"אני בוכה כמעט על בסיס יומיומי": אהרון פריבר על המקרה הטרגי של בנו

היו לזה תמרורי אזהרה? היו כן אין לי ספק שהיו צריכים לקחת לו את הנשק לאלתר הם לא עשו את זה אינטואיטיבית אתה אתה כבר מרגיש אבל אתה מצחיק

בשלושה שבועות נכד לסבא טרי

איי כן

ובן אהוב לאבא בשלושה שבועות

זה מגדיר אותך מחדש כי הסיטואציה שם הייתה חמש שעות שאנחנו על הרצפה כאילו כולנו בתחנונים אני יכול להגיד שאני בוכה כמעט על בסיס יום יומי.

בבוקר קשה. מה אתה אומר לעצמך שגורם לך לקום מהמיטה? אהרון פריבר כיום מטפל בעבר 12 הצעדים. התבוסו עוד הרבה הכשרות, טיפולים, התמכרויות שאתה היית והיום אתה מטפל במתמקרים. ולפני 11 חודשים עוד כותרת הצטרפה לך לחיים. אף שקול.

כן. זה זה לא עוד כותרת. זה גראונד זירו זה מבטל הכל זה מגדיר אותך מחדש אותך את המשפחה את כולם

אנחנו פוגשים אותך כשעדיין לא תמה שנת ההבל הראשונה זה קרה רק לפני 11 חודשים וכבר נניח את זה באכי דוגרי מה שנקרא הרבה נופלים היו במלחמת חרבות ברזל במלחמה הזאת על ה על הארץ, על האמת, על הצדק. הבן שלך הוא סיפור אחר, יותר מהמושקים נקרא לזה. הבן שלך התאבד, לוחם בגבעתי, ששם קץ לחייו בבסיס ההכשרה בבייסלח. איך התחושה שהבן בזמן מלחמה לא נופל במלחמה? כן, שאלה מורכבת. א, אני אמרתי את זה כבר בהזדמנויות שונות ש ברמה האישית שלי, גם כל מה שאני אומר זה רק מנקודת מבתי, כי כל אחד מבני המשפחה חווה את הדברים אחרת. א אם אני מתבונן ב בערך, אם אפשר לקרוא לזה, או חביבין ייסורין של רבי עקיבא, אז אז אני חושב שאם נתן

היה נופל בקרב, זה היה מתורגם אצלי. השבר הוא שבר. אני לא זה לא משנה איך, אבל אני לא יודע אם זה היה מביא אותי לאותה נקודת שפלות וענווה אה כמו שזה עכשיו.

היו לזה תמרורי אזהרה?

היו. כן. שוב הכל זה ספקולציות והשערות. אם אתה שואל אותי אני חושב אני זו דעתי בלבד שהוא התגייס על מנת ללכת בקרב ואני זוכר ממש בשבת האחרונה שקלטנו שמשהו לא לא לא כרגיל איתו

בשבת האחרונה

ממש בשבת האחרונה אמרתי לו נתן אם אתה מרגיש שהתפוצצו תשחרר אותם תבוא ניצא מזה כאילו אל אל תעמיס על עצמך ממש בלשון הזו. כאילו אם אתה מרגיש שזה כבד עליך, הם לא מעניינים אף אחד. אתה צריך לדאוג לעצמך.

איך אתם שומעים על זה?

א אנחנו למעשה מקבלים טלפון ב בחבוקר של יום שישי שהמפקד שלו שלא לא לא מוצאים את נתן. היום אני יודע להגיד שהם כנראה עשו את זה בהדרגה כי הם ידעו בזמן הטלפון אתה חושב שהם ידעו

כן

אוקיי

א מסתבר שמצאו אצלו שני טלפונים כל התקופה הוא החזיק שני טלפונים אז שלחו איזה הודעה בקבוצה של המחלקה וראו ש וכל הטלפונים אצל המפקדים וראו שכאילו נתן אז אז קראו לו לשימוע כזה והוא היה שם חצי שעה עם המפקד עוד לא קיבלנו את התחקיר אבל ברור לי שהמפקד לא באמת הבין עד כמה נתן א באטרף ובאטרף

