"הבנתי שאני לא יכול להתקיים בלי ארץ ישראל": המסע של דוד שוקן

היית משקיף בדירקטוריון?

הייתי משקיף בדרקטוריון.

אתה כבר לא משקיף בדירקטוריון?

לא משקיף בדירקטוריון.

זה קצת נראה שדחקו אותך החוצה, לא?

כן, ככה זה גם נראה וגם מרגיש. א

אתה פגוע מהם?

אה, אתה יודע, עניינים משפחתיים. זה דבר מורכב. אני רק יודע אגיד שלכולם כוונות טובות בתוך הסיפור הזה. לכולם ארץ ישראל חשובה, מדינת ישראל חשובה. אין פה מישהו שארץ ישראל חשובה לו יותר. ו זה כמו שהשלום הוא לא שייך למחנה השלום שזה גם תובנה שלמדתי שהשמאל קורא לעצמו מחנה השלום כאילו הימין לא רוצה בשלום אז א כל העוסקים במלאכה רוצים בטוב בדרך יש את המציאות

מדימונה באת

שלוש שעות.

למה לא ברכבת? דימונה. אני בחיים שלי לא הייתי אצל מישהו בדימונה. תגיד לי איך אתה עושה קפה? אתה שם קודם מים?

אם אתה לא מחמם את הכוסק הקפה לא שוקע טוב.

איי איי איי אנחנו לא מתחילים בטוב. אנחנו לא מתחילים בטו.

תקשיב פעם מישהי עשתה ספר מתכונים כן את המתכון את הבשר שלך שאתה

כן

הספרים כל אחד ביקשה ממני. אמרתי לה אין לי דבר כזה מה בטוח יש משהו שלך קטן חינצך? אמרתי לה קפה שחור תכתוב אותו ככה שמישהו מכין אותו בצד השני של העולם יכין אותו כמו שאתה רואה. יש לכתוב זה במצב הטוב

יצא יצא עמוד A4

טוב זה רק אנשים שמשפחת הארץ יודעים חרט על עמוד שלם משהו שלוקח שורה

בג בלי סוכר

בלי סוכר

בבקשה

יש לך כיסא תלוי יש לך כיסא תלוי על התיקה אתה יודע את זה

שירי אמרה שכר לה לשבת עליו כי ממתכת בחורף זה היה הוא ביאס אותה

כן

תעיף אותו פה לא רוצה אותו זה קול הרבה תעיף דחי חל ס כמה אפשר כמה כל הבית מלא תיקח אותו פה אז אמרתי אני לא רוצה איפה אני אשים אותו איפה אני אשים אותו סתכלתי אמרתי בתורתך אני קשור אותו שם הוא שם כבר 10 שנים

וזה היה פשרה טובה מבחינתה

כן

כשאשתי אומרת לי להעיף משהו היא לא מקמת שאני אטלה אותו על התקרה

לא היא אוהבת כי זה מציד לה את הדמיון וגם הילדים כשהם לא מתנהגים טוב אנחנו אומרים להם

תעולה לשם תעולה לשם לך תשב שם

עשית תואר שני בבית הלל

כן

בצלל היום בוא נלך על סטיגמות בוא נתחיל לדבר סטיגמות

כן

זה מאוז השמאל

כן

זה האומנות מי היה הנועם הראשי בפתיחת בית ספר בצלל הרב הראשי הרב קוק

כן כן

הוא נעם הוא דיבר על עם שחוזר לארצוכ

וכל כוחות החיים שהיו רדומים בו ב2000 שנות גלות מתחילים להתעורר

כן כן

הוא היה נועם הראשי

למה קוראים לה מקום בצלל

על שם בצלל נכון

מה הלוגו של בית ספר של בית ספר בצלל הלוגו הלוגו הכל כל מאוז שמאל עומד שם ואני שואל אותם והם לא יודעים עכשיו הם לומדים על לוגואים ועל עיצובים אבל מה הלוגו של הבית ספר שלכם הם לא יודעים

בוא נקרא נפתח שנייה

הסיפור שלצלל הוא בדיוק הסיפור שאנחנו מדברים עליו שם בתוכו מתגלם הכל

בדיוק בדיוק זה פתיח מדהים בספר בצלל סתכל את הלוגו הראתי את זה לחבר'ה שהם אומרים לי הדתה ותה טה טה הראתי להם את הלוגו של הבית ספר שלהם זה אהרון הברית בתוכו היו לוחות הברית ואלה הכרובים שהיו בתוך בית המקדש

להאמין זה הלוגו של המקום שלמדת בו לא מנקתי בו מדהים

עכשיו אם היום הייתי מקים את בית ספר בצלל

כן

הייתי אומר לו תקשיבו יש לי רעיון ללוגו

כן

לוחות הברית ארון הברית הכרובים שבית המקדש מה היו אומרים לי

זורקים אותך לבוא

אז יש יותר הדתה במדינת ישראל או חילון

יש יותר פחד

בוא נתחיל

יאללה

דוד שוקן אני יכול להגיד ידידי וראי בהחלט אחי

איך אתה מרגיש אחי איך אתה מרגיש

מרגיש מעולה

קודם כל תודה רבה על הכנסת העורחים המאוד מאוד מעניינת הזאת לרוב אנחנו צובעים על הבתים של האנשים פה אנחנו הטבע לא לא אפשר לנו להיכנס ל לבית איך אתה מרגיש

אני שמח מאוד שאתה פה באמת גם אחרי המפגש הראשון שלנו גם לא נפרדנו כמו שצריך אז זה כאילו מרגיש לי כמו איזה תיקון

לא תכננו להיפרד פשוט

נכון אז אנחנו ממשיכים ואיזה כיף זכות

תודה שאתה שאתה בתוכנית הזאת אה שהיא באמת תוכנית של מסע שאני גם ככה עושה אותו ברחבי הארץ, כל מיני דעות, כל מיני כל מיני גישות. פרצת לחיינו, לחיי, כאילו פתאום בבום כזה, מאמר שאתה כותב בעיתון הארץ כי זה הבית שלך, משפחת ש'קן, אתה אחיין של המול כיום, אמוס שוקן, אבל מהרגע שכתבת את הטור הזה בעיתון הארץ על הפלורליזם ועל ועל הפתיחות, צמצאו את צעדיך שם שם ופרצת לחיינו.

אמ אני בתחושה הפוכה. אני בתחושה שאתם פרצתם לחיי.

פתאום כל החיים שלי הפכו להיות הציונות הדתית. א

אבל פתחת לנו דלת.

כן אני לא יודע. אתה יודע אני הרבה חושב שזה א הרב אליהו הציט את זה בזה שהוא הזמין אותי להקליט איתו פודקאסט אבל אז הוא אומר שבעצם א הוא בא בגלל המאמר. אי אפשר לדעת מה מה מתחיל משהו. אבל אולי ההבנה העמוקה שלי היא שהשאיפה הגדולה האמיתית שלי מתוך המקום שגדלתי בו שזה לעשות שלום עם שכנינו הערבים פתאום הבנתי שהדבר הזה לא יכול להתאפשר כל עוד בין שלום בינינו

וזאת תובנה חדשה לכותבי עיתון הארץ

אני לא יודע מה עם כותבי עיתון הארץ לי אין קשר לכותבי עיתון הארץ אין לי קשר לעיתון הארץ לא כיום ואני לא מדבר בשם עיתון הארץ בשם המשפחה או בשם שום דבר אני בשם עצמי אני לעצמי הבנתי אני כל החיים חיים הייתי בפרויקטים של שלום ושיתופי פעולה ערבים ויהודים ופתאום

אתה אומר יותר ערבים ויהודים מאשר יותר יהודים ויהודים

לגמרי כאילו בחוויה שלי הדתיים הדת הנרטיב היהודי ה-3000 שנה האלה הספר הזה זה היה מין משקולת כזאת שמונעת מאיתנו לעשות שלום עם ערבים תשחררו אותנו מהקשקוש הזה שלכם שאתם לא מרפים ממנו בואו נעבור הלאה העולם מתקדם מה אתם א מחזיקים את האבנים האלה יאללה בני אדם מדובר בבני אדם בוא בוא נעבור הלאה זאת הייתה הגישה שלי

זה גם מה שניתת באותו טור מכונן אני קורא לו טור מכונן כי לאחריו לא כתבת עוד טורים בארץ

לא לא הגעתי טוב א' כתבתי הם עוד לא פורסמו אבל לא לא אני לא מגיע לזה בגלל שאני פשוט בעומס אדיר

