"אנשים מתו כמו זבובים" שרה משולם בסיפור אישי כואב ועצוב מתוך מחנות ההשמדה

איך קוראים לך שרה משולם אני הייתי במחנה ריכוז בגיל 14 עד גיל 15 גם היה לי מאוד קשה עברתי את הגיהנום הוריים ישלחו לת הגזים כל הבני דודים וסבים תות דודים דודות הייתי באושוויץ משם בגוב במקום עבודה וברג בזן שם היה הכי גרוע למרות שלא היו תיי גזים אבל מתו אנשים כמו זבובים מחוסר ניקיון מחוסר לא כל כך מניק חוסר תזונה ממחלות טיפוס גם אני קיבלתי טיפוס שכבנו על הרצפה בברגן בלזן שבכל זא באושוויץ שמרו על הניקיון מי שנשאר בחיים מי שבתי גזים אז חלך אז ברגן בלזן היה עוד יותר גרוע אבל שם לא היו טאי גזים זה הייתרון כמה שהייתי חלשה טאי גזים לא היו אי אפשר בכל מקום לשים באושוויץ אנחנו קיבלנו סיר סיר אמל אלה שהם

לא יכלו להשתמש שמו בזה או אנחנו שכבנו 13 בנות ב דרגש היו שלוש קומות בדר גש למעלה למטה מי שהיה באמצע אי אפשר היה להתיישר גם מי שלמטה ואפילו אני לא זוכרת אם למעלה אפשר הה להתיישר אז במקום כזה קטן 39 בנות כנראה קיבלנו איזשהו תרופה בתוך האוכל שלא היה לנו מזור לעולם לא דיברו על זה אני לא מבינה למה אני לא הייתי מסוגלת לאכול את זה הייתי מהבית מפונקת היייתה לנו עוזרת מגישה אוכל על השולחן ו אז הב דודה שלי אמרה הגזיה אותי אמרה תשמעי אם את לא תאכלי את תמותי יקחו אותך לטיה גזים א אמרתי אני למות יותר טוב מלאכול את זה אז אז אמרה את יודעת מה תסגרי את העיניים תסתמי את הא אוזניים ובלאי אז אני סתמתי את

האוזניים עצמתי את העיניים ואת האף ובלתי בלתי היה אני לא יודעת מין תפל כזה אין לי מושג מה היה אחר כך קיבלנו חתיכת לחם מרוח עם משהו ריבה או משהו זה סיפור הייתי נשארת עם עם אושוויץ עם הבת דודה אחר כך את הבת דודה לקחו לעבודה קשה ואני לא רציתי יכולתי להצטרף אליה אבל היייתה לי מין הרגשה אמרתי לך צירוף מקררים לא רציתי ללכת היה טרנספורט אחר עבודות לא כל כך קשות ראיתי שהם כולם חזקים ביותר ואני לא רציתי ללכת שמה אמרתי לה שיקחו אותכם לעבודות קשות אתת הבואי בכל זאת לא הלכתי למקום אחר ושם עבודה היייתה סבירה יחסית עבדנו אמנם 12 שעות בשעה וחצי חלו וחזור אבל בישיבה זה הבדל גדול אחרי אחרי שהתחילו אמריקאים

ורוסים להתקדם אני לא ראיתי את הבת דודה שלי נפרדנו זה היה אולי באוקטובר וראיתי אותה ב זרה במרץ איך שבאו האמריקאים והרוסים נכנסו יותר בפנים אז הכניסו את כולם יותר פנימה כל הזמן גם אותנו בגלל זה שלחו לברגן בזן ראיתי אותה אחרי חצי שנה אז אני נדהמתי כשהיא היייתה נראית רגליים עטופות בסמרטוט שזה לא מילה עד שהיא היייתה הרבה יותר חזקה ממני והיא נפטרה איתי שכבנו על הרצפה על ידי נפטרה בגיל 16 אחרי שחרור הייתי מאוד מאוד חלשה בברגן ולזן שחררו הייתי מאוד מאוד חלשה אז אין לנו לא שמו אותנו בבית חולים אלא היו קסר טינ זה בחוץ לארץ מחנה עבודה אבל בבניין אחד אז שמו אותנו בסרטן ו אבל מה יעשו איתנו כן אז קודם כל

