שמים לך רגלים? אל תדאג! עצת השם היא תקום - הרב זמיר כהן HD

התורה מתחילה לספר: "וימת יוסף וכל אחיו, וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו "וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם. ויקום מלך חדש על מצרים, "אשר לא ידע את יוסף". מה זה "מלך חדש?" בגמרא יש שני ביאורים: יש אומרים, שבאמת היה מלך חדש, ויש אומרים: "שנתחדשו גזרותיו", זה היה אותו מלך, אבל שינה פרצוף, החליף את ההסתכלות שלו והתחיל להיות עוין כלפי עם ישראל, כאילו שלא היה יוסף. אבל מה זה שכתוב: "אשר לא ידע את יוסף?" וכי יכול להיות שמלך מצרים לא מכיר את ההיסטוריה הלא ארוכה שלפני כן, שהיה שנות רעב והאדם הזה הציל את כולם? הספורנו כותב שאת יוסף הוא הכיר אבל לא ידע שיוסף יהודי, שיוסף שייך לבני ישראל. הוא

לא קישר ביניהם, את זה הוא לא ידע. ידע שיש מנהיג שעשה גדולות ונצורות אבל לא ידע שיוסף משתייך לאותו העם. אבל יש ביאור נוסף, שיש בו גם מוסר השכל גדול: קם מלך חדש במצרים, הוא הכיר את יוסף, אבל הוא לא ידע את סיפור החיים של יוסף ולכן הוא לא הפיק לקחים לעצמו. ומי שחכם, מפיק לקחים, מרוויח רוגע ושלווה לכל החיים. סיפור החיים של יוסף, כידוע, הוא סיפור מאוד מיוחד. אדם שאחיו מתנכלים ורוצים להורגו, במקום להרוג, ריחמו עליו, השליכו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים, ניצל. הוציאו אותו, מכרו אותו לעבד, והוא עובר מיד ליד, שיירות שמגיעות למצרים. עומד בניסיון עם אשת פוטיפר, משליכים אותו לבור, נכנס למאסר לתקופה ארוכה.

כל חייו סבל... כל התקופה הזו, על כל פנים, סבל ומרירות. במשך התקופה הקשה הזו, יוסף לא הבין: למה זה קורה לי? למה הקב"ה לא עוזר לי? למה הוא לא מסייע לי? אבל כאשר הוא פתר את חלומות פרעה, ועלה לגדולה, התברר למפרע שכל המסלול הקשה שהוא עבר, היה כדי לרומם אותו ולהביא אותו למלכות. ואם לא די בכך, מתברר שמה גרם לו להגיע למלכות? דווקא הניסיון של אחיו להפיל אותו. הרי כשהוא סיפר לאחים על החלומות, אמר להם: "חלמתי חלום, "השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", השמש זה האבא, הירח - האימא, אחד עשר כוכבים - אחד עשר אחים, ראה "אנחנו מאלמים אלומות," בחלום אחר, מאלמים אלומות בתוך השדה, "והנה קמה אלומתי וגם

ניצבה." "והנה תסובנה אלומותיכן ותשתחווינה לאלומתי." עוד רמז - כל האחים משתחווים. האחים לא יכלו לסבול את זה, לא די שהאבא מפנק אותך, נתן לך כתונת פסים, מה שאף אחד מאיתנו לא קיבל, אתה עוד עם חלומות של גדלות, שאנחנו עוד נשתחווה אליך, ואתה תגיע להיות מלך? כשראו אותו שבא לבקר אותם בשדה, אמרו אחד לשני: "נהרגהו, נשליכהו "באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו." כלומר, כל מה שהתנכלו לאמיתו, זה רק- "ונראה מה יהיו חלומותיו," הוא מדמיין שאנחנו עוד נשתחווה אליו, אנחנו נגמור אותו. מכרו אותו לעבד, היו בטוחים - זהו. אדם שנמכר לעבד בימים ההם, אין יותר... כל החלומות האלה, ודאי נמחקו. אבל

