד מוזר. מי שהולך לפתוח עסק חנות בסך הכל כמה זמן מחשבה התייעצויות דיבורים שאלות דיונים הוא מקדיש לפני כן איפה בדיוק לפתוח את החנות מה אני אמכור שם כמה אני משלם שכירות כמה אני אמור להרוויח כמה מס אני אמור לשלם מה התנאים בודק הולך עושה סיורים הלוך ושוב אם יש עוד חנויות כאלה מה קורה מתייעץ עם כל מי שרק אפשר להתייעץ מה אתה הולך לעשות לפתוח חנות עניין ממוני סגרת את העסק תפתח עסק עסק אחר לכל היותר. וכאן שמדובר בחיים, בני זוג הולכים להקים בית, אפילו לא מדריכים אותם מראש, תשמע, אתה זקוק להדרכה. הבעיה היא שגם אם אומרים לבחור ולבחורה לפני

חתונה, לכו להדרכה לנישואין, התשובה תהיה, אני צריך ללמוד מהרב, אני אלמד אותו איך מתנהגים עם אישה. חודש אחרי החתונה פתאום הוא מגלה שאישה זה לא חברה וזה עולם אחר לגמרי וצריך לדעת להתמודד עם מידות וכולי. אם יש יכולת לכל אחד מאיתנו להשפיע על מי שהולך לקראת נישואין, שב ללמוד את הדברים, לך להדרכה, תשקיע שעות כמו שאתה משקיע שעות בבחירת הסלון והקורסה והרייות וכולי והתפריט של החתונה, שזה עניין של ערב אחד בסך הכל, כמה יושבים לדון מה יהיה התפריט ומחירים וכולי, תשקיע זמן, לפחות כמו הזמן הזה, תשקיע בלהבין מה זו אישה, מה הצרכים שלה, איך חיים עם אישה, איך להתייחס בכלל לאישה, האם היא בסך הכל מכשיר להפקת יצרים

או שהיא עולם רוחני? חז"ל אומרים שהאישה נמשלת לשכינה, דבר קדוש ונסגב, והאישה צריכה ללמוד מה הוא גבר, מה הצרכים שלו. אבל כמו שהזכרנו, יש אנשים שכבר חיים עשרות שנים ומרגישים שמה לעשות אצלנו, הנזק הוא גדול. אין לי כוחות להתמודד, שישאר כך, נמשיך לריב כמו שהיה, מה שהיה הוא שיהיה. זוהי טעות. אף פעם לא מאוחר, תמיד אפשר לתקן. זה נכון שחייבים ששני בני הזוג ירצו לשנות. אם רק צד אחד רוצה לשנות זה יותר קשה. אבל הניסיון מראה שגם אם צד אחד מתחיל להשתנות והוא עקבי, לא מיד נופל. אני פעם דיברתי עם מישהו, אמר לי, "תשמע, אני הגעתי הביתה, התחלתי להתנהג לפי הכללים, אשתי הסתכלה עליי, מה קרה לך?" בלעג כזה בזלזול אבל

לא להיבהל אז בתחילה היא תסתכל עליך בתור מה קרה לך בעלך סתכל עלייך מה קרה לך אבל לאט לאט התרגלו ויבינו שבאמת בן הזוג או בת הזוג רוצים לשנות וכשצד אחד מבין שהצד השני השתנה גם הוא מוכן להשתם לא שמדובר באמת בבעיה פסיכולוגית אבל אם הוא נורמלי והוא יראה שהצד השני מוכן להקריב ולהשקיע והולך לקרט ודאי שגם הוא ישתנה אם לא בקיצוניות עד הסוף, אבל ודאי שהוא שתנה. לכל הפחות איה אפשר להגיע לשלום, לשלווה, לרוגע, אף פעם לא מאוחר. לפעמים בשעת מתח, בשעת לחץ, רוצים להתפרץ ורוצים לשפוך ולצעוק ולזעוק, צריך לזכור כמה דברים ולשאוב מהם כוחות להתמודד. ראשית צריך לחשוב על כך כמה השלום יקר אצל הקדוש ברוך הוא, כמה הוא

