שבת אחים: פרק 7 - קהילת יוצאי קווקז HD (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולם. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד." אנחנו בפרק נוסף בתוכניתנו "שבת אחים," והפעם נשבות את שבתנו עם קהילה קטנה יחסית, אך מיוחד במינה - הקהילה הקווקזית. נפתח כמובן בתודה לרקדנים הנהדרים שלנו. יהודי קווקז זכו עם השנים לתואר "היהודים ההרריים" על שם הרי קווקז בהם הם התיישבו. עדות ליהודים היושבים בקווקז, שממוקמת על הגבול שבין אירופה לאסיה לחוף הים הכספי, נמצאת כבר בתלמוד במסכת מגילה כחלק מערי מדי ומקום ההתיישבות המרכזי שלהם בשם דרבנט. רבה הראשי של העיר ושל קווקז בכלל ואב בית הדין שלה היה רבי יעקב יצחקי, מחבר הספרים "אוהלי יעקב." מתוכם מחזורים לימים הנוראים, אשר מרן הרב עובדיה יוסף

מצטט אותו בחביבות תדיר בספריו. וגם לי הקטן הייתה הזכות ללמוד ולהתפלל מתוך המחזורים הללו, שמעידים על טהרת רוחו ועל גאונותו התורנית. אבל לאיזה שבט מתייחסים היהודים ההרריים? מתי הם הוגלו לשם? מתי הם עלו ארצה בחזרה? ומה מצבם של היהודים שנשארו שם היום? על השאלות הללו ואחרות נענה בעזרת השם בתוכנית שלנו היום. אני רוצה להציג את האורחים הנפלאים שלנו להיום, שיחד איתם נלמד על העדה הזו ונכיר אותה מקרוב. הרב יניב נפתלייב, רבה הראשי של קהילת קווקז בארץ ובגולה. שלום לך. -שלום וברכה. הרב עמנואל קלנטר, רב הקהילה של הקווקזים בכרמיאל. שלום גם לך. -שלום וברכה. הרב נהוראי שמעונוב, מרבני תל אביב ומפקח כשרות במסעדת

"שאלוט". -שלום. ולך, מנהל וכוריאוגרף הלהקה, משה... -מכאלוב. -מכאלוב. שבת שלום לכולכם וברוכים הבאים לתוכניתנו. שבת שלום. -שבת שלום. הרב נפתלייב, אתה מכהן כרבה הראשי של יהדות קווקז בארץ ובעולם, וממך אני רוצה לשמוע על היהודים בקווקז. מתי התחילה ההתיישבות שמה? יש שם יהודים היום בכלל? וגם כמובן על העלייה שלהם לארץ. בבקשה. טוב, שלום וברכה. השאלה מתי היהודים הגיעו בכלל להרי הקווקז היא שאלה מאוד כללית. אני אנסה לתמצת אותה. למעשה המסורת שלנו, דרך המקרא בנביא וגם בגמרות, המסורת שלנו אומרת שהיהודים ההרריים הגיעו לקווקז בהתיישבות הראשונה, עוד מזמן חורבן בית ראשון. לפני בית שני כבר הגיעו היהודים ההרריים

דרך בבל, איראן עד לקווקז שאנחנו מכירים היום. חשוב להדגיש שכשאנחנו אומרים היום קווקז, היא לא תמיד הייתה נקראת כך. הרי ידוע שפרס היא הגבול של קווקז כיום, והיא הייתה נקראת מדי, מה שאנחנו מכירים מהמגילה וכו.' כן. -לאחר מכן זה עבר עוד שמות ועוד שמות. שמחה, שירבן, עד שאנחנו מכירים היום את הרי הקווקז. ושם כיום יש חמש רפובליקות, מדינות עצמאיות, שאחת מהן היא אזרבייג'ן וגם דאגסטן, מה שהזכרת דרבנט, שזו העיר הגדולה שם. והיהודים בתחילה באו, התיישבו שם. וברבות השנים באו והצטרפו אליהם גם מאיראן וגם מבבל וגם מיהודי אשכנז. וככה הקהילה נוצרה, כולם יחד. כיוון שהמיקום הגיאוגרפי של הרי הקווקז הוא גובל בין אירופה

לבין אסיה, הגבול הוא באמצע קווקז, גם זה בין הים הכספי לים השחור, הרבה עמים ניסו להשתלט על המקום הזה, מכיוון שזה הגבול שמחבר בין רוסיה לבין טורקיה ואיראן. אז מבחינה גיאוגרפית זה היה מיקום מאוד מאוד חשוב, והמון המון פוגרומים ומלחמות עברו שמה בין תרבויות שונות, ולכן היהודים... -היהודים שמרו תמיד על הייחודיות שלהם בתוך כל מה שתיארת עכשיו? יפה מאוד. למרות המיקום, שניסו להשתלט שמה המון עריצים במשך המון המון שנים, היהודים תמיד שמרו על הגחלת היהודית, על המסורת היהודית, על הזהות היהודית. איך אמר לי הרב עקיבא הכרמי זצ"ל? הוא תלמיד של החזון איש. מחיפה. -הוא אמר לי... כן, הוא אמר לי: עצם זה שהיהודים,

יהודי קווקז, הצליחו לשמור על הזהות היהודית שם ועוד לקיים את המסורת שלהם, את החגים ואת השבת ואת התפילין וכו,' על עצם זה צריכים להודות לקב"ה כל רגע ורגע. כיוון שהיו הרבה עמים בעולם, שבמצבים שהיהודים הקווקזים עברו שם, אז מאוד מאוד היה קשה לשרוד. הרבה אנשים לא יודעים שאפילו השואה האיומה נגסה מאוד בקווקז. היא עצרה באמצע הכיבוש של קווקז. ואם תרשה לי, ידוע שבשנים האחרונות גם מציינים, ציינו גם השנה 70 שנה ליום ההצלה של היהודים כולם, בכלל בעולם, שהפסיקה השואה וכו.' ארגון "סמגי" של משפחת זכריה במוסקבה, הם מארגנים את זה בכל מקום ומקום, למה? מכיוון שגם ההכרה בכלל בכל הנושא הזה של השואה וגם שיכירו וידעו

