הרב מרדכי מלכא - למה עלה הרב קנייבסקי לגג ולמה המשגיח שרף שטר 200? | פרשת אמור

שבת שלום ומבורך לכל הצופים והמאזינים. שבוע נקרא פרשתור ואני רוצה לעמוד על הערך של הזמן. הזמן שווה כסף. תים הזמני. בפרשתנו, פרשת אמור, כתובה מצוות ספירת העומר שאנחנו נמצאים בימים האלה. התורה מצווה אותנו. וספרתם לכם ממחורת השבת מיום אבאכם את עומר התנופה. שבע שבתות תמימות תהינה. וישנם פה שני שאלות מהותיות. שאלה ראשונה שואל הרב חיים ויטל בספרו עץ הדעת טוב אומר הרי כשכתוב בכל מקום בתורה לך זה להנעתך כגון אצל אברהם אבינו לך לך זה להנעתך ובכל מקום שכתוב לך זה הכוונה להנאתו ולטובתו של האדם ולזאת שואל של הרב חיים ויטל. מה התורה כותבת כאן? וספרתם לכם. לכם כאילו להנעתכם. איזה הנאה יש לך שאתה סופר? אין

שום הנאה. פסח, סוכות, נהנים, אוכלים יש איזה סעודות מיוחדות, אווירה מיוחדת, ספירה מה נותנת הנאה לבן אדם. בנוסף לכך שהתורה כותבת שבע שבועות לספור קושרת את כל הספירה לשבועות מה הקשר ומה העניין שבדבר החינוך ספר החינוך שואל שאלה נוספת מעניינת איך אנחנו סופרים את העומר היום ספרנו היום 30 יום לעומר מה פירוש הספירה הזאת שעברו 30 יום מימי העומר. אנחנו מתחילים מהיום השני של פסח וכל יום סופרים כמה עבר. יומיים, שלושה, חמישה, שבוע. זה מה שאנחנו סופרים. סופרים את העבר. שואל החינוך, הספירה היא כדי להגיע לחג השבועות. אולי יהיה יותר טוב לספור, עוד כמה ימים נשארו? ביום הראשון אנחנו נספור 49 היום, ביום השני

נוריד 48 ואחר כך 47 וככה נלך ונרד ותמיד נספור מה נשאר הימים הנותרים, לספור את הימים העתידיים ולא את מה שעבר. שאלה מאוד יפה ומעניינת שבעצם תומנת בחובה את כל מהות העניין. בנוחק שבעולם אם אנחנו נתבונן טבעו של האדם אוהב דחיינות. דחיינות. אתה מבקש משהו ממישהו, מה אומר לך? אוקיי, עוד מעט. אתה מבקש מהילד משהו? עוד מעט. נו, עוד מעט. עוברה מעט. כן. כן, כבר כבר עוד מעט. העוד מעט והעוד מעט והעוד מעט ואחר כך אין לי כוח. ואחר כרקל למני. כן על זה הדרך בסוף לא יוצא כלום הטבע של האדם דחיינות אם אתם תראו בעבודה מנכל מוצלח מצליח מגיעים אליו משימות בקשות דרישות תכף פותר את הבעיה גומר את המענה הנייר זז מהשולחן

ישנם כאלה שחיים בדחיינות אוקיי בסדר נטפל בזה זה עוד נייר מגיע לטפל בזה ועוד דבר כן כן גם נטפל ואתם תראו את השולחן שלו ככה ערמה של משימות הכל הוא רוצה לטפל אבל מרוב הערימות כבר כמה דברים נופלים בדרך וכמה מתבצאים ברשלנות כי הטבע של האדם אוהב דחיינות לא רוצה לחץ והתורה רוצה ללמד אותנו בדיוק ההפך סוד ההצלחה זריזות מצווה בא לידך אל תחמינה תזדרס ונפתח בסיפור מעניין למה הרב חיים קניבסקי עלה לגג של בית הכנסת לדרמן איך מה מה הוא עושה מה עולה לגג פעם אחת הרוחם קנייבסקי הגיע לבית הכנסת לפני מנחה הוא הגיע רבע שעה לפני מנחה הגיע לבית הכנסת יש שמה את רמוישה כהן הגבאי וכשהגיע הוא ראה את הבן שלו של הגבאי