מוכן להקריב בשביל השלום. חז"ל אומרים שכשאברהם ושרה התבשרו שעתיד להיות להם בן, אותם מלאכים באו ובשרו להם שעתיד להיות להם בן, כתוב "ותצחק שרה בקרבה לאמור." שרה צחקה בלב. למה היא צחקה? כי היא אמרה, "אף אומנם אלד, ואדוני זקן, אני יכולה ללדת כשבעלי כבר בגיל כזה?" בעלי זקן. כשהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, למה זה צחקה שרה בקרבה לאמור? אומר לו למה שרה צוחקת תגיד לה שזה יהיה אבל מה הוא אמר לו האמנם אלד ואני זקנתי הוא אומר לו שרה אמרה איך אני ילד הרי אני כבר זקנה שרה לא אמרה כך היא אמרה בעלי זקן והקדוש ברוך הוא שינה שיקר לכאורה אומרת הגמרא לימד אותנו הקדוש ברוך הוא שמותר לשנות מפני השלום שנבין עד אף על

פי שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת והתורה אומרת מדבר שקר תרחק לא על כל מצווה נאמר תרחק, תיזהר מזה, תיזהר מזה פה מדובר שקר תרחק, לא לבן ולא שחור, לא משקרים אבל כשמדובר בשלום, אומר הקדוש ברוך הוא, שווה לי להקריב את האמת. מותר לשנות מפני השלום. כשבעל חושד באשתו, בזמן בזמן שהיה בית המקדש קיים, מה היו עושים? היה מביא אותה לחצר של בית המקדש, היו נותנים לה שתשתה מים מי מעיין שמחו בתוכם קלף שכתוב עליו פרשת סותטה. היו כותבים זה דיו צמחי לא שזה רעיל או משהו צומח נותנים לה שתשתה והתורה אומרת אם באמת היא הייתה לא בסדר אז היא הייתה מתה שם בחצר של בית המקדש יש תיאור באיזה צורה היא הייתה מתה היו מיד מוציאים

אותה משם שלא תטמא את המקום אבל היו רואים את התהליך שעוד כמה דקות היא תמות וככה היה ואם היא הייתה בסדר ובעלה סתם חשד בה והיא חיה במצוקה בגלל החשדנות שלו אומרת התורה ונקטה ונזרעה זרה מה פירוש? מבטיח לאלוקים שגם אם היא הייתה עכרה היא תלד אפילו שנגד הטבע היא לא יכולה ללדת. כל הופים אמרו שהיא לא יכולה ללד היא תלד. יהיה נס והיא תלד. ואם הייתה יולדת אז האיכות תשתפר. מציינים שם.

לא נענש.

בעל זה בינו לבין הקדוש ברוך הוא. עד כמה היה סיבה לחשד או לא היה סיבה? אם לא היה סיבה ודאי שיענש. כל אדם שמצער את השני ודאי שו. רק אם היא גרמה שיחשדו בה. תראה את התיאור ההלכתי. מה זה אישה שבעלה חושדת בה? זה לא סתם. מדובר באופן שיש יש לו בסיס אתן הוא לא סתם חושד בה סתם חשדנות לא נותנים לו שיביא אותה לשם מדובר שראה אותה שהיא מתייחדת עם מישהו והם נסתרים והוא הזהיר אותה אל תתייחדי והיא עוד הפעם התייחדה שיש בסיס לחשד שלו רק הוא לא יודע מה הלך שם בפנים אז על זה נאמר שאם היא לא בסדר אז היא תמות ואם לא ונקטא ונזרעה זרה כלומר היא תקבל פיצוי חז"ל מספרים שזה היה שיטה לנשים עכרות ללדת ילדים. כך כתוב שחנה

אמו של שמואל הנביא הרי היא הייתה עכרה. כתוב שפנינה היו לה ילדים ולחנה לא היו ילדים והיא הייתה מציקה לה שאין לה ילדים וחנה הייתה בוכה. כשהגיעו למשכן ניגשה חנה ובכתה וביקשה מהקדוש ברוך הוא שיתן לה ילדים. שם כתוב שהיא אמרה אם ראות ראה בעוני אמתך ונתת לאמתך בן וכולי וכולי. אומרת הגמרא חז"ל מפרטים מה תוכן התפילה שלה. מה זה אם ראו תראה אומרים חז"ל כך אמרה חנה בתפילתה ריבונו של עולם אם מעצמך ראו ואתה תיתן לי ילדים אם אתה מעצמך תראה את הסבל שלי ותן לילדים מוטב ואם לא על כוחך תראה אתה תראה שעל כורחך תיתן לי ילדים איך אפשר להגיד כך לאלוקים על כוחך תנה ילדים אמרה מה היא מתכוננת לעשות אם לא תיתן לי ילדים