שגם בקווקז עצמה נגסה השואה. באיזה שלב היהודים עולים לארץ? יהודי קווקז? אז כך, בשלבים המוכרים לנו והידועים לנו זה עוד בשנת 1850. זו הייתה העלייה הראשונה שאנחנו מכירים. יש גם חלקה בהר הזיתים בירושלים, וכידוע לך, יש גם בית כנסת בירושלים של יהודי קווקז ההרריים, שהיום יש שמה ברוך השם כולל של 70 אברכים בראשותו של הרב אביגדור יוניוב שליט"א. והעלייה הבאה לאחר מכן היא הייתה בסוף שנות... 1890 בערך. ושמה עלה גם כן רבי יעקב יצחקי. -הו, שעליו אני בהחלט רוצה קצת להתמקד. אני מבין שהוא ממש הכתר לראשה של העדה, שאגב, הספיק גם לעלות לארץ וגם השאיר בה הרבה מורשת, הן רוחנית וגם שכונה. יש נווה יעקב, אומרים, על

שמו. כן. -הוא קנה שם קרקעות בוודאי. וכמו גם היישוב באר יעקב, שהוא היה מראשוני המקימים. -נכון, נקרא על שמו. -כן, כן. למעשה רבי יעקב יצחקי, עוד לפני שהגיע לארץ ישראל, הוא היה בקשרים רבים מאוד עם רבי אליהו מני - החברותא של הבן איש חי, עם רבי צבי פסח פרנק - רבה של ירושלים. המון המון התכתבויות. קראתי המון מכתבים שלו. והוא היה קנאי מאוד לעדה הקווקזית לשמור על הגחלת היהודית, למרות כל הניסיונות של עמים אחרים להטמיע את היהודים הקווקזים בעמים שלהם. אבל הרב יעקב יצחקי חקר את זה גם מבחינה מדעית. הוא היה גם פילוסוף גדול חוץ מהיותו רב גדול, והוכיח לכל העמים שהיהודים הקווקזים הם יהודים אותנטיים, שהגענו לשמה

עוד מזמן בית המקדש הראשון. -אואה. על ידי מלך אשור שהגלה את עם ישראל לשם. זה נושא מאוד מאוד מורחב. -יפה, אתה יודע, אני רוצה לצטט דברים שכותב הרב יצחקי עצמו באגרת שלו המפורסמת, "קדמות היהודים ההרריים." הוא כותב כך: אני לא מתיימר לכסות את הקורות ומחכה שיעורו החוקרים, הבקיאים והמומחים שיגלו תפוצות לתועלת בני העדה ועם ישראל. ויצא חבל עב וחזק אשר קצהו האחד אחוז וקשור את הגולה אשר הגלה שלמנאסר מלך אשור בשנת 720 לפנה"ס, וקצהו השני נמשך עד ימינו אלה. יוצא שבעצם המחקר הוא עדיין בעיצומו, ועדיין הוא ממשיך לרתק ולהסעיר את בני העדה, ולאו דווקא אותם. אני רוצה לפנות לרב עמנואל. אתה רב הקהילה הקווקזית

בכרמיאל. ואני מבין שאתה בעצם הקמת את הקהילה בעשר אצבעותיך. איך מקימים קהילה? בוא, תאר לנו את הדבר הזה. קודם כול איך הייתה לנו הפגישה עם הקהילה, זאת אומרת בפעם הראשונה. לפני 14 שנה אני הגעתי לכרמיאל. אני לא יליד כרמיאל. לפני 14 שנה הגענו לכרמיאל במסגרת כולל דיינות. ובין מנחה לערבית היינו הולכים לבית הכנסת לתת שיעורים על הלכה, פרשת השבוע וכו,' ושם הייתי נפגש עם בני הקהילה, שהיו באים לשם לומר קדיש על קרובים שנפטרו. ושמתי לב שהם פשוט לא יודעים מתי אומרים את הקדיש, מתי אומרים "קדיש על ישראל," מתי "יהא שלמא", איך?... ולא היה מי שיסביר להם את זה, כיוון שלא ידעו את השפה. פשוט מאוד. היו עולים חדשים

והם עדיין לא ידעו עברית. ושמתי לב שהיחידי שיכול לחבר אותם לספר זה פשוט אני, שמבין את השפה, גם עברית וגם רוסית. ואז התחלתי פשוט לעבוד איתם, לעזור להם. ויצא ככה שפשוט אני הייתי היחידי שיכולתי לחבר את הקהילה הזאת ולתת להם שיעורים, היו מזמינים אותי לאזכרות, וגם לאירועים, לשמחות שלהם. אז פשוט רצו לשתף. ראו רב שמדבר גם רוסית ומבין את העניין, ורצו להיות בקשר. תגיד רגע, הייתה להם כבר קהילה מגובשת? היה להם בית כנסת קווקזי או שגם את זה בניתם מאפס? -בכרמיאל באותה תקופה שאני הגעתי לא היה שם לא בית כנסת ולא הייתה איזושהי ישות דתית שיכלה להסביר להם ולהוביל אותם בכל מיני הנקודות האלה שהם נפגשו בחיים. ופשוט

באופן אוטומטי, זו פשוט המציאות ככה חיברה אותנו, והתחלנו לעבוד ביחד. אז הם היו מזמינים אותי לכל מיני אירועים. ואז התחלנו בעצם להגיע לאזכרות ושם ראינו שהיהודים מאוד רוצים להתחבר, רוצים לדעת, יש להם שאלות, רק אין מי שיענה להם על השאלות האלה. ואז עם השיעורים, וגם כן, מאוד חשוב, שהיו המון אנשים שרצו פשוט אישית להיפגש עם הרב. רוצים לשבת עם הרב חברותא בפגישה אישית ולספר על עצמם, יש להם שאלות, רוצים להתחיל ולהמשיך את המסורת, שהם קיבלו בעצם מבית האבא, ולא ידעו איך מחברים את זה פה. בקיצור, נתתם מענה. אני מבין, כבר 13 שנה שאתם הכתובת, הדמות הרוחנית של היהודים הקווקזים שם במקום. אם אני אבקש ממך לשים את

