"הוא אמר 'הרגשתי שיש כיפה ששומרת עליי'": סיגלית כהן על הבן החטוף ששב מעזה

והם היו קשורים בשלשלאות והמחבלים אמרו להם ברגע שצהל אנחנו נשמע את צהל אנחנו הורגים אותכם ואז הייתה הפצצה הפציצו את המנהרה שלהם อ ישתבח בורא 505 ימים וואי איזה נס גלוי פשוט נס עודו לשם כיתב תודה לאל יואו עודו לשם זה מטורף מטורף מטורף זה לא אמיתי אין אין אין אין אין פשוט להודות ולהעלה לשמך הגדול ממש ממש רק תקשיבי אני חיכיתי לרגע הזה לראות אותך אז שריינתי אותך לפני כאילו אחרי כל מה שקרה וכולי ואמרנו יחזור לך מה היה קורה מה יהיה מה יודעת את כל המקום הזה וחיכיתי לרגע הזה שהוא יחזור ולראות אותך עכשיו ולחבק אך את החיבוק הזה ולהגיד תודה לשם עוד לשם כי טוב וואו ממש ממש אין רק להודות לו רק להודות

להודות להודות להודות תקשיבי אחרוד אחר לגמרי רואים את זה את אחרת נולדת מחדש. וואי, כמה שאלות יש לי לשאול אותך. בואי, בואי, בואי. סיגלית יקרה, איזה אושר. אין לי מילה אחרת לתאר את הרגע הזה. פשוט אושר. פלא פלאים. זה לא סתם אושר. זה התמצית של האושר. זה באמת זה מזוקק יותר. זה זה משהו שפורץ מ מ מאחרי שנה וחצי שאתה מחכה ואתה לא יודע איך זה יגמר וזה מין פרץ כזה של הי מטורף פשוט באמת אושר אמיתי וואי וואי וואי איך היה ליל הראשון שהיה בביתיך איך התלת קודם כל זה התחיל מהבית חולים שהיינו קמתי בבוקר בבית חולים ואמרתי רגע חלמתי אתמול שהוא חזר והגיוני אני הוא באמת פה. רצתי לחדר שלו, פתחתי את הדת, לא דפקתי, לא

כלום וראיתי שמיחה. העבתי את השמיכה. הוא היה שם רדום מסכן. הוא קפץ, אמרתי לה סליחה, סליחה, סליחה, חיים שלי, תחזור לישון. וחזרתי בדילוגים למיטה. הוא חזר, הוא חזר. זה הוא, הוא פה, זה האמיתי. ובבית בכלל כאילו חזרנו לצור הדסה והם אמרו שהם התושבים ביקשו להיות עם דגלים והיה שם עשרות אנשים ללפי אנשים הוא לא האמין הוא לא האמין לכמויות של האנשים שחיקו לו שפשוט חיכו לו מזקן ועד תינוק כולם כולם ישוב חיקו לאליה כהן הוא היה החטוף שלהם כי הוא ניצור הדסה וזה היה זה היה שמחה אתה מרגיש שמחה אמיתית באמת הרגשת באנשים באמת מבוגרים וכולם היו שם כולם כולם וזה היה תודה רבה לכל אחד מכם על המאבק להחזיר אותי הביתה זה

לא הרגע שלי זה הרגע של כולנו ותודה רבה לכולכם אני אוהב אכם ובבית בכלל כאילו נכנס הביתה רואה את החדר שלו שעיצבנו לו זה היה מטורף. וואי וואי וואי. אז רגע, אז נחזור ככה אחורה. איך היה הרגע הראשון ש שהודיעו לך שהולך להשתחרר? וואו. תראי לי את הרגע הזה. אני בדרך לחברה לנחם אותה לאמא של חטוף שאיבדה את אח שלה. אמרתי, אני ניסה לנחם אותה. אני על כביש שש. יושבת חגורה, נוסעת על איזה 100, 120, לא זוכרת. עכשיו זה כביש את יודעת הוא מהיר לא חושבת על כלום וחברה יושבת לידי ופתאום הטלפון מתקשר ועמית הקצין מתקשר אליי ואומר לי סיגי זה סופי אליה ברשימה השבוע הוא יוצא הביתה וואו ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני

באמצ אני נוהגת אני רוצה להשתולל לצרוח אני לא מסוגלת ואני פועצת בבכי בכי תמרורים כאילו משמחה ואני לא מאמינה. לא זה קורה. הטלפון הגיע. הטלפון שחיכיתי לו שנה וארבעה חודשים הגיע. פשוט הגיע הטלפון הזה והילד שלי יוצא הביתה. זה הייתי בהתרגשות סי. באמת אי אפשר להסביר את ה באמת אני לא יכולה להסביר והחברה שלי אמרה לי סיגי פשוט תכני בצד. את את עוד שנייה עושה תאונה מה את חניתי בצד. הייתי צריכה להירגע, להתקשר לבעלי, להתקשר לבנות שלי, לספר להם שאליה חוזר ביום שבת. זה היה יום שלישי. זה היה מטורף. זה היה חוויה אחת פעמית. וואו. לגמרי. וחברו הימים עד שבפועל הוא חזר. היו לך רגעים שאמרת אולי זה קורה, אולי זה לא

