"כשהודיעו על התאונה, בכיתי עד איבוד נשימה": טובית גימאני על הרגע שבו התייתמה משני הוריה

ואני זוכרת שסבתא שלי הודיע לי על התאונה אז אני פשוט בכיתי בכיתי בכיתי אני זוכרת עד היום את ה כאילו הבכי הזה ש של העיבוד נשימה ואחרי שבכיתי כל כך הרבה ו התייתמה בגיל 8 וח משנה הוריה. בלילה אחד מצאה את עצמה אמא צעירה לשני אחיה וגדלה אצל סבתא. היא בחרה לצמוח מתוך השבר וכיום מאמא לשבעה ילדים. שנים של ביקורת וכאב הפכו למסע של ריפוי וחיבור. היום היא מנחת הורים שמלמדת איך להפוך פצע לאהבה ואיך דווקא מהמקום הכי שבור נולדת קרבה חדשה. בואו נכיר את טובית גימני. טובית יקרה. הסיפור שלך מתחיל בגיל 8 וחצי שהתייצרת משנה אוריך נכון?

כן.

וואו. ספרי לי מה קרה באותו בוקר. ערב. זה האמת היה באותו בוקר. באמת לא יאומן. אני ואחי הלכנו לבית ספר. באיזה כיתה היית? ג'.

כן, הייתי בכיתה ג'.

ואח שלך?

אחי היה בכיתה ב'. יש בינינו שנה ושלושה חודשים, אבל תמיד התחושה הייתה שיש בינינו הרבה יותר שנים. ובאותו בוקר הלכנו לבית ספר כמו כל בוקר. כשחזרנו הביתה אני בדרך כלל הייתי איך אומרים ילדת מפתח עם המפתח על הצווא. אני מגיעה ואני רואה ש אין לי מפתחות היום. לא ידעתי מה לעשות. הלכתי לשכנים ואנחנו נשארים שמה ואוכלים צהריים והייתה האמת שלא הפטיע אותי שההורים שלי לא בבית. זאת אומרת זה משהו שהיה די רגיל

וככה עוברות עוברות השעות והשכנה אמרה לנו היום אתם ישנים אצלנו. מבחינתי זה אפילו לא היה מוזר. אמרתי וואי איזה כיף אנחנו ישנים אצל השכנים.

השכנה כבר ידע ממה שקרה.

איך אומרים בדיעבד? מתבר שהשכנה כבר ידעה את מה שאנחנו לא ידענו. אנחנו נשארנו אני ואחי לישון שם. אני ממש אפילו זוכרת ששיחקנו מלחמת קריות לפני השינה. זאת אומרת, היינו באנרגיה מאוד טובה. אין פה שום דבר מדהיג שאבא ואמא לא מגיעים. זה היה ביום חמישי, מגיע יום חדש, יום שישי ואז סבתא שלי, אמא של אבא, מגיעה ואומרת היום אתם לא הולכים לבית הספר, אתם באים אליי ואני רק עסוקה להגיע בזמן לבית. אומרת לה סבתא, אני לא יכולה, אני עוד מעט שמונה, אני אאחר לבית ספר. והיא אמרה לי לא היום אתם לא הולכים אני כבר אספר לכם הכל והיא לוקחת אותנו אליה אנחנו מגיעים אליה הביתה היא מספרת לנו שהייתה תאונה א אבא שלי היה חשמלי

רכב והוא בא לחלץ את חבר שנתקע בכביש החוף גרנו בנתניה זה היה לפני שבת חתן של אח של אבא שלי זאת אומרת שהייתה חתונה באותו שבוע והם היו בדרך לעזור לסבתא שהיא שבת חתן ובאותו יום אבא שלי אמר לאמא שלו אמא, חבר שלי נתקע, אני אומר לה חמש דקות אני הולך ובא תיק טק, אנחנו רק הולכים, אני עוזר לו ואנחנו באים לעזור לשבת חתן. והחמש דקות האלה לא היו חמש דקות. א הם הלכו ומה שקרה ש היה נהג שהוא פשוט סתה מהכביש. הם עמדו בשוליים הם בכלל לא נהגו. א והוא פגע ברכב. אמא שלי נפגעה ישר כאילו ישבה מאחורה. אחותי הקטנה שהיא הייתה אז בת שנה ושלושה חודשים ישבה לידה ואבא שלי היה מחוץ לרכב בין הרכבים ובאמת זה הייתה תקופה אני

רק רוצה שתביני לא היו תאונות תאונה לפני כל כך הרבה שנים אני אומרת לכם 37 שנה זה היה משהו מאוד חריג אמא שלי כבר באותו יום מגיעה לבית חולים ומחדר ניתוח כבר א לא מצליחים כבר לעשות שום דבר א

