"יש מחבלים, טילים מעלינו. יריות": אסתר ישייב משחזרת את רגעי האימה

מישהו לוקח לי את היד עוד הפעם ומבקש ממני לרשום עוד הפעם אנה ממך שמור עליי אני אוהבת אותך וככה אני יוצאת למסיבה

אסתר מה שלומך

ברוך השם מה שלומך

ברוך השם אני מתרגשת ממה שאמרת לי עכשיו זה לא כתוב בתחקיר אבל את בתמא גרה

בא לי להתחיל עם זה לא מעניין אותי עכשיו מה שהמפיקה אמרה לי

אמא שלי צדיקה גדולה א עלתה לארץ מברית המועצות מאיפה זה עיר שנקראת גורזני וזהו ו באמת עלתה לארץ היא כל החיים שלה חיה כיהודיה סבא שלי הוא יהודי ופה הייתה צריכה רק להשלים א

גיור

להשלים גיור ובמת

ברוך השם כן

אנחנו באנו לדבר היום על העובדה שאת שורדת נובה אני שונת את המינוח הזה שורדת נובה אבל זה מה שהיה כתוב בתחקיר אז אני אומרת אני אני איך נגדיר את זה

פשוט אסתר זה חלק מהמסע שלי ככה כן זהו נדבר עלייך לא זה שאתורדת נובה ספרי לי מי את

אני אסתר אני בת 27 אה נולדתי באר שבע אדם

בחרוזים שמת לב

כן א מה עוד אנחנו פה לשעה וב סתם

מה את עושה את לומדת עובדת

היום אני בעיקר עושה הרצאות על הסיפור שלי

די תזמני אותי ברור יאללה בעזרת השם הפעם הבאה ש

התחזקות שלך

בהתחזקות ועל ההשגחה פרטית ו ובאופן כללי באמת על כמה שיותר לקדש את השם. זה המטר שלי. אה, לומדת הרבה חסידות. אה, תורה, תניה, כן, תורה, אור, א, מאמרים, רבי, רבי מלובביץ' שמלווה אותי. לומדת הרבה בעיקר בשביל הנפש, בשביל השמחת חיים.

קצת לפני הנובה. ספרי לי איפה זה פוגש אותך, מה את עושה בחיים, איפה את גרה, איפה את נמצאת, למה בכלל החלטת לנסוע? הייתי בארצות הברית טיול כזה אחדרום אמריקה ובאותה תקופה בדיוק הייתי בהוואי במקום הכי באמת הכי יפה בעולם היום אחרי ירושלים כן אבל במקום הכי יפה בעולם

שתוסית

כן זהו זהו כבר ירוץ שים אין לי לרוץ שעליים

לא באמת זהו זה כבר יופי שהוא לא תופס אבל נופים באמת בתקופה באמת על פניו הכי יפה בחיים שלי א מטיילת וכן

הייתי לבד א ובוקר אחד אני ממש כזה מתעוררת עם אה פחד בתוכי, עם איזשהיא חרדה שמשהו ראה בקרוב הולך לקרות לי. אה ובהתחלה מנסה מאוד להתעלם מהפחד הזה. ו

כזאת את מרגישה דברים?

אה לא לא הרגשתי פחד כזה בחיים שלי. כן הייתי לי לפעמים אולי קצת את יודעת פחדים רגילים אבל פחד בעוצמה הזו לא באמת הרגשתי בחיים שלי.

אוקיי.

אה ובהתחלה הייתי בטוחה שזה אולי משהו שקשור לבריאות שלי. אז הלכתי שמה לרופא בארצות הברית, ביקשתי ממנו שיאשר לי שאני בריאה, שאני בסדר, הוא בדק לי את הגרון וכן, באמת זה היה משהו כאילו לא נורמלי. זה משהו שהיה כמו איזשהו שד כזה שמיום ליום ממש התחיל לגדול בתוכי וממש לשכנע אותי שבקרוב משהו רע מאוד הולך לקרות לי. והרופא כמובן ישאר לי שאני בסדר ואני לא האמנתי לו.

אז לא היית באמונה, אז לא היית בתשובה, בשום דבר.

לא, לא, לא.

בחורה חילונית מסתובבת בעולם.

כן. כן. היה לי תמיד את הקשר הזה. את יודעת אה אם בורא עולם נקרא לזה ככה הייתי אומרת לו תודה על כל מיני דברים. הייתי כן מאוד א מבחינת הודיות וכאלה אבל

תודה של סליחה ביי

כן כן לא מעבר לזה

והשד שגדל

והשד רק הולך וגדל מיום ליום ואני באמת בארצות הברית וכיף לי ואני נהנית ואני כאילו בשיא של החיים שלי ו אני הדבר הזה באמת לא נתן לי מנוח אז החלטתי לחזור לארץ כי ממש אמרתי עד שרופא יהודי לא יאשר לי שאני בריאה ושהכל בסדר אני לא ארגע

זה לא מצאת שם אחד כזה

לא גם משהו בממש ממש כאילו הרגיש שאני צריכה לחזור לארץ, ספציפית לארץ ואז חזרתי לארץ.

אחרי כמה זמן שאת קלת?

א אחרי חצי שנה שהייתי בארצות הברית, שנה שלא הייתי בארץ בכולל.

וואו, נועזת.

וזהו, חזרתי לארץ, ישאר התחלתי לעשות כאילו בדיקות א הלכתי לרופא על ההתחלה א כל הבדיקות אפשריות אף כאילו הייתי בטוחה שיש לי משהו חס וחלילה כן שני יודע בגרון זה היה הפחד. עשיתי בדיקות דם, בדיקות כאלה, בדיקות כאלה, בדיקות כאלה. כולם אמרו לי פה אחד וחלק סר הכל בסדר איתך והדבר הזה לא נרגע בתוכי

כ מה הרגשת מועקה הרגשת משהו כבד מה

הרגשתי שהנשמה שלי יודעת משהו שאף אחד לא מספר לי

וואי

שכאילו אני יודעת שבקרוב באמת משהו הולך לקרות אוקיי

אה ובעקבות זה היה איזה יום אחד שממש כבר זה תקף אותי ממש א וזה הביא אותי למצב שאמת לא יכולתי כבר לנשום ושיתפתי כיף חרדה

כן לא הכרתי אני לא מכירה את המושגים האלה כל כך זה לא ממש אחד לאחד, לא

כן, לא היה לי אוויר, לא יכולתי לנשום אה ושיתפתי פשוט חברה במה שאני עוברת אה והיא ממליצה לי כאילו לדבר עם המטפלת שלה.

מטפלת רגשית.

כן, מטפלת כזאתי שהיא יותר רוחנית, נקרא לזה ככה.

עם ההורים או פה בארץ?

אני הייתי כבר עם ההורים, כבר בבאר שבע עם ההורים. הם גם היו בשוק כאילו לראות אותי ככה כי הם לא בחיים לא ראו אותי ככה. אני בעצמי זה מצב שבחיים לא חוויתי.

