הרב זמיר כהן - הורים, תנו דוגמה אישית

ההורים מצד עצמם צריכים גם לדעת לשמש דוגמה אישית לילדים גם בביישנות. אם הילד רואה את אביו שהוא תמיד חצוף ויורד על אנשים, ואם יש לקוח שלא בדיוק שילם בזמן, אז הוא מיד מתנפל עליו. הילד, גם הוא לומד להיות כזה. יושב בבית, שומע איך אבא מדבר בטלפון או שרב עם ההורים שלו או עם אנשים הילד מעתיק את זה לעצמו כי הוא לומד שכך מדברים, בטונים גבוהים, בביטויים של התלהמות, ואחר כך ההורים נבהלים, למה הילד הזה רב בכיתה עם כל החברים שלו? למה יש תלונות כל הזמן מבית הספר שהילד הזה הוא לא רגוע? הוא תמיד מתקוטט. אז הם בודקים מה החיסרון בילד. לפעמים החיסרון הוא בהורים, שהם לא משמשים דוגמה אישית נכונה. הרמב"ן כותב על

הפסוק "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך," מה הקשר בין כיבוד הורים לבין אריכות ימים? מה הקשר? פשט הפסוק: מתנה שבורא עולם ייתן לך. אתה תכבד את ההורים, ואלוקים יתן לך מתנה של אריכות ימים. זה פשט הפסוק. אומר הרמב"ן: נכון, זה עניין סגולי מלמעלה. אבל תדע שיש בזה גם עניין טבעי כי אם אתה תכבד את הוריך המבוגרים, ילדיך יראו דוגמה איך מתייחסים לאבא ואימא זקנים. כשאתה תזקין, הם יתייחסו אליך באותה צורה, יכבדו אותך, כי הם למדו שאבא ואימא זקנים הם קודש קודשים. כי הילד רואה שאבא יהפוך את העולם כדי שסבא יהיה מאושר. הוא יטרח המון כדי שסבתא, יהיה לה הכול. הילדים רואים דוגמה אצל ההורים, כשההורים מזקינים,

גם הילדים יהפכו את העולם כדי שההורים יהיו מאושרים. אבל אם הילד רואה אצל הוריו זלזול בהוריו המבוגרים, ביטויים שהם לא לעניין, מילים פוגעניות. הוא לומד שמה זה הורים מבוגרים? סוג של מטרד שרק מציק ומפריע וקשה לחיות איתם. גם הוא יתנהג עם ההורים בצורה כזו. הדוגמה האישית בחינוך היא תמיד משפיעה יותר מכל שיחת מוסר. אם הילד רואה את האבא שהוא מתפעל מתורה ומצוות מתפעל ממעשים טובים, שמע סיפור על אדם שהיטיב למישהו, על אדם שוויתר משלו, והאבא מתפעל מזה ומספר לכולם, הילד יודע שזו דוגמה לחיקוי. אותו תלמיד חכם, אותו גדול בתורה, אותו אדם שעמד בניסיון, זו דוגמה לחיקוי. אבל אם הוא רואה את האבא שכשיש כדורגל במסך,

אין עם מי לדבר. וברגע שנכנס גול, האבא הופך להיות אדם אחר, צורח, שומעים אותו 10 רחובות מכל כיוון. אז הילד לומד שהעור המלא אוויר הזה, הנפוח, זה סוג של אלוהות כי תראה איך הוא מעריץ אותו. לאיפה הוא... המבט של האבא ככה עובר בלהט, אם הכדור רץ לכאן, המבט שלו לשם אם האימא באמצע באה לשאול אותו שאלה: "יש חום לילד, לתת אקמול או לא," הוא צורח עליה, עכשיו הוא באמצע המתח הזה. אז מה הילד לומד? הוא לומד שזה מה שצריך להעריץ. מה יצא מילד כזה? כשרואה שאצל האבא, זה מה שיש לו במרכז החיים. האימא, אם הוא רואה את האימא, שמה שחשוב לה זה התפילה והשבת והתהילים והצניעות, אז הילד, הילדה לומדים להעתיק שזה מה שחשוב בחיים.

אבל אם רואים אימא שמה שמעניין אותה זה רק חיצוניות, כל הזמן איך אני נראית ומה אומרים עליי ואיך זאת חושבת עליי, ומה... גם הילדים גדלים באותה צורה. האחריות שלנו כהורים היא עצומה. ברגע שנולדים ילדים חייבים לעלות קומה. גם אם אנחנו לא שם עדיין, בקומה הרוחנית הגבוהה הזו, חייבים לטפס ולעלות לשם כי יש לנו אחריות כלפי הילדים.