המנוחה והשלווה נותנים כוח להמשיך את מירוץ החיים

אני רוצה שנדבר על אחד המשפטים הכי מפורסמים בהיסטוריה של המדע שאמר המתמטיקאי אלכי מדס תנו לי נקודת משען ואני אזיז את העולם זה חוק פיזיקלי פשוט אם יש לחמות מספיק ארוך ונקודת משען חזקה גם ילד קטן יכול להרים משאית זה לא קסם זו מכניקה זה נקרא יתרון מכני הכוח הקטן שלך מוכפל פי 1000 באמצעות המנוף אבל הבעיה היא שבחיים עצמם אנחנו מרגישים בדיוק הפוך. אנחנו מרגישים שאין לנו שום אנוף. אנחנו מסתכלים על הבעיות בעולם, על הקשיים בפרנסה, על האתגרים בחינוך הילדים ואנחנו מרגישים כמו נמלה שמנסה להזיז הר. אנחנו דוחפים, אנחנו מתאמצים, אנחנו משקיעים המון אנרגיה ושום דבר לא זז. אנחנו מרגישים שההשפעה שלנו זניחה,

שהכוח שלנו מוגבל. אבל מה עם הבעיה היא לא בכוח שלנו? מה עם הבעיה היא שאנחנו פשוט לא משתמשים במנוף? ופה היהדות מציאה לנו את כלי העבודה הכי עוצמתי שיש. הרמב"ם כשהוא מתאר את השפעת האדם על העולם משתמש במונחים של שקילה ומוזניים. הוא אומר אדם צריך לראות את העולם כולו כשקול חצי חצי. עשה מצווה אחת. הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. שימו לב למכניקה. פעולה אחת קטנה בצד אחד של המאוזניים מרימה את הצד השני גם אם יש עליו משקל עצום. היהדות היא לא דת של תקסים. היא טכנולוגיה של מינוף. היא אומרת לנו, המעשה הפיזי הקטן שאתם עושים כאן, הדלקת נר, נתינת מטבע, היא מנאות ממילה רעה הוא קצה המנוף. ההוכחה המדהימה

לקיומו של בורא היא לא בכך שהוא עושה עבורנו את העבודה. ההוכחה היא בכך שהוא נתן לנו, היצורים הקטנים, את היכולת להזיז עולמות עליונים. הוא לא ברא אותנו נמלים, חסרות עונים. הוא צייד אותנו במנופים שמגיעים עד כיסא הכבוד. ומה הן התורה והמצוות? הן נקודת משען. בלי נקודת משען המוות סתם נופל. השבת היא נקודת משען. כשאנחנו עוצרים את המירוץ ליום אחד אנחנו מניחים את המנוף שלנו על בסיס ניצחי. פתאום למנוחה הקטנה שלנו יש כוח להרים את כל השבוע שבא אחריה. תפילה היא נקודת משען. כשאנחנו מתחברים למקור, המילים הפשוטות שלנו מקבלות משקל שיכול לשנות גזרות. אז בפעם הבאה שאנחנו מרגישים קטנים מול הבעיות של החיים, שאנחנו

מרגישים שאנחנו דוחפים קיר ושום דבר לא זז, בואו נפסיק לדחוף עם הידיים, נעצור ונחפש את המנוף, נחפש את המצווה הקטנה, את המעשה הטוב המדויק שישמש כנקודת משען. נזכור שאלכימדס אמר, תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם. לנו יש את נקודת המשען הזאת, היא בידיים שלנו כבר 3000 שנה. אנחנו לא צריכים להיות ענקים כדי להזיז הרים. אנחנו רק צריכים לדעת איפה ללחוץ.