כשהקב"ה קובע שהאדם הזה יעלה לגדולה, כל מי שמנסה להפריע לו, הוא רק גורם שרצון ה' יתגשם. כי בורא עולם, הוא עילת העילות וסיבת הסיבות כמו שכתוב בפסוק, כל החשבונות וכל התוכניות, הכול נמצא אצלו, והוא מוביל את הדברים כרצונו. באים בני אדם, אומרים: נכון שככה רוצה הקב"ה, אנחנו נשנה את זה. הקב"ה אומר: אתם רוצים לשנות? אתם תראו שאתם תהיו אלה שתגרמו שמה שרציתי, יתקיים. זה מה שכתוב בפסוק: "יושב בשמיים ישחק," מתי אנשים צוחקים? שומעים בדיחה, רואים דבר מצחיק - צוחקים. מה זו בעצם בדיחה? כל העניין הזה של הצחוק, צריך לדעת, זו לא תכונה אנושית, זו תכונה אלוקית. פעם מישהו ראה בעולם בעלי החיים, שפרה או דוב או חתול

פורצים בצחוק כי ראו ברחוב מאורע מעורר חיוכים? אין דבר כזה בעולם בעלי החיים. צחוק הוא לא תכונה טבעית ששייכת לעולם החומרי. יש אכילה ושתייה, ראייה, יש לנו, יש לבעלי חיים הרבה מכנה משותף, יש בין בני אדם לבין בעלי חיים. אבל דיבור וצחוק אלה שתי תכונות שהן לא שייכות בכלל לבעלי חיים, לא שייך לעולם הטבע הגשמי. אלה תכונות שהן יותר רוחניות, יותר גבוהות, יותר אלוקיות. מתי האדם צוחק? שומע סיפור, אתה רואה אותו אדיש, שומע בדיחה, אבל 90 אחוז, 98 אחוז מהבדיחה, הוא אדיש. מקשיב. הוא לא מבין אפילו מה רוצים, שומע סיפור מעניין, מקשיב. אבל כשהסיפור תופס תפנית, שהוא לא חשב עליה, הוא פורץ בצחוק. כלומר, כל השורש של

הצחוק, זה כשמהלך מחושב, תופס כיוון אחר לחלוטין. הקב"ה סידר את זה בטבע האדם כדי שגם כשהאדם נמצא בצרות... יש מצבים שהאדם נמצא בצרות, והוא לא רואה את האור בקצה המנהרה, הוא בטוח שהוא נופל לתהום. הצחוק מלמד את האדם - תדע שהקב"ה יכול לחולל תפנית שלא חשבת עליה לפני. יוסף היה בבור והוא רואה שהמזימה של אחיו צלחה. הוא רק סובל ואין סיכוי שהוא יצא מכאן. היה אמור להיכנס לייאוש, הוא לא נכנס אבל היה אמור להיכנס לייאוש. אדם אחר במצבו... איפה כל החלומות שהקב"ה הראה לי? והוא ידע שאלה חלומות אמיתיים, לפתע, תוך 24 שעות, מאסיר בכלא, הפך להיות המשנה למלך מצרים. תפנית! "יושב בשמים ישחק." אומרת התורה: "ויקום מלך חדש

על מצרים, אשר לא ידע את יוסף," הוא לא ידע את הסיפור של יוסף, ולכן, הוא העז לגזור עליהם: "כל הבן הילוד, היאורה תשליכוהו". רצון השם שעם ישראל יפרח וישגשג ויגדל ויתרבה, פרעה אומר: אני רוצה שהעם הזה, יהיה עם של עבדים. אבל זה נגד רצון ה'. הוא מרגיש שהוא יותר חזק מבורא עולם. גם כשמשה רבנו בא אליו, הוא אומר לו: "מי ה' אשר אשמע בקולו"? אני לא מתייחס לאלוקים הזה. מה עשה הקב"ה? פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו," ובאמת, הרבה תינוקות הושלכו ליאור. ולמה הוא גזר? בגמרא כתוב, שאמרו לו האיצטגננים - אלה האסטרולוגים, החוזים בכוכבים של הימים ההם. אמרו לפרעה: תדע לך, היום נולד מושיעם של ישראל. יש לך עם של

