הרב זמיר כהן - מדעים ויהדות, פרק 1: התהוות היקום וגיל העולם (כולל כתוביות בעברית)

אנחנו נתחיל הערב סדרה של הרצאות שעוסקות בתורה ומדע בנושאים שיש בהם גם להעשיר את הידע בשאלות יסוד שמעסיקות כל אדם בעל מחשבה שרוצה לדעת תשובות במה שנוגע להתהוות היקום, גיל העולם, עולם הזוחלים הקדומים שנקראו בשם דינוזאורים, שאלות שעוסקות גם בחיי היום-יום. יש הרבה גילויים מדעיים שעוסקים גם בזוגיות, בנפש האדם, בתחומים שתורמים גם לחיי היום-יום, ולא רק מבחינת הידע הכללי. אבל אנחנו נתחיל קודם כול בפרשת בראשית, ננסה ללמוד את הפסוקים בפרשת בראשית, ברבדים שבאים יותר מההיבט המדעי. כידוע, פסוקי התורה כתובים עם רבדים-רבדים של עומק, היבטים שונים. גם בפרד"ס התורה יש פשט, רמז, דרש וסוד, וגם ברבדים היותר

עכשוויים של גילויים מדעיים, שכל אדם מנסה להבין מה בעצם כתוב שם בפסוקי התורה והאם הדברים יכולים ללכת יחד שלובי זרוע עם העמדה המדעית, כלומר העמדה המדעית מצד אחד והעמדה התורנית מהצד השני. השתתפתי פעם בתוכנית רדיו עם פרופ' נתן אביעזר, ובדבריו הוא אמר משפט יפה, פיזיקאי מפורסם, הוא אמר בתוך דבריו שמנקודת מבט מדעית תענוג להיות יהודי מאמין במאה ה-21, כי בדורות הקודמים המדע והיהדות היו באין-ספור התנגשויות. המדע אומר כך, היהדות אומרת אחרת. בתורה כתוב כך, מדענים מגלים דברים אחרים. אבל בדור הזה, הוא אומר, במאה השנים האחרונות, הגילויים המדעיים מחברים את המדע עם התורה. יש המון שאלות שעוסקות בפסוקים

הראשונים בפרשת בראשית. כשהיינו ילדים למדנו את הפסוקים בבית הספר כמו שלימדו אותנו, אבל ננסה לראות את הדברים קצת יותר בעומק. ונפתח קודם כול במה שנוגע להתהוות היקום ולגיל העולם, אלה שני הנושאים העיקריים שנעסוק בהם הערב. נראה גם את ההיבט המדעי, גם את ההיבט התורני, ובסוף גם בנקודות שניתן לקחת מזה מוסר השכל לחיי היום-יום להפיק לקחים כי אין דבר בתורה שאתה לא יכול ללמוד ממנו גם מוסר השכל, כלומר לא רק לידע הכללי, להעשיר את הידע איך הדברים מסתדרים, אלא גם הפקת לקחים לחיי היום-יום. נפתח ראשית בפסוקים שכולם מכירים, הפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ". כשמתבוננים בפסוק הזה, לא רק

במילים הפשוטות, שבתחילה הקב"ה ברא את השמיים ואת הארץ, רואים שהפסוק הזה מההיבט המדעי עומד על כמה נקודות יסוד. פירוש המילה "בראשית" - בתחילה. תחילה של מה? בתורת היחסות, איינשטיין ועוד אחרים דיברו על כך שהזמן נוצר יחד עם החומר. כלומר, כשאין חומר גם אין זמן. לא כמו שבמבט רגיל נראה לאנשים שזמן הוא דבר עצמאי. גם אם היקום יתבטל, הזמן ממשיך לפעול. האמת היא שזה לא כך. הזמן הוא בעצם תוצאה של החומר. אם אין חומר, גם אין זמן. למשל, איך אנחנו יודעים שעברו כמה דקות? כי לפני כמה דקות היינו בחוץ, וכעת אנחנו כאן. כלומר, התזוזה שלנו ממקום למקום בעולם החומרי היא בעצם ביטוי של זמן. גם אדם שיושב ולא עושה שום דבר,

יש תנודות בתוך הגוף, שינויים, זה ביטוי של זמן. אבל אם נמחק את כל החומר, נבטל את כל היקום, אין כוכבים, אין בני אדם, אין כלום - גם אין זמן. אין שום משמעות. אין שום דבר שזז, שום דבר שפועל. אומרת התורה "בראשית" - כלומר כמו שיש ראש לגוף, הראש של הזמן נברא כאן. "בראשית", הרמב"ן כותב את הדברים על התורה שעם התהוות היקום התחיל הזמן. בעולם המדע מייחסים את הגילוי הזה לתקופה הרבה יותר מאוחרת, אבל גם הרמב"ם כותב על כך ב"מורה נבוכים", גם הרמב"ן בביאורו לתורה, שבתחילה נברא הזמן. "ברא", פירוש המילה "ברא" - יצר יש מאין. בעברית יש הבדל בין המילה "בריאה" לבין המילה "יצירה" או "עשייה". בריאה היא יש מאין, לא היה

ונהיה. אבל יצירה לוקחים חומר קיים ועושים ממנו צורה. כמו למשל, "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים". כאן לא כתוב "ויברא", כתוב "וייצר". הוא לקח עפר שהוא כבר ברא לפני, את העפר הזה הוא עיצב לצורה של אדם, "וייפח באפיו נשמת חיים", וכך נוצר האדם, מורכב מגוף ונשמה. כשהאדם מת הוא לא חדל מלהתקיים, אלא פושט את המעטפת הזאת של העפר, שמקורה בעפר, ו"האני" האמיתי ממשיך להתקיים, לא מת אף פעם. שם כתוב "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה", אבל כאן כתוב "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" כי מדובר בבריאת יש מאין. מה זה "את השמיים ואת הארץ"? שמיים מלשון שמם, מקום שאין בו שום דבר, מקום

ריק. כלומר, בתחילה הקב"ה ברא את החלל. "ואת הארץ" - זוהי הנקודה הראשונית של החומר שממנה נוצר הכול. "הארץ" לא מתייחס רק לכדור הארץ, כאן מדובר על הנקודה הראשונית של החומר שמזה נוצר הכול. "שמיים" מלשון שמם, חלל, אין שם כלום. ה-י' יש בה כמה סודות. בתוך המילה "שמיים" יש את ה-י'. "הארץ" מלשון רץ - נקודה ראשונית שהיא חומרית ואז היא זזה, היא כל הזמן נמצאת בתנועה. כך היא הייתה. ה-א' שבהתחלה מבטאת את האחד. כלומר, נקודה אחת שהיא בזמן של ריצה. מה פירוש המילה "את ואת", "את השמיים ואת הארץ"? לתורה יש את השפה שלה. יש כלל גדול בתורה: כל מקום שכתוב "את" בא לרבות עוד משהו. למשל, "כבד את אביך ואת אימך" - היה