אין לי ספק שהיו צריכים לקחת לו את הנשק לאלתר הם לא עשו את עוד מעט נגיע בכלל על כמה אפשר למנוע בבן אדם להתאבד וההשלכות של הדבר הזה ואיך זה פוגש אותך כמישהו שמטפל במצבי קיצון נפשיים וכולי בסוף איך אתם מבינים שהוא שם קץ לחייו

הרגע הסופי זה כשהחיילים מגיעים 9 בבוקר ת

בין הטלפון בח בבוקר עד 9: בבוקר מה קורה בב שעות אנחנו בגיהנום. אתה יודע, אדם ממציא לעצמו כל מיני תקוות בראש, אולי הוא ברח, אולי הוא עוד מעט יגיע, כבר הרמנו טלפונים כל מיני חברים, אולי הוא פה, אולי הוא שם. ואתה אתה מצחיק את הגרוע מכל

כתע כי יש לך ספרה כזאת שזה כנראה מה שהוא עשה.

אני לא רוצה לחשוב עליה באותם שעות. אני לא רוצה לחשוב עליה. אני בוא נגיד ככה אינטואיטיבית אתה אתה כבר מרגיש אבל אתה מצחיק

ואז בתשע נוגשים

כן משהו כזה ת 10 אני לא מפוקס על הזה אבל לפני זה הגיעו שוטרים כי התקשרנו למשטרה של א של לידת בסיס ואז הגיע שוטר והשוטר קיבל איזה טלפון והוא אמר את המילה הותר ברגע שאמר את המילה הותר והתחיל לרדת אז כבר עוד יותר אה

וואו

ואז אה אני יושב מול הטלוויזיה בסלון ויש אבא שאד איבד את שני הבנים שלו מדבר מספר וממש כאילו בסיפור הזה של האבא עם השני בנים אני אני כאילו ממש מרגיש שהקדוש ברוך הוא מקדים לי תרופה למכה כאילו ממש אונליין

כן כי כאילו שוב זה דברים שאני זה לא אי אפשר לשים את זה במילים

אבל אתה ברטרו אתה כן יודע להגיד ש שזה כאילו היה כמו איזשהוא ריכוך שוואלה יכול להיות יותר גרוע אתה בעל תשובה, אבל יותר מאשר התשובה החיצונית של כיפה, זקן, שבת, אתה מתעסק הרבה בתשובת הנפש, פסיכותרפיסט, בעברך מחור שמטפל כיום במניעת התמכרויות על שלל הגוונים. פה בחדר הזה בקליניקה הזאת אתה עושה תהליכים מאוד ארוכים עם אנשים כדי להוציא אותם ממשבר והנה פוקד אותך המשבר הכי גדול לדעתי שיכול לפקוד אבא בטח מטפל בעצמו איך מתמודדים שנים אתה מדבר עם אנשים אתה נותן להם כלים אם בפרקטיקה זה מגיע אליך, זה עוזר. כל הספרות הזאת, כל מה שלמדת? תראה, אני הייתי ממש כאילו כמה חודשים לפני הוצאתי את הספר א פירוש למגילת כהלת שכתבתי. גם הקדשתי אותו לחללי מלחמת חרבות ברזל. לא ידעתי שזה יהיה.

הקדשת אותו. כן. וכהלת הוא הרבה מתעסק ב בהבל, במוות, בהבל של העולם הזה, בהראיות. אז אני חושב שאותי באופן אישי העיסוק בספר גם איךשהוא ריפד לי את ה את המכה האנושה הזאת. א כמובן שגם העיסוק עם בני אדם שהרבה פעמים באים במצבי קיצון אה מתוך ההזדהות איתם מתוך ה מתוך העבודה איתם אז אתה אתה חווה דברים וגם כל מאוראות החיים שלי בעבר אה שחלקם טראומטיים א איך הגמרא אומרת לפום גם לשכנה הזאת לפי גודל האגמל אז ככה שמים עליו מסע אז אני זה לא נקודת התפערות זה פשוט א זה מה שזה

ועדיין אתה אומר תוך כדי שיחה חבל שהמפקד לא שם לב אם הוא היה לוקח את הנשי זה

טבעי זה טבעי אני יכול להגיד

אבל אתה חושב בסליחה שאני מכניס לך לספקולציות אתה חושב שזה מציל אותו שוב זה חוכמת הדיעבד. חוכמת הדיאבד אנחנו תמיד חכמים יותר. זה זה הפירוש שלי לפסוק. לא תוכל לראות את פניי וראית את אחוריי ופניי לא יראו. הרמב"ם מסביר זה שלא תבין את המהות. תבין תופעות אבל לא תוכל להבין את מהות האלוהות. אבל פירוש נוסף זה שאנחנו תמיד לאחורה אנחנו יותר חכמים.

