היא הלכה לפני שהספקתי להגיד לה: "אני חוזרת”

אחד הדברים שהכי כאבו לי בתקופה שלא הייתי בקשר עם המשפחה שלי זה שהבן הגדול שלי שהיה אז קטן בן שנה וחצי לא מכיר את סבתא שלי. מה הייתי עושה? הולכת מהגעגועים, מחפש אותה ברחובות. מתי? בימי רביעי שידעתי שהיא הולכת לעשות קניות לשבת. התחפסתי, לבשתי חצאית ומטפחת, הילד על הידיים ואני הולכת ומחפשת אותה. ביום אחד בחנות של הירקות ראיתי אותה ועמדתי מהצד מאחורי החנות ואמרתי להילד שלי שאם הוא יהיה בשקט נוכל ללכת אחרי סבתא ולראות אותה. הלכנו אחרי קברת דרך עד שהיא הלכה פנתה אל השינתה שעולה אל הבית שלה ושם נעמדתי. הסתכלתי בדמעות וראיתי איך היא נכנסת אל הבניין והיה שם מישהו שראה את זה והלך לספר לה. הוא אמר לה,

"את יודעת שהיא מחפשת אותך?" והיא כל כך שמחה כי אמרה, אם היא הולכת אחריי ברחובות, סימן שהיא מתגעגעת והיא תכף תבוא הביתה. אמרו לי, "לא לעשות את זה יותר, כי אישה מבוגרת והיא מתגעגעת. ואם היא תראה אותי בפתאומיות, זה יכול להיות לה מסוכן, אז הפסקתי ולא הפסקתי לכוות ליום שבו אני אפקוש אותה באמת. פגשתי אותה עוד פעם אחת באמצע, אבל הפגישה האמיתית שחיכיתי לה קרתה כמעט שהסבתא שלי נפטרה. הייתי צריכה ללכת לנחם אותם וחשבתי שהם לא רוצים לראות אותי. חשבתי ככה הבנתי אבל כשהגעתי לשם ראיתי משהו אחר. נקשתי על הדלת וכשהדלת נפתחה בדיוק מולי ישב סבא שלי על כיסא הבלים ואיךשהוא ראה אותי הוא אמר לי יופי שבאת אני ממש

חיכיתי לך. הוא קם מכיסא הבלים שלו ביקש ממני להתלוות אליו לחדר השינה. נכנסנו פנימה, הוא סגר את הדלת ואז בין שתי המיטות של סבא וסבתא, סבא שלי התיישב מלא קומתו על הרצפה, הניח את היד מתחת לראש והתחיל לבכות ואני מסתכלת עליו ואני אומרת לו, "סבא, תפסיק לבכות, תפסיק לבכות." והוא אומר לי, "את לא מבינה למה אני בוכה?" "בטח שאני מבינה, סבא, סבתא היא עבדה כל כך גדולה, אבל אל תבכה." הוא אמר לי, "לא, את לא מבינה מה סבתא כל כך רצתה? מה היא כל כך רצתה?" הוא אמר לי, "ביידיש קצת יהדות היא ביקשה." פרי הוא אמר יום אחד תחזירי בתשובה אבל סבתא כבר לא תהיה פה לראות את זה והיא כל כך רצתה והוא ממשיך לבכות ואני מבטיחה

שיהיה בסדר סבא אבל אני מבטיחה אז תפסיק לבכות וא אומר לי לאט לאט אני מבין שכנראה גם אני כבר לא אזכה לראות את זה ועל אלה אני בוכיה אחרי שנים הייתי בשיעור תורה זה היה ערב יז בתמוז והרבנית שאלה מה זה יז בתמוז הרבנית אמרה ביז בתמוז בכל שנה הקדוש ברוך הוא יורד מכיסא מלכותו מתיישב מלא קומתו על הרצפה ויושב שם ובוכה על מה הוא בוכה בוכה לילדים שלו שאין להם בית. הוא בוכה לילדים שלו שכל כך רחוקים ממנו. הוא בוכה לילדים שלא הכירו אותו כמו שצריך ופשוט גלו מזלגות לו מהעיניים דמעות רותחות. ועומד שר הים למטה ואוסף את הדמעות של הקדוש ברוך הוא. ושר הים לא מוכל ולא סולח על הדמעות האלה. אתם יכולות לדמי אני אמרה

איך זה נראה שמלך יושב על הרצפה? להבדיל אלף אלפי הבדלות. סיפרתי להם איך ישב סבא שלי. סבא שלי שהיה כמו מלך. וזה נורא לראות מלך יושב על הרצפה. ות אותו יז בתמוז. והקדוש ברוך הוא עומד לשבת שוב על רצפה. אני רוצה שכל אחת אולי הסיפור הזה יגרום לה שהיא תוכל לעשות משהו עם עצמה, עם הילדים שלה, כדי שבידי בתמוז השנה הקדוש ברוך הוא לא יצטרך שוב לשבת על הרצפה. ‏y