ושאל אותו איפה אבא שלך אמר לו שאבא שלו עלה לגג שמה לתקן יש שמה איזה משהו לתקן אני כבר עולה אליו גם לעזור לו שמה משהו לתקן בגג אמר לו הרב חיים קנבסקי טוב תגיד לאבא שאני צריך אותו אני צריך לדבר איתו משהו. אוקיי, בסדר. הבן עלה לגג, אמר לאבא שלו אה הרב חיים כנבסקי ביקש שהוא רוצה לדבר איתך משהו. אמר לו, "אוקיי, בסדר, עכשיו מנחה עוד מעט, עוד רבע שעה מנחה הרי אני בן קו צריך לרדת, אני רק אגמור את הכן, נרד ונדבר עם הרב חיים". הם עוד מדברים לדבר לא לדבר. הרב חיים קנבסקי עולה לגג וזה לעלות בשבילו זה היה קשה מאוד והגבאי היה עמום. מה קרה לרוחיים? שלח את הבן, אמר לו, "בסדר, כמה דקות, עוד כמה דקות בן קוד

צריכים לרדת למנחה, יבוא לדבר אז הוא אומר לו, מורנו ורבנו, מה קרה? יש משהו של פיקוח נפש למה הרב התאמץ ככה לעלות? אני כבר יורד עוד מעט." אמר לו, "לא מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. אני ראיתי שיש לך בן טוב, בן חשוב ויש לי רעיון לשידוך בשבילו ואני רוצה להציע השידוך. כשמגיעה מצווה לא מחכים אפילו דקה לא מחכים צריך מיד לעשות אז לכן עליתי לגג כדי לקיים את המצווה מיד זה המושג של הזריזות של גדולי ישראל מטפס לגשב לומר את המשפט מה הבעיה עוד 10 דקות הוא כבר יורד אתה דבר דבר איתו לא לא 10 דקות אפילו זה המושג של מצווה הבאה להידחל תח מצנו אין לחיות בדחיינות מורי ורבותיי אנחנו נוכל להבין בזה את המצווה של ספירת

העומר ספירת העומר נועדה לטובת האדם באמת למה כי אדם בטבעו החיים שלו מתנהלים בדחיינות. כל משימה שיש לו, אם אפשר לדחות ויש עוד קצת זמן, אז הוא דוכה. אתם רואים איך מכניסים שבת בני אדם? תיקח את החורף ואת הקיץ. פער של שעתיים לפחות בין כניסת שבת ואתה לא רואה שבן אדם נכנס לשבת ווא איזה רגוע שלב. איך זה קורה? יש לך מספיק זמן. הרי בחורף הצלחת שעתיים קודם להיכנס לשבת. אז אוקיי, נכנסת בלחץ, אבל עכשיו הבאנו לך עוד שעתיים, לפחות שזה יועיל, לא עוזר. למה? כי אדם אוהב לדחות. גם יש זמן הבעיה, מה בוער? יש זמן יש זמן יש זמן עד שבסוף כשמגיע לשעת מעשה הוא בלחץ אטומי. ואז זה נורא והיום ככה האדם מטבעו כי האדם כל

החיים שלו מתנהלים בצורה של דחיינות שיש עוד זמן כל המטרה והרי חכמים מה לימדו אותנו פרקי אבות שמאי אומר אל תאמר לכשפנה אשנה שמה לא תיפנה זה נוסחה מתמטית לחיים אם אתה בא וחושב שאפשר לדחות, תדע שזה איבדת את הכל. לעולם אל תנסה לחיות בדחינות עכשיו, כאן ועכשיו, מיד. אתה יודע שהצלחת. אם אתה דוכה אתה כבר לא יודע מה יקרה. פתאום תתעייף, פתאום יכנס למשימה אחרת. וככה האדם בעצם יוצא שהוא לא יכול לשבת ללמוד. ואותו דבר בכל קיום התורה והמצוות באה התורה ומלמדת אותנו אומר אומר הרב חיים ויטל שהמטרה של הספירה המטרה היא שבן אדם ירגיש את היום שעובר לו בידיים כשבן אדם לא סופר את הימים הוא לא מרגיש שהזמן רץ שהזמן