כי מה? כי את יודע חזקה אנרגטית כזה. כן, שמחה, חיובית, כל הזמן, לא משנה, עודפת, כאילו את כל ה

לא היפוכונדרית, בקיצור,

לא לא היה לי את זה. ואני מתחילה ממש לדבר איתה לדבר הראשון שהיא עושה זה היא ממש מנרמלת לי את הפחד הזה א

ומסבירה לי כמה שזה לגיטימי והכל טוב וממש אחת לשבועיים אנחנו נפגשות ומדברות א והיא בעיקר כאילו מלמד אותי הרבה כלים רוחניים נקרא לזה ככה וזהו בעיקר איך לא להאמין לסיפור שהפחד מספר לי א ואיך א נשימות וכל מיני כלים כאלה שעזרו לי להתמודד עם החרדה וגם למנוע אותם ובמקביל אני גם מתחילה לנהל יומן של לכתוב כל מה שאני חובה במהלך היום יום והייתה לי מין איזה ידיעה כאילו מין תחושה כזו שאם הפחד שלי הוא מהבריאות שלי כאילו שחס וחלילה משהו יקרה לי בבריאות אם אני אקום כל בוקר ואגיד הקדוש ברוך הוא תודה שארת אותי בריאה שלמה חזקה ומאושרת לא תהיה לו ברירה אלא לעשות בריאה כאילו זה מה שהייתי רושמת כל יום במשך ארבעה חודשים

זה כלי שהיא נתנה לך היום

לא זה משהו שהייתי מנהלת לפני

כן כהזה הייתי רושמת מעצמי. איזה מעניין זה שממש בתחילת התהליך הזה שאת לא מצליחה עדיין להבין אם זה גוף נפש מה קורה איתך את כבר מיד קושרת את זה להשם

כן כל פעם שהיינו מדברות על דברים רוחניים

אצלי אצלי זה היה כאילו אה זה השם אה אין עוד מלבדו אה עם כל המציאות הזאת זאת השליה

עם המכנסיים

כן בלי קשר בכלל בכלל

כל הזמן הייתה אומרת לי שהמציאות היא השליה ואצלי זה היה כאילו לא רק ש

גבוהות

כן כן כן כן היא מאוד חלק מאוד משמעותי בהתפתחות הרוחנית ובהתחלה מאוד מדעת היא יודעת מזה

היא יודעת את זה

כן

אז בעצם היא מנרמלת לך את התחושות ומה קורה אזכ זהו מנסה כזה לשרוד ביחד איתם הייתי ממנת כושר לפני אה עובדת כאילו על פניו מתפקדת חרדה פה לחזור לחול

רציתי לחזור אבל אמרתי אולי אני אנסה בכל זאת

בכל זאת ואז זה שבוע לפני המסיבה

כן

אני הולכת לאימון כושר בבוקר שבוקר יוצאת מהאימון רואה את חברה שלי והיא רואה אותי רצה אליי וזה אומרת לי תקשיבי הולכת להיות מסיבה מטורפת בשבת את חייבת לבוא איתי ואני אחרי כל התקופה הזאת של החרדות ושל כל מה שכאילו ארבעה חודשים שאני גם א הרבה פעמים מאוד לבד כי שנה לא הייתי בארץ והחברים כבר לא אותם חברים והקשרים לא אותם קשרים ואני מתמודדת עם איזשהיא גם מועקה שמלווה אותי ביום יום ודי התביישתי בה אז לא כל כך אה אה לא כל כך שיתפתי גם אמרתי יאללה דבר שאני הכי בעולם לעשות זה לרקוד וזה הדבר שהכי יעזור לי עכשיו אמרתי ברור

זהו כמה ימים לפני שלושה ימים לפני המסיבה היא שולחת לי יודעת נו קנית הכרטיס אמרתי יואו שכחתי קונה את הכרטיס באותו רגע תקף חרדה מטורף

משהו באמת הזוי לא עוד מצליחה לנשום לא מבינה מה קורה אבל נזכה קרת שעכשיו אני קצת יותר חזקה מהפעם האחרונה שזה קרה לי ואני נושמת, לוקחת את המחברת שלי ומתחילה לכתוב וזה באותו שלב של החיים הריפוע היחיד ש שאת מבינה שאת יכולה לעשות למען עצמך היומן הזה

היומן הזה כן

היומן הזה הדיבור הזה עם השםכן כן אוקיי

גם בגלל החרדות שחוויתי אז הרגשתי שאני צריכה משהו הרבה הרבה יותר גדול ממני בשביל א לתפקד בשביל להאמין אה א והאמנתי באמת שאם אני אצליח להאמין באמת בטוב לא תהיה ברירה אלא לטוב ולהתקיים. ההורים יודעים מזה מכל מה שאת עוברת החרטות הם היו בסוד העניין? לא לא

לא שיתפת

לא רק אחרי הרבה זמן רק לפני כמה חודשים באמת סיפרתי להם גם מה קרה שם ומה היה ו כן אני אחת כזאתי שאהבת בעיקר לשמור את הדברים האלה לעצמה

איך זה מסתדר עם הפודקאסט הזה כל העולם ידע

כי היום אני מבינה שהמטרה שלי הרבה יותר גדולה היום הקדוש ברוך הוא במרכז לא אני הביטחון שלי בו הרבה יותר חשוב מכל מה שאני חושבת או חובה עם עצמי

וואו

זה הכל הכל למענו

בעזרת השם שהשופר הזה יגיע

באמת לכולם את המסר הזה שאת רוצה להעביר פה היום

אמן זאת המטרה

ואת קונה כרטיס

קניתי כרטיס ובאמת כתבתי במחברת כמה דפים טובים ואפילו כתבתי שם ממש מכתב כזה א שהוא מטורף כי ה כל כך כתבתי מהלב איזה שלושה ארבעה דפים ובסוף אני ממש רושמת כמו חיזיון כזה זה אני ממש רושמת, אני לא יודעת מה שמקום שבו אני נמצאת כי זה פשוט לא משנה. כל המציאות שלי נבראת לי בראש שלי. בבחירה אחת הכל משתנה. האנשים עם הסיטואציות אני רואה את עצמי הולכת בחופים, שמחה, צועלת ואני יודעת שהכל, כל ההזדמנויות הטובות מיגיעות עד אליי. אני אוהב אותך אלוקים שלי. תודה על הזכות להתמלא בכוחות שהייתי צריכה. אני אוהבת אותך. אני זוכרת את הקטע הזה כבר בעל פה כי אני באמת אומרת אותו הרבה בהרצאות שלי

א שזה מטורף כמה שהנשמה תמיד תמיד תמיד מרגישה ותמיד יודעת זה רק אנחנו שלפעמים שלא הרים לסימנים אבל הנשמה תמיד מובילה אותנו

היום את מבינה שבעצם הנשמה שלך הרגישה את מה שהולך לקרות מתי הבנת את זה לקח לי זמן

כשאת קנית את הכרטיס והיה לכת להתקף חרדה עוד לא כישרת

כלום

כל מה שקשור עוד לא כירת את זה בכלל

ברמה שיום לפני המסיבה יום לפני המסיבה אני מנקה את הבית ועוד הפעם זה תוקף אותי אני ממש הולכת למחברת שלי ואני רושמת הודיות הצרות א הצהרות ברמה של כאילו זה מה שאני מצירה וזה מה שהקדוש ברוך הוא יתן לי בריאות שמחה שפע וממש בסוף באמת אני רושמת אלוקים שלי אנה ממך שמור עליי וכוון אותי בדרך הנכונה עבורי אני ארבעה חודשים רושמת בחיים לא רושמתי את הדבר הזה וממש מרגישה פיזית מישהו לוקח קח לי את היד עוד הפעם ומבקש ממני לרשום עוד הפעם אנה ממך שמור עליי אני אוהבת אותך וככה אני יוצאת למסיבה ואני לא יודעת מה הולך לקרות אבל אני יודעת שהקדוש ברוך הוא איתי כאילו הייתה לי תחושה שמשהו יקרה מהבחינה הזו שבאמת הכי

