"ענר הציל חיים. גילי השפיעה על אנשים": אבותיהם של הגיבורים בשיחה מצמררת

מאיפה אתם?

אנחנו מלפיד ליד מודיעין ואתם?

ירושלמים.

מאיפה?

ארנו תלפיות.

אשתי ילידת ירושלים. אני סתובבתי הרבה בירושלים למדתי שם אבל זהו נגמר הכרתי היטב תעיר הכרתי היטב כיבתי בכל בתי הספר

אבל אה לא עונה השכונה יפה מאוד טלפיות

כן נר הוא דור רביעי בשכונה

וה כמה ילדים? שבעה

שבעה ש כולם עדיין בבית או כבר לא יש אחד שפרחה אחרי אחרי שהוא נהרג התחתנה

הוא הבכור הנר

הנר נהרג או נרצח

הנר היה במגונית

נו אתה אמרת נהרג שנהג כי הוא

אני בהתחלה כשאמרתי שגילי נהרגה אורנה השתגע עם אשתי

לא הנר לחם שמה עם הרימונים עד הרגע האחרון

אבל הוא נהרג או נרצח

נהרג לא נרצח

נרצח אה הוא נפל פל בקרב לא קשה זה לא עניין שקשה אני חושב שזה אז אני אומר אה הוא נתן את הקרב של חייו שמה 34 דקות שמה זה רק ריבונים אז אני אומר זה

זה מקל עליך שאתה אומר שהוא נהרג ולא נרצח

זה לא כל כך זה לא הסמנטיקה זה מקל עליי זה שאני יודע את זאת אומרת כל זה שאני יודע שהוא יוצ חיים כאילו זה דבר אחד ודבר שני זה שהוא שהם לא יכלו לו 34 דקות ניסו לפגוע בו ולא הצליחו כמו שחייל אני לא אומר שחייל א חייל אם הוא לא

חייל נר כי חייל הוא בתפקיד

כן אז זהו אז פה

נר היה בסוף שבוע

כן אבל לקח על עצמו תפקיד

כן הבחנה מעניינת

מה גרם לגילי להיות כזו מצטינת בשירות הצבאי

כן גילי קיבלה א גילי אה א נבחרה לחלת מצטיינת ביום העצמאות ה-73 ב-2021 גילי רצתה לעשות את מה שהיא עשתה בצבא גילי הייתה מדריכה מכוננת הדרכה הייתה חלק מהאישיות שלה היא צומכה בצופים היא הדריכה במחנות הקיץ בארצות הברית שלוש פעמים נבחה למשלחות הייתה ראש משלחת צופים א וזה באר בה והיה בטוחה והיא רצתה מאוד להדריך בצבא והיא רצתה מאוד להיות בשטח קיבלה הרבה מאוד הצאות והיא בחרה אני מאוד התפלתי בתותחנים שזה חיל שאני לא מכיר מוזר כזה בשיבטא והיא באמת היא הייתה טובה במה שהיא עשתה כי היא נהנתה השקה את נשמתה היא אהבה הכניסה המון מורל שם וקיבלנו מכתבים בכלל כל מה שאומרים על גילי זה אנחנו יש לנו מצגת על גילי אז

בחרנו לא לספר עליה אלא להראות מה כתבו עליה. שחרים אמרו לא אני לא אני אבא אני משוחן אז כנראה שהיא עשתה משהו טוב וזה גרם להיות מצטיינת.

שאלה יפה. איך המורשת המשפחתית השפיעה על תפיסת העולם של הנר? כן אני לא יוד זהו שאתה מורכבת כזאתי אני אומר כפ מנסים לקחת זה לא שאני חף מאיזה ניסיון למצוא איזה זיכה אבל אני חושב שיש אני חושב אפשר לדבר על ערכים ערכים משפחתיים שכן קיימים ערכים בחינוך שאנחנו קיבלנו ששתדלנו להעביר אחד הדברים שמאוד מאוד הפריעו לנר זה ה המלחמות האחים שיש בתוך בתוכם זה ממש הפריע לו בצורה יש לו את השיר היום גם אני נלחם נגד שינת אחים א שצנו אחרי שהוא א נהרג ואני נפתחתי לו בזמן של ההפגנות שאני הולך להשמיע את השיר הזה והעניין של אה של קבלת האחר זה מאוד מאוד מרכזי אצלו אז אני יכול להגיד שאצלנו במשפחה זה עוד סבא שלי עשה את

הברית ההיסטורית ב-24 בן מ של הפועל המזרחי ומפאי ובערב מלחמת העצמ זאת אומרת ערב הקמת המדינה הוא היה מתווך בין העצל לבין ההגנה להשיג את ההסכם על פירוק העצל בערב מחלבת ששת ימים הוא הקיב את ממשלת האחדות הלאומית הראשונה שהייתה שהוא קפה את זה על אשקול שאשקול לא סלח לו על זה כל כך כי באמת אשכול מגיע לו את כל הקרדיט על הצלחת המלחמה אבל סבא שלי למרות שהוא לא הוא היה רחוק מאוד מדיין ובגין בתפיסה הפוליטית שלו אבל הוא חשב שכולם חייבים להיות תחת אלומקה תחת מלחמת שש ימים שנפסה כאיזה אירוע ש גורלי לעתידה של המדינה אז אני במובן הזה אני חושב שהמורשת הזאת עברה לאנר אבל אנחנו לא זה מורשת של שלדעת להכיל את ה

להכיל את השונה ולהכיל את האחר וזה כן זה זה המורשת הזאת מובנים אחרים לא היה לנו מורשות של גבורה משפחתית כן לא סבא שלי נפצע קשה מרימון בכנסת אבל הוא לא הוא לא זרק את הרימון הוא היה

הוא לא קפץ עליו הוא חטף אותו

אה אבל א אני חושב שיש איזה זה לא רק זה לא רק אנחנו זה אני חושב זה חברה שאנחנו חיים בה דרום ירושלים שיש בה הרבה מאוד א ערכים כאלה משותפים של של החלה ושל קבלה של השונה וזה חושב שזה היה מאוד חזק אצלו

זה מאוד יפה ואתה יודע אורנה כל הזמן אומרת אחרים גם הורים אחרים אומרים שהיה המון ממשקים היה המון משותף בין הילדים האלה שהגיעו למסיבה לפחות חלקם

נכון

וגם גילי גילי הייתה אדם ש אונה ואני כל הזמן אומרים אנחנו לא יודעים איפה זה בא הייתה הרבה יותר טובה איתנו אבל היא מאוד הכילה את השונה היא הרימה אנשים היא עודדה והיא הסתכלה על כולם בגובה העיניים עכשיו זה יפה כי היא הייתה סוג של אה מאוד מקובלת היא בקלות יכלה להתנשא