ואבא שלי הוא היה כזה גבר חזק אני זוכרת אותו חזק חזק מרים מכוניות אני לא יודעת אם זה קרה באמת אבל ככה כי ילדה קטנה זה מה שאני זוכרת שהוא היה חשמלי רכב הוא היה לו כוחות וכולם אמרו צעיר הוא הוא יצא מזה למרות הפגיעה הקשה אבל אחרי שלושה ימים גם הוא נפטר

א ממש הוא נפטר בערב ראש השנה ככה פתחנו את השנה ואני זוכרת שסבתא שלי הודיע לי על התאונה אז אני פשוט בכיתי בכיתי בכיתי אני זוכרת עד היום דום את ה כאילו הבכי הזה ש של העיבוד נשימה ואחרי שבכיתי כל כך הרבה היה לי בקול בתוכי אני ממש זוכרת את הקול הזה עד היום שאמרתי יותר טוב עכשיו אני לא אהיה לבד

את רצינית

זאת אומרת היה משהו בתוכי איזה תחושה של נחמה כי סבתא שלי הייתה הכל בשבילי ופתאום אמרתי אני לא אהיה ביחסים האלה שכל הזמן אני צריכה להתקשר אליה ולהגיד לה שאני לבד ואבא ואמא לא בבית ואני לבד ויופי לפחות עכשיו יהיה איתנו מישהו ו היא תגדל אותנו וזה היה ברור שאנחנו גדלים אצלה ואני וסבתא שלי הפכנו להיות כמו איזה זוג א זוג מחנכים אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל ילדה הורית בכל מובן המילה שמטפלת באחיה ואחותה וסבתא שלי קיבלה תינוקת ברוך השם בריאה אחותי ניצלה

אחותך היחידה שניצלה מכל התמונה

כן היא הייתה עם ההורים שלי באותו יום ואני ואחי היינו בבית ספר

אבל זה פלא כאילו אבא שלך כמו ש הוא חזק חסון והכל ואחרי שלושה ימים ואחותך שמה

אחותי הרכב ממש התעקם והיה כמו איזה הריסה מאחורה ולא קרה לה כלום לא היה לה שריטה

אמא'לה אה כשבאו לקחת אותה בבית חולים אני זוכרת שהיא השגיחה עליה איזה אישה שהיא הייתה בהריון בשמירה וכאילו היא הייתה צריכה לשמור עליה כי יש פה תינוקת שהגיעה ומחכים עדיין לראות מי מי מי בא א לקחת אותה אז א

זהו הסבתא שלי קיבלה בגיל 52 תינוקת טיטול מוצץ ועוד עוד שני ילדים.

א אבל סבתא שלי היא הייתה בשבילי הכל. היא הייתה בשבילי הכל. אבל אני זוכרת ככה את התחושה ואת המקום של הביקורת שהיה לי מול ההורים שלי. איך את מסבירה את זה בגיל 8 וחצי להיות כזאת פיקוחתית כלפי ההורים ועוד להגיד טוב שכך? איך בגיל כל כך צעיר? מה המערכת היחסים ביניכם הייתה? אני חושבת שפשוט חוויתי כל כך הרבה תסכולים בתחושה שלבד ברמה כל כך קשה שזה פשוט ליוה אותי. זה הייתי מגיעה הביתה ולא היה מי שכיניתי שיעורי בית. הייתי רוצה הייתי עם אחי או שהייתה איזה מריבה או שהייתה בעיה. והייתי מתקשרת לסבתא שלי. אני וסבתא שלי היינו על קו בזק איך אומרים הדוק. והייתי כל הזמן אומרת לסבתא הם עדיין לא הגיעו. אבא ואמא לא

בבית. כאילו כל הזמן איך אמרתי הייתי משכנעת מה זה מעולה. וסבתא שלי הייתה בצד שלי. ולא רק שהיא הייתה בצד שלי, היא הייתה אומרת לי, אני אדבר איתם. א ופשוט הדברים לא השתנו. והיא הייתה אומרת להם, אני כבר סיימתי לגדל ילדים, אתם צריכים לגדל את הילדים שלכם. ואני זוכרת שטוב הכל אנחנו יודעים בדיעבד, אבל אבא שלי אמר לה, את רק התחלת. א ולא ידע מה שאמר, אבל בסוף באמת אה אמא שלנו לכל דבר. לא קראנו לה אמא סבתא, אבל סבתא מאוד מאוד דומינטית, מאוד משמעותית. וכן היה לי ביקורת איך אמא שלי לא הייתה נוכחת וכשלי יהיה ילדים ממש אני זוכרת את זה אני אמא אחרת אני אהיה נוכחת זה היה הייתי במלא העוצמה על הדבר הזה זה מפעים שבגיל 8 וח כבר התחלת לבקר הורים באמת בדרך כלל זה קורה יותר מאוחר זה זה באמת לא נעים היום להגיד את זה