קורה, יש כל מיני תנאים איתם ואפשר לסמוך. כאילו עבר עליך התחושות האלה ש ברור אני מאותו באמת מאותו רגע שהוא התקשר הטלפון שלו הפסיק לצלצל מאנשי תקשורת שרצו שאני אעלה ל לספר כאילו להגיד שכן הוא אחד מתוך הששיו ו שהוא חזר בעצם בפעימה האחרונה נכון הוא חזר בפעימה האחרונה של השש צריכה להיות מחולקת לשתי פעימות ואחדו פשוט הקדימו את השלוש האחרונים הקדימו אותם והוא יצא ואני אמרתי להם אני לא רוצה להתרעיין ולמה אבל מה הבן שלה חוזר את לא שמחה ברור שאני שמחה אבל אני כל כך לא סומכת עליהם על החמס עד שאני לא מחבקת את הבן שלי מחבקת אותו מחזיקה אותו אני לא שמחה בלב שלם אני צריכה לחבק אותו ואותו עוד שאני אראה אותו

ואיחבק אותו אז אני אדע שהסיפור הזה נגמר למה אנחנו מכירים אותם? כן כן אנחנו יודעים למה הם מסוגלים וזה בכל אופן זה לא משישי לשבת זה משלישי לשבת א שלישי רביעי חמישי שישי שבת זה חמישה ימים ארבע וחצי ימים של כאילו אמאל'ה זה הולך לקרוא ואני אומרת מה הוא חושב שם הוא יודע שהוא יוצא מספרים לו איך הוא מתכונן אנחנו התכוננו קניתי בגדים ו והכנתי את החדר שלו ו כאילו ותכננו איך אנחנו נוסעים, מאיפה יוצאים, איך לא מחללים שבת, כאילו ממש התכוננו, היה לנו מספיק זמן להתכונן. הוא ידע מי זה? הוא ידע הודיעו לו גם ביום שלישי או שממש רגע לפני? הוא הוא היה עם עוד שלוש חתופים ששניים מהם חזרו שבועיים קודם והם סיפרו לנו

שהמחבלים כשהודיעו להם לשניים שיצאו שהם יוצאים אז אמרו לו אתה יוצא בפעימה האחרונה ואם תהיה פעימה שנייה אז החבר שלו יצא בפעימה השנייה ראשון אז ידענו שהוא אמור לצאת בפהמה האחרונה שהקדימו את זה כשהקדימו את השלושה ל כשהביאו את כל השש ביחד אני קודם כל ירד לי אבן מעלה כי זה כבר מקרב אותי בשבוע כן נכון זה היה אושר ילאי אושר כי זה היה בדיוק זה היה סוף וזה כבר את יודעת הם התחילו כן נחזור ללחימה לא נחזור ללחימה כן נוציא עוד לא נוציא עוד וזה היה אמרתי מה שחסר לי שהוא חוזר אחרון וזה לא יקרה ולא הייתי מוכנה נפשית לפי פספוס שהוא לא יחזור. לא הייתי יכולה לעמוד בזה. זה היה לי מאוד מאוד קשה. וכשהוא התקשר אליי

והודיע שבסוף שש יוצאים הקדימו את הפעימה האחרונה, זה היה וואי זה היה אפשר לנשום לרווחה פתאום. זה היה הקלה באמת. הרגשתי שיורד ממני עול פשוט עול. ובשבת את חיכית שם, את היית בבית. איך זה היה בשבת? אה הגענו לשם. היה כבר כולם היו כל המשפחות היו שמה הגענו אחרונים יש חיילת קצינה לא יודעת מה היא בתפקיד שלה שהיא מתווכת לנו מה הולך לקרות אז היא אומרת בשעה 10 יוצאים שתיים מי השתיים עוד לא יודעים ואז ממש באיזה 10ה ל10 היא אומרת יוצאים תל שום וערה מנגיסטו אז קודם כל אתה עדיין כמו שבפעימות הקודמות נורא שמחתיגשתי לראות כולם זה היה נורא משמח לחכות ולראות ואז הם יצאו ושמחנו איתם המשפחות שלהם שהיו איתנו ואז

אמרו הפעימה הבאה של היציאה זה עוד שעתיים ו12 עכשיו יש לך שעתיים שבת אין מה לעשות מורטי עצבים כאילו כל דקה זה כמו נצח יום נצח כאילו ממש וגם לא ידעתי מה אני הולכת צת לראות כי שניים שיצאו שבועיים קודם הם חזרו שדופים ממש והם אמרו לנו שאליה רזה מאוד הוא ירד המון המון במשקל ואני זוכרת ששאלתי אותם מה אני אראה הולכת לראות את הבן שלי שלד והם לא ענו לי אז ציפיתי בצער בכאב ציפיתי לראות ילד מאוד מאוד רזה לדעתי אם אני אצליח לזהות אותו והשעתיים האלה לא עוברות לא עוברות ואתה לא יודע מה לעשות כולם עם פלאפונים וזה אני אין לי לא יכל לא יכול להיות בפלאפון לא מסוגלת לראות אני ב ואז היה שמה קצין גבוה אמרתי לו וזה