אלך ואסתר בפני בעלי והוא יחשוד בי ויקח אותי למשכן והרי אני יודע דעת שאני נקיה ולא תעשה תורתך שקר שנה אחרי אתה תיתן לי ילדים זה היה שיטה איך להוציא ילדים מהקדוש ברוך הוא רק בסוף כתוב שאלי התפלל עליה ונולד לשמואל גם בלי זה אבל זו הייתה מציאות היו רואים את זה אישה מביאים אותה לחצה או שהיא תמות במקום או שנה הבאה יש לה ילד ככה היה אפילו אם הייתה עכרה עד היום למה הבאנו את הדברים האלה כי זה אמור לתת כוח לאדם להתמודד עם בעיות בשלום בית אומרת הגמרא אמר הקדוש ברוך הוא ימחש מי על המים ובלבד שיהיה שלום בין הבעל לבין אשתו הרי בעל שחושד באשתו חייהם אינם חיים כמה אחר כך כל דבר שהיא אומרת הוא מתיח בה ואומר

לה והיא בסדר מסכנה מה היא צריכה לסבול אם היא לא בסדר לא בסדר אבל אם היא בסדר למה היא צריכה לסבול אומר הקדוש ברוך הוא ימחש מי על המים הרי למחוק את שם השם זה אחת העבירות החמורות שבתורה לא תעשון כן להשם אלוקיכם אסור לאדם למחוק את שם השם אפילו בספר תורה אם יש איזה פסול אז בכל המילים מתקנים, מגרדים וכותבים מחדש את המילה שיש בה בעיה של דיבוק וכדומה. אבל אם יש פסול בשם השם אי אפשר לגרד אותו. מביאים מומחה שיודע לקלף הרי הקלף הוא עווה אז הוא מקלף את שם השם בשלמות. את זה גונזים וכותבים על הדק שנשאר את שם השם מחדש. אסור למחוק את שם השם. אסור לגרד אפילו לתועלת. וכאן זה המקום היחיד והנדיר שאלוקים אומר כמו

מזוזה. כותבים על על קלף את פרשת סותטה. כל הפרשה שכתוב בתורה שהמצאתה שיביאו אותה וכולי ויש שם שם השם כמה פעמים מוחים את זה במים ונותנים לה שתשתה למה אומר הקדוש ברוך הוא ימחש מי על המים אני מוכן להקריב את זה שזה שמו של בורא עולם העיקר שיהיה שלום בין איש לאשתו אם נעמיק בזה מה בעצם כתוב כאן הרי אלוקים הוא כל יכול והוא יכל לתת לנו גם דרכים אחרות יכל לומר תיקחו מי מעיין עם נענה תנו לה שתשתה וזה יעבוד אותו דבר בדיוק למה הוא אמר שלמחוט את שמו במים כדי שנבין עד כמה הוא מוכן להקריב שלא נריב עם האישה. ואז כשבא לך להתפרסתך אמרה דבר לא במקום וזה מאוד מרגיז אותך או שהאוכל לא לטעמך ביקשת אוכל כזה ועשת משהו

אחר אתה צריך לעמוד ולומר הסיבה שאני כעת עומד להתפרץ זה יותר מלמחוט ולמחוק את שמו של הקדוש ברוך הוא ודאי שלא יש דבר שיכול להשתוות עם דבר כזה ואם הוא היה מוכן להקריב שימחה שמו על המים כדי שאני לא אריב עם אשתי אז ודאי ששווה להקריב את מה שעכשיו מפריע לי ולא להריב איתה ככה אדם צריך ללמוד מדרכי הקדוש ברוך הוא כמה שווה להקריב בשביל השלום בית. מאחל לכולם שבעזרת השם נזכה לשלום בית אמיתי, לשמחה אמיתית ובעזרת השם בהרצאה הבאה, בשבוע הבא נפרט ניכנס יותר לפרטי הנהגה בשלום הבית. בינתיים ערב טוב ושלום ר.