אבל אני באמת חושב שזה לא היה משהו שהוא במודע זאת אומרת היום כשאני פתאום מתבוננת על כל הסיפור אני אני גם אומרת לעצמי וואי וואי איזה חוצפה מה יש לך תתנהגי יפה זה לא א

מעניין אז אז אמרת לעצמך אני האמא טובה אני אמא בבית אני אמא נוחת

אני אמא נוכחת אני לא כמה אני יודעת להיות אמא עוד לא ילדתי ילד אחד

אני יודעת להיות אמא כי אני כבר מתי א

כן כי כבר גידלתי כבר ילדים מה זאת אומרת בעצם גידלתי את אחים שלי אני כבר כביכול הייתי אמא והוכחתי ואני ממש אלופה

ואז כשרציתי לבנות את הבית שלי והכרתי את האיש שלי אני זוכרת

בוא נראה באמת מה קורה ורה עכשיו באמת עם כל המראות האלה מה

אז אני זוכרת שבאתי לסבתא ואמרתי לה סבתא אני מפסיקה להיות אמא ככה אמרתי לה ואני חוזרת להיות אחות הייתי צריכה להוריד ממני את התפקיד ההורי הזה כדי להתחתן ולבנות את הבית שלי שברוך השם יש לי שבעה ילדים כןש

א אבל ממש הייתי צריכה היה לי היה לי תיק לא פשוט שלא הצלחתי גם בסוף לשחרר אותו ממני א כן ואני אומרת זו אחרת את קצת את הפרידה ולהתחיל לשים גבולות ולשמור ואני מתחילה ויש לי את הבת הראשונה שנולדה והבת השנייה וככה ילדים

שנייה לפני כן אבל את הרגשת גם שגדעת לא הרגשת חיסרון של ההורים שלך

אני חושבת שלא הסכמתי לתת לזה מקום כי רציתי להראות שאני מסתדרת ואתם גם ככה לא הייתם אז מה בעצם מה שוני

זאת אומרת עד רמה כזאת א ואז כל לדעה בכלל בוא נדבר על חתונה אני זוכרת את ההצפה של החוסר ושבחופה שלי מתרגשים ובוכים ואני כאילו אין לי כוח להכיל את זה כל הזמן מההתחלה ואני מנסה כאילו לדלג ולעדוף וכאילו זה לא חסר והכל בסדר ביב לידות שאת הכי רוצה שאמא שלך תהיה ופתאום את שומעת שהאמא הזאת עוזרת לבת שלה וסבתא שלי גם הגיל כבר מתחיל להתקדם וכבר אני מבינה שאין לי אין לי עזרה מסביבי ולא פשוטי ואני מתחילה להרגיש קושי להרגיש קושי מעבר לזה שגם עברתי חמישה ניתוחים קצרים שעוד יותר צריכים עזרה אחרי. אז בעצם את גדלת מתוך מקום כזה של המון ביקורת כלפי ההורים והשינוי יתחיל בזה שנהית אמא באמת ואז קלטת שמה שאמרת

לעצמך בגיל 8 וח שאני אהיה אמא נוכחת ואני אמא פתאום זה לא כזה ברור ומובן מאליו כמו שחשבת אבל מה בעצם גרם לך לשינוי המהותי שעכשיו את יועצת א זוגיות ויועצת משפחה נכון כאילו יועצת חינוכית גם

ויועצת חינוכית ומתעסקת המון עם המקום הזה של המשפחה מה גרם לך בעצם לשינוי הזה שפתאום הביקורת הזאת הפסקה. קודם כל הדבר הראשון היה אני אני פשוט לא יכולה לשכוח את זה ש בשנה הראשונה שלמדתי הנחית הורים פתאום היה לי כזה את האלה מה אין תנאי להורות הרשימה שאני מחזיקה כל השנים שצריכים לסמן עלv היא לא קיימת מה זאת אומרת ופתאום שנייה אני אומרת שנייה שנייה שנייה שנייה רגע גם לבעלי יש הורים אבל הם גם לא באים לעזור לנו רגע ואז הם מתחיל לחשוב על מלא הורים שאני מכירה ואני מתחילה לראות שכל אחד מתנהג אחרת אז אין איזה משהו שהוא מחייב לדפוס מסוים ואז אני מתחילה להיות במקום של ממש של התרכחות אני ממש יכולה להגיד

