הרב זמיר כהן - איך לשנות את המזל?

יש בגמרא כמה ביאורים מה פירוש כבני מרון. אחד הפירושים במרון היה במעלה ההר היה מקום צר שלא יכלו שני בני אדם לעבור יחד. היו חייבים לעבור אחד אחד. כך בראש השנה כל אדם עובר לפני הקדוש ברוך הוא כביכול. הגמרא אומרת וכולן נזכרין בסקירה אחת. אבל הכוונה שאין אדם שנעלם שם מהתור. כל אחד ואחד הקדוש ברוך הוא דן אותו מה יהיה לו במהלך השנה בכל הדברים העיקרים החשובים לו. ולמה דווקא ביום הזה? מכיוון שיום ראש השנה הוא יום ההולדת של המין האנושי. כשאדם הראשון נברא, באיזה יום הוא נברא? בא' בתשרי. כתוב שבכה הה אלול נברא העולם. היום השישי לבריאה זהו א' בתשרי. זה היום שבו נברא אדם הראשון. ובאמת התאריך התחיל מאז.

אנחנו מונים היום שנת התשסך, 57,768, מהיום שבו נברא אדם הראשון. הימים שלפני יש כמה ביאורים, כמה זמן זה כל יום, מה המשמעות של כל יום. אבל המניין שאנחנו מונים הוא מיום בריאת אדם הראשון. לכן באמת בכל שנה ושנה, ביום הזה דווקא הקדוש ברוך הוא דן את כל בני האדם וגם בזה נתבונן בכמה עצות טובות שנוגעות גם לחיים הפרטיים של האדם כיצד יהיה בידו לרומם את מצבו הכללי מבחינה רוחנית על ידי פעולות שמשפיעות וגם מבחינת ההכנה לקראת השנה החדשה בכל שנה ושנה כיצד הוא יוכל להכניס את עצמו למעגל של אותם שנאמר עליהם שנחתמים לחיים טובים ולשלום. ביהדות ידוע שמעשה האדם הם שקובעים את גורלו. המקובלים מרחיבים יותר את הדברים

וכותבים שהאדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כלומר אתה רואה גוף מתהלך כאן אבל בלשון הזוהר הגוף נקרא בשם נעל. כמו שהנעל מלביש את החלק הכי תחתון של הגוף, גם הגוף מלביש את החלק הכי תחתון של הנשמה. אבל כשם שאתה רואה אדם מתהלך כאן יש אדם מקביל בעולמות רוחניים לכל אדם ואדם יש כמיני עתק שזוהי בעצם שורש נשמתו שם למעלה היום בפיזיקה מודרנית דנים על המושג שנקרא יקומים מקבילים אם יש דבר כזה כי יש הוכחות ליקומים מקבילים אבל בקבלה זה דבר ידוע שיש יקומים מקבילים יש עולם האצילות בריאה יצירה עשייה הגוף מתהלך כאן הנשמה נמצאת בפנים אבל יש לה עוד שורשים גבוהים שהיא מחוברת אליהם כל פעולה שאדם עושה כאן הוא

משפיע בעולמות עליונים ולאחר מכן השפע יורד לכאן בהתאם למעשיו כמו שכותב רבי חיים ולוז'ין בנפש החיים על דרך המשל שהדבר דומה לחבל שעולה מעל הקורה ויורד מהצד השני אתה מנענע את החבל כאן יוצר תנועה למעלה ואחר כך אתה רואה שגם הקצה השני שם למטה זז בהתאם לפעולה שלך זהו כוחו של האדם שיכול לבנות עולמות רוחניים יכול גם חלילה להפך לקלקל וזה מה שבעצם רואים בתורה בהרבה מקומות שהתורה מקשרת עתיד במעשה. תעשו כך, יהיה כך. תעשו אחרת, יהיה אחרת. איך בעצם זה קשור אחד לשני? והיה עם שמות תשמעו ונתתים את הרצכם, בריאות, שלום, ביטחון. מה הקשר בין הדברים? מסבירים המקובלים שזה הקשר. כי כל מה שיורד לעולם יש לו את השפע

הרוחני השורשי שלו, שזה מבנה של עולמות רוחניים, של 10 ספירות עליונות שהם צינורות שפע שיורדים לעולם, דרכי הנהגה שונים שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. אבל את ההגה הוא נתן בידי האדם שהוא כביכול מכתיב לאלוקים איך לנהל את העולם. זה מה שנאמר בפסוק. תנו עוז לאלוהים על ישראל גאוותו. עוז באורו כוח. והאלוקים אומר, תן לי את הכוח לתת לך טוב. אני רוצה לתת טוב, אבל תן לי את הכוח. כי ההגה בידיים שלך. וזה הפירוש על ישראל גאוותו. כמו אבא שמתגאה בבן שהוא מנהל אותי. הוא קובע לי מה לעשות כי אני כל כך אוהב אותו. כך הקדוש ברוך הוא מתגאה בעם ישראל שהם כביכול מכתיבים לו במעשים שלהם איך להנהיג לנהל את העולם. אז נתבונן

הערב בכמה נקודות יסוד שלימדו אותנו חז"ל בדברים שמשפרים את מזלו, את גורלו של האדם שבפרט לקראת שנה חדשה ובכלל במצבים שונים במהלך החיים. אחד היסודות הגדולים שהוא בבחינת עצה טובה לכל אדם להיות לא רק רכוש פרטי של עצמו כלומר הוא עצמו לא יהיה שייך רק לעצמו אלא לדעת למצוא דרך כיצד אני יכול גם להעניק ולתת לכלל כלומר שהתועלת שלי היא לא רק בחיים הפרטיים שלי אלא נתינה לכלל למה זה כל כך חשוב מספר רבי ישראל מסלנט שפעם אחת הוא נקלה לאיזשהיא עיר והיה צמא ורעה וביקש איזה מקום שיוכל לטעום משהו. ראה בית מלון נכנס וביקש קפה. הוא אף פעם לא שתה קפה במלונות. הוא תאר לעצמו כמה כבר עולה קפה. כמה עולה כפית אבקת הקפה.

קצת סוכר, מים. להפתעתו אמרו לו 30 ש₪. הוא נדהם 30 ש₪ על קפה. אמר לו, "תראה, מי ששותה כאן במלון, הוא לא משלם רק על הקפה, על החומר, אתה משלם על התפאורה, על השטיחים מקיר לקיר, על הוילונות המפוארים, על המלצרים, על הגברת הזו שיושבת שם ליד הפסנטר ומנעימה לכולם. קפה כולל את המחיר של הכל." הוא שאל אותם, "כמה עולה פרוסת עוגה? שמע את המחיר ונדהם כל כך יקר." אמרו לו, "אותה תשובה. כשאתה כאן אתה משלם על הכל. לפתע הוא ראה קבוצת מלצרים יושבים בצד, שותים כמה כוסות בזה אחר זה, אוכלים עוגות בזה אחר זה. הוא אומר, "ניגשתי ושאלתי אותם, אתם לא נראים עשירים כל כך. איך אתם יכולים להרשות לעצמכם לשלם כל כך הרבה כסף על

כלום?" הם ענו לו בחיוך, "כבוד הרב, אנחנו לא צריכים לשלם. אנחנו העובדים של בעל הבית. מישהו העובד של בעל הבית יכול לאכול ולשתות בלי לשלם." רבי ישראל מסלן תמיד דרכו היה ללמוד מוסר השכל מכל דבר. כשחזר לעירו, חזר לישיבה, אמר להם, "למדתי שם יסוד גדול. מי שעובד של בעל הבית יכול לאכול ולשתות בלי לשלם." אומר כך גם בחיים הפרטיים שלנו. אדם שהוא רק הרכוש של עצמו, שהוא דואג רק לעצמו, צריך לשלם על כל דבר. צריך לשלם על הנופים, על המרחבים, על ציוצי הציפורים, על השמש שעולה. הוא נהנה מהעולם. אבל ברגע שהאדם הופך להיות העובד של מי שברא את העולם, על ידי שהוא דואג לא רק לעצמו, דואג גם לאחרים. כמו המלצר, מגיש,

דואג, תורח למען האחרים. אדם כזה, החסד שהקדוש ברוך הוא משפיע עליו, הוא ברמה שונה לחלוטין. הוא יכול לקבל שפע הרבה יותר ממה שמגיע לו והוא לא צריך לשלם על זה. לא שהוא מותר לו לעבור עבירות, אבל הכוונה מבחינת החסדים שהוא מקבל מלמעלה זה הרבה יותר ממה שמגיע לו. כי הוא דואג לכלל. רבי ישראל מסלנט ידוע, הזכרתי שמכל דבר הוא היה לומד מוסר השכל. הוא בעל הסיפור המפורסם שאולי מכל הסיפורים על רבי ישראל זה הסיפור המפורסם מכולם שפעם אחת בשעת לילה מאוחרת הוא חזר לביתו מבית המדרש 2 בלילה והוא ראה אור דולק מהבהב בחנותו של הסנדלר. הוא חשש שהסנדלר הלך לביתו והאור נשאר אז לא היה חשמל מדליקים נרות שלא יש שם איזה שריפה

ניגש כדי לראות מה קורה ראה שהדלת פתוחה ממש כך איזה חרך צר והסנדלר יושב שם בפנים ומתקן במרץ כמה נעליים ויש שם נר קטן מאבהב ממש לקראת הסוף התפלא רבי ישראל מסלנט ושאל אותו בשעה כזו שעה כל כך מאוחרת אתה עדיין מתקן נעליים הסנדר אמר אמר לו בהתנצלות כבוד הרב כל זמן שהנר דולק עדיין אפשר לתקן הוא רוצה לנצל רבי ישראל מאוד התפעל מחורת חזר לישיבה 300 בחורים יושבים באמצע הלימוד דפק על השולחן אמר להם אתמול למדתי מוסר גדול מהסנדר של העיירה הוא אמר כל זמן שהנר דולק עדיין אפשר לתקן נר השם נשמת אדם כל זמן שהנשמה עדיין בגוף עדיין אפשר לתקן אין יאוש בעולם גם אם טעינו, נכשלנו, עשינו דברים לא בסדר, כל זמן שאנחנו

כאן עדיין אפשר לתקן. כך מכל דבר תמיד הוא היה לומד מוסר השכל. מה זה נתינה לכלל? לפעמים האדם אומר, "אני באמת רוצה לתת אבל אני לא יכול. יש לי התרדות, יש לי סידורים, יש לי עניינים, אני טיפוס שלא בשביל האחרים. כל אדם יש לו את ה את העניינים שלו. אבל האמת היא שאין אדם שלא יכול לתרום לכלל על ידי הפעלת קצת חשיבה, קצת חושב במאה אני יכול לעזור. יש אדם שהוא עשיר גדול, יכול לעזור בממונו, אין לו זמן לטפל, יכול לתת לאיזה מישהו, קח כסף ותפעל עם זה, תעשה דברים טובים. אדם שהוא סומך עליו, יש אדם שאין לו כסף, אבל יכול ליזום יוזמות שונות, כמו למשל, ניתן כמה דוגמאות, כי באמת אלה דברים שראיתי יוזמות יפות של כל מיני

אנשים. יש אנשים שאין להם ממון פרטי אבל בשכונתם ארגנו בכל כניסה פשוט הקדישו כמה ימים לעניין הזה כשהיה להם כמה שעות כל יום בכל כניסה נציג שהוסף פעם בשבוע מכל השכנים מצרכים והוא עם הרכב עובר ואוסף ביום שישי מצרכים מכל הבתים לאט לאט מתאסף אצלו מתאספת כמות גדולה של מצרכים ואת זה הוא מחלק למשפחות נזקקות מביא ארגזים הוא בעצם לא משקיע כלום מעצמו חוץ מזמן ואולי קצת דלק להסתובב עם הרכב, אבל הוא יכול לתת חיים לאנשים מכלום. יש אנשים שיוזמים למשל קריאת פרקי תהילים לילדים בשבת. אישה יכולה לארגן לבנות, גבר יכול לארגן לבנים. מפרסמים בשכונה בכל מיני פתקים שכל ילד שמגיע מקבל ממתק מסוים. קוראים רבע שעה פרקי

תהילים. אם הוא גם אדם שיודע לדבר יכול לתת להם איזה סיפור יפה על כיבוד הורים בפרט אם אלה ילדים שבבית הספר לא מדברים איתם על כיבוד הורים דבר שהוא מאוד מוזר שהם בתי ספר שהילדים לא שומעים הדרכה של כיבוד הורים דיברתי פעם בפני מורים ומורות כמה מנהלות היו שם גם בתי ספר לא דתיים אמרתי להם שאני לא מבין התנך שייך רק לדתיים התנך הוא רכוש כללי של כל עם ישראל אין שום סיבה שמורה בכיתה לא תצטט בפני הילדים את הפסוק כבד את אביך ואת אמך. כך כתוב בתורת ישראל. ילד שומע את הפסוק הזה שאלוקים אמר זה משקל אחר. זה משפיע עליו.