האצבע על איזה דבר מאוד מאוד מיוחד, מאוד אופייני שאתה גילית אצלם, חוץ כמובן מאמונת החכמים והדבקות במסורת. מה אתה יכול לשתף אותנו במשהו שמאפיין את בני העדה שפגשת שם בכרמיאל? תראה, אני יום אחד מקבל טלפון: שלום, הרב קלנטר? -כן. מדבר רש"י. וואו, רש"י? סליחה, אני מסתכל על המספר, אתה לא יודע אם זו שיחה של חו"ל או שזו שיחה מקומית. אתה לא מבין. רש"י? אף פעם לא שמענו כזה שם. -רש"י מהחומש. כן, לכאורה. אז אתה שואל: סליחה, מי כבודו? אולי לא שמעתי טוב את השם. הוא אומר: זה רש"י, רש"י. כן, שלום. ככה נוצר הזה. והבנתי שבקהילה בעצם הם מאוד שמרו על השמות. יש להם שמות מאוד מאוד מיוחדים, שבעצם לא פגשתי בשום קהילה

אחרת, כמו רש"י, רשב"י, רמב"ם, למשל. אי אפשר למצוא את זה בשום קהילה. בדרך כלל קוראים על רבי שמעון - שמעון, אבל אף אחד לא קורא רשב"י. אואה. -כן? אז בקהילה הזו זה מאוד ייחודי, ואני חושב שזה מאוד מסביר על התמימות של הקהילה, עד כמה שחשוב להם, גם כן היו קוראים על שמות של צדיקים, של רבנים גדולים, שזה היה מאוד חשוב להם, הם מאוד היו מעריכים תלמידי חכמים וכו.' יפה מאוד. אם אנחנו בשבת עסקינן, אנחנו יודעים ששבת היא מורכבת הן מקודש והן גם מעונג שבת המיוחד, ואני רואה פה את התקרובת המיוחדת שנמצאת פה על השולחן ממסעדת "שאלוט" בתל אביב. נמצא איתנו פה הרב נהוראי שמעונוב, שהוא בין יתר התפקידים שלו, הוא גם מפקח

הכשרות שמה. מה מביא יהודי שיש לו מסעדות, הבנתי גם במוסקבה, לפתוח מסעדה קווקזית דווקא כאן בארץ? יש דרישה? יש ציבור שאוהב את הדברים האלו? נתחיל בכבודו של בעל הבית. בעל הבית קוראים לו מישה, אבל מיכאל שמו, אמאייב. יש לו, כמו שאמרת, יש לו בכל ה... בעולם, אפשר לומר, יש לו מסעדות. והוא שם הדגש על המסעדות ומה שהוא רוצה הבסיסי שיהיה, זה נושא הכשרות. מאוד חשוב לו. זה דבר שהוא גדל עליו, זה דבר שבא מהבית, הוא ברוך השם מפיץ את זה ברוסיה, מפיץ את זה בכל מיני מקומות. במורשת הוא יוצא קווקז. הוא בא מהבית, אז גם השילוב של הכשרות, השילוב של האמונה, השילוב כדי לזכות את הציבור. והוא ביכולות שלו הוא התנוסס על דבר

שנקרא התמחות במזון. הוא שף עולמי. שמו הטוב הולך לפניו. יצא לי לא מעט לשמוע עליו, בפניו ושלא בפניו, על היכולות שלו. אז כשהוא הגיע לארץ הוא קבע את מקומו בארץ ישראל. ואחד מהדברים שקסם לו לזכות את העם גם במאפה ובבישול, ביכולות ובידיעות שלו, ובייחוד הוא שילב בתוכו את הנושא של הכשרות. אז כשפנו אלינו, אז כמו שכבודו העיד, ביתר התפקידים שאני נמצא בהם, אז פנו אליי מהרבנות בתל אביב. יצוין שזה לא סתם הרבנות תל אביב, זו מחלקת גלאט וברמה הכי גבוהה. -שמה הכול על טהרת הקווקזים? כלומר זה חלק מה... -זה דבר מדהים לראות את התמימות, את היושר, ממש כל דבר הם שואלים, מתעניינים, מתייעצים. אפילו בדברים הדקים, אם זה

בנושא של כשרויות, אם זה בנושא של הירק, אם זה בנושא של הקמח, של הניפוי, בכל מכלול השאלות בצורה מדהימה. לראות את התמימות, את היושר. ממש, ממש לראות שזה בא מבית אבא ושהם עסוקים במלאכתם. בקצת הזמן שנוצר להם בין-לבין, מניחים תפילין, שמע ישראל. פשוט מדהים. הרי האותות שהיו, "נעשה ונשמע- " ה"נעשה" חטאו בהם. "קום עשה לנו אלוקים." ה"עשה" כבר ירד. נשארנו עם ה"נשמע." אז הם ממש ב"קום ועשה" כל הזמן, "שמע ישראל" והיהדות והזה, וגם בנושא של הבישולים, הרבה סועדים שבאים, לאו דווקא בני העדה הקווקזית, אבל המסעדה היא קווקזית. אבל היא גם משופרת בבשרים ודברים אחרים וכו.' אבל כשאנשים באים, דווקא רוצים את הדברים של