הם רצו בעוד טורים שלך

אני אני לא בטוח שהם רצו בטורים הקודמים שלי אני שלחתי את זה לעורך והוא פרסם וגם את הבאים אני אשלח ונראה אם הוא יפרסם אה א אני מקווה שזה יהיה ראוי לפרסום בעיניו בשביל

היית משקיף בדירקטוריון

הייתי משקיף בדרקטוריון

אתה כבר לא משקיף בדרקטוריון

כבר לא משקיף בדירקטוריון

זה קצת נראה שכחו אותך החוצה לא

כן ככה זה גם נראה וגם מרגיש אה

אתה פגוע מהם

אה אתה יודע עניינים משפחתיים זה דבר מורכב אני רק יודע אגיד שלכולם כוונות טובות בתוך הסיפור הזה לכולם ארץ ישראל חשובה מדינת ישראל חשובה אין פה מישהו שארץ ישראל חשובה לו יותר ו זה כמו שהשלום הוא לא שייך למחנה השלום שזה גם תובנה שלמדתי שהשמאל קורא לעצמו מחנה השלום כאילו הימין לא רוצה בשלום אה אז א כל העוסקים במלאכה רוצים בטוב בדרך יש את המציאות

תן לי להיכנס איתך עוד קצת לקיש כברשותך ואז נצא לתובנות ולמסע המדהים שאתה עושה א מי אני שיתן ציון אבל הוא מרגש אותי אז אני אומר לך את זה הכי הכי דוגרי דיבר בוא נדבר שנייה על המחנה ממנו אתה מגיע כי את המחנה ממנו אני מגיע אני יודע לדבר עליו לטוב ולמותב אבל את המחנה שממנו אתה מגיע משהו שם עדיין לא ברור לי המחנה הזה צועק פלורליזם תרתי משמע צועק הוא כותב פלורליזם הוא מדבר פלורליזם הוא צועק בכבישים דמוקרטיה דמוקרטיה אבל את הדעה שלך הוא לא הצליח להכיל אז הפלורליזם הוא בתנאי שאתה דומה לי.

יש א בכל צד יש בליינדספוט, משהו שאנחנו לא רואים. אנחנו זה כמו שאתה לא יכול לראות את האוזניים שלך או את העורף שלך. אני מאוד הופטעתי מאיך שהפעילות שלי מתקבלת בצד הליברלי. זה באמת

איך שהיא לא מתקבלת.

לא מתקבלת. זה אבל אבל גם זה מתחיל לזוז. יש תנועה. בהתחלה זה נתקל בבעלה משוגעת ואני חושב שעכשיו יש איזה רגיעה לתוך זה גם שומעים אותי קצת יותר מדבר גם שומעים שאני לא שוכח את הערכים שגדלתי עליהם א וגם שומעים את האנשים שאני מדבר איתם

כן שוקן הגדולים של עיתון הארץ לא חושבים שאתה עושה עליהם סיבוב

אני לא יודע מה הם חושבים

אתה לא יודע

לא יודע מה הם חושבים אם הם חושבים משהו אז הם חושבים שעושים עליי סיבוב

שהימין א ניכנס לעצמו אותי כדי לעשות א להגדיל את עצמו ולמחוק את השמאל וכל מיני דברים כאלה א אני לא מרגיש אתה יודע כולם עושים אחד על השני סיבוב כל הזמן אינטראקציה זה סיבובים אנחנו מפעילים אחד את השני מורים השראה אחד בשני אנחנו זה זה קשר אלה הם יחסים ההסבר שלי ללמה הם אטומים לדעות בצורה ממש מביחה לפעמים הם אני מדבר על הגוש הליברלי זה בגלל ש הם הם מאוד מפחדים

מבחינתם מבחינתם הערכים הערכים של הצד השני

שבסופו של דבר אתה הצד השני

שבסוף בסוף הדיון בסוף טה טה טהטה בסוף מגיעים לאלוהים נתן לי הבטיח לי והם לא יכולים להתמודד עם הדבר הזה כי הם לא שם אז האמונה שלך יכולה לאפשר לך לעשות דברים שהם לא מסתדרים במערכת המוסר שלהם. יש מערכת מוסר שם ויש מערכת מוסר פה. ושתי המערכות האלה זה כמו שמשחקים ששבש ושחמט על אותו מגרש. זה שני משחקים שונים לחלוטין וזה וזה פשוט לא יושב אחד עם השני.

אז לפני שנגיע לתובנות כי הם מדהימות וגם הזקן והחיצוניות שלך היא קשורה לתובנות האלה של ה שנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה עוד יותר להבין אותך או לפחות לא אותך את המקום ממנו אתה בא. על איזה ערכים מדברים? התנועה הציונית. בוא נדבר שפה עברית. עיתון הארץ יאמר לזכותו אוהב את השפה העברית, מכבד את השפה העברית.

המילה ציונות היא מלשון ציון. ומה היא ציון? אם לא ירושלים. ציון היא לא רק של המשיכיסטים, הקיצוניים, העזויים שעולים על הגבעות.

אהבת רגע, אהבת התנך

שהייתה לדוד בן גוריון, לא איש דתי. אמנם הגיע במקור ממשפחה קנל ברל קצנלסון הנה אני הולך על הגיבורים במרכאות שלכם איפה אהבת התנך שלהם התנועה הקיבוצית הדגל של התנועה הקיבוצית המקורית זה היה ארץ ישראל השלמה לא של הציונות הדתית אתה יודע בוא ניתן עוד קרדיט הם הקימו את המדינה יהיו שיאכלו אותי על המשפט הזה כי תמיד היו פה תלמידי הגראה ועליית יהודי תימן וזה אבל הם הקימו יפשו פה ביצות בשם הציונות הם קבעו משפטים כמו קו המחרשה וקו הגבול. איפה זה? איפה ארץ ישראל השלמה? איפה אהבת התנך? לא דתיים יזמו את חידון התנ"ך העולמי. זה דוד בן גוריון החילוני. איפה הם ואיפה אבותם?

אני חושב שיש ניתוק. א קרובה שלי אמרה לי באיזשהו רגע, אני חושבת שאתה מבלבל כשאתה עוסק בשאלה של המקורות של המשפחה שלך ומה הביא את הסבא? רבא שלך לפה? זה לא היה כל כך היהדות כמו שזה היה הציונות. העיניים שלי יצאו מהמקום.

מתי זה קרה?

זה בחודשים האחרונים.

אם היא הייתה אומרת לך את זה לפני שלוש שנים הית הם גם היו יוצאים מהמקום?

אולי פחות. אולי פחות. הקשר בין הציונות ליהדות בכלל בכלל הקשר א של ה של הליברליות היא שחרור. אתה משוחר, אתה חופשי מכל דבר. אתה חופשי מהאדמה ואתה חופשי מהקהילה ואתה חופשי מהדת ואתה חופשי מהדורות אחורה ואתה חופשי מהצאים קדימה ואתה משוחר כשאתה הולך עם זה לקיצון של זה אתה משוחר מכל דבר ואז אתה אתה יוצא משרשרת הדורות ההסתכלות בשבילי זה חדש ההסתכלות הדתית על שרשרת הדורות שאני חלק מדבר שהתחיל לפני 3000 שנה או אצל ה אצל הלא מאמינים זה האבולוציה זה מיליארד שנים אנחנו חלק מזה

אנחנו חלק מהכל חלק מהכל. אז ההסתכלות שלך שאתה חלק משרשרת הדורות ואתה באיזשהו פרק בזמן כאילו אתה מעביר את הלפיד במהירות שליחים א בצד השני זה לא זה לא ככה. רואים את החיים כאינדיבידואל אני רואה את החיים שלי כאן ועכשיו אני רוצה שעכשיו יהיה טוב שעכשיו יהיה שלום ש שהחתופים יחזרו עכשיו ש שנפתור את הבעיות עכשיו כי החיים הם עכשיו יש איזה

בגלל זה אתה אומר זה שלום עכשיו עסקה עכשיו חקירה עכשיו הכל זה עכשיו

עכשיו עכשיו זה כמו בגלל שאתה לא רואה את התמונה הרחבה בגלל שאתה לא בנקודת המבט הזאת עכשיו הם אומרים הם אומרים הפוך אתם בגלל שאתם סוחבים איתכם את ה

את את הסלעים האלה של 3000 שנה אתם אתם לא מתקדמים אתם תקועים בתוך הדבר הזה

ולכן לנו יש משפטים כמו עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה

ממש

כי לכם יש זמן לנו אין

כן

מעניין והם בשם אהבת האחר יכולים לעשות גם דברים קשים כלפי אחים שלהם כמו לצורך העניין למחוק כפיים ליהודים שהרגע פונו מהבית שלהם בגוש כטיף

כן

במקום שנייה גם אם אתה חושב שגוש כטיף זה נורא לתהליך השו אבל תהיה שנייה בחמלה לאח שלך שפינו אותו מהבית.