לזרוק את כל הבגדים האלה שיש לנו אז אחר כך הייתי כל כך חלשה שלקחו גייסו נשים גרמניות והונגרית שהיו בצבא וגם היו הרבה גברים הונגרים גם כולם היו מגויסים אז גייסו נשים זרקו לי את כולם היו פשפשים פשפשים מתים היום ונורא היה אז היה סידו שולחן כזה על זה שבנית והורידו הייתי ארומה לגמרי ואישה עם צינור גום היא רכשה אותי הלבישו אותנו לא היו בגדים אז מסו בקסר תין הרבה פיג'מות מהגברים של הגרמנים נכנסתי בו פעמיים ארבע פעמים אבל זה לא משנה לפחות נקי לא היו מזרונים לא היה שום דבר על הרצפה אבל אחרי זמן מה גייסו את ה את ההונגרים ואת הגרמנים כולם היו מגויסים תמלאו שקים עם קש אז מילו שקים עעם קש והעבירו אותנו על

המזרון עסקי קש קיבלנו אוכל היה די הרבה אוכל הביאו לנו ופתאום נכנסתי לדיכאון כל מה שהגזמתי את עצמי משך שנה שלמה נכנסתי לדיכאון והיה שפע של אוכל והביאו לי את האוכל זרחתי לא רוצה הדבר ראשון שלא זרקתי זה הלחם שמתי תחת הראש שלא יגנבו וחייתי על לחם במים איכשהוא קצת התאוששתי מהדיכאון לאט לאט הייתי בדיכאון אמרתי מה יה ליתי אני חלשה אז אני יצאתי אף אחד מה שפחה שלי איננו מה יהיה איתי אז איך שהוא יצאתי מהדיכאון הסתכלתי מהחלון ראיתי אביב ציפורים מזמזמות זה איך שהוא לבד יצאתי מהדיכאון מה את לא יודעת שאת הילדים לוקחים לשוודיה אף אחד לא סיפר לי לקחו אותנו לשוודיה קודם כל לגרמניה היינו בעיר ליבק ליבק בגרמניה

מלבק אני הלו אותנו באוניה מהאוניה ואז התחלתי יותר לאכול והגענו מלבק למעל משוודיה בשוודיה ישר שמו אותנו בקרנטינה עוד פעם זרקו את כל הבגדים שלנו לא היה איזה בגדים היה לי היה לי שמלה ומעיל של של צבא של חי גרמני זה מה שהיה לי בחורף תאמין לי שהרצון גם עוזר הרצון שלי מאוד עזר לי רצון לחות רצון לחיות שאני לא רוצה למות כמו בת דודה רציתי לחיות לא יהיה לנו מושג של זמן לא היה לנו מושג והייתי שמה ובאה אחר כך שליחה בישראל רצו מכל בית ספר אחד או שתיים לשלוח לישראל עם עם דרכון אני לכת לישראל כל ה40 מבתי ספר לקו מפה שם אבל אין יותר מדי בסך הכל 40 בנות עלינו ארצה והגענו לישראל הגענו לחיפה א אח שלי בא לקחת

אותי עוד היה חי הוא הוא היה אחרי זה היו סטודנט כן הייתי מאושרת בעולם פגשת א היה למד למד בטכניון סיפר לי ועובד עובד ולומד מפרנס את עצמו וגר בסחירות אצל משפחה שגמר את הטכניון ושהיה מהנדס התחתן אוטו דרס אותו בן 31 זה היה יש לו בן אישו היייתה בחודש שלישי אז זה היה מדובר לפני 65 שנים כן בעלי נפטר בינואר י שבע שנים אני גרה לבד שתי בנות שלי אחת בארצות הברית ואחד בשוויץ עזבו את הארץ לדוני אבל יש היא נחדה נהדרת בחיפה א זה טוב שיש לי מישהו היא עוזרת לי אני לא לא מנסה להקפיד עליה יותר מדי אבל צריך תופסים למלא הגרמנים נודניקים אז היא עוזרת בכיוון זה כן יש לי שילומים מגרמניה מבחינה כלכלית אין לי בעיות גם

אני עבדתי פנסיה שלי פנסיה של בעלי אז זה בסדר אני משתדלת לא להרגיש אני משתדלת לשלוט על עצמי כמו שלטתי בעצמי במחנה ריכוז גם אני משתדלת לשלוט בעצמי לא להרגיש בודדה קשה מאוד בלילה לישון לבד והכל בטח בודד אין בריירה אז חזקים גם במחנה ריקוס השתדלתי אז פה אני לא אשתדל הרצון עוזר גם ברצון אחרי שבת דודה נפטרה רק לא למות רק לא למות