העדה. אם זה אחינו אשכנז, אם זה בני ספרד מכל העדות האחרות, הם באים ושואלים. אם זה מבחינת הכשרות, שיש לנו את הרב לנדא, ברוך השם, יש לנו את הרב מחפוד. זו כשרות מאוד מאוד מעולה. ואנשים באים וזה ואומרים: מה זה, "צ'ודו" בשר? זה בשר? -כן, בשר של הרב לנדא, זה בשר של הרב מחפוד. מה, כן? שילבתם גם את הנושא עם זה? וזה מזכיר להם לבוא והם מקפידים. יש כאלה אפילו סועדים שבאים ואומרים: יש כיפה? יפה מאוד. -ויש כאלה סועדים שבאים ואומרים: אתה יכול לפתוח לי את היין? ממש פשוטו כמשמעו כדי להקפיד על כל מה שאפשר, סממן של יהדות. ממש כמו מי שגר לא רחוק מקווקז, אברהם אבינו, שדרך האוכל גם הקנה אמונה כדי להיות משגיח

כשרות. חוץ מהידע ההלכתי, שזה בוודאי ה-א' ב' שמשגיח צריך לדעת, הוא גם צריך להכיר את הפרודוקטים. מה...? אני רואה פה כל מיני מינים ממינים שונים. אם תוכל קצת לשתף אותנו. -אם נוכל לציין, באמת נוכל לציין... -מה שמותיהם? מה הם מכילים? -את האופייניות של הדברים שהם מכילים. הקרוב אליך זה למשל "בליצ'י," זה הבצק. -זה? -כן. זה ממולא בבשר. כמובן שאנחנו בכבוד השבת עסקינן, עונג שבת, אז זה דבר שמענג את השבת, ממש לכבודו, ממש כשלעצמו. ויש את חמוצי הבית, שהחמוצים האלה נעשים במסעדה, ממש מעשה ידיהם. דברים נפלאים שמחמיצים אותו... -מה זה? זה לחם המשנה? -זה הלחם הקווקזי, מאפה תנור. אפשר לקרוא לזה לוחות של אבן. זו ממש

אפייה. הטעם שלו כשלעצמו, אי אפשר לשלב את הטעם בראייה בלבד. אתה צריך לטעום כדי להבין. -אופים את זה במיוחד בתנור אבנים כדי ש... -כן, זה תנור אבנים, טבון כמו שקוראים לזה בשפה העברית. אבל ככה הם קוראים לזה. זה הלחם הקווקזי. -טוב, אם נלך לפי הסדר. לפי הסדר, אם נקרא לזה, אז יש לנו את החמוצים, ויש לנו פה את הבלינצ'ס, שמו הידוע לפניו עומד. וזה ממולא בשר. הייחודיות של העדה הקווקזית שאצלם הכול מתענג בבשרים. -כן. הכי מובחרים והכי משובחים. זה ה"קורזה" הם קוראים לו. קורזה? -קורזה, כן. -כן. זה ממש... -מה טיבו? מה טיבו? דבר מיוחד. אלה כיסונים כאלה שמלאים בתוכם בבשר. אבל קוראים לזה קורזה. יש כאלה שקוראים לזה

"דושפרה." הרבנים, אתם מכירים את זה? זה מזכיר לכם את בית אבא? -בוודאי. שלא לדבר על עונג של שבת, כבודו במקומו מונח. נו, מה? על מה מדובר? -זה ה"חיליאה". במקור שלו הוא גרוזיני אבל הם שילבו אותו ונתנו לו את הטעימה של העדה הקווקזית. רגע, אני רואה מתחת פסטלים כאלה? פסטלים, זה ממש כיסונים של תירס. דבר שהוא משלב את עצמו כאחת. -רגע, אגב, יש איזה סדר? כלומר יש מה שאוכלים בליל שבת? בשבת בבוקר? יש בליל שבת. -מה החמין הקווקזי? -החמין הקווקזי בגדול זה המוצג הזה, שהוא נקרא "חיליאה," שזה אחד המאכלים הכי מורכבים. הוא כמו החמין שלנו, שהוא נשאר מליל שבת עד יום שבת והוא משבח ומשפר את עצמו מזמן לזמן, ככה הבשר הזה.

יש מרשים לעצמם לשים בשר כבש, יש בשר בקר. וכן על זה הדרך. יש להם את המאפים הבצקיים, דבר מיוחד כשלעצמו. זה ה"צ'ודו", יש את הבשר ויש את הירק ששמים בתוכו. יש ממש דברים. -בקיצור, דברים מאוד מאוד ייחודיים. עדיין הקומץ. -מאוד ייחודיים, גם במראה, גם בטעם מן הסתם. משה, אתה הכוריאוגרף של הלהקה המדהימה שראינו עכשיו. לפני שנדבר על הריקודים, אתה הרי גם קווקזי. אתה מכיר את האוכל? האוכל מדבר אליך? אני רואה שעיניך קורנות. קשה מאוד ככה לשבת פה ולהרגיש את הריח של המאכלים של העדה שלנו. כן, אלה המאכלים שאנחנו... מגיע מהבית, בוא נגיד ככה. מה הדבר שאתה הכי מחבב, אוהב? מחבב זה בעיקר מה שקרוב אליך. ישבת במקום הלא

נכון. בוא נגיד, כל המאכלים שיש פה הם מאכלים ממש ממש טעימים. אני גם רואה שזה... אני חושב שאלה דברים שדורשים הרבה הרבה הכנה. אבל כאלה הם היהודים שלנו, משקיעים בכל דבר. ובאמת זה אחד הדברים המיוחדים שישנם. ונעבור לזה שאתה מנהל הלהקה. מה מביא אותך לנהל להקה של ריקודים קווקזים אותנטיים? יש כל כך הרבה ריקודים, כל כך הרבה להקות פה בארץ, ואתה מחליט להקים להקה קווקזית. בוא נגיד ככה, אני עליתי לארץ בשנת 96.' לא ידעתי את השפה, לא ידעתי שום דבר. היה לי קשה מאוד להשתלב בחברה הישראלית. ואז אימא שלי אמרה: בוא, יש איזו להקה, חוג ריקודים קווקזיים. בוא נרשום אותך. הייתי ילד מאוד היפראקטיבי. אמרתי: טוב. הלכתי