גלוי בעולם אולי אני אשתה יותר מדי אולי משהו יקרה לי בתוך לעולם לא היה לי א לא ידענו בכלל מה יהיה המיקום של המסיבה לא ידענו מה הולך לא ידענו כלום

אז מה יצאת ללא נודע

יצאנו ככה כן אני גיליתי על המקום קום של המסיבה ב8 :3 כשכבר הייתי אצל חברה

עם כמה חברים מדרו אמריקה א נסענו כולנו לשמה

הם בחיים

ברוך השם ברוך השם שתבח להשם

אז בעצם אתם נוסעים עם ברכב פרטי

למסיבה ההורים יודעים

לא למה סטארט מהם

פחות מספרת פחות משתפת במיוחד מסיבות וכאלה אז א

שהם לא ידגו

גם שלא ידגו וגם כאילו אבא שלי הוא כזה שמרן קקזי

וואי וואי וואי וואי הרבה

בחורים הרבה כבוד וכן פחות טוב לא לדעת

מסיבה בשבת

כן באופן כללי גם מסיבה וגם אה

וואו אז את שומרת את זה לעצמךכן

ואת מגיעה למסיבה

מגיעה למסיבה אין אין דרך לתאר באמת את את האנרגיות שם זהו אחרי הגענו ב4 6 המוזיקה נחבת

4 לפנות בוקר את מגיעה למקום ברכב פרטים חברים

את מתחילה להרגיש את האווירה הטובה

כן כן ובש וח את אומרת שקורה משהו

חייבת המוזיקה

ואת בשיא ההתלהבות עדיין ש הריקודים

כן כן אני זוכרת את המבט של הדיג'י הייתי המשבן השורות הראשונות ראיתי את המבד של הדיג'יי שהודיעו לו שיש צבע אדום ואז כאילו המוזיקה נחבת ואנחנו אני בטוחה שאוקי כמה דקות וזה הולך להמשיך

כן

לא כאילו חזרנו

כן בדיוק ממש ככה

ואז ממש מודיעים לנו שיש צבע אדום ומסיקים את המסיבה חברים שלי מהמרכז כזה אומרים שעכשיו אנחנו חוזרים הביתה ומה שבטוחי אומר לי שאנחנו צריכים לחכות עוד קצת, להישאר שם עוד קצת. אחרי חצי שעה אנחנו מתחילים, אנחנו מחליטים לצאת לדרך.

חצי שעה של שקט. מה קורה? אז

חצי שעה שיש הרבה עמולה ואנשים לא כל כך מבינים א חלק מחכים לזה שיפעילו את המוזיקה עוד הפעם, חלק הם באמת זזים לדרך. אה אני הייתה לי תחושה מאוד מאוד מאוד עדיין לא טובה. ראיתי חבר טוב שלי מבאר שבע וגם אמרתי לו שאני רוצה לחזור איתו הביתה כי יש לי תחושה שאם אני עלה על האוטו זה משהו מה שהוא ראה הולך לקרות לי והוא בדיוק עבד במסיבה ולא היה לו מקום כל כך אז אמרתי לא משנה מה עוד הפעם זה המטראה שעיתה לי כל הזמן בראש לא משנה מה יקרה הקדוש ברוך הוא איתי יהיה בסדר ואז ממה שאנחנו

מעניין שאת הרגשת שהקדוש ברוך הוא איתך למרות שבשבת שהוא נתן נסעת למסיבה את זה אמונה תמימה של יהודי

כן כן אני לא שומרת שבת, אני נוסעת ברכב יובל, אני יודעת שאתה תשמור עליי בכל מקרה,

נכון?

זה היה המקום.

אני עד היום לא מאמינה שבגלל שאני שומרת שבת, אז הקדוש ברוך הוא שומר עליי יותר או פחות. אני לא חושבת שיש איזשהו תנאי של אהבה

לקדוש ברוך הוא. המצוות שלנו הן לא ציוויים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו ואצנה לנו שאם תעשו את זה אז אני אוהב אותכם או אני אשמור עליכם או אני אעשה לכם

אהבה קיימת.

הוא רוצה לתת לנו שפע. רוצה לתות לנו באמת להרגיש יותר הרגשה של אלוקות, הרגשה של נחת, הרגשה של שפע, הרגשה של רוגע.

הרגשת שאוהב אותך anywayי. מד היום מה את עושה וגם היום ודאי היום שאת לומדת חסידות והתחזקת

חשוב לי רק לחדד את זה באמת כי זה היום תמיד אני גם אומרת לכל בן אדם שאני פוגשת או הכל זה שהיום אני הולכת עם חצאית או זה שאני היום שומרת שבת לא משנה לרגע אחד את האהבה שהרגשתי אז כי זה היום כלום ושום דבר זה היום יותר בשבילי זה היום יותר כדי שאני אהיה יותר מחוברת אהבה והשמירה והשגחה היא תמידית ללא שום את לא שם חצית בשביל בורא עולם.

לא, אני שם אותו בשביל עצמי. קודם כל, כי השם רוצה, חד משמעית, אבל לא כי אני חושבת שככה הוא יתן לי יותר, הוא יתן לי פחות.

זאת אומרת, האהבה קיימת והיא קיימת ללא תנאי. הוא אבא שלך בכל מחיר

ואז בעצם את אומרת לו, או שאני עולה איתך, אני לא רוצה לעלות על האוטו ההוא כי יקרה לי משהו. ומה קורה אז? ואז אנחנו יוצאים עולים על הכביש, השוטר עוצר אותנו, כבר עוצר אותנו שוטר, כי כל הבלאגן כבר התחיל. אנחנו כבר היינו איזה חצי שעה כבר בתוך האירוע. א יצר אותנו שוטר ואמר לנו לא להמשיך לנסוע שיש חדירת מחבלים. אני לא מאמינה למה שאני שומעת כאילו אין סיכוי. ואז התחילו ממש יריעות עליי הרכבים שלנו. אנחנו יוצאים מהרכבים ומתחילים לרוץ.

בסוף נסעת בסוף

עם ה עם החברים שלי

אלה שפחדת לעלות אותם על הרכב.

כן. כן. כן.

מה קורה מבחינת חרדה עכשיו?

מתחילה מאוד להתעלות. עדיין לא כל כך מצליחה להבין מה קורה. א פשוט יוצאים, מתחילים לרוץ אלא לא נודע ממש ככה. ואנחנו היינו קבוצה מאוד מאוד גדולה של אנשים. אז בכל פעם שהיינו רצים, מישהו מלפנים היה אומר לנו, הם פה, אל תגיעו לפה, הם פה. אוקיי, הולכים לכיוון שני. לא, לא, הם כאן. ואז אנחנו ממש רצים מכיוון לכיוון תוך כדי שמישהו כאילו מלפנים כזה סוג של מדריך אותנו ואני מתחילה להרגיש שאני מתחילה לאבד את זה. אז הראשונה שאני חושבת עליה זאת המטפלת שלי שמדריכה אותי כרבעה חודשים איך בדיוק להתמודד במצבים האלה שהלכתי להודעה

תוך כדי הרצות

עצרתי לא יכולתי להמשיך לזוז פשוט עצרתי קפתי במקום רק התחלתי לסמס לה אמרתי לה גליה אני פה בשטח של המסיבה אני מפחדת ואני לא יודעת מה לעשות אז היא ישר נותנת לי איזשהיא סוג של הבטחה מאוד מאוד גדולה שהכל בסדר ואת תציא משם זה הדבר הראשון שהיא אומרת לי אמרתי לה אני לא יודעת אנחנו פה יש מחבלים טילימה עלינו יריות ממש מתארת לה את המצב והיא באותו הרגע היא צדיקה גמורה מהרגע שבאמת מהרגע שהכרתי אותה אני ידעתי את זה אבל באותו רגע היא הייתה פשוט שליחה כל כך מדוייקת של הקדוש ברוך הוא כי היא פשוט אמרה לי לדמיין אורות בצבע זהב וסגול שיורדים מהשמיים לדמיין שאני בתוך כדור של אור ובכל פעם שאני לא יודעת לאן ללכת