היא הייתה המלכה

כן

שכולם מקנים בה והיא הייתה בדיוק הפוך בהתנהלות שלה גילי לא יכלה להיכנס לסופר בלי לעמוד רגע לדבר עם מה שהוא אומר ולשאול מה שלמה או עם הקופאית והחבר'ה בבסיס הם הריצו אותה כי היא הסתכלה על כולם בגובה העיניים מישהו כתב לנו שהיא בהדרכות שלה היא הייתה מבקשת מהקצינים ללכת היא לא רצתה את הסמכות העליונה שאומרת לה לשבת עכשיו בפקודה לא לא אני אני אדאג שהם יהיו בשקט קיבלה את כולם הסתכלה על כולם בגובה העיניים וזה מאוד מעניין מה שאמרת

כן מאוד מאוד דומים אני גם בהצטינות שאמרת מקודם אז גם כן הנר היה איזה מסול של הצטינות אז אני אני אומר שה אני אמרתי את זה הרבה פעמים ששביעי באוקטובר אני אומר יש פה שדורים על הטוב מול הרוע אז אני אומר זה הטוב זה הטוב זה זה טוב כי אני כל מי שאני פגשתי כל מיני צולים שפגשתי מהמיגונית זה אלה שיצא לי להכיר אותם כמו שאני מספר פה על גילי זה אנשים שבאמת הם הם הם הם הם מייצגים את הטוב בצורה הכי טובה שאפשר לייצג את הטוב ומולם יש את הרוע בצורה הכי אכזרית והכי הכי זה כמעט כמו סרט א סרט ילדים הוליוודי כאילו זה לא יכול להיות שיש כזה רוע ובצד שני כזה טוב ו ההתנגשות הזאת רוע מוחלט לטוב טוב מוחלט ואנשים כישרוניים מוזיקליים א אציינים שמחים הבדם כאילו זה כל כך אדם

זה באמת

אני כשהספדתי את גילי בלוויה אה ממש פירטתי את האישיות שלה ואמרתי לקראת הסוף שמול כל הטוב הזה זה באו אנשים עם ערכים הפוכים ורצחו אותך ו דיברתי שמה על הצבא הדי ברורה של גילי שאנחנו צריכים להמשיך את הדברים האלה את החיים ואת הדברים הטובים ואת השמחה גילי הייתה אדם מאוד מאוד שמח מאוד היא טרפה את החיים והדביקה בשמחה של האנשים ואני חייב להגיד שאני שנה ו אני ממש ממש מתקשה לעשות את זה. אני חייב להבין זה המשימה היא קשה מאוד

כן

להתמיד במצבה הזו

מי הייתה גילי? כמה שעות יש לנו. גילי הייתה אדם מאוד מעניין. היא הייתה אישיות. אה ואני אומר את זה, אני בוודאי לא אובייקטיבי, אבל אני אומר את זה באמת על שמח מה שלמדנו. אנחנו בשבעה נשאלנו שאלות מאוד מעניינות. הגיעו מאות אנשים, כמויות בלתי נתפסות של אנשים. א מאות אנשים כל יום בבית. ושאלו אותי כמה אנשים אם למדנו משהו חדש על גילי כי בכל זאת מגיעים אנשים יחול באו זה לא נדפס והסברתי שהכרנו את אבת גילי מה שלא ידענו זה את ההשפעה שלה את האימפקט ילדה בת 24 ושבוע אם כזו השפעה על אנשים אנחנו עד היום בשוק אה אז אז גילי שילווה כמה תכונות שהם מאוד ייחודיות והשילוב ביניהם הוא מיוחד. מצד אחד כאילו דברים סותרים.

מצד אחד הבן אדם הכי שמח שאתה יכול לפגוש באמת אדם שמח זאת שמושכת תמיד את כולם לעשות שמח ולבלות. זאת שתמיד בולטת בכל מקום ואפשר ישר לאפיין את זה כקצת שטותניקי. טיולים וווד וקפה וכאלה. מהצד השני, בן אדם מאוד עמוק, מאוד רציני, מאוד נחוש. המדריכים שהיו תחתיה כל הזמן מדברים על הסף הגבוה של הדרישות שלה והיא הייתה היא לא התפשרה, שזה היה גם קצת באוכרה, היא הייתה בסטרס. מצד אחד א בן אדם הכי מקובל שאפשר והכי יכול להרים את האף. מצד שני, זאת שמרימה את כולם. איך הגדיר אותה פסיכיאטר בכיר? א אישיות טיפולית. גילי מונצחת במקומות שמאוד מעניינים. יש מכון מחקר על שמע שעוסק במחקרים שהתכלית שלהם זה למצוא פתרונות וכלים, למנוע דיכאון חריף צל בני נוער.

לא סתם בחור בגילי. גילי מונצחת במרפאה לא רחוקה מכאן. אולי הגדולה בארץ לטיפול בנפגעי טראומה ומשבר. בכניסה יש תמונה של גילי ואמר לי פרופסור גיל זלצמן מנהל גע לשעבר ומי שהקים את המרפעה הזאתי אמר לי אני רוצה שכל המטפלים באים בבוקר פסיכיאטרים פסיכולוגים עובדים סוציאליים וכדומה שירו את גילי יקראו עליה קצת ויבינו מה הם עושים פה והוא למד על גילי בלוויה מהאספדי ואחרי זה כשהוא בא לשיבה ושמע מהחברים זו הייתה גילי הייתה דמות עם המון השפעה על אנשים ומה שאנחנו מקבלים המכתבים וה הוא אומר כל אחד צריך מישהו בחיים שיאמין בו ואז הוא יכול לעשות הכל. כל אחד צריך גילי. תשמע, אני בגיל 24 לא הייתי שם, לא הייתי במצב כזה. העריצו אותה. זה בגדול על הדמות. היא הייתה מאוד מיוחנת. השפיע

מדהים.

מי היה הנר? אז הדבר המצחיק זה שאני צריך לראות איך אני לא חוזר על הדברים איך אני איך אני לא חוזר על הדברים שאתה אמרתי

איזה ילדים טובים

אז אני אני אגיד א קודם כל הוא היה ילד א מאוד דעתן כאילו מאוד מאוד דעתן ויש כמה נר אני אומר יש הנר של היסודי ואחר כך הנר של התיכון הנר של היסודי היה ילד כזה מבוכים ודרקונים היה כותב ספרים מאייר ספרים של מבכים ודרקונים כזה הוא החליט ב שהוא היה בגן הוא החיד פתאום שהוא מגדל פאות אין אצלו בסביבה אף אחד לא הולך עם פאות ולא זה וגם בבית ספר לא המרה בקיתה ה אמרה לו אולי אר אולי כל הבית ספר צוחק עליך אולי כדאי שתוריד את הפאות אז הוא אמ מה בגלל שצוחקים עליי שאני אוריד פאות כאילו זה לא אין זה לא היה זה