עבדים שאתה משתמש בהם, יש הרבה דעות, ודי אמינות, עם הוכחות די ברורות, שאת הפירמידות בנו אבותינו במצרים. יש כאלה ארכיאולוגים שחולקים על זה, מתווכחים, אבל לפי כל הסימנים הנכונים, נראה שזה נכון. שאת הפירמידות בנו אבותינו כשהיו במצרים. יוסף הגה את הרעיון, הוא המציא את הפטנט הזה של הפירמידות, יש לזה הוכחות ברורות. יש ספר על ארכיאולוגיה, שבעזרת ה' נקווה שעוד כמה זמן יצא לאור, שם הבאנו את כל ההוכחות גם לעניין הזה. על כל פנים, באים האיצטגננים, אומרים לפרעה: "היום נולד מושיעם של ישראל". יש לך עם של עבדים בחינם, תדע לך שהיום נולד מי שעתיד להוציא אותם ממצרים. פרעה נכנס ללחץ. הוא אומר להם: ואין איזה

פתרון? אתם לא רואים משהו? מה אני עושה? אמרו לו: אנחנו רואים שהוא עתיד ללקות במים. כלומר, המכה שלו תבוא מהמים, זה יגרום לו שימות. פרעה אמר: בוא נעשה אחד ועוד אחד, איפה יש לנו כאן מים, "כל הבן הילוד, היאורה תשליכוהו," להשליך אותם ליאור. היה שווה לו להרוג המון תינוקות, העיקר שמושיען של ישראל יושלך ליאור. מי ששם לב, הוא גם לא אומר: כל בן יהודי שנולד או מבני ישראל, אלא הוא אומר: "כל הבן הילוד". חז"ל אומרים שבאותו יום שנולד משה רבנו, ההוראה הייתה להשליך את כל התינוקות ליאור, כולל תינוקות מצריים. כי הוא לא ידע, אם זה שיושיע את ישראל, הוא מצרי או יהודי, היה שווה לו גם מבני עמו לאבד, העיקר שלא להוציא

את עם ישראל ממצרים. בפועל מה קרה? אימו של משה ניסתה להחביא אותו כמה שיכלה, ראתה שאין ברירה, שמה אותו בסוף על שפת היאור בתוך תיבה, בתיה בת פרעה יורדת לרחוץ, היא רואה תיבה, פותחת, רואה תינוק יהודי ותאמר: "מילדי העברים זה," ניסתה לתת למצריות שיניקו את הילד הזה, רצתה לאמץ אותו, מצא חן בעיניה, רצתה לאמץ אותו. כשהקב"ה רוצה שמשה רבנו ימצא חן בעיני בת פרעה אז הוא מוצא חן בעיני בת פרעה, אף על פי שהוא יהודי. כל אישה שמנסה להיניק אותו, הוא לא מוכן לקלוט ממנה אפילו טיפת חלב. פולט את הכול ובוכה וצועק. והיא בלחץ, היא רוצה לאמץ את התינוק הזה. מרים אחותו של משה שניצבה שם כדי לראות מה יהיה עם הילד הזה, היא

