אישים ביהדות: רבי חיים מוולוז'ין - חלק א' - הרב עמנואל מזרחי HD

שלום לכם, צופים יקרים. היום נדבר אודות אדם גדול מאוד בעם ישראל, ושמו רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מוילנא. רבי חיים מוולוז'ין שזכה להעמיד ישיבה גדולה מאוד בעם ישראל, ישיבת 'עץ חיים' שהיו שם 400 תלמידי חכמים, הישיבה הראשונה באותה תקופה. זה בהצעת הגאון מוילנא לפתוח ישיבה בעם ישראל שאמרו עליו, שאילולא רבי חיים מוולוז'ין, הייתה נשכחת תורה מישראל, חלילה. אבל אני רוצה לפתוח במעשה שמתעד חלק מהמהות של רבי חיים מוולוז'ין, מה שנאמר אצל נחום איש גמזו. ידוע שנחום איש גמזו, היה רבו של רבי עקיבא במשך 22 שנה. נחום איש גמזו היה נקרא נחום, למה הוסיפו לו 'גמזו?' כל דבר שהיה קורה איתו, היה אומר: "גם זו

לטובה." רבי עקיבא שקיבל מנחום איש גמזו, היה אומר: "כל מאן דרחמנא עביד לטב עביד," כל מה שהרחמן עושה- הקב"ה עושה, לטובה הוא עושה. שאלו, מה יותר חזק, איזו מימרה יותר עצומה, יותר חזקה לעניין הזה? נחום איש גמזו, אמר: "גם זו לטובה," זאת אומרת, מה שנראה לך לא טוב, זה טוב! ואילו רבי עקיבא אומר, כל מה שהרחמן עושה, לטובה הוא עושה. זה נראה לא טוב, אבל ודאי- אם הקב"ה עושה אז זה עושה... אבל פה הוא אומר -נחום- הוא אומר, "גם זו"- זה טוב, זה טוב! כאשר אנחנו מדברים על רבי חיים מוולוז'ין שזכה להעמיד את שלושת עמודי העולם, שהם: תורה, עבודה- שזו עבודת התפילה, וגמילות חסדים, על שלושת הדברים הללו, העולם העומד, כך

אומר התנא ב'אבות'- שמעון הצדיק, כך אומר- שלושה דברים העולם עומד: "תורה"- לימוד התורה הקדושה, "עבודה"- בעבר זו הייתה עבודת הקורבנות, היום זה עבודת התפילה והמצוות, "ועל גמילות חסדים"- הכוונה, החסדים שהאדם עושה עם סובביו- אחד הדברים הנפלאים. רבי חיים מוולוז'ין בהקדמת ספרו- 'נפש החיים', שבעזרת השם בהמשך, נראה איזה קטע נפלא מ'נפש החיים,' סגולה נפלאה בשם רבי חיים מוולוז'ין. בהקדמת הספר, כותב בנו על אביו, דברים- לא יאומן כי יסופר! -שהיה אדם עניו ביותר למרות שהיה גדול מאוד בתורה, בגיל 25 היה שולט בכל ה'תלמוד הבבלי!' היה 'פוסקים'- ראשונים, אחרונים- שולט בצורה מלאה. ידוע שהיה מקובל גדול- רבי חיים

מוולוז'ין, קיבל את התורה מהגאון מוילנא שהיה אדם גדול מאוד, מלאך אלוקים, והיה עוסק בתורה, ובמצוות ובגמילות חסדים, בצורה- לא יאומן! מייעץ לרבים- רבים נושעו מברכותיו, והיה אדם פשוט מאוד מאוד. זאת אומרת, אדם כזה גדול אבל עושה את עצמו כזה פשוט, זה לא פשוט כלל וכלל! שאצל הקב"ה, האנשים הפשוטים לכאורה, זה האנשים הכי גדולים! ואיפה ראינו זאת: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה," כאשר הקב"ה רוצה לפאר מידה חשובה בנפש האדם, "והאיש משה"- משה רבנו, "עניו מאד" -מאוד- "מכל האדם אשר על פני האדמה." דורשי שמו דרשו, 3 נקראו כך- עניו, מיהם? משה, אברהם, ודוד- ראשי תיבות: מאד! מאד: משה, אברהם, דוד! "והאיש

