"קראתי את הספר – והתחלתי לבכות": מתן שקד על הרגע המכונן בחייו

מגיל 12 התחלתי לשתות אלכוהול, לעשן סיגריות. מגיל 14 כבר התחלנו לעשן סמים. כל היום מסתובב ברחוב, מסיבות, מועדונים. א מתן שקד בן 25 מקיסריה. באתי לספר באמת על התהליך שחוויתי בתהליך תשובה שלי. אני חוויתי ילדות שהיא לא פשוטה מלשונה המטענים. ממש מגיל 12 התחלתי לשתות אלכוהול, לעשן סיגריות. מגיל 14 כבר התחלנו לעשן סמים, כל היום מסתובב ברחוב, מסיבות, מועדונים. באזור גיל 17 א התחלתי כבר לשאול את עצמי שאלות מאוד מאוד משמעותיות על החיים, כמו למה אני כאן? מה הסיבה שבראו אותי? וממש למה? מה המשמעות של החיים האלה? מה המשמעות של העולם הזה? כי הפנימיות שלי הרגשתי פשוט חוסר סיפוק וזה הוביל אותי לחקירה מאוד

עמוקה בין אם זה לחקור על המוח, על התודעה, על תרבות השמניזם א על תרבות הבודאיזם, הרבה תרגולים, כל מיני חוויות באמת ממש חיפשתי את עצמי והתחלתי פתאום להיפתח רוחנית. א ממש הרגשתי שאני מתחיל לקבל תשובות לשאלות שלי ופתאום הקשר שלי עם הבורא נהיה הרבה יותר אישי. התחלתי יותר לדבר איתו. אבל באותו רגע שנפתחה לי התודעה ונפתח לי המקום הרוחני בחיים, מכוח הטבע, מכוח האנרציה, אני ממש התנתקתי מכל הסביבה הקודמת שהייתה לי. והיה תקופה מאוד ארוכה שהייתי לבד. בלי בלי חברים. הייתי הרבה הרבה בתוך עצמי, הרבה בתהליכים פנימיים וכל המציאות הזאת התחילה להתקדם לגיל 18, 19 ובאזור גיל 19 קרה אירוע, רגע שפשוט ממש שינה לי את

החיים. אני בחיים לא אשכח את זה. אני ממש הייתי בצבא וחיפשתי מה ללמוד. הרגשתי שכל ה כל העולם הרוחני, את יודעת בכל התרבויות, השמניזם, הבודאיזם, הרגשתי שהכל כזה חוזר על אותה מנטר של אוקיי, תהיה בהווה וממש הרגשתי הרבה חזרתיות והנשמה שלי ממש הייתה צמעה, ממש חיפשתי משהו חדש ללמוד והייתי בבית של אבא שלי ופשוט ראיתי איזה ספר קטן שממש קרה לי א קראו לו מסילת ישרים של הרמח"ל. אמרתי מי אני בכלל שאני לא אנסה לפחות ללמוד מהחוכמה של אבות אבותיי שחיים שבאמת חוכמה אינסופית אמרתי אני רק אנסה אחי אני לא מתחבר סוגר את הספר הכל בסדר אני לא חייב שום דבר לאף אחד ואמרתי אני אנסה תי מספיק לא שיפוטי כדי לנסות כי לא

גידלו אותי לאהוב את הדת בכלל בכלל בכלל ואפילו הייתה לי מעין סלידה מהדת לרוב חיי ראיתי אותם בתור אנשים אנשים מאוד סגורים שעושים דברים בצורה מאוד מקובעת ומגבילים את עצמם אני רואה אותם ואני אומר למה הם עושים את זה למה להם לחיות ככה ואמרתי אני רק אנסה ללמוד מהחוכמה אני מוכן להיות לא שיפוטי ולינסות והרגע הזה פשוט העמיס לי את הלב אני פשוט פתחתי את הספר ואני מתחיל לקרוא את ה את המילים עם הניקוד ומה שהוא כותב שם ופשוט אני מתחיל לבכות ממש דמעות ות בכי בכי לא איזה דמעה ממש בוכה בוכה בוכה לא מצליח לקרוא יותר מארבע חמש שורות בכל פעם ממש בכי מאוד עמוק הרגשתי שהנשמה שלי ממש נזכרת בחוכמה שכבר קשורה אליה ממש

רגשתי כאילו אני חוזר הביתה והרגע הזה פשוט שינה לי את החיים אני פשוט כל כך כל כך שמחתי לראות ולהבין כמה אני לא יודע והתובנה הזאת שקיבלתי ש שאני לא יודע ושאני שכל כך הרבה מה ללמוד אז זה פשוט פתח אותי זה עזר לי להגן מקום של באמת קנייה קנייה מול ה מול השם ופשוט נטתי לזה להיות בתוכי ומאותו ספר אני אחריו התחלתי באמת להעמיק יותר בתניה ונפתחתי לכל עולם היהדות והפנימיות של התורה ולקבלה ומשמה זה מאוד מאוד חיבר אותי ואני מאותו רגע שממש התחברתי והרגשתי את זה בנשמה שלי אמרתי אוקיי מתן אתה מרגיש את זה אתה יודע שזה נכון נכון? תה צריך לחזור בתשובה. אין מה לעשות, אתה לא יכול לברוח מזה. כל הימים שהייתי בהם נער

שממש חיפשתי את עצמי, בין אם זה במועדונים, במסיבות, עם סמים, אלכוהול, כל הטררם הזה, זה היה בעצם ממש מעין קריאה פנימית לחוות איזה אור גדול. כלומר, אני חייב כביכול לשתות כדי להנות ולהשתחרר לגמרי ולהיות בפתיחות. וזה מה שראיתי לנכון. אבל מאותו רגע שבאמת התחלתי לעשות את התהליך הפנימי שלי ובכלל מאותו הרגע העוצמתי שפתחתי את מסילת ישרים שנתן לי עוד תוקף מאוד מאוד משמעותי של אוקיי מפה אתה כבר לא אותו בן אדם מאותו רגע הבנתי מה זה האור האמיתי הבנתי מה מה זה האור הבאמת באמת גבוה שהוא לא תלוי בשום דבר שקשור לחיצוניות אז אוטומטית הנפש שלי מאותה ההשגה מאותו המצב התודעתי כבר איבדה את כל הצורך בדברים האלה האור

הזה, האור העצום הזה שבתקשורת שלנו עם השם, דרך ההתבודדות, התפילה, דרך הלימוד של הספרים הקדושים, זה ממש התקשרות למקום הכי הכי פנימי בתוכנו, לאור הכי גבוה, שלא צריך שום חומר חיצוני כדי להגיע אליו. ‏M.