למה אנחנו עסוקים ב"להתחיל מחדש" במקום להתמיד? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה, ערב טוב וברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שתשיב את נפשנו. אנחנו כאן כדי לקבל מכם את השאלות על כל מה שמטריד אתכם, על כל ענייני הנפש, על כל מה שעובר עליכם ואתם לא יודעים באמת איך לתקס עצה, איך להתמודד עם הדברים. אנחנו בימים גדולים, אנחנו נמצאים ממש בעליית מדרגה לפני היום הגדול, תשעה באב, שבעזרת השם כולנו מתפללים שפוך לנו מיום של אבל ליום של ששון ושמחה. וביום הזה שאנחנו לקראת חשבון נפש אנחנו ממש מתכוננים ומכינים את עצמנו אם זה בהנהגות של האבלות ואם זה באווירה של להרבות אהבת ישראל כמה שאפשר וכמה שיותר כדי באמת להגיע ליום הגדול הזה לגאולה שלמה ברחמים בעזרת השם אז אנחנו

כאן איתכם בתוך כל מה שעובר עלינו בתוך כל מה שעובר על עם ישראל נכנסים פנימה להתבוננות לתוך הנפש פש לראות מה אנחנו יכולים לעשות בתוך העבודה שלנו עם עצמנו, מול הבורא, מול הסביבה, כדי להיות הגרסה היותר טובה של עצמנו. והיום אנחנו עוסקים בנושא שהוא הוא מרתק והוא חוצא את כל תחומי החיים. היום אנחנו נעסוק בדיסוננס פנימי, באיזשהיא סתירה שמלווה אותנו לאורך כל הדרך במסע החיים שלנו. כשאנחנו רוצים להשיג איזשהו ערך בחיים שלנו, אבל המעשים שלנו לא תמיד תואמים את הערך הזה. יש הרבה דברים שעוצרים אותנו, שמעכבים אותנו. הרבה פעמים זה גם מול החינוך של הילדים. הרבה פעמים זה מול ההישגיות שלנו עם עצמנו. אנחנו רוצים

איזשהיא מטרה מסוימת ואנחנו צריכים לעשות צעדים, מעשים או שאולי בכלל אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש ולראות איך אנחנו בונים את עצמנו בצורה שהיא יותר נכונה. אז על הנושאים האלה ועל עוד העמקות ועומקים חדשים שאנחנו נגיע אליהם בזכותכם, בזכות השאלות שלכם שמגיעות אלינו הישר מהבית, אתם יכולים לשלוח וואטסאפ למספר שמופע לכם על המסך עם השאלה שמטרידה אתכם, אם אתם רוצים באמת לבדוק עם פניכם לייעוץ או אפילו לפתור את השאלה כאן ועכשיו, אז כאן זה המקום שלכם ובשבילכם אתם יכולים לסמס את השאלה בוואטסאפ למספר שמופיע לכם כאן על המסך ואנחנו כבר אומרים שלום לרבנית פרק כהן מטפלת רגשית שלום וברכה פרי מה שלומך

השם

כיף להיות כאן שוב בעוד תוכנית

ממש

אז אנחנו ממש מה שמחכים לשאלות שיגיעו מהצופים מהבית אנחנו כאן בשידור חי נזכיר לכם אז ככה שהשאלות שלכם מגיעות אלינו טרי טרי והרבנית פרי כהן תשיב כאן א מתוך ניסיונה וש שיטתה א בטיפול רגשי שהיא תביא אלינו כאן ומה את אומרת על הנושא שלנו היום? זה באמת כמו שאמרת זה נושא חוצא חיים וחוצא גילאים כולם מתמודדים עם זה מי ילד קטן שאמא אומרת לו אבל אתה יודע זה לא מתאים לך אתמול דיברנו בערב הבטחת שאתה תהיה הכי טוב שיש ואני יודעת שאתה רוצה להיות ילד טוב אז מה קרה לבן אדם לילד מתבגר שהחליט שהוא נגמל מסיגריה והוא לא הצליח לעמוד בזה ולאישה שמבקשת לעשות דיאטה כי שבועיים לפני הבר מצווה של הבן שלה והיא ממשיכה לאכול

את עוגות השמרים שיש יש בבית. אז כל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו, רוצים, לוקחים על עצמנו משימות ולא מצליחים להתמודד איתם.

כן, זה ממש ככה כמו שככה הגדרנו את זה בכותרת של התוכנית, שאנחנו נמצאים כל הזמן במין סיטואציה ש של תקיות, אולי אפילו הייתי אומרת, שאנחנו באמת רוצים, יש לנו את הרצון, אבל משהו כביכול מושך אותנו אחורה או מה זה הדבר הזה? שיוצר את הפר בין המטרה שאנחנו מסמנים ואנחנו מתכוונים לזה ואנחנו מבחינתנו הולכים על זה בכל הכוח. הזכר דיאטה, מי מחר דיאטה וכל הכוח א או כל נושא כל נושא של באמת הזכרנו אישון להפסיק לעשן בשכל אני מבינה שזה לא בריא שאני לא רוצה את זה וגומלת בליבי החלטה אבל מכאן ועד לעשות בפועל פתאום אנחנו רואים איזשהיא תאום שנפארת ולא מצליחים להגיע לזה למה

עד כדי כך שממש שאלתי את בעלי בט אתה מאמין שאנשים יכולים ממש להשתנות. אנחנו יודעים שאנשים יכולים להשתנות ואנחנו גם מצווים להשתנות בהרבה דברים אבל זה תופס אותנו במהלך החיים שאתה ממש ממש רוצה לעשות משהו שאתה רואה אנשים שאתה עובד איתם ואתה אומר אוקיי בוא נעשה את השינוי הזה בוא נתקדם בוא נתקדם וזה הולך אחורה ושוב הולכים צד אחד קדימה ו20 אחורה ובאמת למה זה קורה אז כולנו רוצים להיות טובים כולנו רוצים להצליח א אבל אנחנו צריכים שיהיה משהו שיניע אותנו כל הזמן עד שה הדבר הדבר הזה שרצינו להצליח בו יהפוך להיות חלק מהחיים שלנו ממש, יהפוך להיות חלק מאיתנו כבר זה לא יהיה משהו שאנחנו רוצים להגיע אליו אלא שזה יהפוך להיות חלק מהאישיות שלנו, מהאונו לא יודעת נקרא לזה איך שזה אה למשל ניקח את הדיאטה

כן

כן אז היא נורא נורא רוצה כי זה מאתגר אותה עכשיו ממש ויש לה איזשהו אירוע או או שהיא סתם מסתכלת על עצמה וזה כבר מתחיל להגעיל אותה והיא מתחילה ההתחלות הם מלאות באנרגיה אנחנו נורא רוצים זה משמח אותנו וזה מרביץ בנו אדרנלין ויכול כ שכבר התגענו להתחיל

כן או בכלל היום קוראים לזה אורח חיים בריא שכבר בתוך הטייטל הזה יש לך הרבה הרבה מוטיבציה גם אם אני לא מגיעה לרמות כאלה של כולנו פשוט רוצים איך אמרת בהתחלה להיות טובים יותר להיות בריאים יותר להיות יותר אז אז כבר יש לנו את המוטיבציה אם אם זה ה

נכון לגמרי את יודעת אני ככה שאת אומרת אורח חיים ברי אני זוכרת שהילדים שלי היו בבתי ספר חילוניים א והיה היה היה ה היה שמה זה היה נקרא בית ספר מקדם בריאות אז היו מדברים על למה לא לאכול פרוסורס עם שוקולד כי זה לא בריא ולמה לא להביא חטיפים ולמה לא לשתות שתייה ממותקת אז כל עוד הם היו בבית הספר וזה היה השיח היה להם הרבה כוח מול זה וגם יש איזשהו קטע חברתי אף אחד לא מביא פרוסורסה עם שוקולד אז גם אני לא מביא

הכוח החברתי הוא חזק מאוד כן ואבל כשאתה מגיעה הביתה וחברים בשכונה פחות בקטע ומתחילים להוציא לא יודעת סוכריות גומי או דברים ואתה יודע שזה לא בריא כן אבל יש לך פחות את ה את הלחץ החברתי ויש לך פחות את השיח האינסופי ואת הדרייב הזה. כן,

ניקח קטע של אפילו להיכנס באמת לאורך חיים בריא, לא רק לדיטה לדיאטת הרזיה, אלא הבנה מה האוכל המעובד עושה לנו בגוף ועכשיו פתאום אני נהית שגרירה של א

לא כי כמו שאת אומרת זה יכול להגיע מהבית ספר ולהשפיע על הבית או הפך להגיע מהבית גם נגיד שלא יודעת מה שמעתי איזשהו פודקאסט או שמעתי איזה משהו שמדבר על אוכל מעובד וכמה זה לא טוב החלטתי שבאמת זה מגעיל זה עושה לי אני רואה את כל הדברים שאני סובלת מהם שזה באמת הכל תוצאה של אוכל אז אני שמעתי ואני כולי מלאה מהפודקאסט הזה ואני מלאה באנרגיה ואני הולכת מעכשיו לשנות את כל הדברים בבית לא ממחר כי ממחר אני כבר יודעת שזה לא עובד ואז אני נכנסת לבית מתחילה לבשל קינוע א זה ו שבוע אם אני לא אמשיך לשמוע חומרים בנסה שידליקו אותי ומסתברך ששום דבר לא ידליק אותי כמו שהודלקתי בפעם הראשונה

כן

די זה כבר לא עובד אז אני צריכה משהו שיחזיק אותי משהו שיתחזיק עכשיו האדרנלין של ההתחלה הוא גבוה ואחר כך זה מתחיל לרדת. אם לא יהיה משהו שירים לי חזרה את הרצון לשינוי אז זה כנראה יד.

זאת אומרת אני תמיד צריכה לחזור לנקודת התחלה שהצית את המוטיבציה הראשונית.

נכון?

אבל הרי אנחנו אף פעם לא יכולים באמת לשמר איזשהיא אנרגיה גבוהה באותה רמה. תמיד יש משהו שאם זה השגרה ואם זה ההרגל או שזה בעצם עד שזה הופך להרגל.

נכון? אז אז לא אנחנו המצאנו את זה. אמר רבי מאיר על הזוגיות שלא יהיה רגיל בה וקץ בה. ולכן הקדוש ברוך הוא נתן את החסד הכל כך יפה הזה שיש לנו את השבועיים. שבועיים אתה אתה רגיל, אתה מתרגל, אתם מתרגלים, אתם ביחד, אתם כאילו ואז אתם פתאום צריכים לעזוב הכל ומחדש להתחיל את זה מכיוון אחר, להדליק את זה מכיוון אחר. ואז שוב פעם ועוד פעם, כי הקדוש ברוך הוא ידע את טבע האדם, ותבע הגוף האדם הוא מכונה שנועדה להרוס את עצמה. הוא מחפש רגושים. אם לא יהיה שמה אז הוא ידעך. ולכן א כדי לשמר משהו כמו שצריך אנחנו צריכים להדליק אותו. אז לפי מה שאת אומרת כמו בגוף ככה גם בנפש הנפש שלנו תמיד צריכה מה את את הדרייב הבא את

הדבר ה המצית א רגים המצית הבא כן ואם אני לוקחת את זה עכשיו נגיד למקום של הקליניקה הבנות שאני מוצאת את עצמי עוזרת להם להיגמל א מאלכוהול מבנים מיחסים לא טובים א מכל מיני דפוסי התנהגות שהם הם רוצות ממש לעזוב אותם לגמרי ואז בתחילה זה נורא מרגש

אגב זה יכול להיות דפוסים שהם פשוט לא טובים להם בלי קשר לדעת או או לערכים מסוימים פשוט כי זה מזק להם או ש בודאי כן כן כן כשאנחנו מסתכלים על נערות בסיכון אני לא מסתכלת אני מנתקת אותם לגמרי מהדת כי כדי שבן אדם יוכל לשמור תורה ומצוות צריך שיהיה אדם שישמור תורה ומצוות כל עוד הוא לא נמצא בקומה של אדם זאת אומרת הוא נמצא במקום שבמקום שהוא הוא הוא מתנהג בצורה שהיא היא מזיקה לו. היא הוא ממש על תקן אדם שהנפש שלו כל כך חולה וכהובה. אז אין שם אדם. אני חייבת לחזק את הנפש, ליעזור לאותה הנערה לבנות את עצמה כדי שיהיה אדם שיוכל לקיים את המצוות. כן?

