איך זה מרגיש להיות אח שכול? עכשיו קרוב עונה 2 | פרק 7

קורסאות יפות הביאו לנו כן מה שלומך סעי דרך אתה איפה אתה כוכב השחר כוכב השחר מכיר אתה מקם אותי מזרח בנימין חמש רמונים מכיר קצת קצת פחות הגזרה שלי מאיפה אתה מגיע מודן לא כזה רחוק לא אני צבאית פחות זה הגזרה שלי אתה יודע יש כל מיני מקומות שאתה מכיר רק שאתה בצבא נכון כן אז איפה אתם צפון דרום דרום אנחנו גיבעתי אה גיבעתי אז בעיקר או עזה או גבול מצרים או גבול ירדן ומדי פעם זורקים אותנו לחברון קצת להתרענן וחזר נשאו ילדים כן ברוך השם שבעה שבעה ילדים בלי עין הר בן כמה אתה אה כמה אתה שם 40 36 שבעה על ידים בלי עיניה ברוך השם מה אתה עושה עורךדין כן עד לפני המלחמה מאז המלחמה פחות אתה עושה מילואים בסדר של

גיבעתי או ש לא אנחנו גדוד מילויים של גיבעתי מה אתה עושה אני עשות חשמל עכשיו אני עושה הסבא להוראת מתמטיקה וואו אתה מהמם זה לא מה שאתה רוצה לא ההפך זה ממש מה שאני רוצה נראה לי בן אדם שהולך לעשות מה שהוא אוהב זה הדבר הכי טוב שיש נכון בעזרת השם יאללה אנחנו בשער בזווית אלקס שלום שלום שאל אותך שאלה על אחיך מי היה מושיקו עבורך לפני המלחמה מושיקו קודם כל זה הוא קטן ממני יש בינינו ארבע שנים אבל הוא היו הרבה סיטואציות שהוא היה כמו אח גדול תיעצתי איתו המון א בכלל בטח בתחום הצבאי גם כי היה מפקד פלוגה בסך הכל עם הרבה מאוד ניסיון א אבל גם שותף חבר היינו רצים ביחד א קבוע כל יום שישי לפני קידוש עשינו ריצה

היה חבר טוב, חבר טוב מאוד. גם תמיד היה אומר בפנים את מה שהוא חושב, ידע להמיתי במקום לפעמים. אז א קודם כל חבר ואיש אמון. מה הפער בינכם? ארבע שנים. ארבע שנים. כן. דוד מי היה שמעון עבורך לפני המלחמה? א אז שמעון אחי גם הוא הוא קטן ממני. יש בינינו פער של 11 שנים. השנים הראשונות שהוא היה קטן אז באמת כבר פחות הייתי בבית. הייתי יותר בישיבה ואחרי זה התחתנתי פחות א חוויתי אותו בשנים האלה אבל בשנים האחרונות שהוא כבר התבגר ו א עשה את המסלול שלו בישיבה ואחרי זה הסדר וכולי וכולי אז המפגשים הלכו ונהיו יותר משמעותיים. בעיקר נפגשנו אצל אבא ואמא, אבל גם במלחמה נפגשנו קצת בשטח. הוא קפץ לבקר אותי. אז באיזשהו

מקום כאילו אח הקטן א רחוק בגיל אבל אה א ראינו אני ראיתי אצל שמעון א המון המון כוחות נפש. זה היה כאילו לראות בן אדם א גם חזק פיזית אבל גם מתמודד עם יכולת התמודדות פנימית. אה זה היה סוג של השרעה לראות אה נער בגילו אה כבר אחרי זה יותר מבוגר אבל אתה רואה בהתמודדויות לא מוותר היה לו א הוא אהב מאוד מאוד ספורט למשל אז היה שלב שהוא הוא פרק את הכתף שלו אז זה משהו שיכול לעצור בן אדם אבל הוא עשה ניתוח וחזר בעיקשות ל לעשות את הספורט אה זהו זה השראה לראות בן אדם שהוא נלחם. כן. אה, זה מגיע מהמשפחה המורעלת הזו, הרעל שלו. כן. אה, אני חושב שזה בסוף בא ביסוד, בחינוך, בערכים שאתה קודם כל מגיע לארץ ישראל, לא

נולד פה. אתה מגיע לפה ברית המועצות לשעבון, אבל אתה מגיע ואתה יודע כל החיים שלך שהגעת לפה בגלל שאתה יהודי וכי זה המקום שלך ארץ ישראל פה אתה צריך להיות ציונות נטו א שום טעמים א אין שיקולים אחרים וככה אתה גדל אז זה מובן לך שקודם כל זה ארץ ישראל מדינת ישראל ואחרי זה כל היתר אמ אני חושב שהוא זה מהבית זאת אומרת זאת אומרת הוא הוא היה ככה, אני ככה, אחותי ככה, כל המשפחה ככה, הילדים שלי כאילו זאת אומרת זה מובן, אין לנו ספקות, אין שאלות על הנושא הזה והוא מעבר לזה לקח את זה לקיצון והוא פשוט הצטיין בהכל, זאת אומרת גם בצבא והיו לא מעט אתגרים א מושיקו גם בהתחלה כשהוא התגייס הוא היה עם עודף משקל הוא לא ויטר