הוא היה לו אופי כאילו זה האופי שלו היה מאוד מאוד חזק במובן הזה שהוא אם היה בבית ספר נגיד מורה שפגע בתלמיד אז הוא היה ניגש למורה אתה פגעת בתלמיד הזה כאילו לא מוותר היה בי חמישי כן אני אומר אני מרגיש שאנחנו מדברים על על אעל כן

א היה הולך בימי חמישי ה היה חוזר מספר לנו ראיתי שוטר שצרו הרטרי ליד זה אז מה עשית לא תחכתי אותו למה אתה עוצר אותו מה בגלל שהוא שחור בגלל שהוא זה אז אמרנו אתה תסתבך יהיה סבך אותך בצבא אתה תגיע בצבא זה אתה לא יכל זה יפתחו לך תיק אתה אתה תפסיק בשטויות האלה אתה רוצה להיות א זה אבל הוא אמר לא לא אכפת לי הוא היה מאוד מאוד כזה ומצד שני מאוד לא אהב את כל הקלישאות כאילו הוא בכלל הגדיר את עצמו כמו אנרכיסט. אנרכיסט כאילו לא הלך גם לא הצבע בבחירות. אה זה אבל אנרכיסט שהולך אה עושה פעמיים גיבוש מתקל כאילו ושאלתי אותו כאילו איך איך זה איך זה מסתדר לך? כאילו אמר לי כי עכשיו צריך להציל חיים זה לא זה האידיאל

זה באמת לא רוצה מדינה לא רוצה צבא לא רוצה זה אבל עכשיו שרוצים להרוג אז חייבים להגן ואני אני אהיה מהצד המגן אני לא אהיה מהצד שמגינים עליו זה לא זה הוא לא יכל לשת את ה את ה את המחשבה הזאת בשוג הצבא היינו בטוחים שהוא כי כל המסלול שלו היה תמיד מסלול של א עם האמת שלו נכנס לא מעניין אותו ימינה וסמאלה

נגד הזרם היו מתוחים עכשיו הצבא היוכל אותה

ובאופן מפתיע מפתיע מאוד עוד הצבא דווקא הוא היה שמה מצטיין כל הדרך כאילו לקחו אותו בכלל הוא פספס את הגיבוש אחרי שהוא נפצע פעמיים גיבוש מטכל והוא היה שנה וחצי א היה צריך להחלים ולענות את הפרופיל הוא כבר לא רצה לעשות גיבוש מתקל שלישי והוא רצה להגיע לסרת נחל אבל הוא קיבל שיבוץ בכלל כפיר בת שהגיע לנחל הוא פספס את הבוחן ברור ו והוא הגיע שמה הוא הגיע למבס ואמר אני רוצה לגשת לגיבוש אמר לו לא אתה לא יכול אתה לא עושה את הבוחן ברור אז הוא אומר לו אז מה אני חייב אבל הוא אומר טוב הוא אומר אם תהיה אם תהיה אם תהיה חייל תהיה החייל הכי טוב אז ניקח אותך כבר לסיירת אז לו ברירה אז הוא סיים את זה הוא היה אחד

ב-500 שלקחו אותו הוא היד החל היחידי שלקחו אותו לסיירת עם המחזור שהתחיל איתו כאילו לא יכל להוריד איתו מחזור סיים את הסיירת סיים כמציין אחר כך קורס המלים סיים כמציין וחזר לה חזר ופתאום סיפר לנו מפה שלו חודש אחרי שהוא נהרג הוא הגיע הגיע לנחם אותנו ואז הוא אמר אחרי חודש שהוא ביקש אה הוא ביקש שיחת ממפי אז המפה היה הבטוח עכשיו בטח החייל בא להודות לי שלקחתי אותו מ932 גם באגדוד הבאתי אותו לסיירת ועכשיו הוא רוצה להגיד לי תודה לא הנר בא אליו עם רשימה על חיילות מה שלא בסדר מבחינה חיילית וזכויות תש של חיילים על חוק על זה פקודות מתקל זה זה לא בסדר מבחינת אוכל מבחינת שינה מבחינת זה מבחינת תפקוד הוא אומר

הייתי אז אמרנו מה עשית אומר הייתי בשוק אני לא חשבתי שבכלל אפשר לדבר ככה למפקד ואני מפה שלו אני אפילו המבק שלו אבל מה אז אז מה עשית אומר הוא צדק בהכל אז תיקנתי את זה ואחר כך הוא הציאו לו להיות הוא היה אחר כך על תקן אולי מבסוט מה מהקצונה שהייתה קיצר הוא בצב עכשיו מינו אותו כמפקץ ואז אמרתי לו נו אז אתה רוצה לצאת לקצינים אומר חס וחלילה קצינים הפרופה בשבת הסמכות מקודם על גילי ושלא אז א אז אמרתי לו מה זאת אומרת אתה לא אומר אני לא בחיים אני לא יה קצין אמרתי לו אבל אתה אתה על תקן מפקץ עכשיו ואתה ואתה סמל אומרת אני רוצה אני רוצה להכין את החיילים שהוא החיים הכי טובים שיכולים להיות וזה מה שמעניין אותי אני לא רוצה את הדרגות ולא רוצה את הזה אז זה

איזה יופי

אז זה כאילו זה היה הרבה הרבה ממשקים אני ראיתי ב

מאוד דומה מאוד דומים לגילי היה חוש צדק מאוד מפותח כבר מגיל הגן והגננות מדברות על זה גם אמורות שהיא הייתה מרימה ראש עומדת זקוף ומטריעה עלות שלדעתה עשו עם בילד או זה פשוט בזבזו פה את הזמן יכול כן מה היה רגע ההבנה הראשון שמשהו באמת קורה

ב בשבייל לחודש אני מניח

כן האמת שאני אני בודדתי את עצמי אני במצבים כאלה לא היה לי כזה אבל מצבים קיצוניים יש לי איזשהי יכולת לבודד את עצמי לנתק את עצמי מהפרעות רקע ולהיות מאוד מפוקס אמ אם אני אענה על זה ככה במשפט קצר, לא היה רגע אחד שחשבתי באותו יום שגילי נרצחה. א גילי ומוות זה שני הפכים. זה לא יכול לקרות. וחבר'ה שהכירו אותה אמרו היא תצא מזה. היא לכאורה נהדרה שלושה ימים. את קשר עם גיל נותק בת ובסביבות בין 9 וחצי ל-10. הודעתי לאשתי שאני פשוט זז