משה... מאד מכל האדם," "אדם" גם ראשי תיבות: אדם: אברהם, דוד, משה. מי הכי גבוה? בעצם, מי שהכי גבוה, הוא הכי נמוך, למה? עניו הוא מנמיך את עצמו. אז מה אמר דוד המלך על עצמו? דוד המלך אמר בספר 'תהילים' כך: "ואנכי תולעת ולא איש," איפה רכש את 'התולעת'? על האדמה. אברהם אבינו אמר: "ואנכי עפר ואפר," איפה העפר נמצא? מתחת לתולעת, זה האדמה בעצם, אז יוצא שאברהם יותר עניו. אבל מה אמר משה לאהרן: "ונחנו מה?" אנחנו לא תולעת, אנחנו לא עפר, אנחנו כלום, שום דבר! "והאיש משה עניו מאד מכל האדם-" "מכל האדם", הכוונה- אברהם, דוד, משה, משה הכי עניו מכולם. טוב, על כל פנים, כך רבי חיים מוולוז'ין היה אדם עניו ביותר, ותמיד

היה אומר -כך אומר בנו- היה מימרה בפיו, שהוא היה מיישם אותם, מיישם, זה היה הביטוי של החיים שלו: "שהאדם לא נברא לעצמו רק להועיל לאחרים," תראו איזה דבר, זה לא יאומן! "אדם לא נברא לעצמו, רק להועיל לאחרים, "ככל אשר ימצא בכוחו לעשות." האדם לא נברא בשביל לעצמו אלא להועיל... -זה קשה מאוד! התפיסה של העולם היא הפוכה! התפיסה שהאדם- תעמוד על שלך, תשיג את מה שאתה צריך, אל תהיה כך ואל תהיה כך- זו התפיסה ההפוכה, ממה שהתורה מייצגת! -"האדם לא נברא לעצמו אלא להועיל לאחרים." היות שאומר הבן שלו, היה מפריש- רבי חיים מוולוז'ין- חומש מנכסיו. חומש זה 20 אחוז. למשל: אדם משתכר 10,000 שקל, 2000 שקל, היה מפריש לצדקות

לעניים, לבתי תמחוי, לבתי חולים, לאברכים שיושבים ועוסקים בתורה הקדושה, לכל מיני עזרה- לאלמנות, ליתומים, היה מפריש צדקות 20 אחוז מנכסיו, זה לא פשוט כלל וכלל! כך חז"ל מספרים על מר עוקבא: מר עוקבא- כל צדקה שהיה נותן, היה רושם. היה אדם מאוד מסודר, מר עוקבא. למשל: נותן לארגון מסויים של חסד 50 שקלים- רושם בפנקס. ופה היה נותן גם כן לעניים של אותה עיר- רושם בפנקס. סוף ימיו, מר עוקבא שוכב על ערש דוויי, לפני פטירתו, הוא ביקש לעשות סיכום של סך הצדקות שנתן כל החיים שלו. עשו סיכום, יצא 7000 דינרים. שימו לב, צופים יקרים- 7000 דינרים, זה סכום עתק- שבע עשרה מיליון ש"ח. אז האדם היה שומע- נתן 17 מיליון שקל במשך

חייו, היה נותן איזו שריקת התפעלות פששש, איזה סכום! כל הכבוד! ראה שבני המשפחה מאוד מתרגשים, אמר מר עוקבא את המימרה הזו: "אורחא רחיקתא וזוודאי קלילי", זה בארמית. "אורחא רחיתקא"- הכוונה, הדרך רחוקה, "והזוודאי"- המזוודה היא קלה. מה זה 7000 דינרים לנצח!? ניסו להמחיש מה הכוונה 'נצח?' קח את האיצטדיון הכי גדול בארץ, איזה איצטדיון? כעת, זה בדרך כלל, איצטדיון רמת גן. היה כנס לפני מספר שנים עם מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, כנס על השבת- 42 אלף מושבים! לו יצוייר, שעכשיו עומד אדם, ברמפה הכי גבוהה, ברמפה ממול, עומד אדם מולו, הוא בקושי יכול לזהות אותו, מחמת הגודל והמרחק. תבוא לאותו אצטדיון- ציפור, אחת