היה זה היה היום הכי קר בשנה זה היה היום שאמרו ש אפס מעלות או משהו היה כפו בחוץ אמרתי לו תקשיב אני לא נושמת אני מקשה שאני לא מסוגלת לשבת פה עוד דקה, לא יכולה לחכות. בא לך, אתה יכול לצאת איתי קצת החוצה לבסיס. אמר לי, אתה יודעת מה, בואי, אני אקח אותך, נעשה טיול בבסיס. בעלי ביתי, שאלתי שמה, מישהו עוד רוצה לבוא קצת להפיג את המתח? יצאנו לקור שכבר מקרר. הוא באמת עשה לנו סיור ברעים במחנה שמה ולקח אותנו לחמל והראה לנו איך הכל מטורף כל ה כל המסכי טלוויזיה שמה ואתה רואה את כל עזה ואיך הם רואים כל מקום ומקום ומה קורה שם ווואו מטורף ובאמת זה קצת השיח את הדעת חזרנו היה 2012 אנחנו מתיישבים על הספה מחכים

ללכת לשירותים לא ללכת לשירותים זה ברמה כזאתי שלא יקרה מסב שאני בדיוק שירותים וזה אבל אתה לא יכול ואתה יש לך אתה בלחץ אז אתה רץ לשירותים וחוזר ואחרי חמש דקות עוד פעם עוד פעם יש לך שירות אתה רץ לשירותים וחוזר וחמישה ל-12 ונו ואז התיישבנו והגיעו הרכבים רואים בטלוויזיה שמגיעים הרכבים ואנחנו לא נשמים שלוש משפחות לא נשמות אבל אנחנו לא יודעים מי יוצא ראשון ואז הדלת נפתחת וראש מבצבץ מאחור אני מזהה שזה אליה בלי לראות את הפנים שלו ואני צורחת זה אליה זה אליה וכאילו כולם כאילו לא ידעו מה לעשות ואז כאילו הוא מרים את הפנים שלו וזה אליה ו השמחה הייתה שזיהיתי את הבן שלי כי לא הייתי בטוחה שאני לא הולכת לזהות

אותו מרוב שאמרו שהוא רזה ולא ידעתי מה? הוא עבר כל השנה וארבעה חודשים האלה וזיהיתי אותו וזה היה וואו אי אפשר להסביר את האושר הזה הנה הוא זה הוא אוי זה קורה זה קורה הנה זה קורה זה עוד שנייה הוא בא אליי זה היה באותו רגע כאילו באמת באמת הרגשתי ש ירד ממני החומה הזאת שהייתה עליי ה השק הזה של הכאב וה והפחד והיו וודאות פשוט נפל ירד ממ וואו כן כן זה היה רגע וואו מדהים מדהים והנה הוא כבר ראות אותו בידיים שלך ומה קורה שם במפגש ברגע המפגש תראה לי את הרגש המפגש את הולכת לראות אותו שהנה הוא כבר הגיע לארץ ישראל והנה כבר הוא כבר אחרי המקלחת נכון נותנים להם להתקלח קודם ואז הוא קודם הגיע הוא קודם מגיע למפגש עם

אה בבסיס צהל בתוך עזה מדבר שם עם פסיכולוגית אם הוא שואל שאלות הם עונים לו ואם הוא לא שואל הוא רק אומרים לו אבא ואמא מחכים לך זיב מחכה לך אתה רוצה לשתות לאכול איך אתה מרגיש והם רואים לפי זה אם הכל בסדר איתו אם הוא פצוע ברמה שהוא צריך צריכים להריץ אותו לבית חולים או משהו ואז הוא מגיע לבסיס בראים והוא מתקלח שם וכשהוא אם הוא רוצה וכשהוא הוא מודיע שהוא מוכן אז אומרים לנו בואו תפגשו אותו אז אנחנו מחכים ומחכים ומח ואותה קצינה שמתווכת אז היא אומרת עכשיו היא אמרת השיחה שם הוא בדרך הוא בדרך לרעים עכשיו הוא מגיע הגיע לרעים הוא נכנס לחדר עכשיו הוא מתקלח ממש תבחה לנו את הכל איזה מרגיע זה שאת יודעת בדיוק

מה קורה לא ואת אומרת וואי הוא פה הוא כמה מטרים ממני הוא כבר כאן זה עוד שנייה אני רואה אותו זה כאילו אתה אומר זה זה אמיתי זה זה אתה בסרט מה התחושות שאתה לא תודה לך קראות את הבן שלך 500 ימים זה בדיוק נתנו לנו היה איזה שתיים בערך ואמרו לנו בואו הוחנו לכם ארוחת צהריים ומי יכול לאכול כאילו מי יכול לאכול אתה רוצה כבר לראות את הילד אבל אנחנו ככה כאן הולכים וזה ויושבים שמה ככה תועמים פה ושם ו אנחנו פשוט מאושרים כאילו שלושת המשפחות שיצאו שוב פעם פשוט במנהי כזה אתה על ענן אתה לא מבין מה קורה ואז הם באים אליי ואומרים לי אליה מוכן לפגוש אתכם ואנחנו הולכים אני ומורמי אני ובעלי הולכים ואני מרגישה שאני