גם הגויים קוראים את התנך. זה

זה נכון. גם הגויים קוראים את התנך. ולצערנו מורה אמרה לי בשיחה פרטית שהיא מפחדת להזכיר את המילה אלוקים בכיתה כי עלולה לקבל תגובות קשות מההנהלה. יודע מאוד.

כן. לצערנו יש דברים כאלה. מאוד מוזר אבל זה המצב. אבל כל אדם יכול לארגן בשבתות ילדים שהיגיעו אליו הביתה, קוראים תהילים, כל אחד מקבל איזה ממתק, יכול לתת להם גם איזה הגרלה על פרס מסוים, מספר להם איזה סיפור עם מסר יפה. זה המון פרק תהילים של ילד, זה הגנה שאי אפשר לתאר אותה על עם ישראל. יש פסוק שאומר, מפי עוללים ויונקים מסד תעוז. כלומר, אדם מבוגר שקורא תהילים, שוודאי שזו הגנה לעם ישראל, ילד שקורא תהילים, הקריאה של הילד הרבה יותר חזקה משל המבוגר. היא מועילה הרבה יותר. בתלמוד כתוב שכשאמר את זה אחד האמוראים, שאל אותו חברו, "דידי ודידך מי, אתה כל כך משבח את הילדים. אנחנו שלומדים תורה עשרות שנים ונזרים

על שמירת העיניים, קדושת הפה, קידשנו את עצמנו. אנחנו מה זה?" אמר לו, אינו דומה הבל שאין בו חטא להבל שיש בו חטא. הבל הכוונה גלי הכל, האדים שיוצאים מהפה. אומר לו, עם כל הכבוד לך ולי, אבל אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחתה. אבל ילד גלה הקול שלו עם טהורים. כשהוא אומר פרק תהילים זה לא כמו המשקל שלנו. הרבה יותר חזק. ואדם שזוכה לעשות דבר כזה נותן הגנה לעם ישראל מבחינה רוחנית, מעביר אליהם מסר. יש גם דבר שאני לא יודע למה לא עושים אותו, אבל אם מישהו יזום יוזמה כזאת, מישהו רואה באולמות, בבתי מלון, כמה אוכל מושלך להשפה מכל שולחן, זה מבהיל. מה שבחנויות מוכרים בקופסאות, שם כל צלחת מושלכת להשפה, צלחות שלא נגעו

בהם בכלל. אם היה מישהו היה יכול ליזום דבר כזה, לארגן, לדבר עם איזה ארגון ארצי אפילו מקומי של כל עיר, לאסוף מבתי המלון כל מה שלא נגעו והוא נקי ולהכין שם בארגזים, באיזה מטבח, לחלק למשפחות נזקקות, זה דבר גדול. זה נהנה וזה לא חסר במקום שזה ילך להשפעה. יש גם המון רעיונות שהם לא כאלה גר כאלה גדולים ואדירים, אלא פשוטים שכל אדם יכול באופן פרטי לעצמו לעשות. אני הבאתי כאן, אני גר בביתר אילית ובספר הטלפונים הפרטי של ביתר אמרתי שאפשר לקחת רעיונות מאנשים שיזבו יזמו כל מיני יוזמות לחשע עצמם אז אני אקריא כל מיני נושאים וכדאי לפרסם אותם שכל אדם יוכל לראות אם הוא יכול ליזום יוזמה כזו זה דבר גדול כמו שהזכרנו

להיות שייך גם לכלל ישראל ולא רק לחיים הפרטיים שלו אני אקריא את העיקריים שבהם יש כאן גמח אביזרים לכלה במקום שהיא תשקיע הרבה כספים בכל מיני אויזרים, אחר כך היא משליכה אותם. אביזרים לכלה מהצד השני, אביזרים לאבלות, גם זה קורה, מה לעשות אז מסייעים לאותה משפחה גמח בגדים, שזה דבר נפלא. כל מה שאני מזכיר, יש כאן בערך בין 10 15 כתובות לכל אחד ואחד מאלה. מה זה גמח בגדים? אדם שמפרסם בשכונה באזור של כל מי שיש בגד במצב טוב, הילדים גדלו למשל, אין מה לעשות עם הבגדים. בגדים חדשים, אין מה לעשות איתם. אז במקום להשליך אותם או להשאיר אותם עוד 100 שנה בארון נותנים אותם לגמח הבגדים ושם למי שיש את הגמח יש לו את

המחסן אצלו מארגן מדפים מדפים מניח את הבגדים בצורה מקופלת יפה ונעה אנשים באים קונים בגד של 100 ש₪ ב3 ש₪ בשני שק אז זה גם כבוד לאדם שהוא משלם משהו ולא לוקח בחינם כך גם לא לוקחים סתם וממלאים את הבית ומצד שני יש משפחות שב-20 שק יכולים להלביש את הילדים שצריכים כך להוציא מאות שקלים גזרות לתפירה, דירות לשבת, גמח דירות לשבת. כלומר אנשים שלא נמצאים בשבת בבית. טוב, זה לא כל אחד מוכן, אבל יש אנשים שמוכנים שאם סומכים על על אדם אחר שיוכל להתארח שם בבית באותה שבת. השעות חולים, יש אגודת לב יהודית, אני לא יודע אם יש בעוד מקומות, בביתר יש דבר כזה שכל חולה שזקוק לנסיעה לאיזה מקום, חינם, לוקחים אותו לאיפה שהוא

צריך. גמח הלוואות גם גמח של חלב אם נשים מניקות שיש להם שפע של חלב תורמות מהחלב שלהן לאמהות שהתינוק זקוק לחלב אם ואין לאמא כדי לתת ויש כאלה יש כאן אפילו גמח תפסים של ביטוח לאומי במקום שיצטרכו ללכת לביטוח לאומי אז יש ברחוב אפשר ללכת לבית ההוא זה שום דבר הולכים לביטוח לאומי מניחים ערמה בבית מי שרוצה בעל כן זה זה דבר אדם שקשה לו לעשות דבר גדול לפחות גם זה דבר שעוזר גמח כלי עבודה גמח כלים לשמחות יש לפעמים שמחות בבית שבת חתן מאיפה יביאו כל כך הרבה כלים אז יש גמחים אתה יכול לקחת בהשאלה את הכלים ואז השבוע הזה אצלך השבת הבאה אצלו כיסא בטיחות לרכב יש אנשים שנוסעים באוטובוסים אבל לפעמים סוחרים רכב לנסוע

לאיזה מקום ויש להם תינוק מאיפה יביאו כיסא בטיחות אז יש גמח כיסא בטיחות לילד כיסא של אליהו כיסאות ושולחנות כן שמתקפלים כרית לברית שפה יש עשרות אני רואה לולים נולד תינוק אז משלים לו לתקופה עד שהוא יגדל יותר וכבר לא יצטרך את הלול מוצרי תינוקות גם רשימה ארוכה של כתובות לפעמים באמצע הלילה נזכרים שאין מטרנה מחפשים התינוק בוכה צריכים להכיל אותו והקופסה נגמרה אז יש גמח של מוצרי תינוקות אפשר לדפוק שם ולקבל ולהחזיר למחורת מוצצים וכדומה גמח מזוודות יש בתים עם גמח מזוודות צריך לנסוע לחול אז אין מספיק מזוודות לוקחים בהשאלה במקום לקנות מזרונים מיטות מתקפלות מכונות תספורת מכשירי עדים מכשירי א אניילציה

מכשירי בייבי סיטר מכשירים רפואיים שונים מנות דם מפות לשמחות משאבות חלב יש אפילו גמח מת מצווה אני רק היום ראיתי שיש דבר כזה גמח מת מצווה זה לא שמשאילים מתים אלא כתוב כאן קדיש אחרי ערירים לימוד ומשניות לעילוי נשמת קדיש אחר גלמודים לימוד זוהר ומשניות לעילוי נשמת נפטרים לכל אחד יש פה כתובת אחרת גמח ספרי קריאה ספרים לברית יצחק חנוכת הבית וכדומה עגלות מסע יש כאן כתובת אחת עגלה למסעות כבדים עגלות תינוק עגלות לטאומים עגלות רכבת ותאומים לאלה שזקוקים גמח הריסות פלטות לשבת כשבאים אורחים וצריכים עוד פלטות פרחים לשמחות ואירועים פרוז'קטורים וצורכי תאורה צדניות ציוד רפואי צעצועים, כלטות לילדים, כלטות

הורניות, קרטונים. גם זה הופטעתי לראות. אדם עובר דירה, מאיפה הוא ישי כל כך הרבה קרטונים? אז יש גמח קרטונים, הוא לוקח קרטונים מקופלים ולאחר מכן שוב מחזיר קרטונים באיכות טובה ומעבירים את זה הלאה. גמח רמקולים, גמח שידוכים. שהאמת היא מי שיהיה זוכה לעשות גמח שידוכים, לדעתי מכל הרשימה זו המצווה הכי גדולה שיש כאן. גמח שידוכים בדור שלנו יש ציירים וציירות שמייחלים לישועה ומי שיכול ליזום יוזמה כזאת ולעשות את זה בצורה מכובדת וטובה ויש לו כישרון דיבור וזה דבר עצום שמלות קלה גמח תחפוסות כן יש משפחות שקשה להם לקנות תחפוסות אז לוקחים בהשאלה גמח תפילין תפילין הולכות לבדיקה עד שיתקנו עד שיחזירו גמח תרופות וכן

הלאה כל אדם יכול להפעיל לקחת רעיונות יצירתיים אבל על ידי מהלך כזה הוא הופך להיות אדם של הכלל. לא רק אדם פרטי שחי את את החיים הפרטיים שלו, אלא אדם שתורם לכלל, תורם לזולת. ואז מסבירים חכמי הקבלה, מלמעלה ההתייחסות אליו כאל אדם אחר. כלומר, כשדנים את החובות והזכויות שלו, לא דנים אותו רק לפי עצמו, אלא גם אם חלילה ישנה איזושי גזירה קשה עליו. אבל אחד השיקולים, החברה זקוקה לו, החברה צריכה אותו. איך נזיק לו? כשזה יזיק לאחרים? אז גם אם אין לו זכויות משלו, לפחות הזכות מהאחרים, כל הזכויות האלה מסייעות לו שיהיה לו יותר סיעתא דשמיא ויותר כוח לעניין. דבר נוסף מאוד מעניין שבעיקר בחסידות הוא ידוע שמחלץ את האדם

מכל מיני צרות וגזרות קשות זו השמחה. יש פסוק כי בשמחה תצאון. והסבירו אחד הפירושים בפסוק, על ידי שמחה אתה יכול לצאת מכל הצרות שלך. למה זה כך? מה ההיגיון? יש לי צרות. מה אתה איך אתה רוצה שאני אשמח? ואיך שמחה יכולה לעזור לי לצאת מהצרות? אבל ההסבר הוא כך. אדם שיש לו צרות ובכל זאת הוא בשמחה, זה אומר שהוא מאמין גדול בקדוש ברוך הוא. כאדם שיש בו אמונה מוצקה ואמיתית, הוא לא יכנס לעצבות ודיכאון גם אם יש לו צרות. כלומר, השמחה הוא אחד המדדים לאמונה. כמה שהאמונה יותר חזקה, ככה ביטחון גדול יותר. יש אמונה ויש ביטחון. אמונה זה שאדם יודע שיש בורא לעולם והוא סומך על הקדוש ברוך הוא שהוא יעשה בשבילו את הדבר הטוב

והנכון בעבורו. אז הוא מגיע לביטחון. הוא מרגיש בוטח, מרגיש רגוע. ממילא כשיש לאדם צרות ובכל זאת הוא שמח לא בגלל שהוא טיפש כי הוא יודע שהכל לטובה זו עבודה גדולה לא קל לסבול ולומר הכל לטובה לעמוד מן הצד ולומר למי שסובל זה בסדר הכל לטובה זה לא חוכמה גדולה החוכמה שהסובל עצמו בשעת המבחן הזה משכנע את עצמו בהתבוננות אמיתית לא שהוא מרמה את עצמו הוא יודע שהכל לטובה מה פירוש עליי מוטלת חובת ההשתדלות, פרנסה, בריאות, חתונה, הוא משתדל לעשות את הכל. אבל אם הוא רואה שאחרי הכל יש מחסומים מלמעלה, הוא לא נכנס לתסכול, לעצבות, ליאוש. חסך כסף, פתאום משבר והכסף הלך. הוא יודע הכל לטובה. ידוע שאצל הסבתות בדורות

הקודמים, כלי יקר שנשבר, כסף שהלך, היו אומרות כפרת עוונות. הם לא היו טיפשות. היה בהם חוכמה. מה היא אומרת? שגם היום.