כן. זה בדיוק אותו דבר הפוך. כי מבחינת ה ההומניסט הליברלי, השמאלני, העניין היהודי הוא לא עניין. אנחנו כולנו בני אדם. One world, one people. כן? במובן מסוים, הצד השני הוא מחזיק בערך של כל אדם נברא בצלם בצורה יותר חזקה מהצד הדתי בעיניי. והוא אומר, איך אתה נניח שאתה כובש? נניח שאתה עוסר עשירים במשט. איך אתה לא רואה שהם בני אדם? איך אתה כאילו אם בשם התורה שאתה מחזיק אתה תופס את העשירים שאני לא חולק על זה שאי אפשר להיכנס ככה לארץ וצריך היה לעשור אותם וצריך לגרש אותם ועל זה אין לי ויכוח אבל כשאתה עושה את זה אם אתה לא רואה שיש שם בן אדם אם אתה הולך מחויח זכוח בגאווה כשהם כפוטים על הרצפה אז בשם התורה

אותי איבדת זה לא עובד אז כאילו אני חושב שזה לא בשם התורה זה אני לא יודע זה מה שאני מברר אני מנסה לברר מה הערכים של התורה ואני מוצא שבעצם בצד השני הערכים הכי חשובים זה זכויות האדם יש אומרים הדת של זכויות האדם ואני מוצא שביהדות זה שם כלומר אולי הזכות האדם הומצאו על ידי היהדות במובן מסוים אני זה שם זה בפנים אבל יש מי שמתבל יש מי ש עכשיו כל פעם שאנחנו מדברים על כל פעם שאני מעלה את הסוגיות האלה אז זה אומרים לי זה שולי זה בקטנה כן כשאני מדבר על ה על ביום ירושלים על הפוגרומים בעיר העתיקה שם שדופקים על הדלתות של ה של הערבים אז אומר לי זה קטנה זה בשוליים זה בשוליים אבל לא משנה זה קיים זה קיים וזה שלא

מכירים בזה בעצם אתה אומר לי אצל השמאל ככה וככה והשמאל אומר אצל הימין ככה וככה ואני חושב שהשיח צריך להשתנות לרגע מה מה גורם בהתנהגות שלי לצד השני להגיב באופן הזה מה אני יכול לעשות אחרת כדי שזה לא יקרה כן אולי נגיד אני חושב ש א הרבה הרבה אני מדבר על זה עם הרב אליהו להכיר להגיד וואלה יש תופעה מכוערת בעם ישראל שעושה דברים שהם לא לפי הערכים של היהדות אנחנו לא מצליחים להשתלף בזה

יש רב שתומך בזה מקובל ב לא משנה להגיד להגיד לאחנו השמאלני לא יודע מה ההיקף של זה אולי זה קטן אולי זה גדול לא משנה באיזה היקף זה לא בא בחשבון גם אם זה לא קורב זה רק רעיון הדבר הזה לא בא בחשבון אין לו מקום בחברה יהודית כשאתה אומר את זה אתה שם את עצמך בצד השני באותו צד עם האחים שלך.

אתה אומר זה כבר מנמיך לאבות.

מיד מנמיך לאבות. כי בינתיים כי כל עוד אתה לא אומר את זה. והרי למה אתה לא אומר את זה? אתה לא אומר את זה כי אתה אתה לא רוצה לתדלק את ה את הדבר הזה. אם אני אדבר על זה אז אני אגדיל את זה ואני אצבע את כל נור הגבוות כאילו הם עושים פה גרומים. נכון אני לא מאמין בדרך הזאת וזה מה שאני עושה עכשיו באופן אקטיבי. הרי זה זאת הטענה עליי. אתה בא לדבר איתם אתה מכשיר אותם. אתה יושב עם רוצחים אתה יושב עם אנשים עם דם על הידיים.

שזה שזה בדיוק הדבר המדהים כששאלתי אותך לפני רגע ועכשיו אתה סוף סוף עונה עליו. כי ליטרלי יש רוצחים בצד השני מעבר לגדר שרק אתמול נכון לשיחה שלנו תושבי כפרזה הפריחו להם יונים של שלום עכשיו חמס נבחר שם ב80 ומשהו אחוזים הם ליטרלי רוצרים והתחושה היא שעל הרוצחים באמת האלה יש יותר חמלה כלפי נוער פורע בקרב אחיךכן כן אני חושב שהדבר הזה הוא מה שהימין קורה בשמאל חמוצים או אוטו אנטישמיות זה כאילו רמת מוסר כל כך גבוה שהיא כבר מתחילה לפגוע בעצמך

במנגנון השמדה עצמית

זה אתה אתה האימיג' שלך בעיני עצמך יותר חשוב מהקיום שלך מהתחושה העצמית שלך ויש בזה דבר נורא יפה צריך לראות את זה באהבה לא תראה את זה באהבה אתה אתה תוקע את זה

אם אתה מוקיע את זה אם אתה אומר כמו שמנים אומרים טוב אז יאללה קחו את הרגליים שלכם פה אתם בכל מקרה לא מתקשרים לסיפור שלנו פה 3000 שנה אחורה יאללה זה זה לא בשבילכם. א ליברלים עשו עשו תחזרו לאירופה, נכון? יש את הציבור הזה שאומר את זה.

כן.

אני חושב ש אזה טקסט שלמדתי אתמול עם עם הרב אליהו הוא הוא הציע שנלמד ביחד. אז אמרתי אז אני רוצה לבחור את ה לפחות טקסט אחד או שניים מהטקסטים. והבאתי טקסט של הרב קוק שמדבר על שלושה כוחות בעם ישראל. אתה בטח מכיר את זה יותר ממני. ובעצם מה שהוא כותב שם זה שאם אנחנו ניתן לאחד הכוחות להשתלט על הכל אנחנו לא נשרוד

נכון

נכון

קצת מזכיר את המאבק על הדמוקרטיה בימים האלה בין הרשויות

הסכם אוסלו על הראש של הימנים לא יכול לעבוד כיבוש ונישול של הערבים בלי שיש איתך את השמאלנים לא יעבוד אנחנו צריכים למצוא דרך משותפת וזה וזה מה שקרה לי אמרתי אני מפסיק עם החברים דים שלי ערבים, אוהב אותם, יש לי חברי נפש ערבים, לא כולם, אבל יש הם רגע ינוחו בצד, אנחנו בוא נפתור את העניינים שלנו ובוא נבין שאתה חייב להיות אתה ואני חייב להיות אני כדי שאנחנו ביחד נהיה עם ישראל.

תורה מפורשת, מה שאתה אומר,

זה לא עובד אחרת,

נכון?

פשוט מה שמחזיק אותנו, מה ששומר על היהדות חיה ומתפקדת, זה הדבר הזה. אתה צריך להפסיק לעסוק באם אני שומר שבת או לא שומר שבת. אני צריך להפסיק לעסוק באם אתה שומר שבת או לא שומר שבת אני צריך

אלא מה אתה מביא לשולחן המשותף

תעוף על עצמך תהיה הכי אתה שאתה יכול תפרח את הפרח שאתה בעולם ואני אעשה את אותו דבר ובוא נדבר ובוא ביחד נחליט מה אנחנו עושים איך אנחנו עושים בצורה מכבדת

אז כשאתה מזכיר ממש רק לפני כמה רגעים את יום ירושלים ופראות וכולי לי ישר קפצה השאלה איך יום ירושלים היה של כולם והיום הוא של הציונות הדתית ורואים שם בעיקר כיפות סרוגות. מה קרה בדרך לשמאל שהוא זנח את יום ירושלים? יש לי בטלפון שמור הודעה, מודעה שנקנתה בעיתון דבר, בשער של עיתון דבר יום אחרי יום אחרי כיבוש העיר ירושלים, סליחה, אחרי שחרור העיר ירושלים, מקיבוץ דגניה שמברכת את ירושלים על שחרורה והדרה. אני אראה לך את הטקסט, אתה תגיד לי זה רב בציונות הדתית קיצוני כתב את זה. לא, קיבוץ דגניה. מה קרה לקיבוץ דגניה? לא ספציפית גניה שבירך על יום ירושלים והיום הוא מדיר את רגליו מחגיגות יום ירושלים