איזה שנתיים לחוג. אחרי זה החוג נפסק. משם התחלנו להתגלגל. הייתי עצמאי, מסתכל על הסרטונים ביוטיוב, מפה, משם, ואז התחלתי ללמוד את התרבות של העדה הקווקזית, של הריקודים, מאיפה זה מגיע בכלל. ויש כל מיני סגנונות. ומשם זה כבר היסטוריה. ואז באיזשהו שלב אני הקמתי להקה, לפני שש שנים. הייתי מלמד במגדל העמק, הייתה לי קבוצה של 30 תלמידים. משם התפתחנו. וברוך השם יש לנו גם בעכו, יש לנו גם בנצרת עלית. יש דרישה לריקודים האלה? -יש דרישה מאוד גבוהה. נערים, ילדים באים ללמוד את זה? -נערים, ילדים, מבוגרים. בעיקר היום, אני כיום, בוא נגיד ככה, אני מתעסק יותר באופן פרטני יותר, סופי שבוע, כי אני מתעסק בדברים אחרים. זה

התחביב שלי. -בעיקרון אתה מתעסק בנדל"ן. -אני מתעסק בנדל"ן. -איך הריקודים נכנסים, משתלבים בזה? ריקודים הם אצלי תמיד בדם, זה ילווה אותי כל החיים. אני, המקצוע העיקרי שלי זה תחום הנדל"ן, אבל ריקודים הם התחביב שנשאר אצלי. והתחביב הזה, אני מאוד מפתח אותו. כיום אני מתעסק בעיקר, פונים אליי חתן, כלה, חתונות, בר מצווה, בת מצווה, חבר'ה שרוצים ללמוד את השורשים, זוגות מאוהבים שמתחתנים עם אחד מהעדה הקווקזית. -עדות שונות, כן. עדות שונות, ורוצים גם להכיר את התרבות, חוץ מהמאכלים, חוץ מהזה, הם רוצים לדעת את השורשים. אני ראיתי משהו מעניין בריקודים האלה, שבדרך כלל אחד הוא זה שרוקד סולו, והשניים נותנים לו עידוד.

יש קריאות כאלה, "וואו." נכון? אני צודק? -כן. זה סולו בין גברים, שזה ריקוד עם חרבות, ריקוד יותר אגרסיבי, יותר אינטנסיבי. ללהקה שלך קוראים "ליזגינקה", נכון? "אם-די ליזגינקה", כן. -שזה בעצם? שזה אומר ראשי תיבות "משה דנס ליזגינקה," אז בזמנו קראתי את זה ככה. אבל רק תרגיע אותנו שלא משתמשים בחרבות בפועל. לא, לא, לא, היום החרבות הן לשם קישוט. החרבות הן בעצם נועדו... בערי קווקז, עד היום ככה יש כאלה, שבעצם החליפות, הגלימות, שבעצם זה הסמל של העדה, כך היו לובשים אבותינו בהרים. למה? כי בהרים מאוד קר, יש מזג אוויר מאוד קיצוני, ובחורף לובשים חליפות עבות, בקיץ יותר דק. ויש חרבות. לשם מה שימשו החרבות? לשם

ציד, לשם דברים קטנים שהם היו צריכים לחתוך. וגם, אם אנחנו גם נשים לב על החליפות עצמן, יש כדורים על הרקדנים עצמם, אוקיי? עכשיו, אלה כדורי רובי ציד. הלוחמים שלנו, של אבותינו, של העדה, היו בעצם החיילים, בוא נגיד ככה. מסתובבים על סוסים עם החרבות. וכשהיה איזה אירוע חברתי בהרים שמה, תוך כדי היו צריכים להעביר את הזמן איכשהו, היו באים עם התוף הקווקזי, עם האקורדיון הקווקזי, ותוך כדי בשטח ביער היו מתחילים לנגן. ואז היו ככה מבטאים את הריקוד שלהם, היו פורקים את כל היצר שלהם בריקוד עצמו. טוב, שמעתי עליך שברוך השם אתה גם הולך ומתחזק בעקבות אשתך. זה מאוד מאוד שימח אותנו. -ברוך השם. בוא, ספר לנו על התהליך הזה

שאתה עובר. אני בתשובה שלוש שנים בעקבות אשתי. הכרתי אותה באחד האירועים, בוא נגיד ככה, שהייתי אז מופיע. ואז עברתי איזו תקופה לא פשוטה. ברוך השם התחלתי להתחזק. בעקבות זאת גם השם חנן אותי, שלח לי את אשתי. ואז התחתנו. אנחנו כל יום מודים להשם וממשיכים להתחזק ולהתחזק ולהתחזק. ברוך השם. גם באמצעות הריקוד והשמחה והשירה. יפה מאוד. -אני חייב לציין שאני זוכר אותו כשעשיתי לו הדרכת חתנים, את הברק בעיניים שלו, איך שהוא היה כל כך כמה ליהדות וכל כך רוצה להתחזק. אומנם לא ידעתי שזה בעקבות הכלה, אבל ברוך השם. אני מאוד מאוד שמח. הרבה זמן לא נפגשנו. ושהוא עלה על דרך המלך. ברוך השם. אני חייב לציין, הרב יניב, הוא

חיתן אותנו, אותי ואת אשתי, והיה לי הכבוד הגדול שהוא היה. הוא גם הכין אותך יפה. סגרנו פה מעגל. -הכין אותי כמו שצריך. אני רוצה לשוב אליך, הרב יניב. הזכרנו את הרב יצחקי. כשהוא כותב על חובת השימור של המנהגים והפיוטים, אז הוא כותב: כאב לי הלב לראות שיש קהילות ויש עדות שמשמרות כל כך בקנאות כל מנהג, כל פיוט. ולכן החלטתי "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש," וכתבתי את הספרים שלי, כל זה על מנת שהספרדים בכלל והקווקזים בפרט, ידעו בדיוק על מה... על אילו אדנים חשובים הושתתו המנהגים המיוחדים שלהם. ואני רוצה לשאול אותך. אני מבין שגם אתה בעקבותיו של הרב יעקב יצחקי כתבת ספר שנקרא "מעגל החיים - יהודי קווקז."