מרחפת אני הולכת רצה כזה אתה אתה אומר יואו שאני לא אאבד שנייה שנייה מלראות אותו ואני פותחת את הדלת של המבנה שם ואני פשוט נכנסת ואני רואה אותו מטר ממני ופשוט כל הבכי שהיה בתוכי שנה וארבעה חודשים פשוט אני מייבבתי אני כל מאוד החזקתי את עצמי מנו מאוד הייתי בבואה של כאילו הכל בסדר ואני בסדר והילד שלי יהיה בסדר והוא יחזור לא בכית בזמן הזה לא הרבה בכיתי בלילה במיטה הפשרתי לעצמי בלילה במיטה אבל כשהייתי הולכת לא יודעת מין היה לי מין הייתי בתוך מין מסכה כזאתי כי הייתי במקום של את אישה מאמינה את יודעת שהילד שלך יחזור ואם תשברי אז גם כל מי שאת רואה אותך הוא גם ישור אני לא רוצה שזה יקרה אז כאן היו רגע גגרי

שבירה בכל מיני מצבים כל מיני דברים ששמעתי מגעגועים אבל מאוד השתדלתי לא לעשות את זה עם עצמי ב בכרית במיטה בלילה אבל כשראיתי אותו זהו הכל יצא החוצה זה היה חיבק קתי אותו והערכתי אותו כאילו וזה היה ריח של אליה כאילו פתאום הכל חזר הריח הכל את לא הייתי את יודעת שנה וארבעה חודשים את לא שומעת אותו הייתי פותחת הודעות קוליות בוואטסאפ כדי לשמוע אותו שאני לא אשכח את הקול שלו ממש ככה אבל ריח אני לא יכולה כאילו כי גם בבגדים כבר מתי שהוא זה נגמר הריח זה וזה היה באמת הרגע של החיבוק כזה אמא'ה איזה רגע מרגשית כל כך הרבה ומבחינתי זה באותו רגע אמרתי לעצמי אני את שלי עשיתי אני לא אני את שלי עשיתי זה אחר כך בא אבל

זה כאילו השלמתי את משימת חיי להביא את הילד שלי הביתה וואי מטורף מה מה הוא אמר לך מה המשפט הראשון שהוא אמר לך מה את אמרת לו הוא אמר החדר הזה לא בוכים יותר חלס איך אתם איך אתם איך אתם כי הוא ראה אותי בוכה והוא מספר שמה שהחזיק אותו שמה הוא היה מאוד חזק כל הזמן ומה שהחזיק אותו זה ה התקווה שהוא יראה אותנו את המשפחה הוא לא ידע זיב בחיים זיב הבת זוג שלו הוא שיער שלו והוא באיזשהו מקום קצת תאבל עליה אבל אנחנו לא היינו במסיבה. אז הוא פשוט אמר, "כל הזמן ראיתי אותכם נגד העיניים שלי וידעתי שיש לי למען לחזור." וזה מה שהחזיק אותו. וואו. ומיפה אתם מתחילים חיים חדשים? ומפה אנחנו מתחילים אה כן ממש די בהתחלה,

אני לא זוכרת באיזה שלב זה היה. אם זה היה עוד ברעים, אם זה היה במסוק או הוא אמר לי, אמא, אני רוצה להגיד לך משהו. מהרגע שנכנסתי לעזה ועד הרגע שיצאתי מעזה, הרגשתי שיש כיפה שמגנה עליי מלמעלה ושומרת עליי. וכשהוא אמר לי את זה, אני אמרתי, איזה כיף. אני הלכתי למקום של התפילות ושל האמונה והנה זה עבד. הנה זה עבד. כל התפילות שלי שלי של כל עם ישראל של כל עם ישראל שהתפללו עליו התפללו. אני כל היום רואה אנשים פוגשת אנשים במקומות שמעולם לא הייתי. ואת אמא של אליה התפללנו עליו. את אמא של אליה התפללנו עליו. וכל עם ישראל התפלל על הילד שלי. כי אני בטוחה שהמתפללים על כולם, אבל התפלל על הילד שלי והתפילות האלה לא

הלכו רקם. הילד שלי חזר הביתה ולא רק שחזר הביתה, הוא גם הרגיש את התפילות האלה. הוא הרגיש את ההגנה. הוא הרגיש ממש הגנה. הוא הרגיש שיש מעליו הגנה ששומרת עליו. ואתה אומר לעצמך הנה, זה לא סתם שאומרים התפילות לא הלכות ריקם, הם לא הלכו ריקם. הם לא הלכו. הוא חזר בסוף. וואי זה מדהים זה פשוט מדהים מדהים שהוא הרגיש את זה הוא הרגיש את זה לגמרי זה זה שאנחנו מאמינים שאנחנו מתפללים ואנחנו ככה מגוננים עליו ושומרים עליו זה כן אבל שהוא הרגיש את זה שם זה הפלא המדהים הרגיש את זה שם לגמרי מה הוא סיפר לך מהמקום שם הוא שיתף אותך הוא משתף אותכם כן משתף אותם הוא אמר לי אמא את יכולה לשאול אותי מה שאת רוצה עכשיו אתה לא

יודע מה לשאול כי אתה לא רוצה להחאיב לו, אתה לא רוצה, אבל הוא מספר, הוא באמונה שלו הוא מאוד מאוד התחזק. הוא דיבר המון עם הקדוש ברוך הוא. המון. את רואה שהוא חזר אחרת? כן. כן. כן. אתה רואה את ה את ההערכה הזאתי לחיים? חזר יודע להעריך את החיים הרבה יותר. יודע להעריך את האוכל הרבה יותר, לברך על כל דבר והוא לא בן אדם דתי אבל כל פעם מה מברכים על זה זה שהכל זה שזה באמת אתה רואה אותו מברך הוא מעריך את האוכל לא היה לו שם אוכל לא היה לו היו תקופות שהוא אומר שאולי רבע פיטהם קיבלו שמה היו תקופות יותר טובות פחות טובות אבל הוא ידע להעריך את זה יודע להעריך את החיים יודע להעריך את המשפחה יודע להעריך אבא, אמא,