50 שנים אחר כך

אני לוקח את השאלה הזאת ומסובב אותה ו הופך אותה עליך

מדבר אליי

ואומר שהניסיון שלי לפחות מהזוגיות שלי בבית זה שכל שוב פעם אנחנו יושבים תחת לעץ הזה אני מאוד עסוק בעץ הזה מאוד אוהב אותו וחושב עליו הרבה

כל ענף שגדל לפה הוא מפוצע על ידי ענף שגדל לפה נכון תמיד זה מאוזן אם קרה משהו תגובה כזאת בצד הזה זה מגיב למשהו בצד הזה עכשיו יכול להיות שזה הצד שהתחיל זה עיסוק בהשמות זה לא משנה תוריד פה את הענף הזה זה יתאזן משהו בהתנהלות של הצד הדתי שאתה יודע אני אגיד לך את זה ככה אני באחת השיחות נתתי דוגמה של מה שאנחנו עושים פה עם הילדים של איסוף כשאני רוצה לצאת מהבית ואני ממהר ואני בא לבן שלי החמוד בן ארבע ואני אומר לו קום הולכים לא הוא באמצע משחק טם טרום צרחות הוא לא זז אם אני בא אליו רגע קודם ואני מתיישב ואני שואל אותו מה אתה עושה תראה לי מה אתה עושה והוא אומר אני משחק פה וזה ואני זה יופי בוא עכשיו ניתן

לו ללכת לישון ונלך ונחזור ונראה מה איתו כן אם אני לוקח אותו מתוך המקום שהוא נמצא ואני אוסף אותו הוא יבוא איתי ב בהסכמה מה הסכמי אוסלו לא היו בהסכמה זה מה שאנחנו רואים נכון כל דבר שאתה לא משיג יום ירושלים לא קורה בהסכמה בגלל שהוא קורה שם משהו שהוא הוא לא מוסבר לצד השני אתה צריך ליידע את הצד השני מה אתה עושה אתה צריך שהוא יהיה שותף שלך אתה צריך להיות הבד שחרור ירושלים היה צריך להיות בהסכמה שחרור העיר לא יום ירושלים שחרור העיר אני מזכיר לך את ההקלטה מיום ירושלים של כתב כל ישראל שאומר אינני אין לי אדם דתי מעולם לא הייתי אבל אני נוגע באבני הכותל והוא אומר את זה בדמעות בסדר

מה היה שם שריגש אדם שעיד על עצמו כן שם עוד היה קשר הדוק להיסטוריה עוד לפני הניתוק עוד לפני שערכי זכויות האדם וההכרות עם האוכלוסיה שהייתה פה ועם הכאב שלה אה תפסה כזה מקום בתוך הציבור הזה בלב של הציבור הזה

מי ניתק אותו אני אני חושב שזה אתה יודע זה מחשבה לא מבושלת שלי אבל אני תאר לעצמי שזה המפגש עם הכאב של המקומיים פה ההכרות איתם מה שאני היום עושה עם ה ציונות הדתית והולך לפגוש את המתנחלים בשמרון הם הלכו ועשו עם הערבים הם אמרו נחתנו פה זה לא יפתר פה עד שלא נעשה פה סדר בואו נלך לדבר עם האויב ישבו לדבר עם האויב פגשו בן אדם עם עיניים עם כאב והתחילו להיות בצד שלו ואז ראו שיש בצד שלהם משהו שמתנגד לשמור עליו שזה לא עובד ב אתה בתוך הצד שלך יש משהו שלא מאפשר לך לעשות שלום עם הבן אדם שאתה פוגש עכשיו זה כמו אנחנו נפגוש מישהו ברחוב אתה תגיד לי הוא מסוכן כן אני אגיד לך הוא לא עכשיו זה או שאני אאמין לך שאתה

תאמין לי אם אתה תאמין לי יכול להיות שאנחנו גמורים אם אני אאמין לך יכול להיות שאנחנו מפספסים הזדמנות לשלום נכון עכשיו אין פה מישהו שצודק ב-100% אנחנו ביחד יש ו

השאלה בדוגמה שלך אם נפגוש אדם אחד ואני אלך איתך ואכלנו אותה ונפגוש בן אדם שני ואני אלך איתך ואכלנו אותה ואני אלך בן אדם שלישי ואני אפגוש איתך ואכלנו האם בבן אדם הרביעי אתה שוב תציע ללכת אליו או שאתה תגיד אני אני עכשיו הרבה יותר זעיר

תראה עכשיו אני דיברתי עם העורך שלך וסיפרתי לו על ה א חוויה הלא נעימה שהייתה לי בעיתון בשבועות שפרסם רעיון איתי עם ציטותים שהם לא שלי ו ואמרתי לעורך שלך עכשיו שיכולתי ללמוד לקח ולדבר בפחות פתיחות והחלטתי לא ללמוד לקח כי אני רוצה לאפשר לזה להצליח אני רוצה אני מאמין שאמון זה כמו חומר ששמים בכוס יש בינינו מיכל ריק אני צריך למזוג לתוך אמון כדי שיהיה אחרי שאני אמזוג לתוך אמון יהיה אמון ככה נבנה יחסים

ואם אני אחזב אותך

ואם אתה תאכזב אותי ועוד פעם תחזב אותי ועוד פעם תחזב אותי עכשיו אני אתה אתה כבר יודע שכשאני הייתי בן 10 השכנה שלי בת 19 נרצחה מול הפנים שלי

על ידי כדי מחבל ערבים סכין ואני עשיתי את כל מה שנדרש כדי למצוא בתוכי את היכולות להאמין שעדיין אפשר לעשות שלום ואתה כל יום קורא שלוש פעמים ביום לפחות תפילות רק לשלום ולשלום אבל אם אתה תמשיך תמיד לספר לעצמך שהאויב הוא אוהב ואין סיכוי שהוא ילמד ואין סיכוי שהוא יהיה משהו אחר כי הוא חי מסוג כזה והוא תמיד ירצה להרוג אותך הדבר הזה לא יגיע משהו שם חייב להשתנות עכשיו זה ברור לי שזה לא הגישה השמאלנית שאני גדלתי בה שאומרת בוא בוא נעשה שלום בוא תהרוג אותי זה עם זה אני סיימתי הבנתי אבל זה גם לא הגישה בצד השני שאומרת איתם אף פעם לא יהיה שלום אנחנו סיימנו איתם זה איזשהיא אכלה באמצע זה חבל דק ואני אני אני

חושב מהשיחות שלי עם דתיים כאילו שום דבר פה לא במקרה נכון הבורא שם כל דבר פה מסיבה גם את הערבים ולא מעט מהם הרבה מהם נכון המוסלמים פה איתנו אז שאלתי את המערח שלי בשמרון למה הוא למה למה הבורא שם פה את הערביון זה אמר זה לתיקוננו, זה בשבילנו למקם את עצמנו מול זה.

אם זה נכון, אמרתי לו, אז אנחנו צריכים לאהוב אותם. אז הוא אמר, אני אוהב אותם. אז אני חשבתי לעצמי, אבל ככה לא נראית אהבה. אם אתה מצליח לשים גבול באהבה, אם אתה מצליח לשים גבול באהבה, להגיד, חבר'ה, זאת הארץ שלי, אני אוהב אכם, זה לא נגדכם, זה פשוט מה שקורה פה. אני מזמין אכם לההנות מהפירות שלה איתי תחת התנאים שלי כי אני רוצה לשמור על עצמי ועלייכם ואתם תהנו מזכויות כמו שלי יש קופת חולים חינוך אנחנו נתנהל פה ביחד אם אתם תרימו עליי סכין אני אאכל אותכם לפני אם אתה מצליח לעשות את הדבר הזה באהבה בעיניי זאת היהדות

דוד אתה היית מוכן לחיות עם אשתך אם אתה אוהב אותה אבל היא אומרת לך שהיא לא אוהבת אותך תשובה קצרה

אם אתה אומרת לי שהיא לא אוהבת אותי ולא צריך חזיתי אז לא אבל אני לא חושב ש

יפה

יש פה שני עמים שעם אחד בתפילה שלו כמו שאתה הזכרת מתפלל לשלום אצל הצד השני לא מוזכר שלום כל הארגונים שהם מקימים שים לבדגלים יש חרב