ככה כי הביקורת מתחילה לרדת ופתאום אני נותנת למקום של החוסר להיכנס פנימה ואני זוכרת שהבת שלי הבכורה הגיעה לגיל בת מצווה וטוב כל הזמן עבודת שורשים עבודת שורשים ואני לא מוכנה לכתוב את הפרק על העבודת שורשים בא לי לדלג לא רוצה אני רוצה לדלג ואני זוכרת שאני פשוט מורידה את הפרק אין לי כוח אין לי כוח שכולם ישאלו אותי שירחמו עליי שכל הבית ספר של הבת שלי כאילו די אני יודעת את זה בוא נשים את זה רגע באיזה בוידם ועבודת שורשים זה הכי חיבור מתחברים לשורשים ואני זוכרת שהבאתי לסבתא שלי את העבודה וסבתא שלי רצינית כשמביאים לה משהו לקרוא היא עוברת ואז היא אומרת לי איפה הפרק על ההורים היא אומרת לה די סבתא לא

רציתי אין לי אין לי כוחות אין לי אין לי כוחות לזה ואני מבינה שאני לא יכולה להתחמק ובבצה של אותה בת אני מחליטה להביא את זה לפרונט

וואו איזה ואני לוקחת את הבת שלי. אנחנו עולים פעם ראשונה לקבר של אמא ואני כן אומר שהביקורת שלי קורה ממול אמא שלי. זה פשוט מדהים. מדהים. רגע, הבת שלך עד גיל 12 לא ידעה את הסיפור שלך?

היא ידעה את הסיפור אבל לא במקום של הביקורת. ברור שכולם מדושלי לי הורים, אבל אף אחד לא ידע מה עובר בתוכי ומה המחשבות שיש לי ואיפה אני מולם. לא פתחתי את זה, גם לא רציתי לדבר על זה.

ו ואז עליתי עם א עם הבת שלי פעם ראשונה. זה הה לקבר של אמא שלי. פתאום הדבר הזה שהציף אותי שאמא שלי לא הייתה בבת מצווה שלי ואני פתאום עומדת שם כאילו אמא שלי אני והבת שלי היה שם משהו כזה מאוד חשוף

וזה וואי אני אבכה עכשיו

זה בסדר שיהיה נוח וואו זה קשה

זה באמת הנקודה שהייתה הכי מצה

וואי

זה ממש קשה

אני חושבת שהדבר הכי קשה בחיים זה לבקש סליחה הכי הכי קשה ואני זוכרת שאני מבקש מאמא שלי סליחה שאני מול הקבר שלה שאמרתי שאני לא צריכה אותה ומאותו רגע אני פשוט כאילו נכנסת לאיזה עמדה אחרת שאני מתחילה לשמוע על הסיפורים עכשיו דרך אגב אני גם מאוד אומא שלי וכשהיו אומרים לי את זה הייתי אומרת כן רק חיצונית שאמא שלי הייתה מדהימה ולאט התחלתי כאילו להסכים לקבל אליי את כל הסיפורים הטובים כי הייתה מדהימה ו ופתאום לא לצבוע את זה רק באור אחד ולא כאילו כאילו כי בסוף אנחנו יודעים שהרייה שלנו היא סובייקטיבית ואנחנו בוחרים ומחליטים איך לראות את התמונה. למרות ששמעתי עוד הרבה אומרים משהו אחר, אני פשוט מבחינתי לא

היה את הסיפור. ושמה אני בעצם מבקשת מאמא שלי סליחה סליחה על זה שאמרתי שהיא לא חסרה לי על זה. וזה הרגע שבעצם אני ממש מרגישה שאני מכניסה אותה לחיים שלי, שאני מוכנה לשמוע מי הייתה ופתאום להנכיח אותה. וקורה משהו מטורף שאני לא איך לתאר אותו עד היום. אחת הבנות שלי בבית אני פשוט מסתכלת עליו ואני רואה את אמא שלי אני אפילו מצאתי תמונות ואני אומרת איזה הקטע הם נראות אותו דבר ואמרתי הסכמת לקבל את זה ולראות את זה

לא זה לא היה זה לא היה וזה לא ילדה שנולדה שנה אחרי שעברתי את התהליך היא הייתה בבית כבר כמה שנים

ולא ראיתי את זה קודם א כאילו מגיל 8 וח שלך בעצם שאת היית בת 8 וח שהבת שלך הייתה בת 12 לא הסכמת לקבל את זה שה שאמא שלה חסרה לך כלומר שהיא שהנוכחות שלה חסרה לך.

כן.

זה מטורף. זה המון ש

כי אני פחדתי. אני אני אגיד ממה חששתי. זה בעצם אם הייתי מסכימה לקבל את זה לא הייתי צודקת בזה שסבלתי.