ל-1000 שנה- היא תזרוק גרגר חול אחד, תעוף לשפת הים- עוד גרגר חול תזרוק שם. מתי יתמלא האצטדיון עד הסוף? זה עדיין לא השעה הראשונה של נצח! עדיין לא השעה הראשונה של נצח, אי אפשר לשער זאת בכלל! נצח זה בלי גבול, זה בלי סוף. אמר להם מר עוקבא: "אורחא רחיקתא-" הדרך שלי רחוקה אחרי 120 שנה שכולם יזכו לאריכות ימים- אבל ה"זוודאי" -המזוודה היא קלה! מה הוא עשה? הוא לקח- עשה דבר שרק בזמנים כאלה, אפשר לעשות זאת- לקח את כל כספו, חצי השאיר לבני המשפחה, חצי פיזר לצדקות שונות. אמר, אני צריך הרבה "זוודאי", "זוודאי" מלאה, לא קלילה, שתהיה מזוודה מלאה. כך רבי חיים מוולז'ין היה אומר, כל צדקה שתיתן, תחזור אליך! אבל

לעצמך, אתה מרבה זכויות. כמו שאומרים: 'כסף בא כסף הולך, 'אבל הזכויות לעולם עומדות לאדם לזכויות שלו.' והנה, רבי חיים מוולוז'ין שהיה אומר את המימרה הזאת: "אדם נברא להועיל לאחרים." הרב שך, זכר צדיק לברכה, כאשר היו באים אליו זוגות טריים, היה אומר להם עצה- תזכרו, כל זמן שאחד יתן לשני, תהיה לכם נתינה אחד כלפי השני, ירצה לרצות את השני, החיים שלכם יהיו מאושרים! אבל ברגע שכבר אחד ירצה לקחת מהשני, נעצר האושר. שמעתם את האדם הגדול הזה, שיש לו חוכמת חיים של התורה הקדושה? חוכמה עצומה, דעת תורה אמיתית! אמר להם, ברגע שיהיה להם דרישה כבר אחד מהשני, פה האושר נפסק! כל זמן שתרצו לרצות אחד את השני, לתת אחד לשני,

נתינה, פה האושר שלכם נמצא. כמו שאמר רבי חיים מוולוז'ין: "אדם נברא להועיל לאחרים." פלא פלאים! מעשה שאספר לכם על רבי חיים מוולוז'ין, זה מעשה, שאני חושב, שמתעד את הדבר: היה ילד, שקראו לו יוסל'ה. יוסל'ה היה ילד שובב במינו. בן 9 הוא היה. בעיירה סלוצק. יוסל'ה- איפה שנמצא, כולם מתרחקים. הוא היה ילד מאוד מאוד שובב, במלוא מובן המילה. יום אחד יוסל'ה הולך עם החברים שלו, זה היה בדרך כלל- כלבים וחתולים... שומע צעקות מאיזה בית, כבר שעת ערב, שומע צעקות, אבא אחד צועק על הבן שלו, אוי ואבוי לך, אוי ואבוי לך אם אתה תעשה את הדבר הזה, אתה לא יודע מה אני אעשה לך! והוא צועק צעקות חזקות מאוד! ואז יוסל'ה מנסה להאזין,

מי זה האבא הזה שצועק על הבן שלו, מי זה הילד הזה? ואז אמר האבא לבן שלו, מה, אתה רוצה להיות פושטק כמו יוסל'ה? אתה רוצה להיות כזה ילד כמו יוסל'ה, פושטק? יוסל'ה באותו רגע נרעד, ילד בן 9, ככה חושבים עליי? אני פושטק? רוצים להראות דוגמא רעה, מראים אותי? זה אני? הוא נרעד, הילד הזה, בקושי היה בוכה, אבל הוא פרץ בבכי, לא יכל לעמוד בזה. אני הדוגמא הרעה? השעיר של העזאזל של העיירה? "פושטק כמו יוסל'ה?" בעיירה הזאת- סלוצק, אני לא נשאר! כבר למחרת בבוקר, ישר הוא מתחבא באיזו עגלת כרכרה, ואז נוסע עם הכרכרה הזאת, עזב את החברים שלו, עזב את ההורים, עזב את הכל! אמר, בעיירה הזאת, אני לא נשאר! והנה, יוסל'ה מגיע

לוולוז'ין, תוך כדי, הוא שומע שנוסעי הכרכרה מדברים על רבי חיים מוולוז'ין, אמר, אני הולך לישיבה של רבי חיים מוולוז'ין ללמוד תורה! יוסל'ה, אתה יודע מה זה תורה? לא יודע מה זה תורה אבל הוא הולך ללמוד תורה. עומד מול רבי חיים מוולוז'ין, רבי חיים מוולוז'ין- אדם שמבין בחינוך, חוכמה עצומה, דעת תורה אמיתית, הוא מסתכל על יוסל'ה- ילד בן 9! ילד בגיל כזה, לא נכנס לישיבה, הוא עוד צעיר מדי אבל הוא רואה בו משהו מיוחד. אומר יוסל'ה, אני רוצה ללמוד תורה! אומר לו רבי חיים מוולוז'ין, אני מוכן למרות שאתה צעיר מאוד, אבל פה בישיבה, עושים רק מה שאני אומר. אם אתה לא תעשה מה שאני אומר, אתה לא תישאר... אמר לו, בסדר! מחר