מספיק לומר "כבד אביך ואימך", בא לרבות אחיך הגדול, שגם אותו צריך לכבד. כך גם כתוב ש... יש הרבה ששואלים: כשאדם וחוה ילדו את קין והבל, איך קין והבל ילדו ילדים? אין נשים בעולם, אז עם מי הם התחתנו? איך הם ילדו? אומרים חז"ל במדרש: כתוב על חוה "ותהר ותלד את קין", אחר כך כתוב שילדה "את אחיו, את הבל". על קין כתוב פעם אחת "את" - "ילדה את קין". על הבל כתוב פעמיים: "את אחיו, את הבל". אומרים חז"ל: המילה "את" באה לרבות שעם קין נולדה תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות, לכן פעמיים "את". ואז עוד לא ניתנה תורה, הם לקחו את האחיות שלהם לנשים וכך התחילה כל האנושות. גם כאן כשכתוב "את השמיים ואת הארץ", היה מספיק לכתוב

"בראשית ברא אלוהים שמיים וארץ", היינו מבינים בדיוק אותו דבר. "את" בא לרבות, לומר שהחלל נברא מראש עם כל מה שהיה עתיד לצאת ממנו, והארץ, החומר נברא עם כל מה שעתיד לצאת ממנו. כמו עובר קטן, בזמן שהוא ממש ממש קטנטן, בקושי נראה, יש בו בעצם הכול. הפוטנציאל של ידיים, רגליים, עיניים, הכול נמצא שם. ואתה רואה נקודה בסך הכול, אבל בנקודה הזאת הכול גלום, אחר כך זה יתפתח ויבוא לידי ביטוי. כך גם כל מה שיצא מהעולם, עצים, פרחים, שמש, ירח, כוכבים, הכול כבר היה גלום בנקודת הבריאה הראשונית. אז אם נסכם את הדברים מנקודת מבט יהודית, מה פירוש הפסוק הזה? "בראשית" - בתחילת הזמן, "ברא אלוהים" - פירוש המילה "אלוהים", בעל

כל הכוחות כולם. למה "אלוהים" לשון רבים? הרי הוא אחד. כתוב "בראשית ברא", לא כתוב "בראו". הוא אחד. אז למה "אלוהים"? שהוא בעל כל הכוחות כולם. אז בתחילת הזמן ברא אלוהים את החלל עם כל מה שעתיד להיות בו ואת החומר עם כל מה שעתיד להיות בו. זה הפירוש "את השמיים ואת הארץ". במילים אחרות, בפסוק הראשון אנחנו רואים כבר את שלושת היסודות של זמן, מרחב וחומר, שכל אלה נבראו על ידי האלוקים, גם הזמן, גם המרחב וגם החומר שנמצא בחלל, הכול נברא בתחילה באותה שעה, וזה הביאור של הפסוק הראשון. כעת נעבור להסתכלות המדעית, מה המדע אומר על התהוות היקום, נתחיל בסקירה היסטורית. מאז הפילוסופיה היוונית העתיקה, עד לפני פחות ממאה

שנה, בעולם המדע הבינו שהיקום תמיד היה. התיאוריה שנקראת "קדמות העולם", כלומר היקום תמיד היה. כשבאו מאמיני התנ"ך ואמרו שהעולם נברא, המדענים לעגו להם. מה פירוש העולם נברא? איך הוא נברא? ממה הוא נברא? תסביר לי מדעית. אומרים לו "אלוקים". הוא אומר: אני לא יודע על מה אתה מדבר. מנקודת מבט מדעית לא הבינו. במדע אין בריאת יש מאין, לא ייתכן שמכלום ייווצר משהו. אז מצאו שחומר אפשר להפוך לאנרגיה, אנרגיה אפשר להפוך לחומר, אבל שמכלום ייווצר דבר? אין מושג כזה בפיזיקה. ובאמת, מי שיראה ספרי מדע במאות השנים האחרונות, הטענה המדעית הייתה שהיקום תמיד היה. בשנת 1924 אסטרונום צעיר בשם אדווין האבל, אחר כך קראו לטלסקופ

החלל על שמו כי עשה מהפכות, גילה דברים מדהימים, הוא היה הראשון ששם לב, שלא כמו שחשבו עד זמנו, שהגלקסיה שאנחנו רואים, כל הכוכבים, תמיד הבינו שהיקום הוא הכוכבים שאנחנו רואים. מעבר לגלקסיית שביל החלב הבינו שאין כלום, או שיש נקודות קטנות שאין להן שום משקל, שום משמעות. הוא היה הראשון שבאמצעות טלסקופ משוכלל הצליח לגלות שמעבר לגלקסיה שלנו יש עוד המון גלקסיות כמו שלנו, פחות או יותר, ויש שם ביליונים של כוכבים, וכל הכוכבים שאנחנו רואים מכאן הם כלום ביחס לכל הכוכבים שבחלל. עד שהתברר שגלקסיית שביל החלב היא כמו פסיק בספר ביחס לכל הגלקסיות שיש ביקום. כלום. זה עשה מהפכה גדולה בעולם המדע, קיבל תהילת עולם. אבל

הוא לא נרגע, המשיך לחקור עוד. בהמשך הוא גילה את בריחת הגלקסיות, כלומר שהגלקסיות לא נמצאות במקום אחד, אלא מתפשטות ומתרחבות כמו בלון שיש עליו נקודות, אם ננפח אותו, ככל שהוא יתנפח, הנקודות יתרחקו זו מזו. כך רואים שכל היקום, הגלקסיות הולכות ומתרחקות, זה אומר שהכול התחיל מנקודה אחת. בעקבות התגליות של האבל, בשנת 1946 פיזיקאי אמריקאי בשם פרופ' ג'ורג' גאמוב, הוא היה הראשון שהעלה את התיאוריה שעם השנים קיבלה את השם "המפץ הגדול", הוא טען שיש הוכחות מדעיות שהעולם נברא. לא כמו שהבינו לפני, שהעולם תמיד היה, אלא העולם הופיע. הטענה שלו הייתה שבתחילה הייתה נקודה, קרא לה נקודה סינגולרית, נקודה אחת מאוד קטנה

שכל מה שאחר כך רואים היה טמון בה, אבל היא בעצם נחשבת מבחינה מדעית כמו לא קיימת, כאין. בשלב מסוים היא עברה התפרצות אדירה של אנרגיה שיצאה. האנרגיה הזו נלכדה בתוך מלכודת כזו, כמו סוג של חושך שסגר אותה, פלזמה שסגרה אותה. ושם הוא ממשיך ומסביר על תהליכים ומורכבויות שונות, עד שנוצרו כל הגלקסיות וכל הכוכבים. מהפכה בעולם המדע. בשנת 1946 עולם המדע הכריז, בתחילה התווכחו איתו, יצאו נגדו, אבל אחר כך גילו הוכחות שהוא צודק. הוא חיזק את דבריו בבריחת הגלקסיות, אם רואים שהן מתרחקות, זה אומר שבתחילה היו בנקודה אחת כולן מחוברות, ומשם הן התפרצו ויצאו הלאה עם כל השינויים שעברו בדרך. עדיין היו פקפוקים בדבריו, עד