לדמיין את שם השם ואני אפילו לא שואלת אותה מה זה אומר למה היא מתכוונת ברור אין לך זמן מקבלת הדרכה וצאת לדרך

ואת עוזה את זה

מצה לרוץ אני עם חברים שלי ופתאום אני שומעת מישהי א בוכה מאחורה מסתובבת אחורה ואני רואה מישהי שהייתה בדיוק באותו מצב כמו שלי עכשיו היא קפעה ולא הצליחה להפסיק לבכות ממש ממש ממש בחתה והלב שלי לא נתן לי ללכת עוד צעד אחד בלי שאני אקח אותה איתי. אז אז חזרתי אחורה ואני באה אליה ואני אומרת לה למה את בוכה? אז היא אומרת לי תגידי מה את רצינית איתי? את לא מבינה מה קורה פה? אמרתי לה תקשיבי זה הכל שטויות אני מבטיחה לך עוד שעתיים אנחנו נהיה בבית נשב ונצחק על זה את סומכת עליי? אז היא אומרת לי לא. אמרתי לה הכל בסדר תביא לי את היד אני מבטיחה לך. אנחנו ביחד אנחנו נצא מזה.

באותו רגע אני לוקחת לה את היד, אנחנו מתחילות לרוץ. זהו, אני לא זוכרת כלום אותו רגע. בלאק, 20 דקות ששנייה אחת הייתי מוקפת סביב כל כך הרבה אנשים, חברים שלי, החזקתי לה את היד. רגע אחרי זה אני פשוט מתעוררת באמצע השטח כשאין לדי אף אחד.

גם לא היא

לא היא לא אף אחד. פשוט מסתכלת ממש ימינה ושמאלה ואני רק שומעת. רק שומעת.

מה את שומעת?

יריות א צרחות. לא מבינה גם באמת איפה אני איך הגעתי לפה. וזה היה הרגע הכי מפחיד אבל גם הכי חזק שלי באותה באותו יום כי זה היה רגע שהבנתי שהיחיד שיכול להוציא אותי מפה זה אחלה ורק בורא עולם. פשוט הסתכלתי למעלה. נשמה שלי ממש כאילו כאילו לקחה פיקוד באותו רגע פשוט הסתכלתי למעלה ואמרתי אני יודעת ואני סומכת ואני בוטחת ב-100% אך ורק בך שאתה תביא אותי ים הביתה ואני יודעת שם אני בבית ואף בשר ודם לא הציל אותי זה התובנה כאילו שנפלה לי שאף אחד פיזית לא באמת יוכל להוציא אותי חוץ מ חוץ מהקדוש ברוך הוא ואני אפילו לוקחת את הטלפון שלי ומצלמת סלפי למטפלת שלי שאני מחייכת ואני ורשמת לא ינצחו אותנו ושאני שומרת על

חיוך וממש מתחילה לקיים את ההדרכה שהיא נתנה לי מתחילה לדמיין אורות בצבע זהב וסגול מתחילה לדמיין שאני בתוך כדור של אור ואני לא ותלה ללכת אז אני אוקיי מפעילה את כוח הדמיון ואני אומרת איפה אני רואה את האות י רואה את האות י מתחילה ללכת ככה לבד לבד הכי רק איתו

קמת לא פחדת לקום שיראו אותך

לא באותו רגע כבר

לא היו ברדיוס הקרוב אלייך

לא ראיתי אף אחד הייתי ממש כאילו ממש לבד כאילו דין מדבר שטח

את הכדור א הרוחני שיצרת לעצמך

כן

מעניין מה שהיא אמרה לך אני בקובה השני שלי מטפלת בביואנרגיה וזה באמת הגנה שאנחנו עושים המטפלים כן,

גם מלמדים את ההגנה הזאת ממי שצריך.

בעצם להגן על עצמנו עם הכדור קריסטל הזה שהיא אמרה לך לעשות ועם האותיות שם השם. היא ממש נתנה לך אה

שלח לי שליחים מדויקים מאוד.

אני עדיין תקועה ב-20 דקות האלה. מה קרה שם? את שלמת לעצמך את הפאזל?

לא

עד היום לא.

אני מאמינה שאם זה נמחק ממני זה לא צריך להיות אצלי בתודעה. וואי, אני לא יודעת אם הצלחת לדמיין באותם שניות את הכדור הזה שהיא אמרה לך, אבל אולי פשוט השם שם אותך באיזשהיא מעטפת הז שאף אחד לא ראה אותך 20 דקות. אני לא יודעת, זה נשמע מטורף.

כן. תה לי איזה פעם אחת שעשינו אחרי ה אחרי השביעי הייתי באיזה סוג של כמו יום ונס כזה שהקהילה עושה לנו ועשינו צדנת נשימות והרגשתי לרגע אחד כאילו משהו בחזר לרגע הזה ולא הצלחתי כאילו אחרי זה בכיתי במשך איזה חצי שעה כי לרגע קטן הרגשתי שהתחברתי לאיזשהו פחד ואז אמרתי שאני לא רוצה למה כאילו לנסות לשחז המון אנשים מנסים אני קצת פחות אני מאמינה שה הכל לטובה ומה שני

וזה בסדר לך להניח לזה.

אני גם אוהבת לא לדעת את הכל. זה אומץ זהכשאנחנו רוצים לדעת את זה כזה להיות בשליטה לדעת מה היה בדקות האלה

ואת אומרת אני משחררת את זה ואני סומכת על השם שאם הוא לקח ממני את ה-20 דקות האלה בתודעה ובזיכרון אז זה לגמרי בשבילי ולטובתי

בדיוק את מתחילה לרוץ

כן אני מתחילה ללכת שיא ארוגה

ללכת

כל הפחד כל החרדה שהרגשתי לפני פשוט נלקחה ימיני וממש התמלאתי בפשוט בביטחון מלא בקדוש ברוך הוא. התחילה ללכת ואחרי 10 דקות אני שומעת מהשיחים פספס מה את עושה פה? מה את עושה שם לבד? בוא לפה וזה. ואני מוצאת באמת ארבע חבר'ה

שאת מכירה?

לא, החברים שלי כבר היו במקום אחר אז א לפחות ידעתי שהם גם בסדר כי הם שמסו לי שכל אחד מהם נמצא במקום במפתחים וזה ארבע אנשים ש א שלא הכרתי. וזהו אנחנו אני מצטרפת אליהם ומאותו רגע אנחנו מתחילים להיות ביחד והתחמנו בשיחים וכל פעם לפי הרע של היריות ידענו כמה הם קרובים ולאיזה כיוון אנחנו צריכים ללכת כי שמענו אותם רגע אחד רחוק ואז פתאום שמענו אותם ממש מתקרבים ואז הכדור היה ממש שורק כזה לידינו אז הבנו שזה הה רגע להתחיל לברוח וככה היינו כל הזמן מתקדמים שיח לשיח ממסתור למסתור ותוך כדי זה אף אחד גם לא יודע איפה אני? משפחה שלי, אמא שלי כן התקשרה אליי ב7: בבוקר בזמן שעוד הייתי ב בחרדה עוד ובטירוף והיא שאלה

אותי איפה אני. אני עד היום לא יודעת מאיפה היה לי את את האומץ להגיד לה שאני בתל אביב היא בדירה שלי והיא אמרה לי אני יודעת שאת בתל אביב אבל אני יודע גם שאנחנו ממד שם אמרתי לה לא לא אמא אל תדאגי אני פה בממד וזה אז היא אומרת לי אוקיי כאילו אומרתי לה אני דבר איתך אחר כך אני פה עם מלא אנשים אני התקתי לה ב7 בבוקר אחר כך היא מתקשרת עליי עוד הפעם וה

זה אחר כך באיזה שעה

10 10 וח משהו כזה 10 וחצי

ואני כשהייתי מהחבר'ה אז הצלחתי להבין שהסיטואציה היא קצת יותר גדולה ממה שאני אני חושבת שיש חתופים ויש אה גם עוד עניינים.