עובר שהזמן חולף כשאדם סופר מתחיל קצת לעצור רגע, עבר יום, עבר יומיים, עבר שבוע. ולכן אומר החינוך, דווקא הספירה על על העבר, לא על העתיד. אם אנחנו ניתן לבן אדם יש לך עוד ארבע שבועות, חמישה שבועות, בטח שהוא לא יזיז את עצמו. יש לו עוד חמש שבועות, יש זמן. מה בוער? אבל כשבן אדם רואה עובר שבוע ועובר שבועיים נו ו לא נוצר כלום אז האדם מתעורר קצת לחשיבה לכן וספרתם לכם אומר אור חיים ויטל אם אתה רוצה באמת לדעת לנצל את החיים תספור את הזמן אז זה לטובת האדם שאדם ינצל את החיים שלו וזו ההכנה לחגש השבועות כשבן אדם יודע לספור את הימים, כשבן אדם מרכש, מרגיש את היום שחולף, זהו בעצם שמוביל אותו לחשיבה איך לנצל את

הזמן. אין ערך גדול יותר מזה. אין טובה לאדם יותר גדולה בזה, כמו שנסביר בהמשך. ואפשר להוסיף על זה. זהו בעצם מה שהתורה מצווה אותנו. כשאנחנו קוראים קריאת שמע, מה אנחנו אומרים? אשר אני מצווה אתכם היום. למה היום? אשר אני מצווה אתכם. למה נכניס את המילה היום? היום היא מסגירה אותנו ליום. אשר אולכים מצווה אותכם. זה לכל החיים. לא. החיים לא בנויים משנים. חיים בנויים מימים. היום אתה צריך לשים את המשימה. שעומדת לפניך היום. מה איתך היום? כי אם אתה ברגע שאתה מתחיל לחשוב על עוד ימים אתה לא תנצל את היום. וזה שמה המכשול של כל אדם. זו הצת היצר הרע. כמו שמסופר המעשה המפורסם שהיה פעם אחד. איזה אדם שעשה כל ימיו

בעסקים וכבר זקנו התחיל להיות לבן. וכבר מתחיל להבין שהוא מתקרב לקיצו ועושה חשבון נפש עם עצמו. מה יהיה עם העולם הבא שלו? איך אפשר ככה להמשיך רק כל כולו כסף ואין תורה, אין מצוות. הלך לחכם, אמר לי, תייעץ עם החכם, מה לעשות? תיעץ לי עצה, כבוד הרב, אבל עצה טובה קלה. אל תכבד עליי. אני לא מסוגל לקחת כל כך הרבה, אבל תן לי איזה עצה קלה. אמר לו הרב, אני נותן לך עצה הכי קלה שיכולה להיות. אם תעמוד בה, אתה תזכה לחיי העולם הבא. איזה עצה? אומר לו, אתה צריך לדעת שיש רק יום אחד. תחשוב על יום אחד. תחשוב רק על יהודי אחד. יש רק יהודי אחד אתה. ותחשוב שיש לך רק מצווה אחת. זהו זה נוסחת החיים אתה תוכל להצליח ולהתקדם

ולזכות לחי העולם הבא טוב תודה רבה הרב איזה רב מתוק אתה כזה קל אתה עושה לי את החיים תודה אני רץ לעסקים תחכה אומר לו החכם תחכה אני אסביר לך מה כוונתי אומר לו לא צריך אני הבנתי אני מבינה מהר לא צריך לא צריך כבוד הרב הכל מובן תודה רבה רץ רץ לעסקו מגיע לעסק הרב אמר לו יום אחד יהודי אחד מצווה אחת דבר ראשון הוא אומר אם אני רק אני יהודי לבד השאר זה כאילו גויים רק אני יהודי בא אליו איזה זקן ורוצה לקנות. אמר זה זקן ככה אפשר לעבוד עליו. גזל הגוי מותר. גניבת דעת של גוי מותר התיר לעצמו. כי אני רק אני יהודי אחד יש. אמר לי החכם זה כמו גוי. מה אכפת לו? זקן מהקהילה אבל כוי. מותר לעבוד עליו. הוא התחיל לעבוד

עליו. במקום למוד לו מטר, מודד לו חצי מטר, עוד חצי מטר במקום מטר. קיצור, עבד עליו, לקח ממנו מחיר מפולפל והזקן בא מגיע הביתה, הוא רואה אין מה הוא קנה כמות והוא רואה שהמידות לא נכונות. רמאי, איזה שקרן בעל העסק הזה. רץ, רץ לחנות, חנות סגורה. ההוא גמר את העסקה הטובה הזאת. הרוויח טוב. הלך לבית בשביל לשבת לאכול מנוחת צהריים. הגיע לבית אומר לאשתו, תמזגי לאכול. טוב, שבות טול ידיים. לא, לא, לא, לא. אני פטור מנטילת ידיים. מה זאת אומרת פטור? אני הייתי אצל החכם, אמר לי, רק מצווה אחת. אני כבר התפללתי, עשיתי יותר מדי. יש לי בכשיש, התפללתי, נחתי תפילין וציצית בבוקר. מה אתה מדבר שטויות? מה אכפת לך? ככה החכם

