הרב זמיר כהן - השפע הטמון במצוות הצדקה (כתוביות)

אחת המצוות הגדולות שיש לנו בתורה זוהי מצוות צדקה: התורה אומרת: כשאחיך, אתה רואה אותו שהוא הולך ודועך מבחינה כלכלית, תמצא את הדרך איך להחזיק אותו, איך להעמיד אותו על הרגליים, איך לתת לו את הכוחות להתמודד. חז"ל אומרים שכל אדם שנותן צדקה הוא חושב לכאורה שהוא נותן מעצמו, נראה לו עכשיו שהוא מפסיד, היה לו 1,000, כעת נשאר לו 900. אבל לאמיתו של דבר, כשהקב"ה אומר למשה רבנו שידרוש מעם ישראל תרומה למשכן, הוא לא אומר "וייתנו לי תרומה", מה זה "וייקחו"? וייתנו. הם נותנים, לא לוקחים. אבל הקב"ה אמר לו: תדע לך שכשנותנים לי הם בעצם נותנים לעצמם. אדם שנותן לקב"ה אז הוא בעצם לוקח, כי כנגד המעט שהוא נותן, הקב"ה

נותן לו אחר כך כפל כפליים. משל למה הדבר דומה, איכר פשוט עבד הרבה זמן על הירקות, על כל הגידולי קרקע שיש לו והוא אוהב את המלך אהבה גדולה, אהבה עזה. כשהיבול גדל ופרח ושגשג, לקח סלסילה יפה, סלסילת קש, מה יש לו? סלסילות של זהב יש לו? לקח סלסילה של קש ואסף את הפירות הכי יפים. בא למלך, נתן לו את זה מכל הלב. המלך צריך את הירקות שלו? יש לו שפע גדול. אבל ראה עד כמה האדם הזה בא ונותן מכל הלב, מיד אמר לשרים שלו: תרוקנו את הסלסילה, תמלאו לו אותה עכשיו בדינרי זהב. אז יוצא שהוא נתן למלך, אבל בפועל הוא קיבל פי כמה. זה כל אדם ילמד לעצמו שבזמן שהוא נותן מעצמו לאחרים, ידע שזה לא "ונתנו", אלא "וייקחו", "וייקחו לי תרומה". האדם לוקח לעצמו שפע כהנה וכהנה.