שנת 1965. מי ששם לב לתאריכים, זה לא הרבה זמן מהיום. ב-1965 שני מדענים קיבלו פרס נובל על כך שגילו את הקרינה הקוסמית, אלקטרומגנטית, קרינה שהוכיחה את המפץ הגדול. והיום באמת התפיסה השלטת בעולם המדע זו התפיסה של היווצרות היקום באמצעות התהליך הזה שנקרא המפץ הגדול. אז בקצרה, מה טוענת התיאוריה הזו? נקודה שממנה הייתה התפרצות אדירה של אנרגיה, האנרגיה הזו עברה שינויים ותהליכים שונים, עד שהתגשמה וכך נוצרו כל הכוכבים וכל הגלקסיות, כל מה שאנחנו רואים היום לנגד עינינו. לפנינו כאן תרשים של המפץ הגדול. זהו תרשים מדעי, אני רק הפכתי מאנגלית לעברית. כאן אנחנו רואים את רגע ההתהוות, ההתפרצות הזו של האנרגיה, של

האור האדיר שיצא באותה שעה. תקופת החושך. פה רואים את קרינת הרקע. החושך הזה בעצם לכד את כל האור. תהליכים שונים עד ההופעה של כל הגלקסיות וכל הכוכבים. כבר נציין, מי ששם לב בפסוק, שם כתוב "בראשית ברא אלוהים את השמיים" - אמרנו חלל, "ואת הארץ" - שזה בעצם החומר הראשוני שממנו התהווה הכול. "והארץ הייתה תוהו ובוהו" - היה שם אי-סדר מוחלט. גם המדענים כך טוענים, שהיה אי-סדר. "וחושך על פני תהום" - תמיד התקשו להבין על איזה חושך מדובר, על איזו תהום מדובר. לפי דברי המדענים, הגילוי שגילו עכשיו זה מובן מאוד, שהכול בתחילה היה לכוד בתוך החושך הזה. נקרא כאן קטע מדבריו של פרופ' נתן אביעזר, הוא כותב כך בספרו "בראשית

ברא": "שבריר שנייה לאחר שעת האפס" - כלומר ההתפרצות של המפץ הגדול, "נכלא אורו של כדור האש הקדום בתוך מכלול הפלזמה של היקום. "על אף עוצמתו של האור, הוא נשאר לכוד בתוך הפלזמה "בלי אפשרות להימלט, ולכן לא היה אפשר לראותו. "אילו היה צלם מזדמן אז ליקום והיה מנציח במצלמתו את המצב, "היה מגלה באכזבה שכל תמונותיו שחורות לגמרי, מכיוון שהפלזמה "לכדה את כל האור וגרמה ליקום להיות חשוך". ובאמת אם נקביל את הדברים לדברי הרמב"ן, הרמב"ן בביאורו לתורה גם עומד על העניין הזה של החושך, שהיה בתחילה, שהקיף את הכול. בהמשך כותב פרופ' נתן אביעזר: "רק המעבר הפתאומי מפלזמה לאטום "זמן קצר לאחר הבריאה, אפשר לקרינה

האלקטרומגנטית, "כלומר האור של כדור האש, "להתנתק ולהיבדל מן היקום החשוך ולהאיר. "את המילים 'ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך' "אפשר להבין כהתייחסות להפרדת האור מן התערובת החשוכה של הפלזמה". אני לא אקריא את כל לשונו כדי לא להכביד. על כל פנים, רואים שפסוקי התורה הולכים שלובי זרוע עם התגליות של עכשיו. אבל הפלא הכי גדול הוא הדברים שמופיעים בזוהר הקדוש. בואו נראה כאן קטע במצגת שלפנינו. נראה קטע מתוך דברי הזוהר על הפסוק "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". רק כדי להשלים את התמונה, עד הפסוק הזה חשוב לציין נקודה חשובה, הזוהר הקדוש אומר: תדע לך ששני הפסוקים הראשונים של הבריאה הם רק מבוא והקדמה לפרשת

הבריאה. כמו סיכום כללי, שבתחילה אלוקים ברא את השמיים ואת הארץ, הכול היה תוהו ובוהו, חושך על פני תהום. מהיכן מתחיל הפירוט שאלוקים מדבר והעולם נהיה? הפירוט של פרשת הבריאה? כי לפני כן זה כמו מבוא שהוא נתן לך סיכום כללי. אבל הפירוט של מה בדיוק קרה שם מתחיל מפסוק ג', כך אומר רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר: אתה רוצה לדעת איך הכול התחיל? "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". מה זה האור הזה? כשהיינו ילדים לא שאלנו שאלות, כי מייד המוח מקשר את האור עם השמש. אבל נשאל את עצמנו, האם ייתכן לומר ש"יהי אור" ביום הראשון לבריאה, כשאלוקים מתחיל לדבר, זהו אור השמש? נראה את הפסוקים בתורה: "ויעש אלוהים את שני המאורות

הגדולים, "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה "ואת הכוכבים" וכולי, "ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי". המאורות נבראו ביום הרביעי. אומנם בתחילה כבר הזכרנו שהכול היה גלום, הכול היה נמצא כבר בתחילה, אבל לבוא לידי ביטוי, להיתלות ברקיע, להגיע לגדולה שלהם, לעוצמה, להאיר לעולם, להיכנס דרך האטמוספרה ולהאיר בכדור הארץ. בתחילה האטמוספרה הייתה מאוד חשוכה. כדי שהאור הזה יגיע - כל זה קרה ביום הרביעי. אז אם כך, מה פירוש המילים "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור"? בואו נראה את דברי הזוהר, שעושה מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות איך הכול התחיל. אומר הזוהר כך: "תא חזי", הארמית קרובה לעברית, אז כל אדם

יכול בקלות לזהות את המילים. מה פירוש "תא חזי"? בוא וראה, "כד בעא קודשא בריך הוא למברי עלמין" - כשרצה הקב"ה לברוא את העולמות, הכוונה כל הכוכבים, כל הגלקסיות. בתורת הסוד זה מרמז גם על יקומים רוחניים עליונים. "אפיק חד נהורא סתימאה" - הוציא אור אחד סתום, כלומר אור שהיה סתום התפרץ ויצא החוצה. "דמן ההוא נהורא" - שמאותו האור, "נפקין ונהרין כל אינון נהורין דאתגליין" - יצאו והאירו כל אותם האורות שהתגלו. פה הוא מדבר על שינויים שנעשו ואז האור הראשוני הפך להיות אורות שונים. "ומההוא נהורא נפקין ואתפשטו "ואתעבידו שאר נהורין" - יצאו והתפשטו ונעשו שאר האורות. "ואיהו עלמא עלאה" - זה העולם העליון, יקומים

רוחניים, תכף נראה מה זה. "תו אתפשט האי נהורא עלאה" - עוד התפשט האור העליון הזה, "ועבד אומנא" - ועשה האומן, "נהורא דלא נהיר" - הגדרה פיזיקלית מאוד מעניינת לחומר, אור שאינו מאיר, "ועביד עלמא תתאה" - ונעשה העולם התחתון, כלומר העולם הגשמי שלנו, כל הגלקסיות, כל הכוכבים. בלשון המקובלים, התהליך הזה נקרא בשם השתלשלות העולמות. על פי תורת הסוד, אנחנו רואים כאן את ההתפרצות של האור. האור התפשט לצדדים, המשיך הלאה, נוצר יקום מקביל פחות רוחני, יקום מקביל פחות רוחני, מה שנקרא בלשון המקובלים, ארבעה עולמות אבי"ע: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. כשבעצם בתחתית של התחתית של עולם העשייה שם נמצא היקום הגשמי שאנחנו