אמר, אין לה ברירה, מוזגת לו את האוכל. אוכל בלי ברכה, גומר לאכול ברכת המזון. אני פטור. לא צריך ברכת המזון. השתגע. מה קרה? השתבש להבעל שלה פתאום ביום בעיר. מצווה אחת. הוא אמר לו, זהו, לא צריך יותר ממצווה אחת. עוד ככה הם מתווכחים, דופקים להם בדלת. הזקן ההוא הגיע לבית, צועק, גנב, איזה רמאי, קניתי ממנו כך וכך. אני הולך לבית, רואה חצי. אמר להז עזבי אותו, אל תתייחסי אלהבה. גזל הגוי מותר. גניבת דעת של הגוי מותר. רק יהודי אחד אמר לי הרב. היא אומרת, "תשמע, מה אתה מדבר שטויות? מה קרה לך? השתגעת?" בקיצור, היא החליטה לרוץ לרב והזקן הולך איתה לרב שאמר לו את העצה והוא רץ אחריהם, הלכו לרב והם מספרים לרב את

הסיפור. הרב אמר לו, "אתה טיפש. אמרתי לך, תחכה, אני אסביר לך." אתה אומר, "הבנת. אתה חושב שאני אומר לך יהודי אחד וכולם גויים? מי אמר שאתה היהודי? אולי אתה הגוי? לא זה התכוונתי. העצה היא בשביל להתגבר על היצר הרע. בן אדם בדרך כלל באים מבקשים ממנו צדקה. מה הוא אומר? יש אחרים שיתנו. תחשוב שאין אף אחד רק אתה. אז תבקש מעצמך תדרוש תטו מעצמך לקיים את המצוות צדקה. תגידו לה טוב אז לא היום היום אני לא יכול מחר אני אעשה אין מחר יש רק יום אחד ואם אתה חושב שיש כל כך הרבה מצוות אז את זה אני לא אעשה אני אעשה מצווה אחרת תתגבר על היצר תגיד לו עכשיו יש לי רק את המצווה הזאת ככה אתה מתגבר על היצר אבל מה אתה טיפש לא

התכוונתי לא אמרתי לך שתפתור את עצמך מכל המצוות ולא תחשוב שכולם גויים ולא לא תחשוב שאין עוד חיים. זהו עצה להתגבר על היצר, אבל בצורה הנכונה. אבל כשבן אדם טועה, אז הוא באמת לא מבין את המשמעות של הדברים. לכן באמת כותב החפץ חיים דבר יפה שכתוב בחומש דברים פרק ד'. ומי גוי גדול אשר לא חוקים משפטים צדיקים? ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם היום. וממשיכה התורה רק ישמרך ושמור נפשך מאוד ואין יסור מלבבך כל ימי חייך שואל החפץ חיים כל חייך למה צריך לכתוב כל ימי חייך אומר החפץ חיים התורה רוצה ללמד אותנו שסוד שמירת התורה והמצוות זה שבן אדם יפנים אין כל החיים יש ימי החיים החיים מורכבים מימים כל יום הוא יום

בפני עצמו כל יום הוא משימה בפני עצמה כל יום משימה שלו בפני עצמה כך צריך לחיות רק אז מצליחים להתגבר רק אז מבין האדם את הערך של הזמן אם בן אדם לוקח מכלול של חיים האדם לא מבין את הערך ואת המשמעות של החיים אבל כשבן אדם פורט את זה ומממש את זה וימים, מחלק את זה לימים, מרגיש הערך על כל יום בפני עצמו, מנצל אותו בצורה הנכונה. פעם אחת מסופר הראש הישיבה של החפץ חיים, הרב נפתלי טרופ, גאון עצום, הוא היה ראש הישיבה אצל החפץ חיים, חלה מחלה קשה מאוד, נפל למשקב, כל הישיבה עמדה על הרגליים, כולם אהבו אותו והתפללו עליו כדי שיתרפא. אבל מה שקרה המצב שלו היה קשה מאוד. הגיה איזה רעיון גאוני, אחד התלמידים אמר מורי