עם נשק. לקחתי נשק, יש לי ג'יפ ובאינסטינקט אמרתי אני אצטרך לסוע לך תוך קיבלתי נוצדק מגילי כשעוד היינו איתה בתקשורת א בתחנת הדלק דלקתי אשתי דיברה עם חברה טובה וחברה סיפרה לבעלה הוא התקשר יוצא היחידה אמר לי אלדד לא טוב לסוע לבד תעבור דרכי עברתי בכפר בילו ואספתי אותו ונס סנו לחפש את גילי ואני לאורך כל הדרך היינו מראות קשים מאוד. לא העליתי על דעתי שגילי לא בחיים. לא העליתי על דעתי. אה אני הייתי מאוד מפוקס, מאוד מאוד מכוון מטרה. א הודי חבר כשאנחנו נוסעים הוא לקח את האחריות על הניווט וטוב שכך אבל כשאנחנו נוסעים אז הוא קצת בונט והוא פה והוא שם והוא אומר לי משפט שאני לא אשכח אנחנו על כבי שש יורדים

דרומה אומר לי אלדד עוד 100 שנה ידברו על היום הזה כי הוא התחיל לקלוט את גודל האירוע אני הבנתי את גודל האירוע אבל לא הבנתי את גודל האירוע מבחינת גילי מבחינתי גילי ברחה מהאזור תוך כדי התלאות של היום הזה זה הגעתי לטצות והייתי בקשר עם אנשים וקיבלתי טאצות וראיתי את השטח וראיתי שיש שם פרדסים מעבר לכביש אמרתי הגילי בחורשות האלה גילי על איזה עץ היא בלי הטלפון היא על איזה עץ כשהיא תוכל היא תיצור קשר אז באותו יום בכלל לא עלה על דעתי שאין גילי א הגענו קרוב מאוד לאזור המסיבה בלילה חברתי לכוח קרקל הצלחתי לשכנע אותם ש כי לא נתנו לנו הגענו עד קרוב אבל לא נתנו לנו להמשיך החבר'ה האלה פשוט הצטרפתי אליהם והנה

היה איזשהו שלב שירו עלינו והתקפלנו מהאזור כי עם אקדחים זה בדיחה שני חתי עם אקדח מול rpג'ים וקלאצ'ים אה הגענו הביתה מאוחר בלילה בלפנות בוקר אורנה ואני הלכנו ל433 חוויה מאוד לא נעימה לתת DNA וכדומה עדיין אני בדעה שגיל לי תמצא או שהיא חטופה וככה זה המשיך איפהשהו זה שבת ראשון בשני כבר התחלתי להרגיש לא טוב עם ה עם זה שאין אין אין שום קול מגילי אני הייתי משוכנ שהיא בעזה אה לא נתתי לעצמי בכלל שיפול הסימון בשלישי בבוקר הגיעו אלינו והביתה היה מלא אנשים אני כל הזמם אומר יש לו עוד דווק קו בדת כי דת הייתה פתוחה והבית שלושה ימים מנהדרה באו כל העולם ואשתו חברים שלה וחברים שלנו ו וחטפנו את הבומבה הזאתי

כשהואגו לנו ביום שלישי וגם אז לא הקלתי אני חושב תפקעתי אומרים כולם שבשיבה הייתי ניעלתי את העניינים פשוט לא קלטתי היום אני קולט ואני כל כך עצוב זהו אז אני לא יכול לשים למעט היום שאמרו לי שגילי יש גופה וצריך להרגן לוויה. עד אז ניתקתי את עצמי מהמחשבה הזאת בכלל. מתי קיבלת את הידיעות הראשונות על האירוע?

טוב, אצלנו אנחנו לא בכלל לא היינו מודעים. זאת אומרת היינו היינו זה חג אנחנו שומרים שבת אז בכלל הלכנו לבית כנסת. נר היה איתנו עוד בארוחת ערב חג הוא היה איתנו ונסא עם החבר שלו ייר שגולברג ועוד שניים שני ירושלמים אדי ש ברוך השם חזרה ו א יועד בחור שנהרג והם הגיעו שמה ואנחנו ידענו שהם נוסעים לא ידענו לאיפה לא ידענו איפה מסיבה לא ידענו כמה אנשים לא ידענו כלום הלכתי לבית כנסת התפילה הייתה כבר קצרה כי הבינו שהיו הזקות בירושלים חזרנו חזרנו הביתה וקיצר אמנו חייבים לדבר עם הנר חייבים לדבר עם הנר כי הנר חייל מוצב סופה הוא בטוח בטוח הולך להיכנס לאזה עכשיו אז יש כל מיני טריקים של דתיים זה שירה חיקטלי אז

עושים עושים שניים שעשו עושים ביחד את העבודה עושים את זה בשינוי ואז אה חייבים לדבר איתו אבל אין אין תשובה אין תשובה אמרנו טוב נעשה

הוא לא היה אתכם הוא לא ניסה ליצור קשר

הוא לא ניסה הוא בכלל הוא בכלל לא ניסה ליצור קשר זה מעניין דווקא כי אתם הטלפון שלו תתקשר אבל הוא זה חק למפריע התברר לו מה קרה עם הטלפון אה ואז אה התקשרנו למפקץ המפקץ אומר דיברתי איתו ב60 בבוקר הוא אמר שהוא החל הוא אמר שהוא הוא הזיק את החיילים הוא אמר לי שהוא הגיע ראשון כי הוא נמצא חצי שעה ממצב סופה

אתם ידעתם שהוא במסיבה

ידענו שהוא במסיבה כן ידענו שהוא במסיבה לא ידענו אבל לא איפה המסיבה אבל המבקץ אמר הוא אמר הוא אמר לי עוד חצי שעה והוא עדיין לא הגיע כבר היה 11 ואז פתאום חברה שלי חברה של הנר מתקשרת אלינו זה כבר הרמנו ואנחנו אמרו תראי אנחנו לא יודעים הוא היא פרצה את זה הוא עוד לא הגיע למוצב וזה עוד קצת מוזר היא אומרת כן אבל המסיבה מה עם המסיבה אז אמרנו לו מה מה קרה עם המסיבה היא אומר תקפו את המסיבה ואז פתאום נכנסנו לאיזשהו סרט שכל השבת גם פתאום רצו קבוצות וואטסאפ א נמצאו בביתך נמצאו בפטיש נמצאו בכן

הייתי שם

היית שם בסרט הזה

עברתי בפטיש ועברתי

א זה אבל אנחנו ראינו ראינו כל פעם ג כתוב נמצאו הנר ועיר שגולדברג זה ביח כל הרשימות הופיע בתור זה אמרתי אמרתי מסיבה היו רשימה של 60 אנשים אמרתי בהתחלה אני אמרתי לעצמי אם הוא מופיע ברשימה בין ה-60 אנשים אז בטוח שהוא נמצא כאילו זה אולי יש עוד ניצולים אבל בטוח שהוא כן כי הוא נמצא אבל התקשרנו לפטיש אין שמה אין שמה זה התקשרנו לכיבוץ צעד אין שם שום הנר אין כלום היה לנו בדיוק את הקטע ארבע ש3 זאת אומרת מוצאי שבת עוד היינו במשטרה בבוקר יום ראשון גנסנו הלכנו ל43 באמת למסור את ה-DNA ב433 כבר א שמה מפקד שמודיע לנו שעשו עיקון ל