כבר התחלתם להבין משהו ואז את אומרת לה את האמת?

התחלנו להבין משהו והתחלתי להבין שאולי מצב לא כל כך טוב כמו שאני חושבת אבל אסור לי לתת לה הדבר הזה כרגע להשפיע עליי. אז א התקשרתי לאחי וכן הודעתי לו שאני נמצאת במסיבה וראיתי איך זה השפיע עליו אז אמרתי אין שום סיכוי בעלום שאני מספרת את זה כרגע להורים שלי.

הוא נשאר עם הסוד. הוא לא ספר.

כן כן כן. אמרתי לו אל תגיד לי אבא ואמא. א ואחרי זה אנחנו ממשיכים לרוץ כבר שעה כמעט 10 10 ח משהו כזה ואני ממש אומרת לחברים א לא אכפת לי לרוץ עוד שעות אני בכושר אני מאמנת יש לי רגליים חזקות רק תנו לי לשתות טיפה של מים היה להם לא היה להם לאף אחד לא היה מים היה אחד איתי שרץ יחף מסכן כל הדרך לא היה לנו כלום ואז אמא שלי מתקשרת אליי שוב ב103 ואומרת א אומרת היא קוראת לי אתי בבית אומרת לי אתי את בטוחה שהכל בסדר? אמרתי לה אמאגישה

כן כן הכל טוב אני מצטערת אני פשוט פה עם אנשים ואין לנו קליטה וזה וזה היא אומרת לי טוב רק תבטיחי לי שלא תתייבשי תבטיחי לי שתשתי מים

ואני כאילו באותו וזה היה הפרש של כמה דקות מהרגע שעברתי שאני רוצה לשתות מים אנחנו ממשיכים ללכת אחרי איזה 10 דקות רבע שעה אנחנו מוצאים פתאום באמצע שום מקום כמו עוקב נראה לי קוראים לזה עוקב צבעי כזה

לא

כמו מקור מים כזה זה פשוט מתחילים לשות פה בני ישראל במצרים במדבר מה זה

תקשיב זה זה עד היום אני מספרת את זה כל פעם מחדש ואני אני בעצמי כאילו אומרת זה לא הגיוני כמה הקדוש ברוך הוא כאילו איזה ניסים הוא עשה הוא עשה באמת ו

עשה עושה ויעשה

בדיוק ממש

ואת שותה

כן וזה גם היה סימן בשבילי שהוא איתי שהוא שומע אותי שהוא דואג לי זהו אז אנחנו ממשיכים ככה עוד איזה שעה שעתיים מגיעים לאיזשהיא חמה ממה ולהורות שאני מדמינת לאורך כל הדרך אני יכולה להראות לך אחר כך גם בתמונה ממש רואים את זה יש לי תמונות משמה וטייעודים ממש רואים שתי עלומות של אור שמהשמיים אורות בצבע זהב ואני אומרת אוקיי זה ה זה הסימן שלנו אני עוברת דרך הממה וברוך השם אנחנו מוצאים שוטרים ודים

וואו

אה שאומרים לנו שהכל בסדר ושזה נגמר ואנחנו רק צריכים עכשיו להגיע למשב פטיש ברגל ממש הולכים ברגל כל הדרך אז הרגע שאנחנו מבינים שגם מושב פטיש כבר א לא בטוח ואז מגיע הרכב אזרחי והוסף אותנו משמה לתחנת משטרה באופקים מסבות השעה שתיים אנחנו מגיעים לתחנת משטרה אה וזהו והם מבינים שעל פניו הכל נגמר אבל אה כן

נגמר ומתחיל

כן היום אני מינה שהכל רק התחיל לשמה

וואו אני חושבת שאת צריכה לחגוג יום הולדת ביום הזה לגמרי.

וואו. אז את חוזרת הביתה בשעה?

לא חזרתי הביתה. הלכתי לאחותי. לא היה לי אומץ לחזור ככה להורים שלי שהם יראו אותי מהמצב הזה. קשה לי מאוד שורים אותי חלשה. ולא שידעתי אפילו שאני חלשה. לא הבנתי כל כך מה באמת קורה איתי. אה חזרתי לאחותי בשעה בערך 7 שנ

וואי עייפה שהושה רעבה.

כן.

מבולבלת.

כן.

אבא ואמא בשלב הזה. לא יודעים

וואי

לקח לי איזה חודש חודש וחצי לספר להם

היום שאבא יודע מה

לקח זמן גם כאילו להבין ולהקל מאוד הרבה זמן והיום הוא שמח כי הוא רואה שבסופו של דבר היום הזה עם כל הכאב שהוא הביא הוא הפך אותי לבן אדם באמת א אחר מחובר יותר שמח יותר טוב יותר אז היום זה אפילו נשיקה וחיבוק לא

זאת את את זוכה לראות במו עיניך מה שהרבה סרדי נובה אולי עוד לא זוכים לראות זה שבעצם התקרית הזאת, האירוע הזה היה מתנה

למה ש קורה לך כרגע

להגיד כן אני תמיד א בהמשך אה אני התחלתי לדבר על זה רק לא מזמן כי היה לי באמת קושי א להגיד את המילים האלה

שזה היה בסוף לטובה בכלל להוציא את זה מהפה

כן בגלל זה אני מאמינה שהכל קורה באמת בתזמון מדועק רק שאנחנו באמת שלמים ומוכנים, אבל היום אני באמת אומרת שהיום הזה הוא מתנה עבורי ואני יודעת שהיום הזה הביא הרבה כאב ושחול ועובדן גם לי וגם להמון המון המון המון המון המון המון אנשים אבל בסוף אני חושבת שאנחנו אין לנו שום ברירה אין לנו ברירה אלא באמת לבחור לקחת מהיום הזה את הניסים ואת התובנות ולהסתכל על הכוונה א מאחורי הדברים ולצמוח.

אני חושבת על זה. אם לא היה לך באותו יום את המועקה הזאת, לא הייתה לך את המועקה, לא היה לך את ההרגשה, לא הייתה לכת לרופא, לא היית חוזרת לארץ, היית משכה בארצות הברית עוד שנה, עוד שנתיים.

כן.

כאילו ממש דלתות נסתובבות. השם אה

זה גם מה שקרה לי אחרי אחרי השביעי. אמרתי אוקיי, מבחינתי היום הזה לא קרה. מוחקת אותו,

עברת עלה,

מוחקת אותו. אם היום, כמו שאמרתי, אם היום הזה לא היה קורה, מה אני עושה? אוקיי, סוגרת כרטיס לארצות הברית והיא מתחילה שם לצאת את החיים שלי כביכול בורחת מכל התמודדות, מכל א מכל מה שכל מהאמת, בורחת מהאמת א ושמה אני מבינה כמה אי אפשר לברוח מהאמת

כמה זמן מאז המסיבה ועד שאת מחליטה לטוס בחזר

בר לדצמבר טסתי חודשיים

ובחודשיים האלה את חווה התקפי חרדה Cot תים או שאת משקים כרגיל?