ורבותיי בואו נעשה איזה משהו מיוחד לראש הישיבה. מי מוכן לתרום מהחיים שלו זמן לטובת ראש הישיבה? ככה נוכל לאסוף זמן ונפנה לבורא עולם. את הזמן הזה כולנו תורמים להעריך את ימיו של ראש הישיבה. וואי איזה רעיון תפס. כמו אש בשדה קוצים וכל אחד תורם יום, יומיים, שבוע, שבועיים. בקיצור אספו כמה שנים שמוכנים הישיבה לתרום לטובת הראש הישיבה. אחר שעשו את כל המבצע הזה, אמרו ניכנס לקבל את ברכתו של החפץ חיים על הדבר. ונתרים אותו, נכנסים לחפץ חיים, מספרים לו את הרעיון הגאוני. ו איזה רעיון כמה אתם אוהבים את הראש הישיבה נו מה כבוד הרב יתרום למען המבצע חפץ חיים ישב בהלם חושב וחושב וחושב בסוף מרים את ראשו ואומר

תלמידים יקרים רק למענכם אני אתרום מ דקות 10 דקות. אמר להם החפץ חיים, אני מבין שאתם לא מבינים מה. אולי אתם חושבים שאני לא אוהב את הראש שיבה או שאני אוהב אותו פחות מכם. אני מתפלל עליו אבל אני רוצה שאתם אתם פשוט לא מבינים מה זה חיים. כשהקדוש ברוך הוא נותן קצוות חיים לאדם זה לא שנים. אפילו לא ימים, זה רגעים. אין דקה בחיים מיותרת. אפילו ה10 דקות שאמרתי לכם, אני לא יודע איך לעשות כזה דבר. איך אני אתקן את ה-10 דקות האלה מהחיים שלי שילכו. אבל אמרתי לא לשבור אותכם. אבל אין לזה שום תיקון. אין דקה מיותרת בחיים. הקדוש ברוך הוא לא נותן לך זמן ספר. הבינו כולם שהם טעו בדרך. אחרי שאמר להם את הדברים, הם ביטלו

את כל המבצע. הבינו כמה הם טעו. כמו שמסופר על הגאון מווינה. הגאון מונה היה יושב לפני כיפור הלב יום כיפור עושה חשבון הנפש מחפש את הדקות שהוא לא ניצל בכל מהלך כל השנה והיה יושב ובוכה היה מצטבר לו שלוש שעות שהוא לא ניצל אותם כי אחותו באה אחותו באה לבקר אותו אחרי 50 שנה הוא נפגש איתה ברך שהחיינו חיי אמיתים ובכל זאת התנצל בפניה אחרי כמה דקות שישב איתה אמר לה תשמעי אין לי זמן אני לא יוכל להסביר לבורא עולם איך אני אשב בטל מתוך הערך של הזמן מסופר דבר מעניין מדהים המשגיח של ישיבת קמניץ זה בחור אברך מבורו פארק מבני מארצות הברית ברוקל הוא מסופר שהוא למד בישיבת קמניץ בירושלים ולפני שהוא רוצה לעזוב את

הישיבה אז הוא ביקש מהמשגיח שיתן לו איזה מסר, איזה מתנה שיזכור אותו לכל החיים. למרות שבאמת הוא טיפל בו וטיפח אותו והכל, אמר לו, "אני אתן לך עצה אחת, תשמע אותי טוב." כותב החובת לבבות, יש בעל האלכימיה. זה אלה שיודעים את הסוד איך להפוך כל מתכת לזהב. לכאורה הכי מיליונרים בעולם שיכולים לעשות בקיצור כמו הזייפנים. אתה לוקח חומר גלם, אתה עושה ממנו זהב. אתה מתעשר בלי גבולות. החובת לבבות מונה. כמה מעלות יש לאדם שבוטח בשם הרבה יותר מהבן אדם המיליונר הזה שיודע להפוך מתכת לזהב. אמר לו המשגיח, אני אתן לך עכשיו עצה איך להפוך איך להפוך מתכת לזהב, אפס לזהב עפר לזהב. מה העצה? אמר לו, אתה יודע מה החיים של האדם?