זאת אומרת הדעת זה עוד איזשהיא קומה שמגיעים אליה אחר כך. לא, היה חשוב לי לעמוד על השאלה הזאתי כי בעצם הרבה פעמים כשאומרים נערות בסיכוי, נערות בסיכון, א מתמודדות אז אז הרבה מייחסים את הדבר הזה דווקא להידרדרות הרוחנית הדתית וכשאת מדברת על התמקרויות זה כבר יכול להיות לבל אחר

שהולב דווקא קשור לדעת אגב אנחנו נמצא נערות בסיכון ובסיכוי בחברה הכללית ונערות מתמודדות או נושרות קוראים להם בחברה חרדית כן אה כשבעצם נערות מתמודדות אמ לא בהכרח נמצאות במצב סיכון ממש לא נערות מתמודדות ונושרות הם יכולות להיות בנות שפשוט נשרו מהמערכת נשרו מהדרך אבל הם לא נמצאות במצב של סיכון הם הם

פשוט המסגרת לא מתאימה להם בוא נגיד והדעת לא מתאימה להם א לעומת

זה יותר חברתי

כן אבל זה גם נוע מאותו מקום שבח שמשמה כמה ענווה המקום של הסיכון. כן, נערה מתמודדת היא נערה ששוב לא טוב לה והיא תלך לחפש את עצמה. אז אם היא לא תהיה במצב ממש ממש קשה, היא לא תגיע למצב של סיכון. היא תחפש את מקומה. אבל זה נובע שוב מחוסר התאמה. היום הלכתי הלכתי ברחוב וראיתי איזשהו נער. אולי אני לא יודעת הוא אפילו היה כבר לכיוון בחור ממש. ואנחנו גרים בשכונה חרדית והוא יצא משם. וראיתי יש כמה סימנים שאני כבר אני צוחקת שאני מזהה אותם. וראיתי שזה ילד שבא מבית חרדי אתה רואה שהוא ממש לא נורא נורא הייתי עצובה ממש ממש רציתי לבכות ובעלי לא הבין למה ואמרתי לו אתה יודע שאני רואה אותו אני יודעת שמשהו כל כך כל כך כאב לו וזה לא אומר שבן אדם לא יכול לשנות בוודאי שהוא יכול לשנות כאילו הבחירה נצונה ביד

זה זה משהו זה מה שהתחלתי להגיד קודם שזה כן חוצה מגזרים וזה אפילו לאו דווקא נוער אלא כל אדם איפה שהוא מונח צריך לדעת ולזכור שיש לו את כוח הבחירה, לא משנה מהיא נקודת ההתחלה שלו. אז א גם ממקום כזה של לראות משהו שאת מזהה אותו ככאב, צריך לדעת לא לאבד את המקום הזה של התקווה.

נכון נכון, נכון.

ואם אנחנו נחזור רגע למוטיבציה ולק ופה את שואלת בפה את שואלת שאלה, את אמרת משהו ואני חושבת הוא מתאים לנו מאוד לשם. זאת אומרת בכל בכל מקום שלא נהיה יש לנו את כוח הבחירה. ופה אני שואלת במצב של התמכרויות או במצב של רצון לעשות דיאטה מאוד רצינית ולא להצליח או להיגמל מסיגריה ולא להצליח או להיגמל מכל מיני דברים ולא להצליח, האם יש כאן כוח בחירה או אין כוח בחירה? מגיע איזשהו שלב שכנראה כנראה שבן אדם נכנס כל כך עמוק ש שהוא צריך מישהו שיוציא אותו משם משם אז גם בן אדם שהוא כן נמצא במצב של מודעות וניקח את אותה אחת שהחליטה על דיאטה והיא התחילה דיאטה והיא עשתה אותה והיא והיא עדיין בשיא המוטיבציה אבל בעלה

הגיעה הביתה וכל כך הכאיס אותה והיא שלחה ידיים למקרר ולקחה לה שתי ש קוביות שוקולד היא בבחירה או לא בבחירה בגדול בבירה היא בבחירה אבל היא נמצאת במקום יותר נמוך ממה שהיא הייתה כשהיה לה את ה את המוטיבציה הראשונית כמו שקראנו לזה

נכון היא דחה ועכשיו היא נמצאת ברגע של מצוקה ולא סתם קוראים לזה אכילה רגשית כי כשהרגש כאילו ככה גובר עלייך ומבעבע אצלך אז את בבחירה אבל היא כל כך נמוכה ואת צריכה ממש להתאמץ כדי לג וזה הכי קל. זה תמיד זה תמיד א נראה לי שהנקודה של הנפילה באמת אם אפשר לסמן אותה ככה זאת תמיד הנקודה שכשאנחנו נעמוד למבחן אלא אם כן באמת אנחנו לא יודעת נתפלל על זה ויהיה לנו סיעתא דשמיא מיוחדת אבל בנקודה הזאתי של המבחן הרוב א יפלו למקום של ההרגל של מה שיותר קל לי שלחזור לאזור האנוחות שלי לי של לזהות את מה שהייתי רגילה ויודעת לעשות

כן לשלוח יד המוכר ולידוע ו

ושמה זאת הנפילה כי אני צריך אני צריכה כל הזמן להיות עם כוחות נפש בלתי א נידלים כדי להצליח לעמוד במשהו שרציתי עכשיו יהיו אנשים שהסתכלו ויגידו אוקיי אז את לוקחת לה את זכות הבחירה אם שבעלה הרגיז אותה והיא ניגשה אל השוקולד אז ואת אומרת שזה מאוד הגיוני אז לקחת לה את זכות הבחירה אז על פניו עם הגדרות מאוד מאוד מאוד יפות אז אנחנו נגיד לא מה פתאום זה מה שהיא צריכה, היא צריכה לבחור נכון וזה נכון, היא צריכה לבחור נכון. אבל במבחן התוצאה, כשאנחנו ירודים,

מאוד קשה לנו לשמר.

זהו זה ה לבחור את הקהל. זה בדיוק זה. אז איזה נקודה אנחנו יכולים לקחת באמת ככלי פרקטי שעכשיו באמת מי ששומעת אותנו ואומרת וואי זה בדיוק מה שקרה לי. אני בדיוק נפלתי בנקודה הזאתי. מה איך אני עושה את זה אחרת פעם הבאה? איך אני לא נופלת למקום הזה? איזה כלי אני אין לי אותו עובדה שנפלתי הבאה במבחן הבא שזה יקרה יהיה לי את הכלי הזה כי את הולכת לתת לנו אותו עכשיו וובעזרת השם פעם הבאה בסיעתה דשמע זה לא יקרה

אז מה שאני חושבת שברגע שאנחנו בוחרים אני רוצה לעשות דיאטה למה אני רוצה לעשות דיאטה אני רוצה לאכול בריא למה אני רוצה להפסיק לעשן אני רוצה א להפסיק לשתות אלכוהול למה כי האלכוהול לא טוב טוב או כי בחרתי בעצמי לעומת האלכוהול

זה משנה

בוודאי אם אני רואה אם אני נגמלת מסיגריה למה כי סיגריה היא לא טובה אוקיי אבל אבל אם תגידי לילד בגיל אני אומרים סיגריה לא טובה בסדר לא טובה טוב אבל לא משנה הגוף סופג הכל ואז אני באה ואומרת לא תבחר בך תבחרי בעצמך נכון שאת יכולה לאכול הרבה הרבה דברים ויש הרבה אנשים שאוכלים וזה לא וזה שמה

גם יש אנשים שבשבילם לבחור בעצמם זה לבחור בסיגריה אין לך מה להגיד להם

זה לבחור זה זה לבחור או במכר ובידוע או שהסיגרה בעצם מהבה להם נחמה פורטה ואני אומרת אל תתנחמי במשהו שהוא גם מזיק תמצאי תמצאי להתנחם בעצמך את מלאה אנחנו צריכים לדעת לצאת מנקודה הזאתי שאנחנו זה זה הנחמה הגדולה זה ה ה העניין ניין הגדול זה בנו נמצא הכל

כמו שאומר השיר יש בך הכל

בדיוק

זה יפה

אוקיי ולמצוא את זה אצלנו נכון שכשאת נמצאת במצוקה הכי קל לך לברוח למשהו שירגיע אות

לא יש לנו גם בואי אנחנו בדור שיש כל כך הרבה גם דברים חיצוניים שהם הופכים להיות סוג של עוגן סוג של אוקיי עכשיו לא יודעת מה א לא מתאים לי הסיטואציה הזאתי אני אני אתחיל לגלול בטלפון א עכשיו אה אה אני לא רוצה לשמוע משהו אז אז אני אשים אוזניות

אז שוב אני לא מוכחת בסיטואציה אני בורחת מהסיטואציה ראיתי משהו מאוד יפה בפרשת השבוע שריגש אותי ברמות כל פרשת השבוע מלאה בתיאורים איפה בני ישראל היו אז שהיית היינו ככה והיה ככה וככה ושהיינו ככה היה ככה וככה ושהיינו ככה היה ככה וככה וככה הסתכלתי ואמרתי בואנה הקדוש ברוך הוא מאוהב בנו

זה זה חוויות שיש לו איתנו אז כשהייתם כך וכך עשיתם כך וכך אני זוכר זה כמו שאני יכולה לומר אני זוכרת איפה עמדתי כשדיברתי על זה וזה א אני זוכרת מה לבשתי כשהלכתי ללד את הילד הזה ועל זה כן אז כי זה כי זה חוויות כיפיות אז אני ממש זוכרת אותם והקדוש ברוך הוא ממש זוכר לנו את כל החוויות האלה כל הפרשה מתוארת בחוויות חוויות חוויות חוויות של הקדוש ברוך הוא ממה שהיה איתנו מזכרונות שלו איתנו ו אנחנו נמצאים היום במצבים שאנחנו כל הזמן גוללים או בורחים או אנחנו לא נוכחים אז אנחנו לא אוספים לנו חוויות כי אנחנו כל הזמן בתהליך בריחה ועיסוף של עוד משהו ועוד משהו בלי לתעד את מה שיש לנו

לא דווקא מאוד מאוד חזקים בלתד אבל זה כבר לא המקום של בדיוק זה אין את המקום הזה של לשבת עם האלבום ולהיכנס לתוך החוויה כמו שאת מתארת כל כך יפה את פרשת השבוע שזה הקדוש ברוך הוא נתן לנו א אה אלבום כלולות כזה שהנה אני זוכר אכם איפה הייתי איתכם איפה אתם הייתם איתי ואיפה אני הייתי איתכם

בכל רגע בכל רגע ואת יוסף אני מחפשת חומר פשטו ואני אומרת בואנה זה כל כך יפה הוא אוסף לו חוויות איתנו הוא באמת באמת אוהב אותנו

ואנחנו עסוקים לטעד ולעלות לשלוח הלאה אנחנו לא מטעדים וזה

אנחנו תמיד ברגע הבא

בדיוק והגוגל עושה את זה בשבילנו ואז חושב רגע מהעבר שלך אומרת אוי נכון מעלה את זה שכולם יראו את הרגע מעבר לפני שנה לפני שנתיים לפני את לא חיה, אנחנו לא חיים, אנחנו לא נוכחים ולכן אנחנו כל הזמן בורחים. אם היינו יותר נוכחים היה פחות פיזור הדעת. אם היה פחות פיזור הדעת, את יותר אסופה. ואם לקחת על עצמך משהו, מצליחה להתמיד בו. אבל בגלל שאנחנו כל כך כל כך מפוזרים, תנסי לדמיין אחר הצהריים שאת יושבת בבית, לא הצליח, כי אצליח מסודר. אבל אצלו השכנה שלך. סבבה? והילדים משחקים ויש כאן קוביות וכאן לגו וכאן זה וכאן ההוא והילד מרח משהו על הרצפה ואת מסתובבת מהסיר של המרק שאת מכינה להם ונהיה לך שחור הכל נהיה