זאת אומרת על להגיד לקבל את זה שזה מה שחוויתי. אני אני היה לי היה לי קשה. עכשיו אני אגיד עוד פעם. אני אמרתי אני אהיה אמא נוחחת. אני לא אהיה כמו ההורים שלי. ואז שבעצם התמקמתי שם והבנתי שאף אחד לא חייב כלום ויש פה הרבה הורים סביבי וכל אחד עושה מה שמתאים ונוח לו אמרתי אני בוחרת להיות אמא נוכחת וההורים שלי בחו מה שהתאים להם ומעבר לזה לא משנה ששי ללמוד זוגיות ואז אמרתי מה אני רוצה מה בכלל אבא שלי לא הסכים לרגע שאמא שלי לא תהיה איתו והנה אני עכשיו נשואה ואם בעלי היה רוצה ממני משהו והילד רוצה משהו למי אני אמרה ללכת לאיש שלי או לילד שלי אז בעצם אמא שלי מדהימה מה? איזה אישה, איזה אישה כאילו נדירה, איזה

שלום בית, כאילו איזה קבלה קרי רצתה להיות איתנו אין דבר כזה שאמא לא רוצה להיות עם הילדים שלה וגם זה לא שהיא השאירה אותנו והלכה לא יודעת מה לבלות זה לא היה הסיפור הזה אבא שלי היה חשמלאי רכב והוא היה מחלס אנשים בדרכים והיא הייתה מתלווה אליו לכל נסיעה כל נסיעה הייתה איתו בתוך הרכב

מסירות

זה היה הסיפור ואז אפילו הגעתי לעוד שלב שאמרתי בעצם אבא שלי היה הסוג של ידידים של היום. נכון יש את מחלצי דרכים נכון שעכשיו מאוד מעריכים אותם

כן כן שאני זלזלתי אני זלזלתי וכלל מה זה ההתנהגות הזאת אבל מצאתי מכתב סידרתי אצל סבתא שלי סבתא שלי שתי בדה לחיים ארוכים היא זכיתי שמהקורונה העברתי אותגור מתחתיי

אז באמת א מצאתי מכתב שעשינו ככה לסדה שלי קצת מיון בכל המסמכים מכתב שלא ראיתי אותו א אף פעם מלפני 37 שנה

וואו

שכתב אותו אני לא איזה רב או מישהו שהכיר את המשפחה, אני לא מכירה אפילו את הדמות א שהוא כתב לסבתא שלי שמשתתפים בצערך על מות כלתך ביתך כל הזמן אם סבתא שלי הייתה אומרת שהיו לה ארבעה בנים שאמא שלי הייתה בשבילה כמו בת והיא עברת תאוות נפש וגם כשאני נולדתי אבא שלי אמר לה אמא הבאתי לך בת כאילו היה עם איזה עניין וכל הזמן הסבתא שלי ראתה אותי ואז היא אמרה איזה כיף כאילו כמו הכלה שלי באמת קשר של חמות וקלה מדהים ומצאתי מכתב שאומרים לה משתתפים כאילו בצערך עלמות כלתך ביתך ככה תיערו אותם במכתב זאת אומרת אמרתי כולם ידעו שהכלה שלה היא כמו הבת שלה ואז ומתפללים להחלמתו של בניך שהיה צדיק ומחפש לעזור לאנשים בדרכים ולא היה מתעלה מאף אחד ואני פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי

יואו ואמרתי יואו איזה כיף לי שזכיתי בכאלה הורים כאילו פתאום מהמקום שהם לא בחיים שלי לא נותת להם קיום לא חסרים לי אני מסתדרת בלעדיכם אני הולכת כמו איזה טבס סליחה שאני ככה

ברור

ומשביצה זהו ואני אני מבחינתי אני ממש רואה עכשיו את את השליחות הזאת שאני מעבירה שיחות ובאמת מגיעה למדרשות ולאולפנות דרך אגב גם זכיתי לספר את הסיפור שלי מול שתי בנות שלי בנות

איזה אומץ

זה היה אומץ כי כאילו אמא אומרת הייתי

מבקשת סליחה והם פשוט ניגשו לי אחרי זה וחיבקו אותי והיה שם משהו מטורף לא משנה כאילו שזה היה הדבר הכי יקר לי וגם שזכיתי לשתף את סבתא שלי שאמרתי וואי אני מבקשת סליחה סבתא שלי הייתה כמה פעמים פה בשיחות שלי כל כ אמרת לי אני רוצה לבוא אני רוצה לבוא אמרתי סבתא את מכירה את הסיפור זה הסיפור שלנו אין פה חידושים לא אני רוצה עוד פעם

מה את אומר

הסבתא שלי גם הרבה פעמים מגיע לשיחות אה כמה כמה כי היא מתרגשת היא מתרגשת

מהתהליך שעברת

גם מהתהליך שעברתי ולשמוע את זה וזה נותן לה נחת היו גם כמה שיחות שהבאתי לה א לשתף כאילו מהזווית שלה היה גם שיחה אחת שאחותי הקטנה הייתה והיא שיתפה