עשית עבודה גדולה, לאסוף את המנהגים של העדה. תן לנו קצת ממה שאספת, ממה שאצרת, מהמנהגים המיוחדים של העדה המיוחדת הזו. ראשית אני אסביר לגבי רבי יעקב יצחקי. כאשר הוא עלה לארץ ישראל, כי אנחנו בדיוק הפסקנו. בזה שהוא עלה לארץ ישראל. כאשר הוא עלה לארץ ישראל, אז הוא התיישב במקום שקוראים לו היום באר יעקב. ובאמת זה נקרא על שמו, באר יעקב. אבל שנים, 50 שנה לפני כן, עוד באו עולים מקווקז שבנו את שכונת בית ישראל. מה שנקרא היום בית ישראל. -בירושלים. הם בנו את השכונה הזו בירושלים, ממש כך. וגם בית הכנסת נמצא שם, ומאחורי זה הוא בנה גם כן בית יתומים. היו נדבנים מאוד מאוד גדולים בקווקז שהיו מפרנסים את עניי

ירושלים. יש המון כתבים, המון מכתבים ששלחו לעזרה ורבי יעקב יצחקי הוא ניצח על כל הנושא הזה בשביל העזרה ההדדית, גם ליהודים כולם וגם בקווקז בכלל. בקשר למנהגים עצמם, כמו שהרב עמנואל ידידי הזכיר, גם בנושא השמות, גם בנושא כל מעגל החיים, אם זה מברית המילה ובר מצווה וחתונה ואבלות וכו' וכו.' מנהגים רבים נשמרו בעדה מכיוון שבעצם זה היה מקום מבודד. ואחד המקומות המיוחדים בעולם שלא הייתה התבוללות זה היה בכמה יישובים בתוך קווקז. זה נקרא רובה ודרבנט. ידוע שבקובה עצמה בכלל לא הייתה התבוללות עד לשנים האחרונות שהיהודים, כבר חלקם הגדול עזב שם. אבל... -יש שם עדיין יהודים, בקווקז היום? ודאי שיש עדיין יהודים. דרך

אגב, יש יהודים אשכנזים שחיים בקווקז שברחו בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה והתגוררו בקווקז. יש את היהודים הקווקזים האותנטיים שהם גרים עוד מימים ימימה בקווקז. הרב היה שם? יצא לו לבקר? -אם הייתי שם? האמת היא שכאשר הגעתי לישיבה גדולה בבני ברק, אז פנו אליי מארגון "נידחי ישראל" בארצות הברית וביקשו ממני שאני אלך לכהן שם כרב, להחזיק את הקהילה. אמרתי: מה?... אמרו לי: לא רק שזה דחוף, אתה צריך לטוס תוך יומיים. ודבר ראשון שעושים זה הולכים לראש ישיבה. הולכים לראש ישיבה, והראש ישיבה שולח אותנו לרב לייב שטיינמן שליט"א. כשהייתי אצל הרב שטיינמן, אז הוא אמר לי בהתבטאות הזו: אתה שואל אם אתה צריך ללכת ולנסוע

לשם, אני חושב שאתה חייב לנסוע לשם. אבל זה רק יהיה לשלושה חודשים, ותחזור ארצה. טוב, זה סיפור מאוד מאוד ארוך מה שקרה שם, סייעתא דשמיא עצומה. -עשית שמה עבודה נפלאה. תגיד משהו על השפה. איזו שפה הם מדברים? יש בה קצת אלמנטים עבריים? -לא קצת. -עממיים? לא קצת. המקור של העדה שלנו במסורת זה שפת הג'והורי, שהמקור באמת זה היה שפת הארמית. השפה הארמית, שפת הקודש. -אה, הארמית של התלמוד. כן, ממש כך. יש לי גם כתבים של רבנים לפני 150 שנה שהם בעצמם היו כותבים בעברית גם בכתב עברי וגם בשפה עברית. ממש כך. גם פשוטי העם מדברים הרבה מהמילים בארמית ובעברית. רק מה? ברבות השנים נכנסו מילים ברוסית ומילים בפרסית וכו' וכו,'

אז זה הפך להיות שפה מאוד מגוונת, הרבה שפות. הרב יכול לתת לנו איזו דוגמה למנהג מעניין? אואה. -של יהודי קווקז? -יש המון מנהגים מיוחדים מאוד, שלצערי הם נכחדו בהרבה הרבה עדות. אני אתן סתם דוגמה. לא מזמן התקשר אליי אחד מראשי הערים ואומר לי: מה זה המנהג הזה שהחתן והכלה בחג הראשון לאחר החתונה הם הולכים לבית הכלה והם צריכים להיות שמה בערך שבוע? מה זה המנהג הזה? מאיפה המצאתם את זה? אז אמרתי לו שיפתח את הגמרא בירושלמי. הגמרא אומרת שם שיש מושג שנקרא "רגל רדופין." זה עוד היה בזמן המקדש. מכאן שבעלה שלחה לבית אביה ברגל הראשון. לכן זה נקרא "רגל רדופין," שהוא רודף אחריה. ולמה זה? אדם גידל ילדה כך וכך שנים,

ולאחר מכן מתחתנת, הולכת לבית בעלה. ההורים יושבים ומודאגים. לפעמים זו מדינה אחרת גם. אז קבעו עוד מזמן המקדש, אומרת הגמרא, שהיא צריכה בחג הראשון לבוא לבית אביה עם בעלה. להראות להם שהיא מסודרת, שטוב לה בחיים. -שהיא מסודרת והכול בסדר. -יפה. -זה אחד המנהגים הקטנים. אבל יש עוד... -הרב עמנואל, ככה על הדרך כשאנחנו מדברים על מנהגים, אתה גם פוגש כמה וכמה מנהגים שהם עדיין נשמרו בעדה הזאת. ספר לנו מה המנהגים האלה, איך אתה מקבל אותם. מה נשמע במיוחד שם בקהילה שלך בכרמיאל? יש איזה מנהג שבאמת אני עוד לא פגשתי את זה ככה מודגש בקהילות אחרות כמו בקהילה הקווקזית, זה מנהג שבתשעה באב עולים כל היהודים לקברי אבות.