בלאגן את מתפזרת לפה מתפזרת לפה לא יודעת איפה לשים את עצמך אבל לעומת שאת יוצאת מסירה המרק מסתובבת החוצה ואת רואה את הספות עומדות במקום ואת השולחן עומד במקום והציץ על השולחן והווילונות יושבים מסודרים ושקל ודממה ומסודר

כי לא היית אצלי בבית ממש

אוקיי זה מהדמיון ש אצלי לג לגמרי זה נותן אני כל כך מבינה על מה את מדברת זה נותן את ה את היישוב הדעת הזה

נכון ואז את מתמקדת אבל היום אנחנו כל כך מפוזרים שנייה קיבלת תודה מזה שנייה עשיתי לזה שנייה זאתי ילה ככה את תוקבת את החטה טה טהטה את לא עומדת בזה ואת מתפזרת ואז את גם צריכה לזכור שאת בדיטה רגע לא אכלתי קומי תכיני עכשיו משהו איזה את אוכלת את המוכר והידוע אז קשה ממש קשה להחזיק זאת סיבה אחת סיבות נוספות

כן אני לוקחת נערות ששותות היא לא מסוגלת לשת את הזכרונות והיא החליטה שזה לא טוב היא לא עושה את זה בשום פנים ואופן והאדרנלין שהיא קיבלה מהתחושה הטובה הזאתי שהנה היא שומרת על עצמה והנה היא קיבלה החלטה והיא מצליחה והיא מצליחה ו מצליחה וכל כך קשה לה בלי אלכוהול ואין לה מה להתנחם ואז היא רוצה את האלכו של לנחם את עצמה על האלכוהול והיא נכנסת למין לופ כזה ואז היא מכניסה אבל בכל הכוח בכל הכוח בכל הכוח ואז היא מקבלת חוויות הצלחה וזה גם נותן לה תקווה אבל פתאום הייתה נפילה והופו הופ, היא נפלה.

חוזרים בחזרה. חייב להיות משהו שיהיה כל כך חזק כדי להשתוות לל ל למה שהפך להיות אוגן בשבילנו במקרה הזה שאת מתארת אם זה השתייה או אם זה כל דבר אחר. חייב להיות משהו ש שינצח את זה. וזה נשמע כל כך קשה. זה נשמע כמו משהו ש באמת כמו לטפס על קיר בידיים חשופות. וכשמנצחים את זה ואז פתאום נופלים אמאל'ה אז עכשיו עוד הפעם להתחיל מהתחלה

איזה קשה זה נכון וזה ופה אנחנו צריכים להכניס את הידיעה שאנחנו אף פעם לא מתחילים מההתחלה

אלא מה

אנחנו זה כמו שאמרנו בשבוע שעבר המסעים ומוצאהם הנקודת סיום של היום זה המוצא של מחר כן עכשיו נכון שאנחנו בעצם כאילו חוזרים לאותו מקום אבל אנחנו אמרנו כל הזמן בתהליכי עלייה ווכבר כבר רכשת כלים, את לא מתחילה מאפס, את כבר יודעת גם איך מרגיש הניצחון. וזה שוב פעם ושוב פעם. יש עוד משהו מאוד מעניין ש בגלל שהחברה שלנו סוגדת לרעיון הזה של התחלות חדשות וקבלות גדולות

שאנשים מאוד נהנים גם מהעצומת לב הזאת ואז הם כל פעם מתחילים מחדש וכל פעם מנסים מחדש וזורקים.

יוצא שאדם כל הזמן מתחיל דברים. כן במתי אתה מסיים אותם

חזק ביותר נקודה שבאמת חשוב לעמוד עליה

שדווקא היהדות דוגלת בשיטה של ברעיון הזה של א לשמר תהליכים ולהיות עקביים בתהליכים וזה היופי לעשות כל יום איך אהרון הכהן בעלותך הוא כל פעם העלה שוב את הנרות בכל פעם ועוד יום ועוד יום כשאני אישית מסתכלת עליו ואני אומרת אוקיי כמה זה יכול להחזיק אז אתה נהנה להיות שמדליק את הנרות, אבל אתה כל בוקר צריך להדליק את עצמך מחדש כדי לעשות את זה באותה התרגשות. כמה משמעות אתה מכניס לתוך הדבר הזה כדי להתחדש בתוך מה שחוזר על עצמו כל פעם מחדש?

נכון, נכון, נכון, נכון, נכון. והרבה פעמים זה הבנה. מזכירה לי עכשיו באמת אה זה חידוש שכתוב המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית זה להיות במודעות שהשמש שזרחה אתמול זאת לא הייתה השמש שזרחה היום זה כביכול שתי שמשות שונות רק לנו זה נראה כמו המשכיות של אותו הדבר ויעי ערב ויהי בוקר אבל זה לא היום כמו היום הזה התאריך הזה השעה הזאת הוא חד פעמי בהיסטוריה של האנושות אין עוד יום כזה, אין עוד שעה כזאת, אין עוד שקיעה כזאת כמו ש שהייתה היום ולא תהיה. והאחד פעמיות הזאת מצד אחד יש בה את העניין הזה של ההתחדשות שהוא נותן המון המון תקווה כי מה שהיה היה. אפשר להתחיל מהתחלה כמו שאומר השיר. מצד שני זה לתפוס את

המקום הזה של התהליך ושל ההמשכיות ולא כל הזמן להתחיל התחלות חדשות. זאת אומרת זה טוב לנקודה של השבר, לנקודה של אנחנו צריכים עכשיו באמת להתחיל מהתחלה אבל לא להישאר בנקודה של התחלה אלא לדעת להתקדם להמשיך הלאה

נכון אז מצד אחד באמת יש הרבה תקווה במה שאת אומרת כי כי אם היום שהיה כבר לא יחזור ואני מתחיל יום חדש אז בוא בוא נלך לריגושים של היום הבא כי אנחנו כן צריכים את המקום הזה ומצד שני כן לשמר תהליכים וכן א בדיוק בדיוק ו ולציין באמת באמת האנשים שנגמלים אלכוהולים אנונימיים ואנשים שנגמלו מסמים הם מציינים כל יום שעבר הם מציינים אותו בסיפוק מאוד מאוד גדול ואז זה צובר לך חוויה ועוד חוויה ועוד חוויה אבל ברוך השם שלא כולנו נמצאים במקום שכל הזמן מנתבים לנו ומנתרים לנו את ה את החוויות האלה ואז אנחנו צריכים לבד להמשיך עם הדיאיטה ולבד להמשיך עם לנקות את הבית ולבדות גם הניצחון אחר כך הוא הוא שווה לחגוג אותו

הסיפוק ממנו הוא גם הרבה יותר חזק כי זה ניצחון נכון אבל עם כל זה ה בגלל שאנחנו כל הם מחפשים ריגושים אז הריגוש ההתחלתי

הוא הכי קשה נראה לי

הוא הוא הכי הוא הכי הוא הוא הכי מזרים לשם ו את אומרת הכי קשה זה השלב הזה שהחלטתי שאני מפ שאני מפסיק משהו אחד ואני עובר ואני מתחיל לשמור

ובכלל להגיע למצב של הנה הצלחתי עברתי שאלה

בסדר זה היה קשה זה היה קשה ואחר כך להגיד הצלחתי זה גם אבל אחר כך להתחיל לשמר את זה כן סידרת ארונות בפסח נכון איך זה היה נראה יפה א'

ברה היסטוריה

אוקיי לשמר את זה ואז לפני החגים את אומרת טוב אני לא מסדרת פעם אחת אני מסדרת גם לפני החגים את מתחילה לסדר ואת מצליחה לשמור שומרת עוד קצת עוד קצת עוד קצת אז זה נורא מרגש אותך ואז באיזשהו שלב פתאום את באה ושמה את החולצה כי מה

אני לפי זה פרי חיה כל הזמן בריגושים ויערב והיא בוקר אנחנו רוצים לשמוע גם מה עובר עליכם, מה השאלות שלכם, איפה זה תופס אותכם, התהליכים של ההתחלות, הדיסוננס הזה, הקושי באמת בלהתמיד. אנחנו מחכים לשאלות שלכם ואנחנו בעזרת השם נענה עליהם כאן עם הרבנית פרי כהן. אנחנו ניתן לכם עכשיו הפסקה מוזיקלית, כמה צלילים ואנחנו נחזור לשאלות שלכם. לא, אני לא שיכור, אני לא מחור ולך עכשיו תסביר. טייק בפוסט, תוסיף תיאור. לא אני לא גיבור אני אוסף שברים מי שהיה בקו האש יודע בעולם אין גיבורים רק שלא ירד הלילה בוקר טוב לך כאב השחור שבעיניים שתכף מתוך הלב רק שלא יגיע חור חושך לא להעיר את המתים הרבה פחות כואב למות לאבד את

החיים לא אני לא משוגע אני לא חולה נפש שללום קרב אבב מראש ראש מלא אז היותר חזק זורד זורד מתחת לסמיכות שלא תבינו לא נכון אני גיבור של כלי שעון רק שלא ירד הלילה בוקר טוב לחכה שחור שבאי שתכף מתוך ה רק שלא יגיע חוש שך לא להעיר את המתים הרבה פחות כואב לרוץ לאבד את החיים לא לא ש לא גדול רק שלא ירד הלילה בוקר טוב לחכב שחור שבעיניים שתכף מתוך הלב רק שלא יגיע חושב לא יהאיר את המתים הרבה פחות כואב לו לאבד את החיים לא אני לא מטורף אני לא שובר כלים על הרצפה אין זכוכיות זה לב שבור לרסיסי א

בין קודש לכול אני חי עם האמת שמשתוללת בי עם אלף הרגלים עם כל צלקת שעל פניי אני יוצא שוב לפזר את המילים בין המציאות לשיגעון הכל חוזר אליי שם במקום ממנו באתי אין שלום והמסע זה כבד וקצת גדול עליי אני צריך לגדול מזה ודאי לגדול מזה ודי תודה שחזרתם אלינו. אנחנו מיד ניגשים לשאלות שלכם שאני בטוחה שהעצפתם אותנו כמו תמיד. בזמן ההתנחתה המוזיקלית. אנחנו כאן במשיבת נפש. אנחנו עוסקים היום בדיסוננס, בפער הזה שבין השינוי שאנחנו רוצים להגיע אליו לבין מה שעוצר אותנו כשאנחנו מרגישים שלא הצלחנו להגיע אליו. אז אם התחלתם תהליכים והם לא יסתיימו ואם הרגשתם שאתם כל הזמן נמצאים בתוך איזשהיא נקודת התחלה, התוכנית הזאתי

היא במיוחד בשבילכם. בשביל זה ובשביל כל הנושאים שעוסקים בנפש בכל מה שמתחולל אצלנו עמוק פנימה ולא תמיד רואים את זה כלפי חוץ. אז אנחנו מיד ניגש א לשאלה הראשונה. א אני מרגישה שהרבה זמן אני מתמודדת עם בעיות שלום בית. יש לנו שלושה ילדים ואני לא יודעת כבר איך להתמודד עם זה. זה נדמה שכל אחד הולך לכיוון אחר. אני אוהבת את בעלי ואני מאוד רוצה שיהיה בינינו שלום בית אמיתי. טוב. א יש פה אישה שישי מה לעבוד כי היא מאוד אוהבת את בעלה אבל אנחנו צריכים לדעת שבאמת גברים עם מעדים אנשים מנוגה. אנחנו באים ממקומות שונים לגמרי. ולכן אנחנו צריכים קודם כל לקבל את זה שמטבע העולם כל אחד מאיתנו יש לו דברים אחרים שמעניינים

אותו וכל אחד מאיתנו צריך להתאים את המרחב שלו ולאפשר את זה. עכשיו אין לנו פה יותר מדי פרטים כדי לדעת באמת מה הולך בבפנים. שלום בית זאת מילה מאוד מאוד גדולה. אנחנו צריכים קצת יותר פרטים כדי לדעת מה יהיה שם. היא גם מציינת שלושה ילדים. כנראה שבאמת היא מרגישה שהיא עם הזמן וכל ילד שנולד אז משהו שמה תרחק. ולכן מאוד מאוד חשוב שיהיה פעם בשבוע שמשקיעים בזוגיות, ממש פעם בשבוע שיוצאים החוצה, לא נמצאים בבית, לא ליד הילדים והם מדברים בלי להתבכיין, בלי לבכות, בלי להגיד מה עשית לי, לא עשית לי, כן עשית לי. ממש זה יהיה איזשהו מרחב נורא נחמד וכיפי של ביחד. ובמרחב הזה לתת מקום לזוגיות, לזוגיות נעימה. לא זוגיות שמקטרת, לא זוגיות ש שמתלוננת, אלא ממש ממש משהו מאוד מאוד חברי. וזה לפעמים עושה עבודה ממש ממש טובה.