אחיות. וואו זה חשוב לו הקשר הזה ה גם לפני כן הוא היה בא אלינו אבל זה לא היה עכשיו זה הרבה יותר חזק יותר חשוב לו היום חשוב לו לשמוע אותנו כל יום טלפונית ולספר ולשתף ולהתייעץ למד להעריך ולראות ולהסתכל על החיים בצורה אחרת אתה נמצא במקום אתה לבד יש אתה נמצא עם שלוש חברים שהם נהיו חברים בשבע לא הכיר אותם לפני כן. הוא תמיד היה עם אנשים או שהוא היה גם תקופות לבד? לא, הוא תמיד היה עם אותם אנשים גם דרך אגב. שתיים היו איתו ממש מהמיגונית הם נחטפו איתו ועוד אחד הצטרף אחר כך. וככה הם היו עד סוף השבי. ארבעתם הם למדו להכיר אחד את השני והם באים מרקעים שונים לגמרי. חלקם לא מאמינים בכלל. הוא זכר את ה כל הזמן

את ה הוא אמר לי אמא אני זכרתי את הפרשיות של ההנחת תפילין כי להניח תפילין הוא הניח אז הוא היה אומר את זה הוא היה מניח תפילין א בלי בלי ההנחת תפילין היה מדבר כן מדבר את זה כן וואו והוא היה צריך לעשות את זה כשהשובים לא רואים כי לא ירשו לו ואם במקרה הם היו תופסים אותו אז הוא היה אומר אני אומר תודה ל אני אומר תודה לאלוהים אני אומר להם תודה אני לא מתפלל אני רק אומר לו תודה. אז זה הם היו מסכימים לו אבל הוא היה משתדל לעשות את זה כשהם לא רואים ולאט לאט החברים שלו ראו והוא לימד אותם גם דברים הם שתינו לדם אני חושבת שאתה נמצא במקום הזה על מי אתה יכול לסמוך לגמרי אתה מבין שזה והם עברו שם כל כך הרבה ניסים

את יכולה לספר לנו מה הוא עבר שמה את על הניסים על הקשיים על משהו שהיא תפס אני יכולה לספר שהוא הם היו באזה באחת המנהרות והם היו קשורים בשלשלאות והמחבלים אמרו להם ברגע שצהל אנחנו נשמע את צהל אנחנו הורגים אותכם ואז הייתה הפצצה הפציצו את המנהרה שלהם והם עמדו עם נשקים שלופים הוא חיבק את אחד ה אחד החטופים שהיו איתו ואמר לו יקח שתי דקות וזה לא יחב תעצור ום עיניים זה יגמר באותו שנייה בא קצין ואמר להם אנחנו ברוחים ותביאו אותם איתכם את החתופים אל תהרגו אותם באותה שנייה פשוט הוא ראה את המוות בעיניים הוא היה בטוח שזה דקה וזה נגמר ברוך השם הוא ניצל וככה הוא גם שאלתי אותו אתה זוכר להגיד לי בערך מתי זה היה

הוא אמר לי אני כבר לא זוכרת להגיד ובדקתי ביומן שלי ובאותו יום עשיתי הפרשת חלה אצלי בבית. וואי, מה את אומרת? כן, עשיתי כמה כאילו באותו שבוע היה כמה דברים, אז אם זה לא היום הזה, יום לפני, יום אחרי ששובה הזה עשיתי לא מעט דברים. א הוא סיפר שהם בהתחלה היו בבית וה והשובה ישב עם נשק שלוף עליהם והוא נרדם. וכשהם היו בבית, הם היו תקופה קצרה בבית, הם כן שמעו שם רדיו אל ג'זירה. אז הם לא הבינו, עדיין בהתחלה הם לא הבינו, היום הוא מדבר ערבית שוטפת, אבל בהתחלה הוא לא ידע. והוא ככה יושב עם מדבר עם ה עם בורא עולם. הוא תמיד סוגר איתו דילים. הוא אומר לו, "אני רק מבקש ממך שתגיד לי, תתן לי איזה אות, איזה סימן שאני

יוצא מפה." הוא מבין שזה לא עכשיו, אבל תן לי עוד סימן. הוא גם יכל, השובר נרדם, הוא יכל לברוח, הוא לא ברח. הוא היה עם הוא לא יכל, הוא היה פצוע ברגל, אז הוא לא רצה לברוח. אבל אחד דיבר עם בורא עולם ואומר לו, "אני רוצה שתיתן לי סימן, אות או משהו שאני יוצא מפה מתי שהו. הוא אומר אמא באותו רגע הרדיו לבד השובה יושן באותה רגע הרדיו הפך לרדיו דרום לבד הפך לרדיו דמור והוא שמע את אחת האמהות נועמת בכיכר החטופים הוא שמע וואו ואז הוא אמר הנה קיבלתי את האות שלי הנה קיבלתי את האות שלי אני יודע שאני בליבו אני יודע שאני יוצא מפה מטורף. מה היה הרגע הכי קשה שלום? אני חושבת הגעגועים ה הגעגועים הביתה לחיים נורמלים,