מכירים. לפני עשרות שנים שאלתי את המקובל המפורסם, הרב דוד בצרי בירושלים, ראש ישיבת המקובלים "השלום", שאלתי אותו: האם המדענים במפץ הגדול גילו את מה שכתוב כאן בזוהר לפני 2,000 שנה? רבי שמעון בר יוחאי לפני 2,000 שנה מציין שהיקום התחיל מאור שהתפרץ ועבר שינויים שונים, אור שהיה סתום במשהו ויצא ועבר עד ההתגשמות של החומר, וזה מה שהמדענים טוענים. האם הם גילו את מה שכתוב כאן בספר הזוהר? הוא הגיב בחיוך ואמר: הם גילו את התחתית של התחתית של דברי הזוהר. אין להם כלים לגלות מה זה עולם האצילות, יקום רוחני מקביל לשלנו, עולם הבריאה, עולם העשייה. הם גילו את התחתית, כלומר אם נסתכל כאן בתרשים לפי דברי הרב בצרי,

המפץ הגדול זה כאן, הנקודה הזו, כשהאור התחיל להיראות. ובאמת המדענים עצמם טוענים שרגע הבריאה נותר בלי הסבר. בספר "המהפך" הבאנו את המקורות של מדענים שטוענים: יודעים מה קרה, אבל איך קרה, מה בדיוק קרה שם לא יודעים. פרופ' הוקינג, סטיבן הוקינג המפורסם, הוא כותב: "הבריאה נמצאת "מחוץ לתחומי הפיזיקה הידועים לנו. "מה שקרה שם זה לא מה שאנחנו מכירים, מדובר בתהליכים מוזרים לחלוטין". לעם ישראל אין פלא. "בראשית ברא אלוהים "את השמיים ואת הארץ", ברא את החלל, ברא את אותה נקודה, מזה האור מתפרץ, הכול מסתדר בצורה נפלאה כמו שהדברים מופיעים אצלנו בפסוקים בתורה. אבל מעניין לציין, אני אקריא מבפנים, פרופ' רוברט ג'סטרו,

מבכירי האסטרונומים בימינו ומייסד מרכז לחקר החלל של נאס"א, ביטא את מבוכת עמיתיו לחקר החלל במילים האלה: "מסך המסתורין העוטף את רגע הבריאה "לא יוסר אף פעם על ידי בני אדם. אין למדע הסבר כיצד נברא העולם, "רק אנשי הדת...", כך הוא כותב כאסטרונום בכיר, "רק אנשי הדת לא הופתעו מקביעה חדשה זו". ופה הוא נותן המחשה שמעלה חיוך: "המדען שחי ופעל כל ימיו באמונה שבכוח שכלו הוא יוכל לפתור כל שאלה, "נקלע למצב טראומתי. הוא העפיל כבר על פני הרים של בורות, "הנה הוא עומד לכבוש את הפסגה הגבוהה ביותר, "אך כשהוא מטפס על הסלע האחרון, הוא מתקבל בברכה על ידי קבוצת אנשי דת "שנמצאת שם כבר מאות רבות של שנים". מדען מטפס,

טורח, עולה, מגיע לפסגה, פתאום הוא רואה שם כמה דתיים, אומרים לו: "עכשיו הגעת? "ברוך הבא. מה שגילית אצלנו כתוב כבר "מלפני דורות רבים". והמשל הזה שהוא נותן במה שנוגע להתהוות היקום הוא נכון לעוד אין-ספור של תחומים. בע"ה נראה בשיעורים הבאים, בהרצאות הבאות. נראה גם את מה שגילו בנפש האדם, דברים שמופיעים בתורת הקבלה על ההבדלים שבין המבנה הגברי לבין המבנה הנשי, שבזה תלוי המפתח לשלום בית. אם רוצים זוגיות מוצלחת צריכים להבין את ההבדלים ולדעת איך לתת, איך להעניק, כל אחד לפי הראש של השני, לא לפי הראש של עצמו. כל אלה דברים שכבר מופיעים בתורת ישראל מזה אלפי שנים. נעבור כעת לעוד נושא מעניין שמעסיק אנשים רבים

בזמננו, מהו גיל היקום? במה שנוגע להתהוות היקום, אז יפה מאוד, רואים הקבלה מדהימה, רואים את הפסוק הראשון בתורה, שכשמסתכלים עליו מהיבט מדעי, הוא לפתע מאיר מזוויות חדשות, שאגב, הוא גם מלמד מיהו הבורא. כי אם כתוב שם בפסוק הראשון שהקב"ה ברא את הזמן וברא את המרחב, את כל החלל, וברא את החומר, מה זה אומר עליו? שהוא לא שייך למחלקות האלה. את אלה הוא ברא. אבל הוא עצמו הוא לא מוגבל בזמן, אלא כמו שכותבים שם הוי"ה, י-ה-ו-ה: היה, הווה ויהיה. הוא לא מוגבל בזמן, הוא ברא את הזמן אז הוא לא כפוף לזמן. תמיד הבורא, לפני זה זה לא היה. אם הוא עצמו שייך למגבלות האלה, זה אומר שהוא לא ברא את זה. "ברא" פירושו של דבר שלא

היה לפני כן זמן, הוא ברא את הזמן, הוא ברא את המרחב והוא גם ברא את החומר, כלומר הוא עצמו לא מוגבל לא בזמן, לא בממדים של מרחב וגם לא חומרי. כשמדברים על אלוקים צריך לקבל הבנה. פעם מישהי שהיא מדריכת תיירים פה בארץ ביקשה פגישה דחופה עם תיירת יהודייה שבאה לטייל פה בארץ. והיא אומרת שהיא מאוד חכמה, מאוד נבונה, מאוד משכילה, מאוד רוחנית, אבל יש לה איזו שטות שחייבים להוציא לה אותה מהראש, והיא ניסתה לשכנע אותה אבל לא הלך לה. הגיעו שתיהן ואז היא אומרת שאין לה ספק שמישהו ברא את כל היקום הזה. ברור לה שיש בורא ליקום המורכב והמתוכנן והמתוחכם, אבל לדעתה, מי זה הבורא? היא ראתה סרטים, שיגעו לה את השכל, והיא

הגיעה למסקנה שיש איזה חייזר שברא את היקום. ניסיתי מזוויות שונות להסביר לה את ההיגיון, אבל היגיון לא עובד אצלה, תקוע אצלה שיש איזה חייזר. בסוף שאלתי אותה: החייזר הזה ברא את הכול? היא אומרת: כן, ברא את הכול. לפני שהוא ברא את הכול, לא היה כלום? היא אומרת: לא היה כלום, רק הוא היה. שאלתי אותה: ואיפה הוא גר עכשיו? אמרה: על איזה כוכב. שאלתי אותה: אבל אם לא היה כוכב, איפה הוא גר לפני? הרי הוא ברא את הכוכבים. חשבה, חשבה, אמרה: על זה לא חשבתי. אתה צודק, זה לא חייזר. רק אלוקים. רק מהדירה של החייזר הגיעה למסקנה שיש אלוקים. אבל יש אנשים בעולם שאיזה שטויות נכנסות להם לראש, ראו סרטים, קראו דברי הבל. אבל לנו

