ערך עצמי – בלי אגו ובלי תירוצים |משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

מן אצלך בבית. שלום וברכה. ערב טוב וברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. אנחנו בתוכנית עוסקים בענייני הנפש בכל מה שנמצא עמוק בפנים פנימה. מתחת למה שרוכש, מתחת לפני הים, מתחת לגלים שרואים לפעמים כלפי חוץ. ולא יודעים מה מתרחש בפנים. שמה בפנים יש שערות שהם גדולות יותר מהגלים שמעדדים החוצה. אז אנחנו כאן בתוכנית עוסקים בכל ענייני הנפש. כל פעם אנחנו לוקחים נושא ומה שנקרא מפרקים אותו ומקבלים ממכם הצופים בבית את השאלות כאן ישירות לאולפן. אנחנו בשידור חי. אתם רואים את המספר שמופיע על המסך 052951657. לכאן אתם יכולים לשלוח הודעת וואטסאפ עם השאלות שלכם מה יושב לכם על הנפש? מה אתם מרגישים שאם השאלה הזאתי

תבוא על פתרונה זה אולי יכול לחסוך לכם טיפול או אולי ישלח אותכם לטיפול שאתם באמת א צריכים. אז אנחנו כאן לענות על השאלות שלכם. לצידי הרבנית פרי כהן שליטה שיושבת ובעצם תקבל את השאלות שלכם ותענה עליהם אחת לאחת. היום אנחנו עוסקים בנושא שנוגע לכולנו. הנושא של האגו, הנושא שמולו נמצא הערך העצמי שלנו ואיך זה לא מתערבב ואיך אנחנו בעצם יודעים להפריד כוחות. לדעת להתייחס לאגו ולטפל בו ולדעת לשמור על הערך העצמי שלנו, על המכובדות העצמית שלנו, על הדעת שכל אחד ואחד מאיתנו הוא שווה מעצם היותו, מעצם היותו יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. לכל אחד יש מקום בעולם וכמו שאנחנו לומדים באמונה שאין שערה נוגעת בחברתה ואפילו

כמלא נימה יש לכל אחד את המקום המדויק לו ושום דבר לא בא אחד על חשבון השני זה גם משהו שאנחנו נדבר עליו בתוכנית והנה אנחנו כבר אומרים ערב טוב לרבנית פרי כהן מטפלת רגשית שבעצם את שומעת ערך עצמי קודם כל מה שלומך?

מהמם. כל כך מהמם.

כיף להיות כאן שוב. נכון אנחנו כאן באמת מצפל לשמוע את השאלות של הצופים שלנו מהבית. אבל לשאלתנו כשאת שומעת את המושג הזה ערך עצמי זה זה מתערבב לך כמו לרבים מאיתנו א ביחד עם אגו או עם איזה חשש מגאווה או שזה משהו שיושב כמטפלת בצורה מאוד מאוד מסודרת. יש לזה הגדרה מאוד מאוד מסודרת וזה לא מתערבב.

זאת שאלה מצוינת כיוון שכשאנחנו מתעסקים באמת ב בלמצוא את עצמנו, בלמקד את עצמנו, בלאסוף את עצמנו א ואנחנו מתעסקים בכל העניינים האלה שקשורים בנפש ואיך איך איך איך בעצם למסגר אותה. אז יש המון דברים שהם טריקים שזה מין גבול דק בין כך לבין כך. היום שאלה אותי מישהי, האם כשאני מדברת עם עצמי, מזהה את המקום הפנימי שלי, כבר דיברנו על הילדה הקטנה שבתוכנו, ואני מדברת איתה, האם אני לא הופכת להיות סוג של, אני מפתחת פה איזשהיא פסיכוזה, אני ואנחנו, כשזה אני ועצמי וכולי וכולי ותמיד יש את הגבול הדק ואנחנו בעצם צריכים לשים לב שאנחנו שומרים על הדבר שאיתו אנחנו רוצים לעבוד ולא גולשים מעבר. ולפעמים גם בלי שנשים לב

אנחנו נגלוש לא מתוך כוונה רעה אלא שזה פשוט יקרה. המושגים של ערך עצמי ושלמות פנימית יכולים באמת ליגוע מתוך חוסר תשומת לב להגיע למצב של גבה הנפש. לא שלמות הנפש אלא גבה הנפש. עכשיו גם בגבהות הנפש יש מקומות שהם לגמרי טובים. גבוות הנפל זאת אומרת אני נמצא במקום שבשבילי נברא העולם אבל מקום טוב כשאני זוכר שבכיס השני יש לי את ואנוכי עפר ואפר אז כשאנחנו עסוקים בלהביא את עצמנו לגבי למקום של שלמות א ואנחנו עוברים תהליך כי בתהליך כדי להגיע למצב של שלמות פנימית אנחנו צריכים לעבור תהליך בתהליך הזה יהיה הכרה שלי א אל מי אני אה השלמה עם כל עם סך החלקים שלי יש שמה מקומות שאני סולח לעצמי יש שם מקומות למות שאני

מוצא את עצמי כפתי או ככל מיני דברים ואני אצטרך להשלים איתם וכשאני משלים עם עצמי פתאום נהיה לי טוב וכשנהיה לי טוב אני אראה שהשלב הבא יהיה שאני מאוד ממוקד אני כבר לא מפוזר לכל מיני כיוונים אספתי את החלקים שלי ואני ממוקד וכשאני ממוקד אז אני כמו חץ מכוון אל המטרה ופה אם אני אמ נמצא א מתוך מקום טוב אז אני רק שלם עם עצמי וטוב לי ואני אני מסוגל להגיד מי אני, אבל לעתים יש אנשים שלוקחים את זה למקום לא טוב ופה הם הם עברו מחולי אחד לחולי אחר, מחולי של כלום לחולי של גאווה וזה נובע מאותו מקום, ממקום של רוצה הכרה. כשאנחנו מדברים על ערך עצמי ועל שלמות פנימית, אנחנו רוצים הכרה אבל הכרה שלי בעצמי. אבל זה משהו

שאנחנו תמיד רוצים אותו. זה לא משהו שאוקי, יש לי אותו, סימנתי על זה V. אני אמשיך הלאה. יש הרבה מעברים בחיים שהם בין מקום של הלקה עצמית שזה יכול לנבוע מגאווה למשל א למקום של אה

אני עוד לא בשלמות אבל אני שלמה.

כן. אבל תעצרי. יש פה משהו מאוד מעניין במה שאת אומרת שגאווה נובעת מהלקאה.

לא שהלקאה נובעת.

הלקאה נובעת מגאווה. כן. ויהיו אנשים שינסו רגע להקשיב למה שאמרת ולא יצליחו להבין אבל זה כל כך מדויק. כיוון שהלקאה נובעת מתוך המקום הזה של איך עשיתי דבר כזה א איך קרה לי דבר כזה ומדובר באגו

כן כי כאילו לי זה לא יכול לקרות מה זאת אומרת אני מצפה לתוצאה מסוימת

כביכול לא עמדתי בתוצאה שלה אני מצפה אז אני לא יכולה לסבול את זה לגמרי מגיע ממקום של אגו כי לא לא עמדתי באיזשהו סטנדרט זה לא מקום של אה להקות על חטא או להשתפר או להיות טוב יותר. זה מקום של לי זה לא היה צריך לקרות מלכתחילה. זה ההלקאה. אז א אני דווקא הרגשתי שזה דוגמה שהיא שווה לכל נפש. זאת אומרת שלא

לא כי אנשים לא לגמרי מבינים. הם חושבים שההלקעה העצמית זה בן אדם שהוא א שופט את עצמו מתוך מקום טוב. לא. אם אתה א רוצה רוצה לעבוד על המקום השלם שלך אז אתה לא תשאל איך זה קרה לי אלא אני רוצה לתקן. יכול להיות שמה מקום של איך זה קרה לי שהוא לא יהיה אני ככה מהרהרת בזה יכול להיות שיהיה מקום של איך זה קרה לי

כאילו ב

והוא לא יהיה מתוך מקום של אגו אלא מתוך מקום של חיפוש פנימי של רצון

של מה היה כאן רגע שלא אה

של רצון לעשות טוב עם עצמי כן יכול להיות לא רק כמו שציפיתי אלא באמת ממקום של א להבין מה

של תפקש לי נפלתי ואני רוצה לעזור לעצמי אבל

אז באמת זה גבול דק זה באמת דוגמה לגבול דק שעושה לנו מעבר

בין בין רצון לשלמות פנימית לבין איזשהו מקום של גבוהות הלב לא נכונה וזה מאוד חשוב לשים לב באמת לנקודות האלה כי אם אני מטפל בחולי החולי שנקרא א א חוסר של ערך עצמי ותחושת כלום ואני מטפל בחולי הזה אז אני ארגיש טוב עם עצמי ואני אדע לשים את זה במינונים הנכונים אבל אם אני לא טיפלתי בחולי אלא הבאתי את עצמי למצב של שלמות אז אני נמצא עברתי כמו שאמרנו מחולי אחד לחולי אחר זה החול זה חולי אני שמה לב וזה בטח לא במקרה זאת אומרת זה ממש מצב שמגדירים אותו בעולם הנפש חוסר ערך עצמי זה חולי

זה ממש זה כשאנחנו מדברים על חולי נפש אנחנו לא מדברים על אנשים שצריכים כרגע ללכת לעזור לעצמה ולהתאשפז במקום כן הרמבם מדבר על חולי הנפש כמשהו מאוד מעניין הוא טוען שיש חוליג הגוף ויש חולי הנפש כגודל חולי הגוף. כך יכול להיות גודל חולי הנפש. והוא מביא שאנשים שלא יודעים להבדיל בין מר למתוק, הוא נותן את זה גם בין מצווה לעבירה, אבל הם שיש הם הם לא יודעים לראות את הדברים בצורה הנכונה, זאת אומרת,

בצורה מידתית. בגלל זה הוא קורא לזה מידות.

בדיוק. נכון. וזה חולי הנפש. והנפש הזאת לא צריכה ללכת להתאשפז. הנפש הזאתי היא היא קרה לה משהו שגרם לה לביטול עצמי, לחוסר ערך, א לפחדים וחרדות. אגב, אנשים מדברים על על חרדות כאל חולי. חרדה היא היא להפך היא תוצאה של נפש בריאה שמדברת.

זה מנגנון הגנה. אני זוכרת שעסקנו בזה בהרחבה באחת התוכניות וזה בעצם בא להגן עלינו. אז זאת אומרת מה שיש כאן זה חוסר איזון. זה חוסר מידתיות אם אנחנו ניקח את לשונו של הרמב"ם וכשאנחנו מחזירים לתוך זה את האיזון הנכון אז אנחנו מגיעים למצב הזה של לא שלמות כי שלמות זה רק הקדוש ברוך הוא אלא להיות שלמים עם עצמנו יותר החלקים שלי אני שלם עם סך החלקים שלי

או יותר בהתקדמות לקראת המקום היותר שלם בוא נקרא לזה ככה אבל א

הייתי קוראת לזה למקום היותר משלים זאת אומרת אני משלימה מה עם מי שאני מקבלת את עצמי ומשם אני הופך להיות שלם כביכול מתוך זה שאני משלים עם מי שאני מתוך זה שאני מקבל את עצמי אני מוכן לקבל את כל המקומות ה

הלא שלמים

והפסיכיים כביכול שנקרא להם ווא אני הופך להיות שלם

אז אני עוד נקודה שאני אשמח שאנחנו ניגע בה ונרחיב אותה גם כן בהמשך ואני בטוחה שיהיה לנו גם שאלות מהצופים בעניין הזה של שוב גבול דק בין המקום מקום הזה של להיות שלם עם עצמי למקום של השלמה אבל לא שהיא לא טובה של השלמה כי אוקיי טוב נו ככה זה וזהו זה יש פה גם כן הבדל דק

בין בין א להשלים ממקום שטוב לי ואני מקבלת את עצמי ויש לי חמלה כלפי עצמי לבין מקום של כזה יאוש ועוזלת יד אז זה גם כן

ויש עוד ויש עוד מקום שאפשר לכוון אותו בין המקום בוא ניקח את הסנטר וממנו ניקח את השתלכות לכאן או לכאן. יש את המקום של אני שלם, אני בחמלה עם עצמי וטוב לי. לעומת מישהו שאין לו כלום עם עצמו או שהוא זה לעומת אדם שבא ואומר אני עכשיו שלם וטוב לי ואני מקבל את עצמי אני לא מאמינה לו. כן? כי אם טוב לך ושלם לך אז אתה אז אתה בסנטרה לא צריך להציר את זה.