אשראיך שאת ממשיכה בדרך הזו. אבל זה אמיתי שהכל לטובה. כי באמת על הפסוק אבדו את השם בשמחה שזה פסוק מאוד יסודי. לא רק עבדו את השם אלא עבדו את השם בשמחה. בפרשת השבוע קראנו תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה. זאת אומרת יש על האדם תביעה. בגלל שאתה לא עובד את השם בשמחה אז אתה לא בסדר. יש אחר כך כל מיני דברים לא נעימים. אבל אני עובד השם. אם זה לא בשמחה, זה חיסרון. איך אפשר להגיע לעבודת השם בשמחה? הסבירו חכמי הסוד, המילה בשמחה בעצמה התשובה נמצאת. מילה בשמחה אותיות, מחשבה. על ידי מחשבה נכונה אפשר להיות בשמחה. אם האדם מעצב את המחשבה שלו, שולט בה, הוא לא חושב שמחשבה זה סתם הפרשות של המוח, אלא הוא יכול

לשלוט במחשבות. הוא מחנך את עצמו איך לכוון את המחשבות שלו בצורה נכונה. הוא יכול להיות בשמחת מידית ואז הוא פועל כגלגל להוציא אותו מהצרות. דבר מאוד מעניין. נראה סיפור מחז"ל שקצת ממחיש לנו את העניין הזה. סיפור ארוך. אני רק אספר קטע ממנו. חז"ל מספרים שרבי יהושע בן לוי, שהיה בעל גילויים רוחניים גבוהים, ישדויות בכמה מקומות בדברי חז"ל על הגדולה שלו, הוא היה בתקופת המעבר בין תקופת התנאים לתקופת האמוראים. הוא נחשב אחרון התנאים וראשון האמוראים מופיע גם במשנה וגם בתלמוד פנה לאליהו הנביא ואמר לו הרי אתה יש לך כל מיני שליחויות אני רוצה להצטרף אליך לראות מה אתה עושה ללמוד ממך אליהו הנביא כתוב בתנך שהוא עלה

עם גופו למעלה המלבים שואל איך אפשר לעלות עם הגוף למעלה הרי גוף זה דבר חומרי מסביר המלבים שיש אנשים בודדים שזכו לקדש את עצמם כל כך עד שהגוף שמורכב מאש, רוח, מים ועפר, ארבע יסודות, הם זיקחו את עצמם עד שהמים והעפר התנדפו כביכול, כן, בשפה של היום, והוא נשאר אש ורוח, אבל כשהוא יורד לעולם הוא יכול שוב לחזור ולהתלבש בלבוש הקודם שלו. זאת אומרת, הוא יכול לתפקד כבן אדם ויכול לתפקד בבחינת נשמה כמו מלאך. אז זה יכול להיות למעלה, יכול להיות למטה ויש לו שליחויות עד עצם היום הזה. זו הסיבה שכשיבוא המשיח כתוב, "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בו יום השם הגדול והנורא." למה דווקא את אליהו הנביא? כי כדי

למשוח מלך על ישראל צריך נביא. כמו ששמואל משך את דוד, משיח פירושו מלך. יהיה מלך יהודי שעם ישראל יקבל את מלכותו ואחר כך כל העולם ירצה אותו כמלך באחרית הימים לפי הנבואות שבתנך. מי ימשך אותו למלך? הרי אין היום נביאים. הוא הנביא היחיד שעדיין לא מת. לכן דווקא אליהו הנביא הוא זה שיבוא וימשך אותו. אז יתקע בשופר גדול, אותו שופר של האיל של אברהם אבינו, של עקדת יצחק. השופר הזה עדיין שמור אי שם במקום שאנחנו לא יודעים. ואליהו הנביא התקע בשופר הזה והכריז על ביאת המשיח.

אליהו הנביא התבקש על ידי רבי יהושע בן לוי. אני רוצה להצטרף אליך ולראות את ההנהגות שלך. אמר לו, לא כדאי לך, כי יש לי הנהגות מוזרות להסביר לך אני לא יכול. ואם תרצה הסבר, אתה תאלץ להיפרד ממני. אז בשביל מה? אמר לו, אני אבוא, מוכן לראות דברים מוזרים ואני מבטיח שאני לא אשאל שאלות. ואם אשאל, בסדר, תיפרד ממני. מסתובב איתו, חז"ל מספרים כמה וכמה דברים מאוד תמויים שאליהו הנביא פעל ועשה והוא התאפק ושתק. עד שהגיעו למקום אחד והוא לא יכל להתאפק. בשעת לילה מאוחרת הגיעו לביתו של אני. אני אני מרוד מתפרנס מפרה אחת שיש לו ברפת. פרה אחת בסך הכל חולב אותה, מכין גבינה, מוכר חלב, יש לו משפחה שצריך לפרנס. נקשו אצלו

בדלת, העירו אותו. העני במקום לכעוס בשעה כזו אתם באים, ראה שני עניים זקנים, אין להם איפה להיות. קיבל אותם בשמחה, נתן להם את המיתות שלו, הוא ישן על הרצפה, הכין להם ממה שאין לו, הכין הכין להם משהו לאכול. נכנסו לישון. אליהו הנביא המתין כדי לוודא שהעשיר הזה נרדם, שהעני הזה נרדם. קם מהמיטה, העיר את רבי יושע בן לוי, אנחנו יוצאים לדרך. טוב, אז הוא תאר לעצמו שזה היה ניסיון לנסות את העני וכנראה שמחר הוא התאשר אושר גדול. כנראה שזה היה ניסיון לבדוק איך הוא התנהג. כשיצאו משם להפתעתו, הוא רואה את אליהו הנביא נכנס לרפת, הורג את הפרה, יוצא וממשיך ללכת. אמר לו, "תסלח לי עד כאן. כל מה שעשית עד היום, דברים

מוזרים. התאפקתי פה אני לא יכול. איך אתה עושה דבר כזה? קיבל אותנו כל כך יפה? השקיע בנו כל כך. זה מה שמגיע לו. חשבתי שאתה תעשיר אותו ולא תעשה אותו יותר אני." בבוקר הוא יקום, יראה את הפרה המתה. כמה הוא יצטער. כל הפרנסה שלו הוא בפרה. אמר לו, "אתה תאלץ להיפרד." אמר לו, "אני מוכן, אבל תסביר לי." אומר לו, "הסביר לך." כל אדם לפני שהוא בא לעולם קובעים לו מראש כמה שנים הוא יחיה. יש אדם שגזרו עליו 90 שנה, 80 שנה, 50, 30, כל אחד לפי מה שקבעו לו מראש. גם במהלך החיים אפשר לשנות, להעריך, לקצר כל אדם לפי מעשיו. האני הזה לא יודע שלפני שאשתו נולדה נגזר עליה שהיא תמות בגיל צעיר. הלילה היא צריכה למות. אבל מכיוון שהוא בעל חסד כזה גדול, בעל צדקה כזה גדול, בשמיים החליטו, שלחו אותי להעמיד אותו בניסיון, עוד פעם אחת.

אם הוא יעמוד בניסיון, הפרה תהיה במקום אשתו. הוא עמד בניסיון אז הפרה במקום אשתו. נכון כשהוא יקום בבוקר הוא יצטער למה הפרה שלי מתה אבל אחרי 120 הוא יבוא לעולם הבא הוא ישב ויצחק הוא ישמח שלקחו לו את הפרה במקום אשתו זאת אומרת שכשאדם בעולם הוא לא מכיר את התמונה המושלמת הוא יכול לראות צרה אבל כשיש לו ביטחון ואמונה בקדוש ברוך הוא יודע גם אם אני לא מבין למה זה קרה אין ספק שזה לטובה כי הקדוש ברוך הוא אוהב כל אחד מאיתנו בנים אתם להשם אלוקיכם הוא חפץ בטובתו של כל אדם והוא גם לא מוגבל הוא כל יכול יכול לעשות מה שהוא רוצה אז למה הוא לא נותן לאדם שהוא אוהב את הכל? התשובה כי הוא יודע בדיוק מה טוב לאדם ושכלו

של האדם מוגבל ומצומצם. הוא לא יודע לצפות את העתיד, לא יודע מה טוב לו באמת. אז אנחנו עושים את ההשתדלות כי זה רצון השם. בזאת הפך תאכל לחם. רצון השם שאדם ישתדל ויחפש אישה ויתחתן ויביא ילדים וישתדל בכל תחום. אבל אם הוא רואה אני השתדלתי, התאמצתי ויש פה מחסומים, זה לא הולך, הכסף הלך, זה התקלקל, השידוך התבטל. בשורה התחתונה הכל לטובה. על ידי מחשבה כזאת הוא יכול להיות בשמחה תמידית וכשהוא בשמחה כי בשמחת תצאון הוא יוצא מכל הצרות שלו כלומר לאחר מכן גם יש לו יותר סיעתא דשמיא שגם הבעיות שלו נפטרות הגזרות עליו הופכות להיות גזרות טובות כי השמחה מוכיחה את הביטחון ראיתי באיזה ספר של אחד ממחברי זמננו מביא בשם

הדורות הקודמים שאדם שמרגיש שאין לו מצב רוח שווה אפילו שיעשה את עצמו כאילו הוא שמח. הוא שם כותב אפילו דברים קצת מוזרים. הוא אומר אפילו שיעמוד ליד הראי ויעשה לעצמו פרצופים עד שהוא יצחק. שיקח מטב וירכב עליו וירוץ בבית. כך הוא כותב שם. אני לא יודע אם כל אחד מסוגל לזה, אבל כנראה שהגישה שלו שעדיף כאילו שמחה מעצבות אמיתית. עדיף שמחה מזוייפת מעצבות אמיתית. האמת שבדרך כלל בדרך כלל אם האדם מכניס את עצמו לאווירה של שמחה המצב רוח מתחיל להשתנות גם כן כנראה שזה המהלך שם אבל היסוד הזה הוא יסוד גדול של שמחה שהיא דבר בסיסי וזו עצה טובה גם לצאת מהצרות כי אז בעיות נפטרות יש גם מחקרים במה שנוגע לענייני בריאות