והוא נכנס לכושר והוא ירד במשקל א וגם אחר כך אפרופו שמעון שסיפרת שפרק את הכתף אז מושיקו שבר את הרגל פעמיים א והיה צריך ניתוחים א זאת אומרת לא חוזרים דבר כזה היה לו הכניסו לו פלטינו שם והוא ממש התביסיס כי סוף סוף הוא היה בכושר ומה עכשיו אז אין בע מתי אפשר לחזור לרוץ לחזור לרוץ והוא בכל תחום הציב לעצמו מטרות גם בצבא וגם בעבודה וגם בחיים האישיים וזה לא הייתה שאלה אם הוא מגיע למטרה שלו שאלה רק מתי זה יקרה ומה המחיר שהוא ישלם וה מוכן לשלם מחירים ופה שלם מחיר מאוד יקר אבל אני לא חושב שיש דילמה לא לו ולא לנו לגבי המהות והמשמעות ש שהוא עושה ואנחנו נמשיך לעשות ועוד לא מעט כאלה אתם נולדתם בארץ או בצור

אנחנו נולדנו בברית המועצות כולכם כל האחים אני נולדתי שם מושיקו נולד שם אה הגענו כשאני הייתי בן שש והוא בן שנתיים בפועל גדלנו פה הוא בוודאי אחותי נולדה בישראל בירושלים א אבל אנחנו תמיד שואלים אותי רגע אז אתה רוסי אומר לא לא לא אני קודם כל יהודי ישראלי נולדתי בברית המועצות לשעבר בטעות או לא בטעות אנחנו גדלנו פה הערכים הם פה אה אז את הציונות ראיתם בעיניים של ההורים מה שנקרא תמיד וזה זה מה שהוביל אתכם לאן שהגעתם. כן. כן. אתה יודע, אנחנו כשגענו לישראל ב-91 זה מתחבר. אתה יודע איפה גרנו? קירת ארבע. וואלה. כן. לא במקרה. אז זה שמה טבוע עמוק בשורשים אצלנו. כולם שירטו במשפחה שלכם? א כן. כל האחים. כל

אנחנו בלי העינהרה 10ה אחים. שש שישה בנים, כולנו עשינו צבא, כולנו משרטים אחי הבכור הוא מפי במילואים אה א אני קמן א יש לי אחרי זה ממילואים אה זה זה גם זה בא מאבא לגמרי אבא שלנו היה במילואים עד הילה דתשיים מה שנקרא א זה היה לו אז לא רק שלטוב גם קצינים כן ברוך השם כל כבוד קמן איפה אתה בגדוד של תותחנים גדוד מילואים של תותחים איפה שמעון היה שמעון א הוא היה בהנדסה קרבית ובדיוק בתחילת המלחמה הוא שויח לגדוד מילויים הוא סיים את המסלול אסתר ואז הוא שוייך לגדוד מילויים של הנדסה איזה גדוד אה 924 משהו כזה אבל לא שם הוא נהרג הוא נהרג הוא אחרי שהם יצאו סור אז הוא לא היה מסוגל לשבת בבית הוא חיפש סיפוח אז

סיפחו אותו ל646 גדוד 446 הוא היה איתם ושמה שמה הוא נהרג כן מה היה הרגע אה של ההבנה הראשונה שלך שמשהו קרה זה מוזר כי זה לא, אין רגע כזה. אני לא יכול להצביע על איזה נקודת זמן מסוימת באופן מפתיע או לא שהבנתי שמשהו קרה. מתחילת המלחמה הרי שנינו היינו במילואים מהשבילוקטובר אבל איכשהו הייתה לי תמיד תחושה שהוא במקום יותר מסוכן ומאוד דאגתי לו וכל הזמן בעיקר בחצי שנה הראשונה גם בתמרון המשמעותי כי הם הוא היה ממפ ב7107 וזה תפ נחל הוא כל הזמן הם חטיבת הנחל וכרצועה הם היו וכל התמרון הזה, גם שאני בעצמי הייתי במילואים, כל לילה הלכתי לישון ובדקתי את הטלפון רק שלא יהיה לי איזה הודעה. ממש חשי את ה אני מרגיש

כאילו המוח שלי כבר א עבר את התהליך הזה. וואו. וכל פעם שיצא ודיברנו הכל בסדר. אמרתי וואו איזה יופי. אמ ופעם שנייה מאוד שמחתי עליו. זאת אומרת ידעתי שהוא יודע מה הוא עושה ממילא אם חלילה יקרא משהו זה לא בידיים שלי וככה לאט לאט עם הזמן הרגעתי ואז הוא סיים את התקופת המלואה ועד שחזרו בנובמבר האחרון לעוד תקופה ברפיח ואז אמרתי רגע פחות עצים על פניו יש משימות שצריך לעשות אבל אני אומר מה עבר כבר את כל התקופה ההיא כל המלחמה המטורפת הזאת נראה לי אז לאט לאט פחות פחות ופחות ומצד שני היה לי מחשבות כאלה של עדיין קצת כזה משהו פנימי של קצת א לחץ פחד דברים כאלה א אבל דווקא לקראת מתי שזה קרה לא חשבתי על זה אבל