יש את התורה שלנו, שמגלה את כל הסודות של הבריאה, את כל האמת. כל יהודי צריך להיות גאה ביהדות שלו. כל האנושות צועדת בעקבות הגילויים של התורה, בעקבות ערכי התרבות של התורה. ואצלנו בעם ישראל, כמו שכתוב בשיר השירים, "שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי". שמו אותי לשמור על כל הכרמים של האומות האחרות, כל התרבויות, בסוף את הכרם שלי שכחנו. אבל אדם צריך לזכור להיות גאה בתורה שלנו, ביהדות שלנו, שהעולם, ברוך השם, גם הולך ומתקדם לכיוון העמדה של התורה. אבל אחת השאלות הכי מביכות שהרבה נבוכים בה, אבל התשובה פשוטה, כפי שנראה, זוהי שאלת גיל היקום, גיל העולם, כמה זמן היקום הזה קיים. ולכאורה, אני שומע את זה

הרבה מצעירים, צעירות שמתחזקים, הם רואים שיש כאן ניגוד שאי אפשר לגשר עליו. כי על פי התורה שלנו, הספירה, אנחנו עכשיו בשנה הזו שמוסרים כאן את ההרצאה בתל אביב, ב"בית הכנסת הגדול", אנחנו בשנת התשע"ז. ה - 5,000. ת"ש: ת - 400, ש - 300, יחד 700. ע"ז - 77. כלומר, על פי הספירה היהודית אנחנו בשנת 5777. לא כמו הנצרות, שהתחילה באמצע ההיסטוריה. נצרות - 2000 ומשהו, זה התחיל באמצע. יש לפני הספירה, יש אחרי הספירה. הספירה היהודית היא משחר ההיסטוריה האנושית - 5777. לעומת זאת, על פי המדע, מהו גיל היקום היום? בין 13.5 מיליארד שנה לבין 15 מיליארד שנה. תנודות לכאן ולשם. לכאורה, הפער הזה נראה בלתי ניתן לגישור. אם

היה מדובר על כמה אלפי שנים, אפילו כמה עשרות אלפי שנים, אולי יש על מה לדבר. אבל הם מדברים על 13.5 מיליארד שנה לפחות, והיהדות מדברת על 5,777 - פחות מ-6,000 שנים. איך אפשר לגשר על פער כזה? אבל התשובה פשוטה והיא מתפרסת על שני מסלולים, שחשוב לדעת גם אם אדם שהשאלה הזו לא מעסיקה אותו, אבל צריך, כמו שהמשנה אומרת בפרקי אבות, "דע מה שתשיב". לפעמים בעבודה, בצבא, במקומות מסוימים, פתאום מישהו שואל שאלה, צריך לדעת לענות לו תשובה, כך אומרת המשנה. גם שאלה שלא מעסיקה אותך, אתה צריך לדעת אם זה מעסיק אחרים, "דע מה שתשיב". שם כתוב "מה שתשיב לאפיקורוס", היום זה לא אפיקורסים, רוב השואלים שאלות הם לא אפיקורסים, אלא

יותר חוסר ידע, יותר רוצים להחכים וללמוד ולדעת אבל לא לימדו אותם, מה אפשר לעשות? לא כולם זכו לעסוק בדברים האלה. ראשית, התשובה הבסיסית והפשוטה, שהספירה שלנו מתחילה מאדם הראשון. בימי הבריאה הזמן זרם באופן שונה מהזרימה שלו היום. כלומר, יום בבריאה לא זרם באותו זמן כמו שהוא זורם היום. ייתכן שבתקופה שלנו, הזכרנו כבר קודם שהזמן הוא דבר משתנה. מה שאיינשטיין גילה בתורת היחסות שהזמן הוא משתנה, למשל המחשה שנראית תמוהה, אבל אצל הפיזיקאים היא נחשבת א-ב של כיתה א' כשלומדים את תורת היחסות, אבל המחשה מעניינת, אם ניקח תאומים, שניהם בחורים בגיל 20. תאום אחד נושיב אותו כאן לידנו, תאום שני נעלה אותו לחללית שטסה

במהירות האור. אין חללית כזו. מהירות האור 300 אלף קילומטר בשנייה. אתה מדליק פרוז'קטור בחלל ריק - תוך שנייה 300 אלף קילומטר. נניח שייצרו חללית שטסה במהירות כזו של 300 אלף קילומטר בשנייה ונכניס את התאום השני לשם. לאחר 40 שנה הוא חוזר ממסע בחלל ונוחת אצלנו. האח שנשאר כאן, בן כמה הוא? היה בן 20, עכשיו הוא בן 60. כבר רואים שהפנים השתנו, קמטים. עבר הרבה. מתברר שאצל האדם הזה שהיה בחללית חלפו דקות ספורות בלבד, הוא יורד משם בחור בן 20, רענן, צעיר. אצלו עברו כמה דקות, אצלנו עברו 40 שנה. זה נראה הזוי, אבל זה מדעי לחלוטין. היום זה הוכח מדעית שאדם שנמצא במהירות כזו, הזמן פועל בצורה שונה. יש לזה גם הסבר איך

זה עובד. אגב, כל התגליות של היום שמייצרים היום, עם כל האלקטרוניקה וכו', הכול מבוסס על תורת היחסות, שנחשבה הזויה, אבל ממנה יצאו כל המבחנים שאנחנו רואים היום בחיי היום-יום, דברים שימושיים, הכול מבוסס על הגילוי הזה. אומר הרב דסלר, נקרא את לשונו, הוא כותב את זה על פי דברי המקובלים, על פי דברי הרמב"ן ואחרים, שצריך לדעת שהזמן הוא דבר משתנה. בספר "מכתב מאליהו" הוא מביא את דברי הרמב"ן וכותב כך: "הרי שבפשוטו של מקרא, שמוסבר לנו לפי אבחנתנו", כלומר לפי התפיסה שלנו, "נבין ימים ממש משעות ורגעים, "אבל לפי עצם העניין, דהיינו פנימיותו, הוא אבחנה אחרת לגמרי "ורק שבשבילנו נכתב בצורת שישה ימים". וכאן הוא מביא

את "ספר הבהיר" של רבי נחוניה בן הקנה, ומביא אחר כך את לשון הגר"א: "אצל מעשה בראשית כתוב בראשית. "ששת ימים הראשונים היו כוללים את כל ששת אלפי השנים "ופירוש בחינת כלל הוא שכל גילויי הששת אלפי שנים "כלולים בימי בראשית. הנשמות היו כלולות בנשמת אדם הראשון". כך הוא ממשיך ואומר שגם כל המצוות היו כלולות בעץ הדעת. אני לא אקרא את לשונו, מי שירצה יראה אחר כך. בקיצור, ששת ימי הבריאה, הזמן זרם בצורה שונה לחלוטין מהזרימה של היום. אנחנו מתחילים את הספירה מאדם הראשון. במדרש כתוב: אדם הראשון נברא בראש השנה שבא ביום השישי. בתורה כתוב שנברא ביום השישי. וחז"ל אומרים: תדע לך שזהו ראש השנה. עכשיו בואו נעשה חשבון