שכשהאדם נמצא בשמחה הוא יכול להגיע לריפוי הרבה יותר מהר מאשר אדם שנמצא בעצבות זאת אומרת, אם בסרו לו חלילה בשורה לא טובה על תוחלת החיים שלו, במקום להיכנס לדכדו ולעצבות, שישב ויצחק וישמח, שישמע בדיחות, שיקרא בדיחות, כמובן נקיות, אבל שיכניס את עצמו לאווירה של שמחה וזה יועיל לו. זה דבר שיכול מאוד להועיל לאדם, זה שהוא צוחק, מדבר, לעומת זאת, אם הוא נכנס לדכדוך ולעצבות, זה עצמו יכול להרוג אותו. סיפר לי אדם אחד באחד הסמינרים שהייתה לו דודה חזקה ובריאה, הכל היה בסדר, לא הרגישה טוב באיזה עניין, הלכה לבדיקות והרופא גילה לה שיש לה איזה מחלה מאוד קשה ואמר לה שיש לה רק כמה חודשים לחיות. היא צריכה להתכונן עוד כמה חודשים. הוא אומר לה, "את כבר לא תהיי איתנו. מרוב לחץ שבוע אחרי היא מתה מהתקף לב. זה

לדעתי הגישה הנכונה צריכה להיות כן הוא אומר כאן שאסור לומר דברים כאלה אני חושב שהגישה הנכונה צריכה להיות ליד את בני המשפחה אבל לא את החולה עצמו החולה עצמו צריכים לחזק אותו הוא לא צריך לדעת שמצבו כל כך חמור בני המשפחה כן צריכים לדעת כדי לדעת אולי הם צריכים להטיס אותו אולי צריכים לדאוג לו אולי להרבות בתפילות עליו בני המשפחה כן צריכים לדעת השתדלות רוחנית וטבעית, אבל הוא עצמו אדרבה יחזקו אותו. וגם אם חלילה יש חולה שכבר ביסרו לו בשורה כזו, תמיד צריכים לחזק אותו ולעודד אותו ולומר לו שהרופאים הם לא אלוקים. יש בורא לעולם ויש ניסים רפואיים ויש הרבה אנשים שאמרו להם את מה שאמרו לא והיום הם חיים וקיימים

עשרות שנים אפילו שאמרו להם חודשיים שלושה ושהשתדל בהתחזקות בתורה במצוות ביראת שמיים שישדל בדרכי ריפוי בשמחה יאכל תזונה טבעית יש כל מיני עצות טובות איך להחזיר לעצמו את הבריאות אבל השמחה היא מרכיב מאוד מרכזי בבריאות הנפש וגם הגוף של האדם דבר נוסף, נקודה שלישית, אמרנו נתינה לכלל ושמחה פנימית. נקודה שלישית כוללת בתוכה ארבעה דברים. זה מופיע בתלמוד, במסכת ברכות. חז"ל אומרים, ארבעה דברים מקראין גזר דינו של אדם. יש ארבעה דברים שיש להם את הכוח לקרוע. גם אם חלילה נגזרה עליו גזירה קשה, הוא יכול לקרוע את הגזר דין. ואלו הן צדקה, צעקה, כלומר תפילה מהלב, שינוי השם ושינוי מעשה. נסביר את ארבעת הדברים. צדקה יש

לה כוח לקרוא גזר דין. יש הרבה מצוות בתורה, אבל לצדקה יש כוח מיוחד. כשאדם נותן חיים לאחרים על ידי צדקה, הרי זה כסף שהוא עבד עליו. הוא טרח על הכסף הזה. בלשון חז"ל הכסף נקרא בשם דמים מכיוון שהאדם נותן את דמו על כספו, מאיפה הוא משיג את הכסף? הוא לא אוסף ברחובות. הוא נוסע למרחקים, תורח, לפעמים מסכן את חייו, יש עבודות שיש בהם גם סכנת חיים, אבל הוא עושה את הכל כי הוא צריך פרנסה. אחרי שהוא משיג את הכסף, לא קל לו לתת משלו לאחרים, כאילו שהוא נותן משהו מעצמו, קשה לו. כשהוא מתגבר ובכל זאת הוא אומר אני אתן. כמו שהוא כביכול קורע משהו מעצמו ונותן לאחרים מידה כנגד מידה הקדוש ברוך הוא קורע את גזר דינו. בפרט

כשהוא נותן לאחרים מה שנוגע לחיים של האדם. או חיים חומריים או חיים רוחניים. כלומר, או שהוא מסייע לאנשים במזון, יש משפחות נזקקות, נותן להם כסף כדי שיוכלו לחיות, או לארגונים שעוזרים לכאלה, או עזרה רוחנית, כמו כל הארגונים שעוסקים בזיכוי הרבים, בקירוב, אלה דברים שגם כן נותנים חיים לאדם מבחינה רוחנית. זה שייך לצדקה. הדבר השני, צעקה, שזוהי תפילה מעומק הלב. יש תפילה שהיא באה בשטחיות. הוא לוקח סידור, קורה כמו שהוא רגיל כל יום. זה לא נקרא צעקה, זה תפילה שגרתית, מצוות אנשים מלומדה, הרגל. אבל כאשר התפילה באה מתוך התבוננות, באה מתוך הלב, יש לה כוח אחר. קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת. יש גם מחקרים

שמראים שתפילה משנה. לקחו קבוצות של חולים, קבוצות של נשים מטופלות בטיפולי פוריות, הפרידו בין שתי קבוצות. על אלה התפללו ועל אלה לא בלי שהם ידעו והתוצאה פשוט מפתיעה. רואים שהקבוצה שהתפללו עליה, אחוז הנרפעים ואחוז הנשים שנפקדו במספר הרבה יותר גבוה מהקבוצה השנייה, מה שלא ניתן לייחס למקריות. לתפילה יש כוח גדול והאמת היא שמבחינתנו, כיבני אדם זה קצת מחדל שאנחנו לא יודעים להעריך את עצמנו, לא יודעים להעריך את הכוחות. אם היינו יודעים, היינו משתמשים הרבה בפה, בתפילה שיש בזה כוח גדול. עם ישראל נמשל לתולת. יש פסוק שכתוב תולעת יעקב. שואלים חז"ל מה הקשר בין עם ישראל לתולאים? מה זה תולעת יעקב? כשם שהתולעת אין

כוחה אלא בפה, כך ישראל אין כוחם אלא בפה. עם ישראל הוא לא עם של נשק ושל את הראש שיכול לפתח נשק לעשות, אבל מבחינה מספרית, מי שהסתכל באטלס מה הגודל של ישראל ביחס לארצות ערב, הוא לא ישן בלילה. זה דבר שהוא לא הגיוני. איך המדינה הזאת עדיין מתקיימת? אבל כתוב שכוחם של ישראל הוא בפה. התפילות, הלימוד תורה, זה נותן מערך של הגנה על כלל ישראל. זה אחד מיסודות האמונה היהודית. כשהכל כל יעקב, אין הידיים ידי עשו. בפרט שחכמי הקבלה כותבים שלפעמים יש צרות שבאות לאדם רק כדי לעורר אותו לתפילה. ולמה? מכיוון שעל ידי תפילה הוא מתחבר למי שברא אותו. ולפעמים מרוב שטוב לו הוא נכנס לשגרת חיים עד שהוא לאט לאט מתנתק הוא כבר

לא מחובר לקדוש ברוך הוא כי הכל זורם מה עושה הקדוש ברוך הוא שם לו מחסום פה מחסום שם קושי כאן וקושי עד שהוא מתחיל לצעוק כשהוא צועק הוא שוב מתחבר כמו שתינוק יונק מאמו ואז השפע יורד אליו חזרה זה מה שכתוב שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים לא שהוא צריך אלא לטובתו של הצדיק כשהוא לא מספיק מחובר כתוב שהאמהות היו עכרות למה? כי הקדוש ברוך הוא התאו לתפילתם. שרה, רבקה, רחל היו הכרות. מה זה מתאוה לתפילתם? לעשות אותה הכרה רק שתתפלל. התשובה היא לטובתה. כי כי אישה שרוצה ילדים, היא מתפללת ברמות שאי אפשר לתאר אותם ואז החיבור שלה הוא בעוצמה הרבה יותר גבוהה. זאת אומרת, כשיש לאדם קושי והוא משתדל בענייני

פרנסה, בריאות כמו שצריך לעשות את ההשתדלות, צריך גם לחשוב לעצמו אולי את הנקודה המרכזית שעבורה הגיעו כל הצרות, דווקא את זה אני לא עושה, שזה התפילה. כשמתפלל מכל הלב זה אחרת. וכאן כדאי לציין שאלה של האחרונה כמה צעירים שהתחילו להתחזק שאלו הוא אומר תראה אני מרגיש מאוד קשור לקדוש ברוך הוא מאוד מחובר אני רוצה להתפלל השאלה שלי מה עדיף האם עדיף להתפלל מתוך הסידור תפילת 18 כשיש הרבה מילים שאני אפילו לא מבין אותם או שעדיף יותר שאני אתפלל במילים שלי אני יכול לדבר עם הקדוש ברוך הוא בשפה שלי לפנות אליו ישירות בלי הסידור

אבל השם טוב צומן

נכון אז באמת נסביר את הדברים התשובה היא ששני הדברים חשובים. רב חיים ולוז'ין כותב בנפש החיים שכל אדם שמבין בסודות התורה ורואה את נוסח התפילה יודע שלא ייתכן שיהיה אדם על פני כדור הארץ שיכל לנס לנסח נוסח כזה אם לא ששרתה עליו לפחות רוח הקודש באותה שעה כי כל תפילת 18 כתובה בצורה של צירופי אותיות ראשי תיבות סופי תיבות גימטריות יש בזה משמעויות פנימיות מי שהסתכל ברוב סידורי התפילה כל שם הוויה בכל ברכה ברוך אתה השם רופא חולה עמו ישראל ברוך אתה השם חונן הדעת כל שם השם מנוקד בצורה שונה הניקוד משתנה מאות משם השם בכל ברכה וברכה כי כל ניקוד של שם הוויה שייך לספירה אחרת וכל ברכה תוקנה על פי מסלול מסוים

שנכנס לשורש הרוחני אם זה פרנסה אז יש את השער של הפרנסה אם זה בריאות יש שער של בריאות וכשאדם מתפלל בנוסח הזה גם בלי להבין את המשקל הרציני כאילו נתנו לו את המפתחות איך איך לעבור את כל המסלולים, שהתפילה תיכנס למקומות הכי הכי גבוהים, לפתוח את כל השערים. הרי מי חיבר את תפילת 18? בזמן בית שני היו 120 אנשי כנסת הגדולה, שאחד מהם היה שמעון הצדיק, שהיה הכהן הגדול, עד היום עולים רבים לקברו שבירושלים. זה שאלכסנדר מוקדון כשראה אותו ירד מסוסו והשתחווה אליו. כל החיילים לא הבינו. הרי הוא בא להילחם על ירושלים ויצא הכהן גדול בראשות משלחת. עם בגדי כהונה. חז"ל דנים הרי אסור להוציא את בגדי כהונה. איך הוא הוציא?