ביום עצמו בט"ז כסלב זה היה 16 לדצמבר בערב הייתי בחתונה של חיל שלי אה א ולא יודע למה יצאנו מוקדם מהחתונה. בדרך כלל חתונה נשאר מאוחר אבל לא יודע יצאנו מוקדם כאילו הייתי צריך להגיע הביתה ובדרך באוטו א כבר א הבנתי שמשהו לא טוב קורה כי קיבלתי טלפון מהבת שלי א היה לו אכנס לעומק וזה אבל בסוף אמא שלי הייתה אצלי בבית כי היא שמרה א ילדים אשתי מיילדת והיא הייתה במשמרת אז כשזה קרה כבר הרגשתי את ה כאילו ידעת ידעתי כבר ידעתי אז א אין זה הרבה נקודות ש שהכינו את זה שהכינו את האירוע הזה וגם קיבלתי החלטה באותו לילה שלא משנה מה אנחנו נמשיך הלאה ואנחנו נהיה משפחה שמחה ובוקר למחרת קמנו עם חיוך ולקחתי את הילדים

למסגרות ואחר כך התחלנו לטפל ב בכל היתר א אבל כן זה אין לי נקודה אחת אולי עד היום שאני באמת אה שזה נסגר כן זה זה לא כן אגב הוא גם היה בהנדסה קרבית כן מתי קיבלת את הבשורה על נפלתו של שמעון א זהו האמת ששמעון א הוא נהרג בכ"ד שב זה היה שבת פרשת יתרו בדיוק התקפלנו מהדרום התחלנו לעלות את הכלים צפונה אז היינו הייתי שבת בבית ברוך השם והלך מוצאי שבת קיפולים של שבת והלכתי להשקיב את הבנות אני שוכב במיטה שלהם אם מכיר להם ספר א האמת ש כל ה כל תקופת מרחה בכלל לא היה בי שום דאגה לאף אחד מהחין. כאילו היה לי הייתי רגוע מאוד מול מול זה. כאילו לא לא חשבתי שזה קשור אלינו להיות משפחה אה שמאבדת את אחד האחים. אז

בכלל לא. א ואז א ההורים שלי התקשרו. הם גם לא היו בבית ועד שהשיגו אותם וזה גם היה אירוע כזה עד שמצאו אותם להודיע להם. א זהו אז ההורים שלי התקשרו ואתה שומע בטלפון שקרה משהו ולא הוא היחיד שהיה בעזה באותו שלב כולנו כל האחים היו בבית אם אני לא טועה באותו שבת א ולא לא לא ישר כאילו כירתי עד שכאילו הם אמרו שמעון אז אז זה נפל אבל לא חיכיתי להם הורים גרים ליד ההואים שלי גרים בבית שמש, הם היו אצל אבא, אצל סבא שלי בבאר שבע והם היו בדרך חזרה. אז תפסו אותם בדרך להודיע להם. כן. אה זהו. אז ככה ככה שמענו על זה. יש לי שאלה נוספת לא קשור. הילדים שלך את הכירותו ואת שמעון איך מספרים לילדים? זהו. זה כאילו השם ערבב

את זה כי כאילו ברגע שההורים שלי התקשרו ואמרו לי אז כאילו זה זה כבר זה היה ברור בכל הבית לא היה איזשהו תהליך של לספר לילדים מיד כולם הבינו את האירוע אמ אבל התהליך אתה רואה שכשהילדים מדברים על זה במשך כל השנה ועדיין אז אתה רואה שזה תהליך של אה לא יודע אם מיכול של אה כן עדיין עדיין כאילו מקלים את זה עדיין מדברים על זה אה כל האחיינים אתה שומע שעדיין א הילדים יש להם שאלות טובות כן אתמול אחת האחייניות שעלה את א את אחותי אה היא שמע שמחזירים א גופות חללים אז היא שאלה יחזירו גם את שמעון רגע סליחה על השאלה שמעון הוא קבור ברוך השם הוא הגיע לקבר ישראל כן הם ממש החבר'ה שהיו איתו א נכנס הם היו בתוך בית היה

שמה קרב וממש נלחמו להוציא אותו החוצה איפה זה היה בחניוניס בפתח חניוניס אה כן ברוך השם הוא הגיע ו כן יש בזה משהו א ממש א יחסית ברור יחסית שלם כאילו זה היה זה היה ממש אה זה היה חסדים בדרך שאתה רואה שהשם כאילו נתן לנו את האפשרות לקבוע אותו בצורה מכובדת. איפה קבור? בהר הרצל. הרצל כן זה היה חלום שלו. הוא דיבר על זה. הוא היה מסתובב א בארץ גם מימי זיכרון אבל בלי קשר. הוא למד המון היסטוריה והכיר המון דמויות שם. וכשהוא והוא אמר כמה זה היה כמה פעמים שהוא רוצה להיקבר בעל יוצר. כן. כן אתה יודע בהררצל יש את אחד הזיכרון מושיקו בנה אותו וואו הוא היה מהנדס בנייה עם כל האבנים והחלקי משיקו היה מהמהנדסים שבנו