לדעת מה קורה. המקום הזה שכנראה הוא איבד את הבוק שלו, את הרוסתו. זה היה לו מאוד מאוד קשה. זאת עד הרגע שהוא פגש אותה, הוא לא ידע שהיא בחיים. לא. וואו, זה הייתה לו ממש הפטעה. כן. הוא כשהוא את ה את ה כשהוא פגש את הפסיכולוגית של ה את החיילת, את הקצינה, אז היא אמרה לו שזה בחיים. והוא אמר הוא אמר לה אם הייתי יודע הייתי יושב עוד בשבי רגוע יותר אבל זה היה באמת רגע היא פשוט חזרה לו מהמתים ממש חזרה לו מהמתים וואו בהתחלה לא רצו שהיא תבוא איתנו לראים והיא אמרה אני חייבת לבוא עכשיו אני הבנתי אותה כאילו ואז אמרתי לה תקשיבי אני אני ואמורמי אני ובעלי נלך לנראה את אליה ואז ניתן לך את הזמן שלך איתו כאילו לא נלך

שלונו נתנפל עליו באמת כך זה היה זה היה ממש טוב וואו זה היה כי גם אנחנו קיבלנו את התשומת לב שלנו של הדקה הראשונה כן אחד וגם אחר כך הם קיבלו את ה את הזמן שלהם להקל שהם ביחד עד היום אנחנו לא מאקלים כבר מה החזיק אותו במקומות האלה קודם דיברנו על רגעים קשים שלו המלאך שהחזיק אותו הכי אה ש כל פעם לת קודם כל האמונה האמונה בבורא עולם שהוא יודע שהוא יוצא משם התפילות זה מצחיק שממש ממש באחת הרעיונות הראשונים שעשיתי באחד הערוצים אמרתי שאני והוא נפשות תהומות אני ממש אני באמת מרגישה אותו ממש בלב בפנים ואני אני המון התפללתי עליו, כמובן התפללתי עליו והייתי אומרת המון תהילים, את התהילים שלו וא ועוד תהילים וכל

יום הייתי מדליקה נר לרבי שמעון בר יוחאי ולרבי מאיר בעלנס ושמה צדקה ואומרת את שיר המעלות עשה עיני להערים אבל במה זה כוונה כאילו זה היה בקשה מהקדוש ברוך הוא תשמור לי עליו תשמור מור לי עליו שמה שהשמש לאק הכל הכל השם ישמור צתך ובואך עד שתחזור אליי תשמור עליו הקדוש ברוך הוא שם והוא שם עשה בדיוק את אותו דבר הוא זכר את הפרק הזה בעל פה וואי וכל יום הוא אומר לי אמא כל יום בבוקר זה הייתה התפילה שלי שיר למעלות עשה אני דווקא הפרק הזה דווקא הפרק הזה גם אתה שמה כל הזמן התפללת בכזה זאת כוונה וגם אני פה כאילו זה היה מין זה היה מטורף באמת זה היה וואי רגע שהוא סיפר לי זה אמרתי וואו וואו וזה הוא לא סיפר אבל אחד

ההורים של א השניים שיצאו איתו סיפר שהם יצאו מהמנהרה האחרונה לכיוון לכיוון הרכב הם היו קשורים בעיניים נתנו ידיים אחד לשני ואליה התחיל להגיד שיר למעלות והם הצטרפו אליו הוא לימד לומד אותם. הם היו שלושה ימים ביחד בסוף והם אמרו והם מספרים שזה גם אותם חיזק. זה כאילו היה מין תודה לקדוש ברוך הוא, הנה אנחנו יוצאים הביתה. זה היה פר זה באמת פרק מאוד אה אני מאוד אוהבת את הפרק הזה מאזו מצמיד וזה היה פרק נורא חזק. זה באמת עם המון בקשה לקדוש ברוך הוא תשמור עלינו תמיד. אז באמת האמונה והתפילה זה מה שחיזק אותו והמשפחה שהוא ידעמשפחה הייתה התקווה שלו שהוא ידע שיש לו למה למה לצפות ולאן לצאת זה מה שעזר לו להודות

לשם הטוב פשוט להודות לשם הטוב באמת כל הזמן באמת זה כל הזמן להגיד תודה להשם כל הזמן להגיד תודה להשם באמת כאילו נסים כשהוא חזר הביתה. הבנות שלי צוחקות עליי שאני אומרת את זה, אבל כשהוא חזר הביתה אמרתי לו, "אתה הפכת משבוי לנס גלוי." וואי, זה זה תמצית שנה וארבעה חודשים. זה היה תמצית. באמת היית שבוי. השבוי הזה זה היה שוי פיזי, אבל זה לא היה שוי רוחני. ברוח שלו הוא היה ציפור דרור. הוא ידע לחשוב, הוא ידע לחלום, הוא ידע להאמין, הוא ידע לקבוות. אף אחד לא יכול לקחת לו את זה. היה בפנים באמיתיות שלו. וכשהוא בא הוא פשוט נס. זה נס. זה לראות נס. אתה שנה וארבעה חודשים אתה לא יודע מה קורה עם הילד שלך, נכון?