אתה לא צריך לצעוק את זה. זה משהו מאוד פנימי ושקט.

כן. נכון. ויש את המושג הזה של סנטר היום שהוא נורא נורא רווח והמון משתמשים בו. ואז א כשבאים ואומרים לי יש לה סנטר, איך את יודעת שיש לה סנטר? כי היא כל הזמן מדברת את הסנטר שלה. אם היא מדברת את הסנטר שלה, זאת אומרת שזה בדיוק מה שאין לה. כי כשאנחנו מדברים כל כך הרבה את הדברים האלה, זה אומר שאנחנו צריכים להוכיח שזה קיים בתוכנו. אם זה קיים בתוכך, אתה לא צריך לומר.

בוא נגדיר לרגע מה מה הכוונה באמת סנטר למי שהמושג לא רוח אצלו.

אוקיי, סנטר זאת אומרת שיש לך איזשהו מרכוז פנימי. יש דברים שאתה הולך לפיהם. הם הם הם הם אתה אתה חי על פיהם, אתה מתנהג על פיהם ווכל ההוויה שלך היא מול הסנטר הזה. זאת אומרת זה איזשהו עמוד שדרה פנימי שאנחנו קוראים לו סנטר שאתה סובב סביבו.

מה זה בעצם ערכים? כי זה מה

כביכול כן ערכים שהם שלך או א דברים שאתה מאמין בהם איזה שהם אמונות פנימיות וערכים שהם שלך אבל אז כשזה קיים אצלך אתה לא צריך להגיד את זה כל הזמן אתה גם יכול לומר את זה כשאתה כבר רוצה לומר את זה אתה לא מנופף בזה אתה פשוט יכול לומר את זה

כן כי אנחנו כאילו בדיוק נמצאים כל ההתרחשות מסביבנו וכל ההתנהלות שאנחנו נמצאים בתוכה לא רק מסביבנו היא בעצם כל הזמן להחצין, לצעוק את מה שאתה, להפגין את מה שאתה, כי אם לא אז אני לא אראה, לא יראו אותי, אני לא אהיה נוכח, אני לא אהיה קיים. והרי הרי אמרנו שהערך העצמי הוא הרבה פעמים כשהוא לא מכוון, נכון, הוא נובע מרצון להכרה,

תוצאה של הכרה, נכון? אז בן אדם שהוא מרגיש שיש לו הכרה הוא כביכול לא צריך לרדוף אחריה אבל

כשיש לו הכרה פנימית אז היא קיימת אז

אז היא קיימת אבל אנחנו בדיוק ההפך מזה זאת אומרת אני חושבת שכל אחד מהמקום שלו בעשייה שלו רוצה שיכירו בו והדרך של כולנו היום לעשות את זה זה הרשתות החברתיות זה אחצנה זה זה צעקה

נכון אנחנו לא המצאנו את זה אברהם מסלו לפני שנים ארוכות מאוד עוד בפירמידה שלו, בפירמידת הצרכים של של האדם, הוא שם את זה במקום שלישי את ההכרה. ההכרה ש ההכרה שאדם זקוק לה על ידי החברה. זאת אומרת

לפני כמה זמן זה היה?

אוי אני לא זוכר לא יודעת להגיד לך ב לא לא לא שנים שנים

כי היום נראה לי היו הופכים לו את המשולש כי זה הרי לא את מסכימה איתי?

לא לא אב הוא שם את זה במקום שלישי. אנחנו עדיין אנחנו יכולים להגיד שאחרי אם אני לא טע יש שמה מכסה וכאילו צרכים ממש ממש בסיסיים אוכל שתייה ובמקום השלישי מגיעה הכרה אחרי ידי החברה כן כן ואז בעצם הוא המציא את זה הוא דיבר על זה כאילו המציא הוא גילה לנו את זה כבר לפני שנים רבות מאוד ואנחנו עדיין נמצאים שם אבל

בגלל שאנחנו בדור של כל כך הרבה מודעות ואנחנו באים ושואלים האם אני מוכן להיות כזה תלוי חברה כיוון שהחברה עלתה לנו עד לפה

אתה יודע מה אפילו לא עלתה לנו אנחנו פשוט מוצפים בזה,

נכון?

זה אנחנו שוחים בזה ונמצאים בזה ואתה יודעת מה? גם אי אפשר להתעלם מזה ולהגיד אני לא שם.

אוקיי. אוקיי. אבל עכשיו אני אשאל את השאלה האם אתה רוצה להיות תלוי בזה כל כך הרבה?

אז עוד פעם אנחנו עומדות כאן על הבדל דק. על הבדל דק שהאם להיות שם ולחפש את ההכרה ולרצות בהכרה הופך אותי להיות תלות. אז אני רוצה להשתמש במשהו שאומר הרב נוח וינברג. הרב נוח וינברג מדבר על זה שכולנו זקוקים לחברים והוא אומר אבל אתה הולך לגלות משהו מאוד מעניין. הוא פותח פרק ככה חדש. אני לא זוכרת את השם של הפרק והוא אומר תראו שבו עם עצמכם לשיחה בהבטחה. הוא אומר זא תהיה השיחה המעניינת ביותר שהייתה לכם כיוון שאתם האדם הכי מעניין שתפגשו עבר. עכשיו אני באה ואומרת דבר כזה, נכון שאנחנו זקוקים בהכרה של החברה, אבל האם אנחנו מוכנים רגע לפני שאנחנו מבקשים את הכרת החברה להיות מוכנים לקבל את ההכרה שלנו עצמנו,

בעצמנו, ואז להיות פחות חייבים את החברה. החברה תהיה. אבל אמר לי פעם מישהו כשהתחלתי התחילו לשו חומרים שלי במדיה ואז ראיתי שאנשים הגיבו לאיזשהו סרטון עכשיו אני לא מעלה את הדברים שלי ופתאום יצא לי שהסתכלתי בתגובות וזה שבר אותי מאוד ואמרתי מה יש אנשים שאומרים דברים כל כך לא טובים ואנחנו זקוקים להכרה של הסביבה

איזה לא מחוסנת את היית

וואי ואני לא חושבת שאפילו היום אני מחוסנת ואני שמחה שאני ואז אמר לי מישהו משהו מאוד יפה. הוא אמר, "תקשיבי, העניין הוא את מה אכפת לך? מדברים עלייך, מדברים עלייך טוב, מדברים עלייך אה, זה אומר שאת קיימת." ואמרתי לעצמי, אני לא רוצה להיות שם. אני לא רוצה להיות נתמכת על ידי החברה כדי להיות מי שאני. אני רוצה להיות אני בעיני עצמי קודם כל וברגע שיש לנו את ההכרה ושהינסו אותי העולם כשיש לנו את ההכרה שלנו בעצמנו אז זה יהיה נחמד שאנשים יצטרפו לחגיגת האהבה העצמית אבל זה לא יהיה חייב זה כמו שדיברנו על זה שרן ובר נותן את ה עד כמה אני יכול להיות תלוי אז זה כמו בתפילת 18 כמה מותר לי להישאן

על הקדוש ברוך הוא עד אין סוף

לא לא כמה מותר לי להישאן נגיד בתפילת 18 אסור לנו להיש כן על פי ההלכה אסור לנו להישאן לא אמורה להישאן כן

כן אבל האם מותר לנו א ליגוע בשולחן או משהו ואז הוא אומר כן ההלכה אומרת כן עד כמה אם יקחו לי את השולחן שנמצא לפניי שאני ככה נצמדת אליו

אני עדיין נשארת עומדת ופה זה המבחן שלנו

האם אני נשארת עומדת כשהחברה קטלה אותי

אם אני תלויה רק בחברה אז בכלל לא

תראי זה קצת קיצוני להגיד תלות כי כי זה לא אותו דבר. הנה עובדה שאת מספרת על עצמך שזה שבר אותך. אז מה? אז את תלויה? את מתארת את עצמך שאת בכלל לא ש

אבל אם זה שובר אותנו אם זה שובר אותנו זאת אומרת נכון יכול להיות שאלה באו זה גם יכול להיות משהו נקודתי. זה גם יכול להיות עד כמה זה

וגם באיזה נושא זה היה.

יפה. זה בדיוק בדיוק הבלה מינון אבל כש אתה מעלה תוכן למדיה כן אז אתה מצפה אתה מצפה שכולם יגידו וואי איזה מדהים את זה אתה לא מעלה תוכן מראש אה האמת שכן יש כאלה שמעלים תוכן מאוד פרובוקטיבי או מאוד

זהו זה כל כך א כאילו שווה לעשות על זה אפילו שיחה בפני עצמה כי זה

זה מסתאיף מאוד כי זה באמת גם תלוי בן אדם א תלוי המטרות שלו לפעמים התוכן שמעלים הוא יותר גדול מהאדם שמעלה אותו. זאת אומרת, אני יכולה להרגיש שיש לי עכשיו מסר והוא כל כך יותר חשוב לי

ממה שיגידו עליי,

מאיך אני אראה, ממה.

אז זה אומר זאת הדוגמה, זאת הדוגמה של אני העליתי כי הרגשתי צורך פנימי ולא משנה מה יגידו. זאת אומרת אני לא נתמכת בחברה.

לא, אבל זה לא נכון להגיד לא משנה מה יגידו. אדם הוא ייצור חברתי. אפילו אני עוד פעם את את העלת את זה את מעלה את עצמך כדוגמה שזה שבר אותך ואת לא בן אדם עד כמה שאני מכירה אותך שנמצא בתוך רשתות חברתיות ומסתכלת ועוקבת ו כאילו מההכרות שלי איתך אני מבינה שאת לא שם אבל בכל זאת כשנחספת לזה וכשזה נגע בך ברור

אז אנחנו יצורים חברתיים אבל זה לא אותנו לתלויים חברתיים אז אנחנו יצורים חברתיים מהתחלה מהבסיס שלנו אנחנו ייצורים חברתיים אנחנו נולדים לזוג הורים ובית, לא כמו בעלי החיים שמספר ימים אחר כך או מספר שבועות תלוי לפי איזה בעל חיים הם

עוד יותר מזה כל המצוות ההתפתחות החברתית שלנו זה חברתי

נכון אנחנו טיפוסים חברתיים עכשיו השאלה האם אני שם את כל יהבי בחברה האם אני פרט מוגדר בתוך החברה או שאני חלק מחברה אם אני פרט מוגדר בתוך חברה זאת אומרת שכשיזיז לי את השולחן אני לא אמות אבל אם אין לי את ההגדרה שלי עצמי אז ברגע שהחברה תצייץ לכיווני אני נשבר אני מת אני לא יכול

שוב כאב דק באמת יש פה הרבה הרבה הרבה קווים שקל מאוד להיות בשניה

לגמרי לגמרי לגמרי וזה אני חושבת שהחיים הם ניסיון אחד גדול אתה חווה במהלך החיים המון המון המון ניסיונות וכל ניסיון יביא אותך ל ניסיון הנה אנחנו פרשת מטות משאי אומר השפת אמת כל כך יפה על פרשת משאי הוא אומר שיש לנו א בעצם משאות שאנחנו נעבור במהלך כל החיים שלנו ווכתוב אלה מסאים למוצאים ואלה מוצאים למסאים יש פה כפילות והכפילות הזאת מאוד מעניינת הוא אומר שהסיום מסע של אתמול הוא המוצא של המסע של מחר וואתה כל הזמן מתגלגל ממס מסע למסע, ממוצע למסע, ממוסע למצע, למוצע וכולי. כי באמת אנחנו כל הזמן כדי לוודא את הקווים הדקים האלה, כדי להגדיר את עצמנו טוב יותר, הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לפה כחומר גלם ואנחנו

עסוקים בהגדרות. אם אני אסתכל על היהלום, כן, שמגיע כחומר גלם וכל הזמן מסתטים אותו, בעצם מגדירים בצורת היהלום, וזה מה שאנחנו עושים כל הזמן, זה לחתוך מפה ולסתט מכאן ואם לא, אז אנחנו פשוט חומר גלם. זה מעניין שאת מביאה דווקא את ה השוואה הזאת, את הדימוי הזה, כי אני זוכרת שבאחת ההרצאות שלו, הרב זמיר כהן שליטה אה השתמש בזה דווקא לחינוך ילדים, אבל זה נכון גם לנפש שלנו פנימה שאנחנו צריכים באמת להתייחס לנשמות של הילדים שלנו כאל יהלומים, כאל חומר גלם שהוא הוא בא עם כל הערך, הוא בא עם כל הזוהר, הוא בא עם עם ומה אנחנו צריכים לעשות בכלים דקים ובצורה חירוגית וזהרורית א א לטפל ולסתט וכמו שמתנהגים עם יהלום אז אותו דבר זה גם הנפש שלנו אני תמיד אומרת ש