רואה את כל מה שקורה שם, שהיא קוראת לנשים מניקות, ואף אחת לא מסוגלת ויש שם הרבה מהומה מסביב. בסוף היא ניגשה לבת פרעה ואמרה לה: את רוצה שאביא לך אישה מינקת מן העבריות? זה ילד יהודי, כנראה שהוא לא רוצה, אז... אמרה לה: כן, תביאי, ואני אשלם. הלכה מרים, קראה לאימא שלה, שהיא גם האימא של משה. בתיה בת פרעה לא יודעת. אז לא קראו לה בתיה, היה לה שם מצרי, אחרי שהיא התגיירה קראו לה בתיה. היא לא יודעת שזו האימא. אמרה לה: תנסי להניק את הילד הזה. מניקה אותו - יונק בשמחה ובטוב לבב. אמרה לה: אני אשלם לך, תבואי כל יום לארמון שלי, אני אתן את שכרך. וכך גדל משה והושיע את ישראל. כשמתבוננים בסיפור הזה, על ידי "כל הבן

הילוד, היאורה תשליכוהו," מה רצה פרעה להשיג? שהוא יהרוג את מושיעם של ישראל. מה הוא השיג בפועל? שהוא שילם לאימא שלו שתניק אותו, וכך הוא גדל והושיע את עם ישראל. לפחות לא היית משלם. לא היית גוזר את הגזרה, לא היית צריך לשלם. האימא הייתה מניקה אותו באופן טבעי, אבל אתה מנסה לעקוף את הגזרה של הקב"ה, זה לא יעזור לך. המהלכים יובילו לרצון ה' שיתגשם. "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", הוא לא הכיר את סיפור החיים של יוסף, לדעת שאי אפשר לעשות תרגילים לקב"ה. ואם אתה מנסה להוביל מהלכים שהם נגד רצון ה', בסופו של דבר אתה תגרום לרצון ה' שיתגשם. אבל כל אדם, שהוא כן יודע את יוסף, כל אחד מאיתנו בתור

יהודי, יהודייה, צריכים להתבונן בסיפור הזה של יוסף, של פרעה, להפיק לקחים. אומרים שהאדם החכם לומד מניסיונם של אחרים. כמה פעמים שמעתי מאנשים מתוסכלים, שבעבודה יש מי שמנסה לשים רגליים, רוצים להתקדם ויש מי שמנסה להביא את דיבתם רעה אל המנהל כדי להפיל אותם, ואנשים בלחץ - רק שלא יצליחו במזימה הזו! צריכים להיות רגועים, אם רצון ה' שהאדם הזה יתקדם ויגיע למשרה בכירה, לתפקיד ניהולי בכיר - כל אותם שמנסים להפיל אותו, הם בסופו של דבר יהיו השליחים לקדם אותו שהוא יגיע למשרה הכי טובה. ואז גם יכאב להם, למה? הם אלה שגרמו לאותו אדם שיצליח. היה כבר עדיף שלא יעשו שום דבר. אבל כשזה רצון ה', האדם לא יכול לעקוף את

הגזרה, ואדרבה, אם ינסה ללכת נגד, הוא רק יוביל להתגשמות. אדם שחי עם אמונה ובטחון, הוא רגוע. גם רואה שמסביב יש כל מיני מהלכים יש כאלה שמנסים להזיק, להרע, אבל הוא יודע: אני, אין לי מה לדאוג אני בידיים של הקב"ה - "כגמול עלי אימו." זו דרגה שלא קונים אותה בקלות, זה לוקח זמן, זה מתחיל בדברים קטנים, שכלי שנשבר, 50 שקלים שאבדו, והאדם אומר לעצמו: הכול לטובה. אם הקב"ה הוביל את זה כך, זה ודאי טוב. אני עדיין לא רואה מה, אבל בסוף יצא מזה טוב. מחזק את ילדיו: אמונה, ביטחון בקב"ה. גם כשמגיעים לניסיונות גדולים, שהוא רואה שיש כאן אנשים שמנסים להזיק לו בידיים, הוא לא נכנס ללחץ. עושה את ההשתדלות שלו מה שהוא יכול

לעשות, אבל בלי לחץ נפשי. הוא יודע שאם רצון ה' שאני אצליח, כל אלה שמנסים להזיק לי, הם בסופו של דבר יהיו חלק מהתהליך שאני אצליח להגיע לאיפה שרצון ה' שאגיע.