את החל הזיכרון וואו סגר מעגל לגמרי בנה לעצמו ולחברים שלו כן אמ איך העובדה של של מושיקו השליך על תפיסת החיים שלך בטוח השליך איכשהו אין לי אין לי איזשהיא תשובה א א לגבי זה חוץ מפיסה שהייתה לפני היא התחסקה עוד יותר א במה זה בא לידי ביטוי קודם כל אנחנו פה וכל זמן שאנחנו פה אנחנו צריכים להיות משמעותיים אי אפשר להעביר את הזמן פה סתם. וגם מושיקו תמיד אמר שצריך לעזור לכמה שטר אנשים. להיות בן אדם טוב, להשאיר אחריך מורשת, להילחם על העם והארץ א וגם להיות איש משפחה טוב ובן טוב ואח טוב. זה בגדול. הוא דיבר הרבה מאוד בטח אחרי המלחמה על כל הנושא של האחדות בעם ישראל. זה מאוד חשוב לו בכלל. אנחנו ככה מאמינים

בזה. זה לא משנה מאיפה אתה בא ומה אתה עושה, אם אתה פה ואתה רוצה להיות פה, אנחנו ביחד. א ומעבר לזה, התפיסה שבסוף בוא, אנחנו פה בטיול קצר מאוד על הכדור הזה. באמת אין לנו כמעט אפשרות להשפיע על שום דבר, ממש מעט מאוד. אבל המעט מאוד הזה צריך להשפיע בו. וכל היתר, מה שלא תלוי בך, אז מה אתה רוצה? ואחרי שזה קרה וגם כמו שאתה אומר גם אני לא צפיתי מה זה שחול מה זה זאת אומרת אנחנו מכירים לצערנו המון אנשים גם מהשירות הצבאי וגם אבל זה לא זה ליד כל הזמן זה פוגע ליד לא בול והפעם זה פוגע בול אתה אומר וואו אז כנראה שבכלל עוד יותר אני צריך להיות יותר מדויק בחיים שלי לעשות יותר טוב להשפיע כמה שיותר כי זה יכול

להסתיים בכל רגע ועכשיו לא רק בשביל עצמי, אלא גם בשבילו, כי הוא לא פה, לפחות לא פיזית, אז אני צריך לעשות יותר טוב וצריך להמשיך גם את מה שהוא רצה לעשות. א וממש לפני שזה קרה, שבוע שבועיים, הוא כתב משפט בפייסבוק בעקבות איזשהו אירוע שהיה, אירוע טוב חיובי, והוא כתב, "היום קרב בו כל הקצוות יהיו בדממה וישאר רק עם ישראל היפה על יאוש עם ישראל חי." הוא כתב את זה אז זה הפך להיות ממש אוקיי זה מעולה אנחנו בדרך אז הצים אותי באיזשהו מקום התפיסה עוד יותר א א נקרא לזה התחדה שאנחנו צריכים להיות משמעותיים יותר ולדאוג יותר לאחרים א ובגדול להפסיק להתעסק בשטויות והתחיל להיזכר רגע שנייה מה אנחנו עושים פה ואנחנו

הולכים זה מדהים בהקשר הזה איך האמונה שלך סייה לך בהתמודדות אמ כאילו באיזשהו מקום א ההרגשה היא קודם כל כמו שתירת מאוד מקודם מדהים זה שכאילו אה יש דיבור של השם כאילו השם מדבר אליי אמנם זה לא זה לא נעים האיך ש שהוא שכרגע קיבלנו את הדיבור הזה אה אבל קודם כל יש פה יש פה התייחסות שמתייחס כאילו וזה תחושה משמעותית שהשם מדבר אליך וכמו שאתה אומר הוא טובע ממך משהו נוסף משהו חדש מעבר א לדייק את עצמך יותר. א זה צד אחד וגם א זה זה באיזשהו מקום הבנה ש שכמו שיש אנשים שמאבדים איזשהו איבר בגוף ואז הם יכולים להגיד טוב אז אני נכה אז אין מה לעשות אז אני לא יכול ויש אנשים שקופצים על ההזדמנות ואומרים יש פה מתנה אני

יכול להוציא הרבה כוחות לפועל כי אני צריך להתאמץ יותר. בסוף המאמץ עוזר לנו לברר ולגלות עוד ועוד כוחות שיש בנו שאם לא היינו צריכים להתאמץ כנראה לא היינו מגלים אותם. אה אז באיזשהו מקום נגדל לנו איבר, נגדל לנו חלק בלב. אה וו שוב יש את הבחירה עם ללכת ולהתרסק משם ולהרגיש את הנחות ולשים את זה כל הזמן מול העיניים. את ה את הכאב והחוסר. או להגיד לא, אני רוצה לצמוח משם, אני רוצה כאילו מהחוסר הזה לגלות עוד ועוד כוחות פנימיים. א זה לא שכל היום הבחירה הזאתי קלה, זה צריך לבחור את זה, אבל א זה נראה לי בא מתוך הסתכלות של אמונה שברור שקיבלתי קיבלנו איזשהו דיבור מהשם, אפילו אפשר להגיד לפעמים זה מתנה מהשם כשאתה