ש שזה לא מה שאנחנו לומדים על הילדים אנחנו לומדים גם על עצמנו ותמיד חינוך ילדים מתחיל בזוגיות טובה זה המתנה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו למה כי זה קודם כל החינוך העצמי שלי זה קודם כל האווירה בבית זה וזה מזה זה מושפע אז זה הכלים חירוגים זה יהלומים ככה אנחנו צריכים גם להתייחס לעצמנו אפרופו ערך עצמי זה זה משמה זה מתחיל משם הכל מתחיל ככה אנחנו יכולים להעביר את זה גם הלאה

לחלוטין והייתה לי סדנה מאוד מעניינת כמה שנים א בשולחה החרדיית של הרווחה בירושלים וכל יולי אוגוסט היינו היינו עושים מפגשים שקראנו להם ללכת בעקבות הלב בדקנו א לאיפה אנחנו לוקחים את עצמנו בעקבות הרצון שלנו באהבה אז אהבה מול אבא ואמא אהבה מול החברה אהבה מול מערכת החינוך זה ממש כל מפגש נתן משהו אחר אהבה מול מול הרחוב א עד איפה זה לקח אותנו כמה בנות נתנו את עצמם ברחוב וכולי וברווחה כמו ברווחה אז כשאני נכנסת כמישהי חיצונית חייבת להיות איתי מדריכה עכשיו בגלל שיודעים שאני טיפוס מאוד בעייתי אז שם היו עושים איזשהו היו עושים איזשהו חוזה. בחוזה כל אחת הייתה צריכה לחתום שהיא לא משתפת שום דבר ממה שקורה שם.

ואני עמדתי על רגליים אחוריות ואמרתי לא יקום ולא יהיה. כל הבנות הם בנות כמוני. מה זה אומר? בנות שהתמודדו מתמודדות בעבר שלהם או בהווה שלהם ואני לא הייתי מסוגלת שיתנו להם חוזה כי בתחושה שלי חוזה הוא הבעת חוסר אמון מראש. אני לא מאמין בך שאתה תעשה את זה ולכן אתה צריך לחתום לי. ואני התעקשתי שאני רוצה מילה של כבוד. כן, דיברנו על זה בתחילת המפגשים שחשוב לי שתהיה כאן מילה של כבוד. כל אחת אף אחד לא אומרת, לא נותנת לי את המילה שלה, אבל כל אחת בתוכה נותנת לעצמה את מילת הכבוד הזאתי והמשכנו עלה. לא נתתי לזה יותר מדי מקום, כי באמת אני חושבת שזה מכוער.

לא, זה גם אמון שהוא הוא נבנה מעבר למילים, מעבר למה שכשאתה מאמין אתה בונה אמון. אז זו דוגמה אישית. בקיצור ואז הייתה איתי ככה מדריכה שנמצאת ואנחנו ככה מתחילות להעביר את הסדנה ואחרי ארבעה מפגשים א סליחה בסוף הסדנה הגיעה המנהלת של המקום והיא הייתה נורא בלחץ מאיך אני איך נעביר את זה כי אני ידועה כמחטת סדרתית בנפש ונורא פחדה שנעשה את זה יותר מדי ואז היא שאלה את הבנות וכמה מישהי ואני לוקחת את זה איתי כל הזמן היא שאלה אותה איך הרגשת ואז היא אמרה לה זה היה כמו ניתוח לב פתוח עם איזמל דק וואי כל כך אהבתי את הדימוי הזה וזה מה שאנחנו צריכים לעשות כל הזמן כיוון שהקדוש ברוך הוא נתן לנו באמת אותנו כחומר גלם

והוא מבקש תחתי כי תגלי עולמות מדהימים תחתי אבל תעשי את זה בעדינות כי שוב הגבול הדק בין לחטת בעדינות עם הזמל דק לבין הלקה עצמית

אז העיר הנדרשת כשאנחנו נוגעים בנפש

כן

וזאת נקודה שהיא באמת מאוד חשובה ומשמעותית גם אנחנו כאן כשאנחנו אנחנו פותחים נושאים וכל אחד זה מציף אותו. אני בטוחה גם את הצופים בבית והשאלות שצפות לכם כאן. כאן זה המקום שבאמת אתם יכולים א להרגיש מקום בטוח לשאלות שלכם, לנושאים שמתעוררים בכם כשאתם שומעים ככה את הנושאים שעולים אצלנו כאן. והנושא הזה של הערך עצמי אני חושבת שהוא באמת מה שמוביל א את הנפש שלנו לאיך אנחנו פועלים בעולם. כי זה לא אותו דבר. אפילו, את יודעת, זה משתנה בתקופות בחיים. זה משתנה אפילו מיום ליום. יש יום שאת יותר באנרגיה טובה ואת יותר בטוחה בעצמך ואת יותר מרגישה שהולך לך. זה גם באיזשהו מקום נוגע על הערך העצמי.

זאת אומרת, לא כל הימים שווים, לא כל התקופות בחיים הם שוות, לכל אחד יש עליות וירידות. אבל השאלה, כמו שאמרת את זה קודם, מה הסנטר שלנו? איפה זה באמת עומד? כי גם אם יש תזוזות לכאן או לכאן הם מינוריות. זה לא משהו שיפיל אותנו לקרשים.

נכון? וכבר קבעו בני דוד הערבים את המושג יום אסה ליום באסל. אז באמת יש לך יום כזה ויש לך יום כזה אבל אם יש לך את הסנטר אז אתה לא אתה לא מתרחק מדי אתה נשאר קרוב ואז אתה חוזר לנקודת המוצא. נקודת המוצא שלך היא סיום המסע הקודם. אתה לא תחזור אחורה. כמו שאמרנו על הספירלה. כן. זה הספירלה היא עולה נראה לנו שאנחנו חוזרים בדיוק ואז יש לנו כל הזמן את התנועה המגביהה המתקדמת וככה אנחנו ככה אנחנו עובדים בחיים האלה אפילו שנראה מה עוד פעם חזרתי לשם

אגב כשאני רואה לנגד עיניי את הספירלה הזאת שאת אומרת אני אומרת גם אם יש איזשהיא תלטלה שגורמת לנו קצת לשגת לאחור בספירלה זה לא כמו מגלשה שיורדים ממש עד למטה בחזרה זה מקסימום נעצרים בסיבוב, הולכים קצת אחורה, נעצרים בסיבוב. אתה מה ש מתכוונת? ואז כאילו זהו עולים חזרה. התנועה היא תמיד כלפי מעלה. וזה מאוד יפה כי לדעת שככה אנחנו בנויים.

גם לא לחלש מעצם זה שמשהו מטלטל אותנו. כי אמרנו מסע,

החיים זה מסע.

מי אמר את זה? נובה התלאות. הרמב"ם או רבנו בחיי אחד הגדולים שהגדיר שהחיים העולם הזה זה נובה התלאות זה מקום שבאמת אנחנו עוברים תלאות והנפש שלנו עוברת על טלות אבל כשיש לנו את את החוסן הזה את החוזק הנפשי הזה את המקום של הערך העצמי שבעצם ממה הוא נובע ממה הוא נובע ממה ממה אני יכולה לבוא ולהגיד על עצמי שיש לי ערך עצמי אם אני לא יודעת ואני לא מחוברת לזה זה שיש בתוכי נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל. מאיפה יהיה לי את הכוח הזה? כאילו אם אין את הידיעה הזאת אז נשארנו רק עם האגו.

אין אין זה כל כך אה

זה שטחי מאוד אבל כשאני יודעת שהערך שלי הוא אפילו לא שלי. זה לא משהו שלי עצמי. זה משהו שקיבלתי במתנה לא אחר מאשר מבורא עולם. אז גם המקום הזה של הגאווה, של ההלקאה העצמית שעומדת כנגד, של האגו, של כל הדברים האלה, זה מרגיש כמו משהו שאין לך אפילו את הזכות להיות במקום כזה.

זה מאזן אותך כל הזמן. אתה זוכר מאין אם באת, זה מאזן אותך. כן. הנקודה כאן היא שהנשמה היא אמא שמגדירה את הערך שלנו, אבל היא ניתנה לנו במתנה מבורא עולם. זאת אומרת זה אפילו לא שלנו כדי שאנחנו ניקח ונזלזל בזה או כדי שאנחנו ניקח ונעדיר את זה. זה פשוט מעצם היותנו בדיוק וזה נותן לנו לא לעבור את החבל הדק. עכשיו אם אנחנו מדברים באמת על זה שאנחנו טיפוסים חברתיים שאמרתי לזה קודם ואולי כדאי שנדייק את זה עוד אם אנחנו טיפוסים חברתיים אנחנו תלוי חברה זאת עובדה מה יכול לעזור לנו מול זה אז שתנו מכירות את הרעיון שאת יוצאת להרצאה ואת מתכוננת כל כולך לעתים את מתכוננת יותר לעתים פחות אבל את רוצה לתת את הכי טוב שאת

יכולה לא כי משלמים לך ואת רוצה אלא כי עצם היותינו רוצים הכרה וכשמאשרים אותנו אז אנחנו מאושרות כן עכשיו נמר שיצאת מהרצאה והעירו לך היה שם משהו לא טוב זה שובר זה לא שובר כן זה מביא אותך זה לא נעים לך אם אתה נזכר רגע שנייה אני קיים פה זה שאמ אמרו לי כך וכך אוקיי כבוד במקומה מונח אבל שנייה בואי רגע ניגש נראה לחשוב בצורה מחושבת צלולה מה היה שם האם מה שהיא אמרה צודק אוקיי ובמידה וכן אני יכולה לשנות זה לא נעים אבל מה אני צריכה ללמוד מכאן ובמידה ולא אז אני מסוגלת להגיד לעצמי את היית טובה כך כמו שאת ולקבל את זה אז זה בעצם לזכור אותי למול החברה ולא החברה בעצם יוצרת אותי. אין לי פה בעצם את האבן בוחן

הזאת ששמה אותי במקום שלת לי ציון כי כל עוד אני יודעת שאני עשיתי את ההשתדלות שלי, נתתי את ה-100% שלי אז אז אני גם אהיה שלמה עם מול הערות מול כל מול חוסר הצלחה זאת אומרת אני יודעת שעשיתי את ה-100% שלי נכון לגמרי

הצלחה זה כבר עד שהקדוש ברוך הוא אבל זה לא ממקום

א איך נגיד את זה לא ממקום עצלני זה לא ממקום של א אלא ממקום שאת צריכה באמת באמת להיות שלמה עם עצמך שנתת את את המס זה חזק זה שוב פעם הבדל דק שנייה עוד שנייה אני רוצה לגעת בו אבל בעל הסולם מדבר על זה שיש יש את האבן השואבת הוא אומר האבן השואבת הגדולה ביותר בעולם אומר בעל הסולם זה ה המקום הזה שלנו בצורך של החברה ההכרה של החברה שאנחנו רוצים והוא אומר זאת האבן השואבת הגדולה והמסוכנת ביותר שיש עכשיו וזה היה א נקודה ואני רוצה רגע לעבור למה שאת אומרת למקום של כשאני אומרת ש א אני שמה בעצם את האיזונים האלה נכון כך אמרת זה לא ממקום של עצלנות אלא ממקום של ידיעה פה שוב קל ליפול קשה לי לשנות ואז אני אומרת לא אני יודעת מי אני אני

זה זה אפילו יותר מעצלנות זאת הדחקה כי אני לא מסוגל לעבוד על זה ואז אני אומר לא לא לא ועצלות הרבה פעמים קורה בהדחקה מוכן לזה אם אני באמת אה מוכנה מוכנה לשמוע, לקבל

אם אני מוכנה אפילו לעבוד עם עצמי. אוקיי, אני קשה לנו לפעמים לקבל או לשמוע אבל כבר שמעתי אין מה לעשות, זה כבר קרה ואני מוכנה להסתכל פנימה בלי לפחד. אם אני לא מוכנה להסתכל פנימה, זאת הדחקה. עצלנות נובעת הרבה פעמים מההדחקה או אני לא רוצה לעבור, אין לי כוח, עזבו אותי, לא, לא בא לי. וכי זה קשה לי להתמודד,

להתמודד מול הדבר הזה. זה להסתכל לעצמנו בעיניים

בדיוק. ושם המשחק 24 שעות זאת אמת פנימית להסתכל על עצמי בעיניים להיות מסוגלת להודות כשאני בסדר וכשאני לא בסדר להיות מסוגלת לקבל את עצמי עכשיו אם אני יש לי קבלה עצמית אז אני לא תהיה אני אני לא כל כך אב אם אני אמצא דברים שאני לא בסדר בהם עם הזמן זה יהפוך להיות אפילו מעניין כי או וואו יש פה עוד משהו שאני יכולה לעבוד עם עצמי

כשאנחנו הופכים את זה באמת ל למקום של א התבונן ננות פנימית לצורך למידה, לא לצורך אפירה. אני מרגישה שאנחנו תוך כדי בית אחרונות כאן לשאלות, תוך כדי שהצופים בוודאי זה עולה בהם, אבל אנחנו הבטחנו שאנחנו נתייחס לשאלות שלכם, אז אנחנו ניגש לשאלה הראשונה א בלי לשכוח את כל הנקודות שעוד אמרנו שנרחיב עליהם בעזרת השם. אה, בוא נראה. יש כאן אישה בת 38 ששואלת, "מאז שאני קטנה, הרגשתי שאני צריכה להתחבה, לא להחצין, לא להתבלט, אבל היום זה מרגיש שכדי להצליח בחיים צריך בדיוק את ההפך. אני קצת הולכת לאיבוד עם הענווה, עם הגאווה. מה האיזון הנכון?