בעזרת השם. אז באמת משאלה על זוגיות, יש לנו פה היום חזקים בזוגיות. איך לעודד שיח רגשי ובכלל שיח על תקן יומיומי עם בן או בת הזוג? טוב, כשקורה לנו, בן אדם שואל איך איך איך להוד שיח רגשי, בעצם מה הוא רוצה שבן הזוג יפתח ויספר את כל מה שעובר עליו? אז תגיד לי למה את מרגיש ככה? אנחנו נורא חפרניות או נורא נודניקיות, כן? אז תגיד לי למה אתה ככה? אז מה יש לך? אז למה אתה לא יודע להביע את מה שיש? למה אתה לא יודע להגיד לי כמה אתה אוהב אותי ועוד כל מיני כאלה? לא לצפות שבין הזוג יעשה את זה. ללמד איך לעשות את זה. איך להגיד לא לא לחשוב להיות אמורה כן? אלא להגיד וואו אתה יודע אני חייבת לספר מה עבר עליי. בעצם זה

שאני מדברת אני מלמדת מה זה שיח רגשי גם אולי ילדים שלי כשאני מלמדת את הילדים שלי לדבר שאני מלמדת אותם לפתוח שאני מדברת אותם אני מדברת איתם הם ידעו אחר כך איך לעשות

כן אבל עם ילדים זה קצת אחרת כי הילדים הם באמת לומדים מההתנהגות שלנו יותר מכל דבר אחר ומכל צורה אחרת שלימוד זאת אומרת אני יכולה לדבר את זה אני יכולה להראות את זה ובאמת לה להראות את זה יהיה הכי חזק. הרבה פעמים אה זוגות שהם כבר נמצאים עם בן זוג שהוא אדם בוגר, אדם בשל, אדם כבר עם אישיות, אנחנו חוזרים לנקודה של התוכנית שלנו שכבר יש כאן איזשהיא צורת חיים מגובשת, איזשהו הרגל שהוא קיים, שלא תמיד זה קל לשנות את זה,

נכון? ועם כל זה כתוב שאין יאוש כלל. והקדוש ברוך הוא חושב קצת אחרת מאיתנו. הקדוש ברוך הוא אמר שהוא נתן לגבר את העזר כנגדו. כן? הוא לקח צלע מצלעו וסביבה הוא ברא אדם נוסף. הצלע הזאת בעצם היא חלק ממנו. זאת אומרת אני מכירה את ה אני מכירה את האדם הזה ואני צריכה ללמד כאילו א לשקף לו מה מה צריך לעשות. אני עומדת נגדו ואני מנגד אליו ואני בעצם משקפת לו מה לעשות. ובעצם זה שאני מדברת ובעצם זה שזה זה קצת כמו הילדים כי הם הוא עדיין לומד. הם לומדים מאיתנו. הם לומדים איך לשנות, הם לומדים איך לי איך איך, כי ברגע שאני לא מנסה לתקן אלא עושה את מה שצריך אז הוא ישנה. אבל אם אני מנסה לתקן אותו כל הזמן הוא יהיה כל

הזמן במגננה, הוא לעולם לא ירצה להשתנות. ובכל פעם שיש יש גם אנשים יסים שאוהבים לעשות דווקא, אז בכל פעם שהוא יראה את עצמו הולך לעשות משהו שהיא רצתה, רק בגלל שהיא כל כך הרבה עיר לו, הוא יגיד, לא, אני דווקא לא אעשה את זה, אני דווקא לא אתן לה את מה שהיא רוצה.

שזה דווקא מקום מאוד ילדי, אבל אה

כולנו ילדים בסופו של יום. אוקיי, יש לנו עכשיו שאלה שהיא ממש קולעת לנו לנושא של הערב. ערב טוב ותודה על התוכנית. רציתי לשאול לגבי חוסר יכולת להתמיד. אני רוצה להתאמן ומותרת לעצמי, רוצה לקום מוקדם בבוקר ואז בכל פעם מכבה את השעון לעוד כמה דקות. הדפוסים האלה גורמים לי לערך עצמי נמוך ולהרגשה שאני לא מסוגלת להתמיד במטרות שאני מציוה לעצמי. מה אפשר לעשות כדי להצליח לעמוד במשימות גם כשלא תמיד בא לי ולהשליט את המוח על הלב? זה ממש קלאסי לתוכנית שלנו. כן. א

כן. אז אני לא יודעת אם זה להשליט את המוח על הלב או להשליט את הלב על הלב. כי בעצם כשהחלטה טובה הרבה פעמים לא נובעת מהשכל אלא מרגש שמתפרץ. אני ממש רוצה לראות טוב. כל כך בא לי להראות. אני כל כך אה אמ א אני רוצה להכיר טובה. אני רוצה לעשות משהו חדש. אני רוצה לקום להתפלל בזמן. ווהרגש הזה, הרצון האז הזה מתפרץ בי אבל כשהוא דואך זה אז באמת לשים אותו למול העיניים או לשים לנו ככה איזשהו דמיון מודרך כזה לעשות עם עצמנו איזשהו דמיון ולסור משפטי מוטיבציה כאלה לכתוב לעצמנו מול המרהכ ואז לנסות לתפוס את עצמי בשנייה לפני עכשיו כן חשוב לדעת שכשאין לנו כוחות שאנחנו עייפים באמת מאוד קשור לשמר מוטיבציה

אז להקפיד על סביבה בטוחה כי היא אומרת שאחר כך הדימוי העצמי שלה נמוך וכדי לדאוג שבאמת שלא יהיה דימוי עצמי נמוך אם הייתי יודעת שהילד שלי יש לו דימוי דימוי עצמי לא לא טוב בכיתה אז הייתי דואגת שיהיה לו סביבה נכונה הייתי דואגת א להלביש אותו בבגדים שהם יותר יפים הייתי אולי דואגת לתת לו איזה משהו נחמד בתיק כדי שהוא ירגיש יותר טוב מאחרים כן הייתי דואגת לו שיהיה לו נחמד כדי שהדימוי העצמי שלו יעלה פה גם כן כן, לגרום לעצמי שיהיה לי טוב כדי שאני אוכל לעמוד במשימות שלי. אז אם אם כשאני עייפה אני לא מצליחה לקום מקדם בבוקר אז באמת ללכת לישון קצת קודם וכל הזמן להזכיר בעצמי להזכיר לעצמי בחרתי בעצמי חשוב לי

לקיים את מה שאני בחרתי חשוב לי כאילו להיות באמו עם עצמי כי אם אני החלטתי ואני לא עושה את זה אז יש בי רצון אז ואני בעצם קצת מדלגת על עצמי

אז לא לבחור בעצמי ולהיות חזקה עם עם הבחירה העצמית כי אם אני בחרתי בדיאטה אז אני לא אוהבת דיאטה אבל אם בחרתי ב

שהנקודה הזאתי שאמרת עכשיו הלבנות את האמון הזה עם עצמי זה כל כך חזק כי זאת בדיוק הנקודה שזה נשמע שזה מפילה גם את הערך העצמית כביכול אני אני לא יכולה לסמוך על עצמי שאני עומדת במה ש זה את מול עצמך

אין לך גם את מי להשים כביכול

זה זה רק שלך

לגמרי לגמרי לגמרי אם אני אם אני חיה עכשיו אני לא בחרתי בדיאטה או בחרתי בסיגריה או בחרתי אני בחרתי בעצמי ולי חשוב דיאטה ולי חשוב לא לעשן ולי חשוב לא לשתות אלכוהול כן אז אני בחרתי בעצמי ולכן יהיה לי כוח להמשיך הלאה אבל אם בחרתי לא לקחת אלכוהול כן אז כביכול אני כרגע מתמודדת מול האלכוהול אני לא מתמודדת מול עצמי לא אני החשובה איזשהו כביש אוף כזה בדיוק לא אני החשובה האלכה הוא החשוב אז אני כן אלכוול או לא אלכוהול הסיגרה החשובה כן סיגרה או לא סיגרה לא הסיגריה היא לא העניין והאלכהולל הוא לא העניין אני העניין וזה אגב אפשר לקחת כך זה דוגמאות הסיגריה ואלכול אחד את זה לכל דבר אם היא מדברת לצורך העניין על

על אימונים או לא להתאמן או על לא לעמוד בזמנים או כן לעמוד פשוט זה לא זה לא בדיוק זה לא החדר כושר חדר כושר אני לא אוהבת זה לא כיף לי אבל אם בחרתי בעצמי וחשוב לי להראות טוב אז בכלל לא החדר כושר הוא לא העניין אני העניין

זאת אומרת את שמה את הערך שלך שאת העניין יותר גבוה מזה שאת לצורך העניין לא אוהבת חדר כושר אז זה עולה על זה

נכן נכון נכון, נכון. וזאת הבחירה כאן. א אוקיי, יש לנו כאן עוד שאלה. אני ממש אשמח אם תוכלו לענות לי על השאלה. הייתי בטיפול כמעט שנה ובאיזשהו שלב המטפלת כבר לא יכלה לקבל אותי. עכשיו מאוד קשה לי עם זה כי ממש נפתחתי ושיתפתי אותה בדברים שאני לא משתפת אף אחד. ועכשיו הכל נשאר אצלה והכל נשאר פתוח. זה כל היום מעסיק אותי. איך אני יכולה להוציא את זה מהראש ולהמשיך הלאה? אוקיי, אז קודם כל צריך לדעת שגם מטפלת היא בן אדם. ויהיו מצבים שהיא לא תוכל לקבל יותר מכל מיני סיבות אישיות שלה וזה בסדר כי בסופו של דבר אם אנחנו רוצים שמישהו ינהג בנו כבן אדם אנחנו צריכים לדעת שגם הצד השני הוא בן אדם זה אחד הדבר השני זה

שהיא נפתחה ואמרה את מה שהיא אמרה אז אנשים שבאים למטפל ולוקח להם זמן להחסף כי בדרך כלל שאנחנו נמצאים במצב רגשי אז אנחנו גם אנחנו מפחדים להיחסף וקשה לנו להיחסף ואז כשכבר נחספנו אז אנחנו מרגישים באמת ערומים

אז לקחת בחשבון שמטפל שואלת שמעה זה לא הסיפור הראשון וגם לא האחרון שהיא תשמע והיא כבר שמעה כל מיני דברים וגם יכול להיות שהיא מנקה את זה בעצמה כי יש באמת הרבה מאוד מטופלים שמנקים כדי להקל על עצמה ולשכוח לא להפוך מזה לא לעשות את זה קיישו נכון שהתחושה היא קצת להיות ערומה אבל לדעת שזה

בסופו של דבר המטפלת היא רק שליח ואת צריכה לעשות את התהליך שלך עם עצמך

וכמו שאת אומרת היא גם בן אדם אז אולי אולי המקום שלה למצוא עכשיו מטפלת אחרת או כי זה קצת נשמע כאילו עזבו אותה קצת באמצע היא קצת מרגישה נכן כי זה מה שהיא מרגישה וגם היא מרגישה קצת ערומה כי בנות שמגיעות ומספרות את מה שיש להם זה דברים מאוד אישיים ומאוד מאוד אינטימיים שלהם עם עצמם כן לא צריך להיות שמה דברים אבל ברגע שהיא סיפרה על עצמה היא מרגישה היא מרגישה חשופה ואז נורא קשה לה כי היא השאירה משהו אצל מישהו ויש הרבה בנות שהם הם כל כך התאכזבו והם כל כך שומרות על עצמה וברגע שהיא השאירה את המשהו שלה אצל מישהו אז חלק ממנה נמצא שם וקשה לה. היא רוצה כביכול לקחת את החלק הזה ולהחזיר אותו אליה. אז לא, הכל