פשוט, באיזה יום, באיזה תאריך אנחנו מחליפים את השנה? תשע"ז הופכת להיות תשע"ח, באיזה תאריך? ביום ראש השנה, נכון? ב-א' בתשרי. זה היום שבו נברא אדם הראשון. כלומר, אדם הראשון נולד, התחיל את הספירה: אני בן יום, אני בן שבוע, אני בן חודש, אני בן שנה. הנה, התחלנו את השנה השנייה. אחר כך שנה שלישית. וכל אדם יכול לבדוק את כל ההיסטוריה מאז אדם הראשון ועד היום, עשרה דורות, יש את השמות בתורה מאדם הראשון ועד נח, עוד עשרה דורות מנח ועד אברהם אבינו. אפשר לראות את השמות מי ילד את מי. בספר "ארכיאולוגיה תנכית" הבאנו הוכחות ארכיאולוגיות מהמבול וכל מה שקרה אחר כך, כולל יציאת מצרים. כל העובדות ההיסטוריות שכתובות

בתורה ידועות היום מתוך הארכיאולוגיה, מתוך ההיסטוריה. מאברהם אבינו עד משה רבנו חלפו שישה דורות. משה רבנו היה השביעי. יש את אברהם ילד את יצחק, ילד את יעקב, יעקב היו לו 12 ילדים, אחד הילדים היה לוי, לוי ילד את קהת, קהת ילד את עמרם, עמרם ילד את משה. אז משה הוא הדור השביעי. בעצם 27 דורות מאדם הראשון הגענו למשה רבנו. יצאו ממצרים, 40 שנה במדבר, נכנסו לארץ. שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון, היה קיים 410 שנים. יצאו לגלות של 70 שנה, במהלכה היה הנס של פורים עם מרדכי ואסתר, הבן של אסתר המלכה ואחשוורוש היה כורש השני, נתן הוראה לבנות את בית המקדש. עלו, בנו את בית המקדש השני. אמצע ימי בית שני באו היוונים,

היה הסיפור של חנוכה עם אנטיוכוס, גירשו אותם המכבים מהארץ. סוף ימי בית שני, לאחר 420 שנה שהיה קיים, חרב על ידי הרומאים, יצאנו לגלות של קרוב ל-2,000 שנה. לפני כ-70 שנה עם ישראל שוב חוזר לארץ ישראל, בונה את הארץ, והיום אנחנו יושבים כאן, ב"בית הכנסת הגדול" בתל אביב. זו כל ההיסטוריה מאדם הראשון ועד היום, עד הערב הזה. זו כל ההיסטוריה. והתיארוך, בודקים את התאריכים, יש לנו את השמות, מקומות, מי חיבר ספרים, כל ההיסטוריה ידועה, 5777 בדיוק. אז מה זה המיליארדים שהמדענים מדברים? אם הם צודקים, אני מדגיש, אם הם צודקים, כי תכף נראה שזה לא ברור בכלל שהם צודקים במיליארדים שהם מדברים, אבל גם אם הם צודקים, יבוא

אחד מתעקש, "לא, המדענים צודקים", תגיד לו: זה לא סותר את התורה. הספירה שלנו מתחילה מאדם הראשון. ששת ימי בראשית - הזמן זרם בצורה שונה. אתה מדבר על מיליארדים? הם נכללו בתוך ששת ימי בראשית. אז אין בזה שום סתירה, כי הספירה שלנו מתחילה מאדם הראשון. ומעניין, ראיתי באנציקלופדיות של היום, כשמדברים על ראשית ההיסטוריה, תראו מאיזה תאריך הם מביאים את ראשית ההיסטוריה, אפשר לראות כאן, ראשית ההיסטוריה לפי אנציקלופדיה "בריטניקה החדשה", כרך 6, עמוד 62, הם מציינים משנת 3000 לפני הספירה. אם עכשיו אנחנו בשנת 2017, 3000 לפני הספירה, ראשית ההיסטוריה מנקודת מבט מדעית, לפני כמה זמן היא? 5017 שנה. נכון? 2017, עוד 3000

לפני הספירה, שהם משערים, הם מסכימים שזה לא בדיוק 3000, משערים. מדברים על 5017, ואנחנו מדברים על 5777, זאת אומרת, אנחנו עוד מדייקים יותר מהם. התיארוך שלנו הוא לא יותר קצר משלהם, הוא יותר ארוך משלהם. הם מדברים על 5017 בקירוב, אנחנו מדברים על 5777. אז אדרבה, אצלנו הדיוק יותר עם כל הפרטים. המיליארדים שהם מדברים הם ימי הבריאה לפני אדם הראשון. יש אומנם ממצאים של מאובנים, של עצמות שמייחסים אותן לבני אדם, וטוענים שזה האדם הקדמון. לא ניכנס לזה כעת. בספר "המהפך 2" יש לנו פרק שלם שמדבר על כל העניין הזה של המאובנים שמצאו, שזה נושא בפני עצמו. אבל כאן אפשר לראות את כל ההיסטוריה מאז על פי המדע, מאז 3000 שנה

לפני הספירה, כשמתחילים עם מצרים העתיקה ויודעים שקצת לפני היה את שומר העתיקה ועוד. וכך הם ממשיכים את כל ההיסטוריה, עד שמגיעים כאן בעמוד האחרון לתאריך שלנו, לתקופה שלנו, שנת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה. אבל, כאמור, אצלנו במדרש כתוב: אדם הראשון נברא בראש השנה, שבא ביום השישי. אז הכול מסתדר בצורה נפלאה, גם אם הם צודקים. אבל עכשיו נראה שבכלל לא ברור שהם צודקים כשהם מדברים על מיליארדים. זה הקדמתי כדי להרגיע את העקשנים שטוענים שגיל העולם הוא מיליארדים, זה לא סותר את התורה, כי ימי בראשית, אנחנו לא יודעים מה היה קצב זרימת הזמן. יש פסוק "כי אלף שנים בעניך כיום אתמול", יש שמייחסים את זה, אבל זה גם נושא

שיש להרחיב בו. כתבתי על זה פעם מאמר, אבל אנחנו רוצים כעת להתייחס לדיון הענייני, האם באמת מדובר במיליארדי שנים, וכאן כדאי להציג את דבריו של פרופ' ירמיהו ברנובר. פרופ' ברנובר טוען שכל המיליארדים שהמדענים מדברים עליהם טעות אחת גדולה. והטעות שלהם נובעת מכך שמה שהם עושים זה אקסטרפולציה. אקסטרפולציה, פירושו של דבר: אתה לוקח נתונים עכשוויים ועל פי זה מחשב את העבר או את העתיד. ניקח דוגמה כדי להמחיש את דבריו של פרופ' ברנובר. יש מי שיודע מה גודלו של קנגורו כשהוא נולד? כשהוא בוגר הוא מגיע לגובה של שניים עד שלושה מטרים, הקנגורו האדום. כשהוא נולד, מה גודלו של קנגורו? אחד מפלאי הבריאה. בואו נקרא סקירה