מספיק חזק שהיא מעצימה מעצימה את המציאות כולה ואתה בתוך זה גם זה היו לך שאלות של למה לא, כי כשאני שואל למה ככה בתפיסה שלי, אני שואל למה מתוך התפיסה שלי. אני לעולם לא יוכל אה להיות ב במקור מחשבה של הבורא. אז מה זה יעזור שאני אשאל למה? אם זה למה כזה, אם זה למה של מה השם מדבר אליי זה כן זה למה שאני שואל. אבל למה הוא עשה את זה? אני לא רוצה לדעת את החוכמה שלו כי יש ביטוי כזה אילו ידעתי והתיב אם הייתי יכול לדעת את הלמה של השם הייתי יכול להיות גם אלוקים אנחנו רוצים שהבורא יהיה כן א לא רוצים זה המציאות שהבורא הוא הרבה מעבר לתפיסות שלנו לא חושב בצורה א כמו שאנחנו חושבים ולכן אני לא מנסה להבין את הלמה

הוא עשה אלא מה הוא רצה לדבר אליי אז אה א משהו גדול, כאילו ההבנה היא קיימת, אבל להוריד את זה לפרקטיקה ולחיות עם זה זה נכון נכון לחיות את האמונה זה עוד שלב נכון מתפללים על זה א איך אתה הצלחת לשמור על כוחות אחרי ה העובדן א טוב יש פה ברמהם ברמה נקרא לזה הרוחנית ויש ברמה הגשמית כן אז רוחנית אני לא אדם דתי אבל אני גם לא יכול להגיד שאני לגמרי לא אוקיי זאת אומרת אין לי ספקות בהחלטות שלו אני מקבל אותם אזיז כמו שאמרת לא יודע איך זה קרה לא יודע למה אבל עם השנים זה קרה מאוד מחובר בתחושה שלי הפנימית בנשמה הקדוש ברוך מוזר אבל ככה ולכן כשזה קורה אני יכול לכעוס אני יכול להתלונן אני יכול להיות לא מרוצה

מההחלטה שלו אבל אני גם מבין שזה מה שהוחלט אז ברמה הרוחנית אני שם את זה בצד ואני אומר זה כרגע מה שקרה אבל פרקטית גשמית אני צריך לזוז אני לא יכול לשבת ועכשיו להתמרר פה א' כי יש לי אחריות על המשפחה שלי על המשפחה שלו על הבן שלו בן 10ה חודשים כן א ואז אני צריך להתמקד כמו ביזנס אני צריך כמה שזה קשה לחשוב אני צריך לבנות תוכנית ולהתמיד בתוכנית ולהיות במיקוד ואז אתה גם עסוק וגם אתה מרגיש שאתה ממשיך משהו זאת אומרת הוא עדיין פה הוא עדיין פה א הוא מסמן לי ואני צריך להמשיך את מה שהוא רוצה. זה הכוחות. אמ אתה מרגיש שבלי בלי תוכנית או משהו כזה באמת היית מגיע למקום שאתה יכול לשכוע באמת? ב אני חושב שקל מאוד

לשקוע. אני בטח לא שופט אף אחד בשום מצב קטונתי אבל אני חושב שבלי תוכנית אגב זה לכל דבר בחיים לכל תחום בחיים. אם אין לך תוכנית והיא לא מפורקת לצעדים שאתה יודע בדיוק מה אתה עושה מתי אז מאוד קשה. מאוד קשה ואתה שוקע ולצאת משם זה עוד יותר מורכב. התוכנית היא עוזרת גם להבין גם אם זה משהו גדול אבל בסוף יש לך משהו שאתה צריך לעשות היום. כל יום תעשה קצת לאורך זמן זה נבנה. זו התוכנית שהיא מפורקת לשלבים. א דבר שני, הסביבה היא מאוד חשובה. הסביבה. עם מי אתה נמצא, עם מי אתה מדבר. האם הם מושכים אותך למטה או הם מעצימים אותך? מי נמצא לידך? אין לא חוכמה לשבת כולם ביחד ולבכות. זאת אומרת זה גם חשוב אבל השאלה מה

עושים אחרי זה ולכן פעם אחת זה התוכנית המטרה שממנה נגזרת התוכנית והסביבה עם מי אתה עושה את זה כי לבד זה מאוד מורכב א ובלי תוכנית זה כמעט אי אפשר אבל אם יש לך סביבה טובה ותוכנית טובה ואפילו קצת אמונה אז בעזרת השם זה בסדר מדהים מה המשמעות הרוחנית של עובדן שמעון בעבורך זו שאלה מורכבת ממש כן אמ קודם כל אני חושב שבאמת אי אפשר להתעלם מההקשר של שמעון ש של העובדן של המוות של שמעון שזה תלטלה לאומית זה לא איזה מקרה נקודתי אמ ואני חושב ב בתחושות שלי כן אני לא לא יודע להגיד מה עד מה באמת השם רוצה מאיתנו אני חושב שבאמת התרגלנו לאיזשהו מציאות של א של ביטחון של מדינה של כלכלה א היה לנו שנים המון שנים שהיינו