טלפון

לטלפון של של הירש שהיה איתו והוא נמצא בגבול עזה אז הבנו באותו רגע שהסיפור שלנו קצת סיפור אחר הטלפון של הנרני לא הצליחו לקל אותו והעיקון האחרון היה באזור של של המיגונית אבל גופה גופה לא הייתה גופה לא הייתה וככה היינו עד יום חמישי ובלי שום ידיעה למעט

שהוא בעצם כבר היה בשורה כן, הוא היה בשורה. הדבר היחידי שהיה לנו שמיום שני כבר היו אדמות של ניצולים. זאת אומרת ביום יום שני התקשרה איזה ניצולה. המשפחה שלי שעשתה איזה חמל מאוד מרשים. מגיע אלינו מישהו אומר יש מישהו שרוצה לדבר איתכם. אנחנו מרימים את הטלפון היא אומרת אה הנר היה שמה הוא ניהל את כל האירוע בזכותו אני בחיים תודה. אמר מה זה נהיה אירוע? איזה אירוע חוכו עם טישרט וכפכפים. אמרנו לו אבל היא לא היה אפשר לשאול אותה עם בקושי את זה יכל לדבר היא הייתה בטראומה נוראית יום שלישי כבר אבא של א של תמר בועז ניתמר שפיר הזיים את התמונה שורים לנדר בפתח של המיגונית הוא התקשר לנו ספר לנו את כל הסיפור על הרימונים אבל א ביום רביעי מגיע הצבא

אבל הוא אמר שהנר

כן כן הוא אמר שהנר זה הוא אמר שהנר נפצע הוא לא אמר שהנר נהרג

אז אני בפנטזיה שלי הנר חטוף בשיפה בטיפול נמרץ שיפה כאילו זה היה החזון ה הדבר הדבר הכי טוב שאכלתי לאחל לעצמי התקווה שלי זה זה כי ידענו הגיעו מהיחידה שמה לחפש אותו אנשים שאנחנו מכירים מינויים כי מה היחידה הגיעו לשם לנצ לא מצאו אותו לא מצאו אף אחד כי הכל כבר כל הגופות פנו לשורה יום רביעי מגיעים אנחנו רואים שני קצינים שני קצינים מגיעים לבית אנחנו רואים אותםזה רואים אותם בזה ואנחנו להש בבוקר רואים יש לנו מרפסת כזאתי גבוהה על הגג והשירה אומרת לי משה הם באים הם באים אנחנו מכל משפחה נאספת והיה שמה וגם החברים היו שם שמה וזה ואנחנו זה והם אומרים אה לא לא אל תשיקו מסקנות אל תשיקו מסקנות אה פותחים קלסר

החייל הנרקים שפירה נהדר הוא אינו בין ה בין הפצועים המוכרים אינו בין החתופים הידועים א ואינו בין המתים הידועים סוגרים קלסר בשביל זה אתם באים בשני קצינים בשתיים כאילו אתם אתם לא מבינים שום דבר מהוויה ישראלית מה זה לראות שתי קצינים בשש בבוקר זה היה ביום רביעי אה אבל יום חמישי כבר אה

הוא פשוט היה בתור לזיהוי

הוא היה בתור לזיווי כן אז יום חמישי כבר היה את הזיהוי אז א איך העובדה נשליך על תפיסת החיים שלך א שאלה שאני עוד אין לי הרבה יש לי קצת תשובות עליה היא עוד לא אני עוד בתוך הסיפור אה א תופעה שהיא חדשה לי. אני הרבה פחות פוחד מהמוות. אף פעם לא התעסקתי יותר מדי במוות. אני נפצעתי בלבנון, הייתי במצב לא שוס ואמרתי לעצמי, העיקר לצאת מפה בחיים. והערכתי מאוד את החיים. אה, אף פעם לא הפסיקו אותי שאלות מה קורה אחרי המוות? שזה בכלל לא קברתי אמא, קברתי אבא, קברתי אחשטן א חברים מהצבא, אבל זה לא הסיק אותי. יצר החיים היה תמיד א הרבה יותר מעסיק אותי מאז גילי. א שאלות גדולות, יש סימנים, אין סימנים, אני לא

מהמאמינים. אני מה שרואים זה מה שיש. מה שאפשר לנתח זה מה שיש אמונה זה לא הצד החזק שלי. ואני פתאום מתחיל לשאול את עצמי שאלות. היא כן שמעה אותנו, היא יודעת, היא יש כל מיני אורנה יותר מאמינה בדברים האלה ממני ואני מרגיש פתאום קצת יותר מסתכל על דברים אחרת מאשר הסתכלתי. א אני פחות פוחד למות. אני אומר לעצמי אם יגמרו החיים ואני אפגוש אותה או באיזשהיא צורה אז נוע יש גם זה גם רווח. א אני הרבה פחות סומך, איבדתי אמון, א היו לי פרות קדושות זהו, אני עוד בתהליך, אני בתהליך שבו אני מנסה בעצם אני חושב יותר מהכל להתגבר על התקב ועל הצער. אני בחיים שלי לא חשבתי שאני יכול להיות כל כך חטוף בצער, שהצער הוא דבר כזה

עמוק וכואב פיזית וממש כואב לפיזית. אז א אני עוד שם, אני עוד לא בתובנות הגדולות ואני מאמין שהדברים השתנו. הם כבר השתנו. החיים כבר אחרים לגמרי. ואני אני מת שהם יחזרו להיות עוד פעם שמחים וטובים, אבל אני מאוד סקפטי. קשה לי להאמין שנחזור להיות מי שהיינו. מה היה הרגע המכריע שבו הבנת את גודל העובדן? רגע אחרי בגלל שזה בא ככה בשלבים אז כמובן זה העוד וזה מצחיק כמה שאתה מנסה להחזיק כי היה לנו בהתחלה אמרת הזכרת את האינדיקציות אז המשטרה יש לה שני אינדיקציות זה מספיק ולצבא יש ארבע אינדיקציות אז כאילו אתם אתה אומר רגע טוב א אבל בשתי אינדיקציות כבר הבנו שאין זה אבל אה זה עד שזה לא זה לא זה כאילו כמה שאתה מבין שזה הדבר הכי הגיוני והכי כי זה אתה על אתה לא מוכן לוותר על ה שביב כן שביב תקווה שאולי

אולי נמצא אולי בחיים פצוע איפהשהו זה כאילו

חטוף

כן כן זה ממש א זה זה מצחיק שהטרגדיות של האחרים זה היה התקוות הגדולות שיכלתי לדמיין אבל אה כן