בסדר. החלק הזה לא נשאר אצל המטפלת. החלק הזה הוא שלה. והמטפלת שמה עוד כל מיני דברים בחיים והכל טוב. זה עובר זה עובר וזה ישכח אצלה וזה והיא יכולה

כאילו יש קטע כזה שאנחנו חושבים ש שמתעסקים רק בנו ועכשיו אני איזה גם צריך לדעת לשמור על האיזון לא לעשות מעצמי יותר מדי עניין קצת. אה

כן אבל אבל פה זה לא לעשות מעצמי עניין. זה קצת כשבן אדם הולך, אני יכולה מאוד להבין את זה, שבן אדם הולך למטפל, אז הוא שם את עצמו שם ממש והוא מתערטל, הוא מספר את הכל,

זה האמון ברמה הכי

לגמרי דברים שהם כואבים ולפעמים א דברים שלא היינו מעיזים לעלות אותם על דל שפתינו זה יכול להיות גם דברים מבישים והתחושה אחר כך זה רגע שנייה אבל קודם כל לדעת שהכל הכל מלמעלה ושהקדוש ברוך הוא גרם שהמטפלת תגיד אני לא יכולה משם תבוא צמיכה אחרת או לבד או עבודה פנימית נכונה אם היא יודעת כבר לעשות עבודה או ללכת באמת למטפל אחר אבל כנראה שבנקודת הזמן הזאת המטפלת הזאת לא יכלה יותר לשמש אותה וטוב שזה קרה כי הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מה נכון לנו אז באמת גם כאן זה המקום של האמונה לדעת המטפלת היא שלחה לך יש את המקום שלך לעשות את העבודה העצמית שלך ואולי לשכול איך ממשיכים הלאה אבל להמשיך

נכון ולהמשיך לגמרי חד משמעי

בסיעתא דשמיא אה בוא נראה אה רציתי לשאול שאלה אני בעלה תשובה אבל זה לא נראה כלפי חוץ יש לי הרבה עבודה פנימית ותמיד תהיה לי לעשות איך אני יכולה להתחיל בעניין הצניעות חשוב לי לציין שאני בסביבה חילונית עם הרבה ביקורת ללא סוף וכבר כבר נאמר לי על ידי אמא שלי שאם גם הלבוש שלי שתנה היא לא תוכל לעמוד בזה. מה עושים? אני לא רוצה לעמוד במקום. אוי, איך בא לי לחבק את האישה הזאתי? כי אני זוכרת את את הזמן שאנחנו היינו שם וכשכולם אמרו שאנחנו השתגענו וחברים שלנו ניתקו קשר כי כאילו אף אחד לא רוצה להשתגע כמונו והמשפחה של בעלי שהמשפחה שלי עוד לא הייתה בקשר המשפחה של בעלי אז כאילו הם ממש היו בטוחים שמשהו עובר

עלינו ואני זוכרת את הרגעים שפתאום התחלתי ללבוש צנוע ואנשים אומר אה וואו שלא תשתגעו שלא פה שלא שם ואתה מצד אחד כל כך רוצה לתת לקדוש ברוך הוא עוד משהו ואתה מבין את הערך של זה ומצד שני הסביבה נורא מלחיצה וכולנו ייצורים סביבתיים חברתיים וכאלה. אני אספר רק שכשאני התחלתי לבוש כיסוי ראש, זה היה יום חורף, לבשתי איזשהי פשמינה ענקית וגלגלתי אותה מסביב לראש ואמרתי לעצמי, "קיי, אנשים יחשבו שקצת קר לי, אז בשביל זה לבשתי את הכיסוי ראש הזה. וכשנכנסתי הביתה והילדים שלה, היה לי את הצהרון והלכתי להביא את הילדים של הצהרון, שנכנסתי הביתה והילדים א ראו אותי עדיין עם ה עם הפשמינה הזאת, אז הם הבינו שזה כבר לא יורד.

ואז פתאום אחת הילדות, אני ככה מגישה לאוכל ואחת הילדות מסתכלת עליי והיא אומרת לי וואי היא אומרת לי פרי זה נראה כאילו שמת כתר של מלכה על הראש

יא זה היה כזה מתוק וכזה חמוד ואני בטוחה שכשהיא תהיה שלמה עם זה והיא תבין שהיא פשוט היא נותנת מתנות לקדוש ברוך הוא היא תקבל כוח מיוחד והיא תקבל מין מין אושר כזה של תחושה כזאתי א שהיא היא מתקדמת מת והיא עושה ונכון שזה נורא נורא נורא נורא קשה אבל כשאנחנו עושים משהו שאנחנו יודעים שהוא נכון אז אנחנו מקבלים סיעתא דשמיא מיוחדת ואני בטוחה שתהיה לה הערה כזאת נעימה

בעזרת השם זה אין ספק שזה מעורר השראה גם ה הסיפור עם הילדה הקטנה שידעה לזהות את זה ככתר על הראש זה פשוט התמימות שלהם שהם הם יודעים לראות דברים

כאילו באור אחר

כן היא לא

שיפוטיות

נכון לא היה שם שום פוליטיקלי קורקט לא היה פחד מפרי השתגעה או לא היה שם הסתכלות נטו על מה שהיא

איזה מתוק זה יואו זה גם סוג של אה השגחה פרטית כזאת ש שהקדוש ברוך הוא שלח לך אותה שהיא תגיד לך את זה להמתיק לך את זה

נכון

כי זה זה לא

תגדילי לך שהקדוש ברוך הוא ממש שולח לנו כל מיני דברים קטנטנים כאלה כדי להראות לנו כמה הוא שמח אנחנו פשוט רק צריכים לפתוח את העיניים ולראות ממש בעזרת השם שנזכה ככה. אז באמת א אנחנו שמענו כאן שאנשים שעוסקים בשינוי ובתהליכים פנימיים ויש להם עקבות ויש להם את מה שעוצר אותם אז באמת הדרך להתגבר על זה היא הדרך להגביר את את המקום הזה של ה של המוטיבציה. ואחרי שעברנו את השלב הראשון והגענו לאיזשהו ניצחון אנחנו צריכים לדעת שגם עם הניצחון הזה עדיין יש סיכוי שנלך אחורה מה שנקרא שבע יפול צדיק וקם זה לא זה בדיוק הכוונה של שבע יפול צדיק וקם זאת בדיוק הכוונה אנחנו צריכים לעשות מאמץ מאמץ כל הזמן לשחזר את התחושה

שלשם מה אני נמצא כאן למה למה אני פה למה באתי לעולם מה מה מניע אותי כן אמ זה באמת מגיע לשאלות כאלה קיומיות. אין אין דברים שהם יודעת כמו נוסחה כזאתי של צריך להיות כזה שאלות קיומיות ולא בדיוק זה ממש לא עובד אתה כל כך רוצה אתה כל כך וואי

את אומרת אחרת זה לא מחזיק כן כי זה היה אמור להיות היה אמור להיות שאם אני יודעת שלא טוב לי לשתות קולה אז אני לא שותה קולה אלא אם כן סתם אני ככה נגיד אם אני יודעת שהקולה גורמת יש מישהי שנורא אוהבת את השיער שלה כן ואז היא שותה היא יודעת שכשהיא שותה קולה זה עושה נשירה שירה אז היא בוחרת את השיער שלה למול הקולה אז יהיה לה הרבה יותר קל להתמיד אבל אם היא לא שמה משהו למול ממש ממש ממש קשה להתמיד כי אתה כל פעם עומד מול הסיטואציה של זה עם איזשהיא תאווה מאוד מאוד חזקה וזה משהו טוב ותמיד התאווה תנצח כי קודם כל התאווה הבאה עם בולדוזר של תגידי את זה תמיד התאווה תנצח

אלא אם כן אתה באמת בוחר משהו שהוא מאוד אתה אתה מצליח כל הזמן לכל הזמן להחזיק את עצמך וכל הזמן להכניס את את הדרייב הזה וכל זמן אתה מזכיר לעצמך כן אולי לא אולי אמרתי זה היה מפחיד כל הזמן התאווה תנצח אבל היא כל הזמן לנו כן היא כל זוף לנו בא אם אנחנו דיברנו על התמכרויות זה מביא אותי באמת לנקודה ש ששווה אולי כל זה כדי לעמוד עליה שבעצם גם כשבן אדם עושה תהליך ויוצא ממעגל של התמכרות אמנם זה לא הנושא שלנו התוכנית ואולי שווה באמת להקדיש לזה נושא אבל אה אמ זה תמיד נמצא שם. זאת אומרת לא באמת חיים לצד זה וזה לא באמת נגמר. האם זאת הכוונה?

כשאדם וחווה חטאו עד שהם חטאו היצר הרע היה הולך לידם. ברגע שהם חטאו, היצר הרע נכנס לתוכם. זאת אומרת שתמיד היצר הרע יהיה שם כדי לנסות לקחת אותנו למקומות. תראי את התפוח הזה. תראי. תגיעי בכל אופן. לא נורא. אז תאכלי רק הפעם. תראי איזה שוקולד. תרא. אתצריך ממש להיות בדרייב ובחירה, בחירה בעצמי מאוד מאוד חזקה כדי להצליח לעמוד בזה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. זה לפעמים באמת נשמע כאילו באמת דרוש פה נס. וזה שאנחנו באים ואומרים בתפילה של יום הכיפורים ומאש ואני בשר ודם זה באמת כל התגברות כל צעד כמה אנחנו צריכים גם להעריך את עצמנו על מה שאנחנו כן מצליחים ולחגוג את כן את ההצלחות וכל צעד לדעת שהוא משמעותי והוא התקדמות ולא תמיד להסתכל על כמה נשאר אלא על

מה עשית ולקמט את זה ואוקיי אני לוקחת מעכשיו מעכשיו עד לעוד שבועיים מעוד שבועיים שוב פעם לעוד לקחת את זה שזה יהיה מקומת מלשון כמות כי אחרת אתה רואה את זה לעולם ועד ואז אתה אומר אבל אבל אני לא יכול לדעת לפעמים זה אפילו ברמה של יום יום שלפרק את זה לשעות אולי אפילו בתור התחלה לפרק את זה ממש לל לפרוטות כדי להפוך את זה לקל יותר ואז עוד צד ועוד צד ועודן אפילו תסתכלי למשל על לשון הרע. כן, אנחנו יושבים לומדים הלכות לשון הרע ואנחנו מבינים איזה נזק זה עושה. ואז את שומעת באה תמיד הרבנית והיא אומרת לך תקשיבי היא מדברת לשון הרע על האי את כל העבירות שלה את לוקחת מסתכלת אומרת בחיים לא רוצה את העבירות שתראי

כמה עבירות יש לה. אז מחרת אותך מלא כוח את לא מדברת לשון הרע כי את לא רוצה את העבירות שלהי אבל לאט לאט את כל כך מכיסה אותך שאת אומרת לה עבירות לא עבירות בורא עולם בטוח לא יתן לי את העבירות אני אין לך את הדרייב הזה

זה חזק יותר זה משהו פה מתגבר

כן בדיוק ואת צריכה כל הזמן להזכיר לעצמך לשם מה אני עושה את זה למה אני נגמלת מכך וכך למה לקחתי על עצמי דיאטה א למה אני בוחרת לכסות את הראש למה ולמה ולמה ולמה כל הזמן לחזק בתוכנו את את התודעה את את הלמה בדיוק

אמרת הכי נראה לי הכי פשוט והכי יפה חכ כי אחרת אין לך סיבה ואם אין לך אין לאדם למה אז לא יהיה לו למה ווצריך לדעת משהו מאוד חשוב שלאט לאט זה מפסיק להיות כל כך קשה כי זה הופך להיות טבע שני שלנו אבל צריך להילחם