אדם חי 70 שנה, 80 שנה, 100 שנה, 120 שנה, אבל השנה היא בנויה בחודשים. החודשים הם בנויים. משבועות. השבועות הן בנויות מימים. היום הוא בנוי משעות. 24 שעות בהממה. השעה בנויה מדקות. 60 דקות לשעה. הדקה בנויה משניות. 60 שניות לדקה. זאת אומרת, אם אתה תיקח את החיים של האדם ותנתח אותם, הוא נגיד צריך לחיות ביליון שניות. זה ההרכב של החיים של הבן אדם. עכשיו, אם אדם ידע ויבין שהחיים שלו הם מורכבים, מחלקיקים קטנים, לא משנים, לא מחודשים, לא משבועות ואפילו לא מימים ואפילו לא משעות ולא מדקות אלא משניות. כל רגע שאדם לא מנצל הוא בעצם שורף שורף את הזמן הזה הופך אותו לעפר אם אתה תדע את הערך של דקה בחיים שלך ותנצל

אותה אתה הופך אותו מעפר לזהב זה הסוד שאני מגלה לך בחיים ואם תיקח את הסוד הזה איתך אתה תנצל את החיים שלך נכון טמני והבן שלו אז פעם אחת אז באמת פעם אחת מישהו דרש את הדרשה הזאת את הרעיון הזה ואז בחור אחד מספר שהוא למד בצלבודקה והבן של המשגיח של קמניץ הרב שטרב הוא גם מה עשה פעם אחת ישב בוועד עם התלמידים ומדבר איתם מוסר מה הוא עשה הוציא שטר של 200 שק מביא גפרור מדליק שורף את ה-200 שק. וואי מה קרה לרב? שרוף 200 ש₪. איך אמר להם תלמידים יקרים ראיתם מה עשיתי? שרפתי ברגע 200 ש₪. אה, אתה יודע כמה זמן אתה שורף? כמה מיליארדים של שקלים? הזמן הוא עולה 10 מונים מה-200 שקח שורפים אותו בידיים. בזבזים אותו, לא

מנצלים אותו. אתה שורף כסף? כן, זה כסף קטן ה200 שק למה שהזמן שאנחנו שורפים. היה אברך אחד סיפר שפעם אחת הוא נסע מירושלים וכשהוא נסע באוטובוס ישב לידו בחור. ואז הבחור הזה שישב לידו כל חמש דקות פותח את הארנק שלו, לוקח מטבע של 5 ש₪, זורק מהחלון, עוד פעם עובר עוד חמש דקות, עוד פעם פותח את הארנק 5 ש₪ אבל השתגע. מה הבחור הזה משוגע? כל חמש דקות זורק 5 ש₪ אבל מה יגיד לו? הוא לא יכול להגיד לו כל זה העניין שלו אבל הוא הבין שזה כנראה משוגע כל חמש דקות זורק מטבע ככה בכוונה מראה את זה לאברך בקיצור הגיעו למקום שלהם ירדו מהאווטובוס אז הוא פונה הבחור לאברך אומר לו תעשה לטובה לא הייתה יכול להלוות ל5 ש₪ אני צריך

לסוע אין לי אפילו שקל אני צריך לסוע באוטובוס פנימי אומר לו אברך משוגע אני ראיתי אותך כל הדרך צורק 5 ש₪ 5 ש₪ ועכשיו אתה בא לבקש הלוואה 5 ש₪ למה אתה צריך אמר לו אתה שומע כבוד הרב מה שאתה אומר אתה אומר לי אני זורק 5 ש₪ עוד חמישה ואני מבקש ממך עכשיו הלוואה 5 ש₪ אתה ישבת פה כל הדרך ואני רואה חמש דקות אתה יושב סתם מסתכל לא לומד לא כלום תקרא תהילים אני רואה שאתה שורף את החיים שלך זרקתי להראות לך שאתה שורף כסף עוד חמש דקות עוד 5 ש₪ הראיתי לך איך אתה שורף את החיים מה אתה מבקש מהקדוש ברוך הוא חיים בשביל מה לחיות אתה שורף את החיים בידיים שב תנצל אותם מורי ורבותיי צריך לדעת זהו המסר של ספירת העומר אדם חי

ונדמה בדחיינות. אין לו את הערך לזמן. זמן זה שווה כסף. החיים שלנו מורכבים משניות. כל דקה תהורף 60 שניות בחיים בחוסר מע, בבטלנות. אתה שורף כסף. אתה שורף כסף. אדם צריך לדעת, ללמוד איך לנצל את הזמן. וספרתם לכם להנעתכם. אם אתה תספור את הזמן שלך, אתה תעריך את הזמן שלך, אתה תבין שה-10 דקות בחיים שלך זה הון כמו החפץ חיים, לא תזלזל ולנצל כל דקה. לכן מורי ורבותיי, אל תשרוף כסף, אל תשרוף את החיים בהצלחה בעזרת השם שבת שלום ומבורך.