כן תמיד זה היה ככה

אני לא חושב שזה תמיד היה ככה

מה קרה

למרות ש רגע רגע רגע רגע למרות למרות שמוחמד

עם עם הסכם חודאי וכולי כן האמין בדבר הזה והם ניטלים בדבר הזה אבל שנייה רגע עזוב את כי יש לנו הסכם מאברהם אני מדבר כרגע עם השכן שקרוב אליי

כן

אתה מדבר על לבוא באהבה אני אומר לך אני צריך שגם הצד השני יבוא באהבה

כן

יש דבר אחד שאני לא מוכן להיות יותר וזה תמים

כן

אני מתפלל לשלום אתה היית בןטבג כמה פעמים היית בן התבג יש שם קיר שלם עם המילה שלום בכל השפות

כן

אני הייתי ב-40 בתי ספר בעזה בשנתיים האחרונות

כן

המילה שלום לא הופיעה באף כיתהכ

לקחתי חוברת איתי

מאזה עברתי על כל מה שהם לומדים על חיילים שעונסים זה מה שהם לומדים

תגיד לפני

רגע עכשיו האם זה בילדיין האם הם נולדו ככה לדעתי לא אבל דווקא ההתנתקות שהייתה מגוש כטיף שהרחיקה בינינו היא יצרה אצלם את האפשרות לצייר אותנו כדמון כמשהו שאי אפשר לעבוד איתו אני עם כל הכבוד למה שאתה אומר ואני מסכים אני רוצה לבוא באהבה לכל אחד עם תנאי אחד לא הרבה תנאים אחד שגם הוא מוכן לבוא באהבה אליי ואם הוא לא מוכן לבוא באהבה אליי אני לא מוכן להיות תמים אתה לא תכפה על אשתך להיות איתך אם היא לא אוהבת אותך אתה תהיה תהיה מוכן להקים את הבית היפה הזה בפרדסחנה בתנאי ששניכם רוצים בזה זה לא המצב

אז אני רוצה להגיד לך על המצב עם אשתי שאם חס ושלום היא תגיד לי דבר כזה אז אני אחשוב איך אנחנו יכולים להחיות את האהבה בינינו ו

ניסינו זה נקרא אוסלו זה נקרא התנתקות ניסינו ניסינו להחיות את זה אני חושב אני חושב שלא אני חושב חושב שלא ניסינו כראוי. אני במערכות יחסים שלי עם הערבים שאני מכיר מכיר את האפשרות. אני מאמין בה. אני יודע שהיא קיימת. אני רוצה לשאול אותך כי נגיד הרב לוונשטיין אמר לי שלפני אוסלו הם היו בסבבה עם הערבים. הכל היה סבבה,

נכון? הם היו הולכים עושים קניות בשכם, ברמה, הכל היה סבבה. סבת שלך מה קרה?

מה קרה? אתה שואל אותי מה קרה? רגע שנייה תשאר איתי רגע. אתה אומר לי מה קרה לליברלים שלא מוכים להסתכל יותר על היהדות? מה קרה? מה קרה לרבים שלא מסתכלים עלינו יותר? קודם היו מוכנים להסתכל עלינו. עכשיו לפני שאתה קופץ להגיד לי קרה השמאל עשה ככה והם עשו ככה.

אני רוצה להציע שהפתרון הוא אצלנו. כשאנחנו נתמקם.

אני מסכים שהוא אצלנו.

כשאנחנו נתמקם אבל אנחנו אם אנחנו אם אתה תבוא ואתה תראה בהם בני אדם ולא תכבד אותם אז המעגל הזה ימשך לנצח. ברגע ש אתה יודע לילדים של אני אומר זה לא מי התחיל זה מי מפסיק אם אתה שואף להיות היהודי שאתה ולהיות אור לגויים ולהצ מציון תצא תורה ואנחנו פה נצליח לפתור את הבעיה שבעקבותיה כל העולם יקבל השראה לאיך פותרים קונפליקטים עד רמה של מערכות יחסים בבתים וקהילות ועמים הדבר הזה מצריך שאתה תמצא את הדרך לזוז מהמקום שאתה תקוע בו וזה ולא יעבוד כל אתה תגיד אני מוכן אבל הצד השני לא מוכן

למה ודי מרוקו הסתדרו טוב מאוד במרוקו חיו בעידיליה מדהימה שני ההורים שלאבים ספתות ממרוקו הרבה פעמים אוהבים אפילו להביא את מרוקו ליחסי יהודים ומוסלמים בצורה טובה

תלמד אותי

אני לא אלמד אני אתן את הסברה שעליה גדלתי

כן

היהודים הבינו את מקומם במרוקו שזאת מדינה מוסלמית הם קיבדו את זה המלך כיבד את היהודים יש במרקש רחוב ראשי שנקרא רחוב תלמוד תורה עד היום לא יודע מה היית במרקש

לא עוד לא לצערי

היהודים באף שלב לא ירערו על קיומו של הממשל המוסלמי לא היה להם גם שאיפות טריטוריאליות אנחנו רוצים לחיות בטוב השאיפות הטריטוריאליות שלנו יש לנו את המקום שלנו נקרא ארץ ישראל אליו אנחנו מתפללים גם בהסכמי אברהם מכירים לצורך עניין בדבר הזה הפיצוץ היא מה שמכונה העם הפלסטינאי כי הוא אנחנו קוראים לו פה עם אבל הוא הגיע מחלק מצרים חלק ירדן הם בעצמם אפילו לקח להם זמן לבנות את הסיפור הזה. הוא הגיע כשנכנסו השאיפות הטריטוריאליות.

עד אז אתה צודק. ודים בגוש כטיף הלכו לרופא שיניים בחנינו ולעשות טestט ברפיח. כשהתחילו שאיפות טריטוריאליות. שם התחיל הפיצוץ. אני איך אמר לי פעם אחד האלופים בצהל א יוסי פלד. לא בן אדם דתי. אני מאמין בגר זאב עם כבש. אני רק לא מוכן להיות יותר הכבש.

כן. אז אני חושב שבסיפור שלך היפה המילה מילת המפתח זה שהמלך כיבד את היהודי עניין של כבוד

נכון

אני חושב שלערבים מאוד מאוד חשוב כבוד

נכון

מאוד מאוד חשוב כבוד חשוב יותר מכל דבר

נכון

נכון ויש אני מדמיין מסלול שבו אתה הריבון פה והוא איתך אבל זה לא יעבוד בלי כבוד ואתה צריך להיות מסוגל להיות ריבון שמכבד

אמת ואני שאלתי את פייגלין על א דיברנו על הסיקה של החטופים והסיקה המזעזעת של בן גבירים החבל תליה שלי לא מסתדרת עם עם היהדות והוא אמר אני לא הולך לא עם זה ולא עם זה אז אמרתי לו מה אתה הולך הוא אמר אני הולך עם סיקה של בית המקדש אז אמרתי לו איזה יופי אני גם רוצה תן לי אחת הוא אמר לי אני לך רק אם אתה הולך איתה אז אמרתי לו אני מסכים ללכת איתה רק אם תגיד לי שבית המקדש יהיה פתוח לכולם

ביתי בית תפילה יקרה לכל העמים כך כתוב

ונברחו בך כל בני משפחות האדמה נכון אז יש שם גבול כל כך דק בין לזוז ממוות לאויבים הבא לאורגך אשקם לאגו למוות לערבים ללא להאמין בכל הערבים שבו אתה מאבד את היכולת לכבד ואתה מאבד את היכולת לעשות שלום ועזוב אותם עזוב את הערבים אנחנו לא מדברים עכשיו על הערבים אחיך שמאולנים תחזיר אותם הביתה זאת האישה שלך

שרוצה לעזוב את הבית

נכון לא רוצה לו ע

לא רוצה להיות איתך אתה לא יכול לוותר עליהם ואיך זה איך עושים את אתה צריך למצוא

מגיעים לפרדסחנה וישובים דוד

ואומרים זה חשוב לי אתם חשובים לי אני רוצה להבין מה הערכים שלכם אני רוצה להבין מה כואב לכם בואו נדבר על זה אתם רוצים שאני אגיד שאני מתנהר מזה שמרביצים לערבים אתם רוצים שאני אתנהר מזה שעושים א משפילים את הערבים ביום ירושלים ולא מכבדים אותם הרי היו שם גם גם יהודים שהלכו וחילקו פרחים ביום ירושלים ראיתי תמונה של חרדים מחלק פרחים לרבים אמרתי אה זה אורלגוין אתה ריבון אתה שולט אבל

בקלאס ואתה חוגג והערבי חוגג ג והפירות של העץ, העץ אתה מחזיק במפתחות אבל הפירות הערבי אוכל אותם איתך. אתה שומר את התורה לעצמך, אתה מסתגר בבתי ספר משלך, אתה מחזיק את הדבר הזה עצמך, אתה מפחד מכולם, מהשפעות של חילון, מהשפעות של ערבים, אתה מסתכל, מסתכל, מסתכל, בסוף אתה אומר, אבל אני לבד אף אחד לא איתי, למה אתם לא באים איתי? לא תצליח לעשות פה כלום. אין, לא תה צריך לשנות את המערכת המשפטית בלי השמאל. השמאל לא היה צריך לעשות פה שלום בלי הימין. אנחנו, זה היופי של כל הדבר הזה, אנחנו פה ביחד. אני לא רוצה שאתה תהיה אחר, אל תרצה שאני אהיה אחר. בוא נמצא את הדרך.