אוז נקודה חזקה אתה יכול כבר להרגיש שזה הופך להיות לך טבע שני יש נשים שעושות דיאטה וזה נורא נורא נורא נורא קשה קשה. אבל באמת אם הם עושות תהליך נכון והם בחרו בעצמם, הם לא רואות את העוגת קצפת, הם רואות את עצמם. העוגה נורא טעימה, אבל אני בחרתי להיות רזה ואני רוצה לראות את עצמי נראה טוב. וויש בן אדם ש אבל זאת בדיוק הנקודה של הגמילה שככה אני לוקחת אותנו שנייה אחורה שהאם תמיד אוקיי זה יהיה קל יותר כי כבר התחלתי להתרגל וסיגלתי לעצמי כוחות ומספיק מוטיבציה והזמן עושה את שלו אבל האם תמיד אני אצטרך לעמוד מול פיתוי שלא נגמר או שבאיזשהו שלב זה מתקהל לי זה כבר לא נהיה לי פיטוי בכל מה שקשור להתמכרויות

ולגמילה. זה לפחות מה ש שאני זוכרת שקראתי על ה על שיטת 12 צעדים, אם שמעת עליה או על גמילה מהתמכרויות שהם קשות. אוקיי? שאגב גם א אורח חיים בריא, דיאטה, סוכר, זה גם יכול להיות גמילה לא פחות קשה, אבל שתמיד חיים לצד זה. זה לא משהו שזהו כאילו הגעתי לנחלה ולמנוחה ואני יכולה להיות שעננה. את אף פעם לא יכולה להיות שעננה. כמו בשמירת הלשון שציינת. אנחנו אף פעם לא יכולים להיות שעננים. ברגע שאנחנו נרפא מזה ידיים ולא נשנן את ההלכות ולא נחזור לעצמנו על החשיבות של הדבר הזה, הרפיון בא לידי ביטוי אחר כך גם חס ושלום בא למעשה. נכון? אם אנחנו לא נהיה מודעים ואנחנו לא נעשה לא נלמד ולא נכניס לעצמנו ולא נחדש את עצמנו

כל פעם מחדש אז אנחנו נהיה בבעיה. אבל כן, למשל, אם אני מסתכלת עכשיו נגיד על אורח חיים בריא, אם אני אומרת לעצמי, "תשמעי, זה לא טוב לך, זה לא טוב לך" ובלת ברירה, אני אומרת, "אוקיי, האוכל הזה לא טוב, אז אני לא אוכל אותו, אני אנקה את הגוף שלי עוד שלושה ארבעה חודשים, אז יאללה, אני אחזור לזה." או שאני אומרת בחרתי בעצמי ואני לא רוצה להכניס לגוף שלי אוכל לא בריא. לא, האוכל הוא האישו, אני האישו, אני אישו.

אוקיי? אז זאת נקודה שהיא חייבת להיות יותר חזקה ושגורמת לי בעצם לא להתמודד כל הזמן. אני מסתכלת על האוכל הזה והשוקולד הזה הוא ממש ממש נראה לי טוב. אז אני יכולה לאכול ביס קטן אבל אני לא אתפרע עליו כי אני העניין לא השוקולד. השוקולד יכול לעשות לי כרגע טעים אבל עדיין הוא מזיק לי. ואם אני העניין אז אני אוכל ביס של שוקולד כי בא לי גם איך אמרת קודם? א רגע אז אולי הסיגריה הזה לבחור בעצמי כי זה מרגיע אותי עכשיו. כן לא הסיגריה אני בחרתי בעצמי והסיגריה עושה לי ממש רע אז אני לא לוקחת אותה. השוקולד עושה לי לא טוב אז אני לא לוקחת אותו. אני יכולה אולי לטעום חתירה קטנה כשאני יודעת כבר לשלוט בעצמי ואני יודעת

שזה יגמר בחתיכה הפיצית כי יש לי כבר משמעת עצמי זה כבר הכל להיות כבר את האמון אם דיברנו קודם על אמון עם עצמי בדיוק יש לי כבר טבע שני מאוד מאוד חזק ולכן אני אוכל לקחת ביס קטן אבל אני לא אני לא לא אגרר א וכולי אבל כן תמיד זה יהיה תמיד זה יהיה כי יש דברים שם חזקים מאיתנו

וזה תמיד יהיה הדברים שמורידים אותנו אין מה לעשות

כי תמיד תמיד תמיד תמיד כשאני לא מכבדת את עצמי זה אחר כך אני מורידה את עצמי. לא אכפת לי כי נגיד שאני אוכל פיצה אני רוצה לרדת במשקל אוקיי ואני אוכל משולש של פיצה. המשולש של פיצה לא יחריב אותי. מה שמחריב אותי זה הידיעה שאני רציתי לשמור על המשקל ונכנעתי למשולש פיצה. רציתי לשמור על המשקל ונכנעתי לעוד שאיפה מהסיגריה. אז זה הנקודה שמחזירה אותנו לאחור. אז אנחנו באמת רוצים ככה לחזק את את התודעה המנצחת הזאתי, את הלבחור בעצמנו ואנחנו נמשיך נמשיך ונעסוק בזה עוד ונענה לכם על עוד שאלות שאתם שולחים אלינו למספר שמופיע לכם כאן על המסך. אז אתם מוזמנים לנצל את ההפסקה המוזיקלית הבאה שאנחנו יוצאים אליה כעת כדי

לשלוח את השאלות שלכם. אז זהו ‏Ten אין בי כוח, התעייבתי מהדרך. או רוצה לזרוע אזתי קצת ברך תיקח כיף כל פחד ותאיר בי מה שחשוש גל תסביר לי למה מדוע אצלי הכל הפוך? אבא זה מלחמות אין פינה וואו. אבא נשמות עבודות מחפשות תשובה בוא בות של שקרקו לי אל תלך לשם אלו אלו הקשבתי אחריך גם סוף עולה אבל ק מלחמות בינה הבא נשמה עבודה מחפות תשובה אבא דקות מלחמות אין פינה אבא נשמות עבודות מחפשות תשובה תודה שחזרתם אלינו. אנחנו ממשיכים ומקבלים את השאלות שאתם שולחים אלינו מהבית. אנחנו כאן בשידור חי התוכנית משיבת נפש. אנחנו עוסקים היום באמת בנושא שהוא כל כך חוצה מגזרים וגילאים ופוגש אותנו אני חושבת בכל תחום של החיים

המקום הזה שאנחנו רוצים להחליט החלטה ולא מצליחים ללכת איתה עד הסוף אז אם הייתם איתנו עד עכשיו קיבלנו כמה כלים חשובים לאיך כן לשמר הצלחה איך בכלל כן להגיע להצלחה איך כן להגיע למצב של השינוי המיוחל שהרבה פעמים הוא נראה לנו בלתי מושג או רחוק או איזשהיא שאיפה יפה שכתבנו על הנייר, אבל אנחנו עם הרבה סיעתא דשמיא ותפילה מצליחים להגשים אותה, מצליחים להגיע אליה ברגע שאנחנו בוחרים בעצמנו. וזה מה שהרבנית פרי כהן אמרה לנו כאן קודם, שהערך הזה של הבחירה בעצמי זה בעצם המקום שיכול להביא אותי להצלחה לעשות שינוי. כי הבחירה בערך הזה ש שהכותרת שלו הוא אני הוא מנצח כל דבר אחר. הוא מנצח סיגריות ואלכוהול וכל התמקרות

שהיא כי בעצם גם זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. הוא רוצה שנבחר בעצמנו. הוא רוצה שאנחנו נהיה אלה עם הביטחון העצמי ואלה שיודעים את הערך האמיתי שלהם שאנחנו לא באנו לעולם כדי להיות תוצר של א של מקרים שקורים איתנו. אלא כדי להיות האדם הבוחר למרות כל התנאים שיכולים להיות בסביבה או כל הנתונים שיכולים להיות חלילה דווקא נגדנו אבל מה שנקרא ללכת נגד הרוח ולנצח את הכל בכוח הבחירה וזה בעצם נקודה שאני חושבת שכשדיברנו עליה אז היא נות הרבה כוח חוץ מזה שזה כלי בפני עצמו אבל זה נותן כל כך הרבה כוח וכל כך הרבה תקווה כי בתוך זה גם אמרת שזה הולך ונהיה יותר קל. זה באמת הולך ונהיה יותר קל. כן. אם הזמן, אם אנחנו מתמידים ממש, למה קשה לנו להטמיד? כי כשאנחנו מתחילים אז אז אז זה מתחיל להיות משעמם. או נגיד נגיד ש א

באמת השיעמום זה האויב שלנו כאן.

כן. כן. הקושי והשיעמום. מצד אחד א לקחתי איזשהו איזשהיא מטרה נעלה לא יודעת מה א נגיד פרק תהילים כל יום. כן. כן אז כל יום אני אומרת את הפרק תהילים הזה כשהתחלתי הרגשתי איזשהיא התרגשות סייר כך לדוגמה להכניס שבת קודם כן אז לקחתי על עצמי והפעם הראשונה זה היה כזה מרגש ופתאום מצאתי שיש לי עוד איזה רבע שעה לשתות קפה כזה עם עצמי מישהו שותה אחרי הדלקת נרות אה וופתאום אני אני מתרגשת כי אני עושה משהו בעל ערך ולאט לאט בסדר אני רגילה ופתאום זה מתחיל להתגבר ואז כבר נהיה לי קשה ואז ואני כבר לא מתוכננת נכון ואני ו ואז זה מתחיל להיות מתחיל עם כל הקשיים או למשל שאפילו לא היה קשיים אבל כבר אני לא מתרגשת כל כך אני

כבר מדליקה את הנרות אבל אני לא מתרגשת קחי אישה שמדליקה נרות פעם ראשונה איזו התרגשות פעם שנייה פעם שלישית כאילו היא זופחה וזה ואחר כך

אין שם את זה דיברנו על כיסוי ראש לקחה על עצמה כיסוי ראש זה מרגש באה הילדה הזאתי ואמרה לי שזה כל כך יפה בזה ואחר כך כן ואז את

סתם גם אפילו בתור את יודעת כלה שעכשיו מתחילת החיים שלה והכל חדש לה והכל כזה פרשי ויפה

כן ואנחנו שוקעים לתאום הנשיה

השגרה היא האויב הכי גדול שלנו אז אז השאלה אם זה ככה גם לנפש שלנו היא היא האויבת הכי גדולה גם של הנפש שלנו הנפש שהרי נמצאים שמה הרצונות והשאיפות והרגשות והמהואים שלנו זה מה שמנצח אותנו

כן כן השגרה מנצחת ולכן כשמסתכלים על אהרון הכהן אומרים איזה גדול הוא איך הוא ניצח את השגרה.

וואו.

כן. ממש נותנים לזה מקום מאוד מאוד מאוד מאוד נוכח ב בכל הסיפור של אהרון הכהן. איך כל פעם הוא היה לה מחדש את הנרות? איך כל פעם הוא עשה את העבודה הזאתי? כאילו זה היה יום חדש. זאת אומרת שיש פה עניין. היהדות לא מתעלמת מהכוחות שיש בנו. יהדות נותנת להם כוח. יש פה יש פה עניין. ואז א אשגרה בעצם גומרת אותנו ואז קשה לנו להמשיך כי אנחנו רוצים את ההתרגשויות. אבל אם אנחנו נמשיך עם השגרה אפילו שהיא קשה, נעבור את המחסום של הדיי נומאס לי ונלך עוד קצת פתאום תתחיל הערה חדשה כי מתוך ההתגברות על השגרה פתאום יש לי התגברות חדשה

זאת אומרת אנחנו מוצאים בתוך הדבר הזה שהוא כביכול עלול לשחוק אותנו דווקא את המקור להתחדשות

דווקא זה יהיה המקפצה בוא נקרא לזה יש עוד הכנה יש שמה עוד הכנה עוד איזה זה משהו ש אה זה את יודעת יש משהו מאוד מאוד יפה במספרים מדברים על זה שאמא שהיא מניקה אז א בתחילה יש את החלב המאוד מאוד שומני זה כאילו ה ה הבוסט הזה של לתת לילד את כל מה שהוא צריך וזה ואח

מה זאת אומרת את את מקבלת את התינוק עם תמונות של זה של יהלום שתתייחסי לזה כמו ליומים

כן ואז אז הוא מתחיל לינוק ואז החלב בעצם מקבל איזשהו איזשהיא שגרה ואז יש מקפצה מגיל אני חושבת חודש יש מקפצה ראשונה הילד כבר צריך משהו נוסף ואחר כך בגיל שלושה חודשים שלא יתפסו אותי אני לא זוכרת את ה

לא זה האמת היא שזה משבוע לשבוע זה עוד תריץ לי אז אני יכולה להגיד לך ממש משבוע לשבוע המבנה משתנה מתאים את עצמו לתינוק אז אנחנו צריכים לדעת שהשגרה אם אנחנו נדע ללכת איתה נכון אנחנו נגלה שהיא תעומדת בחובה משהו מאוד מאוד יפה יש בדיוק את כל מה שאנחנו צריכים היא בתחילה היא מלמדת אותנו באמת לא להיקשל אפילו שמשעמר אחר כך השגרה מלמדת אותנו את השלב הבא. כן. א יש פתאום חווית הצלחה. לא נכשלתי כשהיה משעמם. אז עברתי את הפיק הבא. זה כאילו כמו במשחקי בכל הזה. אז אתה עובר שלב ואז

זה השלב של התחזוקה שאמרנו שצריך לתחזק את זה, לשמר את זה.