וואו, זו הייתה תקופה לא זיהיתי את עצמי. הייתי יושבת ארבע שעות במקלחת לבוכה. ארבע שעות במקלחת.

מישהו יודע מזה?

לא.

כי את אשת הברזל?

לא רוצה להגיד אשת הברזל. פשוט מאוד קשה לי להיות במקום הפגיע ובמקום ה

גם אמא, גם אבא. כן, כי הם אני מאוד אוהבת אותם ויש לנו יש קטע לפעמים כאילו דווקא את מי שאתה אוהב להראות לו שאתה תמיד א כן שלא ידג הכל בסדר

כן

וואי אז זה כאילו הסתרה על הסתרה כאילו מילה ההתמודדות את גם

הם גם לא ידעו כל כך איך להכיל ואיך להתמודד את יודעת את פתאום הילדה שלך

כן

חוזרת ו

אבל לא היה לצבא למדינה עוד כאילו בחודשיים שאחרי איזשהו מענה לסורדי נובה לא האמת שבאמת עשו בשבילנו המון המון דברים, בין אם זה מעגלי שיח ובין אם זה ריטריטים, אני פשוט לא הייתי מוכנה כל כך א

לא הלכת

לא לא הלכתי

מה את אומרת

לא הייתי מוכנה

לא היית מוכנה להראות חולשהתי לא הקלתי בכלל לא הבנתי לא באמת הבנתי מה קרה לקח לי המון זמן להבין באמת את האירוע שאני הייתי בו וגם הדבר הראשון שעשיתי היה לא לראות חדשות להיות מנותקת כאילו אז לא באמת אה ואז

את מתנתקת ואת בוכה

כן

ואת מסתגרת ואת קונה כרטיס לחול אני הייתי מפחדת לנסוע לחול לבד מה ואם תסתחררי ואם תתעלפי ואם התכף מה לא עדיף לך בארץ אז פחדתי מאוד לעשות את המעבר הזה ואז חברה הכל בהשגחה אלוקית באמת אמרה לי לכתוב מכתב לרבי שהכרת אותו אז

לא אני לא יודעתי בכלל מי זה הרבי לא יודעתי כלום

שוב רבי את אומרת לה

אמרתי לה איזה רבי רבי רבי נובביץ' אמרתי לה אבל מה הקשל כאילו איך איך הוא ידע לי אני לא יודעת מה ואז היא מה שאמרה לי לרשום על ב

בערות הקודש

בעגרות קודש

וביקש ממנו ברכה ככה

אוקיי

לעבור לארצות הברית למען בריאות גוף הנפש שלי לא פירדתי כלום

אמרתי אני רוצה ברכה רק כדי ש רק בשביל המעבר

ושם לי מכתב שעד היום כל פעם שאני אני חוזרת עליו אני מגלה עוד עומקים ועוד סודות

וכמה שמאותו רגע אני מונה שכל החיים כן אבל מאותו הרגע אני באמת רואה אותו את ההשפעה שלו את ההשגחה שלו בגלוי והוא ממש רשם לי שם שגאולה עתידה כגאולת יציאת מצרים למען נפצה היהדות א כל מיני

קבת ברכת הדרך

כן אני באותו תקופה לא מבינה כלום חברה שלי רק אמרה לי יש לך ברכה לכיסי לא מבינה לא מסתכלת כלום

לאן הכרטיס

לניו יורק

איך ההורים שלך אוכלים את זה שאחרי יום סיבה בנורב תעשה להם עוד פעם

התבאסו אבל אמרתי להם שזה בשביל הבריאות שלי

אז באותו שלב את מבינה שאת פוסט טראומטית

לא

גם לא כשאת עולה למטוס

כלום הייתי גם כאילו ידעת

אנשים סביבך אבל רואים מה רואים את מסתגרת את מנותקת את בוכה רואים לא

הייתי רק עם המשפחה לא היה לי כל כך א לא היה לי הרבה חברה באותה תקופה הדפתי יותר להסתגר ולהתנתק אז את עולה למטוס ומתי את מגלה שמה משהו פה לא בסדר? כמה חודשים אחר כך כשגעתי להו אז פתאום אני מתעוררת באמצע הלילה סיוטים סיוטים דריחות מסוימת א לא יכולה באמת לתפקד לא יכולה לעבוד

עבדתי שם במכירות

פלאשבקים

גם פלאשבקים אבל בעיקר זה מין אה מין תחושה בגוף ש שכאילו כאילו כאילו כאילו אני עדיין שם והדבר הזה שהיה לך פה הרגשת?

כן.

עכשיו את כבר קושרת?

היום דברים הרבה יותר מתחברים.

אז אז אז לא הבנתי קשר לא הבנתי כלום. לא

לא. והתחלתי לקחת את כדורי שנדה

על דעת עצמך.

כן. בשביל לישון. אז בהתחלה זה משפיע לכמה שעות. אחרי זה גם זה לא משפיע.

ובריחות והכל. אה

מה זה בריכות? שון סיגריות

גם וגם וגם כל מיני כן כל מיני דברים רק כדי לטשטש

זה לא עובד ברוך השם

נקודה שחשוב לי להגיד זה ש האור היחיד שלי באותה תקופה הייתה השבת

איך הגעת לשבת

כן

מאז הנובה החלטת לשמור שבת

מהרגע שיצאתי מהשטח

כן

הדבר הראשון שאמרתי זה אני הולכת לשמור שבת לא התכוונתי לשמור שבת שבת אבל זה מה שאמרתי רק שבת אחת אמרתי הקדוש ברוך הוא הציל אותי שבת אני אשמור בשבילו שבת שמרתי שבת היה דווקא נחמד היה כיף אחר כך אמרתי יאללה עוד שבת בשביל החתופים ועוד שבת בשביל החיילים ואז הייתה לי שבת שאמרתי זהו מעכשיו אני לא לא הולכת להיות דוסית כאילו

רק שבת

לא זהו אני כאילו מפסיקה שלוש שבתות שמרתי מספיק זהו

בעוד השבת אני עם הטלפון ואני פשוט מרגישה שאני בידיים שלי מלוכלכות. כל פעם שהייתי עם הטלפון הייתי הולכת לשטוף ידיים.

ואז היה לי יום הולדת 25

שם.

לא, לא, עדיין בארץ. זה היה חודש אחרי אחרי השביעי.

אוקיי.