מה מחבר אותנו פה בכלל? למה בכלל שנהיה יחד?

זה זאת בעיה שאני מבין שיש לנו עם האסלאם שאני רוצה לברר אותה, אבל אני אני חושב שמה שמחבר אני חושב שמה שמחבר אותי והוא אותך ולא את החבר האיסלאמי

זה אהבת החיים, שמחת חיים. כל מי שאוהב את החיים אנחנו יש משהו אינהרנטי ביהדות אני חושב שהוא חוגג את הדבר הזה וזה גורם לזה בין השער שאנחנו עם הראש מעל המים זה גורם לזה שבזמן שהדירה שלך מופצצת דקה אחרי זה אתה יושב על פסנטר שלא הופצץ ואתה מנגן עוד יותר טוב ועוד יותר ט

אני אחדד את השאלה האם כל בן אדם שאוהב את החיים אתה קורא לו אחי ואתה תרצה לעשות איתו פרק ולדבר איתו ותאו על החיים איתו או שזה שונה כשזה יהודי ויהודי.

זאת שאלה שאני אסור בה. מה מה מאחד אותנו היהודים?

הנה השאלה.

איזה איזה יהדות כי בעיניי המצוות, ההלכה אני לא שם. זה לא מה שהופך אותי ליהודי.

אז למה אתה נאבק על הקשר בינינו? למה לא ויטרת עליי?

א' אין לי אפשרות. חשבתי שיש לי אפשרות. גיליתי אפשרות לוותר על על נוצרים מספרד שגם אוהב את החיים. אתה לא נאבק על הקשר איתו. אתהבק על הקשר איתי נכון המקום הזה הוא זה זאת אחת התובנות שלי מאז השביעי באוקטובר זה שאני לא מסוגל ללכת מפה אני אוהב את המקום הזה ואני אוהב את החיים פה והחיים פה הם תולדה של כל הדבר הזה כולל ה3000 שנה כולל ההיסטוריה ואבותינו פה ששבוע שעבר ביקרתי אותם פעם ראשונה שחלך מהשבעה באוקטובר

כן אחד מה

מה קרה

באפריל 23 אנחנו נסענו עם השכנים שתי המשפחות לספרד לחפש מקום להגר אליו

לעזוב את הארץ

לעזוב את הארץ. אמרנו די כמה אפשר ביוקר המחיה לשבת פה בפקקים עם הבלי תחבורה ציבורית בשבת, עם ה דתיים פה שהולכים ומתרבים ומתחזקים, הערכים שלנו לא מעניינים אותם אותם, אורך החיים שלנו לא מעניין אותם, דורסים אותנו. אנחנו אין לנו פה מקום. נחיה במקום הגיוני שלא רבים פה מלחמות של אנשים דתיים שמחזיקים אותם אלפי שנים ומוכנים להקריב את הילדים שלהם בשביל אדמה. מה ליבל ולדבר הזה?

המקום ההגיוני שנבחר הוא

ספרד.

אוקיי.

נסנו לכל מיני מקומות.

אנטישמיות מטורפת.

כן.

אוקי.

אנטישמיות. אתה מסתכל מקבת יהודית? אני

מסכן. הם גם מסתכלים קוד מודית.

לא. מה זה הם? ברגע שאתה אומר הם

קוראים לך דוד. נראה לך שהם יפספסו את זה.

כן. אבל מה זאת אומרת? יש מלא ספרדים שקוראים להם דוד. דוד באיטלקית דוד בספרדית.

טוב

דוד בצרפתית בכל העולם. שכרנו אוטו וטיילנו כל פסח וראינו מקומות וזה לא היה זה. חזרנו לארץ ואמרנו טוב זה לא זה אני לא רואה את זה קורה זה היה

מתי חזרתם לארץ

שלושה שבועות נסענו לשלושה שבועות חזרנו

אחרי שלושה שבועות הבנתם זה לא האירוע

לא נסענו לפסח נסענו לחופש

לבחון את המקום

לבחון את המקום לא נסענו לעזוב

נסענו לחשוב על זה

וחזרנו וזה לא היה מעשי זה לא קרה כי אנחנו שחוים פה מערכות חינוך ו ומשפחה ועסק משפחתי והחיים וההורים שלנו ואמר טוב, אולי בהמשך. בשלישי לאוקטובר נסענו לבקר את אחותי בלונדון לשבוע לסוכות ובשביעי בבוקר פרצה המלחמה והטיסה שלנו חזרה הארץ בעשירי באוקטובר בוטלה ומצאנו את עצמנו עם מזוודת טרולי בלי מכונת תספורות שאיתה הייתי מקצץ את הזקן אצל אחותי בסלון. מה עושים? מה עושים? אין טיסות לארץ.

למה אתה בכלל רוצה לחזור לארץ? יש פה מלחמה.

כן. החיים פה, הבית פה, לא נעלנו את הבית. השארנו אוכל במקרר, בגדים, בסל, כביסה, מכונית בחניה, כאילו לא נסענו לנסיעה. חבר שלמד איתי בחול, הזמין אותי לדנמרק, אמר לי, "יש לי דירה, אתם יכולים להיות בינתיים פה." טסנו לדנמרק, נחתנו בדנמרק בקור כלבים וחשבנו שזה עניין של כמה ימים. מבצע וגמרנו, תכף נחזור. אז לא התמקמנו, לא התארגנו, פגשנו כמה א קהילה ישראלית, ירחו אותנו קצת, מישהו לקח אותנו לבית חב"ד, פתאום נתנו לנו שם מעילים, התגלגלנו באיזה מין מסלול כזה, היינו שם ארבעה שבועות. אחרי ארבעה שבועות שזה לא נגמר, חברים אחרים שלנו מפה עם פרדסחנה שהיו ב גוע בעוד, הוא אמרו שטוב להם שם, שיש 80 משפחות ישראל. היה

לנו מאוד קשה עם הילדים בקופנגן, היה נורא קר ויקר והשפה. והחלטנו לטוס לאודו. עלינו על מטוס מקופנגן לגועה ונחתנו בגועה בלי תוכנית להגיע לגועה, בלי התכוננות להגיע לגועה. הזכרנו את הבית פה למפונים מהצפון וחזרנו אחרי שנה. היינו היינו שנה, התגלגלנו שנה. זה פשוט החלטנו להפוך את הלימון ללימונדה ולתת לילדים את החוויה של מסע בעולם. ונקלנו לזה וזרמנו עם זה.

משם גם הזקן.

משם הזקן. נחטתי חודש לא התגלחתי באירופה ונחטתי בהודו. האודים השתגו מזה שיש לי זיפים לבנים ולא היה לי לחץ לקצץ. נשארתי עם זה. כשחזרנו אחרי שנה זה היה ארוך מספיק כדי להגיד אני אשאיר כדי שאמו שלי תראה לפחות מה עד עכשיו.

ולמה היום אתה לא מתגלח?

זה הפך להיות חלק ממני. זה לא יודע. אני אוהב את הזקן שלי. זה נהיה מישהו אמר לי שלפי היהדות זקן זה קשור בשפע ואהבה ולא יודע כל מיני דברים טובים כאלה

חסד כן

חסד א וזה לא יודע פתאום יצא ממני איזה חיה שלא הכרתי ואמרתי אני רוצה לפרוח אני רוצה להיות מי שאני ולראות מה קורה וגם הפסקתי לגלח את הראש הייתי מתגלח עם מכונה כל בוקר

והחלטתי פשוט להיות מי שאני כזה

אז זהו סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש אולי הזקן שאתה משאיר מה-7 באוקטובר הוא גם קצת א ניסיון של יצירת דוד חדש.