כן. בדיוק. ואז אתה מגיע לעוד שלב. וואו אני יכולה לחגוג א כך וכך. וכל הזמן זה מביא אם אנחנו נקשיב הקדוש ברוך הוא טבע כל כך הרבה חוכמה בחיים. אם אנחנו נקשיב כל הזמן למה שהחיים מלמדים אותנו חגלה שיש בהם טונות טונות טונות של יופי ממש בכל רגע יש אנחנו יכולים ללמוד עוד משהו על עצמנו על החיים על העולם ולא להיבה משגרה כי גם בשגרה תמון המון המון יופי אבל נכון שהשגרה היא אויב מאוד מאוד גדול

אבל כנראה ש שזה מה שאהרון הכהן עשה אם אנחנו ככה נחזור לדוגמה הזאת הוא מצא בתוך השגרה בתוך הרוטינה הזאת שחוזרת על עצמה, התחדשות וריגוש וערך כל כך כל כך גבוה ומשמעות בכל יום מחדש, בכל רגע אולי אפילו מחדש, עד כדי כך שכשהוא הגיע לזה זה כאילו כל פעם היה פיק, כל פעם היה שיא, שזה מה שאמרנו שבעצם משמר לנו את את ההצלחה בתוך כל תהליך.

כן, נכון, נכון, נכון. ממשני אקח את חלב האם כדוגמה שבכל פעם משהו משהו שם קופץ זה נראה לנו שהתינוק רק יונק הוא ניגש והוא יונק וזהו לא יש שמה כל הזמן התאמה של מה שהוא צריך הקדוש ברוך הוא לא מסיר את העיניים שלו לרגע מאיתנו והוא כל הזמן תומן לנו במהלך המשחק חיים הזה כל מיני קטנות כאלה שנצטריך לדלג עליהם שנצטרך לעבור אותם ללכת מעליהם ללכת מתחתיהם ואנחנו פשוט צריכים רק להמשיך ללכת ולאט לאט מתגלה לנו היופי של החיים חים.

וואי, איזה מהמם. ואנחנו תוך כדי מקבלות כאן שאלה אה שאלה א באמת יפה. א מרים בת 32, מורה במקצועה א היא שואלת ככה, אני מרגישה שאני מקריבה הכל למען הילדים, אבל כשאני עושה משהו בשביל עצמי, כמו לצאת עם חברה, אני ישר מרגישה רגשות אשמ. למה קשה לי ליהנות בלי להרגיש שאני פוגעת במשפחה? אומרים שיש שנולדים הילדים, נולדים נקיפות מצפון

כי אנחנו רוצים לתת את כל כולנו בשבילם. אנחנו כל כך אוהבים אותם ואז אנחנו מבטלים את עצמנו. אבל אני רוצה לשאול שאלה, אם היא לא תמלא את עצמה אחת לכמה זמן, איך יהיה לה מה לתת לילדים? היא היא יוצאת כיוון שגם היא חלק מהעסקה הזאת, היא חייבת לתת לעצמה. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו יוצאים אני לא אוהבת שאני שנשים אומרות לא אני יוצאת בשביל הילדים זה צדקני אני לא אוהבת את זה זה לא נכון את יוצאת בשביל עצמך ומו

את כאילו מתחבה מאחורי רגשות השמע בואי שימי את עצמך שנייה

בדיוק את יוצאת בשביל עצמך ומותר לך לצאת בשביל עצמך את בן אדם כאן בעולם ואת לא רוצה שהילדה שלך תגיע לגיל שלך ולא תצא בשום פנים ואופן כי הילדים שלה הרבה יותר חשובים הילדים שלנו חשובים אנחנו לא צריכים אה

אני חושבת שה המשפט שחסר לנו כאן זה שזה לא סותר. אין כאן סתירה. זה שיצאת לא פגעת בילדים שלך. את מילת לעצמך כוחות מברים כדי לכה להגיד אחרת. הילדים שלי עומדים בפתח ואומרים אמא מה מה עוד הפעם הלכת? ואז היא מרגישה שהיא נקראת כי מה? הם לא רוצים שהיא תלחם רוצים שהיא תהיה בבית. אבל היא צריכה לדעת שאם היא נותנת לעצמה אחר כך יש אמא שתעשה משהו בשביל הילדים האלה. אבל אם היא לא נותנת לעצמה היא תשחק ותישחק ותישק ותישחק וזהו. וזה יגמר. כמה כוח יש? אז בסוף את תתפרצי אליהם, תציא החוצה, תני, מותר לך, את יש בפני עצמך, זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך עד סוף העולם בחזרה,

אבל מאיפה זה מגיע? למה בכלל אישה מגיעה למצב שהיא היא הרי היא מספרת שהיא כבר עושה את הצעד, כבר יצאת, כבר יצאת, תהני שנייה מזה שיצאת. דיברנו על להיות נוכחים ברגע וליהנות ממה שיש ולא להתחיל להיות מותרדים מעודף דברים שיש לנו בחיים. הנה, זה עוד דוגמה. למה את כבר יצאת ואת לא רק שאת לא נהנית, את גם נושאת איתך כאלה רגשות אשמ שאת פוגעת במשפחה.

אנחנו כאלה, אנחנו אוהבים את זה, אנחנו אוהבים להתקרבן, אנחנו אוהבים להתמסכן, אנחנו אוהבים לא לפרגן לעצמנו, לתת למישהו אחר כי כל מיני אג'נדות. את רוצה שניכנס לזה אז לימדו אותנו שלקחת לעצמי זה להיות אנוכי ולדבר טוב על עצמי זה זה להיות שחצני אבל לתת לשני זה מטרה נעלה ולעשות חסד עם כל העולם זה וואו את הולכת לגן עדן

את יודעת למה אני עומדת על הנקודה הזאתי כי הקווים הם כל כך דקים כל כך קל לחצות ממקום של נתינה וחסד למקום של ריצוי כל כך קל לחצות ממקום של אני אמא טובה אני פוגעת בילדים די את מבינה הגבולות כשכשה ה האני הערכים העקרונות הם לא מסורטטים ברור הגבולות הם נהיה מאוד מאוד מטושטשים בריאים לא בריאים שהעקרונות הם לא בריאים שהערכים הם לא בריאים אנחנו לגמרי יכולים לסת לגמרי

זאת אומרת זה אפילו לא בריא

כן אז אנחנו גולשים למקומות שהם הם זה נראה לנו שאנחנום הם עושים משהו נעלה ואנחנו לא עושים שום דבר נעלה אנחנו פשוט א עושים דברים שהם הם סוג שלי

קחי קחי דוגמה אני קראתי יום אחד סיפור על איזשהיא חוזרת בתשובה שהייתה מתערכת אצל איזה משפחה אוקיי והמשפחה הזאתי נורא פוגעה בה והיא הייתה ממשיכה להגיע ושאלה אותה אחר כך איזשהיא רבנית שהיא פנתה אליעזרה היא האומרת לה למה היא אמשכת להגיע אז היא אומרת מה זאת אומרת זה שפוגעים בך אז אתה מקבל הזדמנות להתפלל שזה נכון כן ואז אתה צריך לחפש עוד הזדמנויות שיפגעו בך ואז תתפלל וחוץ מזה נפשי כאפר לכל תהיה ואנוכי עפר והאפר אז הנה אז הרכתי שאני נפר בואנה זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה זאת נצרות להגיש תלכי השנייה זאת נצרות זה לא יהדות

חד משהו הדיבר הראשון אומרים לנו כן זה כן לא יודעת בבדיחותה אבל אומרים הדיבר הראשון זה זה אל תהיה טיפש תפסיקו להיות טיפשים תפסיקו לקחת כביכול ערכים ולהפוך אותם לאלוהים אחרים ולסגוד להם מאשר לסגוד לערכים הנכונים

זה זה תמיד, כמו שאמרתי קודם, קווים דקיקים, כי מצד אחד אנחנו גם לא א סוגדים לעצמנו. יש פה איזשהו איזון שהוא מאוד מאוד נכון, הוא מאוד מאוד יהודי והוא מאוד מאוד בריא בין לדעת שאנחנו ממליכים עלינו את הקדוש ברוך הוא. אמרנו עסרת הדיברות, אנוכי השם אלוקיך ולא יהיה לך אלוקים אחים על פניי, זה גם שאתה לא תהפוך את עצמך לסוג של אלוקים,

נכון? ואז יש אחד רגע אם אני לוקחת לעצמי אז אני לא אנוכית לא

לא את לא דיברנו עכשיו על לקחת לעצמך על חשבון כל העולם דיברנו על לתת לכל העולם ולתת גם לעצמך אבל איך את תדעי איך זה מרגיש לתת אם את לא לוקחת בחיים איך תדעי איך זה לקבל מתנה אם את בחיים לא לא נותנת לעצמך שום דבר

זה כמו שיש גם א את הטסמונת הזאתי אני לא יודעת איך א לקרוא שנגיד מישהי א א נותת לך מחמה ואת אומרת לה לא לא שטויות את כאילו דוחה למה אמרו לך מילה טובה כנראה שזיהו בך משהו טוב תגיד לי תודה

יודעת איפה איפה יהיה המבחן

האמיתי כן איפה יהיה המבחן האמיתי כן נתנו לה מחמאה כן לא אתה יודע אני לא זה לא אני כן אחרי שבוע שהיא תגיעה עוד הפעם ולא נתנה לה מחמ היא תאכל את הלב או לא תאכל מה למה היא לא מחמיה לי מה אני כבר לא זאת אומרת שאת מצפה לזה אז למה למה לשחק אותה תהיו אנשים ישרים, תשימו את הדברים על השולחן, לא לפחד לההנות ממחמאות, לא לפחד להגיד.

