אבא, איך תוכל לעמוד מול ילדיך ולא לעשות דבר?

סבא, עוד תקיעה אחת. בכל יום בחודש אלול צביע הקטן היה מחכה לרגע הזה. סבא שלו, רבי חיים אלעזר שפירה, המנחת אלעזר ממונקאץ', היה תוקע בשופר ואז מוסיף עוד תקיעה אחת רק בשבילו. וככה, יום אחרי יום, זה הפך לטקס הקטן שלהם עד שהגיע ערב ראש השנה. בזמן הזה ההלכה קובעת שלא תוקעים בשופר. צבי הקטן ביקש עוד תקיעה אחת והסבא הסביר שאי אפשר היום. צבי לא הצליח להבין את ההסבר. הוא בכה, רכה ברגליים, התחנן סבא, רק עוד תקיעה אחת. והסבא שמע את הבכי של הנכד שלו וליבו לא עמד בזה. הוא הרים את השופר ותקע. תקיעה אחת. למחרת ראש השנה האדמור פתח את ארון הקודש ולעיני כל הקהל התחיל לבכות. ריבונו של עולם, אתמול חרגתי מהמנהג

ותקעתי בשופר. הנכד הקטן שלי בכה וביקש ממני רק עוד תקיעה אחת ולא יכולתי לעמוד בפני הבכי שלו. טה אבא כיצד תוכל לעמוד מנגד ולראות את בניך האהובים בוכים וקוראים לך טה עוד תקיעה אחת גם אם עדיין לא הגיעה השעה כיצד תוכל לראות את ילדיך בוכים ולא לעשות דברת קע בשופר גדול לחירות