ובכלל כל אחד מספר את הסיפור אחרת אבל יש פה איזה משהו עצום ש

איך את מסבירה את זה שעברת כזה תהליך הרית אנחנו פוגשים אנשים כל הזמן גם אני בקליניקה בכלל שהרבה פעמים מתמרמרים על ההורים אה בגלל שאבא שלי עשה לי ככה, בגלל שאמא שלי, בגלל שכל הביקורת הזאת ההורית. אז איך בעצם מהסיפור שלך את עוזרת לאנשים להבין על המקום הזה של הביקורת מול ההורים, כאילו להתנהר ממנה? אז קודם כל, יש פה כמה דברים. דבר ראשון, אם ההורים שלי כבר נתנו לי את המתנה הכי ענקית שזה את החיים, הרי כל אחד בואי יציל אותי תרומת תיבה, מה אני אגיד לו מה שאתה רוצה, מה שאתה רוצה אני נותן לך. אז ההורים שלי כבר נתנו לי את החיים. אז אני אומרת איזה כיף בזכותכם אני כאן כבר הבאתם את המתנה הכי גדולה שער זה

בונוס אז קודם כל הנה הבה הבנה הזו אז מי שנכנס אליי אין לו שום רגשות אשמע כי אתה לא צריכת למלא כלום ילדת ילדים הבאת להם כבר את המתנה הכי גדולה אז עכשיו תשב בנחת עכשיו מה בא לך שנכניס ואתה בוחר מה אתה רוצה בבית שלך ב בסדר אתה אתה מכניס את הערכים את הכללים את אתה מכניס לבית שלך אז זה דבר ראשון ודבר שני שהחיים באמת הם בחירה אני יכולה להגיד שהיו מסתכלים עליי הרבה ולא הייתי אוהבת את זה אמרו לי שהיו מגלים שאין ליורם כי אף פעם לא הייתי רוצה הרי זה היה בכלל קצת הייתי מדברת על זה כן בחופשיות אבל לא הייתי רוצה שיכירו אותי דרך זה כל תכירו אותי אחרי זה תדעו שאין לי הורים אף אחד לא אוהב רחמים ולא מסכנות

ותמיד היו אומרים לי אמאל'ה לא רואים עלייך ואמרתי איך אני אמורה להיראות זה פשוט כאילו מה הציפייה של החברה שאם עברת משהו קשה אתה חייב להיות בתחתית לא יש לך בחירה והמקום מקום הזה של הבחירה הוא מאפשר לך לבחור ולספר את הסיפור של עצמך, של החיים שלך כמה פעמים שאתה רוצה ואני בחרתי איך לספר. הוא עבר הרבה איבוד עם הסיפור שלי. א והיום אני כבר וואו כאילו אני בטוחה שיש עוד רמות, כן? אבל אה אני במקום מאוד שלם, מאוד שלם ואני מרגישה איזה כיף לי. איך הקדוש ברוך הוא, וואו, איזה גאונות, איך הוא מנהל את העולם, איזה השגחה פרטית, אני מרגישה מושגחת, אני אני מרגישה VIP, אני יכולה להגיד שמאז שאני ילדה קטנה, דרך אגב, גם זה משהו הייתי מדברת עם השם, הייתי מדברת איתו. א

היה פעם בבתים הגבוהים האלה את הטריסים הגדולים בסלון

הישנים האלה רואים את זה היום באיזה שיכונים או ככה היו הבתים

ואני זוכרת את עצמי ילדה קטנה מול החלון הגדול מסתכלת לחניה למטה לראות מתי ההורים שלי מגיעים כי היו מכנים את הרכבים אחד אחרי השני ונכון זה היה כזה הראשון חוסם את השני ככה והלאה

ואני זוכרת שכשלא הייתי רואה שהורים שלי מגיעים הייתי מרימה את העיניים לשמיים אני זוכרת כמה מסתכל והיתי אומרת השם תעשה בבקשה שהורים שלי יבואו כאילו פשוט הייתי מדברת איתו וזה נתן לי המון כוח ובסוף אני אומרת השם גם בחר את הבית הכי טוב שאני יכול לגדול ואני מאמינה שלכל אדם יש תפקיד פה בעולם ואז א להורים שלי במצבה שלהם עשו כזה גזע כרות ועל הרעיון הזה שהם בעצם נלקחו בטרם עת

בני כמה הם היו

אמא שלי הייתה בת 27

ואבא שלי היה בן 30 יואו איזה

הם היו ממש ילדים כשהגעתי לגיל שלהם הבנתי כמה צעירים הם היו זאת אומרת רק לא הצלחתי להבין את זה כמו שאנחנו מסתכלים היום על חי והוא גדול נכון אבל כשאנחנו מה זה הוא תינוק זאת אומרת ה