הרב נוח ויינברג אומר, אני מצטטת אותו היום. היום אני עושה לו ממש אה הוא אומר ככה ענווה היא לא תסביך נחיתות ענווה היא עשיית הדבר נכון הוא מדבר על משה רבינו שמשה רבינו נחשב הענב מכולם ואם כל זה היה מסוגל לבוא לפרעה ולהגיד לו שלח את המי מי אתה כאילו פרעה יכול להסתכל עליו ולהג מי אתה חושב שאתה משה רבנו יודע מי הוא גם יודע את הנקודה שדיברת עליה קודם את המקום הפנימי שלי שהוא חלק אלוק ממל ואני באה עם זה אז כשאנחנו אנחנו מדברים על ענווה. ענווה היא לא להיות מסכן ודח ואני לא זה תסביך נחיתות.

אוקיי? מודל דק.

זה לא מה שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו. דע מה השם אלוקיך דורש מימח. כי אם עשיית זה וזה וזה וזה ואז אתה בודק ואתה אומר האם אני הולך בדרך השם? אני עושה כך וכך וכך. אתה תהיה חייב לספר לעצמך איזה דברים אתה עושה בשם השם. ואז אתה מסתכלת אומר רגע אני לא גאבתן כי אני אומר שעכשיו אני עושה צדקה וחסד ואני עושה כל מה שהשם אתה תהיה חייב להכיר בערך שלך כדי לדעת אם אתה עושה את הדבר הנכון לא לי לא אני לא עושה את הדבר הנכון לא אני לא בדרך השם לא אני לא נמצא שם תהיה חייב להכיר בערך שלך כשמישהי פה אומרת א הבנתי שהיום כדי להיות במדיה ולהצליח אז אני אז אני חייבת להראות את עצמי שוב האם אם זה הדבר הנכון? ופה נשאלת

שאלה נוספת. האם להיות במדיה זה להראות את עצמי? אני מחוברת לעצמי, אני אוהבת להיות במדיה, אני לא אוהבת להיות במדיה, אני עושה את זה כדי למצוא חן בעיני החברה או כדי להצליח אצל החברה? אז זאת אומרת שאני מנותקת מהדברים שאני מאמינה בהם ואני בעצם נופלת לידיים של החברה ואנחנו זה האבן השואבת שדיברנו עליה. אדם צריך לבדוק אם הוא חי בעלימה עם עצמו, האם אני מחובר למה שאני עושה, האם זה נכון לי, האם אני נמצא שם, האם יש לי חדות עשייה בתוך מה שאני עושה סיפור?

בד בדיוק בדיוק, בדיוק ואני צרך לשאול את עצמי כל הזמן. קצת ישבתי עם מישהי לפני שהגעתי לכאן והסתימה לנו הפגישה וזה הזמן שאני אוכלת את ה את הארוחת ערב שלי וקם נחה קצת ולא סיימנו עדיין לדבר ו היא אמרה אני צריכה ללכת ובאוטומט שלי אמרתי לה ידעתי שהיא רוצה עוד להמשיך לדבר באוטומט שלי אמרתי לה את לא צריכה ושאלתי את עצמי רגע תוך כדי ככה עצרתי לכמה שניות כדי ל להיות מכוונת ואמרתי לעצמי היא באמת לא צריכה, זה בסדר לך והקשבתי לעצמי האם זה בסדר לי ושאלתי את עצמי למה זה בסדר לך ואני איתי כי היא לא קפתה את עצמה היא שאלה וכששואלים אותי אז אני מרגישה שאני קיימת כן

וזה היה לי בסדר וראיתי שלא נוח לה אחר כך היא קצת גמגמה ואמרתי אני יודעת מה את מרגישה את לא בנוח כי אז היא רק כן כי נגמר לנו הזמן אמרתי לה אני יודעת וגם שיתפתי אותה אמרתי לה בכל מקרה אני אסכים אבל כאן הסכמתי כי את שאלת יפה.

אוקיי. אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את עצמנו ולהיות בטוחים שאנחנו נמצאים במקום שהוא נכון לנו. באמת לימדו אותנו כשהיינו ילדים קטנים שאנחנו צריכים לעשות צדקה וחסד ואהבת לרעך כמוך. אבל ואהבת לרעך כמוך והצדקה וחסד אני אהיה ירך קודמי והואהבת לרעך כמוך אתה צריך לאהוב את החבר כמוך כמו שאתה אוהב את עצמך. אם לא תאהב את עצמך לא תדע איך זה לאהוב אנשים אחרים וכשאתה כללים עליה אתה יכול לתת לאנשים אחרים אז תבדוק רגע איפה אתה נמצא כי אחר כך יגמר לך

גבול דק בין הריצוי לבין המקום הזה של נתינה וחסד

שזה לא אותו דבר בכלל בדיוק לגמרי לא ואז אנחנו כל הזמן במינונים כמו שאמרת הרמבם אמר על המידות אנחנו במינונים כדי שנגיע לאיזון בנפש אנחנו חייבים לבדוק את המינונים האלה

וזה על ידי זה שאילת שאלות שאנחנו שואלים ממש את עצמנו זה לא איזה תהליך סבוך וקשה פשוט מאוד

כי אם לא נעשה את זה אנחנו נגיע למצב של קריסה כי כשאנחנו חיים בחוסר עלמה עם עצמנו בעצם אנחנו נשחקים אני רוצה משהו אחד ואני עושה משהו אחר וכל הזמן גלגלי השיניים האלה פוגעים אחד בשני ונשחקים

ואז אני מגיע לשלב שאני אין לי כוח להתמודד עם החיים לצאת לפעמים אני פשוט נפאמת מהפשטות ש שיש יש לנפש שלנו להציע לנו בתור פתרונות. כאילו לפעמים אה בא איזשהיא התלבטות או איזשהיא בעיה, איזשהו קונפליקט וזה נראה כל כך סבוך וקשה ולפעמים בן אדם מרגיש שהוא לא יכול להוציא את עצמו מהדבר הזה. ואז אפילו בשיחה פשוטה, בהכוונה מקצועית, בשמיעת רעיון, פתאום מקבלים איזשהיא בהירות

לגמרי

איזשהיא א אשרת העלות,כן

העלתה, החושך הזה שגורם לנו לא לראות

ואז מקבלים איזשהיא א א שלווה כזאת פנימית שאפילו אם עוד לא הגענו לפתרון, אבל אנחנו בדרך ויהיה בסדר וזה זה לפעמים דברים באמת באמת פשוטים. אמרנו חולי הנפש בתחילת התוכנית וזה נשמע וואו כבד ומה עכשיו חולי הנפש אבל זה עניין של מינונים זה עניין של להגיע לאיזון הנכון בתוך עצמנו פנימה וזה כל כך אה א כיף אין לי מילה אחרת פשוט לשמוע ממי שבאמת עוסקת בזה ומטפלת לדעת הנה הדרך היא 1 2 3 זה מאוד ברור זה מאוד פשוט הנה אניק קל אומרת לכם זה זה מ

ואת יודעת את אמרת לפני כמה תוכניות אמרת ש ככל שהדברים הם יותר צורך אז הקדוש ברוך הוא עשה אותם יותר זמינים וזולים

נכון

ואחד הדברים הכי מדהימים ש שבאמת אנחנו מגלים זה שמה שהנפש שלנו צריכה זה קיים כאן בלי כסף בלי כלום זה נמצא בתוכך רק תמצא את זה יש רעיון מאוד יפה שאני מקווה שאני אזכור אותו א יש לנו שלוש תקיעות שופר כן תקיעות זה זה תקיעות שלנו עם דברים שנמצאים אצלנו אלינו והם לא באים לידי ביטוי החוצה. תקיעויות גורמים לנו גורמות לנו שבשלב מסוים יהיו לנו כאבים שלא נוכל להתמודד איתם. לא נדע מאיפה הם. תלכי לרופא לא היא לא יודע מה את עוברת. א זה תתפתח איזשהיא דלקת. תתנו לך זריקה לתוך הדלקת. זה לא יעבור, זה יחזור. אז מספרים לנו אנשים שמתמכים בנשימה מעגלית שהתקיעויות האלה הם נוצר נוצרו בגלל דברים שהכנסנו פנימה. אמר לי

פעם דוד קומסקי זכרונו לברכה שהוא היה אחד הגדולים שהתעסקו בנשימה מעגלית אמר תראה יש שלוש תקיעות שופר יש תקיעה שברים תרועה בתורה מובא לנו תקיעה ותרועה שברים לא מופיע יש איזשהו פסקה קטנה באחת מהמסכתות בגמרא ששם מדברים על תרה אבל מה זה תרועה תקיעה הוא אומר זה זה משול לנשימה עמוקה נשימה עמוקה זאתי היא התקיעה את רואה זה בכי נכון

אוקיי

בכי זה הוצאת דבר שהיה תקוע לנו בנשמה או מהנשימה הוא אומר שזה

בכי גם נקרא נהי נהי זה גם כן זה משהו שבא על ידי ביטוי בנשימה אפילו איך שמבטאים את זה זה נהי

יתחילה מלאה יפה יפה ותרועה הוא אומר בלעז ביידי שזו השפה שאני כל כך אוהבת אותה קרחצן זאת נשימה תקועה תגידו מות זה הפירוש

ואז ואז הוא אומר ככה שיש לנו נשימה עמוקה בסדר זה תקיעה זה עובר כן התרועה זה משתחרר בבכי והקרחונה זה נשימה התקועה הזאתי והתקיפ

רמה למי שצריך תרגום חופשי זה רמה זה קרחצן

גדולכן

ואז זה תקוע ואיפה שזה נתקע כי כשאנחנו חוים משהו שהוא קשה לנו כואב לנו אז אנחנו אנחנו כאילו לא נושמים כי זה היה כל כך קשה ואנחנו בעצם מספרים לגוף אתה עכשיו לא נושם אתה חצי מת ולכן כל כך קשה לנו ולכן אנחנו כל כך בורחים ממקומות שהם קשים כי הגוף חצי מת כאילו ולכן אני אומרת כל הזמן כשקורה לנו משהו לא טוב תנשמו תמשיכו לנשום עכשיו קיבל בשורה לא טובה תמשיכי לנשום תבסרי לגוף שהוא ממשיך הכל בסדר הוא לא נתקע כי אחר כך אתה תתמודד עם התקיעות הזאת

מדהים

והקדוש ברוך הוא נתן לנו את האפשרות לפתור את הבחלות שלנו את הבעיות החרוניות שלנו על ידי נשימה פשוטה זולית נראה כל כך מה זה זה מובן מאליו לנו כשאנחנו נושמים יש יש פסוק כל הנשמה תעלהלקל כה על אלוקה זאת אומרת אדם צריך להודות על כל נשימה ונשימה וזה מביא ערך מוסף מה שאת אומרת כאן שבעצם כל נשימה היא יש לה גם משמעות אפילו בתודעה שלנו לא רק בעצם הפיזיות שלה שהיא קיומנו אדם שלא נושם הוא לא חי אז אתה אומרת זה בן לידי ביטוי גם בתודעה בתקיעות בתרועה בתקיעה תקשיבי זה מדהים