אז אני יכול כן אחר מעשה. אז אני יכול להגיד אוקיי היית צריך להיות יותר קשוב, היית צריך יותר להיות היית צריך להתמסר ואני באחריות מלאה אומר לא עשיתי מספיק, לא התמסרתי מספיק

אבל זה משפט שכל אבא יכול להגיד על כל הילדים שלו כל הזמן.

נכון. נכון אני מסכים. אני מסכים.

לא עשיתי מספיק. זה נראה לי

אבל כשזה קורה משהו כזה קיצון

כן

אז זה יותר מחרסם המקום הזה של

אתה יודע כל המקומות שהיינו המעברים המשפחה עברה מעברים מאוד לא שגרתיים קודם כל לחזור בתשובה לך כי אינדיבידואל זה משהו קיצוני אתה מביא ילדים לעולם הם נולדים לתוך מסגרות מסוימות ובתוך תוכם הם יודעים שאתה בדיסוננס מטורף אצלי זה באמת היה דיסוננסים מאוד מאוד קשים אז הילדים קוראים גם את הסאבטקסט של ההורים את מה שההורה לא אומר את מה שהוא מצחיק ומסתיר אז למרות שיחסית היינו בית שמאוד מדבר ומאוד פתוח ומאוד זה עדיין הילדים ראו הרבה משברים שלי כאדם שלי מול התשובה שלי מול אלוהים שלי מול החיים. לי בעצמי היו כאלה מחשבות לא פעם ולא 100.

אמרת אותם בכל מישהו פעם? אני לא חושב שבטח לא הילדים שעמ דברים לא עובדניים אבל כאילו כמו וואלה נמאס לי כבר אני אסע אני אברח לכם היו לי כל מיני תרלולים כאלה במצבי קיצון אז כן אז אני יכול להגיד ששגיתי במקומות האלה ולא לא לא לא כיבדתי את התפקיד שלי כאבא עד הסוף או כמו שהיום אני מבין אתה יודע אתה עושה טעויות בגיל 35 בגיל 54 אתה לא תעשה

מה לדעתך במקרה הזה הוסיף לך אם הוסיף כמטפל

הוסיף לי ענווה זה לא אני לא כאילו ברווח ה נקרא לזה האישי כאדם אותו אותה אותה אותה אותו ספרי שחביבים יסורים שרבי עקיבא אומר לרבי אליעזר ואומר לו מאיפה הראיה? אז הוא מביא לו את מנשה שהבן של חזקיהו המלך שהחזיר את כל עם ישראל בתשובה ואת את מנשה הבן שלו הוא לא הצליח להחזיר בתשובה רק הייסורים החזירו את מנשה בתשובה אז אני יכול להגיד שהטרגדיות האלה גם של הבן וגם של הנכד

רק אתה רוצה להרחריב קצת על הנכד כי לא נגענו בזה

הנכד הצדיק הזה הקדוש הזה א שלושה שש שבועות אחרי נתן הוא היה בן 40 יום הוא נפטר מחיידק טורף אחרי שעשה ברית ופדיון ו

בשלושה שבועות נכד לסבא טרי

איי כן

ובן אהוב לאבא בשלושה שבועות יש שאלות של אמונה ריבונו של עולם סליחה על הבטות לא קצת הגזמת תפזר תרווח אתה על הגמל הזה אתה מפ פיל הרבה מסע.

כן. אני יכול להגיד ש אני זוכר אה שאני חוזר מ מהבית חולים

על הנכד.

על הנכד. ואני לבד בבית ואני ממש רועד מפחד. זאת אומרת לא לא פחדתי ככה אף פעם

מי פחד שמה

כאילו אני נמצא ממש ממש ביראה אני ממש נמצא בהיראה כי הסיטואציה שם הייתה לא לא ניתנת לתיאור אבל זה היה כאילו חמש שעות שאנחנו על הרצפה כאילו כולנו בתחנונים כן אתה יכול להגיד מה אתה רוצה ממני או מה עשיתי או למה זה מגיע לי? אבל אני ממש לא מאמין בשאלות האלה. אני לא אה מהספרים שקראתי, מהדעת שאספתי.