אין לך מושג מה הוא עובר שמה. אין לך מושג הוא יחזור חי או חלילה. אתה לא יודע. אתה לא יודע. זה מין אי ודאות מטורפת ואתה מתפלל על משהו שאתה לא יודע והוא חזר אז אם זה לא נס אז מה זה נס זה נס ממש והוא חזר שפוי מאמין יותר גרסה כאילו יותר משודרגת של עצמו אני כל הזמן אומרת אליה חזר אליה פלוס פלוס שזה מדהים לכאורה אחרי מה שהם עברו שם בשבע היינו מצפים לראות קצת את יודעת איזשהו פער לכיוון השני אבל זה מה שאמרת לך הוא היה חופשי ברוח שלו וואו את הרוח הזאת הם לא יכלו לקחת לו. הוא שמר אותו בתוכו בראש שלו. אני רואה את זה על הרבה חתופים. ואצל אליה מאוד הוא עובד מאוד עם שכל ועם היגיון ויש לו מאוד את האמונה

בבורא עולם והשילוב של שניהם ביחד נתנו לו להחזיק בשבי ולקחת את הדברים בפרופורציה. אז בסדר אז אני נכון אני רעב אז מה אני אעשה עכשיו? זה יעזור לי אם אני אבכה ואשתולל, מה זה יעזור לי? אז אין שירותים אז אנחנו בשלשלות. זה קשה, זה מאוד קשה זה מאוד מאוד קשה כל ה המצב ולשבת שנה וארבעה חודשים ואתה לא יכול, הם לא ידעו ללכת. כשהורידו להם את השלות, הם צחקו עליהם המחבלים שהם לא יודעים ללכת. הם לא ידעו, הם לא ידעו ללכת כי גם לשירותים הם הלכו ממש השלשאלות היו צמודות עליהם הם לא שחררו אותם שהם ילכו שנה וארבעה חודשים הם היו בתוך שלשלאות כן איך הם התקלחו מה זה מקלחת זה דלי מים עם סמרטות שאתה מנקה את עצמך זה לא

מקלחת זה דלי מים פעם בחודש וחצי ומה זה המקום של שיכרו אותם בשביל להשתחרר אז לקח להם זמן לעמוד על הרגליים כשהודיעו להם כשהם משתחררים אז הורידו להם את השלשלאות הורידו להם הם יכלו להסתובב איזה שבוע שבועיים חופשי עכשיו הם לא ידעו ללכת הם לא ידעו ללכת הם ישבו הם ישבו או שכבו הם לא עמדו הם לא הלכו רק לשירותים פעמיים ביום או מה שנתנו להם וגם כאילו קשורים קשה ווא כן מאוד מאוד קשה. את רואה אותו עכשיו בוכה, נזכר בהתחלה הוא כן הוא בכה ביומיים הראשונים היה לו טעם אבל אני חושבת שזה בכי של אושר של שמחה שוואי זה קורה אני בבית וואי זה זה קרה זה קרה הנס הזה קרה ואני בבית מטורף זה היה ברכ התרגשות ברכה של הודיה

והוא מבחינתו ממשיך בחיים ממשיך הוא מבחינתו באיזה נקודה הייתי קדימה הלאה זה אלוף העולם נמשיך אלוף העולם כן לפעמים אני אומרת לו אליה תנשום תנשום שב בשקט תנוח צעירים שלנו לא יכול צריך לטרוף את החיים מה שנה ואבע לקחו לו עכשיו הוא צריך אה צריך להשלים שנה וארבעה חודשים של עשייה ממש מה זה להמשיך את החיים מה הוא עושה מה התוכניות שלו. זאת אומרת שיטף אותך. הוא אמ הוא רוצה קצת לאבד את כל מה שהוא עבר. כן. ולחוות חוויות טובות, נסיעות, טיולים, להיות עם המשפחה. הוא כבר בא אלינו לא מעט ונפגש עם החיות שלו בנפרד ועושה איתם דברים ונותן לעצמו את הזמן. ואני מניחה שהוא קצת, את יודעת, קצת ירגע. הוא גם ימצא לו את

העסוכה. כן. זה קשה צריך אני יכולה להגיד על עצמי קשה ש אמרתי אני הייתי בטוחה כשאליה בא שבוע שבועיים בעי ויאללה חוזרים לחיים לא זה לא כל כך פשוט זה לא כזה פשוט אתה פתאום בהתרסקות כזאתי וואו אה כן יש לך התרסקות אני חושבת שההתרסקות הכי גדולה הייתה לי אחרי שהוא חזר באמת כן למה כי מה כי אתה שנה וארבעה חודשים נלחם כל החיים שלי שלי כל השנה ובעה חודשים זה היה אני אמא של אליה אני לא אישה אני לא אמא ל יובל תמר ומיכל אני רק אמא של אליה אני רק זה מה שמעניין אותי לא מעניין אותי כלום לא עצמי לא בעלי הילדים שלי לא המשפחה לא החברים אף אחד לא מעניין אותי אני רואה מול העיניים ילד שאני צריכה להחזיר הביתה והשלמתי