יש הסבר אבל הוא יצא עם בגדי כהונה. ואלכסנדר מוגדון ירד מהסוס וקרא ברך. כל המפקדים שלו ירדו. שאלו אותו, "אתה בשביל זקן יהודי? באת להילחם?" אמר להם, "אתם יודעים, בכל הקרבות שלנו יש זמנים שאני מצליח ומנצח, יש זמנים שהמערכה כמעט אנחנו הולכים להפסיד." תמיד בשעות האלה שאני מרגיש שאנחנו לקראת הפסד וכריסה, אני רואה את הקמע שלי. עומד מולי באוויר והוא נותן לי את הכוחות ואף פעם לא ידעתי מי זה הקמ הזה, מי זו הדמות ההדורה הזו של אותו זקן שהוא תמיד מציל אותי בשדה הקרב ועכשיו אני רואה אותו חי ועומד לפניי זה היה שמעון הצדיק ווודאי שאני ובאמת הוא נכנס לירושלים לא ככובש אלא כמבקר סיפור ארוך שמופיע בחז"ל על כל

פנים שמעון הצדיק היה אחד מאנשי כנסת הגדולה במשנה בפרקי אבות כתוב שהוא היה משירי כנסת הגדולה כלומר כשאחרים נפטרו הוא עדיין נשאר. היו ביניהם 120 אנשים גדולים, כולם בעלי רוח הקודש ושלושה מתוכם היו גם נביאים, שזה דרגה יותר גבוהה מרוח הקודש. חגאי, זכריה ומלאכי. שלושה נביאים מתוך 120 שהיו בכנסת הגדולה. והם התכנסו כולם כדי לקבוע את נוסח התפילה, תפילת 18. אז כל הסודות הגבוהים יש שם. לכן אומר רב חיים ולוז'ין, לא כדאי להפסיד את התפילה הזו עם הנוסח הזה יום יום, כי זה נותן לאדם מפתחות שהוא לבד לא יכול להגיע אליהם. יחד עם זאת, לא כדאי לוותר על תפילה מעומק הלב אף על פי שאין בה את כל הסודות. זאת אומרת, תמיד

טוב שאדם מתפלל תפילת 18, אבל או שבכל ברכה הוא יבקש באופן פרטי, ברפאנו יבקש מה שהוא רוצה, או בשמה כולנו. שמע כולנו זה תפילה כללית. באמצע שמע כולנו יכול לבקש על הכל בריאות, פרנסה, כל מה שחשוב לו, יכול שם לבקש עליו, על בני ביתו, כל מה שהוא צריך או לפני עושה שלום. גם שם אפשר לבקש כל מה שהאדם רוצה. בשמ כולנו יש שם קטע מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו לפני הוא מלפניך שם במילים שלו יכול לבקש להצליח במבחנים אם זה אדם שלומד ורוצה הצלחה במבחנים. זה רוצה בריאות או רוצה פרנסה, ילדים, זוגיות. זה המקום שטוב שאדם גם מתפלל מעומק הלב. השילוב הזה של שניהם הוא שילוב מנצח. במילים

במילים כן להוציא אפילו שזה באמצע התפילה במילים שלו יכול לפנות לקדוש ברוך הוא אפילו שאין בזה סודות גדולים המקובלים אומרים זה כמו שילד קטן בין שנה שנתיים מפטפט עם אבא כמה אבא נהנה לשמוע את המילים אפילו שהוא משבש הרבה מילים תענוג לשמוע אותו גם הקדוש ברוך הוא שמח לשמוע את המילים שלנו בלי כל הסודות שתיקנו אותם אנשים גדולים שהיו באותם הימים עוד שאלה ששואלים על התפילה איך אפשר כל יום לחזור על אותם המילים? אתמול התפללת את הנוסח הזה. היום אתה חוזר שוב על אותם הדברים, אחר שוב על אותם הדברים. בתפילת 18, כן? איך זה? גם בזה כותב רבי חיים ולוז'ין שכל יום בבריאה זקוק להערה הרוחנית שלו. למה? כי כשהקדוש ברוך

הוא ברא את העולם, הוא לא ברא את העולם כמו שנגר יוצר שולחן והולך. נגר שעושה שולחן יכול להשאיר את השולחן וללכת. הוא יכול אפילו למות והשולחן תקיים. השולחן לא צריך את הנגר אחרי שהוא סיים. לעומת זאת, אם נתרגם לשפה או למשל של היום, סרט שמוקרן על הקיר. אתה רואה שם עולם שלם, מרחבים, יערות, אגמים, בני אדם, בעלי חיים, פתאום הפסקת חשמל, הכל נעלם. זאת אומרת הסרט זקוק כל הזמן לחשמל כדי שיחיה אותו, שיקיים את הסרט הזה, שנוכל לראות אותו. הבריאה ביחס לבורא, אומר רב חיים וולוז'ין, היא לא דומה לשולחן ביחס לנגר, אלא לסרט על דרך המשל ביחס לחשמל. כי ההערה של הבורא צריכה להיות יום יום. זה מה שאנחנו אומרים בתפילה.

המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. לא שפעם אחת הוא ברא וזהו. כל יום מחדש בטובו. כי צריך לתת את השפע, את האנרגיה הזו כדי שהעולם יתקיים. כי אם הוא יפסיק את ההערה הזו לרגע, כל העולם חוזר לטו ובבו. מסבירים חכמי הקבלה, מה מחבר את כל הבריאה לאור האינסוף? כביכול מי מכניס את השקע לתקע, מחבר את הכל ומוריד את השפע לעולם. זה כשהאדם מוציא מפיב דיבורים של תפילה או לימוד תורה, אלה שני דברים של דיבורים שנותנים הארה לכל הבריאה. כשהוא מתפלל הקדוש ברוך הוא, אומר דברי תורה, מחבר את כל הבריאה. יום יום כל תפילה יוצרת חיבור. זאת אומרת כשאדם מתפלל צריך לדעת הוא לא מבקש רק על עצמו אלא בשעה הזאת הוא מקיים את כל

הבריאה זה יסוד פשוט בתורת הקבלה אצל המקובלים יש גם כוונות עליונות ודברים אחרים שגם המפעילים מכניסים את המחשבה ברמות גבוהות כשהייתי עוד אברך צעיר אחרי החתונה חיפשתי מקום להתפלל מנחה ראיתי שמתפללים בזה בית כנסת נכנסתי אני ממתין רואה שמתפללים מתפללים ולא גומרים בסוף התברר זה התפילה של מקובלים מה שאנחנו חמש דקות בתפילת 18 הם יותר משעה היו רק בתפילת 18 עם כל הכוונות והמחשבות ו משרה פעם את הרב דוד בצרי בפסוק שמע ישראל כמה כוונות יש בשמע ישראל זה אנשים שמבינים בסודות האלה אבל גם אנשים פשוטים כמונו כשיושבים ומתפללים התפילה שלנו יש לה כוח גדול לחבר את כל ההערות האלה לכן הוא אומר בספר נפש החיים שהיום

אדם שחי היום יכול להש משפיע שפע לבריאה מה שרבי שמעון בר יוחאי לא יכול לעשות. איך זה ייתכן? הוא אומר, מכיוון שאם תיקח את כל ההיסטוריה כמו סרגל של ימים, איפה רבי שמעון בר יוחאי חי? בקטע הזה של הסרגל. איפה אנחנו חיים בקטע הזה? אחרי 2000 שנה. היום רבי שמעון לא יכול לתקן את הבריאה בקטע הזה. מי אמור להוריד שפע לבריאה בקטע הזה? אנחנו. לכן הוא אומר, כשהיום אתה עומד ומתפלל, אתה מוריד שפע לעולם, מה שהוא כבר לא יכול לעשות. הוא יכל לתקן את התקופה שלו. אבל לא את התקופה של היום. זו הסיבה שכשאדם יום אחד לא מתפלל, על זה אומרים חז"ל את הפסוק, מעוות לא יוכל לתכון. אתה לא יכול לתקן את זה יותר, אבל למה? מחר אני

אתפלל. מחר צריך את ההערה שלו. כל יום יש לו את כמובן שתשובה מתקנת את העבר, אבל מבחינת לעשות את החיבור כמו שהיה, זה משהו אחר לחלוטין. אז זה הדבר השני ברשימה שם שמפרטים חז"ל. הראשון צדקה, השני צעקה, שזאת תפילה מעומק הלב. הדבר השלישי, שינוי השם. שינוי השם קורע גזר דינו של אדם. רואים את הדברים בפירוש בתורה. כשאשתו של אברהם אבינו לא יכלה ללדת, הייתה הכרה. אומר האלוקים לאברהם, שרה היא אשתך, לא תקרא שמה שריי כי אם שרה וגם ברכתי אותה ונתתי לך ממנה בן. איך ייתכן שאם לא קוראים לה שריי אלא שרה, מעכרה היא תתחיל ללדת? מה הקשר? בספר יצירה כתוב שלכל אות יש כוח רוחני שונה כשצירוף האותיות היוה את כל הבריאה. כל

הבריאה איך היא נבראה על ידי צירופי אותיות. בעבר הייתה לנו כאן הרצאה שלמה על העניין הזה של סוד האותיות. הרצאה שנמצאת באתר הידברות באינטרנט. יש שם סדרה של ארבע הרצאות על סוד האותיות. לאחרונה מי שאוהב את הנושא יצא גם הספר שנקרא הצופן שהבאתי שם על כל אות פרק שלם מהכוח הרוחני שתמון באות ואיך זה משפיע על שם האדם מבחינת ההתמודדות האישית שלו אבל האות של האדם היסוד הוא שהוא צינור שפע רוחני לאותו אדם זאת אומרת בברית מילה קראנו לילד ויקרא שמו בישראל אברהם מה עשינו עכשיו חיברנו את הנשמה של הילד לצינור השפע של האות א' שיש לה כוח מסוים של האות אות ב' של האות ר וכן הלאה. הוא מחובר עכשיו להערות האלה. כל אדם

מורכב מכל האותיות. הרי הבריאה נבראה מכל האותיות. אז יש באדם את כל האותיות בפרט האדם. האדם יש בו את כל הכוחות של הבריאה. אין דבר בבריאה שאין באדם. כל התכונות של בעלי חיים, כל החומרים שבבריאה, מעין המבנה של של העולם. גם שם בספר יש פירוט כמה האדם עולם קטן. מה שאומר הזוהר. למה האדם עולם קטן. כי באמת יש בו את הכל. אבל ההערות שמשפיעות יותר על האדם, יותר מכל דבר אחר, בהתאם לאותיות שמו. האות הראשונה של השם היא הכי דומיננטית, הכי פעילה בשם. למשל, אדם ששמו פותח באות ג'. האות ג' עניינה גמילה, נתינה, הענקה. לכן גם האות ג' נראית כמו אדם זקוף שצועד והולך לד שזה הדל. לד יש דליה ודלות. לכול יש שורש אחד שהאדם

יכול לבחור, לנטב אותו לחיוב ולשלילה. יש לו אדם את הבחירה שלו. האות ג' היא כוח של נתינה. אז אדם ששמו מתחיל באות ג', הפעילות של הנטייה שלו לתת ולהעניק לאחרים יותר חזקה מאחרים. זה חיובי או שלילי? תלוי איך הוא השתמש בזה. הוא יכול להשתמש בנתינה בצורה לא נכונה. הוא יכול לתת ללא גבולות עד שהוא יקרוס. צריך לדעת איפה הגבול. הוא יכול לא לסרב לאחרים. חברים לוקחים אותו למקומות לא טובים והוא לא מסוגל לומר לא אני לא הולך למקום הזה כי הוא יותר מדי נתינה. לכל אות יש את ההשפעה שלה. לכן באמת רצוי לכתחילה לא לתת לילד שם שהוא פחות משלוש אותיות. אם נתנו נתנו. אם כבר נתנו לילד שם כמו שיש היום הרבה גל רן וכדומה

נתנו. כי כבר נתנו אז יש לו כבר את הכוחות שלו. אבל אם מראש שואלים הרצוי משלוש אותיות ומעלה לתת לו לפחות שלוש צינורות. גם לא צריכים לקרוא לו אחשוורוש יהיה לו הרבה הרבה אותיות בשם אבל מי שלוש אותיות ומעלה זה כבר טוב גם בזה יש הרצאה שנקראת שם האדם שיש בה הרחבה על מתן שם לילד לכתחילה אבל אם רואים שהשם פועל באדם הזה בצורה לא טובה למשל האות ס מהצד החיובי שלה היא אות של שמירה כמו חומה שסוג סוגרת ס מלשון סומך ספר 60 כמו שכתוב בשיר השירים ש60 זה מספר של שמירה הנה מיטתו של שלמה 60 גיבורים סביב לה 60 זה מספר של שמירה כל אות יש בה שלושה מסלולים אופן הגיעתאות ס מלשון סומך צורת האות כמו חומה ששומרת על מי

שבפנים והערך המספרי הגימטרי של האות שזה ה-60 אז אחת למשל ששמע פותח באות ס יש לה שפע של שמירה והגנה אבל לפעמים אפשר לראות אצלה שהאות ס פעלה דווקא לכיוון הפוך הכיוון ההפוך של האות ס היא יכולה מאוד לחנוק ולהלחיץ להכניס את האדם לחרדות לפחדים לתסכולים פנימיים אז אם רואים מצבים כאלה שהאות ס פעלה בצורה לא נכונה כאן יש מקום להתערב בשם ובדרך כלל לא משנים שם אלא מוסיפים שם אלא אם כן השינוי מאוד קל בשם עצמו אז אז יוסיפו לה בדרך כלל שם שהאות ה' מסוימת לבנות. אות שמסיימת באות ה, שם שמסיים באות ה' הוא שם מאוד רצוי. כי האות ה היא אות מאוד פותחת, מאות נקבית. רואים בלשון זכר, כשהופכים לשון זכר ללשון נקבה,

תמיד האות ה' ילד ילדה מלך, מלכה. בדקדוק עברי רגיל לא מבינים למה. בתורת הקבלה זה מוסבר. כל הדקדוק העברי מבוסס על תורת הקבלה שהם לא לומדים את זה באוניברסיטה ואפילו יודעים שיש קשר בין הדברים אבל הכל מבוסס על היסודות האלה כי האות ה' למעשה בספירות האות ה שייכת לספירת מלכות הספירה העשירית ושורש הנקבה האישה שורש נשמתה בספירת מלכות גם שורש הפרנסה שם בספירת מלכות זו הסיבה שאדם שמכבד את אשתו זוכה לשפע של פרנסה כשהוא מכבד את אשתו במילים טובות נזהר שלא לפגוע בה, קונה לה בגדים יפים, תכשיטים יפים, נותן לה שמחה, הוא צריך לדעת, אני לא מכבד את הגוף הזה שנמצא פה. הגוף זה רק לבוש. מי שנמצא כאן באמת זו הנשמה.