א אני לא יודע אם זה ניסיון אקטיבי. זה קורה. אני מאפשר לזה. אני גם מקבל פידבקים לזה. זה מעניין כי אצל כולם זה משהו. זקן מסתבר אצל כולם זה עניין. אצל המוסלמים זה עניין. אצל היהודים זה עניין. אצל ההודים זה עניין. זה זה עניין. ו אני באיזה סקרנות ואני באיזה סקרנות לגבי עצמי כמו שאני בסקרנות לגבי הזקן מה יצא לאן זה הולך

זה חלק מהמסע שלך

זה חלק מהמסע שלי ו אני בבדיקה בבירור מה זה אומר מה

השבעה באוקטובר הוא גם זה שהדליק אותך למסע הזה זאת אומרת אני אשאל את זה בצורה אחרת

לולי השבעה באוקטובר דוד שוקן היה יוצא למסע הוא ממשיך את חייו כפי שהם היו קשה לענות על זה. אנחנו לא יודעים את זה. כן. אבל א אנחנו תולדה של כל ההיסטוריה שלנו, נכון? גם לפנינו וגם מהלך חיינו. אבל א אני כן יודע להגיד שהחיים בחול במשך 10 שנים בלימודים ועבודה היו מאוד שונים מהשנה בחול במהלך המלחמה. שבמהלך המלחמה פתאום הרגשתי שאני כמו לויין לכדור הארץ. אם אם בלימודים הייתי לויין לכדור הארץ אז בשביעי באוקטובר במלחמה הייתי פתאום לויין עם כדור הארץ בספק פתאום עלתה השאלה של מה זה להיות לויין אם כדור הארץ נעלם אתה בחלל ולא משדר לכלום

לא משדר לכלום אתה כבר והבנתי ש שאני בעצם לא יכול להתקיים בלי המקום הזה אני צריך שהמקום הזה יתקיים

המקום זה כדור הארץ או ארץ ישראל

ארץ ישראל מדינת ישראל צריכה להתקיים כדי כי השייכות שלי הזהות שלי המקום שלי בעולם מתבסס על זה שהמקום הזה מתקיים עכשיו מה מה זה אומר מתקיים מתקיים זה אומר לנצח לעמוד על הגדרות ולעדוף את האויב כדי שאנחנו נוכל לקיים פה את החיים הצבעוניים והמגוונים והיפים שלנו. זה אני חושב שאנחנו צריכים לעסוק בלנסות למצוא זווית אחרת. מה הרגע שכשחזרנו לארץ במהלך המסע עברנו תלאות נסחבנו חצינו גבולות בין מדינות באוטובוסים בעולם שלישי בתנאים לא תנאים א מצאתי את עצמי עם הבת שלי בניתוח בהרדמה מלאה היא שברה את היד שמו לה ברזלים בידיים בבית חולים בהודו בכל מיני את הכל שרדנו פתאום מצאנו את עצמנו ב בקהילה ישראלית ועם בתי

ספר ש שהקהילה הקימה כדי להתמודד עם משפחות של 80 עם ילדים של 80 משפחות וארוחות שישי חילוניות עם מוזיקה אבל ארוחות שישי וזה היה מאוד חזק כל מקום שנסענו עברנו מאודו לנפל מנפל לחזרה לאודו מאודו לתאילנד התגלגלנו וכל מקום ישר נקלנו לתוך הקהילה וזה היה כמו אוויר לנשימה

אתם חיפשתם אותה או שהם חיפשו אותך

אנחנו זה בעצם הייתה קהילה אחת כל הזמן שזרמה בין המקומות האלה

אבל לא חיפשת להיתמה בגויים הלכת לקהילה

כן אני חיפשתי ילדים דוברי עברית בשביל הילדים שלי רציתי שיהיה מסגרת ו וכשנחתנו פה אז היה לנו קטע עם הבית כי גרו לנו פה אנשים שאנחנו לא מכירים והוא כבר קצת היה פחות הבית שלנו היה לנו היינו צריכים לעבור פה איזה תהליך עם הבית להוציא הכל לנקות הכל להחזיר הכל התחלפו פה אנשים שלא הכרנו כבר לא היה לנו את מי להשים לא ידענו מי זה ששבר את הכיסא שלו היה פה מבין השלוש משפחות שהתחלפו פה וכדי היינו צריכים לעבור לתהליך של בעלות מחדש על הבית ואז הייתה השפת הורים בגן של הבן שלנו ובשפת הורים פתאום הגננת דיברה על הבן שלי ופתאום הייתה לי צמרמורות בכל הגוף והבנתי הייתה לי תחושה כאילו שנה שחיתי בלב ים בחושך עם

הילדים שלי על הגב ואשתי ושוחה לא יודע באיזה כיוון חושך שנה שוחה ככה ופתאום אני כבר לא יכול יותר מוריד את הרגליים לקרקע למים ופוגש קרקע ומבין שהגעתי לחוף חוף מפתחים הגעתי הביתה

ופה זה חוף מפתחים

וזה היה הרגע הזה בגן שכאילו אמרתי זהו והבנתי שאני מפה לא זז כשחזרנו אחרי מלחמה זה היה במין כזה נראה איך זה יהיה נראה איך תהיה התחושה מה נביא ילדים למלחמה אבל אחרי החוויה הזאת ברגע הזה בגן זה היה חד משמעי זהו זה הבית שלנו אנחנו פה לא הולכים ו וחבר פה בפרדסחנה שחבר קרוב ש יש לי איתו הרבה שיחות בתהליך הזה הוא בעצם מתוך מתוך התהליך שעברתי פה גם כהילית גם עם החברים הבנתי את ההבדל בין תודעה של ברית לתודעה של הסכם ועל זה כתבתי את המאמר שזה המאמר שיצר את הרעש הגדול של המעבר בין

הרעש הגדול ואת החיבורים הגדולים ברוך השם

כן את התנועה הגדולה

כן

של את המעבר מהתודעה של הסכם שאם אתה תעשה ככה אני אעשה ככה אם השמאל יעשה ככה אז שילכו מפה אני אשאר פה אם אז אם את לא טוב לך פה תלכי אמא בעוד שבברית אין את הדבר הזה זה אנחנו זה כמו שאני מתייחס למרפק שלי אני לא קם כל בוקר ואומר למה אתה לא יכול לעשות תנועה אחרת מאת את התנועה הזאת זה פשוט זה אנחנו בברית הוא איתי לנצח המרפק שלי כמו הילדים שלי אין אין שאלה לגבי זה והבנתי שבמעבר בין תודעה של הסכם לתודעה של ברית בהסתכלות שלי על המדינה כן אם יהיה מיניל השלטון אני לא אהיה פה אם הדתיים יכריחו אותי אני לא אהיה יהיה פה אם ברגע שזה זז מהדבר הזה וזה לא משנה מה יהיה פה אני פה עכשיו בוא ננסה לפתור את זה בוא ננסה לתקשר זה זאת הייתה תנועת הפתיחה למסע הזה שיצאתי אליו

ולמה רק צעד אחד של המפה ואת זה וצד שני הוקיע את המאמר הזה מה אתה אומר פה דבר מאוד א

אני אני אגיד לך אני חושב

כן אני חושב ש שהדבר הזה תודעת הברית היא הדבר שהציבור הדתי יושב עליו בשביל בשביל הציבור הדתי, תודעת הברית זה ברור. וובליברליות זה בדיוק הדבר. אני משוחר מהבריתות אני משוחר. אל תשים אותי בברית. אני לא בברית. אם אתה הולך ומרביץ לערבים, אתה אני לא איתך בברית. אתה לא חלק ממני.

זה מדהים שתמיד המסגור אליי זה מרביץ לערבים.

זה לא זה לא ילך. כן. אתה יודע זה ממש עסוק כל היום.