נכון

אז א אז הם היו באמת א צעירים ו אז אמרו הם נלקחו בתר אמת ובסוף אני אמרתי הם בכלל לא נלקחו בתר אמת זה היה העת כי לכל אדם יש פה תפקיד ואני יכולה להגיד שאני בחרתי לחיות חיים עם מודעות עם בחירה חיים שאני שלמה עם מה שאני עושה לא רוצה להחמיץ כלום לא רוצה להחמיץ לא רוצה להתנצל לא רוצה להרגיש לא הספקתי מול כל מיני אנשים במעגלים שסביבי ווככה אני בחרתי לחיות. א אז זהו, אז שיש לך תחושה שיש לך בחירה ואתה מושגח, וואו, אז אתה יכול הכל. כאילו אני מבחינתי מאושרת, מאושרת, מודה להשם על זה. וואו. מה התובנות שלך בכל הסיפור הזה? תובנות שחשוב לך להעביר אנשים אחרים שגם הם ישמעו. האמת שיש פה הרבה תובנות כי זה פוגש

בכל המעגלים, אבל קודם כל, תובנה אחת, לא לשפוט הורים ולא משנה מאיזה כיוון אתה נמצא. אני גם יועצת חינוכית הרי בבית ספר

כן

אני דבר ראשון באה בענווה אליהם אם ילד סיפר שהורה שלו כי אני אני מנסה לדמיין אם אני הייתי מספרת עכשיו נכון

אבא ואמא שלי לא בבית וואו כל המערכת על טיל זאת אומרת זה הכי גרוע ולא להם בסוף כוונה רעה אז כאילו לבוא טיפה במקום של ענווה של בירור לא לשפוט ואין משהו שהורים חייבים לעשות אין באמת תנאים ואם אין תנאים אני לא יכול לסמן VX טוב לא טוב אין דבר כזה זה אין אדם אין אין אין יותר מאמא מאבא אין אין דבר כזה שרוצים יותר בטובת הילדים שלהם

נכון

בסדר ואנחנו הרוב האנשים הם בנורמה נכון מקרה הקצוות קצוות אז בוא לא נהפוך את הקצוות לכלל

סתם שאלה ממש מעט אותי לדודעת את מרגישה עכשיו שאת נוכחת עם הילדים שלך

מאוד אבל נוכחת במקום לא של כמה שעות הייתי בבית אני אמא נוכחת אני וואו וואו וואו יש לי קשר מדהים איתם וונוכחת לא על תנאי זאת אומרת אני לא צריכה להקריא להם סיפור בלילה כדי להיות נוכחת. אח שלו יכול להקריא לו, אחותו יכולה להקריא.

מה זה בשבילך נוכחת?

נוכחות זה משהו בכלל עמוק. אני בכלל לא חושבת שמשהו שהוא טכני.

זאת אומרת שהילדים שלי הם חווים עם היציבה א שאפשר לפנות אליה. א כתובת א שמראה להם את הדרך. באמת המגדלור הזה. ואני חושבת שזה בן היה נוכחות. זה לא אם הייתי גם במספר שעות אני לא אני לא אגיד אני יותר מאמא שהייתה לא יודעת מה במשמרת בלילה וחזרה לא אבל כן טכנית אני כן אומר שהרבה דברים שהובילו אותי בחיים שהתחלתי זה היה איך אני מקבלת את הילדים שלי מוציאה אותם בבוקר אני אוהבת את זה אבל אני לא במקום הלאומתי שההורים שלי לא היו בסדר אני במקום הבחירי ואנחנו אני אני חושבת שאין אדם או תובנה אחת ככה חזקה אני כמעט לא לא לא פוגשת מישהו שאין לו ביקורת על ההורים שלו. לא משנה מה ההורים שלו יעשו. אני מדברת זוג הורים

ביקורת על ההורים שלהם. הם בוחרים איך להיות הורים. אמא שלה לא עשתה ככה, אבא שלי לא. אין, אין. פשוט זה תמיד שם. וכשאתה מבין, הם עשו את מה שנכון להם. ואתה יכול לעשות את מה שנכון לך. והכל בסדר.

זה מאוד משחרר.

זה. מה זה משחרר?

נכון.

אתה גם לא מחוייב כי יש משהו שמישהו לא מילה. אתה באמת בוחר על נקי. אז זה נותן תחושה אחרת. אז אז כן. והעיקר איפה אתה ממוקם בשרשרת הדורות. אני מבינה היום שאני הייתי כילדה הייתי מעל ההורים שלי.