קצרה: "גור הקנגורו האדום נולד כשהוא באורך 2-3 ס"מ בלבד". נראה כמו מקק כשהוא נולד, כמו חרק. "ומשקלו גרם אחד בערך". כלומר, כשהוא נולד רואים אותו מטפס על הרגל של האימא, זה גם אחד מפלאי הבריאה, איך הוא יודע לאיפה להגיע? זו דרך ארוכה, מסובכת. רק להגיע לכיס של היניקה, הוא צריך לטפס לה על הרגל עד שהוא נכנס לתוך הכיס ויונק. "בשנה הגור מכפיל את משקלו פי 5,000 והוא שוקל כ-5 קילו". מגרם אחד לאחר שנה הגיע ל-5 קילו, זה כבר משקל מכובד. "בגיל שנתיים בערך הוא בוגר המתנשא לגובה של כ-2 מטרים", זה המינימום, "ושוקל כ-55 קילו עד למותו בגיל 22 שנה". כלומר, מגיל שנתיים עד גיל 22 הוא כבר לא מתפתח. כמו שאנחנו גדלים

עד גיל מסוים, נעצרים, אז הוא עד גיל שנתיים גדל בקצב מדהים, בשנה הראשונה פי 5,000, אחר כך פחות. בגיל שנתיים שוקל 55 קילו, מגיע לגובה של כ-2 מטר, עד סוף ימיו בגיל 22 שנה. נתאר לעצמנו, ניקח סטודנט שמימיו לא שמע על קנגורו, הוא לא יודע מה זה היצור הזה. ניתן לו את היצור שנולד עכשיו, שוקל גרם, נאמר לו: אנחנו לא מגלים לך מה זה. תאכיל אותו, תשקה אותו, תדאג לו ותאמר לנו כמה היצור הזה ישקול בגיל 22 שנה. והסטודנט החרוץ שלנו שנה שלמה מאכיל אותו כמו שצריך, שוקל אותו כל חודש וכותב מסקנות. צריך להגיש ממצאי מחקר. בגיל שנה, מה כתוב ביומן שלו? "היצור הכפיל את משקלו פי 5,000. נולד כגרם אחד וכעת הוא שוקל 5 קילו".

אמת? אמת, זו המציאות. שוקל 5 קילו. מה יקרה אם יאמר הסטודנט לעצמו "אני לא הולך עכשיו 22 שנה "לעקוב אחרי היצור הזה. "שנה אחת מספיק". אבל צריך להגיש מחקר, מה יהיה מצבו, כמה הוא ישקול בגיל 22 שנה. יאמר הסטודנט לעצמו: מה הבעיה? עקבתי שנה? חזק וברוך. אני יודע שבשנה הוא מכפיל את משקלו פי 5,000. בוא ניקח מחשבון, נעשה חשבון פשוט: אם בגיל שנה הכפיל את משקלו פי 5,000 ושוקל 5 קילו, בגיל שנתיים כמה הוא ישקול? 5 כפול 5,000 = 25,000 קילו. בגיל שלוש שנים: 25,000 קילו כפול 5,000. בגיל ארבע: התוצאה כפול 5,000 וכן הלאה, ואז הוא יגיש לנו את סיכום עבודת המחקר שהוא ערך. מה יהיה כתוב שם? בואו נראה מה יהיה כתוב

בסיכום עבודת המחקר של הסטודנט: "לאחר מעקב וחישובים מדויקים", והוא צודק, הוא ערך חישובים מדויקים, וגם עקב שנה שלמה, "הוכח שקנגורו בן 22 שנה "שוקל כמה ביליונים של טונות". והוא צודק, לפי המחקר שלו זו התוצאה. מה הטעות של הסטודנט? שהוא פעל לפי האקסטרפולציה. לקחת נתונים נכונים לשנה הראשונה ועל פי זה השלכת מה יהיה בכל 22 השנים הבאות. זה לא קשור, שנה ראשונה הוא התפתח בקצב מהיר, אחר כך זה נעצר. אומר פרופ' ברנובר: זו הטעות של המדענים שהגיעו למיליארדים שלהם. כל החישוב הזה של המיליארדים, נכון, הוא מסתמך על חשבונות ועל מתמטיקה, אבל תשאל את המדען: תגיד את האמת, אתה היית אז בזמן הבריאה, לפני 15 מיליארד שנה?

אתה זוכר את זה? "לא הייתי, אבל עשיתי בדיקות". הבדיקות שלך דומות לסטודנט. אתה בודק לפי נתונים עכשוויים ואתה מנסה לשער מה קרה אז. אבל לפי השערות ואומדנים כאלה של מה קרה אז ואיך הכול התחיל ואיך התהליכים, הגעת ל-15 מיליארד. בזמן הבריאה הכול רץ מהר. כשאלוקים ברא את העולם, אפילו מההיבט המדעי, מי שלא רוצה להכניס את אלוקים לתמונה, אבל הקצב של מה שקרה שם, הכול התפתח במהירות. אתה לא צריך להגיע ל-15 מיליארד. כמו שעובר, באיזו מהירות הוא מתפתח ברחם? אם היינו ממשיכים לגדול כל החיים באותו קצב יחסי שגדלנו כשהיינו עוברים ברחם האם, כל אחד מאיתנו הוא היה יותר מהר גדול. אבל זמן ההתפתחות הוא מהיר, אחר כך יש

בלימה. אתה לא יכול ללמוד מהיום למה שהיה אז. ובאמת הדברים של פרופ' ברנובר כתובים אצלנו בחז"ל, בתלמוד במסכת חולין, דף ס', עמוד א' כתוב: "כל מעשה בראשית בקומתן נבראו". מה פירוש "בקומתן נבראו"? כשהם שלמים. כשאדם הראשון נברא, איך הוא היה נראה? כמו תינוק שעכשיו נולד ומחפש מאיפה לינוק? הוא נברא כגבר, כמו בחור בן 20. אם מישהו היה בא באותה שנייה ורואה את אדם הראשון, הוא היה אומר: בן כמה האדם הזה? היה אומר: הוא בן 20 שנה. הוא בן שנייה, הוא בן דקה, עכשיו הוא נברא. אבל זה נראה כאילו הוא בן 20. וכך האריות והדובים והעצים. יש כאלה שעל פי מספרי טבעות, שסופרים את הטבעות של עצים ישנים, מתברר שמספר הטבעות,