בשעה 7 עד 8 אתה מתפלל תפילת 'שחרית' עם הבחורים, בשעה 8 עד 9- אתה לומד חומש, יוצא- חוזר מחר. אמר לו, בסדר! למחרת יוסל'ה- שעה 7 ניצב בישיבה, הוא שומע את התפילה, עונה 'אמן', 'אמן,' על הקדישים, "ברכו את השם...", אומר: "ברוך השם המבורך לעולם ועד." שעה 8, אחד הבחורים אומר לו, אתה יוסל'ה? אמר לו, כן. הרב אמר שאני אלמד איתך. יושב איתו יוסל'ה, הוא פותח לו חומש בראשית, מתחיל להסביר לו על בריאת העולם, על אדם, על חווה, על קין, על הבל, על עץ הדעת, הוא אומר, הדברים מרתקים! -שעה 9- סוגר את החומש, הוא אומר לו, יוסל'ה, הרב אמר שאתה צריך לצאת החוצה. אבל יוסל'ה לא בא לשחק פה עם כלבים, עם חתולים, הוא בא ללמוד

תורה! אין מה לעשות, מה שהרב אומר- עושים. למחרת אחר התפילה, פותח פרשת נח- נח והתיבה, 3 קומות, נח- 150 יום, חצי שנה, שנה, יורד מבול, המבול... אחר כך נח עם הבנים שלו: שם, חם ויפת... הוא מספר לו דברים... -שעה 9- סוגר את החומש, אומר לו, יוסל'ה, הרב אמר שתצא החוצה. ועל זה הדרך. למה עשה זאת, רבי חיים מוולוז'ין? הוא ידע שאם הוא יתן טיפת טעם ליוסל'ה, זה ימשוך אותו, ואט ואט, יתפס בו הטעם האמיתי של התורה הקדושה. וכך חולפים הימים, השבועות, יום אחד קורא רבי חיים מוולוז'ין ליוסל'ה, אמר לו, יוסל'ה, אני ראיתי שאתה לומד טוב, אני מחליט לתת לך עוד חצי שעה. עוד חצי שעה שאתה תלמד משניות בצהריים. תתחיל ב'זרעים',

מסכת ברכות. חצי שעה לומד יוסל'ה. אט אט, זה הפך ל-3 שעות בבוקר, 3 שעות בצהריים, ולאט לאט יוסל'ה ישב בספסל הלימודים. חלפו השנים, אמא שלו שמעה שהוא בישיבה, אמרה, הכי טוב! שישאר בישיבה, זה הכי טוב! ככה יהיו לו מידות טובות, יהיה ילד טוב! ואז הגיע גיל 13, רגע- גיל 13 זה תפילין! יום אחד קורא רבי חיים מוולוז'ין ליוסל'ה, אומר לו, יוסל'ה, יש לך בר-מצווה היום, מזל טוב! נתן לו קצת כיבוד, דברים טובים, והוציא לו זוג תפילין חדשות! אמר לו יוסל'ה, מה, זה שלי? הרב נותן לי? אמר לו, זה שלך! עד היום, הוא התלמד על תפילין, אבל זה לא היה שלו, זה של הישיבה. יוסל'ה רואה את התפילין האלה, מנשק אותן, שם על היד בעדינות...

ככה הוא כורך 7 רצועות, על הראש... הוא כל כך מתרגש, הוא כל כך מתרגש, עמדו לו דמעות בעיניים, "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד," שמח מאוד! חולפים הימים, ויוסל'ה יושב בישיבה, ועלה ומתעלה, ונהפך להיות ה'משיב' של הישיבה. מה זה 'משיב' של הישיבה? כל קושיה בסוגיה שלומדים בישיבה, יש אחד שיודע לענות על כל הקושיות -זה היה יוסל'ה, היה תלמיד חכם גדול מאוד! יושב ועוסק בתורה, חכם, פיקח, חריף שאין כמוהו! חלפו השנים, יוסל'ה בגיל 21, הוא נהיה תלמיד חכם גדול מאוד, אחד החשובים שבישיבה. יום אחד עוצרת כרכרה אצל רבי חיים מוולוז'ין- שבעת טובי העיר של העיירה סלוצק נכנסו לרבי חיים וולוז'ין. שבעת טובי העיר- זה מושג, שהם