הסתכלתי עלים ככה, אתם מה זה לא בסדר? ילד גם מסתכל ככה לאבא ואמא. כך אמרתי וואי וואי כמה סליחה אני צריכה לבקש. אבל אז אני אומרת לעצי טוב טוב. זה לא היה במודעות אבל א אבל זה גם עוזר לי רגע לראות ילדים שקצת מאתגרים את הילדים שלהם היום. ואני אומרת טוב גם יהיה לו כוחות לחיים. כאילו אני בסוף אומרת אה הם קיבלתי המון המון מהאי נוכחות שלהם קיבלתי מאוד יציבות הם פשוט הכינו אותי לדבר הבא ואני חושבת שאני צולחת אותו יפה סך הכל

צולחת אותו מדהים תקשיבי איזה תהליך מטורף עבר

אני חושב שזה נותן המון השראה לנשים אחרות

שגם מרגישות איזשהו סוג של ביקורת לגבי ההורים שלהם והם רואים מישהי שהיה לה כל כך הרבה ביקורת להורים למרות שהייתה רק בת 8 וח כי היית מאוד צעירה זה אותי זה מפעיל כי אנחנו בגיל 8 וח כבר הגעת לתובנות האלה שהם לא היו מספיק נוכחים וכולי וכ זה היה לך מודעות מאוד גבוהה

מצד שני איזה תהליך מטורף עברת אז אז כל אחת באמת יוכל לעשות את ההליך הזה ובאמת באמת זה בשבילנו כי כשאתה חי עם ביקורת כלפי ההורים אתה מסכן פה בתמונה אז א זה ממש נכון ומאוד אהבתי את המקום הזה שאמרת אני הסתכלתי עליהם ככה שבעצם כל המטרה היא להסתכל ככה על ההורים כאילו

לשת עיניים אליהם כי תמיד היה פה מישהו קודם וזה שרשרת הדורות ומעל כולם הקדוש ברוך ואז איזה כיף לי שאני לא לבד אז אני אף פעם לא לבד אז על מה אני בכלל מתלוננת נכון כי הוא תמיד איתי

וזה תחושה בעיניי וואו

כאילו

אני באמת מרגישה שזכיתי פשוט זכיתי עם כל הסיפור שלה אני מרגישה וואי איזה כיף לי איך זכיתי לא כל אחד זוכה לכזה דבר זה כיף לי אבל זה אפשרי כל אחד יכול לבחור בזה

כן

זאת אומרת איך אתה מחשב את המסלול שלך ולא כלו בתוך המקום של הקורבנות המסכנות שהמציאות מכתיבה את מי שאני אני יכול הכל אולי בגלל זה יש לי הרבה אומץ אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני לא הכל אפשרי באמת אנחנו לא כאלה מצומצמים השם מביא אותנו לפה עם הרבה כוחות וזהו להודות על כל הטוב הזה ואני יודעת שגם ההורים שלי גאים בי

לחלוטין

גאים בי ואפשר לעשות א איך אמרתי באמת להחזיר אותם לחיי במותם

כן זה זה עצום כי אני אגיד עוד דבר שההורים שלנו הם בעצם תמיד איתנו הם תמיד איתנו זה משהו עמוק כי משהו הקשר הזה של הורה וילד הוא הוא לא מסתיים אף פעם תמיד אני סבתא שלי אומרת איך אני מתגעגעת לאבא שלי אני אומרת עוד שנייה ב90 אני מה זאת אומרת הנוכחות זה משהו כל כך עמוק שהולך איתי בפנים ולכן אני אומרת אמיתי זאת אומרת אני מרגישה אוקיי כשמרו בחיים לא הייתי שם גם אני לא הייתי שם לא אפשרתי את זה וגם מהצד שלהם אבל היום אני אומרת החזרתי אותם וזה זה כיף לי עכשיו יש לי אבא ואמא

וואו איזה עוצמתי זה

כאילו עכשיו יש לך אבא ואמא הרבה יותר ממה שהם היו בחיים

בדיוק שזה מדהים מדהים התהליך ורק ברגע שאפשרת לעצמך בעצם והתחברת למקום הזה אז פתאום גילית את המכתב הזה יש מה שכתבו עלי ופתאום גילית עוד כמה דכ

כאילו רק שהיית מוכנה לקבל נהית כלי אז פתאום הכל מגיע אלייך וואי איזה מדהים מדהים איזה תהליך עבר תקשיבי

האמת אני וואי אני אני שמחה שלא פספסתי אותו

מדהימה זה ממש מורלת אשרה תודה טוב תודה ותצליחי בכל תודה ושנעשה יותר הרבה טוב בבתים

באמת ושהילדים יבואו לא איך אני אסביר שבאמת יהיה יהיה קשרים ומערכות יחסים אני באמת אומרתי

אני יודעת שאני ביהיעוד שלי זהוכן

זה היעוד שלי מערכות יחסים במשפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם כי זה בסופו של דבר מה שמחזיק אותך באמת המשפחה

כן

ממש זה ואמונה כמובן בורא עולם זה ברור כבר אנחנו יוצאים מנקודת הנחש שזה ברור ו

כן

יחסים תודה טובית אני ממש ממש מודה לך ותודה לזכות איזה כיף.