והנשמה הזו שורש נשמתה בספירת מלכות. כשאני מכבד אותה, אני ממילא מכבד את השורש שלה. ואז הוא מוריד לעצמו שפע של ברכה, של פרנסה, כי הכל קשור אחד לשני. גם השבת נמצאת שם. שבת המלכה, הרעיה היא המלכה. הכל על אותו יסוד שזה האות ה'היא אות נקבית לכן גם השבת היא מקור הברכה כשאדם שומר שבת כהלכה מוריד לעצמו שפע של ברכה בכסף בתלמוד כתוב שרבה אחד האמוראים שהיה מקובל גדול כתוב שהוא יצר אדם על פי ספר יצירה רבה אמר לבנה מחוזה הוקירו לנשותייכו כי איך דתתעטרו אתם רוצים להתעשר תכבדו את נשותיכם וככה אתם תתאשרו ככה היה תמיד מייעץ לבני ירו שיכבדו את נשותיהם ואם כבר הזכרתי כי לפעמים יוצא לי לדבר עם צעירים שהם כבר כמה

שנים מכירים אחד את השני ואני שואל אותם אתם מתכננים להתחתן? כן, החלטנו להתחתן. מתי אתם מתכוונים להתחתן? עוד שלוש שנים. למה עוד שלוש שנים? נתבסס כלכלית, נחסוך כסף, פוגשים אותם אחרי שנתיים וחצי. נו, אתה מבוסס כלכלית? איפה? פה רק הסתבחתי יותר עם חובות ולא לא התבסס כלכלית. כך זה בלמעלה מ-90% מהמקרים. לכן תמיד אני אומר להם בשביל כסף לא מעכבים חתונה. אתה רוצה ברכה בכסף תתחתן ותכבד את אשתך. לא רק תתחתן, תכבד אותה. תוריד לעצמך שפע של ברכה. כמובן גם השבת אלה שני דברים שמורידים שפע של ברכה לאדם. אבל ככה ברווקות אוספים כסף, מבזבזים על כל מיני שטויות. ובסוף לא אין ברכה בכסף אבל תהיה נשוי תכבד אותה אתה

תראה שיהיה לך שפע של ברכה ואז זה כבר אחרת לחלוטין אז שינוי השם יש לו את היכולת לקרוע גזר דינו של אדם אבל דווקא בגלל העוצמה שיש לשינוי השם לא מזדרזים לשנות שם לא מתערבים בשם בקלות שם הריסה שם שניתן מראש לילד יש לו כוח חזק כי ההורים נתנו אותו כתוב שכמין רוח הקודש נזרקת בהורים כשנותנים שם לילד. לכן תמיד אני אומר להורים ששואלים איזה שם לתת לילד. אני אומר להם תבחרו אתם כמה שמות ואז תתייעצו איזה שם עדיף מתוכם. אבל אל תבקשו מאחרים שיתנו לכם עצות או כמו שיש כאלה נולד תינוק שואלים את הילדה בת החמש איך את רוצה שנקרא לאחיך? זה לא התפקיד שלה. ההורים צריך שיבוא שמתוכם יבוא השם הם יתנו את השם. גם לא הסבא

והסבתא שזה יבוא מההורים. בדרך כלל מתי כן משנים שם שם בקיצוניות שינוי ולא רק הוספה רק במצבים מאוד מאוד חמורים שבזה צריך גדולי ישראל שיכריאו בדבר כזה מצב של חולי שיש בו סכנה זה כן שיקול להוסיף שם כשיש מצב של חולי שיש בו סכנה יש בדרך כלל בסוף ספרי תהילים נוסח מיוחד שבתוך השינוי השם גם מתפללים עליו. יש קריאת פרקי תהילים לפני כן. ואז בתוך הנוסח מזכירים שעד היום הוא נקרא כך וכך ומהיום הוא יקרא. נניח עד היום קראו לו אברהם ממחר קראו לו אברהם יצחק או אברהם חיים אם רוצים להוסיף עניין של חיים. ויצחק סתם נתתי כדוגמה בלי קשר לעניין של החולי ואז ממשיכים ואומרים שאם נגזרה גזירה על אברהם בן פלונית על אברהם

יצחק בן פלונית לא נגזרה הגזרה. על אברהם חיים לא נגזרה הגזירה. כי בעצם שינינו לו כאן. זה כאילו אדם אחר, זה מישהו אחר. אמנם לשנות שהם לא חייבים את כל העניין הזה של תהילים, מספיק שיש 10ה. אם יש גם ספר תורה עוד יותר טוב כמו בעלייה לתורה. ואפשר לעשות מי שברך פשוט כמו שעושים מי שברך שמברכים מי שברך וכולי יברך את פלוני בן פלונית שיקרא מהיום כך וכך בן פלונית. וזה מספיק. ממשיכים לברך אותו וזה ואז השם נדפס. אבל זה שמשנים בתעודת זהות אין לזה משקל ואין שום תוקף בשינוי שמו של אדם. כדי ששם חדש יתפס, כדי ששם חדש יתפס צריך מהשניים. או הכרזה בפני עשרה בבית כנסת בבשעת הדחק, חולה מסוכן, ניתוח, אין אין 10ה. אפשר

אפילו ליד שלושה בלי בית כנסת להגיד את הנוסח וזה תופס. או שם נדפס כשהרבה עוברים לשם אחר. כלומר אדם שלא שינוי לו את השם בבית הכנסת אבל כבר כמה שנים שקוראים לו בשם החדש אז השם נדפס גם לי הבית כנסת כי כבר רווח השם נתפס בציבורנים השם הזה

מה פירוש יודע שהשם שלו הוא לא שלו

זאת מדברת על תחושה פנימית שהוא לא מתחבר לשם

אדם שמרגיש דחייה משמו והוא מתחבר יותר לשם אחר ברוב המקרים ייעצו לו לעבור לשם השני אבל זה זה דורש התייעצות כי לפעמים זה לא נובע ממקום טוב. יש מצבים שזה נובע ממקום טוב של תחושה אמיתית שאני מתחבר לאותיות האלה ולא לאותיות האלה, אבל לפעמים זה נובע ממקום אחר. לכן תמיד טוב להתייעץ.

אם אם יש צורך אמיתי אפשר לשנות גם שם פעמיים.

אבל תראי שאצל גדולי ישראל הם את השמות של עצמם הם כמעט לא משנים. זה כי לא פשוט לשנות שם. אם יש ממש סיבה אמיתית ויש צורך אמיתי משנים. אבל לא בקלות. חלה נגיד עם פחד שלא עומד לראות משהו עם העיניים זה דוגמה אצלי

לא סתם פחד לא צריך לפחד בשביל סתם פחד רופא עניים זאת אומרת שמצב א קצת לא טוב אז כדאי לשנות

יכול להיות שכן אם הרופא אומר שיש בעיה מסוימת אבל צריך לראות גם שיש קשר בין השם הקודם לעין יכולה לפנות אם אני רוצה להתי בעניין הזה

המבינים הגדולים המבינים הגדולים היום באותיות בשמות מה שלי ידוע זה הרב חיים קנייבסקי מבני ברק

שנשים יכולות לדבר מבר עם אשתו הוא לא מקבל נשים אבל אשתו שואלת אותו ומחזירה שם אפילו בטלפון או הרב מרדכי אליהו מירושלים שאני לא יודע אם הוא כבר מקבל קהל הוא חלחה לא יודע מה מצבו היום שהשם ישלח לו רפואה שלמה אמן

אתה תוכל לתת לי את הטלפון אחר

אין לי את הטלפונים אבל זה די מפורסם רב חיים קנייבסקי מבני ברק מפורסם מאוד הרב חיים קנייבסקי כן מבני ברק הוא בנו של הסטייפלר

שואלים כאן מה קורה עם השמות של 12 השבטים שהיו רק שתי אותיות כמו גד ודן התשובה היא שם שטוב כאן בגלל שאנחנו נכנסנו זה רק כדרך אגב אני לא לא יכלתי להתפרס על הכל בהרצאה מלאה יש פירוט בעניין הזה שם כבר הזכרתי שיש שמות שהם בני שתי אותיות ובכל זאת הם שמות חזקים שמות של גדולי ישראל גדולי האומה הם שמות מאוד מומלצים גם אם רק שני יש בהם רק שתי אותיות עצם העובדה שהאדם נקרא על שמו של אדם מגדולי ישראל בפרט בתקופות ההם, תקופת התנ"ך שכבר לפני 2000 שנה כתוב במדרש דברים גדולים על אדם שזוכה ששמו יהיה על שם אחד מגדולי ישראל בתקופת התנ"ך כמו אברהם, יצחק, יעקב, השבטים אנשים גדולים שיש הרבה אורות ב בשמותיהם. זה

עדיף מכל השמות המודרניים שממציאים היום ומחדשים דברים חדשים. כמו שבחולון סיפרתי פעם הגעתי שם להרצאה אז הייתה שם גברת לא בהרצאה אבל אמרו לי ששם בחולון גרה הגברת שלכל ילד או ילדה היא מעניקה שם ייחודי שאין לאף אחד במדינה

ונולדה לב בת בטו בשבט והיא חיפשה איזה שם אין במדינה ולא נחת דעתה עד שנתנה שם לילדה אוחזת ענף עץ השקד זה שם הילדה אני לא יודע אם יש מקום בתעודת זהות לכל ה המילים יש כאן שאלה עמוקה. האם התערבות בשם זה לא שינוי במעשה הבריאה? כי לאחר שמלמעלה כבר ניתן שם מסוים, האם זה בסדר שאנחנו נתערב ונשנה? אני קצת ארחיב את השאלה. למשל, יש הלכה שאסור להרכיב בין צמחים שונים כי אסור להתערב במעשה הבריאה. למשל פרשזיף, הפרסק ושזיף שהורכב יחד, מעשה שאסור לעשות. כתוב בהלכה שאם כבר עשו מותר לנו לאכול אבל אסור להרכיב ולשנות או בין בעלי חיים הרכבות שונות דבר שהוא אסור כלומר יש גבול עד כמה אדם יכול להתערב במעשה הבריאה אבל

כאן מכיוון ששם האדם עצמו הוא שייך לבחירה של האדם כי ההורים בוחרים את השם והם יכולים לבחור שם כזה או אחרה