כן שיהיה

ובעיקר עשית לי סגירת מעגל עם הקרחצן

אז עכשיו את יודעת מה זה קרחצן אני מבקשת להשתמש בזה

בוודאי זה מושג ש שכנגדו עומדת הרמה

זה כנגד זה הסייל

שלא תכף ישימו לנו מהקונטרול מוזיקה א שמתאימה על קרך

בן בודאי בוודאי אנחנו א תמיד עם אצבע לדופק אז אנחנו בנימן מה זו נצא להתנחת המוזיקלית כמו שאנחנו אוהבים כדי לאפשר לכם ככה לנסח את השאלות שאתם רוצים לשלוח לנו בוואטסאפ למספר שמופיע לכם על המסך כדי שאנחנו נוכל באמת לתת תנועה נשימתית גם לשאלות שלכם שמגיעות אלינו הישאר מהבית כאן בשידור חי עם הרבנית פרי כהן את נחתה מוזיקלית אתם כותבים את השאלות ואנחנו מיד חוזרים when i ‏I be a when I gre up I want be a chef when I gre up I want be a fire when I gre up be a lawer when I gre up I want be a singering ‏I look alive. No one knows what going on inside. So much I can do just be more like you. Does it even

try? ‏I know each purpose their own those stars are just like me their own identity all in my mind because in a million in a million in a million in a million I know in my heart no one can ‏I look into the mirror and I ask what do I gain when I can pair and I can trust ‏there no sm I know my in my there only me no else rather be there nothing more need because in ‏I know my heart no can ‏think about all be I find so why can ‏need in a million I know in my heart no can my that everyone of ‏I know in my heart no can תודה שחזרתם אלינו. אנחנו בתוכנית היום ישיבת נפש, עוסקים באמת בקווים הדקים

שמבדילים בין המקום הזה של האגו למקום הזה של הערך העצמי. איך אנחנו באמת נדע להבדיל ביניהם? איך אנחנו נדע לשמור על הסנטר שלנו? מושג כל כך חשוב כדי לדעת באמת להוביל את עצמנו למקום הנכון בתוך המסע הזה, מסע החיים שכולנו עוברים. הנפש שלנו היא היא כל הזמן עוברת. החיים שלנו הם כמו גלים. יש עליות, יש ירידות, יש לנו התלבטויות, אבל לכולנו חייב להיות סנטר אחד שמוביל אותנו ולוקח אותנו למקום הנכון. ככה שגם אם יש איזה טלטלה אנחנו מיד יודעים לחזור ולאסוף את עצמנו. ונמצאת כאן לצידי הרבנית פרי כהן שהיא מטפלת רגשית שבאמת יחד עמדנו על המושג הזה של הסנטר. זה מאוד ככה דיבר אליי וכשיש מושג שהוא הוא מכונן הוא נשמע

לך כמו משהו שהוא מאוד מאוד עיקרי את את מאמצת אותו. ככה אני בכל אופן בעזרת השם כי כי זה מושג שבעצם עוזר לך פתאום להבין דברים להבין אפילו התרחשויות של היום יום כי את יודעת לא תמיד אנחנו עוסקים עכשיו בדברים גדולים לפעמים ההתרחשויות הם הדברים הכי פשוטים הכי יומיומיים הם מול הילדים הם מול הבעל מול האנשים בעבודה מול החברות לפעמים יש לנו שאלות שאנחנו עומדים ואומרים, רגע, מה היה כאן עכשיו? למה הגבתי ככה? למה לא הגבתי אחרת? אם אנחנו חוזרים לעניין הזה של ההלקאה העצמית, פה באמת חשוב לי לעמוד על הנקודה של א ההבדל בין התבוננות שהיא בריאה שמביאה אותנו באמת למקום של צמיכה, של התפתחות, לבין מקום של אוף זה לא

זה לא היה צריך להיות ככה. איך אנחנו יודעים? להבדיל אם אני במקום הזה של הלקאה או במקום הזה של ההתבוננות.

מא' אז יש חידוש בעלי אמר לי פעם מה ההבדל בין התבוננות לבין התלוננות? זה הלב נכון הלב. התבוננות והתלוננות זה שתי אותיות. זה לב.

איזה יפה.

כשאנחנו נדרשים לעשות עבודה עם עצמנו, כדי שזה לא יהיה הלקאה עצמית, אנחנו צריכים להכניס את הלב שלנו עם חמלה כלפינו. אז כשיש חמלה אני לא באה אל עצמי בטענה וחפירה מכאיבה אלא אני מכילה את עצמי בתוך הלב הזה ושואלת מה יש שם אני כאן בשבילך אני רוצה

זאת אומרת כאן זה שאלות וכאן זה שאלות אבל הלב זה מה שעושה את ה

הלב החמלה החלה הזאת

איזה יפה

ולכן כשאני ניגשת לעשות עבודה עם עצמי או עם הילד שלי ראשית תהיה פה החלה כן יש לנו ילדים מתבגרים והילד המתבגר לא רוצה לשמוע כמה הוא לא בסדר ואנחנו טוענים שאנחנו דוברי אמת אנחנו באים לטובתך אנחנו נמצאים שם בשבילך אבל כשלא הבאנו את הלב הוא מרגיש תלונה הוא לא מרגיש עזרה בהתבוננות

אבל בינינו זה לא רק המתבגרים מי כולנו את

כן זה בוא נגיד זה בא לידי ביטוי ביתר סט כשאנחנו מדברים מתבגרים שהם חווים הכל בצורה יותר

ברור אבל זה עם הבעל ועם עצמנו עם עצמנו

זה עם כל אחד מי שנמצא כי אנחנו טיפוסים חברתיים אז ניפגש במהלך החיים שלנו עם כל מיני אנשים שהם חברתיים לנו ואצל כולם זה יהיה אותו דבר

מה ההבדל בין התבוננות לבין התלוננות זה המקום הזה אם היא תהיה שם חמלה אם תהיה שם החלה אם יהיה שם מקום לבן אדם בתוך הלב שלי

אבל זה לא אומר שהוא חייבים להסכים

מה פתאום מה פתאום אבל לפחות שהבן אדם ירגיש בטוח יש ספר אני לא זוכרת את השם שלו שמדבר על 10 אני חושבת ש10 עצות מאוד חזקות לנישואים לא בטוחה והתרגיל הראשון אני יודעת לאיזה ספר את מתכוונת 10 הטעויות המאוד מטופשות שזוגות עושים שזוגות מאוד חכמים עושים בחיי הנישואים שלהם של הרב בן ציון משהו

לא זוכרת לא יודעת זה נשמע לי ככ יכול להיות וקחרתי אותו פעם אחת אצל אמא אצל אמא שלי יש מלא ספרים אני מגיעה לשבת אמא'לה כמויות כמויות כמויות כל פעם אני בוחרת לי איזה 70 ואני קוראת מהם חצי והימות

כן כי אמא שלי בעצמה היא ספר בעליך ואז אנחנו ישבות לדבר וזה נורא מעניין ו

התרגיל הראשון שהתחלת להגיד מהספר

כן אז התרגיל הראשון זה בעצם לפני שמתחילים כל עבודה זה שלכל אחד יהיה מקום בלב של השני מקום בטוח בלב של השני זאת אומרת גם אם אני מאיר לך משהו אני מאוד מאוד אוהב אותך ועם כל זה אני בוחר להאיר לך

יפה אז זה ככה גם אם המתבגרים

כן כי אם לא אז אתה בבעיה בואי תחשבי מה אנחנו עושים הרבה פעמים בנישואים כשאין את המקום הבטוח אחד אצל השני. אז למשל גבר אומר לאשתו או אישה אומר בוא אנחנו נגיד אישה אומרת לבעלה איך אני אוהבת אותך והיא מצפה זאת אומרת בעצם האמירה שלה איך אני אוהבת אותך או שקנתה לו מתנה או היא מכניסה אותו לכלא שלה בעצם היא אומרת לו אני מצפה עכשיו שאתה תחזיר איך אני אוהבת אותך הוא צריך להגיד גם אני אוהב אותך קנתה לו מתנה יש חשבון פתוח מתי אתה מחזיר לי אבל כשיש מקום קום בלב אני עושה את זה נטו מתוך אהבה וזה יהיה בסדר אם אתה תיתן אני אשמח מאוד זה לא שהיא לא היא לא תשמח אם הוא יתן לה אבל היא נתנה מתוך מקום שלם ואם הוא לא יקנה עדיין הוא בטוח אצלה זה מקום שגם נשמע לי מקום שהוא ללא תנעים

זאת אומרת אני עשיתי כי אני מרגישה צורך לעשות

ובלי המשך יבוא אם המשך יבוא מה טוב אבל גם אם לא זה בסדר נכון ואת יודעת א שכשאני נתקלת, אני מדברת על עצמי באופן אישי, כשאני נתקלת שמישהו עושה משהו כדי לרצות אותי, אני זה לא טוב לי, לא לא כיף לי. אני מ

טוב, אבל זה לא כוחות, כי את יודעת כבר לזהות אם זה ממקום של ריצוי או ממקום אמיתי.

כן, אבל אף פעם לא אהבתי. ואני חושבת שזה גם כן נובע מתוך מקום של אגו כי זה יכול להיות מתוך מקום של אגו זה יכול להיות מתוך מקום מאוד טוב אבל א אבל זה לעתים כך לעתים כך אה אני לא אוהבת להישאר חייבת מצד אחד ומצד שני אני לא רוצה להכניס אדם למקום של מצוקה כשהוא נמצא איתי לא נוח לי אני יודעת איך מרגישה המצוקה

בגלל שאת מכירה את זה מהמקום שלך

מכיר את זה כן אני מכירה את זה אבל אין מה לעשות זה המשמעות גם של אסיר תודה למה למה זה נקרא אסיר?

אבל זה להיות אסיר.

בסדר אבל אין מה לעשות. יש לנו פה באיזשהו מקום יחסים של תן וכך. איך אם זה יחסים של תן וכך? זה יחסים מצוינים. כן. אני נותן, אתה לוקח, אני נתתי ולא תמיד ולא תמיד.

כן. אז זה זה ללא התניות. את יודעת, נכנסתי היום הביתה אחרי חצי יום עבודה, לפני החצי השני והבן שלי אתמול עשה משהו שממש לא אהבתי, הבן המתבגר שלי, וחזרתי הביתה ומצאתי אותו יושב עם חומש וקורב והוא אומר, "אמא, וואי, כל כך לא אהבתי את זה בגללו אל תרצה אותי, תעשה כי אתה מאמין שזה נכון, ואם זה לא נכון לך אז כאילו אל תעשה את זה בשבילי. היה כאן היה כאן גם איזשהו משהו שאת מתארת שנשמע כמו אחצנה שדיברנו עליה בתחילת התוכנית שאתה מנפנף בזה

כן אבל לא זה הפריע לי ידעתי שהוא נמצא במקום של ריצוי לא אל תרצה אל תרצה אני לא רוצה את הריצוי שלך אני לא רוצה שאתה תהיה לידי מתוך מקום שלא נעים לך ולא נוח לך לא רוצה שמעתי פעם מישהי שאומרת אני התיקון שלו של בעלה הלו אני לא רוצה להיות תיקון של אף אחד לא רוצה לא רוצה שאף אחד יהיה מסכן בגללי לא רוצה שאף אחד יצטרך להשתנות בגלי לא רוצה

אוקיי אז מה את כן רוצה בואי שנייה נראה לי שהכובה הזה של המטפלת אה הוא משפיע זאת אומרת את מתארת איך שאת מסתכלת כן בצורה אין אין דרך אחרת להגדיר את זה טיפולית זאת אומרת את

עוד לפני זה

את יודעת כבר לזהות בבן זוג שלך אם הוא בא ממקום של ריצוי או ממקום א אמיתי בסדר

יכול להיות שבגלל המטפלת

יכול להיות שלאישה רגילה לא אכפת לה

ובעיניי זה חמור

אוקיי

כי הרבה מאיתנו דורשים מאנשים שנמצאים נמצאים בחברתנו להשתנות בשבילנו ואני שואלת למה אם טוב לך עם עצמך למה אתה צריך שאנשים אחרים יבואו אליך