כן, בתשעה באב זה משהו מיוחד. ראיתי לזה מקור שרק כתוב ברמה שנוהגים ללכת לקברי צדיקים לבקש עליהם, לבקש מהם רחמים שיתפללו לפני הקב"ה שירחם על עם ישראל וישלח לנו משיח, ישלח לנו גואל. אבל יהודי קווקז לקחו את זה בצורה שהיא מאוד מיוחדת, אצלם זה בנפשם, אפשר לומר. אנשים מגיעים מחוץ לארץ לקברי אבות פה, מכאן נוסעים לחוץ לארץ, וממש נוסעים מעיר לעיר ועושים את זה ממש במסירות. -באופן כללי אתה אומר שהם משמרים את זכרם של הנפטרים, שידוע הרי מה שכתוב שאלמלא תפילת המתים, אז אנחנו החיים לא היה לנו קיום. אתה אבל עושה גם פעילות של תחיית המתים ממש בכרמיאל. ואני יודע שיש באוצרך הרבה הרבה סיפורים על אנשים שממש קרבת

אותם והעלית אותם על דרך המלך. מה אתה יכול לשתף אותנו על הפעילות שלך שמה? איזה סיפור מיוחד? -יש איזה סיפור ממש יחסית טרי. יש איזה בחור שכבר כמה שנים הייתי איתו בקשר והוא היה מגיע לשיעורים, אבל היו לו עליות וירידות. ובסופו של דבר הוא זכה לזיווג ממש מיוחד, איזו אישה, בחורה שהתחזקה גם כן. והחליטו ביחד להתחזק ולהקים בית בישראל. הם התחתנו ושניהם ממש מתחזקים, באים לשיעורים. וגם היא הולכת לשיעורים. וגם הוא, יש לו... בתחילת דרכו הייתה לו פיצוציה כזאת, 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. היום זה הפך להיות משהו אחר, אוכל מהיר, כשר, מהודר, והוא גם כן מקים שם, יש לו שם פעמיים בשבוע שיעורים. הוא מזמין את כל ה... יש

לו הרבה חבר'ה שמכירים אותו, הרבה חברים. שם אנחנו נותנים שיעורים. ברוך השם, אני מרגיש שהבחור הזה מאוד מאוד התקדם ומאוד חזר לשורשים בצורה מאוד יפה. ומה שמיוחד שהוא גם כן, אצלו כשאתה נכנס, אתה רואה שלט בכניסה: "האם הנחת היום תפילין"? או יש לו מבצע: כל מי שלא הניח תפילין מגיע לשמה, איזה דוחן עם תפילין, מי שמניח שם אצלו תפילין - הוא מקבל שתייה בחינם. פשש... איזה סיפור יפה. -או חמה או קרה, משהו מיוחד, באמת. זוכה ומזכה את הרבים. מאוד מאוד מאוד יפה, מאוד מרגש. טוב, אתה יודע שמאוד מאוד חשוב גם במסגרת הפעילות שלכם לחבר את הצעירים למורשת, זה החכמים של המקום, לספר להם מי היו אבותיהם, מי היו אבות אבותיהם.

ישנו איזה ספר, אני רואה, לידך שממש נכתב במיוחד על החכמים של קווקז. הספר הוא ברוסית אומנם, אבל אתה דובר את השפה. אתה יכול קצת לשתף אותנו בתוכן המיוחד של הספר הזה? הספר הזה, כתב אותו הרב אדם דוידוב. הוא רב כבר ותיק בקהילה, עובד הרבה שנים כבר בקהילה. הוא כתב את הספר הזה. הוא משלב שמה שני דברים - גם כן סיפורים, גם מקור של העדה: מאיפה הם הגיעו, איפה הם מוזכרים, כגון, כמו שהזכרתם את זה בהתחלה במגילה בירושלמי שם שמוזכרת כבר העיר דרבנט, ששמה ביקשו רב. יש איזה סיפור שם, איזה מעשה. וגם כן הוא מסביר על כל מיני מנהגים מיוחדים שיש לעדה ומשלב את זה גם כן בסיפורי צדיקים על הצדיקים שעברו במשך הדורות והיו

בעדה. אז גם עליהם הוא מספר, ממש סיפורים מאוד מאוד מיוחדים, שזה ממש מחמם את הלב. ובן אדם שרוצה להתחבר למסורת שלו, מה היה לו, מה הוא עבר, אז הספר הזה מאוד יחבר אותו. אולי הייתי ממליץ לתרגם את הספר לעברית לטובת בני העדות האחרות, שבאמת כדאי שיכירו מקרוב כל עדה, מה מאפייניה ועל מה אדניה הוטבעו. אני ממש ממש שמח שברוך השם יש אנשים בעלי שאר רוח כמו הרבנים היקרים שכאן, שדואגים לשמר את המסורת הנכונה של העדה. וזו באמת פעילות חשובה שראויה לכל ברכה ותהילה. אני רוצה לקראת סיום לשאול אתכם שאלה שאנחנו שואלים את כולם. שכל אחד באמת יענה. מה המנהג המיוחד או האמירה או הפתגם שרץ אצלכם בבית? אם תוכלו אפילו בשפה

המקורית. איזה דבר שהיה אבן דרך בשבילכם. יש לך איזה פתגם שסבתא שלך הייתה חוזרת עליו? -סבתא שלי הייתה אומרת "בליימה", יעני ילד שלי, תינוק שלי. כל הזמן היא הייתה אומרת ככה. יעני, זו המילה שאני זוכר כל הזמן שהיא הייתה אומרת. אני רוצה לומר ש... ברשותכם, שהעדה הקווקזית, שכל כך שמרו בקנאות על המסורת שלהם, אני מאוד התפלאתי. בפעם הראשונה שהגעתי לקווקז, אז התפלאתי איך במקום כזה מרוחק הם הצליחו לשמור על המסורת היהודית שלהם. ושמתי לב לשלושה דברים. עם ישראל נגאלו ממצרים בזכות שלושה דברים: שלא שינו שמם, לשונם ולבושם. הלבוש והצניעות בקווקז זה היה דבר שהוא לדוגמה, למופת. השפה הג'והורי, שהיא אך ורק ליהודים