איך הצלחת לשמור על כוח לאחר העובדה קצת מצחיק כי אנשים מבחוץ חושבים שאנחנו מאוד חזקים אני מסתדל לאחרונה להגיע פחות לרעים אבל שלשום היינו והדרכתי 120 ומשהו חבר'ה מהעבודה שלי שהגיעו לדרום וכולם ניגשים אליך אחר כך ואומרים איזה איש חזק אתה איזה איש חזק אתה אתהשטות במצגניות. כלפי חוץ אנחנו נראים חזקים. אנחנו אני מרגיש שאני בהרבה מובנים שבור. אה לא יודע. יש כוחות חיים והם גורמים לנו לקום בבוקר ולהמשיך. יש עוד אחות לגילי בת שלנו אדידוש. א יש רצון לעשות אבל א בגדול כל הורה שקול אומר את זה שהלכו חברה שרגילה בשחול וברמה לאומית יודעים לחיות את השחול ויודעים להזדהות וימי זיכרון וכולי אבל עד שזה לא פוגע בך

בבומבה הזאתי הענקית אי אפשר להבין את זה וזה נכון. אז אני לא חושב שאני חזק. אני חושב שמבפנים אני די מפורק. אני כן חושב שיש לי יצר חיים ואני מנסה להתחזק. זה מאבק יומי. זה מאבק יומיומי. אם אני קם בבוקר ומצליח באותו בוקר לעבוד אז עשיתי משהו. ויש ימים שאני ממש מתקשב. אני חייב להגיד. ואנחנו חזרנו לראות קונצרטים וללכת להצגות ונוסעים לחול אבל זה הכל תפל הכל תפל זה כבר לא השמחה שהייתה זה לא ההנאות שהיו אתה עושה את זה בשביל לעשות את זה ואנחנו עושים הרבה ואנחנו מאוד עסוקים בהנצחה של גילי אבל הכל בפנים ריק איך האמונה שלך סי בהתמודדות? זה שאלה שאני שמח לשאול אותך.

אני חושב שה בגלל הסיטואציה המיוחדת של הנר אז א אומרים לדתיים יותר קל. אני לא שומע דתיים יותר קשה. א תראה אני החוויה השיחה האחרונה שהייתה לי עם הנר לא שיחה אבל 40 דקות לפני שהוא הלך אני בירכתי אותו את ברכת הבנים אז אמרתי ברכך השם ישמרך יאיר השם פנמלך וכונק ישא השם פנמלך וישם לך שלום שום דבר ממה שאמרתי לא התקיים בחצי יום אחרי אבל אני לא חושב שהקדוש ברוך הוא עובד אצלי אני לא לא חשבתי את זה לפני השביל אוקטובר לא חשבתי את זה אחרי השבי אוקטובר אה ואני חושב שגם אם הייתי חושב את זה הייתי אומר אה אה בשום מקום לא כתוב שמישהו שתופס ריבונים וזורק אותם אלוהים שומר עליו בסוף והוא לא יקרא לו כלום אז אני אז

אני בחר והוא הוא בחר אני חושב שאחד הדברים ה ה שמאוד עזרו לי בסיפור הזה זה ה העניין זה שהידיעה שהנר בחר את ה בחר את הסיטואציה אני הגדרתי את זה ש הגדרתי את זה בהלוויה אמרתי שהוא כל כך שעה של גורל והפך אותו לשעה של יהוד שהוא החליט אני אני תפקד פה ואני אתפל את זה מול אז אני חושב זה נתן לי המון המון כוח ואנשים שהוא הציל אני תמיד אמרתי אחד שהייתי ילד יש לי סבתא שהייתה ש דווקא חזר בתשובה בשנות ה-20 וכל המשפחה שלה נספטה בשואה נספטה בשואה וכל יום שואה היא הייתה היה

היא חזרה בתשובה אחרי השואה

לא לפני לפני השואה ו שתחלה עם סבא שלי וכשהיו רואים היו כן בעידן של הערוץ האחד שהיה לנו אז היו רואים את הסרטים שחור לבן של זה והייתה צועקת על אלוהים ואני בתור ילד זה מאוד מאוד הפריע לי מאוד הפריע לי אמרתי איך מה איך היא יכולה ככה לצעוק על אלוהים ככה זה כש גדלתי דווקא מאוד הערכתי את זה כי אמרתי היה לה איזה דיאלוג זה לא איזה היה לה פה איזה מישהו שבא אליו בתלונות אבל אני בניגוד סבתא שלי לא היה לי את זה זאת אומרת אני לא הרגשתי שיש לי מה מה לצעוק זה נכון שיש יש חוויות דתיות אחרות שזה כל זה יש את העולם שלפני השביל אוקטובר ועולם שאחרי השביל לאוקטובר

מאוד מעניין מה שאתה אומר זה לא תשובה שאתה זה לא תשובה שאני ציפיתי לשמוע מאוד מעניין

תראה אני חושב אמונה היא חלק מהזהות שלי אבל יש כל מיני דברים אני אומר שבריטואל הדתי 11 חודש שהוא מטפל אותי כל יום לרוץ לבית כנסת להגיד קדיש שלוש פעמים ביום לא להפסיד מניין לא להפסיד זה הדבר הזה שאני כל הזמן דואג לו כמו לדאוג לי לגילד שנולד אז פתאום אני זה אז דוגמה ש

אם הנר היה נרצח בנסיבות אחרות ב באירוע הזה לא יודע רץ על הכביש ויורים בו מאחורה זה היה משנה לך

אני חושב שהיה לי יותר קשה להתמוד זה לא קשור לעניין של אמונה אני חושב שהיה לי היה לי יותר קשה היה לי יותר קשה כן כי כי הייתי חושב מה מה הוא הרגיש באותו רגע זאת אומרת איךיך איך הוא חווה את זה גם כשגם את החוסר עונים.

את החוסר עונים. כאילו זה היה מאוד חשוב לנו לדעת אם הוא נהרג א כאילו ב אם הוא גסס או שהוא נהרג באבחה אחת. זה אם היה לו פחד בעיניים שזה כל מה ששאלנו את כל הניצולים. איך איך הוא היה נראה לכם? וזה מאוד יודע אותנו שמו שהוא לא היה זה שהוא לא היה מפוחד. הוא היה נחוש הוא היה זה שהוא היה בשליטה. אז זה נתן זה נתן איזשהי כי בסופו של דבר כל אדם יש לו ימים קצובים. אני חושב שהילדים שלנו אנחנו כמובן זה מתסכל נורא כי אתה אומר זה כאלה כישרונות שיכלו להגיע לכל כך הרבה

נכון

אבל א גם האלה שמגיעים אז מגיעים 80 שנה בסדר זה מגיעים 90 שנהזה זה מה שמגיעים כאילו אז הם א

זה עושה הבדל

ודאי זה עושה הבדל אבל נכון זה עושה הבדל וזה ברור שהצער הצער הוא גדול והצער הוא הצער הוא עלינו הוא הוא גדול כי אנחנו אנחנו חסרים אותם מעניין איך המאבק הציבורי עוזר לך בהתמודדות?