אתה אומר גם כמטפל, גם כאדם מאמין. אני לא מאמין בשאלות האלה.

כן, אני לא מאמין. וגם בוא הם לא רלוונטיות והנביאים שאלו אותם ו צדיק אתה אדוני כיריב אליך אך משפטים דבר אותך מדוע הדרך ישעים צלך? שאלו כל בוגדי בגד. ירמיהו פרק יב. אני כל כך אוהב את התשובה של הרדק שמה. אז בהמשך הוא אומר לו, "אלור רצת את אדם וילאוך ואיך תתחר סוסים? אתה מה שקורה סביבך, בני אדם אתה לא מבין. עבדו עליך, שמו אותך בחצר המטרה. אז אותי אתה רוצה להבין? האנוש מאלוה הצדק אם מעושה הוא התרגה כל כך הרבה פסוקים שלמדתי והפנמתי את הרעיונות שלהם שבוא נו מה אתה חושב שאתה יכול להבין פה בעולם הזה כלום אני יודע

מה עוזר לך לקום בבוקר

אני יודע שאני משתדל מאוד אני יכול להגיד שאני בוכה כמעט על בסיס יומום יומי יש לי דמעות זה תופס אותך בכל מיני אה מקומות מפתיעים לגמרי. אה אני יכול להגיד שאני יושב במקומות מסוימים ואני בצחוקים ואני משוחר ואני

ויש חרטה על הצחוק. איך אני צוחק? אין. אתה צוחק בלב שלם. אני לא יודע להגיד. שוב זה הכל כזה בלול מהכל. אני אני יכול דקה אחרי שאני צוחק לשים איזה סטנדאפ. כאילו אחרי שאני בוכה לשים סטנדאפ. זה לא זה ממש גם וגם כל הזמן

וזה בסדר

וזה בסדר וזה החיים אבל באופן כללי התפיסה הזאת שאומרת שאני מאוד מאוד מנסה לחיות אותה ואני מתחבר אליה ואני מאמין בה שבטח ובטח אחרי הטרגדיות ששום דבר לא מובן מאליו ולא מגיע לי כלום ההבנה הזאת ככל שאני אני מעמיק בה, היא משחררת אותי.

בבוקר קשה. מה אתה אומר לעצמך שגורם לך לקום מהמיטה ובטוח שהיו בקרים כאלה?

החיים עצמם, ההכרח של החיים, הילדים, האנשים שאני נמצא עבורם, המטופלים שלי עוזרים לי יותר מה שאני עוזר.

זה בדיוק מה שבאתי לשאול, האם הם רפואה גם עבורך?

הם רפואה עבורי. כן, הם רפואה עבורי. כן, כי זה דרך. אתה יודע, אמרו את זה גדולי הצדיקים. ה הרבי מחבד אה ודאי דגל בשיטה הזאת שכאילו במקום להתעסק עם הבעיות שלך, תתעסק עם הבעיות של אחרים,

תבין,

הבעיות שלך התגמדו.

משפט לסיום לכל מי ששומע אותנו, הורים שקולים, כל בן אדם שמתמודד עם משבר כזה או אחר. יש משהו שהיית רוצה להגיד להם? בשבעה ניסיתי ככה לחשוב אם נתן אה היה צריך עכשיו א לנסח את ההוא היה אומר מה הוא היה אומר של נתן מה הכי משקף את נתן אז אני אגיד הוא היה אומר אל תפריע תראה את הזולת ותהיה אתה זה כאילו ממש ממש מסכם לי את נתן כי הוא היה נוח, לא מפריע, לא לוקח מקום, הוא רואה את הזולת והיה אותנטי, היה נאמן לעצמו ואני שוב אני באמת מנסה גם דרך זה שאני משכנע את עצמי וגם אחרים וגם מתוך האמונה שבאמת זה הפילוסופית חיים הכי מיטיבה זה לחיות הודיה. זה פשוט הבחירה הכי טובה מבין כל שאר הבחירות.