את יודעת אבל גם זה הרבה הנקודה שהיא ההבדל בין מה היה טוב בתחילת הזוגיות שכבר או לא אחרי קברת דרך של שנים

לגמרי

זאת אומרת מה מה מה נשתנה אז קיבלתי אותך כמו שאתה היום אני מנסה לשנות אותך אני שומעת את זה המון

ואת יודעת מה את יודעת מה בתחילת הנישואים התחתנתי א כי הוא היה נראה לי כך וכך וכך ועם הזמן פתאום אני אומרת אבל למה הוא השתנה הוא נהיה רחרוכי הוא נהיה כך הוא נהיה ואז בואנה אני אומרת לנשים את עשית אותו ככה ועכשיו זה לא מצחן אין בעינייך. את דרשת ממנו במודע או שלא במודע שירצה אותך, שיקנה לך מתנות, שיתן לך, שיפנק אותך, שיביא לך, שיעשה לך. ועכשיו את שואלת איפה הגבר שהתחתנתי איתו שידע להגיד לי לא? הוא לא יכל להישאר כמו שהוא כמות הטענות שהבאת הביתה היא הייתה היא הייתה מטורפת. אף אחד לא יכול לעמוד מול זה. פעם את מזכירה לי ברשותך שמעתי את זה בהרצאה של הרב כבס על זוגיות הוא אמר הגיעו אליו זוג והיא שותחת

את כל הטענות שלה על בעלה וטענות וטענות וטענות ואמרת לו אתה רואה הרב הוא שותק אז הוא אומר לה אתה הרגת אותו מה את רוצה אין לו יכולת גובה רוקנת את כל המחסנים

ממש ממש ממש את יודעת אם כבר אם כבר הבנים הרב אהרון לוי נותן דוגמה הגיעו עליו זוג אחרי סמינר זה ובסמינר הוא אמר אני לא מטפל זוגי אני לא מטפל לא יודע לעזור לכם למחרת בבוקר הוא מגיע למשרד שלו מחגים לו זוג אומר להם שלום אתם זוכר אותנו אז הוא אומר להם לא אנחנו זה של אתמול אה אומר להם באנו בגלל אנחנו צריכים עזרה זוגית אמר להם אבל אני אמרתי שאני לא זה והם כל כך ביקשו אומר אנחנו אנחנו באמת אנחנו אנחנו מפחד אנחנו עוד אותו מתגרשים תקבל אותנו והוא התיישב איתם והוא אומר האישה פתחה ראשונה או היא לא השאירה קללה שלא אמרה על בעלה הוא אומר ובעלה עם פרצוף של טיסה לעונלול. הוא לא רואה לא שומע. הוא נפלא שם אומר

סיימן סימה לדבר. אז הוא אומר לו מה יש לך להגיד? מסתבר שהוא לא היה באונלולו. הוא נכח בחדר. הוא אומר הוא חזר על כל הקללות רק בלשון נקבה. יוא אמר הגון הוא אומר הסתכלתי עליהם. אמרתי להם כנראה שאתם באמת צריכים להתגרש. טוב שבאתם שאני אגיד לכם את זה. אומר האישה הסתכלה עליו ואומרה לבעלה בוא בוא בוא נלך מפה מהר. בוא שנייה נלך מפה. הוא לא מבין באמת בעניינים זוגיים.

הוא באמת לא מטפל זוגי.

כן. לפעמים אנחנו לא שמים לב מה אנחנו עושים. ואז כשפתאום שמים לנו רגע בריקס. אוקיי, זה כמו עם הנשימה. זה פשוט כמו עם הנשימה. לפעמים בן אדם לא מודע לזה ש שהוא הוא לא נושם טוב. זה ככה גם בתהליכים שלנו בנפש. המודעות משנה לנו את כל התמונה. נכון?

אז אז באמת צחוק בצד אנחנו זה קל לצחוק על זה כשזה מהצד אבל א יש אנשים שנמצאים בתוך זה ועד שלא משנים את הזווית של ההסתכלות כדי באמת לבחון את הדברים ולחזור לסנטר כמו שאמרנו אז זה ממשיך במרוצת הזמן

בלי הפסקה בלי הפסקה ואני מוצאת את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אמרתי לאישה השבוע שהיא שוב פעם נפלה ככה ואמר אמרתי לה, את מחפשת כל הזמן שיעשו לך טוב. מתי תתחילי לעשות טוב לעצמך? מחפשת שבעלך יעשה לך טוב, שהילדים שלך יעשו לך טוב, כשזה לא מצליח, את רוצה שהשכונות לך יעשו לך טוב. ואז כשזה לא מצליח, את שואלת למה לי חיים?

אגב, זה תמיד המתכון הבטוח להרחיק את הטוב.

ברור, ברור, ברור. ככל שאנחנו רוטפים אחרי משהו, הוא בורח מאיתנו ואנחנו רטפים והוא בורח מאיתנו. אבל מעבר לזה, למה אני צריכה לחפש כל מה שאנשים יעשו לי? לא אנחנו טבענו את המושג עם אין אני לי מי לי.

אז למה באמת? זה באמת שאלה לשאול אותך.

שוב, אנחנו לא מסוגלים להסתכל על עצמנו פנימה ולעשות עבודה. זה הרבה יותר קשה. הרבה יותר קל להשליך על כל העולם את הבעיות שלנו, את הצרות שלנו. הרבה הרבה יותר קל מלאסוף את עצמי ולהגיד, תעצרי עכשיו את נהיה צמחה בכל מקרה. לא רוצה. לא רוצה להיות שמחה. אני רוצה אני לא רוצה להשקיע. אני לא רוצה לעבוד. קשה לי צמך זה באמת עבודה

קשה לי יודעת נכחתי קראו לי לקבוצת מיכל אמהות מתמודדות והם אמרו שהקבוצה עומדת להתפרק כי האמאות האלה הגיעו לקבל חיזוק וחיזוק לאמא מתמודדת כשאומרים לה כמה היא מדהימה וחזקה זה מחזיק יום וחצי אמא מתמודדת

אמא מתמודדת זה אמא עם ילד משרד

אוקיי

כן או ילד בסיכון כל אחת וה

הגדרות ו ובעצם נותנים לה אוקיי נותנים לה חיזוק ילד שלך עשה הגיל באוזן אז נותנים לה חיזוק לילד עם הגיל באוזן ומחרת הילד הגיע עם לא יודעת עם שיער צבוע מכל מיני כיוונים החיזוק על העגיל כבר לא עובד לגבי החיזוק הזה היא כבר צריכה חיזוק אחר ולכן תמיד אני אומרת לנשים שיש כתוב שאדם מילמד את בנו אומנות כי אם לא מלמד אותו ליסטות כן מה הוא מי הוא ליסטים ליסטים זה אחד שמרגיש חוסר והוא לוקח בכוח הוא גונב והוא לוקח בכוח באלימות פיזית או אלימות מילולית ואנחנו להבדיל קצת הופכים להיות כאלה יש לנו חוסר ואז אנחנו הופכים להיות לסטים אנחנו לוקחים את מה שכ כביכול מגיע לנו בדיוק עוד כמו הגנב. אנחנו לוקחים את זה בכוח.

אז אמרתי לאמהות האלה, בעצם עדיף שאני אלמד אתכם אומנות, אני אלמד אתכם מה הילד שלכם מרגיש ויהיה לכם כלים. כשאנחנו מבקשים מכל העולם לעזור לנו, עזבו, תתנו אתם לעצמכם, רק את יודעת מה את צריכה. אותם אמאות הם הם אמרו, תראה, הקבוצה עומדת להתפרק, כי חלק מאיתנו רוצות חיזוק אמוני שיתנו לנו כוח וחלק רוצות לעשות פאן. ואז אמרתי, איזה יופי. חיזוק ו כאילו חיזוק ופאנ זה הולך ביחד אמרו לי איך יכול להיות אמרתי להם זה אקסטרים זה כמו בן אדם שעולה על מטוס כן והוא הולך לצניחה חופשית שלם הרבה כסף הוא מגיע למטוס והנה מגיע הרגע פותחים את הדלת ואז מה קורה או הוא לא קופץ

למה מת מפחד ואז הוא אומר זה שהוא כאילו אמור לתת לו את התנופה אומר לו תקפוץ תקפוץ למה שלם לו כסף ורדתי לך כסף נכון אבל הוא גם יודע מה הוא נותן הוא יודע מה השירות שלו תקפוץ אתה הולך להנות דומר לא רוצה לא רוצה אני מפחד לא תקפור אתה הולך להיות לך כיף ואין ברירה הוא קופץ ואז תוך כמה שניות צווחות של עונג מטורף יוצאות מהבן אדם הזה וכששואלים אותה מה הרגשת אומר הרגשתי אוויר נקי לא מותנה בשום דבר לא מוגבל משוחרר בטירוף אמרתי לאנשים האלה עכשיו אתן מבינות למה אמונה וכיף אחד הוא כיוון שהקדוש ברוך הוא מעלה אותנו למטוס גבוה מאוד ואז הוא רוצה לדחוף אותנו ואז אנחנו אומרים לא לא לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא רוצה

אני לא מסכימה לא רוצה אני מכירה חופש אחר אני מכירה רק את מה שאני מה שנכון לי אני רציתי בית של תורה אני רציתי בית של אמונה אני רציתי בית בשחור לבן זה מה שאני מכירה לא מכירה צבעוני רוצה רק את מה שאני יודעת ואז אומרים לך לא תשני לא אבל אני רציתי בית של תורה אבל הקדוש ברוך הוא אומר אבל תקבלי בית של תורה תשחררי את רוצה בית של אמונה שחררי תחיי באמונה ואתה אומרת לא אבל אני מכירה אמונה של כובע וחליפה ואברך וכל לימוד צלול ואני לא מכירה אמונה כזאתי אני לא רוצה אותה והקדוש ברוך הוא אומר אמונה איפה שנגמר השכל שלך והידיעה שמה זה מתחיל אבל אני לא רוצה ואז הוא אומר תקפצי ובעצם הקדוש ברוך הוא מציע לנו בחיים

תשחררו את המוכר והידוע אל תבקשי את הטוב שלך מהחברה אל תבקשי את הנחת שלך מהילד הרי מה זה נחת נחת זאת הכרה אומרת לי אמא השבוע, מה זה? הייתי בכמה כנסים השבוע ושאלתי מה זה נחת? אז כולם אמרו שנחת זה כבוד. א זה לא נכון. נחת זה שהילד שלי ילך בדרך ה בדרך התורה והמצוות. אמרתי אבל גם אמא לא שומרת תורה ומצוות רוצה נחת.

נכון?

אז איך זה? היא רוצה שהילד שלה יהיה רופא וזאת רוצה שהילד שלה יהיה

כל אחד יש לו בעצם הגדרה בשבעצם מה היא רוצה? מה זה נחת? עמדנו על הטיב של המילה נחת, של המושג נחת. נחת זאת הכרה. אני מבקשת ממך הכרה. אני מכירה בך, עושה בשבילך הכל. תכיר בי בבקשה. בעצם כשאנחנו מבקשים מהסביבה, תתייחסו אלי, תעשו, אנחנו מבקשים הכרה. בואי תתחילי בלהכיר בעצמך. ואז את לא ליסטים, את לא גנבה, יש לך אומנות משלך. זה כל כך יפה. אני כל כך מתחברת לזה כי ה האומנות משלך הזאת זה נותן את ההכרה אבל זה גם נותן אם את זוכרת אמרנו את זה בפתיח את המקום שלי שהוא הוא לא קשור לאף אחד כל אחד יש לו את המקום שלו זה באמת נחת זה איזה שלווה פנימית

לדעת את המקום שלי לדעת מה שמגיע לי יגיע עד אליי ווהד דברים הם כמו שהם צריכים להיות מדויקים לי, נכונים לי. אני אני שוב אני חוזרת על המשפט הזה אני במקום שלי וזה איזשהיא פיסה של נחלה של נחלה גם כן מזכיר לנו את המילה נחת שאמרנו כי זה באמת נגזרת של אדם שהוא כל כך מיושב בדעתו כל כך יש לו את הסנטרס שלו כל כך טלטלות לא יכולים אה אה

להזיז אותו ממקומו כמו אותו אילן שמ כן שורשים חזקים הוא נטע במקומו אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומזעות אותו אבל הוא ש ואת אומרת מיושב והמיושב הזה הוא הכי נכון שיש כשאני מיושב יש לי מקום כשהיינו ילדים היה את משחק הכיסאות נכון כיסא לכאן כיסא לכאן ואז כולם מסתובבים סביב הכיסא ואז הגננת מוחת כף ותמיד חסר כיסא אחד ואז רואים את הילדה שעומדת ככה ואיך היא הולכת למקום שלה בתחושה שלך מצה כי לא היה אצלי ראיתי אנשים שמתיישבים אחד על השני.