תראה, אני חושב שמשהו ש שהנר א היה לו מאוד חזק כמוזיקאי, כראפר, זה לקבוע עמדה על מה שקורה מסביב. אני חושב שכהורה שקול אני לא יכול לשתוק לכל מיני דברים שאני רואה לא ל ואני זה כן גרם לי א אני הייתי גם זה לא שהדעות השתנו אבל יש לי פתאום יש א הזדמנויות להביא אותם ב במישור הלאומי אז אני ביטתי את זה זה לא זה לא שזה יקל עליי אנחנו שרוים בתוך ה בתוך ההבל אבל זה כן א יש איזה רצון להעיר לאחרים רגע לשים פנס מול ה מול מול ההנהגה, מול ה מול החברה ולהגיד להם חבר'ה, תתאשטו קצת כי אנחנו חוונו איזה משהו וכאילו יש תחושה שיש אה אה יש כאלה שלא חוו את זה וכאילו עולם כמנהגו נוהג לא משנה זה שישי לאוקטובר שביעי לאוקטובר שמיני לאוקטובר 24 או 25 אז זה

אני מאוד מתוסכל מהעובדה ש אנחנו היינו מאוד פעילים במחאה נגד המהפיכה המשפטית והדברים חלק מה לא כמובן לא הרכנו שמהשקר בשביעי יכול לקרות אבל חלק ניכר מהמאבק שלנו היה בשביל שדברים כאלה לא יקרו לא דווקא כאלה שהפסיחה המשפטית נתפסה בעינינו כמשהו שמחליש מאוד את החברה, מחליש את המדינה, את החוסם. ואני מסתכל אחורה, אני אומר, "וואו, זה בדיוק מה שקרה. בול אה הרבה יותר גדול ועוצמתי ונוראי ממה שחשבנו, אבל זה מה שקרה. אז התסכול הוא עצום."

כן. מה אתה רוצה שיזכרו מגילי? קודם כל שיזכרו בתוך המי אני חי אה יודע שהנטייה הטבעית אולי טוב שכך היא לשכוח. אם היינו כל היום אבלים וכל היום עצובים וכל היום רק זוכרים אז לא היינו חיים. גזירה למת שהי שכח מן הלב ככה הגמרא אומרת אז זה קצת סותר אבל כן מאוד חשוב לי שגילי לא תשכח כי היא הייתה מאוד מיוחדת היא באמת באמת הייתה מיוחדת א ואני ארצה שיזכרו את השילובים המופלאים שלה שהם נדירים אה היא לא הייתה יחידה במינה היו עוד הרבה כמוה. זאת אומרת, היא הייתה יחידה, כולנו יחידים ומיוחדים, אבל היה לה היה לה שילובים שהם מאוד מיוחדים ואחרים מדברים עליהם. אה, שיזכרו שהיא הייתה כאן, שיזכרו שהיא עשתה טוב. אה,

כשאני מציג אותה בפני טיכוניסטים, שוב, אז אני כל המצגת היא בעצם מה אמרו על גילי, לא מה אני אומר? ובסוף אני אומר להם, אל תתביישו, תהיו תיקחו מזה, תיקחו את זה, תיקחו את זה, תהיו טובים, תהיו טובים במה שאתם עושים, תהיו טובים כלפי אחרים, תרימו אחרים, תתנהגו יפה לאנשים כל האחים שגילי באמת יצגע. אה, זה מאוד חשוב לי שיזכר, אבל אני לא משלה את עצמי. החיים הם א מורכבים ואנשים שהכירו אותה ימשיכו בחייהם. הם כבר הם בלימודים הם בכל מיני משימות שהם לוקחים על עצמן הם יפתחו זוגיות והם יביאו ילדים והם יהיו להם משפחות וגיליתי שאר אצל חלקם אצל רובם אני מקווה זיכרון עד גיל 24 היא תישאר שם אה והיא כבר לא תייצר את כל

הדברים שהיא יצרה ויצרו הוא כזה זיכרון טוב וכזו עוצמה של השפעה על אנשים וזה חלק מהעצבות שלי מהעצב מה מהאבל אה אני מודע לזה שגילי יזכרו לא יזכרו מה שנקרא ועולם ימשיך העולם ימשיך זו מציאות חיינו מה המסר שאתה רוצה להעביר מסיפורו של הנר

אני מבין שהשאלה פה שכתבו אותו רצו להביא לסיפור של של ה של החצי שעדה האחרונה שלו ואנחנו דווקא מאוד מאוד

זה מצמצם אותו מאוד

מצמצם אותו מאוד ואנחנו מאוד משתדים דווקא לא אנחנו כאילו כל מה שאנחנו עסוקים מאז שהוא נהרג אנחנו עסוקים ב בהוצאה של המוזיקה שלו אה הציורים שלו החוצה שלנו וזה זהזה מפיור בפיגס שלו א ואנחנו ממש כאילו עסוקים ב בכל המורה יש את החיה שהוא השאיר אחריו וביצירה שלו כי אנחנו חושבים שהעניין של יצירה ו אה זה כוח כזה שפועל בעולם ממשיך לפעול גם אחרי שהאדם אדם כבר לא נמצא אז יש איזה משהו ביצירה ואנחנו רק שנה שעברה הוצאנו איפי שזה שישה שירים שהוא אכין ושר ועכשיו אנחנו מוצאים עכשיו במרצה הקרוב שזה הוא נולד ביז אדר אז אנחנו מוצאים אלבום של 10ה שירים שהוא תכנן לעשות אותו כשהוא היה בצבא וכבא את כל את כל סדר

השירים וכל החברים מגויסים לזה והמשפחה והאחים כולם א זה אז זה הדבר שאני זה המורשת וה יש שם טקסטים מאוד נוקבים על החברה עם ועל עצמו אדם מאוד ביקורתי גם כלפי עצמו כאילו עם שאיפות כאלו מאוד מאוד גבוהות אז זה היה דבר אחד שאני רוצה ואני רוצה אני חושב שמה שיש ב אם היא כן מתייחס משהו לחצי שעה האחרונה של הנר שזה קצת קשור מה שדיברנו מקודם של ה של האור ה של המלחמת האור האור בחושך של הטוב טוב ברע אז אני אומר שאני השאיר איזשהו מסר אני חושב מסר משהו אוניברסלי במובן הזה שאם אתה בא מטוב ואתה חושב טוב ויש לך ערכים מוסריים ויש לך אהבת אדם באשר הוא אדם כי הוא לא הכיר שם אף אחד במגונית חוץ מ חבר שלו ירש ואת את

הדי ואתה לוחם נגד הרע הכי גדול שהוא עם כוונות הכי זה אבל הוא חמוש והכל וככורה היית אומר מה הסיכוי הרי אין סיכוי. מה הסיכוי של ילדים טובים לא חמושים וזה? ואני אומר הנה הנר הצליח חצי שעה, 34 דקות הוא הצליח להשיב להם מלחמה שערה שזה רק על תושיה וותעוזה שהכל נבוה אבל ממוסר ומאהבת אדם.