את המשימה ברוך השם הקדוש ברוך הוא עזר לי להשלים את המשימה הזאתי עוד לשם ואז פתאום אתה מוצא את עצמך מה עושים עכשיו איך חוזרים איך חוזרים לחיים הק אי אפשר סוג של ירידת מתח בדיוק נפילת מתח מאוד חזקה שמצד אחד אתה בהי מאוד מאוד גבוה כי הילד שלי חזר מצד שני אני עדיין משפחה של חטוף שאמנם חזר אבל יש עוד כאלה שלא חזרו ואני אני מרגישה בכל ני ונים בגוף שלי כל מה שעובר עליהם בגוף איי עם החזרה ללחימה ועם האותות חיים שמקבלים והסרטונים שמגיעים זה שובר לי את הלב בדיוק כמו ששבר לי קודם זה שאליה חזר אני עדיין איתם אז מאוד מאוד קשה לחזור לשגרה מאוד קשה אני מנסה לאט לאט זה יבוא אבל זה לא כאילו מפס ל100 זה לוקח

זמן א אז אני מניחה שגם אצלו זה ככה פו זה טלטלה זה טלטלה ממש טלטלה אני לא מתבכינת כן אני מודה לקדוש ברוך הוא כל דקה כל שנייה שהוא פה אבל כן זה עדיין טלטלה משמחת אבל זה טלטלה תראת לעצמי שגם יש ימים או רגעים ביום שאת עובדת את עצמך ואת אומרת רגע זה אמיתי זה קורה זה באמת פה כאן כילו גם זה סוג של זה להיכנס לבואה מסוימת אחרי מה שקרה כי זה משהו לא מציאות אז פתאום להיכנס לתווית הזאת של אמא של חטוף ופתאום עכשיו שהוא חזר זה רגע מה קורה עכשיו כאילו איפה החיים איך אני ממש ככה זה תהליך שגם אני צריכה לעבור אני בטוחה שהשנה וארבעה חודשים האלה גם שמה את אליה במקום שהוא נמצא שמה כי הוא היה באיזשהיא שליחות

שהקדוש ברוך הוא שלח אותו ואולי גם אנחנו באיזשהו סוג אני פה באיזשהי סוג של שליחות לאחד את עם ישראל זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב לי. עברתי את כל התהליך הזה לא לשו יש איזה סיבה יש איזה משפט שחיזק אותך לאורך כל התקופה הזאת? אין לו את מלבדו ואין יאוש בעולם כלל. אין יאוש. אסור להתייאש. אסור. ואני כל הזמן האמנתי בלב שלם שהוא יחזור וגם דמיינתי וכל מי שדיברתי איתו ביקשתי שידמיין ביקשתי שידמיין את החזרה של אליה אני זוכרת שכל שיחה שהייתי אמרתי אם תדמיינו את אליה מגיע לישראל תדמיינו את אליה מגיע לצור הדסה ואתם עומדים עם דגלים ומוכרים לו כפיים וזה בדיוק מה שהיה הוא הגיע לצור הדסה ועומדים אנשים משתי צידי

הכביש עם דגלי ישראל ומריאים לו ושמחים. אתה רואה את האושר שלהם. אני זוכרת שלמחרת פגשתי את ראש המועצה והוא אמר לי, "את זוכרת סיגי, רצית שזה יראה כמו קריאת ים סוף וזה היה כבר מרוב שהם התנפלו על הרכב זה היה כאילו כבר המים חזרו. זה היה ממש ככה אבל כן זה היה כל הזמן דמיינתי את זה ביקשתי מאנשים ואנשים דמיינו את זה וזה קרה זה היה כמו קריאת ים סוף עשרות מאות אלפי אנשים עומדים בצידי הדרך ואליה עובר עם הרכב בתוכם ממש ככה ממש עם דגלי ישראל ומוזיקה ואושר ושמחה וואו אז צריך להאמין להאמין שהדברים האלה אסור לשנייה שניה באמת לשנייה לא היה לי את המקום הזה של אולי הוא לא יחזור לשנייה לא היה לי את זה וואו זה

שנייה וגם אם זה עבר לידי העבתי את זה לא אין דבר אני לא לא מוכנה הוא יחזור הוא יחזור הוא יחזור בטוב אני האמנתי בלב שלום וואו סיגלית פשוט את אשרה באמת את אשרה ועכשיו אנחנו צריכים לדמיין את הגאולה האמיתית והשלמה זה השלב הבא אנחנו תראי כל חתוף שמגיע מקרב אלינו עוד קצת את הגאולה זה עוד גאולה נכון אז אנחנו צריכים קודם כל ש 59 חתופים יחזרו אלינו בעזרת השם הלוואי הלוואי הלוואי אמן אמן היום אמן ובטוח שהאחרון יכנס בשערי ארץ ישראל כבר אנחנו ממש נראה את הקאולה אז אפשר לעשות את זה גם הפוך שהגאולה תבוא והיא כבר תחזיר את כולם בדיוק זה יהיה יותר מהר. הלוואי הלוואי בעזרת השם שכולם יזכו כולם אז אנחנו נהיה

שלמים באמת אמן אמן אני המשפחה שלי אולי שלמה אבל המשפחה הגדולה שלי עדיין לא וחשוב לי חשוב לי ש בעזרת השם אני ממשיכה להתפלל אני ראיתי כמה התפילות כמה כוח יש בתפילה אני ממשיכה עדיין להתפלל עליהם בעזרת השם שכולם יחזרו אמן אמן שכולם יחזרו ושכולנו לחזור להבין שבשמיים בעזרת השם רק אמן אין עוד מלבדו