ואז אמרתי בשביל שתהיה לי שנה טובה, כאילו 25 טוב כביכול, בוא נתחיל אותו עם איזה משהו טוב. בוא נתחיל אותה עם שבת. וזה היה שבוע מאוד מאוד קשה. ארבע שעות במקלחת עם הבכי היה בשבוע הזה ו באמת זה שבוע מאוד מאוד מאוד מאוד קשה שדברים קצת התחילו יותר כזה לשבת אז אמרתי יאללה אני אשמור אותה שבת ואני אשמור אותה לבד

לבד

שעה לפני לצאת שבת פתאום התחלתי להרגיש כאן בלב משהו קטן כזה איזה אור קטן כזה

אור

אור קטן אבל קטן קטן קטן ואז אמרתי אם יהיה משהו שבאמת יעזור לי לדעתי זאת תהיה השבת ואז החלטתי באמת להתחיל לשמור שבת והארבעה חודשים שמרתי שבת עד לרגע שהתחילו כל הכל הבאמת ה החרדות והכל

שזה גרם לך להפסיק

זה לא גרם לי להפסיק כמו שזה כן גרם לי להבין שלקחתי אצי משהו גם קצת גדול מדי כי זה היה מאוד מאפס ל100 לא היינו עושים קידוש בבית ופתאום אני גם עושה קידוש גם מתפללת גם שומרת גם כאילו בכל זה לבד

זה היה יותר מדי בשבילי

אה וגם גם הרצון הזה לברוח בעיקר בה אין מה לעשות כל המסיבות כל הזה הוא תמיד תמיד בשבת והיה לי מזה גם הרבה ניסיונות בהתחלה

אני צריכה לדייק את השבת שלך זה ה

כן אבל גם זה היה לטובה כי מה שאמרתי לגבי האהבה זה השבת לימדה אותי שבת ממש לימדה אותי את המהות של אה אהבה של הקדוש ברוך הוא כי פתאום קצת אחרי שבת את מרגישה קצת יותר כזה את מרגישה מוערת ואת מרגישה באמת מחוברת לעצמך אז פתאום בשבת שאת לא מצליחה אז זה לימד אותי שגם אחרי שבועות שאני לא מצליחה הקדוש ברוך הוא תמיד איתי והוא עדיין אוהב אותי והוא לא כועס עליי והוא לא שופט אותי והוא רואה את ההשתדלות שלי מרחיקות לכת שגם גם אני שאני בת 40 פלוס צריכה ללמוד אותם כולנו שהשם לא שופט אותנו והוא חומל עלינו ואוהב אותנו כל כך מסר חשוב תגידי לי מה קורה איתך שם מתי את מתאפסת על עצמך שמשהו לא בסדר שאת חייבת עזרה מתי זה קורה

כמעט שנה אחרי

וואו מה מישהו אומר לך תקשיבי נשמה, את פוסט טראומטית לכי תטפלי בעצמך או ששוב זה בא ממך ושוב התהליך עצמאי מאוד חלומות שכבר לא נתנו לי לתפקד היה איזה יום אחד שאני ממש זוכר את עצמי קופצת סיגריות חושבת שהישנתי איזה 15 סיגריות ברצף אחת אחרי שנייה אחת אחרי שנייה אחת אחרי השנייה אחת אח שנייה וזה היה הרגע שהבנתי שאני צריכה טיפול שאני צריכה לבקש עזרה

אוקיי

כי ראיתי שכבר לבד אני כבר לא מסוגלת אני לא מסוגלת להתמודד. אמ

מה את עושה? אז

הייתה מישהי באינסטגרם שמוד ממש הרגשתי חיבור איתה.

כן

שהיא באמת הבטפלת שלי עד היום. א ואני פשוט שולחת לה הודעה ומתחילה את הטיפול

בארצות הברית.

כן היא הייתה בארץ. היינו עושות שיחות דרך ה דרך הוואטסאפ כזה שיחות וידאו.

זה עוזר באותו שלב.

א מהפעם הראשונה זה קצת התחיל לעזור. בנוסף לטיפול אחד הדברים שהכי עזר לי זה לדבר עם הקדוש ברוך הוא תמיד תהיי הרבה מתפודדת ובאותו שבוע שהתחלתי את הטיפול זה היה בתשיל צ'י זוכר את היום הזה ושבוע אחרי זה התפתרתי מהעבודה באתי בתקופה במכירות התפלרתי מהעבודה כי כבר לא יכולתי לתפקד מה כאילו באמת לא יכולתי כבר

כן

לעשות שום דבר הייתה לי דירה בפורט לוטרדל בזלד מיאמי בפלורידה ועוד הפעם המועקה, הכאב, החרדות, שנה

אני אומרת, טוב, מה אני מה אני הולכת לעשות? הולכת לדבר עם הקדוש ברוך הוא, הולכת לים יום אחד בפלורידה, מסתכלת למעלה כי נזכרתי שהפעם האחרונה שהסתכלתי ככה למעלה, הוא הציל אותי.

ושם את מתחילה את מסכת ההתבודדויות שלך כשאת עוד לא יודעת מה זה התבודדות?

לא ידעתי מה זה התבודדות. פשוט הייתי כאילו הרגיש לי מאוד טבעי כאילו לדבר במיוחד אחרי שחוויתי כזה דבר כי באותו יום הוא ממש כאילו התגלה בפניי הרגשתי ש

ש שזהו שאני שאני פשוט בוטחת בו ואני יודעת ומרגישה אותו בכל רגע ורגע גם בקושי גם בחרדה גם בכאב אני יודעת שגם במקומות הנמוכים והשפלים האלה הקדוש ברוך הוא איתי הרגשתי את זה

ואמרתי אבל אף פעם לא ביקשתי ממנו באמת שהוא יוציא אותי משם

ואז את מבקשת

ואז אני הולכת לים מסתכלת עוד פעם למעלה ואני אומרת הקדוש ברוך הוא אני לא יודעת למה אני עוברת את מה שאני עוברת אני לא יודעת למה אותי צריכה להיות שם אבל אני יודע דבר אחד אתה שמת אותי שם אתה הוצאתי אותי משם פיזית ואתה תוציא אותי משם גם נפשית לי יש תחושה של הסיפור שלי יש איזשהיא משמעות אני במשך שנה הייתי כותבת את הסיפור שלי פשוט כותבת כותבת כותבת ולא מספיק שלמה איתו לא מספיק בטוחה ש שאני מצליחה להעביר את המסר שלי כמו שצריך כי הייתי כותבת אותו אני רציתי להסתכל אנשים בעיניים להסתכל ולגעת בלבבות ונשמות של אנשים ולתת לעורר בהם את הביטחון הזה שאתה נתת לי ולעורר בהם תקווה ולחזק אותם ואני יודעת שאני אוכלה לעשות את זה

בשביל להגיע לשלב הזה של לדבר אל אחרים היית חייבת לעבור את השלב הזה של הכתיבה עצמך פנימה ואי אפשר לברות על המחברת הזאת,

על הכתיבה הזאת, על הריפוי הזה שעכשיו את יכולה בעצם

להביא את מה שנבנה

בפנים. את מרגשתי היומן הזה שהלך איתך לאורך כל הדרך.

אני מיום הראשון מאוד רציתי לדבר. רציתי אבל לא האמנתי מספיק בעצמי ומאוד כאב לי כי ידעתי שיש לי תובנות שהן חיוביות מדי וטובות מדי וחזקות מדי נעים לך לדבר את מה ש אה

לעומת האירוע וכל פעם גם כשהייתי כותבת הייתי אומרת מה פתאום אבל מישהו עכשיו יקרא את זה וזה יכול לגעת לו בכאב שלו ואני לא רוצה להכאיב אני רוצה רק לחזק

את את לא מתכחשת לכאב סליחה את פשוט מהכאב צמחת

כן כן כ

לא שאת עושה קופה על כאבם של אחרים, את כאבת, את טעית שם, את חבית,

נכון?

ומהכאב הזה בחרת לצמוח ולהיות במקום אחר, לא לברוח. מתי את חוזרת לארץ?

בתשיעי למאי, 20 למאי.

ואת עוברת פה בעצם את ההליך האבחוני שנותן לך את הפלומבה של הפוסט טראומה או שזה שלך? זאת אומרת זה השרות שלך?

במשך כל התקופה הזאת אני משיחת הטיפול שמאוד מאוד עוזר לי

עם אותה גברת. כן.