כהערה אבל גם לאחר ההערה יש להם את הבחירה שלהם וגם לאחר שהילד קיבל שם מסוים יש לו את הבחירה שלו להפעיל עיל כל אות לחיוב או לשלילה במעשים שלו, בהנהגות שלו, הוא יכול להפעיל. אז אם הוא כבר בחר במסלול לא כל כך טוב מבחינה מסוימת, זאת אומרת הוא הפעיל את הכוח הזה שהוא קיבל למקום שלילי, אז מן הראוי לעזור לו להחליף צינורות מסוימים כדי שיוכל להשתמש בהם טוב יותר. אבל זה שייך לבחירה של האדם. עד כאן ביחס לשמות. זה הדבר השלישי ברשימת הנקודות שקוראות גזר דינו של אדם. אז אמרנו צדקה, צעקה, שזו תפילה מעומק הלב, שינוי השם ושינוי מעשה. מה זה שינוי מעשה? מתפרס על שלושה מסלולים. מצוות שבין אדם לחברו, מצוות שבין

האדם לבין בוראו ותיקון המידות. זה שייך לשינוי מעשה. מצוות שבין אדם לחברו. יש רשימה ארוכה של מצוות שהאדם נדרש כלפי זולתו כמו לא תיקום ולא תיתור שאסור לאדם לנקום בחברו לא נתת לי גם אני לא אתן לך גם לא לנטור אתה לא נתת לי אבל אני לא כמוך אני כן נותן ואז אתה נותן אבל אחרי שאתה מזכיר לו שאתה לא גם זה זו נטירה שאדם שומר בלב והצטוונו בתורה לא תיקום ולא תיתור אל תשמור אפילו בלב ואגב נציין אף על פי שהמצווה הזו לא קלה שלא לשמור בלב אבל אדם שזוכה לעבוד על עצמו, זה עבודה פנימית עד שהיא הופכת להיות חלק ממנו, זה אדם שאי אפשר לתאר את השמחה ואת הרוגע ואת השלווה שהוא חי בה. לכאורה המצווה הזו נראית כאילו היא

נועדה להגן על החברה, שגם אם מישהו עשה לך לא טוב, אל תזיק לו חזרה, אל תציק לו כאילו לסביבה. זה נכון, גם הסביבה מרוויחה, אבל המרוויח הגדול הוא האדם עצמו. כי אדם ששומר בליבו כעסים, תינות, לאט לאט זה מצטבר, הוא הופך להיות אדם מריר. ובדרך כלל זה גם בא לידי ביטוי אפילו בתווי הפנים שלו. כשאדם מריר בתוכו, אפילו התבי פנים הופכים להיות תווי פנים, רואים זה אדם עצבני, זה אדם רגוע. הפנים מראים מה שבפנים, לכן נקראים בשם פנים. הם מראים מי הוא האדם בתוכו. לכן ככל שהוא בונה את עצמו על ידי חשיבה נכונה ל לחיות נכון על פי ההוראות יצרן האלה שלא תיקום ולא תעור לדון לכף זכות יש מצווה מהתורה בצדק תשפוט אמיתך זה לא

נאמר על השופטים על השופטים יש מצווה אחרת צדק צדק תרדוף זה במערכת המשפט שופטים ושוטרים תיתן לך אבל בצדק תשפוט אמיתך בבן אדם לחברו אמיתך החבר שלך כשאתה רואה אותו עושה מעשה שניתן לדון אותו לקח כף זכות או לכף חובה תדון אותו לצד הצדק תצדיק אותו בדעתך הבה דן את כל האדם לכף זכות כמו שכתוב במשנה בפרקי אבות תשפוט אותו לכף זכות והאמת שלכל אדם שיש קצת ניסיון חיים הרבה יותר קל לו לדון לכף זכות כי הוא לומד עם החיים כמה מקרים ראיתי דברים שנחשבו כמעשים לא טובים כשהתמונה התבהרה ראיתי שאדרבה האדם שחשבתי שהוא לא בסדר הוא היה בסדר גמור גם על עצמו הוא יודע לפעמים האדם עושה מעשה שהוא יודע אם מישהו שלא מכיר את כל

התמונה יראה אותי עכשיו יגיד שאני מושחט אבל אם הוא היה יודע את כל התמונה היה יודע שזה בדיוק מה שצריך לעשות עכשיו זה הדבר הכי נכון יש מצבים שזה נובע מחוסר הבנה כמה בעיות בשלום בית אפשר לפתור אם ידונו אחד את השני לכף זכות אישה שמבקשת מבעלה תתאמץ מאוד להגיע היום בזמן אתה חוזר מהעבודה אל תדבר עם אף אחד בדרך אני חייבת לצאת אתה חייב להיות עם הילדים שאני לא אחר זה מאוד לא נעים זה השפה מאוד חשובה ובאותו יום הוא מאחר יותר מכל יום. כשהוא נכנס הביתה הוא פוגש מולו חבית של חומר נפץ מתפוצצת מולו. איזה צעקות, איזה איזה ביטויים, איזה מילים. אם היא הייתה דנה אותו לכף זכות שאולי יש פקקים בדרך, אולי קרה איזה

עניין, אולי מישהו תפס אותו בדבר שהוא פיקוח נפש, אי אפשר לדעת. כשיבוא היא תדבר איתו יותר בנחת. יכול להיות שהוא באמת היה לו בסדר, אז היא תוכל אחר כך לברר את זה, אבל היא לא תגיע לעצבים ולתסכולים שהיא תהיה מסכנה והוא יהיה מסכן ויריבו על זה אחר כך כמה ימים. אפשר לפתור הרבה בעיות. לפעמים זה חוסר הבנה. יש סיפור אמיתי שהיה בירושלים, זוג צעיר, זוג טרי שהתחתנו ממש בימים לאחר החתונה. האישה מגישה את האוכל, הכלה הצעירה, יושבים שניהם שמחים ליד השולחן והיא לוקחת את כיכר הלחם, פורסת פרוסות ואת החלק הקשה הראשוני שהיא פרסה נתנה לחתן לבעלה.

הוא קצת הרגיש לא נוח. את לא אוהבת את הלחם הקשה, תניחי בצד, למה אני צריך לאכול? אבל בסדר, שתק, קורה, אכל בשקט. ארוחת צהריים ביום שלמחרת היא פורסת, מעבירה אליו את החלק הקשה. יומיים, שלושה, ארבעה ימים, יום אחד הוא כבר לא התאפק. אמר לה, אני לא מבין אותך, למה אני צריך לאכול את זה? היא הסתכלה עליו בתדהמה.

היא אמרה לו, "מאז שהיינו ילדים קטנים אצלנו בבית, כל הילדים רבים, מי יאכל את החלק הקשה של הלחם?" ואני רציתי לכבד אותך ולא הבנתי איזה אגואיסט אתה שאתה אוכל הכל לבד ואף פעם לא נותן גם לי היא עוד לא הבינה אותו דברים פשוטים של לדון לכף זכות לנסות להבין אולי אולי אצלה זה אחרת כמובן שטוב ללבן דברים טוב לברר לפתוח את הנושא בצורה עדינה בצורה מכובדת כדי להבין מה קורה אמרתי כבר פעם שתמיד כשמוחים ביקורת תמיד צריכים להתחיל בשבח לסיים בשבח ורק באמצע להכניס את ההערה ואז חוסכים שאין ריבים ואין כעסים כשפותחים בשבח אז המסר אני מעריך אותך אני אוהב אותך אתה 100% יש רק דבר שמפריע לי שמאוד חשוב לי שזה יהיה תוקן

אבל בסך הכל אתה אדם נפלא זה בעצם המסר כשהביקורת מעוברת בצורה כזו פותרים את הבעיה בלי לריב אבל אם מיד מתיחים ביקורת בדרך כלל זה גורם ריב למה כי כש כשמהירים לאדם, מבקרים אותו, הוא שומע את המילים אתה לא בסדר. יש מי שאוהב לשמוע שהוא לא בסדר? אז הוא מתפרץ, אני לא בסדר, את לא בסדר. ואם הוא מהמדרין אז גם כל המשפחה שלה לא בסדר, ממשיך להוסיף. אבל אם מראש פותחים בדברי שבח, מסיימים בשבח, באמצע בצורה מכובדת מכניסים את הדברים וגם מוצאים את העיתוי הנכון, שזה מאוד חשוב, מתי להאיר, מתי לבקר, אפשר לפתור הרבה בעיות בלי להגיע לקצרים ולסכסוכים ולהינהמויות. אז יש מצוות שבין אדם לחברו שהצטוונו בהם שאדם שהוא מתוקן

בהם כמובן שלא לגזול שלא להונות הונאת דברים בתורה בשני מקומות כתוב לא תונו במקום אחד כתוב לא תונו איש את עמיתו במקום אחר כתוב לא תונו איש את אחיו חז"ל אומרים שפסוק אחד מדבר על הונאת ממון רמאות בכסף במסחר אתה עובד עליו לוקח מה שלא מגיע במקום אחר אוונאת דברים. הונאת דברים זה צער שאדם מצאר את חברו במילים. למשל כתוב בתלמוד לעולם יזהר אדם בהונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה הונאתה קרובה. בגלל שהאישה יותר רגישה והיא נפגעת מהר ובוכה מהר אז אתה בקלות יכול לגרום לצער הרבה יותר מאשר לאדם אחר. אז צריך להיזהר בהונאת אשתו יותר בהונאה אחרת. כאן צריך להבין למה זה נקרא הונאה. הונאה בדרך כלל זו רמהות. ופה התורה

השתמשה במילה הונאה בשעה שמדברים על תחושה של צער שמעניקים אחד לשני. אבל ההסבר הוא על פי האמת האדם צריך להיות בשמחה. כשגורמים לו צער מרמים אותו. אם אני במילים אומר למישהו דברים שגורמים לו מצוקה שלא כדין לא מגיע לו הצער הזה. ואני אומר לו את הדברים ומציק לו, אני בעצם מרמה אותו כי אני מכניס אותו לאווירה של צער שלא מגיעה לו, הוא צריך להיות בשמחה ובגללי הוא הצטער עכשיו. אדם שציער את חברו, אדם שפגע בחברו, יש לא לדבר על אדם שגזל מחברו, כותב הרמב"ם, אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חברו. עבירות שבין אדם לחברו חמורות יותר מעבירות שבין האדם לבוראו לעניין זה. למה? כי בעבירות שבין אדם לחברו יש כפל עבירה.

זה גם בינו לבין חברו וגם בינו לבין בוראו. כי אדם שגוזל או נוקם או נוטר הוא בעצם עובר איסור מהתורה. אז הוא גם חותק כלפי חברו וגם חותק כלפי מי שברא אותו שאומר לו לא לעשות דבר כזה. אז איך הסדר של התיקון שלו של אדם כזה ראשית מפייס את חברו. לכן נהגו בערב כיפור לבקש סליחה אחד מהשני. בעל מאישה, אישה מבעלה. ההורים מהילדים, זאת אומרת הילדים מהוריהם ולא צריכים להתבייש בזה. לבקש בעבודה, בחברה, בהרבה בתי כנסת נהוג מנהג מאוד יפה שלפני כל נדרי הגבאי מודיע רבותיי, כל אחד יוצא מפיב את המילים. אני מוכל לכל מי שצייר אותי. וזה חשוב כי זה מוסיף יותר שמירה לעם ישראל, פחות פחות קטרוג על עם ישראל. זה דבר שהוא חשוב

כשמפייס את חברו וחברו מחל לו או אם הוא גזל כסף כמו שאמר לי פעם בחור אחד שחזר בתשובה אומר כשהייתי בתיכון קבוע בדרך ללימודים הייתי נכנס לאיזה מכולת היה שם זקן אחד הייתי לוקח חבילת פיצוחים לדרך בלי שהוא יראה קבוע היה לוקח פיצוחים מה אני אעשה עכשיו אדם שגזל מחברו חייב להשיב אמרתי לו תעמוד בכמה זה מסתכם 3000 שק 4000 שק כל התקופה פה שאתה עברת משם אז תדע שאתה חייב את הסכום הזה לבעל המכולת הוא עדיין מוכר שם הוא אמר לי שכן תצלצל אליו אם לא נעים לך לפנות אליו ישירות תרים טלפון תאמר לו מדבר בחור שהיה עובר ולוקח ואני כעת התחלתי להתחזק ואני מצטער על מה שהיה אני רוצה להשיב לך את הגזלה זה מסתכם בערך בכך וכך