זה בגללך כן המלחמה נמשכת בפנטזיה. הציבור הליברלי הוא משיחי באותה מידה כמו הציבור המשיחי כן מדמיין את השלום השלום זה המשיח

כן

נכון הוא מדמיין שזה אפשר אתה רק תפסיק להרביץ להם והם יאהבו אותנו ואנחנו נהיה ביחד ומה שהתחלתי להגיד לך זה שמישהי אנחנו צילמנו סרט בביקור בשומרון אצל המתנחלים ש מישהו אמר לי באחת ההרצאות אמר לי שהביקור הזה זה מהמקום שאני בא זה ללכת נגד ההלכה אני חציתי את הקו הירוק ונסעתי להתנחלות זה כמו בשבילך לבוא איתי למסיבת טרנס

נכון בשבת נכון

זה זה מה שעשיתינכון

הלכתי נגד ההלכה של הדת שבה אני גדלתי כדי לנסות לגשר ולנסות להזיז משהו בתקיעות שאנחנו נמצאים בה ועשינו את הסרט הזה שיצא בעיניי מאוד מעניין עם אלחנן גרונר ומנחם בן שחר והלינו אותו עכשיו בצת החג במוצש ובאחת התגובות מישהיא כתבה בדקה 55 כשאמרת שאתה לא עשית ברית מילה לילדים שלך חתכתי אני איתך סיימתי. מבחינתי אתה יכול ללכת מפה.

לא לא הבינה. לא הבינה את הקונספט.

לא הבינה את הקונספט. לא הבנת. את חושבת שהבנת? לא הבנת. עכשיו יש הרבה אנשים שחושבים שהם הבינו בכל הצדדים. ברגע שאתה הולך כמו בן גביר מחוייך ושמח, כי אתה תפסת את זה ואתה שוכח שאתה בעוד דקה יכול לא להיות קיים, כי יכול להיות התקף לב. אתה מרחק פעימת לב אחת מהסוף ואין הכל תחת שליטה והיא רק לא שלך. ברגע שאתה שוכח את זה ואתה חושב שאתה מנהל פה את העניינים אתה גמור.

אני יכול להשתף אותך שעות אתה יודע את זה. א ועדיין אני רוצה לעשות משהו לא פר מולך כבן אדם חושב, כבן אדם שהוא גם תוך כדי המסע. בכל זאת לעצור איתך לרגע ותגיד לי מה התובנות שלך מהמסע עד כה ואני גם אשמח שתגיד לי מה חשבת לפני המסע איך ראית אותי לפני המסע איך ראית אדם כמו הרב שמואל אליהו שאתה בקשר איתו לאחרונה איך ראית אותו לפני המסע ואיך אתה רואה אותו היום הרב שמואל אליהו כדוגמה לא כבן אדם ספציפי

אני חושב שזאת שאלת השאלות זה ממש דבר דבר נורא נורא חשוב כי התהליך שאני עובר הוא בלתי נתפס בשבילי. א אני לפני לפני שיצאתי למסע שלי ראיתי באנשים דתיים א אנשים הזויים מסוגרים בתוך עולם משל עצמם לא פתוחים לעולם חיים באיזה א היסטוריה לא מתפתחת פרימיטיבית שמחזיקה בערכים שמדקעים עמים אחרים ונשים ו ו וו שה בשם האמונות שלהם הם יכולים לעשות זבעות בעולם וזה היה כשהיו אומרים לי אני הייתי נהג אמבולנס במדה התנדבתי כשהיו אומרים שזה קטטה זה היה לי ברור שאני נוסע לפגוש אנשים עם כיפה על הראש זה הלך לי כאילו זה ברור ובמסע שלי אני עדיין שואל אנשים אם זה המצב ואנשים כאילו זה קיים הדבר הזה. זה לא שהתפקחתי עם הדבר

הזה. זה לא קיים. זה כשבא תכנאי הביתה ואומר לי אולי תיתן לי בלי חשבונית ככה עם חשבונית ככה בלי חשבונית. לא מפתיע אותי שהוא עם כיפה על הראש. כאילו הדבר הזה של כיפה על הראש כאיזה תו תקן למוסר לא ישב אצלי לפני שיצאתי עם המסע. במסע שלי אני נפגש עם אנשים מדהימים שאני רואה שהם אנשי שיחה שהם פתוחים שהם מאפשרים לי להיות מי שאני רוצה להיות אני לא מרגיש לרגע שום כפייה שום רצון לשנות אותי התעניינות סקרנות כמובן שהאנשים במקום שמנו אני בא יגידו שזה הכל ניסיונות לכבוש אותי ולהשתלט עליי ואני אפול לבור כן אתה בדרך לחזור תשובה איבדנו אותו

זה מה שאומרים עד עכשיו

כן זה רק שאתה לא תשתכנע. תדבר איתם אבל שלא תשתכנע. כן? יש פחד אבל הפחד הזה הוא מראה לצד השני.

יש לך הסבר למה? אבל שים לב, אתה מוזמן פה לכנס החמד, חינוך ממלכתי דתי. שבוע הבא אתה בכנס של זהות גם ארגון דתי. יש לך הסבר למה רק צד אחד בחר לחבק את המסע שלך ולראות בו פלורליזם אמיתי?

כן. אז אני חושב שמה ש מה שקורה זה זה על הפלורליזם כבר דיברנו יש שם פחד נכון כלומר הם מפחדים לאן זה הולך לא יודעים עכשיו את הדבר הזה זה קורה בגלל מה שאמרנו על האיסוף קודם אתם מדברים על בית המקדש כשאני רואה אותך אני אומר הבן אדם הזה הולך על בית המקדש והוא הולך על בית המקדש גם אם זה אומר להיפרד ממני וגם אם זה אומר להרוג את הערבי

חס וחלילה אני אגיד אוקיי

זה זה זאת

זה מה ככה זה נראה. עכשיו, איך את הדבר הזה אפשר למנוע? זה כמו אני מדמה את זה לזה שאני פתאום אכנס הביתה עם א א ספה. השירי תצא מדעתה. מה עוד מביא לי הביתה? אין פה מקום לזוז. כבר כיסאות על התקרה יש פה. א תני לי רגע להניח את זה. לא, אני לא נותןת לך להכניס את זה. תן. אם הייתי אומר לה קודם שהספה מתפרקת והחלתי ללכף אותה והזמנתי ספה חדשה והיא יוצאת וזאת תיכנס ובכלל הוצאתי אותה. ה לא הייתה שם. והיא לא ראתה שיוצאת איתה כבר יש מקום כל הדבר הזה נחסך ה הדבר שלכם נורא ברור אתם מחזיקים בנרטיב שהוא ברור לכם והדרך אליו ברורה עליכם ואתם רגועים בתוכו השותפים שלכם לא איתכם

אני אסיים ואגיד ברשותך שלצד החלום על בית מקדש וזה אולי מה שיהיה קשה למי שלא מאמין להכיל אני ארצה בו רק שהצד השני שכרגע לא רוצה בו ירצה בו המשפט שגדלתי עליו זה כשם שבית בית המקדש נחרב בשנאת חינם כן יקום ויבנה באהבת חינם השפה תיכנס לבית רק אם אתה ואשתך

נרצה בזה

תרצו בכל עוד לא תרצו בזה זה לא יקרה לא אתה אומר את זה אני אומר את זה זה יקרה רק אם שנינו נרצה ואני במילים של אהבת חינם מסיים ואגיד לך הכי אמיתי אנחנו לא אנחנו מכירים לא הרבה זמן אבל אינטנסיבי אני אוהב אותך אני באמת באמת אוהב אותך

אתה חמוד אני גם אוהב אותך ממש ממש שמח שהכרתי אותך גם איך שקיבלת אותי בכנס ואני רוצה ברשותך א להיות זה שאומר את המשפט האחרון למרות שאני מקפיד לו לעשות את זה

אתה אתה מערח

לא אתה יכול להגיד אחריי עוד אבל אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד אתה אומר בית המקדש לא יבנה בלדיי אנחנו אני צריך לרצות בזה כדי שאני ארצה בזה אני צריך להבין מה זה

וכל עוד לא תרצה בזה זה לא יקרה

מה שאני ארצה כדי שזה יבנה כדי שאני ארצה שיבנה בית המקדש. אני צריך שאתה תבין שהריבונות שלנו פה תצליח רק אם הערבי ירצה בה. אנחנו צריכים להביא אותם לרצות בזה. אנחנו צריכים שהערבי פה יניף דגל ישראל. בלי זה אין שום סיכוי. אנחנו לנצח נמשיך לשלוח את הילדים שלנו למות על הגבולות שלנו.

אני מאמין שהוא יעניף כמו הדגל הזה שהמצלמה לא רואה. אבל אני מהמר שהוא לא היה תלוי פה לפני 7ב באוקטובר. צדקתי או לא?

צדקת?

יפה. וכמו שאחנו הדרוזים מניפים בגאון ארץ ישראל, ארץ ישראל היא פה, היא עובדה קיימת. ובעזרת השם, כי ביתי בית תפילה יקרה לכל העמים, גם זה יגיע.

אמן ואמן.

תודה דוד.

תודה רבה לך.