אוי, את יודעת מה? את יודעת מה? זה זה הייתה אחלה דוגמה. אפילו אני לא חשבתי על זה.

שמה

שיושבים אחד על השני. אין לך מקום משלך ואת יושבת על מישהו אחר. את בעצם את את לוקחת ממנו. יש מושג שנקרא פרוורסיה. כן. זה אדם שחושב שהוא לא יכול ואת הנחת שלו ואת הטוב שלו הוא לוקח דרך מישהו אחר. זאת אומרת, בשלב מסוים בחיים לימדו אותו שהוא לא יכול והוא מאמין בזה שהוא לא יכול, אבל הוא חייב, הוא לא יכול, הוא לא יכול למות, הוא לא יכול להשאר נטול קול. ואז הוא חי דרך אנשים אחרים, הוא חי, הוא לוקח לו בת זוג שבעצם תמלא את החלל הזה והוא יחיה דרכה. ואז קורה משהו מאוד עצוב כי בשלב מסוים היא לקחה את כל מה שהוא יכל להיות והוא לא והוא מתחיל לפתח כעס והיא לא מבינה ועשיתי כל מה שרצית ונוצר פה קונפליקט מאוד מאוד קשה כן הוא לא מרוצה הוא לעולם לא יוכל להיות מרוצה כי הוא חי דרך מישהו אחר כי

זה לא נוח לשבת אחד על השני הילדים במשחק הכיסאות גם מבינים

כי בכל מקרה תצטריך לקום מתי שהוא אתה לא יכול זה אתה נפסלת ואז אתה מנסה בכוח לא אני שב אני שב אז אולי הוא יזוז אז אז אולי לא אתה לא אתה לא במשחק וזה היה כל כך זה היה כל כך מדהים מה שאת אמר על השבת אחד אתה לא במשחק אל תנסה לך למקום שלך תתחיל מחדש

זה זה היה לסתים זה היה לקחת כוח

נכון נכון

הכל מתחבר באמת יש פה באמת א א

אמת אחת שהיא שוב הסנטר הזה זה לחזור למקום הזה שהוא כל כך מרכזי בנפש שלנו וזה מחזיר אותנו לאמת האמת שהיא אחת ולכן הדרך הזאת של שאלת השאלות היא כל כך דרך של אידישקיית היא כל כך דרך ודית אמרתי את זה נכון

לגמרי

דרך כל כך יהודית עוד מעט יש פוטנציאל

אה לא סתם לא סתם הקדוש ברוך הוא מחבר לא סתם

ומה רק מחובס עם כנידלך

לגמרי זה לגמרי בתפריט רק שתדעי אז באמת המקום הזה של שאת שאלות זה הדרך של הנשמה היהודית, של הנפש היהודית שלנו כי דרכה אנחנו מגיעים לחקר האמת. אנחנו לא מפחדים לשאול שאלות. איך יהודי עונה שאלה? עונה ל מה התשובה של יהודי תמיד בשאלה? כי כי זה הדרך של

התורה מלמדת אותנו. התורה מלמדת אותנו. אתה רוצה להיות עשיר, תשאל מי הוא עשיר. אתה רוצה להיות שמח תשאל מי הוא שמח. אל ת רק רק השמח רק סוף הפסוק. זאת פנטיות. תשאל רגע את השאלה. תקבל את התשובה, הכרס שלך תהיה מלאה.

או הנקודה הזאת היא גם שאנחנו לא נשארים בשאלה, אנחנו לא נשארים בטהיות ובסימן השאלה, אין שמחה כהטרת הספקות. ולכן כשאנחנו מגיעים למקום הזה שאנחנו לא מפחדים לשאול את השאלות אפילו את עצמנו, אפילו כשזה מאוד חשוף, אפילו כשזה מאוד מעמיד אותנו מול מקומות לא נוחים, בסופו של דבר, כמו שאמרתי, מהלק לקפוץ מהמטוס, זה יביא לנו את השמחה הכי גדולה שיש. כי אין שמחה כהתרת הספקות. זה להגיע לתשובה, להגיע למקום של האמת. והאמת היא אחת.

נכון? והקדוש ברוך הוא רוצה לתת לך את מה שביקשת. רק הוא לא ייתן לך את זה בדרך שאתה ביקשת. הוא יתן לך אתה בדרך שלו. לעתים זו תהיה הדרך שחשבת עליה. ולפעמים אתה תגלה משהו שלא קיים. הייתי היום בחניה.

אז אני אגיד. הייתי היום בחניה ומכאן הייתה לי מונית. זה היה בדיוק על הקצה אבל אם אני זזה טיפה לו לעניין אז אני נכנסת בה ומאחורי האוטובוס. ואז אני מנסה להותטת לנהג המונית שיזוז כדי שאני אוכל לצאת ואני לגמרי לא חושבת שיכול להיות שהאוטובוס מאחורה יכול לזוז ואז אני יכולה לצאת מהחנה ופתאום האוטובוס זז ואני ככה מבקשת מהקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם שהוא יבין אותי שהוא יזוז לא בא לי לצאת מהאווטו אין לי כוח ואז האוטובוס זז ואני אומרת אוי בורא עולם על זה לא חשבתי וזה תמיד מזכיר לי הייתה אישה שהייתה עובדת למחייתה הייתה היא קונה בכמה שקלים קילו קמח חצי מכינה לחם לבית שלה וחצי מוכרת קעים. הכסף שלה קעים שוב

הייתה קונה קילו קמח. חצי קחים וחצי לחם לבית שלה. ביום אחד היא הכינה בצק לכאחים והוא לא תפך. היא הלכה לישון והיא אמרה ריבונו של עולם מי שאמר לחומץ שידלק היא אמר לה לשמן שהיאלק כן תדפח לי בקמה בבוקר לא דובים ולא יר הקדוש ברוך הוא לא הקשיב לתפילה שלה. הייתה נורא נורא עצובה והיא באמת באה בטענה ואמרה ריבונו של עולם אוכל הילדים שלי והיא מכינה כאחים והם לא תפכו היא מגיעה איתם לשוק והיא מוכרת כעחים קשים לחלוטין אף אחד לא רצה מה קרה לך גברת מה קרה פעם לקחים שלך וכלום ואף אחד לא קונה ועוד מישהו עובר ועוד והבושה אבל מעבר לבושה היא צריכה אוכל לילדים שלה הבושה נגמרה בשלה ומה אני עושה טוב ריבונו של עולם

שיקנו רק חצי אחרי שילחם לילדים אחר כך נראה כבר איך אני מביאה קמח וכלום לקראת ערב כשאף אחד לא נוגע בכחים שלה. עובר אדם מזדמן עם הכרכרה שלו. גברת אומר לה, "וואו, איזה כ"חים. מזכיר לי את הכעחים של אמא שלי. והיא אומרת, ריבונו של עולם, גם השפלות, גם השפלה, זה מה שאני צריכה לעבור עכשיו. והיא לא עונה לו. גברת הוא אומר לה, כמה את רוצה על הכאחים? זה ממש כמו של אמא שלי. והיא אומרת הוא לואג לי. והיא לא עונה. הוא אומר לה, אני מבין שאת לא רוצה לענות לי. למה? אני אתן לך מטבע של זהב. זה פי שתיים ממה שהייתה רגילה להרוויח. פי ארבע, פי 10, לא יודעת. ואז היא פונה אליו והיא אומרת לו למה אתה מעליב אותי אתה רואה

שהכחים והוא לא שומע אותה את לא רוצה מטבע אני אתן לך שתי מטבעות אבל תביא לי את הכל אני רוצה את הכל וה היא אפילו לא ענק הלג כל כך העלבון צורב והוא לוקח שקית בככה בחטף הוא מעמיס את כל הזה שם לה את שתי מטבעות זהב הולך מסתכלת למעלה לשמיים והיא אומרת ריבונו של עולם אפילו אני לא חשבתי לתת לך רעיון כזה

גדול היצירתיות של הקדוש ברוך הוא עולה מעל הכל

כן הוא יתן לנו לקבל את מה שאנחנו רוצים את מבקשת זוגיות טובה והוא יתן לך ריב של החיים ואת אומרת אבל ריבונו של עולם השקעתי כל כך בתפילה על זוגיות טובה למה ריב כזה ואחרי הריב פתאום תהיה שם השלמה ממקום אחר והתורה שהתפילה שלך נענתה בדרך אחרת פשוט לדעת שהוא שומע את התפילות שלנו והוא יודע מה נכון לנו ולשם הוא יוביל אותנו

וגם באמת להיות במקום הזה של להתפלל את הכאב זה כל כך יפה של כמו שאת עשית עם האוטובוס הוא יש לו את הפתרונות זה בורא עולם יש לו יצירתיות שאנחנו לא יודעים אפילו לחשוב עליה

נכון

אבל אנחנו מפנים אליו את התפילה

בדיוק והוא כבר יעשה עם זה

בעזרת השם אז אנחנו א באמת יש פה במקרה שאלה גם על זוגיות א יש לי זוגיות שנראית טוב כלפי חוץ אבל בפנים אני לא מרגישה שאני נראית או נשמעת איך אני יכולה להביא את הזוגיות שלי למקום טוב יותר. אז אנחנו חוזרים שוב פעם לאותה משימה. ראשית תקשיבי. את שומעת את עצמך? לך יש מקום בתוכך. את יודעת להגיד מה את רוצה, מה את אוהבת? אין לך שום אפשרות לבקש ממישהו משהו כשאת לא נמצאת במודעות. את חייבת להיות במודעות ולהיות במקום מחודד ומכוון לצלילים שלך. כשאת מקבלת מבין הזוג מנגינה שונה לגמרי ממה שאת רוצה, זאת אומרת שהתדר לא מכוון. תכוני את התדר, תשמיעי מנגינה והיא תהיה אחרת.

אבל מנגינה משל עצמה. לא, הכוונה לכוון את התדר לתדר שלו.

לא לא לא. תכוני את התדר שלך. תהיי מכוונת. תדעי מה את רוצה. מה בין הזוג שומע? את נמצאת בין תחנות. הוא שומע מין בלבול קצת ערבית, קצת עברית, קצת צרפתית, קצת. הוא לא מבין מה את רוצה. הגברים מתבלבלים מאוד מהר. מאוד מהר. ואם אנחנו מכו כתוב שאנחנו עזר כנגדו אם את תהיי כנגד ואת תראי את הדברים שאת רוצה הוא יבין אבל כשאת נמצאת בין תחנות אז אז שומעים קצת מהתחנה הזאת קצת מהתחנה הזאת הכל נורא נורא מבולבל יש מין בליל כזה תחשבי ברדיו בלאגן כזה

זאת אומרת את מהשאלה הזאתי שומעת שיש כאן מישהי שלא לא ברור לה התדר של עצמה

היא אומרת אני לא נשמעתי אתיך היא צריכה להשמיע לעצמה

אז שוב שיחות או ללכת באמת לעזרה, למקדת התדר שלי, או לשבת עם עצמה. כשהילדים שלי התחילו לנסוע בשבת, היה לי כל כך כל כך קשה. אני אני חשבתי שאני מתה ובהפעם הראשונה ממש לא דיברתי עם בעלי ולא לא קורה לנו. וככה שבוע אנחנו מעבירים בשלום שלום וזהו. והיה לי ממש קשה כי הוא כל עולמי כאילו מה זה אני אני ואז א יצאנו לשיחת פיוס והוא לקח אותי לבית קפה אה לא לבית קפה למסעדה במסעדה הזאתי התיישבנו ונשמעתי המון שהוא מדבר על זה שהם יצאו עם חברים כאילו בתקופה הצעירה אתה היה להם חברים היו יוצאים גברים לבד ונורא רציתי גם לבוא למסעדה הזאתי והוא לקח אותי לשם ואני יושבת שם אני גשת אליהם אלצרית כן עדיין לא חזרתי בתשובה

אני גשת אליהם המלצרית והיא אומרת לי א אז איך תרצי את הבשר שלך? יש לנו ברוטב שמנת או ברוטב יין? אני הולכת להשלים איתו על הכאב שלי, על זה שהם נוסעים בשבת והיא שואלת אותי אם אני רוצה ואני אומרת לו אבל זה בשר וחלב אומר בסדר אז תגידי לה ביין ואני אומר רוצה להגיד אבל הכלים לא כשרים ואני לא אומרת כלום ואני מקבלת את הצלחת הזאת של בשר ביין ואני באה לאכול ואני אומרת לעצמי מה את רוצה ממנו את לא יודעת מה את רוצה. אז איך את רוצה שהוא ידע מה את רוצה? איך את רוצה שהוא יקשיב לך? את לא מקשיבה לעצמך. ישבתי שם ואכלתי את הבשר הזה והנפש שלי לא נתנה לי ואני אוכלת את הבשר הזה. אז איך מה אני רוצה ממנו? תהיי מכוונת.