מדובר בעצים שכל שנה מוסיפים טבעת. יש שם יותר מ-6,000 טבעות. אז באו בקושיה על התורה, אם העולם נברא לפני פחות מ-6,000 שנים, איך יש שם מספר טבעות יותר מ-6,000? אבל התשובה פשוטה, גם אם לא נאמר שקצב הזמן היה מהיר, הרי העצים נבראו ביום השלישי, אבל כשאלוקים ברא את העץ הוא ברא אותו כעץ בוגר. אז אם עץ בוגר צריך 200 טבעות, 500 טבעות, אז הוא נברא עם 500 טבעות. ומכאן הוסיף כל שנה טבעת לכן אתה מוצא יותר מ-6,000, אבל זה לא מעיד על הגיל שלו, כי הוא נברא, "בקומתן נבראו". כך אותם ששואלים, יש כוכבים, כדי שהאור שלהם יגיע לכדור הארץ צריך שיחלפו מיליוני שנים. כוכבים מאוד רחוקים, כדי שנוכל לראות אותם צריך שהאור

יגיע לכדור הארץ, צריך שיעברו מיליוני שנים, איך זה מסתדר אם התיארוך של התורה? אז שוב, גם אם נעזוב את העניין שששת ימי בראשית הכול היה מהר, אבל כשאלוקים רוצה שנראה כוכב, בזמן הבריאה מושך את אורו בשנייה אחת ואז אפשר לראות את הכוכב. אותם שלא האמינו בתורה ולא קיבלו את הפסוקים ואת מאמרי חז"ל, היום נפקחות עיניהם ורואים עד כמה הגילויים של היום הולכים ומתחברים ומתאחדים עם הדברים שכתובים אצלנו בתורה, כשאין שום סתירה בין הדברים. ואדרבה, אותם שרוצים, יש כאלה גם הולכים בגישה, מה אתה מקשה מהמדע לבין התורה? תורה היא אמונה, מדע זה מדע. זו גישה לא נכונה. מה זה להגיד אין קשר בין הדברים, תורה היא תורה ואמונה היא

אמונה? מה שהקב"ה כתב בתורה אלה דברים שהוא עשה. רק לנו ברור שאם יש איזו סתירה, אז המדע טועה, לא התורה טועה. כי המדענים בסך הכול מנסים לגלות מה אלוקים ברא, אבל הם לא יודעים יותר טוב ממנו מה הוא ברא. אם הוא כותב בתורה "בראתי כך", הם אומרים "מצאנו משהו אחר", אז ברור לנו שהטעות שם, לא בתורה שלנו. עד שיגיע הזמן שגם הם יגלו את כל הנתונים שנמצאים כאן. ונסיים גם במוסר השכל לחיים שיש להפיק מהתהליך של הבריאה. כל אדם במהלך החיים עובר זמנים של קשיים, של תוהו ובוהו, של בלבולים, של לחצים, שהוא מרגיש לכאורה שהכול עומד לקרוס או שהכול כבר קרס, והוא בפחד גדול, הוא בלחץ. זה יכול להיות כלכלית, זה יכול להיות

בזוגיות, זה יכול להיות בעבודה הרוחנית שלו, שהוא רוצה להתקדם, ניסה וניסה, פתאום נפל באיזה דבר והוא מרגיש: "אולי זה לא בשבילי? "אני כל כך רציתי, כל כך השתדלתי, אבל תראה לאיפה נפלתי, "לתהום שלא האמנתי שאני ארד לשפל כזה, תראה מה עשיתי היום". ואז הוא מגיע לייאוש. כשהקב"ה ברא את העולם, לימד אותנו יסוד גדול. הרי בורא עולם הוא לא מוגבל, אז למה הוא ברא את העולם בתהליך כזה של תוהו ובוהו ושלבים של שישה ימים? אדם בונה בית, צריך שלבים, פתאום נפל לו משהו, נשבר, יש תוהו ובוהו. אבל אלוקים יכול היה לברוא את כל העולם בשנייה אחת, הכול היה מסודר. למה הוא ברא את זה, הארץ הייתה תוהו ובוהו ושישה שלבים? הוא בא לומר

לאדם: תדע לך, גם אני בראתי את העולם בתהליך של תוהו ובוהו ושלבים, אף על פי שיכולתי לעשות את זה מהר. אבל תדע שהעולם בנוי על שלבים, על תוהו ובוהו, על סבלנות, בסוף אתה תגיע לשבת. אחרי ששת הימים הגיע יום שבת. אחרי ששת ימי הבריאה, ואז רואים את פאר היצירה. כך אדם, גם כשהוא מרגיש "ניסיתי, לא הלך לי, נפלתי", לא תיבהל, "שבע ייפול צדיק וקם". השבע הזה מרמז על שבעת ימי בראשית. בסוף אתה תגיע לשבת, אתה תגיע למנוחה. גם אם נפלת, ניסית, לא הלך - אל תתייאש, יש לך כוחות, יש לך יכולות, תאמין בעצמך, תאמין בבורא עולם. האדמו"ר מקוצק אומר: כמו שהאדם צריך להאמין באלוקים, צריך להאמין גם בעצמו. כמו שצריך להאמין באלוקים

שברא את העולם, צריך להאמין בעצמו שיש לו מסוגלות לבנות וליצור ולרומם את החיים שלו לחיים טובים, מסודרים ונכונים. גם רואים בפרשת הבריאה שהאור שהתפרץ פתאום נכלא בתוך החושך. כך גילו המדענים, כמו שראינו את דברי פרופ' אביעזר, מי שהיה מצלם את זה באותה שעה, את האור, היה רואה חושך, הכול נכלא. אז מה? תתייאש? בתוך החושך הזה יש אור. ויבוא זמן שהאור הזה שוב יצא החוצה, ואז אתה תראה, אדרבה, בריאה הרבה יותר מורכבת, דווקא בגלל החושך יצאו לך דברים הכי טובים, גם את זה לומדים מפרשת הבריאה, שמהתקופות הקשות, מהמשברים האדם יכול לצאת יותר מחושל, יותר חזק ברוחניות שלו, בכלכלה שלו, בזוגיות שלו, דווקא מהמשבר. אם ניקח את

זה כמנוף של עלייה, לפעמים זוג מרגישים אחרי 15 שנים שהם רבים וכבר אין להם טעם אחד בשני ורוצים להתגרש, אבל אם צד אחד יאמר לעצמו "הגענו לחושך, יש איזה אור "שמסתתר שם בפנים", יתחיל להתפלל על זה שהשם ייתן לו לאהוב את אשתו, שיתפלל על זה כל יום, שהשם יעזור לו לאהוב את אשתו, הוא יכול לגלות פתאום, דווקא התפילה הזו יכולה לגרום רגשות של אהבה, כמו ניצן שיוצא מתוך הבוץ. יש יערות שנשרפו בכרמל, טוענים שאחר כך צומחים שם עצים הרבה יותר מוצלחים ממה שהיה לפני, דווקא מתוך השריפה הזו. אתה רואה פתאום מלבלב, פורח, יוצא. ואז הוא יגלה התחדשות של אהבה כלפי אשתו כמו בזמן החתונה. יגלה התחדשות. בלי המשבר לא היה מגיע

לתוצאה הזו. אבל אם הוא מתייאש, אומר "הכול שרוף, אין מה לעשות יותר", אז באמת הכול נשאר שרוף. זה גם חלק מהלימוד של הבריאה לחיי היום-יום. ונסיים בברכה לכל הציבור שנמצא כאן, לכל הצופים בכל מקום, שהשם ייתן לכולם שפע, ברכה וטובה, אור וחיים ושמחה, שנזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן.