זכרו: בורא עולם רוצה לחסן אותך רק כדי לחזק אותך

בשנת 1888 הפרמקולוג הגרמני הוגו שולטס מאוניברסיטת גרייבסולד ערך ניסוי שזיעיזע את עולם הרפואה. הוא לקח שמרים והשכע אותם בחומרי חיתוי, רעלים שאמורים להרוג אותם. מינון גדול אכן הרג אבל מינון זעיר עשה משהו מטורף. השמרים לא רק שרדו, הם גדלו מהר יותר. הם סגסגו, הם נעשו חזקים יותר. שולץ חזר על הניסוי עשרות פעמים עם רעלים שונים. אותה תוצאה. כמות זעירה של מה שיכול להרוג דווקא מחזקת. הוא קרא לזה החוק של ארן שולס ובהמשך ב-1943 המדע נתן לזה שם הורמסיס. היום אנחנו יודעים שזה חוק יסוד של כל אורגניזם חי. חיסונים עובדים ככה. כמות זהירה של נגיף שמאמנת את הגוף. פעילות גופנית עובדת ככה, קראים מיקרוסקופיים

בשרירים שגורמים להם לבנות את עצמם חזקים יותר. הגוף נבנה רק שמאתגרים אותו במידה הנכונה. חברים, אנחנו חיים בעולם שמלמד אותנו בדיוק את ההפך, שהמטרה היא להגן על עצמנו, על ילדנו מכל קושי, מכל אכזבה, מכל מילה לא נעימה. בטוחים שאם רק נסלק את כל הקשיים, נבנה דור חזק. ובסוף אנחנו מקבלים דור שביר. אנשים שמתפרקים מכל ביקורת קטנה, ילדים שלא יודעים להתמודד עם לא, כי בלי מינון נכון של אתגר, אין שרירים נפשיים. אלפי שנים לפני שולץ, התורה גילתה את חוק האורמזיס של הנשמה. בבראשית כתוב ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסא את אברהם. השאלה הגדולה למה? אם הבורא יודע מה בליבו של אברהם, למה לנסות? הרמ"בן עונה במילים

מטלטלות. כל הניסיון בתורה הוא לטובת המנוסה, להוציא מן הכוח אל הפועל. הניסיון אינו עונש, הוא לא בדיקה אם נכשל, הוא המנגנון שדרכו הפוטנציאל הופך לכוח אמיתי. בלי העקדה, אברהם היה נשאר עם אהבת השם בכוח. עם העקדה, היא הפכה לכוח שמניע עם שלם אלפי שנים. הקשיים שאנחנו עוברים, האכזבות שכואבות, האנשים שהכזבו אותנו הם לא תקלה במערכת. הם המינון הזעיר של רעל שהבורא מזריק לנו כדי שהנשמה תבנה את עצמה חזקה יותר. הוא לא רוצה לשבור אותנו, הוא רוצה לחסן אותנו. אז בפעם הבאה שיגיע קושי קטן ונרגיש למה זה קורה לי, נעצור, נזכור את שולס, נזכור שהמכה הקטנה היא לא הפוגעת, היא המחסנת. לא נברח מהמינון הזהעיר, ניקח אותו ונצא ממנו חזקים יותר. ‏am