אני רוצה שנייה להגיד לכם, צופים יקרים, זה לא כאן עטפה. אתם רואים שפרי פה היא מדברת מתוך נפשה. זה נוגע לה בנקודות שכי באמת הנפש שלנו היא היא צמעה ומגיע לה לרוות מה מהמקור מים חיים האמיתי הזה ולא להשכות אותה בחומץ אלא בדברים אמיתיים. זה בדיוק ושאני רואה אחר כך את אנשים שמגיעות אלפסת כוחות לא נשמות לא

בסוף פרי פוגשת אותם אתם מבין קורה למה למה להגיע לשם בואו ניתן לעצמנו בצורה מכובדת לא ניקח בכוח כי שכבר אין ברירה לא נתנו אנחנו נחנקות תכף אז לוקחת משהו מתגנבת לא מגיע לך

זה כמו שאת יודעת האלה שאוכלים בעמידה חוטפים בעמידה הכל כבדרך אגב אני שמעתי את זה פעם באיזשהיא הרצאה דווקא גם על אורח חיים בריא אבל באמת ממקום מקום של של ערך עצמי של בואי תני לעצמך את המקום הזה לאכול לא משנה מה בחרת לאכול אל תאכלי את השריות של הילדים ואל תאכלי בעמידה ליד הסיר שבי הצלחת זה גם מכובדות זה גם דוגמה אישית זה גם לא לא לפי ההלכה הלכות דרך ארץ

כי למה הלכות דרך ארץ הופכים אותנו להיות בני אדם

אחד

לא להיות איזה משהו שהוא על הדרך לא

צ'יפס

כן כי כי זה זה מחדד לנו את מה שאת אמרת קודם, את הלבחור בעני, אבל לא מתוך מקום אלילי כזה ווכי זה קל מאוד להתבלבל. זה קל מאוד להתבלבל במיוחד בדור שלנו של העצמה והעוצמה, אבל זה ממקום של

מאיפה זה נובע, מאיפה זה נובע? הכל נובע מהמכובדות שלנו, הערך שלנו זה בגלל שאנחנו עבדי השם חלק אלוק ממעל משת שהרבה מאוד מאלה שלוקחים לעצמם באופן אובססיבי הם אלה שלא היה להם הם בכזה חוסר בכזאת תודעה של חוסר הם צריכות עוד עוד עוד

מה הכוונה לוקחים לעצמם

אלה שזה כאילו הופך להיות קטע שהוא אנוכי או כזה כן זה מערוב שהיה חוסר אז כל הזמן אני לוקח רק אני חייב שיהיה שיהיה אנוכי שיהיה איזה משהו ש יתנו לו אבל כשאני יודע לתת ערך ערך עצמי שיש לי את הערך העצמי שלי כן ואני יודע לתת לעצמי אני גם יודעת לתת לאלה שנמצאים סביבי אבל אם אני לא אדה לתת לעצמי לא יהיה לי מה לתת לאחרים אני גם לא אני לא יודעה לכבד את אלה שנמצאים סביבי כן אני אתייחסת אליהם בחוסר כבוד כמו שאני מתייחסת בחוסר כבוד לעצמי כי זה כל כך תמון בשורש ש שאחר כך כל המסביב זה הענפים שלו זה זה לא יכול לא יהיה לזה מאיפה לבוא לא לא יהיה לבן אדם מאיפה לקחת זה תמיד מתחיל אדם בתוך עצמו נכון, נכון. ולכן

ואני חוזרת על זה עוד הפעם וכבר אמרתי את זה כמה פעמים ואהבת לרעך כמוך. אתה אתה אוהב את עצמך, אתה יודע איך לאהוב אנשים אחרים. אתה יוד כשאתה נותן לעצמך מקום, יש לך נוכחות בעולם. אתה לא בלחץ על הנוכחות שלך. אז אתה לא מתפרץ על אנשים אחרים. יש אתה נוכח, יש לך את הכובד שלך, את את המקום שלך. אתה יכול לתת לעוד מישהו, אתה יכול לראות עוד מישהו, אתה יכול לתת גם לילדים שלך, אתה לא קצר קצר רוח לאלה שנמצאים סביבך. כי אדם שהוא ריק הוא כאילו אין לו אוויר. וכשאין לנו אוויר אנחנו אנחנו רוצים לס. כן. יש איזשהו לחץ כזה שזה בדיוק ההפך. זה גם מאוד מאוד מתקשר לאמונה. מה זה שלוות נפש הבוטח נכון?

זה שבן אדם באמת מכיר בערך שלו, יודע את המקום שלו כמו שאמרת, יודע איפה הוא מונח, והוא לא באיזה רעב כזה כל הזמן להשמיע את עצמו, להראות את עצמו, כי הוא בטוח, הוא בטוח במקומו. וגם אם הוא עכשיו עומד בתור או מישהו עקף אותו אוקיי אז עקפו אותי תורי יגיע כך או כך תורי יגיע בטוח לגבי המקום שלו בחיים

זו כזאת שלות נפש מבורכת

נכון ולכן כשבן אדם לוקח לעצמו הוא לא הופך להיות אנוכי לא אבל כשבן אדם לא נותן לעצמו ולא לוקח את מה עכשיו לא דיברנו על לקחת בהיסטריה אבל כשבן אדם לא לוקח ולא נותן לעצמו את מה שהוא צריך סופו שבאמת הוא הוא יהיה אנוכי כי הוא ח הוא יחיה בכזאתי תודעה של חוסר. מעטים מעטים אנחנו אומרים הפריירים לא מתים אלא מתחלפים. מעטים הם אלה שישארו פריירים לכל החיים שלהם. כן באיזשהו שלב אתה מתאפס על עצמך ואתה אומר די די לא רוצה. וכשאתה לא רוצה איך נשים אומרות לי הייתי בכל כך כל כך הרבה שנים בתודעה של חוסר חוסר חוסר חוסר. עכשיו אני נותנת לעצמי את כל מה שיש. אז אל תגיעו לתודעה הזאתי של החוסר. אל תהיו כאלה מסכנות כן תנו לעצמכם ואז יצטרכו להיות מסכנות בסוף. כן

כן המקום הזה של ה של המסכנות קל מאוד להתכסות בשמיכה הזאתי וו ולהשתמש בזה את יודעת זה גם סוג של התמקרות יש התמקרות כזאתי של כל הזמן להתדר בהצטלה כזאתי של א של אני הקורבן קורבנות כן

את יודעת מה אני גם חושבת שאני לא מאמינה לזה בן אדם שכל הם מספר כמה הוא קורבן אני לא קונה את זה אז אזזה זה כמו מישהו אחר שלוקח לעצמו ולוקח לעצמו ולוקח לעצמו אגב, קורבנות באים לטיפול? לא קורבנות ש של הכוונה של אנשים שנפגעו, אלא תסמונת מסקנוני, בוא נקרא לך.

כן. יש מהם שמגיעים כי הם רוצים שיעזרו להם כי הם נורא מסכנים, אבל הם לא רוצים לתים ללכת לטיפול, ללכת לטיפול זה קודם כל תודעה מאוד גבוהה. דבר שני זה לקחת לעצמי.

אבל ומה הם כשהיא מגיעה לטיפול ומה מספרת כמה היא קורבן? יש לה מקום להגיד, יש לה עוד מקום לספר כמה היא קורבן וכמה היא מסכנה. עוד מישהו שיקשיב על כמה היא עושה וכמה היא מדהימה, כמה היא כל כך מסכנה והיא לא נותנת לעצמה שום דבר והיא רק למען אחרים והיא רק סובלת והיא רק ואז אתה אומר את רוצה לצאת מזה? בטח בטח שאני רוצה לצאת מזה אבל היא בדרך כלל היא תנשור מהטיפול כי לא באמת כי זה ממש משמש איזה רפואה

כן הפראירים לא מתים בשלב מסוים היא תתחלף

מה זה אומר לא רגע אי אפשר להתרפא מזה

לא אני אומרת הפריירים לא מתים הם מתחלפים באיזשהו שלהב היא תגיד לעצמה די נמאס לי להיות קורבן אני רוצה ללכת הלאה אבל היא צריכה להגיע למלאות ולאיזשהי איזשהו משהו שיפרוץ מתוכה

כן ואז היא יגרום לה לשינוי של אה

לשינוי להבנה של זה לא משרט אותה הקורבנות הזאתי

ואז אבל היא לא יודעת איך להיות אחרת

אז היא תלך היא תבוא לעזרה ולפעמים אה א זה יהיה כבר מבחינתה מאוחר כאילו היא תגיד טוב מה אני יכולה לשנות אבל עדיין יצאו טובה ברגע שהיא מבינה שזה לא משרט אותה

אז היא משהו שמה יקרה

מעצמה

כן כן ברגע שהיא מבינה שהיא לא רוצה את זה יותרכן

כן אז היא תתחיל לחפש היא כבר תשחרר החוץ על תודעה אחרת במה משהו שמה יתחילו ניצנים אז באמת שהיא תגיע לטיפול לא באמת שהיא אבל היא תגיד כבר לא בא לי יותר לא בא לי לעשות יותר אני לא רוצה להיות יותר קורבן אני כן רוצה לתת לעצמי אני זה שלב של רבויה

כן אני חושבת שבתוך א כל ה כל השינויים שאנחנו רוצים להשיג לעצמנו בחיים יש את השינויים שאנחנו באים ממקום של מודעות שאנחנו מבינים בשכל רוצים ב ברגש, רוצים בלב ואז צריך מה שנקרא לתרגם את זה למעשה ששמה הרבה פעמים נמצא הקושי ושמה מגיעים הניסיונות שמפילים אותנו כמו שהזכרנו אבל פה בעניין הזה של המסכנות אם נתעכב על זה לרגע הרבה פעמים זה הבעיה מתחילה בכלל במודעות זה איזשהו משהו שמזין את עצמו זה יכול להיות מעגל ש עד שכמו שאת אומרת מגיעים לאיזשהו שיא של נמס לי ואבל גם אז זה לא ממקום של מודעות אז אז אז קודם כל זה מתחיל מחינוך לקוי

מחינוך בבית

לא בבית חינוך חברתי

לקוי

מהסביבה

כן של לתת לעצמי זה לא טוב לתת לאחרים זה טוב שזה מצוין

שזה ריצוי אבל לא

שזה מצוין לא לא דווקא ריצוי א חסד א א נתינה מתוך לראות את האחר מעולה

כן זה מעולה השאלה מתי זה הפך להיות אמ א מין אג'נדה כזאתי שאני מאמינה רק בלת ולא לקחת

על חשבון עצמי שזה מתחיל להיות על חשבון עצמי

ואז זה יוצא מהפרופורציות הבריאות כי ביהדות יש הרבה מאוד דברים בריאים יש כל הדברים הם בריאים לא הרבה מאוד כל הדברים הם בריאים כן

שהם מאוזנים

כן על לתת לאחרים א על לסמוח עם האחר על א יש המון המון מצוות ש בבת אחת כן א אבל מצד שני אם אנחנו נסתכל האיזונים מדברים על זה שאתה חייב חייב תמיד למצוא את דרך האמצע. חייב תמיד למצוא לתת לך ולתת לאחר. לאהוב את עצמך ולאהוב את האחר. לשמח את עצמך ולשמח את האחר.

שזה שזה באמת א מביא אותנו מה שנקרא גם לדרך האמצע שקל מאוד להתמיד בה. כי זו הדרך הטובה, זו הדרך המאוזנת, זו הדרך שאנחנו באמת אחר כך רואים את התוצאות וחוגגים את הניצחונות האלה.

כן.

רק מה שזה כל הזמן מלווה אותנו. אנחנו כל הזמן נמצאים ב

כל הזמן באיזונים

באיזונים האלה. אבל אני חושבת שהנושא שלנו היום קודם כל הוא חשוב, הוא משמעותי. ככה לקחנו אותו מכמה זוויות וקיבלנו כלים מאוד משמעותיים כדי באמת לקחת שינוי צעד אחד קדימה, להתמיד בו, לתחזק אותו בכלל להגיע למצב של באמת שינוי שהוא אמיתי והוא מהותי עם הרבה הרבה תובנות לכל מה שהקיף אותנו ככה מסביב ולכל השאלות שלכם הצופים בבית שהיו חשובות ומשמעותיות ואני בטוחה שבסיעתא דשמיא קיבלתם את ה את המענה ואת התשובות אנחנו רואים את זה מהפידבקים שאנחנו מקבלים כאן על התוכנית ואין ספק שזה ברכה גדולה וסיעתא דשמיא מאוד מאוד גדולה א כאן עם הרבנית פרק כהן היקרה

אני רוצה להגיד משהו שנינת צריך לדעת דבר אחד כבר אמרו לנו שבדרך שאדם רוצה ללך מוליכים אותו אנחנו צריכים לפנות ולבקש והמדרש אומר כיתה שלמה של מלאכים יורדים מהשמיים כשהקדוש ברוך הוא רואה רצון אמיתי כדי לעזור אז ממש לבקש על שינוי

איזה יופי שאנחנו יודעים גם שכשיש לנו את הרצון אז בעזרת השם יהיה לנו גם את הסיעתא דשמיא לזה. תודה רבה לכם שהייתם איתנו בעוד תוכנית של משיבת נפש. היה מרתקת תמיד. בעזרת השם ניפגש גם בתוכנית הבאה יהי רצון בגאולה השלמה ברחמים. תודה שהייתם איתנו. תודה לכל העוסקים על מנחה. ניפגש בעזרת השם גם בתוכנית הבאה. เฮ เฮ