ואני אומר והוא הצליח, הוא לא צריך להציל את החיים שלו, אבל הוא הצליח. יש 10ה אנשים שהיום בחיים בזכות בזכות הדבר הזה ואני חושב שזה זה איזשהו זה ימשיך עוד הרבה שנים גם כן אחרי שהנר כבר לא יהיה איתנו ש שהסיפור הזה שהוא קיבל סיפור מיטי ב בטיאור שלו הוא המשיך ללוות אותנו שאפשר להילחם ברועה וצריך לעשות את זה גם אם המחיר האיש שהוא קשה אבל המטרה עצמה היא מטרה חשובה ונעלה

יפה מאוד מאכל אהוב עליך. סטיק טוב ואני נורא אוהב לחמים פחממות. מה החלום הגדול שלך בחיים?

וואו. וואו החלום זה ספידן מה שנקרא

החלום של החלום הגדול בחיים אני חושב זה ש שהמשפחה שהמשפחה תהיה חזקה ותהיה משפחה שמחה ו א לראות את הילדים א מאושרים צומחים זה כאילו זה ה מבחינתי זה הדבר הכי חשוב מנטרה האישית וואו אולי חייבת אן לחיות לא יודע לא חשבתי שיש לי מנטרות אני לא אשל מנטרות

אני מקווה שאני לא קיבלתי שאלה כזאת

מאכל אהוב עליך

אה מאכל אהוב עליי טוב את הסטייק לקחת אז

אפשר גם נחלוק אותו

נחלוק סטייק וסושי

סושי יפה

ספר שהשפיע עליך

אני אציין שניים מגיל הנאורים האחד של אלרי שיר אה פרפר פפיו א אדם שנידון למעשר עולם בעבודת פרך בצרפת של ראשית המאה הקודמת שנות ה-20 המאבק שלו לחיים ולצדק ולחפותו השני זה ספר שקיבלתי מאבא בגיל הנאורים על מאיר הר ציון פרקי יומן א איך מאיר הארציון גדל כילד טבע? איך למד לנו בשטח? איך הפך מנבות ותייה ללוחם א איך הוא שיקם את עצמו בעקבות הפשיעה הקשה מאוד שהוא עבר ובנה חווה ובנה את החיים. אישיות מרתקת, אישיות קשה אבל מרתקת מקום הרגיע בשבילך מקום הרגיע זה המרפסת אצלנו בבוקר יש איזה זריחה הרי מואב עכשיונה הכי מדהימה זה לכל כל יום יש זריחה אחרת אני כבר יוצא מצלם בזריחה כי לצרינו א אני אני מההורים שכולים שלא לוקחים כדורים אז אני

יפה אז א אז זה אומר שאני כם מאוד מוקדם מאוד מוקדם אני ככה משלוש כבר מתחיל להתעורר אז זה יש לי כבר 500 ימים של זריחות שאני רואה וזה היה

אני הולך לישון ברשות שאתה קם

הכל מרגיע בשבילך

אני עם בני שניים אחד זה בבית יש לנו אח עצים שזה האהבה גדולה שלנו ואורנה ואני מסוגל בגלל משבת ערב ש אנחנו לא רואים טלוויזיה אני לא רואה טלוויזיה כמעט בכלל אני יושב מול האח שתיים זה הים אנחנו אוה ים גילי אהבה ים גיל אהבה שקיעות בים ולשבת להיות בכלל בים לשחות זה בהחלט א אהבה גדולה ספר שהשפיע עליך

זה בעיקר ספרי היסטוריה ספרי היסטוריה באופן כללי ספרי היסטוריה ש שגורמים לך להבין שאתה חלק מאיזשהו מאיזשהו מהלך הרבה הרבה הרבה יותר גדול אה ושאתה בעצם אה אתה חושב שאתה מיוחד ואתה חושב שאתה זה ואתה משהו קטן משהו קטן על הרצף

אז יש המון ספרים זהכן

מה החלום הגדול שלך בחיים טוב 17 שביעי לחודש הכל השתנה. 170 לאוקטובר חלומות גם השתנו. אין הרבה חלומות. אם יש לי איזשהיא מסעת נפש אה זה שנחזור להיות אנשים שמחים, שאני אהיה יותר שלם, פחות כואב. דברים שפעם היו טבעיים ונלקחו ממני. נטרה אישית. אני גם לאי של מנטרות. אה, אמרת חייב אתן לחיות. גם אני מקבל את זה. אה כן, אבל אני אני חושב לא יודע אם זה להגיד את זה כמנטרה, אבל אני חושב אפשר להגיד מילה של שותפות שאני חושב שהחיים במדינת ישראל מחייבים שוטפויות. שוטפויות בכל המגזרים וזה אפשר להיות שוטפויות בכל ה בכל המישורים. ואני חושב שזה שותפות גם תביא את הדברים הטובים. היא תביא את הערבות והיא תביא את האחווה

והיא תביא את הזה וכשאין שוטפות אז יש את כל ה כל הדברים האחרים ואני חושב זה איזשהו ערך שצריך להיות בבסיס של א אנחנו פה נמצאים ביחד ואנחנו צריכים צריכים למצוא את הדרך שלהיות להיות להיות ביחד ולא לחיות אחד לצד השני אלא בשוותפות לא בהסכמה מלאה אבל בשוטפות

אתה יודע אבל התנאי לשוטפות זה קבלת השונה וודאי מסכים איתך לגמרי

ואני חושב שאחת הבעיות הגדולות שלנו זה שאנחנו לא יודעים לקבל את השונה לכן גם אמרתי היא חייבת אין לחיות

נכון בדך מתחבר לשני הדברים מתחבר גם לחייבת אין לחיות שלך אני

זה אחת הטרגדיות זה שאנחנו אתה יודע לאמריקאים יש אה מין תפיסת עולם כזאת חברתית עסקית שמדברת על וין וין ועל זה מושטט כל עולם העסקים האמריקאי בתרבות כל אחד כמובן זה אינדיבידואל אבל התרבות היא שכשעושים עסקים אתה צריך להרוויח ואני צריך להרוויח. בישראל יש תחושה לפחות בנושאים הלאומיים חברתיים של משחק סכום אפס. אם אני אצליח רק אם אתה תפסיד. שזה טרגדיה גדולה וזה לדעתי בוכרנו כשמדברים על שוטפות צריך ללכת אחורה ולהבין קודם ששוטפות מחייבת פלורליזם. פלורליזם זה אומר לקבל את השונה באשר הוא כמו הילדים שלנו כן

וולכבד ואם אתה מקבל ומכבד אז אתה יכול גם לעשות שוטפויות מסכים איתך

זה משהו שצריך לחתור אליו

מסכים איתך

תודה רבה

תודה לך