בגלות הגענו נלחמנו על הקיום שלנו ונרגש גענו קצת כאילו אנחנו כבר לא נלחמים על הקיום שלנו יש לנו אויבים פה ושם וזה ונלחמים וקצת איראן וקצת זה אבל הסתדרנו יחסית גם כלכלית וגם יש לנו חברה טובה ארצות הברית ששומרת עלינו וגם אנחנו מסודרים ואז אה בעצם התרגלנו לאיזה לזה שהתהליך של הגאולה הוא הוא באיזשהו קצב מסוים ומי שאוהב אותנו למעלה ואומר לנו חבר'ה, זה הקצב צריך צריך משהו אחר. אתם אתם לא משהו שכחתם, נרגעתם, לא יודע מה. בוא נתן לכם איזשהו אה זה בגלל ששכחנו אז זה היה ב זה צורה של כאב, אבל בוא אני אתן לכם איזשהו משהו שזכיר לכם רגע מה מה התפקיד שלכם, מה הייעוד שלכם כעם, מה רוצים ממכם, מה השם רוצה ממכם

במציאות. א אז אני מרגיש שכל האירוע הזה של שמחת תורה ומה שאנחנו נמצאים מאז שמחת תורה גם ברמה לאומית גם ברמה הפרטית שלנו כמשפחה ברור שגם ברמה הבינלאומית הכללית זה בעצם איזשהו השם אומר לנו אל תתמקרו לרגיעה של המציאות הלא שלמה אתם צריכים להמשיך לבקש משהו שלם ו ולזוז לעשות לעשות לפעול כן להמשיך לכמו כמו החלוצים של לפני שהקימו את המדינה שכאילו היה להם ברור שהם גם להמשיך עם אותה אש להמשיך שיהיה ברור שאנחנו לא הגענו אנחנו בדרך אזה זה מבחינתי ה המשמעות של רוחנית או של מה השם מדבר אלינו כעם אחד הדברים שאני שאני מר מרגיש א מה למדת על עצמך בתוך הדרך הזאת, בתוך התקופה הזאת שאתם עוברים על עצמי על עצמי

עלינו בכלל אני אני אומר זה בדיוק מה שאתה אמרת אני מאוד מתחבר לזה שזה לא אמרתי זה כאילו אירוע פרטי נכון איבדת את שמעון איבדתי את מושיקו זה כאילו אירוע פרטי אבל זה לא באמת זה אירוע לאומי בסדרי גודל אז אי אפשר להתעלם מזה והתהליך הזה שאנחנו לומדים על עצמנו בכלל תמיד לומדים כן אבל לפעמים אתה מקבל סתירה וזה באמת מניע אותך עוד לזוז אתה יודע זה כמו לפעמים אתה רץ ואתה נסרך מאחורה עד שאתה מקבל איזה אחד ואר יותר וזה כואב זה כואב וזה קשה אבל זה מה שצריך לקרות כן א ועל עצמי אני לומד אה א בעיקר שאנחנו יכולים הרבה יותר גם כעם כבכלל א כאנשים כבני אדם וגם אני אה באיזשהו מקום הגעתי למקום כזה נוח כן א וכאילו

הפסקתי עם הלמתוח את עצמי שאתה לומד משהו בישיבה באוניברסיטה בלימוד אה לא משנה אז אתה כזה נוח לך קל לך הולך לך קל אתה מתקדם אחלה וסבבה אבל אתה יכול יותר למה אתה מוותר לעצמך נכון אז על עצמי בעיקר אני וגם על הסביבה אני לומד שאפשר הרבה יותר אפשר הרבה יותר צריך קצת להימתח א צריך לעשות הרבה יותר כי זה אפשרי אבל אולי הדבר הכי משמעותי זה שרגע להתבונן מהצד על מה אני עושה איך זה קשור לכל האירוע הזה והאירוע הלאומי ואולי השאלה הכי משמעותית שאני עוסק בה כבר לא מעט זמן זה איך אני יכול להיות יותר משמעותי ברמה הלאומית אה א כי אם אני יכול אז אני חייב. זה לא עניין של רוצה או לא רוצה. לא רע לי. טוב לי. אבל אם

אני יכול להיות משמעותי אני חייב להיות משמעותי. אני בהקשר של מה שדיברנו עכשיו זה יש אמירה כזאת ש אדם מגיע לאדם אחר ונותן לו מכה עם מקל. אז הבן אדם מתחיל לצעוק על המקל. הוא לא מסתכל רגע מי נתן לו את ה ואז כשאתה מסתכל עכשיו כאילו קיבלנו מכה אז ש אנחנו בורחים להסתכל על המקל זה לא שלא צריך להסתכל על המקל צריך להסתכל וצריך להשמיד אותוכ אבל כאילו באמת ההתבוננות רגע מה נותן המכה רצה יש פה מישהו שנתן את המכה מה מה הוא אמר מה הוא אומר אז כאילו זה באמת גם בהקשר של אמונה בהמון א כן ויש פה איזשהי דרישה יש פה איזשהו אמירה רצון שמשהו אחר דרישה ממך, תביעה ממך, מאיתנו כאילו כעם. כן. אז זה אז בהקשר של אמונה זה

בדיוק, אתה יודע, זה נחמד להאמין כשהכל טוב. אתה נמדד כשפחות טוב. אם אתה עדיין מאמין או שאתה פתאום יש לך איזה ספקות, זה אתה נמדד שם. ובכלל אני א כל הדבר הזה זה משבר, אבל משבר הוא הזדמנות תמיד. אז בטוח יש הזדמנות כלשהי לנו כעם ישראל, נכון? לנו כדוד ואלכס, לנו ככל דבר. אז אנחנו פשוט צריכים לבחור האם אנחנו רואים את המשבר או אנחנו רוצים לראות הזדמנות, אבל צריך למצוא, צריך לחפש כדי לראות. כן, זה לא ככה. אז יכול להיות שיש פה הזדמנות. איך מנציחים את זכרו של שמעון? אה, וואו. זה נראה לי השאלה הכי קשה. א כי כל כל אחד באחים, בקרובים, בחברים, כל אחד יענה תשובה שונה. אני חושב שכל אחד זה פוגש אותו במקום אחר,

ההנצחה. א וגם במאה השנה ראינו את זה שבאמת א הייתה הרבה עשייה של הנצחה של שמעון. אתה רואה שכל אחד לוקח את זה למקומות שם שיותר הוא פגש בשמעון או שיותר מעצימים נקודות פנימיות אצלו דרך שמעון ואז א אני חושב אני ההנצחה שאני בוחר לפגוש את שמעון א אני חושב שלהנציח מישהו זה לזהות את הרצון שלו ולהמשיך את הרצון. כי בסוף אה האישיות שלי זה סך מימוש של הרצונות. יכול להיות שיש דברים שאני לא מצליח לממש או דברים שנפלתי בדרך אבל בסוף בסוף ה מי אני זה זה הרצונות שלי. אני כל הזמן בונה את הרצון שלי שהוא יותר יותר גבוה, יתקדם, לא ישאר במקום ואז איתו אני מוליך את האישיות שלי עם הרצון. אני חושב שכאילו להמשיך את

הרצון של שמעון זה באיזשהו מקום ההנצחה הכי משמעותית. א אני פגשתי בהקשר הזה את הרצון של שמעון ש אה הרבה פעמים כשאנחנו רוצים משהו אבל אנחנו לא נמצאים שם אנחנו מתוסכלים כי ברור לך שזה צריך להיראות ככה אבל אם אתה לא משקר לעצמך אתה יודע איפה אתה נמצא והפער הזה יוצר הרבה פעמים א קושי תסכול אולי אתה מוותר על הרצון אתה אומר בכלל הרצון הוא לא שלי זה דברים חיצוניים ואני ראיתי אצל שמעון ושמענו אצל שמעון שהוא ידע לחיות בפער הזה שהוא הוא ידע מה הרצונות שלו בהקשרים של קדושה של עבודת השם של אמונה גם בהקשרים כלליים לא דווקא בהקשר של עבודת השם והוא ידע איפה הוא נמצא והוא שמח עם המקום שהוא נמצא היה לו טוב המקום

שהוא נמצא והתקדם בצעדים לכיוון הרצון. היה לו תוכנית. כן. אז אז מבחינתי ה ה לקחת את המקום הזה שלמוח כרגע במה ש איפה שאני נמצא למרות שזה לא ברצון ולהיות שלב ולעבוד בשלווה. לעבוד בשמחה ובשלווה ולהתקדם אל הרצון. אני מרגיש שאני מנסה להתחזק בזה לאור ה הרצון של שמעון ומבחינתי זה היה הנצחה. של שמעון משמעית א מה אתה רוצה שיזכרו מאחיך ממשיקו כן אז טוב יש המון דברים כמו שאמרת כנראה שבאמת האנשים האלה שהולכים זה אנשים שהם הספיקו בזמן מאוד קצר לעשות משהו שאנשים לא עושים ב-120 אבל מושיקו קודם כל היה מקצ מקצוען במה שהוא בהכל. מה זה אומר? הוא לא רק מקצועי, הוא גם ערכי. ידע תמיד לשמור על הערכים, על האהבה, על

הלב הטוב וגם לא לוותר על המקצועיות. אמ לפחות אני זה תמיד עכשיו אני חושב על זה שאין אצלו קושי. יש אתגר. אין קשיים יש אתגרים. א זה לא אומר שזה קל. זה לא קל. אבל מצד שני, אם זה קל אז זה לא מעניין וזה לא משנה באיזה תחום בין אם זה בעבודה א שהוא עבד מאוד קשה בשביל להגיע לידים שלו בין אם זה בבית בין אם זה בצבא עם החברים הוא חיבר המון מעגלים של חברים הוא הכיר המון אנשים אני אפילו לא יודע איך טכנית זה אפשרי להכיר בסדר אבל להיות בקשר עם כולם זה מורכב ואני חושב ש מה שהוא עשה זה השפיע על המון אנשים באופן ישיר ויקיף וגרם להם להיות יותר טובים, להאמין בעצמם יותר, א להציב מטרות ולהגיע למטרות האלה. זה לא משנה

איזו מטרה, כל אחת והמטרות שלו, כל אחד. וזה אולי בעיקר שכל אחד יהיה קצת יותר מושיקו בהקשר הזה של יחשוב עם עצמו מה הוא רוצה ופשר לעצמו להקריב משהו כדי להגיע לדבר הזה. בין אם זה בבית להיות אבא יותר טוב, בין זוג יותר טוב, חבר יותר טוב, עובד יותר טוב, קצין יותר טוב, חייל יותר, לא משנה. כן. כל אחד שיקח קצת לעצמו מהנושא הזה א ויהיה קצת יותר טוב. כי אנחנו בסוף זה הרבה פרטים, אבל כולם חייבים להיות מחוברים. וזה משהו שהוא מאוד האמין בו. זה לא משנה מי ומאיפה אתה, אפשר לפתור הכל, אפשר לדבר על הכל. כולם צריכים להיות מחוברים ולנוע יחד. אל המטרות האלה כשבערך יהיה בדרך יהיו המון אתגרים אתגרים אבל אפשר לעבור

אותם מה המסר שלך לעם ישראל ווא א קודם באמת דיברתי מקודם עם א אחד פה ש אנחנו נמצאים ביום טעון לעם ישראל. אה יום מאוד אה אני מרגיש שהדם של כולנו באמת היום מבעבע ביום הזה. אה תחושה של אה כאב עצום, כאב אה תחושה של רמסו אותנו, ביזו אותנו באיזשהו מקום כעם. מחזירים לנו אמא ושני ילדים, לא איך כאילו איזה שפלות של שיא השפלות של האנושיות להגיע למצב כזה ו ואני שוב אני מרגיש שהיום הזה זה איזשהו יום שפתאום הלב של כולנו אחד יש לכולם תחושה כולם הולכים עם אותה תחושה ים מלא ש שביזו אותי, ביזו אותך, ביזו כאילו כולנו מרגישים את ה את ה כאב העמוק הזה. אז אז אז הנה עוד פעם אנחנו מתחברים בלב כמו בשמחת תורה, כמו

בהרבה שלבים שלנו קיים, לא מעמידים אותנו עם הפנים לקיר, מה שנקרא, מול הכאב הכי עמוק. אז אנחנו פתאום מרגישים שוב פעם את ה שאנחנו לב אחד. כולנו בלב מרגישים את אותה תחושה. אז א אני התפילה שלי, הרצון שלי זה שלא נצריך את ה את התחושות הקשות, שנדע להרגיש את התחושות של השלמות, של ה של החברות, של האהבה. ככה התפשטות לצאת לרחוב לראות יהודי אחר להרגיש את הלב שלו זה העבודה זה מה שאנחנו צריכים לעשות בסוף האויבים מסביב הם רק נו באיזשהו מקום יש להם תפקיד להזכיר לנו מי אנחנו אין להם מהות הם לאורך כל ההיסטוריה הם התחלפו הם לא מהותיים רק עם ישראל נשאר שהוא מהות והם מזכירים לנו כל כמה זמן שאנחנו שוכחים מי אנחנו

שאנחנו לב אחד אה שזה לא משנה כמו שאמרת בהתחלה מה אתה לובש ואיך אתה נראה ומה אתה חושב בסוף אנחנו משפחה אחת וכמו שבמשפחה אחת יש ילד שהולך לפה וילד שהולך לשם אבל כולם בסוף יושבים לשולחן שבת ביחד בליל שבת או ביום שלישי כל אחד מתי שהוא בוחר לשבת את כל המשפחה אז א יאללה הגיע הזמן אמן מה החלון יום הגדול שלך בחיים, להשפיע על כמה שטר אנשים ולהוביל את עם ישראל א למקום שהוא אמור להיות בו. מאכל אהוב עליך. א נראה לי דגים של שבת. מחל אהוב עליך. פיצה. פיצה. מה החלום הגדול שלך בחיים? שאני אלך ברחוב ואנשים יראו שהשם הוא טוב. ספר שהשפיע עליך. זה ספרים של חיים שפירה. הרבה דוקור חיים שפירה. כן. על הדברים החשובים

באמת. לדוגמה מקום מרגיע בשבילך? הבית. מקום הרגיע בשבילך. המקום לא משנה. משנה עם מי אני נמצא. ספר שהשפיע עליך. אמ. אני חושב שמשהו בצעירותי שקראתי אמנם בחטא אה יש ילדים זיגזג של גרוסמן א מנטרה אישית הכל אפשרי שאלה איזה מחיר אתה מוכן לשלם כדי שזה יקרה מנטרישית שלך מי שאוהב את השם צריך לאהוב כל יהודי כי כולם הם בניו. כן, רק התחמנו עכשיו.