בעצם היו האחראיים על העיר. כמו העירייה, כמו האנשים החשובים שמחליטים בשביל העיר. ואז נכנסו... כעבור רבע שעה, יוסל'ה נקרא לרבי חיים מוולוז'ין, איך שהוא נכנס פנימה, עומד רבי חיים מוולוז'ין לכבודו, כולם עמדו! יוסל'ה נבהל- מה קרה עומדים לכבודי? אמר להם, הנה הרב שלכם! אמר לו, רבי יוסל'ה, אתה מוכן להיות הרב של העיירה סלוצק? אמר לו, הרב חושב שאני יכול? אמר לו, רק אתה, איך כמוך! הוא ישב לידו- יוסל'ה ואז הם מסתכלים, רואים הדרת פנים- איזה בחור! איזה יופי! רואים אישיות מיוחדת. כותב כתב הסמכה -רבי חיים מוולוז'ין ליוסל'ה- הרב יוסל'ה בקיא: 'תלמוד בבלי', 'תלמוד ירושלמי', 4 חלקי 'שולחן ערוך', 'אורח חיים',

'חושן משפט,' 'יורה דעה', 'אבן העזר', בקיא פסקי הלכה, בעל מידות טובות, בעל מעשים טובים, ואז חתימה שאין כמותה, של רבי חיים מוולוז'ין- זה חתימה נדירה, הסמכה מיוחדת. הם רואים- מתפעלים מאוד! והנה, יוסל'ה יוצא לדרך איתם, הוא הולך להיות הרב של סלוצק! אמר להם רבי חיים מוולוז'ין, אתם זוכרים שהיה אצלכם ילד שהיו קוראים לו 'יוסל'ה,' בגיל 9 שהיה שובב מאוד? אמרו לו, כן, כן, אנחנו זוכרים! אבל הילד הזה, מסכן, עזב את הבית, האבא שלו נפטר והאמא שלו מסכנה... אמר להם, רגע רגע, תמתינו, יוסל'ה הגיע אליי בגיל 9, הוא חזר בתשובה שלמה. הוא נהפך להיות תלמיד חכם, וזה הרב יוסל'ה! הוא אמר להם את זה שהם ידעו את הדבר. אמרו,

איזה יופי! ישר יוסל'ה בכרכרה, איך שהוא מגיע לסלוצק, לאן הוא רץ? לאמא שלו! רואה אותו האמא, איזה יופי! יוסל'ה נראה ממש... אמרו לה, זה לא יוסל'ה, זה הרב יוסל'ה, הוא רב העיירה! איזה יופי! חיבק אותה, נישק אותה. באותה עת- עשתה לו אוכל טעים. לאחר מכן, יוסל'ה התחתן עם אישה טובה, והיה הרב של העיירה סלוצק. היום יש 'שות' רבי יוסל'ה מסלוצק,' 'שות' רבי יוסל'ה מסלוצק,' שמובא גם בבתי מדרשות של עם ישראל. רבי חיים מוולוז'ין ראה ילד מיוחד במינו, ילד שיכול להיות אדם גדול מאוד בישראל, הוא לא ויתר וביקש שיהיה אצלו. זה רבי חיים מוולוז'ין, כך ידע לגדל תלמידים למאות ואלפים. אני רוצה לסיים את שיחתינו, צופים יקרים,

במימרה שאמר ב'נפש החיים:' "עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים "שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו בו שום רושם כלל "כשהאדם קובע בליבו לאמור השם הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו "שום כוח בעולם וכל העולמות כלל הכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו "ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם "ומשעבד ומדבק תואר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא כן יספיק הוא יתברך בידו "שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם "שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל." כך אומר רבי חיים מוולוז'ין, שהאדם יזכור שכל הכוחות שבעולם, זה הכל מאת הקב"ה. מובא ב'נפש החיים', בשער ג, פרק יב. הרב

מבריסק אומר, שבמאמר ההתחזקות הזה של רבי חיים מוולוז'ין, הוא עבר את המלחמה בשלום, וכשהגרי"ז- הבן שלו, נתפס על ידי הרוסים, הוא יעץ לו לשנן את המאמר הזה, וניצל מהם. פלא פלאים. רבי חיים מוולוז'ין- זכותו יגן על כלל ישראל, שיהיו לכם בשורות טובות.