הקווקזים. אה, זו היידיש הקווקזית. -זה ממש כך. זו שפה שמיוחדת, שפת הקודש למעשה, שנכנסו בה כמו שהסברנו... -מוטיבים מה... וגם השמות שלהם, פונים אליי מבית הדין הרבה פעמים דיינים בקשר לשמות, אולי לא מבטאים כך, אולי זה לא שם יהודי ואולי כך. זה רק סך הכול בגלל המבטא. יש להם שמות כמו אביי ורבא ורבה. לנשים קוראים ילתא, אשתו של רבי נחמן, ואמתלאי, אמתלאי בת כרנבו. -אימו של אברהם אבינו. כן, שמות כאלה עד היום. זלפה, בלהה. תשמע... -רק אומרים את זה בהיגוי אחר. ואז הבנתי שמה ששימר אותם ומה ששמר אותם כך, הייתה להם סייעתא דשמיא נוראה שהם הצליחו לשמור על המסורת ועל המנהגים. היו מקפידים על הלכות למרות כל

הפוגרומים. -הקשיים שמסביב. וואו. -ואז למעשה... היה לי פעם דיון עם הדיין הרב משולם משלומי שליט"א בבני ברק אצל הרב קרליץ. היה דיון בכולל בקשר לשם השם. האם מותר להגיד את שם השם בשפה זרה? אז למדנו את זה בכולל. אז אמרתי לו: בשפה הקווקזית ודאי שמותר. אז הוא אמר לי: למה? אז אמרתי לו: השפה הקווקזית מקורה בארמית. איך קוראים לשם השם? "חודו". אנחנו אומרים את זה בחולם, זה "חדא." האחד. בשביל לא להזכיר את שם השם במפורש, היו אומרים "האחד." -אה, יפה, זה חידוש. אז תמיד אומרים "השם יעזור, חודו"... -גם בפרסית זה הכינוי. כן, גם בפרסית אומרים. -אותך אפשר.... כן, הרב? שילוב, זה חבל אסיה, אז יוצאי קווקז, פרסית וגם

העדה הבוכרית גם אומרים "חודו," אז זה אחד. -זו ממש המשמעות אחד? כי אני יודע שיש כאלה שכן מקפידים לא להזכיר את זה ככה. זה ודאי שזה מותר. -זה תרגום של אחד. -של אחד, בוודאי. הרב, אני יכול לשאול אותך מה הסבתא שלך הייתה רגילה לומר או ההורים שלך? אני זכיתי ברוך השם שההורים עוד שמו אותי בתלמוד תורה ועוד הסבא, עליו השלום, גם שני הסבים, שתי הסבתות, כולם שמרו תורה ומצוות וכאשר... אני יכול לומר לך אולי משהו ראשית כול מהסבתא, עליה השלום, היא הייתה אומרת: איך קראו לה, אגב? יש לכם שמות מעניינים, אמרת. שוּשנה. -שוּשנה. -כן. זה שוּשנה, לא שושנה. -לא שושנה שאנחנו מכירים, אלא שוּשן, שוּשן הבירה. -אמרתי לך שזה

היה ממדי וכו.' כן, טוב. -על כל פנים, היא תמיד הייתה אומרת שגם בכל מצב תעשה רק טוב. הייתי ילד קטן ממש בגן. היא הייתה אומרת לי שאפילו אם מישהו עשה לך רע - תעשה לו טוב, כי מטוב אף פעם לא יצא רע. יצא רק טוב. -איך זה נשמע בקווקזית, אתה זוכר? היא הייתה אומרת כך... אין אף פעם דבר רע שיוצא מן הטוב. זו הדרך שהנחו אותנו תמיד. איזה משפט חשוב. גם מי שעשה לך רע, אתה אומר לגמול איתו טוב, כמו שלימדו אותנו בעלי המוסר שרק בדרך הזו אפשר לקרב לבבות. הרב עמנואל, אתה יוצא ובא בין בני הקהילה. אולי גם לך יש איזה מאמר ששמעת? איזה פתגם חשוב? תראה, יש איזה מאמר שממש הוא שגור בפיהם של כל הקווקזים אני חושב. זה... זה ממש

אתה יכול לשמוע את זה מכל אחד. זה בעצם בתרגומו זה "השם יעזור" או "בעזרת השם," משהו, זה תלוי באילו נסיבות אומרים את זה. וגם אצלנו אני הרבה שומע אצל אנשים כשהם נתקעים בכל מיני עניינים ולא יודעים איך להגיב בצורה כזאת, אז הרב אמר בעצם פתגם, מה שאצלנו מסוכם שם, אנשים אומרים את זה בסיכום ככה במשפט כזה... אז אומרים מהטוב יוצא טוב. אם אתה תברא טוב, תעשה טוב אז יצא טוב. אז בעצם זו המסקנה שלהם. זה עדיף לבחור בטוב. איזה יופי, איזה סיום טוב לתוכנית שלנו. אני רוצה להודות מקרב הלב לרב יניב נפתלייב, רב העדה, הרב עמנואל קלנטר, לרב נהוראי שמעונוב, למשה מכאלוב ולרקדנים הנפלאים שהגיעו יחד איתו, תומר חודדטוב, דוד

רחמנוב ואוראל מכאלוב. נהניתי מאוד, ולא פחות חשוב, גם החכמתי. אני בטוח שגם אתם, הצופים בבית, תישארו איתנו גם בפרקים הבאים, כאשר בכל אחד מהם נצלול אל תוך עולמם של אחינו היהודים בכל רחבי הגלובוס. שבת שלום לכולם. היו ברוכים. עריכת כתוביות: אורטל זגורי