תדעי מה את רוצה. תהיי מסוגלת להגיד לא כשזה לא נכון לך והוא יקשיב. אבל כשאין למי להקשיב אז אז אז הוא ממשיך וזה היה לעצור, להפנים, להקשיב ולהוציא החוצה.

אבל את היית חייבת קודם כל לדעת בבירור מה את רוצה,

נכון?

לבחור את הדרך,

נכון? ואז כל הדרך הביתה דיברתי עם עצמי ואמרתי לעצמי, "בואי תחליטי רגע, את מוכנה להיות מכוונת? את מוכנה גם אם זה יהיה זה היה טיפשי כן גם אם זה יהיה לא לצאת למסעדות כי הם לא יהיו כשרות לגמרי לא לצאת לדברים שהם לא יהיו נכונים על פי עמות המידה האלה כי את באה ללמד אותו מה זה שבת ואת תהי חייבת להיות מכוונת ל

כל מיני עניינים דתיים נכון

כן אז קודם לבדוק עם עצמך אם את מוכנה לעמוד במחויבות שבעצם תדרש ממנו

נכון כי את לא יכולה לפסוח על שני הסייפים את בעצם מדברת ת מכמה תחנות רדיו שונות ואז אין שם משהו יש שם בלאגן של המון שפות תחדדי תבחרי שפה שבה מדברת ואז גם הוא ישמע כי הוא לא מבין את השפות האלה כי מכל דבר יש קצת שברי מילים אז אין שם כלום

הדברים חייבים להיות ברורים וואו זה היה שיתוף ממש חזק פרי אה ואני מקווה שהיום הכל במקום אחר התדרים ברורים התדרים ברורים ומדברים מידשק

לא אני אגיד לך הוא יושב עכשיו בבית וצופה אני מאמינה ונראה לי שהוא אומר כמה תדרים ברורים היום מסכן שלי

ברוך השם ברוך השם אה בוא נראה יש לנו זמן לעוד שאלה א אני כל הזמן עם התחושה שאני לא עושה מספיק לא מספיק בעבודה לא מספיק בבית לא מספיק בזוגיות ואני כבר עייפה נפשית אני מרגישה שכל הלא מספיק הזה מעייף אותי נפשית. איך עוצרים את תחושת הכישלון הזאת?

קודם כל מזל טוב. האישה הזאתי מתחילה להיות מודעת לעצמה. היא עייפה מהטענה הבלתי פוסקת שלה לעצמה.

זה הזמן לעצור. להגיד אחד הפתרונות המאוד מאוד יפים שאני מכירה זה כשעולה המחשבה. זה הרי היצר הרע שהוא לא מפסיק להציק לנו. ואז הוא שולח מין אותות כאלה מגעילים ורעילים והוא בא ואומר, "את מספיקה, איך אנחנו מתמודדים? ולדעת לעצור אותו. אז אני לא מספיקה. אני נותנת את זה כשאני מגלה שיש כאלה שיש להם סוג סוג מסוים של כפייתיות. נגיד יש קול כזה פנימי שאומר לך א תלך רק מסביב לבית בדרך למעלה. אה תגיד לילה טוב בכפילויות. א א

זה מראה על כפייתיות. זה זה איזשהו סוג כזה של אזה איזשהי נגזרת א תקפוץ פתאום פתאום איזה קול כזה פנימי שאומר תקפוץ תחזור על שטיפת הידיים 20 פעם כי אם לא תשטוף אז אתה בבעיה ואז אני נותנת איזשהו פתרון נגיד הקול הזה אומר לך א תקפוץ עכשיו אם לא יקרה לך משהו להיות מסוגל להתמודד עם זה ולומר תקפוץ אתה אני קופץ אחריך זה להתעסק איתו פעם פעמיים שלוש אני תכף צריך להיות מאוד מאוד חזק כדי להתחיל לעשות את זה ולא לפחד. כי אלה ששומעים את הקול הזה אבל אם אני לא אעשה את זה אז זה בדרך כלל קורה אצל ילדים קטנים.

זה קורה אצל ילדים קטנים. הם יכולים לשמוע קול כזה שבא ואומר א אם לא תגיד לאמא לילה טוב יקרה לאמא משהו. הם מספרים לי כל מיני סיפורים כאלה בנות שמגיעות אם אני לא אלך מסביב לבית אז וזה זה הרי מטופש אדם שלא חווה את זה אמר מה אבל אלה שחווים את זה נתונים בתוך זה וזה כל כך לא נעים זה

מתחיל מהילדות זה קורה איזשהו כן כן בגיל בוגר יותר אז זה מתבצע בדברים אחרים זה קורה בדברים אחרים זה מתפתח לחרדות וכאלה

למה זה קורה

שוב מדברים שנמצאים מודחקים בתוך הנפש ואז הם מוקפצים החוצה א ואז להיות מסוגל להתאמץ איתו, לעצור את הפחד ולומר תקפוץ אתה אני אחריך.

לענות לו

כן ישירות. כן כן אז בעצם כשהיא באה ואומר הקול הזה כל הזמן אומר לה את לא בסדר את לא בסדר פה את לא בסדר שם את לא בסדר את לא בסדר זה אותו קול לעצור אותו ולומר אז אני לא בסדר כך החלטתי להיות מסוגלת להתמודד עם זה לעצור את זה ובמקביל לפתח חוסן החוסן נובע משלמות פנימית אני יודעת שגם אם לא הייתי מושלמת זה היה הכי נכון לי עכשיו והכי נכון לי גורר איזשהיא שאלה של אז מה אני עושה רק מה שנכון לי האם אני לא קלילה מדי די האם אני לא מוותרת לעצמי האם לא אני בכל רגע נתון משתדלת לעשות את הדבר הנכון לא כי אני מחפשת הקלות אלא כי זה היה נכון לי לאותו רגע לאותו זמן לא כי חיפשתי הכלה כי בעיניי באותו זמן זה היה אנחנו צריכים לדעת שכל בני אדם אני באתי להגיד רוב אבל אני אומרת כל אלה הבריאים

כן

שואפים גבוה אף אחד לא רוצה להיות בינוני כולם רוצים להיות יותר כן אף על פי שיש יש מישהי שאני מכירה שאמרה לי, "אני רוצה להיות בינונית" והיא לא רוצה להיות בינונית. הבינוניות נראית לה כמטרה נעלה ולכן היא רוצה להיות בינונית אבל בשאיפה שלה היא שואפת רוחנית גבוה. ולהיות בינוני זה נחשב בעיניה רוחני גבוה. כל בני האדם הבריאים רוצים להיות ולכן אנחנו תמיד נרצה לעשות את הדבר הנכון. ואם נדע לסלוח לעצמנו ולומר זה היה הדבר הנכון באותו זמן, זו הייתה התגובה הנכונה באותו זמן.

כן. אז אז אז ממילא אין לי אין לי למה להלקות את עצמי. אם אני חושבת שזה לא נכון אז לאבא אני יכולה להשתדל יותר. אבל כשהיא באה ואומרת כל הזמן אני שומעת אני לא בסדר, אני לא בסדר, אני לא בסדר, אז הגיע הזמן לעצור את זה ולעצור זה להגיד אוקיי, לעצור את ה את הקול הזה שאומר אני לא בסדר, כי זה קול מציק. זה קל שלא מרים, זה קל שמוריד ואנחנו לא רוצים שיהיה מישהו שמוריד אותנו. כמו שאם תהיה שכנה שכל הזמן תבוא אלינו בטענות, אנחנו לא נפתח לה את הדלת. זה אנחנו פותחים את הדלת לקולות הפנימיים האלה. אף תכי לו את הדלת. תעצרי אותו על הסף. יש את השכנה שבאה לך תמיד בשטיפה עם הרגליים שלה המלוכלכות. כן? והיא עכשיו רוצה

קפה ועכשיו היא רוצה לשב. אבל את באמצע. שלב מסוים, אם את לא בן אדם מרצה ואדם שיודע לעמוד על שלו, את אומרי לה, אני מתנצלת בפתח של הדלת, אני לא יכולה עכשיו. אז למה מול הקולות הפנימיים המחלישים האלה אנחנו לא יודעים לעשות את זה?

למה באמת?

כי אנחנו חושבים שזה יוביל אותנו למקום טוב. אנחנו למדנו

זאת אומרת גם זה בעצמו הוא מהשאיפה להיות טוב

להיות טוב בדיוק אנחנו למדנו שביקורת עצמית היא טובה כי היא בונה אותנו כי היא משחלת אותנו כי כי ובחודש אלול אנחנו צריכים להיות עסוקים כל הזמן בביקורת עצמית ו אבל אם יש ביקורת שמשפילה או מנמיכה היא לא בונה היא לא נכונה

האינדיקציה זה אם זה בונה

ואם את כל כך עייפה אותה אישה ששואלת אז לא בונה זה ממש מחליש ואין לו מקום אצליח סגרי את הדלת זאת השכנה המגעילה הזאת עם הרגליים המתונפות שמתענפת לך את הבית חזק. אז אני מקווה שהיא שומעת את זה ומיישמת. אמ יש לנו כאן עוד שאלה שאנחנו נענה עליה לסיום. א אני ובעלי חלוקים בנושאים שקשורים לגידול הילדים. הוא לוקח עמדה יותר קשוחה, אני יותר מרככת. אני חוששת שאנחנו משדרים לילדים דברים סותרים. איך אנחנו יכולים לתת לילדים מסגרת ברורה ולא סותרת? נושא גדול.

זה נושא גדול ואני מקווה שאנחנו נצליח לתמצת אותו. ילדים בעצם מוציאים החוצה או קשיים עם הילדים מוציאים החוצה בעיות שנמצאות בזוגיות.

אוקיי?

וכשאנחנו לא מצליחים לייצר אחידות זה אומר שיש בינינו חוסר אחידות. ולכן מה שכדאי לעשות זה קודם כל לשים את הדברים על השולחן. אני מאמינה בכך, אתה מאמין בכך. ואפשר אפילו לשתף את הילדים. תראו, האבא הוא יותר קשוח, אמא היא יותר רכה ואתם יכולים לשחק על זה, אבל תדעו לכם שאם תשחקו וכשאמא תגיד לו אתם תלכו לאבא, אז אתם יודעים שאתם לא תקבלו שום תשובה ברורה וגם לכם יהיה פה בלבול גדול. אז

זה זה לא עוד יותר מבלבל אותם להגיד כזה דבר.

לא. להפך זה גורם להם לדעת שמה שהם מרגישים זה אמיתי ונכון. ילד מרגיש בלבול. למה למה לא לדבר על זה? למה לא לשים את הדברים על השולחן?

מתוך מקום שבעצם א כהורים אחד הכללים שאנחנו יודעים עליהם זה לשדר לילדים החידות. זאת אומרת יכול להיות אי הסכמות. זה נורמלי מעצם מיותר חישה ומעצם מאותו גבר יש אי הסכמות אבל מחליטים על על משהו שיהיה מול הילדים. יופי. ואז מה קורה? כשאנחנו מחליטים משהו, הבעל החליט שהילדים לא מקבלים ארטיק עד חג השבועות והאמא יוצאת מדעת כל כך רוצה לתת להם ארטיק והיא מסתכלת על הבעל בעיניים שהילדים לא מפספסים וזה כל כך והיא לא יכולה והיא מרחמת עליהם אז מכיוון אחר היא דוחפת להם הם מרגישים את זה ולכן היא יכולה לבוא ולומר תראו אני באמת רוצה לתת לכם אבל אבא חושב שזה לא נכון אם אבא חושב כך אז אני מאמינה שאבא לא סתם אומר ובאמת לגרום