כן. א ואני מתחילה להבין את המשמעות של מה שאני עוברת כי באותו יום שהייתי בים אז אמרתי הקדוש ברוך הוא תמצא לי פלטפורמה לדבר היא רוצה לדבר את יודעת שזה מה שיעזור לי להתרפא הרגשתי שזה מה שיעזור לי להתרפא חוזרת הביתה

כן

מסתכלת ככה בגללריה של התמונות רואה תמונה עם הרבנית של בית חבד בהוואי היא מתקשרת אליי כמה שעות אחר כך חיים לא התקשרה אליי אין את המספר שלי התקשרת אליי אומרת לי אסטי תקופה הייתי אסטי היום אני יותר אסטם אסתי, עוד שבועיים אנחנו עושים אה

אירוע לכבוד השביעי באוקטובר

ואת באה לדבר

ואני רוצה שאת תבואי לדבר יש לי תחושה שאנשים צריכים להקשיב לך

וואי צמרמורת

וזהו ואז

וזו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי

ושבאמת הרגשתי את ה את המשמעות ואת האור שהסיפור שלי יכול לתת בעזרת השם

היום את חובה משהו מכל החרדות התסכולים, המועקה, בחיות, נשאר משהו מזה? זה משהו שחי איתך או שזה שייך לעבר? הכאב קיים בי.

חד משמעית.

אתה לא יכולה

חד משמעית

להתכחש לזה והוא מופיע לפעמים

יש לו מופעים של א חה ווכאלה? כי הכאב הוא כאב. אנחנו לא מתכחשים לכאב

בכלל. לא. זה פוגש אותנו. זה פוגש אותי. א אבל אני היום מרגישה שיש לי יש לי יש לי באמת כוחות ויש לי זכות לחזק את הנפש שלי ולקבל כוחות מהתורה, מהחסידות, מהקדוש ברוך הוא, מהרבי, מהסביבה שבה אני נמצאת. סביבה שמאמינה בטוב, רואה בטוב, רוצה טוב, סביבה שעוזרת לי להסתכל קדימה.

אני אתאם, אני אגיד שהריפוי שלך לכל מה שקרה לך היה בדרך התורה. אה פחות נאזרת בתרופות אני שומעת פחות נעזרת בפסיכיאטרים פסיכולוג כן אני שומעת שהייתה מטפלת ברקע אבל נשמע לי שיותר הצינור שדרכו בעצם קרה ריפוי זה בדרך המה שהתורה נתנה לך מה שהחסידות נתנה לך אני מבינה נכון

הטיפול היה חלק בלתי נפחד מזה כי זו הייתה פעם ראשונה שבאמת הכרתי בכאב שלי ולמדתי לתת מקום לרגשות שלי ולהבין המטפלת שלי היא באמת הקדוש ברוך הוא אני מרגישה שהוא שלח לי באמת את הצוות הכי הכי הכי טוב שלו באמת מכל הבחינות אה והיא עזרה לי המון ולרפא גם בעיקר טראומות גם ילדות שבעקבות זה צפו והרבה הרבה מקום כאילו גם לילדה הפנימית א שבס בסופו של דבר איזו שבאמת מתמודדת עם הכל ואני רק מסייעת לה אז זה לתת לה הרבה מקום אבל אי אפשר לצאת ממצרים בלי הקדוש ברוך הוא אי אפשר אפשר לא משנה וזה משהו שאני באמת מנסה ובעזרת השם א בעזרת השם זה באמת ישפיע מנסה להגיד במיוחד לאנשים שעברו את אותו הדבר כמוני גם אירועים יותר גדולים ו

שהדרך היחידה לצאת מכל כאב בנפש שלך זה רק בזכות הקדוש ברוך הוא אי אפשר לצאת בלי זה אתה חייב משהו שהוא יותר גדול ממך מה שאת אומרת בעצם השם מוריד לנו המון כלים מוריד לנו פסיכיאטרים ופסיכולוגים ושפוזים צריך צריך ווטיפולים ומטפלים במיליון שיטות וכדורים אם צריך הכל טוב ויפה את אומרת לא משנה באיזה אפיק נבחר פה ברמת ההשתדלות הטבעית אבל אי אפשר לעשות בעצם את הצמיכה ואת הריפוי בלי שמכניסים את השם אל תוך עצמנו זה מה שאתה אומרת

נכון נכון

וואי מאוד

הוא גם הוא גם זה שמלכתחילה שם אותך באיזשהו קושי שם אותך באיזשהו מצר הוא זה ש הוא זה שרוצה אותך בדבר הזה כי רק על ידי הירידה דה הזו אנחנו באמת זוכים א למצוא ובאמת להתחבר לאור הזה בתוכנו שהוא קיים בנו אבל אנחנו צריכים איזה שבירת הכלים כדי להתרחב כדי להתמלא כדי להתחזק אבל הוא היחיד ש הוא היחיד שיכול

אני חוזרת לאבא שלך הקבקזי הוא יראה את התוכנית בעזרת הוא יגיד

מקווה שהוא ישמח לראות אותי ככה כי הם ראו אותי במצבים במצב כבר מצב מאוד מאוד א שונה מאיך שאני היום שאני יודעת שהוא שמח הוא רואה אותי הוא רואה גם כמה התורה וה והתהליך שלי בסוף אני מתחברת דווקא אליהם יותר ואנחנו יותר מאוחדים במשפחה והוא רואה אותי שמחה והוא רואה אותי מחייכת והוא רואה אותי מקשימה את עצמי לאט לאט מרגש

אני מקווה שהוא ישמח ואני שמחה

הוא ישמח יש לי תחושה שהוא ישמח בסוף את יודעת גם אמא שלי ככשחשבה שהשתגעתי כשהתחזקתי בסוף שרואים את את הפירות של העבודת המידות הילדים המתוקים שבעזרת השם יהיו לך

והבעל המתוק שלך אז בסוף אני חושבת שהם ככה יש להם כזה בלב איזה כיף לנו אני בטוחה שהם געים בך

איך נזקת שם

בהודיה בהודיה ובאמת אני באמת אסירה תודה לקדוש ברוך הוא כל יום מחדש אני מודה לו לא רק על הנס שהוא עשה סיתי בשבילוקטובר אלא להנס שהוא עושה איתי כל יום ביומו כי זה באמת לא פשוט זה התמודדות לא קלה זה התמודדות לא פשוטה ואני באמת רוצה להגיד תודה גם על כל החסד שהוא עושה איתי על הרחמים שהוא מרחם עליי על הטוב שהוא מביא לי ובאמת על הזכות ללמוד את ה את התורה כי באמת זה ה זה המחוב לנפש שלנו הוא הרופא לשבורי לב טרטה משמע כל מי ש חווה איזשהו קושי איזשהו משבר שידע באמת שיש לו איזשהי משמעות שזה רק איזשהי הכנה לגדולות יותר גדולות שמחכים לו שאי אפשר לגלות את הכוחות האלה בעצמנו בלי להישור ובלי בלי איזשהו קושי אז א באמת בעזרת השם שנזכה רק לראות את הטוב ואת החסד שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו תמיד שרק נתחזק

ובעזרת השם שבאמת השיחה הזאת הייתה לעילוי נשמתם של כל המלאכים אני מקווה שהם גאים בי ואני מקווה שהם אוהבים ושמחים בדרך שאנחנו עושים פה זה הכי חשוב לי גם ותודה באמת על הכל תודה על הכל תודה לך תודה על הזדמנות אין מיוחדת תמשיכי תצליחי תפרחי יש לך הרבה מה לתת

תודה רבה לך