אם הוא יאמר לך אני מוכה לך ויש כאלה שהוא לא צריך את הכסף הזה והוא מאוד מעריך את זה שאדם מתחרט על מה שעשה, אני מוכה לך. אז אתה לא צריך להחזיר לו. אבל אם הוא אומר, "טוב, אז תחזיר לי את הכסף, תשאל אותו מה חשבון הבנק שלך, כי לפעמים אנשים מפחדים לבוא ישירות שלא יפתח לו תיק במשטרה או משהו, מה חשבון הבנק? תפקיד לו את זה בחשבון או תיכנס למכולת שלו בלי שהוא ידע ותכניס לו איזה דבר במדפים מוצרים שווה ערך לאותו עניין. צריך להשיב את הגזלה. ואחרי שהוא משיב את הגזלה זה עדיין לא נמחק. אחר כך הוא צריך לעשות תשובה בינו לבין האלוקים. בוידוי שאומרים גזלנו הרי הרמב"ם כותב מה זה תשובה כשאדם מתחרט עלי עבר על המעשה

הלא טוב שהוא עשה מקבל עלתיד שהוא ישתנה באותו דבר ובאמת משתדל בזה ומתוודה בפיב צריך גם את הווידוי בפה לא צריך בית כנסת ולא רב לעניין זה בנים אתם להשם אלוקיכם ישירות עם הקדוש ברוך הוא טעיתי נכשלתי עשיתי כך וכך אני מתחרט אבל עבירות שלבין אדם לחברו ראשית צריך לפייס את חברו שימחל לו ורק אז מה קורה באדם שגזל והוא לא יודע ממי הוא גזל היה מוכר, הלך, לא יודע איפה הוא היום, אין לי שום דרך להתר אותו, או שהוא כבר לא זוכר, לקחתי מזה, לקחתי מההוא. מה עושים עם מצב כזה? כתוב בהלכה, גזל ולא ידע ממי גזל, יעשה בהם צורכי רבים. מה זה צורכי רבים? יתרום לדבר שהרבה אנשים משתמשים בו. סידורים לכותל, ארגון חסד שעושה

חסד כלל ארצי. ואומרים חכמי הקבלה, כשאדם עושה תשובה מעומק הלב, הקדוש ברוך הוא מסובב שאותו אדם שגזלת ממנו מגיע לכותל ואיזה סידור בדיוק הוא יקח ליד? את הסידור שלך. כי אדם שרוצה להיטהר, הבא להיטהר, מסייעין בידו. אז הקדוש ברוך הוא מסייע לו להשיב את הגזלה או לנגזל או ליורשים של הנגזל. באופן שבסופו של דבר זה יסתדר. אבל אין תביעה לאדם מעבר לכוחות שלו. מה שבכוחותיו לעשות יעשה. זה שייך לחלק של מצוות שבין אדם לחברו. יש מצוות שבינו לבין הקדוש ברוך הוא, שזה לא נוגע לבני אדם כמו שבת, תפילין, לעשות קידוש, לא להתגלח בסכין, לברך על כל דבר שהוא אוכל, סוכה בסוכות, לולב, מצא בליל הסדר. יש מצוות שזה בין האדם לבין

בוראו. פעם בערוץ אחד הייתה איזה תוכנית ושמה מרעיין שאל היינו שם כמה ביניהם הייתה שם פרופסור מברילן ועוד דוקטור מברילן לא זוכר מה ועוד אז הוא שאל גם אותה וגם אותי מהיא ההגדרה של צדיק ביהדות מה זה צדיק

צדק

כן אבל מה ההגדרה זאת אומרת איך מתי האדם נקרא צדיק

זו בעצם הייתה השאלה לא זה התוצאה שמלאכתו נשאת על ידי אחרים השאלה מה הי ההגדרה? מתי אתה יכול לומר האדם הזה צדיק? שהוא מתנהג באמות מידת אבות כלפי בורא עולם וכלפי

אה הוא שואל לא שואל

כן בסדר שם שאלו ובסדר גמור כן

למה אתם צריך גם לגירוע אינטלקטואלי גם לשאול שאלות והזה מגוון

פותח את המוח קצת

אמרתי לו למרעיין אדם שהוא 100% במצוות שבינו לבין האלוקים שבת תפילין צניעות כשרות 100% אבל הוא לא בסדר בבין אדם לחברו אין לו כבוד לזולת, אין לו יחס, זה לא צדיק. וכן הפוך, אדם שהוא 100% במצוות שבינו לבין חברו, אבל הוא לא בסדר במצוות בינו לבין האלוקים, הוא גם לא נקרא צדיק. צדיק אמיתי זה אדם שפועל בשני המסלולים. הוא משתדל להיות מתוכן גם בבן אדם לחברו וגם בבן אדם למקום. וכמובן שאין הכוונה שהוא אף פעם לא מועד. גם אדם שמועד יכול להיכר צדיק. כמו הפסוק שבע ייפול צדיק וקם. אם הוא נופל למה הוא נקרא צדיק? התשובה היא בגלל שהוא קם. הוא נופל כי הוא לא מספיק חזק, אבל הוא מתוך הנפילה לומד איך ללכת. כמו ילד

שלומד הליכה, נפל, קם, שוב נפל עד שהוא מתייצב, אבל מכל נפילה הוא גודר את עצמו יותר, לומד יותר איך להתעלות ואז הוא עולה על דרך המלך. הדבר השלישי שיש במה שכתוב שינוי מעשה זה עבודת המידות. יש מצוות שבינו לבין חברו, מצוות בינו לבין האלוקים ועבודת המידות. מה זה עבודת המידות? שהוא מעצב את האישיות הפנימית שלו על ידי שהוא מרגיל את עצמו לא לכעוס. יש אדם שהוא כועס, הוא לא מזיקף אחד. קורה דבר שלא מצחן בעיניו, בתוכו הוא בוער, אבל הוא מספיק מאופק שלא להזיק לאף אחד. החברה לא מפסידה, אבל הוא עדיין לא אדם מתוקן. השינוי מעשה זה גם השינוי הפנימי שלו שיחנך את עצמו לא להגיע לכעס זו עבודה גדולה יש ספרים שמדריכים

ספר שנקרא עשר כעס מליבך עם הרבה סיפורים מגדולי ישראל עם עצות מעשיות איך האדם יכול להתגבר על כעסים ולהיכנס למסלול שגם כשקורים דברים שלא מוצאים חן בעיניו לדעת איך להתמודד עם הדבר שאגב חשוב מאוד לחנך ילדים עוד מהגיל הרך לדברים האלה ללמד אותו איך איך להתמודד ולא להגיע למצבים של עצבים וכולי. איך פותרים בעיות מבלי להגיע להתפרצויות? בכלל ילד שמרגילים אותו לעיפוק, לשליטה בעצמו, זה ילד שירוויח לכל החיים בכל התחומים. יש ספר שיצא לאחרונה שילד שלומד לדחות סיפוקים בעתיד הוא יהיה גם ילד עשיר. אפילו כלכלית זה יעזור לו כי אם הוא לא לומד לדחות סיפוקים, יש לו כסף, הוא רוצה משהו מיד קונה, בסוף הוא נשאר בלי שום

דבר, אבל כשהוא יודע אני צריך לחסוך, אני אשמור אחר כך, תחיית סיפוקים. זה ילד שלאחר מכן גם יכול להתאשר, זה יעזור לו אפילו כלכלית צריך רק לחנך אותו מראש יש ילד שזה טבעי אצלו, שילד צריך לחנך אותו וכך בכל המידות שיש לאדם. עוד נקודה אחת ובזה נסיים דבר שנוגע לכלל ישראל. עד עכשיו דיברנו על ביטול גזרות במישור האישי של האדם וריבוי חסד המתקת הדינים והשפעה של שפע של חסד על האדם. אז הזכרנו את העניין של הנתינה לכלל, שהוא לא רק דואג לעצמו, את העניין של השמחה, כי בשמחה תצאון וארבע עצות שמופיעים גם בתלמוד שהם צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה שיש להם כוח לקרוא אגזר דינו של אדם. זה באופן פרטי. יש במישור הכללי

של עם ישראל שזה נוגע לכל אחד מאיתנו אבל זה נותן מערך של הגנה שאי אפשר לתאר אותו מעל כלל ישראל. זה נושא האחדות בינינו. מה זה אחדות? אנשים כועסים למה אין אחדות שבפוליטיקה יהיה אחדות נעזוב את הפוליטיקה גם כשיבוא משיח יהיה אחדות בחיים הפרטיים שלנו קרה משהו עם השכנים אני יודע שמעיקר הדין אני צודק אבל כשאני אומר את זה אני אומר כך הוא יאמר כך עדיף להבליג שיכך העיקר שיהיה אחדות בינינו שלא נגיע לריב יש מצבים של אחים בלב הנפש שכל חייהם היו מאוחדים הגיע השלב של הירושה שונאים אחד את השני לא מסתכלים אחד על השני אסור שזה יקרה היה פעם מקרה עם הרב דוד בצרי שבא אליו אדם ושאל אותו, אני הייתי ממש מקרוב ראיתי את

זה. הוא בא אליו ואמר לו שיש לפני שאביו נפטר, במצב הכלכלי לא היה כל כך טוב, אז הוא 80% מהדירה שרכשו לאבא, הוא נתן 80% ו-20% היה לאבא. ועכשיו שאבא נפטר, הוא רוצה לקבל חזרה את ה-80% ו-20% לחלק בין כולם. והאחים אומרים לו, "מה פתאום? זה הדירה של אבא מתחלקת בין כולם?" אבל הוא אומר, "אני נתתי את ה-80%." לכאורה הוא צודק. רק יש לדון בדיני ממונות, אולי אחרי שזה הפך להיות של האבא הזה, הרי כבר ירושה לכולם, יש מקום לדון. הרב בצרי שאל אותו, "אתה ממש זקוק לכסף הזה?" הוא אמר לו, "ברוך השם, מבוסס כלכלית. האחים שלי עם מצב לא כל כך טוב. אני מבוסס, לכן אני גם נתתי לאבא את ה-80% כי לי זה לא הייתה בעיה." אמר לו

הרב, אם כך, אל תיכנס לדון בכלל אם הם צודקים או לא. נניח שתיקח אותם לבית משפט ואתה תצא צודק. אבל מה יהיה העתיד שלכם? איך יהיה הקשר ביניכם במשפחה? בתי משפט, סכסוכים, קצרים, זה לא שווה את זה. תוותר על ה-80% משמיים יתנו לך פי כמה יותר. האחדות הזאת שביניכם חשובה הרבה יותר. כך ביחסי שכנים, משפחה, יש דברים שאפילו שאתה צודק תוותר. וכשאדם מוותר הקדוש ברוך הוא נותן לו כפל כפליים מנתינה לא מפסידים מביטור בשביל שלום לא מפסידים אז או שהוא יקבל כפל כפליים בממון או בבריאות של הילדים או הקדוש ברוך הוא יש לו את הדרכים שלא איך לתת לאדם אבל האחדות מתחילה מאיתנו לא צריך לחפש את הצמרת שהתאחדו כשאנחנו אנשים

הפשוטים הפרטיים מתאחדים בינינו יש את מערך ההגנה על עם ישראל גם אם המעשים שלנו לא טובים כתוב בתלמוד על הפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. כך כתוב בהושע. אומרים חז"ל באור הפסוק גם כשעם ישראל אפילו עובד עצבים. מה זה עצבים? כמו שכתוב עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם. זה כינוי לפסילים האלילים.

אפילו אם הם עובדי עבודה זרה אבל אם הם מחוברים ביניהם אומר הקדוש ברוך הוא הנח לו. אל תעשה צרות לישראל. למה? כי הם מאוחדים ביניהם. כשהבנים מאוחדים גם אם ההתנהגות לא כל כך טובה האבא שמח בהם. נותן להם שמירה והגנה. שזה אחד הדברים הגדולים של עם ישראל. נאחל לכולנו שנזכה באמת לחיים טובים ומאושרים ושהקדוש ברוך הוא יגזור רק גזרות טובות על כלל ישראל. אמן ואמן.